תרמופילאי וארטמיסיון

השערים החמים

פרש מול החומה

סוף הקיץ, 480 לפנה״ס. פרש פרסי רוכב בדרך צרה בין הר לים. לרוחב הדרך עומדת חומת אבן ישנה. מולה גברים מתעמלים, ואחרים יושבים ומסרקים את שערם הארוך.

הוא סופר אותם, ואיש לא טורח לגרש אותו. במחנה, קסרקסס מלך פרס צוחק לשמע הדיווח. הוא הביא את הצבא הגדול ביותר שהיוונים ראו מעולם, וכמה אלפי אנשים מתכוונים לעצור אותו כאן, במעבר שהיוונים קוראים לו תרמופילאי: ״השערים החמים״.

מאיפה הסיפור

כמעט הכול מאדם אחד

כמו במרתון, כמעט כל מה שאנחנו יודעים על הימים הבאים בא מאיש אחד: הרודוטוס, יווני שנולד בסביבות 484 לפנה״ס בהליקרנסוס, עיר שהייתה אז תחת שלטון פרס. הוא כתב כחמישים שנה אחרי הקרב, מסיפורים של ספרטנים, אתונאים, כוהנים ובני לוחמים.

לא פעם הרודוטוס מציין שהוא מפקפק בסיפור. אבל את הנאומים חיבר בעצמו, והמספרים שלו לעיתים קרובות בלתי אפשריים. מהצד הפרסי לא שרד שום תיאור.

עשר שנים קודם לכן, במרתון, הביסה אתונה כוח נחיתה פרסי. הפעם בא המלך בעצמו.

נקמת המלך

רקע

מלך חדש, חשבון ישן

אחרי מרתון, כותב הרודוטוס, זעם דריווש מלך פרס יותר מתמיד, ובמשך שלוש שנים גייס צבא גדול בהרבה. אז מרדה מצרים, וב־486 לפנה״ס מת דריווש. את מקומו תפס בנו קסרקסס, נכדו של כורש הגדול מצד אמו, אטוסה.

קסרקסס דיכא תחילה את המרד במצרים, ומעט אחר כך גם את המרד בבבל. בן דודו מרדוניוס, שכבר הוביל מסע אחד לעבר יוון, לחץ עליו להעניש את אתונה. הפעם, החליט קסרקסס, המלך עצמו יוביל את הצבא.

קסרקסס הראשון

המלך הגדול שחפר תעלה דרך הר וגישר את הים כדי להעניש את אתונה, כבש אותה ושרף אותה, וחזר הביתה מובס.

• נולד: בערך 518 לפנה״ס, פרס; בן דריווש הראשון ואטוסה, בת כורש
• נפטר: 465 לפנה״ס, נרצח בקשר בחצר המלוכה
• ניצחונות: דיכוי המרד במצרים, 484 לפנה״ס; תרמופילאי, 480 לפנה״ס; כיבוש אתונה, 480 לפנה״ס
• כישלונות: סלמיס, 480 לפנה״ס; פלטאה ומיקלה, 479 לפנה״ס (מצביאיו)

״כי נכמרו רחמיי כשחשבתי על קוצר חיי האדם, שהרי מכל ההמון הזה איש לא יהיה חי בעוד מאה שנה.״

ההכנות

תעלה דרך הר, גשר מעל הים

ההכנות נמשכו ארבע שנים. ליד הר אתוס, שמולו הטביעה סערה צי פרסי ב־492 לפנה״ס, חפרו פועלים במשך שלוש שנים תעלה באורך של כשני קילומטרים. לאורך חוף תראקיה הוקמו מחסני מזון.

בהלספונטוס, המצר בין אסיה לאירופה, קשרו המהנדסים ספינות זו לזו לשני גשרים באורך של כ־1.3 ק״מ. סערה ניפצה אותם. לפי הרודוטוס, קסרקסס ציווה להלקות את המצר ב־300 מלקות, ולומר לו: ״הו מים מרים, אדוננו מעניש אותך כך, כי פגעת בו אף שהוא לא פגע בך.״ באביב 480 לפנה״ס חצה הצבא על גשרים חדשים, שבעה ימים ושבעה לילות בלי הפסקה.

מקור: הרודוטוס סופר את הצבא

״…מספר האנשים שקסרקסס בן דריווש הוביל עד כף ספיאס ועד תרמופילאי היה חמישה מיליון, מאתיים שמונים ושלושה אלף, מאתיים ועשרים.״

בדוריסקוס שבתראקיה, מספר הרודוטוס, ספרו את הצבא כך: מילאו שוב ושוב מתחם מגודר שהכיל 10,000 איש. לתוצאה הוא מוסיף את הצי, הפרשים ובעלי הברית, ואז מכפיל את הכול כדי לכלול את המשרתים.

• איך הגיע הרודוטוס למספר כל כך מדויק? בחשבון, לא בספירה: ספינות כפול הצוות שהניח, הערכות משלו, ואז הכול כפול שניים, בהנחה שהנלווים היו כמספר הלוחמים, ״לא יותר ולא פחות״. גם מספר מדויק יכול להיות ניחוש.
• במה מפקפק הרודוטוס עצמו? באוכל. הוא מחשב את מנת הדגן היומית ותוהה איך הספיקה. דרך אחת וכמה מעיינות לא יכלו להאכיל ולהשקות מיליונים.
• למה שהשומעים היוונים ישמחו במספר עצום? אויב גדול יותר עושה ניצחון גדול יותר. רוב ההיסטוריונים היום מעריכים את הצבא בכ־100,000 עד 300,000 איש, ויש שמעריכים פחות.

אתונה

כסף, ספינות וחומת עץ

ב־483 או ב־482 לפנה״ס גילו כורים אתונאים עורק כסף עשיר במכרות לאוריון. במקום לחלק את הרווח, עשר דרכמות לכל אזרח, שכנע תמיסטוקלס את האתונאים לבנות ספינות מלחמה: 200 טרירמות, לפי הרודוטוס. לאתונה היה עכשיו הצי הגדול ביוון.

אז אמר האורקל בדלפי לאתונאים לברוח אל קצות הארץ. כשהתחננו לתשובה שנייה, הבטיח להם ש״חומת עץ״ לא תיפול, והזכיר את האי סלמיס. תמיסטוקלס אמר שחומת העץ היא הספינות. יש היסטוריונים שחושדים שהאורקל השני לוטש אחרי המלחמה.

הברית

היוונים שאמרו לא

קסרקסס שלח כרוזים ודרש ״אדמה ומים״, סימני כניעה. תסליה, תבאי וערים רבות אחרות נענו; היוונים קראו לזה מדיזם. מאתונה ומספרטה לא ביקש; שנים קודם לכן הן הרגו את הכרוזים של דריווש.

בסתיו 481 לפנה״ס התכנסו הערים שסירבו באיסתמוס של קורינתוס, רצועת היבשה הצרה שמחברת את הפלופונסוס לשאר יוון, וכרתו את הברית ההלנית, בפיקוד ספרטה. באביב 480 יצא צבא ראשון של 10,000 הופליטים צפונה, אל עמק טמפה, אבל נסוג אחרי ימים ספורים, ותסליה עברה לצד פרס.

