ספרטקוס: גלדיאטור שהפחיד את רומא

קאפואה: הבריחה

קאפואה, 73 לפנה״ס: הבריחה

לילה בקאפואה, עיר בדרום איטליה. גלדיאטורים מתכננים בריחה. הם אומנו להילחם עד המוות לעיני קהל, ועשרות מהם פורצים החוצה מבית הספר שבו הוחזקו.

תוך שנתיים הם מביסים צבאות רומיים, והסנאט ברומא מפחד. מי היה האיש שהוביל אותם? מה רצה? ומה באמת ידוע לנו עליו?

רקע

רומא במלחמה, ורומא של עבדים

ב־73 לפנה״ס רומא נלחמת בכמה חזיתות. בספרד נלחם הגנרל הרומי סרטוריוס נגד השלטון ברומא, ושלט שנים רבות בחלקים גדולים של המחוז. במזרח נלחמו הצבאות הרומיים נגד המלך מיתרידטס מפונטוס.

בדרום איטליה נשען החיים הכלכליים על עבודת עבדים. בעלי אדמות עשירים הפעילו אחוזות ענק, שנקראו לטיפונדיום, ועבדו בהן עבדים רבים. גם הגלדיאטורים היו חלק מן העבדות הזאת: רבים מהם עבדים או שבויי מלחמה, שהקהל ברומא ובאיטליה צפה בהם נלחמים. הם הוחזקו בלודוס, בית ספר לגלדיאטורים, שבו אומנו לחימה ושמרו עליהם בקפידה.

קאפואה

בית ספר בעיר עשירה

קאפואה הייתה עיר עשירה בקמפניה, צפונית לנאפולי. שם החזיק לנטולוס בטיאטוס בית ספר לגלדיאטורים. לפי פלוטרכוס, רוב החניכים היו גאלים ותראקים, והם הוחזקו במאסר הדוק לא בשל מעשה שעשו, אלא בשל עוולתו של בעל הבית.

לא ידוע היכן עמד בית הספר, ולא נשאר ממנו שריד. הקשתות שבתמונה שייכות לאמפיתיאטרון שנבנה, לפי ההערכה המקובלת, בסביבות שנת 100 לספירה. יש מי שסבור שקדם לו מבנה מוקדם יותר באותו מקום.

73 לפנה״ס

שבעים ושמונה, או שלושים, או שבעים

המקורות אינם מסכימים על מספר הבורחים. לפי פלוטרכוס היו שבעים ושמונה. הם תפסו סכינים ושפודים מהמטבח של בית הספר ויצאו החוצה. בדרך פגשו עגלות שנשאו נשק לגלדיאטורים לעיר אחרת, לקחו את הנשק ולבשו אותו. לפי אפיאנוס היו בערך שבעים, חמושים במקלות ובפגיונות שלקחו מעוברי הדרך. לפי פלורוס היו שלושים או יותר.

הם בחרו שלושה מנהיגים, והראשון שבהם היה ספרטקוס. שני השמות הנוספים שמופיעים במקורות הם קריקסוס ואוינומאוס. הם הקימו מחנה על הר וזוב, מעל מפרץ נאפולי.

מקור: פלוטרכוס על מוצאו של ספרטקוס

״הראשון מביניהם היה ספרטקוס, תראקי ממוצא נוודי, בעל אומץ לב וכוח גדולים, ובעל תבונה ותרבות שעלו על מעמדו, ויווני יותר מאשר תראקי.״

פלוטרכוס, כותב יווני, כתב ״חיי אישים״ כדי להראות אופי, לא כדי לתאר קרבות. הוא כתב כמעט מאתיים שנה אחרי הבריחה.

• מי מתאר את ספרטקוס, ומתי? יווני שכתב כמעט מאתיים שנה אחרי האירוע. הוא לא היה עד ראייה, והוא כתב כדי להראות אופי.
• למה הכותב מדגיש שספרטקוס היה יווני יותר מתראקי? התיאור הזה הופך אותו לאיש תרבות וחכם, דמות שקורא יווני יכול להעריך. שאלו מה הכותב מרוויח מתיאור כזה.

מיתוס

ספרטקוס נלחם כדי לבטל את העבדות, וכדי לשחרר כל עבד באיטליה.

האמת

אף מקור עתיק אינו אומר זאת. המקורות מתארים גלדיאטורים שרצו חירות לעצמם, ובורחים שהצטרפו אליהם. היסטוריונים עדיין מתווכחים על מה רצו המורדים, אבל אף כותב עתיק אינו אומר שהמטרה הייתה לבטל את העבדות עצמה.

הראיות

אפיאנוס (מלחמות אזרחים 1.116, בתרגום הורס ווייט, 1899) כותב שכשבעים מחבריו שוכנעו ״להילחם למען חירותם שלהם, ולא לבידור הצופים״. לפי סקירה של הספר שפורסמה ב־BMCR, סבור אלדו סקיאבונה, בספר מודרני מרכזי על המרד, שספרטקוס לא ניסה לבטל את העבדות (ראו את הוויכוח בסוף השיעור).

ההר

73 לפנה״ס

המצור של הפרטור

רומא מגיבה. לפי פלוטרכוס נשלח מרומא ״הפרטור קלודיוס״ עם שלושת אלפים חיילים. אפיאנוס קורא לו וריניוס גלאבר, ופלורוס מכנה אותו קלודיוס גלאבר. המקורות חלוקים בשמו, ולכן נקרא לו כאן גלאבר. הוא מקיף את המורדים על הר וזוב.

