מלחמת שלושים השנה ושלום וסטפליה, 1648

חלון בפראג

חלון בפראג

ב־23 במאי 1618 אצילים פרוטסטנטים מבוהמיה נכנסים לארמון פראג, מובילים את שני נציבי המלך הקתולים ואת מזכירם אל חלון, וזורקים אותם החוצה. השלושה נופלים כעשרים מטר ושורדים.

אף אחד מהנוכחים לא חשב על מלחמה בת שלושים שנה. ובכל זאת, המלחמה התחילה שם.

רקע: ממלכה עם זכויות משלה

הזכות לבנות כנסייה

בוהמיה הייתה ממלכה בתוך נחלות בית הבסבורג, עם אסיפת אצילים וחוקים משלה. ב־1609 העניק לה הקיסר רודולף השני ״מכתב חסד״: הזכות לעבוד את אלוהים בחופשיות ולבנות כנסיות פרוטסטנטיות.

היורשים לא אהבו את המכתב. ב־1617 בחרה האצולה הבוהמית בפרדיננד, נסיך מבית הבסבורג שבקרוב יהיה גם קיסר, למלך הבא. פקידיו התחילו לסגור כנסיות שנבנו על אדמת המלך, והפרוטסטנטים ראו איך המכתב נשבר צעד אחר צעד.

23 במאי 1618

החלון

שלושה נופלים

אצילים פרוטסטנטים, בראשם הרוזן תורן, נכנסו לארמון ועימתו את שני הנציבים, יארוסלב בוריטה ממרטיניצה ווילם סלאבטה, ואת מזכירם פיליפ פאבריציוס. הם זרקו את השלושה מהחלון. זו זריקה מחלון השלישית של פראג, מן המילה הלטינית ל״חלון״.

השלושה שרדו. קתולים סיפרו שמלאכים או מרים הקדושה תפסו אותם. עלוני תעמולה פרוטסטנטיים סיפרו מאוחר יותר שנפלו על ערימת זבל. בני התקופה לא הכירו את הסיפור הזה.

1619

מלך קלוויניסט לבוהמיה

האצולה לא עצרה ב״חלון״. היא הדיחה את פרדיננד ממלכות בוהמיה והציעה את הכתר לפרידריך החמישי, נסיך־בוחר של הפלץ וראש הברית הפרוטסטנטית, קלוויניסט. הוא קיבל. פרדיננד נבחר לקיסר באוגוסט 1619, ופרידריך, שנכתר בפראג בנובמבר, עמד מול קיסר וליגה קתולית שניהם נחושים להילחם.

8 בנובמבר 1620

ההר הלבן

שנה אחת

הליגה הקתולית, בהנהגת הדוכס מקסימיליאן מבוואריה, שלחה את צבאה לעזרת הקיסר. ב־8 בנובמבר 1620, על גבעה בשם ההר הלבן (Bílá Hora) מחוץ לפראג, ניצח הצבא הזה את צבאו של פרידריך בקרב קצר אחד. פרידריך ברח. הוא היה מלך כ״חורף אחד״, ואויביו קראו לו מלך החורף.

ההר הלבן היה ניצחון של בית הבסבורג. אצילי בוהמיה הפרוטסטנטים איבדו את אדמותיהם, ורבים נמלטו. המלחמה הייתה עכשיו הקיסר נגד נסיכים פרוטסטנטים, אף שאיש לא ידע כמה תארך.

אימפריה שלא הצליחה להסכים

רקע: 1555

שלום עם חור בתוכו

האימפריה הרומית־הגרמנית הקדושה הייתה טלאי של מאות נסיכים, בישופים וערים חופשיות, ולמעלה קיסר. הנסיכים חוקקו יחד עם הקיסר דרך הרייכסטאג, אסיפת הנסיכים.

ב־25 בספטמבר 1555 הסכם אוגסבורג סיים מלחמה בין הקיסר קרל החמישי לנסיכים לותרניים. הוא נתן לכל נסיך לבחור בלותרנות או בקתוליות לשטחו: ״דתו של השליט״, כלומר ״של מי שהשטח שלו, דתו שלו״. מי שלא הסכים יכול היה לעבור למקום אחר.

השלום השאיר שתי בעיות. הוא הכיר רק בלותרנים ובקתולים, והקלוויניסטים נשארו בחוץ. וה״שמירה הכנסייתית״ קבעה שבישוף או אב מנזר שעבר לפרוטסטנטיזם חייב לעזוב את תפקידו, אבל שטחיו נשארו קתוליים. כל צד קרא את השלום בדרכו שלו.

1608–1609

שני מחנות מזוינים

ב־1608 הקימו נסיכים פרוטסטנטים את הברית הפרוטסטנטית, בראשות פרידריך הרביעי מהפלץ. ב־1609 הקימו נסיכים קתולים את הליגה הקתולית, בהנהגת הדוכס מקסימיליאן מבוואריה.

לאימפריה לא היה צבא קבע משלה. כל ליגה הייתה צבא פרטי, עם כספים וגבולות משלה, ושני הצדדים חיפשו עזרה מחוץ לגבולות: הקתולים מספרד, והפרוטסטנטים מהרפובליקה ההולנדית ומצרפת, אם תסכים.

מיתוס

מלחמת שלושים השנה הייתה מלחמת דת מתחילתה ועד סופה.

האמת

הדת הייתה אמיתית, והיא הציתה את האש: בבוהמיה נסב הסכסוך על פולחן ובתי כנסייה. אבל המלחמה הפכה במהרה למאבק על כוח. צרפת הקתולית מימנה את שוודיה הפרוטסטנטית ואת ההולנדים נגד בית הבסבורג, וסקסוניה הפרוטסטנטית החליפה צדדים יותר מפעם אחת.

פיטר ה. ווילסון, ב״טרגדיית אירופה״ (2009), טוען שהמלחמה הייתה גם משבר בחוקתה של האימפריה. לדבריו הדת הייתה חשובה לאנשים שנלחמו בה, אבל לא הייתה הסיבה למלחמה.

