95 התזות של לותר, 1517

פטיש, דלת, ומכתב

31 באוקטובר 1517. אתם מכירים את התמונה: נזיר עם פטיש מסמר דף לדלת של כנסייה. ייתכן שזה מעולם לא קרה.

מה שידוע בוודאות שקט יותר. באותו יום כותב מרטין לותר, נזיר שמלמד באוניברסיטה הקטנה של ויטנברג, לאיש הכנסייה החזק ביותר בגרמניה. הוא מצרף 95 תזות בלטינית. הוא רוצה ויכוח.

הרקע

מחילה, תמורת תשלום

הווידוי מוחק את האשמה שבחטא, כך לימדה הכנסייה, אבל העונש נשאר: בחיים האלה, או בכור המצרף. כתב מחילה ביטל חלק מהעונש, או את כולו. אפשר היה לזכות בו בתפילה, בעלייה לרגל או בתרומה כספית, אפילו למען מתים.

ב־1517 מוכר נזיר, יוהאן טצל, כתב מחילה חדש ממש מעבר לגבול; הנסיך של לותר אסר את מכירתו בארצותיו. הכסף נועד לבנייתה מחדש של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.

מאחורי זה עומדת עסקה שלותר כנראה לא יודע עליה. הארכיבישוף אלברכט ממיינץ חייב לבנק פוגר הון, שאותו שילם לרומא תמורת משרותיו. מחצית ההכנסות הולכת לרומא, ומחצית לאלברכט, שמשתמש בה כדי להחזיר את החוב לבנקאים.

נקודת החלטה

אתם מרטין לותר.

ויטנברג, אוקטובר 1517

אתם בני 33: נזיר, דוקטור לתאולוגיה ומטיף בכנסיית העיר. כמה מתושבי העיר חוזרים מטצל בטוחים שישועת נפשם כבר שולמה.

ההוראות למטיפים, שפורסמו בשם הארכיבישוף, מבטיחות יותר ממה שכל תאולוג שאתם מעריכים היה מעז. נדרתם לציית לכנסייה, ונשבעתם כדוקטור ללמד את האמת.

מה אתם עושים?

• ממשיכים להטיף נגד מכירת המחילה, אבל רק מעל הבמה שלכם בכנסייה כנראה בטוח, וכנראה מעט ישתנה. הקהילה שלכם שומעת אתכם, אבל ההטפה מעבר לגבול נמשכת, ואיש מבעלי הכוח אינו צריך לענות לכם.
• כותבים לארכיבישוף ולבישוף שלכם, ומצרפים תזות לוויכוח של מלומדים הדרך המקובלת: מלומדים רשאים לשאול, ובישופים חייבים להכריע. אבל הארכיבישוף אינו עונה לכם. הוא שואל תאולוגים אם התזות שלכם הן כפירה, ושולח אותן לרומא. בינתיים העותקים שנתתם לחברים מתחילים לנדוד.
• כותבים חוברת בגרמנית, כדי שאנשים פשוטים יוכלו לשפוט בעצמם כנראה הד גדול ומהיר יותר. אבל לפנות אל ההמון מעל ראשי הבישופים נראה כמו הסתה של העם נגד הכנסייה, ולאויביכם תהיה האשמה נוחה. לותר עשה זאת מאוחר יותר: ״דרשה על המחילה והחסד״ שלו בגרמנית, מ־1518, הפכה לרב־מכר.
• שותקים: נדרתם לציית, והאפיפיור אישר את כתב המחילה הזה בטוח בשבילכם: אתם שומרים על המשרה ועל השקט. אבל אנשיכם ממשיכים לקנות מכתבים במקום לחזור בתשובה באמת, ואתם המוודה שלהם. אולי אחרים ידברו במקומכם: תלונות על כתבי מחילה אינן חדשות.

