הוריישו נלסון

ארבעה־עשר מטרים

רבע אחרי אחת

מול כף טרפלגר, 21 באוקטובר 1805, רבע אחרי אחת בצהריים. שתי ספינות מלחמה דבוקות זו לזו, קרוב כל כך שהצוותים נלחמים דרך פתחי התותחים. על סיפון ה״ויקטורי״ פוסע אדמירל בעל זרוע אחת, כוכבי העיטורים תפורים על מעילו, ומסתובב כדי לחזור לאורך הסיפון.

בחבלי התורן של הספינה הצרפתית ״רדוטבל״, במרחק ארבעה־עשר מטרים, קלע יורה ברובה. הכדור חודר לכתפו השמאלית של נלסון, עובר דרך הריאה ומרסק את עמוד השדרה. ״סוף־סוף גמרו אותי, הרדי.״

נותרו לו כשלוש שעות לחיות. איך הגיע לסיפון הזה בנו של כומר כפרי, עיוור בעין אחת וחסר זרוע?

הוריישו נלסון, הוויקונט נלסון

בן של כומר כפרי שיצא לים בגיל שתים־עשרה, איבד את מאור עינו האחת ואת זרועו, וניצח בקרבות המפורסמים ביותר של עידן המפרשים.

• נולד: 29 בספטמבר 1758, בית הכומר בברנהם תורפ, נורפוק; השישי מאחד־עשר ילדים
• נפטר: 21 באוקטובר 1805, בגיל 47, על סיפון ה״ויקטורי״, מול כף טרפלגר, כדור רובה שנורה מחבלי התורן של הספינה הצרפתית ״רדוטבל״
• ניצחונות: כף סנט וינסנט, 1797; הנילוס, 1798; קופנהגן, 1801; טרפלגר, 1805
• כישלונות: סנטה קרוס דה טנריפה, 1797; בולון, 1801 (שתי התקפות שנכשלו)

״תודה לאל, מילאתי את חובתי.״

בנו של הכומר

רקע

בן שתים־עשרה

הוריישו נולד ב־1758 בבית הכומר של ברנהם תורפ, כפר בנורפוק; אמו מתה כשהוא בן תשע. בגיל שתים־עשרה הוא מבקש לצאת לים עם דודו, הקברניט מוריס סאקלינג. הדוד מסתייג: ״בפעם הראשונה שניכנס לקרב, כדור תותח עלול לקטוף את ראשו, וכך יסתדר עניינו בבת אחת.״ אבל הוא לוקח את הנער. ספינת קו היא עיר צפה של שש מאות איש.

1773

הדוב

ב־1773, בן ארבע־עשרה, הוא מפליג עם משלחת אל הקוטב הצפוני, עד שהקרח מחזיר אותה. בלילה ערפילי אחד, כך מספרים, הוא מתגנב מהספינה עם חבר וצד דוב קוטב על הקרח; הרובה שלו אינו יורה, והוא מוכן להכות את הדוב בקת. הקברניט יורה בתותח, והדוב בורח. ההסבר של הנער: ״רציתי להרוג את הדוב כדי להביא את עורו לאבי.״

סיפור מושלם, ובדיוק בזה הבעיה: שום מסמך משנת 1773 אינו מזכיר אותו. הוא מופיע בדפוס רק אחרי שנלסון כבר היה גיבור.

1777–1794

קברניט, בעל ועין אחת

בגיל עשרים הוא כבר קברניט עם ספינה משלו. באיי הודו המערבית הוא אוכף את חוקי הספנות נגד סוחרים אמריקנים, ובעלי המטעים שונאים אותו. ב־1787, באי נוויס, הוא נושא לאישה את פרנסס (פאני) ניסבט, אלמנה צעירה. בימי השלום הוא נשאר על חצי שכר: חמש שנים בנורפוק, ומתחנן לספינה.

המלחמה עם צרפת המהפכנית מביאה לו ב־1793 את ה״אגממנון״. בנאפולי הוא פוגש את השגריר הבריטי, סר ויליאם המילטון, ואת אשתו אמה. ביולי 1794, במצור על קלווי שבקורסיקה, כדור תותח צרפתי מתיז לפניו חול ורסיסי אבן, והראייה בעינו הימנית אובדת. הוא מעולם לא חבש רטייה; זו המצאה מאוחרת. זכרו את העין הזאת.

