ג׳אנג צ׳יאן, 138 לפנה״ס: השליח שיצא מערבה

הסצנה

רק שניים חוזרים הביתה

בערך 138 לפנה״ס יוצאים מלונגשי, עיירת גבול של האימפריה של שושלת האן, יותר ממאה אנשים, ורוכבים מערבה, אל ארצות שבחצר האן כמעט לא שמעו עליהן.

בראשם עומד ג׳אנג צ׳יאן, משרת בחצר הקיסר שהתנדב למשימה. הוא יהיה רחוק מהמולדת שלוש־עשרה שנים, ומכל המשלחת המקורית יחזרו הביתה רק שניים.

מה חיפשו? ומה הביאו איתם?

רקע

משרת מחנג׳ונג

ג׳אנג צ׳יאן בא מחנג׳ונג, במחוז שאאנשי שבסין של ימינו. הוא לא גנרל ולא שליח מפורסם. בתקופת ג׳יאניואן, החל מ־140 לפנה״ס בערך, הוא משרת בחצר הקיסר וו.

כשהחצר קוראת למתנדבים לקשר עם עמים במערב, ג׳אנג צ׳יאן עונה לקריאה. הבעיה של החצר היא השיונגנו, עם רוכבי סוסים בגבולה הצפוני, והיא רוצה בעלי ברית שיוכלו לתקוף אותם מהמערב.

החצר יודעת מעט מאוד על הארצות שמעבר לגבולה המערבי. בדיוק בגלל זה היא צריכה אדם כמו ג׳אנג צ׳יאן.

ג׳אנג צ׳יאן

משרת מחנג׳ונג, שבילה יותר מעשר שנים בשבי השיונגנו וחזר עם דיווח על המערב.

• נולד: לא נרשמה, מחנג׳ונג
• נפטר: בערך 114 או 113 לפנה״ס (המקורות חלוקים)
• ניצחונות: מרקיז בובאנג, 123 לפנה״ס, על שהוביל צבא דרך המדבר
• כישלונות: ברית עם ההיואג׳ה: מנהיגיהם מסרבים

ג׳אנג צ׳יאן ענה לקריאה למתנדבים כאיש חצר.

הדרך אל המשימה

רקע

האויב בערבות

צפונית לגבול האן נמתחות הערבות, ים של דשא שבו רועים נודדים עם העדרים שלהם. הכוח הגדול שם הם השיונגנו, ושליטם נקרא השאניו.

החצר לא רוצה להילחם בהם לבד, על הדשא שלהם.

לכן היא מסתכלת מערבה. אם עם במערב יסכים להילחם בשיונגנו, אפשר לתקוף אותם משני צדדים.

השמועה

סיפור על גולגולת

איפה בדיוק נמצאים היואג׳ה? איש בחצר לא יודע לומר בוודאות. לכן פקידי הקיסר שואלים את השיונגנו שעברו לצד האן מה הם יודעים.

התשובה היא סיפור קודר. השיונגנו, כך הם אומרים, הביסו את מלך היואג׳ה ועשו מגולגולתו כוס לשתייה. היואג׳ה נמלטו, והם נשארו מרירים כלפי השיונגנו.

הסיפור אולי מוגזם. אבל הוא נותן לחצר תקווה: עם ששונא את השיונגנו עשוי להסכים להילחם בהם.

נקודת החלטה

אתם ג׳אנג צ׳יאן, משרת בחצר הקיסר וו.

בערך 138 לפנה״ס, כשהחצר קוראת למתנדבים.

החצר שמעה את סיפור הפליטים. היא רוצה מישהו שייסע מערבה, ימצא את היואג׳ה ויציע להם ברית נגד השיונגנו.

הדרך ארוכה והארצות לא מוכרות. אינכם יודעים איפה היואג׳ה נמצאים, אם הם ילחמו, או כמה זמן ייקח המסע.

אפשר לשבת בחצר ולתת למישהו אחר לקחת את הסיכון. שמעתם את אותם סיפורים כמו כולם.

מה אתם עושים?

• ענו לקריאה והובילו את המשלחת מערבה. המשלחת יוצאת מלונגשי, והשיונגנו לוכדים אתכם. יעברו שנים עד שהחצר תשמע מכם שוב.
• הישארו בחצר, ותנו לאחר להוביל את המשלחת. כנראה אדם אחר מוביל את המשלחת, והחצר ממשיכה לחכות לחדשות. אתם נשארים בטוחים בחצר, ושומעים את הסיפור מאוחר יותר, כמו כולם.

