ולאד המשפד: האיש שמאחורי הערפד

בן הדרקון

יער של יתדות

יוני 1462. צבא עות׳מאני עצום צועד צפונה אל ולאכיה. בראשו הסולטן מהמט השני, שכבש את קונסטנטינופול ב־1453.

לפי מקורות מאוחרים, ליד טרגוביישטה, בירת הנסיך, מוצאים החיילים יער של יתדות, ועליהן אנשים משופדים. היסטוריון יווני, שכתב כמה שנים אחר כך ולא היה שם בעצמו, מדבר על כ־20,000 איש. הסולטן נדהם, כך הוא כותב.

מי היה הנסיך הזה? וכמה מהסיפור אמיתי?

רקע

ארץ בין שני ענקים

ולאכיה שוכנת צפונית לדנובה התחתונה, בין שני ענקים. מ־1417 הכירו נסיכיה בשלטון העות׳מאני ושילמו לסולטן מס כניעה. הנסיך ישב בטרגוביישטה, אבל את הכתרתם והפלתם של נסיכים קבעו הבויארים, האצילים המקומיים, והמעצמות השכנות. יאנוש הוניאדי, הגנרל הגדול של הונגריה, הציב נסיך והדיח אחר. בין 1442 ל־1456 התחלפו בוולאכיה כארבעה או חמישה שליטים.

השם

מה פירוש השם?

בן הדרקון

ב־1408 הקים זיגיסמונד, מלך הונגריה, את מסדר הדרקון למלחמה בעות׳מאנים. ב־1431 נכנס אליו ולאד השני, אביו של ולאד השלישי, וכנראה תג הדרקון נתן לו את הכינוי דרקול, ״הדרקון״.

בנו נשא את השם דרקולה, ״בן דרקול״. ברומנית המודרנית ״דרק״ הוא שטן, וחוקרים מתווכחים אם גם בני המאה ה־15 שמעו זאת בשם. לכן ״בן השטן״ אינו עובדה מוסכמת.

1442

שני בנים בחצר הסולטן

בערך ב־1442, אחרי שנאלץ להשלים עם הסולטן מוראד השני, השאיר ולאד השני בחצר העות׳מאנית את שני בניו הצעירים, ולאד ורדו, כערובה לנאמנותו. היכן הוחזקו שנוי במחלוקת, ויש שמתארכים את האירוע ל־1444.

ולאד שוחרר ב־1448. רדו נשאר, והפך לחביב החצר. אין שום מקור שמראה שוולאד ומהמט, בנו של מוראד ובן גילם כמעט, היו ידידים.

ולאד השלישי (ולאד צפש, דרקולה)

נסיך ולאכיה במאה ה־15 שנלחם בסולטן, נכלא בידי בעל בריתו, והפך לאגדה.

• נולד: בערך 1428–1431, כנראה סיגישוארה, טרנסילבניה
• נפטר: דצמבר 1476 או ינואר 1477, ליד סנגוב, צפון בוקרשט, הגרסאות חלוקות: בקרב, בטעות בידי אנשיו, או בידי מתנקש
• ניצחונות: הכתר, 1456; הפשיטה מעבר לדנובה, חורף 1461–62
• כישלונות: הכתר, 1462; חירותו, 1462 עד בערך 1474

הכתר והאצילים

1447–1456

קודם דם, ואחר כך כתר

בסוף 1447 פולש לוולאכיה יאנוש הוניאדי, המצביא הגדול של הונגריה, ומושיב על הכס את ולדיסלב השני. אביו של ולאד נהרג בביצות, וגם אחיו מירצ׳ה. ולאד, נער עדיין, בשבי העות׳מאנים.

ב־1448 הוא חוזר בראש צבא עות׳מאני ומחזיק בכס כמה שבועות, ואחריהן גלות של שנים. ב־11 באוגוסט 1456 מת הוניאדי, ובאותו קיץ פולש ולאד לוולאכיה. ולדיסלב השני מת במהלך הפלישה; המקורות חלוקים כיצד.

נקודת החלטה

אתם ולאד, נסיך ולאכיה.

סתיו 1456, חדש על הכס.