להר יש דרך עלייה אחת בלבד, צרה וקשה, ואנשיו של גלאבר משגיחים עליה ללא הרף. מכל הצדדים האחרים נשברים הצוקים בתלילות. המורדים כבר הביסו את החיילים שיצאו נגדם מקאפואה, והשיגו נשק אמיתי של מלחמה. אבל כדי לצאת מההר צריך לעבור על פני הרומאים, והרומאים יכולים לחכות.

נקודת החלטה

אתם ספרטקוס.

הר וזוב, 73 לפנה״ס, בזמן המצור

מתחתיכם עומדים שלושת אלפים חיילים רומיים, ושומרים על השביל היחיד שיורד מן ההר. מכל צד אחר הסלע תלול. לאנשיכם יש נשק טוב, אבל ירידה או עלייה בשביל הצר פירושה קרב נגד מי שמחזיק בו.

מה אתם עושים?

• שולחים שליחים לגלאבר, מבקשים תנאים ומוסרים את הנשק. המקורות אינם מזכירים הצעה לחנינה. סביר שתוחזרו לבית הספר בשלשלאות, או שתוצאו להורג.
• בשחר יורדים בבת אחת בשביל היחיד ופורצים דרך קו החיילים. הנשק מהעגלות יעזור, אבל השביל צר, והחיילים מחזיקים בו. סביר שרוב אנשיכם ייפלו במדרון.
• מחפשים דרך לרדת במורד הצוק בלילה, בזמן שהרומאים שומרים על השביל. ירידה בחושך עשויה להפתיע את השומרים. נפילה אחת, או רעש אחד, ומהתוכנית לא יישאר דבר.

מה קרה בפועל

מחפשים דרך לרדת במורד הצוק בלילה, בזמן שהרומאים שומרים על השביל.

בחרתם בצוק. לפי פלוטרכוס, המורדים קטפו את הגפנים הפראיות שכיסו את ראש ההר, וארגו את הענפים לסולמות ארוכים דיים להגיע מן הצוק אל המישור. הם ירדו אחד אחד. האחרון נשאר למעלה כדי להשליך את הנשק, ואחר כך ירד בעצמו. הרומאים שמרו רק על השביל, ולכן נתפסו לא מוכנים, והמורדים כבשו את מחנם.

פלורוס, כותב מאוחר יותר, מזכיר גם הוא חבלי גפן, אבל אינו מוסר פרטים.

למה דווקא הצוק? זו הייתה הדרך היחידה שהרומאים לא שמרו עליה, והיא דרשה אומץ לב. אבל סיפור סולמות הגפן בא מפלוטרכוס, שכתב כמעט מאתיים שנה אחרי האירוע ואהב תחבולות חכמות. איננו יכולים לבדוק איך נעשתה הירידה. מה שוודאי: המורדים יצאו מההר, וגלאבר איבד את מחנהו.

צבא של בורחים

73–72 לפנה״ס

רועים, רועי צאן ובורחים

המחנה על הר וזוב לא היה סוף הדרך אלא התחלתה. לפי פלוטרכוס הצטרפו אליהם רועי צאן ורועים מן האזור: אנשים חסונים וזריזים. חלקם חומשו במלואם, וחלקם שימשו סיירים וחיילים קלים. לפי אפיאנוס הצטרפו עבדים בורחים רבים, וגם כמה חופשיים מן הכפרים.

פלורוס מוסיף שהמורדים ייצרו נשק במקום. הם המיסו מחדש ברזל מבתי המאסר והעבודה שבהם הוחזקו עבדים, והפכו אותו לחרבות. הם הכינו מגנים מקלועי זרדים ועורות, ולקחו סוסים מעדרים שנתפסו. ספרטקוס הפך לצבא.

73–72 לפנה״ס

הפרטורים והסגנים שלהם

רומא שולחת עוד חיילים. פלוטרכוס מזכיר את פובליוס וריניוס, פרטור, ששלח את סגנו פוריוס נגד המורדים עם אלפיים חיילים. המורדים הביסו את פוריוס. אחר כך כמעט תפסו את קוסיניוס, שנשלח לעזור לוריניוס, כשרחץ ליד סאלינה. קוסיניוס נמלט בקושי, מחנהו נלקח בטבח גדול, והוא עצמו נפל.

ספרטקוס לקח גם את שומרי הפרטור, הליקטורים, ואת הסוס שעליו רכב. אפיאנוס מזכיר את אותם מפקדים בשמות אחרים, כך שגם השמות במקורות מבולבלים.

מיתוס

ספרטקוס הוביל צבא של מאה אלף עבדים.

האמת

המספרים העתיקים משתנים. אפיאנוס נותן שבעים אלף איש בשיא המרד, ו־120,000 רגלים שצעדו על רומא. פלורוס אינו נותן מספר, ואנציקלופדיה מודרנית מביאה הערכה של לפחות 90,000. אלה הערכות שמבוססות על כמה מספרים במקורות עוינים. וגם לא כל המצטרפים היו עבדים: אפיאנוס מזכיר חופשיים מן הכפרים.

הראיות

המספר 100,000 אינו מופיע בטקסטים שקראנו. אפיאנוס נותן 70,000 איש (1.116), ו־120,000 רגלים בצעדה לעבר רומא (1.117). הוא כתב יותר ממאתיים שנה אחרי האירועים, והמספרים שלו אינם מלווים בספירה.

72 לפנה״ס

שני הקונסולים נכנסים למערכה

בשנת 72 לפנה״ס שולח הסנאט לשדה את שני הקונסולים, שני הבכירים הנבחרים של הרפובליקה. לפי פלוטרכוס, המרד כבר לא הטריד את הסנאט כעלבון, אלא כסכנה.

