סטלין: איך עלה הפקיד האפור לשלטון יחיד

הנער מגורי

ספטמבר 1922, בגורקי, מחוץ למוסקבה

על ספסל לבן בגן יושבים שני גברים. האחד הוא ולדימיר איליץ׳ לנין, מייסד המדינה הסובייטית, חולה ושברירי. לצידו יושב יוסיף סטלין, המזכיר הכללי של המפלגה.

לנין ימות בינואר 1924. סטלין ימות ב־1953, כמעט שלושים שנה אחריו. ובין שני התאריכים האלה נכתב מכתב שבו לנין מבקש מהמפלגה לחשוב על הדחתו של סטלין מהתפקיד. מה קרה למכתב, ואיך פקיד אפור הפך לשליט יחיד?

רקע

שני תאריכי לידה

הוא נולד בגורי, עיירה קטנה בגאורגיה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. רישום הטבילה נותן את התאריך 18 בדצמבר 1878 לפי הלוח המערבי. ברוסיה נהגו עדיין בלוח הישן, הג׳וליאני, ולפיו היה זה ה־6 בדצמבר.

מאוחר יותר נתנה הביוגרפיה הרשמית תאריך אחר: 21 בדצמבר 1879. ההיסטוריונים סבורים שהשינוי נכנס אחרי שעלה לשלטון, והמקורות אינם מסכימים מתי בדיוק. קורות החיים שכתב בכתב ידו ב־1920, וגם שאלון מאותה שנה, נותנים את השנה 1878.

הכשרה

הסמינר בטיפליס

בשנת 1894 עבר מבית הספר הכנסייתי בגורי לסמינר התיאולוגי בטיפליס, כדי להתכונן לכהונה. באפריל 1899 עזב את הסמינר בלי תעודה. המקורות הרוסיים אומרים שהודח.

זו לא דמותו של אדם בור. בזמן הלימודים קרא את הסופר הרדיקלי ניקולאי צ׳רנישבסקי ואת הסופר הגאורגי אלכסנדר קזבגי, ומאוחר יותר את הקפיטל של מרקס.

1907

שוד בטיפליס

כ־40

ביוני 1907 בוצעה בטיפליס פשיטה לשוד כספים, שאורגנה בידי בולשביקים כדי למלא את קופת המפלגה. בפשיטה נהרגו כארבעים בני אדם. בין המארגנים מזוהה סטלין בתיאורים רבים, אך תפקידו המדויק עדיין שנוי במחלוקת.

המשטרה הצארית עקבה אחריו. התמונה כאן היא כרטיס זיהוי של המשטרה, שנוצר בערך בשנת 1911. הכרטיס מציין את גילו כבין 32 ל־34, ולכן הוא מתארך לשנים 1911–1912.

שם חדש

סטלין

משנת 1912 החל להשתמש בכינוי ״סטלין״. בדפוס הוא הופיע לראשונה ב־1913, בכתב העת הרוסי ״פרוסווישצ׳ניה״, בסדרת מאמרים בשם ״מרקסיזם ושאלת הלאומים״, בחתימה ״ק. סטלין״. השם נגזר מהמילה הרוסית ״סטאל״, פלדה, ולכן הוא מתורגם לעתים כ״איש הפלדה״.

מיתוס

סטלין פירושו ״איש הפלדה״, והוא בחר בשם בשל המשמעות הזאת.

האמת

השם אכן נגזר מהמילה ״פלדה״ ברוסית. אבל אין מקור שמסביר מדוע בחר בו. הטענה שבחר בשם בשל משמעותו היא ניחוש, ונוח לספר אותו.

הראיות

השם מופיע בדפוס מ־1913. המקורות מראים מתי התחיל להשתמש בשם, לא מדוע נבחר בו.

1917

ערפל אפור

ב־1917, בעת המהפכה בפטרוגרד, סטלין לא היה הפנים הבולטות של המפלגה הבולשביקית. הוא ישב בוועדות ועמד מאחורי אחרים. אחד הביטויים הנשמעים עליו עד היום מגיע מניקולאי סוחנוב, סוציאליסט שצפה במהפכה בפטרוגרד, וזיכרונותיו תורגמו לאנגלית.

הביטוי הוא ״סוג של ערפל אפור״. הוא מופיע בביקורת בריטית משנת 1955 על תרגום מקוצר של הזיכרונות, והמבקר הוא שמצטט אותו. לא הוכח שסוחנוב כתב את המילים בדיוק כך, והמקור הרוסי לא נבדק כאן. כדאי לזכור את זה כשנתקלים בביטוי ״הפקיד האפור״ בספרי היסטוריה.

עלייה

מזכיר כללי

במאי 1918 שלחה הממשלה הסובייטית את סטלין לצריצין, על גדות הוולגה (לימים סטלינגרד, היום וולגוגרד), כדי לדאוג לאספקת תבואה לערים הרעבות.

באפריל 1922 מינתה הוועד המרכזי של המפלגה את סטלין למזכיר הכללי. המזכירות ניהלה את עובדי המפלגה, את התיקים ואת המינויים. התפקיד נשמע כמו עבודת משרד, אבל הוא הביא אדם אחד לקשר יומיומי עם פקידי המפלגה המקומיים ברחבי המדינה, וזה חשוב יותר ממה שהכותרת מרמזת.

המכתב

1922–1923

שלושה שבצים

לנין חלה במאי 1922 בשבץ המוחי הראשון. בדצמבר 1922 בא שבץ שני, ובמרץ 1923 שלישי. הוא לא יכול היה לעבוד זמן רב ברציפות, ובתקופה ההיא שהה רבות בגורקי, מחוץ למוסקבה. הוא מת ב־21 בינואר 1924.

1922

מי נראה לצד לנין?

בספטמבר 1922 צילמה אחותו של לנין, מריה אוליאנובה, את לנין וסטלין יחד בגורקי. סטלין פרסם תמונות מהביקור כדי להראות שלנין מתאושש, וגם כדי להראות את קרבתו שלו ללנין. התנוחה שבתמונת הפתיחה לא נכללה בין התמונות שפורסמו.

סוף 1922

המכתב

בסוף 1922 הכתיב לנין מכתב לכנס המפלגה הבא, והמזכירים רשמו אותו. המכתב מתוארך ל־23 בדצמבר 1922, ונוסף אליו נספח מ־4 בינואר 1923. המכתב, שנקרא לימים הצוואה של לנין, דן במנהיגי המפלגה אחד אחד.

הוא חד במיוחד כלפי אדם אחד: המזכיר הכללי. לנין כתב שהאיש צבר בידיו סמכויות עצומות, ושהכוח הזה מסוכן בידיו. הוא ביקש מהמפלגה לחשוב כיצד להעביר אותו מהתפקיד. לנין לא הספיק לטפל בעניין בעצמו.