האצילים הגדולים באים להביע נאמנות. אתם מאשימים חלקם בהריגות של 1447.

המועצה הישנה עדיין מחזיקה בתפקידים, ואנשיה הושיבו והפילו נסיכים במשך שנים.

מה אתם עושים?

• לסלוח לכולם ולשלוט עם האנשים שכבר יושבים במועצה. כנראה החצר תירגע לזמן מה. אבל האנשים הקשורים להריגות ישמרו על מקומם ועל טינתם, והם יהיו שם כשתהיו חלשים.
• לקנות את נאמנותם בקרקעות ובתפקידים. כנראה זה יעבוד לזמן מה, כי אצילים חמדנים רוצים קרקע. אבל קרקע שנתתם כבר אינה בשליטתכם, ואציל שנקנה פעם אחת יכול להיקנות שוב בידי יריביכם.
• לשבור את כוחה של המועצה הישנה: להרחיק מהשלטון את האנשים הקשורים להריגות של 1447 ואת כל מי שתחשדו בו, ולשלוט עם חוג חדש. כנראה תוך חודשים רובה של המועצה הישנה ייעלם, והחצר תהיה שלכם. אבל למשפחות שהרחקתם יש כל סיבה לשנוא אתכם, וזיכרון ארוך.

מה קרה בפועל

לשבור את כוחה של המועצה הישנה: להרחיק מהשלטון את האנשים הקשורים להריגות של 1447 ואת כל מי שתחשדו בו, ולשלוט עם חוג חדש.

הוא בחר בשלישית. לפי ההיסטוריון קורט טרפטוב, הוא הוציא להורג אנשים הקשורים להריגות של 1447 ומי שנחשדו בתככים, ורק שני יועצים ישנים נשארו בתפקידם בין 1457 ל־1461. מספר ההרוגים הוא שמועה: כותב יווני שלא היה שם מדבר על מאות או אלפים.

ההיסטוריונים קושרים את המהלך לרצח משפחתו ולחשש מקשרים נגדו. המספרים הגדולים מגיעים מכותבים רחוקים.

הסקסונים

ערים עם זיכרון ארוך

בראשוב וסיביו הן הערים הסקסוניות של טרנסילבניה. בדצמבר 1456 מתיישב ליד בראשוב המתמודד על הכס, דן השלישי. ולאד מוציא אותו להורג לפני אפריל 1460, ולפי המקורות גם שורף את פרבריה ומשפד שבויים.

המסורת מספרת שאצילים נאלצו לבנות את מבצר פואנארי. אף טקסט מהמאה ה־15 אינו אומר זאת. זכרו את הערים האלה: חוקרים חושדים שהן עזרו לעצב את הסיפורים שייכתבו עליו.

המלחמה בסולטן

1461

המס, ודרישה להגיע

לפי חלק מהמקורות, ולאד הפסיק לשלם מס לסולטן מהמט השני. ב־1461, אחרי שחזר מכיבוש טרבזון, הסולטן דורש את המס. לפי המקורות הוא רוצה גם שולאד יבוא אליו. כמה כסף? אף מקור שאפשר לבדוק אינו נותן מספר.

נקודת החלטה

אתם ולאד השלישי, נסיך ולאכיה.

חורף 1461–1462

הסולטן רוצה את המס, ולפי חלק מהמקורות גם שתבואו אליו בעצמכם. את ההודעה מביא יווני בשם תומאס קטבולנוס. אתם מכירים את חצר הסולטן מנעוריכם, וכוחו גדול משלכם בהרבה. המלך מתיאס קורווינוס של הונגריה אולי יעזור לכם, ואולי לא.

מה אתם עושים?

• לשלם, וללכת לסולטן בעצמכם כנראה תישארו על הכס כנסיך כפוף לסולטן, לפחות לזמן מה. אבל תיכנסו לחצרו כמי שנכנע, והבויארים בארצכם יראו בזה חולשה.
• לדחות: מתנות, תירוצים ופנייה למלך הונגריה כנראה תקנו זמן, אבל מתנות ותירוצים לא ישביעו את הסולטן לזמן רב. העזרה מבודה תגיע לאט, ואולי לא תגיע כלל.
• לסרב, ולתקוף ראשונים: לחצות את הדנובה הקפואה ולפשוט על שטחים עות׳מאניים כנראה תשיגו שבויים וביזה, ותכבשו בחזרה מבצרים על הדנובה. אבל זו הכרזת מלחמה, והסולטן יענה בכוח גדול.

