סקיפיו אפריקנוס וזאמה

איש אינו קם

מתנדב למלחמה אבודה

רומא, 210 לפנה״ס. האזרחים מתכנסים בשדה מרס כדי לבחור מצביא לספרד, ואיש אינו מציג את מועמדותו. שנה קודם לכן נהרגו שם שני המפקדים הרומאים, שני אחים, בהפרש של פחות מחודש.

ואז צעיר עולה על תלולית נמוכה, במקום שכולם רואים אותו, ומציע את עצמו. הוא רק כבן עשרים וחמש, ומעולם לא כיהן כקונסול, ואפילו לא כפראיטור. הוא בנו של מצביא אחד שנפל ואחיינו של השני. כל הקולות הולכים אליו.

שמונה שנים אחר כך, במישור באפריקה, הוא עומד מול חניבעל עצמו. איך הגיע לשם? ועד כמה אפשר להאמין לאגדה שנרקמה סביבו?

העדים שלנו

ידיד המשפחה

את הסצנה הזאת מתאר טיטוס ליוויוס, רומאי שכתב בימי אוגוסטוס, כמעט מאתיים שנה אחר כך, כדי להציג לקוראיו את גדולתה של רומא. העד הקדום ביותר ששרד הוא פוליביוס, יווני שהובא לרומא כבן ערובה ב־167 לפנה״ס ונעשה ידידו של נכדו המאומץ של סקיפיו.

פוליביוס שוחח ארוכות עם גאיוס לאליוס, חברו של סקיפיו ומפקד בצבאו, וקרא מכתב שסקיפיו עצמו כתב. אבל פוליביוס כתב בשביל המשפחה שהגנה עליו, וביקש להוכיח שהצלחותיו של סקיפיו לא היו פרי המזל. אפיאנוס, יווני מהמאה ה־2 לספירה, מוסיף סצנות שאיש מלבדו אינו מכיר. בכל שלב שאלו: מי סיפר לו?

פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס

צעיר שקיבל לידיו מלחמה שרומא עמדה להפסיד, ניצח בה בהפתעה, וסיים את חייו כאזרח החשוד ביותר ברומא.

• נולד: 236 או 235 לפנה״ס, רומא, למשפחת קורנליוס הפטריקית
• נפטר: בסביבות 183 לפנה״ס, כנראה ליטרנום, על חוף קמפניה, באחוזתו, בפרישה שבחר בעצמו אחרי משפטים פוליטיים
• ניצחונות: קרתגו החדשה, 209 לפנה״ס; באיקולה, 208 לפנה״ס; איליפה, 206 לפנה״ס; שריפת המחנות והמישורים הגדולים, 203 לפנה״ס; זאמה, 202 לפנה״ס
• כישלונות: עזרובעל חומק לאיטליה אחרי באיקולה, 208 לפנה״ס; המצור על אוטיקה, שננטש, 204 לפנה״ס; המשפטים והפרישה לליטרנום, 187–184 לפנה״ס

״…אין זה ראוי שהעם הרומי יקשיב לאיש המאשים את פובליוס קורנליוס סקיפיו, שלו חייבים מאשימיו את עצם היכולת לדבר.״

רומא לא נשברת

רקע

אחרי קאנאי

ב־216 לפנה״ס, בקאנאי, השמיד חניבעל את הצבא הגדול ביותר שרומא הוציאה אי־פעם לשדה הקרב. כפי שראינו בשיעור הקודם, רומא בכל זאת סירבה לשאת ולתת על שלום. קפואה, העיר השנייה בחשיבותה באיטליה, עברה לצדו, וכך גם סירקוזה שבסיציליה.

רומא השיבה במלחמת התשה: לעקוב אחרי חניבעל, להימנע מקרב גדול, ולצור על הערים שעברו לצדו. סירקוזה, שבה הדפו מכונות המלחמה של ארכימדס את ההסתערויות הרומיות הראשונות, החזיקה מעמד שנתיים ונפלה ב־212 לפנה״ס, וחייל רומי הרג את ארכימדס בשעת הביזה. ב־211, כדי למשוך את הצרים מקפואה, צעד חניבעל על רומא עצמה וחנה במרחק 40 סטדיונים, כשבעה קילומטרים, מחומותיה. רומא שמרה על קור רוחה, הצרים לא עזבו את קפואה, והעיר נפלה.

ספרד, 211 לפנה״ס

עשרים ותשעה ימים

29

הרחק במערב נלחמו האחים פובליוס וגנאיוס סקיפיו בספרד שבע שנים, ומנעו מעזרובעל ברקה, אחיו של חניבעל, להביא צבא שני לאיטליה. ב־211 לפנה״ס הם פיצלו את כוחותיהם וסמכו על 20,000 קלטיברים שכירים, ועזרובעל שילם להם כדי שילכו הביתה.

פובליוס נהרג כשתקף צבא קרתגי שאת פרשיו הנומידים הוביל נסיך צעיר בשם מסיניסה. עשרים ותשעה ימים אחר כך נפל גם גנאיוס. השורדים נאחזו מצפון לנהר אברו. משום כך לא התנדב איש לפקד על ספרד ב־210 לפנה״ס, ומשום כך בדיוק התנדב הבן.

ארבע שנים בספרד

נקודת החלטה

אתם פובליוס קורנליוס סקיפיו, הפרוקונסול בספרד.

טרקו, על חוף צפון־מזרח ספרד, חורף 210/209 לפנה״ס

אתם יכולים לצאת לדרך עם כ־27,500 איש ולהשאיר משמר על האברו, והים בשליטתכם. שלושה צבאות קרתגיים מחזיקים בשאר ספרד. מצביאיהם רבים זה עם זה, וכל אחד מהם רחוק יותר מעשרה ימי מסע מקרתגו החדשה, הבסיס הראשי שלהם.

בקרתגו החדשה שמורים אוצרם, מחסניהם ובני הערובה הספרדים שלהם, וחיל המצב בה מונה רק כאלף חיילים מאומנים. דייגים מספרים שהלגונה שמאחורי העיר רדודה, ושהמים בה יורדים לעתים קרובות לעת ערב.

אביכם ודודכם מתו משום שפיצלו את כוחותיהם וסמכו על שכירי חרב. הזהירות אומרת: להחזיק בקו ולחכות.

מה אתם עושים?

• להחזיק בקו האברו ולחכות לתגבורת בטוח, ובדיוק מה שהזהירות ממליצה. אבל כל שנה של המתנה מאפשרת לקרתגו לשכור חיילים חדשים בכסף ספרדי, ואולי לשלוח עוד צבא לחניבעל מעבר להרי האלפים.
• לחפש את אחד הצבאות הקרתגיים ולהביס אותו לפני שהאחרים יגיעו ניצחון יערער את אחיזתה של קרתגו בספרד. אבל אם שני הצבאות האחרים יגיעו בזמן, אתם עלולים למות בדיוק כמו אביכם.
• לצעוד בסתר על קרתגו החדשה ולהסתער עליה אם זה יצליח, קרתגו מאבדת במכה אחת את כספה, את מחסניה ואת בני הערובה. אם העיר תחזיק מעמד אפילו כמה שבועות, שלושת הצבאות יתאחדו נגדכם, והצי יצטרך לחלץ אתכם.

מה קרה בפועל

לצעוד בסתר על קרתגו החדשה ולהסתער עליה

סקיפיו גילה את התוכנית רק ללאליוס, שהוביל את הצי לאורך החוף בזמן שהצבא צעד. הם הגיעו יחד, והעיר נפלה ביום ההתקפה עצמו.

פוליביוס פורש את שיקוליו של סקיפיו אחד לאחד, בין השאר לפי מכתב שסקיפיו כתב מאוחר יותר לפיליפוס החמישי, מלך מוקדון. היסטוריונים בני זמננו מסכימים שהבחירה הייתה מבריקה, אבל מוסיפים שהיה בה גם מזל: מצביאי האויב היו רשלניים דיים להשאיר את הבסיס העשיר ביותר שלהם כמעט בלי שמירה.

