תות ענח׳ אמון: הפרעה הצעיר והקבר שהתגלה

נער שנקרא על שם אתון

הנער עם מסכת הזהב

מלך נער שלט במצרים כתשע שנים, ומת בגיל שמונה־עשרה או תשע־עשרה בערך. בזמנו הוא לא נחשב לאחד מהפרעונים הגדולים.

ב־1922 מצאה משלחת בראשות הווארד קרטר קבר מתחת להריסות בעמק המלכים. מאז הנער הזה הפך, כנראה, למפורסם שבכל הפרעונים.

הרקע

אחנאתון והעיר במדבר

לפני שהנער עלה לשלטון, מלך בשם אחנאתון שינה את הדת במצרים. הוא קבע שהאל הראשי הוא אתון, דיסק השמש, והעביר את מרכז השלטון לעיר חדשה שבנה במדבר: אל־עמארנה.

האלים הישנים, ובראשם אמון, נדחקו הצידה.

הנער

שם שמזכיר את אתון

הנער נולד בשם תות ענח׳ אתון, שמשמעותו ״צלם חי של אתון״. הוא עלה לשלטון בגיל שמונה או תשע, לפי ההערכה הטובה ביותר.

סביבו עמדו יועצים. הבכיר שבהם, לפי הטקסטים שנשארו, הוא איי, ותוארו היה נושא המניפה מימין למלך.

נקודת החלטה

אתם אחד מיועצי המלך הצעיר.

בערך 1328–1330 לפנה״ס, בשנה השלישית למלכותו. התאריכים המדויקים שנויים במחלוקת.

המלך בן עשר בערך. האל אתון מוכר כאל הראשי של המדינה כבר כמה שנים, ויש הטוענים שהמקדשים של האלים הישנים, ובראשם אמון, מוזנחים.

בחצר יש ויכוח. יש מי שרוצה לשמור על אתון, על השמות ועל העיר אמרנה כמו שהם. יש מי שרוצה להחזיר את אמון ואת הכוהנים הישנים. ואתם צריכים להחליט מה לומר למלך.

מה אתם ממליצים למלך לעשות?

• להחזיר את אמון ואת שאר האלים במלואם, ולמחוק את שמות אתון משם המלך. כנראה הדרך המהירה ביותר להחזיר את הכוהנים הישנים. אבל זה יפגע באנשי אמרנה ובכוהני אתון, ויראה לכל החצר שהעולם הישן חוזר.
• להשאיר את אתון כאל הראשי, ולתת לאלים הישנים לחזור בשקט לצידו. כנראה פשרה שלא תשביע אף צד לאורך זמן. כוהני אמון יישארו במעמד שני, והשאלה תחזור.
• להשאיר את אתון, את השמות ואת אמרנה כמו שהם, עם שינויים קטנים בלבד. כנראה מאבק ממושך עם הכוהנים הישנים, ומלך צעיר שתלוי בחצר שרוצה שהכול יישאר כמו שהוא.

מה קרה בפועל

להחזיר את אמון ואת שאר האלים במלואם, ולמחוק את שמות אתון משם המלך.

בשנה השלישית שינה המלך את שמו, מתות ענח׳ אתון לתות ענח׳ אמון. השם החדש מחק את הסיומת ״אתון״, החזיר את אמון למרכז, וסיים את שלטונו של אתון. לפי הטקסטים, השינוי נעשה כנראה לפי עצת היועצים.

מלך צעיר זקוק לתמיכה, ויועציו רוצים להשפיע. אפשר לקרוא את ההחלטה כחזרה אל המסורת ואל הכוהנים הישנים. אם הנער עצמו רצה בזה, או שהחצר החליטה בשמו, זו שאלה שעדיין פתוחה.

סטלה: מה המלך סיפר על עצמו

האבן

לוח אבן שמדבר בשם המלך

מלכי מצרים חרטו את מעשיהם על אבן. סטלה היא לוח אבן זקוף, שעליו חרוטים טקסט ולעיתים גם תמונה, והוא הוצב במקדש או במקום ציבורי.

