אוטו הגדול והכתר ברומא, 962

רומא, 962, ומה שקדם לה

קיסר מסקסוניה

רומא, 2 בפברואר 962. בבזיליקת פטרוס הקדוש מניח האפיפיור יוחנן השנים־עשר כתר קיסרי על ראשו של אוטו, מלך המזרח הפרנקי. במערב לא שלט קיסר כמעט ארבעים שנה, מאז 924.

האיש שמקבל את הכתר גדל בארץ של יערות ושדות בצפון גרמניה של היום. לפני עשרים ושש שנים נעשה מלך באאכן, העיר של קרל הגדול. הוא טען מאז לירושה של קרל, ועכשיו הטענה הזאת נחתמה בכתר. מה שהיה אז ברור לכל הנוכחים הוא פחות ברור לנו: האם זו הייתה התחלה חדשה, או המשך ישיר של הקיסרות הישנה?

אוטו הראשון

בן הדוכס הסקסוני שנעשה מלך המזרח הפרנקי, מלך איטליה וקיסר, ושלט דרך הבישופים, המנזרים והצבא שלו.

• נולד: 23 בנובמבר 912, ככל הנראה ואלהאוזן, סקסוניה
• נפטר: 7 במאי 973, ממלבן, סקסוניה
• ניצחונות: אנדרנאך, 939; לכפלד, 955

לפי ויטוקינד, הפרנקים והסקסונים בחרו בבנו אוטו לנסיך שלהם, לאחר שאביו כבר הכריז עליו כמלך.

הכתרה ראשונה

כתר בעיר של קרל הגדול

936

המלך היינריך הראשון, המכונה הציידן, מת בממלבן ב־2 ביולי 936. הוא מונה את בנו הבכור אוטו ליורש, ועוד לפני מותו הציג אותו בפני האצילים באסיפה בארפורט. המלוכה לא עברה בירושה אוטומטית: המשפחה הסקסונית זכתה בכתר בבחירה.

ב־7 באוגוסט 936 נכתר אוטו באאכן, בקתדרלה שהיא לשעבר קפלת הארמון של קרל הגדול. הכתירו אותו הבישוף הראשי של מיינץ והבישוף הראשי של קלן: מיינץ משחה אותו, ושניהם הניחו על ראשו כתר זהב. אוטו לבש בגדים בסגנון פרנקי ולא סקסוני, כדי להציג את עצמו כיורשו האמיתי של קרל. אצל הסופרים שכתבו עליו זה בולט: הוא לא רצה להיראות רק כדוכס מסקסוניה.

דוכסים, אחים ובן

הרקע

חמישה עמים, כתר אחד

5

בממלכת המזרח הפרנקי, כלומר בגרמניה של המאה ה־10, המלך לא שלט ישירות על כל האזורים. הממלכה הייתה מורכבת מחמש דוכסויות שבטיות: פרנקוניה, סקסוניה, בוואריה, שוואביה ולותרינגיה, שנקראת גם לוטרינגיה או לורן. בכל אחת שלט דוכס, ובדרך כלל הדוכס ייצג את האצילים והעם של האזור, ולא רק את המלך.

המלכים מהשושלת הסקסונית נבחרו בידי האצולה של פרנקוניה וסקסוניה. היינריך הראשון נבחר ב־919. סקסוניה הייתה גם חזית נגד השבטים הסלאביים שמזרחה לה, ולכן הדוכס הסקסוני היה איש צבא. זו הייתה נקודת החוזק של השושלת, אבל גם נקודת החולשה: כשאוטו נעשה מלך, הדוכסים האחרים לא בהכרח ראו בו אדון טבעי.

המרד הראשון

האחים והדוכסים, 937–941

בשנים הראשונות של שלטונו נלחם אוטו בתוך משפחתו ובקרב הדוכסים. ב־938 התחבר דוכס פרנקוניה, אברהרד, אל תאנקמר, אחיו למחצה של אוטו, ואל ויכמן. תאנקמר נהרג באֶרסבּוּרג. ב־2 באוקטובר 939 נפגשו הכוחות לקרב באנדרנאך, על הריין. אברהרד נהרג, וז׳ילבר, דוכס לותרינגיה, טבע בנהר. אחרי הקרב כנע אחיו הצעיר היינריך.

הרגע הכי מסוכן הגיע בפסחא 941. היינריך ופרדריך תכננו להתנקש בחיי אוטו בקוודלינבורג. הקושרים נתפסו, ואוטו סלח להם לאחר תשובה פומבית בחג המולד 941. גם המפלה וגם הסליחה נשארו בזיכרון, והסיפור הזה חשוב כי הוא מראה שאוטו שמר על בני משפחתו בחיים, אבל גם הקפיד מאוד על סמכותו.

המרד של הבן

ליודולף נגד אביו

953–954

ליודולף, בנו של אוטו מאשתו הראשונה אדית, היה דוכס שוואביה. ב־953 הוא התחבר לקונרד האדום, דוכס לותרינגיה, שהיה גיסו. לפי ההיסטוריונים, הסיבה הייתה חשש מאיבוד מעמדו אחרי שאוטו נשא לאישה את אדלהייד, ואולי מאיבוד הירושה לילדים שייוולדו לה. המרד נראה לכן כמאבק על ירושה בתוך המשפחה, לא כמרד נגד השלטון עצמו.

אוטו צר על מיינץ במשך חודשיים בקיץ 953. ב־954 איבד ליודולף את הדוכסות, והשתמר בשלום עם אביו, אבל לא קיבל את שוואביה בחזרה. ב־957 מת ליודולף מקדחת בפומביה שליד נובארה בצפון איטליה, במהלך מסע נוסף שם. הוא היה בן 27 בערך.

לכפלד, 955

הרקע

פרשים שחוזרים כל כמה שנים

במחצית הראשונה של המאה ה־10 פשטו המגיארים על אירופה שוב ושוב: פרשים־קשתים שחיו באגן הקרפטים, והגיעו לפעמים עד איטליה, לצרפת ולגרמניה. הם שדדו, לקחו שבויים ולא חזרו לחכות לתגובה.