מה קרה בפועל

לסרב, ולתקוף ראשונים: לחצות את הדנובה הקפואה ולפשוט על שטחים עות׳מאניים

ולאד בחר באפשרות השלישית. בחורף 1461–1462 חצה את הדנובה הקפואה ופשט על שטחים עות׳מאניים ובולגריים. בג׳ורג׳ו נתפסו חמזה ביי, מושל ניקופוליס, וקטבולנוס, ושניהם הוצאו להורג בשפוד. המקורות חלוקים בפרטי המלכודת.

ההיסטוריונים מציינים שהוא פתח במלחמה כשהסולטן היה רחוק בטרבזון. אין מקור שמסביר במילותיו מדוע בחר בכך.

מקור: מכתב מג׳ורג׳ו

ולאד מונה את התורכים והבולגרים שנהרגו בפשיטה: 23,884 בעותק אחד, בתוספת מספר לא ידוע של אנשים שנשרפו בבתיהם. נראה שהספירה נשענה על ראשים ועל סימנים שהובאו לקציניו. המכתב אינו מזכיר הוצאה להורג בשפוד.

• למי המכתב נועד להרשים? המלך מתיאס, שעזרתו נחוצה לולאד.
• מה נספר, ומי ספר? קציניו של ולאד, לפי ראשים ולפי סימנים.
• אפשר לבדוק את הסכום? לא בדיוק. יש שני עותקים עם מספרים שונים, ולפי דנש האראי (2025) הפירוט המקומי בעותק אחד מסתכם בכ־20,100.

1462

צבא גדול

בתחילת יוני 1462 צבא הסולטן חוצה את הדנובה; המקורות חלוקים על המקום. כמה חיילים היו בו? המקורות נותנים 60,000 עד 300,000, ואומדנים מודרניים 25,000 עד 39,000. ולאד נמנע מקרב גדול, שורף את הארץ בדרכו של הצבא, ומשאיר כ־6,000 איש להאט אותו. לפי ההיסטוריונים הם הובסו.

הגרסאות הפופולריות מוסיפות בארות מורעלות וחולי מגיפה. אף מקור מאותה תקופה לא מזכיר אותם.

נקודת החלטה

אתם ולאד השלישי, ואנשיכם מעטים בהרבה.

יוני 1462, ליד טרגוביישטה

צבא הסולטן חנה ליד טרגוביישטה, בירתכם. אנשיכם הטרידו אותו. קרב גלוי יהיה הימור שאתם עלולים להפסיד בו.

מה אתם עושים?

• להתבצר בעיר מבוצרת כנראה תשמרו על חייכם ועל העיר, אבל הארץ סביבה תיפול לשוד. עזרה מבודה לא תגיע מהר.
• להמשיך להימנע מקרב גדול: להטריד, לשרוף, ולתת לרעב לעבוד כנראה הצבא ייחלש ממחסור במזון, אבל גם אתם. זה עובד רק אם הוא ייחלש לפניכם.
• לתקוף את המחנה בלילה, ולכוון לאוהל הסולטן כנראה תגרמו לבלבול ולנזק, אבל הצבא הגדול יעמוד. אם תגיעו לאוהל הסולטן, המלחמה עשויה להסתיים תוך שעה. אם לא, תאבדו את רוב האנשים.

מה קרה בפועל

לתקוף את המחנה בלילה, ולכוון לאוהל הסולטן

ולאד בחר באפשרות השלישית, אחרי שהטריד את הצבא ושרף את הארץ. בליל 16–17 ביוני 1462 (המקורות חלוקים בתאריך) פרצו הפרשים למחנה ליד טרגוביישטה כדי להרוג את הסולטן, אבל פגעו באוהלי הווזירים איסחק ומחמוד פאשה. מספר הפרשים: 7,000 עד 10,000. ההפסדים שנויים במחלוקת: לפי דו״ח ונציאני אחד, 5,000 ולאכים ו־15,000 עות׳מאנים. הפשיטה לא הכריעה, והצבא עזב את טרגוביישטה בסביבות 22 ביוני.