נקודת החלטה

אתם אחד ממנהיגי המפלגה ב־1924.

מוסקבה, מאי 1924, לפני הכנס ה־13 של המפלגה.

לנין מת בינואר 1924. המכתב שכתב בסוף 1922 נמצא עכשיו בידיכם. הוא מבקש מהמפלגה לחשוב על הדחת המזכיר הכללי, סטלין, מתפקידו, ומתאר אותו כבעל סמכות עצומה בידיו.

השאלה אינה אם לנין צדק. השאלה היא מה עושים עם המכתב: מי רואה אותו, ומי מחליט?

מה עושים עם המכתב?

• להקריא אותו לכנס כולו, ולהעמיד את תפקידו של סטלין להצבעה. עימות פומבי על דברי המנהיג שנפטר. הצבעה עשויה להדיח את סטלין, אבל גם לפצל את ההנהגה מול כל המפלגה. התוצאה לא ודאית, וסביר שהמאבק יימשך.
• לשמור את המכתב בין הבכירים בלבד, ולא להציג אותו לצירים. השקט נשמר, וההכרעה נשארת בידי בכירים שרבים מהם מתחרים זה בזה. המכתב עשוי להישאר איום שאיש אינו מממש.
• להקריא אותו לכל משלחת אזורית בנפרד, בלי הערות ובלי דיון במליאה. המכתב יגיע לצירים, אבל בצורה מבוקרת. לא תתקבל החלטה גלויה, והמזכיר הכללי יישאר בתפקידו. כנראה זה ישמור על השקט במפלגה בטווח הקצר, ויחליש את האזהרה של לנין.

מה קרה בפועל

להקריא אותו לכל משלחת אזורית בנפרד, בלי הערות ובלי דיון במליאה.

בפועל נבחרה הדרך השלישית. לב קמנייב קרא את המכתב למועצת הזקנים, ואחר כך סוכם נוהל: כל משלחת אזורית שמעה אותו בנפרד, בלי הערות, ולא בישיבה הכללית. לא נערכה הצבעה על הדחתו של סטלין, והוא נשאר בתפקידו.

לפי תיאור אחד, שלושת האנשים שהנהיגו את המפלגה באותה עת, סטלין, זינובייב וקמנייב, הם שהציעו את הפשרה, ולדעתו היו מעדיפים להשתיק את המכתב.

ההיסטוריונים קוראים את הפשרה בשתי דרכים. יש הרואים בה ניסיון למנוע משבר פומבי מיד אחרי מותו של לנין. יש הרואים בה בעיקר הגנה עצמית של הבכירים, ובראשם המזכיר הכללי. המקורות אינם מכריעים בין שתי הקריאות, והשיעור הזה אינו מעמיד פנים שהם מכריעים.

כדאי לשים לב למה שהפשרה לא עשתה. היא לא הדיחה את סטלין, וגם לא זיכתה אותו. השאלה נותרה פתוחה.

הצוואה

מקור: מכתב לכנס המפלגה (״הצוואה״)

“החבר סטלין, שנעשה למזכיר הכללי, צבר בידיו סמכות בלתי מוגבלת.”

מתוך הנספח מ־4 בינואר 1923: “סטלין גס מדי, וחסרון זה, שאפשר לסבול אותו בינינו ובהתנהלות בין קומוניסטים, נעשה בלתי נסבל בתפקיד מזכיר כללי.” ועוד: “אני מציע שהחברים יחשבו על דרך להדיח את סטלין מהתפקיד ההוא.”

לנין הכתיב את המכתב והמזכירים רשמו אותו. קראו אותו לא רק לפי התוכן, אלא גם לפי הטון. זו הערכה פרטית שנכתבה כייעוץ, ולא פורסמה במשך יותר משלושים שנה.

• למי נועד המכתב, ומה לנין ציפה שייעשה בו? הוא נועד לכנס המפלגה, הגוף היחיד שיכול היה לפעול על פיו. לנין ציפה שהצירים ישקלו את תפקידו של המזכיר הכללי. המכתב נותן עצה ולא פקודה.
• לנין אומר שסטלין “גס מדי”, ושזה חשוב יותר בתפקיד מזכיר כללי. למה? יחס גס בין חברים הוא דבר אחד. בתפקיד ששולט במינויים ובתיקים, אותו חיסרון הופך לסכנה, כך טוען לנין. ההערה נוגעת לכוח, לא לנימוסים.
• מה חסר במסמך? תשובתו של סטלין, ותיעוד של תגובת המנהיגים כששמעו אותו. המכתב מספר מה רצה לנין, אבל לא מה קרה בחדר.

1956

שנות שתיקה

המכתב לא פורסם בברית המועצות במשך יותר משלושים שנה. הוא הופיע לראשונה ב־1956, בכתב העת של המפלגה ״קומוניסט״, מספר 9, באותה שנה שבה נשא חרושצ׳וב את נאומו החשאי.

חלק מהצירים שמעו חלקים ממנו ב־1924. לרוב האנשים הוא נשאר מחוץ לעין הציבור. במשך השנים אפשר היה לצטט את המסמך, להניח אותו בצד, או להתעלם ממנו, לפי מה שההנהגה בחרה.

מיתוס

לנין בחר בסטלין כיורש שלו.

האמת

המכתב אומר את ההפך. הוא מבקש מהמפלגה לחשוב על הדחת סטלין מתפקיד המזכיר הכללי. אחרי מותו של לנין עלה סטלין לראש בזכות מכונת המפלגה ובזכות בריתות עם מנהיגים אחרים, ולא מפני שלנין מינה אותו.

הראיות

הקטע המצוטט לעיל, מהמכתב ומהנספח, אינו מזכיר יורש.

שתי דרכים

1925–1927

בריתות והתנגשויות

אחרי מותו של לנין נלחמו המנהיגים זה בזה על השפעה. בשנים 1923–1925 פעל סטלין בברית עם זינובייב וקמנייב נגד טרוצקי. מ־1925 פנה נגד בריתם, והתקרב לניקולאי בוכארין, תיאורטיקן כלכלי בולט ועורך ה״פרבדה״.

ב־1926 וב־1927 הקימו זינובייב, קמנייב וטרוצקי אופוזיציה מאוחדת נגד סטלין. סטלין ניצח אותה בעזרת בוכארין ובעזרת מכונת הארגון של המפלגה, שבנה בשקט.

1928–1929

הגלות

בינואר 1928 נשלח טרוצקי לגלות באלמה־אטה, במרכז אסיה, בעיר שהיא היום אלמטי שבקזחסטן. בפברואר 1929 גורש מברית המועצות לטורקיה.