מה קרה בפועל

ענו לקריאה והובילו את המשלחת מערבה.

ג׳אנג צ׳יאן ענה לקריאה. שיג׳י כותב שהוא התנדב, ושאחר כך זכה לכבוד, אבל הוא לא מביא נאום ולא סיבה מוצהרת.

המקורות לא נותנים סיבה אישית, ואסור להמציא אחת. החצר רצתה בעלי ברית, וסיפור הפליטים נתן לה תקווה. מה שג׳אנג צ׳יאן הרגיש, הטקסט לא מספר.

המסע

שבי

בשבי בצפון

יותר מעשר שנים

המשלחת שיצאה מלונגשי לא מגיעה ליואג׳ה. השיונגנו לוכדים את ג׳אנג צ׳יאן ומחזיקים אותו. המקורות לא מציינים את השנה שבה נלכד.

הוא נשאר בשבי יותר מעשר שנים. השיונגנו נותנים לו אישה, ונולד להם בן. ג׳אנג צ׳יאן חי בין האנשים שהחצר רצתה להילחם בהם.

עשר שנים הן זמן ארוך. כדאי לשים לב איך הוא חי בתוך עולמו של האויב, ומה עלה בגורל האנשים שיצאו איתו.

המערב

אין ברית

בסופו של דבר ג׳אנג צ׳יאן מגיע אל היואג׳ה, ואחר כך לדקסיה, השם הסיני לארץ שאנחנו מכירים כבאקטריה. המקורות לא מתארכים את המסע הזה, ולא אומרים איך הוא משתלב בשנות השבי.

מנהיגי היואג׳ה לא מסכימים לברית. זו הסיבה לכל המסע, והיא נכשלת.

בדקסיה הוא רואה סחורה שמגיעה מסין: מקלות במבוק מצ׳יונג ובד מסצ׳ואן. אנשי דקסיה מספרים לו שהסוחרים שלהם קונים סחורה כזו בשנדו, כלומר בהודו. סחורה מסין כבר עברה דרך ידיים רבות ורחוקות.

נקודת החלטה

אתם ג׳אנג צ׳יאן, בארץ השיונגנו.

אחרי שנים ארוכות בשבי, כשהשליט של השיונגנו מת.

השאניו מת. עמו נקלע לסכסוך, והאנשים סביב הכס נלחמים על מי ייכנס במקומו.

יש לכם אישה מהשיונגנו ובן. טאנגי פו, שנקרא גם גאנפו, עבד לשעבר מהשיונגנו, מבית טאנגי, ובא איתכם מלונגשי, עדיין לצדכם.

אינכם יודעים מה החצר חושבת עליכם היום. צ׳אנגאן רחוקה, והדרך אליה עוברת בארץ האויב.

מה אתם עושים?

• הישארו עם אשתכם ובנכם, והתיישבו בקרב השיונגנו. כנראה תחיו את ימיכם בבית של שיונגנו. החצר לא תשמע מכם עוד, ומה שאתם יודעים על המערב יישאר איתכם לבדכם.
• צאו עם אשתכם ועם טאנגי פו, והתקדמו לעבר האן. אתם מגיעים אל האן אחרי דרך מסוכנת, ומביאים לחצר את מה שראיתם ושמעתם.

מה קרה בפועל

צאו עם אשתכם ועם טאנגי פו, והתקדמו לעבר האן.

ג׳אנג צ׳יאן ברח עם אשתו מהשיונגנו ועם טאנגי פו, וחזר אל האן. המשפט שמספר על הבריחה מזכיר רק את אשתו ואת טאנגי פו, לא את בנו. המקורות לא מתארכים את הבריחה.

הטקסט לא נותן סיבה. הרמז היחיד הוא הרגע: השיונגנו היו בתוהו אחרי מות השליט שלהם. המקורות לא אומרים מה קרה לבן, ואי אפשר לדעת מה הרגיש. ההיסטוריונים יכולים רק להצביע על הבלבול ברגע הזה.

הביתה

שניים שחוזרים

123 לפנה״ס

ג׳אנג צ׳יאן חוזר לחצר אחרי שלוש־עשרה שנים בחוץ. מכל המשלחת המקורית חוזרים רק שניים.

המקורות לא נותנים שנה לחזרה. ההערכות נותנות בערך 125 לפנה״ס, אבל יש שנותנים 126.

