סולימאן המפואר: הסולטן שבנה את חומות ירושלים

סולטאן בן עשרים וחמש

החומה שבנה האיש שאירופה קראה לו ״המפואר״

בלילה שבין 5 ל־6 בספטמבר 1566 מת סולימאן הראשון באוהלו, בזמן מסע צבאי. הצבא שמר את הידיעה שבועות ארוכים, ורק חוג צר ידע שהסולטאן כבר אינו בחיים.

הוא שלט באימפריה העות׳מאנית ארבעים ושש שנה, ומת בגיל שבעים ומשהו. באירופה קראו לו ״המפואר״. הוא הוביל צבאות גדולים, בנה את חומות ירושלים, וקיבל החלטה גורלית לגבי בנו הבכור. מי היה האיש הזה, ולמה דווקא ״המפואר״?

רקע

בן של סלים

סולימאן נולד ב־1494 או 1495. התאריך השכיח הוא 6 בנובמבר 1494, אבל יש מקורות שמציגים טווח שנמשך עד אביב 1495. הוא היה הבן היחיד של הסולטאן סלים הראשון.

אביו ניצח את השאה איסמעיל מבית הספווים בצ׳לדיראן ב־1514. ב־1516 וב־1517 הביס סלים את הממלוכים וכבש את סוריה ואת מצרים. באותה שנה, 1517, עברה גם ירושלים לשלטון העות׳מאני.

הכתר

סתיו 1520

סלים מת בסתיו 1520. סולימאן עלה לכס ב־30 בספטמבר 1520, בגיל עשרים וחמש או עשרים ושש. לא היה לו אח שיתמודד על הכתר, כי הוא היה הבן היחיד.

הוא ירש מדינה גדולה עם שתי חזיתות עוינות: השאה במזרח, ומלך הונגריה וההבסבורג במערב.

מזרח או מערב

רקע

שתי חזיתות

בתחילת שלטונו עמדו לפני סולימאן שתי חזיתות. במזרח, מעבר להרים, עמדה מדינת השאה איסמעיל. הוא הובס בצ׳לדיראן, אבל לא נכנע.

במערב, בשולי הבלקן, עמדה בלגרד: מבצר גדול על הדנובה ושער לממלכת הונגריה. בהונגריה שלט מלך צעיר בשם לואי השני. מצפון ומערב לה ישבו הבסבורג, ששלטו באוסטריה, והעיר המרכזית שלהם במזרח הייתה וינה.

נקודת החלטה

אתם סולימאן, סולטאן חדש.

סתיו 1520, איסטנבול

כמה שבועות אחרי מות אביכם, המפקדים מחכים לתוכנית. הצבא שאביכם הוביל לא יוצא לשום מלחמה, והחיילים מצפים לקמפיין שיצדיק את שכרם.

יש שתי חזיתות לבחירה. במזרח, השאה איסמעיל לא שכח את צ׳לדיראן. במערב, בלגרד חוסמת את הדרך להונגריה. היועצים הזהירים מציעים דרך שלישית: להישאר באיסטנבול שנה, לשלם לחיילים ולשמור על הגבולות.

מה אתם עושים?

• צועדים מזרחה נגד השאה, כפי שעשה אביכם. כנראה מלחמה ארוכה בהרים ובמדבר, רחוק מהבית. ייתכן שתרוויחו מעט שטח במהירות, והגבול המזרחי יישאר מתוח.
• פונים מערבה ותוקפים את בלגרד, השער להונגריה. כנראה מצור יקר שפותח את הדרך להונגריה. אירופה תשים לב, והשליטים במערב יראו בסולטאן החדש איום.
• נשארים באיסטנבול, משלמים לחיילים, מחזקים את מעמדכם ומשקיפים על שני הגבולות. כנראה שקט וביטחון, אבל צבא שאין לו מלחמה עלול להתאמץ לאי־שקט. סולטאן שלא עושה דבר עלול להיראות חלש.

מה קרה בפועל

פונים מערבה ותוקפים את בלגרד, השער להונגריה.

הוא פנה מערבה. המצור על בלגרד הסתיים בנפילת העיר ב־29 באוגוסט 1521.

המקורות אינם מסבירים את נימוקיו במלואם. היסטוריונים מציעים כמה הסברים: סולטאן צעיר זקוק לניצחון מהיר כדי להוכיח שיוכל להוביל; צבא שמחכה למלחמה מחכה גם לשכר; ובלגרד היא המפתח להונגריה, ארץ שהעות׳מאנים תקפו שוב ושוב במשך עשרות שנים. קמפיין במזרח פירושו הרים וקווי אספקה ארוכים.

הצלחות

בלגרד ורודוס

בלגרד נפלה ב־29 באוגוסט 1521. כשנה לאחר מכן הגיע הצבא לרודוס, האי של אבירי סנט ג׳ון (ההוספיטלרים), מסדר צבאי־דתי שהחזיק בו יותר משתי מאות שנה.