טרוצקי היה שותפו של לנין במהפכת אוקטובר ומארגן הצבא האדום. עד 1929 הוא היה מחוץ למדינה, ומחוץ למפלגה.

1928

מחסור בדגן

ב־1928 התקשתה המדינה לקנות מספיק תבואה מהכפרים. האיכרים החזיקו בתבואה במקום למכור אותה במחירים שקבעה המדינה, והערים סבלו ממחסור בלחם. ההנהגה נדרשה להחליט מה לעשות: לשכנע את האיכרים, לכפות עליהם, או לשנות את המדיניות כולה.

נקודת החלטה

אתם חברים בפוליטביורו, הוועדה העליונה של המפלגה.

מוסקבה, 1929.

המדינה רוצה לבנות תעשייה כבדה במהירות. לשם כך היא צריכה תבואה, כסף ומשמעת. בכפרים חיים עשרות מיליוני איכרים, רובם מעבדים חלקות קטנות ומחזיקים מעט בהמות, ורבים מהם מסרבים למכור במחירים שהמדינה מציעה. יש שתי דרכים גדולות לפתור את הבעיה, ולכל אחת יש מחיר.

איזו דרך אתם מציעים לפוליטביורו?

• לשמור על הקשר עם הכפר, לאפשר לאיכרים להתעשר, ולבנות תעשייה לאט. פחות לחץ על האיכרים ומחסור קצר יותר בטווח הקצר, אבל תעשייה איטית יותר, ומדינה חלשה יותר אם תפרוץ מלחמה. סביר שהשוק הכפרי והחקלאות הפרטית היו נשמרים זמן רב יותר.
• להאיץ תעשייה כבדה בתוכנית חמש שנים, ולהכניס את הכפר לחוות קיבוציות בתהליך של קולקטיביזציה. צמיחה מהירה בתעשייה, ותהליך שמעביר לידי המדינה שליטה רבה הרבה יותר על הכפר. זה יגיע בלא מעט כפייה, התנגדות והחרמות של תבואה, וייתכן שמתכנני התוכנית לא ראו את כל התוצאות.
• להאט את הלחץ, ולדחות את ההכרעה על הכפר בשנה או שנתיים. הפשרה עשויה להחזיק מעמד שנה או שנתיים. היא משאירה את המאבקים בין הפלגים פתוחים, ואת בעיית התבואה בלי פתרון.

מה קרה בפועל

להאיץ תעשייה כבדה בתוכנית חמש שנים, ולהכניס את הכפר לחוות קיבוציות בתהליך של קולקטיביזציה.

קו סטלין ניצח. באפריל 1929 איבד בוכארין את תפקידו בקומינטרן ואת עריכת ה״פרבדה״. בנובמבר 1929 הודח מהפוליטביורו. מהחורף של 1929–1930 החל תהליך הקולקטיביזציה בכפרים, לעתים בכפייה.

סטלין טען שהמדינה חלשה מכדי להמתין. התעשייה חייבת לצמוח מהר, והערים והצבא זקוקים לתבואה. בוכארין טען שאפשר לבנות את המדינה בסבלנות, ושכפייה על האיכרים תשבור את הכפר ואת הכלכלה. שני הצדדים נימקו את עמדתם, והיסטוריונים עדיין מתווכחים מי צדק בתיאור המציאות. מה שברור הוא שההכרעה הזאת עיצבה את העשור כולו.

מקור: אותה תמונה, פנים אחרות

מריה אוליאנובה, לנין וסטלין בגורקי, 1922, בגרסה מתוקנת. לפי תיאור הקובץ בוויקישיתוף, הגרסה הזאת הודפסה מחדש בעיתונות הסובייטית ב־1936 וב־1945.

המקור פורסם לראשונה בדפי התמונות של ה״פרבדה״ ב־1922. בעותק הזה פניו של סטלין חלקות יותר, והסימנים שעל עורו הוסרו. בוויקישיתוף הקובץ נושא את השם ״Doctored Stalin-Lenin״.

• מה השתנה בין העותק הזה לתמונה משנת 1922? העור על פניו של סטלין חלק יותר, והעריכה הסירה את הסימנים. שאר הפרטים נשארו כמעט אותו דבר, ולכן עריכות כאלה קל לפספס.
• למה מדינה שמפקחת על העיתונות תשנה פנים? עריכה יכולה להיות שגרה. אבל בעיתונות שכפופה למפלגה, גם שינוי קטן הוא בחירה בדבר המראה שבו ייראה המנהיג.
• מי מקור התמונה, ומה הקובץ אינו מספר לנו? הצלמת הייתה מריה אוליאנובה, אחותו של לנין. הקובץ לא מספר מי ערך את העותק הזה ומדוע, ולכן צריך לקרוא את השינוי לאור תאריכי ההדפסה מחדש ולאור תולדות התמונה.

הכפר והטרור

מרץ 1930

סחרחורת מהצלחה

במרץ 1930 פרסם סטלין מאמר ב״פרבדה״ בשם ״סחרחורת מהצלחה״. הוא האשים מקומיים שהגזימו, וכתב: ״אסור להקים חוות קיבוציות בכוח.״ הוא גם טען שעד 20 בפברואר היו כבר חצי מחוות האיכרים ברחבי ברית המועצות מקובצות, ושתוכנית הקולקטיביזציה הושלמה ביותר מ־100 אחוז.

המאמר נשמע כמו אזהרה מפני מרדף, אבל הוא בא אחרי חורף שבו פקידים לחצו על הכפרים, ורבים מהם השתמשו בכוח. סטלין נסוג במילים, בזמן שהקמפיין של הקולקטיביזציה כבר התקדם מאוד.

1932–1933

הרעב

המסע הכפוי והחרמות התבואה השאירו את הכפרים בלי מזון. ב־1932 וב־1933 הרעב הרג מיליונים באוקראינה, בקזחסטן, באזור הוולגה ובצפון הקווקז. ההערכות לגבי מספר ההרוגים העודפים באיחוד הסובייטי רחבות מאוד. ר. וו. דייויס וסטיבן ווטקרופט מעריכים את הסך בכ־5.5 עד 6.5 מיליון. היסטוריונים אחרים מגיעים להערכה גבוהה יותר, עד כ־8.7 מיליון (וולובינה, 2020). אלה הערכות, לא ספירה של שמות.

המסע הופנה גם נגד הקולאקים, מונח לאיכרים אמידים, ומשפחות רגילות רבות נפלו בו. מה שההיסטוריונים מתווכחים עליו הוא פחות ההיקף ויותר הסיבה. האם המדינה ידעה מה היא עושה? האם השתמשה ברעב כדי לשבור את הכפר? השאלה נדונה בחלונית ״להעמיק״ למטה, ובוויכוח שבסוף השיעור.

