ג׳ורג׳ וושינגטון: מצביא, נשיא ואדון לעבדים

חורף 1776

ליל חג המולד, 1776

ליל חג המולד של 1776. הצבא של ג׳ורג׳ וושינגטון עומד על גדה קפואה של נהר הדלאוור, בפנסילבניה, והוא צריך להחליט מה לעשות.

הלילה הזה ייגמר בעוד כמה שעות, אבל הוויכוח עליו עוד לא נגמר. תקבלו את ההחלטה בעצמכם, רק עם מה שהוא ידע באותו לילה. ואחר כך תפגשו את האיש הזה שוב, כנשיא ובעל עבדים, ותשפטו בעצמכם.

רקע

מלחמה שהולכת רע

המלחמה נגד בריטניה התחילה ב־1775. וושינגטון עומד בראש הצבא הקונטיננטלי מאז יוני 1775. בסתיו 1776 הבריטים כבשו את העיר ניו יורק, והצבא נסוג דרך ניו ג׳רזי.

החיילים התנדבו לשרת, ורבים מהם עייפים וקרים. הצבא מתכווץ מיום ליום, כי אנשים מאבדים תקווה והולכים הביתה.

השעון

תקופות השירות נגמרות

חלק גדול מהחיילים התגייס לתקופת שירות קבועה. לפי הסבר שכיח אצל היסטוריונים, אצל רבים מהם התקופה נגמרה בסוף דצמבר 1776. מי שמסיים את התקופה רשאי ללכת הביתה, ושום דבר לא מחזיק אותו במחנה.

מעבר לנהר

טרנטון

הדלאוור מפריד בין ניו ג׳רזי, שבה עומד האויב, לבין פנסילבניה, שבה עומד הצבא. בטרנטון שבניו ג׳רזי יושב חיל מצב של כ־1,400 עד 1,500 חיילים מההסים, לפי המקורות השונים. הם חיילים גרמנים ששכרה בריטניה, ומפקדם הוא הקולונל יוהאן ראל.

ליל הקרח

נקודת החלטה

אתם ג׳ורג׳ וושינגטון.

הגדה של פנסילבניה, נהר הדלאוור, 25 בדצמבר 1776, בערב

הצבא שלכם מונה כ־2,400 איש. מאז הסתיו הפסדתם בניו יורק ונסוגתם דרך ניו ג׳רזי. עכשיו אתם עומדים על הגדה של פנסילבניה, והנהר מלא קרח.

מעבר למים, בטרנטון, מחכה חיל מצב של כ־1,400 חיילים מההסים בפיקודו של הקולונל יוהאן ראל. אם תעברו בחושך ותתקפו בשחר, אפשר להפתיע אותם. אם הקרח יאט את הסירות, התקיפה תיכשל, והחיילים יישארו על הגדה הלא נכונה, בקור.

לפי הסברים שכיחים של היסטוריונים, תקופות השירות של רבים מהחיילים נגמרות בתוך ימים ספורים. מי שילך הביתה לא יחזור מיד, ובלי ניצחון קטן הצבא עלול להתפורר. אתם יודעים שהפסד נוסף עלול להכריע את המלחמה.

מה אתם עושים?

• לחצות את הנהר באותו לילה ולתקוף את חיל המצב בשחר. כנראה תקיפה מפתיעה בשחר. אם הקרח יעכב את הסירות, התקיפה תיכשל, והחיילים יאבדו זמן וכוח בקור.
• להישאר על הגדה של פנסילבניה ולחכות למזג אוויר טוב יותר או לתגבורת. כנראה לא יהיה ניצחון בחורף הזה. תקופות השירות יסתיימו, הצבא יתכווץ, והבריטים וההסים ישלטו בניו ג׳רזי.
• לוותר על התקיפה, להכניס את הצבא למחנות חורף ולתת לתקופות השירות להסתיים. כנראה הצבא מתפורר. החיילים הולכים הביתה, המורל קורס, ואין מה להראות לקונגרס בסוף השנה.

מה קרה בפועל

לחצות את הנהר באותו לילה ולתקוף את חיל המצב בשחר.

הוא חצה את הנהר בלילה שבין ה־25 ל־26 בדצמבר, ותקף את חיל המצב בבוקר ה־26. הקולונל ראל נפצע אנושות, וחיל המצב נכנע. כ־900 מההסים נלכדו, כולל הפצועים (ההערכות נעות בין 890 ל־920). לפי התיאורים הרגילים, האבדות האמריקניות היו קלות מאוד: כמה חיילים מתו מהקור ומעטים נפצעו.

