תחותמס השלישי: אחד הקרבות הראשונים שתועדו בפרטים

הצל של המלכה

שם שנחצב מן האבן

במקדשי כרנך ותבאי, העיר הגדולה של הממלכה החדשה במצרים, יש מקומות שבהם שמות של מלכים נחצבו מן האבן בכוונה. הקרטוש שסביב השם נשאר על הקיר במקומות מסוימים, והשם שבתוכו נחצב החוצה.

מי עשה את זה, ומתי? החשוד המרכזי הוא פרעה לוחם, תחותמס השלישי. על הקירות של כרנך מסופר גם על מסעותיו הצבאיים, ואחד מהם, נגד קואליציה של ערים שהתכנסו במגידו, הוא אחד הקרבות הראשונים שתועדו יום אחר יום.

הרקע

מלכה שהפכה למלך

תחותמס השלישי היה בנם של המלך תחותמס השני ושל אשה משנית בחצר. כשאביו מת הנער היה עדיין צעיר. המקורות אינם מסכימים על גילו: יש הערכות שמדברות על שנתיים, ויש שמדברות על שלוש־עשרה.

אשת אביו הראשית הייתה חתשפסות. בתחילה שלטה בשמו. אחר כך לקחה לעצמה את כל התארים של מלך, כולל התארים הגבריים. במשך כעשרים ושתיים שנה שלטו השניים יחד, היא בחזית והוא לצידה, כשליט משותף.

סוף השלטון המשותף

מוות, ותאריכים

חתשפסות מתה בערך בשנת 1458 לפנה״ס. כתובת אחת נותנת את תאריך מותה: היום העשירי של החודש השישי, שנת המלכות ה־21 של תחותמס. יש חוקרים שמעמידים את המוות בשנה ה־22. מאותו רגע תחותמס שולט לבדו.

כל התאריכים בשיעור הזה הם הערכות, וכדאי לדעת למה. השנים המצריות נמנות משנת השלטון של כל מלך, וחוקרים מחברים אותן ללוח השנה שלנו בדרכים שונות. השיעור הזה משתמש בכרונולוגיה נמוכה, הסולם שרוב החוקרים משתמשים בו היום. לפיו קרב מגידו התרחש בערך בשנת 1457 לפנה״ס, בשנה ה־23 לשלטונו. סולמות ישנים יותר מניחים את האירועים כמה עשרות שנים קודם.

הרקע הגאוגרפי

כוחה של מצרים

בימי תחותמס השלישי השפעתה של מצרים הגיעה רחוק. בארצות שהמצרים קראו להן כנען וסוריה, ממזרח לה, מצרים לא שמה פקיד בכל עיר. היא שלטה בהסכמים עם שליטים מקומיים, שנשארו על כיסאם ושילמו למלך המצרי מס, כל עוד שמרו על הבטחותיהם.

בין הערים החשובות היו מגידו, תענך וקדש. קדש עמדה על נהר האורונטס בצפון סוריה, ומלך קדש היה ראש המרד נגד מצרים שהאנאלים מתארים. מגידו שלטה במוצא הדרכים מן החוף אל המישור, ובהמשך נראה למה זה חשוב.

המקור

תיעוד שנה אחר שנה

המצרים כתבו את מעשי המלך על קירות מקדשיו. התיעוד הארוך של מסעות תחותמס, שנה אחר שנה, נקרא בפי החוקרים האנאלים. הוא חצוב בכרנך, על קירות אולם שנקרא בפי החוקרים ״אולם הרישומים״. חלקים מהקיר פגומים, והחוקרים שקראו אותו השלימו מילים שאבדו.

האנאלים הם הגרסה של המלך עצמו. הם נחצבו אחרי האירועים, והמלך הוא הגיבור של כל קרב. קורא טוב שואל שתי שאלות: מה הטקסט אומר, ומה הוא בוחר לשתוק עליו.

מיתוס

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נרשם קרב בפירוט.

האמת

לא בדיוק. הטענה הזאת חוזרת בספרים פופולריים, אבל החוקרים זהירים יותר. האנאלים של תחותמס הם אחד התיאורים המוקדמים של קרב עם רישום יום אחר יום. מלכים אחרים במסופוטמיה ובמצרים תיעדו מלחמות גם לפניו, בדרך כלל על מונומנטים שחגגו ניצחון, ולא ברצף של ימים.

הראיות

האם רישום מפורט מספיק כדי להיחשב אמין הוא שיפוט של היסטוריונים, לא מספר שאפשר לספור. מה שאפשר לומר בביטחון הוא שהרישום של מגידו נותן ימים וחודשים, וזה נדיר לתקופתו.

