צ׳ין שה־חואנג: הקיסר הראשון וצבא הטרקוטה

מלך בן שלוש־עשרה

באר, ומתחתיה צבא

במרץ 1974 חפרו איכרים באר קרוב לשיאן, בצפון־מערב סין. הם הוציאו מן האדמה שברים של חימר אפוי. מה שנמצא מתחתם היה צבא.

אלפי חיילים בגודל אדם עומדים בשורות תחת האדמה, כמו בשדה קרב. הם נבנו כדי לשמור על איש שמת. למה מלך צריך צבא גם אחרי מותו? ומי היה האיש הזה?

צ׳ין שה־חואנג

המלך שכבש את שש הממלכות היריבות, לקח את התואר קיסר, ונקבר עם צבא מחימר.

• נולד: בערך 259 לפנה״ס, האנדאן
• נפטר: –, –
• ניצחונות: שש הממלכות היריבות, 230–221 לפנה״ס
• כישלונות: השושלת שייסד נמשכה חמש־עשרה שנה בלבד

לפי הטקסט הוא לקח את תואר הקיסר, וכינה את עצמו הקיסר הראשון.

רקע

בנו של בן־ערובה

הילד נולד בהאנדאן, בירת ממלכת ג׳או, בערך ב־259 לפנה״ס. אביו היה נסיך מצ׳ין, שישב שם כבן־ערובה. בן־ערובה היה בן משפחה מלכותית שנשלח לחצר של ממלכה אחרת, כדי שהמשפחה שלו תשמור על השלום.

השיג׳י מספר על לידתו סיפור רכילותי. לפי הטקסט, הנסיך לקח לו פילגש של לו בווי, סוחר עשיר שעזר לו, והפילגש ילדה את הילד. היסטוריונים אינם לוקחים את הסיפור כעובדה. זו רכילות שהטקסט בחר לתעד, והיא מלמדת מה החצר הייתה מוכנה לומר.

מלך צעיר

מלך בגיל שלוש־עשרה

13

אביו מת, והטקסט אומר שהנער נעשה מלך צ׳ין בגיל שלוש־עשרה. שמו היה ג׳נג (政). לפי ספירת השיג׳י, זה קרה בשנת 246 לפנה״ס, התאריך המקובל. ספרים אחרים נותנים 245 או 247 לפנה״ס, ולכן השנה המדויקת אינה ודאית. כמעט כל התאריכים בשיעור הזה נשענים על השיג׳י לבדו. קראו את השנים כספירה הטובה ביותר, לא כוודאות.

מלך נער לא שלט לבד. הכוח היה בידי שריו ובידי לו בווי, הסוחר שהיה פטרונו של אביו ועתה ניהל את החצר.

מרד בארמון

מורד בארמון

238 לפנה״ס

בשנה התשיעית למלכותו, לפי הטקסט, מרד חצרן בשם לאו איי. הוא זכה לחסד אצל אמו של המלך, והשתמש בחסד הזה כדי לצבור כוח. אנשי המלך הביסו אותו. השיג׳י מזכיר עשרים מאנשיו שהוצאו להורג, ושכל משפחתו נכחדה, ושיותר מארבעת אלפים משפחות גורשו לשו, המקום שהוא היום סצ׳ואן.

אחר כך פונה הטקסט ללו בווי. המלך הדיח אותו מתפקידו בשנה שאחריה, ב־237 לפנה״ס. לו בווי מת ב־235 לפנה״ס, והטקסט אומר שנקבר בסתר. הנער, שהיה ילד בידי שריו, מנהל עכשיו את חצרו בעצמו.

צו הגירוש

אירוע

מרגל ליד התעלה

237 לפנה״ס

ב־237 לפנה״ס גילה החצר מרגל. ג׳נג גו, איש ממדינת האן, הגיע לצ׳ין כדי לבנות תעלת השקיה. הוא נחשף, והחצר נבהלה. בשירות המלך עבדו אנשים שנולדו מחוץ לצ׳ין: יועצים, מהנדסים ופקידים מששת הממלכות האחרות.

חלק מן החצרנים רצו להוציא כל זר מן החצר. הטקסט קורא להם ״אורחים״. המלך היה כבן עשרים ושתיים. השאלה הגיעה לשולחנו כצו: לגרש את כל האורחים מן החצר.

נקודת החלטה

אתם המלך ג׳נג, בן עשרים ושתיים, שליט צ׳ין.

צ׳ין, בערך 237 לפנה״ס

מרגל מהאן נתפס בזמן שבנה תעלה עבור המדינה. המחשבה הראשונה בחצר היא שאי אפשר לסמוך על זרים. רבים מן היועצים הטובים ביותר שלכם נולדו בממלכות אחרות.

השרים מציעים צו אחד: לגרש מן החצר כל מי שנולד מחוץ לצ׳ין. אתם צריכים להחליט לפני ששולחים את הצו.

מה אתם מחליטים?

• לגרש מן החצר כל מי שנולד מחוץ לצ׳ין, כפי שהשרים מציעים. כנראה החצר מאבדת יועצים ומהנדסים מנוסים. חלקם יעזבו לממלכות אחרות, והעבודות הציבוריות יאטו.
• להשאיר את כולם. מדינה שרוצה כישרון אינה יכולה לבחור לפי מקום הלידה. כנראה החצר שומרת על האנשים הטובים ביותר. אבל מרגל אמיתי עלול להישאר קרוב לשלטון, והיריבים ימשיכו להעלות את העניין.
• להשאיר את האנשים השימושיים, ולבדוק כל חשוד במרגלות אחד אחד. כנראה איטי והוגן יותר, אבל הוא דורש פקידים זהירים. החשד עלול להישאר בקרב החצרנים.