זה היה ניצחון קטן מבחינה צבאית, אבל הוא נתן לצבא סיבה להישאר יחד.

הוא היה זקוק לניצחון כדי שהחיילים יישארו. הצבא התכווץ, ותקופות השירות עמדו להסתיים. ההיסטוריון דייוויד האקט פישר, בספרו ״Washington’s Crossing״ (2004), בחן את החצייה לפרטי פרטים, כולל הטענה שהחיילים עמדו בסירות כדי להתגונן מהמים הקרים.

ההיסטוריונים נחלקים בשאלה כמה נועזת הייתה התוכנית.

אחר כך

סירות אמיתיות

בציור של לויץ מופיעה סירה קטנה. בפועל חצו את הנהר בסירות דורהאם, סירות שטוחות תחתית וגדולות יותר. בתמונה שלמטה רואים שלט על הסירות האלה, לצד העתק של הציור בפארק חציית וושינגטון שבפנסילבניה.

מקור: הציור של לויץ, 1851

אמנואל לויץ, ג׳ורג׳ וושינגטון חוצה את הדלאוור, שמן על בד, 1851. המוזיאון המטרופוליטני לאמנות, ניו יורק

לויץ צייר את הציור בדיסלדורף שבגרמניה, בשנים 1850–1851, כ־75 שנה אחרי החצייה. הוא לא היה שם. הגרסה הראשונה, מ־1850, נהרסה בהפצצה ב־1942 בברמן. הגרסה שמוצגת כאן היא מ־1851.

• מי צייר את התמונה, איפה ומתי? אמנואל לויץ, בדיסלדורף שבגרמניה, ב־1850–1851. בערך 75 שנה אחרי החצייה, על ידי צייר שלא היה שם.
• מה בציור לא נכון? הדגל נקבע רק ביוני 1777 ונשא לראשונה בספטמבר 1777, אחרי החצייה. הסירות גדולות יותר ממה שציור מראה. הנהר, הקרח והמזג האוויר מצוירים לא נכון, וושינגטון נראה מבוגר ממה שהיה: בן 44 בערך.
• למי הציור מיועד, ומה הוא רוצה שתאמינו? לקהל שרוצה לראות גיבור שעומד בסכנה בלי לפחד. הציור לא נועד לתעד את הלילה, אלא לספר סיפור על אומץ. זה ציור היסטורי, לא עדות של עד ראייה.

הצבא שאסור לו להיחלות

מחנה החורף

מוריסטאון, ינואר 1777

הצבא חונה למחנה חורף במוריסטאון שבניו ג׳רזי. מחלת האבעבועות השחורות מתפשטת בין החיילים.

המחלה

חיילים שמתחסנים לבד

האבעבועות השחורות היו אחת המחלות הקטלניות של התקופה. מי ששרד אותן נשאר חסין, וזה אפשר דרך מסוכנת להתגונן: ״וריולציה״, הדבקה מכוונת במחלה. חלק מהחיילים כבר התחסנו בעצמם, בסתר ובלי פקודה.

נקודת החלטה

אתם ג׳ורג׳ וושינגטון.

מחנה החורף במוריסטאון, ינואר 1777

האבעבועות השחורות מתפשטות במחנה. חייל חולה לא יכול לצעוד, לשמור על משמרת או לירות. לפי הערכות היסטוריונים, שיעור המוות מבוריולציה הוא כ־5 עד 10 אחוזים ממי שמתחסן בה.

אתם יכולים להורות על חיסון לכל הצבא. זה אומר שבועות של מחלה, והמבצע חייב להישמר בסוד, גם מפני הבריטים. או שתוכלו להמתין, והמחלה תמשיך לנוע בין האוהלים.

מה אתם מורים?

• להורות על חיסון כל הצבא, בסתר, ולבודד את החולים. כנראה המחלה תיעצר תוך שבועות. תהיה מחלה קשה ומקרי מוות, אבל הצבא יגיע למערכה הבאה מוגן. הסוד יהיה קשה לשמירה.
• לאסור על החיילים להתחסן בעצמם ולהסתמך על בידוד בלבד. כנראה המחלה תמשיך להתפשט במחנה, כי בידוד לבדו איטי, וחולים בשלב הראשון יכולים להדביק בלי לדעת.
• לחסן רק חלק מהגדודים ולהשאיר את השאר לאביב. כנראה חלק מהחיילים יישארו פגיעים עד האביב, והצבא ייכנס למערכה מחולקת: חצי מוגן וחצי לא.

