מלחמת האזרחים בספרד: פשיזם, קומוניזם ורפובליקה

רפובליקה על הקצה

מתאמנת למיליציה, אוגוסט 1936

באוגוסט 1936 כורעת צעירה על קרקע פתוחה ומכוונת אקדח. היא מתאמנת למיליציה רפובליקנית, ואחת מני רבים שהתנדבו בשבועות הראשונים של המלחמה.

כמה שבועות קודם לכן קמו קציני צבא נגד הרפובליקה. מיליוני ספרדים נאלצו לבחור צד, או לנסות לשרוד בלי לבחור. מה דחף אותם, ומי עוד נמשך אל המלחמה הזאת?

רקע

רפובליקה ב־1931

14 באפריל 1931

ב־14 באפריל 1931 הוכרזה בספרד רפובליקה, שנקראה מאוחר יותר הרפובליקה השנייה.

מההתחלה היו לה אויבים משני קצות המפה הפוליטית: מי שרצה שינוי רב יותר, ומי שרצה שינוי פחות. בצבא היו קצינים שלא קיבלו את השינוי.

בחירות

הבחירות של פברואר 1936

16 בפברואר 1936

ב־16 בפברואר 1936 הצביעה ספרד. החזית העממית, ברית של מפלגות שמאל, ניצחה בהפרש קטן.

הניצחון היה צר, אבל הוא הבהיל את הימין, ובשמאל ראו בו הזדמנות לרפורמה. מאותו רגע כל צד ראה בצד השני איום.

גלות באיים

גנרל נשלח לקנריים

23 בפברואר 1936

ב־23 בפברואר 1936 שלחה הממשלה את הגנרל פרנסיסקו פרנקו לאיי הקנריים, כמפקד צבאי. פרנקו ראה בכך גלות.

לפי ויקיפדיה, ביוני 1936 נערכה ביער ״לה אספרנסה״ שבטנריפה פגישה חשאית שתכננה את ההפיכה. עוד באפריל 1936 נחשב אמיליו מולה למנהיג רשת הקונספירציה הלאומית.

13 ביולי

קלבו סוטלו נרצח

13 ביולי 1936

בשעות הקטנות של יום שני, 13 ביולי 1936, נרצח במדריד חוסה קלבו סוטלו, ממנהיגי הימין בפרלמנט.

הרוצחים היו שוטרי משמר התקיפה (Assault Guards) ומיליציונרים סוציאליסטים. לפי ויקיפדיה, הפעולה אורגנה מהקסרקטין של פונטחוס, והנתיחה נערכה למחרת. השיעור הזה לא מנחש מי נתן את הפקודה.

הימים הראשונים

17 ביולי

המרד מתחיל

17 ביולי 1936

ב־17 ביולי 1936 קמו יחידות צבא במרוקו הספרדית. מרד דומה התפשט ליבשת, אבל לא הצליח בכל מקום: הוא השתלט על חלק מהערים, ונכשל בחלקן.

היסטוריונים רבים מתארכים את תחילת המלחמה ל־17 ביולי, ומקורות אחרים נותנים 19 ביולי. ב־20 ביולי נהרג בתאונת מטוס הגנרל חוסה סנחורחו, שהיה אמור להוביל את המרד.

מדריד

הממשלה במדריד

במדריד הממשלה של סנטיאגו קסארס קירוגה התפנתה, ועל ראשה עמד חוסה חיראל. לממשלה יש את המשטרה, אבל אין לה כוח צבאי שאפשר לסמוך עליו לגמרי.

ארגוני פועלים ומפלגות שמאל לוחצים לחלק נשק. בחלק מהיחידות כבר הצטרפו קצינים למרד.

נקודת החלטה

אתם חוסה חיראל, ראש ממשלת הרפובליקה הספרדית.

מדריד, 19 ביולי 1936.

המרד התחיל לפני יומיים במרוקו, ועכשיו הוא מתפשט אל היבשת. חלק מהיחידות הצטרפו למורדים, וחלק נשארו נאמנות לכם. במדריד יש לכם משטרה ותומכים חמושים משמאל שרוצים לעמוד מאחורי הרפובליקה.

הכוחות שלכם מועטים, והצבא מפולג. ארגוני פועלים ומפלגות שמאל לוחצים לפתוח את מחסני הנשק. אם לא תעשו דבר, המורדים עלולים לנצח בערים הגדולות.

מה אתם עושים?