התוכנית החדשה: צבא בתרמופילאי, מעבר צר יותר וקרוב יותר לבית, והצי בארטמיסיון, בקצה הצפוני של אובויה, קרוב מספיק כדי שכל אחד מהם ידע מה קורה לשני.

להחזיק בשערים

המקום

דרך בין צוק לים

תרמופילאי פירושו ״השערים החמים״, על שם המעיינות החמים שבו. הדרך נדחקה בין הר קלידרומוס לים בשלושה מקומות צרים. במקום האמצעי, שבו עמדו היוונים, רוחבה היה 15 עד 20 מטרים בלבד, וחומה ישנה שבנו אנשי פוקיס חסמה אותה. היוונים בנו אותה מחדש.

היום רואים שם מישור רחב. מאז 480 לפנה״ס הביאו הנהרות והמעיינות כל כך הרבה סחף, שקו החוף התרחק קילומטרים. ולמעבר הייתה נקודת תורפה: שביל מעל ההר שמאחוריו. היוונים שמעו עליו רק כשהגיעו.

מי היה שם

לא שלוש מאות

כ־7,000

הרודוטוס מונה 300 ספרטנים, כ־2,800 איש מערים אחרות בפלופונסוס, 700 מתספיאי, 400 מתבאי, 1,000 מפוקיס, ואת הלוקרים, בלי לציין את מספרם. בסך הכול כ־7,000 איש לפי ההערכה המודרנית, ועוד ההלוטים ששירתו את הספרטנים.

למה כל כך מעט? אלה היו ימי הקרנאה, חג שבו ספרטה לא יצאה למלחמה, ואת שאר בעלי הברית עיכבו המשחקים האולימפיים, שנערכו באותו זמן. לאונידס הוביל כוח חלוץ; הצבאות הגדולים היו אמורים לבוא אחריו. היסטוריונים רבים חושדים שבני הפלופונסוס גם העדיפו להגן על האיסתמוס, קרוב לבית. ה־300 נבחרו מבין ספרטיאטים שהיו להם בנים בחיים, כדי שאף משפחה לא תיכחד.

לאונידס

בנו השלישי של מלך, שלא ציפה לכתר, נשלח צפונה בראש כוח חלוץ, ונכנס להיסטוריה כי נשאר כשהמעבר כבר אבד.

• נולד: לא ידוע; אולי בסביבות 540 לפנה״ס, ספרטה, לבית המלוכה האגיאדי, שייחס את עצמו להרקלס
• נפטר: סוף הקיץ 480 לפנה״ס, תרמופילאי, בקרב, ביום השלישי; קסרקסס ציווה לנעוץ את ראשו על מוט
• ניצחונות: תרמופילאי, היום הראשון והשני: כל ההתקפות נהדפו
• כישלונות: תרמופילאי, היום השלישי, 480 לפנה״ס

״אם יישאר, יותיר אחריו שם של תהילה גדולה, ושגשוגה של ספרטה לא יימחה.״

נקודת החלטה

אתם לאונידס, מלך ספרטה.

סוף הקיץ 480 לפנה״ס, ליד החומה הפוקית

הצבא הפרסי ממלא את מישור טרכיס, קילומטרים ספורים ממערב לחומה שלכם. יש לכם כ־7,000 איש; הצבאות הגדולים נשארו בבית בגלל החגים. הצי מחכה בארטמיסיון.

הקצינים מהפלופונסוס רוצים לסגת אל האיסתמוס, השער אל עריהם, ולהגן עליו. אנשי פוקיס ולוקריס, שבתיהם ממש מאחורי המעבר, זועמים. אלף אנשי פוקיס שומרים על השביל בהר.

מה אתם עושים?

• להחזיק בחומה ולשלוח שליחים לבקש תגבורת המעבר נשאר סגור והאגף של הצי מוגן. אבל אתם מהמרים שהעזרה תגיע לפני שהפרסים ימצאו דרך לעקוף אתכם, ושבעלי הברית יישארו איתכם עד אז.
• לסגת אל האיסתמוס, כפי שרוצים בני הפלופונסוס הצבא שלכם כנראה ישרוד. אבל פוקיס, לוקריס ובויאוטיה יעברו מיד לצד פרס, הצי בארטמיסיון יישאר עם אויבים מאחוריו, ואתונה תישאר פתוחה. הרודוטוס טוען שבלי ספינות אתונה, חומה באיסתמוס הייתה חסרת תועלת: הצי הפרסי היה יכול להנחית חיילים מאחוריה.
• להשאיר משמר אחורי בחומה ולשלוח את השאר לבצר את האיסתמוס פשרה שמחלישה את שני המקומות. שבעת אלפים הם כבר מעט מדי בשביל המעבר; כוח קטן יותר יתעייף מהר יותר, והאנשים באיסתמוס יהיו מעטים מכדי לשנות משהו.

מה קרה בפועל

להחזיק בחומה ולשלוח שליחים לבקש תגבורת

לפי הרודוטוס, בני הפלופונסוס רצו לסגת, אבל לאונידס, כשראה את זעמם של אנשי פוקיס ולוקריס, הצביע בעד להישאר, ושלח לערים לבקש עזרה.

ההחזקה במעבר שמרה על התוכנית כולה: הצבא הגן על הצי, והצי הגן על הצבא. נסיגה הייתה מוסרת את מרכז יוון לפרס בלי קרב, כשבעלי הברית מהצפון מסתכלים. ההיסטוריון ג׳יימס אוונס הצביע על המלכוד: בעלות הברית הוותיקות של ספרטה בפלופונסוס ובעלות הברית החדשות מצפון לאיסתמוס רצו דברים שונים, ולאונידס היה צריך לשמור על שתיהן.

נקודת החלטה

אתם קסרקסס, מלך המלכים.

סוף הקיץ 480 לפנה״ס, במחנה שלכם במישור טרכיס

הסייר מדווח על ספרטנים מול חומה, חלקם מתעמלים וחלקם מסרקים את שערם הארוך; את מי שעומד מאחורי החומה לא יכול היה לראות. דמרטוס, לשעבר מלך ספרטה ועכשיו איש חצרכם, מזהיר: כך מתכוננים הספרטנים כשהם עומדים לסכן את חייהם.

בנקודות הצרות ביותר הדרך רחבה בקושי כדי עגלה אחת. הצי שלכם, אחרי סערה קשה, עדיין בדרך אל המעגן באפטאי, מול הצי היווני.

מה אתם עושים?

• לתקוף מיד: שום צבא לא יעמוד מול מספרים כאלה אולי תשברו אותם ביום הראשון. אבל ברצועה צרה כל כך רק מאות ספורות מאנשיכם יכולים להילחם בבת אחת, והצי שלכם עוד לא מוכן להכות באותו זמן.
• לחכות כמה ימים: אולי יאבדו את האומץ, והצי יספיק להגיע אם היוונים יברחו, קיבלתם את המעבר בחינם. אם לא, הפסדתם רק ימים, ותוכלו לתקוף ביבשה ובים בעת ובעונה אחת.
• לחפש דרך אחרת: לתחקר את המקומיים ולסרוק את ההר רעיון טוב, ובסוף הוא זה שיכריע. אבל אף מורה דרך עוד לא הופיע, ושבילי הרים אפשר לחסום במעט מגינים.

