סלמיס ופלטאה

אתונה עולה באש

עשן מעל האקרופוליס

אתונה עולה באש, ותושביה צופים בה מאי. ספטמבר 480 לפנה״ס. בסלמיס, במרחק חתירה קצר מחוף אטיקה, משפחות אתונאיות מצטופפות על החוף, ומעבר למים מיתמר עשן מהאקרופוליס. קסרקסס, מלך פרס, כבש את עירם הריקה.

במפרצי האי משוכות אל החוף כ־370 ספינות מלחמה יווניות, ומפקדיהן מתווכחים אם להפליג משם. בתוך ימים ספורים ישלח אתונאי אחד הודעה סודית לאויב. כעבור שנה ייעלמו צבאות פרס מיוון לתמיד.

איפה אנחנו

עשר שנים אחרי מרתון

לפני עשר שנים, במרתון, הביסה אתונה את הצבא ששלח המלך דריווש. בנו, קסרקסס, בא עם כוח גדול בהרבה: צבא שחצה את ההלספונטוס על גשרי סירות, וצי שסיפק לו את צרכיו.

לפני שבועות נפלו בתרמופילאי לאונידס, הספרטנים שלו ואנשי תספיאי, והצי היווני עזב את ארטמיסיון. עכשיו רק שני דברים עומדים בין קסרקסס לדרום יוון: האיסתמוס של קורינתוס, שבו בני הפלופונסוס בונים חומה, והספינות בסלמיס. כמעט מחציתן אתונאיות, ואדם אחד דאג שייבנו.

תמיסטוקלס

האתונאי שבנה צי, בחר את המצר שבו ינצח, וסיים את חייו כמושל בשירות מלך פרס.

• נולד: בערך 524 לפנה״ס, אתונה; אמו לא הייתה אתונאית
• נפטר: בערך 459 לפנה״ס, מגנסיה שעל המאיאנדרוס, באימפריה הפרסית, ממחלה, לפי תוקידידס
• ניצחונות: סלמיס, 480 לפנה״ס
• כישלונות: הוגלה באוסטרקיזם, בערך 471 לפנה״ס; נידון בהיעדרו על בגידה

״…טובתנו היא להילחם במצר, כשם שטובתם היא ים פתוח ורחב.״

עיר ריקה

רקע

חומת העץ

שלוש שנים קודם לכן, כפי שראינו בשיעור הקודם, שכנע תמיסטוקלס את אתונה להשקיע עורק כסף עשיר חדש ממכרות לאוריון בטרירמות, 200 לפי הרודוטוס, ופירש את ״חומת העץ״ שבנבואה מדלפי כספינות. הטרירמה הייתה ספינה מהירה וקלה: חתרו בה כ־170 איש, ובחרטומה היה אַיִל מברונזה.

רבים מהחותרים היו אזרחים עניים, שלא יכלו להרשות לעצמם שריון של הופליט. ב־480 לפנה״ס עתידה של אתונה היה בידיהם.

מקור: צו שנחקק מאתיים שנה באיחור

״צו תמיסטוקלס״, לוח שיש מטרויזן שנחקק בערך 300–250 לפנה״ס. המוזיאון האפיגרפי, אתונה

לפי הרודוטוס, הפקודה לעזוב את אתונה ניתנה בחיפזון, אחרי שהצי חזר מארטמיסיון, ורוב המשפחות נמלטו לטרויזן שמעבר למפרץ. הכתובת הזאת, שפורסמה ב־1960, מספרת סיפור אחר: על פי הצעת תמיסטוקלס, אתונה מפקידה את העיר בידי אתנה, שולחת את נשיה וילדיה לטרויזן, ומאיישת 200 ספינות, מחציתן לארטמיסיון ומחציתן לשמירה על אטיקה. תוכנית שהוכנה לפני שהחלה הלחימה.

• האבן נחקקה בסביבות 300–250 לפנה״ס. מה זה אומר על טקסט שעוסק ב־480? במקרה הטוב זהו העתק שנעשה יותר מ־200 שנה אחר כך; במקרה הרע, המצאה. כמה ביטויים בו מתאימים למאה ה־4 או ה־3 יותר מאשר ל־480, ולכן חוקרים כמו כריסטיאן האביכט ראו בו זיוף פטריוטי.
• הרודוטוס והצו חלוקים. למה כל אחד מהם עלול לטעות? האתונאים שסיפרו להרודוטוס, דור אחר כך, אולי זכרו מנוסה נואשת; מי שניסח את הצו מאוחר יותר אולי רצה להציג את תמיסטוקלס כמי שצפה הכול מראש. שניהם זיכרונות שעוצבו בידי מה שבא אחר כך.
• למה להציב טקסט כזה מאתיים שנה אחר כך? אולי כדי להזכיר לאתונאים את עברם המפואר בשעת משבר חדשה: בשנות ה־260 לפנה״ס נלחמה אתונה שוב במלך גדול, הפעם מלך מוקדון. מקור מספר גם על זמנו שלו.

ספטמבר 480 לפנה״ס

האקרופוליס בוער

הפרסים מצאו את אתונה כמעט ריקה. קומץ עניים ושומרי מקדש התבצרו על האקרופוליס מאחורי מחסום של דלתות וקורות עץ, בטוחים שזו ״חומת העץ״ של הנבואה. אחרי ימים של מצור טיפסו כמה פרסים במצוק התלול, במקום שאיש לא שמר עליו, הרגו את המגינים ושרפו את המקדשים. ארכאולוגים מצאו את הפסלים השרופים והשבורים שהאתונאים קברו שם אחר כך.

בסלמיס עוררה הידיעה בהלה. בני הפלופונסוס ביצרו בינתיים את האיסתמוס יומם ולילה, ורבי־החובלים שלהם רצו להפליג לשם ולהילחם לצד הצבא שלהם. אחדים הניפו מפרשים מיד.

מועצת המפקדים

נקודת החלטה

אתם אוריביאדס מספרטה, הנווארכוס: המפקד של הצי היווני המאוחד.

ספטמבר 480 לפנה״ס, בסלמיס, בזמן שהאקרופוליס בוער

הצי שלכם קטן מהצי הפרסי, אולי בחצי, והספינות שלכם כבדות יותר. רוב רבי־החובלים שלכם באים מהפלופונסוס, והם רוצים לסגת אל האיסתמוס, יום חתירה מכאן, ולהילחם ליד הצבא שלהם.

תמיסטוקלס, האסטרטגוס האתונאי, טוען את ההפך. במצר הזה למספרים יש ערך מועט. באיסתמוס תילחמו בים פתוח, ותפקירו את סלמיס, את מגארה ואת אייגינה. ואז הוא מאיים: אם תעזבו, האתונאים ייקחו את משפחותיהם ויפליגו לסיריס שבדרום איטליה. יש להם 180 ספינות, כמעט חצי מהצי שלכם.

מה אתם עושים?