המצור החל ב־26 ביוני 1522, ולפי המקורות יצא לאי צי של כארבע מאות ספינות. הסולטאן עצמו הגיע לאי ב־28 ביולי. אחרי מצור של כחצי שנה הסכימו האבירים לתנאים ב־22 בדצמבר 1522, ויצאו מהאי ב־1 בינואר 1523. למי שנשאר תחת השלטון החדש ניתנה פטור ממסים לחמש שנים.

הצלחות

מוהאץ׳, 1526

ב־29 באוגוסט 1526 נפגש הצבא העות׳מאני עם הצבא ההונגרי ליד מוהאץ׳, על גדות הדנובה. המלך לואי השני ניסה לברוח, ונטבע בקרקע הבוצית ליד נחל צ׳לה, כשהשריון כבד עליו.

הונגריה נותרה בלי מלך, והבסבורג והסולטאן יילחמו על הארץ במשך דורות.

מקור: מיניאטורה של מוהאץ׳, בערך 1558

״סולימאננאמה״ (ספר סולימאן), צייר עות׳מאני אלמוני, בערך 1558

זהו קטע מתוך מיניאטורה של קרב מוהאץ׳, מתוך ספר תמונות שנעשה לחצר העות׳מאנית בערך ב־1558, יותר משלושים שנה אחרי הקרב. ויקימדיה מציינת שהאמן אינו ידוע.

• מי מצויר כאן, ומה הוא עושה? דמות בכובע לבן גבוה עם נוצה, יד על החזה. מאחוריו קשת מכופפת, ובצד אשפה של חצים. הוא רגוע ושולט: הציור מציג שליטה, לא את הבוץ והבלגן של הקרב.
• מי צייר את זה, ומתי? צייר מחצרו של הסולטאן, יותר משלושים שנה אחרי הקרב. הציור לא נעשה כדי לתעד את הרגע, אלא כדי לזכור את השושלת כפי שהחצר רצתה לראותה.
• מה חסר בתמונה הזו? הבוץ, המוות, והבריחה של המלך. קטע כזה מציג רק דמות אחת, ואי אפשר לדעת מכאן מה קרה ברגע המכריע.

וינה, 1529

רקע

הדרך לוינה

ב־1529 הוביל הסולטאן בעצמו צבא לוינה, העיר המרכזית של נחלות הבסבורג במזרח.

בלבו של הצבא עמדו היניצ׳רים, חיל הרגלים הקבוע של הסולטאן.

מקור: בוסבק על היניצ׳רים

אבל אלה הם היניצ׳רים המפורסמים, שהתקרבותם מעוררת אימה בכל מקום.

בוסבק היה שגריר של הבסבורגים בחצר העות׳מאנית, וכתב לאירופה על מה שראה. כשפגש לראשונה יניצ׳רים בבודה, הוא מספר, היה חושב שהם נזירים טורקים או חברי מוסד דתי מוסלמי, אלמלא אמרו לו מי הם. בעמוד קודם הוא כותב שחיל הרגלים של המשמר המלכותי מנה כ־12,000 איש בשיא כוחו.

• מי כתב את זה, ולמי? שגריר זר, שכותב לקוראים בארצו. הוא קרוב לחצר אבל צופה מבחוץ, ולכן כדאי לשאול מה הוא רואה ומה הוא בוחר להדגיש.
• מה מפתיע בתיאור? הוא מתאר אנשים שנראים כמו נזירים, ובכל זאת מדבר על אימה. הפחד לא נובע מהמראה, אלא ממה שהם עושים ומה שהם מייצגים בצבא.
• מה חסר כאן? הכתוב מתאר את היניצ׳רים של שנות ה־1550, לא את המצור של 1529. מקור על צבא אחד מספר משהו על תקופה אחרת, ועל הקורא לשים לב לכך.

נקודת החלטה

אתם סולימאן, מחוץ לוינה.

אמצע אוקטובר 1529, המחנה לפני וינה

אתם עומדים לפני וינה יותר משבועיים. הגשמים התחילו לרדת, המחנה הפך לבוץ, והאספקה מתקרבת לקצה.

החורף מתקרב. המפקדים מציעים שלוש דרכים, ואף אחת מהן אינה נקייה: לתקוף עכשיו בכל הכוח, להמשיך את המצור גם בחורף, או לסגת כשהצבא עוד שלם ולחזור בשנה אחרת.

מה אתם מחליטים?

• מורים על התקפה כוללת אחרונה על החומות, עכשיו. כנראה קרב אכזרי ואבידות כבדות. אם הפריצה תצליח, העיר עלולה ליפול. אם לא, הצבא יחזור חלש יותר.
• ממשיכים את המצור גם בחורף, ומקווים שהאספקה תגיע. כנראה רעב, מחלות ועריקות. מחנה חורף רחוק מהבסיסים קשה לספק.
• נסוגים עכשיו, כשהצבא עוד שלם, וחוזרים בשנה אחרת. כנראה נסיגה בלי אבידות גדולות. וינה נשארת על תילה, והסולטאן יכול לחזור. אבל המהלך ייראה ככישלון.

מה קרה בפועל

מורים על התקפה כוללת אחרונה על החומות, עכשיו.