מה קרה בפועל

לחכות כמה ימים: אולי יאבדו את האומץ, והצי יספיק להגיע

לפי הרודוטוס, קסרקסס חיכה ארבעה ימים בציפייה שהיוונים יברחו. ביום החמישי, זועם על חוצפתם, שלח את המדים והקיסים להביא אותם אליו חיים.

הרודוטוס מספר סיפור על יהירות. היסטוריונים רבים רואים סיבות טובות יותר: חלק מהצבא עוד היה בדרך, הצי היה צריך זמן, והקרבות ביבשה ובים נערכו בפועל באותם ימים, כאילו לפי תוכנית.

מקור: חופשיים, אבל לא לגמרי

״כך גם הלקדמונים: כשהם נלחמים כל אחד לבדו, הם אמיצים ככל אדם חי, וכשהם יחד, הם הלוחמים הטובים בעולם. חופשיים הם, אבל לא חופשיים לגמרי: החוק הוא אדונם, והם יראים ממנו הרבה יותר משאנשיך יראים ממך.״

דמרטוס, מלך ספרטני שהודח בסביבות 491 לפנה״ס, ברח לפרס וצעד עם קסרקסס. הרודוטוס מביים כמה שיחות ביניהם; בזו שואל קסרקסס אם היוונים יעזו להילחם.

• מי יכול היה לשמוע את השיחה הפרטית הזאת? רק קסרקסס ודמרטוס. צאצאי דמרטוס עוד החזיקו אדמות באסיה הקטנה בימי הרודוטוס ואולי סיפרו סיפורי משפחה, אבל המילים הן של הרודוטוס. זו סצנת ״היועץ החכם״ שלו: היועץ מזהיר, המלך צוחק, והמאורעות מוכיחים שהיועץ צדק.
• איזה ניגוד הרודוטוס משרטט? אנשים חופשיים שמצייתים לחוק שקיבלו על עצמם, מול נתינים שמצייתים לאדון מפחד. בתרמופילאי, קצינים פרסים מצליפים בחייליהם כדי שיתקדמו.
• האם זה הוגן כלפי הפרסים? זה אידיאל יווני שנכתב ליוונים. החיילים הפרסים תקפו באומץ שלושה ימים, והרודוטוס עצמו משבח את אומץ ליבם במקומות אחרים.

היום הראשון והשני

הרבה בני אדם, מעט גברים

המדים והקיסים תקפו ראשונים, ורבים מהם נפלו. בכך הבהירו לכולם, כותב הרודוטוס, ״שיש ביניהם הרבה בני אדם, אבל מעט גברים״.

אז באו הטובים שבחיילי קסרקסס, בני האלמוות. גם הם לא הצליחו: החניתות שלהם היו קצרות יותר, ומול פלנקס במעבר הצר המספרים לא הועילו. הספרטנים היו מפנים עורף כאילו הם בורחים, ואז מסתובבים ומכים ברודפים. שלוש פעמים, כותב הרודוטוס, קפץ המלך ממושבו מפחד לגורל צבאו. גם היום השני עבר כך.

השביל שמעל ההר

בגידה

אדם ממאליס

אז בא אל קסרקסס אדם מקומי: אפיאלטס, ממאליס, הארץ שסביב טרכיס. בתקווה לגמול נדיב הוא הציע להוביל את הפרסים מעל ההר אל העורף של היוונים.

בשעת הדלקת הנרות יצאו הידרנס ובני האלמוות במעלה הערוץ של נהר אסופוס, וטיפסו כל הלילה בין עצי אלון. סמוך לפסגה חיכו אלף אנשי פוקיס.

נקודת החלטה

אתם מפקדים על אלף אנשי פוקיס בהר.

שחר היום השלישי, ליד ראש השביל

התנדבתם לשמור על השביל הזה, שמוביל גם אל ארצכם, פוקיס. הלילה היה שקט, בלי משב רוח. עכשיו, באור הראשון, אתם שומעים רגליים רבות רומסות עלי אלון יבשים.

אנשיכם קופצים ומתחמשים. פתאום האויב בין העצים, הרבה יותר אנשים מכם, וחצים כבר נופלים. אינכם יודעים מי הם, ולאן הם הולכים.

מה אתם עושים?

• לעמוד במקום ולחסום את השביל אנשיכם יילחמו באומץ, אבל אלף הופליטים לא יחזיקו רמה רחבה ומיוערת מול כוח גדול בהרבה עם קשתים. כנראה תכותרו ותיהרגו, אף שאולי תקנו ללאונידס כמה שעות.
• לסגת אל הפסגה, שם אפשר לעמוד ולהילחם אנשיכם בטוחים יותר ועדיין יכולים להילחם. אבל אם לא אתם המטרה, האויב יכול פשוט לעבור על פניכם ולהמשיך לרדת בשביל.
• לשלוח רצים ללאונידס מיד ולסגת לעבר המעבר לאונידס יקבל את האזהרה הברורה ביותר. אבל נסיגה במורד ההר מול אויב עם קשתים מסוכנת, והיא משאירה את השביל פתוח.

מה קרה בפועל

לסגת אל הפסגה, שם אפשר לעמוד ולהילחם

אנשי פוקיס רצו אל הפסגה, בטוחים שהם המטרה, והתכוננו למות. הפרסים התעלמו מהם והמשיכו לרדת. עם עלות השחר רצו תצפיתנים אל המעבר עם הבשורה.

הרודוטוס לא מאשים אותם במפורש. יש היסטוריונים שרואים כאן אובדן עשתונות או תכנון כושל; אחרים חושבים שאלף איש לא יכלו להחזיק רמה רחבה בלילה. אנשי פוקיס חשבו קודם כול על ארצם, שאליה הוביל השביל.

נקודת החלטה

אתם לאונידס.

בוקר היום השלישי, ליד החומה הפוקית

עם שחר רצו התצפיתנים מן ההרים: הפרסים עברו את ההר, ובתוך שעות יגיעו לדרך שמאחוריכם. עריקים אמרו את אותו הדבר בלילה.

חלק מבעלי הברית רוצים לעזוב מיד. צבא שלם שנסוג בדרך החוף עלול להירמס תחת פרסות הפרשים. הצי עדיין זקוק לכך שהמעבר יוחזק. ומספרים שאורקל ניבא: ספרטה תיפול, אלא אם ימות מלך מצאצאי הרקלס.

מה אתם עושים?

• לסגת עם כולם, מיד אולי חלק יספיקו לחמוק לפני שהדרך תיסגר, אבל צבא שלם שמשתרך בדרך צרה, ופרשים מאחוריו, עלול להיטבח. והצי יישאר לבדו בארטמיסיון.
• לשלוח את רוב בעלי הברית הביתה ולהישאר עם משמר אחורי המשמר האחורי כמעט בוודאות ימות. אבל הוא יעכב את הפרסים עוד כמה שעות, כדי שהאחרים יתרחקו והצי יספיק לשמוע את הבשורה.
• להישאר ולהילחם עם כל הכוח שנותר שבעת אלפים יכולים להחזיק מעמד יותר מכמה מאות, אבל כולם יילכדו בין שני צבאות פרסיים. יוון תאבד צבא שהיא זקוקה לו מאוד לקרבות שעוד לפניה.

