רוסיה, 1917: שתי מהפכות בשמונה חודשים

שני לוחות שנה, צאר אחד

שמונה חודשים, שתי מהפכות

שדרות נבסקי, הרחוב הראשי של פטרוגרד, אחר הצהריים של יולי 1917. קהל צועד לאורך הרחוב. ואז נשמע ירי, ואנשים משתטחים על המדרכה ומחפשים מחסה.

כבר באותה שנה עברה העיר הזאת מהפכה אחת. מה קרה בשמונה החודשים שביניהן, ומה באמת קרה בלילה שבו נכבש ארמון החורף?

רקע

שני לוחות שנה

13 ימים

רוסיה ב־1917 לא השתמשה בלוח השנה של מערב אירופה. היא שמרה על הלוח היוליאני, שהמערב החליף בלוח הגרגוריאני במאה ה־16. עד 1917 הלוח היוליאני פיגר ב־13 ימים, ולכן ה־23 בפברואר בפטרוגרד היה ה־8 במרץ בפריז או בלונדון.

היסטוריונים כותבים את התאריך הרוסי עם OS (הלוח הישן) ואת התאריך המערבי עם NS (הלוח החדש). השיעור הזה נותן את שניהם. כשספר כותב שהמהפכה התחילה ב״פברואר״, הכוונה לתאריך הישן. בשאר העולם היא התחילה במרץ.

רקע

מלחמה שלא נגמרה

מלחמת העולם הראשונה נמשכה כבר יותר משנתיים וחצי. צבא רוסיה לחם בגרמניה ובאוסטריה־הונגריה בחזית המזרחית וספג אבדות כבדות. בקיץ 1915 לקח הצאר ניקולאי השני על עצמו את הפיקוד העליון על הצבא, ורוב זמנו בילה במטה הצבא, רחוק מהבירה. מאז, כשדברים השתבשו בחזית, האחריות נפלה עליו ישירות.

בפטרוגרד החורף של 1917 היה קשה. בתורים ללחם עמדו נשים, והסבלנות אזלה. הקיסרית אלכסנדרה, שנולדה בגרמניה, נחשבה בעיני רבים לאישה שהשפיעה על הצאר יותר מדי, ושסמכה על גריגורי רספוטין, איש מסתורי שהשפעתו בחצר עוררה שערורייה.

רקע

הרצח של רספוטין

ב־30 בדצמבר 1916 לפי הלוח החדש (17 בדצמבר לפי הלוח הישן), לפנות בוקר, נרצח רספוטין בארמונו של הנסיך פליקס יוסופוב בפטרוגרד. המתנקשים היו אצילים: יוסופוב עצמו, הדוכס הגדול דמיטרי פאבלוביץ׳, והחבר בדומא מהימין ולדימיר פורישקביץ׳.

הרצח לא הרגיע את הבירה. הוא רק הראה עד כמה האמון בחצר נשחק.

פברואר: המון, חיילים ושני מוסדות

23 בפברואר לפי הלוח הישן

יום נשים, ואז עוד יום

8 במרץ NS

ב־23 בפברואר לפי הלוח הישן (8 במרץ לפי הלוח החדש), יום האישה הבינלאומי, יצאו נשים עובדות לשביתה ולרחובות בפטרוגרד. השביתה התפשטה במהירות. פועלים נוספים הצטרפו, ומחאה של יום אחד הפכה למחאה של העיר כולה.

ההיסטוריון לואיס סיגלבאום פותח את תיאורו במשפט הזה: ״המהפכה החלה ב־23 בפברואר (8 במרץ לפי הלוח החדש), כאשר נשים עובדות, שציינו את החג הסוציאליסטי…״

החיילים

החיל המצב מתהפך

בפטרוגרד חנה חיל מצב גדול, מלא גברים שגויסו למלחמה. ככל שההמונים גדלו, רוב חיל המצב מרד, והמרד התחיל בגדוד הוולינסקי. חלק מהחיילים הצטרפו לצועדים. הסדר בעיר התערער.

ב־27 בפברואר לפי הלוח הישן (12 במרץ לפי הלוח החדש) הוקם בעיר הסובייט של פטרוגרד, מועצה נבחרת של נציגי פועלים וחיילים מהמפעלים ומהצריפים. הדומא, הפרלמנט הרוסי שסמכויותיו היו מוגבלות, הקימה גם היא ועדה בעיר. עכשיו היו שני גופים שטענו שהם מדברים בשם המהפכה.

מקור: צו מס׳ 1 של הסובייט של פטרוגרד

כל סוגי הנשק, כלומר רובים, מקלעים, מכוניות משוריינות וכדומה, יועמדו לרשות ועדות החברות והגדודים ויהיו בשליטתן, ולא ימסרו בשום אופן לקצינים, גם לא לפי דרישתם.

בתפקיד ובתורנות ישמרו החיילים על משמעת צבאית קפדנית.

כל הפקודות של הוועדה הצבאית של הדומא הממלכתית יבוצעו, חוץ מאלה הסותרות את הפקודות והצווים של הסובייט של צירי הפועלים והחיילים.

הצו נכתב לפני שהוקמה הממשלה הזמנית, והופץ לחיילי חיל המצב בפטרוגרד. הוא קובע מחדש מי שולט בכוח הצבאי.

