טוסן לוברטיר: העבד שהפך למצביא של מהפכה

ברדה, 1743–1791: המושבה העשירה ביותר

הוא נולד עבד, והפך לגנרל של מהפכה

בערך בשנת 1743, במטע ברדה ליד קאפ־פראנסה, במושבה סן־דומינג, נולד ילד שהיה רכושו של אדון. קראו לו טוסן.

עד סוף חייו יצא מן העבדות, הוביל צבאות, והפך לאחד הדמויות המרכזיות במהפכה בסן־דומינג.

זהו סיפורו של טוסן לוברטיר. בשנות ה־1790 עמדו בפניו ארבע החלטות, וכל אחת מהן יכלה לשנות את גורל המושבה ואת גורלו שלו. נעבור עליהן אחת אחת, כפי שנראו לו באותה שעה.

הרקע

מושבה שנבנתה על עבדות

500,000

סן־דומינג נחשבה לעתים קרובות למושבה העשירה ביותר של צרפת באיים הקריביים. בשנות ה־1780 גידלו בה המטעים חלק גדול מהסוכר והקפה שאירופה קנתה, ובעלי המטעים התעשרו מאוד.

העושר הזה נשען על עבדות. לפי אומדן לשנת 1789 חיו במושבה כ־556,000 בני אדם, ומתוכם כ־500,000 היו משועבדים. רבים מהם הובאו מאפריקה באוניות. שאר האוכלוסייה היו לבנים ובני צבע חופשיים.

לפני המהפכה

מדרגה אחר מדרגה

טוסן נולד במטע ברדה, ושמו נקרא טוסן ברדה, על שם המטע. הוא טיפל בבקר ועבד כמרפא. אחר כך נהג בכרכרה של האדון, ולבסוף הפך למנהל המטע, האיש שמנהל את העבודה היומיומית.

בשנות ה־1770 הוא זכה לשחרור בידי הבעלים. המקורות נחלקים בשאלה באיזו שנה קרה הדבר: 1774 או 1776.

1791

אוגוסט 1791: המרד מתחיל בלעדיו

באוגוסט 1791 פרץ מרד גדול של משועבדים במישורי הצפון של המושבה. המרד התפשט במהירות ממטע למטע.

טוסן לא עמד בראש המרד בשלביו הראשונים. אין מקור מאותה תקופה שמציב אותו בשלב הראשון. הוא יצטרף למרד מאוחר יותר, כשהמלחמה כבר החלה לשנות את פניה.

בואה־קאיימן: אגדה ומקורותיה

האגדה

לילה ביער אחד

בספרים רבים ובזיכרון ההאיטי, לילה אחד בצפון המושבה נחשב לנקודת ההתחלה של המרד הגדול. האגדה מספרת על יער בשם בואה־קאיימן, ועל טקס שם שהחל את המרד. היא מציינת את בוקמן, אחד ממנהיגי המרד המוקדם, כמי שהוביל אותו.

השאלה איננה רק מה קרה באותו לילה. השאלה היא אם הוא התרחש בכלל כפי שמסופר.

המקורות

מי כתב, ומתי?

אין מסמך מאותם ימים שמתאר את הלילה. המקור המודפס המוקדם ביותר הוא של אנטואן דלמאס, לבן מן המושבה שנמלט ממנה. הוא כתב את תיאורו בשנים 1793–1794, ונדפס רק ב־1814, יותר מעשרים שנה אחרי האירועים.

גרסאות מאוחרות יותר נכתבו עשרות שנים אחרי המרד, כשהסיפור כבר היה חלק מהזיכרון הלאומי. כשקוראים גרסה כלשהי, כדאי לשאול שלוש שאלות: מי כתב אותה, כמה שנים אחרי האירועים, ולמי.

מיתוס

בואה־קאיימן הוא הלילה שבו התחילה המהפכה, וטוסן עמד שם.

האמת

אין מסמך מאותה תקופה שמאשר את הטקס, או את נוכחותו של טוסן בו. טוסן לא נטל חלק בשלב הראשון של המרד. לכן אי אפשר לתארך את המהפכה ללילה אחד שבו הוא נכח.

הראיות

ההיסטוריונים מתייחסים לטקס כאל סיפור שנוי במחלוקת. ייתכן שמשהו דומה התרחש, אבל הפרטים אינם ידועים, ואין מסמך מהזמן שיאשר אותם.

מצד ספרד

במלחמה, בצד ספרד

טוסן הצטרף למרד בשלב מאוחר יותר. עד 1793 הוא כבר שירת בשירות ספרד, שהחזיקה בחלק המזרחי של האי כמושבת סנטו דומינגו.

ספרד הציעה חסות למנהיגי המרד שנלחמו לצדה. טוסן פעל באותה תקופה כמפקד בצבא המורדים, ודרגתו בצד הספרדי אינה מתועדת בוודאות.

ההחלטה הראשונה: גנרל של המלך, או של הרפובליקה?

סוף אוגוסט 1793

שתי הצעות חופש

בסוף אוגוסט 1793 נלחמים על המושבה כולה, וכך גם על ההבטחות לחופש.