בקיץ 955 הגיעה להם הזדמנות חדשה. הם צרו על העיר אאוגסבורג, בדרום גרמניה. עיר ההגנה שלה נשענה על הבישוף אולריך, שהגן עליה במשך ימים עד שהגיע אוטו. זה הרגע שבו אוטו נאלץ לבחור.

נקודת החלטה

אתם אוטו, מלך המזרח הפרנקי.

תחילת אוגוסט 955, לפני העיר אאוגסבורג

המגיארים מטילים מצור על אאוגסבורג. ההגנה מחזיקה, אבל החומות והמשמרות נשחקים, והבישוף מוביל את ההגנה בעצמו. העיר חשובה לכל אזור שוואביה, ונפילתה תהיה מכה קשה.

הצבא שלכם מורכב מפרשים ורגלים מבווריה, מפרנקוניה, משוואביה, מבוהמיה ומלותרינגיה. מעט מאוד אנשי סקסוניה הגיעו, כי שבטים סלאביים שמזרחה לסקסוניה איימו עליה. המשמעות היא שיש לכם פחות כוחות ממה שתרצו, ואתם לא יכולים לחכות עד שכולם יגיעו.

ליד העיר נמצאות שתי אפשרויות שאף אחד מכם לא אוהב. אפשר להתפשר עם המגיארים, לשלם להם כסף ולשלוח אותם הביתה, אבל כל מי שישמע על כך ידע שאפשר לקנות את אוטו. ואפשר לחכות לתגבורת, אבל ייתכן שהעיר לא תחזיק כל כך הרבה זמן.

מה אתם עושים?

• צועדים אל נהר הלך ותוקפים עם מה שיש לכם. כנראה קרב בשדה פתוח מול פרשי הקשת, קרב מסוכן לכל צד. אם תנצחו, תשברו את הפשיטות לשנים רבות. אם תפסידו, אירופה הדרומית תישאר פתוחה לשוד.
• מציעים למגיארים כסף ודרך חופשית הביתה. כנראה ייצא לכם שקט לכמה שנים, והמגיארים יחזרו בשנה הבאה, מאמינים שמלך גרמני משלם. הכסף לא יחזיר את העיר הפגועה ואת הסמכות שהמלך צריך כדי להחזיק את הדוכסים.
• מחכים עד שיגיעו כל הכוחות, גם אם העיר תיפול בינתיים. הצבא היה גדול יותר, אבל העיר הייתה כנראה נופלת או נשרפת. המגיארים היו נסוגים עם שלל ושבויים, ואוטו היה מופיע אחר כך כמלך שנכשל להגן על עיר חשובה בדרום.

מה קרה בפועל

צועדים אל נהר הלך ותוקפים עם מה שיש לכם.

אוטו צעד אל נהר הלך עם מה שהיה לו. הקרב נמשך שלושה ימים, מ־10 עד 12 באוגוסט 955. הצבא המגיארי הושמד, ורבים מהמנהיגים שנשבו הוצאו להורג. הפשיטות על מערב אירופה נפסקו, לפחות בשלב הזה.

אוטו לא יכול היה לוותר על העיר, כי מלך שלא מגן על נתיניו מאבד את אמון הדוכסים. מן הסתם חשב שעדיף להכריע בשדה עכשיו ולא לחיות עם פשיטות חוזרות. ההיסטוריונים חלוקים על מידת הרצון לפאר את עצמו: הנצחון בלכפלד הפך אותו לדמות שכולם מכירים.

קרב לכפלד

10–12 באוגוסט 955

מישור הלכפלד, ליד אאוגסבורג

אוטו ובעלי בריתו

• מפקדים: אוטו הראשון, קונרד האדום, דוכס לותרינגיה (נהרג), ברכרד השלישי, דוכס שוואביה
• כוחות: שמונה ״לגיונות״, בלי סך כולל (ויטוקינד מקורביי); שנוי במחלוקת; אין סך שניתן לבדוק (אומדן מודרני)
• אבדות: לא מופיע מספר כולל; נפל הדוכס קונרד (המקורות)

הדוכס קונרד נהרג בקרב. שחזורים מודרניים אומרים שהגדוד הבוהמי נשבר בפתיחה. מספר הלגיונות של ויטוקינד הוא אינדיקציה לגודל הצבא, אבל הערך של כל לגיון אינו ידוע ולכן כל אומדן מבוסס על הנחה.

המגיארים

• מפקדים: בולצ׳ו (הארקה), לֶל ושוּר
• כוחות: שנוי במחלוקת; אין סך שניתן לבדוק (מחקרים מודרניים)
• אבדות: רוב הכוח נהרג; אין מספר כולל (מקורות ומחקר)

שלושת המנהיגים נשבו ונתלו או הוצאו להורג. המקורות חלוקים על המקום: אאוגסבורג או רֶגנסבורג.

התוצאה: הצבא המגיארי נהרס, והפשיטות על מערב אירופה נעצרו. מאוחר יותר אמרו הכתבים שהצבא הכריז על אוטו ״אבי המולדת״ וקיסר. זו כבר מסורת מאוחרת, ולא תיעוד של 955.

כל המספרים שלעיל הם אומדנים. ויקונד, הכותב הסקסוני ונזיר במנזר קורביי, מתאר את הקרב בקצרה. אין מספר שניתן לבדוק בוודאות, ולכן הכרטיס מסומן כשנוי במחלוקת.

לכפלד: שלושה ימים במישור

10–12 באוגוסט 955

באוגוסט 955 המגיארים צרים על אאוגסבורג, והבישוף אולריך מוביל את ההגנה, שמחזיקה כבר ימים. אוטו הגיע עם פרשים ורגלים מכמה דוכסויות, אבל פחות אנשים ממה שרצה. המגיארים מחכים לו ממערב, קרוב לעיר.