אין מקור שמסביר במילותיו מדוע בחר בכך. ניחוש סביר: עם כל כך מעט אנשים, פשיטה בלילה הייתה הדרך הישירה ביותר להגיע לסולטן.

אחרי הלילה

הסולטן שרד

מהמט שרד. עד 11 ביולי הצבא היה בחזרה באדריאנופול. הסולטן השאיר בבראילה את אחיו רדו כדי שיתפוס את הכס, ועד אמצע אוגוסט 1462 רדו כבר היה נסיך: לפי מקור הונגרי, בויארים מקומיים תמכו בו כי נמאס להם מהקיצוניות של ולאד. ולאד יצא לטרנסילבניה, בתקווה שמתיאס קורווינוס יעזור לו.

המקורות נותנים כסיבות לנסיגה רעב, ארץ שרופה, חום ואיום הונגרי. אף מקור שבידינו לא אומר שהשפודים החזירו את הסולטן.

מי כתב את האגדה?

העדים

שלושה עדים, ואף אחד מהם לא ניטרלי

מי סיפר לנו את הסיפורים המפורסמים על ולאד? שלושה עדים: חוברות גרמניות, סיפור רוסי, והיסטוריון יווני בשם לאוניקוס כלקוקונדילס. כולם נכתבו או הודפסו רחוק מוולאכיה, שנים אחרי המאורעות.

התמונה היא חיתוך עץ מחוברת גרמנית מסביבות 1500: ולאד סועד בין משופדים. מי הרוויח מסיפור כזה? ערי הסקסונים שנלחמו בו, או חצר המלך ההונגרי שכלא אותו. והמספרים גדלים: דן השלישי, יריבו של ולאד, כתב ב־1459 על 41 סוחרים משופדים; לפי דנש האראי (2025), חוברת גרמנית מדברת על 600.

משחק

אמת או אגדה?

בחוברות התיירים קוראים לטירה שבתמונה, בראן, ״טירת דרקולה״. עכשיו שלוש טענות. אמת, או אגדה?

שאלה לבדיקה

כוס זהב עמדה ליד באר ואיש לא העז לגנוב אותה. מהיכן הסיפור הזה?

התשובה: בסיפור הרוסי על דרקולה, שהעותק המוקדם ממנו ששרד הוא משנת 1490. נכון. זהו סיפור מסוג אגדה, על עונש לגנב. החוקרים רואים בו תערובת של עובדות ובדיון.

שאלה לבדיקה

האם יער המשופדים גרם למהמט השני לסגת?

התשובה: לא. המקורות נותנים סיבות אחרות: רעב, ארץ חרוכה, חום ואיום הונגרי.. נכון. כלקוקונדילס מספר שהסולטן נדהם, אבל אף טקסט ראשוני לא אומר שחזר בגלל המשופדים. הסיבות שהמקורות נותנים הן מעשיות.

שאלה לבדיקה

האם טירת בראן הייתה אי־פעם טירתו של ולאד?

התשובה: לא. הסקסונים של בראשוב קיבלו ב־1377 רישיון לבנות אותה, ואין מסמך שקושר אותה לוולאד.. נכון. המלך לואי הראשון מהונגריה נתן את הרישיון ב־1377. ולאד עבר במעבר בראן, אבל אין הוכחה שגר בטירה או הוחזק בה. הקשר אליו נולד מהתיירות.

מקור: הערת שוליים מ־1820

״דרקולה, בשפה הוולאכית, פירושו שטן. הוולאכים נהגו אז, כמו היום, לתת את השם הזה ככינוי לכל מי שבלט בגבורה, באכזריות או בערמה.״

הספר מזכיר נסיך וולאכי בשם ״דרקולה״ במאה ה־15, אבל לא מזכיר את השם ולאד. בראם סטוקר קרא אותו.