החצר מתגמלת אותו. ב־123 לפנה״ס הוא נעשה מרקיז בובאנג, על שהוביל צבא דרך המדבר.

מה באמת ידוע לנו

מקור: מה שכתב היסטוריון החצר

תמצית: שליחי האן הביאו סכום גדול בזהב וסוס זהב, כדי לבקש מדיואן את סוסיה הטובים. המלך לא רצה לוותר עליהם. השליחים כעסו, דיברו בפזיזות, ניפצו את סוס הזהב ועזבו.

זהו הצד של האן בסיפור. סימה צ׳יאן היה היסטוריון חצר, וכתב את ספרו תחת הקיסר שאת מלחמותיו הוא מתאר.

• מי כתב את זה, מתי, ולמי? סימה צ׳יאן, היסטוריון חצר, בשנות ה־90 לפנה״ס, עבור חצר האן ובעבור קוראים מאוחרים יותר. הוא כתב כארבעים שנה אחרי מסעו של ג׳אנג צ׳יאן.
• מצד מי מסופר הסיפור? מצד האן. שומעים את כעס השליחים, אבל לא את נימוקי המלך. צד דיואן לא נרשם בכלל.
• האם מקור שני יכול לבדוק את זה? חלקית. ספר האן, המקור הבא, מסכים על חלק מהמספרים. אבל שני ספרים של האן אינם שני עדים עצמאיים.

מיתוס

דרך המשי הוא שם עתיק, שבו השתמשו האנשים שנסעו בה.

האמת

השם מודרני. הגאוגרף הגרמני ריכטהופן הפך אותו לפופולרי ב־1877, והיסטוריונים עדיין מתווכחים מי השתמש בו ראשון. בימי ג׳אנג צ׳יאן לא היה שם כזה, ורוכלים העבירו סחורות לאורך רשת של נתיבים.

הראיות

הויאנגי (1962) כותב שריכטהופן הפך את השם לפופולרי. מרטנס (2019) טוען שהוא לא היה הראשון שטבע אותו. חוקר אחד מציע שמרינוס מצור השתמש בשם לנתיב בערך בשנת 100 לספירה. הנסן (2012) מתארת רשת של חילופים, לא דרך אחת מתוכננת.

מקור: מה כתב ספר האן מאוחר יותר

תמצית: ג׳אנג צ׳יאן נשלח מערבה לחפש את היואג׳ה. השיונגנו החזיקו בו יותר מעשר שנים. הוא חזר שלוש־עשרה שנים אחרי שיצא, ורק שניים מהמשלחת המקורית חזרו.

נכתב בידי משפחת בן, בעיקר בן גו, יותר ממאתיים שנה אחרי המשימה, בתוך ההיסטוריה הרשמית של שושלת האן. הוא מכסה את אותו סיפור כמו השיג׳י.

• כמה רחוק מהאירועים נכתב הספר? יותר ממאתיים שנה. אף אחד ממי שהיה במסע כבר לא חי, ולכן הכותב נשען על רשומות קודמות.
• האם הוא מסכים עם השיג׳י? בנקודות הגדולות: יותר מעשר שנים בשבי, שלוש־עשרה שנים בחוץ, ושניים שחזרו מהמשלחת. הסכמה בין שני ספרים של האן אינה שני עדים נפרדים.
• לצד מי הוא נוטה? שוב של האן. כמו השיג׳י, הוא רואה את השיונגנו ואת דיואן רק דרך עיניים של האן.

נקודת החלטה

אתם הקיסר וו של שושלת האן, בשנת 104 לפנה״ס.

104 לפנה״ס, בחצר, אחרי ששליחיכם חזרו.

שליחיכם חזרו מדיואן בלי הסוסים. הם הביאו זהב וסוס זהב, והלכו משם בכעס.

על שולחנכם מונח דוח ישן של ג׳אנג צ׳יאן. לפיו סוסי דיואן מזיעים דם, ונאמר שהם צאצאים של סוסים שמימיים.

צבא שייצא מערבה ישא אנשים ואספקה למרחק רב. אינכם יודעים כמה זמן יימשך מצור, או כמה זה יעלה.

מה אתם עושים?