הראיות

פיטר ה. ווילסון, טרגדיית אירופה (2009).

מלחמת הקיסר ומלך מהצפון

1625–1628

קיסר עם מצביא

הצלחת הקיסר

ב־1625 פלש לצפון גרמניה המלך כריסטיאן הרביעי מדנמרק, שהחזיק גם בהולשטיין בתוך האימפריה, כדי להגן על הפרוטסטנטים ועל שטחיו. לקיסר לא היה צבא שיוכל לעמוד מולו. לכן פנה פרדיננד אל אלברכט פון ולנשטיין, אציל בוהמי שגייס צבא על חשבונו והשכיר אותו לקיסר.

ב־27 באוגוסט 1626 הביס צבא הליגה בהנהגת טילי את הדנים בלוטר. צבאו של ולנשטיין שטף את הצפון, ובשנת 1628 נכשל במצור על הנמל שטרלזונד על הים הבלטי. נדמה היה שצבאות הקיסר עומדים לנצח במלחמה.

נקודת החלטה

אתם הקיסר פרדיננד השני.

וינה, מרץ 1629

צבאותיכם ניצחו בצפון. אתם קתולים אדוקים, ומאמינים שהכנסייה נשדדה במשך שבעים שנה.

עורכי הדין שלכם הכינו צו: רכוש כנסייתי שהפרוטסטנטים לקחו מאז 1552 יוחזר לידי הקתולים, ובהם שני ארכיבישופויות, שנים־עשר בישופויות ומעל מאה בתי דת ומנזרים. הנסיכים הפרוטסטנטים יתנגדו; הקתולים רוצים את אדמותיהם מיד.

האם אתם חותמים?

• לחתום, ולאכוף מיד הנסיכים הפרוטסטנטים יראו בכך מלחמה נגדם, וסקסוניה וברנדנבורג יחפשו בעלות ברית. הנסיכים הקתולים ידחפו לקבל את אדמותיהם מיד. כנראה תהיה משבר בכל בישופות, ותהיה עילה לכל מעצמה שרוצה להתערב.
• להשאיר את הצו על הנייר, ולהציע לנסיכים עסקה תשמרו על נאמנות הנסיכים לזמן מה. אבל המחיר יהיה זמן, וצבאו של ולנשטיין, שהנסיכים ירצו לצמצם.
• לחתום, אבל קודם לשלוח את ולנשטיין הביתה כדי להרגיע את הנסיכים הנסיכים ירגעו, אבל תאבדו את הצבא היחיד שניצח בצפון. אויבי בית הבסבורג יראו בכך חדשות טובות.

מה קרה בפועל

לחתום, ולאכוף מיד

פרדיננד חתם ב־6 במרץ 1629 והכריז על הצו בווינה. במקומות שהגיעו אליהם צבאותיו, הוא נאכף.

פרדיננד האמין שהכנסייה נשדדה. הוא קיווה שתמיכת הנסיכים תעזור לבנו להיבחר ל״מלך הרומאים״. ההיסטוריונים רואים בצו ניסיון לכפות את פירושו שלו לשלום מאוגסבורג.

גוסטב אדולף

מלך שוודיה שבא לגרמניה ב־1630 כמנהיג הפרוטסטנטים, ניצח בברייטנפלד, ונפל בלוצן בגיל 37.

• נולד: 9 בדצמבר 1594 (לפי הלוח הישן), שטוקהולם, שוודיה
• נפטר: 16 בנובמבר 1632 (לפי הלוח החדש), לוצן, אלקטורט סקסוניה, נהרג בקרב, בתוך לחימת הפרשים
• ניצחונות: ברייטנפלד, ספטמבר 1631; לוצן, נובמבר 1632: השוודים נשארו בשדה, אבל מלכם מת
• כישלונות: מגדבורג, מאי 1631: לא הספיק להציל את העיר

“אין לכרות הסכם, אלא אם יתקבל שלום דתי חדש לכל גרמניה”

נקודת החלטה

אתם גוסטב אדולף, מלך שוודיה.

שטוקהולם, אביב 1630

שוודיה היא ממלכה קטנה עם צבא גדול ואוצר דל, והפוגה עם פולין מחזיקה לעת עתה.

מעבר לים הבלטי גרמניה חרבה. הנסיכים הפרוטסטנטים הובסו או הפחידו, וצבאו של ולנשטיין מחזיק בחוף הצפוני. היועצים שלכם מזהירים: גרמניה רחוקה ויקרה, וצבא שוודי שם אולי לא יחזור הביתה.

האם אתם לוקחים את הצבא מעבר לים?

• להעביר את הצבא ולהנחית אותו בפומרניה בסיס על החוף הגרמני ודרך אספקה לים. אבל תילחמו בארץ של אחרים, והקיסר כנראה יפנה את צבאו העיקרי נגדכם. נסיכים פרוטסטנטים יצטרפו אליכם, או יחכו לראות מי מנצח.
• להישאר בבית, ולשלם לנסיכים הפרוטסטנטים שילחמו זול ובטוח יותר. אבל בלי בעל ברית חזק על המקום, הנסיכים עלולים לעשות שלום משלהם עם הקיסר, ושוודיה תעמוד לבד מול צבאו של ולנשטיין.
• קודם לכרות שלום קבוע עם פולין, ואחר כך להחליט שלום יפנה את הצבא למסע מאוחר יותר. אבל הדיחוי ייתן לולנשטיין זמן לתפוס את חופי הבלטי, והמטרה הפרוטסטנטית עלולה לאבד את ההזדמנות האחרונה שלה.

מה קרה בפועל

להעביר את הצבא ולהנחית אותו בפומרניה

גוסטב אדולף הנחית את צבאו בפומרניה ביוני 1630 (לפי הלוח הישן) עם כוח קטן. בינואר 1631, בברוואלד, הבטיחה לו צרפת כסף.

ההיסטוריונים מתווכחים על מניעיו: הביטחון השוודי והסחר בבלטי, אמונתו הלותרנית, ורצונו להוביל את גרמניה הפרוטסטנטית. רוב החוקרים מסכימים שכל השלושה נחשבו.