• למי הצו מיועד, ומי מאבד בעקבותיו את השליטה? הוא מיועד לחיילי חיל המצב. הקצינים מאבדים את השליטה בנשק, והוועדות של החיילים מקבלות אותה.
• מה הצו עדיין מבקש מהחיילים? משמעת צבאית קפדנית בתפקיד ובתורנות. הסובייט רצה סדר ולא אנרכיה, והצו אומר זאת במפורש.
• מי כתב אותו, ומה חסר בו? מנהיגי הסובייט בבירה. הצו מראה מה הם הורו, ולא איך הגדודים נהגו בפועל. כדי לדעת את זה צריך את הרישומים של הגדודים עצמם.

הצאר בפסקוב

2 במרץ לפי הלוח הישן

בקרון הקיסרי, בפסקוב

הצאר נמצא בפסקוב, בקרון הרכבת הקיסרי שלו, רחוק מהבירה. החדשות על המרד הגיעו אליו במברקים. נציגי הדומא הגיעו לפסקוב.

בפטרוגרד, בינתיים, הדומא והסובייט פועלים כשני מרכזי כוח נפרדים, וכל אחד מהם טוען שהוא מדבר בשם העם.

נקודת החלטה

אתם ניקולאי השני, קיסר כל הרוסים.

פסקוב, 2 במרץ 1917 לפי הלוח הישן, אחר הצהריים (15 במרץ לפי הלוח החדש).

בפטרוגרד מתנהל מרד. רוב חיל המצב מורד, וחלקו כבר הצטרף למורדים. הדומא והסובייט מנהלים את העיר, ואתם כבר לא שולטים בה.

מפקדי הצבא שולחים לכם מברקים, ונציגי הדומא נמצאים בפסקוב. בנכם אלכסיי הוא נער בן שתים־עשרה. לפי החוק, אחרי בנכם יורש הכס אחיכם מיכאל.

מה אתם עושים?

• לוותר על הכס בשמכם ובשם בנכם, ולהעביר את הירושה לאחיכם מיכאל. זה כנראה יסיים את המשבר בפסגה, אבל לא יקבע מי ישלוט ברוסיה. מיכאל יצטרך להכריע במדינה שמתפוררת, והמפלגות ימשיכו להתווכח על עתידה.
• לוותר על הכס בשמכם בלבד, ולהעביר אותו לבנכם אלכסיי תחת עוצר. נער בן שתים־עשרה לא יוכל לשלוט לבד, ולכן יהיה צורך בעוצר. סביר שהמאבק יתמקד בשאלה מי יהיה העוצר, ושהסובייט והממשלה ימשיכו לדחות את השלטון המלוכני.
• לסרב לוותר, ולהורות לכוחות נאמנים לחזור לפטרוגרד ולהחזיר את הסדר. חלק מהגדודים בבירה כבר נטו לצד המורדים, וכוחות נאמנים יצטרכו לבוא מרחוק. סביר שיפרצו קרבות ברחובות ומלחמת אזרחים. איש לא יכול לדעת כמה אנשים היו נהרגים.

מה קרה בפועל

לוותר על הכס בשמכם ובשם בנכם, ולהעביר את הירושה לאחיכם מיכאל.

הוא ויתר על הכס לעצמו ולבנו, והעביר את הירושה לאחיו מיכאל. המניפסט נחתם לפי הלוח הישן ב־2 במרץ בשעה 15:00. למחרת, ב־3 במרץ (16 במרץ לפי הלוח החדש), סירב מיכאל לקבל את הכס, אלא אם כן תחליט על כך האסיפה המכוננת, שתיבחר בעתיד. סירובו השאיר את צורת השלטון פתוחה.

המניפסט עצמו נותן נימוק: הוא פועל ״בהסכמה עם הדומא הממלכתית״, והוא לא רוצה להיפרד מבנו האהוב. ההיסטוריונים נחלקים בשאלה כמה הבחירה הייתה חופשית. יש המדגישים את הלחץ שהופעל עליו, ובהם נציגי הדומא שהגיעו לפסקוב. יש הרואים בה החלטה של אב שרצה לשמור את בנו לידו.

ניקולאי השני

קיסר רוסיה משנת 1894, אב לחמישה ילדים, שראה את עצמו אחראי ישירות לגורל המדינה.

• נולד: 1868, צארסקו סלו
• נפטר: 1918, יקטרינבורג, נורה יחד עם משפחתו בבית איפטייב, בלילה שבין 16 ל־17 ביולי לפי הלוח החדש.
• כישלונות: כסאו, במרץ 1917

״מתוך שלא רצינו להיפרד מבננו האהוב, אנו מעבירים את ירושתנו לאחינו.״

מקור: מניפסט ההסתלקות של ניקולאי השני

״לכן, בהסכמה עם הדומא הממלכתית, אנו סבורים שהטוב ביותר הוא לוותר על כס מדינת רוסיה.״

״מתוך שלא רצינו להיפרד מבננו האהוב, אנו מעבירים את ירושתנו לאחינו.״

״יעזור לרוסיה אלוהים הקדוש!״

הנוסח נכתב כדי להודיע על ההחלטה לארץ, והוא קצר. הוא מדבר על הדומא, על הבן ועל אלוהים.

• של מי ההחלטה, לפי המניפסט? של הקיסר עצמו, ״בהסכמה עם הדומא הממלכתית״. הוא מציג את המעשה כמעשה משותף עם הפרלמנט, וכך הוא נראה לו לגיטימי יותר.
• למה הקיסר נותן כסיבה את בנו? הוא כותב שאינו רוצה להיפרד ממנו. זו הסיבה האישית היחידה בטקסט. ההחלטה הפוליטית שמאחוריה היא שהכס עובר לאח ולא לנער.
• מה חסר במסמך? המלחמה, השביתות, החיילים והסובייט. מסמך רשמי כזה משמיט את הסיבות שאנשי הרחוב דיברו עליהן.

