מלחמת האופיום הראשונה, 1839–1842: המכתב למלכה

הסצנה

קנטון, 1839: ההוראה

קנטון, אביב 1839. הנציב הקיסרי לין מטיל על הסוחרים הזרים הוראה אחת: מסרו את האופיום שלכם. בתוך שבועות כ־20,000 ארגזים נמצאים בידי הסינים. מה יקרה להם, ואיך תוך חודשים בריטניה וסין נכנסות למלחמה, זו השאלה של השיעור הזה.

האם זו הייתה מלחמה על סם, או על משהו גדול יותר? התשובה תלויה במקורות שאתם סומכים עליהם.

המקום

קנטון

קנטון, שהיא היום גואנגג׳ואו בדרום סין, הייתה הנמל שבו סחרו סוחרים זרים עם סין. הספינות הביאו סחורות לנמל, ובאותו נמל גדל הסחר באופיום.

מה שחדש ב־1839 הוא נציב שיש בידו הכוח להוציא לפועל את החלטת הקיסר לעצור את הסחר.

השאלה פשוטה לשאול וקשה לענות עליה: איך סחר בסם אחד הוביל למלחמה?

לין

הנציב הקיסרי בקנטון ב־1839, שקיבל לידיו את האופיום של הסוחרים הזרים וכתב למלכה ויקטוריה.

• נולד: 1785
• נפטר: 1850
• ניצחונות: הסגירה של כ־20,000 ארגזי אופיום, 1839
• כישלונות: מלחמה עם בריטניה, 1839–1842

האופיום פוגע באנשים, והסחר חייב להיפסק.

הדרך אל הרגע

רקע

איסור שהוחלט בבירה

ב־1836 הגיש פקיד לקיסר תזכיר, ובו רעיון אחר: לאפשר את המסחר בחוק ולגבות עליו מס. שנתיים אחר כך הגיש תזכיר נוסף, שדגל באיסור מוחלט, וב־1838 אישר הקיסר את האיסור.

דאוגואנג שלט מ־1820. בסוף 1838 מינה את לין לנציב קיסרי ושלח אותו דרומה, לקנטון, כדי לעצור את הסחר.

שימו לב לסדר. האיסור הוחלט בבירה, לפני שלין ראה את קנטון. החוקרים עדיין מתווכחים על מה חשבה החצר באמת, ונחזור לכך.

1839

הסוחרים הזרים

לין הגיע לקנטון ב־1839, והמקורות חלוקים על מועד הגעתו. הוא ניהל את העניינים מול המפקח הבריטי, צ׳ארלס אליוט, ומול הסוחרים שהחזיקו באופיום.

לין דרש שהמלאי יימסר, ובינתיים נשאר האופיום בידי הסוחרים, והלחץ גדל.

לפי תיאור אחד, חוקיו של לין הפכו סוחרים זרים לחשופים להוצאה להורג. עבור מי שהחזיק באופיום, זה היה כלל מפחיד.

נקודת החלטה

אתם צ׳ארלס אליוט, המפקח הראשי של הסחר הבריטי בסין.

סוף מרץ 1839, קנטון.

הסוחרים הבריטים מחזיקים במלאי גדול של אופיום. לין דרש אותו, והסוחרים מצפים שתחליטו.

שמעתם שחוקי לין הופכים סוחרים זרים לחשופים להוצאה להורג. שמעתם גם שהסוחרים חוששים לאבד את כספם אם ימסרו את המלאי בחינם.

אינכם יודעים אם לונדון תשלם על האופיום.

מה אתם עושים?

• להורות לסוחרים למסור את האופיום שלהם, ולהבטיח שהממשלה תשלם עליו. כנראה הארגזים יימסרו והסחר ייעצר לזמן מה. אבל ההבטחה תהיה שלכם בלבד, ולונדון עשויה לסרב לכבד אותה.
• לסרב, ולתת לסוחרים לשמור על הארגזים עד שלונדון תחליט. כנראה לין ילחץ חזק יותר. לפי תיאור אחד, חוקיו הפכו סוחרים זרים לחשופים להוצאה להורג, כך שהסוחרים היו בסכנה.
• לבקש מלין זמן נוסף, ולחכות לתשובה מלונדון לפני שתיתנו הוראה כלשהי. כנראה לין יעניק דחייה קצרה. אבל דחייה לא תעצור את הסחר, והעימות רק יחריף.