סנט וינסנט, טנריפה והנילוס

נקודת החלטה

אתם הקומודור הוריישו נלסון.

14 בפברואר 1797, אחר הצהריים, מול כף סנט וינסנט

חמש־עשרה הספינות של האדמירל ג׳רוויס מצאו באובך צי ספרדי של 24 עד 27 ספינות קו, מפוזר בשתי קבוצות. ג׳רוויס הוביל את הקו שלו דרך הפער ביניהן. עכשיו גוף הצי הספרדי פונה עם הרוח, כדי להתאחד עם השאר או להימלט לקדיס.

אתם מפקדים על ה״קפטן״, 74 תותחים, השלישית מסוף קו הקרב הבריטי. האות של ג׳רוויס מורה לספינות להסתובב בזו אחר זו, במקום שבו הסתובבה המובילה. עד שיגיע תורכם, הספרדים עלולים להיעלם.

מה אתם עושים?

• להישאר במקומכם בקו ולהסתובב בתורכם, כפי שהורה האות איש לא יוכל להאשים אתכם. אבל סוף הקו יסתובב לאט מדי, וגוף הצי הספרדי כנראה יתאחד עם שאר ספינותיו או יחמוק, והניצחון של ג׳רוויס יצטמק לתגרה.
• לאתת לג׳רוויס ולבקש פקודות חדשות זהירות שנשמעת הגיונית. אבל ג׳רוויס רחוק יותר ממייל, והים מכוסה עשן; עד שיראו את האות, ישיבו עליו ויפעלו לפיו, הרגע יחלוף. לשאול פירושו לא לעשות דבר.
• לצאת מהקו ולהציב את ספינתכם לרוחב דרכם של הספרדים אתם עוזבים את מקומכם בלי פקודה. אם תיכשלו, ספינה אחת תעמוד לבדה מול גוף הצי הספרדי, ובית דין צבאי יחכה לכם. אם תצליחו, תעכבו את הספרדים עד שיגיע שאר הצי הבריטי.

מה קרה בפועל

לצאת מהקו ולהציב את ספינתכם לרוחב דרכם של הספרדים

נלסון הורה לקברניט מילר לצאת מהקו, ושט אל מול חרטומי הצי הספרדי. זמן־מה נלחמה ה״קפטן״ לבדה מול כמה ענקיות, ובהן ״סנטיסימה טרינידד״, ספינת המלחמה הגדולה בעולם, עד שהגיעו טרוברידג׳ וקולינגווד. כשהספינה כבר הייתה משותקת, היא נתקעה ב״סן ניקולס״; נלסון הוביל את אנשיו לסיפונה, ומשם עלה על ה״סן חוסה״. בצי קראו לזה ״הגשר הפטנטי של נלסון לכיבוש ספינות מדרגה ראשונה״. ספרד איבדה ארבע ספינות.

הוא ראה שציות לאות ככתבו יבזבז את ההזדמנות, וסמך על ג׳רוויס שיגבה אותו. ג׳רוויס גיבה. סאות׳י כותב שנלסון ״לא ציית לאות״; יש היסטוריונים שטוענים שהאותות של ג׳רוויס השאירו מקום למהלך כזה. ודאי רק ההרגל שלו: לפעול לפי מה שהוא רואה, ולשאת בסיכון בעצמו.

יולי 1797

הזרוע

חמישה חודשים אחר כך מוביל נלסון, עכשיו אדמירל משנה, התקפת לילה על סנטה קרוס דה טנריפה, בתקווה לשים יד על אוצר ספרדי. הספרדים מוכנים. בלילה של 24 ביולי, כשהוא עולה לחוף, כדור מרסק את זרועו הימנית מעל המרפק. ג׳וסיה, בנה של פאני ובנו החורג של נלסון, קושר את הזרוע ומציל את חייו, ובאותו לילה כורתים אותה. ההתקפה נכשלת, ובין כ־140 לכ־250 בריטים נהרגים, תלוי בספירה. ביד שמאל כותב נלסון לג׳רוויס: ״נעשיתי נטל על חבריי וחסר תועלת לארצי.״

1798

המצוד

במאי 1798 יוצא מטולון צי צרפתי ועליו הגנרל בונפרטה וצבאו, ובין הגנרלים גם דאבו (השיעור השני בסדרה). נלסון, שנשלח לחזור לים התיכון ולמצוא אותו, מנחש: מצרים. הוא ממהר לשם ומוצא את אלכסנדריה ריקה, כי הקדים את הצרפתים. עשרה שבועות הוא מחפש. ב־1 באוגוסט רואים סוף־סוף הצופים שלו תרנים צרפתיים במפרץ אבו קיר, מזרחית לאלכסנדריה.