קיץ 1630

הנסיכים קובעים

אוגוסט 1630

בקיץ 1630 כינס הקיסר את הנסיכים־הבוחרים לרגנסבורג. הוא רצה שבנו ייבחר ל״מלך הרומאים״, ורצה את תמיכתם במלחמה. הנסיכים הפרוטסטנטים של סקסוניה וברנדנבורג סירבו להגיע. הנסיכים האחרים, בראשות מקסימיליאן מבוואריה, דרשו דרישה אחת: לשלוח את ולנשטיין הביתה.

הקיסר נכנע. באוגוסט 1630 פוטר ולנשטיין, וצבאו צומצם. הצבא הטוב ביותר של הקיסר נעלם בדיוק כשגוסטב אדולף הגיע לחוף.

מגדבורג וברייטנפלד

מרץ–מאי 1631

עיר שלא נכנעה

כ־20,000 הרוגים

מגדבורג, עיר פרוטסטנטית עשירה על נהר האלבה, סירבה להיכנע לטילי. טילי צר עליה באביב 1631. גוסטב אדולף לא הגיע בזמן. ב־20 במאי פרצו התוקפים פנימה, והעיר נבזזה ונשרפה במשך ימים. שריפה שהתפשטה ברוח הרסה כ־1,700 מתוך כ־1,900 מבנים.

רוב ההערכות אומרות שכ־20,000 בני אדם מתו. מספר התושבים לפני המצור נאמד בין 25,000 ל־30,000, וגם הוא אינו ודאי.

מקור: חריטה בשם ״הבזיזה של מגדבורג״

מיוחסת לסדנה של מתיאס מריאן, חריטה לספר חדשות על המלחמה

נדפסה שנים אחרי האירוע, בספר חדשות על המלחמה. היא מציגה התקפה על הגנות העיר.

• מה החריטה באמת מראה? קרב לאורך הנהר: עשן תותחים, גשר עמוס חיילים, ועיר שעומדת ברקע. התמונה מראה התקפה, לא את השוד שבא אחריה.
• מי יצר אותה, מתי ולמי? סדנה סביב מתיאס מריאן, לספר חדשות שנדפס שנים אחר כך, לקוראים שרצו לדעת מה קרה באירופה.
• מה חסר בה? להבות בקצה השמאלי, אבל אין אזרחים, אין פליטים ואין מתים.

ברייטנפלד: מי נגד מי

17 בספטמבר 1631 (לפי הלוח היוליאני: 7 בספטמבר)

ברייטנפלד, מחוץ ללייפציג, סקסוניה

שוודים וסקסונים

• מפקדים: גוסטב אדולף, יוהאן גאורג הראשון, בוחר סקסוניה, גוסטב הורן, השמאל השוודי
• כוחות: 40,150 (22,800 שוודים, 17,350 סקסונים) (הערכה אחת); כ־42,000 (הערכות אחרות)
• אבדות: 5,550 הרוגים ופצועים (אסלליוס ווֹלקֶה, 2003)

צבא הקיסר והליגה, בהנהגת טילי

• מפקדים: יוהאן צרקלאס, רוזן טילי, גוטפריד פאפנהיים, הפרשים
• כוחות: 31,400 (14,700 קיסריים, 15,700 של הליגה, 1,000 לא סדירים) (הערכה אחת); עד כ־36,000 (הערכות אחרות)
• אבדות: כ־7,000 הרוגים (7,600 הרוגים ופצועים לפי ספירה אחת) (הערכות); כ־6,000 שבויים (הערכות)

ערכי הכוחות שונים בין המקורות, ומספרי ההפסדים בצד הקיסרי מתקשרים לחלוקה בין הרוגים, פצועים ושבויים.

התוצאה: ניצחון שוודי־סקסוני. טילי נפצע, צבאו התפרק עם הערב, ופאפנהיים נסוג בלילה לכיוון האלה. גוסטב אדולף היה חופשי להתקדם מערבה.

נחשב לנקודת מפנה אחרי שנים של ניצחונות קיסריים: צבאו של טילי הפסיד קרב גדול בשדה. המספרים הם שחזורים מודרניים.

ברייטנפלד, 17 בספטמבר 1631

מהצהריים עד רדת החשיכה, באחד מימי ספטמבר 1631

ב־17 בספטמבר 1631, בברייטנפלד, טילי מחזיק את רכס הגלגנברג והתותחים על פסגתו. השוודים והסקסונים מתקדמים אליו במישור. לפני כן צר טילי על מגדבורג, והתוקפים פרצו פנימה ב־20 במאי, וגוסטב אדולף לא הגיע בזמן.

שחזור סכמטי לפי תיאורים מודרניים של הקרב. הכפרים, לוברבך והדרכים משוערים; הרכס והלינקלוואלד ודאיים. הצפון אינו מסומן.

שלבי הקרב

• שני הצבאות ניצבים זה מול זה במישור טילי מחזיק את רכס הגלגנברג, והתותחים על פסגתו. השוודים והסקסונים מתקדמים במישור. הירי מהתותחים מתחיל סביבות הצהריים.
• פאפנהיים תוקף, והסקסונים נשברים בסביבות 14:00 פאפנהיים תוקף את פרשי בנייר בלי פקודה ונדחה. בצפון פוגע הפרשים הקיסריים בסקסונים, והם נשברים לפני ארבע.
• טילי מתקיף, השמאל השוודי מתעגל בסביבות 15:00 החי״ר של טילי יורד מהרכס אל הורן, שמסובב את אגפו לקראתו. בנייר וגוסטב מתכוננים להשיב מכה.
• גוסטב פורץ למרכז, והקיסר נסוג בסביבות 17:00 גוסטב פורץ למרכז הקיסרי ולתותחיו. טילי נפצע, וצבאו מתפרק עם הערב. פאפנהיים מעמיד יחידות טרסיו ביער לינקלוואלד ונסוג בלילה לכיוון האלה.