מה קרה בפועל

להשאיר את כולם. מדינה שרוצה כישרון אינה יכולה לבחור לפי מקום הלידה.

המלך הפסיק את הצו. הטקסט אומר במשפט אחד שהצו הופסק אחרי עתירה של לי סה, והמלך השאיר את היועצים הזרים. לי סה, שגם שמו היה ברשימה, עלה אחר כך לתפקיד שר המשפטים ואחר כך לקנצלר.

העתירה של לי סה, שמובאת בהמשך, היא ההסבר שהטקסט נותן. היא טוענת שמדינה גדולה מרוויחה מכך שהיא מקבלת אנשים מכל מקום. היסטוריונים מציינים שני דברים: הטיעון התאים לצורכי המדינה במומחים, והוא גם הגן על האיש שניסח אותו. את נימוקיו של המלך עצמו הטקסט אינו מתעד.

מקור: עתירה של שר נגד הצו

הר גדול אינו מסרב לאף אדמה, ונהר גדול אינו בוחר בין הנחלים. ארץ רחבה מניבה הרבה תבואה, מדינה גדולה מחזיקה הרבה אנשים, וצבא חזק מביא חיילים אמיצים. לכן, אומר לי סה, מלך שאינו דוחה איש הוא זה שמעשיו מאירים.

העתירה היא טיעונו של לי סה עצמו, שנכתב בזמן שגם שמו היה ברשימת הגירוש. היא הגיעה אלינו דרך השיג׳י של סימה צ׳יאן, שנכתב יותר ממאה שנה אחרי האירועים.

• מי כתב את זה, ומי שמר עליו? לי סה כתב אותו. סימה צ׳יאן, היסטוריון של החצר בתקופת האן, העתיק אותו לתוך השיג׳י יותר ממאה שנה מאוחר יותר. המילים הגיעו אלינו דרך שתי ידיים ופער זמן ארוך.
• מה העתירה רוצה שהמלך יאמין? שמלך מרוויח כשהוא מקבל אנשים מכל מקום, ושדחיית אנשים מחלישה את המדינה. תמונת ההר היא טיעון, לא סקירה של עובדות. היא נכתבה כדי לשכנע.
• מה העתירה משמיטה? את המרגל עצמו. היא מתווכחת על כישרון באופן כללי, ולא על האיש שנתפס. ולפי הסיפור, ללי סה היה אינטרס אישי: גם שמו היה ברשימת הגירוש.

שש הממלכות

כיבוש

שש ממלכות, אחת אחרי השנייה

221 לפנה״ס

במשך יותר ממאתיים שנה נלחמו זו בזו שבע המדינות של התקופה. צ׳ין, שבמערב, הייתה החזקה ביותר, ושליטיה שלטו לפי החוקים הקפדניים של הליגליזם. בין 230 ל־221 לפנה״ס כבשה את שש האחרות, אחת אחרי השנייה. השיג׳י מתאר כל כיבוש לפי שנת המלכות: ממלכת האן (לא שושלת האן המאוחרת) נפלה ב־230 לפנה״ס, ג׳או ב־228, ווי ב־225, צ׳ו בתחילת שנות ה־220, יאן ב־222 וצ׳י ב־221.

הערכים בשיג׳י קצרים: שורה או שתיים לכל ממלכה. הטקסט מציין את המלכים שנלכדו או את הממלכות שנכבשו, וממשיך הלאה.

מיתוס

הוא היה הראשון שאיחד את סין.

האמת

נכון בחלקו. השיג׳י אומר שבשנת 221 לפנה״ס הוא איחד לראשונה את הארץ כולה תחת שלטון אחד. אבל אם זה הופך אותו לראשון ש״איחד את סין״, תלוי במה שהמילה ״סין״ מציינת. ״סין״ היא שם מאוחר לאזור הזה, וההיסטוריונים חלוקים בשאלה עד כמה האימפריה של צ׳ין הייתה ״סין״. את הוויכוח נראה בפרק האחרון.

הראיות

השיג׳י, פרק 6, שנה 26 (221 לפנה״ס): נאמר שהוא איחד לראשונה את הארץ.

נקודת החלטה

אתם הקיסר הראשון של סין, שזה עתה כבש את הממלכה האחרונה.

שיין־יאנג, 221 לפנה״ס

מלך צ׳י נלכד, והארץ כולה נמצאת בידיכם. זו טריטוריה עצומה, וחלקים ממנה היו עד לא מזמן ממלכות עצמאיות עם שליטים משלהן.

היועץ הראשי שלכם, ואנג וואן, מציע לתת את הארצות החדשות לבניכם, כשליטים על אחוזות משלהם. שר המשפטים לי סה חולק עליו. עליכם להכריע.

מה אתם מחליטים לגבי הארצות החדשות?

• לתת אחוזות לבניכם, כשליטים שמנהלים ארצות משלהם. כנראה הבעיה הישנה תחזור. נסיכים עם צבא וזכויות מס עלולים להתכתש, כמו קרובי המשפחה בימי שושלת ז׳ואו כשהשלטון המרכזי נחלש.
• לחלק את האימפריה למחוזות, שינוהלו בידי פקידים שאתם ממנים ויכולים לזמן חזרה. כנראה מדינה שהמרכז יכול להנהיג. אבל פקידים רחוקים עלולים לעורר טינה, והמערכת דורשת חצר נאמנה כדי לתפקד.
• אחוזות לבניכם בלבד, ומחוזות לשאר הארץ. כנראה פשרה. היא שומרת על חלק מהכוח במשפחה, ומשאירה שאלה פתוחה לשלטון הבא.

מה קרה בפועל

לחלק את האימפריה למחוזות, שינוהלו בידי פקידים שאתם ממנים ויכולים לזמן חזרה.

הקיסר קיבל את דעתו של לי סה. לפי הטקסט חולקה האימפריה לשלושים ושישה מחוזות, ולכל מחוז היו מושל, קצין צבאי ומפקח, כולם ממונים מן המרכז. הבנים לא קיבלו אחוזות משלהם.

לי סה טען מן העבר של ימי שושלת ז׳ואו. מלכי ז׳ואו נתנו אדמות לקרובי משפחה רבים, אלה התרחקו זה מזה ונלחמו זה בזה, והמלך לא יכול היה לעצור אותם. היסטוריונים רואים בכך קריאה של העבר, שנבחרה כדי להתאים להווה.

תואר

הקיסר הראשון

221 לפנה״ס

לפי הטקסט הוא ויתר על התואר מלך, ולקח את התואר ״הואנגדי״, שאנחנו מתרגמים ל״קיסר״, והוסיף לו את המילה ״ראשון״ כדי לסמן את תחילת השושלת החדשה. בהכרזה כתובה, כפי שהטקסט מביא אותה, הוא מכנה את עצמו הקיסר הראשון.

התואר הזה מוסיף משקל לכל מה שבא אחריו. השושלת נשאה אותו, והוא קבע את המשמעות של השלטון המרכזי, אבל ההיסטוריונים מתווכחים על השאלה עד כמה התואר היה הכרזה ועד כמה הוא היה מציאות.

כתב אחד, ציר אחד

סטנדרטים

כתב אחד, מידה אחת

השיג׳י מונה בקצרה מה עשתה האימפריה החדשה. הכתב אוחד: כתב אחד לכל האימפריה. המידות והמשקלות קיבלו תקן אחד. ציר העגלות הוכן ברוחב אחד, כך שעגלות יכלו לנסוע באותן דרכים.

אלה היו שינויים מעשיים, וגם טענה: מדינה אחת, חוק אחד, דרך אחת לעשות דברים. היסטוריונים עדיין מתווכחים על המידה שבה בוצעו בכל מחוז. הטקסט מספר לנו מה החצר ביקשה.

שם וזמן

שחורי הראש

באותה שנה, לפי הטקסט, שונה שמם של בני העם ל״שחורי הראש״. תחילת השנה הועברה לחודש העשירי, והחצר קבעה שבגדים רשמיים, דגלים וסמלים יהיו שחורים.

דרכים וחומות

כבישים ישרים וחומות ארוכות

לפי הטקסט, בשנת 220 לפנה״ס הורה המלך לבנות כבישים מלכותיים רחבים, שבהם נסעו עגלות החצר. בשנת 213 לפנה״ס נבנו חומות לאורך הגבול הצפוני. מחבר מתקופת האן, שמצוטט בסוף הפרק בשיג׳י, מייחס את בנייתן לגנרל מנג טיאן.

מיתוס

חומת סין הגדולה נראית מן החלל.

האמת

לא תמיד. רוב החומה שהתיירים רואים נבנה מאות שנים אחר כך, בתקופת שושלת מינג (1368–1644). חומות צ׳ין היו רחוק יותר צפונה, בנויות בעיקר מאדמה ואבן, והתכלו עם הזמן. ממסלול נמוך החומה בדרך כלל אינה נראית לעין בלתי מזוינת, כפי שמסבירה כתבה של נאס״א משנת 2005. ב־2003 אמר יאנג ליווי, האסטרונאוט הסיני הראשון, שלא הצליח להבחין בה. יש אסטרונאוטים אמריקאים שאומרים שראו אותה ממסלול נמוך, ולכן השאלה אינה סגורה.

הראיות

נאס״א, כתבה משנת 2005 על חומת סין (עותק בארכיון). ואל ג׳זירה, 17 באוקטובר 2003, על דבריו של יאנג ליווי.

נקודת החלטה

אתם הקיסר הראשון, בשנת 213 לפנה״ס.

שיין־יאנג, בארמון, 213 לפנה״ס

בארמון מתקיים משתה. בין האורחים שבעים חכמים רשמיים, שמלמדים ומייעצים לכם וקוראים את הספרים הישנים. אחד מהם משבח את הרפורמות שלכם. אחר טוען שהשושלות הקודמות שלטו בהצלחה כשנתנו אחוזות לבניהם, ושאתם מסכנים את המדינה כשאתם מתעלמים מן העבר.

לי סה עונה: החכמים משתמשים בספרים ישנים כדי לבקר את ההווה, ומעוררים את העם. הוא מציע צו: ההיסטוריות של ממלכות אחרות, העותקים הפרטיים של ספרי השירה והמסמכים הקדומים ושל כתבי מאה האסכולות יושמדו. מי שמחזיק בהם יביא אותם לשלטונות תוך שלושים יום. ספרי רפואה, ניבוי ונטיעת עצים מותרים.

מה אתם מחליטים?

• לאשר את הצו של לי סה: לשרוף את ההיסטוריות של הממלכות האחרות ואת העותקים הפרטיים של הספרים הישנים, עם מועד אחרון. כנראה הספרים הישנים ייעלמו מידי הפרטים תוך חודש. חכמים שמצטטים את העבר יאבדו את קולם, וספריות החצר יהיו המקום היחיד לקרוא בהם.
• לצמצם את הצו: לשרוף רק ספרים שמבקרים את ההווה, ולשמור את הקלאסיקות בספריות רשמיות. כנראה יישרפו הספרים המסוכנים ביותר, והקלאסיקות ישרדו בידי המדינה. אבל מישהו צריך להחליט מה נחשב לביקורת, וההחלטה הזאת פתוחה לניצול לרעה.
• לדחות את הצו. להשאיר את הספרים, ולטפל בהפרות הסדר דרך בתי המשפט הרגילים. כנראה הלימוד הישן ישרוד בידי פרטיים. המבקרים יישארו, והחצר תמשיך להתמודד עם מחלוקות שאי אפשר לסיים בצו.

מה קרה בפועל

לאשר את הצו של לי סה: לשרוף את ההיסטוריות של הממלכות האחרות ואת העותקים הפרטיים של הספרים הישנים, עם מועד אחרון.

אישרתם. הטקסט רושם את תשובתכם במילה אחת, שפירושה אישור. לאנשים היו שלושים יום להביא את ספריהם לשריפה. ההיסטוריות של צ׳ין, וספרים על רפואה, ניבוי ונטיעת עצים, הוחרגו מן הצו. בשנה שלאחר מכן הוצאו להורג אנשים שעברו על האיסור, כפי שנראה בפרק הבא.

הטקסט נותן את נימוקיו של לי סה. חכמים שמשבחים את העבר מבקרים את ההווה, אומר לי סה, ומעוררים את העם לפקפק בחצר. היסטוריונים חלוקים בשאלה כמה הצו היה כלי לשליטה, וכמה פחד אמיתי שהלימוד הישן יפצל את האימפריה החדשה. שתי הקריאות מתאימות לטקסט, ואף אחת מהן אינה ניתנת להוכחה ממנו.

הבור וההר

שנה אחר כך

אנשים ששברו את האיסור

212 לפנה״ס

בשנה שלאחר מכן מספר השיג׳י שהחכמים הלשינו זה על זה. יותר מארבע מאות ושישים איש שעברו על האיסור הוצאו להורג בשיין־יאנג, כדי שכל האימפריה תדע ותיזהר.

הטקסט משתמש במילה אחת לתיאור ההוצאה להורג: ״קנג״ (阬). לעתים מתרגמים אותה ״נקברו בחיים״, אבל משמעותה המדויקת כאן שנויה במחלוקת. מה שחשוב לנו הוא המספר, המקום והמטרה שהטקסט נותן.

מקור: מה השיג׳י כותב על ההוצאות להורג של 212 לפנה״ס

החכמים הלשינו זה על זה. יותר מארבע מאות ושישים איש שעברו על האיסור הוצאו להורג בשיין־יאנג, בשיטה שהטקסט מכנה ״קנג״, כדי שכל האימפריה תדע ותיזהר.

סימה צ׳יאן כתב את זה יותר ממאה שנה אחרי האירועים. לפי מה שחוקרים מצאו, אף טקסט שנכתב לפני השיג׳י אינו מזכיר את ההוצאות להורג האלה.

• מי כתב את זה, ומה צריך לזכור לגביו? סימה צ׳יאן, היסטוריון של החצר בתקופת האן, יותר ממאה שנה מאוחר יותר. לשושלת האן הייתה סיבה משלה לבקר את צ׳ין, ולהיסטוריון שכתב אז הייתה סיבה להציג את צ׳ין כאכזרית.
• מה המילים אומרות על האנשים? הטקסט קורא להם ״תלמידים״ (ז׳ושנג, 諸生), ואינו מכנה אותם קונפוציאנים בקטע הזה. קונפוציוס מופיע רק בדבריו של פו סו, באותה רשומה: הוא מזהיר שכל החכמים האלה שוננים את תורתו של קונפוציוס ומקיימים אותה.
• מה חסר? רשימת שמות, עדות של אחד מהם או של משפחתו, ופרט כלשהו על הדרך שבה מתו. המספר מופיע יחד עם מטרה: לשמש אזהרה. כדאי לשאול מי ספר, ומי בדק.

עבודה

הארמון וההר

למעלה מ־700 אלף

הטקסט נותן מספרים נוספים. לארמון ולקבר בהר לי, הוא אומר, הועסקו למעלה משבע מאות אלף עובדי כפייה. מאוחר יותר, כשהקיסר נסע מזרחה ב־210 לפנה״ס, נשלחו לדבריו עוד שבע מאות אלף אל הר לי.

הטקסט אינו מציין כמה מהם מתו. הוא סופר את העובדים, לא את המתים. כל מספר של מתים יהיה הערכה, ואין בידינו ראיות מספיקות כדי לחשב אותה.

הקבר

קבר שנבנה כעולם

השיג׳י מתאר את הקבר כהעתק של העולם. לפי הטקסט, כספית זרמה כנהרות וכימים. הגבעה נשתלה בעצים ובעשבים כדי שתיראה כהר טבעי. גם מלכודות מתוארות: קשתות הוצבו כדי לירות בכל מי שיתקרב.

בשנת 2020 פרסמה קבוצת חוקרים מסין ומשוודיה מדידות של כספית באוויר שמעל הגבעה: שיא של כ־27 ננוגרם למטר מעוקב, לעומת רקע אזורי של כ־5 עד 10. לפי המחברים, הכספית עשויה לחלחל החוצה דרך סדקים במבנה. זו אינה הוכחה לנהרות שהטקסט מתאר.

מיתוס

הוא שרף את כל הספרים, וקבר 460 חכמים בחיים.

האמת

נכון בחלקו, והפרטים חשובים. השיג׳י רושם צו לשריפת ספרים ב־213 לפנה״ס, עם חריגים להיסטוריות של צ׳ין ולספרים מקצועיים, ועם מועד של שלושים יום. הוא רושם יותר מ־460 הוצאות להורג ב־212 לפנה״ס. היסטוריונים מפקפקים מי היו האנשים האלה וכיצד מתו. יש גם מי שמפקפק אם השריפה הרסה את הכול כפי שהסיפור מספר.

הראיות

חוקרים שבוחנים כתבים שנשתמרו מתקופת צ׳ין ושושלת האן המוקדמת מוצאים שהם מצטטים את הקלאסיקות. זה מרמז שהספרים שרדו, לפחות בחלקם (ראו את הוויכוח בפרק האחרון).

המוות בשא־צ׳יו

הדרך מזרחה

חיפוש אחר אליקסיר

210 לפנה״ס

בשנת 210 לפנה״ס נסע הקיסר מזרחה, אל החוף. השיג׳י אומר שחיפש תרופה לאריכות ימים, ושלח לים איש בשם שו פו לחפש אותה. שו פו חזר בידיים ריקות. הטקסט מדווח על כך בפשטות, ככישלון נוסף.

בין אנשי הדרך היו הקנצלר לי סה, וג׳או גאו, שניהל את עגלות הארמון ושמר על החותמות. גם הבן הצעיר של הקיסר, הו האי, היה עם החצר.

שא־צ׳יו

המוות בשא־צ׳יו

חודש שביעי

בחודש השביעי, לפי הטקסט, מת הקיסר בדרך, בשא־צ׳יו, על במה שטוחה. השיג׳י מדווח על כך בשורה קצרה, ואינו נותן את סיבת המוות.

נקודת החלטה

אתם לי סה, הקנצלר השמאלי, שנוסע עם הקיסר.

שא־צ׳יו, בחודש השביעי, 210 לפנה״ס

הקיסר מת, ורק מעטים סביב העגלה יודעים זאת. הכוח המרכזי של האימפריה נמצא רחוק מכאן. הבן הבכור, פו סו, נמצא בצפון לצד הגנרל מנג טיאן. הבן הצעיר, הו האי, נמצא כאן. גם ג׳או גאו, שמנהל את עגלות הארמון ושומר על החותמות, נמצא כאן.

לפי הטקסט, הקיסר חתם מכתב עבור פו סו, והמכתב עדיין לא הגיע אליו. מה שייעשה בשעות הקרובות יקבע מי יירש את הכס.

מה אתם מורים לעשות?

• להכריז על המוות עכשיו, ולשלוח את המכתב החתום כפי שנכתב, ולקרוא לפו סו לבירה. כנראה פו סו יגיע לבירה ויקח את הכס, כפי שאביו רצה. הו האי וג׳או גאו יאבדו את מעמדם, ולי סה ייקשר לקיסר החדש.
• להכריז על המוות ולתת לחצר לבחור את היורש בגלוי. כנראה מריבה גלויה בין הבנים והגנרלים, באימפריה שבקושי בת אחת־עשרה שנה. יריבים שחיכו לרגע הזה יפעלו.
• לשמור את המוות בסוד, ולתמוך בתוכניתו של ג׳או גאו לכתוב צו חדש בשם הקיסר. כנראה הו האי יעלה לכס, בעזרת החצר. פו סו ומנג טיאן יוסרו מכוח השלטון, ואתם תהיו קשורים לשליטים החדשים.

מה קרה בפועל

לשמור את המוות בסוד, ולתמוך בתוכניתו של ג׳או גאו לכתוב צו חדש בשם הקיסר.

בחרתם לשמור את המוות בסוד. הטקסט אומר שהשר הראשי הסתיר את המוות מחשש שבניו של הקיסר והאימפריה יקומו אם הדבר יתפרסם. ג׳או גאו והו האי כתבו אז צו חדש בשמו של הקיסר. הצו מינה את הו האי ליורש, ומכתב נוסף הורה לפו סו למות. מנג טיאן נכלא. המכתב החתום לפו סו הושמד.

הארון נסע בתוך עגלה סגורה. פקידים המשיכו לשלוח דוחות כאילו הקיסר חי, ועגלה עמוסה בדגים מלוחים הובלה לצד הארון כדי להסתיר את הריח.

הטקסט נותן את הסיבה: פחד מהבנים האחרים של הקיסר ומהמהומה שתפרוץ ברחבי האימפריה. היסטוריונים חלוקים במניעיו. ייתכן שהגן על המדינה מפני מלחמת ירושה, ייתכן שהגן על מעמדו, ואולי שניהם. המקורות אינם מתעדים את מחשבותיו, והם מראים אותו פועל לצד האנשים שהיו להם הכי הרבה מה להרוויח.

מקור: הצבא כפי שהוא שוכב באדמה

הבור הראשון של צבא הטרקוטה בלינטונג, תצלום של Jmhullot, 2015 (CC BY 3.0).

הצבא נמצא במרץ 1974 על ידי איכרים שחפרו באר בלינטונג, כ־1.5 ק״מ מן הגבעה. הגבעה עצמה טרם נחפרה.

• מה התמונה מראה, ומה היא לא מראה? שורות של דמויות בתוך בורות, חלקן עדיין בתוך האדמה וחלקן משוחזרות. היא אינה מראה את הגבעה שטרם נחפרה, ואי אפשר לתארך ממנה את הצבא או לזהות את יוצריו.
• מי יצר את הדמויות, ומתי? הדעה המקובלת היא שסדנאות של המדינה יצרו אותן, בשנים שבהן נבנה הקבר, מחלקים שנוצקו בתבניות, הורכבו ונשרפו. הפנים שונות זו מזו, דבר שמרמז על תבניות רבות ועל ידיים רבות. התמונה מראה את התוצאה, לא את התהליך.
• למה השיג׳י לא מתאר את הצבא? השיג׳י מתאר את הגבעה, את נהרות הכספית ואת המלכודות, אבל לא את הדמויות. שתיקה בטקסט אחד לא מוכיחה היעדר, אבל המקור הכתוב המרכזי אינו עוזר לנו כאן.

פו סו

בן שלא שאל שוב

המכתב המזויף הגיע לפו סו בגבול הצפוני. השיג׳י מספר שהוא בכה, ורצה להרוג את עצמו מיד. מנג טיאן הפציר בו לבקש שוב, ולוודא. פו סו ענה שאב שנתן לבנו צו מוות, אין על מה לבקש שוב. הוא התאבד.

מנג טיאן סירב למות, ונכלא. הטקסט במקטע הזה לא מוסיף על גורלו.

חמש שנים ואייל

החצר

אייל שנקרא סוס

הו האי עלה לכס כ״הקיסר השני״, שהטקסט מכנה ״אר שי״. הוא היה צעיר, והכוח האמיתי עבר לג׳או גאו. השיג׳י מספר על מבחן שג׳או גאו ערך לחצר. הוא הביא אייל אל הקיסר הצעיר וקרא לו סוס.

חלק מאנשי החצר הסכימו איתו. הטקסט אומר שאחר כך חששו מג׳או גאו.

מרד

חיילי המשמר קמים

209 לפנה״ס

בחודש השביעי של 209 לפנה״ס קמו חיילי משמר בהנהגתו של צ׳ן שנג. השיג׳י מתעד את המרד בשורה אחת. תוך שנים ספורות הפכה האימפריה למלחמה בין מורדים לחצר.

שימו לב לאופן שבו הטקסט מציג את העניין: מרד של חיילים בגבול, לא תנועה עממית. היסטוריונים שואלים עד כמה העבודה הכפויה, ההוצאות להורג ומשבר הירושה הסבירו את המהירות שבה התפשט המרד.

הנפילה

סופו של לי סה

208 או 207 לפנה״ס

לי סה שירת שני שליטים מאז צו הגירוש. הוא היה שר המשפטים ואחר כך קנצלר, ושמו נכלל ברשימה ב־237 לפנה״ס. עכשיו נשפט ונידון. השיג׳י אומר שהוצא להורג בפומבי בשיין־יאנג, ושגם בני משפחתו הוצאו להורג.

הטקסט נותן שתי שנים שונות למותו, בהפרש של שנה: 208 לפנה״ס בחלק אחד, ו־207 לפנה״ס בחלק אחר. השיג׳י אינו מיישב ביניהם.

הסוף

שיין־יאנג נופלת

206 לפנה״ס

בשנת 206 לפנה״ס נכנסו כוחות מורדים לשיין־יאנג, בהנהגתו של שיאנג יו, והעיר נבזזה. שושלת צ׳ין הגיעה לקיצה.

השיג׳י מציין, לקראת סוף הפרק על הקיסר הראשון, שחמש שנים אחר כך נקבעה הארץ תחת שושלת האן. התאריך המקובל לניצחון האן הוא 202 לפנה״ס.

מה בא אחר כך, לפי הסדר

• 210 לפנה״ס הקיסר מת בשא־צ׳יו. הו האי הופך לקיסר השני. פו סו מת, ומנג טיאן נכלא.
• 209 לפנה״ס חיילי המשמר בהנהגת צ׳ן שנג קמים במרד.
• 208 או 207 לפנה״ס לי סה מוצא להורג בפומבי בשיין־יאנג.
• 206 לפנה״ס כוחות בהנהגת שיאנג יו נכנסים לשיין־יאנג, והשושלת מסתיימת.
• 202 לפנה״ס שושלת האן מנצחת, כפי שהתאריך המקובל מציין. השליטים הבאים החזירו חלק מהארץ לנסיכים, מה שצ׳ין דחתה.

האם הקיסר הראשון ניסה לחסל את הלימוד הישן?

האם צו השריפה וההוצאות להורג נועדו באמת לחסל את הלימוד הישן, וכמה מן הסיפור אפשר לסמוך עליו?

• מרטין קרן (2010) כתבים שנכתבו בימי צ׳ין ובתחילת שושלת האן מצטטים את הקלאסיקות. אם הצו היה הורס את הספרים הישנים כולם, הציטוטים האלה לא היו שורדים. לפי גישה זו, הצו לא יכול היה להשמיד את הספרים בשלמותם.
• אולריך נייניגר (1983) סיפור החכמים שנקברו בחיים נוצר מאוחר יותר, כאגדה על קדושים הקונפוציאניים. לפי גישה זו, הפרטים נוספו עם הזמן, ולא כולם נשענים על עדויות מוקדמות.

עד כמה זה ויכוח על צ׳ין, ועד כמה על שושלת האן שכתבה את ההיסטוריה? והאם אפשר לדבר על ״סין״ אחת ב־221 לפנה״ס, כשהמילה והרעיון מאוחרים?

שאלה לבדיקה

מי היה ג׳נג גו, שחשיפתו הובילה לצו הגירוש של 237 לפנה״ס?

התשובה: איש מהאן, שנחשף כמרגל בעבודת התעלה.. נכון. הטקסט אומר שאיש מהאן, ג׳נג גו, בא לצ׳ין כמרגל ונחשף בזמן שבנה את התעלה.

שאלה לבדיקה

לכמה מחוזות חולקה האימפריה ברפורמה של 221 לפנה״ס?

התשובה: שלושים ושישה, בידי פקידים ממונים.. נכון. הטקסט אומר שהארץ חולקה לשלושים ושישה מחוזות, כל אחד עם מושל, קצין צבאי ומפקח.

שאלה לבדיקה

היכן ומתי מת הקיסר הראשון?

התשובה: בשא־צ׳יו, בחודש השביעי של 210 לפנה״ס.. נכון. הטקסט אומר שמת בשא־צ׳יו בחודש השביעי של 210 לפנה״ס, בזמן סיורו בארץ.

שאלה לבדיקה

מי היה פו סו, וכיצד מת?

התשובה: הבן הבכור, שהתאבד בעקבות צו מזויף.. נכון. לפי הטקסט, פו סו קיבל צו שנכתב בשם אביו בידי ג׳או גאו ולי סה, ושלא היה אמיתי, והתאבד.

שאלה לבדיקה

מי מצא את צבא הטרקוטה, ומתי?

התשובה: איכרים שחפרו באר קרוב לשיאן, ב־1974.. נכון. איכרים שחפרו באר קרוב לשיאן מצאו את החימר באביב 1974.

שאלה לבדיקה

מה השיג׳י אומר על יותר מ־460 האנשים שהוצאו להורג ב־212 לפנה״ס?

התשובה: הם היו אנשים ששברו את האיסור, והוצאו להורג כאזהרה.. נכון. הטקסט אומר שאנשים שעברו על האיסור, שהלשינו זה על זה, הוצאו להורג כדי לשמש אזהרה. עדיין מפקפקים מי הם היו.

מונחים

• צ׳ין מדינה במערב סין, שכבשה את שש הממלכות האחרות בין 230 ל־221 לפנה״ס. היא נתנה את שמה לשושלת צ׳ין (221–206 לפנה״ס).
• ליגליזם אסכולה פילוסופית שטענה שהמדינה צריכה לשלוט בחוקים ברורים, בתגמולים ובעונשים קפדניים, ולא בטקס או בנאמנות משפחתית. שליטי צ׳ין אימצו את רעיונותיה.
• מחוז חלוקה מנהלית של האימפריה, שבה שלטו פקידים שמינה המרכז: מושל, קצין צבאי ומפקח. תחת צ׳ין החליפו המחוזות את האחוזות התורשתיות.
• אחוזה מענק קרקע, בדרך כלל תורשתי, שבו שלט אדון על האנשים וגבה מס בשם המלך. האחוזה הייתה הדרך הישנה לשלוט בשטח גדול.
• עתירה מסמך רשמי ששלח פקיד לשליט, להצגת טיעון, אזהרה או האשמה. עתירה יכלה לשכנע, להזהיר או להאשים.
• חכם רשמי איש לומד ששירת בחצר כיועץ ומומחה לספרים הישנים. בשנת 213 לפנה״ס השתתפו במשתה שבעים חכמים רשמיים.
• שיג׳י ״רשומות של היסטוריון גדול״. כתב סימה צ׳יאן, היסטוריון של החצר בתקופת האן, יותר ממאה שנה אחרי האירועים שהוא מתאר.
• שושלת האן השושלת שבאה אחרי צ׳ין. התאריך המקובל לניצחונה הוא 202 לפנה״ס. אין לבלבל אותה עם ממלכת האן, אחת משש הממלכות שצ׳ין כבשה.
• חותם חותם מגולף ששימש להפיכת צו לרשמי. מי שהחזיק בחותמות המלוכה יכול היה להוציא פקודות בשם השליט.
• קונפוציאני תלמידו של קונפוציוס, שחי לפי המסורת בין 551 ל־479 לפנה״ס, או מי שהלך בדרכו. הוא הדגיש טקס, לימוד ונאמנות לעבר.
• קנצלר השר הבכיר ביותר בממשל, שניהל את הממשלה תחת השליט. לצ׳ין היו קנצלר שמאלי וקנצלר ימני.
• האנדאן בירת ממלכת ג׳או. שם נולד הנער, בנו של נסיך צ׳ין ששהה שם כבן ערובה.
• סצ׳ואן אזור בדרום־מערב סין, שנקרא אז שו. לפי השיג׳י גורשו לשם יותר מארבעת אלפים משפחות אחרי מרד לאו איי.
• שיין־יאנג בירת צ׳ין. שם הוצאו להורג אנשים שעברו על איסור הספרים, ושם הוצא להורג לי סה.
• הר לי ההר שבו נבנו ארמון הקיסר וקברו. לפי הטקסט עבדו בו עובדי כפייה רבים מאוד.
• שא־צ׳יו מקום בדרך, שבו מת הקיסר לפי הטקסט. השיג׳י אינו מציין את סיבת המוות.
• לינטונג אזור במרחק כ־1.5 ק״מ מגבעת הקבר. שם חפרו איכרים באר ומצאו בה את הצבא מחימר.
• בן ערובה בן משפחה מלכותית שנשלח לחצר של ממלכה אחרת, כדי שמשפחתו תשמור על השלום.
• הואנגדי התואר שקיבל הקיסר במקום 'מלך', ואנחנו מתרגמים אותו 'קיסר'.
• מאה האסכולות זרמי המחשבה הרבים של התקופה, כמו הקונפוציאנים והלגליסטים. הטקסט מזכיר את כתביהם בהקשר של שריפת הספרים.
• ספרי השירה קובץ שירים עתיק מסין. הטקסט מספר שהחצר רצתה לשרוף עותקים פרטיים שלו.
• עובדי כפייה אנשים שעובדים בכוח ובלי בחירה. לפי הטקסט, עבדו כאלה למעלה משבע מאות אלף בארמון ובקבר.
• כספית מתכת נוזלית בטמפרטורת החדר, ורעילה מאוד. הטקסט מתאר בקבר נהרות של כספית.
• שושלת מינג שושלת סינית שמלכה מאות שנים אחרי צ׳ין. רוב החומה שהתיירים רואים נבנתה בתקופתה.
• שיאנג יו מנהיג מורדים שכוחותיו נכנסו לשיין־יאנג ושדדו אותה. בכך הסתיימה שושלת צ׳ין.
• לו בווי סוחר עשיר שהיה פטרונו של אביו הנסיך, וניהל את החצר כשהמלך היה נער. הקיסר הדיח אותו מתפקידו, והוא נקבר בסתר אחרי מותו.
• לי סה שר המשפטים ואחר כך הקנצלר של צ׳ין. הוא הציע לשרוף ספרים, ובסוף הוצא להורג בפומבי.
• ואנג וואן היועץ הראשי של הקיסר, שהציע לתת את הארצות החדשות לבנים כאחוזות משלהם.
• מנג טיאן גנרל של צ׳ין בצפון. מקור מתקופת האן מייחס לו את בניית החומה. אחרי מות הקיסר הוא נכלא.
• יאנג ליווי האסטרונאוט הסיני הראשון. ב־2003 אמר שלא הצליח להבחין בחומה הסינית מן החלל.
• סימה צ׳יאן ההיסטוריון שכתב את השיג׳י, יותר ממאה שנה אחרי אירועי צ׳ין.
• שו פו איש שהקיסר שלח לים לחפש תרופה לאריכות ימים. הוא חזר בידיים ריקות.
• הו האי הבן הצעיר של הקיסר. אחרי מותו נעשה קיסר בעזרת ג׳או גאו.
• פו סו הבן הבכור של הקיסר, שהיה בגבול הצפוני. מכתב מזויף הורה לו למות, והוא התאבד.
• ג׳או גאו מנהל עגלות הארמון ושומר החותמות. אחרי מות הקיסר כתב בשמו צו שמינה את הו האי ליורש.
• לאו איי חצרן שמרד בשנה התשיעית למלכות הנער. הוא זכה לחסד אצל אמו של המלך, אבל אנשי המלך הביסו אותו.

מקורות

• Sima Qian, Shiji (Records of the Grand Historian), ch. 6, Basic Annals of the First Emperor. Chinese text on Wikisource.
• Sima Qian, Shiji, ch. 87, Biography of Li Si, including his memorial against the expulsion of foreigners. Chinese text on Wikisource.
• Martin Kern, “Early Chinese Literature: Beginnings through Western Han”, in Kang-i Sun Chang and Stephen Owen (eds), The Cambridge History of Chinese Literature, vol. 1 (Cambridge University Press, 2010).
• Ulrich Neininger (1983), “Burying the Scholars Alive: On the Origin of a Confucian Martyrs' Legend”, as cited in the Wikipedia article below; the essay itself was not read.
• Wikipedia, “Burning of books and burying of scholars”, which summarises the historians' arguments above.
• Al Jazeera, “China's spaceman shatters a myth”, 17 October 2003 (Yang Liwei's 2003 remarks).
• NASA, “China's Wall Less Great in View from Space” (feature dated 2005; archived copy).
• Guangyu Zhao, Weixing Zhang et al., “Mercury as a Geophysical Tracer Gas: Emissions from the Emperor Qin Tomb in Xi'an Studied by Laser Radar”, Scientific Reports 10 (2020).
• History.co.uk, “The Terracotta Army”.
• Hebrew Wikipedia, article on Qin Shi Huang (for the Hebrew spellings of names).

קרדיט תמונות

• גארי טוד, הבור הראשון, לינטונג, 2001. CC0. · CC0 · דף המקור
• צייר לא ידוע, העתק מן המאה ה־19 של דיוקן סיני משנת 1609. ויקישיתוף, נחלת הכלל. הסריקה מיוחסת שם ל־National Geographic. · Public domain · דף המקור
• Itsmine, מפת שושלת צ׳ין, סביב 210 לפנה״ס (2006). ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0. · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• Jmhullot, מבט על הבור הראשון, צבא הטרקוטה, 2015. ויקישיתוף, CC BY 3.0. · CC BY 3.0 · דף המקור