מה קרה בפועל

להורות לסוחרים למסור את האופיום שלהם, ולהבטיח שהממשלה תשלם עליו.

אליוט קבע מועד לסוחרים ודרש מהם למסור את האופיום, וגם ביקש מלין זמן נוסף. לפי הבעלים, הוא הבטיח להם פיצוי מהממשלה הבריטית. המקורות חלוקים על מה שהבטיח בפועל, ועל השאלה אם הייתה לו הסמכה להבטיח זאת.

אליוט היה אחראי על הבריטים בקנטון, ולא ידע אם לונדון תשלם. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים עד כמה הרחיקה לכת ההבטחה.

הארגזים

אביב 1839

המסירה

כ־20,000 ארגזים

לפי רוב התיאורים, המסירה נמשכה באפריל ובמאי 1839. המספר הכולל הוא כ־20,000 ארגזים, מספר שמגיע בעיקר ממכתבו של לין.

המספר המדויק שנוי במחלוקת. ספרים מאוחרים נותנים סכומים שונים מעט, ולכן כדאי לזכור אותו כ־20,000 בערך.

עכשיו הארגזים בידי הסינים, והשאלה היא מה עושים בהם.

הטיעון

למה הסם הוא הבעיה

המכתב של לין מציג שני טיעונים. הראשון מוסרי: הסם פוגע באנשים שמשתמשים בו. השני כלכלי: הסחר מוציא מסין את עושרה.

נקרא את המכתב עצמו בפרק הרביעי, כי תאריכו אינו ידוע.

שמרו על שני הטיעונים האלה בראש. הם עוזרים להבין את הבחירה שלפניו.

נקודת החלטה

אתם לין, הנציב הקיסרי בקנטון.

מאי 1839, קנטון.

האופיום של הסוחרים נמצא עכשיו בידיכם: כ־20,000 ארגזים. הקיסר רוצה לסיים את הסחר, ולשם כך נשלחתם.

אתם סבורים שהסם פוגע באנשים, ושהסחר מוציא מסין את עושרה.

יש שתי דרכים להיפטר מהארגזים. לכל אחת מהן יש סיכונים.

מה עושים באופיום?

• להשמיד אותו על החוף בהומן, ולתת לנהר לשאת את השאריות אל הים. כנראה הארגזים ייעלמו לתמיד, והאיסור ייראה רציני. אבל הסוחרים יאבדו את המלאי, ולונדון עשויה לראות במעשה עילה למלחמה.
• למכור את האופיום דרך קונים מקומיים, ולהעביר את כל הכסף לאוצר המדינה. כנראה הכסף יגיע לאוצר, אבל הסם ישאר בשוק. האיסור ייראה אז כמו עסקה, והנזק ימשיך.

מה קרה בפועל

להשמיד אותו על החוף בהומן, ולתת לנהר לשאת את השאריות אל הים.

לין בחר להשמיד את האופיום. העבודה החלה בהומן ב־3 ביוני 1839.

מכתבו טוען שהסם פוגע באנשים, ולכן השמדה התאימה לטיעון שלו. אף מקור שאנחנו מכירים לא מראה שהוא שקל למכור. האפשרות השנייה מוצגת כאן לניתוח, לא כמשהו שהוא שקל.

3 ביוני 1839

אל הים

כ־23 ימים

ב־3 ביוני 1839 החלה ההשמדה בהומן, על הנהר, לא רחוק מקנטון. לפי רוב התיאורים, פועלים ערבבו את האופיום עם מלח וסיד, ושטפו אותו אל הים.