הנציב הצרפתי סונתונקס, ששלח לשלוט בצפון בשם הרפובליקה, מכריז על חופש למשועבדים באזורו. ממשלת צרפת עדיין לא ביטלה את העבדות בכל המושבות, ולכן ההבטחה נשענת על החלטתו של נציב אחד. בצד הספרדי מבטיחים חסות למי שנשאר נאמן למלך.

נקודת החלטה

אתם טוסן לוברטיר, מפקד במורדים שנלחמים לצד ספרד.

סוף אוגוסט 1793, הצפון של המושבה

אתם מפקד במרד, ואתם נלחמים לצד ספרד. הספרדים מציעים חסות למי שנשאר נאמן למלך. בצפון מכריז הנציב הצרפתי סונתונקס על חופש למשועבדים.

המשועבדים מחכים לראות מה תעשו. מסביבכם יש אנשים שעדיין חיים על המטעים, ותוהים מה יקרה להם ולמשפחותיהם. אתם רוצים לשלוח קריאה למורדים. הקריאה תהיה גם הבטחה, וגם הכרזה על צד.

מה כותבים בקריאה, ובשם מי?

• נשארים נאמנים לספרד: קריאה למורדים בשם המלך, בלי לדבר על חופש. כנראה תשמרו על החסות הספרדית ועל כל דרגה שתחזיקו בה. אבל הקריאה תשאיר את השאלה הגדולה, החופש, בלי מענה, והמשועבדים יישארו מחוץ להבטחה שלכם.
• עוברים לצד הרפובליקה עכשיו: מקבלים את הצעתו של סונתונקס ומנתקים את הקשר עם ספרד. כנראה הנציבים הצרפתיים יקבלו אתכם בברכה. אבל ההבטחה הצרפתית עוד אינה חוק בכל המושבה, והיא נשענת על נציב אחד. עם החסות הספרדית תאבדו גם מגן לאנשיכם.
• כותבים קריאה לחופש ולשוויון, וחותמים בשם מלך ספרד. כנראה הקריאה תמשוך מורדים רבים, והחסות הספרדית תישאר. אבל ההבטחה תלויה בהחלטה שאינה שלכם, והצרפתים עלולים לראות בכך ניצול.

מה קרה בפועל

כותבים קריאה לחופש ולשוויון, וחותמים בשם מלך ספרד.

ב־29 באוגוסט 1793, במחנה טורל, פרסם טוסן הודעה שקוראת לחופש ולשוויון, וחתם בשם ״גנרל צבאות המלך״. הוא בחר להישאר בברית עם ספרד, אבל דיבר אל המשועבדים בלשון של חופש.

לא ידוע מה חשב טוסן בדיוק. ההסבר הברור ביותר בעדויות הוא שהחסות הספרדית הייתה ממשית, ושצרפת עדיין לא ביטלה את העבדות בכל המושבות. מאידך, הקריאה עצמה פונה לחופש ולשוויון, והחוקרים נחלקים בשאלה כמה ממנה הייתה אמונה, וכמה הייתה תעמולה לגיוס.

מקור: הודעת מחנה טורל, 29 באוגוסט 1793

אחים וידידים, אני טוסן לוברטיר. ייתכן ששמי הגיע אליכם. נטלתי על עצמי נקמה. אני רוצה שחירות ושוויון ישררו בסן־דומינג, ואני עובד כדי שיתקיימו. הצטרפו אלינו, אחים, ולחמו איתנו באותה מטרה.

טוסן לוברטיר, גנרל צבאות המלך, למען הטוב הציבורי.

ההודעה נשמרה בשמו, ותאריכה 29 באוגוסט 1793, היום שבו הכריז סונתונקס על החופש בצפון. המקורות אינם מראים אם טוסן ידע על ההכרזה הצרפתית כשכתב את דבריו.

• למי הוא פונה? אל ״אחים וידידים״: אל המורדים, ואולי גם אל המשועבדים שעדיין נמצאים על המטעים. שימו לב שההודעה לא פונה לאדונים.
• למה הוא חותם ״גנרל צבאות המלך״ ו״למען הטוב הציבורי״? שני הביטויים מחזיקים זה בזה: הוא מדבר על ציבור ועל חירות, ובאותה נשימה חותם בשם מלך זר. ההיסטוריונים נחלקים בשאלה אם זו הייתה נאמנות אמיתית למלך, או מסגרת שמאפשרת לפנות להמונים.
• מה ההודעה לא אומרת? היא לא מסבירה איך יתקיימו חירות ושוויון, לא מזכירה את הקשר עם ספרד בשמו, ולא מציעה תוכנית לשלטון. זו קריאה לפעולה, לא תוכנית למדינה.

אחרי ההחלטה

כמה חודשים במחנה הספרדי

מסוף אוגוסט 1793 שירת טוסן במחנה הספרדי. זו הייתה מלחמה על המושבה כולה: צרפת, ספרד ובריטניה נלחמו זו בזו, ובתוך המרד עצמו היו מתחים בין המנהיגים.