האסטרטגיה

• שוודים וסקסונים: השוודים והסקסונים מתקדמים במישור אל הרכס. הורן מסובב את אגפו השמאלי לקראת החי״ר של טילי, ובנייר וגוסטב מתכוננים להשיב מכה.
• צבא הקיסר והליגה: טילי מתכוון להחזיק את הרכס עם התותחים על פסגתו, על שטח גבוה ועם כוח אש. כשהחי״ר שלו יורד מן הרכס אל הורן, הוא מכוון לאגף השוודי. פאפנהיים, בלי פקודה, תוקף את פרשי בנייר ונדחה.

מה הכריע: גוסטב פרץ למרכז הקיסרי ולתותחיו, אחרי שהחי״ר של טילי ירד מן הרכס אל אגף הורן. כשהמרכז והתותחים נפלו, טילי נפצע וצבאו התפרק עם הערב.

1631–1632

הדרך למערב

גוסטב אדולף לא צעד על וינה. הוא פנה מערבה אל הריין ואחר כך דרומה לבוואריה, שבה כמעט לא נשארו חיילי הליגה. נסיכים פרוטסטנטים שחיכו לזוכה הצטרפו אליו. הגנרל הטוב ביותר של הקתולים איבד הרבה מכוחותיו בתוך יום אחד.

שני מוות

16 בנובמבר 1632

המטען האחרון של המלך

לוצן, 1632

בסתיו 1632 רדף גוסטב אדולף אחרי ולנשטיין, שהוזמן בחזרה לפקד על צבא הקיסר. ליד לוצן, דרומית־מערבית ללייפציג, נפגשו הצבאות ב־16 בנובמבר. גוסטב אדולף הוביל מטען פרשים באגפו, ונהרג.

השוודים נשארו בשדה, אבל מלכם היה מת. המלחמה של שוודיה לא נגמרה: הקנצלר אקסל אוקסנשטירנה לקח לידיו את המדיניות השוודית בגרמניה.

1633–1634

גנרל שרצה שלום משלו

25 בפברואר 1634

ולנשטיין רצה הסדר ששומר על מעמדו. חבריו לחצר בווינה עקבו אחריו בחשד. ב־24 בינואר 1634 חתם הקיסר על פקודה חסויה שהורידה אותו מהפיקוד; ב־18 בפברואר פורסמה פקודה נוספת שהאשימה אותו בקשירת קשר ודנה אותו למוות.

ב־22 בפברואר יצא מפלזן לכיוון צ׳ב (Cheb), בתקווה להיפגש עם כוחות שוודיים. בערב של 25 בפברואר נרצחו הוא ומקורביו הקרובים בעיר, על ידי קצינים שראו את הפקודה החסויה.

נקודת החלטה

אתם אלברכט פון ולנשטיין, מפקד צבא הקיסר.

פלזן (Plzeň), ינואר 1634

הקיסר הדיח אתכם בסוד, אבל צבאכם נאמן לכם, וקולונלים רבים חייבים לכם את מינוייהם.

אויביכם בווינה מחכים לטעות. אתם עדיין מאמינים שרק אתם יכולים לסיים את המלחמה, בתנאיכם.

מה אתם עושים?

• להיכנע לקיסר ולבקש את החזרת הפיקוד כנראה תוחזקו ברצועה קצרה. אנשי החצר ימשיכו לפעול נגדכם, והמלחמה תימשך בידי מפקד אחר.
• להמשיך במשא ומתן עם סקסוניה ושוודיה, ולכרות שלום משלכם מסוכן. הקיסר יראה בגידה בכל מכתב. ההצעות היו מעורפלות, ואתם עלולים להישאר בלי צבא ובלי קיסר.
• להוביל את הצבא לווינה ולכפות על החצר לציית לכם מלחמת אזרחים בתוך האימפריה. ייתכן שאנשיכם לא ילכו אחריכם נגד הקיסר שלהם, ותהפכו לאויבים של כל חצר באירופה.

מה קרה בפועל

להמשיך במשא ומתן עם סקסוניה ושוודיה, ולכרות שלום משלכם

בפברואר התקדם לצ׳ב כדי להיפגש עם כוחות שוודיים. קצינים שראו את הפקודה החסויה הרגו אותו שם ב־25 בפברואר 1634.

המקורות מעטים, וההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה רחוק הוא התכוון ללכת. יש שחושבים שרצה שלום צודק בתנאיו שלו; אחרים שהיה מוכן לעבור לצד השני. הראיות דלות, ולכן הוויכוח נמשך.

מה בא אחר כך

• 1632 לוצן: גוסטב אדולף נהרג. אוקסנשטייר לוקח את המדיניות השוודית בגרמניה.
• 1633 נסיכים פרוטסטנטים בדרום ובמערב מתחייבים בברית היילברון, בהנהגה שוודית.
• פברואר 1634 ולנשטיין נרצח בצ׳ב.
• ספטמבר 1634 נורדלינגן: הצבא הקיסרי והספרדי ביחד מביסים את השוודים ואת בעלי בריתם. הברית הפרוטסטנטית מתחילה להתפרק.
• 30 במאי 1635 שלום פראג: סקסוניה עושה שלום עם הקיסר ויוצאת מהברית השוודית.

צרפת, רעב ושנים ארוכות

מאי 1635

השוודים לבד

שלום פראג (30 במאי 1635) שלל מהשוודים את בעלת הברית החזקה ביותר שלהם בגרמניה, ואסר על נסיכים לכרות ברית זה עם זה. שוודיה נותרה לבדה בלב גרמניה, עם צבאות ללא כסף ובלי בעלי ברית.

אבל בית הבסבורג לא הובס. בפריז השאלה הייתה כעת אם צרפת תילחם בשמה.

נקודת החלטה

אתם הקרדינל רישליה, השר הראשון של לואי ה־13.

פריז, מאי 1635

שנים צרפת משלמת לשוודיה ולהולנדים כדי שילחמו בבית הבסבורג, בכסף ולא בחיילים. ספרד שולטת בהולנד הספרדית על הגבול הצפוני, וכוחות הקיסר והספרדים על הריין גורמים לצרפת להרגיש מוקפת.