הוא בחר בהתקפה אחרונה. ב־14 באוקטובר נהדפה ההתקפה. למחרת, כשהאספקה אזלה והחורף התקרב, הורה הסולטאן לסגת. המצור נמשך מ־27 בספטמבר עד 15 באוקטובר 1529.

היועצים דנו בהתקפה אחרונה, שהיסטוריונים מתארים כהימור של ״הכול או כלום״. מה שדחף לנסיגה היו הגשמים, האספקה שהתרוקנה והחורף. המקורות אינם מסבירים עד כמה ההחלטה נבעה ממצב הצבא, ועד כמה מתכנונו של הסולטאן.

ההגנה

העיר שהחזיקה מעמד

העיר לא נפלה. את ההגנה הובילו הרוזן ניקלאס זאלם ואנשיו. לפי הערכות שונות היו במערך ההגנה בין כ־16,000 ל־21,000 איש, כולל מיליציה מקומית.

אחרי כמעט שלושה שבועות של מצור העיר עמדה על תילה. ההתקפה האחרונה נהדפה, והמצור הוסר.

מיתוס

סולימאן כמעט כבש את אירופה. ב־1529 הוא עמד בשערי וינה, ורק מזג האוויר עצר אותו.

האמת

וינה לא נפלה. ההתקפה האחרונה נהדפה, והעיר נשארה בידי מגיניה. הגשמים והאספקה היו גורמים חשובים, אבל לא היחידים. ההיסטוריונים נחלקים בשאלה עד כמה הסולטאן היה קרוב לנצחון, והמקורות אינם מסכימים על המספרים.

הראיות

ההתקפה נהדפה ב־14 באוקטובר, והמצור הוסר למחרת. ב־1532 הצבא כלל לא הגיע לוינה, כי נעצר במצור על מבצר גינס (Kőszeg בהונגרית).

הארמון

רקע

הווזיר הגדול

הסולטאן לא שלט לבד. לצידו עמד הווזיר הגדול, פרגלי איברהים פאשה, שנכנס לתפקידו ב־27 ביוני 1523.

בנובמבר 1534 כבש צבאו של איברהים את בגדאד מידי השאה, ובשנה שלאחריה נכנס הסולטאן עצמו לעיר. במשך שנים היה איברהים האיש השני בחשיבותו באימפריה.

הארמון

הורם סולטאן

בחדרי ההרם שבארמון גדלה אישה שבאירופה קראו לה רוקסולנה, ובמקורות העות׳מאניים נקראה הורם. היא נולדה ככל הנראה ברותניה, ארץ במזרח אירופה, בתוך משפחה נוצרית־אורתודוקסית. היא הגיעה לארמון כשפחה.

הסולטאן שחרר אותה ונשא אותה לאישה, בניגוד למנהג, והפכה לאשתו החוקית. המקורות מתארים זאת כחריג שלא היה כמותו. הנישואין התקיימו ככל הנראה סביב 1533 או 1534, והתאריך המדויק אינו ידוע. הורם מתה ב־18 באפריל 1558.

מקור: דיווחי שגרירי ונציה על הורם

״אישה מלאום רוסי״

שגרירי ונציה שלחו דיווחים על חצר הסולטאן לשלטונות העיר. לפי הציטוט, הם תיארו את הורם כאישה מלאום רוסי. המילה ״רוסי״ הייתה עמומה בתקופה ההיא, והדיווח אינו אומר לאיזה אזור הכוונה.

• מי כתב את הדיווח, ולמי הוא נשלח? שגרירים שכותבים לשלטונות שמחליטים על מדיניות. מי שכותב לשלטון רוצה לדעת מי משפיע על הסולטאן, ומוצאה של אישה בחצר לא תמיד נבדק בקפידה.
• מה יכלה המילה ״רוסי״ לציין? בדקו במילון ובמחקר לפני שמסתמכים עליה. ייתכן שהכוונה הייתה לארצות הרוס׳ שבמזרח אירופה, ולא בהכרח למוסקבה. הדיווח לא מסביר זאת.
• מה לא כתוב כאן? איך הגיעה לארמון, מה היו חייה לפני כן, ומה היא עצמה אמרה. הדיווח נותן מוצא, לא סיפור חיים.

מיתוס

הורם סולטאן הייתה מכשפה ששלטה בסולטאן וחיסלה את יריביה.

האמת

זו דמות שנולדה מסיפורים ומשמועות, בעיקר מדיווחים של אנשים שלא היו בחדר. ההיסטוריונים נזהרים מאוד בסיפורים על מזימות בארמון. הורם הייתה בעלת השפעה ממשית. לסלי פירס טוענת שנשות בית המלוכה העות׳מאני השפיעו על הפוליטיקה ממקומן במשפחה ובחרם. זו השפעה אחרת מדמותה של מכשפה רוצחת.

הראיות

שגרירי ונציה שתיארו את הורם כינו אותה ״אישה מלאום רוסי״, ולא מכשפה. הסיפורים על מזימותיה נאמרו בידי זרים, והיסטוריונים אינם מתייחסים אליהם כעדות ישירה.

נקודת החלטה

אתם איברהים פאשה, הווזיר הגדול.