• להפליג אל האיסתמוס ולהילחם לצד הצבא רבי־החובלים שלכם היו מריעים. אבל האתונאים היו עלולים להפליג, כפי שאיימו, ובלעדיהם הצי שלכם לא יכול לעמוד מול הפרסים בשום מקום. הרודוטוס טען שהצי הפרסי היה יכול אז להנחית חיילים מאחורי כל חומה. ייתכן גם שצי נסוג היה פשוט מתפרק, וכל שייטת הייתה שטה לעירה.
• להישאר ולהילחם במצרי סלמיס האתונאים נשארים איתכם, ואתם נלחמים בשדה קרב שבו היתרון המספרי של הפרסים שווה מעט. אבל זה יצליח רק אם הפרסים ייכנסו אל המצר להילחם בכם, ורבי־החובלים שלכם אולי לא יישארו.
• להישאר בסלמיס בלי להילחם, ולחכות שלפרסים ייגמר המזון אטיקה חרבה, והפרסים צריכים להאכיל צבא וצי עצומים, כך שהזמן אולי פועל לטובתכם. אבל הברית מתפוררת כבר עכשיו, סלמיס מלאה פליטים, והפרסים יכולים לצעוד אל האיסתמוס בזמן שהצי שלכם מחכה.
• לפצל את הצי: האתונאים ושכניהם בסלמיס, בני הפלופונסוס באיסתמוס כל צד היה שומר על משפחותיו, אבל שני ציים קטנים היו עומדים מול צי אחד גדול. הפרסים היו יכולים להביס אותם בזה אחר זה.

מה קרה בפועל

להישאר ולהילחם במצרי סלמיס

אוריביאדס נשאר. לדעת הרודוטוס הוא נכנע ״בעיקר מפני שחשש שהאתונאים יעזבו אותו״. הרוחות סערו. כשתמיסטוקלס דיבר לפני תורו, לגלג עליו אדימנטוס, מפקד הצי הקורינתי, שבתחרויות מכים במקל את מי שמזנק לפני הזמן. ״נכון,״ ענה תמיסטוקלס, ״אבל מי שמאחר אינו זוכה בזר.״

האיום האתונאי הכריע: בלי 180 הספינות של אתונה לא היה צי. פלוטרכוס, כ־600 שנה אחר כך, מייחס את אותו חילוף דברים לאוריביאדס עצמו, שמרים את מקלו כדי להכות; תמיסטוקלס עונה: ״הכה, אבל שמע.״ כששני מקורות שמים אותו משפט בפי אנשים שונים, סימן שהסיפור כבר סופר מחדש.

נקודת החלטה

אתם תמיסטוקלס, אסטרטגוס אתונאי.

סוף ספטמבר 480 לפנה״ס, ערב הקרב

ניצחתם בהצבעה, אבל ההחלטה לא החזיקה מעמד. הצי הפרסי במפרץ פלרון, והצבא הפרסי צועד אל האיסתמוס. עכשיו רבי־החובלים מהפלופונסוס גוברים עליכם בהצבעה. אם יעזבו הלילה, הצי יתפרק, והמשפחות האתונאיות בסלמיס יופקרו.

אתם יודעים שהפרסים רוצים קרב מהיר ומכריע לעיני מלכם. אם יחסמו את יציאות המצר, היוונים ייאלצו להילחם במקום שבו הם נמצאים.

מה אתם עושים?

• לקבל את ההצבעה ולהפליג עם כולם אל האיסתמוס הברית תחזיק בינתיים, אבל תילחמו בים פתוח, שבו המספרים קובעים, וסלמיס והפליטים שבה יופקרו לפרסים. משפחות אתונה יהיו נתונות לחסדי המלך.
• לקחת את הספינות והמשפחות האתונאיות לאיטליה, כפי שאיימתם אתונה תשרוד כעיר גולה, אבל יוון תאבד את הצי הגדול ביותר שלה, והפלופונסוס כמעט בוודאות ייפול. זה היה איום; לבצע אותו פירושו אסון לכולם, גם לאתונאים.
• להודיע לפרסים בסוד שהיוונים עומדים לברוח, כדי שיחסמו את היציאות הימור עצום. אם הוא יצליח, היוונים ייאלצו להילחם במצר. אם קסרקסס יתעלם, לא הרווחתם דבר; ואם היוונים יגלו, יקראו לכם בוגד.
• להמשיך להתווכח, ולשכנע שוב את המפקד הספרטני זה הצליח פעם אחת. אבל הזמן אוזל, והפעם הרוב נגדכם.

מה קרה בפועל

להודיע לפרסים בסוד שהיוונים עומדים לברוח, כדי שיחסמו את היציאות

תמיסטוקלס חמק החוצה ושלח בסירה את סיקינוס, משרת שטיפל בילדיו, אל המפקדים הפרסים. בגרסת הרודוטוס אמרה ההודעה שתמיסטוקלס תומך במלך, ושהיוונים ״איבדו את לבם ומתכננים לברוח״. באותו לילה סגרו הפרסים את היציאות והנחיתו חיילים על האי הקטן פסיטליה. לפני עלות השחר הגיע מאייגינה אריסטידס, יריבו הוותיק של תמיסטוקלס שחזר מהגלות. הוא חמק בין הספינות הפרסיות ובישר למועצה שהם מכותרים. ספינה עריקה מטנוס אישרה זאת.

אייסכילוס סיפר את הסיפור כבר ב־472 לפנה״ס: במחזה שלו ״יווני אחד מן הצבא האתונאי״ מביא לקסרקסס את הידיעה. לכן רוב ההיסטוריונים מסכימים שהודעה אכן נשלחה. כמה היא שינתה, על כך עדיין מתווכחים, כי הרודוטוס כותב שקסרקסס כבר החליט להילחם. אחרי הקרב, כותב הרודוטוס, שלח תמיסטוקלס לקסרקסס הודעה שנייה כדי להבטיח לעצמו מקלט אצל הפרסים אם אתונה תתנכר לו; זה נשמע כמו חוכמה שלאחר מעשה.

הקרב במצר

שדה הקרב

קילומטר וחצי של מים

במקום הצר ביותר, רוחב המצר בין סלמיס לחוף אטיקה הוא כקילומטר; במקום שבו נפגשו הציים, קילומטר וחצי עד שניים. טרירמה עם משוטים פרושים צריכה מרחב של 15 עד 20 מטרים, כך שמאה ספינות זו לצד זו ממלאות כמעט שני קילומטרים, ולפרסים היו מאות. מעל הכול, על מורדות הר אייגלאוס, ישב קסרקסס על כס כדי לצפות, ולצדו סופרים שרשמו את שמות רבי־החובלים שנלחמו היטב.

סלמיס: מי מול מי

סוף ספטמבר 480 לפנה״ס; היום המדויק אינו ידוע

המצר בין סלמיס לאטיקה

בעלות הברית היווניות

• מפקדים: אוריביאדס מספרטה, מפקד עליון, תמיסטוקלס, בראש האתונאים, אדימנטוס מקורינתוס
• כוחות: 378 טרירמות, ו־380 עם שתי הספינות שערקו; הרשימה שלו עצמו מסתכמת ב־366 (הרודוטוס); 310 ספינות (אייסכילוס); בערך 310–380, מהן כ־180 אתונאיות (אומדן מודרני)
• אבדות: אין מספר (הרודוטוס); 40 ספינות (דיודורוס, ארבע מאות שנה אחר כך)

הצי של קסרקסס

• מפקדים: קסרקסס, צופה מהחוף, אריאביגנס, אחי המלך, שנהרג, ארטמיסיה מהליקרנסוס, עם 5 ספינות
• כוחות: 1,207 טרירמות (אייסכילוס והרודוטוס); בערך 600–800 (אומדן מודרני)
• אבדות: אין מספר; כבדות (הרודוטוס); יותר מ־200 ספינות, נוסף על אלה שנלכדו (דיודורוס)

פיניקים, מצרים, קפריסאים, קיליקים, ויוונים מיוניה ומהאיים.