סקסוניה הרגע עשתה שלום עם הקיסר, ושוודיה נחלשה. המלך עדיין לא הסכים למלחמה גלויה.

האם מכריזים על מלחמה גלויה?

• להמשיך לשלם סובסידיות ולהילחם דרך בעלי ברית זול, והוא משאיר את החיילים הצרפתיים בבית. אבל בלי סקסוניה, שוודיה עלולה להידכא לבד, וספרד תוכל אז להשתמש בריין כרצונה נגדכם.
• להכריז על מלחמה בספרד ובקיסר, בגלוי זה יעלה כסף ודם, וצבאות צרפת ייאלצו להילחם בכמה חזיתות. אבל צרפת תפסיק להיות משלמת, ותהיה צד במלחמה בזכות עצמה, ותוכל לדרוש את תנאיה בכל שלום.
• לכרות שלום נפרד עם ספרד עכשיו שלום יסיים מיד את ההוצאות הצרפתיות. אבל ספרד והקיסר יוכלו לדכא את שוודיה והפרוטסטנטים בצפון, ואז להפנות את כוחם לגבולות צרפת.

מה קרה בפועל

להכריז על מלחמה בספרד ובקיסר, בגלוי

צרפת הכריזה על מלחמה בספרד ב־19 במאי 1635, ימים ספורים לפני שלום פראג. צרפת כרתה ברית עם שוודיה בקומפיין (1635), והמלחמה הגדולה נמשכה עוד שלוש־עשרה שנה.

רישליה רצה לשבור את ה״מצור״ של בית הבסבורג על צרפת. ההיסטוריונים מסכימים על המטרה, ומתווכחים על מידת השפעת הדת: הקרדינל היה קתולי ששיתף פעולה עם פרוטסטנטים.

19 במאי 1643

סוף הטרסיו

רוקרוא, 1643

שמונה שנים אחרי שצרפת נכנסה למלחמה, הביס הצבא הצרפתי בראשות הדוכס מאנגיין בן ה־21 את צבאו של פרנסיסקו דה מלו ליד רוקרוא. חי״ר ספרד עמד בטרסיו, מלבנים של רמחים ורובים שהטילו אימה באירופה.

הטרסיו החזיקו מעמד והדפו שתי התקפות פרשים צרפתיות. אחר כך ירה התותחנות הצרפתיים על המלבנים, החיילים הגרמנים והוולונים נטשו, והוותיקים המשיכו להילחם. הערכות האבדות הספרדיות משתנות: כ־7,000 הרוגים ופצועים וכ־8,000 שבויים.

ההיסטוריונים רואים לעתים ברוקרוא את סוף המיתוס שהטרסיו אינם מובסים. הדוכס מאנגיין, שנודע לימים כ״הקונדה הגדול״, ניצח.

1635–1648

לחיות מהארץ

החיילים כמעט אף פעם לא קיבלו שכר בזמן. הם חיו מדמי חסות: אוכל, סוסים וכסף שקצינים דרשו מכפרים ומעיירות תחת איום של שריפה ואלימות. מי שלא שילם, נשדד. הצבאות עברו שוב ושוב באותן ארצות, וכל צבא השאיר את הארץ עניה יותר. הרעב הלך עם החיילים, וגם המגפה, שנשאו אותה חיילים ופליטים.

מיתוס

שליש מכל הגרמנים מתו במלחמה, בכל מקום.

האמת

המספר חוזר בספרי לימוד, אבל הוא ניחוש ולא ספירה. אין ספירה מהימנה של המתים. הערכות ישנות, שהתחילו בגינטר פרנץ ב־1940, נשאלות בידי היסטוריונים רבים מאז. ההערכות לכל המלחמה נעות בין 4.5 ל־8 מיליון בני אדם, וההיסטוריונים חלוקים בשאלה איך לספור.

בחלקים מסוימים של גרמניה ירדה האוכלוסייה ביותר ממחצית. פיטר ווילסון טוען שהאימפריה איבדה לפחות חמישית מתושביה, ושלקח לה יותר משישים שנה להתאושש.

הראיות

גינטר פרנץ (1940); ג׳פרי פארקר (עורך), מלחמת שלושים השנה (1997); פיטר ה. ווילסון, טרגדיית אירופה (2009).

מקור: רומן שנשמע אמיתי

מיטות, שולחנות, כיסאות וספסלים הם שרפו, אף שבחצר שכבו ערמות של עצים יבשים.

גרימלסהאוזן שירת כמוסקטיר במלחמה. הרומן בדיוני, עם גיבור מומצא, אבל המלחמה שהוא מתאר היא זו שהמחבר הכיר. הוא מראה איך הרגישה המלחמה, לא כמה מתו.

• למה לשרוף רהיטים כשיש עצי הסקה בחצר? לחיילים היה דלק. שריפת חפצי הבית הייתה הרס מכוון: הבית כבר לא שייך לאיש.
• איזו אמת נותן רומן שדברי הימים לא יכולים לתת? תחושת המלחמה: הרס קטן, שעמום ופחד. אי אפשר לקבל ממנו מספר קורבנות.

שלום במינסטר ובאוסנבריק

1643–1648

שתי ערים, שליחים רבים

מ־1643 נפגשו שליחי כמעט כל המעצמות באירופה בשתי ערים בווסטפליה. במינסטר נפגשו שליחי הקיסר וצרפת, ובאוסנבריק שליחי הקיסר ושוודיה. כל צד חיכה לרווח בשדה כדי לחזק את עמדתו, ולכן המשא ומתן נמשך שנים.

ב־30 בינואר 1648 כרתו במינסטר ספרד והרפובליקה ההולנדית שלום, ובכך הסתיימה מלחמה של שמונים שנה: ספרד הכירה בעצמאות ההולנד. שני ההסכמים שסיימו את המלחמה נחתמו ב־24 באוקטובר 1648.

נקודת החלטה

אתם ציר של הקיסר פרדיננד השלישי באוסנבריק.

אוסנבריק, 1648

שוודיה רוצה את פומרניה, פיצוי ומושב בדיאטה. צרפת רוצה את אלזס ושלוש בישופויות. ההולנדים כבר בשלום עם ספרד.