• האם ההערה מזכירה את ולאד או ערפדים? לא. היא מסבירה מילה אחת: דרקולה.
• לפי ההערה, מה זה ״דרקולה״? ״שטן״ בוולאכית, וכינוי לכל מי שבלט. לא שם של נסיך אחד.
• אז מה לקח סטוקר? את השם ואת ההערה על השטן. לא את הערפד ולא את הנסיך. הוא מעולם לא ביקר בטרנסילבניה.

מיתוס

בימיו קראו לוולאד ערפד.

האמת

לא. לפני הרומן של סטוקר מ־1897 אף מקור לא קורא לו ערפד. את השם לקח סטוקר מווילקינסון, ואת הערפד ממקור אחר.

הראיות

יוצא מן הכלל: אפוס רומני, שנכתב במאה ה־18 ופורסם ב־1875, מספר שוולאד נלחם בערפדים בין אויביו. הוא לא קורא לו ערפד.

מנסיך לערפד

• 1488 החוברת הגרמנית המתוארכת הראשונה על ״דרקולה״, בנירנברג.
• 1490 העותק המוקדם ששרד של הסיפור הרוסי.
• 1820 ווילקינסון כותב בהערה ש״דרקולה״ פירושו ״שטן״ בוולאכית.
• 1897 בראם סטוקר מפרסם את הרומן ״דרקולה״. הוא מעולם לא ביקר בטרנסילבניה.
• 1922 הסרט ״נוספראטו״ נעשה בלי רשות: הרוזן מקבל שם אחר, אורלוק.
• 1931 סרט של יוניברסל, ״דרקולה״, בכיכובו של בלה לוגוסי.
• 1972 הספר של ריימונד מקנלי ורדו פלורסקו מקשר את הרומן לנסיך האמיתי.

הסוף ופסק הדין

1462-1475

בכלא של המלך

בסוף נובמבר 1462 שולח המלך מתיאס קורווינוס מהונגריה את אנשיו לעצור את ולאד. התירוץ: מכתבים מ־7 בנובמבר 1462, לכאורה מוולאד לסולטן מהמט השני, שבהם הוא מציע לו את טרנסילבניה. יש היסטוריונים שחושבים שזייפו אותם כדי להצדיק את המעצר. אלכסנדרו סימון (2020) טוען שמקורם של המכתבים לא הוכרע.

מתיאס קיבל מהאפיפיור כסף למסע צלב, אבל הגיע מזרחה עם מעט אנשים. ההיסטוריונים חושדים שהיה לו צורך בתירוץ לכלוא קפטן, במקום להילחם לצידו.

ולאד מבלה שנים בכלא, בבודה ובוויסגרד. המקורות נותנים לשחרורו שני תאריכים: 1473–74 או 1475.

1476

החזרה והסוף

ב־1476 הוא נלחם בגבול סרביה ובוסניה. בסוף השנה הוא חוזר לוולאכיה, עם סטפן הגדול ממולדביה.

הוא מת ליד סנגוב, צפונית לבוקרשט, בסוף דצמבר 1476 או בתחילת ינואר 1477. הגרסאות שונות: הוא נהרג בקרב נגד אויביו העות׳מאנים והוולאכים, או בטעות בידי אנשיו, או בידי מתנקש טורקי מחופש. אף אחת מהן אינה מוכחת.

יש אומרים שראשו נשלח לקונסטנטינופול. מטיי קזאקו טוען שרק קרקפתו ועורו נשלחו. המסורת שמה את קברו במנזר סנגוב, אבל כשדינו רוזטי חפר שם ב־1933, לא מצא קבר מתחת לאבן המיוחסת לוולאד, אלא עצמות סוסים רבות. מקום קבורתו לא ידוע.

גיבור לאומי, מפלצת, או שליט של זמנו?

איך נשפוט את ולאד?