נקודת החלטה

אתם אדמירל המשנה נלסון, על ה״ונגארד״.

אחר הצהריים, 1 באוגוסט 1798, מפרץ אבו קיר

הצי שרדפתם אחריו עשרה שבועות שוכב לפניכם: שלוש־עשרה ספינות קו וארבע פריגטות, עוגנות בקו מעוקל במפרץ מלא שרטונות, וסוללת תותחים על אי שומרת עליהן. יש לכם שלוש־עשרה ספינות קו ואין לכם מפה טובה, והשמש תשקע בעוד שעתיים. שלוש מספינותיכם רחוקות מאחור.

קברניטיכם יודעים מה אתם חושבים: מול צי עוגן, נצמדים לספינת האויב, עוגנים מהירכתיים ותומכים זה בזה. אבל מתי?

מה אתם עושים?

• לחכות לבוקר, למדוד את עומק המים ולאסוף את הספינות בטוח יותר לספינות, ושלוש הספינות שמאחור יגיעו. אבל הצרפתים יקבלו לילה שלם: יכינו את התותחים שבצד היבשה, יחברו את ספינותיהם בכבלים ואולי יחזירו את המלחים שעל החוף.
• לתקוף מיד, רק מצד הים, שתי ספינות שלכם מול כל ספינה שלהם תוכנית נועזת ושקולה. תותחי הצרפתים בצד הים מוכנים, אבל אתם מרכזים כוח נגד ראש הקו, והעורף, שנמצא במחסה הרוח, יתקשה לבוא לעזרתו. הסיכון הוא החושך: ספינות שמגששות במים שאיש לא מדד.
• לתקוף מיד, ולשלוח את הספינות המובילות סביב ראש הקו, אל צדו הפנימי אם יש שם מספיק מים, ראש הקו הצרפתי נתון באש משני צדדיו, ותותחיו שבצד היבשה אינם מוכנים. אבל המעבר צר ואיש לא מדד אותו: ספינה שתעלה שם על שרטון אבודה, ותחסום את אלה שאחריה.

מה קרה בפועל

לתקוף מיד, רק מצד הים, שתי ספינות שלכם מול כל ספינה שלהם

נלסון תקף מיד, כשהשמש שוקעת. לפי סאות׳י התכוון להישאר בצד החיצוני של הקו הצרפתי. אבל הקברניט פולי, שהוביל ב״גוליית״, ראה מרחב בין הצרפתים לשרטון ועקף את ראש הקו; ארבע ספינות נכנסו אחריו פנימה, ונלסון ושאר הספינות עגנו מבחוץ.

הצרפתים ציפו להתקפה מן הים והכינו רק את התותחים שבצד הזה. נלסון השקיע שבועות כדי שקברניטיו יחשבו כמוהו ויוכלו לפעול בלי אותות, בעשן ובחושך. כשקם מארוחת הערב אמר לקציניו: ״לפני שעה זו מחר, אזכה בתואר אצולה או בקבר במנזר וסטמינסטר.״

הנילוס: מי מול מי

1–2 באוגוסט 1798

מפרץ אבו קיר, כ־24 ק״מ מזרחית לאלכסנדריה

הצי הבריטי

• מפקדים: אדמירל המשנה הוריישו נלסון, ב״ונגארד״, הקברניטים פולי, הוד, טרוברידג׳, בול, הלוול ואחרים
• כוחות: 13 ספינות קו בנות 74 תותחים, ה״לינדר״ (50 תותחים) ובריג; כ־8,200 איש על הנייר (הרשימה של נלסון)
• אבדות: 218 הרוגים, 677 פצועים (הדוחות של נלסון); אף ספינה לא אבדה (ספינות)