העבודה נמשכה כ־23 ימים. עבור הסוחרים הזרים משמעות הדבר הייתה אובדן המלאי. עבור בריטניה, האובדן הפך לנימוק למלחמה. ההיסטוריונים קוראים לנימוק כזה עילה למלחמה.

מה אנחנו באמת יודעים

מקור: מכתבו של לין למלכה

תמצית, לא ציטוט. לין מבקש מהמלכה לעצור את נתיניה מלסחור באופיום. לדבריו הסם פוגע באנשים, והסחר מוציא מסין את עושרה.

למכתב אין תאריך מעבר לשנה. יש מקורות שמציעים שאבד בדרך, והחוקרים עדיין מתווכחים אם המלכה קראה אותו בכלל.

• מי כתב אותו, ולמי? נציב קיסרי כותב למלכה זרה. זו פנייה דיפלומטית: לין מבקש ממנה לפעול.
• מתי נכתב? ידוע רק שהוא נכתב ב־1839. הוא נכתב שבועות או חודשים אחרי שהסוחרים מסרו את האופיום, אבל התאריך המדויק אינו ידוע.
• מה חסר בו? כל תשובה מהמלכה, וכל הוכחה שהמכתב הגיע אליה. אנחנו שומעים רק צד אחד: זה של הפקיד שתפס את המלאי.

מיתוס

בריטניה נלחמה במלחמת האופיום הראשונה למען סחר חופשי.

האמת

רק בחלקו, והחוקרים חלוקים עד כמה. סטיבן פלאט, בספרו מ־2018, מציג את המאמץ הבריטי לפתוח את הסחר כנקודת המוצא לקריסתה של שושלת צ׳ינג, וסקירות הספר חלוקות בעניין. אחרים מציבים את הסם במרכז הסיפור. הגרסה שבריטניה כפתה אופיום על סין נכונה גם היא רק בחלקה.

הראיות

סעיף 4 של החוזה משנת 1842 מחייב את סין לשלם על האופיום שנמסר ב־1839. הסעיפים אינם אומרים דבר על הסחר עצמו.

מקור: סעיף 3: אי אחד

״את האי הונג קונג, שיהיה בידי הוד מלכותה הבריטית לנצח״. תרגום של הנוסח האנגלי.

החוזה נחתם בנאנקינג, על סיפון ספינת המלחמה הבריטית HMS Cornwallis. הוא נכתב בסוף המלחמה, על ידי הצד המנצח, בלחץ ימי.

• מי כתב אותו, ומי החזיק ביד העליונה? משא ומתן בין נציגים בריטים לנציגי צ׳ינג ניסח אותו, אבל זה נעשה בסוף מלחמה שבריטניה ניצחה בים. הנוסח נוצר תחת לחץ ימי.
• מה הסעיף אומר שהאי נועד בשבילו? הסעיף קובע שהאי יוחזק ״לנצח״, כלומר לתמיד. הוא אינו אומר מדוע בריטניה רצתה בו.
• מה נשאר בחוץ? קאולון, שעל היבשת מול האי, אינה מופיעה בסעיף הזה. הסעיף גם לא אומר דבר על סחר האופיום.

נקודת החלטה

אתם ויליאם גלדסטון, חבר הפרלמנט מניוארק.

8 באפריל 1840, בית הנבחרים בלונדון. שנתיים לפני החוזה.

בית הנבחרים דן במלחמה עם סין. לפניו הצעה נגד הטיפול הממשלתי בה, שהגיש סר ג׳יימס גרהם.

אתם מכירים את פרשת התפיסה בקנטון. יש הטוענים שהסוחרים קיבלו הבטחה לפיצוי. אחרים טוענים שלמפקח לא הייתה סמכות לסיים את הסחר בכלל.

חברים אחרים ידברו מהצד השני. דבריכם ייכתבו בפרוטוקול הרשמי של הפרלמנט.

האם אתם קמים לדבר, ומה אתם אומרים?