מרץ 1536, איסטנבול, ערב ברמדאן

במשך כמעט שלוש־עשרה שנה אתם הווזיר הגדול. אתם מנהלים את המדינה בשם הסולטאן ופיקדתם על צבאות. בחצר יש יריבים, והם מספרים שנטלתם לעצמכם תארים שאינם הולמים את דרגתכם, ושהורם אינה אוהבת אתכם. אלה שמועות, ולא ברור מה מהן נכון.

היום הגיעה הזמנה מהארמון: הסולטאן מזמין אתכם לאיפטאר הערב, הארוחה שמסיימת את צום היום בימי הרמדאן.

מה אתם עושים?

• הולכים לארמון כמו תמיד, ונשענים על שנות השירות. כנראה ארוחה רגילה, והחסד של הסולטאן עשוי להימשך. אבל אם הוא כבר החליט נגדכם, אתם נכנסים לארמון בלי מי שיגן עליכם.
• הולכים, אבל קודם מבקשים מהסולטאן ערבות בכתב לביטחונכם. כנראה שהבקשה תיקרא כפחד או כחשד. אם תקבלו ערבות, היא תקנה ימים ולא שנים.
• שולחים הודעה שאתם חולים, ונשארים בבית עם השומרים שלכם. כנראה ייקחו זאת כעלבון או כסימן לאשמה. הסולטאן עלול לשלוח שוב, הפעם בתקיפות רבה יותר.
• עוזבים את איסטנבול מיד, לפרובינציה רחוקה. כנראה ייראה כבריחה, וזה יאשר את השמועות. שליחי הסולטאן יכולים לרדוף אחריכם, והכוח שלכם בפרובינציה יהיה קטן ממה שהיה לכם בעיר.

מה קרה בפועל

הולכים לארמון כמו תמיד, ונשענים על שנות השירות.

הוא הלך. באותו לילה, בחדרו בארמון, נחנק על ידי ארבעה תליינים חרשים־אילמים, לפי הוראת הסולטאן. הוא שימש כווזיר הגדול כמעט שלוש־עשרה שנה.

הוא הלך כי סירוב נראה כמו אשמה. הסיבה לנפילתו שנויה במחלוקת. מקור מודרני מסביר שחרג מדרגתו ונטל תארים שאינם מגיעים לו. על הורם נאמר שהשפיעה על ההחלטה, אבל היסטוריונים מציינים שהסיפורים על מזימות בחצר אינם מבוססים על עדות ישירה. אין כאן תשובה חד־משמעית, ואיננו יודעים מה תכנן הסולטאן כששלח את ההזמנה.

הנסיך

רקע

הבן הבכור

מוסטפא היה הבן הבכור של סולימאן. הוא נולד לאישה אחרת בחרם, לא להורם. במשך שנים נחשב ליורש הטבעי, וכך ראו אותו רבים בחצר ובצבא.

לבניה של הורם היה מעמד צעיר יותר, והם גדלו בארמון כמו כולם.

מחנה, 1553

שמועות באוהלים

בשנת 1553 שהה הסולטאן באנטוליה, בלבה האסייתי של ממלכתו, בזמן שהמלחמה הארוכה עם פרס (1532–1555) עדיין נמשכה. בתוך המחנה התפשטו שמועות.

פקידים וחיילים אמרו שהנסיך מתכנן נגד אביו, ושהוא רוצה לתפוס את הכתר בעוד אביו חי. לא ידוע מי הפיץ את השמועות. ההאשמה נרשמה, אבל מעולם לא הוכחה.

נקודת החלטה

אתם סולימאן, הסולטאן במחנה.

סתיו 1553, מחנה באנטוליה

הנסיך מוסטפא נמצא בדרך למחנה שלכם. השמועות חוצות את האוהלים: שהוא מתכנן להדיח אתכם, ושיש לו תומכים בצבא.

לא ברור לכם מי עומד מאחורי השמועות. יש מי שחושד ביריבים בחצר. יש מי שמזכיר את רוסתם פאשה, חתנכם, ואת הורם. אתם יכולים לתת לו לבוא ולשמוע אותו פנים אל פנים, לשלוח קצין מהימן לברר מה נכון לפני שיגיע, לכתוב לו ולדרוש תשובה בכתב, או לצוות עליו להישאר במחוזו.

מה אתם מחליטים?

• נותנים לו לבוא לאוהל ולשמוע אותו פנים אל פנים. כנראה שמעמד קשה ופומבי לנוכח הקצינים. אם יוכל להשיב על ההאשמות, השמועות עשויות להתפוגג. אם לא, תצטרכו להכריע מול הצבא כולו.
• עוצרים אותו ממרחק, ושולחים קצין מהימן לברר מה נכון. כנראה בטוח ואיטי יותר. אבל דוח הקצין יהיה טוב רק כמו האנשים שהוא סומך עליהם, והצבא ידבר בזמן ההמתנה.
• כותבים לו, דורשים תשובה בכתב לכל אחת מההאשמות, ומחכים. כנראה תשובה שאינה מכריעה דבר. השמועות יישארו, והחיילים יתחלקו לצדדים בזמן ההמתנה.
• מצווים עליו להישאר במחוזו, רחוק מהצבא. כנראה עימות קר. השמועות לא נעלמות, ונסיך רחוק עם תומכים משלו הוא סיכון מסוג אחר.