בתוך המתחים האלה בנה לעצמו שם של מפקד. אחד מיריביו היה ז׳ורז׳ ביאסו, מנהיג מורדים אחר, ושני האנשים נכנסו לעימות.

צו מפריז, ומעבר צד

פברואר 1794

צו מפריז

ב־4 בפברואר 1794, שהם 16 בפלוביוז שנה ב׳ לפי לוח המהפכה, הודיע הקונבנט, האספה הנבחרת ששלטה בצרפת, שהעבדות מבוטלת בכל המושבות.

הצו לא הגיע למושבה בבת אחת. עד האביב כבר היה ידוע בה, והוא שינה את טיב המאבק. גם טוסן עצמו מציין את התאריך הזה במכתב משנת 1797.

נקודת החלטה

אתם טוסן לוברטיר, באביב 1794.

אביב 1794, צפון המושבה

אתם עדיין במחנה הספרדי, והצו מפריז ידוע במושבה. הספרדים מציעים לכם את אותה עסקה כמו קודם: להישאר נאמנים למלך, ובתמורה להמשיך לקבל חסות ודרגה. הנציבים הצרפתיים בצפון מכריזים שהחופש הוא חוק, ושהוא יישאר חוק.

היחסים שלכם עם מתחרים כמו ביאסו עכורים. כמה מהאנשים סביבכם שוקלים את עתידם, וכל אחד מהם צופה בכם.

מה אתם עושים?

• נשארים עם ספרד: החסות והדרגה חשובות לכם יותר מההבטחה הצרפתית. כנראה תישארו תחת החסות הספרדית לזמן מה. אבל הצו הצרפתי יישאר בלי מי שיגן עליו בשטח, והמשועבדים שבאזורכם ימשיכו לחכות.
• עוברים לצרפת עכשיו, ומביאים איתכם את האנשים שלכם. כנראה הצרפתים יקבלו אתכם ואת אנשיכם, והצו ייאכף בצפון בפועל. אבל ההתחייבות לספרד תישבר, והמשפחות שלכם ייחשפו לתגובה ספרדית.
• מחכים עד שהנציבים הצרפתיים יאשרו את החופש בשטח, ורק אז עוברים. כנראה הצרפתים יקבלו מעבר זהיר ביתר נכונות, והאנשים שלכם יהיו בטוחים יותר. אבל ההמתנה נותנת לספרד זמן לשכנע אתכם להישאר, ולמתחרים זמן להשיג יתרון.

מה קרה בפועל

עוברים לצרפת עכשיו, ומביאים איתכם את האנשים שלכם.

בתחילת מאי 1794 עבר טוסן לצד הצרפתי. לפי תיאור אחד הונף דגל צרפת בגונאיב ב־4 במאי, ולפי מקור אחר הוא עבר ב־6 במאי. עד 18 במאי כבר כתב לגנרל הצרפתי לאבו, כשירות צרפתי.

החוקרים נחלקים בשאלה מדוע עבר, ובשאלה באיזה תאריך. טוסן עצמו אמר מאוחר יותר שעבר רק לאחר שהנציבים עזבו במהלך יוני 1794. זה סותר את התאריכים של מאי שמופיעים כאן. בסוף השיעור נבחן את המחלוקת הזאת.

גונאיב

כמה ימים לפני המעבר

ב־29 באפריל 1794 תקפו חיילים שפעלו לטובת צרפת את החיל הספרדי בגונאיב. לפי התיאור שבדקנו נהרגו בקרב כ־150 איש.

אנחנו לא מתארים את הקרב בפירוט, כי הפרטים שאפשר היה לבדוק דלים מאוד.

מיתוס

טוסן ביטל את העבדות בסן־דומינג.

האמת

לא. הנציבים הצרפתיים סונתונקס ופולברל הכריזו על חופש באזורם בין סוף אוגוסט לסוף אוקטובר 1793, והקונבנט ביטל את העבדות בכל המושבות בפברואר 1794. טוסן הגן על הצו הזה במכתבו משנת 1797.

הראיות

ההכרזות הראשונות על חופש באו מנציבים צרפתיים, לא ממנהיג מורדים. טוסן הגן על הצו אחרי שהוכרז, וזה מה שמשתקף ממכתביו.

אחרי המעבר

גנרל בצבא הצרפתי

הוא קיבל דרגת גנרל־בריגדה בצבא הצרפתי. במאי 1797 הפך למפקד כל הכוחות במושבה.

שלוש חזיתות בבת אחת

1797

כמה חזיתות בבת אחת

ב־1797 טוסן מתמודד עם כמה חזיתות בבת אחת. הבריטים עדיין מחזיקים נמלים באי. בדרום מחזיק מתחרה בשם אנדרה ריגו בכוח משלו. ובפריז הדירקטוריון רוצה לדעת מי שולט במושבה, ובאילו תנאים.

מקור: מכתב לדירקטוריון, נובמבר 1797

לא, היד ששברה את שרשרותינו לא תשעבד אותנו שוב.