תרשים סכמטי. הוא מבוסס על תיאורו הקצר של ויקונד (ספר שלישי) ועל שחזורים מודרניים של הקרב, ולא על מפה מדויקת של השטח. מיקום הכוחות משוער, והצפון אינו מסומן. ויקונד אינו מזכיר את הגדוד הבוהמי, ולכן החלק הזה מבוסס על שחזורים מודרניים. ההתקדמות וכל מהלך הקרב אינם ודאיים.

שלבי הקרב

• שני צבאות זה מול זה בבוקר 10 באוגוסט עומד צבא אוטו במישור. המגיארים מחכים לו ממערב, קרוב לאאוגסבורג.
• הבוהמים נשברים המגיארים שולחים גדוד קל מאחורי הקו, ונופלים על הגדוד הבוהמי. הגדוד נשבר, והקרב נראה מסוכן.
• המגיארים שודדים את המחנה בזמן שפרשי הקשת עוסקים בשלל במחנה הגרמני, הפרשים של אוטו ממתינים. זו ההזדמנות שלהם.
• קונרד תוקף דוכס לותרינגיה, קונרד, מוביל את פרשיו נגד המגיארים השודדים. הוא נהרג במהלך ההתקפה.
• המגיארים נסוגים שלושה ימים אחרי תחילת הקרב נשבר הצבא המגיארי. השורדים נסוגים מערבה, ושלושת המנהיגים נשבים.

האסטרטגיה

• אוטו ובעלי בריתו: אוטו אינו רוצה לחכות לכל הכוחות, ואינו משלם למגיארים, כי זה יראה שאפשר לקנות את מלך גרמניה. לכן הוא צועד אל נהר הלך ותוקף עם מה שיש לו, והפרשים שלו מחכים להזדמנות.
• המגיארים: המגיארים נלחמים כמו בפשיטותיהם: פרשי קשת שודדים ונעלמים לפני שהמלך מגיע. גדוד קל נשלח מסביב לאגף אל הגדוד הבוהמי, ואחר כך פרשי הקשת עוצרים לשלל במחנה הגרמני.

מה הכריע: לפי המקורות, מה שהכריע הוא ההרגל של המגיארים לשדוד. כשפרשי הקשת עצרו לשלל במחנה הגרמני, קונרד, דוכס לותרינגיה, הוביל התקפה נגדם ונהרג בה. הצבא המגיארי נשבר רק שלושה ימים אחרי תחילת הקרב.

אחרי הקרב

אבי המולדת

955

הפשיטות הגדולות על מערב אירופה לא חזרו, ותשומת הלב של השליטים הגרמנים הופנתה אחר כך לאיטליה ולכתר.

אבל צריך להיות מדויקים: הכתבים הנוגעים לאירוע הם מאוחרים יותר, והמספרים אינם ודאיים. אחדים מהמקורות שמזכירים את הקרב כתובים בשנים שאחרי מותו של אוטו, בתקופה שבה כבר ביקשו לקשור אותו לאלה שיוצאים למלחמה בשם הנוצרים.

איטליה והכתר

איטליה, 951

מלך הלומברדים

951

באיטליה שלטו בתחילת המאה ה־10 מלכים מטעם משפחות איטלקיות שנלחמו זו בזו. איטליה הצפונית, שנקראה ארץ הלומברדים, הייתה מרכז הכוח. מי ששלט בה יכול היה להיות מלך איטליה, ואחר כך לנסות להגיע לרומא.

אוטו נכנס לאיטליה בסתיו 951. ב־23 בספטמבר נכנס לפאביה ונעשה ״מלך הלומברדים״. באותה שנה נשא לאישה את אדלהייד, אלמנתו של המלך לותר, ששבויה אצל בֶּרֶנגר השני, מלך איטליה המתחרה. באוגוסט 952 נשבע בֶּרנגר באוגסבורג, בפני אוטו, להחזיק איטליה כויסאל שלו. נראה שהכול הסתדר, אבל זה לא נשאר כך לזמן רב.

נקודת החלטה

אתם אוטו, מלך גרמניה ומלך איטליה.

סתיו 960, הרחק מאיטליה

בערך בשנת 960 מגיעים אליכם שליחים מטעם האפיפיור יוחנן השנים־עשר. הוא מבקש עזרה נגד בֶּרֶנגר השני, שמאיים על רומא, ונגד מזימות של האצולה הרומית. האפיפיור הוא בעל הכוח הרוחני הגדול במערב, והוא לא יכול להגן על עצמו בלי מלך חזק.

אתם יודעים שהכתר האיטלקי יכול להביא עמו משהו יותר מעיר אחת. קרל הגדול נכתר לקיסר ברומא, ואתם לא שכחתם את הרעיון הזה מאז 936. מנגד, איטליה רחוקה, וגרמניה צריכה אתכם: יש לכם בן צעיר שזה עתה הוכתר למלך, ואתם רוצים שהדוכסים יישארו נאמנים.

שתי דרכים נוספות עומדות לפניכם. אפשר לשלוח צבא בפיקוד מישהו אחר, או לענות לאפיפיור במכתבים ולהשאיר את הענינים לאיטלקים.

מה אתם עושים?

• יוצאים בעצמכם לאיטליה, ומקבלים את הטענה לרומא. כנראה תיפתח מלחמה ארוכה נגד בֶּרֶנגר ונגד האצולה הרומית, אבל גם תקבלו את התואר שאתם מחפשים. האפיפיור יהיה חייב לכם, והמעמד שלכם בצפון איטליה יתחזק.
• שולחים צבא בפיקוד מישהו אחר, ונשארים בגרמניה. כנראה ייכשל הצבא, כי איש אחר לא יחזיק את האצולה האיטלקית. האפיפיור עלול לפנות לברנגר או לביזנטים, והסמכות הגרמנית בדרום תיחלש.
• עונים במכתבים, מבטיחים עזרה בעתיד ומחכים. כנראה יתקרר היחס עם האפיפיור, והתכניות הרומיות של יוחנן ייכנסו לברית עם אדלברט, בנו של ברנגר. כל מלך גרמני שיבוא אחר כך יתחיל מאפס.

מה קרה בפועל

יוצאים בעצמכם לאיטליה, ומקבלים את הטענה לרומא.