מה קרה בפועל

נותנים לו לבוא לאוהל ולשמוע אותו פנים אל פנים.

הוא הגיע למחנה של אביו, ובאוקטובר 1553 הוצא להורג בארגלי שבאנטוליה. המקורות נותנים את התאריך כ־6 או כ־16 באוקטובר, ואינם מסכימים ביניהם. הם גם אינם מתארים בפירוט איך נהרג. ההאשמה הייתה תכנון להדיח את אביו. מי הפיץ את השמועות לא ידוע. לפי מחקר מודרני אחד, משוררים מאותה תקופה האשימו את רוסתם פאשה. תיאורים מאוחרים רבים מזכירים גם את הורם, אבל זה נשען על שמועה בלבד.

השאלה למה בחר הסולטאן לראות את בנו לא מתועדת במלואה. היסטוריונים שואלים אם רצה דיון הוגן, או שכבר החליט ורצה לראות את בנו פנים אל פנים לפני ההכרעה. הראיות אינן מכריעות בין השתיים. מה שברור הוא שההחלטה לתת לנסיך להגיע למחנה הייתה הטעונה ביותר מבין הארבע: היא הבטיחה דיון, ובו בזמן חשפה אותו לכל מי שהיה במחנה.

מה נשמע

מה שסיפר שגריר זר

אוגייה בוסבק, השגריר הבסבורגי בחצר הסולטאן, כתב מכתבים לאירופה בזמן שהותו באיסטנבול. על מוסטפא הוא לא כתב כעד ראייה: הוא סיפר מה חיילים ואנשי חצר אמרו.

לפי דבריו, החיילים האמינו שהסולטאן גילה את תככיו של רוסתם פאשה ואת כישופיה של אשת הסולטאן, אבל גילה אותם מאוחר מדי, וזו הייתה הסיבה לנפילתו של רוסתם. זו שמועה ולא דיווח מן החדר. ועדיין, היא מלמדת איך אנשים הסבירו לעצמם את מה שקרה.

ירושלים

העיר

החומה, 1537–1541

ירושלים הייתה תחת שלטון עות׳מאני מאז 1517. ב־1537 החלה בניית חומות העיר, והעבודה נמשכה עד 1541, לאורך קו החומות הישנות בחלקו הגדול. החומה באורך כארבעה קילומטרים ובגובה כשנים־עשר מטרים, עם מגדלים ושערים.

חלק מהר ציון נשאר מחוץ לחומה, ושער ציון מוביל אל הרובע היהודי. יש מקורות שמתארים את השלמת החומה כבר ב־1538.

יהודים בחצר

הרופא והפרמאן

משה חמון, יהודי ממוצא ספרדי, היה רופאו ושיננו המועדף של הסולטאן. בסוף 1553 או ב־1554, לפי המקורות, הוציא הסולטאן ״פרמאן״ (צו רשמי הנושא את שמו) שמגנה בפירוש עלילות דם נגד היהודים. ההצעה באה ממשה חמון.

עלילת הדם היא השקר שיהודים רוצחים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם. השקר הזה הוביל במשך מאות שנים לאלימות ולגירושים באירופה.

יהודים בחצר

טבריה

דונה גרסיה נשיא, אישה יהודייה עשירה שחיה באיסטנבול, קיבלה מהסולטאן ב־1558 חכירה ארוכת טווח על טבריה וכמה עיירות בגליל. היא תכננה לבנות שם מקום מבטחים ליהודים שנרדפו.

אחיינה, יוסף נשיא, עזר לה בבנייה. בקהילה היהודית בקורי, ליד נאפולי, גייסו כסף כדי לעבור לשם.

מקור: הכתובת על שער יפו

בשם אללה הרחמן והרחום, אדוננו הסולטאן, מלך הטורקים, הערבים והפרסים, סולימאן בנו של סלים חאן, הורה לבנות את החומה הזאת. יהי אללה מנציח את מעשהו.

הכתובת מזכירה את הסולטאן בשמו ואת שם אביו, ולא מזכירה שמות של בונים או פועלים. הטקסט שקראנו אינו מציין תאריך, והתרגום לא נבדק מול הכתב המקורי.

• מי מופיע בכתובת, ומי לא? הסולטאן ואביו. לא מופיעים שמות של בנאים, מהנדסים או פועלים. הכתובת מציגה את השלטון, לא את מי שבנה.
• למה שליט ירצה את שמו על חומה? זו הצהרה של כוח ושל אחריות דתית. מי שמגן על העיר הקדושה רוצה שכל מי שנכנס ידע מי אחראי לכך. השם על השער הוא מסר פוליטי.
• מה חסר כדי לסמוך על התרגום? קריאה של הנוסח הערבי עצמו, ותאריך מדויק. בלי אלה, זו עדות שנייה ולא מקור ישיר.

מיתוס

הסולטאן בנה את החומה בעקבות חלום, שבו אריות רדפו אותו.

