סואץ, 1956: הסכם סודי ליד פריז

וילה ליד פריז

פריז, אוקטובר 1956

סוף אוקטובר 1956. בווילה בסוור, בפאתי פריז, שרים ופקידים בכירים מבריטניה, מצרפת ומישראל מקיימים שיחות סודיות על מצרים.

תוך שבוע נכנסים חיילים ישראלים לסיני. עוד יומיים מפציצים מטוסים בריטיים וצרפתיים שדות תעופה מצריים. מה סוכם בחדר הסגור ההוא? ומה אמר אחר כך ראש הממשלה הבריטי לבית הנבחרים?

התעלה

תעלה בבעלות צרפתית

44 אחוזים

תעלת סואץ עוברת בשטחה של מצרים. היא נפתחה ב־17 בנובמבר 1869. את התעלה הפעילה חברת תעלת סואץ, חברה צרפתית שמשרדה הראשי היה בפריז.

ב־1875 רכשה בריטניה 44 אחוזים ממניות החברה. זה לא הפך את בריטניה לבעלים היחידים, אבל ללונדון היה בה חלק גדול.

לכן, כשנדון עתיד החברה ב־1956, ללונדון ולפריז היה עניין ישיר. הן לא עמדו מן הצד.

גמאל עבד אל נאצר

קצין צבא מצרי, אחד ממנהיגי הקצינים שעלו לשלטון ב־1952, ומי שהלאים את חברת תעלת סואץ ב־1956.

• נולד: 1918
• נפטר: 1970
• ניצחונות: הלאמת החברה, 26 ביולי 1956; התעלה נשארה בשליטת מצרים לאחר המלחמה
• כישלונות: ההצעות של ארצות הברית ובריטניה לממן את סכר אסואן בוטלו ביולי 1956

הדרך אליו

רקע

קצינים משתלטים על השלטון

ביולי 1952 השתלטה על השלטון במצרים קבוצת קצינים צבאיים, הקצינים החופשיים. בין מנהיגיה היו מוחמד נגיב וגמאל עבד אל נאצר.

עד 1956 נאצר היה מנהיגה של מצרים.

רקע

סכר שהמימון שלו נעלם

מצרים רצתה את הסכר הגבוה באסואן, וממשלות מערביות הציעו לממן אותו. ב־19 ביולי 1956 ארצות הברית ביטלה את הצעתה. בריטניה הלכה בעקבותיה.

שבוע אחר כך נאצר היה צריך להחליט מה לעשות.

נקודת החלטה

אתם גמאל עבד אל נאצר.

26 ביולי 1956, אלכסנדריה

ההצעה האמריקאית לממן את סכר אסואן בוטלה, ובריטניה הלכה בעקבותיה. הסכר עדיין צריך מימון.

התעלה מנוהלת בידי חברה צרפתית, ובריטניה רכשה בה חלק גדול ב־1875. היועצים שלכם מזהירים שלונדון ופריז יכעסו אם תשתלטו עליה.

יש לכם שתי אפשרויות ממשיות: לקחת את החברה לידי מצרים עכשיו, עם פיצוי כלכלי מלא, או להשאיר את החברה כמות שהיא ולנהל משא ומתן עם לונדון ופריז.

מה אתם עושים?

• להלאים את חברת תעלת סואץ עכשיו, ולהציע פיצוי כלכלי מלא. כנראה בריטניה וצרפת יגדירו את המהלך כבלתי מקובל, והמחלוקת תעבור לשאלה מי ישלוט בתעלה ואיך נלקחה.
• להשאיר את החברה כמות שהיא, ולנהל משא ומתן עם לונדון ופריז על עתיד התעלה. כנראה משא ומתן ארוך בלי תוצאה מהירה, שבו לונדון ופריז ימשיכו לדרוש שליטה בתעלה.

מה קרה בפועל

להלאים את חברת תעלת סואץ עכשיו, ולהציע פיצוי כלכלי מלא.

נאצר הלאים את החברה ב־26 ביולי, והציע פיצוי כלכלי מלא. בריטניה וצרפת קראו לצעד בלתי מקובל, והמחלוקת עברה לשאלות של דרך הביצוע ושל שליטה.

את נימוקיו שלו לא הבאנו כאן, כי לא בדקנו את נוסח הנאום. מה שידוע: ההצעה לסכר בוטלה שבוע קודם, והפיצוי הוצע מן ההתחלה.

האירוע

ישראל

פשיטות מסיני

מבחינת ישראל, הסכנה הגיעה מסיני. לפי ישראל, לוחמים חמושים שנקראו פדאיון חצו את הגבול מבסיסים בחצי האי, ולפי ישראל נטמנו מוקשים.