• לדבר בוויכוח נגד המלחמה, ולנמק את עמדתכם. כנראה תומכי הממשלה ישיבו לכם בחריפות, ושני הצדדים יצטטו את דבריכם. אבל בית הנבחרים ישמע טיעון ברור נגד המלחמה.
• לדבר בוויכוח להגנת דרכה של הממשלה, ולנמק את עמדתכם. כנראה תומכי הממשלה יברכו אתכם, וההצעה תיראה חלשה יותר. אבל תגנו על מלחמה שהסיבות לה עדיין שנויות במחלוקת בין ההיסטוריונים.
• לשתוק, לשמור את דעותיכם לעצמכם, ולתת לוויכוח להמשיך בלעדיכם. כנראה איש לא יזכור את שמכם בוויכוח, ואיש לא יוכל לומר היכן עמדתכם. אבל ההצעה תוכרע בלי קולכם.

מה קרה בפועל

לדבר בוויכוח נגד המלחמה, ולנמק את עמדתכם.

גלדסטון דיבר נגד המלחמה, וטען שהיא בלתי צודקת במקורה (טור 818). בית הנבחרים ערך הצבעה רשמית ב־9 באפריל: 262 בעד ההצעה ו־271 נגדה.

הפרוטוקול מראה את הטיעון שלו, לא את נימוקיו הפרטיים. אחרים טענו מהצד השני: לושינגטון טען שלמפקח לא הייתה סמכות לסיים את הסחר. סנדון כינה את ההתקפות על גלדסטון בלתי צודקות.

ויליאם גלדסטון

חבר פרלמנט מניוארק, שהיה בבית הנבחרים באפריל 1840.

• נולד: 1809
• נפטר: 1898

״מלחמה בלתי צודקת במקורה, מלחמה שתוכננה במהלכה לכסות את המדינה בבושה קבועה״.

מה בא אחר כך, והחידון

1842

מחיר השלום

21 מיליון דולר

ב־29 באוגוסט 1842 נחתם החוזה בנאנקינג, על סיפון ספינה בריטית. סין הסכימה למסור את האי הונג קונג, ולפתוח לסחר הבריטי חמישה נמלי סחר, ביניהם שנחאי.

סין הסכימה גם לשלם פיצוי מלחמה של 21 מיליון דולר. התשלום הראשון, 6 מיליון דולר, היה לשלם מיד. את היתרה שילמה בתשלומים עד סוף 1845.

לבריטניה הביא החוזה אי וחמישה נמלים חדשים. לסין הוא הביא חשבון גדול ואובדן של אי. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים על מטרת המלחמה, ועל מה שהחוזה אומר באמת.

מה קרה, לפי הסדר

• סוף 1838 הקיסר ממנה את לין לנציב קיסרי בקנטון.
• 3 ביוני 1839 השמדת האופיום בהומן מתחילה. היא נמשכת כ־23 ימים.
• 4 בספטמבר 1839 התנגשות ימית בקאולון.
• 9 באפריל 1840 בית הנבחרים דן במלחמה. ההצעה נגד הממשלה נכשלת ברוב של תשעה קולות: 262 מול 271.
• 7 בינואר 1841 כוחות ים וכוחות יבשה בריטיים כובשים שני מבצרים בשפך נהר הפרל.
• 29 באוגוסט 1842 חוזה נאנקינג נחתם על סיפון HMS Cornwallis.
• 26 ביוני 1843 שתי הממשלות מחליפות אישורים רשמיים בהונג קונג.

למה פרצה המלחמה?

במה באמת עסקה המלחמה: בסם, בסחר, או בפוליטיקה של חצר צ׳ינג?