מה קרה בפועל

לשלוח את רוב בעלי הברית הביתה ולהישאר עם משמר אחורי

רוב בעלי הברית הלכו. לאונידס השאיר איתו את הספרטנים, את 700 אנשי תספיאי, שבחרו להישאר, ואת 400 התבאים, שלפי הרודוטוס החזיק בהם כבני ערובה. הנביא מגיסטיאס שלח הביתה את בנו היחיד, ונשאר.

הרודוטוס מכיר שתי גרסאות: בעלי הברית עזבו מרצונם, או שלאונידס שלח אותם. הוא מעדיף את השנייה: לאונידס הציל את חייהם, אבל נשאר בעצמו, למען התהילה ובגלל האורקל. אחרים מציעים משמר אחורי שחיפה על הנסיגה. הוויכוח נמשך עד היום.

היום השלישי

קרב בצל

בשעת הבוקר המאוחרת תקף קסרקסס. הפעם יצאו היוונים אל מעבר לחומה, אל החלק הרחב של הדרך. קצינים פרסים דחפו את חייליהם קדימה בשוטים; רבים נדחקו לים וטבעו.

כשהחניתות נשברו, נלחמו היוונים בחרבות. לאונידס נפל; נפלו גם שניים מאחיו של קסרקסס. אז הופיעו בני האלמוות מאחור. היוונים נסוגו אל גבעה נמוכה מאחורי החומה, והתבאים נפרדו מהם ונכנעו. האחרים נלחמו, כותב הרודוטוס, ״בחרבותיהם, מי שעוד נותרה לו חרב, ובאגרופים ובשיניים״, עד שהחצים קברו אותם.

לפני הקרבות סיפר איש מטרכיס לספרטני בשם דיאנקיס שחיצי הפרסים יסתירו את השמש. ״ידידנו מטרכיס״, ענה, ״מביא לנו בשורה טובה: אם המדים יסתירו את השמש, נילחם בהם בצל ולא בשמש.״

תרמופילאי: מי מול מי

סוף הקיץ 480 לפנה״ס (אוגוסט או ספטמבר), שלושה ימי לחימה

מעבר תרמופילאי, בין הר קלידרומוס למפרץ המאלי

בעלי הברית היוונים בפיקוד ספרטה

• מפקדים: לאונידס, מלך ספרטה, דמופילוס, מפקד אנשי תספיאי, לאונטיאדס, מפקד התבאים
• כוחות: כ־5,200, ועוד הלוקרים (הרודוטוס); כ־7,400 (דיודורוס (מאות שנים אחר כך)); 11,200 (חשבון שלו, בהנחה של 6,000 לוקרים) (פאוסניאס); כ־7,000, ועוד הלוטים (הערכה מודרנית)
• אבדות: כ־4,000 הרוגים, הלוטים בכללם (הרודוטוס, כל שלושת הימים); כל ה־300 מלבד שניים (חלקם נפלו כבר ביום הראשון והשני), ואנשי תספיאי שנשארו; רוב התבאים נשבו (הרודוטוס)

הרשימה של הרודוטוס לא סופרת את הלוקרים ואת ההלוטים.

צבא האימפריה הפרסית

• מפקדים: המלך קסרקסס, הידרנס, מפקד בני האלמוות, אפיאלטס ממאליס, מורה הדרך
• כוחות: 2,641,610 לוחמים; 5,283,220 עם המשרתים (הרודוטוס); 800,000 (קטסיאס); כ־70,000 עד 300,000 (הערכות מודרניות)
• אבדות: 20,000, מספר שאי אפשר לבדוק (הרודוטוס)

התוצאה: ניצחון פרסי אחרי שלושה ימים. הדרך דרומה נפתחה: פוקיס, בויאוטיה ואתונה היו הבאות בתור.

למה הפער? להרודוטוס לא היו רשימות גיוס. הוא כפל ניחושים זה בזה, ואז הכפיל את התוצאה בשביל המשרתים. רוב ההיסטוריונים היום מעריכים את צבא היבשה בכ־100,000 עד 300,000 איש, וגם זה הישג אדיר של אספקה.

קרב תרמופילאי

480 לפנה״ס, שלושה ימי קרב אחרי ארבעה ימי המתנה

בסוף הקיץ 480 לפנה״ס המלך קסרקסס ממתין במישור טרכיס, מול מעבר צר בין ההר לים, השולט על הדרך דרומה אל יוון. לאונידס, מלך ספרטה, והספרטנים עומדים לפני החומה הפוקית, ואלף אנשי פוקיס שומרים על השביל שמעל ההר.

המפה מסתמכת על הרודוטוס 7.175–7.233 ועל המחקר הגאולוגי של קראפט ועמיתיו (1987), שמיקם את קו החוף של 480 לפנה״ס ואת המרחקים בין ״השערים״. הצפון למעלה. רצועת היבשה בין ההר לים מצוירת רחבה פי עשרה עד שלושים מרוחבה האמיתי (כ־20 מטרים בשער האמצעי), כדי שהיחידות ייראו.

מסלול השביל מעל ההר שנוי במחלוקת: יש שלוש הצעות עיקריות, והקו כאן סכמטי. גם המקום המדויק של אנשי פוקיס, גודל הכוחות ומקום המחנה הפרסי, שהשתרע במישור טרכיס ממערב למפה, משוערים. גם המקום שממנו צפה קסרקסס אינו ידוע; המקום המסומן הוא ניחוש מודרני.

שלבי הקרב

• החומה וההמתנה היוונים בונים מחדש את החומה הפוקית, והספרטנים מתייצבים לפניה. אלף אנשי פוקיס שומרים על השביל בהר. במישור טרכיס מחכה קסרקסס ארבעה ימים.
• היום הראשון והשני: ההתקפות נהדפות המדים והקיסים, ואחריהם בני האלמוות, מסתערים מזרחה לאורך הרצועה. במעבר הצר המספרים לא עוזרים; היחידות היווניות נלחמות בתורות. קסרקסס צופה, אולי משלוחת ההר.
• לילה: השביל מעל ההר בשעת הדלקת הנרות מוביל הידרנס את בני האלמוות במעלה ערוץ האסופוס ומעל ההר. עם שחר הם מפתיעים את אנשי פוקיס, שנסוגים אל הפסגה. הפרסים ממשיכים בדרכם.
• היום השלישי: רוב בעלי הברית עוזבים רוב בעלי הברית צועדים מזרחה לפני שהדרך נסגרת. הספרטנים, אנשי תספיאי והתבאים נשארים, ויוצאים אל החלק הרחב של הדרך לפגוש את התקפת הבוקר של קסרקסס.
• העמידה האחרונה על הגבעה לאונידס נופל. כשבני האלמוות יורדים מאחוריהם, היוונים נסוגים אל גבעת קולונוס. התבאים נכנעים; האחרים נופלים תחת החצים במקום שבו הם עומדים.