האמת

הסיפור הזה הוא אגדה. הוא מופיע בספרים מאוחרים על ירושלים, ולא מצאנו תיעוד שלו מזמן הבנייה. ההיסטוריונים מציעים הסברים אחרים: שמועות על מסע צלבני חדש, ופשיטות של בדואים. הסיבה המדויקת אינה ידועה.

הראיות

כתבה ב־Ynet מייחסת את הסיפור לספרי אגדות על ירושלים של זאב וילנאי, ומציינת שהסיפור אינו מזכיר את שם הסולטאן.

המורשת ומבחן הסיום

סולימאן הראשון, ״המפואר״

הסולטאן העות׳מאני בין 1520 ל־1566: משורר בשם עט, ששלטונו נחשב לשיא כוחה של האימפריה, ושנכשל מול וינה.

• נולד: 6 בנובמבר 1494 (התאריך השכיח)
• נפטר: הלילה שבין 5 ל־6 בספטמבר 1566, סיגטוואר, בהונגריה
• ניצחונות: בלגרד, 1521; רודוס, 1522; מוהאץ׳, 1526
• כישלונות: וינה, 1529

גבוה ורזה, אך קשוח, עם פנים דקות וגרמיות.

המסע האחרון

סיגטוואר, 1566

באוגוסט 1566 צר הצבא העות׳מאני על סיגטוואר, מבצר בהונגריה שהגן עליו ניקולה זרינסקי. הסולטאן היה עם הצבא.

בלילה שבין 5 ל־6 בספטמבר מת הסולטאן באוהלו. הווזיר הגדול סוקולו מחמד פאשה ניהל את הצבא בפועל, ורק חוג צר ידע על המוות. לפי מקור אחד נשמרה הסודיות 48 ימים, ולפי מקור אחר יותר משלושה שבועות. ב־7 בספטמבר החלה ההתקפה האחרונה על המבצר. זרינסקי נפל בקרב האחרון, והמבצר נכבש. את הגופה לקח לאיסטנבול סלים, בנו.

המורשת

מסגד בעיצובו של אדריכל אחד

האדריכל מימר סינאן שירת כאדריכל החצר הראשי מ־1538 עד מותו ב־1588. ב־1550 החל לבנות באיסטנבול את מתחם מסגד סולימנייה, שהושלם ב־1557.

המתחם עדיין שולט בקו הרקיע של העיר. בתמונה רואים את הכיפה מלמטה: קשתות מפוספסות, חלונות רבים ועיטורי כתב ערבי.

מיתוס

הסולטאן זכה לכינוי ״המחוקק״ כבר בחייו, כי נתן לנתיניו חוקים, והם קראו לו כך.

האמת

הכינוי ״קאנוני״, כלומר ״המחוקק״, אינו מופיע במקורות העות׳מאניים מן המאות ה־16 וה־17. מתי נוצר, ומתי התחיל להיקשר לסולימאן, אינו ברור, וייתכן שהוא מופיע רק במאה ה־18. הסולטאן אמנם הוציא קודים משפטיים, ולכן הכינוי מתאים לתדמיתו, אבל הוא נקשר אליו מאוחר. גם ״המפואר״ הוא שם אירופי. העות׳מאנים השתמשו בשמו ובתארים שלו, כפי שמופיע על שער יפו.

הראיות

היסטוריונים נחלקים בשאלה מתי נוצר הכינוי, אבל המקורות שבהם הוא מופיע כולם מאוחרים לתקופתו.

מה נשאר אחריו

• 1534–1535 בגדאד נכבשת מידי השאה, והסולטאן נכנס אליה ב־1535.
• מרץ 1536 פרגלי איברהים פאשה נחנק בארמון, בלילה שבין 14 ל־15 במרץ.
• 1537–1541 נבנית חומת ירושלים, לאורך קו החומות הישנות בחלקו הגדול.
• אוקטובר 1553 הנסיך מוסטפא מוצא להורג בארגלי שבאנטוליה.
• 1555 שלום אמאסיה עם פרס מסדיר את הגבול.
• 1558 הורם מתה ב־18 באפריל. דונה גרסיה נשיא מקבלת את חכירת טבריה.
• 1561 בייזיד, שנמלט לשאה הפרסי, מוצא להורג בקזוין על ידי אנשים ששלח אביו.
• ספטמבר 1566 סולימאן מת בסיגטוואר, וסלים השני עולה לשלטון.

תור זהב, או התחלת הירידה?

האם מלכותו של סולימאן הייתה תור זהב, והאם האימפריה התדרדרה אחריו?

• חליל אינאלצ׳יק בספרו על ״העידן הקלאסי״ של האימפריה בין 1300 ל־1600, הוא מציג את המאה ה־16 כשיא של מערכת שלטון, צבא ומשפט מסודרת. לפי הגישה הזו התקופה היא תור זהב, כי המנגנון עבד.
• היסטוריונים רבים של האימפריה המאוחרת היסטוריונים רבים מתארים את העשורים שאחרי מותו כתקופה של משבר והסתגלות, ולא כירידה פשוטה ופתאומית.

האם שיאו של הכוח, או תחילת הבעיות? ואיזו ראיה הייתה מכריעה בין שתי הדעות?

