ירמוך ואל־קאדסייה: שתי אימפריות בחמש־עשרה שנה

הפתיחה

עמק הירמוך, אוגוסט 636

אוגוסט 636. שני צבאות ניצבים זה מול זה בעמק נהר הירמוך, במקום שבו נפגשים היום הגבולות של סוריה וירדן, סמוך לרמת הגולן. האחד הוא צבא האימפריה הביזנטית, הקיסרות הרומית של המזרח, שנשלטה מקונסטנטינופול. השני הוא צבא ערבי שנשלח צפונה בפקודת הח׳ליף עומר בן אל־ח׳טאב.

הקרב נמשך ימים, והמקורות חלוקים בשאלה כמה בדיוק. תוך חמש־עשרה שנה יאבדו שתי האימפריות הגדולות של האזור, הביזנטים והפרסים הסאסאניים, חלקים גדולים משטחם, ומלך פרס ייהרג.

האם קרב אחד הכריע את כל זה? המקורות אומרים שהעניין מסובך יותר. בואו נראה מה קרה, ומה אנחנו יודעים באמת.

רקע

מלחמה של עשרים ושש שנה

האימפריה הביזנטית והאימפריה הסאסאנית של פרס ניהלו מלחמה ארוכה בין 602 ל־628. המלחמה פרצה אחרי שהקיסר הביזנטי מאוריקיוס נרצח.

בדצמבר 627 ליד נינווה ניצח הקיסר הרקליוס את הצבא הפרסי. זה היה שיא המלחמה.

ב־628 נגמרה המלחמה. שתי האימפריות היו מותשות אחרי יותר מ־25 שנות לחימה. היסטוריונים עדיין מתווכחים על מידת ההשפעה של התשישות הזאת על מה שבא אחר כך.

כוח חדש

כוח חדש מן המדבר

בערך שמונה

ביוני 632 עלה על כס המלוכה הסאסאני יזדגרד השלישי, נער בן שמונה לערך. רחוק ממנו, בחצי האי ערב, בחרה הקהילה שהקים הנביא מוחמד במנהיגים משלה אחרי מותו.

בחודש אוגוסט 634 הפך עומר לח׳ליף. צבאותיו, שהורכבו משבטי ערב, פנו צפונה לסוריה ומזרחה לעיראק ולפרס.

למה זה חשוב? כי תוך שנים ספורות לקחו הצבאות האלה מן האימפריות שזה עתה סיימו להילחם זו בזו את סוריה, את ירושלים ואת עיראק.

הרקליוס

הקיסר הביזנטי שניצח במלחמה הארוכה, ותוך כעשר שנים איבד את סוריה.

• נולד: בערך 575
• נפטר: 641
• ניצחונות: נינווה, 627
• כישלונות: ירמוך, 636 (ניהל מאנטיוכיה, לא בשדה)

שלום לך, סוריה, איזו ארץ טובה היא לאויב!

הדרך אליו

רקע

צבאותיו של עומר צועדים צפונה

בשנים 634 ו־635 הפסידו הביזנטים סדרת קרבות בדרום סוריה. דמשק, העיר הגדולה של הדרום, נפלה בידי הצבאות הערביים באותן שנים.

לביזנטים זו הייתה מלחמה חדשה, כשש שנים אחרי שהמלחמה הארוכה עם פרס נגמרה, ועכשיו האיום הגיע מן הדרום.

עד 636 כבר שהו הכוחות הערביים בדרומה של סוריה, והשאלה הייתה איפה לפגוש אותם.

המצב

הצבא באנטיוכיה

הרקליוס שהה באנטיוכיה, העיר הגדולה בצפון סוריה. שם גייס צבא חדש.

שתי דרכים עמדו לפניו. אפשר לשלוח את הצבא החדש דרומה, אל שדה פתוח ליד נהר הירמוך, ולפגוש שם את הערבים בקרב גלוי. או אפשר להשאיר את הצבא בצפון, סביב אנטיוכיה, ולוותר על הדרום.

עליו להחליט, ומהר.

נקודת החלטה

אתם הרקליוס, קיסר הביזנטים, באנטיוכיה.

קיץ 636.

הקרבות בדרום אבדו, ודמשק נמצאת בידי הערבים. הצבא החדש מוכן, והכוחות הערביים נמצאים איפשהו בדרום, בשטח פתוח ליד נהר הירמוך.

