סולה הדיקטטור

אדם הולך הביתה

אזרח פרטי, בלי שומרים

רומא, בערך 79 לפנה״ס. אדם כבן שישים הולך הביתה מהפורום עם כמה חברים, בלי שומרים. צעיר אחד הולך אחריו כל הדרך וצועק עליו עלבונות. ליד הדלת אומר האיש רק: ״הצעיר הזה ימנע מכל מי שיחזיק בעתיד בכוח כזה לוותר עליו.״

האיש הוא לוקיוס קורנליוס סולה. תשע שנים קודם לכן הוא היה הרומאי הראשון שהוביל צבא רומי אל תוך רומא. אחר כך פרסם רשימות של אזרחים שכל אחד רשאי היה להרוג תמורת פרס, ושלט כדיקטטור בלי הגבלת זמן. ועכשיו החזיר הכול.

מפלצת? מושיע הרפובליקה? או משהו מוזר יותר? לכו בעקבותיו והחליטו בעצמכם.

העדים שלנו

אדם שכתב את סיפורו בעצמו

סולה כתב זיכרונות, 22 ספרים. הם אבדו, אבל הרבה ממה שאנחנו יודעים בא מכותבים שקראו אותם: קודם כול פלוטרכוס, ביוגרף יווני שנולד בערך ב־46 לספירה בכירונאה, ואפיאנוס, יווני מאלכסנדריה שכתב בערך ב־150 לספירה.

כשפלוטרכוס כותב ״כפי שסולה עצמו מספר״, זכרו מי מדבר: אדם שמגן על מעשיו.

לוקיוס קורנליוס סולה פליקס

הרומאי הראשון שכבש את רומא בצבא רומי, והדיקטטור הראשון בלי הגבלת זמן, ובכל זאת ויתר על כוחו מרצונו.

• נולד: 138 לפנה״ס, רומא; ענף עני של בית קורנליוס הפטריקי
• נפטר: 78 לפנה״ס, אחוזתו ליד קומאי ופוצואולי, על מפרץ נאפולי, דימום פתאומי אחרי מחלה ארוכה, בגיל 60 בערך
• ניצחונות: לכידת יוגורתה, 105 לפנה״ס (במשא ומתן); המערכה בדרום איטליה במלחמת בעלות הברית, 89 לפנה״ס; אתונה ופיראוס, 86 לפנה״ס; כירונאה, 86 לפנה״ס, ואורכומנוס, 86 או 85 לפנה״ס; סקריפורטוס ושער קולין, 82 לפנה״ס
• כישלונות: הבחירות לפראיטור, בערך 99 לפנה״ס; הפיקוד במזרח, שנלקח ממנו בחוק, 88 לפנה״ס; האגף השמאלי שלו בשער קולין, 82 לפנה״ס

״לא שלחו אותי הרומאים לאתונה כדי ללמוד את ההיסטוריה שלה, אלא כדי להכניע את המורדים בה.״

רקע

פטריקי עני

סולה נולד ב־138 לפנה״ס לאחת המשפחות העתיקות ברומא, בית קורנליוס הפטריקי, אבל הענף שלו ירד מנכסיו. בצעירותו, מספר פלוטרכוס, גר בחדרים זולים, בילה עם שחקנים וליצנים, ואהב כל חייו שחקן בשם מטרוביוס. ליצן אתונאי לעג לפניו המנומרות באדום ובלבן וכינה אותו ״תות שפוזר עליו קמח״.

שתי ירושות מימנו קריירה פוליטית, שבה התחיל מאוחר: קוואיסטור בגיל 31 בערך.

רומא נגד רומא

יריבים

הטבעת

ב־107 לפנה״ס יצא סולה לאפריקה כקוואיסטור של גאיוס מריוס, המצביא מהשיעור הקודם, במלחמה נגד יוגורתה מלך נומידיה. ב־105 נכנס, עם קומץ אנשים, למחנהו של בוככוס מלך מאוריטניה, שהתלבט אם להסגיר את יוגורתה לסולה או את סולה ליוגורתה. בוככוס בחר ברומא.

את הטריומף קיבל מריוס. סולה הזמין לעצמו טבעת חותם שתיארה את הסגרת יוגורתה, וחתם בה את מכתביו כל חייו. אחר כך נלחם בקימברים, תחילה תחת מריוס ואחר כך תחת קטולוס, עמיתו של מריוס, וסיפק לצבאו מזון בשפע כזה שנשאר גם לאנשי מריוס. פלוטרכוס מוצא את שורשי היריבות בטבעת ובהשפלות כאלה.

91–88 לפנה״ס

מלחמה עם איטליה

ב־91 לפנה״ס מרדו בעלות הברית האיטלקיות, שלחמו לצד רומא בכל מלחמותיה אף שתושביהן לא היו אזרחיה. רומא ניצחה גם בזכות ויתור: עד 89 לפנה״ס העניקה אזרחות לרוב תושביהן.

בדרום היה סולה המצביא המצליח ביותר של רומא. הוא החריב את סטביאי, צר על פומפיי וזכה ב״כתר העשב״, אות הכבוד הצבאי הגבוה ביותר ברומא, שניתן למי שהציל צבא שלם. כשחייליו היכו למוות קצין, הוא לא העניש אותם: כבר אז, סבר פלוטרכוס, קנה את נאמנותם.

המזרח

יום אחד באסיה

מעבר לים האגאי ראה מיתרידטס השישי, מלך פונטוס שלחוף הים השחור, שרומא תקועה באיטליה. ב־89–88 לפנה״ס כבש את הפרובינקיה הרומית אסיה, במערב טורקיה של היום, וערים יווניות רבות קיבלו אותו בשמחה. אז, כותב אפיאנוס, שלח פקודות סודיות: ביום אחד ייהרגו כל הרומאים והאיטלקים בערים, עם נשיהם וילדיהם.

הערים צייתו. במחקר מכנים את הטבח ״הערבית האסייתית״, על שם ״הערבית הסיציליאנית״, טבח בסיציליה של ימי הביניים שפרץ בשעת תפילת הערב. ולריוס מקסימוס וממנון מוסרים על 80,000 הרוגים, ופלוטרכוס על 150,000; שני המספרים כנראה מנופחים. אבל הטבח היה אמיתי, ורומא הייתה צריכה מצביא.

מיתרידטס השישי אופטור, מלך פונטוס

האויב העיקש ביותר של רומא במזרח: נלחם בה בשלוש מלחמות במשך 25 שנה, וסולה הניח לו לנפשו.

• נולד: בערך 134 לפנה״ס (יש אומרים 132), כנראה סינופה, על חוף הים השחור
• נפטר: 63 לפנה״ס, פנטיקפאיון (קרץ׳ שבחצי האי קרים), אחרי שבנו מרד בו: הרעל לא פעל עליו, ולכן ציווה על קצין להרוג אותו (לפי אפיאנוס)
• ניצחונות: כיבוש הפרובינקיה אסיה, 89–88 לפנה״ס
• כישלונות: כירונאה, 86 לפנה״ס, ואורכומנוס, 86 או 85 לפנה״ס (מצביאיו); מלחמת מיתרידטס השלישית, מול לוקולוס ופומפיוס, 73–63 לפנה״ס

״מיתרידטס, שהיה מלכן של עשרים ושתיים אומות, שפט אותן בחוקיהן בעשרים ושתיים שפות, ויכול היה לנאום לכל אחת מהן בלי מתורגמן.״

קונסול, 88 לפנה״ס

הפיקוד נלקח

ב־88 לפנה״ס נבחר סולה, כמעט בן חמישים, לקונסול, וזכה בהגרלה במלחמה נגד מיתרידטס, הפיקוד העשיר ביותר שרומאי יכול היה לקוות לו. אז הציע טריבון העם פובליוס סולפיקיוס רופוס שורה של חוקים לאספת העם. אחד מהם פיזר את האזרחים האיטלקים החדשים בין כל שבטי ההצבעה, וכך נתן להם משקל אמיתי. חוק אחר העביר את הפיקוד במזרח למריוס, שלא החזיק אז בשום משרה.