• לשמור את הנשק בידי המדינה, ולנסות לנהל משא ומתן עם הגנרלים שמרדו. סביר שהמרד היה מתפשט בלי התנגדות מאורגנת, כשהצבא מפולג. אפשר שהגנרלים היו מסכימים להסדר, אבל אין ערובה שהם היו שומרים עליו.
• לחלק נשק לאזרחים ולארגוני הפועלים, כדי שיגנו על הרפובליקה. הנשק מגיע מיד לידיים רבות, וסביר שהמורדים בערים הגדולות יתקשו. אבל אחר כך אין מי ששולט בנשק הזה. המיליציות שייווצרו ייענו למפלגותיהן יותר מאשר לממשלה.
• לבקש מצרפת מטוסים ונשק, ולהמתין שיגיעו. הנשק יגיע רק אחרי ימים או שבועות, אם בכלל. בינתיים הערים נשארות בידי מי שכבר מחזיק נשק, והמורדים מקבלים זמן להתארגן.

מה קרה בפועל

לחלק נשק לאזרחים ולארגוני הפועלים, כדי שיגנו על הרפובליקה.

חיראל הורה לחלק נשק לאזרחים. לפי ויקיפדיה, בערים התעשייה הגדולות זה עזר להכשיל את המרד הצבאי. במדריד המרד נתקע בקסרקטין ״לה מונטניה״, ונפל אחרי קרב.

הממשלה של חיראל התפטרה ב־4 בספטמבר 1936, וראש הממשלה הבא היה פרנסיסקו לרגו קבאיירו.

המקורות לא מתארים בפירוט את שיקוליו של חיראל. ידוע שהצבא היה מפולג, ושהזמן היה קצר.

ההיסטוריון יו תומאס מציין אפשרות נגדית: אילו הממשלה חימשה את הפועלים מוקדם יותר, ייתכן שההפיכה הייתה נדכאת במהירות. זו טענה על מה שהיה יכול לקרות, לא עובדה.

מקור: קריאה לעמוד מול המורדים

״¡No pasarán!״ (״לא יעברו!״)

השידור נאמר ב־19 ביולי, בימים הראשונים של המרד. איברורי פנתה לעם ולא לדיון. באותם ימים המורדים כבר יצאו לרחוב, והממשלה עדיין התלבטה מה לעשות.

• מי מדבר, ובשם מי? איברורי, בשם המפלגה הקומוניסטית. זה קולו של צד במלחמה, לא של הממשלה כולה.
• מה השידור מבטיח? שהעם לא ייכנע. השידור מציע אמונה ומאבק, לא תוכנית.
• מה חסר בשידור? כל תיאור של הצד השני, וכל פירוט של מה שקרה בפועל. זה מסמך גיוס, לא תיעוד.

מיתוס

זו הייתה פשוט מלחמה בין פשיזם לדמוקרטיה.

האמת

לא בדיוק. הרפובליקה הייתה קואליציה של החזית העממית: סוציאליסטים, אנרכיסטים, קומוניסטים ובעלי שאיפות בדלניות. הצד השני כלל את הקרליסטים, את הפלנחה, מונרכיסטים ושמרנים.

לפי ויקיפדיה, ההיסטוריון סטנלי פיין טוען שהרפובליקה לא הייתה דמוקרטיה, אבל גם לא דיקטטורה קפדנית. גם מחוץ לספרד העמדות היו שונות: ברית המועצות וממשלת מקסיקו תמכו ברפובליקה, וגרמניה ואיטליה תמכו בלאומנים.

הראיות

ויקיפדיה, הערך על מלחמת האזרחים בספרד, שמפרט את הכוחות בשני הצדדים.

טלגרמות ולונדון

פריז, יולי 1936

צרפת בממשלת שמאל

21 ביולי 1936

בפריז שולטת ממשלה בראשות לאון בלום, מתוך החזית העממית הצרפתית. ולצרפת יש שכן שנמצא במלחמה.

מדריד שולחת בקשה דחופה לנשק. עבור פריז זו שאלה של מדיניות חוץ, ולונדון תעקוב אחריה מקרוב.

נקודת החלטה

אתם לאון בלום, ראש ממשלת צרפת.

פריז, 21 ביולי 1936.

מדריד מבקשת נשק ותחמושת בדחיפות. בתוך הקבינט שלכם, שר האוויר קו רוצה לשלוח נשק בגלוי לממשלה הספרדית.

אתם יודעים שכל צעד ייבחן בלונדון, ושהעמדה הבריטית תשפיע על כל מהלך. יש שלוש דרכים, ולכל אחת יש מחיר.

מה אתם מציעים לקבינט?