אוטו יצא לאיטליה בסתיו 961 והגיע לרומא ב־31 בינואר 962. ב־2 בפברואר נכתר לקיסר בידי האפיפיור יוחנן השנים־עשר, בבזיליקת פטרוס הקדוש.

אוטו כבר ביסס את עצמו בצפון איטליה ורצה להפוך את השליטה לתואר. ההיסטוריונים שואלים עד כמה חשב על רומא בהקשר של קרל הגדול, ועד כמה חשב על מה שהוא יוכל להשיג מהאפיפיור. ברור שההחלטה לא הייתה מובנת מאליה: היא הזמינה מלחמה ארוכה, בעוד גרמניה דרשה נוכחות.

הכתרה

שבועה בבזיליקה

2.2.962

אוטו הגיע לרומא ב־31 בינואר 962, ולפי המקורות נשבעו שני הצדדים שבועות. אוטו נשבע לכבד את הכנסייה ואת האפיפיור, לא לפגוע בחייו ובכבודו, ולא לערוך משפט ברומא בלי הסכמתו, ולהחזיר לכנסייה את אדמות פטרוס שכבש. האפיפיור והאצולה הרומית נשבעו נאמנות לאוטו, ולא לתמוך בברנגר או בבנו אדלברט.

אחרי השבועות נכתר אוטו לקיסר ב־2 בפברואר. כ־11 ימים אחרי ההכתרה נחתם או אושר הדיפלומה אוטוניאנה, המסמך שנקרא לעתים הפריווילגיום האוטוני. הוא אישר את רכושה של הכנסייה הרומית, ובייחוד את התרומות שנתנו פיפין וקרל הגדול, וקבע שבחירת אפיפיור תתבצע לפי הכללים הקנוניים, וקידושו ייעשה רק לאחר שהבטיח אמונים לקיסר או לשליחיו. המסמך עצמו נשמר בצורה שאולי אינה המקור. רוב החוקרים מקבלים אותו כאותנטי, אבל הם חלוקים אם הנוסח הסופי נכתב ב־962 או ב־963.

מיתוס

ב־962 נולדה מדינה חדשה, האימפריה הרומית הקדושה, שחיה עד 1806.

האמת

בני התקופה לא רשמו את האירוע כ״לידת מדינה״. אוטו הוכתר לקיסר, והתואר נתפס כהמשך של התואר הרומי והקרולינגי, קשור לרומא ולמלך איטליה. ויקונד, הכותב הסקסוני שכתב על אוטו, לא מתאר את הכתרה של 962, ומזכיר את ביקורי אוטו באיטליה רק בקצרה.

השם ״האימפריה הרומית הקדושה״ הגיע רק אחר כך. המילה ״קדושה״ הופיעה לראשונה בקשר לאימפריה בשנת 1157, בימי פרידריך הראשון ברברוסה, והצורה ״האימפריה הרומית הקדושה״ מתועדת מ־1254.

הראיות

ההיסטוריונים עדיין קוראים את ההכתרה בדרכים שונות: יש הרואים בה המשך של 800, ויש הרואים בה התחלה ב־962.

כנסייה של המלך, ופפא שנעצר

שיטת הממשל

בישופים כפקידים

אוטו שלט בעזרת כנסייה חזקה, שהוא עצמו מינה את רבים מראשיה או אישר את מינוים. בישופים ואבות מנזרים קיבלו מהמלך אדמות, זכויות שיפוט וכוחות שבדרך כלל היו שייכים לרוזנים ולדוכסים. בתמורה הם שירתו אותו: סיפקו חיילים, מנהלים ויועצים, ונשאו בעול המלכות. ההיסטוריונים מכנים את השיטה כנסיית הממלכה.

השיטה עבדה כי לבישופים לא היו ילדים שיורישו את אדמותיהם. כשבישוף מת, המשרה והנכסים חזרו לידי המלך, שיכול היה למנות מחדש. בשנת 967 נקבעה בסינוד ברוונה הארכיבישופיה במגדבורג, ובשנת 968 נעשה אדלברט, לשעבר נזיר, לארכיבישוף הראשון שלה. לארכיבישופיה הזאת נוספו בישופויות בגבול המזרחי של סקסוניה: ברנדנבורג, האוולברג, מרזבורג, צייץ ומייסן.

מקור: לוח שן פיל ממגדבורג

לוח שן פיל אוטוני, בערך 962–968. המוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק (41.100.157)

לוח שן פיל מגולף, שהמוזיאון מקשר לאוטו ולמגדבורג. הדמות במרכז, המשיח, יושבת על כס. בצד שמאל עומדת דמות מוכתרת שמחזיקה מבנה קטן, דגם של כנסייה. הכותרת שנתן המוזיאון מתארת את המעשה כמתנה של הקיסר אוטו לקתדרלת מגדבורג. זו לא עדות כתובה, אלא תמונה דתית ופוליטית.

• מי הדמות המוכתרת בצד שמאל, ומה היא מחזיקה? לפי הכותרת של המוזיאון זהו אוטו. הוא מחזיק מבנה קטן, דגם של כנסייה, ומציע אותו למשיח. זהו מסר על מתנה, לא דיוקן.
• למה מלך היה רוצה לשים את עצמו בתמונה כזו? כדי להראות שהכנסייה, וכוח הייסוד וההגנה עליה, באו מהמלך. זה חיזק את מעמדו בעיני מי שראה את הלוח, ולכן זו עדות טובה לאידיאולוגיה של השליטה.
• מה חסר לנו מהלוח הזה? לא ברור מי הזמין אותו, מי ייצר אותו ומי השתמש בו. הכותרת של המוזיאון היא פרשנות מאוחרת, ולכן יש לבדוק אותה מול מקורות כתובים.

נקודת החלטה

אתם אוטו, הקיסר.