עליכם לבחור לפני שהצבאות ייפגשו.

מה אתם עושים?

• לשלוח את הצבא החדש דרומה, לפגוש את הכוחות הערביים בשדה הפתוח ליד נהר הירמוך. כנראה הצבא ינצח בקרב שיכול לעצור את ההתקדמות ולהציל את הדרום. אבל אם יפסיד, לא יהיה לכם צבא שני בשדה.
• להשאיר את הצבא בצפון, סביב אנטיוכיה, ולתת לדרום לנפול בינתיים. כנראה ערי הצפון יהיו בטוחות לזמן מה, והצבא ישאר שלם. אבל הדרום, עם דמשק ועם הדרכים אל ירושלים, יישאר בידי הערבים.
• להציע לראשי הצבא הערבי שביתת נשק וכסף, ולבדוק אם יעצרו. כנראה הם ייקחו את הכסף ויבקשו עוד. שביתת נשק עם צבאות שניצחו בקרבות רק לעתים רחוקות מחזיקה מעמד זמן רב.

מה קרה בפועל

לשלוח את הצבא החדש דרומה, לפגוש את הכוחות הערביים בשדה הפתוח ליד נהר הירמוך.

הרקליוס בחר לשלוח את הצבא דרומה בפיקוד מפקדים אחרים, והוא עצמו נשאר באנטיוכיה. הקרב התרחש באוגוסט 636, וכשהצבא הביזנטי נסוג הוא התפרק. אחר כך ברח הרקליוס מאנטיוכיה לקונסטנטינופול.

אין מקור שקראנו שמביא את נימוקיו במילים שלו. ההיסטוריונים יכולים רק להסיק אותם ממעשיו: הוא נשאר באנטיוכיה, ושלח את הצבא אל השדה הפתוח.

ימי הקרב

אוגוסט 636

ירמוך: קרב של ימים

הקרב בירמוך התרחש באוגוסט 636, בעמק הנהר. הוא נמשך כמה ימים. המקורות חלוקים: יש שאומרים יום אחד, ויש שאומרים שישה.

הקיסר לא היה בשדה. לצבא היו מפקדיו שלו, וואהאן מוזכר כמפקד השדה, אם כי המקורות אינם מסכימים על כל השמות.

המספרים הם החלק הקשה ביותר. הכותב אל־בלאד׳ורי, יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב, נותן כ־200,000 ביזנטים מול 24,000 מוסלמים. האומדנים המודרניים נמוכים בהרבה, והמקורות חלוקים.

ירמוך: מי נלחם מול מי

אוגוסט 636

עמק הירמוך, על גבול סוריה וירדן של היום

הצבא הביזנטי

• מפקדים: ואהאן, מפקד השדה לפי ויקיפדיה
• כוחות: כ־200,000 (אל־בלאד׳ורי (המאה ה־9)); 15,000–40,000 (אומדנים מודרניים (סיכום בוויקיפדיה))
• אבדות: כ־70,000, כולל ״היוונים וכל מי שהלך אחריהם״ (אל־בלאד׳ורי); 70,000–120,000 (מקורות ערביים (סיכום בוויקיפדיה)); 30,000 ומעלה (אומדנים מודרניים (סיכום בוויקיפדיה))

המספר של אל־בלאד׳ורי מתייחס ל״היוונים וכל מי שהלך אחריהם״, לא לחיילים בלבד.

הצבא הערבי-מוסלמי

• מפקדים: ח׳אלד בן אל־וליד, לפי מקור אחד
• כוחות: 24,000 (אל־בלאד׳ורי); 15,000–40,000 (אומדנים מודרניים (סיכום בוויקיפדיה))
• אבדות: כ־4,000 (worldhistory.org, בלי מקור); 9,000 (תיבת המידע בוויקיפדיה)

התוצאה: ניצחון מוסלמי. הצבא הביזנטי התפרק בנסיגה. הרקליוס, שהיה באנטיוכיה, ברח לקונסטנטינופול אחרי התבוסה.

המספרים מגיעים מכותבים שכתבו בזמנים ובמקומות שונים. אל־בלאד׳ורי כתב יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב. האומדנים המודרניים נמוכים בהרבה, וההיסטוריונים אינם מסכימים עליהם.