הקונסול לנטולוס שולח את סגניו נגד המורדים. ספרטקוס תוקף אותם, מביס אותם ותופס את כל המטען שלהם. גליוס תוקף קבוצה של ״גרמנים״ שהתפצלה מן הצבא הראשי של המורדים, ומשמיד אותה כולה. המלחמה לא נגמרה, והקונסולים לא הצליחו לסיים אותה.

72 לפנה״ס

מי הרג את קריקסוס?

קריקסוס, אחד משלושת המנהיגים, הוביל קבוצה משלו והתפצל מן הצבא הראשי. לפי אפיאנוס, ״אחד מהם״ (כלומר אחד מן הקונסולים) ניצח את קריקסוס בשלושים אלף איש ליד הר גרגנוס, באפוליה, בצד האדריאטי של איטליה, ושני שלישים מאנשיו נספו עמו. לפי תקציר של ליוויוס לספרו האבוד, הפרטור קווינטוס אריוס ריסק את קריקסוס ו־20,000 איש, בלי לציין מקום. פלוטרכוס אינו מזכיר את קריקסוס כלל. ה״גרמנים״ שהוא מתאר היו קבוצה אחרת, וגליוס הוא שהכניע אותם.

יש ספרים מודרניים שמציבים את גליוס בגרגנוס, בשילוב של אפיאנוס, ליוויוס ופלוטרכוס. זהו ניחוש, לא עובדה.

מקור: פלורוס על השבויים ועל המדורות

״הורה לשבוייו להילחם ליד המדורות, כאילו רצה למחוק את כל השפלתו בעבר.״

פלורוס כתב תקציר קצר של ההיסטוריה הרומית. המשפט הזה מתאר מה עשה המורד אחרי מות מפקדיו. אפיאנוס מדווח על 300 שבויים רומאים שהוקרבו לרוחו של קריקסוס. פלורוס אינו נותן מספר.

• שימו לב ל״כאילו״. האם פלורוס מדווח על עובדה, או מנחש מניע? הוא מנחש מניע שאין לו דרך לדעת. שאלו איפה נכנס שיפוטו של הכותב לסיפור.
• אפיאנוס נותן מספר ופלורוס אינו נותן. שניהם כתבו על אותו אירוע. על מי תסמכו יותר? אף אחד מהם לא היה שם. מספר אינו מוכיח אמינות. כשכותבים חלוקים בפרט, זו אזהרה לבדוק את שניהם, לא הוכחה שאחד צודק.

צפונה או דרומה

אביב 72 לפנה״ס

צבא גדול מאוד

עד האביב של 72 לפנה״ס כבר לא מדובר בקבוצת בורחים. לפי אפיאנוס, הצבא מנה בשיאו שבעים אלף איש. המורדים הביסו פרטור ואת צבאות הקונסולים, והשיגו נשק וסוסים בכמויות גדולות. רומא ממשיכה לשלוח מפקדים, והאנשים יודעים את זה.

המנהיגים חלוקים במה לעשות הלאה, ולכל כיוון יש מחיר.

נקודת החלטה

אתם ספרטקוס.

דרום איטליה, אביב 72 לפנה״ס

הצבא שלכם גדול, ועד עכשיו ניצח בכל קרב. אבל רומא שולחת צבאות חדשים. חלק מהאנשים רוצים לחזור הביתה, לתראקיה או לגאליה. אחרים רוצים את החוות העשירות של הדרום.

שלוש דרכים פתוחות לפניכם: צפונה, מעבר לאלפים ואל מחוץ לאיטליה; דרומה, לביזה; או ישר על רומא.

מה אתם עושים?

• מובילים את כל הצבא צפונה, מעבר לאלפים, ומחוץ לאיטליה. מי שרוצה לחזור הביתה יקבל דרך ברורה. אבל ההרים קשים, וצבא רומי עשוי לחסום את המעברים.
• נשארים בדרום ובוזזים את האחוזות העשירות, בזמן שרומא מתוחה. הביזה תזין את הצבא זמן מה. אבל רומא יכולה להמשיך לשלוח צבאות, וכל תבוסה תשחק את האנשים.
• צועדים על רומא עצמה, ומאלצים את הסנאט לנהל משא ומתן. צעידה על העיר עלולה לזעזע את הסנאט. אבל הצבא חמוש בצורה גרועה, ואף עיר איטלקית לא הצטרפה אליכם. תבוסה לפני חומות רומא סבירה מאוד.

מה קרה בפועל

מובילים את כל הצבא צפונה, מעבר לאלפים, ומחוץ לאיטליה.

בחרתם בצפון, וזו הייתה הדרך שבה, לפי המקורות, ספרטקוס פתח בתחילה. ליד מוטינה (כיום מודנה, בצפון איטליה) המורדים הביסו את גאיוס קסיוס, מושל גאליה הציזאלפינית, שהיו לו כעשרת אלפים איש. לפי פלורוס, ההבסה הייתה במוטינה. אחר כך הצבא פנה חזרה דרומה.

לפי פלוטרכוס, האנשים לא רצו ללכת אחריו מעבר להרים, והעדיפו לשדוד באיטליה. לפי אפיאנוס, קונסול אחד חסם את הדרך לאלפים, וספרטקוס ויתר על הצעידה על רומא כי הצבא לא היה מוכן: חמוש בצורה גרועה, ואף עיר לא הצטרפה אליו.

לפי פלוטרכוס, ספרטקוס עצמו רצה להוביל את הצבא אל האלפים, כדי שכל אחד יוכל לחזור הביתה: חלקם לתראקיה, וחלקם לגאליה. לפי פלורוס, הוא שקל לתקוף את רומא עצמה.

הסיבה של פלוטרכוס נוגעת לאנשים: הם לא רצו להקשיב. הסיבה של אפיאנוס נוגעת לצבא: הדרך לאלפים נחסמה, והצבא לא היה מוכן לרומא. הקוראים המודרניים צריכים לבחור ביניהן או לשלב אותן.