נובמבר–דצמבר 963, רומא

האפיפיור יוחנן השנים־עשר ברח מרומא ל״טיבור״ (טיוולי) עם אוצר הכנסייה ועם אדלברט, בנו של ברנגר. לפי כתבים שמגיעים אליכם, הוא הפר את השבועה שנשבע לכם ב־962, וכשלח שליחים לביזנטים ולמגיארים כדי לבנות ברית נגדכם. מנגד, כתבים אחרים מספרים על חיי פריצות בחצר האפיפיור.

אתם יכולים לכנס סינוד של הכמרים הרומיים והגרמניים שלכם, ולהחליט על גורלו של האפיפיור. אפשר גם לנהל משא ומתן, להחזיר את יוחנן בתמורה להבטחות חדשות, ולהשאיר בחיל מצב בעיר. או לוותר על כל זה ולחזור צפונה, עם ההבטחה של יוחנן לנאמנות חדשה.

יש לזכור שאתם לא יכולים לשלוט ברומא בלי האפיפיור, ושהחלטה כזו תשפיע על כל הכנסייה במערב.

מה אתם עושים?

• מכנסים סינוד שמוריד את יוחנן ומבחר אפיפיור חדש. כנראה תקבלו אפיפיור שחייב לכם, אבל לגיטימיות הבחירה תישאר שנויה במחלוקת. הרומאים יכולים להתנגד, ומחלוקת כזו קלה לביטול כשהיריב חוזר לעיר.
• מחזירים את יוחנן בתמורה לשבועות חדשים, ומשאירים חיל מצב. כנראה יוחנן יסכים ויחזור על השבועות, ואז יפר אותם שוב. חיל המצב ייצור משאב קבוע של מתיחות, ואתם תישארו תלויים באצילים הרומיים.
• חוזרים צפונה, ומקבלים את הבטחתו של יוחנן לנאמנות חדשה. כנראה יוחנן יישאר על הכס ויחזור לברית עם אדלברט. הכתר של 962 יהפוך לחסר ערך, ובעיני האצולה הרומית הקיסר ייראה כמי שלא מסוגל לאכוף את התחייבויותיו.

מה קרה בפועל

מכנסים סינוד שמוריד את יוחנן ומבחר אפיפיור חדש.

אוטו כינס סינוד בתחילת דצמבר 963. יוחנן לא הופיע, והסינוד הכריז על הורדתו מהאפיפיור והעביר את הבחירה לידי לאו השמיני, שנבחר. לאו היה חילוני, שהוסמך במהירות. הסינוד הזה בוטל בפברואר 964, אחרי שיוחנן חזר לרומא.

אוטו האמין שיוחנן הפר את שבועתו ושהחצר האפיפיורית מסוכנת לשלטונו. הוא היה זקוק לאפיפיור יציב כדי לשלוט ברומא. ההיסטוריונים מציינים שהאישום מבוסס בעיקר על כתבי ליאודפרנדוס, מתנגד שהיה לצד אוטו, ושהנאשם לא נכח כשהסינוד הוריד אותו מתפקידו.

הטענות

כתב אישום של מי שניצח

963–964

הטענות שהוגשו נגד יוחנן מובאות בעיקר בידי ליאודפרנדוס, איש צפון איטליה שכתב לצידו של אוטו. לפי כתביו, יוחנן אמר מסה בלי לקבל את הקודש, מכר סמכות כמרים, כולל בישוף בן עשר, והיה מואשם בניאוף ובמשחקי קוביות שבהם לגם לכבוד השטן.

יוחנן חזר לרומא בפברואר 964. סינוד חדש ביטל את החלטות 963, והוא מת ב־14 במאי 964. ליאודפרנדוס מספר שתי גרסאות למותו: שבץ מוחי במהלך מפגש ניאוף מחוץ לרומא, או נקמתו של בעל נבגד.

קונסטנטינופול, רומא ושני קיסרים

שני קיסרים

מי הרומאי האמיתי?

בקונסטנטינופול ישב קיסר שראה את עצמו כממשיך ישיר של רומא. הוא כונה בזילאוס, כלומר השליט היחיד בעל התואר ״קיסר הרומאים״ בעיני עצמו. כשאוטו נקרא אימפרטור בידי האפיפיור, התואר הזה נשמע לביזנטים כערעור על מעמדם.

היו גם סיבות מעשיות. בדרום איטליה החזיקו הביזנטים ערים בפוליה ובקלבריה, ומחוזות נוספים נשלטו בידי נסיכים לומברדים, כמו בנוונטו ובקאפואה. התנגשו כוחות ביזנטיים ואוטוניים בבארי, ושני הצדדים רצו את הדרום.

הנציג

משימה לקונסטנטינופול, 968

968

אוטו שלח את ליאודפרנדוס, בישוף קרמונה, לקונסטנטינופול. המשימה הייתה לבקש לבנו, אוטו השני, את ידה של אנה פורפירוגניטה, בתו של הקיסר רומנוס השני.

המשלחת נכשלה. ליאודפרנדוס מתאר קבלה משפילה, וכותב שבחצר הביזנטית לא כינו את אוטו ״קיסר״. הטקסט שלו מלא בטינה: הוא לא אוהב את הביזנטים, ולא מסתיר את זה.

מקור: דו״ח של שליח

״כי הוא קרא לכם לא קיסר, שהוא ״בזילאוס״ בלשונו, אלא, כדי להעליב אתכם, ״רֶקס״, שפירושו מלך בלשוננו.״ [תרגום חופשי מהמקור לעברית]

זה חלק מהדו״ח שכתב ליאודפרנדוס, שליח אוטו, לאחר שהמשימה נכשלה. הדברים נאמרו בוויכוח על התואר עם לאו, אחיו של הקיסר, שקרא לאוטו ״רקס״. ליאודפרנדוס מדגיש את ההעלבה; אנחנו לא יודעים איך ניסחו הביזנטים את הדברים.