אבל אם, כדי להחזיר את העבדות בסן־דומינג, ינהגו כך, הרי אני מצהיר לכם: זה יהיה לנסות את הבלתי אפשרי.

הדירקטוריון שלט בצרפת בין 1795 ל־1799. זהו מכתב של גנרל בשירות צרפת אל הממשלה שהוא משרת, ובו הוא מגן על צו הביטול של 1794.

• מי כותב, ולמי? גנרל בשירות צרפת, אל הממשלה הצרפתית. הוא כותב כמי שחייב לה נאמנות, אבל גם מציג תביעה: הוא מתייחס לממשלה כאל מי שיכריע בגורל המושבה ובגורל הצו.
• למה ״השרשרות שלנו״? זו טענה שלו על כלל האנשים במושבה, לא תיעוד של מה שקרה לכל משועבד אחרי 1794. כדאי לשאול מי נכלל בה, ומי נשאר מחוצה לה.
• למה הוא מזכיר את התאריך? כי הצו היה חוק שהממשלה יכלה לכבד או לבטל. ציון התאריך והשם הרשמי של הצו מקשה על הכחשה, ומזכיר לממשלה מה היא עצמה קבעה.

1798

שביתת נשק עם הבריטים

ב־30 במרץ 1798 חתם טוסן על שביתת נשק עם המפקד הבריטי תומאס מייטלנד. הבריטים הסכימו לפנות את המושבה, ואכן עזבו בקיץ או בסתיו של 1798. המקורות אינם מסכימים על החודש המדויק.

כך נסגרה חזית אחת. שתי החזיתות האחרות נשארו פתוחות.

1799–1800

מלחמת הסכינים

ביוני 1799 פרצה מלחמה בין טוסן לבין אנדרה ריגו, שעמד בראש הדרום. לה קוראים ״מלחמת הסכינים״. היא נמשכה עד 1800, וריגו יצא לגלות.

הלחימה הייתה אכזרית משני הצדדים, והנקמות הרגו רבים. מסורות מספרות על מספרים גדולים מאוד לנקמות בדרום, אבל המקורות שבדקנו אינם מאשרים אותם, ולכן לא נכתוב מספר.

החלטה שלוש: חוקה בלי פריז

ינואר 1801

האי מתאחד תחת שלטון אחד

בינואר 1801 כבש צבאו של טוסן את החלק הספרדי של האי, וכך נכנס גם החלק הזה תחת שלטונו.

בפריז נפוליאון בונפרטה הוא הקונסול הראשון מאז 1799, ועתידה של המושבה נותר פתוח.

נקודת החלטה

אתם טוסן לוברטיר, המפקד העליון של המושבה, באביב 1801.

אביב 1801, סן־דומינג

אתם שולטים בפועל במושבה. פריז לא העניקה לה חוקה, וגם לא הודיעה מה יהיה מעמדה. באספה של המושבה ניסחו אנשיה חוקה, ומבקשים מכם להכריז עליה ולהפעיל אותה.

בפריז נפוליאון הוא הקונסול הראשון. אין לכם ערובה שיאשר טקסט שנכתב בלעדיו. אם תכריזו עכשיו, תעשו זאת בלי אישורו, ותקבעו עובדות על הקרקע.

מכריזים על החוקה, או מחכים לפריז?

• מכריזים עכשיו על החוקה, ומבקשים מפריז לאשר אותה אחר כך. כנראה החוק המקומי יחזיק, והביטול ישאר בתוקף. אבל פריז עשויה לראות בהכרזה מרד, והסכסוך עלול להסתיים בכוח.
• מחכים לחוקה מפריז, ובינתיים שומרים על החוק הקיים. כנראה השקט נשמר. אבל מעמדם של המשוחררים נשאר לא ברור, והמתנגדים בתוך המושבה ומחוצה לה יכולים לנצל את החלל.
• שולחים שליח לפריז, ומנהלים משא ומתן על מעמד המושבה לפני שמכריזים על דבר. כנראה תקבלו תשובה ברורה יותר, אבל השליח עלול להיעצר או להתעכב, והעיכוב נותן לפריז זמן להכין כוח.

מה קרה בפועל

מכריזים עכשיו על החוקה, ומבקשים מפריז לאשר אותה אחר כך.

ב־3 ביולי 1801 הוכרזה החוקה. היא קבעה שלא יתכנו עבדים בשטח המושבה, ושהעבדות בוטלה בה לנצח. היא מינתה את טוסן למושל לכל חייו, והשאירה את המושבה בתוך הרפובליקה הצרפתית.

ב־16 ביולי שלח טוסן את החוקה לנפוליאון וביקש את אישורו. נפוליאון לא אישר אותה.

לפי מכתבו לנפוליאון, הוא ראה בחוקה בקשה להכרה חוקית מפריז, ולא ניתוק ממנה. החוקרים נחלקים בשאלה כמה רצה לשמור על הקשר, וכמה ראה בחוקה צעד לקראת עצמאות.

מקור: החוקה של 1801, סעיפים 3 ו־28

סעיף 3: לא יתכנו עבדים בשטח זה, והעבדות בוטלה בו לנצח.