האסטרטגיה

• יוונים: היוונים מחזיקים את הרצועה הצרה, שבה המספר לא עוזר. הספרטנים עומדים לפני החומה הפוקית, ואלף אנשי פוקיס שומרים על השביל שמוביל גם אל ארצם. כשהשביל נפתח לפרסים, לאונידס שולח את רוב בעלי הברית הביתה ונשאר עם משמר אחורי.
• פרסים: קסרקסס שולח את המדים והקיסים, ואחריהם את בני האלמוות, לדחוק את היוונים לאורך הרצועה. אז מציע אפיאלטס ממאליס להוביל את הפרסים מעל ההר אל העורף היווני, בתקווה לגמול נדיב, ובעקבותיו הידרנס ובני האלמוות עולים במעלה ההר כדי לתקוף את היוונים מאחור.

מה הכריע: הרצועה הצרה החזיקה יומיים, כי שם המספר לא עזר לפרסים. ביום השלישי הכריע השביל מעל ההר: בני האלמוות הגיעו מאחור בעזרת מורה הדרך ממאליס, והעמידה על הגבעה נמחצה.

אחרי הקרב

המלך והגופה

קסרקסס ציווה לערוף את ראשו של לאונידס ולנעוץ אותו על מוט. הרודוטוס מופתע: לדבריו, אין עם שמכבד לוחמים אמיצים יותר מהפרסים.

הוא מעריך את ההרוגים הפרסים ב־20,000, מספר שאיש אינו יכול לבדוק, ואת ההרוגים היוונים בכ־4,000, הלוטים בכללם. מתוך 300 הספרטנים נפלו 298. פאוסניאס, שכתב כשש מאות שנה אחר כך, מספר שעצמות לאונידס הובאו הביתה לספרטה ארבעים שנה אחרי הקרב.

מקור: לך ואמור לספרטנים

״ארבעת אלפים לוחמים, פרח ארץ פלופס, / עמדו כאן מול שלוש מאות רבבות.״

״לך ואמור לספרטנים, עובר אורח, / כי כאן אנו שוכבים, נאמנים לדבריהם.״

לפי הרודוטוס, האמפיקטיונים הקימו על קברי הנופלים אבנים עם השורות האלה: הראשונה לכל מי שנלחם, השנייה לספרטנים. את שם המחבר, המשורר סימונידס, הוא מזכיר רק בכתובת שלישית, לזכר הנביא מגיסטיאס.

• האבן הראשונה מדברת על ארבעת אלפים. מה זה מלמד על ״ה־300״? שהיוונים עצמם זכרו אלפים, לא שלוש מאות. ו״שלוש מאות רבבות״, שלושה מיליון, מראות שמספרי האויב נופחו כבר מההתחלה.
• לדבריו של מי נאמנים המתים? לדבריה של ספרטה: הפקודות שלה ודרך החיים שלה. מתרגמים אחרים כותבים ״חוקים״ או ״פקודות״: כל תרגום הוא כבר פרשנות.

ארטמיסיון: החצי השני של התוכנית

בים

הצי בארטמיסיון

בזמן שלאונידס החזיק במעבר, החזיקו 271 טרירמות יווניות, יותר ממחציתן אתונאיות, במצר שליד ארטמיסיון. המפקד היה הספרטני אוריביאדס; תמיסטוקלס פיקד על האתונאים. תפקידם: למנוע מהצי הפרסי להנחית חיילים מאחורי לאונידס.

סופה בת שלושה ימים מול מגנסיה כבר הטביעה, לפי הרודוטוס, לפחות 400 ספינות פרסיות. ובכל זאת, כשראו היוונים כמה נותרו, הם רצו לברוח. הרודוטוס טוען שאנשי אובויה שיחדו את תמיסטוקלס כדי שהצי יישאר, סיפור שאולי מקורו באויביו של תמיסטוקלס בשנים מאוחרות יותר.

ארטמיסיון: מי מול מי

סוף הקיץ 480 לפנה״ס, באותם ימים שבהם נלחמו בתרמופילאי

המצר בין כף ארטמיסיון שבצפון אובויה לבין אפטאי שבמגנסיה

הצי היווני

• מפקדים: אוריביאדס מספרטה, המפקד העליון, תמיסטוקלס, מפקד האתונאים, אדימנטוס, מפקד הקורינתים
• כוחות: 271 טרירמות, ואחר כך 324 (הרודוטוס); 280 (דיודורוס)
• אבדות: ספינות רבות; מחצית הספינות האתונאיות נפגעו ביום השלישי (הרודוטוס)

יותר ממחצית הספינות היו של אתונה.

הצי המלכותי הפרסי

• מפקדים: ארבעה אדמירלים, ביניהם אחיו של קסרקסס אריאביגנס ואכמנס
• כוחות: 1,207 טרירמות בצאת המסע (הרודוטוס); כ־600 עד 1,200 בצאת המסע (הערכות מודרניות)
• אבדות: לפחות 400 בסערה (הרודוטוס, לפני הקרב); 30 ספינות נתפסו ביום הראשון; 200 נטרפו מול אובויה; אבדות כבדות ביום השלישי (הרודוטוס, בקרב)

התוצאה: ללא הכרעה. אחרי שלושה ימים נסוגו היוונים דרומה, כשנודע להם שתרמופילאי נפלה. שני הציים ייפגשו שוב בסלמיס.

אייסכילוס, שנלחם במלחמה, מנה 1,207 ספינות כבר ב־472 לפנה״ס, אבל בצי שבסלמיס; הרודוטוס משתמש באותו מספר לצי שיצא לדרך. אף אחד לא יודע כמה מהן הגיעו בפועל לארטמיסיון.

הקרב בארטמיסיון

480 לפנה״ס, שלושה ימים, במקביל לתרמופילאי

בסוף הקיץ 480 לפנה״ס, באותם ימים שבהם נלחמים בתרמופילאי, עומדים במצר שליד ארטמיסיון 271 טרירמות יווניות, יותר ממחציתן אתונאיות. כ־15 ק״מ משם, באפטאי, מעוגן שאר הצי הפרסי.

קווי החוף של היום, משורטטים מנתוני OpenStreetMap; הצפון למעלה. תרמופילאי נמצאת כ־60 ק״מ מערבה. המהלכים לפי הרודוטוס 7.179–7.196 ו־8.1–8.23.

מקומה של אפטאי שנוי במחלוקת: רוב החוקרים מציבים אותה ליד פלטניאס של היום, כ־15 ק״מ צפונית לארטמיסיון, וזה המקום כאן. גם המסלול של 200 הספינות, ואפילו קיומן, מוטלים בספק. ״החלולים״ של אובויה, שבהם נטרפו, נמצאים הרחק מדרום למפה. ספירות הימים של הרודוטוס עצמו לקרבות ביבשה ובים לא מתיישבות זו עם זו. מספרי הספינות ומקומם המדויק של הציים משוערים.