השליטים במגידו

האויב

כוח שמתכנס

לפי האנאלים, האויב כבר הגיע למגידו. מלך קדש אסף אליו את שליטי הארצות שהיו כפופות למצרים, עד נהריין. הטקסט מכנה את האויב ״האומלל״ שוב ושוב, וכך אפשר לדעת של מי הסיפור הזה.

זה היה מרד גדול. הערים שהצטרפו לא היו צבא של עם אחד. לכל אחת היה שליט משלה, וכל אחת החליטה לעמוד מול מצרים יחד עם האחרות. מגידו נבחרה כמקום שבו יעמדו.

העיר

מגידו על התל

מגידו הייתה עיר על ״תל״, גבעה שנבנתה משכבות של יישובים לאורך אלפי שנים. היא עמדה בשולי עמק יזרעאל, במקום שאליו הגיעו הדרכים מחוף הים.

נלסון כותב שמיקומה של מגידו הוא מן השולטים ביותר בארץ. בחפירות בתל נמצאו שרידי ערים רבות, והן מראות שהעיר הייתה מבוצרת היטב.

המסע

מתארו עד יהם

הצבא יצא מהמבצר הגבולי תארו, על גבול מצרים. העיר הראשונה החשובה בארץ שאליה הגיע הייתה עזה. משם המשיך צפונה אל יהם, מקום על המדרון הדרומי של הכרמל, שאיש אינו יודע היום בוודאות היכן היה בדיוק.

לא נשמר רישום של מספר החיילים. נלסון העריך שבכל צד היו בין 10,000 ל־15,000 איש, ואומדנים אחרים שונים. בשני הצדדים חלק מהצבא היו מרכבות, והשאר רגלים, חמושים בעיקר בקשתות ובחניתות.

הרכס

הרכס ושלוש הדרכים

יהם שוכנת על המדרון הדרומי של רכס הכרמל, שחוצה את מישור החוף. שלוש דרכים חוצות אותו. האחת היא מעבר ארונה הצר, שבו הדרך הולכת ומצטמצמת. השנייה יוצאת אל תענך. השלישית עוברת מצפון לזפטי ויוצאת צפונית למגידו.

האויב נמצא במגידו, ואיש בצבא אינו יודע מה מחכה בכל אחת מהדרכים. מחר בבוקר המלך צריך להחליט איזו דרך יביא את הצבא בה.

שלוש דרכים

נקודת החלטה

אתם תחותמס השלישי.

יהם, על המדרון הדרומי של הכרמל. בערך 1457 לפנה״ס, בשנה ה־23 לשלטונכם.

הצבא שלכם חנה ביהם. המרגלים מדווחים שהאויב מחכה לכם במגידו, ושם התכנסו שליטי הקואליציה.

הקצינים שלכם בחנו את שלוש הדרכים. הם דוחים את מעבר ארונה הצר. הם קוראים לו דרך שאי אפשר לעבור בה, ושואלים איך אפשר לצעוד בדרך שהולכת ומצטמצמת. הם מציעים את שתי הדרכים האחרות: האחת יוצאת אל תענך, והשנייה עוברת מצפון לזפטי ויוצאת צפונית למגידו.

ההחלטה שלכם. בכל דרך שתבחרו, הצבא ילך אחריכם.

איזו דרך אתם לוקחים?

• הדרך היוצאת אל תענך כנראה שהצבא יצא אל המישור דרך תענך, הרחק ממגידו. האויב יוכל לראות אותו מתקרב ולבחור את השטח שלו. ההפתעה תאבד.
• הדרך שמצפון לזפטי כנראה שהצבא יצא מצפון למגידו, ויוכל לחסום את נסיגת האויב אל הצפון. אבל תנועה כזאת נראית מרחוק, והאויב יכול לשנות את עמדתו.
• מעבר ארונה הצר, שבו הדרך הולכת ומצטמצמת כנראה שהצבא יצא מהמעבר בטור ארוך ופגיע, ואם יש מארב, הוא יהיה בתוך המעבר. אבל הצבא יגיע למישור לפני שהאויב יבין מאיפה הוא בא. ההפתעה היא הנכס הגדול של הדרך הזאת.

מה קרה בפועל

מעבר ארונה הצר, שבו הדרך הולכת ומצטמצמת

תחותמס בחר במעבר ארונה. לפני שהצבא זז הוא נשבע, והאנאלים שומרים את דבריו. הוא אמר לקצינים שמי שרוצה יכול ללכת בדרכים האחרות, אבל הוא עצמו הולך במעבר. הקצינים נכנעו והלכו אחריו. הצבא עבר במעבר, יצא אל המישור, והקרב נפתח סמוך למגידו.