כל המקורות העיקריים נכתבו מצד הרומי של המלחמה, ואף אחד מהם אינו מאפשר לשמוע את מחנה המורדים.

רומא מגיבה

רומא בוחרת בקראסוס

לפי פלוטרכוס, הסנאט כעס על הקונסולים, והעביר את המלחמה למרקוס ליקיניוס קראסוס. רבים מהאצילים הצטרפו אליו, בזכות המוניטין שלו ובזכות ידידותם איתו. קראסוס עמד על גבול פיקנום, במזרח איטליה, וחיכה לספרטקוס, שמיהר לשם.

קראסוס והלגיון

מרקוס ליקיניוס קראסוס

אציל רומאי עשיר, שבנה את כוחו על רכוש ועל קשרים, ושאף לתהילה שהשיגו פומפיוס וקיסר.

• נולד: בערך 115 לפנה״ס, רומא
• נפטר: 53 לפנה״ס, כארהה, במסופוטמיה (כיום בטורקיה), נהרג בקרב נגד הפרתים, האימפריה שממזרח לרומא
• ניצחונות: שער קולין, 82 לפנה״ס, בצד סולה
• כישלונות: כארהה, 53 לפנה״ס

71 לפנה״ס

שמונה לגיונות

קראסוס מקבל את הפיקוד כפרטור. לפי אפיאנוס, הוא צעד נגד ספרטקוס עם שישה לגיונות חדשים, ואחר כך קיבל את שני הלגיונות של הקונסולים. בסך הכול שמונה לגיונות.

הוא עומד על גבול פיקנום, וממתין למורדים שיבואו לשם.

71 לפנה״ס

ממיוס לא מציית

קראסוס שולח את הלגאט שלו, ממיוס, עם שני לגיונות, לעקוב אחרי האויב. ההוראה הייתה לעקוב אבל לא להילחם. ממיוס תוקף כשהוא רואה הזדמנות, ומובס. רבים מאנשיו זורקים את הנשק ונמלטים.

קראסוס כועס. הוא מקבל את ממיוס בקשיחות, ובעת שהוא מחלק לאנשים נשק חדש, הוא דורש מהם התחייבות לשמור על הנשק. עכשיו עליו להחליט מה לעשות עם מי שברח.

נקודת החלטה

אתם מרקוס ליקיניוס קראסוס, פרטור שמפקד עכשיו על הצבא.

פיקנום, 71 לפנה״ס

שני לגיונות נסוגו. הלגאט שלהם, ממיוס, לא ציית לפקודה והובס. רבים זרקו את נשקם וברחו. הצבא כולו מסתכל על מה שתעשו עכשיו.

המשמעת הרומית נשענה תמיד על אנשים שמחזיקים בשורה. מפקדים ותיקים הכירו עונש קשה לבריחה: בגורל נבחרים אנשים, ואחד מכל עשרה נהרג. זוהי דצימציה, ״לקיחת עשירית״ בלטינית. לפי פלוטרכוס, לא נהגו בה שנים רבות.

מה עושים עם החיילים שברחו?

• מכנסים את הצבא ונואמים לפניו, ואז שולחים את הבורחים לקו הראשון בקרב הבא, כדי שיחזירו לעצמם את הכבוד. אם האנשים יאמינו לכם וילחמו היטב, המשמעת תחזור בלי הוצאה להורג אחת. אם ייסוגו שוב, לא יישאר לכם עונש שהצבא לא ראה כבר.
• מענישים אותם בעבודת כפייה, בשלילת הטבות ובבושה, ושומרים עליהם. הבושה עשויה לדהות, והעבודה עשויה לחזק את האנשים. אבל הפחד מלהיחשב לפחדן עלול להתפשט בשורות.
• בוחרים חמש מאות מן הגרועים ביותר בבורחים, ובגורל הורגים אחד מכל עשרה, לעיני כל הצבא. סביר שהקו יעמוד בקרב הבא, והצבא ילמד שלברוח יש מחיר: חמישים איש מתים, וחיילים שחוששים מהמפקד לא פחות מהאויב. האם המחיר הזה שווה את התוצאה? זו השאלה.

מה קרה בפועל

בוחרים חמש מאות מן הגרועים ביותר בבורחים, ובגורל הורגים אחד מכל עשרה, לעיני כל הצבא.

קראסוס בחר בדצימציה. לפי פלוטרכוס, הוא לקח חמש מאות מן הבורחים הראשונים והפחדנים ביותר, חילק אותם לקבוצות של עשרה, והורה להרוג אחד מכל קבוצה, שייבחר בגורל: חמישים איש, לעיני כל הצבא. לפי אפיאנוס, הוא עשה דצימציה לשני הלגיונות של הקונסולים, ומביא גרסה אחרת, שלפיה עשה דצימציה לכל הצבא והרג כארבעת אלפים איש.

המקורות מסכימים על השיטה, לא על המספרים.

דצימציה הייתה עונש רומי ישן, ולפי פלוטרכוס הנוהג חודש אחרי שנים ארוכות של הפסקה. פלוטרכוס עצמו מתאר את העונש כמביש ומחריד, ומספר שכל הצבא נאלץ לצפות בו.

פלוטרכוס אינו מסביר מה חשב קראסוס, ואיננו מכירים את דבריו שלו. מה שידוע הוא מה שבא אחר כך: הוא הוביל שוב את הצבא נגד המורדים, ופלוטרכוס מייחס לו בהמשך כישרון צבאי.