הכנופיות של סולפיקיוס נלחמו בפורום, וחתנו של סולה נהרג. החוקים עברו, והקצינים של מריוס יצאו לדרך כדי לקבל לידיהם את צבאו של סולה.

נקודת החלטה

אתם לוקיוס קורנליוס סולה, קונסול.

המחנה ליד נולה, ממזרח לנאפולי (אפיאנוס אומר קפואה), 88 לפנה״ס

יש לכם שישה לגיונות, ותיקי מלחמת בעלות הברית. חוק שעבר בתוך מהומות נתן את המלחמה שלכם למריוס, אזרח פרטי כמעט בן שבעים, והקצינים שלו בדרך לקבל את הצבא.

החיילים שלכם רוצים את המלחמה העשירה במזרח וחוששים שמריוס יעדיף לקחת למזרח חיילים אחרים. הקצינים שלכם יודעים שאף מצביא רומי מעולם לא הוביל צבא נגד רומא. החוק עבר בכוח, אבל הוא חוק.

מה אתם עושים?

• למסור את הצבא ולהיאבק בחוק בסנאט ובבתי המשפט אתם נשארים בכהונת הקונסול, והחוק לצדכם. אבל מריוס מפליג מזרחה עם צבאכם ועם המלחמה שלכם, והכנופיות של סולפיקיוס עדיין שולטות בפורום. הקריירה שלכם כנראה תסתיים בבית המשפט, או גרוע מזה.
• להישאר עם הצבא ולבקש מהסנאט לבטל את החוקים, כי עברו באלימות דרך חוקית וסבלנית: רק לפני שלוש שנים ביטל הסנאט את חוקי הטריבון דרוסוס בטענה שעברו שלא כדין. אבל הסנאט מפחד מהכנופיות של סולפיקיוס, ובינתיים אנשיו של מריוס מגיעים למחנה, והחיילים שלכם עלולים להחליט במקומכם.
• להפליג מזרחה עם הצבא בכל זאת, ולהתעלם מהחוק אתם נלחמים במלחמה שרציתם, אבל כמורדים, בלי כסף ובלי פקודות מרומא, בזמן שמריוס שולט בעיר מאחוריכם ויכול להכריז עליכם כאויבים.
• לצעוד על רומא, ״לשחרר אותה מעריצים״ ולבטל את החוקים תוכלו לבטל את החוקים בתוך ימים. אבל תהיו הרומאי הראשון שמכניס צבא אל העיר, וכל מצביא שאפתן אחריכם יזכור זאת.

מה קרה בפועל

לצעוד על רומא, ״לשחרר אותה מעריצים״ ולבטל את החוקים

סולה צעד על רומא. החיילים שלו רגמו באבנים את הקצינים של מריוס; הקצינים שלו עצמו, כולם חוץ מקוואיסטור אחד, נטשו אותו. כששליחים שאלו מדוע הוא צועד על מולדתו, ענה, כפי שמוסר אפיאנוס: ״כדי לשחרר אותה מעריצים.״

אנשיו פרצו פנימה בשער אסקווילינוס. כשההמון השליך עליהם רעפים מהגגות, תפס סולה לפיד והצית בתים. מריוס נמלט לאפריקה; סולפיקיוס הוסגר ונהרג.

פלוטרכוס, כנראה על פי הזיכרונות של סולה, כותב שהוא היסס עד שראה בחלום אֵלָה שהניחה ברק בידו. אפיאנוס כותב שהחיילים אמרו בקול את מה שהוא לא העז לומר, ורואה בכך את נקודת המפנה: ״מאז הוכרעו המריבות רק בכוח הנשק.״

88–86 לפנה״ס

רומא מחליפה ידיים

סולה דאג שמריוס ועוד אחד־עשר איש יוכרזו אויבי המדינה, וב־87 לפנה״ס הפליג ליוון. מאחוריו פנה נגדו הקונסול קינה, אף שנשבע לתמוך בו; יחד עם מריוס כבש את רומא, הרג את ידידיו של סולה והרס את ביתו. מריוס מת בינואר 86 לפנה״ס. סולה, שברומא עצמה הוכרז אויב המדינה, נלחם מעבר לים במלחמתה של רומא.

מלחמה ביוון

87–86 לפנה״ס

החורשות של האקדמיה

אתונה עברה לצד מיתרידטס, וארכלאוס, המצביא הטוב ביותר של המלך, החזיק בנמל שלה, פיראוס. סולה צר על שתיהן. כדי לבנות מכונות מצור כרת את החורשות הקדושות של האקדמיה, שבה לימד אפלטון, וכדי לשלם לחייליו לקח את אוצרות המקדשים בדלפי ובאולימפיה. האתונאים הרעבים אכלו עור. אתונה נפלה בחצות, ב־1 במרץ 86 לפנה״ס.

שדה הקרב

העיר של פלוטרכוס

אז ירד הצבא הגדול של המלך דרומה, אל בויאוטיה, בפיקוד ארכלאוס וטקסילס. סולה פגש אותו ליד כירונאה, עיר הולדתו של פלוטרכוס. פלוטרכוס הכיר את השטח וקרא את הזיכרונות של סולה, ולכן זה הקרב המתועד ביותר בחייו של סולה, וגם החשוד ביותר.

כירונאה: מי מול מי

אביב או קיץ 86 לפנה״ס

עמק הקפיסוס ליד כירונאה, בבויאוטיה

צבא סולה

• מפקדים: סולה (האגף הימני), לוקיוס ליקיניוס מורנה (האגף השמאלי), הורטנסיוס וגלבה (עתודות)
• כוחות: פחות מ־15,000 רגלים ו־1,500 פרשים (פלוטרכוס, לפי הזיכרונות של סולה); פחות משליש מצבא האויב (אפיאנוס); כ־16,500 רומאים ואיטלקים; אולי 30,000 עם בעלי הברית היוונים (אומדן מודרני)
• אבדות: 14 נעדרים, ושניים מהם חזרו בערב (פלוטרכוס, לפי סולה); 15 נעדרים, ושניים מהם חזרו אחר כך (אפיאנוס)

אף היסטוריון אינו מאמין למספר כזה בקרב רגלים ארוך.

צבא מיתרידטס

• מפקדים: ארכלאוס, טקסילס
• כוחות: 120,000 (פלוטרכוס ואפיאנוס); 100,000 רגלים, 10,000 פרשים, 90 מרכבות חרמש (פלוטרכוס, על צבאו של טקסילס); יותר מ־60,000 (ממנון מהראקליאה); כ־60,000, אולי יותר (אומדן מודרני)
• אבדות: רק 10,000 נמלטו לכלקיס (פלוטרכוס ואפיאנוס)

התוצאה: ניצחון מוחץ לסולה. ארכלאוס נמלט עם השרידים לכלקיס שבאי אובויה.

פלוטרכוס, וכנראה גם אפיאנוס, לקחו את המספרים מהזיכרונות של סולה, שהגדילו את האויב והקטינו את האבדות של סולה. ממנון, שכנראה לא השתמש בהם, מוסר מספר נמוך בהרבה.