הטעם שהמלך נותן בכתובת הוא הטעם הרשמי, במילים שלו: הוא לא רצה שהאויב יחשוב שהוא ״מתחיל לפחד״ ויבחר דרך אחרת. היסטוריונים רבים ראו בהחלטה אומץ לב, ונלסון מעמיד את נחישותו של המלך מול זהירותם של הקצינים. אבל האנאלים הם סיפורו של המלך, שנכתב אחרי הניצחון, ולכן זה הטעם שהוא רצה שיאמינו בו. מה חשב המלך כשלא היה איש שיקשיב, אין מקור שמספר.

מקור: שבועת המלך לפני הצעדה

״אני נשבע, כפי שרע אוהב אותי, כפי שאמון אבי מעניק לי את חסדו, כפי שנחירי מתחדשים בחיים מלאים: הוד מלכותי צועד בדרך הזאת, דרך ארונה.״

״אל תתנו להם לחשוב, בקרב האויבים שרע שונא: ׳האם הוד מלכותו הולך בדרך אחרת, כי הוא מתחיל לפחד מאיתנו?׳ הם יחשבו כך.״

הקטע חצוב על הקיר של אולם הרישומים בכרנך. במקומות שהאבן נשחקה השלים נלסון את המילים החסרות, והמילה ״נשבע״ בסוגריים מרובעים היא השלמה שלו.

• מי כתב את הטקסט, ומתי? סופר מטעם החצר, אחרי הניצחון. נלסון מתאר את הטקסט כקטעים מהרישומים היומיים של המסע, כלומר הסופר עבד מתוך יומנים. הטקסט נכתב כדי להציג את המלך במיטבו.
• מי נותן את הנימוק לבחירה? המלך עצמו, במילים שלו. הקצינים מופיעים בטקסט, אבל הנימוק שהטקסט מציג לבחירה הוא שלו.
• מה חסר? חלק מהטקסט פגום במקום שבו מתוארת הדרך לתענך, ולכן אנחנו לא יודעים מה אמרו הקצינים עליה. גם שיחות פרטיות של המלך לא נרשמו.

הנסיגה אל העיר

הקרב

המלך בראש חייליו

הקרב נפתח במישור, לא הרחק ממגידו. לפי האנאלים, המלך לא נשאר מאחור. הוא עמד במרכז הקו, וכך כתוב: הוא גבר על האויב בראש חייליו.

נלסון כותב שהאויב ברח כמעט בלי להילחם, ושאין ברור לו מדוע. האנאלים מתארים את הקרב כניצחון של המלך, ומספרים מעט מאוד על החיילים שנלחמו בו.

הנמלטים

הבריחה אל העיר

האויב נמלט אל מגידו, כך כותבים האנאלים, בפנים מבוהלות. הם נטשו את סוסיהם ואת מרכבותיהם, שהיו של זהב וכסף. בתוך העיר נסגרו השערים בפניהם, ואנשי העיר הורידו בגדים מעל החומה כדי למשוך אותם פנימה.

הקרב נגמר בשדה, אבל המלחמה עדיין לא נגמרה. העיר עמדה על מקומה, מוקפת חומה, ולצידה נשאר מחנה שלם של האויב.

המחנה

המחנה שבין הצבא לעיר

בין הצבא לבין מגידו נשאר מחנה האויב: אוהלים, סוסים, מרכבות, ציוד וכל מה שאדם מביא איתו למלחמה. המחנה ישב בין הצבא לעיר, וחייליכם כבר הגיעו לקצהו.

החומה חזקה, והשערים סגורים. מה שבא עכשיו הוא התקפה על החומה או מצור, והבחירה חייבת להיעשות בזמן שהצבא עומד במחנה.

נקודת החלטה

אתם תחותמס השלישי, באותו היום.

מגידו, מיד אחרי הקרב.

הצבא עומד בקצה מחנה האויב. העיר שאליה נמלטו הלוחמים סגורה, והמחנה נמצא בין החיילים לבין השערים.

אפשר להורות על התקפה מיידית על החומה, או לתת לחיילים לבזוז את המחנה תחילה, או לסגור את העיר ולחכות. התקפה מהירה עלולה להיות קשה, אבל אם תצליח, העיר תיפול באותו יום.

מה אתם מורים?

• לתת לחיילים לבזוז את המחנה תחילה כנראה שהחיילים יתעשרו מיד, אבל הזמן שיעבור ייתן לאויב להכין את ההגנה. אחר כך לא תהיה אפשרות להתקפה מהירה.
• להורות על התקפה מיידית על החומה כנראה שההתקפה תהיה קשה ויקרה, כי החומה חזקה והחיילים עייפים אחרי הקרב. התוצאה לא ודאית.
• לסגור את העיר ולהרעיב אותה כנראה שהעיר תיכנע רק כשהמזון שלה ייגמר. זה דורש זמן וסדר, ובינתיים הערים הסמוכות יכולות לבחור לאיזה צד להצטרף.