מה קרה בפועל

כותבים לארכיבישוף ולבישוף שלכם, ומצרפים תזות לוויכוח של מלומדים

ב־31 באוקטובר 1517 כתב לותר בענווה לארכיבישוף אלברכט, וצירף את התזות שלו. לדבריו, כתב גם לבישוף שלו. אלברכט לא ענה. עד דצמבר כבר שלח את התזות לרומא.

תזה 50 אומרת שאילו ידע האפיפיור איך המטיפים שלו סוחטים את צאנו, היה מעדיף לראות את בזיליקת פטרוס הקדוש עולה באש. לותר רצה לעצור את הניצול, לא להפיל את הכנסייה.

מה קרה באמת

ממכתב מנומס לאדם מחוץ לחוק

4 שנים

לותר שלח עותקים לחברים. עד תחילת 1518 הודפסו התזות בלייפציג, בנירנברג ובבאזל, ותורגמו לגרמנית. לותר כתב שמעולם לא התכוון שיתפשטו כל כך רחוק.

בוויכוח בלייפציג ב־1519 הוא הרחיק לכת: גם ועידות הכנסייה יכולות לטעות. ב־1521 נידה אותו האפיפיור. באספת וורמס, מול הקיסר קרל החמישי, סירב לחזור בו מכתביו. בדיווח המודפס הוא אומר ״כאן אני עומד, איני יכול אחרת״, אולי לא במילותיו המדויקות. הנסיך שלו הסתיר אותו בטירה, והקיסר הכריז עליו כעל אדם מחוץ לחוק.

הדפוס היה המנוע.

מקור: המשיח או האנטיכריסט?

בית המלאכה של לוקאס קראנאך האב, ״פסיונל כריסטי אונד אנטיכריסטי״, ויטנברג, 1521

משמאל: ישו מגרש את החלפנים מבית המקדש. מימין: האפיפיור, בכתר המשולש שלו, יושב בין מטבעות ומסמכים חתומים, ואנשים משלמים. הכיתוב מונה את מה שהוא מוכר, וכתבי מחילה ביניהם.

• מי עשה את זה, ומתי? לוקאס קראנאך, חברו של לותר, בוויטנברג ב־1521, חודשים אחרי שלותר נודה. את הכיתובים מייחסים בדרך כלל לעמיתו של לותר, פיליפ מלנכתון. צד אחד בקרב.
• למי זה נועד? לגרמנים פשוטים. הכיתובים בגרמנית ולא בלטינית, והתמונות מדברות גם אל מי שאינו יודע לקרוא, כמו רוב האנשים אז.
• במה זה רוצה שתאמינו? ומה חסר? שהאפיפיור הוא האנטיכריסט, שמוכר את מה שישו נתן בחינם. מתחת לישו מובאים דבריו: ״חינם קיבלתם, חינם תנו״. מה שחסר: הטיעון של הכנסייה, וקתולים שגם הם תקפו את הניצול.

מיתוס

לותר הזועם מסמר בפטיש את 95 התזות לדלת כנסיית הטירה, ומכריז מלחמה על הכנסייה.

האמת

שום מקור מוקדם אינו מזכיר פטיש, ואיננו יודעים אם משהו נתלה בכלל. התיאור הראשון הוא של מלנכתון, מ־1546, אחרי מות לותר; מלנכתון הגיע לוויטנברג רק ב־1518. לותר עצמו אינו מזכיר דלת. ומלחמה בכנסייה? ב־1517 הוא רצה ויכוח ותיקון.

הראיות

ב־1961 טען ההיסטוריון הקתולי ארווין איזרלו שהתלייה לא התרחשה מעולם. ב־2006 נמצאה הערה של מזכירו של לותר, גאורג רֶרֶר: התזות נתלו על דלתות הכנסיות של ויטנברג. אבל גם רֶרֶר כתב עשרות שנים אחר כך. ואם זה קרה, זה היה שגרתי: דלתות הכנסיות שימשו לוח המודעות של האוניברסיטה. הוויכוח פתוח.

שאלה לבדיקה

מה קרה בוודאות ב־31 באוקטובר 1517?