סעיף 28: ההנהגה של המושבה מופקדת בידיו לכל יתר חייו המפוארים.

החוקה נוסחה במושבה והוכרזה ביולי 1801. מהדיר המהדורה המקוונת שממנה תרגמנו מתאר אותה כהשארת המושבה בתוך הרפובליקה הצרפתית. נפוליאון לא אישר אותה.

• מה אומר סעיף 3, ולמה הוא חשוב? הוא הופך את סוף העבדות לכלל חוקתי במושבה. מעתה היא אינה תלויה עוד בנציב אחד או בהחלטה מפריז, לפחות על הנייר.
• למי מוענק סעיף 28, ועל כמה זמן? לטוסן עצמו, לכל ימי חייו. זה שלטון אישי ללא הגבלת זמן. שימו לב לכך כשתחשבו על השאלה אם הוא ביקש לשמור על קשר עם צרפת.
• איזה אישור חסר במסמך? אישורה של פריז. במכתבו מ־16 ביולי ביקש טוסן את אישורו של הקונסול הראשון, ולא קיבל אותו.

מיתוס

טוסן רצה עצמאות מצרפת מהרגע הראשון.

האמת

המקורות לא מראים זאת. ב־1793 שירת את מלך ספרד. ב־1797 ביקש מצרפת לשמור על צו הביטול. ב־1801 שלח את החוקה לנפוליאון לאישור, והשאיר את המושבה בתוך הרפובליקה הצרפתית. העצמאות הגיעה רק בהנהגתו של ז׳אן־ז׳אק דסאלין, ב־1 בינואר 1804.

הראיות

יש ויכוח אמיתי. יש הקוראים את החוקה של 1801 כצעד לקראת הפרדה, ויש הרואים בה בקשה להכרה מצרפת. הטקסט עצמו מבקש אישור מפריז, וזו העדות הברורה ביותר שבידינו.

ההכרעה בפריז

נפוליאון שולח כוח

נפוליאון לא אישר את החוקה. במקום זאת שלח את גיסו, שארל לקלרק, עם כוח גדול כדי לקבוע את הסדר במושבה. לפי המקורות היו בכוח בין כ־20,000 ל־25,000 חיילים, והמספרים מובאים בהבדלים.

הצי יצא בסוף 1801 והגיע לאי בתחילת 1802. את הוראותיו המדויקות של נפוליאון ללקלרק איננו מצטטים כאן, כי לא יכולנו לבדוק את נוסחן.

החלטה רביעית: חנינה או הרים?

1802

הצי הצרפתי מגיע לחוף

בתחילת 1802 הגיעו לחופי סן־דומינג ספינות הצי הצרפתי, ועליהן כוחו של שארל לקלרק. לפי המקורות, מספר החיילים נע בין כ־20,000 ל־25,000.

כמה מהגנרלים של טוסן כבר עברו לצד הצרפתי בעבור דרגות. תחילה עבר אנרי כריסטוף, ואחריו, לפי המקורות, גם דסאלין.

נקודת החלטה

אתם טוסן לוברטיר, המושל הכללי של המושבה, בתחילת 1802.

פברואר עד מאי 1802, צפון המושבה

ספינות לקלרק מול החוף, וכוחו גדול מאוד. כמה מהגנרלים שלכם כבר עברו לצד הצרפתי. לא ברור לכם בדיוק מה מתכננת פריז, אבל אתם יודעים שהיא שלחה את הכוח הזה כדי לקבוע את עתידה של המושבה.

לפניכם שלוש דרכים. מה שתחליטו יקבע לא רק את גורלכם, אלא גם את גורלם של החיילים, המשפחות והאזרחים שתלויים בכם.

מה אתם עושים?

• לוחמים בשדה נגד הצבא הצרפתי, בכל מקום שבו נוכל לעמוד. כנראה תישאו מלחמה יקרה בחופים ובהרים. הכוח הצרפתי גדול, והגנרלים שעברו לצדו עלולים לפגוע במורל. ייתכן שתעמדו זמן מה, אבל לא נראה שתנצחו במהירות.
• מנהלים משא ומתן: מקבלים את סמכותו של לקלרק, ובתמורה נשמרת חנינה לכם ולגנרלים שלכם. כנראה הלחימה תיפסק לזמן מה, והחיילים שלכם ינצלו. אבל ההבטחה נשענת על דברו של לקלרק, ואין לכם ערובה שתישמר.
• נסוגים להרים, וממשיכים להתנגד במלחמת גרילה ארוכה. כנראה המלחמה תימשך זמן רב, והמחיר ייפול על המשפחות ועל האזרחים מכל הצדדים. אבל תשמרו על הכוח שלכם ועל האפשרות לנהל משא ומתן בהמשך.

מה קרה בפועל

מנהלים משא ומתן: מקבלים את סמכותו של לקלרק, ובתמורה נשמרת חנינה לכם ולגנרלים שלכם.