שני שלטונות ורכבת אחת

שלטון כפול

שני שלטונות באותה עיר

הממשלה החדשה נקראה הממשלה הזמנית. היא צמחה מתוך ועדת הדומא, והנסיך גאורגי לבוב עמד בראשה וכיהן גם כשר הפנים, והוא נבחר ב־2 במרץ לפי הלוח הישן (15 במרץ לפי הלוח החדש). אלכסנדר קרנסקי, עורך דין וסוציאליסט, קיבל את תיק המשפטים ב־3 במרץ לפי הלוח הישן (16 במרץ לפי הלוח החדש).

אבל הסובייט לא היה תחת שליטתה. צו מס׳ 1 קבע שפקודות הסובייט גוברות על פקודות הדומא. כך עמדו זה לצד זה שני שלטונות: הממשלה, שיש לה את הסמכות הרשמית, והסובייט, שיש לו את ההמונים, את המפעלים ואת הצריפים. ההיסטוריונים קוראים לזה שלטון כפול.

היהודים באימפריה

סוף תחום המושב

רוב יהודי האימפריה הרוסית חיו בתחום המושב, אזור במערב המדינה שבו הורשו לגור, ומחוצה לו הם היו כפופים להגבלות רבות. ההגבלות האלה נבנו במשך יותר ממאה שנה.

ב־20 במרץ לפי הלוח הישן (2 באפריל לפי הלוח החדש) 1917 הוציאה הממשלה הזמנית צו שביטל את ההגבלות הדתיות והלאומיות על היהודים, ובהן את תחום המושב.

ולדימיר איליץ׳ לנין

מנהיג הבולשביקים, שחי בחוץ לארץ רוב השנים מאז 1900, ושב לפטרוגרד ב־1917.

• נולד: 1870, סימבירסק
• נפטר: 1924, גורקי, ליד מוסקבה, לאחר סדרת שבצים.

״הסובייטים של צירי הפועלים הם הצורה היחידה האפשרית של ממשלה מהפכנית.״

3 באפריל לפי הלוח הישן

הגעה לתחנת פינלנד

16 באפריל NS

ב־3 באפריל לפי הלוח הישן (16 באפריל לפי הלוח החדש) 1917 הגיעה רכבת לתחנת פינלנד בפטרוגרד, והביאה את לנין הביתה. הוא בילה את שנות המלחמה בשווייץ. הדרך המעשית לחזור עברה דרך גרמניה, שהייתה במלחמה עם רוסיה, והשלטונות הגרמניים אפשרו לגולים לעבור.

מיתוס

לנין חזר ברכבת חתומה, במימון זהב גרמני, כדי להשתלט על המהפכה עבור גרמניה.

האמת

הרכבת אכן יצאה משווייץ, חצתה את גרמניה והגיעה לפטרוגרד ב־3 באפריל לפי הלוח הישן. אבל היא לא הייתה חתומה לכל אורכה: הנוסעים ירדו בפרנקפורט ללון. השלטונות הגרמניים נתנו לגולים לעבור, כי קיוו שרוסיה המהפכנית תלחם פחות. החלק הזה מתועד היטב. כמה כסף הגיע מגרמניה לבולשביקים, ועד כמה זה חשוב, נשאר שאלה פתוחה.

הראיות

הביקור בפרנקפורט מתואר במאמר של טד וידמר ב״ניו יורקר״ מ־20 באפריל 2017.

תזות אפריל

לקרוא את התזות

ארבעה ימים אחרי שהגיע פרסם לנין את תזות אפריל ב״פרבדה״ (7 באפריל לפי הלוח הישן, 20 באפריל לפי הלוח החדש). הן קראו לשלום דמוקרטי שלא ייכפה בכוח, לא לתמוך בממשלה הזמנית, ולהעביר את השלטון לסובייטים. בתזה השלישית הוא כתב: ״אין תמיכה בממשלה הזמנית; יש להבהיר את השקריות המוחלטת של כל הבטחותיה.״

הקו היה חד, ורוב המפלגות הסוציאליסטיות האחרות עדיין תמכו בממשלה. באפריל הבולשביקים עדיין היו מיעוט בסובייטים, ובפטרוגרד קיבלו רוב במדור הפועלים רק בספטמבר. הסיסמה ״כל השלטון לסובייטים״, שזכורה לרבים, אינה מופיעה בתזות. הקרוב אליה ביותר הוא התזה הרביעית, שקוראת להעביר את כל כוח המדינה לסובייטים של צירי הפועלים.

קיץ: התקפה וימי יולי

מאי 1917

שר המלחמה

במאי 1917 מונה אלכסנדר קרנסקי לשר המלחמה והצי בתוך הממשלה הזמנית (5 במאי לפי הלוח הישן, 18 במאי לפי הלוח החדש). הצבא היה עייף, המשמעת נחלשה, והוועדות של החיילים הרשו לעצמן לדון בפקודות. בעלי הברית בצרפת ובבריטניה רצו שרוסיה תתקוף שוב. השאלה הגדולה הייתה אם הצבא עדיין מסוגל להילחם.

נקודת החלטה

אתם אלכסנדר קרנסקי, שר המלחמה והצי.

פטרוגרד, יוני 1917 לפי הלוח הישן.

החיילים בחזית מותשים, וחלקם מדברים על שלום. הוועדות שלהם מערערות על פקודות, ובחלק מהגדודים הפקודות כמעט אינן מבוצעות. בעלי הברית מזכירים את ההלוואות ואת ההבטחות שניתנו לרוסיה, ומבקשים התקפה.