קרתגו החדשה, 209 לפנה״ס

המעבר של נפטון

קרתגו החדשה עמדה על חצי אי של גבעות: הים מדרום, לגונה מצפון וממערב, ולשון יבשה צרה ממזרח. סקיפיו הבטיח כתרי זהב לראשונים שיעלו על החומה, וסיפר לחייליו שנפטון, אל הים, גילה לו את התוכנית בחלום.

ההסתערות דרך לשון היבשה נכשלה. אחר הצהריים, כשמי הלגונה ירדו, נשאו 500 איש סולמות דרך המים הרדודים אל קטע חומה שאיש לא שמר עליו. עד הערב הייתה העיר בידי הרומאים, ואיתה אוצרה, 18 ספינות ויותר מ־300 בני ערובה. סקיפיו נהג בבני הערובה בנדיבות ושלח רבים מהם הביתה, ושבטים ספרדיים החלו לעבור לצדו.

מקור: חישוב או אל?

״…כך גם סקיפיו הפיח בחיילים שתחת פיקודו ביטחון ונכונות רבה יותר לצאת למשימות מסוכנות, כשהחדיר בהם את האמונה שתוכניותיו נולדו בהשראה אלוהית. ממה שאני עומד לספר יתברר שכל מה שעשה נעשה מתוך חישוב ותבונה, ושכל מפעליו הסתיימו כפי שחישב.״

ממש לפני כן מתלונן פוליביוס ש״כל שאר הכותבים״ מציגים את סקיפיו כבן־חסותו של המזל.

• מה, לדעת פוליביוס, האמין סקיפיו עצמו? שהתוכניות היו שלו, והאלים שימשו לו אמצעי לעודד את חייליו. פוליביוס העריץ את התבונה, והעניק לגיבורו את אותה דרך חשיבה.
• מי יכול היה לספר לפוליביוס מה חשב סקיפיו? לאליוס, שפוליביוס שוחח איתו בזקנתו, והמכתב של סקיפיו לפיליפוס החמישי. שניהם רצו שסקיפיו ייראה פיקח ולא בר־מזל; לאליוס עצמו פיקד על הצי באותו יום.
• ליוויוס, שכתב מאוחר יותר, מסרב להכריע. למה זו אולי תשובה כנה? ליוויוס כותב שסקיפיו פעל כאילו הדריכו אותו חזיונות לילה, ומודה שאינו יודע אם סקיפיו האמין בהם או השתמש בהם כדי שיצייתו לו. איש אינו רואה לתוך ראשו של אחר, ורומאי יכול היה להאמין באליו וגם להשתמש בהם.

208–207 לפנה״ס

האח שחמק

ב־208 לפנה״ס הדף סקיפיו את עזרובעל ברקה מרכס בבאיקולה, ליד מכרות הכסף של דרום ספרד. בעלי בריתו הספרדים הכריזו עליו מלך; הוא סירב, כי אציל רומי יכול היה להיות אימפרטור, ״מצביא״, אבל לעולם לא מלך.

אבל עזרובעל חמק עם אוצרו ועם פיליו, וב־207 לפנה״ס חצה את הרי האלפים. באיטליה יצא הקונסול גאיוס קלאודיוס נרו בסתר ממחנהו שמול חניבעל, עם 7,000 לוחמים נבחרים. הוא חבר לעמיתו, והשניים השמידו את צבאו של עזרובעל ליד נהר המטאורוס. מבקריו של סקיפיו לא סלחו לו על כך שנתן לעזרובעל לחמוק.

איליפה: מי מול מי

אביב 206 לפנה״ס

ליד איליפה (אלקלה דל ריו), מצפון לסביליה

רומאים ולטינים

• מפקדים: סקיפיו, באגף הימני, לוקיוס מרקיוס ומרקוס יוניוס סילאנוס, באגף השמאלי
• כוחות: כ־45,000 רגלים ו־3,000 פרשים (פוליביוס); 45,000 בסך הכול (ליוויוס); פחות משליש ממספר האויב (אפיאנוס (המאה ה־2 לספירה)); בין 45,000 ל־48,000 בערך, מהם אולי מחצית בעלי ברית ספרדים (אומדן מודרני)
• אבדות: 800 (אפיאנוס)

הסיכומים הם של כל צבא סקיפיו, כולל בעלי הברית הספרדים.

בעלי הברית הספרדים של סקיפיו

• מפקדים: מנהיגים ספרדים שהצטרפו לסקיפיו
• כוחות: חלק מהסך הכול של סקיפיו; מנהיג אחד, קוליכאס, הביא 3,000 רגלים ו־500 פרשים (פוליביוס); אולי מחצית מצבא סקיפיו (אומדן מודרני)
• אבדות: אינם מוסרים נתון נפרד (המקורות)

קרתגו ובעלות בריתה

• מפקדים: עזרובעל בן גיסקו, מגו, אחיו של חניבעל, מסיניסה, עם הפרשים הנומידים
• כוחות: כ־70,000 רגלים, 4,000 פרשים, 32 פילים (פוליביוס); 50,000 רגלים ו־4,500 פרשים (״יש אומרים״ 70,000 רגלים) (ליוויוס); 70,000 רגלים, 5,000 פרשים, 36 פילים (אפיאנוס); בין 35,000 ל־55,000 בערך (אומדנים מודרניים)
• אבדות: 15,000 הרוגים (אפיאנוס); עזרובעל נמלט עם כ־6,000 בלבד (ליוויוס)

חלק גדול מהצבא היה מורכב ממגויסים ספרדים, שנאמנותם הייתה מפוקפקת.

התוצאה: ניצחון רומי מכריע. בתוך חודשים איבדה קרתגו את כל ספרד; גדס (קדיס של היום), עירה האחרונה שם, עברה לצד רומא.

המספרים של פוליביוס לגבי צבא סקיפיו מבוססים כנראה על רשומות רומיות; מספרי האויב יכלו להיות רק הערכות. הנתונים של פוליביוס על האבדות לא שרדו.

קרב איליפה

אביב 206 לפנה״ס, אחרי כמה ימים של המתנה

שני צבאות עומדים במישור שבין מחנותיהם ליד איליפה שבספרד: הלגיונות הרומיים של סקיפיו ובעלי בריתו הספרדים מול צבא קרתגו בפיקוד עזרובעל בן גיסקו. במשך ימים הם יוצאים מאוחר ועומדים זה מול זה, ועל הכף עומדת השליטה בספרד.

שחזור אחד. המחנות לפי הצעתו של ה. ה. סקאלרד (1936): המחנה הרומי על הגבעה הנמוכה פלגאטוס, כעשרה קילומטרים מצפון־מזרח לאלקלה דל ריו, והמחנה הקרתגי על גבעה כחמישה קילומטרים מדרום־מערב לה. ח׳. מיאן לאון (1986) קיבל אותה כהנחת עבודה, אבל שום חפירה לא בדקה אותה. ההצעה מתאימה לשטח, אבל דבר לא הוכח.

ההיערכות והתמרון לפי פוליביוס 11.20–24 וליוויוס 28.12–16. תיאורו של פוליביוס את סיבוב האגפים נחשב לקשה במיוחד לשחזור. אפיאנוס מתאר קרב אחר לגמרי, בלי היפוך ההיערכות. מהלך הגואדלקיביר הוא של היום, ובשנת 206 לפנה״ס אפשר שזרם אחרת. עומק היחידות מוגזם כדי שייראו; המיקומים משוערים.