נובמבר 636

קרב אל־קאדסיה, במזרח

בנובמבר 636, כנראה בין ה־16 ל־19 בחודש, פגש צבא מוסלמי בפיקודו של סעד בן אבי ווקאס את הצבא הפרסי באל־קאדסיה, בעיראק. הצבא הפרסי הובס.

המפקד הפרסי, רוסתם, נהרג. המקורות מספרים ארבע גרסאות שונות על מותו, ובהן סופת חול, גמל, ודו־קרב עם סעד.

המקורות נותנים לפרסים בין 50,000 ל־100,000 לוחמים. האומדנים המודרניים נמוכים יותר, והמקורות חלוקים.

נקודת החלטה

אתם יזדגרד השלישי, מלך הסאסאנים. אתם בני שתים־עשרה לערך.

סוף 636, אחרי התבוסה באל־קאדסיה.

הצבא שלכם הובס באל־קאדסיה, והמפקד רוסתם נהרג. הצבאות הערביים מתקרבים לקטסיפון, בירתכם בעיראק, שבה נמצאת החצר המלכותית.

האצילים מסתכלים מה תעשו. יש מי שיאמר להחזיק את העיר עד הסוף, ויש מי שיאמר לעזוב כל עוד נשארה כאן ארץ וצבא.

מה אתם עושים?

• להגן על קטסיפון עד הסוף, עם מה שנשאר מן הצבא. כנראה העיר תיפול, והמלך והצבא ייתפסו במצור בלי מוצא. מלך שנופל בבירתו נזכר, אבל לא יישאר צבא שיציל את הממלכה.
• לעזוב את הבירה, לסגת אל ההרים ולנסות לגייס צבא חדש. כנראה תשמרו על חייכם ועל הכתר לזמן ארוך יותר, ותוכלו לקרוא לעזרה ממחוזות המזרח. אבל מלך שעזב את בירתו נחלש בעיני האצילים.
• לשלוח שליחים אל המפקדים הערביים ולהציע מס כניעה תמורת שלום. כנראה המפקדים יקבלו תשלום לזמן מה, ואחר כך יבקשו עוד. מס כניעה קונה זמן, לא ביטחון, מול צבא שכבר ניצח.

מה קרה בפועל

לעזוב את הבירה, לסגת אל ההרים ולנסות לגייס צבא חדש.

יזדגרד בחר לעזוב את הבירה. הוא נמלט למדי, באזור ההרים שבמערב איראן. הצבאות הערביים כבשו את קטסיפון בתחילת 637.

אין מקור שקראנו שמסביר את נימוקיו. ההיסטוריונים מציינים שהצבא הובס, שהבירה הייתה בסכנה, ושהמלך היה צעיר מאוד.

תחילת 637

הבירה נופלת

קטסיפון, בירת הסאסאנים בעיראק, קרוב לבגדד של היום, נכבשה בידי הצבאות הערביים בתחילת 637.

יזדגרד כבר לא היה שם. הוא נמלט למדי, באזור ההרים שבמערב איראן.

ב־637 ניצחו הערבים את הפרסים שוב, בקרב ג׳לולא. המלך הסאסאני האחרון היה עתה נרדף.

מה אנחנו יודעים באמת

מקור: פרידה שאולי לא נאמרה

שלום לך, סוריה, איזו ארץ טובה היא לאויב!

נכתב יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב, על ידי מלקט שאסף דיווחים, שכל אחד מהם בא בשרשרת של מספרים בשמם. נטייתו של הכותב היא בעיקר לצד המוסלמי. השורה עוסקת בעזיבתו של הרקליוס את סוריה, אבל הכותב קיבל אותה ממספרים קודמים, לא מעיניו.

• מי כתב את זה, ומתי? אל־בלאד׳ורי, יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב. הוא אסף סיפורים, ולא היה עד ראייה.
• איך הסיפור הגיע אליו? דרך שרשרת של מספרים בשמם, שכל אחד מהם מסר הלאה. שרשרת נראית כמו הוכחה, אבל כל חוליה יכולה לשנות את הדברים.
• מה חסר? הקול הביזנטי. השורה הגיעה דרך המסורת המוסלמית, ואף עד ביזנטי לא מוזכר בה בשמו.