• מי כתב את זה, מתי, ולמי? ליאודפרנדוס, בישוף קרמונה, שליח מטעם אוטו. הוא כתב דו״ח כמה שנים אחרי הכתרה, בעקבות המשימה. השאלה למי כתב חשובה: דו״ח כזה נכתב כדי לשכנע את מי ששלח אותו.
• מה הוא מנסה להוכיח? שהחצר הביזנטית העליבה את אוטו ושהביזנטים לא ישרים. הוא מתאר את הקיסר כ״שקרן, ערמומי, חסר רחמים״, ואומר שהגיע לכס בשבועת שקר ובניאוף. זו תמונה של יריב, לא של עד ניטרלי.
• מה חסר לנו? הטקסט לא נותן גרסה ביזנטית של הפגישה. אנחנו מסיקים מה הביזנטים חשבו מתוך הדו״ח של אדם שהפסיד בהתנהלות ונשאר פגוע.

נקודת החלטה

אתם אוטו, הקיסר, ואביו של יורש.

אחרי הכישלון של 968

בנכם אוטו השני הוא היורש שלכם, והוא צריך אישה ששווה למעמדו. הביזנטים עדיין שולטים בחלקים מהדרום, ואתם רוצים לסיים את המחלוקת על התואר. אבל הם דורשים שתכירו בהם כשווים, ושבנכם יקבל נסיכה שגדלה בחצר הקיסרית.

שלוש אפשרויות עומדות לפניכם. אפשר לדרוש את הנסיכה הביזנטית בתנאים שלכם, לחפש כלה מחוץ לביזנטיון, ולהישאר עם ההכרה שאתם מביאים לאיטליה, או לפתוח מלחמה בדרום כדי לכפות את העניין.

מה אתם עושים?

• מחפשים נסיכה ביזנטית בתנאים שלכם. כנראה תוכלו להשיג כלה ולהבטיח שלום לזמן מה, אבל ההכרה המלאה בתואר לא תבוא מאליה. הביזנטים יתעקשו על הפרוטוקול שלהם, ותצטרכו לקבל משהו בתמורה.
• מחפשים כלה מחוץ לביזנטיון ומשאירים את התואר כמו שהוא. כנראה לא תהיה מלחמה נוספת על התואר, אבל הדרום יישאר שנוי במחלוקת. הביזנטים עלולים לחזק את הקשרים עם הנסיכים הלומברדים, ומעמדכם בדרום יהיה תלוי בכוחם הצבאי.
• פותחים במלחמה בדרום כדי לכפות את הנישואין. כנראה מלחמה יקרה, עם תוצאות לא בטוחות. שלל הערים עשוי להיות חשוב, אבל לא ברור שהוא ישיג את הכלה, והצבא שלכם רחוק מבסיסו בגרמניה.

מה קרה בפועל

מחפשים נסיכה ביזנטית בתנאים שלכם.

אוטו הסכים לקיים משא ומתן על נישואי בנו עם נסיכה ביזנטית. התוצאה הייתה תאופנו, שנישאה לאוטו השני ב־14 באפריל 972 ברומא.

הנישואין נתנו לאוטו מעמד ונראות בעולם הנוצרי, והעניקו לשושלת הסקסונית קשר עם קיסרות ותיקה. הכרה ביזנטית בתואר של אוטו הייתה נקודה רגישה במשא ומתן, והמחלוקת הוכרעה בכך שהשליטה בדרום איטליה תחולק בין השניים.

הכלה

רומא, 14 באפריל 972

972

תאופנו הגיעה לאיטליה כנסיכה ביזנטית, ובמסמך הנישואין נקראה ״נכדה״ או ״נינה״ של הקיסר יוחנן צימיסקס. ב־14 באפריל 972 התחתנה עם אוטו השני ברומא, בפני האפיפיור יוחנן השלושה־עשר, ובאותו יום הוכתרה לקיסרית.

הנישואין לא פתרו את כל השאלות. ההכרה הביזנטית בתואר נותרה שנויה במחלוקת, והדרום נשאר זירה. אבל תאופנו נעשתה מי שהביאה לחצר של אוטו קשר ישיר עם קושטא, ובעתיד תהיה נאמנה של בנה.

מוות, מורשת ומבחן

הסוף

ממלבן, מאי 973

37

אוטו מת ב־7 במאי 973 בממלבן, בן 60. הוא שלט 37 שנים כמלך המזרח הפרנקי, ומתוכן 11 שנים כקיסר. הוא נקבר בקתדרלת מגדבורג.

בנו אוטו השני ירש אותו. ויטוקינד, שספרו מסתיים במותו של אוטו, נותן לנו את המבט הסקסוני על המלך. השאלה שנותרה היא מה אוטו באמת התכוון לעשות עם התואר הרומי.

מה נשאר אחריו

• 936 נכתר באאכן, ללבוש פרנקי
• 937–941 מרידות האחים והדוכסים; מזימה בקוודלינבורג
• 951 פאביה ונישואין עם אדלהייד
• 953–954 מרד ליודולף, ואובדן הדוכסות שלו
• 955 קרב הלכפלד נגד המגיארים
• 962 הכתרה ברומא, והדיפלומה האוטונית
• 968 ארכיבישופיית מגדבורג; משלחתו של ליאודפרנדוס נכשלת
• 972 נישואי אוטו השני ותאופנו ברומא

מיתוס

האימפריה הרומית הקדושה התחילה כש״קרל הגדול נעשה קיסר בשנת 800״, ורק אחר כך הופיע אוטו כמי שהמשיך אותה.

האמת

ב־25 בדצמבר 800 כתר האפיפיור לאו השלישי את קרל כ״קיסר הרומאים״. זו התחלה חשובה, אבל היא לא נקראה ״קדושה״, והשם ״האימפריה הרומית הקדושה״ לא היה קיים.

היסטוריונים רבים מתחילים את הסיפור ב־800, ואחרים ב־962. כלומר, יש ויכוח ולא תשובה אחת. השם המלא ״האימפריה הרומית הקדושה״ מתועד מ־1254, ו״הקדושה״ נוספה לראשונה בשנת 1157.

הראיות

האיזכור הראשון ל״קדושה״ בתיאור האימפריה הוא מ־1157. אם מחפשים את הבסיס של השם, אי אפשר למצוא אותו בתקופה של קרל או של אוטו.

התחלה חדשה או המשך?