מה קרה בפועל

להורות על חיסון כל הצבא, בסתר, ולבודד את החולים.

ב־6 בינואר 1777 ניתנה הפקודה לחסן. כשלושה שבועות אחר כך היא בוטלה, ואושרה מחדש ב־5 בפברואר. המבצע נשמר בסוד, כולל מפני הבריטים.

בפברואר כתב וושינגטון לג׳ון הנקוק, נשיא הקונגרס, שהאבעבועות השחורות התפשטו בכל מקום, וקשה מאוד למנוע את התפשטותן בכל הצבא.

הוא ראה את המחלה מתפשטת, וצבא חולה אינו יכול לצאת לקרב. ההיסטוריונית אליזבת פן, שכתבה על המגפה בספר ״Pox Americana״ (2001), טוענת שזה היה החיסון הגדול הראשון לצבא שארגנה מדינה. אנציקלופדיה וירג׳יניה מביאה את דבריה.

ההסבר הזה מסביר את הבחירה, אבל הוא לא מכריע אם הסיכון היה שווה את המחיר.

מכתב על מלך

רקע

ניוברג, אביב 1782

בשנת 1782 מחנה הצבא נמצא בניוברג, במדינת ניו יורק. החיילים לא קיבלו שכר זמן רב, והכסף מהקונגרס מתעכב.

במרץ 1782 הופיעו ״כתובות ניוברג״, פניות אנונימיות לקצינים שביטאו את הכעס שלהם.

מכתב

לואיס ניקולה כותב

לואיס ניקולה, קצין בצבא, כתב לוושינגטון במאי 1782. הוא תיאר את התסכול בצבא, ושיתף רעיון שהחזיק לעצמו עד אז: מדינה חדשה במערב, שאולי תנוהל על ידי מלך.

מקור: המכתב של ניקולה, מאי 1782

״אם כל הדברים האחרים יסודרו פעם, אני מאמין שאפשר יהיה להביא טיעון חזק לקבל את תואר המלך, שלדעתי ייתן יתרונות חומריים ממשיים.״

ניקולה כותב על קשיי הצבא ועל מדינה נפרדת במערב. הוא מציע שאולי יתקבל שם תואר המלך, והמכתב רומז שוושינגטון עשוי להיות האדם שיקבל אותו. ניקולה לא מציע לוושינגטון כתר, ואין לו סמכות לתת כזה.

• מי כתב את המכתב, ומה הוא רצה? ניקולה, קצין שדיבר בשם עצמו. הוא רצה פתרון לבעיית השכר והציע מדינה חדשה במערב. ההיסטוריון רוברט הגארד (2002) מסיק שהוא דיבר רק בשם עצמו.
• האם המכתב מציע לוושינגטון כתר? לא. זה רעיון על מלך למדינה נפרדת, לא כתר שמוצע לאדם. ניקולה לא היה יכול להציע כתר.
• למה מכתב כזה היה מסוכן ב־1782? חלק מהאמריקנים חששו משלטון מלוכני, והם נלחמו נגד מלך. כל רמז שמלוכה עלולה לחזור יכול לפצל את הצבא ואת המדינה.

התשובה

וושינגטון משיב

וושינגטון ענה לניקולה מיד. הוא כתב שאף אירוע במלחמה לא עורר בו רגשות קשים כמו הידיעה שרעיונות כאלה מסתובבים בצבא.

מיתוס

וושינגטון סירב לכתר שהוצע לו.

האמת

לא הוצע לו כתר. ניקולה הציע מלך למדינה נפרדת במערב, ורמז שוושינגטון עשוי להיות המלך. לניקולה לא היה כתר לתת, וושינגטון דחה את הרעיון מיד.

הראיות

במכתב של ניקולה אין הצעה ישירה. רוברט הגארד (2002) קבע שניקולה דיבר בשם עצמו ולא הציע כתר מעולם. גרובר פור, במאמר מ־2007 ובגרסתו המתוקנת מ־2019, לא מצא ראיה לכך שהצעה כזו נעשתה אי פעם. כתובות ניוברג מ־1782 אינן מכילות הצעה לוושינגטון.

ניוברג, מרץ 1783

שכר שלא שולם

הקצינים מחכים

בתחילת 1783 הקצינים כבר חיכו לשכר זמן רב. הקונגרס לא יכול לשלם, והפנסיות שהובטחו להם לא היו ממומנות.