קרב כירונאה

86 לפנה״ס, יום אחד באביב או בקיץ

הצבא הגדול של מיתרידטס בא דרומה לבויאוטיה, בפיקודם של ארכלאוס וטקסילס, ופוגש את סולה במישור שבין כירונאה לנהר הקפיסוס. סולה פונה מזרחה. לפני הפלנקס של ארכלאוס עומדות מרכבות חרמש, ובגבעת תוריון, מעל האגף הימני הרומי, מחזיק כוח פונטי.

שחזור אחד, לפי פלוטרכוס, ״חיי סולה״ 16–19 (פלוטרכוס נולד בכירונאה), כפי שקראו אותו י. קרומאייר (1907) ונ. ג. ל. המונד (1938). אף מקור עתיק אינו אומר לאיזה כיוון פנו הקווים: כאן הקו הרומי פונה מזרחה, לרוחב המישור שבין העיירה לנהר הקפיסוס.

הר תוריון ממוקם בגבעת איסומה, שם נמצאה ב־1990 אבן הנושאת את שמות הומולויכוס ואנקסידמוס (קמפ ושותפיו, 1992); אם זו אכן אבן מגלעד הניצחון של סולה, שנוי במחלוקת. קרומאייר מיקם את תוריון קרוב יותר למצודה. מסלול הנחל מולוס ומקום המחנות אינם ודאיים. מסלול הקפיסוס הוא של היום; עומק היחידות מוגזם כדי שייראו; המיקומים משוערים. פלוטרכוס כותב שחלק מהנמלטים מתוריון נתקלו באנשי מורנה; לפי המפה הזאת הם היו צריכים לרוץ לאורך כל החזית הרומית.

שלבי הקרב

• הקווים נערכים הקו של סולה פונה מזרחה לרוחב המישור: מורנה באגף השמאלי, ליד הנהר, וסולה באגף הימני, ליד העיירה, ועתודות מאחור. מולם צבא ארכלאוס, ומרכבות החרמש לפני הפלנקס. כוח פונטי מחזיק בגבעת תוריון, מעל האגף הימני הרומי.
• תוריון נכבש שני אנשי כירונאה, הומולויכוס ואנקסידמוס, מובילים חיילים רומאים בשביל נסתר אל מעל הכוח הפונטי שבתוריון. הוא בורח במורד ומאבד, לפי פלוטרכוס, 3,000 איש, והנמלטים זורעים בהלה בקווים של עצמם.
• סולה מסתער סולה מקצר מהר את המרחק, והמרכבות לא מספיקות לצבור מהירות. הרומאים צוחקים וקוראים ״עוד!״, ״כמנהגם במרוצים״. הלגיונות פוגשים את הפלנקס העמוק, ובשורותיו הראשונות עומדים 15,000 עבדים משוחררים, שנסוגים רק לאט.
• ארכלאוס מאגף פרשי ארכלאוס רוכבים סביב האגף השמאלי הרומי. הורטנסיוס נהדף אל הגבעות, וסולה רוכב לחלץ אותו. אז מסתובב ארכלאוס אל האגף הימני, שנשאר בלי מפקדו, וטקסילס תוקף את מורנה.
• מנוסה אל הנהר סולה חוזר לאגף הימני ושובר את הקו הפונטי ליד הנחל מולוס, שם הוקם אחר כך גלעד ניצחון; מורנה הודף את טקסילס. הצבא הפונטי בורח אל הנהר ואל מחנהו. לפי פלוטרכוס, רק 10,000 הגיעו לכלקיס.

האסטרטגיה

• צבא סולה: קו סולה פונה מזרחה: מורנה באגף השמאלי ליד הנהר, סולה בימין ליד העיירה, והעתודות מאחור. סולה מקצר את המרחק במהירות, כדי שהמרכבות לא יספיקו לצבור תנופה. קבוצת חיילים רומאים, בהובלת שני אנשי כירונאה, עולה בשביל נסתר כדי לתקוף מלמעלה את הכוח שבתוריון.
• צבא מיתרידטס: ארכלאוס מעמיד מרכבות חרמש לפני הפלנקס, כדי לפרוץ את השורות הרומיות בהסתערותן. הכוח שבגבעת תוריון נמצא מעל האגף הימני הרומי, ופרשיו נועדו לעקוף את האגף השמאלי מסביב.
• אנשי כירונאה: שני אנשי כירונאה, הומולויכוס ואנקסידמוס, מובילים חיילים רומאים בשביל נסתר אל מעל הכוח הפונטי שבתוריון. אין במקורות פירוט נוסף על תוכניתם של אנשי העיר.

מה הכריע: המרכבות לא הספיקו לצבור תנופה, כי סולה קיצר את המרחק במהירות, ונמלטי תוריון זרעו בהלה בשורות הפונטיות. אחר כך חזר סולה לאגפו הימני ושבר את הקו הפונטי בנחל מולוס.

86 או 85 לפנה״ס

״זכרו לומר: באורכומנוס״

מיתרידטס שלח צבא נוסף, לפי המקורות 80,000 איש. סולה פגש אותו ליד אורכומנוס, על שפת הביצות של אגם קופאיס. כשהקו שלו נשבר, קפץ מסוסו, תפס דגל ורץ אל האויב, וקרא, בגרסה של פלוטרכוס: ״לי, רומאים, נאה למות כאן בכבוד; ואתם, כשישאלו אתכם היכן הפקרתם את מפקדכם, זכרו לומר: באורכומנוס.״ אנשיו שבו להילחם.

נקודת החלטה

אתם סולה, המצביא של רומא במזרח, וברומא עצמה הוכרזתם אויב המדינה.

בויאוטיה, חורף 86/85 לפנה״ס

הבסתם שני צבאות מלכותיים. אבל ברומא שולטים אויביכם: הם הוציאו אתכם מחוץ לחוק, הרסו את ביתכם ושלחו צבא להחליף אתכם. אשתכם מטלה וסנאטורים רבים נמלטו למחנה שלכם. הצבא ההוא, עכשיו בפיקודו של פימבריה האכזר, נלחם באסיה ומנחיל בעצמו מפלות למיתרידטס.

ארכלאוס מבקש לדבר. אין לכם כמעט צי ואין לכם כסף. וידיו של מיתרידטס מגואלות בדם האיטלקים של אסיה.

מה אתם עושים?

• לרדוף אחרי מיתרידטס אל אסיה ואל פונטוס ולהשמיד אותו זה מה שהחיילים שלכם רוצים, ומה שמגיע להרוגי אסיה. אבל בלי צי זה עלול להימשך שנים, פימבריה עלול לנצח לפני כן, ולאויביכם יהיה כל הזמן הזה לבצר את איטליה נגדכם.
• לחבור לפימבריה ולסיים את המלחמה יחד יחד יוכלו שני צבאות רומא כנראה לגמור את מיתרידטס. אבל פימבריה משרת את האנשים שהוציאו אתכם מחוץ לחוק; הייתם מוסרים לאויביכם את הניצחון ואת צבאכם.
• לכרות שלום מהיר: המלך מחזיר את כיבושיו, משלם ומוסר ספינות, ואתם חוזרים הביתה המלחמה נגמרת בתוך חודשים, ויש לכם כסף, ספינות וצבא נאמן כדי להתמודד עם אויביכם ברומא. אבל המלך שציווה על הטבח שומר על כסאו ויכול להכות שוב.