• שלחו צבא שייקח את הסוסים בכוח. הצבא מגיע לעיר, והסוסים חוזרים, במחיר של אנשים ואספקה שאיש עדיין לא יכול לספור.
• שלחו שליחים שוב, הפעם עם זהב נוסף. כנראה המלך מסרב שוב. השליחים הקודמים הביאו זהב וסוס זהב, וחזרו בידיים ריקות.
• ויתרו על העניין ושמרו על השקט. כנראה החצר חוסכת כסף, ודיואן נשארת מחוץ לדרככם. אבל אתם נשארים בלי הסוסים שסיפרו לכם עליהם.

מה קרה בפועל

שלחו צבא שייקח את הסוסים בכוח.

הקיסר שלח צבא. ב־104 לפנה״ס יצא הגנרל לי גוואנגלי עם 6,000 פרשים מממדינות חסות, ועם עשרות אלפים של צעירים רעים מהמחוזות.

השיג׳י נותן את נימוקי האן: דיואן הסתירה את סוסיה, ולדברי האן הרגה שליחי האן. הוא גם אומר שהקיסר אהב את סוסי דיואן, ורצה להעניק תואר אצולה למשפחתה של פילגשו האהובה. סימה צ׳יאן כתב תחת הקיסר הזה, לכן קראו את אלה כנימוקים שהאן הצהירה עליהם, לא כמניעים מוכחים.

מה בא אחר כך, והחידון

104–102 לפנה״ס

מלחמת הסוסים

30,000 מתוך 60,000

הקיסר לא מוותר. בערך בשנת 102 לפנה״ס יוצא מדונהואנג, עיירת גבול במערב, צבא שני וגדול יותר: 60,000 איש, כ־100,000 שוורים ויותר מ־30,000 סוסים. בין האנשים יש, כך אומר השיג׳י, אסירים שקיבלו חנינה, צעירים רעים ופרשים מהגבול.

אחרי מצור של יותר מארבעים יום מגיעים לעיר 30,000 חיילי האן. האצולה של דיואן הורגת את מלכה, ווגואה, ושולחת את ראשו אל מפקד האן.

האן לוקחת כמה עשרות סוסים טובים, וביותר מ־3,000 סוסים נחותים וסוסות. ה־3,000 אינם הסוסים השמימיים.

מתוך 60,000 שיצאו, בערך מחצית הגיעו לעיר. הטקסט לא אומר מה קרה לשאר.

מה בא אחר כך

• בערך 138 לפנה״ס ג׳אנג צ׳יאן יוצא מלונגשי עם יותר ממאה אנשים.
• בערך 125 לפנה״ס הוא חוזר אחרי שלוש־עשרה שנים. רק שניים מהמשלחת המקורית חוזרים.
• 123 לפנה״ס הוא נעשה מרקיז בובאנג, על שהוביל צבא דרך המדבר.
• בערך 119 לפנה״ס משלחת שנייה לווסון, עם 300 אנשים ושני סוסים לכל אחד.
• 104 לפנה״ס הקיסר שולח את הגנרל לי גוואנגלי לדיואן, עם צבא ראשון.
• בערך 102 לפנה״ס הצבא השני מגיע לעיר. המלך ווגואה נהרג בידי האצולה שלו (ב־102 או ב־101 לפנה״ס).
• 1877 ריכטהופן מפיץ את הביטוי ״דרך המשי״.

האם הדרך עסקה במסחר, או במלחמה?

מאיפה צמחו הנתיבים שמסעותיו של ג׳אנג צ׳יאן חשפו: מרשת מסחר, ממפעל התפשטות של האן, או משניהם?

• ואלרי הנסן (2012) דרך המשי הייתה רשת של חילופים בלתי רשמיים, עם נתיבים משתנים ובלי תוכנית אחת. כך מתארת אותה סקירה על ספרה.
• קרייג בנג׳מין (2018) הפרק שלו נקרא ״ג׳אנג צ׳יאן והתפשטות האן לתוך מרכז אסיה״. הכותרת מציבה את המשימה בתוך התפשטות האן.
• יו ינג־שי (1967) ספרו נקרא ״מסחר והתפשטות בסין של האן״. הוא בוחן את היחסים הכלכליים בין האן לעמים שאינם סיניים.

כבר בימי ג׳אנג צ׳יאן הגיעה סחורה עד באקטריה, אבל החצר שלחה אותו לכרות ברית. איזה צד מתאים יותר לראיות האלה, ומה יכריע את העניין?

שאלה לבדיקה

מדוע שלחה החצר של האן את ג׳אנג צ׳יאן מערבה?