האם הכתרה של 962 הייתה התחלה של משהו חדש, או חידוש מכוון של האימפריה של קרל הגדול?

• אנטוני גרבובסקי, ״בניית המלכות האוטונית״ (2018) לפי גרבובסקי, המלכות האוטונית נבנתה דרך הסיפורים שכותביה סיפרו עליה, וההבנה הישנה של ראשית הממלכה הגרמנית צריכה בחינה מחודשת.
• פיטר ה. ווילסון, ״האימפריה הרומית הקדושה״ (2016) ווילסון כותב היסטוריה ארוכת טווח של המוסד, מקרל הגדול ועד נפוליאון. לפי הגישה הזאת, אוטו ממשיך מסורת שכבר הייתה קיימת, ולכן 962 היא חלק מרצף ולא לידה.

שני הצדדים מסכימים על מה שאוטו עשה. אבל הם חלוקים על מה ששליטים ויועציהם חשבו על התואר, ולא תמיד יש בידינו עדות ישירה לכך. אוטו טען לירושת קרל כבר ב־936. השאלה היא האם זה הופך את 962 להמשך, או שזו טענה שנשארה ללא תוכן מוסדי עד אותה כתרה.

שאלה לבדיקה

למה חשובים הדברים שכתב ליאודפרנדוס על המשימה של 968?

התשובה: כי הוא נכתב על ידי שליח שהפסיד במשא ומתן, ולכן היה לו טעם לתאר את הביזנטים בשלילה.. נכון. ליאודפרנדוס מתאר את הקיסר כשקרן ומעליב, ומציג את עצמו כמי שנפגע. זה דו״ח מפלגתי ולא עדות ניטרלית.

שאלה לבדיקה

מה בדיוק קרה בסינוד של דצמבר 963?

התשובה: יוחנן הורד מהכס, ולאו השמיני נבחר במקומו, בתהליך שנחשב לאחר מכן לפגום.. נכון. הנאשם לא נכח, ולאו היה חילוני שהוסמך במהירות. בשנת 964 בוטלו ההחלטות.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי מספרי הקרב בלכפלד?

התשובה: הערכות מודרניות של גודל הצבאות שנויות במחלוקת ונשענות על שיקול של הראיות, ואילו המקורות עצמם לא נותנים מספר שניתן לבדוק.. נכון. ההערכה המודרנית מנסה לשחזר את הגודל מהראיות שנשארו, ואף מקור לא מספק מספר שניתן לבדיקה.

שאלה לבדיקה

מה הסדר הנכון של האירועים?

התשובה: מרד ליודולף, קרב הלכפלד, הכתרה ברומא, ארכיבישופיית מגדבורג.. נכון. מרד ליודולף ב־953, קרב הלכפלד ב־955, ההכתרה ב־962 וארכיבישופיית מגדבורג ב־968.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי תאופנו?

התשובה: מסמך הנישואין מכנה אותה ״נכדה״ או ״נינה״ של הקיסר יוחנן צימיסקס.. נכון. זהו המקור לדרגתה, ולכן אנשים רבים דנים במשפחה המדויקת שלה.

שאלה לבדיקה

מה עשה הפריווילגיום האוטוני של 962?

התשובה: אישר את רכושה של הכנסייה הרומית, וקבע שקידוש אפיפיור ייעשה רק לאחר שהבטיח אמונים לקיסר או לשליחיו.. נכון. זה התוכן המרכזי של הדיפלומה, והוויכוח על משמעותה נמשך עד היום.