מכתב אנונימי

10 במרץ 1783

ב־10 במרץ 1783 הופיע במחנה בניוברג מכתב אנונימי. הוא קרא לקצינים להציב אולטימטום לקונגרס. מאוחר יותר יוחס המכתב למייג׳ור ג׳ון ארמסטרונג הבן, עוזרו של הגנרל גייטס. כך התחילה קונספירציית ניוברג.

האסיפה

אסיפה נקבעת

הקצינים קבעו אסיפה ל־11 במרץ. אף אחד לא ביקש מכם להנהיג אותה. אתם יכולים להגיע, או להישאר בצד.

נקודת החלטה

אתם ג׳ורג׳ וושינגטון.

מחנה ניוברג, ניו יורק, 11 במרץ 1783

מכתב אנונימי מסתובב בין הקצינים. הוא קורא להם לדרוש מהקונגרס לשלם, ולאיים עליו אם לא. הקצינים כבר קבעו אסיפה, ואתם עדיין לא החלטתם אם להגיע.

הקצינים לא נלחמים רק בשביל כסף. הם משרתים כבר שנים, ואין פתרון ברור לשכר שהובטח להם. אתם מבינים את התסכול, ואתם יודעים שהמכתב הזה עלול להיות מסוכן גם לצבא וגם לקונגרס.

אם לא תגיעו, האסיפה תחליט בלעדיכם. אם תגיעו, כולם יראו איך תגיבו.

מה אתם עושים?

• לתת לאסיפה להתקיים בלעדיכם ולחכות להחלטותיה. כנראה הקצינים יחליטו בלי מי שיישב אותם, והאולטימטום יגיע לקונגרס בצורה חריפה יותר. הסיכון למרד גדל.
• להגיע לאסיפה, לגנות את המכתב האנונימי ולבקש מהקצינים סבלנות ואמון בקונגרס. כנראה הקצינים ישמעו אתכם. בעיית השכר תישאר, והאסיפה תתקרר, אבל הכול תלוי באמון שלהם בכם.
• להצטרף לקצינים ולהפעיל לחץ על הקונגרס בעצמכם, בתמיכה באולטימטום. כנראה הקונגרס ירגיש מאוים, והצבא ייראה כמי שמורד בו. הסיכוי לקרע בין הצבא לממשלה עולה מאוד.

מה קרה בפועל

להגיע לאסיפה, לגנות את המכתב האנונימי ולבקש מהקצינים סבלנות ואמון בקונגרס.

הוא הגיע. הוא גינה את המכתב האנונימי, והעביר את האסיפה מ־11 ל־15 במרץ. ב־15 במרץ נאם בפני הקצינים בניו וינדזור. הוא הוציא משקפי קריאה חדשים, שמעטים מהחיילים ראו אותו לובש, ואמר להם שהפך שיבה ועיוור כמעט בשירות ארצו.

הצבא לא צעד על הקונגרס. הקונגרס הסכים לשלם לקצינים חמש שנות שכר מלא.

הקצינים סבלו באמת: שכר לא שולם להם זמן רב, וזה אינו עניין של מה בכך. וושינגטון הבין שאולטימטום עלול לשבור את הצבא או את הממשלה. הוא בחר לדבר עם הקצינים בעצמו, במקום לתת למכתב לדבר בשמם.

מי היה בבעלות, ומי יהיה חופשי

מאונט ורנון, 1799

317 אנשים

בשנת 1799, בזמן מותו, החזיקה אחוזת מאונט ורנון 317 אנשים משועבדים. מתוכם היו 123 או 124 בבעלותו המלאה של וושינגטון, וכ־40 נשכרו מאחרים. השאר, כ־153, היו עבדי נדוניה: אנשים ששייכו לנכסי הבעל הראשון של מרתה, ועתידים לעבור לנכדי קאסטיס. נתוני המקורות שונים מעט זה מזה.