• לשלוח נשק בגלוי לממשלה הספרדית, כפי שמבקש שר האוויר קו. הרפובליקה מקבלת מטוסים ורובים מהר. אבל בריטניה ככל הנראה תתנגד, והסיכון למלחמה רחבה באירופה יגדל. המדינות שכבר תומכות בצד השני יגבירו את תמיכתן.
• לא לשלוח נשק, ולחכות לראות לאן המצב מתפתח. הרפובליקה נשארת עם מה שיש לה. סביר שגרמניה ואיטליה ימשיכו לתמוך בצד השני, והנשק של הרפובליקה יגיע מאוחר, אם בכלל.
• להציע הסכם של אי־התערבות, שבו כל מדינות אירופה מתחייבות להישאר בחוץ, ולבדוק אם ההסכם יחזיק. ההסכם עשוי לעצור עסקאות נשק גלויות, אבל לא את המדינות שכבר תומכות בצד אחד. אם הוא לא יחזיק, הרפובליקה תישאר לבד, והשאלה תישאר פתוחה.

מה קרה בפועל

להציע הסכם של אי־התערבות, שבו כל מדינות אירופה מתחייבות להישאר בחוץ, ולבדוק אם ההסכם יחזיק.

הקבינט לא בחר מיד באחת הדרכים. לפי טלגרמה של השגרירות האמריקנית, ב־21 ביולי החליטו חברים בקבינט, ובהם קו, להיענות לבקשה. לאחר ישיבת קבינט שנקראה בדחיפות ב־25 ביולי, פורסמה ידיעה לעיתונות שלפיה הממשלה החליטה פה אחד שלא לספק נשק.

ב־1 באוגוסט הציעה צרפת הסכם של אי־התערבות. לפי ויקיפדיה, בריטניה תמכה בו ב־7 באוגוסט, ובאותו דיון בבית הנבחרים מופיע התאריך 2 באוגוסט. הוועדה לאי־ההתערבות התכנסה לראשונה בלונדון ב־9 בספטמבר 1936.

הטלגרמה נותנת סיבה עיקרית אחת: השגריר הצרפתי בלונדון הזהיר שהממשלה הבריטית מודאגת מאוד, ולפי הדיווח זו הייתה הסיבה העיקרית לנסיעה הפתאומית של בלום ללונדון.

אבל הטלגרמה עצמה היא מקור משני: עיתונאי ששמע ממישהו במועצה העליונה למלחמה בצרפת. קוראים זהירים בודקים דיווחים כאלה מול מקורות אחרים.

מקור: טלגרמה על הקבינט בפריז

כמה מחברי הקבינט של בלום, ובמיוחד קו, שר האוויר, החליטו ב־21 ביולי להיענות לבקשה מספרד ולשלוח נשק ותחמושת שהממשלה במדריד זקוקה להם בדחיפות.

הטלגרמה מסתמכת על מקור עיתונאי, שקיבל את המידע ממישהו במועצה העליונה למלחמה בצרפת. זו עדות משנית, ולא דבריו של בלום.

באותה טלגרמה מתואר גם שפרסום לעיתונות אמר שהקבינט החליט פה אחד שלא לספק נשק.

• מי כתב את הטלגרמה, ולמי? דיפלומטים אמריקנים, לממשלה שלהם. הם לא ישבו בקבינט, והם תיעדו מה שנמסר להם.
• מדוע מקור כזה עלול להטעות? כי הוא עבר לפחות שני אנשים, וכל אחד יכול לשנות את המסר. הטלגרמה עצמה מציגה שתי גרסאות שונות.
• מה הטלגרמה מלמדת על מהירות ההחלטות? שההחלטה השתנתה תוך זמן קצר. בשבועות הראשונים של המלחמה ההחלטות בפריז השתנו מהר.

איטליה וגרמניה

בזמן שהוועדה מדברת

איטליה סיפקה לצד הלאומני מקלעים, ארטילריה, מטוסים וכוחות. גרמניה הקימה את לגיון הקונדור, והמטוסים הגרמניים העבירו את צבא אפריקה ממרוקו אל היבשת.

הניגוד חשוב: בזמן שהמעצמות דיברו על הסכם, הצד הלאומני כבר קיבל עזרה ממשית.

זהב והאלקאסר

מדריד, ספטמבר 1936

הזהב בבנק

כ־510 טונות

הבנק של ספרד במדריד מחזיק את רזרבת הזהב של המדינה. בספטמבר 1936 מדובר בכ־510 טונות, כ־72.6 אחוזים מהרזרבה של הבנק.

המלחמה מתקרבת לעיר, והרפובליקה תצטרך לשלם על כל נשק שתקנה מחוץ לארץ.