מיתוס

הקיסר הנהיג את צבאו בירמוך, וכשעזב את סוריה נפרד ממנה במילים מפורסמות.

האמת

לא. הוא לא הנהיג את הצבא בשדה. חוקרים מציבים אותו באנטיוכיה, שם ניהל מרחוק, ורק אחרי התבוסה ברח לקונסטנטינופול.

הראיות

גם אל־בלאד׳ורי עצמו מספר שהוא ברח מאנטיוכיה אחרי התבוסה. לגבי הפרידה, דייוויד וודס (2018) טוען שהשורה התחילה כקריאה ביוונית, ״הצילי (את עצמך), סוריה!״, שהמתרגם הראשון לסורית קרא לא נכון. זו טענה של חוקר אחד, ואין לה הוכחה סופית.

מקור: ויכוח יווני עם יהודי

תמצית: טקסט נוצרי יווני, בצורת ויכוח בין נוצרי ליהודי, מזכיר ״נביא״ בקרב הסרקנים, השם שבו השתמשו הכותבים היוונים לערבים, שנאמר עליו שהוא טוען ל״מפתחות גן העדן״.

טיעון של כותב נוצרי נגד היהודים, בצורת דו־שיח. מטרתו לנצח בוויכוח, לא לדווח על חדשות, ותיארוכו שנוי במחלוקת.

• מי כתב את זה, ולמי? נוצרי אנונימי בפלשתינה, שמתווכח עם יהודים. מטרתו לנצח בוויכוח, ולכן כנראה נכתב לקוראים נוצרים.
• מתי נכתב הטקסט? רוב החוקרים אומרים בערך ב־634. אחרים טוענים לתארוך מאוחר בעשרות שנים. אם התארוך המאוחר נכון, הטקסט מלמד על חששות מאוחרים יותר, ולא על השנה 634.
• אפשר לסמוך על פרט ה״נביא״? רק כעדות לכך שכותב נוצרי שמע על תנועה חדשה בקרב הערבים. טענה דרמטית כמו ״מפתחות גן העדן״ עשויה להיות אמצעי ספרותי.

נקודת החלטה

אתם סופרוניוס, פטריארך ירושלים.

סוף 636 או 637.

מאז נובמבר 636 צבאות ערביים מטילים מצור על ירושלים. העיר נתונה לאחריותכם, והקהילה הנוצרית מחכה להחלטה שלכם.

הקיסר עזב את סוריה לקונסטנטינופול, ואין לכם סימן שעזרה מגיעה.

מה אתם עושים?

• למסור את העיר מיד למפקד הערבי שמול השערים. כנראה ההרג והסערה ייפסקו מיד. אבל התנאים ייקבעו בידי מפקד מקומי, וח׳ליף עתידי יוכל לשנות אותם.
• להחזיק מעמד בחומות ולחכות לעזרה מן הקיסר. כנראה מצור ארוך, רעב, ואין עזרה. עיר שמסרבת לתנאים עלולה להילכד בסערה, והתושבים משלמים את המחיר.
• למסור את העיר רק לח׳ליף בעצמו, פנים אל פנים. כנראה ההכנעה תתעכב עד שהח׳ליף יגיע, ולה יהיה משקל שאין לדברו של מפקד מקומי.

מה קרה בפועל

למסור את העיר רק לח׳ליף בעצמו, פנים אל פנים.

סופרוניוס בחר למסור את העיר רק לח׳ליף בעצמו. הכרוניקות המוסלמיות מתעדות את התנאי הזה, ולפיהן עומר סירב להתפלל בתוך כנסיית הקבר כשהוזמן לכך. עומר הגיע לפלשתינה בתחילת אפריל 637. העיר נמסרה לו ב־637 או ב־638, והמקורות חלוקים בשנה. טקסט בשם ״הברית של עומר״, שנכתב הרבה אחרי עומר ומיוחס לו, מעניק הגנה תמורת מס ג׳יזיה. נוסח הטקסט שנוי במחלוקת.

אין מקור שקראנו שמביא את נימוקיו של סופרוניוס במילים שלו. התיאורים המוסלמיים מזכירים את התנאי, אבל לא את הסיבה לו.