שאלה לבדיקה

איזו מן הערים האלה לא נכבשה בידי צבא הסולטאן?

התשובה: וינה. נכון. המצור ב־1529 נמשך מ־27 בספטמבר עד 15 באוקטובר, והסולטאן ביטל אותו בלי לכבוש את העיר.

שאלה לבדיקה

מה נתמך הכי טוב בראיות לגבי הנסיך מוסטפא ב־1553?

התשובה: הוא הוצא להורג באנטוליה, באוקטובר 1553. נכון. ההוצאה להורג הייתה בארגלי שבאנטוליה. היום המדויק שנוי במחלוקת: המקורות נותנים 6 או 16 באוקטובר, ואינם מתארים את ההוצאה להורג בפירוט.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי מותו של פרגלי איברהים פאשה?

התשובה: הוא נחנק בארמון במרץ 1536, בהוראת הסולטאן. נכון. המקורות מתארים את מותו באותו לילה, בחדרו. הסיבה לנפילתו עצמה שנויה במחלוקת.

שאלה לבדיקה

איזה תיאור של המקור הולם את כתבי בוסבק על היניצ׳רים?

התשובה: מכתב של שגריר הבסבורגים מ־1550, על יניצ׳רים שנראים כנזירים ובכל זאת מעוררים אימה. נכון. הכותב הוא שגריר זר, והוא מדבר על מראה שאינו תואם את הפחד שהם מעוררים.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי הכינוי ״קאנוני״ (המחוקק)?

התשובה: זמנו הראשון אינו ברור, וייתכן שהוא נוצר במאה ה־18. נכון. המקורות אינם מסכימים על מועד הופעתו, אבל הוא אינו מופיע בכתבים מן התקופה שלו.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על חומות ירושלים נתמכת הכי טוב בראיות?

התשובה: נבנו ב־1537–1541, ברובן לאורך הקו הישן, וחלק מהר ציון נותר מחוץ לחומה. נכון. זה מה שנתמך במקורות שבפרק, כולל מה שנאמר על הר ציון ועל שער ציון.