1934–1938

קירוב והמשפטים

בדצמבר 1934 נרצח סרגיי קירוב, מנהיג המפלגה בלנינגרד. הרצח שימש הצדקה להקשחת השליטה, וה־NKVD, משטרת הביטחון הסובייטית, הופקד על החקירה.

המשפט הפומבי הגדול הראשון התקיים במוסקבה באוגוסט 1936. משפט שני בא בינואר 1937, ומשפט שלישי, ״משפט העשרים ואחד״, במרץ 1938. הנאשמים הודו בפומבי בפשעים שרבים מהם לא ביצעו, ופסקי הדין נקבעו עוד לפני המשפט. משפט ראווה הוא משפט שהתוצאה שלו ידועה מראש.

מקור: הוראה מס׳ 00447

“מספר האנשים הנתונים לדיכוי שנקבע בזה הוא כדלקמן:”

קטגוריה I: “הם נתונים למעצר מיידי, ולאחר בחינת עניינם על ידי הטרויקות, לירי.”

קטגוריה II: “הם נתונים למעצר ולכליאה במחנות ריכוז לתקופה שבין שמונה לעשר שנים.”

ההוראה הייתה תוכנית לפעולות המוניות. היא קבעה מספרים לכל אזור לפי שתי קטגוריות, ואמורה הייתה לפעול מ־5 באוגוסט 1937 במשך כארבעה חודשים. היא נכתבה לשלוחות המקומיות של ה־NKVD, ולא לציבור.

• קראו את שתי הקטגוריות. במה הן נבדלות, ומה משותף להן? קטגוריה I פירושה מוות לאחר בחינה מהירה של ״טרויקה״, ועדה של שלושה פקידים. קטגוריה II פירושה מחנות לשמונה עד עשר שנים. שתיהן הוחלטו בוועדות קטנות, בלי משפט, וההוראה אינה מבקשת ראיות.
• מי כתב את ההוראה, ולמי? היא יצאה מהנהגת ה־NKVD במוסקבה, לשלוחות האזוריות שיבצעו אותה. היא כתובה בשפה ניטרלית ובירוקרטית, שמסתירה את מה שהיא מתארת.
• מה השפה הבירוקרטית מסתירה, ולמה זה חשוב? ביטויים כמו ״נתונים לדיכוי״ ו״מספר שנקבע״ הופכים רצח המוני למסמך משרדי. היסטוריונים קוראים טקסטים כאלה גם בשל מה שאינו כתוב בהם, לא רק בשל המספרים.

המכסות

מספרים שגדלו

681,692

המכסות הראשונות בהוראה הסתכמו בכ־76,000 אנשים בקטגוריה הראשונה, ובכ־193,000 בקטגוריה השנייה, שהם מחנות הגולאג. סך הכול כ־268,000. ספירות ההיסטוריונים שונות במעט, לפי התרגום ולפי הטבלה שבה משתמשים.

המכסות לא נשארו קבועות. היסטוריונים שספרו את התוצאות, ובהם טימותי סניידר, מוצאים שעד סוף 1938 הוציא ה־NKVD להורג לפי ההוראה כ־387,000 איש. המכסה הראשונה נחצתה פי כמה. הנתונים הרשמיים של ה־NKVD לשנים 1937–1938, כפי שפורסמו באוסף שהכין משרד הפנים הסובייטי ב־1953, מונים 681,692 הוצאות להורג ונעצרו כ־1.58 מיליון איש.

מיתוס

סטלין הרג עשרים מיליון בני אדם בטרור.

האמת

אין מקור שתומך במספר של עשרים מיליון לטרור של 1937–1938. הנתונים הרשמיים של ה־NKVD מדברים על 681,692 הוצאות להורג בשנים 1937–1938, ועל כ־1.58 מיליון מעצרים. הערכות של היסטוריונים לגבי כלל ההרוגים בטרור נעות בין כ־700,000 למיליון ומאתיים אלף, והמחלוקת נמשכת.

הראיות

הנתונים מתוך אוסף 1953 של משרד הפנים הסובייטי, ומהערכות היסטוריונים כמו ורת וסניידר. המספר עשרים מיליון אינו מופיע בהם. לעתים הוא מתערבב עם סך כל הדיכוי הסובייטי לאורך עשרות שנים, כולל הגולאג והרעב, שזו שאלה אחרת ושנויה במחלוקת.

מאי–יוני 1937

הצבא והמשטרה

במאי 1937 נעצר המרשל מיכאיל טוכאצ׳בסקי, אחד המפקדים המפורסמים של הצבא האדום. ביוני הועמד למשפט סודי בפני בית דין צבאי מיוחד, והוצא להורג. עמו נשפטו עוד קצינים בכירים. המקורות אינם מסכימים על כל הפרטים לגבי גורלם של שמונת הגנרלים, ולכן השיעור הזה אינו נותן מספר להם.

ניקולאי יז׳וב, ראש ה־NKVD בשנים הקשות ביותר, הודח בעצמו והוצא להורג ב־1940. כל גל מעצרים הסתיים במעצר של האנשים שביצעו אותו.

ההסכם והמלחמה

קיץ 1939

שיחות במוסקבה

בקיץ 1939 נוהלו במוסקבה שיחות בין בריטניה, צרפת וברית המועצות, על חזית משותפת נגד גרמניה. השיחות התנהלו לאט. המשלחות המערביות היו פחות ברורות ומהירות ממה שמוסקבה ציפתה לו, והשאלות הצבאיות נמשכו בלי הכרעה.

באוגוסט הציעה ברלין צעד אחר: הסכם אי־תוקפנות, וביקור של שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ במוסקבה.

נקודת החלטה

אתם חברים בהנהגה הסובייטית.

מוסקבה, אוגוסט 1939.

השיחות עם בריטניה וצרפת נתקעו. נציגיהן הגיעו, אבל לא נתנו התחייבויות ברורות. עכשיו מציעה ברלין הסכם אי־תוקפנות. גרמניה כבר מכינה התקפה על פולין, השכנה שביניכם לבין גרמניה.

הסכם עם גרמניה ייתן זמן וגבולות. אבל הוא גם אומר לשתף פעולה עם משטר שרואה בקומוניסטים את אויביו העיקריים.

מה אתם מציעים?