ב־6 במאי 1802 רכב טוסן לקאפ־פראנסה וקיבל את סמכותו של לקלרק. בתמורה הובטחה לו ולגנרלים שלו חנינה.

טוסן כתב מאוחר יותר שלקלרק נתן לו את מילתו. ההיסטוריונים נחלקים בשאלה אם סמך על המילה הזאת בתום לב, או ששקל את האפשרויות שנותרו לו וראה שאין בהן הרבה.

יוני 1802

הפגישה שאחריה הלכידה

בחודשים שאחרי ההסכם נותרה המושבה תחת צבא צרפתי. ביוני 1802 הזמין אותו הגנרל ברונה לפגישה, ושם נעצר טוסן. לפי מקור אחד זה היה ב־6 ביוני.

במכתב מ־20 ביולי 1802 כתב טוסן שלקלרק הורה לו לפעול יחד עם ברונה, שהוא ציית, ושאחר כך נעצר. הוא הוסיף שלמחרת נבזזה ביתו, ואשתו וילדיו נלקחו למעצר.

מקור: מכתב משר הצי למפקד פור־דה־ז׳ו, 27 באוקטובר 1802

השר כותב לממונה שהוא יישא בחייו על שמירתו של האסיר.

זהו מכתב של הממשלה הצרפתית לממונה על המבצר שבו נכלא טוסן. הוא נכתב מנקודת מבטו של האויב, ואין בו את דבריו של טוסן. כדאי לקרוא אותו כמסמך של הממשלה, לא כתיאור של מה שקרה במבצר.

• מי מדבר, ואל מי? שר בממשלה, אל הממונה על המבצר. הממשלה שלחה את טוסן לכאן, והטון הוא של מי שמחזיק אסיר שהוא גם יריב פוליטי.
• מה טון המכתב? עוין. המכתב מורה שיקראו לטוסן בשמו בלבד, בלי התואר, ומטיל על הממונה אחריות אישית לשמירה עליו. המשמעות היא לשלול את דרגתו בעיני השומרים.
• מה חסר במכתב? קולו של טוסן. המכתב מראה מה רצתה הממשלה, לא מה קרה בפועל במבצר. לשאלה הזאת צריך מקורות אחרים, כמו המכתבים של טוסן עצמו.

פור־דה־ז׳ו

במבצר בהרים

טוסן הובא לפור־דה־ז׳ו, מבצר בהרי מזרח צרפת, באוגוסט 1802. במכתב שכתב לממונה על המבצר תיאר שעברו עליו חיפוש, ושנלקח ממנו השעון שלו.

המלחמה במושבה נמשכה בלעדיו. במאמר שפורסם בשבועון The Nation מתואר מכתב של לקלרק מ־2 באוקטובר 1802, שלפיו יש להרוג את רוב המבוגרים בהרים ובמישור, ולחוס על ילדים מתחת לגיל 12. לא בדקנו את הנוסח הצרפתי. כותב המאמר טוען שצרפת תכננה להשמיד חלק גדול מהאוכלוסייה, ואיננו בודקים כאן את הצד השני של הטענה.

טוסן לוברטיר

עבד שנולד במטע, הפך לאחד המצביאים הבולטים של המהפכה, ונפל בשבי הצרפתים.

• נולד: בערך 1743, מטע ברדה, ליד קאפ־פראנסה
• נפטר: 7 באפריל 1803, פור־דה־ז׳ו, במזרח צרפת, הסיבה אינה ודאית: המקורות אינם מסכימים עליה.

לא, היד ששברה את שרשרותינו לא תשעבד אותנו שוב.

מה בא אחר כך

• 6 במאי 1802 חנינה בקאפ־פראנסה, והסכמה לסמכותו של לקלרק.
• יוני 1802 הלכידה, לאחר הפגישה עם הגנרל ברונה.
• אוגוסט 1802 טוסן מובא לפור־דה־ז׳ו.
• 7 באפריל 1803 טוסן מת בפור־דה־ז׳ו. סיבת המוות אינה ודאית.
• 1 בינואר 1804 ז׳אן־ז׳אק דסאלין מכריז על עצמאות האיטי.
• 17 באפריל 1825 צו של שארל העשירי דורש מהאיטי תשלום של 150 מיליון פרנק זהב, לפיצוי בעלי המטעים לשעבר.

1825

החוב של האיטי

כעשרים ואחת שנים אחרי ההכרזה על העצמאות, דרשה צרפת מהאיטים פיצוי. הצו של שארל העשירי מ־17 באפריל 1825 קבע תשלום של 150 מיליון פרנק זהב, לפיצוי בעלי המטעים הקודמים על הרכוש שאיבדו.

לפי מאמר של הליגה הצרפתית לזכויות האדם (LDH), הסכום היה יותר מעשר שנים של כלל הכנסות המס של האיטי בשנת 1825. את התשלום הראשון, 30 מיליון פרנק, נאלצה האיטי ללוות מבנקים צרפתיים. השאלה אם הפיצוי היה צדק, הסדר או סחיטה, שנויה במחלוקת עד היום.

למה טוסן עבר צד?