• סטיבן ר. פלאט, 2018 לדבריו, מאמצי בריטניה לפתוח את הסחר הניעו את קריסתה של צ׳ינג. לקריסה הזאת עמדו כמה סיבות: מרד, שיטת הסחר של קנטון, ופילוג בחצר בשאלה אם להתיר את האופיום או לגרש את הזרים. סקירות על הספר חלוקות בשאלה כמה משקל יש לכל סיבה.
• ג׳וליה לאוול, 2011 כותרת ספרה משנת 2011 עוסקת בסם ובחלומות סביבו, ולפי הכותרת בלבד היא מציבה את סחר האופיום במרכז הסיפור. את הטיעון המלא כדאי לקרוא בספר עצמו.
• ג׳יימס פולצ׳ק, 1992 ספרו, ״המלחמה הפנימית על האופיום״, בוחן את המאבק בתוך החצר. לפי סקירה על הספר, תומכיו של לין דחפו להתנגדות קשה מטעמים של פוליטיקה פנימית.

איזה צד נראה לכם החזק ביותר, ואיזו ראיה הייתה משנה את דעתכם?

שאלה לבדיקה

מי החליט שסחר האופיום חייב להסתיים, לפני שלין הגיע לקנטון?

התשובה: הקיסר, לאחר ויכוח בבירה.. נכון: האיסור אושר בבירה ב־1838, לפני שלין מונה לנציב.

שאלה לבדיקה

כמה זמן נמשכה ההשמדה בהומן, לפי רוב התיאורים?

התשובה: כשלושה שבועות, מ־3 ביוני 1839.. נכון: לפי רוב התיאורים העבודה החלה ב־3 ביוני ונמשכה כ־23 ימים.

שאלה לבדיקה

איזה שטח נתן חוזה נאנקינג לבריטניה?

התשובה: האי הונג קונג, שיוחזק לנצח.. נכון: סעיף 3 מזכיר את האי הונג קונג, שיהיה בחזקת בריטניה לנצח.

שאלה לבדיקה

מה הייתה תוצאת ההצבעה בבית הנבחרים ב־9 באפריל 1840?

התשובה: 262 בעד ו־271 נגד, ולכן ההצעה נפלה ברוב של תשעה.. נכון: הפרוטוקול רושם 262 בעד, 271 נגד, ורוב של תשעה לממשלה.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על סיבות המלחמה נתמכת במקורות?

התשובה: ההיסטוריונים חלוקים: יש שמציבים את הסם במרכז, ויש שמציבים את הסחר ואת הקריסה הרחבה.. נכון: שלב המיתוס והוויכוח מראים שהסיבות שנויות במחלוקת.

שאלה לבדיקה

למה איננו יכולים להיות בטוחים שהמלכה ויקטוריה קראה את מכתבו של לין?

התשובה: למכתב אין תאריך מדויק, ומסירתו שנויה במחלוקת.. נכון: המכתב מתוארך רק ל־1839, והמקורות חלוקים אם הגיע למלכה.