הים והחומה

71 לפנה״ס

לכיוון סיציליה

ספרטקוס צועד עכשיו דרומה, דרך לוקניה, אל הים. במיצר מסינה, המים הצרים שבין קצה איטליה לסיציליה, הוא פוגש ספינות של פיראטים מקיליקיה, בדרום אסיה הקטנה.

בסיציליה כבר פרץ מרד עבדים גדול, בשנות ה־130 לפנה״ס. לפי פלוטרכוס, ספרטקוס קיווה להצית מחדש את מלחמת העבדים שם, בהעברת שני אלפים מאנשיו לאי. לדברי פלוטרכוס, מלחמה כזאת טרם כבתה לגמרי.

נקודת החלטה

אתם ספרטקוס, על החוף של המיצר.

מיצר מסינה, 71 לפנה״ס

ספינות הפיראטים כאן. הקפטנים מוכנים להעביר שני אלפים מאנשיכם לסיציליה, ומבקשים מתנות כדי לחתום על העסקה.

הזרם במיצר חזק. אין לכם ספינות משלכם, וצבאו של קראסוס נמצא מאחוריכם.

מה אתם עושים?

• סומכים על הפיראטים: משלמים להם ומעלים את האנשים על הספינות. אם הם יקיימו את דברם, מרד חדש יתחיל בסיציליה. אבל פיראטים משרתים את מי שמשלם בהרבה, ופיתיון טוב יותר מרומא יסיים את העסקה.
• בונים רפסודות מקורות ומחביות, ועוברים בכוחות עצמכם. רפסודה איטית ושבירה, והזרם מהיר. רבים ייטבעו, וכל ספינה רומית תסיים את מה שנשאר.
• פונים צפונה מיד, ומנסים לפרוץ את צבא קראסוס. תוותרו על הים ועל האי, ותצטרכו אולי להילחם בשדה הפתוח נגד הצבא הרומי כולו.

מה קרה בפועל

סומכים על הפיראטים: משלמים להם ומעלים את האנשים על הספינות.

בחרתם לסמוך על הפיראטים, כפי שפלוטרכוס מספר שספרטקוס עשה. הקיליקים קיבלו את המתנות, סיכמו איתו, ואז רימו אותו והפליגו. ספרטקוס חזר מן הים והקים את צבאו בחצי־האי ליד רגיום.

פלורוס מספר סיפור אחר: לא הייתה שם ספינה כלל, והרפסודות מקורות וחביות נכשלו במים המהירים של המיצר.

פלוטרכוס רואה כאן בגידה: הפיראטים רימו אותו. פלורוס רואה תוכנית שמעולם לא הייתה לה ספינה. שתי הגרסאות מסכימות רק בתוצאה: לסיציליה לא הגיעו. איננו יכולים להכריע ביניהן.

71 לפנה״ס

חומה מים עד ים

עכשיו קראסוס מבין את צורת הארץ. ספרטקוס לכוד בחצי־אי, בצוואר היבשה ליד רגיום, בקצה איטליה. לפי פלוטרכוס, קראסוס חפר תעלה מים עד ים לאורך צוואר היבשה, ומעליה בנה חומה בגובה וחוזק מפליאים. העבודה ארכה כשלוש מאות סטדיונים, כחמישים וחמישה קילומטרים, והתעלה הייתה ברוחב ובעומק של חמש־עשרה רגל, כ־4.6 מטרים.

העבודה שמרה על חייליו עסוקים, וגם מנעה מהאויב אספקה. ספרטקוס התעלם ממנה בתחילה. אחר כך החל לחסור לו מזון, והוא גילה שהוא כלוא.

71 לפנה״ס

לילה של שלג

כשהמזון אזל, ספרטקוס נאלץ לפרוץ. הוא המתין ללילה שלגים וסערה חורפית, כשהרומאים יהיו פחות ערניים. הוא מילא חלק מן התעלה באדמה, בעצים ובענפים, והעביר דרכה כשליש מכוחו.

פלוטרכוס מתאר את זה בפשטות: הוא ״העביר שליש מכוחו״ אל הצד השני. השאר נשארו בצד הקרוב של התעלה. מה שבא אחר כך פיצל את הצבא.

הקרב האחרון והזיכרון

71 לפנה״ס

המחנה שנפרד

אחרי הפריצה התפרקה ארמיית המורדים. לפי פלוטרכוס, רבים מן המורדים רבו עם ספרטקוס והקימו מחנה נפרד ליד אגם בלוקניה, שמימיו, לפי המסופר, הופכים ממתוקים למרים. קראסוס תקף אותם שם. הרומאים ניסו להסתיר את נצנוץ הקסדות שלהם, אבל שתי נשים שהקריבו לזבחים למען המורדים ראו אותם, וקראסוס תקף מיד.

פלוטרכוס מונה 12,300 הרוגים מצד המורדים, ומציין שרק שניים נפצעו בגבם. השאר, לדבריו, מתו עומדים בשורות ונלחמים. מנהיגי הקבוצה הזאת היו קניקיוס וקסטוס.

71 לפנה״ס

נאלצים להילחם

קראסוס היה ממהר. לפי פלוטרכוס, כבר נודע שפומפיוס מתקרב מספרד, ורבים אמרו שהניצחון ייזקף לו. קראסוס רצה לסיים לפניו. הוא חנה קרוב למורדים והתחיל לחפור תעלה.

לפי פלוטרכוס, המורדים כבר לא יכלו להימנע מן הקרב. הם לא ציתו למנהיגיהם: כשהמנהיגים ניסו לצעוד משם, האנשים הקיפו אותם בנשק שלוף והחזירו אותם אל הרומאים. חלקם קפצו אל התעלה ונלחמו עם החופרים, והקרב התחיל.