נקודת החלטה

אתם חואן נגרין, שר האוצר של הרפובליקה.

מדריד, 13 בספטמבר 1936.

הכוחות הלאומניים מתקדמים לעבר מדריד, והקרבות מתחדדים סביב טולדו ובמקומות אחרים. אתם צריכים להחליט מה לעשות עם הזהב בבנק של ספרד.

אתם יכולים לצוות על העברה של הזהב, הכסף והשטרות ל״מקום הבטוח ביותר״. הרפובליקה תצטרך לשלם על נשק שתקנה מחוץ לארץ, וההחלטה היא גם כלכלית וגם פוליטית. לא ברור מהו המקום הבטוח.

לאן מעבירים את הזהב?

• להשאיר את הזהב בכספות הבנק במדריד. הזהב נשאר בתוך אזור הלחימה. אם מדריד תיפול, הרזרבה תיפול איתה. ובינתיים אי אפשר לשלם בו על נשק, אלא אם מוציאים אותו מהמדינה.
• להעביר את הזהב למקום בטוח יותר בתוך שטח הרפובליקה, רחוק מהחזית. הזהב מוגן מפני כיבוש, אבל מי שרוצה לקנות נשק בחו״ל עדיין צריך להוציא אותו מהמדינה.
• לשלוח את הזהב למוסקבה, ולקבל בתמורה נשק וציוד מברית המועצות. הרפובליקה מקבלת נשק וציוד מברית המועצות, אבל נשענת על ספק זר אחד. סביר שמוסקבה תקבל השפעה על המדיניות הרפובליקנית.

מה קרה בפועל

לשלוח את הזהב למוסקבה, ולקבל בתמורה נשק וציוד מברית המועצות.

הצו שחתם נגרין ב־13 בספטמבר 1936 אישר להעביר את הזהב, הכסף והשטרות למקום בטוח, ולא ציין מדינה. הוא ביקש לשמור את העניין בסודיות.

בסתיו 1936 נשלחו כ־510 טונות זהב לברית המועצות, וזה הסיפור שמאחורי השם הזהב של מוסקבה. באוקטובר החלה אספקה סובייטית של חומר מלחמה לרפובליקה. מאוחר יותר, עד מרץ 1937, נשלחו עוד 174 טונות זהב לבנק של צרפת.

בצו עצמו הנימוק הוא בטיחות. הסודיות הוצדקה בכך שהצעד עצמו והנימוקים שמאחוריו מחייבים שמירה בסוד.

ההיסטוריונים חלוקים. פיו מואה טוען שההעברה הפרה את חוק הבנקאות, ״חוק קמבו״. אנחל ביניאס טוען שהחוק נשמר. רוב ההיסטוריונים רואים בנגרין את השחקן המרכזי, אבל המניע שלו שנוי במחלוקת. אנטוני ביבור מביא הצעה של סוכן סובייטי לפתוח ״חשבון זהב״ במוסקבה.

מקור: הצו עצמו

״המקום שנחשב לבטוח ביותר״

זה מסמך רשמי. הוא מדבר על ״המקום הבטוח ביותר״, ולא על מדינה. בסעיף השני נכתב שהממשלה תענה לקורטס (הפרלמנט) על הצו ״כשיהיה מתאים״. לפי ויקיפדיה, זה מעולם לא נעשה.

• מה הצו מבטיח לפרלמנט? שהממשלה תענה לו על הצו. ההבטחה כתובה, אבל תלויה בזמן: ״כשיהיה מתאים״.
• למה הצו לא אומר לאן? כי הוא מאשר את הפעולה בלי לציין את היעד. קוראים כאלה צריכים לשאול מה נשאר מחוץ לדף.
• מה זה מלמד על מסמכים רשמיים? שמסמך יכול להיות חוקי ורשמי, ובכל זאת להשמיט את העיקר.

נקודת החלטה

אתם פרנסיסקו פרנקו, גנרל שמוביל את הכוחות הלאומניים שמתקדמים לעבר מדריד.

ספרד, סוף ספטמבר 1936.

לפני כמה ימים, בסלמנקה, נבחרתם למפקד הצבאי הראשי, ונקרא לכם התואר גנרליסימו. הכוחות שלכם קרובים למדריד, וכמה מהיועצים שלכם מבקשים להמשיך היישר אליה.

אבל בטולדו, האלקאסר, מבצר ישן, מוחזק בידי חיל מצב לאומני שמותקף על ידי הרפובליקה. אתם יכולים לשחרר אותו קודם, או להמשיך לעבר העיר.

מה אתם עושים?