מה קרה בפועל

לכרות שלום מהיר: המלך מחזיר את כיבושיו, משלם ומוסר ספינות, ואתם חוזרים הביתה

סולה כרת שלום. מיתרידטס ויתר על כיבושיו, שילם 2,000 כיכרות כסף ומסר 70 ספינות מלחמה, לפי פלוטרכוס (3,000 ו־80, לפי ממנון), ושמר על ממלכתו. כשנפגשו בדרדנוס, ליד טרויה, ב־85 לפנה״ס, אמר סולה למלך: ״הלוא המתחנן הוא שמדבר ראשון, ואילו המנצח רשאי לשתוק.״ צבאו של פימבריה עבר לצד סולה, ופימבריה התאבד.

החיילים זעמו על כך שהמלך שטבח ברומאים של אסיה מפליג הביתה עם השלל. סולה ענה שאינו יכול להילחם במיתרידטס ובפימבריה בבת אחת. היסטוריונים מסכימים על הסיבה העמוקה: הוא העדיף את המלחמה בבית על פני המלחמה של רומא בחוץ.

85–84 לפנה״ס

אסיה משלמת

ערי אסיה שילמו על המלחמה, 20,000 כיכרות כסף לפי פלוטרכוס, ונשארו בחובות לבעלי הון רומאים דור שלם. בדרכו הביתה לקח סולה מאתונה ספרייה שבה היו רוב כתבי אריסטו: האיש שכרת את חורשת אפלטון הביא לרומא את ספרי אריסטו.

אדון רומא

83–82 לפנה״ס

מלחמת אזרחים

באביב 83 לפנה״ס נחת סולה בברונדיסיום עם כ־40,000 איש. אנשי אצולה הצטרפו אליו: המצביא הוותיק מטלוס פיוס, מרקוס ליקיניוס קראסוס הצעיר, ופומפיוס בן ה־23, עם שלושה לגיונות שגייס בעצמו. יריבו, קרבו, התלונן לפי פלוטרכוס שבמלחמה ״נגד השועל והאריה שבסולה״ הטריד אותו השועל יותר.

ב־82 לפנה״ס הביס סולה את בנו של מריוס וסגר אותו בפרנסטה. אז צעדו הסאמניטים, אויביה הוותיקים של רומא והאחרונים באיטליה שעוד החזיקו בנשק, על העיר עצמה.

שער קולין: מי מול מי

1 בנובמבר 82 לפנה״ס, אחר הצהריים והלילה

מחוץ לשער קולין, בקצה הצפון־מזרחי של רומא

צבא סולה

• מפקדים: סולה (האגף השמאלי), מרקוס ליקיניוס קראסוס (האגף הימני)
• כוחות: אינם מוסרים מספר (המקורות העתיקים); לא ידוע; כנראה כמה לגיונות, עייפים אחרי צעדה מהירה (אומדן מודרני)
• אבדות: לא נמסר; האגף השמאלי נשבר, ״ידידים ומכרים רבים״ נפלו (פלוטרכוס)

סאמניטים, לוקאנים ותומכי מריוס

• מפקדים: פונטיוס טלסינוס, הסאמניטי, מרקוס למפוניוס, הלוקאני
• כוחות: 40,000 (וליוס פטרקולוס); 70,000 (אפיאנוס, על צבא החילוץ לפני הקרב)
• אבדות: 6,000 / יותר מ־8,000 שבויים נהרגו אחרי הקרב (פלוטרכוס / אפיאנוס)

התוצאה: ניצחון לסולה אחרי לילה של קרבות. טלסינוס נהרג; פרנסטה נכנעה, מריוס הצעיר התאבד, וסולה ציווה להוציא להורג את רוב הגברים בעיר.

מספרים עגולים וכנראה מנופחים. אפיאנוס מוסר על 50,000 הרוגים משני הצדדים יחד; מספר השבויים נע בין 4,000 ליותר מ־8,000.

קרב שער קולין

1 בנובמבר 82 לפנה״ס

ב־1 בנובמבר 82 לפנה״ס חונים הסאמניטים, הלוקאנים ותומכי מריוס, בראשות פונטיוס טלסינוס, כשני קילומטרים משער קולין של רומא, אחרי צעידת לילה מפרנסטה. צבא סולה ממהר לעברם, עייף מצעדה מהירה.

לפי פלוטרכוס, ״חיי סולה״ 29–30, אפיאנוס, ״מלחמות האזרחים״ 1.93, וּוליוס פטרקולוס 2.27. אף מקור אינו מוסר לאיזה כיוון פנו הקווים. השחזור כאן, עם האגף השמאלי של סולה ליד השער וקראסוס מימין, נגזר מכך שהאגף השמאלי נמלט אל המחנה ואל השער, וקראסוס רדף צפונה עד אנטמנאי. מחנה הסאמניטים ממוקם כ־1.7 ק״מ מהשער (״תשעה סטדיונים״ אצל פלוטרכוס). אפיאנוס, להבדיל מפלוטרכוס, מייחס את הניצחון באגף הימני לסולה עצמו.

חומת סרוויוס ושעריה לפי הטופוגרפיה המקובלת; הדרכים לפי ויה סלריה וויה נומנטנה המאוחרות; חומות אורליאנוס עוד לא היו קיימות. הגבעות לפי פני השטח של העיר של היום, ולכן הן רק קירוב. מסלולי הנהרות של היום; המיקומים משוערים.

שלבי הקרב

• בוקר: הסאמניטים בשער פונטיוס טלסינוס צעד בלילה מפרנסטה וחונה פחות משני קילומטרים משער קולין. צעירים מבתי האצולה של רומא יוצאים נגדו ונקטלים. בלבוס מגיע עם 700 מפרשי סולה, וצבאו של סולה ממהר מאחוריו.
• ארבע אחר הצהריים: סולה תוקף סולה חונה ליד השער ומאכיל את אנשיו העייפים. נגד עצת קציניו הוא נותן את האות להסתערות, אף שהשעה, כותב פלוטרכוס, כבר קרובה לארבע אחר הצהריים. סולה מחזיק באגף השמאלי, ליד השער; קראסוס באגף הימני.
• השמאל נשבר, הימין מנצח קראסוס מבריח את האויב שמולו, אבל משמאל הסאמניטים דוחקים את אנשי סולה לאחור. שני לוחמי אויב מכוונים את חניתותיהם אל סולה, הרכוב על סוס לבן; הסייס מצליף בסוס, והחניתות רק שורטות את זנבו.
• לילה: השער ואנטמנאי האגף השמאלי של סולה בורח אל השער, והשומרים מורידים את הסורג ומוחצים למוות רבים מן הנמלטים. השאר נלחמים עד הלילה; טלסינוס נהרג ומחנהו נכבש. בלילה שולח קראסוס לבקש ארוחת ערב לחייליו: הוא רדף את האויב עד אנטמנאי.
• למחרת: השבויים סולה מורה להרוג בשדה מרס את השבויים, 6,000 לפי פלוטרכוס ויותר מ־8,000 לפי אפיאנוס (בווילה פובליקה לפי ליוויוס, בקרקס לפי פלוטרכוס), ובאותה שעה הוא נואם בפני הסנאט במקדש בלונה הסמוך: אלה רק ״כמה פושעים שמלמדים אותם לקח, בפקודתו״.

האסטרטגיה

• צבא סולה: סולה מחזיק באגף השמאלי ליד השער, וקראסוס בימין. הוא נותן את האות להסתערות נגד עצת קציניו, כמעט בארבע אחר הצהריים.
• סאמניטים, לוקאנים ותומכי מריוס: טלסינוס צעד בלילה מפרנסטה וחנה כשני קילומטרים משער קולין, מתוך כוונה לצעוד על העיר עצמה. המקורות אינם מפרטים את תוכניתו מעבר לכך.