מונחים

• סולטאן התואר של שליט האימפריה העות׳מאנית. הסולטאן עמד בראש המדינה, הצבא והמשפט.
• יניצ׳ר חייל רגלים קבוע של הסולטאן, והגרעין של הצבא העות׳מאני. לפי בוסבק, היו אלה חיל הרגלים של המשמר המלכותי.
• ווזיר ראש הממשלה של הסולטאן. ניהל את הממשל בשמו, ולעתים פיקד על הצבא.
• פאשה תואר כבוד לשליטים ולמפקדים בשירות העות׳מאני. הוא בא אחרי השם, כמו ב״איברהים פאשה״.
• הרם החלק הפרטי של הארמון, שבו חיו נשות הסולטאן, ילדיו ומשרתיו. לנשים שם הייתה לעיתים השפעה ממשית.
• ספווי שושלת השאחים שמלכה באיראן מ־1501, ונוסדה בידי איסמעיל. השאחים האלה היו היריבים הגדולים של העות׳מאנים במזרח.
• ממלוכי חבר במעמד השלטוני־הצבאי של מצרים וסוריה. השלטון הממלוכי נפל בידי העות׳מאנים ב־1516–1517.
• פרמאן צו רשמי שהוציא הסולטאן בשמו, בעל תוקף של חוק.
• עלילת הדם ההאשמה השקרית שיהודים רוצחים נוצרים כדי להשתמש בדמם. השקר הזה הוביל במשך מאות שנים לאלימות ולגירושים.
• איפטאר הארוחה שמסיימת את צום היום בימי הרמדאן.
• קאנוני הכינוי ״המחוקק״ שנקשר לסולימאן. מועד הופעתו אינו ברור, וייתכן שהוא מהמאה ה־18.
• הבסבורג השושלת ששלטה באוסטריה ובאזורים נרחבים במרכז אירופה, ובהם וינה. היא הייתה היריבה הגדולה של העות׳מאנים בהונגריה.
• בלגרד מבצר גדול על הדנובה, בשולי הבלקן, ושער לממלכת הונגריה. הסולטאן כבש אותו ב־1521.
• שאה איסמעיל שאה (מלך) של שושלת הספווים בפרס, כלומר איראן של היום. הובס בצ׳לדיראן ב־1514, אבל לא נכנע.
• צ׳לדיראן קרב שבו ניצח הסולטאן סלים הראשון את השאה איסמעיל, ב־1514.
• סלים הראשון סולטאן עות׳מאני, אביו של סולימאן. ב־1516 וב־1517 הביס את הממלוכים וכבש את סוריה ואת מצרים.
• מוסטפא הבן הבכור של סולימאן, שנחשב ליורש הטבעי. ב־1553 הוצא להורג באנטוליה, באשמת תכנון נגד אביו.
• ארגלי עיירה באנטוליה, בתורכיה של היום. ב־1553 הוצא בה להורג הנסיך מוסטפא.
• אנטוליה החלק האסייתי של תורכיה של היום, בלב הממלכה העות׳מאנית.
• אוגייה בוסבק שגריר של הבסבורגים בחצר הסולטאן באיסטנבול. כתב לאירופה מכתבים על מה שראה ושמע.
• הדנובה נהר גדול במרכז אירופה. הוא זורם דרך הונגריה ומגיע לים השחור.
• לואי השני מלך הונגריה בזמן קרב מוהאץ׳. ניסה לברוח מהקרב ונטבע בביצה, כשהשריון כבד עליו.
• מוהאץ׳ עיירה בהונגריה, על הדנובה. ב־1526 נחל הצבא ההונגרי שם תבוסה מול הצבא העות׳מאני.
• רודוס אי ביוון, בים התיכון. ב־1522 הסכימו האבירים שהחזיקו בו לתנאים, ובתחילת 1523 יצאו מהאי.
• אבירי סנט ג׳ון מסדר צבאי־דתי, שנקרא גם ההוספיטלרים. החזיק באי רודוס יותר משתי מאות שנה.
• מימר סינאן האדריכל הראשי של החצר העות׳מאנית מ־1538 עד מותו. בנה מסגדים רבים באיסטנבול, ובהם מתחם סולימנייה.
• סולימנייה מתחם גדול של מסגד ומבנים באיסטנבול, שסינאן החל לבנותו ב־1550 והושלם ב־1557. הוא עדיין שולט בקו הרקיע של העיר.
• סוקולו מחמד פאשה הווזיר הגדול שניהל בפועל את הצבא ב־1566, כשהסולטאן מת במחנה והמוות נשמר בסוד.
• פרגלי איברהים הווזיר הגדול של סולימאן. נכנס לתפקידו ב־1523, ושנים רבות היה האיש השני בחשיבותו באימפריה.
• רוסתם פאשה חתנו של הסולטאן סולימאן וווזיר גדול. לפי מחקר מודרני אחד, משוררים בתקופה האשימו אותו בעניין הנסיך מוסטפא.
• שנה היג׳רית שנה לפי הלוח המוסלמי, שנספרת מההגירה של מוחמד ממכה.
• משה חמון רופאו ושיננו של הסולטאן סולימאן, יהודי ממוצא ספרדי. הוא הציע לסולטאן להוציא צו נגד עלילות הדם.
• דונה גרסיה נשיא אישה יהודייה עשירה, שחיה באיסטנבול. ב־1558 קיבלה מהסולטאן חכירה ארוכת טווח על טבריה ועל כמה עיירות בגליל.
• לסלי פירס היסטוריונית שטוענת שנשות בית המלוכה העות׳מאני השפיעו על הפוליטיקה. לפי השערתה, נישואי הורם נערכו בתחילת מאי 1534.
• ניקלאס זאלם רוזן (אציל) שהוביל את ההגנה על וינה ב־1529, כשהצבא העות׳מאני צר על העיר.
• ניקולה זרינסקי מפקד מבצר סיגטוואר בהונגריה. נפל בקרב האחרון ב־1566, כשהמבצר נכבש.
• סיגטוואר מבצר בהונגריה. הצבא העות׳מאני צר עליו ב־1566, וסולימאן מת במחנה בזמן המצור.

מקורות

• Ogier Ghiselin de Busbecq, Turkish Letters, in The Life and Letters of Ogier Ghiselin de Busbecq, eds C. T. Forster and F. H. B. Daniell (1881), vol. 1, pp. 86–88 (Project Gutenberg eBook 53629)
• Süleymanname (Book of Süleyman), miniature of the Battle of Mohács, about 1558; reproduced in Süleymanname: The Illustrated History of Süleyman the Magnificent (National Gallery of Art, 1986)
• Inscription over the Jaffa Gate, Jerusalem, from the building of the walls (1537–41); English rendering printed by Ynet in “Lions’ Gate legends”; the Arabic was not checked
• Reports of Venetian envoys, 16th century, as quoted in Wikipedia, “Hurrem Sultan” (the Italian originals were not checked)
• Bartolomeo Contarini, Venetian envoy, as quoted in Wikipedia, “Suleiman the Magnificent” (the original report was not checked)
• The Times of Israel, “Gates to the city” (on the walls of Jerusalem and the Zion and Damascus gates)
• Halil İnalcık, The Ottoman Empire: The Classical Age 1300–1600 (London: Weidenfeld & Nicolson, 1973)
• Leslie P. Peirce, The Imperial Harem: Women and Sovereignty in the Ottoman Empire (New York: Oxford University Press, 1993)

קרדיט תמונות

• צילום: Gellerj, 2009 (עבודה עצמית). שער דמשק בחומות ירושלים. ויקימדיה קומונס · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• צייר עות׳מאני אלמוני, ״סולימאננאמה״, בערך 1558. קטע מתוך דף כפול של קרב מוהאץ׳. ויקימדיה קומונס · Public domain · דף המקור
• סדנה של טיציאן, ״סולימאן המפואר״, בערך 1538–1540. ויקימדיה קומונס · Public domain · דף המקור
• צילום: Arild Vågen, 2013 (עבודה עצמית). כיפת מסגד סולימנייה, איסטנבול. ויקימדיה קומונס · CC BY-SA 3.0 · דף המקור