איפה נערך הקרב האחרון, לא ברור. אפיאנוס מביא את ספרטקוס בדרכו לברונדיסיום, בחוף האדריאטי. פלורוס מציב אותו כלוא בפינת ברוטיום, בקצה איטליה. פלוטרכוס אינו מזכיר מקום. נהר הסילרוס שבלוקניה מופיע בתיאורים מודרניים, אבל שלושת המקורות העיקריים שקראנו אינם מזכירים אותו.

71 לפנה״ס

הרגעים האחרונים

התיאור של פלוטרכוס על הרגעים האחרונים הוא הציורי ביותר. כשהביאו לספרטקוס את סוסו, שלף את חרבו והרג אותו. הוא פילס דרך בין החניתות אל קראסוס עצמו, והרג שני שרי מאה שתקפו אותו יחד, אבל לא הגיע לקראסוס. כשחבריו נמלטו, עמד לבדו והגן על עצמו, עד שנפל.

אפיאנוס כותב שפצעו אותו בירך, שהוא כרע על ברך אחת ונלחם מאחורי מגנו. פלורוס כותב שנפל בשורה הראשונה, נלחם כמפקד. לפי אפיאנוס נהרגו בקרב האחרון בערך אלף רומאים. ואז הוא כותב בפשטות: ״לא נמצאה גופתו של ספרטקוס.״

אחרי הקרב

הדרך

השורדים לא נעלמו. אפיאנוס כותב ששישה אלפים מהם נתפסו ונצלבו ״לאורך כל הדרך מקאפואה לרומא״. צליבה הייתה עונש פומבי, שנועד להפחיד. אפיאנוס נותן את המספר ואת הדרך, ולא יותר. אף מקור אחר שקראנו אינו מזכיר את המספר הזה.

אפיאנוס אינו מציין את שם הדרך. היום מזהים אותה כ״ויה אפיה״, שנבנתה כבר ב־312 לפנה״ס, כלומר הייתה קיימת בימי ספרטקוס.

אחרי הקרב

מי קיבל את הכבוד?

פומפיוס חזר מספרד והיה מוכן לקחת את הקרדיט. לפי פלוטרכוס, פומפיוס כתב לסנאט שקראסוס ניצח את העבדים בקרב גלוי, אבל הוא עצמו עקר את המלחמה מן השורש. פומפיוס כבר חגג טריומף מלא על ניצחונותיו על סרטוריוס בספרד.

קראסוס לא העז לבקש את הטריומף המלא. במקומו חגג אובציו: מצעד קטן יותר, ברגל, על מלחמת עבדים.

מקור: פלוטרכוס על האובציו

״נחשב לשפל ולנבזה מצדו לחגוג אפילו את הטריומף הקטן, ברגל, שנקרא אובציו, על מלחמת עבדים.״

פלוטרכוס מדווח על מה ש״נחשב״, בלי לציין מי חשב כך. הוא כותב ביוגרפיה מוסרית, והפרט הזה מתאים לסיפור שהוא רוצה לספר על גאוותו של קראסוס.

• של מי הדעה הזאת? של אנשים שלא נאמר מי הם. הביטוי ״נחשב״ מסתיר את המחבר. שאלו מי מדבר, ואם הרומאים באותה תקופה באמת חשבו כך.
• מדוע ביוגרף שכתב כמעט מאתיים שנה אחרי האירוע מתעניין בסוג המצעד? הוא מחפש אופי: אדם ששאף לכבוד וביישן מגודלו. הפרט אומר יותר על המוסר שהוא רוצה ללמד מאשר על המלחמה.

מה בא אחריה

• 73 לפנה״ס הבריחה מקאפואה. המורדים כובשים את מחנה גלאבר על הר וזוב.
• 72 לפנה״ס הקונסולים וקסיוס מובסים. קריקסוס וחבריו מובסים. הצבא צועד צפונה, ואז פונה דרומה.
• 71 לפנה״ס קראסוס מקבל את הפיקוד. שני לגיונות נסוגים. חמישים איש מוצאים להורג בגורל.
• 71 לפנה״ס הפיראטים מאכזבים. קראסוס חוסם את החצי־אי בחומה. שליש מן המורדים פורץ בלילה סוער.
• 71 לפנה״ס הקרב האחרון. ספרטקוס נופל, וגופתו לא נמצאת. שישה אלפים נצלבים לאורך הדרך מקאפואה לרומא.
• 1861 קרל מרקס כותב לפרידריך אנגלס שספרטקוס הוא ״הבחור הכי מצוין״ בעת העתיקה.
• 1916–1919 בגרמניה, קבוצה רדיקלית שנקראה ״ליגת ספרטקוס״ על שמו מתנגדת למלחמה. בסוף 1918 היא מסייעת להקים את המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
• 1960 יוצא הסרט ״ספרטקוס״ של סטנלי קובריק, על פי הרומן של האוורד פסט. הסצנה המפורסמת, שבה שבויים מורדים מכריזים שהם ספרטקוס, נולדה בסרט.

מקור: מרקס על ספרטקוס, 1861

״ספרטקוס מתגלה כ׳הבחור הכי מצוין׳ בכל תולדות העת העתיקה.״

מרקס השתמש בהיסטוריה הרומית כדי לטעון טענה פוליטית. באנגלית של המאה ה־19 ״capital״ פירושה לעתים ״מצוין״, כלומר שבח גדול למורד. מרקס ראה בספרטקוס נציג של המעמד העובד בעת העתיקה.

• מדוע כותב גרמני שחי בלונדון ישבח מורד רומאי ב־1861? מרקס רצה דוגמה היסטורית לעובדים שקמים נגד אדוניהם. המכתב מספר יותר על 1861 מאשר על שנת 71 לפנה״ס.
• על מה נשען השבח של מרקס? על אותם מקורות עתיקים מעטים שקראנו. שאלו מה כל שיפוט יכול לראות שהמקורות עצמם אינם אומרים.