מקור: צוואתו של וושינגטון, 1799

״לאחר מותה של אשתי, זה רצוני וחפצי שכל העבדים שאני מחזיק בזכות עצמי יקבלו את חירותם.״

״מאחר שאין ביכולתי לשחררם, לפי התנאים שבהם מוחזקים עבדי הנדוניה.״

״אני אוסר בזאת במפורש את מכירתו או הובלתו מחוץ לוירג׳יניה של כל עבד שאחזיק בבעלותי בעת מותי, בכל תירוץ שהוא.״

הצוואה נושאת את התאריך 9 ביולי 1799, כחמישה חודשים לפני מותו. הוא שיחרר את האנשים שהיו בבעלותו המלאה, אבל רק אחרי מותה של מרתה. הצוואה מסבירה מדוע לא יכול היה לשחרר את עבדי הנדוניה: לא היה בכוחו לעשות זאת לפי התנאים שבהם הם הוחזקו. המילה ״Negroes״ היא מילתו של המסמך, המונח הרווח אז. אנחנו מצטטים אותה כדי להראות את לשונו, לא כדי לאמץ אותה.

• מי הורשה לחופש לפי הצוואה, ומתי? רק האנשים שוושינגטון החזיק בבעלות מלאה, ורק אחרי מותה של מרתה, לא מיד.
• מדוע לא יכול היה לשחרר את עבדי הנדוניה? לפי הצוואה עצמה, התנאים שבהם הם הוחזקו לא אפשרו זאת. הם שייכו לנכסי הבעל הראשון של מרתה, ועתידים לעבור לנכדי קאסטיס.
• מה הצוואה לא אומרת? מה חשבו האנשים עצמם. הצוואה מחלקת אנשים בין יורשים, ומדברת על עבדות כעל רכוש לחלוקה. אין בה קול אחד של אדם שחי את זה.

אונה ג׳אדג׳, 1796

בריחה מבית הנשיא

בשנת 1796 חיה בבית הנשיא בפילדלפיה אישה צעירה בשם אונה ג׳אדג׳, שהוחזקה בידי הוושינגטונים כאדם משועבד. ב־21 במאי 1796 היא נמלטה. ב־24 במאי התפרסמה ב״פילדלפיה גזטה״ מודעה שביקשה להחזיר אותה.

מה קרה אחר כך

המרדף והסירוב

משק הבית של הוושינגטונים ניסה להחזיר אותה. היא הגיעה לפורטסמות׳ שבניו המפשייר, ונשארה חופשייה עד סוף חייה. לפי זיכרונותיה, שנמסרו בראיונות בשנות ה־40 של המאה ה־19, הוצע לה לחזור בתנאי שתשוחרר כשמרתה תמות. היא סירבה. היא נפטרה ב־1848 בגרינלנד שבניו המפשייר.

מרתה

שחרור נוסף

ב־1801 שחררה מרתה וושינגטון את האנשים שהיו בבעלותה. זו פעולה נפרדת מהצוואה של בעלה.

האם הצוואה הלכה רחוק מספיק?

צוואתו של וושינגטון שחררה אנשים, אבל רק אחרי מותה של מרתה, ולא את עבדי הנדוניה. האם זו פעולה אמיצה, מוגבלת, או שתיהן?

• אחוזת מאונט ורנון לפי האחוזה, וושינגטון היה מהבעלים המעטים בין מייסדי ארצות הברית ששחררו את האנשים שבבעלותם. זו טענה חשובה, והמבקרים שואלים מה הצוואה דוחה, ומה היא משאירה בלי נגיעה.
• מבקרי הצוואה מבקרי הצוואה מדגישים את הדחייה עד מות מרתה, את עבדי הנדוניה שהצוואה לא יכלה לשחרר, ואת שחרורם של האנשים שהחזיקה מרתה ב־1801.

מה הייתם צריכים לדעת כדי לשפוט? מה נחשב לשינוי אמיתי, ומה נשאר על הנייר?

הפרידה, 1796

פילדלפיה, 1796

כהונה שמתקרבת לסיום

זה קיץ 1796. הכהונה השנייה שלכם נגמרת במרץ 1797, ואתם בני 64. בקונגרס יש מפלגות, והמריבות ביניהן מרות.

שום נשיא עוד לא שירת שלוש כהונות, והחוקה לא קובעת הגבלה על מספר הכהונות.

נקודת החלטה

אתם הנשיא ג׳ורג׳ וושינגטון.

פילדלפיה, קיץ 1796

חברים מתחננים שתישארו. אחרים טוענים שאין אדם אחר שיכול לחבר את המדינה. המפלגות מתוחות, והמריבות ביניהן מחריפות.

אתם יכולים להתמודד שוב ולשמור על הסדר. אתם יכולים ללכת מיד. ואתם יכולים ללכת אחרי שתאמרו משהו לציבור.

מה אתם עושים?