• להמשיך במשא ומתן עם בריטניה וצרפת, ולדחוק לקשר צבאי מוצק נגד גרמניה. זה משאיר את האפשרות המערבית פתוחה. אבל השיחות נתקעו, ולא ברור מה יהיה אם גרמניה תתקוף את פולין. ייתכן שברית המועצות תמצא את עצמה לבד.
• לחתום על הסכם אי־תוקפנות עם גרמניה, ובו הסכם סודי על תחומי השפעה במזרח אירופה. סביר שזה יקנה זמן ושטח, ויוציא את ברית המועצות ממלחמה ב־1939. אבל זה גם אומר לחלק את מזרח אירופה עם משטר דיקטטורי, ולהשאיר את המדינות שביניהן בלי מגן.
• להישאר ניטרליים, בלי הסכם, ולחכות לראות מי ינצח. זה משאיר את האפשרויות פתוחות, אבל גרמניה עלולה לתקוף בלי הסכם, והגבול המערבי יישאר בלי שום קו מוסכם.

מה קרה בפועל

לחתום על הסכם אי־תוקפנות עם גרמניה, ובו הסכם סודי על תחומי השפעה במזרח אירופה.

הסובייטים בחרו בהסכם. ההסכם מתוארך ל־23 באוגוסט 1939, וחתמו עליו מולוטוב וריבנטרופ במוסקבה. נוסף אליו פרוטוקול חשאי שחילק את מזרח אירופה לתחומי השפעה. ההסכם הציבורי היה הסכם אי־תוקפנות.

יש תיאורים שלפיהם ההסכם נחתם למעשה יום לאחר מכן ותוארך אחורנית. השיעור הזה מתבסס על התאריך שמופיע במסמך.

סטלין רצה זמן, גבולות, ותקווה שגרמניה לא תפנה מזרחה ב־1939. הוא לא סמך על בריטניה וצרפת, שנכנעו במינכן כשנה קודם לכן. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה ציפה למלחמה, ואם חשב שההסכם יחזיק מעמד. זו אחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת במאה ה־20.

23 באוגוסט 1939

לחיצת היד

התמונה מציגה לחיצת יד בין סטלין לבין שר החוץ הגרמני ריבנטרופ, בקרמלין. הארכיון הפדרלי הגרמני מתארך אותה ל־23 באוגוסט 1939, היום שנקוב בהסכם. מולוטוב חתם בשם ברית המועצות וריבנטרופ בשם גרמניה.

לחיצת היד היא הפנים הציבוריות של העסקה. הפרוטוקול החשאי לא מופיע באף תמונה.

מקור: הפרוטוקול החשאי

“הגבול הצפוני של ליטא יהיה הגבול בין תחומי ההשפעה של גרמניה ושל ברית המועצות.”

“בכל מקרה, שתי הממשלות יפתרו את השאלה בהסכם ידידותי.”

“הצד הגרמני מצהיר על אדישות פוליטית מלאה לאזורים האלה.”

“פרוטוקול זה יטופל על ידי שני הצדדים כחשאי לחלוטין.”

ההסכם הציבורי הבטיח לא לתקוף זה את זה. הפרוטוקול היה נייר נפרד וחשאי, שסימן קווים על פני מזרח אירופה. חתמו עליו שר החוץ הגרמני ושר החוץ הסובייטי.

• אילו מקומות ומדינות מופיעים בשורות האלה, ומה עושה הביטוי ״תחומי השפעה״? ליטא נזכרת במפורש. ״תחומי השפעה״ פירושו שלכל מעצמה יש ידיים חופשיות באזורה, בלי שהדבר נאמר בגלוי. הביטוי מסתיר מי ישלוט על איזו אדמה ועל אילו אנשים.
• מדוע הטקסט דורש שהוא יהיה “חשאי לחלוטין”? הסכם שמחלק שכנים לא היה דבר ששתי הממשלות רצו להראות לעולם. החשאיות מלמדת ששתיהן ידעו איך המסמך ייראה.
• מה הטקסט מתעלם ממנו? הוא לא אומר מה יקרה לתושבי האזורים האלה, ולא שואל אותם. גורלם מתברר רק מהאירועים שבאו אחר כך, ובראשם הפלישה לפולין בספטמבר 1939.

ספטמבר 1939

פולין ופינלנד

ב־17 בספטמבר 1939, שישה־עשר יום אחרי שגרמניה תקפה את פולין ממערב, חצו כוחות סובייטיים את הגבול אל מזרח פולין. ברית המועצות קיבלה את השטחים שהפרוטוקול הקצה לה. בחודשים שאחר כך לחצה על המדינות הבלטיות לקבל בסיסים צבאיים סובייטיים, ובנובמבר 1939 תקפה את פינלנד במלחמת החורף.

אביב 1941

האזהרות

מאביב 1941 הגיעו למוסקבה אזהרות. ריכרד זורגה, מרגל סובייטי בטוקיו שהיה קרוב לשגריר הגרמני שם, שלח דיווחים שגרמניה מתכוננת להתקיף. ב־30 במאי דיווח שברלין אמרה לשגריר שההתקפה תגיע בחלק המאוחר של יוני. ב־1 ביוני נתן מועד סביב ה־15 ביוני. ב־20 ביוני דיווח שמלחמה בין גרמניה לברית המועצות היא, לדעת השגריר, בלתי נמנעת.

גם הבריטים הזהירו. מכתב מצ׳רצ׳יל, שהגיע לסטלין דרך סגן שר החוץ אנדריי וישינסקי, הזהיר מפני הסכנה. בערב של 21 ביוני חצה חייל גרמני שנמלט את הקווים, ואמר שההתקפה תתחיל בשעה ארבע לפנות בוקר למחרת.

נקודת החלטה

אתם בכירים במשרד ההגנה הסובייטי.

מוסקבה, ליל 21 ביוני 1941.

האזהרות הגיעו ממקורות שונים: מטוקיו, מלונדון, ומחייל גרמני שנמלט וקבע את שעת ההתקפה. חלק מהדיווחים סותרים זה את זה. הגבול שקט. מפקדי המחוזות המערביים מבקשים הוראות. הזמנת כוננות מלאה עלולה להיראות בברלין כפרובוקציה. המתנה עלולה לעלות בשעות שיש בהן חשיבות.

איזו הוראה אתם נותנים הלילה?

• לתת לכל היחידות במחוזות המערביים כוננות קרב מלאה מיד, עם כל האמצעים שנלווים אליה. הכוחות היו מוכנים עם שחר. אבל זה עלול להיקרא בברלין כפרובוקציה, ואולי להביא את המלחמה מוקדם יותר. סביר שהכוחות היו סופגים פחות אבדות בשעות הראשונות.
• לתת כוננות בצעדים שקטים: להגביר שמירה, להכין יחידות ולהזיז חלק מהכוחות, בלי אזעקה גלויה. זוהי דרך הזהירות האמצעית. הכוחות יהיו מוכנים טוב יותר, אבל לא במלואם, ובברלין לא יישמע אות ברור. אם זה יספיק, תלוי במהירות ההתקפה.
• לסמוך על ההסכם ועל דבר גרמניה, ולראות באזהרות מידע מטעה. הצבא ייוותר במצב רגיל. אם החייל הנמלט צדק, השעות הראשונות של ההתקפה ימצאו את הכוחות לא מוכנים, והמפקדים לא יוכלו להגיב בזמן.