אדמות הכנסייה הן השאלה הקשה ביותר. שנת הבסיס קובעת מי שומר על מה. הקיסר רוצה להשאיר את הקלוויניסטים בחוץ; השוודים והנסיכים הפרוטסטנטים רוצים לכלול אותם ולבטל את הצו.

מה אתם מציעים?

• לעמוד על שנת הבסיס של הקיסר, ולהשאיר את הקלוויניסטים בחוץ שוודיה וצרפת לא יקבלו תנאים שמבטלים את מה שצבאותיהן זכו בו. המלחמה תמשיך, והצבאות השוודיים והצרפתיים יישארו בגרמניה, ועימם הביזה.
• לקבל את 1 בינואר 1624 כשנת הבסיס, ולהכיר בקלוויניסטים לצד הלותרנים והקתולים כנראה שלום. אדמות שהוחזקו ב־1624 יישארו במקומן; הצפון ישאר בעיקרו פרוטסטנטי, ואדמות הכנסייה השנויות במחלוקת יתווכחו עליהן בבתי המשפט לדורות.
• לסרב לכל הסדר דתי, ולהילחם עד תאריך טוב יותר כנראה מלחמה ארוכה יותר, והצבאות עדיין בגרמניה. אבל הקיסר יתמקח מעמדה חלשה, והתוצאה עלולה להיות תנאים קשים יותר.

מה קרה בפועל

לקבל את 1 בינואר 1624 כשנת הבסיס, ולהכיר בקלוויניסטים לצד הלותרנים והקתולים

שליחי הקיסר קיבלו את 1 בינואר 1624 כשנה הקובעת לרכוש הכנסייה, והכירו בקלוויניסטים לצד הלותרנים והקתולים. השלום נחתם ב־24 באוקטובר 1648.

רוב ההיסטוריונים רואים בעסקה מיקוח: שלום שאפשר לחיות איתו, ולא ניצחון לאף דת. הקיסר שמר על סמכותו, והנסיכים הקתולים על האדמות שהחזיקו ב־1624.

מה נכתב

מי קיבל מה

שוודיה קיבלה את פומרניה המערבית עם רוגן, את הארכיבישופות ברמן ואת הבישופות ורדן, ופיצוי גדול. היא נעשתה גם נכס־אימפריה עם מושב בדיאטה.

צרפת קיבלה את מץ, טול וורדן, ואת אלזס העליונה והתחתונה עם הסונדגאו, שהיו של בית הבסבורג. שווייץ הוכרה כפטורה משיפוטם של בתי המשפט של האימפריה. הנסיכים קיבלו זכות לכרות ברית זה עם זה ועם זרים, בתנאי שהברית לא תופנה נגד הקיסר, נגד האימפריה או נגד השלום.

הקלוויניסטים קיבלו מעמד שווה ללותרנים ולקתולים, ו־1624 נקבעה כשנה הקובעת. הדיאטה הייתה אמורה להתכנס בתוך חצי שנה מהאשרור.

מקור: ציור: השבעה על השלום במינסטר

ג׳רארד טר בורך, אישור מסמך השלום במינסטר, 1648 (הגלריה הלאומית, לונדון)

הציור מראה את השבעת השלום בין ספרד לרפובליקה ההולנדית, בבית העירייה של מינסטר, ב־15 במאי 1648. זה לא ההסכם עם הקיסר, שנחתם באוקטובר. ובכל זאת זה הציור שמשמש לרוב לתאר את ״וסטפליה״.

• מי מופיע, ומה הם עושים? שליחים ספרדים והולנדים נשבעים לשלום בבית העירייה, בתלבושת רשמית, בטקס פורמלי. הקיסר לא נמצא בחדר.
• למה צייר יצייר שלום בין שתי מדינות? צייר הולנדי מראה הצלחה הולנדית: רפובליקה חופשית שאושרה על ידי מלך ספרד.
• מה הציור לא מראה? את המלחמה: לא חיילים, לא ביזה, לא מתים. השלום מוצג כטקס, וכך רצו שיזכרו אותו.

מיתוס

שלום וסטפליה המציא את הריבונות המודרנית ואת מערכת המדינות.

האמת

זהו ״המיתוס של וסטפליה״: ספרי לימוד מציגים את 1648 כלידת המדינה הריבונית, ומערכת של מדינות שוות שאינן מתערבות זו בזו. אנדראס אוזיאנדר (2001) טען שהתמונה הזו נבנתה הרבה יותר מאוחר, על ידי כותבים שקראו את ההסכמים דרך רעיון מאוחר על המדינה. ההסכמים לא משתמשים במילה ״ריבונות״ לגבי כוחם של הנסיכים.

דרק קרוקסטון (1999) טען שההסכמים אישרו את החוקה הישנה של האימפריה, שבה נסיכים חייבים ציות לקיסר ולדיאטה. הזכות החדשה לכרות ברית הוגבלה בזכויות הקיסר.

שינוי אמיתי אכן התרחש: ההולנדים, השוויצרים והצרפתים זכו בעצמאות או בשטח. השאלה היא אם 1648 יצרה סדר חדש או אישרה סדר ישן.

הראיות

אנדראס אוזיאנדר, ״ריבונות, יחסים בינלאומיים ומיתוס וסטפליה״, International Organization 55 (2001); דרק קרוקסטון, מאמר ב־International History Review 21 (1999).

האימפריה שנשארה

1648–1683

האימפריה לא נעלמה

השלום לא הפך את האימפריה למדינה מודרנית. היא המשיכה, עם הדיאטה, בתי המשפט והנסיכים, עוד 158 שנה. בתוכה צמחו ברנדנבורג, שהפכה לפרוסיה, והארצות ההבסבורגיות של אוסטריה, שבה שלט הקיסר לאופולד הראשון מ־1658 עד 1705.

ב־1683 מצור עות׳מאני על וינה. העיר ניצלה ב־12 בספטמבר בזכות צבא סיוע בהנהגת מלך פולין, יאן השלישי סוביסקי, ובו חיילים מנסיכים גרמנים.