• להמשיך ישירות למדריד, כפי שמייעצים לכם. יש סיכוי שהכוחות יגיעו לעיר לפני שהגנותיה מתחזקות. אבל חיל המצב בטולדו נשאר לבד, וההתקפה על מדריד עלולה להיכשל.
• לשחרר קודם את האלקאסר בטולדו, ולהפוך את השחרור לניצחון גלוי. החיילים בטולדו ניצלים והתעמולה מתחזקת. אבל ההתקדמות למדריד מתעכבת, וזה עלול להחליש את ההתקפה על העיר.
• לעצור, ולחכות לתגבורות ולתחמושת לפני כל התקפה. הכוחות נשארים מחוץ למדריד, וחיל המצב בטולדו לא מקבל עזרה. בינתיים הרפובליקה יכולה לארגן את ההגנה שלה.

מה קרה בפועל

לשחרר קודם את האלקאסר בטולדו, ולהפוך את השחרור לניצחון גלוי.

ב־27 בספטמבר 1936 הגיעו כוחותיו של פרנקו אל האלקאסר ושחררו את חיל המצב. זו הייתה הבחירה שלו.

שישה ימים קודם לכן, ב־21 בספטמבר, בסלמנקה, נבחר פרנקו למפקד הצבאי הראשי ונקרא ״גנרליסימו״. ב־1 באוקטובר, בבורגוס, הוא הפך לראש המדינה. לפי ויקיפדיה, רבים מיועציו חשבו שהיה עליו להמשיך לקדם לעבר מדריד, אבל פרנקו שקל את ערך התעמולה של השחרור כגדול יותר.

פרנקו ראה בשחרור ערך תעמולתי גדול. מי שמתח ביקורת על הבחירה טען שהיה צריך להמשיך היישר למדריד.

ההיסטוריונים עדיין מתווכחים אם העיכוב הזה עלה לו בעיר עצמה.

אוקטובר 1936

עזרה סובייטית וחזית מדריד

באוקטובר 1936 החל חומר מלחמה סובייטי להגיע לרפובליקה. הזהב נשלח לברית המועצות, אבל אם הוא שולם עבור הנשק, זה עדיין שנוי במחלוקת.

בנובמבר 1936 נמשכה ההגנה על מדריד, ואליה נשלחו מתנדבים זרים של הבריגדות הבינלאומיות, מאנשים ממדינות רבות שהצטרפו לרפובליקה.

מקור: שר החוץ בבית הנבחרים

״זהו וילון בטיחות מאולתר.״

אידן מגן על המדיניות הבריטית בוויכוח על ספרד. הוא מודה ש״המכשיר״ מאולתר. הוא טוען שהחלופה, מכירת נשק חופשית לשני הצדדים, מסכנת מלחמה. הוא מציין גם שבוועדה הראשונה, שהתכנסה בלונדון ב־9 בספטמבר, היו מיוצגות כל מדינות אירופה חוץ מפורטוגל.

• מה ״וילון בטיחות״ אמור לעשות? בתיאטרון וילון בטיחות יורד כדי לעצור אש. אידן מציג את ההסכם ככלי שעוצר מלחמה רחבה יותר, ומודה שהוא מאולתר.
• למה ממשלה אומרת שהיא לא מנסה לקבוע עיקרון? כי זה מציג את המדיניות כזמנית, ולא כהתחייבות לטווח ארוך. שאלו את עצמכם אם הסדר זמני מספיק כשהמלחמה נמשכת.
• מה צריך לדעת כדי לדעת אם ההסכם עובד? דרך לבדוק אם כל מדינה מכבדת את ההסכם. המקורות בשיעור לא מתארים בדיקה כזאת שפעלה ב־1936.

גרניקה

אפריל 1937

צו אחד, מפלגה אחת

19 באפריל 1937

ב־19 באפריל 1937 הוציא פרנקו צו שמאחד בכפייה את הפלנחה עם הקרליסטים לתנועה אחת, בשם FET y de las JONS. פרנקו נעשה ראש התנועה הלאומי.

הפוסטר הרפובליקני שבתמונה, מאותה תקופה, מציג את פרנקו כ״גנרליסימו״: ענק עם פנים של גולגולת וצלב קרס על המעיל. שלוש דמויות מחזיקות את גלימתו: גנרל, קפיטליסט וכומר.

26 באפריל 1937

גרניקה

26 באפריל 1937

ב־26 באפריל 1937 הפציצו מטוסים של לגיון הקונדור הגרמני ומטוסים איטלקיים את העיירה הבאסקית גרניקה. לפי ויקיפדיה, המטרה כללה גשר וכבישים קרוב לחזית. לפי ההיסטוריון ג׳יימס קורום, ההפצצה הייתה שטיחית, כי דיוק לא היה אפשרי.