• המסורת הלאומית הרומנית: היסטוריונים של המאה ה־19, והשיר ״המכתב השלישי״ של מיהאי אמינסקו (1881) הטרור שירת את הצדק ואת המדינה: הוא כפה סדר על האצילים ועל העות׳מאנים. בשנות ה־70 של המאה ה־20 הממשל קידם אותו כגיבור לאומי, וב־1976 סומנה שנת ה־500 למותו. בשיר של אמינסקו צפש נקרא לבוא ולתפוס את המושחתים.
• החוברות הגרמניות והתמונה העממית הישנה: ראדו פלורסקו וריימונד מקנלי, ״דרקולה, נסיך הפנים הרבות״ (1989) שליט אכזר ורודן, כפי שהוא מופיע בחוברות ובאגדה העממית. פלורסקו ומקנלי מתארים אדם חזק, אכזרי ובמידה מסוימת מעונה.
• היסטוריונים ביקורתיים: מטיי קזאקו, ״דרקולה״ (2004; המהדורה באנגלית 2017); קורט טרפטוב, ״ולאד השלישי דרקולה: חייו וזמנו של דרקולה ההיסטורי״ (2000); דנש האראי (2025) הם בודקים את המקורות לפי מי כתב אותם, מתי ולמה. קזאקו: התעמולה של זמנו עיצבה אותו גם כשליט אכזר וגם כשליט גדול. טרפטוב: עריץ וגיבור נוצרי בעת ובעונה אחת, והיסטוריוגרפיה קומוניסטית ולאומנית עיוותה את התמונה. האראי: המספרים מנופחים, אבל השיפוד ההמוני היה אמיתי.

מי מספר לכם את הסיפור חשוב לא פחות מהסיפור עצמו.

שאלה לבדיקה

מה פירוש השם ״דרקולה״, ומה הקשר שלו למסדר הדרקון?

התשובה: ״בן דרקול״: אביו נקרא דרקול, כנראה על שם הדרקון בסמל מסדר הדרקון, שאליו נכנס ב־1431.. נכון. ״דרקול״ פירושו ״הדרקון״, ולכן ״דרקולה״ הוא ״בן דרקול״. אביו נעשה חבר במסדר בנירנברג ב־1431, וכנראה הכינוי נוצר משם.

שאלה לבדיקה

במכתבו מפברואר 1462 למלך מתיאס, ולאד מדווח על 23,884 הרוגים. איך צריך לקרוא את המספר הזה?

התשובה: ספירה עצמית של ולאד, שנשלחה למלך שממנו רצה עזרה. הסכומים המקומיים בעותק אחד אינם מסתכמים לסך, ולכן זו טענה שיש לבדוק.. נכון. ולאד ספר את ההרוגים בעצמו ושלח את המספר למתיאס, שממנו רצה עזרה. ההיסטוריון דנש האראי מצא שבעותק אחד הסכומים המקומיים מגיעים לכ־20,100, לא ל־23,884.

שאלה לבדיקה

מי הדפיס את החוברות הגרמניות על ולאד, ומדוע זה חשוב?

התשובה: מדפיסים גרמנים, משנות ה־1480 ואילך, בערים רחוקות מוולאכיה, שנים אחרי מותו. הסיפורים כנראה מוגזמים.. נכון. המהדורה הראשונה עם תאריך יצאה בנירנברג ב־1488, והמהדורות נמשכו עד שנות ה־1530. סיפור שנדפס בערים רחוקות, שנים אחרי מותו, אינו עדות של עד ראייה. החוקרים סבורים שהמספרים הגדולים מוגזמים.

שאלה לבדיקה

מה כתוב באמת בהערת השוליים של ויליאם וילקינסון מ־1820 על ״דרקולה״?

התשובה: שבשפה הוולאכית ״דרקולה״ פירושו שטן, וכינוי כזה ניתן לכל מי שבלט באומץ, באכזריות או בערמומיות.. נכון. ההערה מתרגמת את המילה כ״שטן״ ומתארת אותה ככינוי לכל מי שבלט. אין בה ערפדים, אין בה ולאד ואין בה שיפוד. סטוקר לקח ממנה את השם ואת הפירוש ״שטן״.