התשובה: לותר שלח את התזות שלו במכתב לארכיבישוף אלברכט. נכון. המכתב נושא את התאריך הזה. אם משהו נתלה באותו יום גם על דלת, זה עדיין שנוי במחלוקת.

שאלה לבדיקה

איך הגיעו 95 טענות בלטינית לכל כך הרבה אנשים, כל כך מהר?

התשובה: מדפיסים בכמה ערים הדפיסו אותן, ואחר כך הופיע תרגום לגרמנית. נכון. עד תחילת 1518 הן הודפסו בלייפציג, בנירנברג ובבאזל, ועברו מיד ליד גם בגרמנית. לותר לא תכנן זאת.

שאלה לבדיקה

מה רצה לותר באוקטובר 1517?

התשובה: ויכוח, וסוף לניצול כתבי המחילה בתוך הכנסייה. נכון. הוא כתב לבישופים והציע ויכוח בין מלומדים. תזה 50 אפילו מגינה על האפיפיור מפני המטיפים שלו. השבר עם רומא בא מאוחר יותר, צעד אחר צעד.

מונחים

• תזות טענות קצרות שמלומד מציע להגן עליהן בוויכוח רשמי באוניברסיטה, שנקרא דיספוטציה. לותר כתב את 95 התזות שלו בלטינית.
• כתב מחילה הקלה שהעניקה הכנסייה הקתולית: ביטול חלק מהעונש, או את כולו, על חטאים שכבר הודו בהם ונמחלו. זכו בה בתפילה, בעלייה לרגל או בתשלום, ואפשר היה להשיג אותה גם למען מתים. נקראת גם אינדולגנציה.
• כור המצרף לפי האמונה הקתולית, מצב שאחרי המוות שבו נשמותיהם של מי שיזכו בגן עדן מזוככות מהעונש שעוד נותר להן, לפני שייכנסו אליו.
• פוגר משפחת סוחרים ובנקאים מאוגסבורג, מהעשירות באירופה בתחילת המאה ה־16. הם הלוו כסף לאפיפיורים, לנסיכים ולקיסרים.
• נידוי העונש הכבד ביותר של הכנסייה: ניתוק אדם מהסקרמנטים ומקהילת המאמינים.
• אספת וורמס רייכסטאג: אספה של נסיכי האימפריה הרומית הקדושה ושל עריה, שכינס הקיסר. ב־1521 היא התכנסה בעיר וורמס שעל הריין.
• פיליפ מלנכתון פיליפ מלנכתון (1497–1560), מלומד צעיר ומבריק שהגיע ללמד יוונית בוויטנברג ב־1518 והפך לעמיתו הקרוב ביותר של לותר.
• האנטיכריסט לפי האמונה הנוצרית, רמאי גדול שיופיע לפני אחרית הימים ויתחזה לקדוש. מחנהו של לותר החל לכנות כך את האפיפיורות.
• ויטנברג עיר בגרמניה. לותר לימד בה באוניברסיטה הקטנה שלה.
• לייפציג עיר בגרמניה, שבה נערך ויכוח של לותר. התזות הודפסו בה מוקדם.
• נירנברג עיר בגרמניה, שבה הודפסו התזות של לותר מוקדם.
• באזל עיר בשוויץ, שבה הודפסו התזות של לותר מוקדם.
• מגדבורג עיר בגרמניה. הארכיבישוף אלברכט כיהן בה, ורצה גם את מיינץ.
• מיינץ עיר בגרמניה. הארכיבישוף אלברכט רצה לכהן גם בה, ושילם לרומא בשביל זה.
• קרסוס אחד האנשים העשירים ביותר ברומא העתיקה, בימי יוליוס קיסר.
• יוליוס קיסר מצביא ושליט רומי מפורסם, שחי לפני תחילת הספירה הנוצרית.
• יוהאן טצל נזיר שמכר כתב מחילה חדש ממש מעבר לגבול לותר. הנסיך של לותר אסר את מכירתו בארצו.
• גוטנברג האיש שפיתח את הדפוס בעל האותיות הנעות באירופה. בסדנתו הודפסו טופסי מחילה מוקדם.
• אלברכט ארכיבישוף צעיר שקנה משרות בכנסייה ושילם לרומא עבור היתר מיוחד. חובו נשאר לבנקאים.
• קרל החמישי הקיסר שלפניו סירב לותר לחזור בו מכתביו, בוורמס.
• בזיליקת פטרוס הקדוש הכנסייה הגדולה ברומא. כסף ממכירת כתבי המחילה נועד לבנייתה מחדש.
• הנאצים המפלגה הגזענית שמשלה בגרמניה, והובילה לרצח היהודים בשואה.
• על היהודים ושקריהם חיבור של לותר, שבו קרא לשליטים לשרוף בתי כנסת ולהרוס בתים של יהודים.
• הכנסייה הלותרנית האוונגלית באמריקה כנסייה פרוטסטנטית בארצות הברית, שב־1994 דחתה רשמית את כתביו של לותר נגד היהודים.
• ועידות הכנסייה כינוסים רשמיים של מנהיגי הכנסייה, שבהם הוחלט על עניני אמונה.
• דוקטור לתאולוגיה תואר אקדמי גבוה בלימודי תאולוגיה, כלומר בלימודי האמונה הנוצרית.
• אפיפיור ראש הכנסייה הקתולית, שיושב ברומא.
• ארכיבישוף בישוף בכיר, שמנהל אזור גדול של כנסיות.