מה קרה בפועל

לתת לחיילים לבזוז את המחנה תחילה

החיילים פשטו על המחנה והשתלטו על הסוסים, המרכבות והרכוש. לפי האנאלים, אילו לא נתנו החיילים את ליבם לביזה, הם היו כובשים את מגידו באותו רגע. נלסון מציין שכנראה לא נעשה ניסיון רציני לכבוש את העיר בהתקפה. הצבא התארגן למצור במקום.

הטקסט מאשים את החיילים שנתנו את ליבם לביזה. הוא לא כותב אם המלך נתן פקודה כלשהי בנוגע למחנה. נלסון משער שהמלך הבין שהעיר לא מוכנה למצור ארוך, ולכן בחר לתת לרעב לעשות את העבודה, במקום לסכן התקפה כושלת. זו השערה של נלסון, לא עובדה שנכתבה בטקסט.

מקור: למה לא נכבשה העיר מיד

״אילו רק לא נתנו החיילים של הוד מלכותו את ליבם לבזוז את רכוש האויב, הם [היו בוזזים] את מגידו באותו רגע...״

המשפט מופיע מיד אחרי הבריחה ולפני רישום השלל. זהו הסבר של הכותבים לכישלון לכבוש את העיר, והוא מאשים את החיילים. ההשלמה בסוגריים המרובעים היא של נלסון.

• מה הטקסט מודה בו? שאפשר היה לכבוש את העיר באותו רגע, ולא נכבשה. רישום רשמי שמשבח את המלך מודה כאן בכישלון, ומטיל אותו על החיילים.
• מי מואשם, ומי לא? החיילים מואשמים בכך שנתנו את ליבם לביזה. המלך לא נזכר כמי שקיבל החלטה, והטקסט לא אומר אם נתנו פקודה בנוגע למחנה.
• מה הייתם בודקים אצל היסטוריון? אם המלך נתן פקודה, ואם השלל היה הסיבה העיקרית לכך שהצבא נעצר. הטקסט לא עונה על אף אחת מן השאלות האלה.

החומה והרשימות

המצור

חומה סביב העיר

החיילים לא כבשו את העיר בהתקפה. הם בנו סביבה חומה חוסמת, ותחילת המצור סומנה בעבודה על החומה הזאת. לפי קריאתו של נלסון באנאלים, איש לא הורשה לצאת מהעיר, אלא אם יצא להיכנע.

האנאלים אינם מציינים כמה זמן נמשך המצור. בשיעור הזה נכנה אותו ״כמה חודשים״, ובפרק השביעי תראו שחוקרים נחלקים על כך.

המים והרעב

רעב, לא מים

מגידו הייתה מסופקת היטב במים, כותב נלסון, ולכן המים לא היו הבעיה. לדעתו, לא מים אלא רעב הם שהכריעו בסופו של דבר את העיר. לפי האנאלים, אף אחד מתושביה לא יצא החוצה אלא כדי להיכנע, ונראה שהמצור נמשך עד שהמזון נגמר.

אחרי הכניעה

שליטים שמביאים מס

אחרי נפילת מגידו, כך מספרים האנאלים, באו שליטי הארץ להביא את המס שלהם. המלך מינה מחדש את ראשי הערים. זה היה סימן שמעמד השליטים נקבע מעתה מחדש על ידי מצרים.

מקור: רשימת השלל

״340 שבויים חיים, 83 ידיים, 2,041 סוסות, 191 סייחות, 6 סוסי הרבעה… 892 מרכבות של צבאו האומלל: סך הכול 924… 1,929 בקר, 2,000 צאן קטנה, 20,500 צאן לבנה קטנה.״

זו רשימת השלל אחרי הכניעה. היא כוללת שבויים, סוסים, מרכבות, שריונות וקשתות, בקר וצאן. ״הידיים״ הן ספירה של ההרוגים מצד האויב, שהכותבים רשמו. נלסון מציין שהמספר 83 הוא המספר שנרשם, ושייתכן שזה לא כל המספר.

• מה הרשימה סופרת? שלל: שבויים, סוסים ומרכבות, שריונות וקשתות, בקר וצאן. היא מתעדת מה המלך רכש, ולא את מה שהעיר איבדה.
• למה הכותבים סופרים ידיים? כך נהגו המצרים לספור הרוגים במלחמה, והספירה נרשמה יחד עם השלל. זו ספירה ולא תיאור, ואין בה שמות.
• מה חסר ברשימה? המשפחות והבתים של מגידו, ומחיר המצור על תושביה. רשימת שלל נכתבה כדי להראות הצלחה, לא כדי לספר מה קרה לאנשים.