שלבי הקרב

• הסערה וההגעה סערה מול מגנסיה מטביעה, לפי הרודוטוס, לפחות 400 ספינות פרסיות. שאר הספינות עוגנות באפטאי. מעבר למצר, כ־15 ק״מ משם, מחכות 271 טרירמות יווניות.
• מלכודת סביב אובויה הפרסים שולחים 200 ספינות להקיף את אובויה, מעבר לסקיאתוס והרחק מעיני היוונים, ולחסום להם את הדרך הביתה. סקיליאס, צוללן יווני בשירות הפרסים, עורק ומזהיר אותם.
• היום הראשון: הטבעת לקראת ערב יוצאים היוונים לים. כשהם מכותרים, הם מסתדרים במעגל, אילי הניגוח פונים החוצה, ואז מסתערים ולוכדים 30 ספינות. בלילה מטביעה סערה את 200 הספינות מול אובויה.
• היום השני והשלישי עוד 53 ספינות אתונאיות מגיעות. ביום השלישי, יום העמידה האחרונה בתרמופילאי, הפרסים תוקפים במערך של חצי סהר. שני הצדדים סובלים קשות.
• הבשורה מתרמופילאי בערב מגיעה סירה עם הבשורה מתרמופילאי. הצי היווני חומק דרומה, האתונאים אחרונים. למחרת כובשים הפרסים את צפון אובויה.

האסטרטגיה

• הצי היווני: הצי היווני נשאר במצר כדי למנוע מהצי הפרסי להנחית חיילים מאחורי לאונידס. כשהוא מכותר, הוא עומד במעגל עם אילי הניגוח החוצה, ואז מסתער.
• הצי הפרסי: לפי הרודוטוס שולח הצי הפרסי 200 ספינות להקיף את אובויה, מעבר לסקיאתוס ומחוץ לעיני היוונים, כדי לחסום להם את הדרך הביתה. הצי הראשי תוקף במערך של חצי סהר. מספר הספינות ומסלולן שנויים במחלוקת.

מה הכריע: לא היה כאן מנצח בים: הצי היווני החזיק את המצר רק כל עוד החזיק לאונידס את המעבר. כשנודע שתרמופילאי נפלה, נסוג הצי דרומה.

הבשורה

סירה מתרמופילאי

אתונאי בשם אברוניכוס חיכה בתרמופילאי עם ספינה מהירה, מוכן להביא לצי כל ידיעה. בערב היום השלישי הוא הגיע. הצי יצא מיד, הקורינתים ראשונים והאתונאים אחרונים.

ליד מקורות המים ציווה תמיסטוקלס לחרוט בסלעים מסרים ליוונים מיוניה ששירתו בצי הפרסי: לעבור לצד היוונים, או לפחות להילחם ברפיון. הקרב הסתיים ללא הכרעה, אבל הצוותים למדו שאפשר לעמוד מול הצי הפרסי. בפעם הבאה ייפגשו הציים בסלמיס.

אחרי השערים

מה בא אחר כך

• 480 לפנה״ס הפרסים צועדים דרומה. פוקיס ובויאוטיה נכבשות, ותבאי מצטרפת לפרס.
• ספטמבר 480 לפנה״ס אתונה מתפנה. הפרסים שורפים את האקרופוליס.
• סוף ספטמבר 480 לפנה״ס הקרב בסלמיס (בשיעור הבא).
• 479 לפנה״ס הניצחונות בפלטאה ובמיקלה מסיימים את הפלישה.
• בערך 440 לפנה״ס עצמות לאונידס מובאות לספרטה, לפי פאוסניאס.
• בערך 430 לפנה״ס הרודוטוס מפרסם את ה״היסטוריות״, והסיפור מקבל את צורתו לדורות.
• 279 לפנה״ס גאלים פולשים עוקפים את המעבר באותו שביל הררי.
• 191 לפנה״ס הרומאים עוקפים כך את המלך אנטיוכוס השלישי ומנצחים.
• 1814 ז׳אק־לואי דויד משלים את ״לאונידס בתרמופילאי״.
• 1941 כוחות בריטיים, אוסטרליים וניו־זילנדיים מעכבים בתרמופילאי את הפלישה הגרמנית.
• 2006 הסרט ״300״ הופך את הקרב לפנטזיה של קומיקס.

מיתוס

שלוש מאות ספרטנים לבדם החזיקו בתרמופילאי.

האמת

כ־7,000 יוונים החזיקו במעבר ביומיים הראשונים. ביום האחרון נשארו עם הספרטנים גם 700 אנשי תספיאי, 400 תבאים וההלוטים. רוב ההרוגים היוונים, כ־4,000 במספר, לא היו ספרטנים. אנשי תספיאי, שנשארו מבחירה ומתו לצד הספרטנים, הם הגיבורים שנשכחו.

הראיות

הרודוטוס 7.202, 7.222, 8.25, ו״ארבעת אלפים״ על האנדרטה עצמה. הסרט ״300״ מציג ספרטנים בחזה חשוף במקום בשריון הברונזה שבתמונה, והופך את אפיאלטס לספרטני מעוות; אצל הרודוטוס הוא ממאליס.

מיתוס

כשקסרקסס דרש מהם למסור את כלי הנשק, ענה לאונידס: ״בוא וקח אותם״ (מולון לבה).

האמת

שתי המילים מופיעות לראשונה באוסף אמרות ספרטניות המיוחס לפלוטרכוס, כ־580 שנה אחרי הקרב. הרודוטוס, שכתב בזמן שעוד חיו אנשים שזכרו את המלחמה, לא מכיר אותן. סיפור על תשובה מתריסה היה קיים קודם, אבל הניסוח המושלם הוא ליטוש מאוחר.

הראיות

פלוטרכוס, ״אמרות ספרטניות״ (מוראליה 225); גרסה ארוכה ומוקדמת יותר של התשובה מופיעה אצל דיודורוס 11.5.4–5, כנראה מפי ההיסטוריון אפורוס מהמאה ה־4 לפנה״ס. אותו אוסף שם בפי לאונידס גם את הבדיחה על הקרב בצל, שהרודוטוס מייחס לדיאנקיס: אמרות נודדות אל השם המפורסם ביותר.

מקור: תרמופילאי של צייר

ציור שמן, שדויד החל ב־1799 וסיים ב־1814, כ־2,300 שנה אחרי הקרב

דויד סיים את הציור ב־1814, כשצבאות בעלות הברית פלשו לצרפת והאימפריה של נפוליאון קרסה.

• מה בציור בא מהרודוטוס, ומה מומצא? מהרודוטוס: המזבח של הרקלס, אבי השושלת של לאונידס, והשקט שלפני המוות. מומצא: העירום ההרואי (הופליטים לבשו ברונזה), הזרים והמקדש. אפילו הכתובת בסלע לא במקומה: היא נחרטה רק אחרי הקרב.
• למה שצייר צרפתי יתעניין בתרמופילאי ב־1814? צרפת עצמה עמדה אז מול פלישה. ציור של אנשים שמתים למען מולדתם דיבר אל בני דורו של הצייר, כמו שהסרט ״300״ דיבר אל קהל ימיו. כל דור מצייר את תרמופילאי מחדש; המקורות נשארים אותם מקורות.

למה לאונידס נשאר?

בבוקר האחרון, האם לאונידס נשאר למען התהילה, מסיבות צבאיות, או מסיבות שנסתרות מאיתנו?