מה קרה בפועל

לתת כוננות בצעדים שקטים: להגביר שמירה, להכין יחידות ולהזיז חלק מהכוחות, בלי אזעקה גלויה.

ההוראות שיצאו בערב 21 ביוני ביקשו מהכוחות להיות מוכנים לקרב, ולהימנע מכל מעשה פרובוקטיבי. סטלין בחר שלא להורות כוננות מלאה. ההתקפה הגרמנית החלה לפני עלות השחר של 22 ביוני 1941, סביב השעה 3:15 לפנות בוקר.

סטלין האמין שגרמניה לא תילחם בשתי חזיתות זמן קצר אחרי ההסכם, ושכוננות גלויה תיתן להיטלר תירוץ. קצינים רבים ביקשו יותר מוכנות. הוויכוח על ההחלטה עדיין פתוח: היסטוריונים שואלים כמה האמין סטלין באזהרות, ועד כמה הפחד מלהרגיז את גרמניה כבל אותו.

22 ביוני 1941

הפלישה

לפני עלות השחר של 22 ביוני 1941 פתחו כוחות גרמניים במתקפה לאורך חזית שנמתחה מהים הבלטי עד הים השחור. תוך שעות יצאו מוסקבה הוראות ראשונות, ובהן הוראה לתקיפות נגד מעבר לגבול. המלחמה הגדולה ביותר בתולדות ברית המועצות החלה.

מיתוס

אחרי הפלישה סטלין נעלם לעשרה ימים, והמדינה נותרה ללא מנהיג.

האמת

זהו סיפור פופולרי, והמקורות אינם מכריעים בו. מה שמתועד: הוראות סובייטיות יצאו מהבוקר הראשון, וסטלין לא פנה לעם עד 3 ביולי 1941, אחד־עשר יום אחרי הפלישה. יש תיאורים שלפיהם נסוג מהעין הציבורית לזמן מה, אבל הם חלוקים בתאריכים, ואין תיעוד מפורסם של מה שעשה שעה אחר שעה ב־22 ביוני.

הראיות

נאומו ברדיו ב־3 ביולי 1941, שבו פנה סטלין לעם לאחר הפלישה, מתועד. ההיסטוריונים מתארים את הימים הראשונים בדרכים שונות, ולכן השיעור מציג את הסיפור כשנוי במחלוקת ולא כעובדה.

אחרי המלחמה, והבוחן

יולי 1942

אף צעד לאחור

בקיץ 1942 התקדמו הכוחות הגרמניים עמוק לדרום ברית המועצות. ב־28 ביולי 1942 חתם סטלין על הוראה מס׳ 227, שנקראה ״אף צעד לאחור!״ (Ни шагу назад!). ההוראה קבעה שנסיגה בלי פקודה היא בגידה, והקימה יחידות חסימה שעמדו מאחורי החזית, עם הוראה לירות באלה שינסו לסגת בלי פקודה.

בשלושת החודשים הראשונים, לפי ספירה של היסטוריון אחד, נורו בידי היחידות האלה כ־1,000 חיילים, ונשלחו כ־24,000 לגדודי עונשין. זו אחת ההוראות הקשות ביותר במלחמה, והיא מכוונת אל החיילים הסובייטיים עצמם.

פברואר 1945

יאלטה

בפברואר 1945, כשגרמניה כמעט הובסה, נפגשו צ׳רצ׳יל, רוזוולט וסטלין ביאלטה שבקרים. הם תיכננו את סוף המלחמה ואת צורתה של אירופה שאחריה. סטלין הגיע כשהצבא האדום כבר היה בפולין ובגרמניה.

במפגש הזה הוסכמו הרבה דברים בניסוחים כלליים. ההיסטוריונים מתווכחים עד היום כמה הובטח, וכמה פשוט התקבל כעובדה בידי המערב.

מאי 1948

הכרה בישראל

ב־14 במאי 1948 הוכרזה מדינת ישראל. ב־17 במאי נתנה לה ברית המועצות את ההכרה הדה־יורה הראשונה. הודעתו של מולוטוב הגיעה לישראל למחרת, 18 במאי, ולכן יש ספרים שמתארכים את ההכרה לתאריך הזה. ברית המועצות תמכה במדינה הצעירה בחודשיה הראשונים.

1948–1952

קוסמופוליטים

אחרי המלחמה פתחה המדינה במסעות נגד מה שכונה ״קוסמופוליטים חסרי שורשים״. המונח הופנה במיוחד נגד יהודים ונגד אנשי רוח בעלי קשרים זרים. הוועד היהודי האנטי־פשיסטי, שנוצר בזמן המלחמה כדי לגייס תמיכה, נסחף אל המסע הזה. מנהיגיו נעצרו בספטמבר 1948 ושוב ביוני 1949.

ב־12 באוגוסט 1952 הוצאו להורג 13 מהנאשמים בכלא הלובינקה במוסקבה. הם זכורים כ״ליל המשוררים הנרצחים״. המשפט נוהל בסודיות.

1952–1953

רופאים

החל מסתיו 1952 עצרו שירותי הביטחון רופאים רבים, רבים מהם יהודים, והאשימו אותם בתכנון רצח של מנהיגי ברית המועצות. ב־13 בינואר 1953 הודיעה סוכנות הידיעות הרשמית טאס על מעצרה של קבוצת רופאים שנחשדה בחבלה, וההודעה הפכה למסע הסתה רחב.

סטלין מת ב־5 במרץ 1953. ב־31 במרץ הוציאה ממשלה החלטה שמזכה את הרופאים. ב־4 באפריל הודיע משרד הפנים שהתיק היה בדוי, ו״פרבדה״ פרסמה זאת ב־6 באפריל.

פברואר 1956

הנאום החשאי

ב־24–25 בפברואר 1956, בכנס ה־20 של המפלגה, נשא ניקיטה חרושצ׳וב נאום סגור על סטלין. בקטע אחד הוא תיאר את הדיכויים של 1937–1938, ואמר על סטלין: ״בעל סמכות בלתי מוגבלת, הוא נקט שרירותיות רבה, וחנק אנשים מבחינה מוסרית ופיזית כאחת.״

הנאום לא פורסם בברית המועצות באותה שעה. הוא הוקרא בפני חברי המפלגה, ובהמשך הגיע גם אל העולם שמחוץ לה.