אם לא תתקפו, הצבא עלול להתפרק. ואם תציעו שלום, בעלי הברית עלולים לנטוש את רוסיה ולהשאיר אותה לבד מול גרמניה.

מה אתם עושים?

• לשגר התקפה, כדי להחזיר את המוראל ולשמור על בעלי הברית. אם ההתקפה תצליח, הממשלה תקבל זמן ואמון. אבל צבא מותש עלול להיכשל, לספוג אבדות כבדות, ולחזק את מי שרוצים שלום מיידי.
• להציע מיד שיחות שלום בלי התקפה, ולהשאיר את תנאי השלום לכנס. בעלי הברית היו כועסים, וההלוואות וההבטחות היו בסכנה. הסובייטים היו מברכים על כך, אבל מפקדי הצבא היו רואים בכך כניעה, והממשלה הייתה מאבדת את השליטה בחזית.
• להחזיק את העמדות בהגנה ולחכות, בלי תקיפה ובלי שלום. ההמתנה הייתה משאירה את בעלי הברית כועסים ואת החיילים חסרי מנוחה. כל שבוע היה מקשה יותר על הפיקוד, והשאלה על השלום הייתה חוזרת בכל מקרה.

מה קרה בפועל

לשגר התקפה, כדי להחזיר את המוראל ולשמור על בעלי הברית.

ההתקפה נפתחה ב־18 ביוני לפי הלוח הישן (1 ביולי לפי הלוח החדש). היא קרסה תוך שבועות, ומ־6 ביולי לפי הלוח הישן (19 ביולי לפי הלוח החדש) החלה נגד־מתקפה גרמנית. ההיסטוריונים לא מסכימים מתי בדיוק הסתיימה המבצע.

המטרה הייתה להראות שהממשלה עדיין יכולה לנצח. לקרנסקי היו סיבות טובות לחשוש מפירוק הצבא ומאובדן בעלי הברית. ההיסטוריונים נחלקים: יש הרואים בהתקפה את הניסיון האחרון של צבא מותש, ויש הרואים בה הימור שנכשל.

יולי 1917

ימי יולי

בתחילת יולי התפרץ הכעס בבירה. פועלים, חיילים ומלחים יצאו להפגנה מזוינת נגד הממשלה. הבולשביקים תמכו בהפגנה, אבל מידת ההובלה שלהם בה עדיין נתונה לוויכוח.

ימי יולי נמשכו מ־3 עד 7 ביולי לפי הלוח הישן (16 עד 20 ביולי לפי הלוח החדש). כוחות נאמנים לממשלה ירו בהמון בשדרות נבסקי, וההפגנה התפזרה. מספר ההרוגים לא ידוע בוודאות. באותו שבוע התפטר הנסיך לבוב, ב־7 ביולי לפי הלוח הישן (20 ביולי לפי הלוח החדש), וקרנסקי נעשה ראש הממשלה ב־8 ביולי לפי הלוח הישן (21 ביולי לפי הלוח החדש).

הממשלה הוציאה צו מעצר נגד לנין. הוא הסתתר בדירה של פועל, ואחר כך ברח לפינלנד.

הסתיו המוקדם: גנרל, סובייט והצבעה

אוגוסט

גנרל בדרך לבירה

בסוף אוגוסט לפי הלוח הישן הזיז מפקד הצבא העליון, הגנרל לברנטי קורנילוב, כוחות לעבר פטרוגרד. קרנסקי, שהיה כעת ראש הממשלה, קרא לתנועה הזאת מרד נגד הממשלה. השאלה הייתה מי יעצור את הגנרל, ובאילו כוחות.

בעיר עצמה התארגנו יחידות של פועלים מזוינים, ״המשמר האדום״. לא כל החיילים בבירה היו נאמנים לממשלה.

נקודת החלטה

אתם אלכסנדר קרנסקי, ראש הממשלה.

פטרוגרד, סוף אוגוסט 1917 לפי הלוח הישן.

הגנרל קורנילוב נמצא בדרך לבירה עם כוחות מאורגנים. הדחתם אותו והכרזתם עליו כעל מורד.

לא כל החיילים בפטרוגרד נאמנים לכם. הפועלים המזוינים ברחוב מוכנים להילחם נגד קורנילוב, אבל אינם נאמנים לכם בהכרח. הכוחות הנאמנים לכם בעיר מעטים.

מה אתם עושים?

• לחלק נשק לפועלי פטרוגרד, כדי לעצור את קורנילוב. הפועלים כנראה יעצרו את קורנילוב, אבל פועלים חמושים לא יצייתו לממשלה לתמיד. אתם מחזקים כוח מתחרה.
• לקבל את תנאי קורנילוב ולהפקיד בידיו את הגנת הבירה. הגנרל אולי יחזיר סדר, אבל כנראה ירצה יד חופשית נגד הסובייטים. המפלגות הסוציאליסטיות יפנו נגדכם, ואתם תישארו תלויים בגנרל.
• לא לעשות דבר, ולקוות שהמשבר ייפתר מעצמו. כוחות קורנילוב עלולים להגיע לעיר לפני שתקבלו החלטה. ההמתנה תחליט בשבילכם, לכאן או לכאן.

מה קרה בפועל

לחלק נשק לפועלי פטרוגרד, כדי לעצור את קורנילוב.

קרנסקי הדיח את קורנילוב מתפקידו ב־27 באוגוסט לפי הלוח הישן (10 בספטמבר לפי הלוח החדש), והמשבר נמשך מ־28 עד 31 באוגוסט לפי הלוח הישן (10 עד 13 בספטמבר לפי הלוח החדש). הנשק חולק לפועלים בעיר. מי נתן את הפקודה הזאת לא ברור: יש שמייחסים אותה לקרנסקי עצמו, ויש שמייחסים אותה למועצת פטרוגרד. המרד של קורנילוב התפרק תוך ימים, והפופולריות של הבולשביקים בעיר זינקה.

מבין הכוחות בעיר, הפועלים המזוינים היו הנכונים ביותר לעמוד מול הגנרל. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים אם חלוקת הנשק הייתה הכרח, הימור מחושב, או שניהם.

ספטמבר

הסובייטים נוטים שמאלה

8 באוקטובר NS

אחרי המשבר הזה נטו הסובייטים שמאלה. ב־25 בספטמבר לפי הלוח הישן (8 באוקטובר לפי הלוח החדש) קיבלו הבולשביקים רוב במדור הפועלים של הסובייט של פטרוגרד, ואותו יום נבחר לאון טרוצקי ליושב ראש הסובייט.

מקור: לנין, ״הבולשביקים חייבים לקחת את השלטון״

הבולשביקים, לאחר שהשיגו רוב במועצות הפועלים והחיילים של שתי הבירות, יכולים ומוכרחים לקחת לידיהם את השלטון במדינה.

כשנשתלט על השלטון במוסקבה ובפטרוגרד בבת אחת, ננצח בוודאות ובלי ספק.

המכתב פורסם לראשונה ב־1921. לנין כתב אותו כטיעון פנימי למנהיגי המפלגה, לא כפנייה לציבור. הוא כתב אותו מפינלנד, כשהוא מסתתר מפני הממשלה.

• מה לנין טוען על הסובייטים של שתי הבירות? שיש לבולשביקים בהם רוב. זה הבסיס של הטיעון שלו. המכתב טוען את זה, אבל אינו מוכיח אותו.
• מי הקורא, ולמה זה חשוב? מנהיגי המפלגה. המכתב נכתב כדי להניע אותם, לא כדי לדבר אל ההמונים. קראו אותו כטיעון בתוך המפלגה.
• מה צריך לדעת לפני שסומכים על הטענה על הרוב? ראיות לרוב בכל עיר. לפטרוגרד אפשר לבדוק את ההצבעות, כמו בבחירת טרוצקי ב־8 באוקטובר. למוסקבה צריך רישומים משלה.

נקודת החלטה

אתם חברים בוועד המרכזי של הבולשביקים.

פטרוגרד, 10 באוקטובר לפי הלוח הישן (23 באוקטובר לפי הלוח החדש).

לנין כתב מפינלנד שהגיע הזמן לקחת את השלטון. לפי מכתבו, הרוב בסובייטים של שתי הבירות נמצא לצידכם. הממשלה חלשה, והכינוס של הקונגרס השני של הסובייטים והבחירות לאסיפה המכוננת עוד לפניכם.

יש חברים שחוששים מכישלון, ויש שמדברים על הזדמנות שאולי לא תחזור. ההחלטה נמצאת בידיכם.

איך אתם מצביעים?

• בעד התקוממות מזוינת עכשיו, בשם הסובייטים. הסיכוי בבירה טוב, בזכות הסובייטים וחיל המצב. אבל המפלגה עלולה להתפצל, ואם ההתקוממות תיכשל, הדרך לדיכוי תהיה פתוחה.
• בעד להמתין לכינוס הקונגרס השני של הסובייטים, ולהעביר לו את השלטון. הקונגרס יכול לאשר שלטון משותף עם מפלגות סוציאליסטיות אחרות. הבולשביקים היו נשארים שותפים, לא שליטים, והמהפכה הייתה נדחית.
• בעד להמתין לאסיפה המכוננת, ולהשאיר את השאלה לבחירות. הבחירות עלולות לתת רוב לא ברור, והממשלה הזמנית תישאר בתפקידה לחודשים. הבולשביקים יהיו מיעוט בלי שלטון.

מה קרה בפועל

בעד התקוממות מזוינת עכשיו, בשם הסובייטים.

ההצבעה הסתיימה ברוב של 10 מול 2 בעד התקוממות מזוינת. זינובייב וקמנייב התנגדו והזהירו מפני אסון.

לנין טען שהרוב בסובייטים חייב לשמש עכשיו, לפני שהממשלה תתחזק או המפלגה תיחלש. זינובייב וקמנייב ראו בכך סיכון גדול. ההיסטוריונים מתווכחים עד היום כמה תמיכה עממית הייתה להתקוממות עצמה.

הלילה של 25 באוקטובר, ואחריו

25 באוקטובר לפי הלוח הישן

יריית האות

21:45

בערב 25 באוקטובר לפי הלוח הישן (7 בנובמבר לפי הלוח החדש), קרוב לשעה 21:45, ירתה הספינה ״אורורה״ מהנבה ירייה ריקה. לפי המסורת הרוסית, הירייה הייתה האות להסתערות. יחידות של הבולשביקים התקדמו אז לעבר ארמון החורף, שבו ישבה הממשלה הזמנית.

הארמון נכבש לפנות בוקר של 26 באוקטובר לפי הלוח הישן (8 בנובמבר לפי הלוח החדש). נפגעים היו מעטים מאוד. רוב השרים נעצרו. קרנסקי כבר עזב את העיר, בחיפוש אחר כוחות נאמנים.

מיתוס

הספינה ״אורורה״ הפגיזה את ארמון החורף, וההסתערות גבתה אלפי הרוגים.

האמת

הספינה ירתה ירייה ריקה, לא פגז, והארמון נכבש בלי אבדות גדולות. הסצנות המפורסמות של ההסתערות באות בחלקן מהסרט ״אוקטובר״ של סרגיי אייזנשטיין וגריגורי אלכסנדרוב, שנעשה ב־1927 והוקרן ב־1928. סצנות ההסתערות בסרט נשענו יותר על הפגנה מחודשת שנעשתה ב־1920 מאשר על הלילה עצמו.

הראיות

התיאורים המקובלים של הלילה מציינים את הירייה הריקה, ומתארים את ההסתערות כחסרת נפגעים במידה רבה. הסרט של אייזנשטיין והשחזור של 1920 יצרו את התמונה שרובנו מכירים.

מקור: שומרים אדומים בכיכר הארמון, לערך 1917

צילום שפורסם בספרו של אלברט ריס ויליאמס, ״דרך המהפכה הרוסית״ (1921), ונשמר בוויקימדיה קומונס (בערך 1917).

ויליאמס, סופר אמריקאי שהיה בפטרוגרד ב־1917, הזדהה עם המהפכה. התמונה מראה איך נראה ההמון החמוש, והספר שלו הוא מבטו של אוהד.

• מה התמונה מראה על הפועלים החמושים? גברים עם רובים צועדים בשורות תחת דגלים, בסדר טוב. זה מראה כוח וארגון, וכנראה זה מה שהצלם רצה להראות.
• איפה צולמה התמונה, ומה היא לא מראה? בכיכר הארמון, כשעמוד אלכסנדר נראה בפינה הימנית העליונה. התמונה מראה צעדה, ולא את ההסתערות או את פנים הארמון, שאותם מדמיינים המיתוסים.
• איך היא נשענת על עדות אחרת? ג׳ון ריד, סופר אמריקאי וסוציאליסט, כתב ספר עד בשם ״עשרת הימים שזעזעו את העולם״ (1919). עדים כאלה הם מקורות שימושיים, אבל נטייתם צריכה להילקח בחשבון. מבקרים קראו לספר של ריד מוטה.

אחרי

האסיפה שלא נמשכה

הממשלה הזמנית הבטיחה בחירות לאסיפה מכוננת, שתקבע את עתיד המדינה ואת מבנה השלטון. הבחירות נערכו ב־12 בנובמבר לפי הלוח הישן (25 בנובמבר לפי הלוח החדש) 1917. המפלגה הסוציאליסטית־המהפכנית קיבלה כ־38 עד 40 אחוזים מהקולות, והבולשביקים כ־23 עד 25 אחוזים. המקורות נבדלים זה מזה בפרטים, ולכן אנחנו נותנים טווחים.

האסיפה התכנסה בפטרוגרד ב־5 בינואר לפי הלוח הישן (18 בינואר לפי הלוח החדש) 1918. למחרת, ב־6 בינואר לפי הלוח הישן (19 בינואר לפי הלוח החדש), פיזרו אותה הבולשביקים. רוסיה עברה ללוח הגרגוריאני רק בפברואר 1918, ומכאן ואילך התאריכים בשיעור הם לפי הלוח החדש.

מה בא אחרי, בשני הלוחות

• 2 בנובמבר 1917 (לפי הלוח החדש) הצהרת בלפור: מכתב בריטי שמכיר ב״בית לאומי לעם היהודי״ בארץ ישראל. הוא מתוארך חמישה ימים לפני תפיסת השלטון בפטרוגרד.
• 7 בנובמבר 1917 (25 באוקטובר לפי הלוח הישן) ״אורורה״ יורה ירייה ריקה. הקונגרס השני של הסובייטים נפתח ונמשך עד ה־9 בנובמבר. לנין מציג לקונגרס את הצווים על שלום ועל קרקעות.
• 8 בנובמבר 1917 (26 באוקטובר לפי הלוח הישן) ארמון החורף נכבש לפנות בוקר. הממשלה הזמנית מפסיקה להתקיים.
• 25 בנובמבר 1917 (12 בנובמבר לפי הלוח הישן) בחירות לאסיפה המכוננת. הבולשביקים מקבלים כ־23 עד 25 אחוזים מהקולות.
• 18 בינואר 1918 (5 בינואר לפי הלוח הישן) האסיפה המכוננת מתכנסת בפטרוגרד.
• 19 בינואר 1918 (6 בינואר לפי הלוח הישן) הבולשביקים מפזרים את האסיפה.
• 3 במרץ 1918 (לפי הלוח החדש) רוסיה הסובייטית חותמת על שלום נפרד עם גרמניה בברסט־ליטובסק.
• 16–17 ביולי 1918 (לפי הלוח החדש) הצאר לשעבר ומשפחתו נורים בבית איפטייב ביקטרינבורג.

הפיכה או מהפכה עממית?

האם אוקטובר 1917 היה הפיכה של מפלגה קטנה, או מהפכה עממית?

• ריצ׳רד פייפס, ״המהפכה הרוסית״ (1990) פייפס טוען שאוקטובר היה הפיכה במובן המודרני: קבוצה מאורגנת ומזוינת תפסה את השלטון בלי תמיכה המונית רחבה.
• אלכסנדר רבינוביץ׳, ״הבולשביקים עולים לשלטון״ (1976) רבינוביץ׳, שחקר לעומק את המהפכה בפטרוגרד, טוען שלבולשביקים הייתה תמיכה עממית רחבה, בזכות תוכנית פופולרית, סבילות לדעות שונות וארגון מבוזר. לכן, לפי טענתו, ההתקוממות לא הייתה רק מזימה של מיעוט.
• אורלנדו פייג׳ס, ״טרגדיה של עם״ (1996) פייג׳ס מבקר בחריפות את לנין ואת הבולשביקים. בראיון ב־1997 הגדיר את עצמו ״פרו־מנשביק במידה מתונה״, ולכן כדאי לקרוא את ביקורתו בזהירות.

האם הממשלה הזמנית הייתה נידונה מראש, או שבחירה אחרת בקיץ 1917 הייתה יכולה להציל אותה? אף אחד מהמקורות שקראנו אינו מכריע את השאלה.

שאלה לבדיקה

למה ההיסטוריונים כותבים לפברואר 1917 שני תאריכים?

התשובה: רוסיה השתמשה בלוח היוליאני, שפיגר ב־13 ימים אחרי המערב.. נכון. בשנת 1917 לוח השנה הרוסי פיגר ב־13 ימים, ולכן אותו יום קיבל שני תאריכים. אנחנו נותנים את שניהם, עם OS ו־NS.

שאלה לבדיקה

מה עשה צו מס׳ 1?

התשובה: הוא העביר נשק לוועדות החיילים, והעמיד את הסובייט מעל הדומא.. נכון. הצו הכניס את הנשק לשליטת הוועדות (ראו את הציטוטים בשלב הצו) והעמיד את פקודות הסובייט מעל פקודות הוועדה הצבאית של הדומא.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על רכבת לנין נתמכת בשיעור?

התשובה: היא חצתה את גרמניה, אבל הנוסעים ירדו בפרנקפורט ללון.. נכון. הביקור בפרנקפורט מתועד, ולכן הרכבת לא הייתה חתומה לכל אורכה, בניגוד למיתוס.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי כיבוש ארמון החורף?

התשובה: נכבש לפנות בוקר של 26 באוקטובר לפי הלוח הישן, עם מעט פצועים.. נכון. הארמון נכבש לפנות בוקר, בלי אבדות גדולות, כפי שמתארים המקורות המקובלים.

שאלה לבדיקה

מה החליטה הוועדה המרכזית ב־10 באוקטובר לפי הלוח הישן?

התשובה: לאשר התקוממות מזוינת, בעשר מול שניים, בשם הסובייטים.. נכון. ההצבעה הייתה 10 מול 2 בעד התקוממות מזוינת.

שאלה לבדיקה

מה הקשר בזמן בין הצהרת בלפור לבין תפיסת השלטון בפטרוגרד?

התשובה: המכתב מתוארך חמישה ימים לפני תפיסת השלטון.. נכון. המכתב מתוארך 2 בנובמבר 1917 לפי הלוח החדש, והתפיסה הייתה חמישה ימים אחריו, ב־7 בנובמבר לפי הלוח החדש.

מונחים

• הלוח היוליאני הלוח שבו השתמשה רוסיה עד פברואר 1918. ב־1917 הוא פיגר ב־13 ימים אחרי הלוח הגרגוריאני שבו השתמש המערב.
• סובייט מועצה נבחרת של נציגי פועלים, חיילים או איכרים. הסובייט של פטרוגרד, שהוקם ב־1917, היה החזק מביניהם.
• הדומא הפרלמנט הרוסי, שנוצר ב־1906 וסמכויותיו היו מוגבלות. ועדה שלו הקימה ב־1917 את הממשלה הזמנית הראשונה.
• בולשביק חבר באגף של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית שבראשו עמד לנין. השם ״בולשביקים״, כלומר הרוב, ניתן לאגף אחרי פיצול ב־1903. אחר כך נקראה המפלגה הקומוניסטית.
• מנשביק חבר באגף המתון של הסוציאל־דמוקרטים הרוסים, שהתנגד לתפיסת שלטון במהפכה. ב־1917 רבים מהם תמכו בממשלה הזמנית.
• הממשלה הזמנית הממשלה שנוצרה במרץ 1917 אחרי נפילת הצאר. בראשה עמד תחילה הנסיך לבוב, ואחר כך קרנסקי.
• שלטון כפול מצב שבו הממשלה והסובייטים טוענים שניהם לסמכות על אותה מדינה ועל אותה עיר.
• המשמר האדום יחידות של פועלים מזוינים, שהתארגנו בבתי החרושת ובאזורים של פטרוגרד ושל ערים נוספות ב־1917.
• האסיפה המכוננת גוף נבחר שאמור היה לקבוע את חוקת המדינה. הבחירות לו נערכו בנובמבר 1917, והבולשביקים פיזרו אותו בינואר 1918.
• תזות אפריל התוכנית של לנין מאפריל 1917: לא לתמוך בממשלה הזמנית, להעביר את השלטון לסובייטים, ולשאוף לשלום דמוקרטי.
• תחום המושב האזור במערב האימפריה הרוסית שבו הורשו רוב היהודים לגור. ההגבלות האלה בוטלו ב־1917.
• הוועד המרכזי הגוף המנהיג של מפלגה בין הכינוסים שלה. הוועד המרכזי של הבולשביקים החליט על ההתקוממות באוקטובר 1917.
• שדרות נבסקי הרחוב הראשי של פטרוגרד. בו נורה ההמון בימי יולי 1917.
• פטרוגרד השם הרוסי של סנט פטרבורג בתקופת המהפכה. באותם ימים הייתה זו הבירה של רוסיה.
• ארמון החורף ארמון הצארים בפטרוגרד. הממשלה הזמנית ישבה בו עד שנכבש.
• גריגורי רספוטין איש מסתורי שהשפיע על חצר הצאר. אצילים רצחו אותו בדצמבר 1916.
• הקיסרית אלכסנדרה אשתו של הצאר ניקולאי השני. נולדה בגרמניה, ורבים האמינו שסמכה על רספוטין יותר מדי.
• הגדוד הוולינסקי גדוד של חיל המצב בפטרוגרד. המרד של החיילים בעיר התחיל בו.
• פסקוב עיר ברוסיה, שבה היה הצאר כשנודע לו על המרד.
• תחנת פינלנד תחנת הרכבת בפטרוגרד שבה הגיע לנין מהגלות.
• הלוח הגרגוריאני לוח השנה שבו משתמשים במערב, שהחליף את הלוח היוליאני. רוסיה עברה אליו רק בפברואר 1918.
• פרבדה עיתון של הבולשביקים. לנין פרסם בו את תזות אפריל.
• גאורגי לבוב נסיך רוסי שעמד בראש הממשלה הזמנית בתחילת 1917. הוא התפטר ביולי.
• קתרין הגדולה קיסרית רוסיה. בימיה נוצר תחום המושב, שבו נאלצו היהודים לגור.
• לואיס סיגלבאום היסטוריון שכתב על המהפכה הרוסית. הוא פותח את תיאורו בנשים העובדות שיצאו לשביתה.
• צו מס׳ 1 פקודה שהוציא הסובייט של פטרוגרד לחיילים. היא קבעה שפקודות הסובייט גוברות על פקודות הדומא.
• הקונגרס השני של הסובייטים כינוס ארצי של נציגי הסובייטים מכל רוסיה. לנין כתב עליו במכתבו מפינלנד.
• הסוציאליסטים־המהפכנים מפלגה סוציאליסטית רוסית, שזכתה בכ־38 עד 40 אחוזים מהקולות בבחירות לאסיפה המכוננת.
• זינובייב מנהיג בולשביקי שהתנגד להתקוממות מזוינת והזהיר מפני אסון.
• אורורה ספינה של הצי הרוסי שעמדה על נהר הנבה. לפי המסורת, יריה ממנה הייתה האות להסתערות.
• הנבה נהר שזורם דרך פטרוגרד אל הים הבלטי.
• ימי יולי הפגנה מזוינת של פועלים, חיילים ומלחים נגד הממשלה, בתחילת יולי 1917. כוחות הממשלה ירו בהמון.
• החזית המזרחית קו הקרב בין רוסיה לגרמניה ולאוסטריה־הונגריה במלחמת העולם הראשונה.
• הלוח הישן (OS) התאריך לפי הלוח הישן (היוליאני), שבו השתמשה רוסיה עד פברואר 1918.
• הלוח החדש (NS) התאריך לפי הלוח החדש, הגרגוריאני, שבו משתמשים במערב.
• לאון טרוצקי מנהיג בולשביקי. נבחר ליושב ראש הסובייט של פטרוגרד באותו יום שבו הבולשביקים קיבלו בו רוב במדור הפועלים.

מקורות

• Order No. 1 of the Petrograd Soviet, 1 March OS (14 March NS) 1917; English text in An Illustrated History of the Great October Socialist Revolution (Moscow, 1988)
• Nicholas II, abdication manifesto, Pskov, 2 March OS (15 March NS) 1917; text in Frank Golder, Documents of Russian History 1914–1917 (New York, 1927), pp. 297–98
• Vladimir Lenin, “The Bolsheviks Must Assume Power” (written September 1917; first published 1921), Collected Works, vol. 26, trans. Yuri Sdobnikov and George Hanna
• Vladimir Lenin, “April Theses”, Pravda, 7 April 1917 OS; Collected Works, vol. 24, trans. Isaacs Bernard
• Balfour Declaration, letter of 2 November 1917
• Albert Rhys Williams, Through the Russian Revolution (New York, 1921)
• John Reed, Ten Days That Shook the World (New York: Boni & Liveright, 1919)
• Lewis Siegelbaum, “The February Revolution”, Seventeen Moments in Soviet History (Michigan State University)
• Ted Widmer, article in The New Yorker, 20 April 2017
• Richard Pipes, The Russian Revolution (New York: Knopf, 1990)
• Alexander Rabinowitch, The Bolsheviks Come to Power: The Revolution of 1917 in Petrograd (1976; new edition 2004)
• Orlando Figes, A People’s Tragedy: The Russian Revolution 1891–1924 (London, 1996)

קרדיט תמונות

• שדרות נבסקי, פטרוגרד, 4 ביולי 1917. צילום: ו. בולה, אוסף דיוויד קינג (טייט) · Public domain · דף המקור
• ניקולאי השני, 1917. ספריית הקונגרס, אוסף בין · Public domain · דף המקור
• ולדימיר לנין בפאה ובמגבעת, 11 באוגוסט 1917. צילום: ד״י לשצ׳נקו (1876–1937) · Public domain · דף המקור
• אלכסנדר קרנסקי, 1917. צילום: קרל בולה · Public domain · דף המקור
• הקרוזר ״אורורה״, סנקט פטרבורג, 2013. צילום: Perituss · CC0 · דף המקור
• שומרים אדומים לפני ארמון החורף, לערך 1917. פורסם בספרו של אלברט ריס ויליאמס, ״דרך המהפכה הרוסית״ (1921) · Public domain · דף המקור