מספר ההרוגים שנוי במחלוקת. הממשלה הבאסקית ספרה 1,654 הרוגים ו־889 פצועים. היסטוריונים מקומיים ספרו 126, ואחר כך תיקנו ל־153. ויקיפדיה נותנת טווח של בין כ־150 ל־1,654 הרוגים.

פיקאסו

הציור שלא מוצג כאן

הרפובליקה הזמינה מפבלו פיקאסו ציור לביתן הספרדי בתערוכה בפריז. אחרי ההפצצה הוא שינה את העבודה.

הציור ״גרניקה״ עדיין מוגן בזכויות יוצרים, ולכן השיעור הזה מתאר אותו ולא מציג אותו.

העדים

מה כתבו העדים

לפי ויקיפדיה, ג׳ורג׳ סטיר, כתב ה״טיימס״, כתב שגרניקה לא הייתה מטרה צבאית. לפי ויקיפדיה, סטנלי פיין טוען שסטיר הפריז במספר ההרוגים.

לפי אותו מקור, אחרי גרניקה הורה פרנקו שלא להפציץ עיר פתוחה בלי הוראה ישירה ממנו. זו טענה ממקור אחד, והשיעור הזה לא בדק אותה.

מיתוס

גרניקה הייתה מטרה צבאית בלבד, או הפצצת טרור טהורה.

האמת

שתי הגרסאות משמיטות חלק מהראיות. המטרה כללה גשר וכבישים קרוב לחזית, ולפי קורום ההפצצה הייתה שטיחית, כך שאזרחים נהרגו בהמוניהם. היסטוריונים חלוקים גם אם ההתקפה הייתה לגיטימית או פשע מלחמה, ומספר ההרוגים שנוי במחלוקת.

הראיות

ויקיפדיה, הערך על ההפצצה, שמפרט את העמדות ואת המספרים מכל צד.

מאי בברצלונה

3–8 במאי 1937

ברצלונה, מאי 1937

3–8 במאי 1937

בין 3 ל־8 במאי 1937 התנהלו בברצלונה קרבות רחוב בין כוחות בצד הרפובליקני. מצד אחד היו ארגוני ה־CNT־FAI וה־POUM, ומצד שני כוחות הממשלה.

הפוסטר שבתמונה מאותו אביב מכריז בספרדית ש״המהפכה והמלחמה בלתי נפרדות״, ונושא את דגל ה־CNT.

17 במאי 1937

לרגו קבאיירו יוצא

17 במאי 1937

פרנסיסקו לרגו קבאיירו עמד בראש הממשלה מ־4 בספטמבר 1936 עד 17 במאי 1937. אחרי התפטרותו הממשלה נמסרה לחואן נגרין.

מאותו רגע ההחלטות על ה־POUM נופלות על ממשלתו של נגרין.

יוני 1937

המפלגה מחוץ לחוק

16 ביוני 1937

המעצרים של מנהיגי ה־POUM החלו ב־16 ביוני 1937, ואחר כך הוצאה המפלגה מחוץ לחוק. הקומוניסטים המיושרים לברית המועצות תיארו אותה ככלי בידי הפשיסטים.

מנהיגה, אנדריאו נין, נהרג ביוני 1937. התאריך והנסיבות שנויים במחלוקת, והשיעור הזה לא מכריע בהם.

עד

אורוול בקטלוניה

ג׳ורג׳ אורוול, סופר בריטי, התנדב ונלחם במיליציה של ה־POUM. הוא תיאר את מה שראה בספרו ״מחווה לקטלוניה״ (1938), ספר שפורסם בזמן שהמלחמה עוד נמשכה.

זה עד מתוך המיליציה עצמה, ולכן קוראים אותו לצד מקורות אחרים.

הפרידה והסוף

יולי–נובמבר 1938

קרב הנהר אברו

25 ביולי – 16 בנובמבר 1938

קרב הנהר אברו נמשך מ־25 ביולי עד 16 בנובמבר 1938, כמעט ארבעה חודשים.

באוקטובר, בזמן שהקרב עוד נמשך, דרשה הוועדה לאי־ההתערבות מהבריגדות הבינלאומיות לעזוב את ספרד.

סתיו 1938

מסיבת הפרידה

בסתיו 1938 נערכה בברצלונה מסיבת פרידה לבריגדות. מקור של עיריית ברצלונה נותן את התאריך 28 באוקטובר, ומקורות אחרים נותנים 15 בנובמבר. השיעור הזה אומר ״סתיו 1938״, כי המקורות חלוקים.