מיתוס

בתום הקרב האחרון, שבויים מורדים קמו אחד אחרי השני והכריזו שהם ספרטקוס, כדי להציל את מנהיגם.

האמת

אף מקור עתיק אינו מספר זאת. הסצנה באה מן הסרט של 1960, שנשען על הרומן של האוורד פסט מ־1951. הסרט הוא סיפור שנעשה למסך, ולא תיעוד של המלחמה.

הראיות

פלוטרכוס, אפיאנוס ופלורוס מתארים את הקרב האחרון, ואף אחד מהם אינו מזכיר סצנה כזאת. אפיאנוס כותב במפורש שלא נמצאה גופתו של ספרטקוס.

ספרטקוס

תראקי שהיה, לפי אפיאנוס, חייל רומי פעם, ואחר כך גלדיאטור. הוא הוביל את מרד העבדים המפורסם ביותר בתולדות רומא.

• נולד: לא ידוע, תראקיה, לפי המקורות
• נפטר: 71 לפנה״ס, לא ידוע. גופתו לא נמצאה, נפל בקרב האחרון נגד צבא רומא
• ניצחונות: הר וזוב, 73 לפנה״ס (הירידה מהצוק); וריניוס והקונסולים, 73–72 לפנה״ס; קסיוס, ליד מוטינה, 72 לפנה״ס
• כישלונות: הקרב האחרון, 71 לפנה״ס (המקום אינו ודאי)

למה ספרטקוס לא עזב את איטליה?

מה רצו המורדים, ומדוע נשארו בדרום איטליה?

• פלוטרכוס (מקור עתיק) המורדים רצו לחזור הביתה, חלקם לתראקיה וחלקם לגאליה. ספרטקוס רצה להוביל אותם מעבר להרים, אבל אנשיו סירבו והתחילו לשדוד באיטליה.
• אפיאנוס (מקור עתיק) קונסול אחד חסם את הדרך לאלפים, והצבא לא היה מוכן לצעוד על רומא: הוא היה חמוש בצורה גרועה, ואף עיר איטלקית לא הצטרפה אליו.
• אלדו סקיאבונה, ״ספרטקוס״ (איטלקית 2011, אנגלית 2013) לפי סקירה של הספר ב־BMCR, לדעתו לא הייתה מטרת ספרטקוס לבטל את העבדות. הוא חיפש בעלי ברית בתוך איטליה עצמה, בערים ובעניים החופשיים, נגד רומא.

כל המקורות העתיקים נכתבו מצד רומא, ואף אחד מהם אינו מאפשר לשמוע מה נאמר במחנה המורדים. קראו את אפיאנוס ואת פלוטרכוס זה לצד זה, ואת סקיאבונה לצדם. לקריאה נוספת: ברי שטראוס, ״מלחמת ספרטקוס״ (2009). שימו לב מה כל אחד מניח.

שאלה לבדיקה

כמה גלדיאטורים ברחו מקאפואה? המקורות אינם מסכימים.

התשובה: איפשהו בין שלושים לשבעים ושמונה. נכון. פלורוס נותן שלושים או יותר, אפיאנוס בערך שבעים, ופלוטרכוס שבעים ושמונה.

שאלה לבדיקה

איך ירדו המורדים מהר וזוב, כשהרומאים שמרו על השביל היחיד?

התשובה: במורד הצוק, על סולמות של גפן. נכון. לפי פלוטרכוס ארגו המורדים סולמות מענפי גפן, ופלורוס מזכיר חבלי גפן.

שאלה לבדיקה

איזו מן הטענות הבאות על ספרטקוס היא מיתוס?

התשובה: גופתו נמצאה אחרי הקרב. נכון, זה מיתוס. אפיאנוס כותב במפורש: ״לא נמצאה גופתו של ספרטקוס״.

שאלה לבדיקה

כמה שבויים, לפי אפיאנוס, נצלבו לאורך הדרך מקאפואה לרומא?

התשובה: כשישה אלפים. נכון. אפיאנוס לבדו נותן את המספר הזה, ואף מקור אחר שקראנו אינו חוזר עליו.

שאלה לבדיקה

מה התכוון מרקס כשהחמיא לספרטקוס ב־1861?

התשובה: נציג של המעמד העובד בעת העתיקה. נכון. מרקס כותב שספרטקוס היה ״נציג אמיתי של הפרולטריון של העת העתיקה״.

שאלה לבדיקה

פלוטרכוס מספר שחמש מאות איש נבחרו לעונש. כמה מהם הוצאו להורג?

התשובה: חמישים: אחד מכל קבוצה של עשרה. נכון. חמש מאות חולקו לחמישים קבוצות של עשרה, ומכל קבוצה הוצא אחד להורג.