הרצף, לפי הסדר

• ינואר 1924 לנין מת. המכתב נשאר בידי המפלגה, וסטלין נשאר במזכירות.
• נובמבר 1929 בוכארין מודח מהפוליטביורו. הקולקטיביזציה בכפרים מתחילה.
• 1932–1933 רעב מכה את ברית המועצות, בעיקר באוקראינה, בקזחסטן, באזור הוולגה ובצפון הקווקז.
• 1937–1938 הטרור הגדול. לפי הנתונים של ה־NKVD: 681,692 הוצאות להורג וכ־1.58 מיליון מעצרים.
• 23 באוגוסט 1939 הסכם מולוטוב–ריבנטרופ מתוארך. הפרוטוקול החשאי מחלק את מזרח אירופה.
• 17 בספטמבר 1939 כוחות סובייטיים נכנסים למזרח פולין.
• 20 באוגוסט 1940 טרוצקי נפגע במקסיקו סיטי ומת למחרת, ברצח שביצע סוכן של ה־NKVD.
• 22 ביוני 1941 גרמניה פולשת לברית המועצות. סטלין פונה לעם ב־3 ביולי.
• יולי 1942 הוראה מס׳ 227, ויחידות החסימה.
• מאי 1945 המלחמה באירופה מסתיימת. הסידורים שנקבעו ביאלטה בפברואר מעצבים את המפה שאחריה.
• 17 במאי 1948 ברית המועצות מכירה בישראל הכרה דה־יורה.
• 12 באוגוסט 1952 13 מנאשמי הוועד היהודי האנטי־פשיסטי מוצאים להורג.
• מרץ 1953 סטלין מת ב־5 במרץ. ב־31 במרץ מזוכים הרופאים.
• פברואר 1956 הנאום החשאי של חרושצ׳וב. באותה שנה מתפרסם המכתב של לנין בדפוס.

מי יצר את הטרור?

האם הטרור הגדול היה תוכנית של אדם אחד, או תוצאה של מערכת שפעלה בכל הרמות?

• רוברט קונקווסט, ״הטרור הגדול״ (1968) הטרור נוהל מלמעלה, ומעשיו ופקודותיו של סטלין היו מכריעים. התמונה היא של מנהיג שהשתמש בכוח המדינה כדי להסיר אויבים אמיתיים ומדומיינים.
• ג׳יי ארץ׳ גטי, ״מקורות הטיהור הגדול״ (1985) הטרור צמח מתוך החיים הפנימיים של המפלגה עצמה: פקידים מקומיים, מכסות שעלו מלמטה ופחדים מהמרכז. סטלין נשאר חשוב, אבל הטיהור אינו רק תוכנית של אדם אחד.
• אולג חלבניוק, ״סטלין: ביוגרפיה חדשה של דיקטטור״ (2015) כוחו של סטלין היה אמיתי ואישי, אבל הוא פעל דרך רשת של פקידים, ורבים מהם ביצעו את הטרור ביוזמתם. השאלה אינה ״או־או״.

הארכיונים שנפתחו אחרי 1991 נתנו להיסטוריונים מסמכים רבים יותר. הם צמצמו את השאלות, אבל לא סגרו אותן. לב הוויכוח הוא מה נחשב ״המערכת״, ומה נחשב ״סטלין״.

שאלה לבדיקה

מה ביקשה צוואתו של לנין לגבי סטלין?

התשובה: לחשוב על דרך להדיח אותו מתפקיד המזכיר הכללי.. נכון. המכתב והנספח מבקשים מהחברים לחשוב על דרך להדיח אותו מהתפקיד הזה.

שאלה לבדיקה

למה יש לסטלין שני תאריכי לידה?

התשובה: רישומי גורי נותנים את 1878, וביוגרפיה רשמית מאוחרת נתנה 1879.. נכון. התאריך 1878 מופיע בתיעוד מוקדם, והתאריך 1879 מופיע בביוגרפיה שנכתבה אחרי שעלה לשלטון.

שאלה לבדיקה

מה עשתה הוראה מס׳ 00447 של ה־NKVD?

התשובה: הקצתה מכסות לפי אזור: כמה אנשים ייורו וכמה ישלחו למחנות.. נכון. לכל אזור נקבעו מספרים לשתי הקטגוריות, וההוראה נועדה לפעול כארבעה חודשים.

שאלה לבדיקה

מה עשה הפרוטוקול החשאי מ־23 באוגוסט 1939?

התשובה: חילק את מזרח אירופה לתחומי השפעה.. נכון. הפרוטוקול החשאי הגדיר תחומי השפעה, וביקש לשמור על הדבר בסוד.

שאלה לבדיקה

איזה משפט על האזהרות מ־1941 נתמך הכי טוב בשיעור?

התשובה: הגיעו כמה אזהרות, והמנהיגות לא הורתה על כוננות מלאה.. נכון. המרגל, הבריטים והחייל הנמלט הזהירו, ופקודות 21 ביוני ביקשו מוכנות בלי פרובוקציה.

שאלה לבדיקה

מה עשה הנאום החשאי של חרושצ׳וב ב־1956?

התשובה: ביקר את הדיכויים של 1937–1938 ואת שלטונו הבלתי מוגבל של סטלין.. נכון. הנאום תיאר את הדיכויים ואת הכוח הבלתי מוגבל שאפשר אותם, בישיבה סגורה של הכנס ה־20.