האם המעבר היה עיקרון, או חישוב של כוח?

• ס״ל״ר ג׳יימס (1938) ג׳יימס מתארך את המעבר ליוני 1794, אחרי הצו של הקונבנט. לפיו, טוסן עבר צד כשהחופש כבר היה חוק, ולא כשהוא עוד היה הבטחה.
• בוברן ארדואן (המאה ה־19) ארדואן, היסטוריון האיטי של המאה ה־19, טען שטוסן היה אדיש לשאלת החופש, וכעס על מעמדה של ספרד כלפיו. לפי גרסתו עבר ב־4 במאי 1794, והמעבר היה חישוב של כוח.
• תומאס אוט (1973) אוט מתאר את טוסן כאיש ששאף לכוח, וגם כמתנגד אמיתי לעבדות. הוא מתארך את המעבר ל־6 במאי 1794. לדעתו, שני המניעים לא ביטלו זה את זה.

האם אפשר להפריד בין עיקרון לאינטרס, כשמי שמחליט הוא גם מי שבונה את החוק? שימו לב שחלק מההבדל בין הקריאות נובע מהתאריכים השונים.

שאלה לבדיקה

מתי הכריזה הקונבנט על ביטול העבדות בכל המושבות?

התשובה: ב־4 בפברואר 1794. נכון. זהו התאריך של הצו, שהוא 16 בפלוביוז שנה ב׳, ושטוסן עצמו מזכיר במכתבו משנת 1797.

שאלה לבדיקה

באיזו חתימה נחתמה הודעת מחנה טורל, מ־29 באוגוסט 1793?

התשובה: ״גנרל צבאות המלך, למען הטוב הציבורי״. נכון. טוסן חתם כגנרל של צבאות המלך (של ספרד), ו״למען הטוב הציבורי״. הצירוף הזה הוא מה שמעסיק את החוקרים.

שאלה לבדיקה

מה קבעה החוקה של 1801 לגבי העבדות ולגבי טוסן?

התשובה: העבדות בוטלה לנצח, וטוסן מונה למושל לכל ימי חייו.. נכון. סעיף 3 מבטל את העבדות לנצח, וסעיף 28 מעניק לטוסן את ההנהגה לכל ימי חייו.

שאלה לבדיקה

היכן ומתי מת טוסן לוברטיר?

התשובה: בפור־דה־ז׳ו, ב־7 באפריל 1803. נכון. זהו המבצר בהרי מזרח צרפת, ותאריך המוות המקובל במקורות שבדקנו. סיבת המוות אינה ודאית.

שאלה לבדיקה

מי הכריז על עצמאות האיטי ב־1 בינואר 1804?

התשובה: ז׳אן־ז׳אק דסאלין, לשעבר סגנו של טוסן. נכון. דסאלין, שהיה סגנו של טוסן, הוביל את המלחמה האחרונה נגד הצרפתים, והכריז על העצמאות.

שאלה לבדיקה

מה קבע צו של שארל העשירי מ־17 באפריל 1825?

התשובה: תשלום של 150 מיליון פרנק זהב מהאיטים לבעלי המטעים לשעבר. נכון. הצו מ־17 באפריל 1825 הטיל את התשלום הזה, לפיצוי בעלי העבדים לשעבר.