התשובה: כדי למצוא בעלי ברית שילחמו בשיונגנו מהמערב.. נכון. החצר שמעה שהשיונגנו הביסו את היואג׳ה, וקיוותה שעם שנוא על השיונגנו ילחם בהם מהמערב.

שאלה לבדיקה

בבאקטריה מצא ג׳אנג צ׳יאן מקלות במבוק מצ׳יונג ובד מסצ׳ואן. מה זה מלמד?

התשובה: שסוחרים כבר סחרו בסחורה מסין עד הודו.. נכון. אנשי דקסיה סיפרו שהסוחרים שלהם קונים סחורה כזו בשנדו, כלומר בהודו. המסחר היה קיים עוד לפני כל דרך מתוכננת.

שאלה לבדיקה

מדוע קורא צריך להיזהר מהתיאור של מלחמת דיואן בשיג׳י?

התשובה: כי מחברו עבד אצל הקיסר שאת מלחמתו הוא מתאר.. נכון. זו נקודת הביקורת: כותב חצרני, קרוב לכוח שהוא מתאר, מספר את הסיפור מצד האן.

שאלה לבדיקה

השיג׳י אומר שכ־60,000 איש יצאו מדונהואנג, ושחיילי האן שהגיעו לעיר היו 30,000. מה אפשר להסיק?

התשובה: בערך מחצית הגיעו לעיר. הטקסט שותק על השאר.. נכון. שני המספרים מאפשרים את ההערכה הזו, לא יותר. לומר שהשאר מתו זה כבר מעבר לטקסט.

שאלה לבדיקה

לפי השיג׳י, כמה זמן החזיקו השיונגנו בג׳אנג צ׳יאן?

התשובה: יותר מעשר שנים, בזמן שהחזיקו אותו השיונגנו.. נכון. השיג׳י אומר שהוא הוחזק יותר מעשר שנים, ושנתנו לו אישה מהשיונגנו, ונולד לו בן. כל ההיעדרות הייתה שלוש־עשרה שנים.

שאלה לבדיקה

מי הפך את השם ״דרך המשי״ לפופולרי?

התשובה: ריכטהופן, חוקר גרמני, ב־1877.. נכון. ריכטהופן הפך את השם לפופולרי ב־1877, אף שהיסטוריונים עדיין מתווכחים מי השתמש בו ראשון.