מיתוס

מגידו היא ״ארמגדון״, המקום שבו ייערך הקרב האחרון שמתואר בספר ההתגלות. לכן הקרב של תחותמס הוא הפרק הראשון של אותו סיפור.

האמת

לא. ״ארמגדון״ הוא תעתיק יווני של הצירוף העברי ״הר מגידו״. המילה מופיעה פעם אחת בברית החדשה, בספר ההתגלות (16:16), כ־1,500 שנה אחרי תחותמס. אין טקסט שמקשר בין הפסוק הזה לבין הקרב של תחותמס.

הראיות

הקשר הוא בשם בלבד: הטקסט המצרי אינו מזכיר את ההתגלות, וספר ההתגלות אינו מזכיר את תחותמס.

שבע עשרה מסעות

המסעות

שבע עשרה מסעות

האנאלים מתארים מסעות רבים של תחותמס השלישי. חוקרים סופרים בדרך כלל שבע עשרה מסעות, אבל הספירות נעות בין 16 ל־20, לפי מה שנחשב מסע נפרד.

מס ובני ערובה

בני הערובה

המלך לא החזיק בארצות האלה בכוח בלבד. השליטים המקומיים שילמו מס, ולעתים נדרשו להעביר לחצר המצרית גם בני משפחה. אלה היו בני ערובה: בניהם של אצילים מקומיים, שנשלחו למצרים כערובה לנאמנות. לפי סיכומים מאוחרים, יורשי השליטים למדו בחצר המצרית, רחוקים מביתם.

הפרת

הנהר הרחב

בשנה ה־33 לשלטונו, לפי הסיכומים של היסטוריונים, יצא תחותמס נגד מיטאני, ממלכה שישבה על הפרת העליונה. הפרת רחוקה מאוד מן הים, והצבא לא הביא איתו סירות שמתאימות לנהר רחב כל כך.

היסטוריונים מאוחרים, ובהם ניקולא גרימל ור״ו פולקנר, כתבו על המסע הזה בסיכומים קצרים. בשלב הבא תצטרכו להחליט איך מגיעים לנהר.

נקודת החלטה

אתם תחותמס השלישי, בשנה ה־33 לשלטונכם.

גבל, על חוף לבנון. בערך 1447 לפנה״ס.

הצבא שלכם עומד בגבל, בנמל העתיק על חוף לבנון. הפרת רחוקה במזרח, מעבר להרים ולארצות של הערים הסוריות, ואין לכם סירות שמתאימות לנהר רחב כל כך.

אתם יכולים לבנות סירות כאן ולשאת אותן ביבשה, לחזור למצרים ולקבל את המס שישלחו לכם, או לחפש מקום לחצות את הנהר בלי סירות.

מה אתם מורים?

• לבנות סירות כאן בגבל, ולשאת אותן ביבשה עד לנהר כנראה שהעבודה תהיה כבדה: עצים, נסירה והובלה של סירות על דרכים הרריות. אבל הצבא יגיע לנהר עם האמצעים לחצות אותו, ויחצה בתנאים שהוא קבע.
• לחזור למצרים ולקבל את המס שיישלח כנראה שהשליטים ימשיכו לשלם כל עוד הם חוששים מכם. אבל כוח שאינו מגיע לנהר קשה לראות, והשפעתכם על השכנים תיחלש.
• לחפש מקום לחצות את הנהר בלי סירות כנראה שאין מידע מוקדם על מקום כזה. אם הנהר עמוק במקום שאליו מגיעים, הצבא ייעצר על הגדה, והאויב יראה את חולשתו. ההימור גדול.

מה קרה בפועל

לבנות סירות כאן בגבל, ולשאת אותן ביבשה עד לנהר

הצבא הפליג לגבל ובנה שם סירות. את הסירות הוביל ביבשה אל הנהר, והמלך חצה את הפרת. לפי הסיכומים של ההיסטוריונים, המלך הציב אבן זיכרון על גדת הנהר.

הסיכומים מציגים את החציה כסימן להשגת המלך: כוחו מגיע עד הנהר. למה דווקא הדרך הקשה, המקורות אינם אומרים במפורש. גרימל ופולקנר מתארים את הביצוע, אבל לא את החשבון של המלך.