מה בא אחריה – ומבחן

השלכות

שתי האימפריות, אחרי

651

בשנת 638 הסיר עומר את ח׳אלד בן אל־וליד מהפיקוד. הנימוק הפומבי של עומר היה שהאנשים נקשרו אליו יותר מדי. אבן כת׳יר, כותב מאוחר יותר, נותן נימוק כספי במקום זה: שח׳אלד חילק את השלל בנדיבות רבה מדי.

בשנת 642 נהרס הצבא הסאסאני בקרב נאהוונד, במערב איראן, ויזדגרד נמלט. ח׳אלד מת באותה שנה.

יזדגרד בילה את שנותיו האחרונות בנדודים. לפי המקורות, טחן הרג אותו ליד מרב העתיקה בשנת 651, והמקורות חלוקים בשאלה מי שלח את הרוצח. הביזנטים איבדו את סוריה ואת ירושלים, אבל שמרו על קונסטנטינופול, שאליה ברח הרקליוס. העיר נשארה בירת האימפריה במשך מאות שנים.

מן המלחמה עד המלך האחרון

• 627 הרקליוס מנצח את הצבא הפרסי בנינווה.
• אוגוסט 636 קרב הירמוך. הרקליוס באנטיוכיה, לא בשדה.
• נובמבר 636 קרב אל־קאדסיה. הצבא הפרסי מובס.
• תחילת 637 קטסיפון נכבשת. יזדגרד נמלט למדי.
• 637 או 638 ירושלים נמסרת לעומר. השנה שנויה במחלוקת.
• 642 הצבא הסאסאני נהרס בקרב נאהוונד. ח׳אלד מת.
• 651 יזדגרד נהרג ליד מרב העתיקה, על ידי טחן. מי שלח אותו שנוי במחלוקת.

למה כל כך מהר?

מדוע צבאות הערבים ניצחו כל כך מהר?

• יו קנדי, The Great Arab Conquests (2007) שתי האימפריות נשחקו במלחמה של 602–628, ולכן התנגדו מעט.
• פרד דונר, The Early Islamic Conquests (1981) הכובשים לא היו רק שודדים שחיפשו שלל. דונר טוען שהכיבוש הונע בידי קהילה נודדת, שנקשרה יחד בדת ובשבטיות.

שתי ההסברים יכולים להיות נכונים יחד. המקורות נכתבו בידי אנשים שהכירו צד אחד או אחר, ואיננו יודעים כמה מהאוכלוסייה המקומית קיבלה את הכובשים בברכה.

שאלה לבדיקה

מי כתב את שורת הפרידה שקראנו?

התשובה: אל־בלאד׳ורי, יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב. נכון. הוא אסף דיווחים בשרשרת של מספרים.

שאלה לבדיקה

איפה היה הרקליוס במהלך קרב הירמוך?

התשובה: באנטיוכיה, מנהל משם. נכון. הוא נשאר באנטיוכיה ונמלט רק אחרי התבוסה.

שאלה לבדיקה

מדוע המספרים לקרב הירמוך שונים כל כך?

התשובה: הכותבים רחוקים זה מזה בזמן ובמקום. נכון. אל־בלאד׳ורי כתב יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב.

שאלה לבדיקה

לפי הכרוניקות המוסלמיות, מה דרש סופרוניוס לפני שמסר את ירושלים?

התשובה: שיכניע את העיר רק לח׳ליף עצמו. נכון. הכרוניקות מתעדות את התנאי, לא את נימוקיו.

שאלה לבדיקה

כשהצבאות הערביים הגיעו לקטסיפון, מה עשה יזדגרד?

התשובה: עזב את הבירה ונמלט למדי. נכון. הוא בחר לסגת ולא להגן על העיר עד הסוף.

שאלה לבדיקה

איזו מהאפשרויות מוצגת בוויכוח כסיבה למהירות הכיבושים?

התשובה: שתי האימפריות נשחקו במלחמה של 602–628. נכון. זה ההסבר הראשון בוויכוח, של יו קנדי.