• להתמודד לכהונה שלישית. כנראה תנצחו, אבל המדינה תתרגל לנשיא שאינו עוזב. המאבק על הירושה יהיה חריף יותר.
• לסרב, ולפרסם נאום פרידה שמזהיר את המדינה מפני המפלגתיות ומפני השפעה זרה. כנראה תיזכרו כמי שעזב בכבוד וייעץ לדורות הבאים. מידת ההשפעה של המסר על הפוליטיקה נשארת שאלה פתוחה.
• לסרב בשקט, בלי הודעה ציבורית, ולתמוך במחליף. כנראה ההרגל של שתי כהונות יתגבש, אבל המדינה לא תקבל הסבר ציבורי על ערכיה. המחליף יעמוד לבד מול מפלגה מפוצלת.

מה קרה בפועל

לסרב, ולפרסם נאום פרידה שמזהיר את המדינה מפני המפלגתיות ומפני השפעה זרה.

הוא סירב. הודעת הפרידה פורסמה ב־19 בספטמבר 1796 בעיתון ״American Daily Advertiser״ של קליפול, בפילדלפיה, כעשרה שבועות לפני שהאלקטורים הצביעו. זה היה טקסט מודפס, לא נאום.

וושינגטון היה בן 64, והכהונה השנייה הייתה קשה פוליטית. הטקסט עצמו נותן את ההסבר שהוא מציע: רצון לפרוש, ואזהרה מפני רוח המפלגתיות. היסטוריונים מצביעים על גילו ועל המריבות של הכהונה השנייה.

האם הטקסט עזר לגבש מנהג של שתי כהונות בלבד? זו פרשנות, לא עובדה מוסכמת.

מקור: נאום הפרידה, 1796

״לא תתנגדו להחלטתי לפרוש.״

״שמרו על תום לב וצדק כלפי כל האומות; טפחו שלום והרמוניה עם כולן. דת ומוסר מצווים על התנהגות זו.״

״אזהיר אתכם בחגיגיות רבה ביותר מפני ההשפעות ההרסניות של רוח המפלגתיות בכלל.״

הנאום נדפס בעיתון, ולא נישא מעל במה. ג׳יימס מדיסון כתב טיוטה ביוני 1792. ב־1796 תיקן וושינגטון את הטיוטה בעזרתו של אלכסנדר המילטון. היסטוריונים חלוקים בשאלה כמה מהנוסח הסופי הוא של המילטון.

• מי כתב את הטקסט, מתי ולמי? שמו של וושינגטון מופיע עליו, אבל הטיוטה הראשונה נכתבה על ידי מדיסון ב־1792, והמילטון עזר בתיקון ב־1796. הוא פורסם בעיתון, ולכן פנה לקוראים ולא לקהל ששומע.
• מה הטקסט מנסה להשיג? להודיע שהוא הולך, ולעצב את הדיון על מפלגות והשפעה זרה לשנים הבאות.
• מי נכלל במילה ״העם״ בטקסט? הטקסט מדבר על האומה ועל עתידה. באותה שנה ברחה אונה ג׳אדג׳ מבית הנשיא עצמו. שאלו את עצמכם מי נכלל במילה ״העם״ שבטקסט הזה.

ג׳ורג׳ וושינגטון

בעל אחוזה בווירג׳יניה, שהפך למפקד הצבא הקונטיננטלי ואחר כך לנשיא הראשון של ארצות הברית.

• נולד: 22 בפברואר 1732
• נפטר: 14 בדצמבר 1799
• ניצחונות: מפקד הצבא מיוני 1775
• כישלונות: ניו יורק, 1776

״אזהיר אתכם בחגיגיות רבה ביותר מפני ההשפעות ההרסניות של רוח המפלגתיות בכלל.״

מיתוס

וושינגטון כילד כרת עץ דובדבן, והודה במעשה כי לא יכול היה לשקר.

האמת

הסיפור אינו אמת, והיסטוריונים רואים בו מיתוס. הוא מגיע מביוגרפיה פופולרית של וושינגטון, שכתב מייסון וימס.

הראיות

האנציקלופדיה הדיגיטלית של מאונט ורנון רואה בסיפור מיתוס. בגרסה הנפוצה הילד אומר שאינו יכול לשקר.

מיתוס

לוושינגטון היו שיניים עץ.

האמת

לא. התותבות שלו לא הכילו עץ. הן נעשו מפליז, מזהב, מעופרת, משן פיל (כולל שן היפופוטם) ומשיניים אנושיות.