מה הכריע: ההכרעה באה מהאגף הימני: קראסוס הבריח את האויב שמולו ורדף אחריו עד אנטמנאי, בזמן שהאגף השמאלי נדחק עד השער. הלחימה נמשכה עד הלילה, עד שטלסינוס נהרג ומחנהו נכבש.

נקודת החלטה

אתם סולה, אדון רומא.

רומא, נובמבר 82 לפנה״ס

ניצחתם, וצבאות אויביכם הושמדו. פעמיים רצחו תומכי מריוס את ידידיכם ברומא, ולאחרונה את הכוהן הגדול סקאיוולה. אנשים מצדכם כבר התחילו להרוג על דעת עצמם.

בסנאט קם גאיוס מטלוס הצעיר: ״איננו מבקשים ממך לפטור מעונש את אלה שהחלטת להרוג, אלא לפטור מאי־ודאות את אלה שהחלטת להציל.״

מה תעשו באויביכם?

• להכריז על חנינה ולהעמיד לדין רק מנהיגים אחדים רומא אולי תתחיל להחלים, ואתם תיראו כמדינאים. אבל החיילים והידידים שלכם רוצים נקמה ופרסים, ומי שרצחו את ידידיכם יסתובבו חופשיים.
• להעמיד את אויביכם לדין בבתי המשפט הרגילים דרך חוקית, אבל איטית. בבתי הדין יושבים שופטים משני הצדדים, המשפטים עלולים להימשך שנים, וכל זיכוי יהיה תבוסה בשבילכם.
• לפרסם רשימה של אויבים, כדי שכל מי שאינו בה יידע שהוא בטוח זה יעצור את ההרג האקראי, כפי שמטלוס מבקש. אבל רשימה של אנשים להריגה צריכה כללים: מי הורג אותם, מי מקבל את רכושם, ומה קורה למי שמסתיר אותם.

מה קרה בפועל

לפרסם רשימה של אויבים, כדי שכל מי שאינו בה יידע שהוא בטוח

סולה פרסם רשימה, והפך אותה למנגנון הרג. 80 שמות, אחר כך 220, ואחר כך עוד 220: אלה היו הפרוסקריפציות הראשונות. כל אחד רשאי היה להרוג אדם שברשימה, והרוצח קיבל שתי כיכרות כסף, גם עבד שהרג את אדונו. מי שהסתיר אדם כזה הוצא להורג. רכושו של הנרדף נמכר, ועל בניו ונכדיו נאסר לכהן במשרות.

פלוטרכוס ואפיאנוס ראו כאן אכזריות ותאוות בצע. ההיסטוריון פרנסואה אינאר טען שהרשימות נועדו גם לתחום הרג שכבר התחיל ולתת לו צורה של חוק. אם כך, הן נכשלו.

82–81 לפנה״ס

״הבית הגדול שלו הרג אותו״

ההרג התפשט הרבה מעבר לשמות. רבים נרצחו בגלל רכושם: ״הבית הגדול שלו הרג את זה, הגן שלו את זה, המרחצאות החמים שלו את ההוא״, כך אמרו, לפי פלוטרכוס, אפילו הרוצחים עצמם. אדם שקט, קווינטוס אורליוס, מצא את שמו ברשימה ואמר: ״אוי לי, האחוזה שלי באלבה רודפת אותי.״ הרשימות נשארו פתוחות חודשים, ואלפים נוספים מתו בערי איטליה.

גאיוס יוליוס קיסר, בן 18, שדודתו הייתה אשתו של מריוס, סירב לפקודת סולה לגרש את אשתו, בתו של קינה. סולה הניח לו לחיות, אבל לפי הסיפור הזהיר שיש בנער הזה ״הרבה מריוסים״. השיעור הבא עוקב אחרי הנער הזה.

הדיקטטור שהלך

82–81 לפנה״ס

דיקטטור בלי הגבלת זמן

שני הקונסולים מתו. האינטררקס, ממלא מקומם הזמני, הציע חוק שמינה את סולה לדיקטטור ״כדי לחוקק חוקים כפי שימצא לנכון ולסדר את ענייני המדינה״, כלשונו של אפיאנוס. ברומא לא כיהן דיקטטור 120 שנה. סולה הלך ברחובות עם 24 ליקטורים, כמו המלכים הקדומים, לפי אפיאנוס.

אחר כך עיצב מחדש את המדינה כך שהסנאט ישלוט בה. הוא הכפיל את מספר חבריו לכ־600. הוא כבל את טריבוני העם: שום חוק לא יובא לאספה בלי אישור הסנאט, ומי שהיה טריבון לא יוכל לכהן במשרה גבוהה יותר. הוא קבע בחוק את מסלול המשרות והחזיר את בתי הדין לסנאטורים. ב־81 לפנה״ס חגג טריומף ואימץ את השם פליקס, ״בר המזל״.

מיתוס

סולה הכריז על עצמו דיקטטור לכל החיים.

האמת

הוא מונה לדיקטטור בלי הגבלת זמן, וזה היה חדש ומזעזע. אבל הוא ויתר על המשרה בתוך שנים ספורות ומת כאזרח פרטי. הרומאי הראשון שמונה ״דיקטטור לצמיתות״ היה יוליוס קיסר, ב־44 לפנה״ס.

הראיות

אפיאנוס, ״מלחמות האזרחים״ 1.98–104; פלוטרכוס, ״חיי סולה״ 33–34. מועד הוויתור שנוי במחלוקת: 81, 80 או 79 לפנה״ס.

נקודת החלטה

אתם לוקיוס קורנליוס סולה פליקס, דיקטטור.

רומא, 80 לפנה״ס

החוקים שלכם עברו. עשרות אלפי ותיקים שלכם מחזיקים בחוות ברחבי איטליה; 10,000 עבדים משוחררים של הנרצחים נושאים ברומא את שמכם. היריבים שלכם מתים או רחוקים. אתם כמעט בני שישים, ועדיין בכוחכם.

אתם יכולים לשמור על הכוח שלכם. אבל אתם מאמינים בחוקים שלכם, בסנאט ובמזל שלכם.

מה אתם עושים?

• להישאר דיקטטור לכל החיים ולשלוט באמצעות בעלי המשרות החוקים שלכם יהיו בטוחים כל עוד תחיו. אבל תהיו מלך לכל דבר, רק בלי התואר, והרומאים שנאו מלכים יותר מכול; והשיטה שלכם תמות איתכם.
• לוותר על הדיקטטורה אבל להישאר ברומא כקונסול שנה אחרי שנה ולשמור על החוקים דרך חוקית לשמור על המפעל שלכם. אבל קונסול קבוע הוא דיקטטור בטוגה, והסנאט לעולם לא ילמד לשלוט בלעדיכם.
• לוותר על הכול, לשחרר את הליקטורים וללכת הביתה כאזרח פרטי ההוכחה הנועזת ביותר לכך שנלחמתם בשביל הרפובליקה ולא בשביל עצמכם. אבל מעכשיו החוקים שלכם יצטרכו לעמוד בלעדיכם, ובני אויביכם עדיין בחיים.

מה קרה בפועל

לוותר על הכול, לשחרר את הליקטורים וללכת הביתה כאזרח פרטי

סולה התקרב לדרך השנייה, ואז בחר בשלישית: ב־80 לפנה״ס כיהן גם כקונסול, כנראה בעודו דיקטטור, וסירב לכהונת קונסול נוספת, ועד 79 ויתר על כל כוחו. הוא שחרר את הליקטורים ופרש לאחוזתו ליד קומאי ופוצואולי כדי לצוד, לדוג ולכתוב את זיכרונותיו. אפיאנוס, שקרא לו עריץ, ראה בזה דבר ״מופלא״: איש לפניו לא ויתר מרצונו על כוח כזה.