מונחים

• ח׳ליף המנהיג של הקהילה המוסלמית אחרי מות הנביא מוחמד, היורש שלו בתפקיד הזה. המילה פירושה ״יורש״ או ״מחליף״.
• ביזנטי שייך לאימפריה הרומית של המזרח, שנשלטה מקונסטנטינופול.
• סאסאני שייך לשושלת הסאסאנים ולאימפריה הפרסית שהם שלטו בה, באיראן ובעיראק, עד הכיבוש הערבי.
• פטריארך הבישוף הבכיר של עיר גדולה בכנסייה, כמו ירושלים או אנטיוכיה.
• כרוניקה תיאור היסטורי שנכתב לפי סדר הזמן, לעתים שנה אחר שנה. כותביו רחוקים לעתים מן האירועים.
• ג׳יזיה מס שנגבה מנתינים לא מוסלמים בשלטון מוסלמי, כתמורה להגנה.
• כתב ברית הסכם רשמי בין שני צדדים, כמו התנאים שבהם נמסרת עיר.
• מס כניעה תשלום קבוע שמושל חלש משלם לחזק ממנו כדי שלא יותקף.
• הרקליוס קיסר ביזנטי שנלחם בפרס ואחר כך איבד את סוריה לערבים. ברח מאנטיוכיה לקונסטנטינופול.
• אנטיוכיה עיר גדולה בצפון סוריה. הרקליוס שהה בה כשגייס את הצבא החדש.
• דמשק העיר הגדולה של הדרום בסוריה. נפלה בידי הצבאות הערביים לפני הקרב בירמוך.
• קונסטנטינופול בירת האימפריה הביזנטית, שנשלטה ממנה. נשארה בידי הביזנטים גם אחרי שהלכו סוריה וירושלים.
• קטסיפון בירת הסאסאנים בעיראק, קרוב לבגדד של היום. נכבשה בידי הצבאות הערביים בתחילת 637.
• נינווה עיר עתיקה בצפון עיראק. ליד העיר הזאת ניצח הרקליוס את הצבא הפרסי ב־627.
• מאוריקיוס קיסר ביזנטי שנרצח. מותו פתח את המלחמה הארוכה עם פרס.
• יזדגרד השלישי המלך הסאסאני האחרון. עלה לכס בנער, ונמלט מן הערבים עד שנהרג.
• נאהוונד מקום במערב איראן שבו נהרס הצבא הסאסאני בשנת 642.
• ג׳לולא מקום שבו ניצחו הערבים את הפרסים ב־637, אחרי נפילת קטסיפון.
• אל־קאדסיה מקום בעיראק שבו הובס הצבא הפרסי בידי הצבא המוסלמי, בסתיו 636.
• רוסתם מפקד הצבא הפרסי בקרב אל־קאדסיה. נהרג שם.
• סופרוניוס הבישוף של ירושלים. בחר למסור את העיר רק לח׳ליף בעצמו.
• תיאופילוס מאדסה כרוניקן מוקדם, שנתן את השנה 638 לכניעת ירושלים.
• אבן כת׳יר כותב מוסלמי מאוחר, שנתן נימוק כספי להעברת ח׳אלד מהפיקוד.
• ח׳אלד בן אל־וליד מפקד ערבי גדול. עומר הסיר אותו מהפיקוד ב־638.
• סעד בן אבי ווקאס מפקד מוסלמי שניצח את הפרסים באל־קאדסיה.
• אל־בלאד׳ורי כותב מוסלמי שכתב יותר ממאתיים שנה אחרי הקרב, ונתן מספרים גדולים מאוד.
• בגדד עיר בעיראק, קרוב לקטסיפון, בירת הסאסאנים. היא עיר גדולה בימינו.
• וואהאן מפקד השדה הביזנטי בקרב בירמוך, לפי המקורות.

מקורות

• Al-Baladhuri, The Origins of the Islamic State (Kitab Futuh al-Buldan), trans. P. K. Hitti and F. C. Murgotten (Columbia University Press, 1916), vol. 1
• Doctrina Iacobi, anonymous Greek text written in Syria Palaestina; dated to about 634 by most scholars, with the date disputed
• Hugh Kennedy, The Great Arab Conquests (Da Capo Press, 2007)
• Fred Donner, The Early Islamic Conquests (Princeton University Press, 1981)
• David Woods, “Heraclius’ Alleged Farewell Salute to Syria”, Byzantion 88 (2018), 423–433

קרדיט תמונות

• עמק נהר הירמוך, רמת הגולן וירדן. צילום: Staselnik, 2014. · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• טאק כסרא, קטסיפון, עיראק. צילום: Safa Daneshvar, 2022. · CC BY-SA 4.0 · דף המקור