ישראל טענה גם שמצרים חוסמת את התעלה לספנות שלה. זו הייתה גרסתה של ישראל על הבעיה, ולא עובדה מוסכמת.

נקודת החלטה

אתם דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל.

22–24 באוקטובר 1956, בווילה ליד פריז

הפשיטות והמוקשים מסיני מטרידים את ישראל, ומצרים ממשיכה לחסום לישראל את התעלה, כפי שאתם רואים את המצב.

נציגי בריטניה וצרפת הגיעו לוועידה בווילה בסוור עם תוכנית משותפת, שנוסחה כפרוטוקול לחתימה: ישראל תתקוף תחילה בסיני, ואחריה בריטניה וצרפת יציבו אולטימטום לשני הצדדים.

לפניכם שתי דרכים: לחתום ולהצטרף לתוכנית, או להישאר בחוץ ולהביא את הטענות נגד מצרים לאו״ם.

האם אתם חותמים?

• לחתום על הפרוטוקול, ולהתכונן לתקיפה בסיני ב־29 באוקטובר, כשהאולטימטום יבוא אחריה. כנראה המבצע בסיני ייצא לדרך, ובריטניה וצרפת יצטרפו בימים הבאים. החולשה: אם הסוד ייחשף, שלושת השותפים ייחשפו יחד.
• להישאר מחוץ לתוכנית, ולהביא את הטענות נגד מצרים לפני האו״ם. כנראה הפשיטות והמוקשים ימשיכו, וישראל תצטרך להציג את עמדתה באו״ם במקום לפעול בשטח. כוח בריטי וצרפתי לא ייכנס.

מה קרה בפועל

לחתום על הפרוטוקול, ולהתכונן לתקיפה בסיני ב־29 באוקטובר, כשהאולטימטום יבוא אחריה.

בן-גוריון חתם על הפרוטוקול. ב־29 באוקטובר נכנסו כוחות ישראליים לסיני.

את דבריו של בן-גוריון על ההחלטה לא הבאנו כאן, כי לא בדקנו אותם. בפומבי ישראל הציגה את הפשיטות כנימוק. היסטוריונים חלוקים בשאלה מה היו שיקוליו המלאים: אבי שליים קורא את הפרוטוקול כתוכנית מלחמה שנקבעה מראש.

המבצע

הכוחות נכנסים לסיני

ב־29 באוקטובר נכנסו כוחות ישראליים לסיני, חצי האי המדברי שממזרח לתעלה ושייך למצרים. המתקפה באה ראשונה, כפי שתוכנן בוועידת סוור.

למחרת, ב־30 באוקטובר, הוציאו בריטניה וצרפת אולטימטום לשני הצדדים: לישראל ולמצרים.

המלחמה מתרחבת

מטוסים, ואז האו״ם

ב־31 באוקטובר הפציצו מטוסים בריטיים וצרפתיים שנים עשר שדות תעופה מצריים. המלחמה כבר לא נשארה בסיני בלבד.

ב־1 בנובמבר התכנסה עצרת האו״ם במושב חירום. ב־2 בנובמבר קראה העצרת להפסקת אש בהחלטה 997. ב־5 בנובמבר החל כוח החירום של האו״ם את פעולתו.

מה אנחנו באמת יודעים

מקור: הודעת משרד החוץ הישראלי, 29 באוקטובר 1956

ישראל נקטה את הצעדים הנחוצים כדי להשמיד את בסיסי הפדאיון המצריים [קומנדו] בחצי האי סיני.

הודעה של ממשלה שהייתה צד במלחמה, והיא יצאה באותו יום שבו החל המבצע, כדי להסביר את מעשיה.

• מי כתב את זה, ולמה? ממשלת ישראל, שהייתה צד למלחמה. היא כתבה כדי להסביר ולהצדיק את המבצע שלה.
• מה חסר בה? השיחות בוועידת סוור. ההודעה לא מזכירה את התוכנית שסוכמה שם, ולכן אי אפשר להסתמך עליה לבדה כעדות לכוונות.
• אילו טענות אפשר לבדוק? הפשיטות והמוקשים הם דבר שאפשר לבדוק מול רישומים אחרים. הנימוק עצמו הוא טענה של צד אחד.

מיתוס

בריטניה וצרפת רק הגיבו למלחמה של ישראל. לא הייתה שום תוכנית.