• הרודוטוס (בערך 430 לפנה״ס), ופול קרטלדג׳, ״תרמופילאי״ (2006) הרודוטוס אומר שלאונידס נשאר למען התהילה ובגלל אורקל: ספרטה תיפול אלא אם ימות מלך מצאצאי הרקלס. קרטלדג׳ לוקח ברצינות את הדת הספרטנית ואת האידיאל של ״המוות היפה״: בשביל מלך ספרטני, לנטוש את עמדתו אולי פשוט לא היה אפשרי.
• ג׳יימס אוונס, ״הבעיה האחרונה בתרמופילאי״ (1964) אוונס ראה כאן החלטה צבאית. אחרי שהשביל אבד, צבא הופליטים שנסוג באור יום מול הפרשים הפרסים עלול היה להיטבח, ולכן משמר אחורי היה צריך להחזיק את המעבר עד שבני הפלופונסוס יתרחקו. כמנהיגת הברית, ספרטה גם לא יכלה להרשות לעצמה לאבד את כל הכוח, או את יוקרתה. לדעתו, את האורקל חיברו רק אחרי המעשה.
• ג׳. ר. גרנט, ״העמידה האחרונה של לאונידס״ (1961) גרנט טען שלאונידס חרג מהפקודות שלו, מסיבות שקשורות לפוליטיקה הספרטנית ולעקשנות שלו עצמו, ושהסיפור ההרואי כיסה על כך.

ההיסטוריון צ׳ארלס היגנט (1963) חשב שעל סמך הראיות שבידינו אי אפשר לענות על השאלה. כל מה שיש בידינו הוא הבחירה של הרודוטוס בין שני סיפורים ששמע. מה הייתם צריכים לדעת כדי להכריע?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

בערך כמה יוונים החזיקו בתרמופילאי ביומיים הראשונים?

התשובה: כ־7,000. נכון. הרודוטוס מונה כ־5,200 ועוד הלוקרים, וההיסטוריונים היום מעריכים כ־7,000, בלי ההלוטים.

שאלה לבדיקה

איך הגיעו הפרסים לבסוף אל מאחורי היוונים?

התשובה: אדם מקומי, אפיאלטס, הוביל את בני האלמוות בלילה בשביל מעל ההר. נכון. הם טיפסו כל הלילה, הפתיעו את אנשי פוקיס עם שחר, וירדו אל העורף של היוונים.

שאלה לבדיקה

למה ההיסטוריונים מפקפקים במספר של הרודוטוס, 5,283,220 איש?

התשובה: הוא הגיע אליו בכפל של ניחושים ובהכפלה נוספת בשביל המשרתים, ולאורך דרך אחת אי אפשר היה להאכיל כל כך הרבה אנשים. נכון. גם הרודוטוס עצמו תהה איך המזון הספיק. אספקה ומים מגבילים כל צבא.

שאלה לבדיקה

מה היה תפקיד הצי בארטמיסיון?

התשובה: למנוע מהצי הפרסי להנחית חיילים מאחורי תרמופילאי. נכון. הצבא והצי הגנו זה על זה: הצבא שמר על החוף, והצי שמר על הים שמאחורי הצבא.

שאלה לבדיקה

למה השיחה בין דמרטוס לקסרקסס היא מקור חלש למה שנאמר באמת?

התשובה: זו הייתה שיחה פרטית, והמילים הן של הרודוטוס עצמו: סצנה של ״יועץ חכם״. נכון. רק שני האנשים היו שם; לכל היותר סיפור משפחתי של צאצאי דמרטוס, שחיו באסיה הקטנה, יכול היה להגיע להרודוטוס עשרות שנים אחר כך. זה לא אומר שהיא חסרת ערך: היא מלמדת מה חשבו היוונים על חופש ועל פרס.

שאלה לבדיקה

איפה מופיעה לראשונה האמרה ״בוא וקח אותם״ (מולון לבה)?

התשובה: באוסף אמרות ספרטניות המיוחס לפלוטרכוס, כ־580 שנה אחרי הקרב. נכון. הרודוטוס, שכתב בזמן שעוד חיו אנשים שזכרו את המלחמה, לא מכיר אותה.

מונחים

• הופליט חייל רגלי יווני, אזרח שקנה את נשקו בעצמו: מגן עגול גדול, חנית, קסדת ברונזה ומגיני שוקיים. ההופליטים נלחמו כתף אל כתף, בשורות צפופות שנקראו פלנקס.
• פלנקס מערך של הופליטים בשורות צפופות, המגנים חופפים זה את זה, לרוב כשמונה שורות לעומק. כוחו בחזית; חולשתו באגפים הפתוחים.
• ספרטיאט אזרח מלא של ספרטה, שהתאמן למלחמה מילדות ועבודת ההלוטים פרנסה אותו. 300 הלוחמים בתרמופילאי היו ספרטיאטים.
• הלוט צמית בבעלות המדינה הספרטנית. ההלוטים עיבדו את אדמות הספרטיאטים והתלוו אליהם למלחמה כמשרתים או כלוחמים קלים.
• בני האלמוות השם היווני ל־10,000 חיילי הרגלים הנבחרים של פרס. לפי הרודוטוס, כל מי שנפל הוחלף מיד, כך שמספרם לא השתנה מעולם.
• הקרנאה חג ספרטני לכבוד אפולו בסוף הקיץ. כל עוד נמשך החג, עד הירח המלא, צבא ספרטה לא יצא למלחמה.
• מדיזם צידוד בפרסים. היוונים כינו את הפרסים ״המדים״, ועיר שנתנה למלך ״אדמה ומים״, סימן כניעה, נחשבה בעיניהם בוגדת.
• טרירמה ספינת מלחמה ארוכה ומהירה, שכ־170 חותרים בשלוש קומות הניעו אותה, ובחרטומה איל ברונזה לניגוח.
• הברית ההלנית השם המודרני לברית של מדינות יווניות שנוסדה באיסתמוס של קורינתוס ב־481 לפנה״ס כדי להילחם בפרס, בפיקודה של ספרטה.
• האורקל בדלפי תשובות האל אפולו במקדשו בדלפי, מפי כוהנת שנקראה הפיתיה, ולעיתים קרובות בחרוזים סתומים.
• האמפיקטיונים ברית של העמים שסביב תרמופילאי ודלפי, שניהלה את המקדשים שם. היא שהקימה את האנדרטאות בתרמופילאי.
• הרודוטוס היסטוריון יווני שנולד בהליקרנסוס וכתב כחמישים שנה אחרי הקרב. הוא המקור העיקרי שלנו על תרמופילאי.
• קסרקסס מלך פרס בזמן המלחמה, בנו של דריווש. הוא הוביל צבא ענק לעבר יוון.
• דריווש מלך פרס, שאחרי מרתון זעם והכין צבא גדול הרבה יותר. הוא מת ב־486 לפנה״ס.
• מרתון קרב שבו הביסה אתונה כוח נחיתה פרסי. הוא התרחש עשר שנים לפני תרמופילאי.
• סלמיס אי ליד אתונה, ושם נערך קרב ימי גדול שבו ניצח הצי היווני את הצי הפרסי.
• פלטאה קרב יבשתי גדול ביוון, שנה אחרי תרמופילאי. בו הובסו הפרסים.
• הלספונטוס המצר הצר בין אסיה לאירופה. הפרסים בנו עליו גשרים מספינות, וסערה ניפצה אותם.
• הר אתוס הר בצפון יוון, שם טבע צי פרסי בסערה ב־492 לפנה״ס.
• תראקיה אזור בצפון-מזרח יוון, שעל חופו הקימו הפרסים מחסני מזון.
• טרכיס עיר ומישור כמה קילומטרים ממערב לתרמופילאי. הצבא הפרסי מילא את המישור.
• אפיאלטס איש מקומי ממאליס, שהציע לפרסים דרך מעל ההר אל העורף היווני, בתקווה לשכר נדיב.
• פוקיס אזור במרכז יוון, שאנשיו שמרו על השביל שמעל תרמופילאי.
• לוקריס אזור במרכז יוון, שבתיו נמצאו ממש מאחורי מעבר תרמופילאי. תושביו נלחמו בהגנה.
• תבאי עיר במרכז יוון. 400 מתושביה נשארו עם הספרטנים בתרמופילאי, ובסוף נכנעו.
• תסליה אזור גדול בצפון יוון. אנשיו הצטרפו לפרס, ולא ליוונים.
• הפלופונסוס חצי האי הדרומי של יוון, שמחובר לשאר יוון ברצועת יבשה צרה.
• ארטמיסיון מקום בקצה הצפוני של אובויה, שם נלחם הצי היווני. הוא היה קרוב לתרמופילאי, ושני הכוחות שמעו חדשות זה מזה.
• תמיסטוקלס מנהיג אתונאי ששכנע את אתונה לבנות צי של טרירמות. הוא פיקד על האתונאים בארטמיסיון.
• דמרטוס מלך ספרטה שהודח ונמלט לפרס. הוא צעד עם קסרקסס.
• מגיסטיאס נביא יווני ששלח את בנו היחיד הביתה, ונשאר בתרמופילאי.
• מדים עם עתיק שחי באיראן של היום, וחיליו שירתו בצבא פרס. בעברית מדים הם גם בגדי צבא, אבל כאן מדובר בעם.
• מרדוניוס בן דודו של קסרקסס. הוא הוביל מסע קודם לעבר יוון, ולחץ עליו להעניש את אתונה.
• סימונידס משורר יווני. לפי הרודוטוס, הוא כתב את הכתובת לזכר הנביא מגיסטיאס.
• קלידרומוס ההר שמעל תרמופילאי. הדרך הצרה עברה בינו לבין הים.