השם על הקיר

שנים אחר כך

הקירות עדיין עומדים

כעשרים וחמש שנה אחרי מותה של חתשפסות, אתם עוברים במקדשים שבנתה: בכרנך ובדיר אל־בחרי, מקדש הלוויה המפואר שלה על צלע ההר המערבי של תבאי. השמות והדמויות שלה עדיין על הקירות, בסמוך לשמות שלכם.

מי שרוצה להסיר אותם יצטרך לעשות זאת במו ידיו, אזמל אחרי אזמל. כל שם שיוסר ייראה מיד, ואיש לא יוכל להתחמק מן השאלה מה נשאר ומה נעלם.

נקודת החלטה

אתם תחותמס השלישי, שנים רבות אחרי מותה של חתשפסות.

כרנך ודיר אל־בחרי, בערך עשרים וחמש שנה אחרי מותה.

חתשפסות מתה לפני כעשרים וחמש שנה. השמות והדמויות שלה עומדים במקדשים שבנתה, בסמוך לשמות שלכם.

בנכם אמנחותפ ירש אתכם יום אחד, ומה שתחליטו עכשיו ישאר על הקירות הרבה אחרי שתלכו. מבנים כאלה מתעדים מי בנה מה, ומי זוכר על מה.

אפשר לגרום למחוק את כל שמותיה ודמויותיה, או להשאיר הכול כמו שהוא, או לעשות משהו באמצע.

מה אתם מורים?

• למחוק את כל שמותיה ודמויותיה מהמקדשים כנראה שהמקדשים יראו מלך אחד במקום שניים. העבודה תהיה גדולה, וכל כוהן ומבקר שזוכר את הכתובות הישנות ישים לב לחסר.
• להשאיר הכול כמו שהוא, בלי לגעת כנראה שהמקדשים יישארו כמו שהם, עם השמות שלה לצד שמכם. לא יהיה צורך להסביר חסר, אבל השאלה מי בנה מה תישאר פתוחה לדורות הבאים.
• למחוק חלק משמותיה ולהשאיר חלק כנראה שחלק מהשמות ייעלם וחלק יישאר. מבחוץ זה יהיה קשה לקריאה, והדורות הבאים יצטרכו לנחש מה רציתם להשיג.

מה קרה בפועל

למחוק חלק משמותיה ולהשאיר חלק

הפגיעה בשמותיה של חתשפסות הייתה חלקית. המחיקות שאפשר לתארך מתחילות בשנה 46 או 47 של תחותמס, בערך עשרים וחמש שנה אחרי מותה, לפי מחקר של חוקרי מצרים העתיקה. רבים משמותיה ומדמויותיה שרדו עד היום על הקירות.

אין מקור מוכר שמסביר את הסיבה. ההסברים נעים בין נקמה לבין רצון להבטיח את הירושה לבנו, וזה חלק מהוויכוח שבסוף הפרק. הקירות עצמם הם הראיה העיקרית, ואפשר לקרוא אותם בדרכים שונות.

מיתוס

תחותמס שנא את חתשפסות מהיום הראשון לשלטונו, וזו הסיבה שמחק את שמותיה.

האמת

אין מקור שמעיד על שנאה מיום העלייה לשלטון. המחיקה שאפשר לתארך החלה כעשרים וחמש שנה אחרי מותה, בשנה 46 או 47 לשלטונו. הטענה שזו נקמה שנולדה מיד אחרי העלייה לשלטון לא מתיישבת עם התאריכים.

הראיות

התאריכים מבוססים על מחקר של חוקרים שבחנו את הקירות, ולא על מסמך שמספר את רגשותיו של המלך.

הקבר

הקבר בקברי המלכים

תחותמס נקבר בקברי המלכים, בגדה המערבית של הנילוס, מול כרנך. הקבר מסומן בידי החוקרים KV34, והוא נמצא בשנת 1898.

הקבר נמצא בין קברי מלכי הממלכה החדשה, המקום שבו בחרו רבים ממלכי מצרים להיקבר.

מה בא אחר כך

• בערך 1458 לפנה״ס חתשפסות מתה, ותחותמס השלישי שולט לבדו.
• בערך 1457 לפנה״ס קרב מגידו, ואחריו מצור שנמשך כמה חודשים. העיר נכנעת מרעב.
• בערך 1447 לפנה״ס בשנה ה־33 לשלטונו הצבא חוצה את הפרת, בסירות שנבנו בגבל.
• בערך 1438 לפנה״ס הרישום של מסעותיו על קירות כרנך מסתיים בשנה ה־42 לשלטונו. הוא התחיל בשנה ה־22, ומגידו נרשם בשנה ה־23.
• בערך 1434–1433 לפנה״ס מתחילות המחיקות שאפשר לתארך של שמותיה של חתשפסות, בערך עשרים וחמש שנה אחרי מותה.
• בערך 1425 לפנה״ס תחותמס השלישי מת, אחרי שלטון של כחמישים וארבע שנה.
• 1898 מתגלה הקבר KV34 בקברי המלכים.