מקורות

• Martin Luther, Disputation on the Power and Efficacy of Indulgences (the Ninety-five Theses), 1517, trans. C. M. Jacobs, in Works of Martin Luther, vol. 1 (Philadelphia: A. J. Holman, 1915)
• Martin Luther, letters to Archbishop Albrecht of Mainz (31 October 1517) and to Christoph Scheurl (5 March 1518), in Preserved Smith, ed. and trans., Luther's Correspondence and Other Contemporary Letters, vol. 1 (Philadelphia: Lutheran Publication Society, 1913)
• Passional Christi und Antichristi, woodcuts by Lucas Cranach the Elder (Wittenberg: Johann Rhau-Grunenberg, 1521)
• Philip Melanchthon, preface to volume 2 of Luther's Latin works (Wittenberg, 1546)
• Martin Brecht, Martin Luther: His Road to Reformation, 1483–1521, trans. James L. Schaaf (Philadelphia: Fortress Press, 1985)
• Andrew Pettegree, Brand Luther: 1517, Printing, and the Making of the Reformation (New York: Penguin Press, 2015)
• Lyndal Roper, Martin Luther: Renegade and Prophet (London: Bodley Head, 2016)
• Erwin Iserloh, The Theses Were Not Posted: Luther Between Reform and Reformation, trans. Jared Wicks (Boston: Beacon Press, 1968)
• Volker Leppin and Timothy J. Wengert, "Sources for and against the Posting of the Ninety-Five Theses", Lutheran Quarterly 29 (2015)
• R. W. Scribner, For the Sake of Simple Folk: Popular Propaganda for the German Reformation (Cambridge University Press, 1981)
• Thomas Kaufmann, Luther's Jews: A Journey into Anti-Semitism, trans. Lesley Sharpe and Jeremy Noakes (Oxford University Press, 2017)

קרדיט תמונות

• פרדיננד פאוולס, ״לותר תולה את 95 התזות״, 1872 · Public domain · דף המקור
• לוקאס קראנאך האב, ״מרטין לותר״, 1528. אוספי מבצר קובורג · Public domain · דף המקור
• מרטין לותר, ״ויכוח להבהרת כוחם של כתבי המחילה״, דפוס נירנברג, 1517. דרך הספרייה הדיגיטלית העולמית · Public domain · דף המקור
• לוקאס קראנאך האב, ״פסיונל כריסטי אונד אנטיכריסטי״ (סבלות המשיח והאנטיכריסט), 1521 · Public domain · דף המקור