במעמד נכחו חואן נגרין ונשיא הרפובליקה, מנואל אסניה. דולורס איברורי, שכונתה ״לה פסיונריה״, אמרה למתנדבים: ״אתם היסטוריה. אתם אגדה.״ זהו נוסח התרגום האנגלי שמפרסמת קרן הזיכרון של הבריגדות הבינלאומיות.

1939

הנפילה

ב־26 בינואר 1939 נפלה ברצלונה לידי הלאומנים.

ב־5 במרץ 1939 הוביל הקולונל סגיסמונדו קסאדו הפיכה נגד ממשלתו של נגרין.

1 באפריל 1939

הסוף, על הנייר

1 באפריל 1939

בתיבת המידע של ויקיפדיה המלחמה מתוארכת ל־17 ביולי 1936 – 1 באפריל 1939, ובאותו יום הרפובליקה התפרקה.

מה בא אחר כך, תחת המשטר שנוסד, הוא סיפור אחר, ובשיעור הזה אנחנו עוצרים כאן.

מספרים

כמה נהרגו?

אין מספר אחד מוסכם. תיבת המידע בוויקיפדיה נותנת טווחים לפי קטגוריה, וכל טווח בא ממקור אחר.

הרוגים בקרב, ללא פירוט לפי צד במקור: כ־110,000 ו־90,000, לפי מיכאל קלודפלטר (2017).

אזרחים שנהרגו בשטח הרפובליקה: בין כ־38,000 ל־110,965, לפי אנטוני ביבור (2006).

אזרחים שנהרגו בשטח הלאומנים: בין כ־50,000 ל־200,000, לפי תיבת המידע. המספר העליון הוא הערכה של ביבור להרג מאחורי קווי הלאומנים.

סכום הטווחים נותן בערך 290,000 עד 510,000. זה חישוב של מספרים ממקורות שונים, ולא סכום מוסכם של היסטוריון אחד.

מה בא אחרי

• מאי–יוני 1937 לרגו קבאיירו מתפטר, וה־POUM מוצא מחוץ לחוק.
• יולי–נובמבר 1938 קרב הנהר אברו.
• אוקטובר 1938 הוועדה לאי־ההתערבות דורשת את נסיגת הבריגדות.
• סתיו 1938 מסיבת הפרידה לבריגדות בברצלונה.
• 26 בינואר 1939 ברצלונה נופלת.
• 5 במרץ 1939 הפיכתו של קסאדו נגד נגרין.
• 1 באפריל 1939 המלחמה מסתיימת, והרפובליקה מתפרקת.

מיתוס

הרפובליקה הפסידה רק בגלל עזרה זרה לפרנקו.

האמת

זו טענה שלא הוכחה כעובדה, ולכן היא מוצגת כאן כוויכוח. איטליה הייתה התומכת החזקה יותר של הלאומנים. ברית המועצות הייתה התומכת הגדולה היחידה של הרפובליקה, ולפי ויקיפדיה העזרה שלה הגיעה עם השפעה על המדיניות הרפובליקנית. בתוך הרפובליקה עצמה היו גם פילוגים: ה־POUM הוצא מחוץ לחוק, והיו קרבות במאי 1937.

יו תומאס טוען שחימוש מוקדם של הפועלים היה יכול לדכא את ההפיכה במהירות. זו טענה על ההתחלה, לא על הסוף.

הראיות

ויקיפדיה, הערכים על מלחמת האזרחים בספרד ועל ״Moscow gold״. עמדות היסטוריונים על תבוסת הרפובליקה לא נבדקו כאן במלואן.

מי ארגן את ההרג מאחורי החזיתות?

האם ההרג בכל צד נבע ממרכז שאישר ופיקד, או מארגונים מקומיים שפעלו בכל הרמות?

• פול פרסטון, אנטוני ביבור, הלן גרהם ויו תומאס ההוצאות להורג שמאחורי קווי הלאומנים אורגנו ואושרו על ידי ההנהגה.
• סטנלי פיין, ג׳וליוס רואיז וחוסה סנצ׳ס, לפי ויקיפדיה האלימות הפוליטית באזור הרפובליקני אורגנה על ידי השמאל. עמדה זו מתמקדת באזור הרפובליקני, והעמדה הקודמת מתמקדת באזור הלאומני.

שני הצדדים ביצעו הרג. השאלה היא מי ארגן ומי אישר, ואם האלימות הייתה מדיניות מכוונת או פעולה של מערכות מקומיות. המקורות כאן לא מכריעים.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך הוכרזה הרפובליקה השנייה?