הראיות

לפי התיאורים של התותבות שלו, חלק מהשיניים האנושיות נקנו מאנשים משועבדים. חלק מהתותבות שלו הכילו שיניים אנושיות.

מה בא אחרי

• מרץ 1797 ג׳ון אדמס נכנס לתפקיד כנשיא השני.
• 9 ביולי 1799 צוואתו של וושינגטון מתוארכת. היא משחררת את מי שבבעלותו המלאה, אחרי מות מרתה.
• 14 בדצמבר 1799 וושינגטון נפטר.
• 1801 מרתה וושינגטון משחררת את האנשים שבבעלותה.
• 25 בפברואר 1848 אונה ג׳אדג׳ נפטרת בגרינלנד שבניו המפשייר, חופשייה.
• 1850–1851 לויץ מצייר את הגרסה הראשונה בדיסלדורף (1850), ואת הגרסה ששמורה במוזיאון בניו יורק (1851).
• 1942 הגרסה הראשונה נהרסת בהפצצה על ברמן.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך נערכה התקיפה על חיל המצב של ההסים בטרנטון?

התשובה: 26 בדצמבר 1776. נכון. התקיפה הייתה בבוקר ה־26 בדצמבר 1776, אחרי החצייה בלילה.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך ברחה אונה ג׳אדג׳ מבית הנשיא בפילדלפיה?

התשובה: 21 במאי 1796. נכון. היא ברחה ב־21 במאי 1796.

שאלה לבדיקה

באיזה עיתון פורסמה הודעת הפרידה של וושינגטון ב־1796?

התשובה: ״American Daily Advertiser״ של קליפול. נכון. הוא פורסם ב־19 בספטמבר 1796 בעיתון של קליפול.

שאלה לבדיקה

לפי הצוואה, מתי יזכו לחירות האנשים שוושינגטון החזיק בבעלות מלאה?

התשובה: אחרי מותה של מרתה וושינגטון. נכון. הצוואה קובעת שהחופש יבוא אחרי מות אשתו.

שאלה לבדיקה

איפה ומתי נאם וושינגטון לפני הקצינים בקונספירציית ניוברג?

התשובה: ניו וינדזור, 15 במרץ 1783. נכון. הוא נאם בניו וינדזור ב־15 במרץ 1783.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך הסתיים שירותו של וושינגטון כמפקד הצבא?

התשובה: 23 בדצמבר 1783. נכון. שירותו הסתיים ב־23 בדצמבר 1783.