1756

לא קדוש, לא רומי, לא אימפריה

בספרו על מנהגי העמים ורוחם (1756) ליעג וולטר לאימפריה, והגדיר אותה כלא קדושה, לא רומית ולא אימפריה. הלעג נשאר.

1804–1806

הקיסר האחרון

6 באוגוסט 1806

פרנציסקוס השני, קיסר הבסבורג מאז 1792, לקח ב־1804 גם את התואר קיסר אוסטריה, כתשובה לתואר הקיסרי של נפוליאון. נפוליאון ניצח את אוסטריה ואת רוסיה באוסטרליץ בדצמבר 1805. ב־1806 עזבו שישה־עשר מדינות גרמניות, בראשן בוואריה, את האימפריה והצטרפו לברית הריין, מעין פרוטקטורט צרפתי.

ב־22 ביולי נתן נפוליאון לפרנציסקוס אולטימטום. אחר כך נכנע הקיסר, וב־6 באוגוסט 1806 הכריז שהקשר שקשר אותו למדינות האימפריה בטל. האימפריה הרומית הקדושה עמדה על תילה כאלף שנה, מאז הכתרתו של אוטו ברומא ב־962.

מלחמת דת, מאבק כוח, או נקודת מפנה?

האם המלחמה הייתה בעיקרה מלחמת דת? והאם 1648 הייתה נקודת מפנה או המשך?

• פיטר ה. ווילסון, טרגדיית אירופה (2009) המלחמה הייתה משבר בחוקתה של האימפריה, שנוצלה על ידי כל מעצמה באירופה. הדת חשובה לאלה שנלחמו בה, אך המלחמה לא נוהלה בשל הדת.
• אנדראס אוזיאנדר (2001); דרק קרוקסטון (1999) 1648 אינה לידת הריבונות המודרנית. השלום אישר חלק גדול מהחוקה הישנה, והחשיבות שמייחסים לו נבנתה מאוחר יותר, על ידי כותבים שרצו נקודת התחלה.

מה היה חשוב יותר לאנשים שנלחמו ב־1618, ולאלה שחתמו ב־1648: האמונה, או השאלה מי שולט במי?

שאלה לבדיקה

מה החליט שלום אוגסבורג (1555)?

התשובה: כל נסיך בחר בלותרנות או בקתוליות לשטחו, והקלוויניזם הוצא מחוץ לחוק. נכון: ״דתו של השליט״. הקלוויניסטים לא הוכרו.

שאלה לבדיקה

מה קרה בפראג ב־23 במאי 1618?

התשובה: נסיכים פרוטסטנטים זרקו שני נציבים ומזכיר מחלון, וכולם שרדו. נכון: זו ההשלכה השלישית בפראג, והשלושה שרדו.

שאלה לבדיקה

למה המספרים בקרב ברייטנפלד (1631) שנויים במחלוקת?

התשובה: כי המקורות נותנים כוחות ואבדות שונות, וכל אחד סופר אחרת. נכון: כל נתון מוצג בנפרד, עם המקור שלו.

שאלה לבדיקה

מה טוענים אוזיאנדר וקרוקסטון על 1648?

התשובה: שההסכמים אישרו חלק גדול מהחוקה הישנה של האימפריה, ושרעיון הריבונות נבנה מאוחר יותר. נכון: זהו הטיעון המרכזי שלהם.

שאלה לבדיקה

לאיזו החלטה שימשה שנת ה״נורמטיב״ 1624?

התשובה: הקובעת לשאלה מי שומר על אדמות הכנסייה. נכון: אדמות שהוחזקו באותו תאריך נשארו אצל מחזיקיהן.

שאלה לבדיקה

למה האימפריה הרומית־הגרמנית הקדושה חדלה להתקיים ב־1806?

התשובה: נפוליאון ניצח, מדינות גרמניות רבות עזבו, ופרנציסקוס השני ויתר על הכתר. נכון: ב־6 באוגוסט 1806 הכריז הקיסר שהקשר לאימפריה בטל.