מונחים

• שיפוד הוצאה להורג על יתד או כלונס ארוך. השתמשו בה עות׳מאנים, חוקי עונשין גרמניים ושליטים אחרים במאה ה־15. ולאד נודע בעיקר בגלל הוצאות להורג המוניות ופומביות.
• וויבודה בימי הביניים, תואר של נסיך או מצביא במזרח אירופה. בוולאכיה, מנהיג המדינה.
• בויאר אציל בעל קרקעות ברומניה של ימי הביניים. הבויארים ישבו במועצת הנסיך והשפיעו על מי ימלוך.
• מס חסות תשלום שנתי ששליט חלש משלם לשליט חזק ממנו, כדי שלא יתקוף אותו.
• מסדר הדרקון מסדר אבירים שייסד ב־1408 זיגיסמונד, מלך הונגריה, למלחמה בעות׳מאנים. ולאד השני, אבי ולאד, התקבל אליו ב־1431.
• הסקסונים של טרנסילבניה דוברי גרמנית שישבו בערי סחר כמו בראשוב וסיביו. הם לא באו מסקסוניה אלא התיישבו בטרנסילבניה מימי הביניים המוקדמים, בהזמנת מלכי הונגריה.
• חוברת דפוס זול וקצר שנמכר לקהל רחב. בזכות הדפוס אפשר היה לראשונה להפיץ סיפור אחד לאלפי קוראים.
• מסע צלב מלחמה שהאפיפיור קרא לה נגד אויבי הנצרות. במאה ה־15 היא כוונה נגד העות׳מאנים, וכסף גויס למענה ברחבי אירופה.
• מהמט השני סולטן עות׳מאני שכבש את קונסטנטינופול. ב־1462 הוביל צבא גדול לוולאכיה.
• קונסטנטינופול עיר גדולה של האימפריה הביזנטית, שנכבשה בידי העות׳מאנים ב־1453.
• טרגוביישטה בירת ולאכיה ומקום מושבו של הנסיך ולאד. ליד העיר מצאו העות׳מאנים יער של שיפודים.
• עות׳מאני האימפריה שהסולטנים שלטו בה, ושכבשה את קונסטנטינופול ב־1453. נסיכי ולאכיה שילמו לה מס.
• ולאכיה אזור צפונית לדנובה התחתונה, בין שני ענקים. נסיכיה שילמו מס לעות׳מאנים.
• יאנוש הוניאדי הגנרל הגדול של הונגריה. הוא הושיב נסיכים על כס וולאכיה והדיח אחרים.
• זיגיסמונד מלך הונגריה שהקים את מסדר הדרקון, שנועד להילחם בעות׳מאנים.
• ולאד השני נסיך וולאכיה, אביו של ולאד השלישי. הוא נכנס למסדר הדרקון, וייתכן שמכאן הכינוי דרקול.
• רדו אחיו הצעיר של ולאד השלישי. הוא נשאר בחצר העות׳מאנית והפך לחביב החצר. ב־1462 נעשה נסיך.
• מירצ׳ה אחיו של ולאד, שנהרג בביצות יחד עם אביהם.
• ולדיסלב השני נסיך שיאנוש הוניאדי הושיב על כס וולאכיה ב־1447. הוא מת במהלך הפלישה של ולאד ב־1456.
• בראשוב עיר סקסונית בטרנסילבניה. ולאד נלחם בה, ולפי המקורות שרף את פרבריה.
• סיביו עיר סקסונית בטרנסילבניה, אחת הערים שאולי עזרו לעצב את הסיפורים על ולאד.
• פואנארי מבצר בוולאכיה. המסורת אומרת שאצילים נאלצו לבנות אותו, אבל אף טקסט מהמאה ה־15 לא אומר זאת.
• סנגוב מנזר צפונית לבוקרשט. לפי המסורת נקבר בו ולאד, אבל חפירה ב־1933 לא מצאה שם קבר.
• בוקרשט עיר הבירה של רומניה של היום. סנגוב נמצאת צפונית לה.
• טרבזון עיר על חוף הים השחור, שהסולטן מהמט השני כבש ב־1461.
• טרנסילבניה אזור צפונית־מערבית לוולאכיה, שכפוף לכתר ההונגרי. ולאד ברח אליו ב־1462, בתקווה לעזרת מתיאס.
• אדריאנופול עיר עות׳מאנית בבלקן, שאליה חזר צבא הסולטן ב־1462 אחרי המסע לוולאכיה.
• מתיאס קורווינוס מלך הונגריה. הוא עצר את ולאד ב־1462 וכלא אותו, אף שקיבל מהאפיפיור כסף למסע צלב.
• קטבולנוס יווני ששימש שליח של הסולטן וביקש מס מוולאד. הוא נתפס בג׳ורג׳ו והוצא להורג בשיפוד.
• כלקוקונדילס היסטוריון יווני מאתונה, שכתב שנים אחר כך ולא היה בשטח.
• דינו רוזטי חוקר שחפר במנזר סנגוב ב־1933 ולא מצא קבר מתחת לאבן המיוחסת לוולאד.
• דנש האראי חוקר שכתב על ולאד ב־2025. לדבריו, מה שמייחד אותו הוא שיפוד המוני, שנעשה אצלו יותר מאשר אצל שליטים אחרים.
• בראם סטוקר סופר שכתב את הרומן דרקולה ב־1897. את השם לקח מספר על וולאכיה, שבו מוזכר נסיך בשם דרקולה.