אחת הסטלות החשובות על הנער נקראת ״סטלת השיקום״. היא נמצאה בקרנאק, ומתארת מה המלך עשה למקדשים. נקרא אותה כמו מסמך פוליטי: מי כתב, למה, ומה חסר בו.

מקור: סטלת השיקום, קרנאק

(פרפרזה, לא תרגום.) המלך מספר שתיקן את המקדשים, הקדיש להם נכסים והחזיר את הפולחן. לפי דבריו, המקדשים נפלו לחורבן.

זו ההצגה של המלך עצמו, שנועדה להציג את השיקום כהצלה. הוא מגזים בתיאור הריקבון, והטקסט מעוצב לפי הכללים של שבח מלכותי.

• מי הזמין את הטקסט, ומתי? המלך עצמו. התאריך שנוי במחלוקת: קריאה אחת נותנת לו את השנה הרביעית, ואחרים קוראים שנה ראשונה. מורנאן (1995) דוחה את השנה הראשונה, כי באותה שנה המלך עדיין נשא את שמו הישן.
• מה המלך מרוויח כשהוא מתאר את המקדשים כחרבים? שיקום שנראה כמו הצלה. מה שהוא מחזיר נראה כמעשה גדול, והעולם הישן נראה כמי שנזקק לו. התיאור משרת את מי שכתב אותו.
• איזו ראיה הייתם מחפשים לפני שתסמכו על הטקסט? ראיות מקבילות: בניינים שנבנו או תוקנו באותן שנים, וטקסטים אחרים מאותה תקופה. וגם שאלה: מי שילם על האבן? טקסט אחד שנכתב כדי לשכנע לא מספיק.

גילוי

חמש חתיכות בקרנאק

ביולי 1905 מצא ז׳ורז׳ לגראן את הסטלה בפינה הצפון־מזרחית של האולם ההיפוסטילי הגדול בקרנאק. עמוד שנפל ניפץ אותה לחמישה חלקים.

הטקסט שרד בחמשת החלקים. זהו קול אחד בלבד מתקופתו של המלך, ולכן קשה לבדוק אותו מול קולות אחרים.

המלך שלא הגיע לגיל עשרים

הסוף

מות בגיל צעיר

המלך מת אחרי כתשע שנות שלטון, בגיל שמונה־עשרה או תשע־עשרה לפי ההערכות. המקורות נותנים טווח, ולא גיל מדויק.

לפי החשבון המקובל, זה קרה בערך בשנת 1323 לפנה״ס. התאריך המדויק לא ידוע.

קבר קטן

KV62, קבר קטן בעמק המלכים

ארבעה חדרים

הקבר שבו נקבר נקרא KV62, והוא בעמק המלכים. לעומת קברי הפרעונים הגדולים הוא קטן: ארבעה חדרים, ורק אחד מהם מצויר.

לפי המגזין ״ארכיאולוגיה״, הקבורה נעשתה בחופזה, כי הקבר שתוכנן לו לא הושלם.

השאלה

מי ישלוט עכשיו?

כשהמלך נקבר, שאלה אחת נשארה פתוחה: מי ישב על הכס, ומי ינהל את החצר שנשארה בלי מלך צעיר.

החצר צריכה לענות על כך. בשלב הבא תהיו אחד מהאנשים שצריכים להחליט.

כס בלי יורש

נקודת החלטה

אתם אשתו של המלך, ככל הנראה אנחסנאמון.

בערך 1324–1323 לפנה״ס, זמן קצר אחרי מות המלך. התאריכים משוערים.

המלך מת בלי בן שיוכל לשלוט. אתם אשתו, בת המלוכה, ועדיין בחצר.

בחצר שני אנשים חשובים: איי, נושא המניפה מימין למלך והבכיר בחצר, והורמחב, מפקד הצבא הבכיר. שניהם יכולים לתמוך במי שייבחר. ואתם יודעים שהמדינה צריכה מלך.

מה אתם עושים?

• לקבל את איי, הבכיר בחצר, כבעלכם ומלככם. כנראה כס המלוכה עובר לאיי מיד, והחצר הוותיקה שומרת על כוחה.
• לכתוב למלך החתים, סופילוליומה, ולבקש שאחד מבניו יבוא למצרים ויתחתן איתכם. כנראה יגיע נסיך חתי למצרים, והנישואים ייצרו קשר בין שתי החצרות. אבל חלק מחצר מצרים יתנגד לזר על הכס, והתוצאה תהיה מתח מדיני ממושך.
• לתמוך בהורמחב, המפקד הבכיר, כבעלכם ומלככם. כנראה צבא חזק יתמוך במלך חדש, והחצר תשתנה לגמרי. הכוהנים והפקידים הוותיקים עלולים להתנגד.

מה קרה בפועל

לכתוב למלך החתים, סופילוליומה, ולבקש שאחד מבניו יבוא למצרים ויתחתן איתכם.

נשלח מכתב למלך החתים, סופילוליומה, מטעם האלמנה, ככל הנראה אנחסנאמון, ובו בקשה לבן. נסיך חתי בשם זננזה יצא לדרך, אבל מת בדרך. מלך החתים האשים את מצרים במותו. מי אחראי למוות נשאר שנוי במחלוקת (ראו את הסעיף הבא).

האלמנה לא הייתה חסרת אפשרויות. היא ביקשה נסיך מבחוץ לבעל, כי לא היה לה בן שיוכל לשלוט. לא ידוע אם הרעיון היה שלה, או של פלג בחצר שתמך בה.

מקור: מכתב האלמנה, כפי שתועד בארכיון החתי

(פרפרזה, לא תרגום.) הכותבת אומרת שבעלה מת, ושאין לה בן. היא שמעה שלמלך החתים יש בנים רבים, ומבקשת שאחד מהם יישלח אליה כבעל.

אין לנו תרגום של הטקסט המלא שאפשר להשתמש בו בחופשיות, ולכן זו פרפרזה זהירה. הכותבת מוזכרת בשם ״דחמונזו״. הזיהוי הסביר ביותר הוא עם אנחסנאמון, אבל הוא לא ודאי. המכתב עצמו לא מזכיר את זננזה בשמו.

• מי כתב את הטקסט, ומי רשם אותו? הטקסט נשמר בארכיון חתי, ומגיע מתוך דברי הלל של בן על אביו. בן ששבח את אביו אינו עד ניטרלי, והטקסט נכתב מצד החתים.
• מה לא מופיע במכתב? הכותבת נקראת רק ״דחמונזו״, ואין בטקסט שום דבר שמכריע מי היא. הטקסט לא אומר מה קרה לנסיך.
• איזו ראיה נוספת הייתם רוצים לפני שתאמינו שהכותבת הייתה אנחסנאמון? ראיה מאותה תקופה שמזהה את הכותבת במפורש, כמו כתובת מצרית עם השם והתואר. בלי זה, הזיהוי נשאר סביר, לא ודאי.

הנסיך

הנסיך שלא הגיע

זננזה, נסיך חתי, יצא לדרך לכיוון מצרים. הוא לא הגיע. הוא מת בדרך, בערך בשנת 1324 לפנה״ס (התאריך משוער), ואיש לא יודע בוודאות איך.

סופילוליומה האשים את מצרים. איי הכחיש שהרג אותו, אבל הודה במוות. הדעה הרווחת היא שאיי אחראי, אבל זו עדיין השערה ולא עובדה. יש גם מי שמציע שפלג בחצר, ולא איי עצמו, עמד מאחורי זה.

אחר כך עלה איי לכס לזמן קצר מאוד, ואחריו עלה הורמחב, מפקד הצבא הבכיר.

דלת חתומה בחול

הכסף

הכסף מאחורי החפירה

הווארד קרטר, ארכיאולוג אנגלי, ניהל את החפירה. הכסף והחסות באו מג׳ורג׳ הרברט, הרוזן החמישי מקרנרבון, שהיה הפטרון של החפירה. לפי מכון גריפית׳, העונה הראשונה הייתה 1922–1923.

קרנרבון לא חפר בעצמו. בשבועות הראשונים הוא גם צילם.

המדרגה

מדרגה אחת, וחותם אחד

ב־4 בנובמבר 1922 מצא הצוות מדרגה אחת בראש המדרגות שהובילו מטה. זה היה הסימן הראשון לכך שיש עוד מתחתיה.

בהמשך הגיעו לדלת חתומה. החותמות עליה שלמות, ואיש לא פרץ אותה. מה שמאחוריה עדיין לא נראה.

נקודת החלטה

אתם הווארד קרטר, מנהל החפירה.

נובמבר 1922, מול הדלת החתומה.

הדלת שלפניכם חתומה, והחותמות שלמות. הספונסר, קרנרבון, לא כאן. אפשר לשלוח לו מברק, אבל הוא יצטרך זמן כדי להגיע.

ההחלטה תשפיע על מה שיירשם, ועל מי יראה ראשון את מה שמאחורי הדלת. אתם יכולים לפתוח עכשיו, לחכות לקרנרבון, או לעשות משהו ביניים.

מה אתם עושים?

• לפרוץ את הדלת עכשיו, בצוות שלכם, ולתעד הכול. כנראה תיעוד מהיר, אבל הספונסר ייוותר בחוץ בזמן הפתיחה, והמחלוקות יגיעו אחר כך.
• לשלוח מברק לקרנרבון, ולא לפתוח כלום עד שיגיע וישפוט. כנראה פתיחה מסודרת ומשותפת, אבל רק אחרי המתנה ארוכה, שבה כל העבודה עומדת.
• לשלוח מברק, לחכות לקרנרבון, ואז לפתוח חור קטן, להציץ פנימה, ולהחליט יחד על השלב הבא. כנראה הצצה ראשונה מוגבלת, עם הספונסר לצד הדלת, ואחריה החלטה משותפת על ההמשך.

מה קרה בפועל

לשלוח מברק, לחכות לקרנרבון, ואז לפתוח חור קטן, להציץ פנימה, ולהחליט יחד על השלב הבא.

לפי התיאור המקובל, קרטר כיסה את המדרגות שוב ושלח מברק לקרנרבון. ב־26 בנובמבר, כשקרנרבון היה שם, שני הגברים פתחו חור קטן בדלת והציצו פנימה. הפתיחה המלאה באה אחר כך.

קרטר לא היה לבד: הכסף של קרנרבון והמעמד של החפירה היו על הכף. חור קטן איפשר להציץ בלי לפתוח את הכול בבת אחת.

העיתונות

העיתון שקנה את הסיפור

קרנרבון מכר לעיתון ״הטיימס״ את זכויות הדיווח הבלעדיות. רק הכתב שלו, ארתור מרטון, הורשה להיות במקום.

כך הפך הטיימס לעד הראשי מן החוץ, ומה שנכתב בו עיצב את האופן שבו העולם ראה את הקבר. מה שהעיתון שילם, ועל אילו תנאים, אינו ידוע.

כן, דברים נפלאים

הרגע

ב־26 בנובמבר 1922

שני גברים עומדים מול חור קטן בדלת. מאחוריהם יש צוות, ומרחוק עיתון שמחכה לדיווח. אחד מהם, קרנרבון, שואל שאלה.

את מה שבא אחר כך תיעד קרטר בעצמו, בספר שפרסם ב־1923. נקרא את המשפטים שלו.

מקור: תיאורו של קרטר, 1923

(תרגום חופשי.) קרנרבון שאל בחרדה: ״האם אתה רואה משהו?״ כל מה שיכולתי לעשות היה להוציא את המילים: ״כן, דברים נפלאים.״

נכתב אחרי האירוע, על ידי מי שניהל את החפירה, והספונסר שלו כבר מכר את זכויות הדיווח. ביומן של קרטר הנוסח עשוי להיות שונה, ומקור משני אחד מציע נוסח אחר במקצת. את הנוסח הזה לא ניתן היה לבדוק כאן, ולכן הספר המודפס הוא הבסיס.

• מי כתב, מתי, ולמה? קרטר, ב־1923, אחרי האירוע. זה התיאור המודפס של החפירה, מאת מי שניהל אותה, ולכן הוא מציג את הרגע כשיא החפירה.
• מה ההבדל בין משפט מודפס לבין יומן? המשפט המודפס נבנה כדי להישאר בזיכרון. יומן נכתב בזמן אמת, ואולי במילים אחרות. בלי היומן אי אפשר לשפוט את הניסוח.
• מי לא נשמע בסיפור? אין כאן עד חיצוני שאינו קשור לחפירה. הכתב היחיד מבחוץ עבד בעיתון שקנה את הזכות הבלעדית, ולכן גם הדיווח שלו לא היה עצמאי.

המחלה

יתוש אחד, ואז דלקת

במרץ 1923 נשך יתוש את קרנרבון בעמק המלכים. הנשיכה נדבקה, ודלקת עור בשם ארסיפלס התפשטה לדם. אחר כך באה דלקת ריאות. הוא מת בקהיר ב־5 באפריל 1923.

יש מקורות שמספרים פרטים אחרים: נשיכה בלחי, או חתך מגילוח שנדבק. הסיפור כאן מתבסס על תיאור של מכון גריפית׳.

השמועה

קללה בכותרות

בעיתונים בבריטניה ובארצות הברית התפשטה השמועה על קללה שתפגע במי שמפר את מנוחת המלך. מותו של קרנרבון הפך את השמועה לכותרת גדולה.

אפשר לראות בקללה שמועה שהתפשטה בעיתונות ובקרב הציבור, ולא ראיה לשום דבר.

מיתוס

הקללה של הפרעה הרגה את קרנרבון.

האמת

קרנרבון מת מזיהום שהתחיל בנשיכת יתוש, ואחר כך התפשט לדם ולריאות. הקללה הייתה שמועה שהעיתונים הפיצו.

הראיות

תיאור מכון גריפית׳: הנשיכה במרץ 1923 בעמק המלכים, הדלקת, דלקת הריאות, והמוות בקהיר ב־5 באפריל 1923.

איך מת המלך הנער?

נקודת החלטה

אתם הווארד קרטר, אחרי מותו של קרנרבון.

פברואר 1924.

העבודה בקבר נמשכת, והממצאים רבים מאוד. לפי המנהג הישן, פרטאז׳, חפירה זרה יכלה לקבל חלק ממה שמצאה. הספונסר המקורי כבר לא בחיים.

הממשלה המצרית רוצה גישה רחבה יותר לחפירה. מצרים רבים, ובעיקר העיתונות, מרגישים שהם מקבלים ממנה מעט מדי. הספונסרים שנשארו רוצים את החלק שלהם. ההחלטה נופלת עליכם.

מה אתם עושים?

• להפסיק את העבודה עד שהממשלה והספונסרים יגיעו להסכם על התנאים. כנראה עיכוב ארוך והתדיינות משפטית, אבל גם הסכם שמכיר בזכויות של כל הצדדים.
• להמשיך לעבוד לפי הכללים הישנים, עם הגישה והחלקים כפי שסוכמו בעבר. כנראה עבודה מהירה יותר, אבל הכעס בממשלה יגבר, וההתדיינות תגיע בכל מקרה.
• לקבל את שליטת הממשלה בגישה ובכל הממצאים מההתחלה. כנראה שלום מהיר, אבל הספונסרים יאבדו את החלק שהשקיעו בו, והממשלה תקבע את תנאי הגישה לעיתונות.

מה קרה בפועל

להפסיק את העבודה עד שהממשלה והספונסרים יגיעו להסכם על התנאים.

העבודה נעצרה בפברואר 1924. המחלוקת המשפטית נמשכה עד ינואר 1925. ההסכם לא חילק את הממצאים בין הממשלה לספונסרים, כפי שנהגו בעבר, ורוב התכולה הגיע למוזיאון המצרי בקהיר.

קרטר והספונסרים נשענו על המנהג הישן. הממשלה רצתה גישה רחבה יותר. בסופו של דבר הממצאים לא חולקו, וזה שבר את המנהג הישן. לשני הצדדים היו טענות.

מיתוס

תות ענח׳ אמון נרצח במכה בראש.

האמת

סריקת CT ב־2005 לא מצאה ראיה למכה בחלק האחורי של הגולגולת. סיבת המוות עדיין שנויה במחלוקת, והסריקה לא הכריעה אותה.

הראיות

כותרת ב־NPR מ־9 במרץ 2005 אמרה שפגיעה בראש לא הרגה את המלך טות, לפי סריקה.

מקור: תקציר מחקר ב־JAMA, 2010

(תרגום חופשי.) המחברים כותבים שהם ״העלו השערות״ על סיבות המוות הפרטניות.

המחקר בדק אחד־עשר מומיות מלכותיות מהתקופה שבין כ־1410 לכ־1324 לפנה״ס. בשורת השיוך של המחברים מופיעה המועצה העליונה לעתיקות בקהיר.

• מי כתב את המחקר, ומי עומד מאחוריו? צוות של 17 חוקרים בראשות חוואס. שאלו אם לגוף שמנהל את העתיקות במצרים, המועצה העליונה לעתיקות, יש עניין בתוצאה.
• מה המחברים עצמם אומרים על הביטחון שלהם? במסקנה הם כותבים שהם העלו השערות על סיבות המוות הפרטניות. לפי התוצאות, אף אחד מהמצבים לא היה ממית לבדו.
• מה המשמעות של ״הסיבה הסבירה ביותר״ במחקר כזה? זו ההערכה הטובה ביותר של החוקרים, מתוך עדויות חלקיות: מלריה יחד עם נמק עצם. זו השערה מבוססת, לא הוכחה. שאלו את עצמכם איזו ראיה הייתה משכנעת אתכם.

האם אפשר לדעת מה הרג מלך לפני יותר משלושת אלפים שנה?

האם בדיקות גנטיות ומחקר במומיות יכולים לקבוע מה הרג מלך?

• צוות 2010 (חוואס ושותפיו) לדעתם, מלריה יחד עם נמק עצם היא הסיבה הסבירה ביותר. לפי דבריהם, כל אחד מהגורמים לבדו לא היה ממית.
• המבקרים, ובהם טילדסלי (2012) הם מטילים ספק בתוקף ובאמינות הנתונים הגנטיים.

מה היה משכנע אתכם? נתונים גנטיים טובים יותר, סוג אחר של ראיה, או שום דבר?

מיתוס

המלך הנער היה מלך חשוב בזמנו.

האמת

הוא היה מלך קטן. הוא עלה לשלטון בגיל שמונה או תשע, שלט כתשע שנים, ושינוי שמו נעשה כנראה לפי עצת היועצים. התהילה שלו באה מהקבר, לא מהשלטון.

הראיות

מהקבר נמצאו יותר מ־5,000 חפצים. זו הסיבה שאנחנו מכירים אותו היום.

מה בא אחר כך, לפי הסדר

• בערך 1323 לפנה״ס המלך מת בגיל שמונה־עשרה או תשע־עשרה בערך, ונקבר בקבר הקטן KV62, בחופזה לפי המגזין ״ארכיאולוגיה״.
• אחרי מותו איי עולה לכס לזמן קצר, ואחריו הורמחב. לפי דודסון (2009), הורמחב מחק את שמותיהם של מלכי אמרנה מאנדרטאות רבות, וגם את דמותה של אנחסנאמון.
• 4 בנובמבר 1922 נמצאה המדרגה הראשונה. ב־26 בנובמבר נפתח חור קטן בדלת, בנוכחות קרנרבון.
• 5 באפריל 1923 קרנרבון מת בקהיר, אחרי נשיכת יתוש ודלקת.
• פברואר 1924 העבודה נעצרת, והמחלוקת על הגישה והממצאים נמשכת.
• ינואר 1925 ההסכם: רוב התכולה נשארת במצרים, במוזיאון המצרי בקהיר.
• 2005 סריקת CT לא מצאה ראיה למכה בחלק האחורי של הגולגולת.
• 2010 מחקר ב־JAMA מציע מלריה יחד עם נמק עצם כסיבה הסבירה ביותר. מבקרים מטילים ספק בנתונים הגנטיים.

שאלה לבדיקה

מה מצא הצוות של קרטר ב־4 בנובמבר 1922?

התשובה: את המדרגה הראשונה בראש גרם המדרגות. נכון. זו הייתה המדרגה הראשונה, והיא הסימן הראשון לכך שמתחתיה יש עוד.

שאלה לבדיקה

היכן ומתי מת לורד קרנרבון?

התשובה: בקהיר, ב־5 באפריל 1923. נכון. אחרי הנשיכה, הדלקת ודלקת הריאות, הוא מת בקהיר ב־5 באפריל 1923.

שאלה לבדיקה

לאיזה עיתון ניתנה זכות דיווח בלעדית על הקבר?

התשובה: הטיימס. נכון. לפי הסיפור, רק הכתב שלו, ארתור מרטון, הורשה להיות במקום.

שאלה לבדיקה

איזו סיבת מוות הציע מחקר JAMA מ־2010 כסיבה הסבירה ביותר?

התשובה: מלריה יחד עם נמק עצם. נכון. המחקר ראה בזה את ההשערה הסבירה ביותר, ואמר בעצמו שמדובר בהשערות.

שאלה לבדיקה

מי מצא את סטלת השיקום, ואיפה?

התשובה: ז׳ורז׳ לגראן, בקרנאק, ביולי 1905. נכון. לגראן מצא את הסטלה בפינה של האולם הגדול, שם היא נשברה לחמישה חלקים.

שאלה לבדיקה

אחרי ההסכם של ינואר 1925, לאן הלכה רוב התכולה?

התשובה: למוזיאון המצרי בקהיר. נכון. המוזיאון המצרי בקהיר קיבל את רוב התכולה.

מונחים

• אתון דיסק השמש. אחנאתון הפך אותו לאל הראשי של המדינה, והאל הישן אמון נדחק הצידה.
• אל־עמארנה העיר שבנה אחנאתון במדבר כמרכז לפולחן אתון. התקופה שלו נקראת על שמה: תקופת אמרנה.
• פרעה מלך מצרים העתיקה.
• שנת מלוכה השנים שנספרות מהיום שבו המלך עלה לכס. ״השנה השלישית למלכותו״ פירושה השנה השלישית לשלטונו. מספר השנה לעיתים שנוי במחלוקת.
• סטלה לוח אבן זקוף, עם טקסט ולעיתים תמונה, שהוצב במקדש או במקום ציבורי.
• פטרון אדם עשיר שמממן חפירה, ולעיתים מצפה לחלק ממה שהיא מוצאת.
• פרטאז׳ המנהג הישן שלפיו חפירה זרה קיבלה חלק ממה שמצאה.
• החתים ממלכה גדולה באנטוליה, כיום בטורקיה, ומתחרה של מצרים בתקופה הזו.
• מלריה מחלה שמועברת על ידי יתושים ונגרמת על ידי טפיל. היא גורמת לחום חוזר, ולעיתים למוות.
• נמק עצם מוות של רקמת העצם כשאספקת הדם אליה נפסקת.
• סריקת CT בדיקת צילום ממוחשבת, שבונה תמונה של הגוף בפרוסות.
• אחנאתון מלך שהחליף את דת מצרים, הציב את אתון בראש האלים, ובנה עיר חדשה במדבר.
• אמון האל הראשי הישן של מצרים. נדחק הצידה בזמן אחנאתון, וחזר למרכז אחר כך.
• איי היועץ הבכיר ביותר בחצר של המלך הצעיר. עלה לשלטון לזמן קצר אחרי מותו.
• נושא המניפה מימין למלך תואר חצרני במצרים: מי שעמד מימין למלך ונשא מניפה. איי החזיק בתואר הזה.
• הורמחב מפקד הצבא הבכיר בחצר, שעלה לשלטון אחרי איי. הוא חשוד אפשרי במותו של זננזה.
• סופילוליומה מלך החתים. קיבל מכתב שביקש ממנו בן, והאשים את מצרים במות הנסיך זננזה.
• אנחסנאמון האלמנה של המלך, שייתכן שכתבה למלך החתים לבקש בן. הזיהוי אינו ודאי.
• זננזה נסיך חתי שיצא לדרך למצרים ומת בדרך. איש לא יודע בוודאות איך.
• דחמונזו השם שבו מוזכרת כותבת המכתב למלך החתים. הזיהוי הסביר ביותר הוא אנחסנאמון, אבל לא ודאי.
• מורנאן חוקר מצרים שטען שהשנה הראשונה של הסטלה אינה אפשרית, כי אז המלך עוד נשא את שמו הישן.
• ז׳ורז׳ לגראן מי שמצא את סטלת השיקום בקרנאק ביולי 1905.
• קרנאק מתחם מקדשים גדול בדרום מצרים. שם נמצאה סטלת השיקום.
• סטלת השיקום סטלה מתקופת המלך הצעיר, שמתארת מה הוא עשה למקדשים. זו ההצגה של המלך עצמו.
• האולם ההיפוסטילי הגדול אולם מלא עמודים במקדש קרנאק. עמוד שנפל ניפץ שם את הסטלה.
• עמק המלכים עמק בדרום מצרים, שבו נקברו הפרעונים הגדולים.
• מכון גריפית׳ מוסד מחקר על מצרים, שלפיו העונה הראשונה של החפירה הייתה ב־1922–1923.
• המוזיאון המצרי בקהיר מוזיאון בקהיר. אחרי ההסכם הגיעה אליו רוב התכולה של הקבר.
• המועצה העליונה לעתיקות הגוף הממשלתי במצרים שאחראי על העתיקות, ומושבו בקהיר.
• ארסיפלס דלקת עור שהתפשטה לדם. היא הייתה חלק ממותו של קרנרבון.
• הווארד קרטר ארכיאולוג אנגלי שניהל את החפירה בעמק המלכים. בהובלתו נמצא הקבר ב־1922.
• דודסון חוקר שלדעתו פלג בחצר התנגד לנסיך החתי, ולא נדרשה תכנית אחת להסביר את המוות.
• הטיימס עיתון שקנה מקרנרבון את זכויות הדיווח הבלעדיות על הקבר.

מקורות

• Howard Carter and A. C. Mace, The Tomb of Tut.ankh.Amen, vol. 1 (1923). Internet Archive copy
• Restoration Stela, Cairo, Egyptian Museum, CG 34183, from Karnak. The king's own inscription; quoted here only in paraphrase
• The Deeds of Suppiluliuma, as told by his son Mursili II, as cited by Guterbock
• Zahi Hawass et al., 'Ancestry and Pathology in King Tutankhamun's Family', JAMA 303, no. 7 (2010): 638–647
• Dodson, 'Amarna Sunset' (2009)
• Tyldesley (2012)
• Griffith Institute, 'Lord Carnarvon' (online)
• NPR, 'Head Blow Did Not Kill King Tut, CT Scan Suggests', 9 March 2005
• Archaeology magazine, 'Inside King Tut's Tomb', May–June 2019

קרדיט תמונות

• מסכת הלוויה של תות ענח׳ אמון, המוזיאון המצרי, קהיר. צילום: Bjørn Christian Tørrissen, 2003 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• פסל עומד של אחנאתון, השושלת השמונה־עשרה, המוזיאון המצרי, ברלין. צילום: Gary Todd, 2016 · CC0 · דף המקור
• ג׳ורג׳ הרברט, הרוזן החמישי מקרנרבון, קורא. צילום: הארי ברטון, לפני 1923 · Public domain · דף המקור
• הווארד קרטר ואי. סי. מייס, קבר תות ענח׳ אמון, כרך א׳, לוח I. הארי ברטון, 1923 · Public domain · דף המקור