מונחים

• סן־דומינג אחת המושבות העשירות של צרפת באיים הקריביים, בחלקו המערבי של האי היספניולה; היום האיטי. לפני המהפכה חיו בה כ־500,000 משועבדים.
• מטע חווה גדולה שמגדלת יבול אחד למכירה, כמו סוכר או קפה, ובה עובדים משועבדים רבים. בסן־דומינג נוהלו המטעים בידי אדונים או מנהלים.
• שחרור בידי הבעלים שחרור של משועבד בהחלטת בעליו, בדרך כלל בהסדר משפטי. זה שונה מבריחה או ממרד.
• הקונבנט האספה הנבחרת ששלטה בצרפת בשנים 1792–1795. היא הכריזה על הרפובליקה, וב־1794 ביטלה את העבדות במושבות.
• הדירקטוריון ממשלת צרפת בשנים 1795–1799: חמישה ״דירקטורים״ ושתי מועצות נבחרות.
• שביתת נשק הסכם להפסקת לחימה בין צדדים במלחמה, לפני שלום סופי.
• חנינה כללית הבטחה שלא ייענשו על מעשים מסוימים, לאדם או לקבוצה. בדרך כלל ניתנת במסגרת הסכם.
• המושל הכללי הנציג העליון של השלטון האזרחי במושבה. החוקה של 1801 העניקה את התפקיד לטוסן לכל ימי חייו.
• פיצוי תשלום שנדרש כדי לפצות צד על נזקים. כאן: הפיצוי שדרשה צרפת מהאיטי ב־1825 לטובת בעלי המטעים לשעבר.
• ספרטקוס מנהיג מרד העבדים נגד רומא בשנים 73–71 לפנה״ס. שמו נעשה לסמל של עבד מורד.
• ברדה המטע שבו נולד טוסן, ליד קאפ־פראנסה. טוסן נקרא על שמו בשם טוסן ברדה.
• קאפ־פראנסה עיר נמל בצפון סן־דומינג, המושבה הצרפתית באיים הקריביים.
• סנטו דומינגו המושבה שספרד החזיקה בחלקו המזרחי של האי, שבו שירת טוסן לצד הספרדים.
• סונתונקס נציב צרפתי שנשלח לשלוט בצפון המושבה. הוא הכריז על חופש למשועבדים באזורו.
• פולברל נציב צרפתי שפעל לצד סונתונקס, והכריז גם הוא על חופש באזורו.
• בוקמן מנהיג מוקדם של המרד הגדול במושבה. לפי האגדה הוא הוביל טקס בלילה אחד.
• בואה־קאיימן יער בצפון המושבה. לפי האגדה נערך בו טקס שפתח את המרד, אבל אין על כך מסמך מאותם ימים.
• אנטואן דלמאס לבן שנמלט מהמושבה. הוא כתב את המקור המודפס המוקדם על לילה הטקס.
• ססיל פאטימן כוהנת וודו, שחלק מההיסטוריונים המודרנים מזכירים לצד בוקמן בטקס.
• וודו דת עממית שמקורה באפריקה, ונהוגה באיטי.
• דסאלין מפקד במהפכה, שהוביל את המושבה אל העצמאות.
• אנרי כריסטוף מפקד בצבאו של טוסן, שעבר ראשון לצד הצרפתי בעבור דרגות.
• שארל לקלרק גנרל צרפתי, גיסו של נפוליאון, שנשלח עם צבא גדול לקבוע את הסדר במושבה.
• ברונה גנרל צרפתי שהזמין את טוסן לפגישה, שבה נעצר.
• ביאסו מנהיג מורדים שהיה יריבו של טוסן, ושני האנשים נכנסו לעימות גלוי.
• גונאיב עיר במושבה, שבה תקפו חיילים לטובת צרפת את החיל הספרדי.
• מחנה טורל המחנה שבו פרסם טוסן הודעה לחופש ולשוויון באוגוסט 1793.
• אנדרה ריגו מתחרה של טוסן, שעמד בראש הדרום של המושבה ונלחם בו במלחמת הסכינים.
• תומאס מייטלנד המפקד הבריטי שחתם עם טוסן שביתת נשק וסיכם את פינוי הבריטים מהמושבה.
• לאבו גנרל צרפתי, שאליו כתב טוסן כשכבר היה בשירות צרפת.
• נפוליאון בונפרטה מנהיג צרפת מ־1799. הוא לא אישר את החוקה של המושבה, ושלח כוח גדול לשלוט בה.
• הקונסול הראשון התואר שבו שלט נפוליאון בצרפת, החל מ־1799.
• שארל העשירי מלך צרפת, שחתם על הצו שדרש מהאיטי לשלם פיצוי.
• פלוביוז חודש בלוח השנה של המהפכה הצרפתית. שמו נגזר מהמילה גשם.

מקורות

• Proclamation of Camp Turel, 29 August 1793 (French text quoted in the Fondation pour la mémoire de l'esclavage's press dossier for the Panthéon homage, 7 April 2023)
• Toussaint Louverture, letter to the Directory, November 1797 (French text, quoted in the same dossier)
• Constitution of the colony of Saint-Domingue, 3 July 1801 (14 Messidor, Year IX), articles 3 and 28, with editorial notes; Université de Perpignan
• Toussaint Louverture, letter to Bonaparte, 20 July 1802 (1 Thermidor, Year X), in Victor Schoelcher, Vie de Toussaint Louverture (Paris, 1889); English translation by Abidor (2004)
• Minister of the Marine to the commandant of Fort de Joux, 5 Brumaire, Year X (27 October 1802), in Victor Schoelcher, Vie de Toussaint Louverture (Paris, 1889); English translation by Abidor (2004)
• C. L. R. James, The Black Jacobins: Toussaint Louverture and the San Domingo Revolution (London: Secker & Warburg, 1938)
• Thomas O. Ott, The Haitian Revolution, 1789–1804 (Knoxville: University of Tennessee Press, 1973)
• Beaubrun Ardouin, Études sur l'histoire d'Haïti (Paris, published in parts in the 1850s)
• The Nation, essay on Haiti and the question of French reparations (on Leclerc's letter of 2 October 1802; French original not checked)
• LDH (Ligue des droits de l'Homme), article on the 1825 indemnity, reprinted by CADTM

קרדיט תמונות

• אלכסנדר־פרנסוא־לואי, הרוזן ז׳ירארדן, דיוקן שמן, שנת XIII (1804–1805). צילום של הציור בוויקישיתוף; המוסד שבו נשמר הציור אינו מזוהה · Public domain · דף המקור
• אלכסנדר־פרנסוא־לואי, הרוזן ז׳ירארדן, דיוקן שמן, שנת XIII (1804–1805). צילום של הציור בוויקישיתוף; המוסד שבו נשמר הציור אינו מזוהה · Public domain · דף המקור