התוצאה: ניצחון יווני. הצי הפרסי מגורש מהמצר באבדות כבדות, ובתוך ימים מתחיל קסרקסס לצעוד הביתה.

הרודוטוס סופר 1,207 ספינות פרסיות בתחילת המסע, וטוען שבעלי ברית חדשים מילאו את מקומן של מאות הספינות שאבדו מאז בסערות; מעטים מההיסטוריונים מאמינים לו.

הקרב בסלמיס

סוף ספטמבר 480 לפנה״ס, מהלילה שלפני ועד אחר הצהריים

הלילה לפני הקרב: הצי היווני שרוי על החוף במפרצי סלמיס, והפרסים, שמאמינים להודעתו של סיקינוס, חותרים מפלרון אל המצר שבין סלמיס לחוף אטיקה. על הכף: הצי היווני ומסעו של קסרקסס ביוון.

שחזור מקובל אחד, לפי הרודוטוס 8.76–95 ואייסכילוס, ״הפרסים״ 353–471, ולפי המחקרים של נ. ג. ל. המונד (1956), ו. ק. פריצ׳ט (1959), ג׳. פ. לייזנבי (1993) ובארי שטראוס (2004). קו החוף הוא של היום, בלי המילוי של הנמלים המודרניים; פני הים היו נמוכים מעט יותר ב־480 לפנה״ס.

במחלוקת: אם הפרסים נכנסו למצר בלילה או עם שחר; לאן פנו הקווים; לאן הלכו הקורינתים; אם שייטת מצרית חסמה את המעבר המערבי מסביב לאי (רק דיודורוס מספר על כך); והיכן ישב קסרקסס. מספר הספינות בכל שייטת, המיקומים ומספר השורות משוערים.

שלבי הקרב

• המצור הלילי לילה. הספינות היווניות משוכות על חופי המפרצים של סלמיס. הפרסים, שהאמינו להודעה של סיקינוס, חותרים מפלרון, סוגרים את יציאות המצר ומנחיתים חיל רגלים על פסיטליה. לפני עלות השחר חומק אריסטידס מאייגינה: היוונים מכותרים.
• שחר: הפרסים חותרים פנימה עם אור ראשון שרים היוונים את הפאיאן ויוצאים לים. השייטות הפרסיות חותרות אל תוך המצר לאורך חוף אטיקה, הפיניקים בראש, וקסרקסס צופה מאייגלאוס. הקורינתים מפליגים צפונה במעבר הצר: בורחים, כך טענו אחר כך האתונאים, או שנשלחו לשמור עליו.
• חתירה לאחור, ואז הנגיחה הראשונה הרודוטוס מספר שבתחילה חתרו היוונים לאחור, לעבר החוף; אם מפחד או כתחבולה למשוך את הפרסים פנימה, הוא אינו אומר. אז פרץ קדימה רב־חובל אתונאי, אמייניאס מפלנה, ונגח בספינה פרסית; בני אייגינה טענו שהמכה הראשונה הייתה שלהם. כל הקו הלך אחריו.
• הדוחק במצר במים הצרים פעל היתרון המספרי של הפרסים נגדם. ספינות מהשורה הראשונה שניסו לסגת התנגשו בספינות שדחקו מאחור, להוטות להצטיין לעיני המלך. היוונים, כותב הרודוטוס, נלחמו ״בסדר ובמערך״; האתונאים הדפו את הפיניקים אל חוף אטיקה. איפשהו בתוך המהומה נמלטה ארטמיסיה כשנגחה בספינה של בעלות בריתה.
• מנוסה, ופסיטליה אחר הצהריים כבר נמלטו הספינות הפרסיות לעבר פלרון, ובני אייגינה ארבו בפתח המצר כדי ללכוד אותן. אריסטידס העביר הופליטים אתונאים אל פסיטליה, והם הרגו כל פרסי שהיה על האי. קודם לכן, בקרב הימי, נהרג גם אחיו של קסרקסס, אריאביגנס, אחד ממפקדי הצי.

האסטרטגיה

• הצי היווני: היוונים מכותרים, ובאור הראשון הם שרים את הפאיאן ויוצאים לים. הרודוטוס אינו אומר אם חתירתם לאחור אל החוף היא פחד או תחבולה למשוך את הפרסים פנימה. ואז נוגח אמייניאס מפלנה, והקו כולו הולך אחריו.
• הצי של קסרקסס: הפרסים מאמינים להודעתו של סיקינוס, ולכן חותרים מפלרון, סוגרים את יציאות המצר ומנחיתים חיל רגלים על פסיטליה, כדי לחסום את היוונים. עם האור הם חותרים פנימה לאורך חוף אטיקה, והפיניקים בראש. כנראה הם סומכים על עוצמת המספר.

מה הכריע: ההכרעה באה במצר הצר, שבו מספר הספינות הפרסיות פעל נגדם: ספינות שניסו לסגת נתקעו בספינות שדחקו מאחור. אחר כך ארבו בני אייגינה בפתח המצר כדי ללכוד את הנמלטים, ובפסיטליה נהרגו כל הפרסים.

מקור: מחזה של לוחם ותיק

״קדימה, בני הלאס! שחררו את ארץ מולדתכם, שחררו את ילדיכם, את נשותיכם, את מקדשי אלי אבותיכם ואת קברי אבותיכם. עכשיו על הכול אתם נלחמים.״

״…כשהמון ספינותינו נדחס במצר, ואיש לא יכול היה להושיט עזרה לרעהו…״

אייסכילוס לחם במרתון, וכנראה גם בסלמיס. שמונה שנים אחר כך העלה את הקרב על הבמה, מפי שליח פרסי שמספר עליו לאמו של קסרקסס. רבים מהצופים חתרו בעצמם במצר.

• על מה אפשר לסמוך במקור הזה? זה התיאור היחיד ששרד מאדם שחי בזמן הקרב, והוא נכתב לאנשים שהיו שם. פרטים שהקהל הכיר, כמו המצור הלילי, המזמור עם שחר והדוחק במצר, קשה להמציא.
• מי חסר? כל השמות היווניים. אין תמיסטוקלס, אין ספרטה, אין קורינתוס. אולי מחזה באתונה הדמוקרטית נמנע מלהפוך אדם אחד לגיבור; אולי הטרגדיה רצתה שהאלים, לא המצביאים, ישפילו את קסרקסס על יהירותו.

מקור: המלכה שנגחה בספינה של בעלות בריתה

״כי המלך (כך מספרים) ראה אותה מסתערת על הספינה בעודו צופה בקרב, ואחד העומדים לידו אמר: ׳אדוני, הרואה אתה את ארטמיסיה, כמה היטב היא נלחמת, ואיך הטביעה ספינת אויב?⁠׳ … קסרקסס, כך מסופר, אמר: ׳הגברים שלי נעשו נשים, והנשים שלי גברים.׳ אלה היו דבריו, כך אומרים.״

ארטמיסיה, מלכת הליקרנסוס שבקריה, עירו של הרודוטוס עצמו, נלחמה לצד קסרקסס עם חמש ספינות, אף שלפי הרודוטוס רק היא יעצה לו לא להילחם בים. כשספינה אתונאית רדפה אחריה, נמלטה בכך שנגחה בספינה של בעלות בריתה, ספינה מקלינדוס.