אפיאנוס ניחש: ״משום שנמאס לו מהמלחמה, נמאס לו מהשלטון, נמאס לו מרומא, הוא התאהב לבסוף בחיי הכפר.״ יוליוס קיסר, שהחזיק בכוחו עד שנרצח, לעג לו, לפי עד עוין שמצוטט אצל סווטוניוס: סולה ״לא ידע את האלף־בית״.

78 לפנה״ס

אין ידיד טוב ממנו, אין אויב רע ממנו

סולה מת ב־78 לפנה״ס, בן שישים בערך. יום קודם לכן, מספר פלוטרכוס, ציווה לחנוק לנגד עיניו פקיד מקומי; מרוב צעקות נפתחה בו מורסה, ואחרי לילה של ייסורים מת. ותיקיו ליוו את גופתו ברחבי איטליה אל הלוויה ממלכתית.

על קברו בשדה מרס, סיפרו לפלוטרכוס, הייתה כתובת שכתב בעצמו, ותוכנה: ״שאיש מידידיו לא עלה עליו בהטבה, ואיש מאויביו לא עלה עליו ברעה.״

מיתוס

סולה מת כשתולעים אכלו אותו חי, עונש על פשעיו.

האמת

זה הסיפור של פלוטרכוס, אבל זה מוטיב קבוע בסיפורים על מותם של שליטים שנואים: סופרים יהודים ונוצרים ייחסו את אותו סוף לאנטיוכוס הרביעי אפיפנס ולאגריפס הראשון. אפיאנוס כותב רק שסולה חלה בקדחת ומת בלילה. מורסה שנפתחה ודימום כבד מרמזים על מחלה אמיתית שאיננו יודעים את שמה.

הראיות

פלוטרכוס, ״חיי סולה״ 36–37; אפיאנוס, ״מלחמות האזרחים״ 1.105; ספר מקבים ב׳ ט 9; מעשי השליחים יב 23. המילה היוונית פירושה כינים; המתרגם פרין כתב ״תולעים״.

מה סולה השאיר אחריו

• 88 לפנה״ס סולה צועד על רומא: הצבא הרומי הראשון שכובש את העיר.
• 78–77 לפנה״ס הקונסול לפידוס מורד נגד השיטה של סולה ומובס.
• 70 לפנה״ס פומפיוס וקראסוס, כקונסולים, מחזירים לטריבונים את כוחם: לב השיטה של סולה מתבטל.
• 63 לפנה״ס קטילינה, שהרג בשביל סולה בימי הפרוסקריפציות, זומם להשתלט על רומא, ורבים מוותיקי סולה מצטרפים אליו.
• 49 לפנה״ס קיסר חוצה את הרוביקון וצועד על רומא, כמו סולה ב־88.
• 43 לפנה״ס אנטוניוס, אוקטביאנוס ולפידוס חוזרים על הפרוסקריפציות של סולה; קיקרו נרצח.

איך אנחנו יודעים?

מקור: פקודה להרוג

״הוא כתב בסוד לכל האחשדרפנים ובעלי השררה שלו, שכעבור שלושים יום יתנפלו על כל הרומאים והאיטלקים בעריהם… הוא איים להעניש כל מי שיקבור את המתים או יסתיר את החיים, הציע פרסים למלשינים ולמי שיהרגו מסתתרים, וחירות לעבדים שיסגירו את אדוניהם.״

אפיאנוס כתב את זה כ־240 שנה אחרי הטבח. בספר אחר כתב גם את סיפור הפרוסקריפציות של סולה.

• השוו את פקודת המלך לכללי הפרוסקריפציות של סולה. מה דומה? כמעט הכול: פרסים לרוצחים ולמלשינים, עונש למי שמסתיר קורבנות, פרס אפילו לעבדים שפונים נגד אדוניהם. או שסולה העתיק את השיטה, או שאפיאנוס, שכתב את שני הסיפורים, סיפר אותם באותם מונחים.
• למה המספרים של ההרוגים (80,000; 150,000) שונים כל כך? איש לא ספר. המספרים מופיעים אצל כותבים שחיו מאה שנה ויותר אחר כך, בקטעים שנועדו לזעזע. מספרים עגולים ועצומים על זוועות של אויב הם סימן אזהרה.

מקור: כסף בשביל החיילים

דינר של סולה, ממטבעה שנעה עם צבאו, 84–83 לפנה״ס

סולה שילם לצבאו במטבעות כאלה בדרך הביתה, אל מלחמת האזרחים. ונוס הייתה האלה המגינה שלו; IMPER ITERVM פירושו ״הוכרז מצביא מנצח בפעם השנייה״.

• מי החזיק את המטבעות האלה, ואיזה מסר קיבל? קודם כול החיילים שלו. שני גלעדי ניצחון, אולי לכירונאה ולאורכומנוס, וונוס, אלת המזל שלו: האלים עם סולה וניצחונותיו אמיתיים, בדיוק כשהוא יוצא למלחמת אזרחים.
• האם מטבע הוא עדות טובה יותר מפלוטרכוס? הוא בן הזמן והונפק בידי סולה עצמו, ולכן הוא מראה מה סולה רצה שיאמינו. הוא אינו מוכיח שהניצחונות היו גדולים כפי שטען: זו תעמולה בכסף.

מקור: בושה או צער

״הוא היה בקיא בספרות יוונית ורומית כאחת, בעל כוח שכל יוצא דופן, מסור לתענוגות אבל מסור עוד יותר לתהילה… לפני ניצחונו במלחמת האזרחים היה בר המזל שבבני האדם… ועל מה שעשה אחר כך, איני יודע אם ראוי לדבר בבושה או בצער.״

סאלוסטיוס, תומך של קיסר, כתב את זה כ־37 שנה אחרי מות סולה.

• היכן סאלוסטיוס עוצר, ולמה? במלחמת האזרחים. הוא משבח את הקצין הצעיר ומסרב לתאר את הדיקטטור: השתיקה שלו היא פסק הדין.
• סאלוסטיוס היה איש של קיסר. האם זה הופך את השבחים שלו לאמינים יותר או פחות? במובן מסוים יותר: לאיש של קיסר היו כל הסיבות להשחיר את סולה, ובכל זאת הוא מודה בכישרונותיו. זו עדות נגד האינטרס של הכותב.

מיתוס

סולה היה פשוט מפלצת. או להפך, כפי שיש הטוענים: הרפורמטור שהציל את הרפובליקה.

האמת

כל אחת משתי התמונות היא רק חצי מהסיפור. הפרוסקריפציות, טבח השבויים והטבח בפרנסטה קרו באמת, ורומאים שהיו שותפים לרבות מדעותיו, כמו קיקרו, גינו אותם. גם החוקים היו אמיתיים, חלקם החזיקו מעמד, והוא ויתר מרצונו על שלטון מוחלט. פלוטרכוס עצמו שאל אם השלטון שינה את סולה או רק חשף אותו.

הראיות

קיקרו, ״על החובות״ 2.27 (44 לפנה״ס): אצל סולה ״ניצחון לא צודק הכתים מטרה צודקת״; ליוויוס, תקציר ספר 88; אפיאנוס, ״מלחמות האזרחים״ 1.103; פלוטרכוס, ״חיי סולה״ 30.

הציל את הרפובליקה או הרג אותה?

האם סולה הציל את הרפובליקה הרומית, או שהוא זה שהרג אותה?