האמת

ב־22–24 באוקטובר נפגשו בוועידת סוור מנהיגים ופקידים מבריטניה, מצרפת ומישראל, וחתמו על פרוטוקול. הפרוטוקול קבע שישראל תתקוף ב־29 באוקטובר, ואחריה יבוא האולטימטום הבריטי־צרפתי. כך בדיוק התרחשו הדברים.

הראיות

הפרוטוקול עצמו נשמר בארכיון בן-גוריון בשדה בוקר, ובמקביל אידן אמר בבית הנבחרים שהממשלה דנה בכל השערה אפשרית. מה שעדיין שנוי במחלוקת הוא תוכן הפרוטוקול המלא, ומה ידע אידן.

מקור: אידן בבית הנבחרים, 20 בדצמבר 1956

אבל אני חוזר ואומר שלא הושגה הסכמה עד שהודעתי על כך לבית. כמובן שדנו בכל השערה אפשרית.

ראש הממשלה השיב לחברי פרלמנט שחשדו בקנוניה עם צרפת וישראל. הדברים נאמרו אחרי שהלחימה הופסקה.

• מי מדבר, ולמי? ראש הממשלה, לחברי פרלמנט שחשדו בעסקה סודית. הוא הגן על ממשלתו.
• מה הוא אומר, ולמה חברי הפרלמנט עלולים לפקפק בו? הוא אומר שלא הושגה הסכמה עד שהודיע לבית, ושכל השערה נדונה. לפי מקורות מאוחרים, נחשד הרבה שהטעה את הבית.
• אפשר לבדוק אותו מול הפרוטוקול? רק בחלקו. היסטוריונים חלוקים בשאלה מה כתוב בפרוטוקול המלא, ומה ידע אידן.

נקודת החלטה

אתם דווייט אייזנהאואר, נשיא ארצות הברית.

סוף אוקטובר ותחילת נובמבר 1956

מאז אוגוסט רמזה בריטניה על שימוש בכוח נגד התעלה, ובעלות בריתכם מתכוננות לו. אתם מתנגדים לשימוש בכוח.

מלחמה על סואץ עלולה לפלג את נאט״ו, הברית שאתם חולקים עם בריטניה וצרפת. במקביל, ברית המועצות פועלת בהונגריה, ואתם חוששים מהתערבות סובייטית במשבר.

אפשר לשמור על שתיקה ולתת לבעלות הברית לפעול, או ללחוץ עליהן לעצור.

מה אתם עושים?

• לתמוך בבעלות הברית בשקט, ולא ללחוץ עליהן לעצור. כנראה הלחימה תימשך זמן רב יותר, והפילוג בנאט״ו שאתם חוששים ממנו ייעשה סביר יותר.
• ללחוץ על בריטניה וצרפת לקבל הפסקת אש, ולהשתמש בלחץ כלכלי כדי להשיג אותה. כנראה הלחימה תיפסק מהר יותר, אבל בעלות הברית ירגישו מושפלות, והמתח איתן יימשך זמן רב.

מה קרה בפועל

ללחוץ על בריטניה וצרפת לקבל הפסקת אש, ולהשתמש בלחץ כלכלי כדי להשיג אותה.

אייזנהאואר לחץ להפסקת אש. ארצות הברית סירבה לסייע לבריטניה לתמוך בשטרלינג עד שהלחימה תיפסק. הפסקת האש הוכרזה ב־6 בנובמבר.

היסטוריונים מצביעים על החשש מפילוג בנאט״ו, מהתערבות סובייטית, ומהמראה של תמיכה בקולוניאליזם. את דבריו שלו לא הבאנו כאן, כי לא בדקנו אותם.

מה בא אחר כך, והחידון

התוצאות

הפסקת אש והתפטרות

ב־6 בנובמבר, באותו יום שבו נחתו כוחות ימיים בפורט סעיד, הכריז אידן על הפסקת אש. הלחץ האמריקאי כלל גם את השטרלינג, המטבע הבריטי.

ב־9 בינואר 1957 התפטר אידן, רשמית מסיבות בריאות. היסטוריונים מקשרים את נפילתו בין השאר לנזיפה פומבית שקיבל מוושינגטון.

אחרי המלחמה

• 6 בנובמבר 1956 אידן מכריז על הפסקת אש. ארצות הברית לחצה להפסקתה.
• 22 בדצמבר 1956 המועד האחרון לסיום נסיגת הכוחות הבריטיים והצרפתיים ממצרים.
• 9 בינואר 1957 אידן מתפטר, רשמית מסיבות בריאות.
• 4 בפברואר 1957 בבית הנבחרים מצוטטת חקירה שנתנה כ־650 הרוגים בפורט סעיד.
• 16 במאי 1967 מצרים דורשת שכוח החירום של האו״ם ייצא מארצה.