שלבי הקרב

• ימים של המתנה במשך כמה ימים יוצאים שני הצבאות מאוחר ועומדים במישור שבין המחנות: הלובים, החיילים הטובים ביותר של עזרובעל, במרכז מול הלגיונות של סקיפיו, הספרדים באגפים, והפילים לפני האגפים.
• שחר: הסדר מתהפך ביום שנבחר אוכלים אנשי סקיפיו לפני עלות השחר. פרשיו וחייליו הקלים מסתערים עם אור ראשון על משמרות המחנה הקרתגי, וסקיפיו עצמו נערך באמצע המישור: הספרדים במרכז, הלגיונות באגפים. אנשיו של עזרובעל יוצאים בחופזה, רעבים, בסדרם הרגיל.
• האגפים מסתובבים אחרי שעות של התכתשות, כ־700 מטרים מהאויב, האגפים הרומיים פונים החוצה בטור, ואז מסתובבים פנימה אל אגפי הקרתגים, בזמן שהפרשים והחי״ר הקל עוקפים את הקצוות. הספרדים של סקיפיו מתקדמים לאט ואינם נוגעים באויב; הלובים אינם מעזים לזוז.
• חום, פילים וגשם הפילים, תחת מטר כידונים, משתוללים בתוך שורותיהם שלהם. בחום הצהריים נשברים האגפים הקרתגים הרעבים ובורחים אל המחנה. שבר ענן עוצר את הרומאים מול הסוללה. בלילה בורח עזרובעל, ורוב צבאו נלכד במרדף.

האסטרטגיה

• רומאים ולטינים: חייליו של סקיפיו אוכלים לפני עלות השחר, והאויב יוצא רעב ובחופזה, ואילו פרשיו וחייליו הקלים תוקפים את משמרות המחנה הקרתגי עם האור הראשון. הספרדים במרכז והלגיונות באגפים; האגפים פונים החוצה ואז מסתובבים פנימה אל אגפי הקרתגים, והפרשים עוקפים את הקצוות. הסיבוב המדויק קשה לשחזור.
• בעלי הברית הספרדים של סקיפיו: הספרדים של סקיפיו במרכז מתקדמים לאט מול הלובים ואינם נוגעים באויב. כנראה מטרתם להחזיק את הלובים במקומם, שאינם מעזים לזוז, בזמן שהאגפים הרומיים מסתובבים.
• צבא קרתגו: עזרובעל מציב את הלובים, חייליו הטובים ביותר, במרכז מול הלגיונות, את הספרדים באגפים ואת הפילים לפני האגפים. השחזור אינו מסביר מדוע. כשהתקפת סקיפיו מגיעה, אנשיו יוצאים בחופזה, רעבים, בסדרם הרגיל.

מה הכריע: ההכרעה באה מההכנה ומהתזמון: חייליו של סקיפיו אכלו לפני עלות השחר, ואילו הקרתגים יצאו רעבים ובחופזה. בחום הצהריים, כשהפילים הנבהלים פרצו בתוך שורותיהם, האגפים הקרתגיים הרעבים נשברו ונמלטו אל המחנה.

אל אפריקה

206 לפנה״ס

שני מלכים של פרשים

אחרי איליפה הפנה סקיפיו את מבטו אל מעבר לים, אל נומידיה. שתי ממלכותיה היו יריבות. במערב שלט סיפאקס, החזק מבין השניים. סקיפיו הפליג לפגוש אותו עם שתי ספינות מלחמה בלבד, ומצא שם את עזרובעל בן גיסקו, האויב שזה עתה הביס. סיפאקס הושיב את שניהם לסעוד על אותה מיטת הסבה.

במזרח, מסיניסה הצעיר, שלחם ברומא שש שנים, היה מוכן להחליף צד; סקיפיו שחרר קודם לכן את אחיינו השבוי. הם נפגשו בספרד, ומסיניסה נשאר ידידה של רומא לכל חייו הארוכים מאוד. סיפאקס הלך בדרך ההפוכה: הוא נשא לאישה את סופוניסבה, בתו של עזרובעל, והצטרף לקרתגו.

מסיניסה

נסיך נומידי שלחם ברומא, החליף צד ברגע הנכון, והאריך ימים יותר מכל דמות אחרת בסיפור הזה.

• נולד: בסביבות 238 לפנה״ס, נומידיה; בנו של גאלה (בכתובות הנומידיות: גאיה), מלך המסילים
• נפטר: 148 לפנה״ס, קירטה (קונסטנטין שבאלג׳יריה), כבן 90, כשהוא עדיין על כס המלוכה
• ניצחונות: עם לאליוס, על סיפאקס, 203 לפנה״ס; האגף הימני בזאמה, 202 לפנה״ס; על קרתגו, 150 לפנה״ס
• כישלונות: הובס בידי סיפאקס וגורש מממלכתו, בסביבות 205 לפנה״ס

״הנאמנות שגילה אחר כך לאורך חייו הארוכים, עד סופם, הוכיחה מעל לכל ספק שמניעיו מלכתחילה היו שקולים היטב.״

נקודת החלטה

אתם יושבים בסנאט הרומי.

רומא, אביב 205 לפנה״ס

סקיפיו חזר מספרד ונבחר לקונסול בגיל שלושים בערך. הוא רוצה להעביר את המלחמה לאפריקה, והשמועה אומרת שאם תסרבו, יפנה לאספת העם מעל לראשיכם.

קווינטוס פאביוס מאקסימוס הזקן, ״המתמהמה״, שאחרי טראזימנו לימד את רומא לשחוק את חניבעל בהימנעות מקרבות, מדבר נגדו. לדבריו, חניבעל עדיין מחזיק בקצה המגף של איטליה, ובאוצר אין כסף לשתי מלחמות. הפלישה של רגולוס לאפריקה, לפני חמישים שנה, הסתיימה בכך שרגולוס עצמו נפל בשבי. ״יהיה שלום באיטליה לפני שתהיה מלחמה באפריקה.״

סקיפיו משיב שלפני מאה שנה נחת אגתוקלס, שליט סירקוזה, באפריקה ואילץ את קרתגו להחזיר את צבאותיה הביתה. וכך, לדבריו, ייאלץ גם חניבעל לשוב בעקבותיו.

איך אתם מצביעים?

• עם פאביוס: לגמור קודם את חניבעל באיטליה הדרך הבטוחה, אם בכלל אפשר להביס את חניבעל באיטליה. זה שלוש־עשרה שנה לא הצליח בכך איש מהרומאים, וכל שנת מלחמה באיטליה הורסת עוד שדות ומשקים של בעלות בריתה של רומא.
• עם סקיפיו: לשלוח אותו לאפריקה עם צבא מלא הדרך הנועזת ביותר. אבל היא מרוקנת את איטליה מחיילים כשחניבעל עדיין בה, ואם סקיפיו ייכשל כמו רגולוס, רומא תאבד בבת אחת את צבאה הטוב ביותר ואת מצביאה הטוב ביותר.
• דרך ביניים: סיציליה, עם רשות לעבור לאפריקה, אבל בלי גיוס חדש סקיפיו יכול ללכת, אבל על אחריותו, עם החיילים שכבר בסיציליה ועם מתנדבים שיצליח לגייס. אם ייכשל, האשמה שלו ולא של הסנאט.

מה קרה בפועל

דרך ביניים: סיציליה, עם רשות לעבור לאפריקה, אבל בלי גיוס חדש

הסנאט נתן לסקיפיו את סיציליה, עם רשות לעבור לאפריקה אם ימצא שזה לטובת המדינה, אבל בלי גיוס חדש. הוא גייס 7,000 מתנדבים, ובסיציליה קיבל את ״לגיונות קאנאי״, שרידי התבוסה שהוגלו לשם כעונש.

ליוויוס חיבר את שני הנאומים בעצמו ומציג את פאביוס כמי שמקנא ביריב צעיר. אבל הוויכוח היה אמיתי, וטיעוניו של פאביוס היו נבונים. הפשרה שמרה על זהירות הסנאט ועל תוכניתו של סקיפיו, שבמובן מסוים הייתה ברוח פאביוס: היא נמנעה מלהילחם בחניבעל באיטליה.

אפריקה, 204–203 לפנה״ס

אש בלילה

סקיפיו נחת ליד אוטיקה ב־204 לפנה״ס, ומסיניסה, שסיפאקס גירש אותו מממלכתו, הצטרף אליו עם פרשים ספורים. לאורך החורף ניהל סקיפיו שיחות שלום עם סיפאקס, ושלח עם שליחיו קצינים מחופשים לעבדים כדי לרגל אחר שני מחנות האויב. הם דיווחו שבקתות הנומידים עשויות קנים ומחצלות.