התשובה: 14 באפריל 1931. נכון. הרפובליקה הוכרזה ב־14 באפריל 1931, ומאוחר יותר נקראה הרפובליקה השנייה.

שאלה לבדיקה

מי נרצח במדריד ב־13 ביולי 1936?

התשובה: חוסה קלבו סוטלו, במדריד. נכון. קלבו סוטלו נרצח במדריד על ידי שוטרי משמר התקיפה (Assault Guards) ומיליציונרים סוציאליסטים.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך מת הגנרל סנחורחו בתאונת מטוס?

התשובה: 20 ביולי 1936. נכון. סנחורחו נהרג בתאונת מטוס ב־20 ביולי 1936.

שאלה לבדיקה

מתי ואיפה התכנסה הוועדה לאי־ההתערבות לראשונה?

התשובה: 9 בספטמבר 1936, בלונדון. נכון. הוועדה התכנסה לראשונה בלונדון ב־9 בספטמבר 1936.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך הופצץ גרניקה?

התשובה: 26 באפריל 1937. נכון. ההפצצה הייתה ב־26 באפריל 1937.

שאלה לבדיקה

איזה שני גופים איחד הצו מ־19 באפריל 1937 לתנועה אחת?

התשובה: הפלנחה והקרליסטים. נכון. הצו איחד בכפייה את הפלנחה עם הקרליסטים לתנועה אחת.

מונחים

• החזית העממית ברית של מפלגות שמאל שניצחה בבחירות של פברואר 1936. חבריה נעו בין סוציאליסטים לקומוניסטים ולבדלנים אזוריים.
• אי־התערבות התחייבות של ממשלות אירופה להישאר בחוץ, ולא לשלוח נשק לאף צד בספרד.
• לגיון הקונדור יחידה גרמנית של אוויר וקרקע, שנשלחה לעזור לצד הלאומני. חלקים ממנה השתתפו בהפצצת גרניקה.
• הבריגדות הבינלאומיות מתנדבים ממדינות רבות שנלחמו לצד הרפובליקה. לפי ויקיפדיה, כ־32,000 לחמו בהן.
• ה־POUM מפלגה מרקסיסטית קטנה בקטלוניה, שהתנגדה לקו הקומוניסטים המיושרים לברית המועצות. היא הוצאה מחוץ לחוק ביוני 1937.
• הגנרליסימו תואר של מפקד עליון על כל הכוחות. פרנקו נבחר לו בסלמנקה ב־21 בספטמבר 1936.
• הפלנחה מפלגה ספרדית בסגנון פשיסטי. ב־1937 איחד פרנקו אותה בכפייה עם הקרליסטים.
• הזהב של מוסקבה רזרבת הזהב של הרפובליקה, כ־510 טונות, שנשלחה לברית המועצות בסתיו 1936. השאלה אם שולמה בו עבור נשק שנויה במחלוקת.
• האלקאסר של טולדו מבצר ישן בטולדו, שבו חיל מצב לאומני היה נצור ב־1936.

מקורות

• Dolores Ibarruri, broadcast of 19 July 1936 (“¡No pasarán!”), Spanish text on Marxists.org
• US government telegram, 1936, Foreign Relations of the United States, vol. II, doc. 367
• House of Commons, debate on Spain, 29 October 1936, Hansard (HC Deb vol. 316)
• Ministry of Finance decree, 13 September 1936, English translation as quoted in Wikipedia’s article ‘Moscow gold’
• International Brigades Memorial Trust, the farewell parade of October 1938 and the English text of La Pasionaria’s words
• Antony Beevor, The Battle for Spain: The Spanish Civil War 1936–1939 (2006)
• Hugh Thomas, The Spanish Civil War
• Paul Preston, The Spanish Holocaust (W. W. Norton)
• Helen Graham, on the executions behind Nationalist lines
• Stanley G. Payne, on the early years of the Franco regime
• James S. Corum, on the bombing of Guernica
• Ángel Viñas, on the banking law and the gold transfer
• George Orwell, Homage to Catalonia (1938)

קרדיט תמונות

• גרדה טארו, אישה מתאמנת למיליציה רפובליקנית, אוגוסט 1936 · Public domain · דף המקור
• פדרו (Pedrero), ״El generalísimo״, פוסטר, 1936–1937. מוזיאון רינה סופיה, מדריד (דרך Google Arts & Culture) · Public domain · דף המקור
• הריסות גרניקה, 1937. הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-H25224 · Unknown author · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• וולף המבורגר (וו), פוסטר, ברצלונה, אביב 1937 · Public domain · דף המקור