תכנון או לחץ?

האם המלחמה תוכננה מראש, ומה סיים אותה?

• אבי שליים, היסטוריון שליים קורא את פרוטוקול סוור כתוכנית מלחמה שנקבעה מראש. לדעתו ההכחשות של אידן היו כוזבות, והאולטימטום שימש כיסוי לתוכנית שכבר הייתה מוכנה. זו דעתו, והיא שנויה במחלוקת.
• דייוויד ריינולדס, היסטוריון ריינולדס טוען שהמלחמה נסתיימה בגלל הכסף: ארצות הברית סירבה לעזור לשטרלינג עד שהלחימה תיפסק.

שתי הטענות יכולות להתקיים יחד. עדיין שנוי במחלוקת מה ידע אידן, מה כתוב בפרוטוקול המלא, והאם האולטימטום היה רק כיסוי. איזה מקור היה משנה את דעתכם?

שאלה לבדיקה

מי הפעיל את תעלת סואץ לפני 1956?

התשובה: חברה צרפתית, עם בריטניה כבעלת מניות גדולה מ־1875.. נכון. החברה הייתה צרפתית, ומשרדה הראשי בפריז. ב־1875 רכשה בריטניה 44 אחוזים ממניותיה, כלומר בעלת מניות גדולה אך לא הבעלים היחידה.

שאלה לבדיקה

מה הציעה מצרים בנוסף להלאמת חברת התעלה, ב־26 ביולי 1956?

התשובה: פיצוי כלכלי מלא.. נכון. נאצר הודיע על ההלאמה באלכסנדריה ב־26 ביולי, והציע פיצוי כלכלי מלא.

שאלה לבדיקה

באיזה סדר התרחשו האירועים האלה?

התשובה: מתקפת ישראל בסיני, אחריה האולטימטום, ואחריו ההפצצות.. נכון: המתקפה ב־29 באוקטובר, האולטימטום ב־30 באוקטובר, וההפצצות מ־31 באוקטובר, בדיוק כפי שקבע הפרוטוקול.

שאלה לבדיקה

איזו טענה מתאימה למה שהשיעור אומר על ועידת סוור?

התשובה: מנהיגים ופקידים מבריטניה, מצרפת ומישראל נפגשו בסוד, ופרוטוקול קבע את לוח הזמנים למלחמה.. נכון. הפגישה התקיימה ב־22–24 באוקטובר, והפרוטוקול קבע שישראל תתקוף תחילה ושהאולטימטום יבוא אחריה.

שאלה לבדיקה

למה צריך לבחון את הודעת ישראל מ־29 באוקטובר 1956 מול מקורות אחרים?

התשובה: כי צד במלחמה כתב אותה, כדי להצדיק את המתקפה שלו.. נכון: זו הסברה של צד אחד, ולכן צריך לבדוק את טענותיה מול רישומים אחרים.

שאלה לבדיקה

מה עשתה ארצות הברית כדי ללחוץ על בריטניה וצרפת לעצור?

התשובה: סירבה לסייע לבריטניה לתמוך בשטרלינג עד שהלחימה תיפסק.. נכון: הלחץ היה כלכלי, וארצות הברית קישרה את העזרה לשטרלינג להפסקת אש.