• ארנסט בדיאן, ״לוקיוס סולה: הרפורמטור הקטלני״ (1970) סולה היה חייל מוכשר ופוליטיקאי אכזר, לא מדינאי בעל חזון. ה״רפורמה״ שלו החזירה את השלטון לאוליגרכיה צרה שכבר נכשלה, והשיטה התחילה להתפרק בתוך עשור. מה שנשאר ממנו היה הדוגמה: מצביא וצבאו יכולים לכבוש את רומא ולכתוב מחדש את המדינה.
• ארתור קיוויני, ״סולה: הרפובליקני האחרון״ (1982; מהדורה שנייה 2005) סולה האמין באמת בשלטון הסנאט. הוא השתמש בכוח, ואז ויתר עליו, והוויתור הוא ההוכחה. הכישלון לא היה שלו אלא של מעמד הסנאטורים, שלא ידע להשתמש במה שקיבל ממנו.
• הרייט פלאוור, ״רפובליקות רומיות״ (2010) לא הייתה ״רפובליקה רומית״ אחת. הרפובליקה הישנה של האצולה מתה באלימות שהתחילה ב־88. החוקים של סולה יצרו רפובליקה חדשה ושונה, משפטית יותר ונשענת על כוח, שהחזיקה מעמד רק כדור. מי ששואל אם סולה ״הציל״ את הרפובליקה הישנה מתעלם מכך שהיא כבר לא הייתה קיימת.

סולה שבר כל כלל כדי להחזיר את הכללים, ואז הלך הביתה. האם אפשר להציל מדינה בשיטות שהורסות אותה?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

מה הראתה טבעת החותם של סולה?

התשובה: את המלך בוככוס מוסר לו את יוגורתה. נכון. מריוס קיבל את הטריומף, אבל סולה חתם כל חייו בטבעת שהנציחה את הרגע שבו הוא עצמו לכד את יוגורתה. פלוטרכוס רואה בזה את תחילת היריבות.

שאלה לבדיקה

למה צעד סולה על רומא ב־88 לפנה״ס?

התשובה: חוק של טריבון העביר את הפיקוד שלו נגד מיתרידטס למריוס. נכון. החוק של סולפיקיוס, שעבר בתוך מהומות, לקח ממנו את המלחמה העשירה במזרח. סולה טען שהוא בא ״לשחרר את רומא מעריצים״.

שאלה לבדיקה

למה כרת סולה שלום מהיר עם מיתרידטס ב־85 לפנה״ס?

התשובה: כדי לחזור הביתה עם כסף, ספינות וצבא נאמן ולהילחם באויביו ברומא. נכון. ברומא הוא הוכרז אויב המדינה, וצבא רומי מתחרה נלחם באסיה. הוא שם במקום הראשון את המלחמה על רומא.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים חושדים במספרים של קרב כירונאה?

התשובה: הם באים, דרך פלוטרכוס וכנראה גם אפיאנוס, מהזיכרונות של סולה עצמו. נכון. 120,000 אויבים ו־14 נעדרים רומאים הם מספרים של מנצח. ממנון, שכנראה לא השתמש בזיכרונות, מוסר יותר מ־60,000.

שאלה לבדיקה

מה הייתה פרוסקריפציה?

התשובה: רשימה פומבית של אנשים שכל אחד רשאי היה להרוג תמורת פרס, ורכושם נמכר. נכון. הרוצח קיבל שתי כיכרות כסף, מי שהסתיר נרדף נענש במוות, ועל בניו ונכדיו של הנרדף נאסר לכהן במשרות.

שאלה לבדיקה

״סולה היה דיקטטור לכל החיים.״ מה נכון?

התשובה: הוא מונה בלי הגבלת זמן, אבל ויתר על הכוח בתוך כמה שנים ומת כאזרח פרטי. נכון. הדיקטטור הראשון ״לצמיתות״ היה יוליוס קיסר, ב־44 לפנה״ס.

מונחים

• קונסול אחד משני בעלי המשרה העליונה ברומא, שנבחרו לשנה אחת ועמדו בראש המדינה והצבא.
• קוואיסטור המשרה הנמוכה בסולם המשרות. הקוואיסטור היה אחראי לכספים, ברומא או לצד מצביא. סולה קבע שכל קוואיסטור ייכנס לסנאט.
• טריבון העם אחד מעשרה נציגי העם שנבחרו מדי שנה. הם יכלו להציע חוקים לאספת העם ולהטיל וטו על כל בעל משרה. סולה קיצץ את כוחם.
• דיקטטור משרת חירום עתיקה ברומא: שליט יחיד עם סמכות עליונה, בדרך כלל לשישה חודשים לכל היותר. סולה קיבל אותה בלי הגבלת זמן.
• פרוסקריפציה רשימה פומבית של אנשים שהוצאו אל מחוץ לחוק: כל אחד רשאי היה להרוג אותם תמורת פרס, ורכושם נמכר.
• מסלול המשרות בלטינית קורסוס הונורום, ״מסלול הכבוד״: סדר המשרות ברומא, מקוואיסטור דרך פראיטור ועד קונסול. סולה קבע אותו בחוק.
• בעלות הברית האיטלקיות העמים והערים של איטליה, שלחמו לצד רומא אף שלא היו אזרחיה. ב־91 לפנה״ס מרדו כדי לקבל אזרחות: ״מלחמת בעלות הברית״.
• לגיון היחידה הגדולה של הצבא הרומי: כ־5,000 איש להלכה, ובפועל לרוב פחות.
• פלנקס מערך חיל רגלים עמוק של ממלכות המזרח ההלניסטי: שורות צפופות של לוחמים עם רמחים ארוכים מאוד.
• ליקטורים ופסקס ליקטורים היו המלווים של בעלי השררה; הם נשאו פסקס, צרורות מוטות (ומחוץ לעיר גם גרזן), סמל הכוח להעניש. לדיקטטור היו 24.
• כיכר כסף יחידת משקל יוונית של כ־26 קילוגרם כסף, ששימשה לספירת סכומים גדולים.
• פלוטרכוס סופר יווני שחי הרבה אחרי סולה וכתב ביוגרפיות של אישים מפורסמים. הוא העתיק הרבה מזיכרונותיו של סולה.
• אפיאנוס היסטוריון יווני מאלכסנדריה, שכתב על תולדות רומא. הרבה מהסיפורים על סולה מופיעים אצלו.
• קיקרו נואם ופוליטיקאי רומי שחי בתקופתו של סולה. בנאום מ־80 לפנה״ס הוא האשים את עבדו המשוחרר של סולה, ולא את סולה עצמו.
• ליוויוס היסטוריון רומי שכתב את תולדות רומא. ספריו על התקופה של סולה אבדו, ורק תקצירים שרדו.
• ממנון היסטוריון מהראקליאה שעל הים השחור. כנראה לא השתמש בזיכרונותיו של סולה, והמספרים שלו שונים מאוד.
• גאיוס מריוס מצביא רומי. סולה היה הקוואיסטור שלו באפריקה, ואחר כך הפך ליריבו הגדול.
• יוגורתה מלך נומידיה בצפון אפריקה, שנלחם נגד רומא. בסוף המלחמה נמסר לרומאים בידי בוככוס, מלך מאוריטניה.
• נומידיה ממלכה בצפון אפריקה, בתחומי אלג׳יריה ותוניסיה של היום.
• מאוריטניה ממלכה בצפון־מערב אפריקה, בתחומי מרוקו ואלג׳יריה של היום.
• קימברים שבט לוחם מצפון אירופה, שנלחם נגד הרומאים.
• מלחמת בעלות הברית המלחמה שבה מרדו בעלות הברית האיטלקיות של רומא ב־91 לפנה״ס. עד 89 לפנה״ס רוב המורדים קיבלו אזרחות רומית.
• הערבית האסייתית השם שניתן לטבח של הרומאים והאיטלקים בערי אסיה, לפי פקודת מיתרידטס. השם לקוח מטבח בסיציליה של ימי הביניים.
• מיתרידטס השישי מלך פונטוס, ממלכה שעל הים השחור. כבש את אסיה הרומית ופתח במלחמה נגד רומא במזרח.
• פונטוס ממלכה בצפון טורקיה של היום, על חוף הים השחור.
• כתר העשב זר של עשב, אות הכבוד הצבאי הגבוה ביותר ברומא, שניתן למי שהציל צבא שלם. סולה זכה בו.
• פובליוס סולפיקיוס רופוס טריבון העם שהעביר חוקים בכוח, ונתן את הפיקוד במזרח למריוס. הכנופיות שלו נלחמו בפורום.
• פיראוס הנמל של אתונה. בזמן המלחמה החזיק בו ארכלאוס, המצביא הטוב ביותר של מיתרידטס, עד שסולה צר עליו.
• דלפי עיר ביוון עם מקדש מפורסם של האל אפולו. סולה לקח מאוצרותיו כדי לשלם לחייליו.
• כירונאה עיר ביוון, בבויאוטיה. שם הביס סולה צבא מלכותי של מיתרידטס, ושם נולד פלוטרכוס.
• אורכומנוס עיר בבויאוטיה, ליד אגם קופאיס. שם הביס סולה צבא נוסף של מיתרידטס.
• פימבריה מצביא רומי שנשלח לאסיה עם צבא, כדי להחליף את סולה. צבאו עבר לסולה, ופימבריה התאבד.
• ברונדיסיום נמל בדרום איטליה. ב־83 לפנה״ס נחת בו סולה, כשחזר מיוון עם כ־40,000 איש.
• פרנסטה עיר לא רחוקה מרומא. ב־82 לפנה״ס סגר בה סולה את בנו של מריוס.
• אינטררקס ממלא המקום הזמני, כששני הקונסולים מתו. הוא הציע את החוק שמינה את סולה לדיקטטור.
• הסנאט הרומי מועצת הזקנים של רומא, שבה ישבו בעיקר מי שכיהנו במשרות ציבוריות. סולה הגדיל אותה לכ־600 חברים.