מקורות

• Herodotus, Histories 7.1–239 and 8.1–26, trans. A. D. Godley, vols III–IV (Loeb Classical Library, Heinemann, 1922 and 1925)
• Aeschylus, Persians 337–347, trans. H. W. Smyth, Aeschylus vol. I (Loeb Classical Library, 1922)
• Simonides, epigrams quoted in Herodotus 7.228; the lyric fragment on the dead of Thermopylae (fr. 531 PMG), quoted by Diodorus 11.11.6
• Diodorus Siculus, Library of History 11.1–13 (after Ephorus, 4th century BC)
• Plutarch, Sayings of Spartans (Moralia 225A–E) and On the Malice of Herodotus 31–33
• Pausanias, Description of Greece 3.14.1 and 10.20–22
• [Aristotle], The Athenian Constitution 22.7, trans. F. G. Kenyon (1891)
• Ctesias, Persica, in the summary of Photius (FGrH 688 F13)
• Paul Cartledge, Thermopylae: The Battle That Changed the World (Macmillan, 2006)
• Chris Carey, Thermopylae (Great Battles; Oxford University Press, 2019)
• J. F. Lazenby, The Defence of Greece 490–479 B.C. (Aris & Phillips, 1993)
• C. Hignett, Xerxes’ Invasion of Greece (Clarendon Press, 1963)
• Peter Green, The Greco-Persian Wars (University of California Press, 1996; first published 1970)
• A. R. Burn, Persia and the Greeks: The Defence of the West, c. 546–478 B.C. (Edward Arnold, 1962; 2nd ed. Duckworth, 1984)
• Pierre Briant, From Cyrus to Alexander: A History of the Persian Empire, trans. P. T. Daniels (Eisenbrauns, 2002)
• John O. Hyland, Persia’s Greek Campaigns: Kingship, War, and Spectacle on the Achaemenid Frontier (Oxford University Press, 2025)
• Christopher Matthew and Matthew Trundle (eds), Beyond the Gates of Fire: New Perspectives on the Battle of Thermopylae (Pen & Sword, 2013)
• J. C. Kraft, G. Rapp, G. J. Szemler, C. Tziavos and E. W. Kase, ‘The Pass at Thermopylae, Greece’, Journal of Field Archaeology 14 (1987), 181–198
• P. W. Wallace, ‘The Anopaia Path at Thermopylai’, American Journal of Archaeology 84 (1980), 15–23
• J. A. S. Evans, ‘The “Final Problem” at Thermopylae’, Greek, Roman and Byzantine Studies 5 (1964), 231–237
• J. R. Grant, ‘Leonidas’ Last Stand’, Phoenix 15 (1961), 14–27
• J. A. S. Evans, ‘Notes on Thermopylae and Artemisium’, Historia 18 (1969), 389–406
• J. F. Lazenby, ‘The Strategy of the Greeks in the Opening Campaign of the Persian War’, Hermes 92 (1964)
• F. Maurice, ‘The Size of the Army of Xerxes in the Invasion of Greece, 480 B.C.’, Journal of Hellenic Studies 50 (1930), 210–235
• B. S. J. Isserlin, R. E. Jones, V. Karastathis, S. P. Papamarinopoulos, G. E. Syrides and J. Uren, ‘The Canal of Xerxes: Summary of Investigations 1991–2001’, Annual of the British School at Athens 98 (2003), 369–385
• M. A. Flower, ‘Simonides, Ephorus, and Herodotus on the Battle of Thermopylae’, Classical Quarterly 48 (1998), 365–379
• M. H. Jameson, ‘A Decree of Themistokles from Troizen’, Hesperia 29 (1960), 198–223
• Coastlines of the Artemisium map traced from OpenStreetMap data (© OpenStreetMap contributors, ODbL)

קרדיט תמונות

• ז׳אק־לואי דויד, ״לאונידס בתרמופילאי״, 1799–1814. מוזיאון הלובר, פריז · Public domain · דף המקור
• צילום: Arashk rp2. תבליט קבלת קהל מבית האוצר בפרספוליס (פרט), היום בטהרן או באתר עצמו · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• צילום: Fkerasar. מעבר תרמופילאי ליד חומת הפוקים, 2011 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• פסל הופליט, הידוע בשם ״לאונידס״, 480–470 לפנה״ס. המוזיאון הארכאולוגי של ספרטה. צילום: ג׳ורג׳ קורונאיוס · George E. Koronaios · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• החוף בכף ארטמיסיון, ומגנסיה באופק, 2019. צילום: מרקו פרינס (Livius.org) · CC0 · דף המקור