בתחילת האביב של 203 לפנה״ס ניתק סקיפיו את השיחות בהודעה רשמית ותקף בלילה. לאליוס ומסיניסה הציתו את מחנהו של סיפאקס; כשהקרתגים מיהרו לעזור, הצית סקיפיו גם את מחנם. אלפים מתו בלהבות. כעבור חודש הביס את הצבא החדש של קרתגו בקרב המישורים הגדולים, לאליוס ומסיניסה לכדו את סיפאקס, וקרתגו ביקשה שלום וקראה לחניבעל לשוב.

מיתוס

חניבעל בכה כשעזב את איטליה, אחרי שקרתגו קראה לו לשוב.

האמת

המקור היחיד, ליוויוס, מסתייג פעמיים: ״מסופר שחרק שיניים, נאנח וכמעט הזיל דמעות״. ליוויוס גם מוסיף שחניבעל ניחש מה עומד לקרות והכין את ספינותיו מראש. הסצנה, עם הנאום שליוויוס חיבר לה, נועדה להעביר מסר מוסרי: את האויב הגדול הביסה לא רומא, אלא קנאתו של הסנאט בעירו שלו.

הראיות

ליוויוס 30.20. התיאור של פוליביוס אבד. חניבעל הפליג בסתיו 203 לפנה״ס, אחרי חמש־עשרה שנה באיטליה.

זאמה

סתיו 202 לפנה״ס

שני מצביאים ומתורגמניהם

שביתת הנשק לא החזיקה מעמד: באביב 202 לפנה״ס תפסו הקרתגים ספינות אספקה רומיות שנתקעו ליד קרתגו, ותקפו את שליחיו של סקיפיו. סקיפיו צעד במעלה עמק הבגרדס, כבש עיירות בכוח ומכר את תושביהן לעבדות, עד שקרתגו התחננה בפני חניבעל שיילחם.

חניבעל צעד לזאמה, מרחק חמישה ימי הליכה ממערב לקרתגו. מסיניסה הגיע אל סקיפיו עם 6,000 רגלים ו־4,000 פרשים. המחנות עמדו כחמישה קילומטרים זה מזה: של סקיפיו ליד מים ״בטווח זריקת כידון״, ושל חניבעל על גבעה, רחוק מדי מן המים. אז ביקש חניבעל לשוחח. שני המצביאים הגדולים של דורם נפגשו בין המחנות, וכל אחד מהם רק עם מתורגמן.

מקור: שיחה אחת, שתי גרסאות

חניבעל: ״מי ייתן שהרומאים לא היו חומדים מעולם נכסים מחוץ לאיטליה, והקרתגים לא מחוץ לאפריקה…״

סקיפיו: ״אם כן, מה התועלת בפגישתנו? או שתמסרו את עצמכם ואת ארצכם לחסדינו, או שתילחמו ותנצחו אותנו.״

בגרסה הארוכה של ליוויוס אומר חניבעל: ״מה שהייתי בטראזימנו ובקאנאי, זה אתה היום.״ ליוויוס גם מודה שהשיחה הפרטית ״נתנה חופש מלא להמצאה״ כשסקיפיו סיפר עליה לחייליו.

• רק אנשים ספורים שמעו את השיחה. מי יכול היה לספר עליה לפוליביוס? סקיפיו, דרך לאליוס והמשפחה, או אחד המתורגמנים. מהצד של חניבעל לא הגיע דבר, ואיש לא רשם את המילים במקום.
• חניבעל של ליוויוס אומר כמעט את מה שאומר חניבעל של פוליביוס, רק באריכות. מה זה מרמז? שליוויוס כתב מחדש את פוליביוס, המקור העיקרי שלו, ולא מצא עד חדש. היסטוריונים בעת העתיקה נהגו לספר מחדש את מקורותיהם ולהוסיף נאומים כדי להבליט את מוסר ההשכל.
• למה גם כותב יווני וגם כותב רומי רצו ששני המצביאים הגדולים ייפגשו לפני הקרב? כך כל המלחמה מתכנסת לרגע אחד: מזל, גאווה, שלום או מלחמה. אפיאנוס, מאות שנים אחר כך, אף מתאר ביניהם דו־קרב בשדה הקרב, שפוליביוס וליוויוס אינם יודעים עליו דבר.

נקודת החלטה

אתם חניבעל ברקה.

מחנכם ליד זאמה, סתיו 202 לפנה״ס, בערב שאחרי הפגישה

סקיפיו דחה את הצעותיכם. מסיניסה הצטרף אליו זה עתה, ולרומאים יש עכשיו יותר פרשים, וטובים יותר. צבאכם מעורב: כ־12,000 שכירי חרב זרים, מגויסים חדשים מקרתגו ומלוב, והוותיקים שלכם מאיטליה, חיל הרגלים הטוב ביותר שלכם. יש לכם יותר מ־80 פילים, ורבים מהם נלכדו כנראה זה מקרוב וכמעט לא אומנו.

במחנה חסרים מים. מועצת קרתגו מתחננת שתילחמו לפני שהרומאים יחריבו את הארץ. גם הלגיונות של סקיפיו ותיקים: רבים מהם הם אותם אנשים שנשאו את חרפת קאנאי.

מה אתם עושים?

• להימנע מקרב: לסגת לעבר קרתגו ולהכריח את סקיפיו לבוא עד החומות הצבא נשמר, והחורף מתקרב. אבל סקיפיו ימשיך לשרוף את הארץ, פרשי מסיניסה יטרידו כל צעד, והמועצה שהתחננה שתילחמו עלולה לעשות שלום בלעדיכם.
• להילחם: להתיש את הלגיונות בפילים ובשני קווים, ולשמור את הוותיקים למכה האחרונה התוכנית הטובה ביותר עם הצבא שיש לכם. היא תלויה בכך שהפרשים החלשים שלכם יעסיקו את פרשי האויב, ושהפילים ישברו את השורות הרומיות לפני שפרשי האויב יחזרו.
• להתבצר בעמדה חזקה ולחכות שסקיפיו יתקוף עמדה חזקה מקהה את כוחם של הלגיונות. אבל בלי מים אינכם יכולים לחכות זמן רב, וסקיפיו, שיש לו הפרשים הטובים והאספקה, כלל אינו חייב לתקוף.

מה קרה בפועל

להילחם: להתיש את הלגיונות בפילים ובשני קווים, ולשמור את הוותיקים למכה האחרונה

חניבעל נלחם למחרת בבוקר בשלושה קווים, הפילים בחזית והוותיקים מאחור. פוליביוס, ידידם של אויביו, קבע שזו הייתה התוכנית הטובה ביותר האפשרית.

לא הייתה לו ברירה של ממש: קרתגו רצתה קרב, ובמחנה חסרו מים. היסטוריונים עדיין שואלים אם הוותיקים היו צריכים לעמוד קרוב יותר, כדי לתמוך בקו השני.