כמה זמן נמשך המצור?

האנאלים לא מציינים את אורך המצור. איך החוקרים ממלאים את החסר?

• הרולד נלסון (H. H. Nelson), 1913 נלסון קורא את התאריכים שבאנאלים. לפיו המצור החל ב־15 במאי, והמלך חזר לתבאי עד ה־11 באוקטובר. המסע כולו, כולל המצור, הליכה לדרום לבנון והחזרה למצרים, נכנס בפחות מחמישה חודשים. הוא חושב שחודש אחד מספיק בין בניית החומה לבין הכניעה, אבל מציין שזו השערה.
• ספרי עזר ואנציקלופדיות מאוחרות ספרי עזר ואנציקלופדיות מאוחרות נותנים שהמצור נמשך כשבעה חודשים, ולפעמים שבעה עד שמונה. אלה הערכות, לא ספירה של ימים.

המספר של נלסון מחושב מתוך התאריכים שבאנאלים, והמספר השני הוא הערכה. אף טקסט לא נותן את אורך המצור. כשמסדרים את התאריכים אחרת, גם האורך משתנה. השאלה נשארת פתוחה.

שאלה לבדיקה

באיזו דרך בחר המלך ביהם?

התשובה: מעבר ארונה הצר. נכון. המלך נשבע לצעוד בדרך ארונה, ודבריו נשמרו באנאלים. זו הדרך שהקצינים דחו.

שאלה לבדיקה

איך הנמלטים מהקרב נכנסו לעיר מגידו?

התשובה: נמשכו מעל החומה בבגדים. נכון. הטקסט מספר שאנשי העיר הורידו בגדים מעל החומה כדי למשוך את הנמלטים פנימה.

שאלה לבדיקה

למה המצרים לא כבשו את מגידו מיד?

התשובה: החיילים עצרו לבזוז את מחנה האויב. נכון. הטקסט מאשים את החיילים שנתנו את ליבם לביזה, במקום לתקוף את העיר.

שאלה לבדיקה

כמה מסעות צבאיים סופרים בדרך כלל לתחותמס השלישי?

התשובה: שבע עשרה. נכון. זו הספירה הנפוצה, אף שהספירות נעות בין שש־עשרה לעשרים.

שאלה לבדיקה

איפה נקבר תחותמס השלישי?

התשובה: בקבר KV34, בקברי המלכים. נכון. הקבר המסומן KV34 נמצא בקברי המלכים, ונמצא ב־1898.

שאלה לבדיקה

מאיפה המילה ארמגדון?

התשובה: הצירוף העברי ״הר מגידו״. נכון. ארמגדון הוא תעתיק יווני של ״הר מגידו״, והמילה מופיעה פעם אחת בברית החדשה, בספר ההתגלות.