מונחים

• אופיום סם שמיוצר מפרג האופיום. הוא היה לב הסחר שלין ניסה לעצור.
• נציב קיסרי פקיד ששולח הקיסר למילוי משימה מסוימת. לין נשלח לקנטון כדי לעצור את הסחר באופיום.
• תזכיר רשמי לקיסר הצעה כתובה ורשמית שפקיד שלח לקיסר. אם הקיסר אישר אותה, היא הפכה למדיניות.
• מפקח התואר של צ׳ארלס אליוט ב־1839: המפקח הראשי של הסחר הבריטי בסין, הפקיד הבריטי הבכיר שם.
• הצבעה רשמית בבית הנבחרים הצבעה רשמית ונספרת בבית הנבחרים הבריטי.
• עילה למלחמה ביטוי לטיני שפירושו ״סיבת מלחמה״: אירוע שמדינה יכולה להשתמש בו כדי להצדיק מלחמה.
• פיצוי מלחמה סכום שהצד המפסיד משלם למנצח עבור נזקים או עבור עלויות המלחמה.
• נמל סחר נמל שחוזה פותח לסחר עם זרים.
• למסור שטח למסור שטח למדינה אחרת, בדרך כלל בחוזה.
• אישור רשמי של חוזה האישור הרשמי של חוזה חתום, על ידי הממשלה שחתמה עליו.
• קנטון נמל בדרום סין, שבו סחרו סוחרים זרים עם סין. היום שמו גואנגג׳ואו.
• דאוגואנג קיסר סין משושלת צ׳ינג, ששלט מ־1820. בסוף 1838 מינה את לין לנציב קיסרי.
• צ׳ארלס אליוט המפקח הבריטי בקנטון. המקורות חלוקים על מה שהבטיח לסוחרים, ועל הסמכותו להבטיח.
• הומן מקום על הנהר, לא רחוק מקנטון, שבו החלה השמדת האופיום ב־1839.
• גלדסטון פוליטיקאי בריטי שדיבר נגד המלחמה בסין בבית הנבחרים. לימים היה ראש ממשלה.
• סר ג׳יימס גרהם פוליטיקאי בריטי שהגיש לבית הנבחרים הצעה נגד הטיפול הממשלתי במלחמה.
• סטיבן פלאט היסטוריון שכתב ב־2018 ספר שמציג את המאמץ הבריטי לפתוח את הסחר כתחילת קריסת שושלת צ׳ינג. הביקורות חלוקות.
• שושלת צ׳ינג שושלת הקיסרים ששלטה בסין בזמן המלחמה.
• HMS Cornwallis ספינת מלחמה בריטית שעל סיפונה נחתם חוזה נאנקינג ב־1842.
• בית הנבחרים הבית התחתון של הפרלמנט הבריטי, שחבריו נבחרים בבחירות. שם מתנהלים הדיונים וההצבעות.
• הונג קונג אי על חוף דרום סין, שנמסר לבריטניה בחוזה נאנקינג ב־1842.
• שנחאי עיר נמל על החוף המזרחי של סין. בחוזה נאנקינג נפתחה לסחר הבריטי.
• נאנקינג עיר בסין שבה נחתם ב־1842 החוזה שסיים את המלחמה. היום שמה נאנג׳ינג.
• כופר סכום כסף ששילמו כדי להימנע מתקיפה, או כדי לשחרר שבויים. במלחמה זו ניכה מהפיצוי.
• דולר יחידת המטבע שבה נמדד הפיצוי. באותה תקופה היה זה מטבע כסף, לא הדולר של היום.
• גואנגג׳ואו השם המודרני של קנטון, עיר נמל בדרום סין.

מקורות

• Treaty of Nanking, 29 August 1842, English text of Articles III to VII, as printed on Wikisource
• Hansard, House of Commons, “War with China - Adjourned Debate”, 8 and 9 April 1840 (HC Deb vol. 53, cols. 844-950)
• Lin Zexu, letter to Queen Victoria, 1839 (dated only by the year), in the translation by Teng Ssu-yu and John K. Fairbank, in China’s Response to the West (Cambridge, MA: Harvard University Press, 1954)
• Stephen R. Platt, Imperial Twilight: The Opium War and the End of China’s Last Golden Age (New York: Alfred A. Knopf, 2018)
• Julia Lovell, The Opium War: Drugs, Dreams and the Making of China (London: Picador, 2011)
• James M. Polachek, The Inner Opium War (Cambridge, MA: Harvard University, Council on East Asian Studies, 1992)

קרדיט תמונות

• צייר סיני לא ידוע, ״הנציב לין והשמדת האופיום ב־1839״, המאה ה־19. מוזיאון האמנות של הונג קונג. · Public domain · דף המקור
• מיוחס ללאם קוא, ״דיוקן של לין״, המאה ה־19. מוזיאון מלחמת האופיום הראשונה בהומן, דרך Google Arts & Culture. · Public domain · דף המקור
• החתימה על חוזה נאנקינג. ציור: הקפטן ג׳ון פלאט; חיתוך: ג׳ון ברנט; פורסם ב־20 באפריל 1846. אוסף Anne S. K. Brown Military Collection. · Public domain · דף המקור
• ג׳ון ג׳ייביז אדווין מאיול, ״ויליאם גלדסטון״, כרטיס ביקור, 1861. · Public domain · דף המקור