מונחים

• מזכיר כללי ראש מזכירות המפלגה, שניהלה את עובדיה, תיקיה ומינוייה. התפקיד נשמע כמו עבודת משרד, אבל נתן לבעליו שליטה במכונת המפלגה.
• הפוליטביורו הוועדה הקטנה בראש המפלגה הקומוניסטית, שקיבלה את ההחלטות המרכזיות בין הכנסים. הוועד המרכזי בחר בה.
• הצוואה מכתבו של לנין לכנס המפלגה, שהוכתב בדצמבר 1922 ונוסף לו נספח בינואר 1923. מאוחר יותר קראו לו צוואה, כלומר דבריו האחרונים על המפלגה.
• קולאק איכר אמיד. השלטון הסובייטי השתמש במונח לבעלי קרקעות ולחקלאים משגשגים. בסוף שנות ה־20 הרחיבו אותו כך שכלל משפחות רגילות רבות.
• קולקטיביזציה כפיית חקלאים להצטרף לחוות קיבוציות, שבהן הקרקע והבהמות משותפות, והתבואה מועברת למדינה.
• תוכנית החומש תוכנית כלכלית לחמש שנים. התוכנית הסובייטית הראשונה החלה ב־1928 והעדיפה תעשייה כבדה.
• ה־NKVD משטרת הביטחון והמשרד לענייני פנים הסובייטי בשנים האלה. פקידיה ערכו מעצרים, ניהלו את המחנות וביצעו את ההוראות.
• גולאג רשת מחנות העבודה והמושבות שניהל ה־NKVD. שמה נגזר מהמינהל המרכזי שלה.
• משפט ראווה משפט פומבי שהתוצאה שלו נקבעת לפני שהוא מתחיל. משפטי מוסקבה ב־1936–1938 הם הדוגמאות המפורסמות ביותר.
• הסכם מולוטוב–ריבנטרופ הסכם אי־התוקפנות בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, מתאריך 23 באוגוסט 1939. הפרוטוקול החשאי שלו חילק את מזרח אירופה לתחומי השפעה.
• גורי עיירה קטנה בגאורגיה, שבה נולד סטלין. באותם ימים היא הייתה חלק מהאימפריה הרוסית.
• הלוח הג׳וליאני לוח השנים הישן, שבו נהגה רוסיה בתקופה שבה נולד סטלין. הוא פיגר אחרי הלוח המערבי, והפער גדל עם השנים.
• טיפליס העיר שבה נמצא הסמינר שאליו עבר סטלין כנער. היום היא נקראת תביליסי, בירת גאורגיה.
• סמינר תיאולוגי בית ספר שבו מכשירים צעירים לכהונה בכנסייה האורתודוקסית. סטלין למד בסמינר בטיפליס ועזב אותו ב־1899 בלי תעודה.
• ניקולאי צ׳רנישבסקי סופר רוסי רדיקלי. סטלין קרא את ספריו בזמן שלמד בסמינר.
• אלכסנדר קזבגי סופר גאורגי, שספריו היו בין הקריאות של סטלין בסמינר.
• פרוסווישצ׳ניה כתב עת רוסי, שבו פורסמה סדרת המאמרים הראשונה של סטלין על השאלה הלאומית.
• פרבדה עיתון המפלגה הקומוניסטית ברוסיה. בוכארין ערך אותו, וסטלין פרסם בו מאמרים.
• בולשביקים הזרם הקיצוני במפלגה הסוציאליסטית ברוסיה, שבראשו עמד לנין. ב־1917 הם השתלטו על השלטון.
• מזכירות הגוף במפלגה שניהל את עובדיה, את התיקים שלה ואת המינויים לתפקידים.
• הוועד המרכזי הגוף המוביל של המפלגה. באפריל 1922 הוא מינה את סטלין למזכיר הכללי.
• קומינטרן ארגון בינלאומי של מפלגות קומוניסטיות מכל העולם, שמוסקבה שלטה בו.
• הצבא האדום צבא ברית המועצות אחרי המהפכה. טוכאצ׳בסקי היה אחד ממפקדיו המפורסמים.
• ניקולאי בוכארין תיאורטיקן כלכלי בולשביקי ועורך פרבדה. סטלין התקרב אליו ואחר כך נגדו, וב־1929 הודח מהפוליטביורו.
• זינובייב מנהיג בולשביקי. בשנים שאחרי מות לנין פעל לצד סטלין נגד טרוצקי, ואחר כך יצא נגדו.
• קמנייב מנהיג בולשביקי, שקרא את מכתבו של לנין במועצת הזקנים. אחר כך התנגד לסטלין יחד עם טרוצקי וזינובייב.
• טרוצקי מנהיג בולשביקי, שותפו של לנין ומארגן הצבא האדום. ב־1929 גורש מברית המועצות לטורקיה.
• אלמה־אטה עיר במרכז אסיה, שכיום שמה אלמטי והיא בקזחסטן. לשם נשלח טרוצקי לגלות ב־1928.
• הוראה 227 הוראה סובייטית מיולי 1942. היא קבעה שנסיגה בלי פקודה היא בגידה, והקימה יחידות חסימה מאחורי החזית, שקיבלו הוראה לירות בנסוגים.
• גדודי עונשין יחידות צבא שאליהן שלחו חיילים כעונש, לעתים לקרבות מסוכנים במיוחד.
• יאלטה עיר בחצי האי קרים, שבה נפגשו ב־1945 צ׳רצ׳יל, רוזוולט וסטלין כדי לתכנן את סוף המלחמה.
• ריכרד זורגה מרגל סובייטי בטוקיו, שהיה קרוב לשגריר הגרמני שם. מאביב 1941 שלח לסטלין אזהרות על מתקפה גרמנית.
• לובינקה כלא ומרכז חקירה של המשטרה החשאית במוסקבה. בו הוצאו להורג 13 מהנאשמים במשפט סודי ב־1952.
• קוסמופוליטים חסרי שורשים כינוי שהשלטון הסובייטי הטיל על אנשים שנחשבו זרים לעם, בעיקר על יהודים ועל אנשי רוח עם קשרים מחוץ למדינה.

מקורות

• V. I. Lenin, Letter to the Congress (the ‘Testament’), 23 December 1922, with postscript of 4 January 1923, Collected Works, vol. 36. English text on the Marxists Internet Archive
• Secret additional protocol to the Molotov–Ribbentrop Pact, Moscow, 23 August 1939. English text on Wikisource
• NKVD Order No. 00447, 30 July 1937. English translation by Benjamin Sher, published on Kyle Orton’s website, based on J. Arch Getty and Oleg Naumov, The Road to Terror (2008)
• N. S. Khrushchev, Secret Speech to the 20th Congress of the CPSU, 24–25 February 1956. English text on the Marxists Internet Archive
• Robert Service, Stalin: A Biography (2004)
• Stephen Kotkin, Stalin, Volume I: Paradoxes of Power, 1878–1928 (2014)
• Oleg Khlevniuk, Stalin: New Biography of a Dictator (2015)
• J. Arch Getty, Origins of the Great Purge: The Soviet Communist Party Reconsidered, 1933–1938 (1985)
• Robert Conquest, The Great Terror: Stalin’s Purge of the Thirties (1968)
• Timothy Snyder, Bloodlands: Europe Between Hitler and Stalin (2010)
• R. W. Davies and Stephen Wheatcroft, The Years of Hunger: Soviet Agriculture, 1931–1933 (2004)
• Anne Applebaum, Red Famine: Stalin’s War on Ukraine (2017)

קרדיט תמונות

• לנין וסטלין בגורקי, 1922. צילום: מריה אוליאנובה. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• כרטיס משטרה צארי, בערך 1911. מתוך תיקי המשטרה החשאית הצארית, סנט פטרסבורג · Public domain · דף המקור
• לנין וסטלין בגורקי, 1922, בגרסה מתוקנת. צילום: מריה אוליאנובה · Public domain · דף המקור
• סטלין וריבנטרופ, מוסקבה, 23 באוגוסט 1939. הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-H27337 · Bundesarchiv, Bild 183-H27337 / Helmut Laux · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• ועידת יאלטה, 1945. אוסף חיל האותות של צבא ארצות הברית, הארכיון הלאומי של ארצות הברית · Public domain · דף המקור