מונחים

• פרעה התואר של מלכי מצרים. במקור הוא פירושו ״הבית הגדול״, כלומר הארמון.
• קרטוש מסגרת סגלגלה, עם מסגרת כמו חבל, שמקיפה את שמו של מלך בכתב החרטומים.
• אנאלים רישום שנה אחר שנה של מעשי המלך. האנאלים של תחותמס השלישי חצובים בכרנך.
• שנת מלכות שנה שנספרת מעלייתו של מלך לשלטון. שנה 23 של תחותמס היא השנה ה־23 לשלטונו.
• שליט משותף מלך שמושל לצד מלך אחר. תחותמס השלישי שלט לצד חתשפסות במשך כעשרים ושתיים שנה.
• מס תשלום שנותן שליט לשליט חזק ממנו, כסימן לכניעה ולנאמנות.
• בן ערובה אדם שנלקח כערובה לנאמנות של משפחתו או של עמו. בני אצילים מן הארצות הכפופות נשלחו למצרים.
• מצור מצב שבו צבא מקיף עיר או מבצר ומנסה לשבור את התנגדותם, בהתקפה, ברעב או בשניהם.
• ביזה לקיחה של רכוש בכוח, לעתים מתוך מחנה האויב או מעיר שנכבשה, בזמן הקרב או מיד אחריו.
• מיטאני ממלכה חזקה על הפרת העליונה, בצפון מסופוטמיה ובצפון סוריה. תחותמס השלישי יצא נגדה בשנה ה־33 לשלטונו.
• כרונולוגיה נמוכה אחד הסולמות לחיבור התאריכים של מצרים העתיקה ללוח השנה שלנו. תאריכיו מאוחרים מאלה של הסולם הגבוה, ורוב החוקרים משתמשים בו היום.
• ארמגדון שם שמופיע פעם אחת בברית החדשה, בספר ההתגלות (16:16). הוא תעתיק יווני של הצירוף העברי ״הר מגידו״.
• כרנך מתחם מקדשים ענק בתבאי, עיר הממלכה החדשה במצרים. בקירותיו נחצבו שמות של מלכים.
• תבאי עיר גדולה במצרים בתקופת הממלכה החדשה. בה נמצא מתחם המקדשים של כרנך.
• חתשפסות אשת אביו של תחותמס, ששלטה לצידו ואחר כך לקחה את כל התארים של מלך.
• מגידו עיר מבוצרת על תל, בשולי עמק יזרעאל, בצפון כנען. בה נערך קרב גדול מול תחותמס.
• קדש עיר בצפון סוריה, על נהר האורונטס. מלכה הוביל את המרד נגד מצרים.
• האורונטס נהר בצפון סוריה, שעליו עמדה העיר קדש.
• תענך עיר חשובה בארץ כנען, שנזכרה לצד מגידו וקדש.
• עזה עיר על חוף הים התיכון. זו הייתה העיר החשובה הראשונה שהצבא של תחותמס הגיע אליה.
• תארו מבצר הגבול של מצרים, שממנו יצא הצבא של תחותמס למסעו.
• יהם מקום על המדרון הדרומי של רכס הכרמל, שמיקומו המדויק עדיין שנוי במחלוקת.
• הכרמל רכס הרים בצפון הארץ, שחוצה את מישור החוף.
• ארונה מעבר צר על רכס הכרמל, שבו בחר תחותמס להוביל את הצבא.
• זפטי מקום שהדרך השלישית עוברת מצפונו, ויוצאת צפונית למגידו.
• הפרת נהר גדול במזרח, רחוק מאוד מן הים. מיטאני ישבה על חלקו העליון.
• הנילוס הנהר הגדול של מצרים, שעל גדותיו נבנו ערים ומקדשים.
• כנען השם שהמצרים נתנו לארצות שממזרח להם, כולל סוריה.
• נהריין שם מצרי לארץ רחוקה במזרח, שמלכיה נכנעו פעם לשלטון מצרים.
• קברי המלכים עמק בגדה המערבית של הנילוס, מול כרנך, שבו נקברו רבים ממלכי מצרים.
• ניקולא גרימל חוקר מצרים העתיקה, שכתב סיכום קצר על המסע לנהר הפרת.
• הנרי ברסטד היסטוריון אמריקאי, שמיוחס לו הכינוי נפוליאון של מצרים לתחותמס.
• נפוליאון של מצרים כינוי שניתן לתחותמס השלישי. ההשוואה לנפוליאון מספרת יותר על המאה של הכותב מאשר על המלך.
• נלסון חוקר שכתב על מגידו, והשלים את המילים שנשחקו מהקיר בכרנך.
• הברית החדשה החלק השני של המקרא הנוצרי, שנכתב ביוונית.
• אמנחותפ בנו של תחותמס השלישי, שירש את כיסאו. חוקרים מאוחרים קושרים את מחיקת שמותיה של חתשפסות לדאגה לירושתו.

מקורות

• Annals of Thutmose III, year 23 and following (Hall of Annals, Karnak). Egyptian text: Urkunden des ägyptischen Altertums IV, ed. Kurt Sethe, pp. 649–664
• James Henry Breasted, Ancient Records of Egypt, vol. II: The Eighteenth Dynasty (Chicago, 1906), pp. 421–431. English translation, public domain
• H. H. Nelson, The Battle of Megiddo (Chicago: University of Chicago Press, 1913). Translation and commentary, public domain
• Eric H. Cline, The Battles of Armageddon: Megiddo and the Jezreel Valley from the Bronze Age to the Nuclear Age (Ann Arbor: University of Michigan Press, 2000)
• Nicolas Grimal, A History of Ancient Egypt (Oxford: Blackwell, 1992)
• R. O. Faulkner, ‘The Euphrates Campaign of Tuthmosis III’, Journal of Egyptian Archaeology 32 (1946)
• Revelation 16:16, Greek New Testament: the only place the word Armageddon appears in it

קרדיט תמונות

• דניס ג׳. ג׳ארוויס, אולם החגים של תחותמס השלישי בכרנך, 2004. ויקישיתוף · Dennis G. Jarvis · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• אברם גרייצר, תל מגידו, 2011. ויקישיתוף · AVRAM GRAICER · CC BY-SA 3.0 · דף המקור