מקורות

• Plutarch, Life of Sulla, trans. Bernadotte Perrin, Plutarch’s Lives vol. IV (Loeb Classical Library, 1916)
• Plutarch, Life of Caesar 1, trans. Bernadotte Perrin, Plutarch’s Lives vol. VII (Loeb Classical Library, 1919)
• Appian, Civil Wars 1.55–106, trans. Horace White, Appian’s Roman History vol. III (Loeb Classical Library, 1913)
• Appian, Mithridatic Wars 22–63, trans. Horace White, The Roman History of Appian of Alexandria (Macmillan, 1899)
• Sallust, The War with Jugurtha 95–96, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1921)
• Cicero, On Duties 2.27–29, trans. Walter Miller (Loeb Classical Library, 1913); Pro Roscio Amerino 6, 128
• Suetonius, The Deified Julius 1 and 77, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1914)
• Velleius Paterculus, Roman History 2.17–28, trans. F. W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Livy, Periochae 77–90 (Latin summaries of the lost books)
• Memnon of Heraclea, FGrHist 434 F 22–25, in Photius, Bibliotheca cod. 224; Valerius Maximus 9.2; Florus 2.9; Seneca, On Mercy 1.12
• Pliny the Elder, Natural History 7.24, trans. J. Bostock and H. T. Riley (1855)
• Sulla’s memoirs (lost): fragments in T. J. Cornell (ed.), The Fragments of the Roman Historians (Oxford: Oxford University Press, 2013), no. 22
• Arthur Keaveney, Sulla: The Last Republican (London: Croom Helm, 1982; 2nd ed. London: Routledge, 2005)
• E. Badian, Lucius Sulla: The Deadly Reformer (Sydney: Sydney University Press, 1970)
• Harriet I. Flower, Roman Republics (Princeton: Princeton University Press, 2010)
• François Hinard, Les proscriptions de la Rome républicaine (Rome: École française de Rome, 1985); Sylla (Paris: Fayard, 1985)
• Federico Santangelo, Sulla, the Elites and the Empire: A Study of Roman Policies in Italy and the Greek East (Leiden: Brill, 2007)
• Robin Seager, “Sulla”, in J. A. Crook, A. Lintott and E. Rawson (eds), The Cambridge Ancient History IX, 2nd ed. (Cambridge: Cambridge University Press, 1994)
• B. C. McGing, The Foreign Policy of Mithridates VI Eupator, King of Pontus (Leiden: Brill, 1986)
• Adrienne Mayor, The Poison King: The Life and Legend of Mithradates, Rome’s Deadliest Enemy (Princeton: Princeton University Press, 2010)
• A. N. Sherwin-White, Roman Foreign Policy in the East, 168 B.C. to A.D. 1 (London: Duckworth, 1984)
• Alexandra Eckert, Lucius Cornelius Sulla in der antiken Erinnerung (Berlin: De Gruyter, 2016)
• N. G. L. Hammond, “The Two Battles of Chaeronea (338 B.C. and 86 B.C.)”, Klio 31 (1938), 186–218
• J. McK. Camp, M. Ierardi, J. McInerney, K. Morgan and G. Umholtz, “A Trophy from the Battle of Chaironeia of 86 B.C.”, American Journal of Archaeology 96 (1992), 443–455
• J. Kromayer, Antike Schlachtfelder in Griechenland, vol. II (Berlin: Weidmann, 1907); E. Kountouri, N. Petrochilos and S. Zoumbaki, “The Tropaion of Sulla over Mithridates VI Eupator: A First Approach”, in V. Di Napoli et al. (eds.), What’s New in Roman Greece?, Meletemata 80 (Athens, 2018), 359–368
• T. W. Africa, “Worms and the Death of Kings: A Cautionary Note on Disease and History”, Classical Antiquity 1 (1982), 1–17
• M. H. Crawford, Roman Republican Coinage (Cambridge: Cambridge University Press, 1974), nos. 359/2 and 426/1

קרדיט תמונות

• לודוביקו פוליאגי, ״אנשי פרנסטה לפני כס המשפט של סולה״, בערך 1885. מתוך ״תולדות רומא״ של פרנצ׳סקו ברטוליני (מילאנו, 1886) · Public domain · דף המקור
• ראש שיש, ״סולה כביכול״, העתק רומי. הגליפטותק, מינכן (מס׳ 309). צילום: Bibi Saint-Pol · Public domain · דף המקור
• ראש של מיתרידטס השישי בדמות הרקלס, שיש, המאה ה־1 לספירה. הלובר, פריז (Ma 2321). צילום: Shonagon · CC0 · דף המקור
• האריה של כירונאה, בערך 338 לפנה״ס, הוקם מחדש ב־1902. צילום: Calistemon, 2022 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• חומת סרוויוס בכיכר דיי צ׳ינקווצ׳נטו, רומא. צילום: Roundtheworld (ויקימסע), 2010 · Public domain · דף המקור
• דינר כסף של ל. קורנליוס סולה, 84–83 לפנה״ס (RRC 359/2). צילום: Classical Numismatic Group · Classical Numismatic Group (CNG) · CC BY-SA 2.5 · דף המקור