זאמה: מי מול מי

סתיו 202 לפנה״ס

פנים תוניסיה, ממערב לזאמה; המקום המדויק אינו ידוע

רומא ובעלות בריתה האיטלקיות

• מפקדים: סקיפיו, גאיוס לאליוס, הפרשים האיטלקים
• כוחות: אינו מוסר סך כולל (פוליביוס); כ־23,000 רגלים ו־1,500 פרשים (אפיאנוס (המאה ה־2 לספירה)); בין 23,000 ל־29,000 רגלים בערך, ובין 1,500 ל־2,700 פרשים (אומדנים מודרניים)
• אבדות: יותר מ־1,500 הרוגים (פוליביוס); 2,500 הרוגים (אפיאנוס)

הנומידים של מסיניסה

• מפקדים: מסיניסה
• כוחות: 6,000 רגלים ו־4,000 פרשים (פוליביוס וליוויוס)
• אבדות: מעט יותר מהרומאים (אפיאנוס)

קרתגו ובעלות בריתה

• מפקדים: חניבעל
• כוחות: יותר מ־80 פילים ו־12,000 שכירי חרב בקו הראשון; שאר המספרים אינם נמסרים (פוליביוס); כ־50,000 (אפיאנוס); בין 36,000 ל־40,000 רגלים בערך, ו־4,000 פרשים (אומדנים מודרניים)
• אבדות: כ־20,000 הרוגים וכמעט כמותם שבויים (פוליביוס); יותר מ־20,000 הרוגים, כמעט כמותם שבויים, 11 פילים (ליוויוס); 25,000 הרוגים ו־8,500 שבויים (אפיאנוס)

התוצאה: ניצחון רומי מכריע. חניבעל נמלט עם פרשים ספורים להדרומטום, ואמר לקרתגו לעשות שלום.

ספר 15 של פוליביוס שרד רק בקטעים, והוא מוסר מעט מספרים. האומדנים המודרניים נשענים על גודלם הידוע של הלגיונות של סקיפיו. את ״לגיון המוקדונים״ שליוויוס מציב בקו השני של חניבעל דוחים כמעט כל ההיסטוריונים.

קרב זאמה

סתיו 202 לפנה״ס, בוקר שאחרי הפגישה

זהו הבוקר שאחרי הפגישה בין שני המצביאים, וההפוגה כבר נשברה. סקיפיו, עם הלגיונות ופרשי לאליוס ומסיניסה, עומד מול חניבעל וצבאו: יותר מ־80 פילים, שכירי חרב, מגויסים חדשים וותיקים מאיטליה. על הכף עומד עתיד קרתגו.

תרשים סכמטי. מקום הקרב אינו ידוע: שדה הקרב לא נמצא, והשם ״זאמה״ הוצמד לקרב מאוחר יותר. המפה לפי השחזור של ג. פייט (1912), שבעקבותיו הלכו ה. ה. סקאלרד וג׳. פ. לייזנבי: מישור פתוח, דראע אל־מתנאן, מדרום־מערב לאל־כאף שבתוניסיה. אחרים ממקמים את הקרב ליד נרגרה (סאקיית סידי יוסף) או בעמק סיליאנה.

ההיערכות ומהלך הקרב לפי פוליביוס 15.9–16. הכיוון, המרחקים בין הקווים ואורכי החזיתות משוערים; עומק היחידות מוגזם כדי שייראו, והמעברים בין המאניפולים מוצגים כמעבר אחד. אצל פייט המחנה הרומי ממערב והמחנה של חניבעל ממזרח, ולכן הצפון במפה הזאת משמאל. ״לגיון המוקדונים״ של ליוויוס הושמט, וגם 6,000 הרגלים של מסיניסה, שפוליביוס אינו אומר היכן עמדו.

שלבי הקרב

• ההיערכות שלושת הקווים של סקיפיו ערוכים כך: המאניפולים ניצבים זה מאחורי זה, ונוצרים מעברים שחוצים את הצבא מקדימה לאחור; בינתיים ממלאים אותם וליטים. הפרשים האיטלקים של לאליוס משמאל, הנומידים של מסיניסה מימין. לחניבעל יותר מ־80 פילים בחזית, מאחוריהם שכירי החרב, ואחריהם מגויסים חדשים מקרתגו ומלוב; הוותיקים נשארים מאחור.
• פילים ופרשים חניבעל שולח את הפילים. חצוצרות וקרנות מבהילות רבים מהם: חלקם פונים לאחור אל הנומידים שלו עצמו, אחרים רצים במעברים או בורחים לעבר האגף של לאליוס. מסיניסה ולאליוס מסתערים על פרשי האויב בשני האגפים.
• הקווים הראשונים נפגשים הפרשים של שני הצדדים נעלמים במרדף. חיל הרגלים מתקרב. שכירי החרב נלחמים היטב, אבל הקו השני אינו עוזר להם. לבסוף נשברים שכירי החרב ומסתערים על הקרתגים שמאחוריהם. האסטאטים עייפים ושורותיהם משובשות.
• קו חדש גם הקו השני נשבר; הוותיקים של חניבעל מכוונים את חניתותיהם כדי לא לתת לנמלטים לעבור. סקיפיו עוצר, מורה לשאת את הפצועים לאחור, ומעבר לערמות ההרוגים יוצר קו ארוך אחד: האסטאטים במרכז, הפרינקיפים והטריארים באגפים. הקווים הרעננים נפגשים. ״הקרב היה שקול זמן רב.״
• הפרשים חוזרים לאליוס ומסיניסה חוזרים מהמרדף ונופלים על הוותיקים מאחור. פוליביוס מונה 20,000 הרוגים וכמעט כמותם שבויים, מול יותר מ־1,500 הרוגים רומאים. חניבעל רוכב משם להדרומטום.

האסטרטגיה

• רומאים ואיטלקים: סקיפיו מסדר שלושה קווים של מאניפולים זה מאחורי זה, ומשאיר מעברים בין היחידות, שבהם הוא מעמיד כרגע וליטים. כנראה המעברים מאפשרים לפילים שיסתערו לעבור בלי לשבור את הקו. הפרשים האיטלקים של לאליוס בשמאל והנומידים של מסיניסה בימין.
• הנומידים של מסיניסה: מסיניסה ופרשיו הנומידים בימין מסתערים על הפרשים הקרתגיים ורודפים אחריהם. אחר כך, כשהמרדף נגמר, הם חוזרים ותוקפים את הוותיקים של חניבעל מאחור, שכן לרומאים פרשים רבים וטובים יותר.
• צבא חניבעל: חניבעל מוציא את הפילים קדימה, אחריהם שכירי החרב ואחריהם המגויסים החדשים, והוותיקים נשארים מאחור. במחנה חסרים מים, ומועצת קרתגו מתחננת שייקרב לפני שהרומאים יחריבו את הארץ. תוכניתו: להתיש את הלגיונות בפילים ובשני קווים, ולשמור את הוותיקים למכה האחרונה.

מה הכריע: ההכרעה באה כשפרשי לאליוס ומסיניסה, שחזרו מהמרדף, נפלו על הוותיקים של חניבעל מאחור, אלה ששמר למכה האחרונה. חניבעל נמלט להדרומטום עם פרשים ספורים.

נקודת החלטה

אתם סקיפיו, המצביא באפריקה.

ליד תוניס, חורף 202/201 לפנה״ס

הצבא האחרון של קרתגו איננו, ושליחיה מבקשים תנאים. קציניכם רוצים להחריב את העיר. אבל חומותיה מהחזקות בעולם, ומצור עלול להימשך שנה ויותר.

ברומא הקונסול החדש רוצה את אפריקה, ואת תהילת סיום המלחמה. מסיניסה צריך ממלכה חזקה לצד קרתגו. ורומא כבר פונה למלחמה חדשה, נגד פיליפוס החמישי ממוקדון.

איזה שלום אתם מציעים?

• בלי שלום: לצור על קרתגו ולהחריב אותה היריבה הגדולה של רומא תיעלם לעד. אבל המצור עלול להימשך עד שיורשכם יגיע לסיים אותו ולקטוף את התהילה, ועיר נואשת שחניבעל בתוכה היא מטרה נוראה להסתערות.
• להשאיר את קרתגו על כנה, מפורזת, משלמת פיצויים חמישים שנה ומנועה מלצאת למלחמה קרתגו שורדת כעיר עשירה בלי כוח משלה. רומא מקבלת מיד כסף ושלום, ומסיניסה נעשה שומרה של רומא באפריקה. אבל שכנה מפורזת לצד מלך תאב אדמות היא מתכון בטוח לסכסוך.
• לקבל את התנאים שחניבעל הציע לפני הקרב: סיציליה, סרדיניה, ספרד והאיים מהיר ונדיב, ורומא כבר מחזיקה בכל אלה. אבל לקרתגו יישארו הצי, הפילים והחירות שלה, והיא תוכל להילחם שוב בתוך דור.

מה קרה בפועל

להשאיר את קרתגו על כנה, מפורזת, משלמת פיצויים חמישים שנה ומנועה מלצאת למלחמה

קרתגו שמרה על אדמותיה באפריקה ועל חוקיה, אבל מסרה את כל ספינות המלחמה שלה מלבד עשר, את הפילים ו־100 בני ערובה. היא התחייבה לשלם 10,000 כיכרות כסף, כ־260 טונות, במשך חמישים שנה, לא להילחם מחוץ לאפריקה ולא בתוכה בלי רשות רומא, ולהחזיר למסיניסה כל מה שהיה של אבותיו. לפי סיפור שפוליביוס מביא, חניבעל עצמו משך נואם מהבמה בקרתגו והפציר בעם לקבל את התנאים.

פוליביוס מייחס לסקיפיו מניע נאצל: רחמים ״למעננו… ומתוך התחשבות בתהפוכות המלחמה״. ליוויוס מוסיף מניע פשוט יותר: החשש שיורשו יבוא ״ויקטוף את תהילת סיום המלחמה״. שני הדברים יכולים להיות נכונים. הסעיף המעורפל על אדמות אבותיו של מסיניסה נתן למלך תירוץ חוקי לנגוס בשטחי קרתגו במשך חמישים שנה.

אחרי זאמה

201–183 לפנה״ס

הגיבור שנעשה חשוד

סקיפיו חזר לרומא, ערך את הטריומף המפואר ביותר שראתה העיר עד אז וזכה לכינוי חדש: לפי ליוויוס, הוא היה המצביא הרומי הראשון שנקרא על שם עם שכבש, אפריקנוס.

ב־190 לפנה״ס שירת לצד אחיו לוקיוס נגד אנטיוכוס השלישי, מלך סוריה. אחר כך האשימו אויבים ברומא את שני האחים בכך ששלשלו לכיסם כסף שקיבלו מהמלך; רבים האמינו שקאטו הזקן עומד מאחורי ההאשמות. סקיפיו קרע את פנקס החשבונות לעיני הסנאט. באחד מימי הדיונים, שחל ביום השנה לקרב זאמה, הוביל את ההמון כולו אל הקפיטול להודות לאלים, והשאיר את מאשימיו לבדם. אחר כך פרש לאחוזתו בליטרנום שבקמפניה ולא חזר עוד. כנראה מת שם, בסביבות 183 לפנה״ס, כבן 52; באותן שנים שתה חניבעל, שרומא רדפה אחריו, רעל בביתיניה.

מיתוס

על קברו של סקיפיו בליטרנום נחקקו המילים המרות: ״מולדת כפוית טובה, אפילו עצמותיי לא יהיו בידייך.״

האמת

הכתובת מופיעה לראשונה אצל ולריוס מקסימוס, אספן של אנקדוטות מוסריות, כ־210 שנה אחר כך. ליוויוס, שכתב לפניו, מוסר רק סיפור שלפיו ביקש סקיפיו להיקבר בליטרנום, כדי שמולדתו כפוית הטובה לא תערוך לו הלוויה. ליוויוס ראה שם מצבה ועליה פסל, אבל אינו מזכיר כתובת, ואינו יודע אם סקיפיו קבור שם או ברומא. סנקה, שהתארח בווילה, ראה שם רק ״מזבח שאני נוטה לחשוב שהוא קברו של אותו לוחם גדול״.

הראיות

ולריוס מקסימוס 5.3.2b; ליוויוס 38.53, 38.56; סנקה, ״איגרות מוסר״ 86.1. שום כתובת של אפריקנוס לא נמצאה, גם לא בקבר הסקיפיונים ברומא.

מקור: שיעור למלכים

ניקולא פוסן, ״איפוקו של סקיפיו״, 1640

בקרתגו החדשה, כך מסופר, הביאו החיילים לסקיפיו שבויה יפהפייה. אצל ליוויוס הוא מחזיר אותה לארוסה, אציל קלטיברי צעיר, בלי שנגע בה, ומוסיף את כופרה כמתנת חתונה. ציירים הפכו את ה״איפוק״ הזה, השליטה העצמית, לדוגמה לשליטים.

• מה רצה צייר צרפתי של 1640 שהצופים ילמדו? שהשליט הטוב שולט קודם כול בעצמו. פוסן צייר לאספנים שקראו את ליוויוס כמדריך למידות טובות. זר הדפנה מעטר את סקיפיו על שגבר על עצמו, ולא על קרתגו.
• אילו פרטים באים מליוויוס, ואילו אינם מופיעים באף מקור עתיק? הארוס והמסירה באים מליוויוס. האישה עם הזר היא המצאה של פוסן, אלגוריה. הבגדים והשריון משקפים את מה שדמיינו במאה ה־17 על העת העתיקה.
• מי חסר בתמונה? קולה של הצעירה עצמה: היא עוברת מיד גבר אחד לאחר. וגם אלפי השבויים האחרים, שנעשו עבדי ציבור או חותרים בצי, ושאיש לא צייר אותם.

מיתוס

סקיפיו, המצביא הצעיר והצנוע, החזיר שבויה יפהפייה אל האיש שאהבה, בלי שנגע בה.

האמת

הגרסה הקדומה ביותר, של פוליביוס, שבאה כנראה מלאליוס, פשוטה יותר. החיילים הביאו אותה ״מפני שידעו שסקיפיו אוהב נשים״. כאדם פרטי, אמר סקיפיו, שום מתנה לא הייתה משמחת אותו יותר; כמצביא, שום מתנה אינה משמחת אותו פחות. הוא החזיר אותה לאביה. בגרסה הזאת אין ארוס, וכותב רומי אחד, ולריוס אנטיאס, אף טען שסקיפיו השאיר אותה אצלו. המחווה הייתה כנראה אמיתית, ופוליטית: בידיו היו בני הערובה של השבטים הספרדיים, והוא רצה את נאמנותם.

הראיות

פוליביוס 10.19.3–7; ליוויוס 26.50; אולוס גליוס 7.8, המצטט את ולריוס אנטיאס.

לאן הובילה זאמה

• 201 לפנה״ס שלום. קרתגו שומרת על העיר ועל אדמותיה באפריקה, אבל מאבדת את ספרד, את הצי ואת הפילים.
• 200–197 לפנה״ס רומא פונה מיד מזרחה: המלחמה המוקדונית השנייה נגד פיליפוס החמישי, שהוכרעה בקינוסקפלאי.
• 196–195 לפנה״ס חניבעל, שנבחר לשופט בקרתגו, מסדר את כספיה. שליחים רומאים מגיעים להאשים אותו בקשירת קשר עם אנטיוכוס השלישי, והוא בורח אל המלך. סקיפיו התנגד לשליחתם.
• 190–189 לפנה״ס לוקיוס סקיפיו, ואפריקנוס לצדו כיועץ, מביס את אנטיוכוס במגנסיה ומקבל את הכינוי אסיאטיקוס; אפריקנוס עצמו שוכב חולה בזמן הקרב.
• בסביבות 183 לפנה״ס סקיפיו מת, כנראה בליטרנום. חניבעל מרעיל את עצמו בביתיניה, אולי באותה שנה.
• 151–149 לפנה״ס קרתגו נלחמת במסיניסה בלי רשות רומא, ורומא מכריזה מלחמה.
• 146 לפנה״ס סקיפיו אמיליאנוס, נכדו המאומץ של אפריקנוס, מחריב את קרתגו (בשיעור הבא). אפריקה נעשית לפרובינקיה רומית.

איך הביס סקיפיו את חניבעל?

מה הכריע את זאמה: גאוניותו של סקיפיו, צבא טוב יותר ופרשים טובים יותר, או שמא המלחמה הוכרעה עוד לפני הקרב?

• ב. ה. לידל הארט, ״גדול מנפוליאון״ (1926); ה. ה. סקאלרד, ״סקיפיו אפריקנוס״ (1930, 1970) סקיפיו היה מגדולי המצביאים בהיסטוריה. לידל הארט ראה בו דוגמה ל״גישה העקיפה״: להכות בבסיס של האויב (קרתגו החדשה) ובארץ מולדתו (אפריקה) ולא בצבאו, ולנצח בהפתעה ובתמרון. סקאלרד הדגיש את החידוש הטקטי שלו: הוא לימד את הקו השני והשלישי של הלגיון לנוע בעצמם, באיליפה, במישורים הגדולים ובזאמה.
• ג׳. פ. לייזנבי, ״מלחמתו של חניבעל״ (1978); אדריאן גולדסוורתי, ״המלחמות הפוניות״ (2000) שניהם מעריכים את סקיפיו, אבל מדגישים את התנאים. בזאמה היו לו לגיונות ותיקים, ובזכות מסיניסה גם פרשים חזקים יותר; לחניבעל היה צבא מעורב שגויס בחופזה ופילים שכנראה אומנו רק בחלקם. פוליביוס עצמו אומר שהתוכנית של חניבעל הייתה טובה ככל האפשר. הקרב הוכרע כשהפרשים חזרו בזמן.
• דקסטר הויוס, ״השושלת של חניבעל״ (2003) ו״לשלוט במערב״ (2015) הויוס ואחרים מדגישים שהמלחמה הוכרעה לפני זאמה: עתודות כוח האדם של רומא היו גדולות בהרבה, וקרתגו איבדה את ספרד, על הכסף והחיילים שלה, ואת בעלי בריתה הנומידים. זאמה רק סיימה אותה. גדולתו של סקיפיו התבטאה ביכולתו לזכות בבעלי ברית, מבני הערובה הספרדים ועד מסיניסה, לא פחות מאשר בשדה הקרב.

אילו נשאר מסיניסה לצד קרתגו, האם זאמה הייתה הופכת לקאנאי שנייה? והאם מצביא שבוחר בתבונה את קרבותיו, את בעלי בריתו ואת הרגע שלו ראוי לפחות הערכה ממי שמנצח בברק בלבד?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה בחר סקיפיו בקרתגו החדשה כמטרה ב־209 לפנה״ס?

התשובה: שם שמרה קרתגו את אוצרה, את מחסניה ואת בני הערובה הספרדים, עם חיל מצב קטן. נכון. במכה אחת ביום אחד איבדה קרתגו כסף, ציוד ובני ערובה, והשבטים הספרדים החלו לעבור לצד רומא.

שאלה לבדיקה

מה הייתה התחבולה של סקיפיו באיליפה?

התשובה: אחרי ימים של אותו סדר, הוא הפך אותו: הספרדים במרכז, הלגיונות הרומיים באגפים. נכון. וגם אנשיו אכלו לפני השחר, כשהקרתגים נאלצו לצאת רעבים. הטובים שבחייליו פגשו את החלשים שבחיילי האויב.

שאלה לבדיקה

איך התמודד הצבא של סקיפיו עם הפילים של חניבעל בזאמה?

התשובה: המאניפולים עמדו זה מאחורי זה והשאירו מעברים, וחצוצרות הבהילו רבים מהפילים לאחור. נכון. אחרי מאבק עם הוליטים רצו חלק מהפילים במעברים ויצאו מהשדה בלי לפגוע בחי״ר הכבד, וחלק פנו לאחור אל הנומידים של חניבעל עצמו.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים מפקפקים בכך שחניבעל בכה כשנקרא לשוב מאיטליה?

התשובה: ליוויוס, המקור היחיד, מסייג במילים ״מסופר״ ו״כמעט״, והסצנה נועדה להעביר מסר מוסרי. נכון. ליוויוס אף מוסיף שחניבעל ציפה לקריאה והכין את ספינותיו מראש, כך שלא הופתע.

שאלה לבדיקה

למה צריך לקרוא בזהירות את התמונה שפוליביוס מצייר של סקיפיו?

התשובה: המודיע העיקרי שלו היה לאליוס, חברו של סקיפיו, והוא כתב בשביל משפחתו של סקיפיו. נכון. זה לא הופך אותו לשקרן: הוא קרוב לאירועים ומבין במלחמה. אבל יש לו סיבה להציג את סקיפיו כמי שתכנן כל צעד, ולא כבר־מזל.

שאלה לבדיקה

איזה סעיף בשלום של 201 לפנה״ס הוביל למלחמה הבאה?

התשובה: קרתגו הייתה חייבת להחזיר למסיניסה את אדמות אבותיו, ואסור היה לה להילחם באפריקה בלי רשות רומא. נכון. מסיניסה נגס בשטחי קרתגו חמישים שנה, וכשקרתגו נלחמה בו לבסוף ב־150 לפנה״ס, רומא ראתה בכך הפרת הסכם.

מונחים

• קונסול אחד משני נושאי המשרה הבכירים שהעם הרומי בחר מדי שנה, כדי שינהיגו את המדינה ויפקדו על צבאותיה. על פי רוב היו אלה אנשים מנוסים בשנות הארבעים לחייהם; סקיפיו נבחר בגיל שלושים בערך.
• פרוקונסול אדם שקיבל את סמכות הפיקוד של קונסול, האימפריום, מחוץ לרומא, בלי לכהן כקונסול באותה שנה. סקיפיו קיבל אותה ב־210 לפנה״ס כאזרח פרטי צעיר, דבר כמעט חסר תקדים.
• לגיון יחידת הצבא העיקרית של רומא: כ־4,200 עד 5,000 חיילים רגלים ו־300 פרשים, כולם אזרחים. לצד כל לגיון נלחמה יחידה של בעלי ברית איטלקים בגודל דומה.
• מאניפולוס פלוגה של כ־120 לוחמי חי״ר כבד (60 אצל הטריארים), אבן הבניין של הלגיון. המאניפולים עמדו ברווחים זה מזה, וכך יכול היה הלגיון לנוע בגמישות ולפתוח מעברים.
• האסטאטים, הפרינקיפים והטריארים שלושת קווי החי״ר הכבד של הלגיון: הצעירים בקו הראשון (האסטאטים), אנשים בשיא כוחם מאחוריהם (הפרינקיפים), והוותיקים בקו האחרון (הטריארים).
• וליטים החי״ר הקל של הלגיון, הצעירים והעניים שבאזרחים, חמושים בכידונים. הם התגרו באויב לפני הקרב ואז נסוגו מאחורי הקווים.
• נומידים השבטים הילידיים של הארץ שממערב לקרתגו (צפון אלג׳יריה ומערב תוניסיה של היום), שמהם מוצאם של הברברים (האמזיגים) של ימינו. פרשיהם הקלים, שרכבו בלי רסן, היו הפרשים הטובים ביותר במערב הים התיכון.
• כיכר כסף יחידת משקל שבה מדדו כסף. הכיכר האובואית, שבה נקבעו תשלומי השלום של 201 לפנה״ס, שקלה כ־26 קילוגרם כסף.
• טריומף מצעד הניצחון של מצביא רומי ברחובות רומא, עד מקדש יופיטר בגבעת הקפיטול. הסנאט העניק אותו על ניצחון גדול.
• קוגנומן השם השלישי של רומאי, לעתים קרובות כינוי שעבר במשפחה. לפי ליוויוס, ״אפריקנוס״ היה הקוגנומן הראשון שנלקח משמה של אומה כבושה.
• שופט אחד משני נושאי המשרה העליונים של קרתגו, שנבחרו מדי שנה. בפונית, שפה קרובה לעברית, נקרא התפקיד בדיוק כך: שופט.
• סטדיון מידת אורך יוונית, כ־180 מטרים. פוליביוס מודד בה מרחקים.
• פוליביוס היסטוריון יווני שהובא לרומא כבן ערובה. הוא כתב על עלייתה של רומא, ושוחח עם אנשים שהכירו את סקיפיו.
• ליוויוס היסטוריון רומי שכתב על רומא בימי אוגוסטוס, הרבה אחרי סקיפיו.
• אפיאנוס היסטוריון יווני מאוחר, שהוסיף סצנות על סקיפיו שאיש מלבדו אינו מכיר.
• לאליוס ידידו ומשנהו של סקיפיו. הוא פיקד על הצי בקרתגו החדשה ועל הפרשים האיטלקים בזאמה.
• מסיניסה נסיך נומידי צעיר. נלחם ברומא, ואחר כך עבר לצדה ונשאר ידידה כל חייו.
• סיפאקס מלך נומידי חזק במערב. נשא את סופוניסבה והצטרף לקרתגו, ואחר כך נלכד בידי לאליוס ומסיניסה.
• סופוניסבה אשתו של סיפאקס. לפי הסיפור נישאה גם למסיניסה, ומשוררים הפכו אותה לדמות טרגית.
• קווינטוס פאביוס מאקסימוס מצביא רומי מבוגר, שכונה המתמהמה, כי נמנע מקרבות גדולים נגד חניבעל.
• רגולוס מצביא רומי שפלש לאפריקה בעבר ונפל בשבי. הזכירו אותו כאזהרה מפני פלישה נוספת.
• אגתוקלס שליט סירקוזה, שהנחית את צבאו באפריקה ואילץ את קרתגו להחזיר את צבאותיה הביתה.
• עזרובעל ברקה אחיו של חניבעל. ניסה להביא צבא שני לאיטליה, אבל צבאו נחרב על נהר המטאורוס.
• קאטו הזקן פוליטיקאי רומי. רבים האמינו שעמד מאחורי ההאשמות נגד סקיפיו ואחיו.
• סירקוזה עיר בסיציליה שעברה לצד חניבעל. מכונות המלחמה של ארכימדס הדפו בה את ההתקפות הראשונות של רומא, ואחר כך נפלה.
• קפואה עיר גדולה באיטליה, שעברה לצד חניבעל ואחר כך נפלה לרומאים.
• קאנאי קרב באיטליה, שבו השמיד חניבעל את הצבא הגדול ביותר שרומא הוציאה לשדה הקרב.
• טראזימנו קרב באיטליה שבו ניצח חניבעל את הרומאים. אחריו נמנעה רומא מקרבות גדולים.
• איליפה קרב בספרד. אחריו פנה סקיפיו אל נומידיה, מעבר לים.
• קרתגו החדשה העיר בספרד שהייתה הבסיס הראשי של קרתגו שם. סקיפיו כבש אותה בהתקפה מפתיעה.
• קלטיברים שבט לוחם מספרד. לוחמיו נשכרו לצבאות שונים במלחמה בספרד.
• פוני קשור לקרתגו ולעמה. הרומאים השתמשו בביטוי נאמנות פונית כדי לומר בגידה.
• פראיטור מכהן רומי בכיר, מתחת לקונסול. פראיטורים שימשו שופטים ומפקדים.
• אימפרטור כינוי לשמו של מצביא רומי. פירושו מצביא, ולא מלך.
• שכיר חרב לוחם שמשרת בשכר ולא מתוך נאמנות למדינה.
• שדה מרס שטח פתוח ליד רומא, שבו התכנסו האזרחים כדי לבחור מצביאים.

מקורות

• Polybius, Histories 9.5–9; 10.2–20, 34–40; 11.20–24; 14.1–10; 15.1–19; 23.14; 36.16, trans. W. R. Paton, Loeb Classical Library, vols. IV–VI (1925–1927)
• Livy, History of Rome 25.32–36; 26.7–20, 41–51; 27.17–20, 43–51; 28.12–18, 35, 38–46; 29.24–35; 30.3–45; 38.50–60; 39.52, trans. W. M. Roberts (Everyman’s Library, J. M. Dent, 1912–1924)
• Appian, Iberica 18–38 and Punica (Libyca) 7–66, trans. Horace White, The Roman History of Appian of Alexandria, vol. 1 (Macmillan, 1899)
• Aulus Gellius, Attic Nights 7.8, trans. J. C. Rolfe, Loeb Classical Library, vol. II (1927)
• Seneca, Moral Letters to Lucilius 86, trans. R. M. Gummere, Loeb Classical Library, vol. II (1920)
• Valerius Maximus, Memorable Doings and Sayings 5.3.2b; Cornelius Nepos, Hannibal 6–13; Cicero, On Old Age 19
• H. H. Scullard, Scipio Africanus in the Second Punic War (Cambridge University Press, 1930)
• H. H. Scullard, Scipio Africanus: Soldier and Politician (Thames and Hudson, 1970)
• H. H. Scullard, Roman Politics 220–150 B.C. (Clarendon Press, 1951; 2nd ed. 1973)
• H. H. Scullard, ‘A Note on the Battle of Ilipa’, Journal of Roman Studies 26 (1936), 19–23
• F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, vol. II (Clarendon Press, 1967)
• F. W. Walbank, ‘The Scipionic Legend’, Proceedings of the Cambridge Philological Society n.s. 13 (1967), 54–69
• J. F. Lazenby, Hannibal’s War: A Military History of the Second Punic War (Aris & Phillips, 1978; University of Oklahoma Press, 1998)
• B. H. Liddell Hart, A Greater than Napoleon: Scipio Africanus (William Blackwood, 1926)
• Adrian Goldsworthy, The Punic Wars (Cassell, 2000; as The Fall of Carthage, 2003)
• Dexter Hoyos, Hannibal’s Dynasty: Power and Politics in the Western Mediterranean, 247–183 BC (Routledge, 2003)
• Dexter Hoyos, Mastering the West: Rome and Carthage at War (Oxford University Press, 2015)
• Serge Lancel, Hannibal, trans. Antonia Nevill (Blackwell, 1998)
• Richard Miles, Carthage Must Be Destroyed: The Rise and Fall of an Ancient Civilization (Allen Lane, 2010)
• Mir Bahmanyar, Zama 202 BC: Scipio Crushes Hannibal in North Africa (Osprey, Campaign 299, 2016)
• J. Kromayer and G. Veith (eds), Antike Schlachtfelder, vol. III: Italien und Afrika (Weidmann, 1912)
• J. Millán León, ‘La batalla de Ilipa’, Habis 17 (1986), 283–303
• J. P. Bellón, C. Rueda, M. Á. Lechuga and M. I. Moreno, ‘An archaeological analysis of a battlefield of the Second Punic War: the camps of the battle of Baecula’, Journal of Roman Archaeology 29 (2016), 73–104
• Erich S. Gruen, ‘The “Fall” of the Scipios’, in I. Malkin and Z. W. Rubinsohn (eds), Leaders and Masses in the Roman World: Studies in Honor of Zvi Yavetz (Brill, 1995), 59–90
• John Briscoe, A Commentary on Livy, Books 38–40 (Oxford University Press, 2008)

קרדיט תמונות

• ״קרב זאמה״ מסדרת שטיחי סקיפיו, אריג גובלן, 1688–1690; קרטון של פרנסואה בונמר לפי ג׳וליו רומנו וג׳נפרנצ׳סקו פני. מוזיאון הלובר, פריז · Public domain · דף המקור
• פסל חזה מברונזה, ״סקיפיו אפריקנוס״ כביכול, מווילת הפפירוסים בהרקולנאום. המוזיאון הארכאולוגי הלאומי, נאפולי. צילום מ־2014 · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• החומה הפונית, מרכז המבקרים של החומה הפונית, קרטחנה. צילום מ־2019 · María Rodriguez · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• המאוזוליאום המלכותי מדרסן, ליד בטנה, אלג׳יריה. צילום מ־2022 · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• מטבע ברונזה נומידי, מימי מסיניסה או מיקיפסה. הספרייה הלאומית של צרפת, אוסף המטבעות והמדליות, פריז · Public domain · דף המקור
• ניקולא פוסן, ״איפוקו של סקיפיו״, 1640. מוזיאון פושקין לאמנויות יפות, מוסקבה · Public domain · דף המקור