מונחים

• גלדיאטור לוחם שנלחם בזירה לעיני קהל, לעיתים עד המוות. רבים מהגלדיאטורים היו עבדים או שבויי מלחמה, שאומנו בבתי ספר מיוחדים.
• לודוס בית ספר לגלדיאטורים: מקום שבו אימנו ושמרו לוחמים לפני המשחקים. בעליו מכר, קנה והשכיר אותם.
• לטיפונדיום אחוזה גדולה, בדרך כלל בדרום איטליה, שבעליה עשירים עבדו בה עבדים רבים.
• פרטור מנהל ציבורי בכיר שנבחר לשנה. בתפקידו שפט, ולעתים שלט במחוז או פיקד על צבא.
• קונסול אחד משני הבכירים הנבחרים של רומא, לשנה אחת. הם הובילו את הצבא ועמדו בראש הסנאט.
• לגיון יחידה של צבא רומא, שמנתה כמה אלפי חיילים. בתקופה הזאת הלגיון היה עמוד השדרה של הצבא.
• דצימציה עונש רומי ישן: אנשי יחידה נחלקו לקבוצות של עשרה, ומכל קבוצה הוצא להורג אחד, שנבחר בגורל. המילה פירושה ״לקיחת עשירית״ בלטינית.
• צליבה הוצאה להורג בפומבי, בתליית האדם על עץ או על צלב. רומא השתמשה בה נגד מורדים ועבדים, כאזהרה.
• טריומף מצעד ניצחון ברומא, שהסנאט נתן לגנרל שניצח במלחמה גדולה. זה היה הכבוד הגבוה ביותר שאדם יכול היה לקבל.
• אובציו כבוד ניצחון קטן יותר, שחוגגים ברגל ולא ברכב, על מלחמה פחותה במעלה.
• קאפואה עיר עשירה בדרום איטליה, שבה הוחזק בית ספר לגלדיאטורים.
• סרטוריוס מצביא רומי שמרד בשלטון ברומא, ושלט שנים בחלקים גדולים של המחוז בספרד.
• מיתרידטס מלך פונטוס, שהצבאות הרומיים נלחמו בו במזרח.
• לנטולוס בטיאטוס בעל בית הספר לגלדיאטורים בקאפואה, שבו הוחזקו החניכים.
• פלוטרכוס כותב יווני, שכתב ביוגרפיות מוסריות כמעט מאתיים שנה אחרי הבריחה.
• אפיאנוס מקור עתיק על המרד, שנותן הרבה מספרים שונים זה מזה.
• פלורוס כותב מאוחר, שכתב תקציר קצר של ההיסטוריה הרומית.
• ליוויוס היסטוריון רומי, שספרו הארוך אבד, ומה שנותר ממנו הוא תקציר.
• הר וזוב הר מעל מפרץ נאפולי, שעליו הקימו המורדים מחנה.
• קריקסוס אחד משלושת מנהיגי המורדים, שהתפצל עם קבוצה משלו.
• קוסיניוס קצין רומי שנשלח לעזור לוריניוס, ונהרג בקרב.
• פוריוס סגנו של הפרטור, שנשלח נגד המורדים עם אלפיים חיילים ונוצח.
• גליוס מפקד רומי שהשמיד קבוצה של 'גרמנים' שהתפצלה מהמורדים.
• ממיוס לגאט רומי שלא ציית לפקודה, נוצח, וחייליו ברחו.
• קראסוס הפרטור שקיבל את הפיקוד על המלחמה נגד המורדים, והורה על הדצימציה.
• פומפיוס מפקד רומי שחזר מספרד, וכתב לסנאט שהוא עקר את המלחמה מן השורש.
• קיליקיה אזור בחופה הדרומי של אסיה הקטנה. פיראטים ממנו הציעו להעביר את המורדים לסיציליה.
• מסינה המיצר הצר בין קצה איטליה לסיציליה.
• רגיום עיר בקצה איטליה, שליד צוואר היבשה שבו נלכד ספרטקוס.
• ליקטור שומר שהלך לפני פרטור או קונסול, ונשא את סמל סמכותו.
• ויה אפיה דרך רומית שנבנתה ב־312 לפנה״ס, כלומר הייתה קיימת בימי ספרטקוס.
• פיקנום אזור במזרח איטליה, שעל גבולו חיכה קראסוס למורדים.
• מרקס הוגה גרמני, שראה בספרטקוס נציג של המעמד העובד בעת העתיקה.
• האוורד פסט סופר אמריקאי שכתב רומן על ספרטקוס, שעליו נשען הסרט של 1960.

מקורות

• Plutarch, Life of Crassus 8–11, trans. Bernadotte Perrin (Loeb Classical Library)
• Appian, Civil Wars 1.116–121, trans. Horace White (1899)
• Florus, Epitome 2.8, trans. E. S. Forster (Loeb Classical Library, 1929)
• Livy, Periochae 96–97 (summaries of his lost books), in English on livius.org
• Karl Marx to Friedrich Engels, [London], 27 February 1861, Marx–Engels Collected Works, vol. 41
• Aldo Schiavone, Spartacus, trans. Jeremy Carden (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2013)
• Barry Strauss, The Spartacus War (London, 2009)
• Encyclopaedia Britannica, entries on Spartacus and the Spartacus League
• Theresa Urbainczyk, review of Aldo Schiavone, Spartacus (Harvard University Press, 2013), Bryn Mawr Classical Review, 2013

קרדיט תמונות

• ספרטקוס, דניס פואייה, 1830. מוזיאון הלובר, פריז. צילום: Gautier Poupeau · Gautier Poupeau from Paris, France · CC BY 2.0 · דף המקור
• אמפיתיאטרון רומי, קאפואה, 2014. צילום: Carole Raddato · Carole Raddato from FRANKFURT, Germany · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• קסדת לוחם תראקי מברונזה, פומפיי, המאה ה־1 לספירה. שוויקישיתוף מציין אותה במוזיאון הלובר, פריז. צילום: Gary Todd · CC0 · דף המקור
• הר וזוב מפומפיי, 2015. צילום: Jebulon · CC0 · דף המקור
• ראש של גבר, ״קראסוס״ (זיהוי לא ודאי), אמצע המאה ה־1 לפנה״ס. שוויקישיתוף מציין אותו במוזיאון הלובר, פריז (Ma 1220); צולם בגראן פאלה, 2014 · Following Hadrian · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• ויה אפיה אנטיקה, מחוץ לרומא, 2019. צילום: Nicholas Hartmann · CC BY-SA 4.0 · דף המקור