מקורות

• William Wilkinson, An Account of the Principalities of Wallachia and Moldavia (London: Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown, 1820), footnote 5
• Die geschicht dracole waide (German pamphlet, Nuremberg, 14 October 1488), Wikisource
• The Tale of Dracula the Voivode (Efrosin copy, 1490), trans. Kimberly St. Julian-Varnon, Medieval Sourcebook, Stanford
• Dénes Harai, "Counting the Stakes: A Reassessment of Vlad III Dracula's Practice of Collective Impalements in Fifteenth-Century Southeastern Europe", Transactions of the Royal Historical Society (2025)
• Ioan-Aurel Pop, "Italian Reports Concerning the 1462 Wallachian Campaign of Sultan Mehmed II", Transylvanian Review 21/1 (2012)
• Alexandru Simon, "Propaganda and Matrimony: Dracula between Hunyadi and Habsburg", Transylvanian Review 20/4 (2011), pp. 80–90
• Alexandru Simon, "A Humanist's Pontifical Playground: Pius II and Transylvania in the Days of John Dragula", Transylvanian Review 29, Supplement 2 (2020), pp. 35–46
• Elizabeth Miller, interview, PBS Frontline World, "Romania: Dracula"
• Kurt W. Treptow, Vlad III Dracula: The Life and Times of the Historical Dracula (Iași: Center for Romanian Studies, 2000)
• Matei Cazacu, Dracula, ed. Stefan W. Reinert (Leiden: Brill, 2017)
• Radu Florescu and Raymond T. McNally, Dracula, Prince of Many Faces: His Life and His Times (Boston: Little, Brown, 1989)
• Elizabeth Miller, Dracula: Sense and Nonsense (Westcliff-on-Sea: Desert Island Books, 2000)
• Laonikos Chalkokondyles, The Histories, trans. Anthony Kaldellis (Cambridge, MA: Harvard University Press, Dumbarton Oaks Medieval Library, 2014)

קרדיט תמונות

• תאודור אמן, ״בויארים שנתפסו במשתה על ידי שליחי ולאד צפש״, המאה ה־19. המוזיאון לא מצוין בוויקישיתוף. · Public domain · דף המקור
• ג׳נטיל בליני, דיוקן הסולטן מחמד השני, 1480. הגלריה הלאומית, לונדון. · Public domain · דף המקור
• דיוקן ולאד השלישי, העתק מהמאה ה־16 (בערך 1560), אוסף טירת אמברס, אינסברוק. האוסף שייך למוזיאון ההיסטוריה של האמנות בווינה. · Public domain · דף המקור
• צילום: V.A. Zerva, 2025. מבצר פונארי, רומניה. · CC0 · דף המקור
• חיתוך עץ משער חוברת גרמנית, בערך 1499–1500 (ויקישיתוף: מרקוס איירר, נירנברג, 1499). המוזיאון לא מצוין בוויקישיתוף. · Public domain · דף המקור
• צילום: Gary Todd, 2016. טירת ברן, רומניה. · CC0 · דף המקור
• ברם סטוקר, ״דרקולה״, מהדורה ראשונה, 1897. צילום: הספרייה הבריטית. · Public domain · דף המקור