מונחים

• הצבא הקונטיננטלי הצבא שהקונגרס הקונטיננטלי הקים במלחמה נגד בריטניה ב־1775. וושינגטון היה מפקדו.
• ההסים חיילים גרמנים ששכרה בריטניה לשרת במלחמה באמריקה. חיל המצב בטרנטון היה מהם.
• תקופת שירות התחייבות לשירות צבאי לתקופה מוגדרת. בתום התקופה החייל יכול היה ללכת הביתה.
• וריולציה הדבקה מכוונת באבעבועות שחורות, כדי להקנות חסינות. הדרך הייתה מסוכנת: היא גרמה למחלה ממשית, ולפעמים למוות.
• עבדי נדוניה אנשים משועבדים ששייכו לנכסי בעלה המנוח של אישה. היא השתמשה בהם כל חייה, ואחר כך עברו ליורשיו של הבעל.
• קונספירציית ניוברג המשבר של מרץ 1783 במחנה ניוברג, שבו מכתב אנונימי הסית קצינים זועמים על שכר שלא שולם לאיים על הקונגרס.
• נאום הפרידה ההודעה שפרסם וושינגטון על פרישתו, ב־19 בספטמבר 1796. היא הזהירה מפני מפלגתיות והשפעה זרה.
• האלקטורים האנשים שכל מדינה בוחרת כדי להצביע באופן רשמי על הנשיא. ב־1796 הם בחרו בג׳ון אדמס.
• נהר הדלאוור נהר בין ניו ג׳רזי לפנסילבניה. וושינגטון חצה אותו בליל חג המולד 1776.
• טרנטון עיירה בניו ג׳רזי. שם שכן חיל מצב של חיילים גרמנים, וושינגטון תקף אותו ב־26 בדצמבר 1776.
• יוהאן ראל קולונל גרמני בשירות בריטניה, שפיקד על חיל המצב בטרנטון. נפצע אנושות בקרב.
• מוריסטאון עיירה בניו ג׳רזי שבה חנה הצבא לחורף. שם התפשטו האבעבועות השחורות בין החיילים.
• כתובות ניוברג כתבים אנונימיים שהופיעו במרץ 1782 במחנה בניוברג. ביטאו את כעס הקצינים על חוסר השכר.
• לואיס ניקולה קצין בצבא שכתב לוושינגטון במאי 1782 והציע מדינה נפרדת במערב, שיהיה בה מלך.
• מאונט ורנון אחוזתו של וושינגטון. בשנת 1799 החזיקה 317 אנשים משועבדים.
• אונה ג׳אדג׳ אישה משועבדת בידי הוושינגטונים. ב־1796 נמלטה מבית הנשיא בפילדלפיה ונשארה חופשייה.
• פילדלפיה גזטה עיתון בפילדלפיה. ב־24 במאי 1796 פורסמה בו מודעה שביקשה להחזיר את אונה ג׳אדג׳.
• פורטסמות׳ עיר בניו המפשייר. אונה ג׳אדג׳ הגיעה אליה ונשארה בה חופשייה.
• קאסטיס משפחה שאליה השתייכה מרתה וושינגטון. עבדי הנדוניה עמדו לעבור לנכדיה ממשפחה זו.
• מרתה וושינגטון אשתו של ג׳ורג׳ וושינגטון. ב־1801 שחררה את האנשים שהיו בבעלותה.
• מייסון וימס סופר שכתב ביוגרפיה פופולרית של וושינגטון. היסטוריונים רואים בחלק מסיפוריה מיתוסים.
• ג׳יימס מדיסון פוליטיקאי אמריקאי. ביוני 1792 כתב טיוטה של נאום הפרידה של וושינגטון.
• אלכסנדר המילטון פוליטיקאי אמריקאי. ב־1796 עזר לוושינגטון לתקן את נאום הפרידה.
• החוקה האמריקאית החוקה של ארצות הברית. לפי הטקסט בשיעור, היא לא קובעת כמה כהונות יכול נשיא לשרת.
• קונגרס אסיפת הנבחרים של המדינה הצעירה. בתחילת 1783 לא יכלה לשלם לקצינים את שכרם.
• אולטימטום דרישה נחרצת שמלווה באיום: אם לא תתמלא, תבוא תגובה קשה.
• אבעבועות שחורות מחלה קטלנית מאוד של התקופה. מי ששרד אותה נשאר חסין נגדה.
• ג׳ון הנקוק נשיא הקונגרס. וושינגטון כתב לו על התפשטות האבעבועות השחורות בצבא.
• לויץ צייר גרמני. הציור המפורסם שלו על חציית וושינגטון את הדלאוור נוצר כ־75 שנה אחרי החצייה, והוא לא היה שם.
• סירות דורהאם סירות שטוחות תחתית וגדולות, שבהן חצה הצבא בפועל את הדלאוור.
• דיסלדורף עיר בגרמניה שבה צייר לויץ את הציור בשנים 1850–1851.

מקורות

• George Washington, Last Will and Testament, 9 July 1799 (Wikisource transcription)
• Lewis Nicola to George Washington, May 1782; Grover Furr’s transcription of the Library of Congress manuscript
• George Washington, Farewell Address, 19 September 1796 (Avalon Project, Yale Law School)
• George Washington to John Hancock, February 1777, as quoted in Encyclopedia Virginia
• Encyclopedia Virginia, “How Washington Outflanked Smallpox”
• Elizabeth A. Fenn, Pox Americana: The Great Smallpox Epidemic of 1775–82 (New York: Hill and Wang, 2001)
• David Hackett Fischer, Washington’s Crossing (New York: Oxford University Press, 2004)
• Ron Chernow, Washington: A Life (New York: Penguin Press, 2010)
• Robert F. Haggard, “The Nicola Affair,” Proceedings of the American Philosophical Society 146, no. 2 (June 2002): 139–169
• Wikipedia, “George Washington’s teeth”
• Mount Vernon, “The Cherry Tree Myth” (digital encyclopedia)

קרדיט תמונות

• גילברט סטיוארט, ״דיוקן אתנאום״ (הלא גמור), 1796. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• שלט ״The Durham Boat״ והעתק הציור, בית הסירות של פארק חציית וושינגטון. צילום: Famartin, 2023 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• אמנואל לויץ, ג׳ורג׳ וושינגטון חוצה את הדלאוור, 1851. המוזיאון המטרופוליטני לאמנות, ניו יורק. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור