טירן

כדור תותח אחד

אחר צהריים של קיץ, גבעה ליד זסבאך

שבת אחר הצהריים, 27 ביולי 1675, ליד זסבאך, ממזרח לריין. איש אפור שיער בן 63 רוכב במעלה גבעה כדי לראות את קווי האויב. קצין מזהיר אותו שתותחי האויב יורים בדיוק לנקודה הזאת, והוא זז כמה צעדים.

כדור תותח מסוללה רחוקה פוגע בו. הוא צונח מהסוס, פוקח את עיניו פעמיים, ומת. כך לפחות סיפרו משרתיו כעבור חודש.

זה היה אנרי דה לה טור ד׳אוברן, הוויקונט דה טירן, המצביא הנערץ ביותר של לואי ה־14. הוא נלחם למען המלך, אחר כך נגדו, ושוב למענו. הוא נולד בן לנסיך פרוטסטנטי ומת מרשל קתולי. נפוליאון ציווה על קצינים צעירים ללמוד את מסעותיו, וצרפת קברה אותו בין מלכיה. מי היה האיש הזה?

טירן (אנרי דה לה טור ד׳אוברן, הוויקונט דה טירן)

בנו הצעיר של נסיך פרוטסטנטי: מרד בכתר, הציל אותו, והיה למצביא שנפוליאון אמר לקצינים ללמוד ממנו.

• נולד: 11 בספטמבר 1611, סדאן, אז נסיכות פרוטסטנטית עצמאית; בנם השני של הדוכס דה בויון ושל אליזבת מנסאו
• נפטר: 27 ביולי 1675, בגיל 63, ליד זסבאך שבבאדן, ממזרח לריין, מכדור תותח, בזמן שסייר בקווי האויב
• ניצחונות: נרדלינגן, 1645 (עם הדוכס מאנגיין); צוסמרסהאוזן, 1648 (עם השוודים); אראס, 1654; הדיונות, 1658; זינסהיים, 1674; טורקהיים, 1675
• כישלונות: מריינטל, 1645; רטל, 1650 (כמורד, עם הספרדים); ולנסיין, 1656

״האויבים באו אלינו, ובחסדי האל הם הובסו. הייתי עסוק למדי כל היום, וזה עייף אותי. אני מאחל לך לילה טוב; אני הולך לישון.״

נסיך בלי נסיכות

רקע

סדאן, 1611

טירן נולד בטירה הזאת ב־11 בספטמבר 1611. סדאן הייתה אז נסיכות זעירה ועצמאית על גבול צרפת, מקלט להוגנוטים, הפרוטסטנטים של צרפת. אביו, הדוכס דה בויון, היה ממנהיגיהם. אמו, אליזבת מנסאו, הייתה בתו של וילם השתקן, נסיך אורנז׳, האיש שהוביל את מרד ההולנדים נגד ספרד.

הוא היה בן שני, בלי ירושה משלו. ילד חולני היה, דיבר לאט ולמד לטינית בקושי. סיפור משפחתי, שנכתב רק כמאה שנה אחר כך, מספר שבגיל עשר בילה לילה על החומות כדי להוכיח שהוא מסוגל לחיי חייל, ונמצא בבוקר ישן על כן של תותח.

החניכות

טוראי בצבא של דודיו

ב־1625, בגיל 13, נשלח טירן לרפובליקה ההולנדית, אל הצבא של דודיו, מאוריץ ואחריו פרדריק הנדריק, נסיכי אורנז׳. זה היה בית הספר הטוב ביותר באירופה לאמנות המלחמה: תרגול, משמעת, וחפירה סבלנית של שוחות סביב ערים נצורות. הוא התחיל כחייל פשוט, ובתוך שנה היה לקפטן.

ב־1630 עבר לשירות מלך צרפת. גם זה היה עניין משפחתי: ביטחונה של סדאן היה תלוי ברצונו הטוב של המלך, והקרדינל רישלייה אהב להחזיק את בני המשפחות הפרוטסטנטיות הגדולות קרוב אליו. טירן קיבל רגימנט, ומאז לא עזב את הצבא הצרפתי, חוץ משתי הפעמים שבהן מרד בכתר.

מלחמת שלושים השנים

עשרים שנה של מלחמה בגרמניה

ב־1635 נכנסה צרפת בגלוי למלחמת שלושים השנים, נגד ספרד ונגד הקיסר. טירן לחם על הריין, באיטליה ובפלנדריה, ולמד מברנהרד מסקסוניה־ויימאר, מצביא גרמני בשירות צרפת. ב־1638 עזר לו לכבוש את ברייזאך, המבצר ששלט במעבר הריין.

ב־1643, בגיל 31, היה למרשל צרפת וקיבל את הפיקוד על ״צבא גרמניה״ הצרפתי. עם הדוכס הצעיר מאנגיין, לימים קונדה הגדול (עליו בשיעור הבא), לחם בקרבות העקובים מדם של פרייבורג (1644) ונרדלינגן (1645). בין שני הקרבות הפסיד לבדו במריינטל (1645). ב־1648 ניצח עם השוודים בצוסמרסהאוזן. על המאסף של הצבא הקיסרי הנסוג פיקד שם גנרל איטלקי בשם מונטקוקולי. הם עוד ייפגשו.

שלום וסטפאליה, שנחתם באותה שנה, נתן לצרפת את ברייזאך ואת רוב זכויות ההבסבורגים באלזס.

מורד, ואחר כך מושיע

הפרונד

צרפת נגד הקרדינל שלה

ב־1648 לואי ה־14 עדיין ילד. בשמו שולטים אמו, אן מאוסטריה, והקרדינל מאזארן, שר יליד איטליה שרבים בצרפת שונאים. בפריז פורץ הפרונד.

למשפחתו של טירן היה חשבון פתוח. ב־1642 הסתבך אחיו הבכור, הדוכס דה בויון, בקשר נגד רישלייה, והציל את ראשו רק כשמסר את סדאן לכתר. המשפחה רצתה אותה בחזרה, או פיצוי הגון. בתחילת 1649 הכריז טירן שהוא עם המורדים. הצבא שלו לא הלך אחריו: למאזארן היה כסף, והרגימנטים הגרמניים נשארו עם מי שמשלם. טירן נמלט להולנד.

ב־1650 אסר מאזארן את קונדה. טירן הצטרף לאחותו של קונדה, הדוכסית דה לונגוויל, במבצר סטנה, ובאפריל חתם על הסכם עם ספרד, שעדיין נלחמה בצרפת. בדצמבר 1650, ליד רטל, ריסק צבא המלך את הכוח הספרדי־צרפתי שלו.

נקודת החלטה

אתם טירן.

פברואר 1651, אחרי התבוסה ברטל

אתם בני 39, מצביא בלי צבא, ושמכם חתום על הסכם עם ספרד. עכשיו נאלץ מאזארן לשחרר את קונדה ואת הנסיכים האחרים ולצאת לגלות. אבל הוא ממשיך למשוך בחוטים דרך המלכה.

קונדה, חופשי וגאה, מחוזר בידי כל הסיעות, והמלכה חושדת בו; בני בריתכם הספרדים עדיין מצפים שתמשיכו להילחם. אחיכם מנהל משא ומתן על פיצוי עבור סדאן. המלך, בן 12, יהיה בקרוב בגיר.

מה אתם עושים?

• להישאר עם קונדה ועם בעלי בריתו הספרדים כנראה הייתם נלחמים שוב לצד ספרד נגד צבא צרפת, כמו שעשה קונדה, ומאבדים כל סיכוי לשוב לחצר לשנים.
• להתפייס עם החצר ולחזור לשרת את המלך טירן התפייס עם החצר ב־1651, ובשנה שאחר כך כבר פיקד על צבא המלך נגד קונדה.
• לפרוש מהפוליטיקה ולחיות בשקט, אולי בהולנד כנראה הייתם שומרים על כבודכם, אבל מאבדים את הקריירה ואת קולה של המשפחה בחצר, בדיוק כשהיא נאבקת על סדאן.

מה קרה בפועל

להתפייס עם החצר ולחזור לשרת את המלך

טירן חזר לפריז במאי 1651 והתפייס עם החצר. כשקונדה מרד שוב באותו סתיו וקרא לספרדים, טירן פיקד על צבא המלך נגדו. משפחתו קיבלה פיצוי על סדאן ומעמד של ״נסיכים זרים״ בחצר.

בזיכרונותיו טירן כמעט שותק על המרד. מעריציו טענו שמרד במאזארן ולא במלך; הביוגרף ז׳אן ברנז׳ה מדגיש את האינטרס המשפחתי. ההיסטוריון אורסט ראנום מראה שמרד הנסיכים לא הציע שום תוכנית, וכשהפך למלחמה לצד ספרד, חייל כמו טירן לא יכול היה לשרת אותו.

2 ביולי 1652

תותחי הבסטיליה

באביב 1652 טירן מפקד על צבא המלך, וקונדה על צבא המורדים.

ב־2 ביולי לוכד טירן את צבאו של קונדה מתחת לחומות פריז, בפרבר סנט־אנטואן. העיר סוגרת את שעריה. המלך בן ה־13 צופה בקרב מגבעות שארון שמחוץ לעיר. ואז בת דודו של המלך, הדוכסית ממונפנסייה, ״מדמואזל הגדולה״, מורה לפתוח את השער ולירות בתותחי הבסטיליה על חיילי המלך. אנשי קונדה נמלטים לתוך העיר.

באוקטובר שב המלך לפריז. קונדה עבר לשרת את ספרד.

הדיונות, 1658

טירן מול קונדה

שותפים לשעבר, אויבים חדשים

שש שנים נלחמו השותפים לשעבר, טירן וקונדה, זה בזה בצפון צרפת ובארצות השפלה הספרדיות. ב־1654, באראס, פרץ טירן בלילה את קווי המצור הספרדיים והציל את העיר. ב־1656, בוולנסיין, הפתיעו קונדה ודון חואן חוסה מאוסטריה את אחד המחנות הצרפתיים, וטירן נאלץ לסגת.

אז עשה מאזארן עסקה מדהימה. ב־1657 כרתה צרפת הקתולית ברית עם אנגליה הפוריטנית של אוליבר קרומוול: 6,000 רגלים אנגלים וצי, ובתמורה תקבל אנגליה את דנקרק, קן שודדי הים של תעלת למאנש. במאי 1658 הטיל טירן מצור על דנקרק, והצי האנגלי חסם אותה מהים.

נקודת החלטה

אתם טירן.

ערב 13 ביוני 1658, בקווי המצור מול דנקרק

השוחות שלכם מתקרבות לחומות. היום הגיע לאורך החוף צבא חילוץ ספרדי, ובו כמה מיחידות הטרסיוס הטובות של ספרד, בפיקוד דון חואן חוסה וקונדה. הוא חנה בדיונות, פחות משני קילומטרים מכם, ולא חפר ביצורים. אם הביא את התותחים הכבדים שלו, אינכם יודעים בוודאות.

הקווים שלכם ארוכים ודלילים, האנגלים חסרי סבלנות, ואם תצאו מהקווים, חיל המצב עלול לפרוץ מהעיר מאחוריכם. הכלל המקובל בתקופה: הצר נשאר מאחורי הביצורים שלו ונותן לצבא החילוץ לשבור עליהם את שיניו.

מה אתם עושים?

• להישאר מאחורי קווי המצור ולחכות להתקפה כנראה הספרדים היו חופרים, מביאים תותחים ובוחרים מתי להכות בנקודה החלשה בקווים הארוכים שלכם. כך בדיוק נפרצו קווי הצרפתים בוולנסיין שנתיים קודם.
• להסיר את המצור ולסגת למקום בטוח הצבא היה ניצל, אבל המערכה כולה הייתה אובדת, והברית עם קרומוול, שנבנתה כולה סביב דנקרק, הייתה כנראה מתפרקת.
• להשאיר כוח בשוחות, ועם שחר לצאת עם שאר הצבא ולתקוף בדיונות בבוקר 14 ביוני יצאו הצרפתים והאנגלים מהקווים בשני דרגים, ועד הצהריים הצבא הספרדי נשבר.

מה קרה בפועל

להשאיר כוח בשוחות, ועם שחר לצאת עם שאר הצבא ולתקוף בדיונות

טירן השאיר כ־6,000 איש בשוחות ויצא לקרב. הספרדים, שמיהרו להציל את דנקרק, אכן השאירו מאחור את התותחים ואת כלי החפירה שלהם. אחרי כמה שעות של קרב בחול הם נסו לעבר פורן.

לחכות פירושו לתת לאויב זמן להתבצר ולהביא תותחים. נפוליאון סבר שהניצחון היה צפוי, וההיסטוריונים מדגישים את העיתוי. אם ידע טירן בוודאות שאין לספרדים תותחים, זה שנוי במחלוקת: מסורת מאוחרת מספרת על עריק שסיפר לו בלילה.

הדיונות: מי מול מי

14 ביוני 1658

הדיונות בין דנקרק לזוידקוט, על חוף הים הצפוני

צרפת ואנגליה של קרומוול

• מפקדים: טירן, המרקיז דה קרקי והמרקיז דה קסטלנו, מפקדי הפרשים, סר ויליאם לוקהרט ותומס מורגן, מפקדי הרגלים האנגלים
• כוחות: כ־14,000: כ־8,000 רגלים ו־6,000 פרשים, 10 תותחים (נפוליאון (1823), לפי זיכרונות טירן); 9,000 רגלים ו־6,000 פרשים, ועוד 6,000 שנשארו בשוחות (ת. א. דודג׳ (1895)); כ־15,000, ובהם כמה אלפי אנגלים (אומדן מודרני)
• אבדות: כ־400 הרוגים ופצועים, כמחציתם אנגלים (אומדן מודרני)

ספרד, קונדה והמלוכנים האנגלים

• מפקדים: דון חואן חוסה מאוסטריה, המרקיז דה קרסנה, קונדה ופרשיו הצרפתים המורדים, ג׳יימס, דוכס יורק (לימים ג׳יימס השני), עם המלוכנים האנגלים הגולים
• כוחות: כ־14,000: 6,000 רגלים ו־8,000 פרשים, בלי תותחים (נפוליאון (1823)); כ־14,000–15,000, ובהם כ־2,000 מלוכנים אנגלים ואירים (אומדן מודרני)
• אבדות: 3,000–4,000 שבויים, כ־1,000 הרוגים ופצועים (זיכרונות טירן); כ־1,000 הרוגים, עד 3,000 פצועים, 4,000–5,000 שבויים (אומדנים מודרניים (טאקר 2010; קלודפלטר 2017))

התוצאה: ניצחון צרפתי־אנגלי מכריע עד הצהריים. דנקרק נכנעה אחרי עשרה ימים ונמסרה לאנגלים.

הזיכרונות נותנים מספרים עגולים, וכותבים מהמאה ה־19 העתיקו זה מזה ולפעמים החליפו בין רגלים לפרשים. ייתכן שחלק מהפרשים הספרדים יצאו לאסוף מספוא.

קרב הדיונות

14 ביוני 1658, משמונה בבוקר בערך ועד הצהריים

14 ביוני 1658, מהבוקר. צבאו של טירן, עם החיילים האנגלים של קרומוול, מציב מצור על דנקרק. צבא חילוץ ספרדי, עם מיחידות הטרסיוס הטובות של ספרד, עומד בדיונות שבין הים לתעלה, בלי ביצורים. על הכף: דנקרק.

שחזור אחד, לפי זיכרונות טירן, זיכרונות ג׳יימס דוכס יורק (שלחם בצד הספרדי), הניתוח של נפוליאון (1823) ות. א. דודג׳ (1895), על גבי המפה המודרנית של החוף בין דנקרק לזוידקוט. קו החוף של 1658 היה מעט פנימה מזה של היום, ולכן המרחקים משוערים.

שנויים במחלוקת: המספרים, השעות המדויקות, האם טירן תכנן את ההתקפה סביב השפל (מקורות מאוחרים טוענים כך; קטעי עדי הראייה ששימשו כאן אינם מזכירים זאת), והאם חלק מהפרשים הספרדים היו בחוץ באיסוף מספוא.

שלבי הקרב

• שני צבאות בדיונות בוקר 14 ביוני. הצבא הספרדי עומד לרוחב רצועת הדיונות, מהים ועד התעלה, בלי ביצורים ובלי תותחים. טירן משאיר כ־6,000 איש בקווי המצור ומוציא את השאר בשני דרגים.
• התקדמות בחול הקו הצרפתי מתקדם לאט בחול הרך ויורה כמה מטחי תותחים. מהים יורות הספינות האנגליות על האגף הימני הספרדי, ודון חואן מרחיק את פרשיו מהחוף.
• הדיונה הגבוהה הרגלים האנגלים מסתערים במעלה הדיונה הגבוהה, שבה מחזיקים הטרסיוס הטובים של ספרד, ומגרשים אותם; מפקד האנגלים, פנוויק, נפצע אנושות. דוכס יורק תוקף אותם שוב ושוב, ובינתיים רוכבים הפרשים הצרפתים לאורך החוף ועוקפים את האגף הספרדי.
• ההסתערות של קונדה ליד התעלה מסתער קונדה עם פרשיו, הודף את הפרשים של קרקי כמה מאות צעדים וכמעט פורץ. רגלים צרפתים ופלוגות פרשים טריות שטירן מביא עוצרים אותו. באגף השני כבר נשברים הספרדים.
• מנוסה לפורן עד הצהריים הצבא הספרדי בורח מזרחה, אל פורן, ואלפים נשבים. סוסו של קונדה נורה תחתיו, והוא בקושי נמלט. יציאה של חיל המצב מדנקרק נהדפת.

האסטרטגיה

• צרפתים ואנגלים של קרומוול: טירן משאיר כ־6,000 בקווי המצור, כדי שחיל המצב לא ייצא מאחוריו. את השאר הוא מציב בשני דרגים מול צבא בלי ביצורים ובלי תותחים. הספינות האנגליות יורות על האגף הימני הספרדי, והפרשים רוכבים לאורך החוף ועוקפים את הקצה.
• ספרדים ובעלי בריתם: דון חואן חוסה וקונדה באו לחלץ את דנקרק, ועמדו בדיונות בלי ביצורים ובלי תותחים. הטרסיוס מחזיקים את הדיונה הגבוהה, והפרשים נשמרים הרחק מהחוף, מחוץ לירי הספינות. ייתכן שחלק מהפרשים יצא לאסוף מספוא, אבל זה שנוי במחלוקת.

מה הכריע: הספרדים עמדו בשטח פתוח, בלי ביצורים, ולכן לא היה דבר שיעצור את הפרשים שרכבו לאורך החוף ועקפו את האגף. כשהאנגלים דחקו את הטרסיוס מהדיונה הגבוהה, הקו הספרדי נשבר.

אחרי הדיונות

דנקרק, הפירנאים ומרשל כללי

דנקרק נכנעה עשרה ימים אחרי הקרב. ב־25 ביוני נכנס אליה לואי ה־14 ומסר את מפתחותיה לשגריר של קרומוול. ארבע שנים הייתה דנקרק אנגלית, עד שמלך אנגליה צ׳רלס השני מכר אותה לצרפת ב־1662. ספרד המותשת ביקשה שלום.

בהסכם הפירנאים, ב־1659, קיבלה צרפת את רוסיון ואת רוב ארטואה, ולואי ה־14 נשא לאישה את בת מלך ספרד. קונדה קיבל חנינה וחזר הביתה. ב־1660 העניק המלך לטירן את התואר מרשל כללי, מעל כל מרשלי צרפת. לפי המסופר, הציע לו המלך גם להחיות למענו את המשרה הישנה של קונטבל צרפת, אם רק יהיה לקתולי. טירן סירב. ב־1668, בגיל 57 וכשהוא כבר אלמן, עבר לקתוליות בכל זאת.

מקור: קרב הדיונות במוזיאון של מלך

שארל־פיליפ לריוויאר, קרב הדיונות, 1837. ארמון ורסאי

המלך לואי פיליפ הפך את ארמון ורסאי למוזיאון ״לכל תהילותיה של צרפת״, ומילא את גלריית הקרבות שלו בציורי ענק של ניצחונות צרפתיים.

• מתי צויר הציור, ובשביל מי? ב־1837, 179 שנה אחרי הקרב, עבור מוזיאון של מלך שרצה לאחד את הצרפתים סביב עבר מפואר. הצייר לא ראה דבר; הוא דמיין את הסצנה.
• טירן מניף חרב בראש ההסתערות. זה סביר? לא במיוחד. מצביא עליון בן 46 ניהל את הקרב מנקודת תצפית ושלח פקודות. הציור מעדיף גבורה אישית על פני מה שבאמת ניצח: עיתוי, ארגון ותותחים מול אויב בלי תותחים.

המלחמה האחרונה

מלחמת הולנד

נגד ארץ אמו

ב־1672 פלש לואי ה־14 לרפובליקה ההולנדית, ארץ אמו של טירן, וטירן צעד איתו. ההולנדים הציפו את ארצם כדי לעצור את הצרפתים, והמלחמה התרחבה: הקיסר, ספרד ונסיכים גרמנים הצטרפו להולנדים.

ב־1673 גבר עליו בתמרונים יריבו מצוסמרסהאוזן, ריימונדו מונטקוקולי, המצביא הטוב ביותר של הקיסר: מונטקוקולי חמק ממנו והגיע עד בון, שם התאחד עם וילם מאורנז׳. ב־1674 נשאר טירן על הריין עם צבא קטן מול כוחות גדולים בהרבה. ביוני חצה את הנהר וניצח את הקיסריים בזינסהיים. כעת היה עליו להחזיק אותם הרחק מאלזס.

ריימונדו מונטקוקולי

אציל איטלקי ששירת את קיסרי בית הבסבורג כל חייו, כתב על המלחמה כעל מדע, והיה היריב האחרון והמסוכן ביותר של טירן.

• נולד: 21 בפברואר 1609, טירת מונטקוקולו, ליד מודנה
• נפטר: 16 באוקטובר 1680, לינץ, אוסטריה, בתאונה
• ניצחונות: טריבל, 1647; סנט גוטהרד, 1664, נגד העות׳מאנים; המערכה של 1673 נגד טירן וכיבוש בון
• כישלונות: ברייטנפלד, 1631: נשבה בידי השוודים; מלניק, 1639: נשבה שוב, לשנתיים וחצי

״היום מת אדם שעשה כבוד לאנושות.״

נקודת החלטה

אתם טירן.

יולי 1674, בפפאלץ, צפונית לנקאר

אתם בני 62, ומפקדים על צבא קטן, אולי 10,000 עד 15,000 איש. אויביכם אוספים כוחות גדולים בהרבה על הנקאר ועל המיין. פפאלץ, הארץ העשירה של הנסיך הבוחר קרל לודוויג, שהצטרף לאויבים, מאכילה את צבאותיהם ותהיה בסיס הפלישה שלהם לאלזס.

במלחמות התקופה צבא חי מהאדמה שהוא כובש, וארץ שנאכלה עד היסוד לא תאכיל אויב. איכרים רוצחים חיילים שלכם שנשרכים מאחור, חלקם באכזריות, והחיילים רוצים נקמה.

איך אתם נוהגים בפפאלץ?

• לגבות מזון וקונטריבוציות כרגיל, ולהשאיר את הארץ עומדת האויב יכול היה כנראה להשתמש בפפאלץ כבסיס וכמחסן, אבל אלפי משפחות היו שומרות על בתיהן, ושמכם הטוב היה נשמר.
• לרוקן את הארץ שבין הנקאר למיין, כך ששום צבא לא יוכל לחיות בה בסוף יולי אכל הצבא את הארץ עד היסוד ושרף עיירות וכפרים. האויב איבד את פפאלץ, ושמו של טירן הוכתם לעד.
• להעניש רק את הכפרים שבהם נרצחו אנשיכם כנראה היו נשרפים פחות כפרים, אבל הארץ הייתה ממשיכה להאכיל את האויב, והנקמה הייתה פוגעת גם במשפחות שלא היה להן חלק ברציחות.

מה קרה בפועל

לרוקן את הארץ שבין הנקאר למיין, כך ששום צבא לא יוכל לחיות בה

במחצית השנייה של יולי 1674 אכל צבאו של טירן את הארץ שמצפון לנקאר ושרף עיירות וכפרים: בין 25 ל־30, תלוי במקור. הנסיך הבוחר קרל לודוויג כתב לטירן מכתב מר, ואף הזמין אותו לדו־קרב. טירן השיב למכתב, אבל התעלם מההזמנה לדו־קרב.

החרבת אזור גבול נחשבה לדרך מקובלת להגן עליו: שום צבא לא חוצה מדבר. טירן טען שחייליו שרפו כפרים כנקמה, בלי פקודה ממנו; רוב ההיסטוריונים, כפי שציין כבר לונגוויל ב־1907, ראו בטירן עצמו את האחראי. כמה מזה ציווה, וכמה הניח לקרות, עדיין שנוי במחלוקת.

מקור: נסיך כותב למרשל

הנסיך הבוחר: ״אינני מבין כיצד האכזריות של כמה אנשים פרטיים… יכלה לחייב אותך להרוס כל כך הרבה משפחות חפות מפשע, ולשרוף אפילו את הכנסיות של דתך שלך.״

טירן: ״שריפת כמה מכפריך הייתה בלי פקודה ממני, והחיילים, שמצאו את חבריהם הרוגים באופן מוזר מאוד, עשו זאת בשעות שבהן לא ניתן היה לעצור אותם.״

הנסיך הבוחר כתב אחרי השריפות. שני האנשים היו ביחסים ידידותיים לפני המלחמה.

• במה כל אחד מהם רוצה שהקורא יאמין? הנסיך הבוחר: שהוא שליט פגוע ושומר חוק, וכל האשמה על טירן. טירן: שהשריפות היו נקמת החיילים, ולא מדיניות שלו. שימו לב: הוא מכחיש את הפקודה, לא את השריפה.
• טירן כותב ״כמה מכפריך״. מה עושה המילה ״כמה״? היא מקטינה את ההיקף. מקורות אחרים סופרים 25 עד 30 עיירות וכפרים שרופים, ונפוליאון, שהעריץ את טירן, כתב שהדבר נעשה בפקודת לואי ה־14.
• מי שימר את המכתבים, ולמה זה חשוב? הביוגרפיה של רמזי נכתבה עבור משפחת טירן, והדפיסה תשובה שמנקה אותו. ההיסטוריון האנגלי מקולי, שכתב ב־1855 נגד לואי ה־14, קרא להרס ״כתם עמוק על תהילתו״.

נקודת החלטה

אתם טירן.

סוף אוקטובר 1674, בדטווילר, ליד סאברן, על סף אלזס

ב־4 באוקטובר נלחמתם בצבא בעלות הברית באנצהיים, ליד שטרסבורג. איש לא ניצח. מאז הצטרף אליהם פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר של ברנדנבורג, עם צבאו. יחד הם עולים עליכם במספרם, אולי פי שניים.

עכשיו הם מתפזרים למחנות חורף ברחבי אלזס, בערים ובכפרים, ממילוז ועד שטרסבורג. בפריז מאשימים אתכם ש״נטשתם״ את אלזס. לפי המנהג גם צבאכם צריך לעבור עכשיו למחנות חורף עד האביב. מאחוריכם מתנשאים הרי הווז׳, ומעבר להם עוברות דרכים דרומה, דרך לורן.

מה אתם עושים?

• לעבור למחנות חורף בלורן ולשמור על מעברי הווז׳ כנראה הייתם בטוחים, אבל בעלות הברית היו חורפות באלזס, ניזונות ממנה, ומוכנות באביב לפלוש ללורן או לבורגונדי. ייתכן שאלזס הייתה אובדת לצרפת.
• לתקוף עכשיו את צבא בעלות הברית באלזס, חזיתית מול אויב גדול פי שניים ודרוך, כנראה תבוסה עקובה מדם, ואחריה דבר לא היה עומד בין בעלות הברית לבין צרפת.
• להעמיד פנים שאתם יוצאים לחורף, לצעוד בסתר דרומה מאחורי הווז׳ ולהתנפל על מחנותיהם מדרום הצבא צעד שבועות בשלג ובבוץ מאחורי ההרים, יצא ליד בלפור בסוף דצמבר והתנפל על כוחות של בעלות הברית שעוד היו מפוזרים במחנותיהם.

מה קרה בפועל

להעמיד פנים שאתם יוצאים לחורף, לצעוד בסתר דרומה מאחורי הווז׳ ולהתנפל על מחנותיהם מדרום

טירן שלח את צבאו דרומה בטורים נפרדים, כאילו הוא מתפזר למחנות חורף. בסוף דצמבר התכנס הצבא ליד בלפור. ב־29 בדצמבר פיזר כוחות של בעלות הברית ליד מילוז, וב־5 בינואר 1675 פגש את צבאן הראשי בטורקהיים, ליד קולמר.

הוא תכנן את המהלך כבר באוקטובר, במכתב לשר לה טלייה שהמלך הקריא בחצר. מערכות חורף היו נדירות, כי צבאות רעבו וקפאו; טירן הימר שהאויב, מפוזר במחנותיו, לא יספיק להתאסף. נפוליאון העריץ את התוכנית, אבל קבע שטירן הראה ״יותר כישרון בתכנון מאשר בביצוע״: הצעידה הייתה איטית.

טורקהיים: מי מול מי

5 בינואר 1675

בין טורקהיים לקולמר, אלזס

צרפת

• מפקדים: טירן, הרוזן דה לורז׳, אחיינו, באגף הימני, פוקו, מפקד הטור שעקף (נהרג)
• כוחות: 40,000 (נפוליאון (1823)); כ־30,000, מחציתם רגלים (רמזי (1735) ודודג׳ (1895))
• אבדות: כ־1,100 (ג. בודאר (1908))

הצבא הקיסרי וצבא ברנדנבורג

• מפקדים: הדוכס דה בורנונויל, מפקד הצבא הקיסרי, פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר של ברנדנבורג
• כוחות: 50,000 (נפוליאון (1823)); כ־30,000; לא כולם היו בשדה ב־5 בינואר (ג. בודאר (1916))
• אבדות: כ־3,400: כ־900 הרוגים ופצועים ו־2,500 שבויים (ג. בודאר (1916)); כ־3,000 פצועים, חולים ונשרכים שנמצאו בקולמר (לונגוויל (1907))

התוצאה: ניצחון צרפתי. בעלות הברית נסוגו בלילה, ותוך שבועיים חצו את הריין חזרה. אלזס נשארה בידי צרפת.

רק חלק משני הצבאות לחם בפועל, ומספריו של נפוליאון עגולים וגבוהים.

קרב טורקהיים

5 בינואר 1675, מהבוקר ועד הלילה

5 בינואר 1675, מהבוקר. צבאו של טירן עולה מדרום ליד אגיסהיים ומתייצב מול צפון. מולו מחכים הקיסריים והברנדנבורגים מאחורי הלוגלבך, תעלת טחנות שזורמת מהפכט אל קולמר. על הכף: אלזס.

שחזור אחד, לפי ת. א. דודג׳ (1895) ות. לונגוויל (1907), שהסתמכו על דיווחי טירן, על רמזי (1735) ועל הניתוח של נפוליאון, על גבי המפה המודרנית של סביבות קולמר. מסלולו המדויק של קו בעלות הברית, הדרך שבה עבר הטור בין הגבעות ומספר הלוחמים שנכחו בשדה אינם ודאיים; המיקומים משוערים.

שלבי הקרב

• הצרפתים מגיעים בוקר 5 בינואר 1675. צבאו של טירן עולה מדרום, ליד אגיסהיים, ונערך בקו הפונה צפונה, מחוץ לטווח התותחים. בעלות הברית עומדות מאחורי הלוגלבך, תעלת טחנות שזורמת מהפכט אל קולמר.
• ההטעיה בסביבות אחת־עשרה מתקדם האגף הימני הצרפתי של לורז׳ לעבר קולמר, כאילו שם תיפול ההתקפה, ובעלות הברית מחזקות את אגפן השמאלי.
• דרך הגבעות בינתיים מוביל טירן טור מאחורי הכרמים ומעל שלוחת הגבעות אל טורקהיים, שבעלות הברית השאירו כמעט ריקה. עכשיו עומדים הצרפתים על אגפו של כל הקו של בעלות הברית.
• הקרב על טורקהיים באיחור שולחות בעלות הברית כוח חזק מהעתודה לכבוש מחדש את העיירה. כשעה לפני השקיעה תוקפים הצרפתים מעבר לנחל. מפקדם פוקו נהרג, וסוסו של טירן נורה תחתיו, אבל הצרפתים מחזיקים מעמד.
• נסיגה בלילה בלילה נסוגות בעלות הברית צפונה, ותוך שבועיים חוצות את הריין. בקולמר הן משאירות כ־3,000 פצועים, חולים ונשרכים. אלזס שוב צרפתית.

האסטרטגיה

• צרפתים: לורז׳ מתקדם לעבר קולמר כדי להטעות, ובעלות הברית מחזקות את שמאלן. בינתיים טירן מוביל טור מאחורי הכרמים ומעל הגבעות אל טורקהיים, שבעלות הברית השאירו כמעט ריקה, ומגיע לאגף כל הקו.
• קיסריים וברנדנבורגים: בעלות הברית עומדות מאחורי הלוגלבך ומחזקות את השמאל כשהצרפתים זזים לקולמר, כאילו שם תבוא ההתקפה. את טורקהיים השאירו כמעט ריקה, ואת העתודה שלהם שלחו לכבוש אותה מחדש.

מה הכריע: בעלות הברית העבירו את כוחן לשמאל כדי להגיב להטעה, והצרפתים הגיעו אל האגף דרך הגבעות, והעתודה שנשלחה לטורקהיים הגיעה מאוחר מדי. הלקח: הטעיה שמושכת את הכוח לצד אחד פותחת את האגף השני.

כדור, קבר ואגדה

הקיץ האחרון

זסבאך, 27 ביולי 1675

באביב 1675 הריעה פריז לטירן. אחר כך שלח אותו המלך חזרה לריין, נגד מונטקוקולי. חודשיים תמרנו שני המצביאים הוותיקים ממזרח לריין. בסוף יולי, ליד זסבאך, האמין טירן שהוא סוף־סוף מחזיק את יריבו במקום שרצה.

אחר הצהריים של 27 ביולי רכב קדימה לבחון עמדה לסוללת תותחים, והכדור פגע בו. אותו כדור קטע את זרועו של סן־אילר, מפקד התותחנים. בלי טירן נסוג הצבא הצרפתי אל מעבר לריין, ונאלץ להילחם בדרכו. לואי ה־14 מינה מיד שמונה מרשלים חדשים ושלח את קונדה לתפוס את מקומו. קונדה, כך כתבה מדאם דה סבינייה, אמר שהיה רוצה לשוחח עם רוחו של טירן ״שעתיים בלבד״, כדי להבין את תוכניותיו.

מקור: מכתב על מותו של גיבור

״מר המילטון… אמר לו: ׳אדוני, בוא בבקשה לכאן, האויב יורה אל המקום שבו אתה עומד.׳ ׳צדקת, אדוני,׳ השיב מר דה טירן, ׳לא הייתי רוצה להיהרג היום; כאן יהיה טוב מאוד.׳״

סבינייה לא הייתה שם. היא כתבה חודש אחרי המוות, לפי מה שסיפרו משרתיו של טירן בבית אחיינו, הקרדינל דה בויון.

• כמה חוליות עומדות בין האירוע לבין הדף? לפחות שלוש: מה שראו המשרתים, מה שסיפרו בבית הקרדינל חודש אחר כך, ואיך סבינייה, סופרת מחוננת, סיפרה זאת מחדש לבתה.
• המילים האחרונות של טירן הן בדיחה שקטה ומושלמת. למה להיזהר? מילים אחרונות מושלמות הן בדיוק מה שמעריצים זוכרים ומשפצים. ייתכן שהן קרובות למה שנאמר, אבל הן מלוטשות: הגיבור נשאר רגוע ואדיב עד הסוף.

מיתוס

תותחני האויב כיוונו אל טירן והרגו אותו בכוונה: הכדור ״נועד לו״.

האמת

שום מקור מהתקופה אינו אומר שהתותחנים ידעו שהוא שם. סוללה ירתה מטווח רחוק על קבוצת פרשים על גבעה, וכדור אחד פגע בו. זה היה הסיכון של כל מצביא שרכב קדימה לראות בעצמו.

הראיות

מדאם דה סבינייה, שאהבה את רעיון הגורל, כתבה על כדור ״שנורה באקראי ובחר בו מתוך עשרה או שנים־עשר״, כדור ש״נטען מאז ומעולם״ בידי ההשגחה ולא כוון בידי תותחן. ביוגרפיה של טירן מ־1685, שיצאה בשם ״דו ביסון״ ומיוחסת בדרך כלל לסופר קורטיל דה סנדרה, האשימה את הגלימה האדומה של סן־אילר במשיכת עין התותחנים. ״נועד לו״ הופך מקרה לגורל.

זיכרון

בין המלכים

לואי ה־14 ציווה לקבור את טירן בסן־דני, כנסיית הקבורה של מלכי צרפת: כבוד שכמעט שום נתין לא זכה לו. הדרשן אספרי פלשייה, לימים בישוף נים, בהספד שנשא בינואר 1676, השווה אותו ליהודה המכבי, הגיבור שנפל בהגנה על עמו.

ב־1793 פתחו המהפכנים את קברי המלכים בסן־דני והשליכו את שרידיהם לבור. גופתו החנוטה של טירן ניצלה: הוא היה חייל של צרפת, לא מלך, והוצג במשך כמה שנים בפריז כמוצג מוזר. ב־1800 העביר אותו הקונסול הראשון, נפוליאון בונפרטה, בטקס רב רושם לאינווליד, כנסיית החיילים. ארבעים שנה אחר כך הובאו לשם גם שרידיו של נפוליאון. שניהם קבורים תחת אותה כיפה.

מיתוס

טירן היה המצביא העדין והאנושי, ״אבי החיילים״, שניהל מלחמה בלי אכזריות.

האמת

הוא דאג לחייליו, והם אהבו אותו. אבל ב־1674 שרף צבאו 25 עד 30 עיירות וכפרים בפפאלץ. הוא השתמש בהרס ככלי מלחמה, כמו שאר מצביאי דורו. הדימוי העדין בא מהספדים, ממכתבי מעריצים ומביוגרפיות של המאה ה־19.

הראיות

מכתבו של הנסיך הבוחר, הספירה של נפוליאון עצמו, ״שתי עיירות ועשרים וחמישה כפרים״, ו״הכתם העמוק״ של מקולי, מול ההספד של פלשייה והביוגרפיה של רמזי, שנכתבה עבור משפחתו.

מה בא אחר כך

• 1659 הסכם הפירנאים: צרפת מקבלת את רוסיון ואת רוב ארטואה, וספרד מפסיקה להיות המעצמה המובילה ביבשה.
• 1675 טירן נהרג בזסבאך. קונדה, שותפו ויריבו הוותיק, מקבל את צבא הריין למערכה האחרונה שלו: עליו נספר בשיעור הבא.
• 1678–1679 שלום ניימכן מסיים את מלחמת הולנד. צרפת מקבלת את פראנש־קונטה וערים בפלנדריה.
• 1681 צרפת משתלטת על שטרסבורג, העיר הגדולה של אלזס.
• 1688–1689 פפאלץ מוחרבת שוב, בהיקף גדול בהרבה, בפקודת לובואה.
• 1800 בונפרטה מעביר את גופתו של טירן לאינווליד.

גאון צבאי, או האמן הגדול של עידן זהיר?

האם טירן היה גאון צבאי שהקדים את נפוליאון, או האמן הגדול ביותר של מלחמה איטית וזהירה?

• נפוליאון, בניתוח שהכתיב בסנט הלנה (פורסם ב־1823) ובפתגמיו שם את טירן ברשימת המצביאים הגדולים שכל קצין צריך לקרוא את מסעותיהם שוב ושוב, ואמר שתעוזתו גדלה עם השנים. אבל מתח ביקורת על איטיותו ועל כך שלא ניצל את ניצחונותיו עד הסוף, אחרי הדיונות ובמערכת החורף.
• תאודור דודג׳, היסטוריון צבאי אמריקאי, בספרו על גוסטבוס אדולפוס (1895) ראה בטירן מצביא שהקדים את זמנו, ובמערכת החורף של 1674–1675 את יצירת המופת שלו: תנועה נועזת שהכריעה מערכה כמעט בלי קרב גדול.
• ג׳ון א. לין, מלחמות לואי ה־14 (1999) המלחמה בתקופה הייתה בעיקר עניין איטי של מצורים, אספקה ותמרון, לא של קרבות מכריעים. גדולתו של טירן הייתה בשליטה במלחמה מהסוג הזה: להאכיל צבא, לבחור שטח, לעקוף יריב. לא בכך שהקדים את נפוליאון.

אולי שני הדברים נכונים: מצביא יכול לשלוט בכללי דורו, ועדיין לשבור אותם כשהרגע מגיע, כמו שעשה טירן בדיונות ומאחורי הווז׳. בשיעור הבא: קונדה, השותף והיריב, שהכריע קרבות בדרך אחרת לגמרי.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה הצבא של טירן סירב ללכת אחריו למרד ב־1649?

התשובה: הרגימנטים הגרמניים הלכו אחרי מי שמשלם, ולמאזארן היה הכסף. נכון. ״צבא גרמניה״ היה צבא שכירים, ונאמנותו הייתה קודם כול לשכר. טירן למד שצבא הולך אחרי הקופה, לא אחרי המצביא.

שאלה לבדיקה

מה הפך את ההתקפה בדיונות להימור טוב?

התשובה: הספרדים באו בלי תותחים ולא התבצרו. נכון. בחיפזון להציל את דנקרק השאירו הספרדים מאחור את התותחים ואת כלי החפירה. טירן הכה לפני שיוכלו לתקן זאת.

שאלה לבדיקה

מה עלה בגורלה של דנקרק אחרי קרב הדיונות?

התשובה: היא נמסרה לאנגליה של קרומוול, וכעבור ארבע שנים מכר אותה צ׳רלס השני לצרפת. נכון. זה היה המחיר של הברית: לואי ה־14 מסר את מפתחות העיר לשגריר של קרומוול. ב־1662 מכר אותה צ׳רלס השני לצרפת.

שאלה לבדיקה

מה טוען טירן בתשובתו לנסיך הבוחר של פפאלץ?

התשובה: שהכפרים נשרפו בלי פקודה ממנו, בידי חיילים שנקמו את מות חבריהם. נכון. שימו לב שהוא מכחיש את הפקודה, לא את השריפה, וכותב רק על ״כמה״ כפרים.

שאלה לבדיקה

איך הפתיע טירן את בעלות הברית בחורף 1674–1675?

התשובה: העמיד פנים שהוא יוצא לחורף, צעד דרומה מאחורי הווז׳ ויצא ליד בלפור. נכון. הצבא צעד בטורים נפרדים בשלג, התכנס ליד בלפור בסוף דצמבר, והתנפל על כוחות של בעלות הברית שעוד היו מפוזרים במחנות החורף.

שאלה לבדיקה

איזו קביעה על מות טירן נתמכת הכי טוב במקורות?

התשובה: סוללה ירתה על קבוצת פרשים, והכדור פגע בו במקרה. נכון. אף מקור מהתקופה אינו אומר שהתותחנים זיהו אותו. אפילו סבינייה, שראתה בכך את יד ההשגחה, כתבה על כדור ״שנורה באקראי״.

מונחים

• הוגנוטים הפרוטסטנטים של צרפת, חסידי תורתו של ז׳אן קלווין. אחרי מלחמות דת ארוכות קיבלו ב־1598 חופש פולחן מוגבל בצו נאנט, ולואי ה־14 ביטל אותו ב־1685.
• מלחמת שלושים השנים סדרת מלחמות שהחריבה את גרמניה בשנים 1618–1648. החלה כמלחמת דת בין קתולים לפרוטסטנטים, והפכה למאבק כוח בין צרפת, שוודיה, ספרד והקיסר ההבסבורגי. הסתיימה בשלום וסטפאליה.
• ״צבא גרמניה״ הצבא שצרפת החזיקה על הריין: רובו רגימנטים גרמניים ותיקים של ברנהרד מסקסוניה־ויימאר, שעברו לשירות צרפת אחרי מותו ב־1639. הם היו נאמנים קודם כול לשכר ולמפקדיהם.
• מרשל צרפת הדרגה הצבאית הגבוהה בצרפת, שהמלך מעניק לגנרלים מעטים. מרשל יכול לפקד על צבא שלם.
• מרשל כללי תואר נדיר שהעמיד את בעליו מעל כל מרשלי צרפת. טירן קיבל אותו ב־1660; רק אנשים ספורים נשאו אותו אי פעם.
• הפרונד גל המרידות בצרפת בשנים 1648–1653, נגד הקרדינל מאזארן ושלטון המלכה האם: קודם הפרלמנט של פריז, אחר כך הנסיכים הגדולים. השם בא מ״פרונד״, קלע שילדי פריז ירו בו אבנים.
• טרסיו יחידת חי״ר ספרדית של אנשי רומח ומוסקטרים שלחמו בגושים עמוקים. במשך יותר ממאה שנה נחשבו הטרסיוס לחי״ר הטוב באירופה.
• קווי מצור שוחות וסוללות עפר שצבא צר חפר סביב העיר הנצורה. טבעת פנימית פנתה אל העיר, וטבעת חיצונית, ״קו ההקפה״, פנתה החוצה, נגד צבא שיבוא לחלץ אותה.
• מחנות חורף המנהג לעצור את המלחמה בחורף: הצבאות התפזרו בכפרים ובערים, אכלו ונחו, וחזרו להילחם באביב.
• קונטריבוציות כסף, מזון ומספוא שצבא גבה מאזור כבוש תחת איום. מי שלא שילם, הכפר שלו נשרף.
• נסיך בוחר אחד הנסיכים הגרמנים הבודדים שבחרו את קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הנסיך הבוחר של פפאלץ שלט באזור הריין והנקאר, ובירתו הייתה היידלברג.
• סדאן נסיכות קטנה ועצמאית על גבול צרפת, מקלט להוגנוטים. טירן נולד בה.
• הדוכס דה בויון תואר של אציל צרפתי. אביו של טירן היה ממנהיגי הפרוטסטנטים בצרפת.
• וילם השתקן נסיך אורנז׳ שהוביל את מרד ההולנדים נגד ספרד. סבו של טירן מצד אמו.
• מאזארן שר יליד איטליה ששלט בצרפת בשם המלך הצעיר. רבים בצרפת שנאו אותו.
• רישלייה שר ראשי של צרפת לפני מאזארן. החזיק את בני המשפחות הפרוטסטנטיות הגדולות קרוב אליו.
• אן מאוסטריה אמו של לואי ה־14. שלטה בשמו כשהיה ילד.
• ברייזאך מבצר שמשך את מעבר הריין. טירן עזר לכבוש אותו ב־1638.
• ברנהרד מסקסוניה־ויימאר מצביא גרמני בשירות צרפת. טירן למד ממנו. ב־1639 מת, והחיילים שלו נשארו בלי מפקד.
• פרייבורג קרב עקוב מדם ב־1644, שבו לחם טירן לצד הדוכס הצעיר מאנגיין.
• מריינטל קרב ב־1645 שבו הפסיד טירן. הוא פיזר את פרשיו בכפרים כדי להאכיל אותם.
• צוסמרסהאוזן קרב ב־1648, שבו ניצח טירן עם השוודים את הצבא הקיסרי הנסוג.
• שלום וסטפאליה ההסכם שנחתם ב־1648 וסיים את מלחמת שלושים השנים. נתן לצרפת את ברייזאך.
• קונדה נסיך מדם המלוכה ומצביא צרפתי. מרד במלך, ואחר כך שירת את ספרד. לימים נקרא קונדה הגדול.
• מונטקוקולי מצביא איטלקי בשירות הקיסר, ויריבו של טירן במלחמות התקופה.
• דנקרק עיר נמל בצפון צרפת, על תעלת למאנש, שהייתה קן של שודדי ים. ב־1658 צר עליה טירן.
• אוליבר קרומוול מנהיג אנגליה הפוריטנית. ב־1657 כרתה איתו צרפת ברית.
• הסכם הפירנאים הסכם השלום בין צרפת לספרד, שנחתם ב־1659.
• הפפאלץ אזור עשיר בגרמניה, שבו שלט הנסיך הבוחר קרל לודוויג. ב־1688–1689 הוחרב.
• לובואה שר המלחמה של לואי ה־14. ב־1688–1689 הורה להחריב את הפפאלץ.
• סן־דני כנסיית הקבורה של מלכי צרפת, ליד פריז. לואי ה־14 ציווה לקבור בה את טירן.
• האינווליד כנסיית החיילים בפריז. ב־1800 הועבר אליה טירן, ואחר כך הובאו אליה גם שרידי נפוליאון.
• יהודה המכבי מנהיג יהודי שנפל בקרב בהגנה על עמו. מופיע בספר מקבים א׳.
• מקבים א׳ ספר היסטורי על מרד החשמונאים. הוא מספר על מותו של יהודה המכבי.
• מדאם דה סבינייה כותבת מכתבים צרפתייה. כתבה על מותו של טירן, אף שלא הייתה שם.

מקורות

• Henri de La Tour d'Auvergne, vicomte de Turenne, Mémoires du maréchal de Turenne, ed. Paul Marichal, 2 vols (Paris: Société de l'histoire de France, 1909–1914)
• Madame de Sévigné, letters of 6, 9, 21, 26 and 28 August 1675, in Letters of Madame de Sévigné to her Daughter and her Friends (London, 1811); revised in The Letters of Madame de Sévigné, Carnavalet edition, vols II–III (Philadelphia: J. P. Horn, 1927)
• The Elector Charles Louis and Turenne, letters of 1674, in A. M. Ramsay, The History of Henri de La Tour d'Auvergne, Viscount de Turenne (London, 1735)
• Napoleon, Précis des guerres du maréchal de Turenne, dictated on St Helena, in Mémoires pour servir à l'histoire de France sous Napoléon (Paris, 1823)
• The Officer's Manual: Napoleon's Maxims of War, trans. G. C. D'Aguilar (1831), maxim LXXVIII
• James, Duke of York (James II), memoirs of his campaigns, 1652–1660, in J. S. Clarke (ed.), The Life of James the Second, King of England (London, 1816)
• Anne Marie Louise d'Orléans, duchesse de Montpensier, Mémoires de Mlle de Montpensier, ed. A. Chéruel, 4 vols (Paris, 1858–1859)
• Esprit Fléchier, Oraison funèbre de Henri de La Tour d'Auvergne, vicomte de Turenne (Paris, 1676)
• Thomas Babington Macaulay, The History of England from the Accession of James II, vol. III, ch. XI (London, 1855)
• Jean Bérenger, Turenne (Paris: Fayard, 1987)
• John A. Lynn, The Wars of Louis XIV, 1667–1714 (London and New York: Longman, 1999)
• John A. Lynn, Giant of the Grand Siècle: The French Army, 1610–1715 (Cambridge: Cambridge University Press, 1997)
• Orest Ranum, The Fronde: A French Revolution, 1648–1652 (New York: W. W. Norton, 1993)
• Peter H. Wilson, Europe's Tragedy: A History of the Thirty Years War (London: Allen Lane, 2009)
• David Parrott, Richelieu's Army: War, Government and Society in France, 1624–1642 (Cambridge: Cambridge University Press, 2001)
• Thomas M. Barker, The Military Intellectual and Battle: Raimondo Montecuccoli and the Thirty Years War (Albany: State University of New York Press, 1975)
• Thomas Longueville, Marshal Turenne (London: Longmans, Green, 1907)
• Theodore Ayrault Dodge, Gustavus Adolphus: A History of the Art of War from Its Revival after the Middle Ages to the End of the Spanish Succession War, 2 vols (Boston and New York: Houghton Mifflin, 1895)
• Gaston Bodart, Militär-historisches Kriegs-Lexikon (1618–1905) (Vienna and Leipzig: C. W. Stern, 1908)
• Gaston Bodart, Losses of Life in Modern Wars: Austria-Hungary; France (Oxford: Clarendon Press, 1916)

קרדיט תמונות

• שארל־פיליפ לריוויאר, קרב הדיונות, 1837 (פרט). ארמון ורסאי, גלריית הקרבות · Public domain · דף המקור
• שארל לה ברן, דיוקן טירן, בסביבות 1665. ארמון ורסאי · Public domain · דף המקור
• טירת סדאן, 2017. צילום: דיטמר רביך, CC BY-SA 4.0 · Dietmar Rabich · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• פרנסיסקוס ואן דר סטן, לפי רישום של יאן דה הרדט, דיוקן הרוזן ריימונדו מונטקוקולי, 1670–1674. רייקסמוזיאום, אמסטרדם · CC0 · דף המקור
• אנדרטת טירן, זסבאך. צילום: Günther85, 2020, CC BY-SA 4.0 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• קבר טירן, האינווליד, פריז. צילום: couscouschocolat, 2013, CC BY 2.0 · CC BY 2.0 · דף המקור