מונחים

• דוכסות שבטית אחת מחמש הדוכסויות של ממלכת המזרח הפרנקי: פרנקוניה, סקסוניה, בוואריה, שוואביה ולותרינגיה. לכל אחת דוכס משלו, שייצג את האצולה והעם של האזור.
• קרולינגי השושלת של קרל הגדול, שמלכה על הממלכה הפרנקית מ־768 ונכתרה לקיסר ב־800. בחלוקת ממלכתה במאה ה־9 נוצרה הממלכה המזרח־פרנקית, שממנה צמחה גרמניה של אוטו.
• אימפרטור מילה לטינית שמשמעה מפקד צבא, ובתקופה הרומית שם לשליט הצבאי העליון. במאה ה־10 הפך לאחד מתארי הקיסר, והביזנטים ראו בו ערעור על התואר שלהם.
• מגיארים עם של פרשי קשת שהתיישב באגן הקרפטים, ופשט על אירופה לאורך המאה ה־10. הפשיטות הגיעו עד איטליה, צרפת וגרמניה.
• סינוד אסיפה של בישופים וכמרים בכירים, שמכריעה בענייני כנסייה. הסינוד של 963 נקרא על ידי אוטו כדי לשפוט את האפיפיור יוחנן השנים־עשר.
• בזילאוס המילה היוונית ל״מלך״, ושם התואר של הקיסר הביזנטי. הביזנטים ראו בתואר הזה את התואר הרומי הלגיטימי, ולכן כל תואר שניתן לאוטו נתפס אצלם כערעור.
• ויסאל אדם שנשבע אמונים לאדון, ומקבל ממנו ארץ או מעמד בתמורה לשירות. בשנת 952 נשבע ברנגר השני באוגסבורג להחזיק את איטליה כוויסאל של אוטו.
• כנסיית הממלכה השיטה שבה המלך מינה בישופים ואבות מנזרים, ונתן להם אדמות וזכויות בתמורה לשירות. היא הייתה עמוד השדרה של השלטון האוטוני, ובישופים לא יכלו להוריש את משרתם לילדיהם.
• לגיון יחידת צבא. ויטוקינד מתאר את צבא אוטו בשמונה לגיונות, אבל גודלו של לגיון אינו ידוע, ולכן גם סך הצבא הוא אומדן.
• הפריווילגיום האוטוני המסמך שאוטו הוציא ב־962 לאחר ההכתרה: אישר את רכושה של הכנסייה הרומית וקבע כללים לבחירת אפיפיור. הטקסט שבידינו מבוסס על עותק, שייתכן שהוא העתק של המקור.
• קרל הגדול מלך הפרנקים שנכתר לקיסר ברומא. אוטו טען שהוא יורשו, והציג את עצמו כממשיכו.
• אאכן עיר במערב גרמניה של היום. קרל הגדול בנה בה קפלת ארמון, ושם נעשה אוטו מלך ונכתר.
• סקסוניה חבל ארץ בצפון גרמניה של היום. זו הארץ שממנה באה השושלת הסקסונית, והיא הייתה חזית מול השבטים הסלאביים.
• מגדבורג עיר על נהר האלבה, במזרח גרמניה של היום. אוטו נקבר בקתדרלה שלה, והעיר הייתה מרכז למיסיון הנוצרי.
• רוונה עיר באיטליה. בסינוד שנערך בה הוקמה ארכיבישופיה חדשה במגדבורג.
• ארפורט עיר בגרמניה, שבה התקיימה אסיפה של האצילים. היינריך הראשון הציג בה את אוטו כיורשו.
• ממלבן מקום שבו מתו שני מלכים: היינריך הראשון, אביו של אוטו, ואוטו עצמו.
• קוודלינבורג עיר בגרמניה, שבה שמרה המשפחה הסקסונית המלכותית על מנזר. שם תכננו היינריך ופרדריך להתנקש בחיי אוטו.
• אאוגסבורג עיר בדרום גרמניה של היום. המגיארים צרו עליה, ואוטו הגיע לעזרתה.
• ליודולף בנו של אוטו מאשתו הראשונה, ודוכס שוואביה. מרד באביו יחד עם קונרד האדום.
• תאנקמר אחיו למחצה של אוטו. הצטרף למורדים נגד אוטו, ונהרג במהלך המרד.
• אברהרד דוכס פרנקוניה, שהצטרף למורדים נגד אוטו. נהרג בקרב באנדרנאך, על הריין.
• קונרד האדום דוכס לותרינגיה, גיסו של ליודולף. התחבר אליו במרד נגד אוטו.
• ליאודפרנדוס בישוף מקרמונה שבצפון איטליה, וכותב שעמד לצד אוטו. כתביו חשובים, אבל אינם ניטרליים.
• ויטוקינד כותב סקסוני שכתב על מעשי אוטו. ספרו מסתיים במותו, ולכן הוא נותן את המבט הסקסוני על המלך.
• אולריך בישוף אאוגסבורג, שהוביל את הגנת העיר כשהמגיארים צרו עליה, עד שהגיע אוטו.
• ברנגר השני מלך איטליה המתחרה. נשבע לאוטו להחזיק את איטליה כוויסאל שלו, אבל ההסכם לא נשאר כך זמן רב.
• אדלהייד אלמנתו של מלך איטליה לותר, ששבוי אצל ברנגר השני. אוטו נשא אותה לאישה, והיא הייתה אשתו השנייה.
• תאופנו נסיכה ביזנטית שנישאה לאוטו השני ברומא. אחר כך שלטה כעוצרת עבור בנה.
• ביזנטיון האימפריה הביזנטית, שנשלטה מקונסטנטינופול. שליטיה ראו עצמם כממשיכי רומא, והחזיקו ערים בדרום איטליה.
• קונסטנטינופול עיר הבירה של האימפריה הביזנטית, ושם ישב הקיסר שראה עצמו כממשיך ישיר של רומא.
• לומברדים שבט גרמני שהשתלט על צפון איטליה. הצפון נקרא על שמו ארץ הלומברדים.
• היסטוריה של אוטו ספר שכתב ליאודפרנדוס על השנים סביב הכתרת אוטו, כשהוא לוחם לצד הקיסר.

מקורות

• Widukind of Corvey, Res gestae Saxonicae (Deeds of the Saxons), Books II–III, trans. Bernard S. Bachrach and David S. Bachrach (Washington, D.C.: Catholic University of America Press, 2014)
• Liudprand of Cremona, Relatio de legatione Constantinopolitana (968–969), trans. Ernest F. Henderson
• Liudprand of Cremona, Antapodosis (1950s) and Historia Ottonis (960–964), Latin texts
• Diploma Ottonianum (Privilegium Ottonianum), 962, ed. Theodor Sickel, Das Privilegium Ottos I. für die römische Kirche (Innsbruck, 1883)
• Antoni Grabowski, The Construction of Ottonian Kingship: Narratives and Myth in Tenth-Century Germany (Amsterdam: Amsterdam University Press, 2018)
• Peter H. Wilson, The Holy Roman Empire: A Thousand Years of Europe’s History (London: Allen Lane, 2016)
• Charles R. Bowlus, The Battle of Lechfeld and Its Aftermath, August 955: The End of the Age of Migrations in the Latin West (Aldershot: Ashgate, 2006)
• Timothy Reuter, Germany in the Early Middle Ages, 800–1056 (London: Longman, 1991)
• Karl Leyser, Rule and Conflict in an Early Medieval Society: Ottonian Saxony (London: Edward Arnold, 1979)
• Benjamin Arnold, Medieval Germany, 500–1300: A Political Interpretation (Basingstoke: Macmillan, 1997)

קרדיט תמונות

• לוח אוטוני, שן פיל, בערך 962–968. המוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק (41.100.157) · CC0 · דף המקור
• מיניאטורה מכתב־יד מילאנו של כרוניקת הבישוף אוטו מפרייזינג, בערך 1200. צילום: אנדראס פראקה · Public domain · דף המקור
• כסא קרל הגדול, קתדרלת אאכן. צילום: ג׳רדה ארנדט, 2023 · CC0 · דף המקור
• הלכפלד דרומית לאאוגסבורג. צילום: Flodur63, 2021 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• פרידריך הוטנרוט, בערך 1875, בתוך וילהלם צימרמן, ״היסטוריה מאוירת של העם הגרמני״, כרך 2, שטוטגרט · Public domain · דף המקור
• צילום המיוחס לאלברט אוקס, בערך 1878. ארכיון האדריכלות של אוניברסיטת ברלין הטכנית (מס׳ F 9749) · Public domain · דף המקור