• איך הרודוטוס מראה שאינו בטוח? ״כך מספרים״, ״כך מסופר״, ״כך אומרים״: הוא אינו יכול לאשר מה נאמר על הגבעה. ואם נגחה בכוונה או במקרה? על כך הוא מודה: ״איני יכול לומר״. ומאחר שנולד בעירה, סיפורה הגיע אליו כגאווה מקומית וכרכילות מקומית.
• על איזו הנחה נשענת האמירה המפורסמת של המלך? שאומץ שייך לגברים: העוקץ שבדבריו תלוי בציפייה שנשים יהיו חלשות. וארטמיסיה שרדה: היא יעצה לקסרקסס לשוב הביתה, והוא שלח אותה להביא את בניו למבטחים באפסוס. הסרט ״300: עלייתה של אימפריה״ מ־2014, שבו היא נהרגת בקרב, הוא בדיה.

שנת פלטאה

סתיו 480 לפנה״ס

המלך חוזר הביתה

לקסרקסס עוד היה צבא עצום, אבל הים כבר לא היה בשליטתו. הרודוטוס כותב שחשש לגשרים שלו בהלספונטוס, ומתאר אותו ״מוכה בהלה״; היסטוריונים בני זמננו מוסיפים סיבות נוספות: החורף המתקרב, המחסור במזון והסכנה למרד ביוניה. בן דודו ומצביאו, מרדוניוס, הציע להישאר: ״לא בדברים העשויים עץ תלוי הכול, אלא באנשים ובסוסים.״

וכך צעד המלך חזרה לאסיה, ומרדוניוס חרף בתסליה עם חיילים מובחרים: 300,000 לפי ספירת הרודוטוס, הרבה פחות במציאות. לפני המערכה הבאה שלח שליח לאתונה: אלכסנדר הראשון, מלך מוקדון, שליט כפוף לפרס וידיד ותיק של האתונאים.

נקודת החלטה

אתם אזרחים באספת העם של אתונה.

חורף 480/479 לפנה״ס

העיר שלכם חרבה, ומשפחותיכם חיות כפליטים. עכשיו מביא אלכסנדר ממוקדון את הצעתו של מרדוניוס. המלך ימחל על הכול. תוכלו לשמור על אדמתכם, לקחת אדמה נוספת היכן שתרצו, לחיות לפי חוקיכם, והוא יבנה מחדש את המקדשים ששרף, אם רק תהיו בעלי בריתו.

אלכסנדר מוסיף אזהרה: אתונה עומדת בדיוק בנתיבה של המלחמה. שליחי ספרטה, שנמצאים כאן, מפצירים בכם לסרב, אבל ספרטה עצמה נשארת מאחורי חומת האיסתמוס. הצבא של מרדוניוס לא הובס, והוא ישוב עד הקיץ.

מה אתם עונים?

• לקבל, ולהיות בעלי ברית של המלך, כמו תבאי ותסליה העיר שלכם תיבנה מחדש ותינצל מפלישה נוספת. אבל הצי האתונאי יפליג בשירות פרס, ואז, כפי שהזהיר אחר כך איש מטגאה את הספרטנים, שום חומה על האיסתמוס לא תציל את הפלופונסוס. יוון הייתה כנראה הופכת לפלך פרסי.
• לסרב בלי היסוס אתם שומרים אמונים ליוונים האחרים, ואטיקה תותקף שוב. משפחותיכם ייאלצו לברוח בפעם השנייה, והיבול שלכם יאבד.
• לסרב, אבל לנצל את ההצעה כדי לאלץ את ספרטה לצאת צפונה ספרטה חוששת יותר מכול שאתונה תחליף צד. לחץ חזק עשוי להביא צבא ספרטני צפונה, אבל גם להשאיר משקעים של טינה בין שתי הערים.
• למשוך זמן ולהמשיך לדבר תרוויחו זמן, אבל שני הצדדים יתחילו לחשוד בכם. מרדוניוס עלול לתקוף בכל זאת, וספרטה עלולה להחליט שלא כדאי להגן עליכם.

מה קרה בפועל

לסרב בלי היסוס

אתונה סירבה. לאלכסנדר אמרו האתונאים: ״כל עוד השמש הולכת בדרך שבה היא הולכת עכשיו, לא נכרות ברית עם קסרקסס.״ לספרטנים הסבירו מדוע: בגלל המקדשים השרופים, ובגלל ״קרבת הדם והלשון של כל היוונים, המקדשים והקורבנות המשותפים לנו, ודמיון דרכי חיינו״.

בקיץ 479 כבש מרדוניוס שוב את אתונה, והאתונאים ברחו פעם נוספת לסלמיס; חבר מועצה שהציע לשמוע הצעה פרסית שנייה נרגם למוות. ספרטה השתהתה עשרה ימים, בזמן חג, ולפי חשדו של הרודוטוס גם מפני שחומת האיסתמוס כמעט הושלמה. רק כשהאתונאים איימו לכרות שלום משלהם יצאו הספרטנים: 5,000 ספרטיאטים, ועם כל אחד שבעה הלוטים. הרודוטוס, שהעריץ את אתונה, רואה בכך את שעתה היפה. בראש הספרטנים עמד העוצר פאוסניאס, אחיינו של לאונידס (לא פאוסניאס הגאוגרף, שכתב מדריך ליוון שש מאות שנה אחריו), והמפגש עם מרדוניוס יהיה למרגלות פלטאה, העיר הקטנה שעמדה לצד אתונה במרתון.

פאוסניאס מספרטה

העוצר הספרטני שזכה ב״ניצחון המפואר ביותר״ בפלטאה, ואחר כך נפל מגדולתו והורעב למוות במקדש בעירו.

• נולד: תאריך לא ידוע, ספרטה, למשפחת המלוכה האגיאדית; אחיינו של לאונידס
• נפטר: בערך 470 לפנה״ס (שנוי במחלוקת), ספרטה, במקדש אתנה של בית הנחושת, הורעב למוות, אחרי שהואשם בקשר עם פרס
• ניצחונות: פלטאה, 479 לפנה״ס; ביזנטיון, נכבשה ב־478 לפנה״ס
• כישלונות: איבד את אמון בעלות הברית, 478 לפנה״ס; הואשם בקשר עם פרס ועם ההלוטים

״…זה מעשה שהולם ברברים יותר מיוונים, ואנחנו רואים בו דבר מגונה אפילו אצל ברברים.״

פלטאה: מי מול מי

אוגוסט 479 לפנה״ס (המרת התאריך אינה ודאית)

עמק האסופוס למרגלות הר קיתירון, בבויאוטיה

בעלות הברית היווניות

• מפקדים: פאוסניאס מספרטה, אריסטידס, בראש האתונאים
• כוחות: 38,700 הופליטים; 110,000 עם הלוחמים הקלים (הרודוטוס); מספר ההופליטים מקובל; הכוח כולו אולי 60,000–110,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: 159 אזרחים: 91 ספרטנים, 16 טגאים, 52 אתונאים (הרודוטוס); 1,360 (פלוטרכוס)

הרודוטוס סופר רק אזרחים מלאים, ומשמיט את 600 המגארים והפליאסים שלפי עדותו שלו נהרגו.

הצבא של מרדוניוס

• מפקדים: מרדוניוס, שנהרג, ארטבזוס
• כוחות: 300,000 (הרודוטוס); בערך 70,000–120,000, עם בעלי הברית היוונים (אומדן מודרני)
• אבדות: ״בקושי שלושת אלפים״ שרדו מ־260,000 (הרודוטוס); לא ידוע, אבל כבד מאוד (אומדן מודרני)

תבאים ויוונים אחרים לצד פרס

• מפקדים: אטגינוס וטימגנידס מתבאי
• כוחות: בערך 50,000 (הרודוטוס, כהשערה)
• אבדות: 300 מטובי התבאים (הרודוטוס)

התוצאה: ניצחון יווני מכריע. מרדוניוס נהרג, מחנהו נכבש בסערה, ושום צבא פרסי לא פלש עוד ליבשת יוון.

את ההופליטים היוונים מונה הרודוטוס עיר אחר עיר, כאילו מרשימות גיוס, ולכן היסטוריונים סומכים על המספר הזה הרבה יותר מאשר על המספרים הפרסיים שלו.

נקודת החלטה

אתם פאוסניאס, עוצר ספרטה ומפקד הצבא היווני.

קיץ 479 לפנה״ס, אחרי אחד־עשר ימים על גדות האסופוס

כבר יותר מעשרה ימים עומדים הצבאות זה מול זה משני עברי הנהר, ובשני המחנות סימני הקורבנות אוסרים לתקוף. קשתים פרסים רכובים מטרידים את הקו שלכם כל יום. הם לכדו במעבר שמאחוריכם שיירה של 500 בהמות משא, והיום זיהמו וסתמו את מעיין גרגפיה, מקור המים שלכם.

אמש רכב אלכסנדר ממוקדון בסתר אל עמדות המשמר של האתונאים ומסר: למרדוניוס חסר מזון, והוא מתכוון לתקוף. בעלי בריתכם צמאים ורעבים: המשרתים ששלחתם להביא מזון נחסמו במעברים.

מה אתם מורים?

• להחזיק בקו ולהחזיק מעמד: גם לפרסים חסר מזון צמא פועל מהר יותר מרעב. בלי מים ואספקה הצבא שלכם כנראה היה מתחיל להתפרק בתוך ימים, והפרשים הפרסים היו ממשיכים לשחוק אותו.
• לחצות את האסופוס ולתקוף, למרות סימני הקורבנות הייתם נלחמים במישור הפתוח, שבו הפרשים הפרסים חזקים ביותר, ובניגוד לסימני הקורבנות, שאנשיכם מתייחסים אליהם ברצינות. אולי זה בדיוק מה שמרדוניוס קיווה לו.
• לסגת בלילה אל ״האי״, כשני קילומטרים לאחור, שם יש מים ומחסה מסוים תגיעו למים ותפתחו מחדש את קו האספקה. אבל להזיז בחושך צבא של עשרות אלפים זה מסוכן: יחידות עלולות לטעות בדרך, ועם שחר אתם עלולים להיתפס באמצע התנועה.
• לסגת מעבר להר קיתירון אל האיסתמוס הצבא יהיה מוגן בינתיים, אבל אתונה ופלטאה יופקרו שוב, והאתונאים עלולים לכרות שלום עם פרס. הברית כנראה הייתה מתפרקת.

מה קרה בפועל

לסגת בלילה אל ״האי״, כשני קילומטרים לאחור, שם יש מים ומחסה מסוים

המועצה בחרה ב״אי״, אבל הלילה השתבש. כוחות המרכז התרחקו יותר מדי, עד מקדש הרה שמחוץ לפלטאה. אמומפרטוס, מפקד פלוגה ספרטני, השליך אבן גדולה לרגלי פאוסניאס: זו, צעק, אבן ההצבעה שלו ״נגד בריחה מפני הזרים״. פאוסניאס יצא בלעדיו לאורך המורדות, והאתונאים ירדו אל המישור. עם הזריחה ראה מרדוניוס את היוונים מפוזרים, חשב שהם בורחים, והוביל את אנשיו אל מעבר לנהר.

המים והאספקה אילצו את התנועה; את הבלבול איש לא תכנן. הרודוטוס שמע את הסיפור מספרטנים ומאתונאים דור אחר כך, ואולי חידד גם את עקשנותו של אמומפרטוס וגם את ״בריחת״ המרכז. ההיסטוריון ג׳ורג׳ קוקוול קבע שההמתנה הארוכה של פאוסניאס הייתה רחוקה מלהיות מופתית. ובכל זאת, הבלבול הוא שפיתה את מרדוניוס לתקוף הופליטים ספרטנים בדיוק בסוג הקרב שבו היו במיטבם.

הקרב בפלטאה

קיץ 479 לפנה״ס: כעשרה ימים של תמרונים, לילה אחד ובוקר אחד

שני הצבאות עומדים זה מול זה משני צדי נהר האסופוס, אחרי עשרה ימים שבהם סימני הקורבנות אסרו לתקוף משני הצדדים. הפרשים הפרסיים משבשים את שיירות האספקה היווניות, ומעיין גרגפיה מזוהם, ולצד פרס עומדים גם התבאים. על הכף: עתידה של יוון.

שחזור אחד, לפי הרודוטוס 9.19–70, ולפי המחקרים הטופוגרפיים של ג. ב. גרנדי (1894) ושל ו. ק. פריצ׳ט (1957), ולפי ג׳. פ. לייזנבי (1993). רק נהר האסופוס, הר קיתירון ומקומה של פלטאה ודאיים; אריתראי ממוקמת במקומה המקובל, ליד אריתרס של היום.

מעיין גרגפיה, ״האי״, מקדש הרה, מקדש דמטר והמחנה הפרסי ממוקמים כאן לפי המרחקים שנותן הרודוטוס (סטדיון הוא כ־180 מטרים); חוקרים ממקמים אותם אחרת, ומתווכחים גם לאן פנה הקו היווני וכמה רחוק ״ברח״ המרכז. המיקומים והמספרים משוערים.

שלבי הקרב

• העמדה הראשונה: מסיסטיוס בתחילה התייצבו היוונים על המורדות מעל אריתראי, הרחק מהישג ידם של הפרשים הפרסים. מרדוניוס שלח נגדם את פרשיו בפיקוד מסיסטיוס. קשתים אתונאים פגעו בסוסו; שריון הזהב שלו, מספר הרודוטוס, עצר כל מכה, עד שאחת פגעה בעינו.
• עשרה ימים ליד האסופוס היוונים עברו מערבה, אל מים טובים יותר ליד מעיין גרגפיה, ושני הצבאות עמדו זה מול זה משני צדי הנהר. עשרה ימים אסרו סימני הקורבנות בשני המחנות לתקוף. הפרשים הפרסים פשטו על שיירות האספקה היווניות במעבר ההרים, ולבסוף זיהמו את המעיין.
• הנסיגה הלילית באותו לילה נסוגו היוונים לעבר ״האי״ שלפני פלטאה. כוחות המרכז התרחקו יותר מדי, עד מקדש הרה שליד העיר. אמומפרטוס סירב לזוז עד הבוקר, והספרטנים והטגאים יצאו בלעדיו לאורך המורדות. האתונאים ירדו אל המישור.
• מרדוניוס תוקף עם שחר ראה מרדוניוס שהקו היווני התפרק, ובטוח שהיוונים בורחים, הוביל את הפרסים בריצה אל מעבר לאסופוס. מאחורי חומת מגני נצרים המטירו חיצים על הספרטנים והטגאים, שחיכו לסימנים טובים בקורבנות. במישור תקפו התבאים את האתונאים.
• מרדוניוס נופל, המחנה נכבש הטגאים הסתערו ראשונים, ואחריהם הספרטנים. הפרסים, כותב הרודוטוס, לא נפלו מהם באומץ, ״אבל לא היה להם שריון״. כשהספרטני איימנסטוס הרג את מרדוניוס, הם נשברו ונסו אל מחנם, וארטבזוס הוביל את 40,000 אנשיו הרחק משם. המרכז היווני, שמיהר בלי סדר מכיוון מקדש הרה, הותקף בידי הפרשים התבאים, שקטלו 600 מגארים ופליאסים. אחר כך פרצו האתונאים את חומת העץ של המחנה; מעטים מאלה שבתוכו שרדו.

האסטרטגיה

• יוונים: היוונים עוברים למים טובים יותר ליד מעיין גרגפיה, ובלילה נסוגים אל ״האי״ שלפני פלטאה, שם יש מים ומחסה מסוים. הספרטנים מחכים לסימנים טובים בקורבנות לפני שיתקפו, ולכן נשארים במקומם גם תחת החצים.
• צבא פרס: מרדוניוס שולח את פרשיו לשבש את אספקת היוונים, כנראה כדי לדחוק אותם בלי קרב. כשנראה לו שהקו היווני מתפרק ושהם בורחים, הוא מוביל את הפרסים בריצה מעבר לאסופוס, והקשתים יורים מאחורי חומת מגני נצרים.
• יוונים לצד פרס: התבאים, בעלי בריתה של פרס, תוקפים את האתונאים במישור. פרשיהם פוגעים גם במרכז היווני, שממהר מכיוון מקדש הרה בבלבול.

מה הכריע: ההכרעה באה כשהספרטני איימנסטוס הרג את מרדוניוס, והטגאים והספרטנים הסתערו. הפרסים נשברו ונסו אל מחנם, שנכבש בסערה; לפי הרודוטוס לא היה לפרסים שריון.

אחרי הניצחון

באותו קיץ

מיקלה: המלחמה חוצה את הים

בזמן שפאוסניאס נלחם בפלטאה, צי יווני של 110 ספינות בפיקוד המלך הספרטני לאוטיכידס חצה את הים האגאי אל סאמוס. הצי הפרסי נמלט אל היבשה, למיקלה, משך את ספינותיו אל החוף והקיף אותן במחסום של אבנים וקורות עץ. היוונים נחתו וכבשו את המחנה בסערה; יוונֵי יוניה ששירתו עם הפרסים עברו צד, והספינות הועלו באש. סאמוס, כיוס, לסבוס ואיים נוספים הצטרפו לברית. המלחמה הפכה למלחמת שחרור של יוונֵי אסיה.

מקור: למי שייך הניצחון?

״…׳את המדי הביס פאוסניאס הגדול, / והקים את המצבה הזאת לכבוד פויבוס.׳ באותה עת מחקו הלקדמונים (הספרטנים) מיד את שתי השורות, וחקקו את שמות הערים שסייעו להפיל את הברברי…״

בעשירית משלל פלטאה הקדישו היוונים בדלפי חצובה מזהב על עמוד ברונזה של שלושה נחשים שזורים. על פיתולי הנחשים חרותים היום שמותיהן של 31 מדינות, תחת כותרת שפירושה ״אלה נלחמו במלחמה״.

• מי זוכה בתהילה על ניצחון? פאוסניאס שם את שמו על המנחה; ספרטה מחקה אותו ורשמה את הערים. גם אנדרטאות עוברות עריכה, והעריכה היא פוליטיקה: ספרטה כבר חששה מהמצביא החזק מדי שלה.
• מי ברשימה, ומי לא? ספרטה, אתונה וקורינתוס, וגם איים זעירים כמו טנוס, שנוספה בזכות הספינה האחת שערקה לפני סלמיס. חסרות תבאי, תסליה, ארגוס ורוב הערים היווניות, שנשארו ניטרליות או נלחמו לצד פרס.
• איך הגיע העמוד לאיסטנבול? הקיסר קונסטנטינוס לקח אותו לבירתו החדשה, קונסטנטינופול, לקשט את ההיפודרום. אנדרטת מלחמה הפכה לשלל של אימפריה מאוחרת.

מיתוס

כל יוון עמדה מאוחדת מול פרס.

האמת

על עמוד הנחשים רשומות רק 31 מדינות, מתוך עולם יווני של מאות ערים. תסליה, תבאי ורוב בויאוטיה עברו לצד הפרסי; ארגוס נשארה ניטרלית, ולפי הרודוטוס הבטיחה למרדוניוס לעכב את הספרטנים. בסלמיס חתרו יוונים מיוניה ומהאיים בצי של קסרקסס, ובפלטאה נלחמו יוונים בעוז לצד מרדוניוס. גם בעלות הברית רבו ביניהן: אתונה עם אייגינה, האתונאים עם הקורינתים.

הראיות

הרודוטוס 7.132, 7.148–152, 8.85, 9.31–32, 9.67; רשימת השמות על עמוד הנחשים.

אחרי פלטאה

• 478 לפנה״ס פאוסניאס כובש את ביזנטיון, אבל מתנהג בבעלות הברית כעריץ. ספרטה קוראת לו לשוב, ובעלות הברית מיוניה ומהאיים פונות לאתונה.
• 478/477 לפנה״ס הברית הדלית: אתונה עומדת בראש ברית שתמשיך להילחם בפרס. אריסטידס קובע את המס הראשון, 460 כיכרות כסף, והאוצר מוצב באי הקדוש דלוס.
• 472 לפנה״ס אייסכילוס מעלה את ״הפרסים״ באתונה. את ההפקה מממן פריקלס הצעיר.
• בערך 471 לפנה״ס האתונאים שולחים את תמיסטוקלס לגלות באוסטרקיזם. אלפי חרסים שעליהם שמו שרדו, מההצבעה הזאת ומקודמותיה.
• בערך 470 לפנה״ס פאוסניאס, שהואשם בקשר עם פרס ועם ההלוטים, מסתתר במקדש בספרטה. הדלתות נאטמות, ומוציאים אותו משם גווע ברעב, רגע לפני מותו.
• בערך 466 לפנה״ס קימון, בנו של מילטיאדס, משמיד צי וצבא פרסיים ליד נהר האורימדון באסיה הקטנה.
• 465 לפנה״ס קסרקסס נרצח בקשר בארמון. תמיסטוקלס, שנידון כבוגד, בורח לאסיה, ובנו של קסרקסס, ארתחשסתא, ממנה אותו בהמשך למושל מגנסיה.
• 454 לפנה״ס אוצר הברית עובר מדלוס לאתונה. הברית הפכה לאימפריה אתונאית.
• בערך 449 לפנה״ס הלחימה בין אתונה לפרס פוסקת, אולי בהסכם, ״שלום קליאס״, שעל עצם קיומו מתווכחים ההיסטוריונים עד היום.
• 330 לפנה״ס אלכסנדר מוקדון שורף את הארמון בפרספוליס, ומציג זאת כנקמה על המקדשים של אתונה.

מיתוס

תמיסטוקלס התאבד בשתיית דם פר, כדי שלא יצטרך להוביל צבא פרסי נגד יוון.

האמת

תוקידידס, שכתב כשעוד חיו אנשים שזכרו אותו, קובע ש״מחלה הייתה הסיבה האמיתית למותו״; הרעל היה רק סיפור. מעשיית דם הפר כבר הייתה בדיחה בקומדיה ״הפרשים״ של אריסטופנס מ־424 לפנה״ס, ופלוטרכוס, שש מאות שנה אחר כך, מביא אותה ״כפי שמספרים״. תמיסטוקלס מת בסביבות 459 לפנה״ס כמושל פעיל של מגנסיה, שהטביעה מטבעות בשמו.

הראיות

תוקידידס 1.138; אריסטופנס, ״הפרשים״ 83–84; פלוטרכוס, ״חיי תמיסטוקלס״ 31.

איזה קרב הציל את יוון?

האם סלמיס הייתה נקודת המפנה של המלחמה, או שהמלחמה הוכרעה ביבשה בפלטאה, או שפרס הפסידה בגלל טעויותיה שלה?

• בארי שטראוס, ״הקרב על סלמיס״ (2004) סלמיס הייתה נקודת המפנה. היא שברה את שליטתה של פרס בים, שלחה את קסרקסס הביתה עם חלק גדול מצבאו וסללה את הדרך לניצחון בפלטאה. האסטרטגיה של תמיסטוקלס והצי האתונאי עומדים במרכז הסיפור, כפי שחשב גם הרודוטוס.
• ויקטור דייוויס הנסון, ״טבח ותרבות״ (2001) הנסון רואה בסלמיס ניצחון של אזרחים חופשיים, רבים מהם חותרים עניים שנלחמו למען עירם ומשפחותיהם, על נתיניו של מלך. מבקרים כמו ג׳ון א. לין משיבים שאין ״דרך מערבית״ אחת להילחם. אחרים מזכירים שגם בצי של קסרקסס שירתו ימאים מקצועיים ומיומנים, פיניקים ויוונים ביניהם.
• ג׳ורג׳ קוקוול, ״המלחמות היווניות״ (2005) כוחה של פרס נשען תמיד על הצבא, לא על הצי: אחרי תרמופילאי היה המלך יכול לצעוד אל האיסתמוס, והצי נדרש בעיקר לאספקה. לדעתו לסלמיס לא הייתה השפעה על התוצאה; פרס הפסידה בגלל החלטותיה שלה, בעיקר הנסיגה מאטיקה וההחלטה של מרדוניוס לתקוף בפלטאה. ״בפלטאה, לא בסלמיס, אבדה הסטרפיה החדשה.״

האם המלחמה הוכרעה בים, ביבשה, או בהחלטות של פרס עצמה? ומזיכרונו של מי באה התשובה שבידינו? הרודוטוס שמע את רוב סיפורו מאתונאים, ואילו בשירו של סימונידס על פלטאה עומדים הספרטנים במרכז.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה הסכים אוריביאדס, בפעם הראשונה, להשאיר את הצי בסלמיס?

התשובה: הוא חשש שהאתונאים יפליגו, ובלי הספינות שלהם לא היה צי. נכון. תמיסטוקלס איים להפליג לסיריס שבאיטליה, והרודוטוס כותב שאוריביאדס נכנע בעיקר מפחד שהאתונאים יעזבו אותו.

שאלה לבדיקה

מה אמרה ההודעה של סיקינוס לפרסים?

התשובה: שהיוונים עומדים לברוח, ושאסור לתת להם להימלט. נכון. לפי הרודוטוס, ההודעה דחפה את הפרסים לחסום את יציאות המצר בלילה, וכך אילצה את היוונים להילחם במים הצרים.

שאלה לבדיקה

למה ״הפרסים״ של אייסכילוס הוא מקור חשוב על סלמיס, אף שזה מחזה?

התשובה: הוא הוצג שמונה שנים אחרי הקרב לפני קהל שרבים ממנו נלחמו בו, ולכן קשה היה להמציא בו את הפרטים העיקריים. נכון. אייסכילוס כנראה נלחם בעצמו, והצופים ידעו מה קרה. על המספרים ועל האלים כדאי לפקפק; על המצור הלילי ועל הדוחק במצר, פחות.

שאלה לבדיקה

איך מתייחסים היסטוריונים למספר של הרודוטוס, 1,207 ספינות פרסיות בסלמיס?

התשובה: כאל מספר גבוה מדי בהרבה: רוב האומדנים המודרניים לסלמיס הם 600 עד 800. נכון. המספר 1,207 נספר בתחילת המסע, וחלק מההיסטוריונים מקבלים אותו לאותו רגע, לפני הסערות. אבל אי אפשר היה להאכיל צי כזה על חוף אטיקה, ורובם מעריכים את הצי בסלמיס ב־600 עד 800: עדיין כפליים מהצי היווני.

שאלה לבדיקה

מה השתבש בנסיגה הלילית של היוונים בפלטאה?

התשובה: כוחות המרכז התרחקו יותר מדי, אמומפרטוס סירב לזוז, ועם שחר הצבא היה מפוזר. נכון. מרדוניוס ראה את הצבא המפוזר, חשב שהוא בורח, ותקף, והתקיפה הזאת היא שהביאה למפלתו.

שאלה לבדיקה

מה מלמד עמוד הנחשים על הברית היוונית?

התשובה: שרק כ־31 מדינות נלחמו, ושספרטה מחקה את ההתפארות של פאוסניאס כדי לרשום אותן. נכון. מתוך מאות ערים יווניות נלחמו רק מעטות, והאנדרטה עצמה נערכה מחדש כדי לחלק את התהילה.

מונחים

• טרירמה ספינת המלחמה העיקרית של היוונים במאה ה־5 לפנה״ס: אורכה כ־37 מטרים, כ־170 חותרים בשלושה מפלסים, ואיל ברונזה בחרטום.
• אַיִל ניגוח חרטום מצופה ברונזה בקו המים של ספינת מלחמה. ננעץ בדופן ספינת האויב כדי לפרוץ בה חור.
• הופליט חייל רגלי יווני, אזרח שקנה את נשקו בעצמו: מגן עגול גדול, חנית, קסדת ברונזה ומגיני שוקיים. ההופליטים נלחמו כתף אל כתף, בשורות צפופות שנקראו פלנקס.
• הלוט צמית בספרטה, קניין המדינה, שנאלץ לעבד את האדמה. אלפי הלוטים יצאו לפלטאה כלוחמים קלים וכמשרתים.
• אוסטרקיזם הצבעה באתונה להגלות אזרח בולט לעשר שנים, בלי משפט, בחריטת שמו על חרס (אוסטרקון).
• מדיזם ״הצטרפות למדים״: שיתוף פעולה יווני עם פרס. היוונים כינו את הפרסים פעמים רבות ״מדים״.
• אסטרטגוס אחד מעשרת המצביאים שאתונה בחרה מדי שנה. תמיסטוקלס היה אחד מהם ב־480 לפנה״ס.
• נווארכוס מפקד צי. בסלמיס פיקד הספרטני אוריביאדס על כל צי בעלות הברית, כי בעלות הברית סירבו לשרת תחת אתונאי.
• האיסתמוס האיסתמוס של קורינתוס: רצועת היבשה, ברוחב של כ־6 קילומטרים, שמחברת את הפלופונסוס לשאר יוון.
• פאיאן מזמור לאפולו שחיילים ומלחים יוונים שרו בצאתם לקרב.
• הברית הדלית הברית שאתונה הנהיגה מ־478/477 לפנה״ס כדי להמשיך להילחם בפרס, ואוצרה באי דלוס. עם הזמן הפכה לאימפריה של אתונה.
• סטרפ מושל של מחוז (סטרפיה) באימפריה הפרסית. במקרא התואר מופיע כ״אחשדרפן״.
• דריווש מלך פרס, אביו של קסרקסס. הצבא ששלח הובס במרתון.
• לאונידס מלך ספרטה, שנפל בתרמופילאי יחד עם הספרטנים שלו ואנשי תספיאי.
• תרמופילאי מעבר צר ביוון, שבו נפלו לאונידס והספרטנים שלו מול הצבא הפרסי.
• ארטמיסיון מקום ימי ביוון, שממנו עזב הצי היווני לפני הקרב בסלמיס.
• מרתון קרב שבו הביסה אתונה את צבא דריווש, לפני עשר שנים.
• הלספונטוס מיצר צר שמפריד בין אירופה לאסיה. קסרקסס חצה אותו על גשרי סירות.
• פסיטליה אי קטן במצר ליד סלמיס. הפרסים הנחיתו עליו חיילים בלילה שלפני הקרב.
• אייסכילוס מחזאי יווני מהעת העתיקה. לחם במרתון, ואולי גם בסלמיס, וכתב מחזה על הקרב.
• דיודורוס היסטוריון יווני שכתב ארבע מאות שנה אחרי הקרב, ומנפח את המספרים.
• תוקידידס היסטוריון יווני שחי באותן שנים וכתב כשעוד זכרו אנשים את האירועים.
• חומת העץ מילים מנבואה ממקדש דלפי. תמיסטוקלס פירש אותן כספינות, ואילו העניים באקרופוליס חשבו שהן מחסום עץ.
• עמוד הנחשים עמוד ברונזה בדלפי, עם שלושה נחשים שזורים. עליו רשומים שמות המדינות היווניות שנלחמו במלחמה.
• שבועת פלטאה שבועה פטריוטית של היוונים, שמיוחסת לקרב בפלטאה. היסטוריונים רבים חושבים שחוברה מאוחר.
• המלחמות הפרסיות המלחמות בין יוון לפרס, ובהן הקרבות במרתון, בתרמופילאי ובסלמיס.
• מיקלה מקום בחוף אסיה הקטנה, שבו הביסו היוונים את הצי הפרסי.
• מוקדון ממלכה בצפון יוון העתיקה, שמלכה היה כפוף לפרס.
• אריסטידס איש מדינה אתונאי, יריבו הוותיק של תמיסטוקלס. חזר מהגלות ובישר שהיוונים מוקפים.
• אדימנטוס מפקד הצי הקורינתי, שלגלג על תמיסטוקלס כשדיבר לפני תורו.
• אוריביאדס מפקד הצי היווני בסלמיס. הרודוטוס כותב שנכנע בעיקר כי חשש שהאתונאים יעזבו אותו.
• סיקינוס משרת שטיפל בילדיו של תמיסטוקלס. תמיסטוקלס שלח אותו בסירה אל המפקדים הפרסים.
• דלפי מקדש ביוון, שבו נתנה הנבואה תשובות לשואלים. יש בו גם עמוד הנחשים.
• ספרטיאט אזרח מלא של ספרטה, שהיה לוחם מאומן.
• האקרופוליס גבעה סלעית מבוצרת באתונה, שעליה עמדו המקדשים.

מקורות

• Herodotus, Histories 7.132–144, 8.40–144, 9.1–121, trans. A. D. Godley, Loeb Classical Library, vols. III (1922) and IV (1925)
• Aeschylus, Persians, trans. H. W. Smyth, Aeschylus vol. I (Loeb Classical Library, 1922)
• Thucydides, History of the Peloponnesian War 1.73–74, 1.89–138, trans. R. Crawley (1874)
• Plutarch, Themistocles and Aristides, trans. B. Perrin, Plutarch’s Lives vol. II (Loeb Classical Library, 1914)
• Diodorus Siculus, Library of History 11.1–37 and 12.4, trans. C. H. Oldfather (Loeb Classical Library, 1946)
• [Aristotle], Athenian Constitution 22–23; Aristophanes, Knights 83–84
• The Troezen Decree (SEG 22.274) and the Serpent Column, in R. Meiggs and D. Lewis, A Selection of Greek Historical Inscriptions (Oxford: Clarendon Press, 1969), nos. 23 and 27
• J. F. Lazenby, The Defence of Greece 490–479 BC (Warminster: Aris & Phillips, 1993)
• Barry Strauss, The Battle of Salamis: The Naval Encounter that Saved Greece — and Western Civilization (New York: Simon & Schuster, 2004)
• George Cawkwell, The Greek Wars: The Failure of Persia (Oxford: Oxford University Press, 2005)
• Peter Green, The Greco-Persian Wars (Berkeley: University of California Press, 1996)
• C. Hignett, Xerxes’ Invasion of Greece (Oxford: Clarendon Press, 1963)
• Paul Cartledge, After Thermopylae: The Oath of Plataea and the End of the Graeco-Persian Wars (New York: Oxford University Press, 2013)
• Paul Stephenson, The Serpent Column: A Cultural Biography (New York: Oxford University Press, 2016)
• J. S. Morrison, J. F. Coates and N. B. Rankov, The Athenian Trireme, 2nd edn (Cambridge: Cambridge University Press, 2000)
• Victor Davis Hanson, Carnage and Culture: Landmark Battles in the Rise of Western Power (New York: Doubleday, 2001)
• John A. Lynn, Battle: A History of Combat and Culture (Boulder: Westview Press, 2003)
• Russell Meiggs, The Athenian Empire (Oxford: Clarendon Press, 1972)
• G. B. Grundy, The Topography of the Battle of Plataea (London: John Murray, 1894)
• N. G. L. Hammond, ‘The Battle of Salamis’, Journal of Hellenic Studies 76 (1956), 32–54
• W. K. Pritchett, ‘New Light on Plataia’, American Journal of Archaeology 61 (1957), 9–28
• W. K. Pritchett, ‘Toward a Restudy of the Battle of Salamis’, American Journal of Archaeology 63 (1959), 251–262
• M. H. Jameson, ‘A Decree of Themistokles from Troizen’, Hesperia 29 (1960), 198–223
• C. Habicht, ‘Falsche Urkunden zur Geschichte Athens im Zeitalter der Perserkriege’, Hermes 89 (1961), 1–35
• M. Johansson, ‘The Inscription from Troizen: A Decree of Themistocles?’, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik 137 (2001), 69–92
• E. Badian, ‘The Peace of Callias’, Journal of Hellenic Studies 107 (1987), 1–39

קרדיט תמונות

• וילהלם פון קאולבך, ״הקרב בסלמיס״, בסביבות 1858: דמיון רומנטי שצויר כ־2,300 שנה אחרי הקרב. הפינקותק החדשה, מינכן. צילום: אוספי הציור של מדינת בוואריה (CC BY-SA 4.0) · Public domain · דף המקור
• הרמה (פסל עמוד) של תמיסטוקלס, העתק רומי של מקור יווני. מוזיאון אוסטיה, אוסטיה אנטיקה. צילום: Sailko · CC BY 3.0 · דף המקור
• הטרירמה המשוחזרת ״אולימפיאס״, פלאיו פלירו, 2019. צילום: ג׳ורג׳ א. קורונאיוס · George E. Koronaios · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• הצו מטרויזן (SEG 22.274), המאה ה־3 לפנה״ס. המוזיאון האפיגרפי, אתונה. צילום: Furius · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• ראש נחש מברונזה מעמוד הנחשים, 479/478 לפנה״ס (דיוקן של פאוסניאס לא שרד). המוזיאונים הארכאולוגיים של איסטנבול. צילום: Dosseman · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• עמוד הנחשים, ההיפודרום, איסטנבול. צילום: Gryffindor · Public domain · דף המקור