מונחים

• שיונגנו קונפדרציה של עמים נודדים, רוכבי סוסים, בערבות שמצפון לסין. במאה ה־2 לפנה״ס הם היו האויב הגדול של שושלת האן.
• שאניו התואר של השליט העליון של השיונגנו.
• היואג׳ה עם שלפי דיווחים שהגיעו לחצר האן, השיונגנו הביסו ואילצו לנוס. החצר של האן קיוותה שילחם לצד האן נגד השיונגנו.
• באקטריה האזור שמצפון להינדו־קוש, בצפון־אפגניסטן של היום. במקורות הסיניים הוא נקרא דקסיה.
• דיואן השם הסיני למדינה במרכז אסיה. בדרך כלל מזהים אותה עם עמק פרגנה, שבאוזבקיסטן, קירגיזסטן וטג׳יקיסטן של היום, אבל הזיהוי אינו ודאי.
• סוסים שמימיים סוסיה הטובים של דיואן. ג׳אנג צ׳יאן תיאר אותם כ״מזיעים דם״ וכצאצאים של סוסים שמימיים.
• ווסון עם שחי בעמק נהר אילי, היום בשינג׳יאנג שבסין ובקזחסטן. ג׳אנג צ׳יאן הוביל אליו משלחת שנייה.
• שיג׳י ״רשומות המתעד הגדול״: ההיסטוריה של סין שכתב סימה צ׳יאן בשנות ה־90 לפנה״ס. פרק 123 מספר את סיפורו של ג׳אנג צ׳יאן.
• מחוז מחוז גדול באימפריה של האן, שמנוהל בידי פקידים שנשלחו מהבירה.
• מדינת חסות מדינה שחייבת נאמנות ושירות לאן, ושולחת אנשים כשקוראים לה.
• דרך המשי השם המודרני לרשת הנתיבים שחיברה בין סין לארצות מרכז אסיה ומעבר להן. השם נעשה פופולרי בזכות הגאוגרף הגרמני ריכטהופן ב־1877.
• לונגשי עיירת גבול של האימפריה של שושלת האן. משם יצאה משלחתו של ג׳אנג צ׳יאן מערבה.
• שושלת האן שושלת ששלטה על סין בזמן הסיפור. הגבול הצפוני שלה נגע בשיונגנו.
• חנג׳ונג עיר במחוז שאאנשי שבסין של היום. ג׳אנג צ׳יאן בא משם.
• שאאנשי מחוז בצפון־מרכז סין של היום. בו נמצאת העיר חנג׳ונג.
• הקיסר וו קיסר שושלת האן. בימיו ביקשה החצר מתנדבים לקשר עם עמים במערב.
• דונהואנג עיירת גבול במערב, שממנה יצא בשנת 102 לפנה״ס צבא שני וגדול יותר.
• צ׳אנגאן בירת שושלת האן. הדרך אליה עוברת בארץ האויב.
• טאנגי פו עבד לשעבר מבית טאנגי, מהשיונגנו. ברח עם ג׳אנג צ׳יאן וחזר איתו לארץ האן.
• סימה צ׳יאן היסטוריון חצר של שושלת האן, שכתב את השיג׳י. כתב כארבעים שנה אחרי המסע.
• משפחת בן משפחה שכתבה את ההיסטוריה הרשמית של שושלת האן. בעיקר בזכות בן גו.
• בן גו היסטוריון מהמשפחה בן. כתב את ההיסטוריה הרשמית של שושלת האן יותר ממאתיים שנה אחרי המשימה.
• ריכטהופן גאוגרף גרמני. לפי הטקסט, ב־1877 הפך שם מודרני לפופולרי.
• דקסיה השם הסיני לבאקטריה, ארץ בצפון אפגניסטן של היום. ג׳אנג צ׳יאן הגיע אליה.
• שנדו השם שבו, לפי אנשי דקסיה, קונים סוחריהם סחורה מסין. זו הודו.
• צ׳יונג מקום בסין, שממנו הגיעו מקלות במבוק לדקסיה.
• סצ׳ואן אזור בדרום־מערב סין של היום. משם הגיע בד לדקסיה.
• ווגואה מלך דיואן. לפי הטקסט, האצולה הרגה אותו ושלחה את ראשו למפקד האן.
• לי גוואנגלי גנרל של שושלת האן. ב־104 לפנה״ס יצא בראש צבא נגד דיואן.
• מרקיז בובאנג תואר אצולה שהחצר נתנה לג׳אנג צ׳יאן ב־123 לפנה״ס, על שהוביל צבא דרך המדבר.

מקורות

• 司馬遷，《史記》卷一百二十三（大宛列傳，張騫傳）
• 班固等，《漢書》卷六十一（張騫李廣利傳）
• Friedrich Hirth, “The Story of Chang K’ien”, Journal of the American Oriental Society 37 (1917), pp. 89–152 (a translation of Shiji ch. 123)
• A. F. P. Hulsewé and M. A. N. Loewe, China in Central Asia: The Early Stage 125 BC–AD 23 (Leiden: Brill, 1979)
• Valerie Hansen, The Silk Road: A New History (New York: Oxford University Press, 2012)
• Craig Benjamin, “Zhang Qian and Han Expansion into Central Asia”, in Empires of Ancient Eurasia (Cambridge: Cambridge University Press, 2018), pp. 68–90
• Yü Ying-shih, Trade and Expansion in Han China: A Study in the Structure of Sino-Barbarian Economic Relations (Berkeley: University of California Press, 1967)
• Mutsumi Hoyanagi, “Geographical Riddles of the Old Silk Road (1)”, Journal of Geography 71, no. 5 (1962), pp. 203–214
• Matthias Mertens, “Did Richthofen Really Coin ‘the Silk Road’?”, The Silk Road 17 (American University, 2019)

קרדיט תמונות

• ציור קיר, מערה 323 במוגאו, דונהואנג, התקופה הטאנגית (בערך המאה ה־8 לספירה). הועלה לוויקישיתוף על ידי PHG ב־2005. · Public domain · דף המקור
• פסל של ג׳אנג צ׳יאן, מוזיאון ההיסטוריה של שאאנשי, שיאן. צילום: John Hill, 2011 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• אלברט הרמן וגאורג ווסטרמן, ״השיונגנו או ההונים במרכז אסיה״, 1935 (הוצאת ווסטרמן). ויקישיתוף. · Public domain · דף המקור