מונחים

• זריקה מחלון זריקת אדם מחלון. לפראג היו שלושה מקרים מפורסמים כאלה; השלישי, ב־23 במאי 1618, הצית את מרד בוהמיה.
• דתו של השליט הביטוי הלטיני ״של מי שהשטח שלו, דתו שלו״. לפי שלום אוגסבורג (1555) קבע כל נסיך את הדת הרשמית בשטחו: לותרנות או קתוליות.
• קלוויניסטים פרוטסטנטים שהלכו אחר תורתו של ז׳אן קלווין ושל רפורמים שוויצרים, והם נקראו גם הכנסיות הרפורמיות. הם לא הוכרו בשלום אוגסבורג, והוכרו רק ב־1648.
• רייכסטאג האסיפה הקיסרית: הקיסר והנסיכים, הבישופים והערים החופשיות, שהתכנסו לחוקק ולהחליט על מסים בשם האימפריה.
• הברית הפרוטסטנטית ברית של נסיכים פרוטסטנטים, שנוסדה ב־1608 בהנהגת פרידריך הרביעי מהפלץ. היא התנגדה לליגה הקתולית, שנוסדה ב־1609.
• נסיך־בוחר נסיך שהיה לו הזכות לבחור את הקיסר. היו שבעה בוחרים, ומ־1623 שמונה.
• מלך החורף כינוי של פרידריך החמישי מהפלץ, מלך בוהמיה במשך חורף אחד, 1619–1620. הוא הובס בהר הלבן בנובמבר 1620.
• צו ההשבה הצו של פרדיננד השני מ־6 במרץ 1629, שהורה להשיב לכנסייה רכוש שהפרוטסטנטים לקחו מאז 1552. הוא עזר להפנות את הנסיכים נגד ולנשטיין.
• טרסיו יחידת חי״ר ספרדית של כשלושת אלפים איש, שעמדה במלבן עם רמחים ורובים. היא הייתה לב הכוח הספרדי באירופה, עד רוקרוא ב־1643.
• דמי חסות כסף, מזון או סחורה שצבא דרש מאזור, בתמורה להימנעות משריפה ושוד. זו הייתה הדרך המרכזית של הצבאות להתקיים במלחמה.
• ריבונות הרעיון שלמדינה יש סמכות עליונה בשטחה, ואין לה ממשלה מעליה. ההיסטוריונים טוענים שההסכמים של 1648 לא השתמשו במושג לגבי כוחם של הנסיכים.
• בוהמיה ממלכה בתוך נחלות בית הבסבורג, עם אסיפת אצילים וחוקים משלה.
• בית הבסבורג שושלת ששלטה באוסטריה ובבוהמיה, ומתוכה באו קיסרי האימפריה.
• מכתב חסד מסמך שנתן הקיסר רודולף השני לפרוטסטנטים בבוהמיה: זכות לעבוד בחופשיות ולבנות כנסיות.
• פרדיננד נסיך מבית הבסבורג. ב־1617 נבחר למלך בוהמיה, הודח שם, ובאוגוסט 1619 נבחר לקיסר.
• תורן רוזן פרוטסטנטי שהוביל את האצילים שזרקו את נציבי המלך מהחלון.
• ווילם סלאבטה אחד משני הנציבים הקתולים של המלך בפראג. נזרק מהחלון ב־1618 ושרד.
• מקסימיליאן מבוואריה דוכס בוואריה שעמד בראש הליגה הקתולית.
• הליגה הקתולית ברית של נסיכים קתולים, שהוקמה ב־1609 בהנהגת מקסימיליאן מבוואריה.
• ההר הלבן גבעה ליד פראג שבה הביס הצבא הקתולי את פרידריך ב־1620.
• הסכם אוגסבורג שלום שנחתם ב־1555 בין הקיסר קרל החמישי לנסיכים לותרניים, וקבע שכל נסיך בוחר את דתו.
• האימפריה הרומית־הגרמנית הקדושה אוסף של מאות נסיכים, בישופים וערים חופשיות, ומעליהם קיסר.
• שמירה הכנסייתית סעיף בשלום אוגסבורג: בישוף או אב מנזר קתולי שעבר לפרוטסטנטיזם חייב לעזוב, ושטחיו נשארים קתוליים.
• גוסטב אדולף מלך שוודיה. ב־1630 נחת בפומרניה כדי להילחם בקיסר, ונהרג ליד לוצן ב־1632.
• כריסטיאן הרביעי מלך דנמרק. ב־1625 פלש לצפון גרמניה להגן על הפרוטסטנטים, והובס בלוטר.
• אלברכט פון ולנשטיין מפקד צבא בוהמי שגייס צבא על חשבונו והשכיר אותו לקיסר. נרצח ב־1634.
• טילי מפקד צבא הליגה הקתולית. ב־1626 הביס את הדנים בלוטר, וב־1631 כבש את מגדבורג.
• מגדבורג עיר פרוטסטנטית עשירה על נהר האלבה. ב־1631 נכבשה, נבזזה ונשרפה.
• לוצן עיירה ליד לייפציג, שבה נהרג גוסטב אדולף ב־1632.
• אקסל אוקסנשטירנה קנצלר שוודיה. אחרי מות גוסטב אדולף לקח את המדיניות השוודית בגרמניה לידיו.
• רוקרוא עיירה בצפון צרפת. הצבא הצרפתי הביס בה את הספרדים ושבר את מיתוס הטרסיו.
• הקונדה הגדול השם שניתן לדוכס מאנגיין, שניצח ברוקרוא.
• גרימלסהאוזן מוסקטיר שכתב רומן על המלחמה שבה שירת. הגיבור בדיוני, אבל המלחמה היא זו שהכיר.
• מינסטר עיר בווסטפליה שבה נפגשו שליחי הקיסר וצרפת. ב־1648 נחתם בה שלום בין ספרד להולנד.
• פומרניה חבל ארץ על חוף הים הבלטי בצפון גרמניה. בשלום קיבלה שוודיה את חלקו המערבי.
• אלזס חבל ארץ בגבול צרפת וגרמניה. בשלום של 1648 קיבלה צרפת את חלקו.

מקורות

• Instrumentum Pacis Osnabrugensis (Treaty of Osnabrück), 14/24 October 1648, Articles V, VI, VIII and X, in German History in Documents and Images, “Peace Treaties of Westphalia”
• Hans Jakob Christoffel von Grimmelshausen, The Adventurous Simplicissimus (1668), Book I, ch. iv, trans. A. T. S. Goodrick (1912)
• Peter H. Wilson, Europe’s Tragedy: A History of the Thirty Years War (London: Allen Lane, 2009)
• Geoffrey Parker (ed.), The Thirty Years’ War (London: Routledge, 2nd ed., 1997)
• C. V. Wedgwood, The Thirty Years War (London: Jonathan Cape, 1938)
• Peter H. Wilson, The Holy Roman Empire 1495–1806 (Basingstoke: Macmillan, 1999)
• Günther Franz, Der Dreißigjährige Krieg und das deutsche Volk (Stuttgart, 1940)
• Andreas Osiander, “Sovereignty, International Relations, and the Westphalian Myth”, International Organization 55, no. 2 (2001): 251–287
• Derek Croxton, article in International History Review 21, no. 3 (1999)

קרדיט תמונות

• מתיאס מריאן, חריטה לספר ״תיאטרום אירופאום״ (העותק מ־1662), משוחזרת בספרו של פרנסיס לוצ׳ואו, ״סיפורה של פראג״ (1920) · Public domain · דף המקור
• ג׳ייקוב היינריך אלבפאס, בערך 1630. טירת סקוקלוסטר, שוודיה (מאתר lsh.se, דרך ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור
• מיוחסת לסדנה של מתיאס מריאן, חריטה לספר חדשות על המלחמה · Public domain · דף המקור
• ג׳רארד טר בורך, אישור מסמך השלום במינסטר, 1648. הגלריה הלאומית, לונדון (דרך ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור
• יוזף קרוייצינגר, דיוקן של פרנציסקוס השני, 1805 (ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור