המלחמה הפונית הראשונה וחמלקרת ברקה

שתי מעצמות, מצר אחד

אילי ניגוח על קרקעית הים

בעומק שבעים עד תשעים מטרים, ליד האי לוואנצו שממערב לסיציליה, צוללנים ורובוטים תת־ימיים מוצאים שוב ושוב אילי ניגוח מברונזה, שעטפו פעם את חרטומיהן של ספינות מלחמה. מאז 2004 הועלו יותר מ־25 כאלה, ואיתם קסדות, חרבות ומאות כדים. כולם שקעו בבוקר אחד, ב־241 לפנה״ס.

הבוקר הזה הכריע מלחמה של 23 שנה בין רומא לקרתגו. כשפרצה, כמעט לא היו לרומא ספינות מלחמה, וקרתגו שלטה בים המערבי. רומא איבדה כ־700 ספינות גדולות, ובכל זאת ניצחה, ודווקא בים.

איך? ולמה המצביא הטוב ביותר של המלחמה, חמלקרת ברקה, שאיש לא הביס אותו בסיציליה, נאלץ לבקש שלום?

העד שלנו

היסטוריון אחד ושני ״אוהבים״

המקור העיקרי שלנו הוא פוליביוס, יווני שהובא לרומא כבן ערובה ב־167 לפנה״ס ונעשה ידיד של משפחת סקיפיו הגדולה. הוא כתב כמאה שנה אחרי המלחמה הזאת.

פוליביוס קרא שני כותבים שחיו בזמן המלחמה: פילינוס, יווני מסיציליה שצידד בקרתגו, ופאביוס פיקטור, סנאטור רומי. הוא לא סמך על אף אחד מהם: לדבריו הם נהגו ״כמו אוהבים״, וכל אחד ראה רק את מעלות הצד שלו. חיבור קרתגי על המלחמה לא שרד.

רקע

העיר החדשה

את קרתגו, ״קרת חדשת״ או ״העיר החדשה״, ייסדו מתיישבים מהעיר צור על חוף תוניסיה של היום, לפי המסורת ב־814 לפנה״ס. הרומאים קראו לאנשיה פיניקים, ״פואני״, ומכאן המילה ״פוני״. שפתם הייתה קרובה מאוד לעברית, ובכל שנה בחרו שני שופטים שעמדו בראש העיר.

ב־264 לפנה״ס שלטה קרתגו בחוף צפון אפריקה, במערב סיציליה ובסרדיניה, והצי שלה שלט בים המערבי. צבאותיה היו בעיקר שכירי חרב בפיקוד מצביאים קרתגים, ובית דין של 104 דיינים, ״המאה וארבעה״, פיקח עליהם מקרוב. אחדים מאלה שנכשלו נצלבו.

רקע

רומא מגיעה אל המצר

רומא סיימה זה עתה לכבוש את איטליה, כפי שראינו בשיעור הקודם, ושלטה בה עד מצר מסינה באמצעות בעלות ברית שהיו חייבות לספק לה חיילים. לבעלות בריתה היווניות היו ספינות; לרומא עצמה לא היה צי מלחמה של ממש.

שלושה קילומטרים מעבר למצר שכנה מסאנה. בסביבות 288 לפנה״ס השתלטו עליה שכירי חרב לשעבר מקמפניה, ורצחו או גירשו את גבריה. הם קראו לעצמם מאמרטינים, ״בני מארס״. עכשיו הביס אותם היירון, מלכה החדש של סירקוזה, והם חיפשו מגן.

נקודת החלטה

אתם אזרחים רומאים באספת העם.

רומא, 264 לפנה״ס

המאמרטינים התפצלו. סיעה אחת הכניסה חיל מצב קרתגי למצודת מסאנה; האחרת מבקשת את חסותה של רומא.

הסנאט אינו מוכן לאשר. לפני שש שנים ערפה רומא בפורום את ראשיהם של 300 מחייליה הקמפנים, כי עשו לרגיון בדיוק מה שעשו המאמרטינים למסאנה.

אבל הקונסולים מזהירים אתכם: אם קרתגו תחזיק במסאנה, היא תחזיק בגשר לאיטליה. הם מזכירים גם את השלל. אתם עייפים ממלחמות, והן הותירו אתכם עניים.

איך אתם מצביעים?

• לקבל את המאמרטינים תחת חסות רומא ולשלוח קונסול אל מעבר למצר רומא תקבל דריסת רגל בסיציליה ותרחיק את קרתגו מהמצר. אבל קשה להאמין שקרתגו וסירקוזה יקבלו זאת בשקט, ורומא מעולם לא נלחמה מחוץ לאיטליה, ובוודאי לא מול מעצמת ים.
• לסרב: רומא אינה יכולה להגן על אנשים כמו אלה שהענישה ברגיון רומא שומרת על שמה הטוב. קרתגו כנראה תשתלט על מסאנה, וספינותיה יעגנו שלושה קילומטרים מאיטליה; בעלות הברית בדרום יתהו אם רומא מסוגלת להגן עליהן.
• להשאיר את מסאנה לקרתגו, אם תתחייב בהסכם שלעולם לא תעבור לאיטליה אם קרתגו תסכים, אולי יישמר השלום שנים. אבל הכול תלוי במילה של קרתגו, ועל ההסכמים הישנים בין שתי הערים כבר מתווכחים.
• לחכות, ולתת לקרתגו ולהיירון להילחם על מסאנה בינתיים רומא אינה מסכנת דבר. אבל המנצח יחזיק במצר, והזמנה שנדחתה עלולה לא לחזור.

מה קרה בפועל

לקבל את המאמרטינים תחת חסות רומא ולשלוח קונסול אל מעבר למצר

העם הצביע בעד עזרה. המאמרטינים גירשו את המפקד הקרתגי, שקרתגו צלבה אחר כך; אחר כך חצה הקונסול אפיוס קלאודיוס את המצר בלילה. קרתגו והיירון חברו נגד רומא, ומריבה מקומית נעשתה למלחמה.

לפי פוליביוס, הסנאט סירב מבושה, והעם הצביע מפחד ומתאוות שלל. אבל המקור הרומי שלו, פאביוס פיקטור, היה סנאטור, ואולי גלגל את האשמה אל העם. וכנראה איש לא הצביע בעד מלחמה של 23 שנה: רומא חשבה שהיא כורתת ברית מוגבלת, וקרתגו שתוכל להפחיד אותה.

רומא יוצאת לים

261–260 לפנה״ס

צי בשישים יום

היירון החליף צד במהרה, וב־261 לפנה״ס בזזה רומא את אגריגנטום, העיר היוונית הגדולה של החוף הדרומי. אבל הצי הקרתגי פשט על חופי איטליה כרצונו. כדי לנצח, רומא הייתה חייבת להילחם בים.

אז היא בנתה 100 חמש־חתריות ו־20 טרירמות, שירדו למים, לפי סופרים מאוחרים, 60 יום אחרי שנכרתו העצים. החותרים התאמנו על ספסלים ביבשה. הדגם, כותב פוליביוס, היה ספינת מלחמה קרתגית שעלתה על שרטון במצר ב־264: ״בספינה הזאת השתמשו עתה כדגם, ובנו את כל הצי שלהם בתבניתה.״

מיתוס

לרומא לא הייתה מעולם ״אפילו סירה אחת״, והיא למדה לבנות ספינות מלחמה בכך שהעתיקה ספינה קרתגית אחת שעלתה על שרטון.

האמת

כך מספר פוליביוס. אבל רומא בחרה קציני ים כבר מ־311 לפנה״ס, ההסכמים שלה עם קרתגו קבעו לאן מותר לספינות רומיות להפליג, ופוליביוס עצמו כותב שב־264 שאלה רומא את ספינותיהן של בעלות בריתה היווניות. החידוש של 260 היה צי קרב ממלכתי של חמש־חתריות גדולות. ההעתקה עצמה כנראה אמיתית: רומא חזרה עליה ב־242.

הראיות

פוליביוס 1.20 ו־1.59; ליוויוס 9.30.4; פוליביוס 3.22–24; כריסטה שטיינבי, ״הצי של הרפובליקה הרומית״ (2007).

מקור: העורב, במילותיו של פוליביוס

״על החרטום ניצב עמוד עגול, גבוה כשבעה מטרים… סביבו הותקן גשר עשוי קרשים מסומרים, ברוחב כ־1.2 מטר ובאורך כ־11 מטרים… בקצהו חוזק כלי ברזל דמוי עלי, מחודד בקצהו האחד… בעזרת הגלגלת שבראש העמוד הרימו את העורבים והורידו אותם על סיפון האויב…״

פוליביוס מתאר את המתקן שהותקן לפני הקרב הימי הראשון של רומא, ב־260 לפנה״ס. בתרגום העברי הוסבו המידות למטרים: גשר באורך של אוטובוס.

• למה הופך המתקן את הקרב הימי? לקרב יבשה על קרשים: במילאי, כותב פוליביוס, ״ממש כמו קרב ביבשה״. רומא לא יכלה לחתור טוב יותר מקרתגו, ולכן שינתה את המשחק.
• שרטטו אותו לפי הטקסט. מה אי אפשר לצייר? כמה רחוק הסתובב, איך בדיוק הורם, ומה עשה גשר של 11 מטרים על החרטום לספינה בגלים. לכן השחזורים שונים זה מזה.

מילאי, 260 לפנה״ס

קרב יבשה בלב ים

השייטת הרומית הראשונה שיצאה לים, 17 ספינות בפיקוד הקונסול סקיפיו, נלכדה בליפרה, וסקיפיו נשבה; מאוחר יותר הסבירו את כינויו ״אסינה״, ״האתון״, כלעג על המחדל הזה, אולי בטעות. עמיתו גאיוס דואיליוס קיבל את הפיקוד על הצי.

מול מילאי שבחוף הצפוני של סיציליה הסתערו 130 ספינות קרתגיות בלי סדר. כל ספינה שהתקרבה לספינה רומית נלכדה בעורב, ולוחמים עלו עליה. שלושים הראשונות נתפסו, ובהן ספינת הדגל; האחרות ניסו לנגוח בצדי הספינות הרומיות, אבל העורבים הסתובבו גם הם. קרתגו איבדה כ־50 ספינות. דואיליוס חגג את ניצחון הים הראשון של רומא, ובפורום הוקם עמוד משובץ באילי ניגוח שבויים.

נקודת החלטה

אתם חברי מועצת הזקנים של קרתגו.

קרתגו, 260 לפנה״ס, אחרי מילאי

הצי שלכם, שלא ידע תבוסה במשך דורות, הובס בידי טירונים רומאים עם מתקן מוזר ואיבד כ־50 ספינות.

ביבשה המצב טוב יותר: צבאכם בסיציליה שלם ומבצרי המערב חזקים. אתם עדיין בונים ספינות מהר יותר מרומא, ומיטיבים לחתור.

אבל איש אינו יודע עדיין איך מנצחים את העורב, ורומא, כותב פוליביוס, נחושה עכשיו יותר מתמיד להמשיך.

מה אתם מציעים?

• לבקש שלום עכשיו ולוותר על מזרח סיציליה קרתגו תשמור על מבצרי המערב, על הצי ועל כבודה, אם רומא תסכים. אבל אחרי מילאי אין לרומא שום כוונה לעצור, והצעה עכשיו עלולה להיראות כחולשה.
• להמשיך להילחם בים, אבל לא לתת לספינה רומית להיצמד מיומנות החותרים היא הנשק הטוב ביותר שלכם, והצי הרומי חדש. אבל מעכשיו כל קרב חייב להתנהל לפי התנאים שלכם, וטעות אחת מביאה את הצוותים לטווח העורבים.
• להימנע מקרבות ים: להחזיק במבצרי המערב ולפשוט על איטליה אולי רומא תתיש את עצמה במצורים. אבל היא תוכל להפליג לאן שתרצה, אפילו לאפריקה, שאויב פלש אליה לאחרונה לפני חמישים שנה, בימי אגתוקלס מסירקוזה.
• להכות היכן שרומא חלשה: בסרדיניה, בקורסיקה ובחופי איטליה כך אפשר למשוך ספינות ואנשים רומאים הרחק מסיציליה. אבל הצי שלכם יתפזר, ואת סרדיניה, אי שלכם, אתם עלולים לאבד.

מה קרה בפועל

להמשיך להילחם בים, אבל לא לתת לספינה רומית להיצמד

קרתגו לא ביקשה שלום. היא בנתה את הצי מחדש, החזיקה במערב סיציליה ונלחמה בסרדיניה, שם נצלב ב־258 המפקד המובס של מילאי, חניבעל בן גיסכון, בידי אנשיו שלו. בים למדו רבי־החובלים שלה להתרחק מהעורבים.

קרתגו חייתה מהים: המסחר שלה, האספקה לסיציליה וביטחונה בבית היו תלויים בצי. היסטוריונים כמו ג׳. פ. לייזנבי ואדריאן גולדסוורת׳י סבורים שהאסטרטגיה שלה הייתה הגנתית: להחזיק מעמד ולחכות שרומא תתעייף, במלחמה שקרתגו ראתה כמלחמה מוגבלת.

הקרב הימי הגדול

256 לפנה״ס

אל אפריקה

ב־256 לפנה״ס יצאה רומא לפלוש לאפריקה, כדי שקרתגו תיאלץ להילחם על שדותיה שלה, והצי הקרתגי יצא לעצור אותה. בראש הצי הרומי עמדו שני הקונסולים, לוקיוס מנליוס ומרקוס אטיליוס רגולוס.

מרקוס אטיליוס רגולוס

הקונסול שניצח בקרב הימי הגדול של המלחמה וכמעט כבש את קרתגו, ואז איבד את צבאו ואת חירותו, ונעשה גיבורה של אגדה.

• נולד: לא ידוע, כנראה רומא; ממשפחת אטיליוס הפלבאית
• נפטר: בערך 250 לפנה״ס, קרתגו, בשבי, המקורות חלוקים: מהזנחה, או בעינויים לפי האגדה
• ניצחונות: אקנומוס, 256 לפנה״ס (עם מנליוס); אדיס, 256 לפנה״ס; כיבוש תוניס, 256 לפנה״ס
• כישלונות: הקרב ליד תוניס, 255 לפנה״ס: צבאו הושמד והוא נשבה

״…הוא אמר שאין זה מועיל להחזיר את השבויים, שכן הם צעירים וקצינים אמיצים, ואילו הוא עצמו כבר כפוף מזוקן.״

אקנומוס: מי מול מי

קיץ 256 לפנה״ס

מול החוף הדרומי של סיציליה, בין אקנומוס להראקליה מינואה; המקום המדויק אינו ידוע

רומא

• מפקדים: לוקיוס מנליוס וולסו, קונסול, מרקוס אטיליוס רגולוס, קונסול
• כוחות: 330 ספינות מלחמה, ועוד ספינות סוסים (פוליביוס); כ־140,000 איש (פוליביוס, בחשבון שלו); מקבלים בערך 330 ספינות (רוב ההיסטוריונים היום)
• אבדות: 24 ספינות טבעו, אף אחת לא נשבתה (פוליביוס); 22 ספינות (אאוטרופיוס (המאה ה־4 לספירה))

מספר האנשים אצל פוליביוס הוא חשבון, לא ספירה: מספר הספינות כפול 420.

קרתגו

• מפקדים: חמלקרת (לא ברקה), במרכז, חנו, באגף הימני
• כוחות: 350 ספינות מלחמה (פוליביוס); יותר מ־150,000 איש (פוליביוס)
• אבדות: יותר מ־30 טבעו, 64 נשבו עם צוותיהן (פוליביוס); 64 ספינות (אאוטרופיוס)

המספר 350 בטוח פחות: הוא מחייב שכל השייטות הקרתגיות בסיציליה הצטרפו לצי הראשי.

התוצאה: ניצחון רומי. הצי הקרתגי נשבר ונמלט, והפלישה לאפריקה יצאה לדרך.

אם המספרים של פוליביוס קרובים לאמת, השתתפו בקרב כמעט 300,000 איש, אולי יותר מבכל קרב ימי אחר. יש היסטוריונים שחושבים שהציים היו קטנים יותר, אבל רובם מקבלים היום את סדרי הגודל שלו.

הקרב באקנומוס

קיץ 256 לפנה״ס, יום אחד

בקיץ 256 לפנה״ס רומא שולחת צי לפלוש לאפריקה, וצי קרתגו יצא לעצור אותו. הרומאים מפליגים מערבה במבנה של טריז חלול, ושייטת אחת מהם גוררת ספינות סוסים. הקרתגים מחכים בקו ארוך אחד, ואגפם השמאלי נטוי אל החוף.

שחזור אחד, לפי פוליביוס 1.25–28 ולפי המחקרים של ג. ק. טיפס (1985) וג׳. פ. לייזנבי (1996). קו החוף הוא של היום, מהראקליה מינואה עד סן לאונה; המפה מסובבת כך שהחוף עובר לרוחבה העליון, והצפון פונה למעלה ושמאלה.

מקום הקרב אינו ידוע. פוליביוס מציין רק את נקודות היציאה: אקנומוס (ליקטה) לרומאים והראקליה מינואה לקרתגים. זונאראס כותב ש״הכוחות היריבים נפגשו ליד הראקליה״. גודל השייטות, המרחקים וצורתם המדויקת של שני המערכים משוערים, ויש מתווכחים אם הבריחה של חמלקרת הייתה תוכנית או הסבר שניתן בדיעבד.

שלבי הקרב

• שני ציים נפגשים בדרכם לאפריקה הרומאים מפליגים מערבה במבנה של טריז חלול: הקונסולים בחוד, שייטות א׳ וב׳ נפרשות לאחור, ג׳ גוררת את ספינות הסוסים, ושייטת ד׳, ה״טריאריי״, מאחור. הקרתגים מחכים בקו ארוך אחד, ואגף השמאל שלו נוטה באלכסון אל החוף.
• הבריחה המדומה הרומאים מסתערים על המרכז הקרתגי הדליל. בפקודת חמלקרת המרכז נמלט, ומושך אחריו את שייטות א׳ וב׳. שייטת ג׳, שהגרירה מאטה אותה, ושייטת ד׳ נשארות מאחור.
• שלושה קרבות בבת אחת לאות מוסכם המרכז מסתובב ונלחם. הספינות המהירות של חנו מקיפות דרך הים הפתוח ומסתערות על הטריאריי; אגף החוף תוקף את שייטת ג׳, שמשחררת את ספינות הסוסים מהגרירה. ״שלושה קרבות ימיים התנהלו במרחק רב זה מזה.״
• המרכז נשבר שורותיו של חמלקרת נשברות ראשונות, וספינותיו נמלטות מערבה. מנליוס גורר את השלל; רגולוס חוזר לעזרת הטריאריי, וחנו נמלט אל הים הפתוח.
• לכודים מול החוף אגף השמאל הקרתגי הצמיד את שייטת ג׳ אל החוף, אבל מפחד העורבים אינו מעז להיצמד אליה. שני הקונסולים מגיעים ומקיפים אותו: 50 ספינות נשבות. בסך הכול איבדה רומא 24 ספינות, וקרתגו יותר מ־30 שטבעו ו־64 שנשבו.

האסטרטגיה

• הצי הרומי: רומא שולחת את הצי לפלוש לאפריקה, כדי לאלץ את קרתגו להילחם על שדותיה שלה. הצי מפליג במבנה טריז חלול, עם הקונסולים בחוד, ומכוון את התקפתו אל המרכז הקרתגי הדליל.
• הצי הקרתגי: קרתגו מחכה בקו ארוך. לפי התיאור, המרכז של חמלקרת נמלט כדי למשוך אחריו את הרומאים, ואז, בסימן מוסכם, מסתובב ונלחם. ספינותיו המהירות של חנו נועדו לעקוף דרך הים הפתוח, ואגף החוף תוקף את שייטת ג׳. אם הבריחה תוכננה מראש, זה שנוי במחלוקת.

מה הכריע: הקרב התפצל לשלושה קרבות רחוקים זה מזה, אבל רגולוס חזר לעזרת הטריאריי, ושני הקונסולים הקיפו את האגף הקרתגי הלכוד, שפחד מן העורבים ולא העז להיצמד.

אפריקה, 256–255 לפנה״ס

איש אחד ומוח אחד

הרומאים נחתו באספיס, ממזרח לקרתגו. רגולוס נשאר עם 15,500 איש ו־40 ספינות, הביס את הקרתגים באדיס, כבש את תוניס והציע שלום בתנאים קשים כל כך, שקרתגו סירבה.

ואז הגיע קסנתיפוס, קצין שכירים ספרטני. הוא אימן את הצבא הקרתגי והוביל אותו אל שטח מישורי, שבו יכלו 4,000 הפרשים וכמעט מאה הפילים לפעול. באביב 255 נרמס הצבא הרומי וכותר. כ־2,000 איש נמלטו; רגולוס ו־500 אחרים נשבו. פוליביוס הסיק את המוסר: ״איש אחד ומוח אחד״ הכריעו צבא שנראה בלתי מנוצח.

חמלקרת על ההר

255–249 לפנה״ס

הים מכה בחזרה

עכשיו עשה הים את מה שקרתגו לא הצליחה. ב־255 הפליג צי רומי ששב מאפריקה לאורך החוף הדרומי של סיציליה, שאין בו נמלים, בעונת הסערות ובניגוד לעצת הנווטים. מול קמרינה ניצלו רק 80 מתוך 364 ספינות. ״ההיסטוריה אינה מכירה אסון ימי גדול מזה בבת אחת״, כותב פוליביוס.

רומא בנתה צי חדש, ואיבדה יותר מ־150 ספינות בסערה נוספת ב־253. ב־249 תקף הקונסול פובליוס קלאודיוס פולכר את הצי הקרתגי בדרפאנה ואיבד 93 ספינות. במשך שש שנים כמעט ויתרה רומא על הים, והמלחמה בסיציליה נעשתה מלחמה של מצורים.

חמלקרת ברקה

המצביא שקרתגו מצאה מאוחר מדי: איש לא הביס אותו בסיציליה, הוא כרת את השלום, הציל את עירו משכירי החרב שלה ולקח את בנו חניבעל לספרד.

• נולד: בערך 275 לפנה״ס (הערכה), כנראה קרתגו; בנו של אדם בשם חניבעל, שמלבד שמו לא ידוע עליו דבר
• נפטר: 229 או 228 לפנה״ס, ספרד, בקרב נגד שבט איברי; המקורות מספרים זאת בדרכים שונות
• ניצחונות: הרקטה: החזיק בה מול רומא, 247–244 לפנה״ס; אריקס: החזיק בה עד סוף המלחמה, 244–241 לפנה״ס; ״המשור״, מול המורדים, בערך 238 לפנה״ס
• כישלונות: המלחמה בסיציליה: נאלץ לכרות שלום אחרי האיים האגאדיים, 241 לפנה״ס; קרבו האחרון בספרד, 229 או 228 לפנה״ס: נהרג

״…גם אם ארצו נכנעת, הוא עצמו מעדיף למות כאן, על המקום, מאשר לשוב הביתה בחרפה כזאת…״

247–241 לפנה״ס

שש שנים על שני הרים

ב־247 שלחה קרתגו לסיציליה מצביא צעיר מאוד: חמלקרת, שכינויו ברקה, כנראה ״ברק״. כוחו לא הספיק לקרב בשדה פתוח, ולכן תפס את הרקטה, גבעה תלולה עם נמל ליד פאנורמוס, ובמשך שלוש שנים פשט משם על איטליה ונלחם ברומאים כמעט בכל יום. ב־244 תפס את העיר אריקס, על הר מעל דרפאנה, בין חיל מצב רומי בפסגה לבין מחנה רומי למרגלותיו.

הוא החזיק בה עד הסוף. פוליביוס דוחה את דבריו של פאביוס פיקטור ששני הצדדים סיימו מותשים: ״כמו שני אלופים בלי פגע ובלתי מנוצחים, הם סיימו את התחרות בתיקו.״ אבל תיקו על הר לא הציל את ליליבאיום ואת דרפאנה, הנצורות.

243–242 לפנה״ס

צי על חשבון האזרחים

ב־243 הייתה קופת המדינה של רומא ריקה. לכן מימנו אזרחים עשירים, לבדם או בזוגות ובשלשות, חמש־חתרית מצוידת כל אחת, כהלוואה שתוחזר אחרי הניצחון. כל מאתיים הספינות נבנו לפי דגם של ספינה קרתגית מהירה שפרצה את המצור ונתפסה מול ליליבאיום.

ב־242 תפס הקונסול גאיוס לוטאטיוס קאטולוס את נמל דרפאנה ואימן את צוותיו מדי יום. קרתגו, שלא ציפתה לכך, העמיסה בחיפזון צי בתבואה בשביל חמלקרת.

האיים האגאדיים: מי מול מי

10 במרס 241 לפנה״ס (לפי הלוח הרומי)

מצפון־מערב לאי לוואנצו, מול מערב סיציליה

רומא

• מפקדים: גאיוס לוטאטיוס קאטולוס, קונסול, קווינטוס ולריוס פלטו, פראיטור
• כוחות: 200 חמש־חתריות חדשות (פוליביוס); 300 ספינות מלחמה ו־700 ספינות משא (דיודורוס); 300 ספינות (אאוטרופיוס)
• אבדות: אינו מוסר (פוליביוס); 80 ספינות: 30 אבדו כליל, 50 נפגעו (דיודורוס); 12 ספינות טבעו (אאוטרופיוס)

פוליביוס הולך כנראה בעקבות פאביוס ומקטין את האבדות הרומיות; דיודורוס הולך אולי בעקבות פילינוס.

קרתגו

• מפקדים: חנו, מפקד הצי (נצלב כשחזר, לפי זונאראס)
• כוחות: אינו נותן מספר; ספינות עמוסות תבואה, צוותים לא מאומנים (פוליביוס); 250 ספינות מלחמה, ועוד ספינות משא (דיודורוס); 400 ספינות (אאוטרופיוס)
• אבדות: 50 טבעו, 70 נשבו; כמעט 10,000 שבויים (פוליביוס); 117 ספינות; 6,000 שבויים (לפי פילינוס) (דיודורוס); 125 טבעו, 73 נשבו; 32,000 שבויים (אאוטרופיוס)

התוצאה: ניצחון רומי מכריע. קרתגו לא יכלה עוד לספק את צבאותיה בסיציליה, ונתנה לחמלקרת סמכות מלאה לכרות שלום.

שדה השרידים שוכן על הדרך ממארטימו לאריקס, ומאות הכדים שבו מתאימים לצי אספקה עמוס. אבל כל אילי הניגוח שנמדדו עד כה בגודל דומה וצנוע: האם אלה באמת היו חמש־החתריות הגדולות של פוליביוס?

הקרב ליד האיים האגאדיים

10 במרס 241 לפנה״ס, בוקר אחד

ב־10 במרס 241 לפנה״ס. צי התבואה של חנו מחכה בהיירה לרוח מערבית שתישא אותו מעבר ללוואנצו אל אריקס, שם מחכה חמלקרת. לוטאטיוס הרומי הגיע לאייגוסה עם 200 ספינות וחיילים נבחרים.

שחזור לפי פוליביוס 1.59–61 ולפי הממצאים מקרקעית הים שתיעדו סבסטיאנו טוסה, ג׳פרי רויאל ועמיתיהם (2012, 2019, 2021). קו החוף הוא של היום; הצפון למעלה.

מקום הקרב קבוע היום יותר מבכל קרב ימי עתיק אחר: שדה השרידים, בעומק 70–90 מטרים, שוכן כ־6 עד 7 ק״מ מצפון־מערב ללוואנצו. המפות הישנות מיקמו אותו דרומה יותר, בין פביניאנה למארטימו; הממצאים הזיזו אותו צפונה. במחלוקת: מאיפה יצא הצי הרומי (מאייגוסה, כדברי פוליביוס, או ממחסה בצל לוואנצו), אם הקרתגים כבר נערכו לקרב, והגודל של הציים. מסלולי ההפלגה כאן משוערים.

שלבי הקרב

• הלילה שלפני הצי של חנו, עמוס תבואה, מחכה בהיירה לרוח מערבית שתישא אותו מצפון ללוואנצו אל אריקס. שם הוא אמור לפרוק, לקחת על הסיפון את חמלקרת ואת מיטב אנשיו, ורק אז להילחם. לוטאטיוס עבר עם 200 ספינות וחיילים נבחרים לאייגוסה.
• עם שחר, נגד הרוח עם שחר נושבת רוח מערבית חזקה מאחורי הקרתגים, והים סוער. לוטאטיוס שוקל את הסיכון ותוקף: צוותיו המאומנים חותרים סביב לוואנצו אל מול הרוח, ומסדרים את הספינות ״בקו אחד, כשחרטומיהן מופנים אל האויב״.
• ההתנגשות הקרתגים מורידים את התרנים ומסתערים: ספינות כבדות ממטען, חותרים לא מאומנים וטירונים בתפקיד הלוחמים. הרומאים הורידו מספינותיהם כל מה שאינו נחוץ לקרב, והלוחמים שלהם נבחרו מתוך הלגיונות.
• תבוסה ומנוסה חמישים ספינות קרתגיות טובעות ושבעים נשבות; כמעט 10,000 איש נלקחים בשבי. אז הרוח מתהפכת, והניצולים נמלטים חזרה להיירה. לוטאטיוס לוקח את השלל לליליבאיום.

האסטרטגיה

• הצי של לוטאטיוס: לוטאטיוס רוצה לעצור את צי התבואה לפני שיגיע לאריקס, ולכן תוקף בשחר, נגד הרוח: צוותיו המאומנים חותרים סביב לוואנצו בקו אחד. הספינות פונו מכל מה שאינו נחוץ לקרב, והלוחמים נבחרים מן הלגיונות.
• קרתגו: חנו מחכה בהיירה לרוח מערבית, כדי להגיע לאריקס, לפרוק שם ולקלוט את חמלקרת ואנשיו המובחרים, ורק אחר כך להילחם. כשהרומאים תוקפים, הקרתגים מורידים את התרנים ומתקרבים.

מה הכריע: הצוותים הכריעו. הרומאים נלחמו בספינות שפונו מכל מה שאינו נחוץ לקרב, עם חותרים מאומנים ולוחמים נבחרים. הקרתגים נלחמו בספינות כבדות בתבואה, עם חותרים לא מאומנים וטירונים בתפקיד הלוחמים, ולכן נשברו.

נקודת החלטה

אתם חמלקרת ברקה, מפקד צבא קרתגו בסיציליה.

הר אריקס, מרס 241 לפנה״ס

צי האספקה איננו: 120 ספינות אבדו, וכמעט 10,000 איש נשבו. אי אפשר עוד לספק בדרך הים את צבאכם על אריקס ואת חילות המצב בליליבאיום ובדרפאנה.

שש שנים איש לא הביס אתכם. אבל לקרתגו אין כסף, אין צי ואין צבא אחר, והמועצה נתנה לכם סמכות מלאה.

אתם יודעים שגם רומא מותשת: את הצי האחרון שלה מימנו אזרחים פרטיים.

מה אתם עושים?

• להמשיך להילחם: להחזיק באריקס ובליליבאיום ולחכות שרומא תתעייף רומא כבר ויתרה על הים בעבר, ואולי תוותר שוב. אבל בלי אספקה חילות המצב שלכם ירעבו או ייכנעו בזה אחר זה, והים סביבם שייך עכשיו לרומא.
• לפרוץ ולהילחם בקרב יבשה אחרון, כדי להשיג תנאים טובים יותר ניצחון אולי יקנה שלום רך יותר. אבל תעמדו מול הלגיונות בשטח פתוח עם שכירי חרב רעבים, ותבוסה תעלה לכם גם בצבא וגם במלחמה.
• לכרות את השלום הטוב ביותר שאפשר, ולהציל את הצבא קרתגו תאבד את סיציליה ותשלם ביוקר, אבל תשמור על צבאה, על עירה ועל עתידה. ייתכן שאנשיכם לא יסלחו לכם, ואולי גם אתם לא תסלחו לעצמכם.

מה קרה בפועל

לכרות את השלום הטוב ביותר שאפשר, ולהציל את הצבא

חמלקרת שלח שליחים, ולוטאטיוס הסכים: קרתגו תפנה את סיציליה ותשלם 2,200 כיכר במשך 20 שנה. העם הרומי מצא את התנאים מקלים מדי, העלה את הסכום ל־3,200 כיכר בתוך עשר שנים והוסיף את האיים שבין סיציליה לאיטליה. דבר אחד סירב חמלקרת לקבל: לפי זונאראס, הוא הצליח ״רק בכך שבוטלה החרפה של המעבר תחת העול״.

פוליביוס העריץ אותו בדיוק על כך: ״מצביא צריך לדעת להבחין גם מתי ניצח וגם מתי הובס.״ אחר כך התפטר חמלקרת מיד והשאיר לגיסכון את העברת הצבא הביתה, אולי כדי להרחיק את שמו מהכניעה.

איך אנחנו יודעים?

מקור: מות גיבור, או פשע של משפחה?

״הוא נשלח אל הסנאט במילת כבוד, בשבועה שישוב בעצמו לקרתגו… והוא עצמו חזר לקרתגו… כשהמיתו אותו לאט, בכך שמנעו ממנו שינה…״ (קיקרו)

״…ובהאמינה שמת מהזנחה, ציוותה על בניה להתעלל בשבויים.״ (דיודורוס)

פוליביוס אינו יודע דבר על משלחת, על שבועה או על עינויים. הסיפור מופיע לראשונה יותר ממאה שנה אחר כך.

• קיקרו כתב זאת בספר על חובה מוסרית, שהקדיש לבנו. מה היה צריך רגולוס להיות בשבילו? מופת: אדם שמקיים את שבועתו אפילו לאויב. כשסיפור משרת מוסר השכל, שאלו אם מוסר ההשכל הוא שעיצב את הסיפור.
• באותו פרק כותב קיקרו שקסנתיפוס שירת תחת חמלקרת, אביו של חניבעל. האם זה נכון? לא. חמלקרת אחר אכן פיקד באפריקה ב־255, אבל לא אביו של חניבעל: חמלקרת ברקה הגיע לסיציליה רק ב־247. קיקרו בלבל בין שני אנשים בעלי אותו שם כשסיפר מחדש מעשייה מפורסמת.
• לפי דיודורוס, איך חשבה האלמנה שבעלה מת? ולמה זה חשוב? מהזנחה, לא בעינויים. אכזריות בניה כלפי שני שבויים קרתגים כמעט הביאה אותם לדין, ומשפחה שמואשמת בעינויים זקוקה לסיפור על עינויים שנעשו לה קודם.

מיתוס

רגולוס חזר לקרתגו כדי לקיים את שבועתו, והקרתגים עינו אותו עד מוות.

האמת

פוליביוס, המקור המוקדם והטוב ביותר שלנו, אינו מכיר את הסיפור: אצלו רגולוס הוא אדם גאה שהמזל השפיל. סופרים מאוחרים מוסיפים משלחת לרומא בסביבות 250 לפנה״ס ועינויים שהולכים ומחמירים: מניעת שינה, עפעפיים כרותים, תיבה מלאה מסמרים. רגולוס מת כנראה בשבי בקרתגו; איך, איננו יודעים.

הראיות

פוליביוס 1.34–35; קיקרו, ״על החובות״ 3.99–100; הורטיוס, ״שירים״ 3.5; גליוס 7.4; דיודורוס 24.12; א. ר. מיקס (1970).

מקור: ימאות גרועה, או אלים זועמים?

״הם עלו בהרבה על הרומאים במהירות, בזכות המבנה המשובח של ספינותיהם והאימון הטוב יותר של החותרים…״ (פוליביוס)

״קלאודיוס פולכר פתח בקרב ימי מול סיציליה, אף שהתרנגולות הקדושות סירבו לאכול… הוא השליך אותן לים בהתרסה נגד האות, ואמר שאם אינן רוצות לאכול, שישתו.״ (סווטוניוס)

בדרפאנה, ב־249 לפנה״ס, איבד הקונסול פובליוס קלאודיוס פולכר 93 ספינות. סווטוניוס כתב על משפחתו של הקיסר טיבריוס, בית קלאודיוס.

• במה מאשים כל אחד מהכותבים את התבוסה? פוליביוס מאשים ספינות ואימון; סווטוניוס מאשים אדם שלעג לאלים. האחד מסביר קרב; השני מספר סיפור מוסר על משפחה גאה.
• פוליביוס, שכתב קרוב הרבה יותר לאירועים, אינו מזכיר את התרנגולות. מה זה יכול ללמד? אולי הסיפור צמח מאוחר יותר כדי להסביר אסון; אולי פוליביוס לא מצא אותו ראוי לספר. שתיקה של מקור טוב היא ראיה, לא הוכחה.
• האם שני ההסברים יכולים להיות נכונים? כן: קונסול יכול היה לזלזל באות רע וגם להיות ימאי גרוע מיריבו. אבל סיפור שבו האלים מענישים יהירות נתן לרומאים סיבה שהבינו. קלאודיוס הועמד לדין ונקנס בכבדות.

מקור: עד מברונזה

האילים אגאדי 18, 13 ו־4, שהועלו מול כף גרוסו שבלוואנצו; טבעו בקרב של 241 לפנה״ס

איל ניגוח עטף את חרטום הספינה בגובה קו המים. אלה שכבו בעומק 70 עד 90 מטרים מצפון־מערב ללוואנצו. על רבים מהם כתובות לטיניות, שמציינות את הפקיד, הקוואיסטור, ש״אישר״ את היציקה; על שניים יש כתובת פונית קצרה.

• מה יכול איל ניגוח לספר לנו, שפוליביוס אינו יכול? איפה היה הקרב: על הנתיב ממארטימו לאריקס, ולא בין האיים כפי שהראו המפות הישנות. ומה היה גודל הספינות.
• על איל ניגוח יש כתובת בלטינית. האם זה מוכיח שבא מספינה רומית? לא. קרתגו שבתה 93 ספינות רומיות בדרפאנה ב־249, ויכלה להשתמש בהן ב־241. חפץ מספר מי ייצר אותו, אבל לא תמיד מי השתמש בו.
• כל האילים שנמדדו עד כה מתאימים לספינות קטנות מחמש־החתריות של פוליביוס. למה? ציים מעורבים, ״חמש־חתריות״ קטנות ממה שאנחנו מניחים, או קבוצה אחת של ספינות קלות ששקעו יחד. ארכאולוגים כמו ויליאם מאריי עדיין מתווכחים על כך: ראיה חדשה גם מעוררת שאלות.

מחיר השלום

נקודת החלטה

אתם שוב חברי מועצת הזקנים של קרתגו.

קרתגו, 241–240 לפנה״ס

כ־20,000 שכירי חרב חוזרים מסיציליה, אנשים שמדברים תריסר שפות. מגיע להם שכר של שנים, והם זוכרים כל הבטחה שנתנו להם מפקדיהם.

הקופה שלכם ריקה אחרי 23 שנות מלחמה, והגיע מועד התשלום של 1,000 הכיכר הראשונות לרומא. נתיניכם הלובים מרים: בזמן המלחמה לקחתם מהם מחצית מיבוליהם.

גיסכון, בליליבאיום, שולח את האנשים בקבוצות קטנות, כדי שכל קבוצה תקבל את שכרה ותשוב לביתה לפני שהבאה תגיע.

מה אתם עושים?

• לשלם לכל קבוצה את מלוא שכרה כשהיא נוחתת, גם אם צריך ללוות יקר, ומרוקן את המעט שנשאר. אבל כל קבוצה חוזרת הביתה מרוצה לפני שהבאה מגיעה, ושום צבא אינו מתקבץ ליד העיר.
• לחכות עד שכולם יגיעו, ואז לבקש מהם להסתפק בפחות אולי תחסכו הרבה כסף. אבל יהיו לכם 20,000 אנשים חמושים וזועמים במקום אחד, קרוב לעיר שיש בה מעט חיילים משלה.
• לשלם חלק עכשיו, ואת היתר באדמה או במקום בצבא כך אפשר להפוך סכנה למתיישבים ולחיילים. אבל צריך אדמה שתילקח ממישהו, ואנשים שסומכים עליכם.

מה קרה בפועל

לחכות עד שכולם יגיעו, ואז לבקש מהם להסתפק בפחות

המועצה חיכתה עד שכולם נחתו, העבירה אותם אל סיכה שבפנים הארץ, וביקשה מהם לוותר על חלק משכרם. הם צעדו אל תוניס, 22 קילומטרים מקרתגו, ומנהיגים קיצונים השתלטו עליהם: ספנדיוס, עבד רומי נמלט, ומאתוס, לובי. כ־70,000 לובים התקוממו איתם.

פוליביוס מאשים את קמצנות המועצה, שקמצה דווקא כשהיה הכי זול לשלם. הוא מכנה את מה שבא אחר כך ״מלחמה בלי הפוגה״, ש״עלתה על כל המלחמות הידועות לנו באכזריות ובהפקרות״. דקסטר הויוס רואה בהתקוממות הלובית את לב המלחמה.

240–237 לפנה״ס

מלחמה בלי הפוגה

יותר משלוש שנים נלחמה קרתגו על חייה; המורדים אף צרו על העיר. כשחנו הגדול נכשל, פנתה המועצה לחמלקרת. המורדים קטעו את איבריהם של גיסכון ושל כ־700 שבויים וזרקו אותם חיים לתעלה; מאז שני הצדדים לא לקחו שבויים. חמלקרת ניצח: הוא לכד את צבא המורדים הראשי ליד מקום שנקרא ״המשור״, ושם נהרגו יותר מ־40,000 איש.

רומא נהגה תחילה כשורה. אבל ב־238 או ב־237 לפנה״ס קיבלה הזמנה משכירי חרב מורדים בסרדיניה, ואיימה במלחמה כשקרתגו ניסתה לכבוש את האי מחדש. קרתגו ויתרה על סרדיניה ושילמה עוד 1,200 כיכר: ״בניגוד לכל צדק״, כתב אפילו פוליביוס, ידידה של רומא.

237 לפנה״ס

יד על הקורבן

ב־237 שלחה קרתגו את חמלקרת לספרד. לפני ההפלגה הקריב קורבן לאלים, וקרא אל המזבח את בנו בן התשע, חניבעל. חניבעל עצמו סיפר את הסיפור יותר מ־40 שנה אחר כך: אביו ״ציווה עליו להניח את ידו על הקורבן ולהישבע שלעולם לא יהיה ידידם של הרומאים״.

במשך כתשע שנים כבש חמלקרת שבטים בספרד, ״בכוח הנשק או בדרכי שלום״, וזכה בכסף ובחיילים. הוא נהרג בקרב ב־229 או ב־228 לפנה״ס. ב־221 קיבל את הפיקוד בנו חניבעל, גיבור השיעור הבא.

אחרי המלחמה

• 241 לפנה״ס שלום לוטאטיוס: מערב סיציליה נעשה לשטח הראשון של רומא מעבר לים. סירקוזה של היירון נשארת בת ברית.
• 240–237 לפנה״ס מלחמת שכירי החרב כמעט מחריבה את קרתגו. חמלקרת מכריע אותה.
• 238/237 לפנה״ס רומא לוקחת את סרדיניה, ובקרוב גם את קורסיקה.
• 237 לפנה״ס חמלקרת מפליג לספרד עם חניבעל בן התשע.
• 229/228 לפנה״ס חמלקרת נהרג. חתנו עזרובעל יורש אותו, ומייסד לימים את קרתגו החדשה, היא קרטחנה.
• 227 לפנה״ס רומא מוסיפה שני פראיטורים לשלטון בסיציליה ובסרדיניה עם קורסיקה: הפרובינקיות הראשונות שלה מעבר לים.
• 221 לפנה״ס עזרובעל נרצח. חניבעל, כבן 26, מקבל את הפיקוד בספרד.
• 218 לפנה״ס חניבעל חוצה את האלפים אל איטליה: המלחמה הפונית השנייה מתחילה.

למה חצתה רומא לסיציליה?

האם המלחמה של 264 לפנה״ס הייתה פרי של רומא תוקפנית, של עולם מסוכן, או של טעות של שני הצדדים?

• ויליאם ו. האריס, ״מלחמה ואימפריאליזם ברומא הרפובליקנית״ (1979) רומא הייתה חברה שנבנתה למלחמה. בכל שנה נזקקו האריסטוקרטים שלה לפיקוד, לתהילה ולשלל, והאיכרים שלה לביזה; אספותיה הצביעו בעד מלחמה שוב ושוב. התיאור של פוליביוס עצמו, עם מפקדים שמבטיחים שלל לעם עייף, מתאים לדפוס הזה: מסאנה הייתה הזדמנות שרומא בחרה לנצל.
• ארתור מ. אקשטיין, ״סנאט ומצביא״ (1987) ו״אנרכיה ים־תיכונית״ (2006) רומא לא הייתה תוקפנית במיוחד. בים התיכון לא היה חוק בין־לאומי, וקרתגו, סירקוזה והממלכות ההלניסטיות התפשטו כולן ופחדו משכניהן. רומא נהגה כמו כל מעצמה שרוצה להרחיק יריבה מסף ביתה, ואנשים בשטח, כמו אפיוס קלאודיוס, דחפו את האירועים רחוק יותר משהסנאט תכנן.
• דקסטר הויוס, ״מלחמות שלא תוכננו״ (1998) אף צד לא רצה מלחמה גדולה. רומא חשבה שהיא לוקחת עיר קטנה תחת חסותה; קרתגו חשבה שהפגנת כוח תגרום לרומא לסגת. טעויות בהערכה משני הצדדים הפכו מריבה מקומית ל־23 שנות מלחמה. ג׳. פ. לייזנבי ואדריאן גולדסוורת׳י נוטים לאותו כיוון.

פוליביוס כתב מאה שנה אחר כך לקוראים יוונים, כדי להראות איך הגיעה רומא לשלוט בעולם. האם המטרה הזאת גרמה לצעד הראשון להיראות מכוון יותר ממה שהיה, או פחות?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה היסס הסנאט הרומי לעזור למאמרטינים ב־264 לפנה״ס?

התשובה: רומא הוציאה זה עתה להורג את חייליה שלה על אותו פשע ברגיון. נכון. ב־270 לפנה״ס הוצאו להורג בפורום 300 חיילים קמפנים שהשתלטו על רגיון, ממש כמו שהמאמרטינים השתלטו על מסאנה. לעזור להם נראה צבוע.

שאלה לבדיקה

מה היה תפקידו של ה״עורב״ בספינות הרומיות?

התשובה: להחזיק ספינת אויב צמודה, כדי שחיילים יוכלו לעלות עליה. נכון. דורבן הברזל ננעץ בסיפון, והחיילים חצו את הגשר שניים־שניים. הקרב הימי נעשה ״ממש כמו קרב ביבשה״.

שאלה לבדיקה

למה המקום המדויק של הקרב באקנומוס אינו ידוע?

התשובה: פוליביוס מציין רק מאיפה יצאו שני הציים, ולא היכן נפגשו. נכון. הרומאים יצאו מאקנומוס והקרתגים מהראקליה מינואה. רק זונאראס, מאות שנים אחר כך, כותב שהציים נפגשו ״ליד הראקליה״, ושרידים מהקרב לא נמצאו.

שאלה לבדיקה

על איל ניגוח מהאיים האגאדיים יש כתובת לטינית. מה היא מוכיחה?

התשובה: שפקיד רומי אישר את יציקתו; לא בהכרח שספינה רומית נשאה אותו בקרב. נכון. קרתגו שבתה 93 ספינות רומיות בדרפאנה ב־249, וייתכן שחלק מהן לחמו בצד שלה ב־241.

שאלה לבדיקה

למה כרת חמלקרת שלום ב־241, אף שאיש לא הביס אותו בסיציליה?

התשובה: בלי צי אי אפשר היה לספק את צבאו, ולקרתגו לא היו כסף, ספינות או צבא אחר. נכון. פוליביוס משבח אותו משום שידע להבחין ״גם מתי ניצח וגם מתי הובס״.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים רבים מפקפקים בכך שרגולוס עונה למוות בקרתגו?

התשובה: פוליביוס אינו מזכיר זאת, ודיודורוס מספר שמשפחתו של רגולוס עצמה עינתה שבויים קרתגים, ואולי האגדה נולדה כדי לכסות על כך. נכון. לפי דיודורוס האלמנה האמינה שבעלה מת מהזנחה, ובניה התעללו בשבויים קרתגים עד שהשלטונות התערבו.

מונחים

• פוני מהמילה הלטינית פואנוס, ״פיניקי״: כך כינו הרומאים את קרתגו ואת אנשיה. שפתם, הפונית, הייתה שפה כנענית קרובה מאוד לעברית.
• שופט (סופט) אחד משני נושאי המשרה הבכירים שנבחרו בקרתגו מדי שנה. המילה הפונית זהה למילה העברית ״שופט״.
• קונסול אחד משני נושאי המשרה הבכירים שנבחרו ברומא מדי שנה. הקונסולים פיקדו על צבאותיה, ובמלחמה הזאת גם על הציים שלה.
• חמש־חתרית ״חמישייה״, ספינת הקרב העיקרית של המלחמה: כנראה שלוש שורות משוטים זו מעל זו, וחמישה חותרים בכל מערך אנכי של משוטים. כ־300 חותרים בסך הכול, ומקום ל־120 לוחמים.
• איל ניגוח ראש ברונזה כבד שהותקן בחרטום ספינת המשוטים, בגובה קו המים, כדי לנקב את דופנות ספינות האויב. בלטינית: רוסטרום.
• עורב (קורבוס) גשר עלייה רומי באורך כ־11 מטרים, ובקצהו דורבן ברזל שננעץ בסיפון האויב והחזיק את הספינה. פוליביוס מתאר אותו; הרומאים השתמשו בו בשנים 260–256 לפנה״ס.
• עמוד חרטומים עמוד ניצחון שעוטר באילי הניגוח של ספינות שבויות. גם במת הנואמים של רומא, הרוסטרה, נקראה על שם אילי ניגוח שנקבעו בה.
• מאמרטינים ״בני מארס״: שכירי חרב לשעבר מקמפניה שבאיטליה, שהשתלטו על העיר מסאנה בסיציליה בסביבות 288 לפנה״ס.
• כיכר יחידת משקל של כסף, כ־26 קילוגרם. השלום של 241 לפנה״ס עלה לקרתגו 3,200 כיכר, יותר מ־80 טונות כסף.
• סימני העופות ניחוש רומי לפני מעשה ציבורי, כמו קרב: התבוננות בעופות, או בשאלה אם התרנגולות הקדושות אוכלות את גרעיניהן. אם סירבו לאכול, הסימן היה רע.
• שכיר חרב חייל מקצועי שנלחם תמורת שכר. רוב צבאות היבשה של קרתגו היו שכירי חרב מאפריקה, מספרד, מגאליה, מהאיים הבליאריים ומיוון.
• פילינוס יווני מסיציליה שכתב על המלחמה וצידד בקרתגו. פוליביוס לא סמך עליו.
• פאביוס פיקטור סנאטור רומי שכתב על המלחמה. פוליביוס דחה את טענתו ששני הצדדים יצאו מותשים.
• דיודורוס יווני מסיציליה שכתב היסטוריה, בחלקה על פי פילינוס. מספריו נשתמרו רק בקטעים.
• קסיוס דיו סנאטור רומי שכתב היסטוריה של רומא. ספרו שרד בעיקר בתקציר שכתב זונאראס.
• זונאראס נזיר ביזנטי שכתב תקציר של ההיסטוריה של קסיוס דיו. רוב מה שיש לנו מדיו בא מן התקציר.
• ליוויוס היסטוריון רומי שספריו על המלחמה אבדו. נשארו ממנו רק סיכומים קצרים.
• היירון מלך סירקוזה שבסיציליה. הוא הביס את המאמרטינים, חבר לקרתגו נגד רומא, ובהמשך החליף צד.
• קסנתיפוס קצין שכירים ספרטני שאימן את הצבא הקרתגי והוביל אותו לשטח מישורי, שם נמחץ הצבא הרומי.
• חניבעל בן גיסכון המפקד הקרתגי שהובס במילאי. לפי הסיפור הציל את חייו בתחבולה, ובסוף נצלב בידי אנשיו.
• ספנדיוס עבד רומי שנמלט, ואחד ממנהיגי המורדים הקיצונים נגד קרתגו.
• מאתוס לובי, ממנהיגי המורדים הקיצונים נגד קרתגו.
• חנו הגדול מפקד קרתגי שנכשל במלחמה נגד המורדים. אחריו פנתה המועצה לחמלקרת.
• לוואנצו אי ממערב לסיציליה. מתחת למים שלו נמצאו אילי ניגוח מברונזה של ספינות שטבעו.
• ליפרה מקום ליד סיציליה, שבו נלכדה השייטת הרומית הראשונה. הקונסול סקיפיו נשבה שם.
• מילאי מקום בחוף הצפוני של סיציליה, שבו זכתה רומא בניצחונה הימי הראשון.
• דרפאנה נמל בסיציליה. שם תקף הקונסול פובליוס קלאודיוס פולכר את הצי הקרתגי, ואיבד 93 ספינות.
• ליליבאיום עיר מבוצרת בסיציליה. חיל מצב קרתגי החזיק בה נגד מצור הרומאים.
• אריקס עיר על הר בסיציליה, מעל דרפאנה. חמלקרת תפס אותה והחזיק בה עד סוף המלחמה.
• מסאנה עיר בסיציליה, מעבר למצר מאיטליה. המאמרטינים השתלטו עליה, ומשם פרצה המלחמה.
• סירקוזה עיר יוונית גדולה בסיציליה. מלכה היה היירון, ולפי הטקסט הוא ניצח את המאמרטינים.
• קוואיסטור פקיד רומי שאישר את יציקת האילים. שמו כתוב על האילים שנמצאו.
• קרבינרי משטרת איטליה, שהחרימה מדייג את האיל הראשון שנמצא.
• טרירמה ספינת מלחמה עתיקה עם שלוש שורות של חותרים. היא קטנה מהחמש־חתרית.
• דינר מטבע כסף רומי. לפי ליוויוס, אנשי אריקס שוחררו תמורת 18 דינרים לאיש.
• הפורום הרומי הכיכר הציבורית המרכזית של רומא. שם הוצאו להורג חיילים, ושם הוקם עמוד מעוטר באילים שבויים.

מקורות

• Polybius, Histories 1.7–88, 2.1, 3.9–11 and 3.26–28, trans. W. R. Paton, Polybius: The Histories vols. I–II (Loeb Classical Library, 1922)
• Diodorus Siculus, Library of History, fragments of Books 23–24 (esp. 24.11–12), trans. F. R. Walton, Diodorus vol. XI (Loeb Classical Library, 1957)
• Cassius Dio, Roman History, fragments of Books 11–12, with Zonaras, Epitome 8.8–19, trans. E. Cary, Dio's Roman History vol. I (Loeb Classical Library, 1914)
• Cornelius Nepos, Hamilcar 1–4, trans. J. S. Watson (Bohn's Classical Library, 1886)
• Cicero, De Officiis 3.99–100, trans. W. Miller (Loeb Classical Library, 1913)
• Suetonius, Tiberius 2.2–3, trans. J. C. Rolfe, Suetonius vol. I (Loeb Classical Library, 1914)
• Livy, Periochae 16–20; 21.1.4 (Hannibal's oath); 21.40.11 and 21.41.9 (the men of Eryx)
• Eutropius, Breviarium 2.18–27, trans. J. S. Watson (Bohn, 1853; reprinted 1886)
• The inscription of the rostral column of C. Duilius, CIL I² 25 (a copy of the imperial period), Capitoline Museums, Rome
• J. F. Lazenby, The First Punic War: A Military History (London: UCL Press, 1996)
• Adrian Goldsworthy, The Punic Wars (London: Cassell, 2000)
• Dexter Hoyos, Unplanned Wars: The Origins of the First and Second Punic Wars (Berlin and New York: Walter de Gruyter, 1998)
• Dexter Hoyos, Hannibal's Dynasty: Power and Politics in the Western Mediterranean, 247–183 BC (London and New York: Routledge, 2003)
• Dexter Hoyos, Truceless War: Carthage's Fight for Survival, 241 to 237 BC (Leiden and Boston: Brill, 2007)
• Richard Miles, Carthage Must Be Destroyed: The Rise and Fall of an Ancient Civilization (London: Allen Lane, 2010)
• Serge Lancel, Carthage: A History, trans. A. Nevill (Oxford: Blackwell, 1995)
• W. V. Harris, War and Imperialism in Republican Rome, 327–70 B.C. (Oxford: Clarendon Press, 1979)
• A. M. Eckstein, Senate and General: Individual Decision-Making and Roman Foreign Relations, 264–194 B.C. (Berkeley: University of California Press, 1987)
• A. M. Eckstein, Mediterranean Anarchy, Interstate War, and the Rise of Rome (Berkeley: University of California Press, 2006)
• J. H. Thiel, A History of Roman Sea-Power before the Second Punic War (Amsterdam: North-Holland, 1954)
• Christa Steinby, The Roman Republican Navy: From the Sixth Century to 167 B.C. (Helsinki: Societas Scientiarum Fennica, 2007)
• E. R. Mix, Marcus Atilius Regulus: Exemplum Historicum (The Hague: Mouton, 1970)
• G. K. Tipps, “The Battle of Ecnomus”, Historia 34 (1985) 432–465
• S. Tusa and J. Royal, “The landscape of the naval battle at the Egadi Islands (241 B.C.)”, Journal of Roman Archaeology 25 (2012) 7–48
• J. R. W. Prag, “Bronze rostra from the Egadi Islands off NW Sicily: the Latin inscriptions”, Journal of Roman Archaeology 27 (2014) 33–59
• J. G. Royal and S. Tusa (eds), The Site of the Battle of the Aegates Islands at the End of the First Punic War: Fieldwork, Analyses and Perspectives, 2005–2015 (Rome: L'Erma di Bretschneider, 2019)
• S. Tusa, P. Campbell, M. Polakowski, W. M. Murray and others, “The Battle of the Aegates Islands, 241 BC: mapping a naval encounter, 2005–2019”, in C. Prescott and others (eds), Trinacria, ‘an island outside time’: International Archaeology in Sicily (Oxford: Oxbow, 2021) 167–180
• William M. Murray, The Age of Titans: The Rise and Fall of the Great Hellenistic Navies (Oxford and New York: Oxford University Press, 2012)

קרדיט תמונות

• אילי ניגוח מקרב האיים האגאדיים, בתערוכה ״קרתגו: המיתוס הנצחי״, הקולוסיאום, רומא, 2019. האילים: הסופרינטנדנציה של הים, חבל סיציליה. צילום: Jamie Heath · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• הספינה הפונית, המוזיאון הארכאולוגי באליו אנסלמי, מרסלה. צילום: sarah_c_murray · CC BY 2.0 · דף המקור
• שחזור של עמוד החרטומים של גאיוס דואיליוס, מוזיאון הציוויליזציה הרומית, רומא. צילום: Lalupa · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• בנג׳מין וסט, ״יציאתו של רגולוס״, 1769. האוסף המלכותי הבריטי (RCIN 405416) · Public domain · דף המקור
• שקל כסף של בית ברקה, ממטבעה פונית לא ידועה בספרד. הספרייה הלאומית של צרפת, מחלקת המטבעות, המדליות והעתיקות · Public domain · דף המקור
• המבט מאריצ׳ה אל טרפאני והאיים האגאדיים, 2009. צילום: Marie Čcheidzeová · CC BY-SA 4.0 · דף המקור