מונחים

• הלאמה כשמדינה משתלטת על חברה, גם חברה זרה, ומעבירה אותה לבעלות ציבורית. ב־1956 הלאימה מצרים את חברת תעלת סואץ.
• הקצינים החופשיים קבוצת קצינים מצריים שהשתלטה על השלטון ביולי 1952. בין מנהיגיה היו מוחמד נגיב וגמאל עבד אל נאצר.
• פדאיון לוחמים חמושים שחצו את הגבול, לפי ישראל, מבסיסים בסיני כדי לתקוף. ב־1956 אמרה ישראל שמטרת המבצע שלה היא להשמיד את הבסיסים האלה.
• פרוטוקול הסכם כתוב שנחתם בוועידת סוור באוקטובר 1956, בידי נציגי בריטניה, צרפת וישראל. הוא קבע את הסדר המלחמה.
• קנוניה הסכמה סודית בין צדדים לפעול יחד, לרוב נגד צד שלישי, או כדי להטעות את הציבור.
• אולטימטום דרישה סופית עם מועד אחרון. אם היא נדחית, הצעד הבא הוא כוח.
• כוח החירום של האו״ם כוח רב־לאומי של האו״ם, שהוקם בנובמבר 1956 ופעל במצרים. מנדטו נמשך עד יוני 1967.
• שטרלינג המטבע הבריטי, הלירה. ב־1956 נזקקה בריטניה לעזרה כספית אמריקאית כדי לתמוך בו.
• הנסארד הפרוטוקול הרשמי של הדיונים בפרלמנט הבריטי, בבית הנבחרים ובבית הלורדים.
• סוור עיירה בפאתי פריז. בווילה שבה נפגשו ב־1956 שרים ופקידים מבריטניה, מצרפת ומישראל לשיחות סודיות על מצרים.
• חברת תעלת סואץ החברה הצרפתית שהפעילה את תעלת סואץ, שמשרדה הראשי בפריז. בריטניה רכשה בה 44 אחוזים מהמניות ב־1875.
• סכר אסואן סכר גדול על הנילוס, בדרום מצרים. מצרים רצתה אותו, וממשלות מערביות הציעו לממן אותו, עד שארצות הברית ביטלה את הצעתה ב־1956.
• מוחמד נגיב אחד ממנהיגי הקצינים החופשיים, שהשתלטו על השלטון במצרים ב־1952.
• גמאל עבד אל נאצר מנהיג מצרים בזמן המשבר. ב־26 ביולי 1956 הלאים את חברת תעלת סואץ.
• אנתוני אידן ראש ממשלת בריטניה בזמן המשבר. הכריז על הפסקת אש ב־6 בנובמבר, והתפטר ב־1957.
• אנתוני הד שר ההגנה הבריטי. ב־21 בנובמבר 1956 מסר בבית הנבחרים הערכה על ההרוגים והפצועים במבצע.
• בית הנבחרים הבית התחתון של הפרלמנט הבריטי, שבו יושבים נבחרי הציבור.
• פורט סעיד עיר נמל במצרים, בכניסה הצפונית לתעלת סואץ. ב־6 בנובמבר נחתו בה כוחות ימיים.
• החלטה 997 החלטה של עצרת האו״ם מ־2 בנובמבר 1956, שקראה להפסקת אש.
• עצרת האו״ם האסיפה הכללית של האו״ם, שבה יושבות כל המדינות החברות בארגון. בשעת משבר היא יכולה להתכנס במושב חירום.
• ספריית הקונגרס הספרייה הלאומית של ארצות הברית, בוושינגטון. היא מפרסמת מחקרי רקע על מדינות שונות בעולם.
• אייזנהאואר נשיא ארצות הברית בזמן המשבר. הוא לחץ להפסקת אש.
• נאט״ו ברית צבאית של מדינות מערב, ובהן ארצות הברית, בריטניה וצרפת.
• ברית המועצות מדינה קומוניסטית ענקית, שכללה את רוסיה ועוד רפובליקות. ב־1956 פעלה בהונגריה.
• סיני חצי אי מדברי ממזרח לתעלת סואץ, ששייך למצרים. ב־1956 נכנסו אליו כוחות ישראליים.
• מושב חירום ישיבה מיוחדת שמתכנסת במהירות כדי לטפל במשבר דחוף.

מקורות

• Israeli Foreign Ministry, statement on the Sinai operation, 29 October 1956 (as reproduced by the Jewish Virtual Library)
• House of Commons, debate on Israel and Egypt and the Anglo-French ultimatum, 20 December 1956, Hansard, HC Deb vol. 562, cols. 1456–1463
• House of Commons, answer on Port Said casualties by the Minister of Defence, 21 November 1956, Hansard, HC Deb vol. 560
• House of Commons, Port Said casualties, 4 February 1957, Hansard
• Office of the Historian, US Department of State, “The Suez Crisis, 1956”
• Avi Shlaim, “The Protocol of Sèvres, 1956: Anatomy of a War Plot”, International Affairs 73, no. 3 (1997), pp. 509–530
• James M. Boughton, “Northwest of Suez: The 1956 Crisis and the IMF”, IMF Staff Papers 48, no. 3 (2001)
• Keith Kyle, Suez (London: Weidenfeld and Nicolson; New York: St Martin’s Press, 1991)

קרדיט תמונות

• צלם רשמי של הצי המלכותי. משבר סואץ (מבצע מוסקטיר), 1956. מוזיאוני המלחמה הקיסריים, MH 23500. · Public domain · דף המקור
• ניקולא אינו, Crisi de Suez (1956), 2013. יצירה עצמית. · Nicolas Eynaud · CC BY-SA 3.0 · דף המקור