הצי הצרפתי

• מפקדים: סגן־האדמירל ברואס, ב״ל׳אוריין״ (נהרג), אדמירלי המשנה בלנקה (״פרנקלין״) ווילנב (״גיום טל״)
• כוחות: 13 ספינות קו ו־4 פריגטות; כ־10,800 איש על הנייר (הרשימה של נלסון)
• אבדות: 5,225 נספו; 3,105 שבויים, ובהם הפצועים, הועברו לחוף (סאות׳י (1813)); 2,000 עד 5,000 הרוגים ופצועים; 3,000 עד 3,900 שבויים (אומדנים מודרניים); 9 נשבו, 2 נשרפו, 2 נמלטו (ספינות (הרשימה של נלסון))

כוח על הנייר: רבים מהמלחים היו על החוף, להביא מים ומזון.

התוצאה: ניצחון בריטי מוחץ: אחת־עשרה מתוך שלוש־עשרה ספינות הקו הצרפתיות נשבו או הושמדו. צבאו של בונפרטה נותר מנותק במצרים.

איש לא ספר את מי שנספו בפיצוץ ל׳אוריין, ולכן מספרי המתים הצרפתים הם אומדנים; סאות׳י מביא את הגבוה שבהם.

קרב הנילוס

1 באוגוסט 1798, מהשקיעה ועד הבוקר

הצי הבריטי של נלסון, שחיפש עשרה שבועות, מגיע למפרץ אבו קיר שבמצרים, שם עוגן הצי הצרפתי שנשא את בונפרטה וצבאו. שלוש־עשרה ספינות קו צרפתיות עומדות בקו מעוקל, במפרץ מלא שרטונות, תחת סוללת תותחים על אי. לנלסון גם שלוש־עשרה, אבל שלוש מהן רחוקות מאחור, והשמש שוקעת בעוד שעתיים.

שחזור לפי הדוח של נלסון, סאות׳י (1813) והתיאורים המקובלים של הקרב. כיוון הקו הצרפתי, קצה השרטונות ומקומות הספינות משוערים. כיוון הרוח שנוי במחלוקת (צפון־צפון־מערב או צפון־מזרח), אבל לפי כל הגרסאות היא נשבה לאורך הקו, מראשו אל סופו, ולכן העורף הצרפתי לא יכול היה לבוא לעזרת הראש. סדר הספינות בעורף אינו ודאי, והן מצוירות בקבוצות. הספינות מוגדלות בהרבה ביחס לקנה המידה.

שלבי הקרב

• הצרפתים עוגנים בשעות אחר הצהריים של 1 באוגוסט עוקפים הבריטים את השרטונות מצפון־מערב, ברוח נוחה. הצרפתים עוגנים בקו מעוקל ומצפים להתקפה מן הים בלבד: התותחים שבצד היבשה אינם מוכנים. שלוש ספינות של נלסון עדיין רחוקות מאחור.
• הקפת ראש הקו בשש וחצי בערך חוצה ״גוליית״ של פולי את חרטום ה״גרייה״ ונכנסת פנימה, בין הצרפתים לשרטון. ארבע ספינות אחריה. ״ונגארד״ של נלסון עוגנת מבחוץ, וכך גם הספינות שאחריה: ראש הקו מוקף משני צדדיו. ״קולודן״ עולה על שרטון.
• לילה במרכז יורד חושך. ״סוויפטשור״ ו״אלכסנדר״ מגיעות ועוגנות מול המרכז הצרפתי; ״בלרופון״ המרוסקת נסחפת החוצה בלי תרנים. רסיס פוגע במצחו של נלסון, והוא מורד מהסיפון בטוח שהוא גוסס. עד תשע מורידות הספינות הצרפתיות הראשונות את דגליהן.
• ל׳אוריין מתפוצצת אש פורצת בספינת הדגל הצרפתית. בעשר בערך היא מגיעה למחסן אבק השריפה, והספינה מתפוצצת; האדמירל ברואס כבר מת על סיפונה. לכמה דקות שותקים כל התותחים. אחר כך הקרב מתחדש ונמשך כל הלילה.
• הבוקר: מי נמלט העורף הצרפתי כמעט לא נלחם. לפני הצהריים של 2 באוגוסט חותכות ״גיום טל״ ו״ז׳נרה״ את כבלי העוגן ונמלטות עם שתי פריגטות. מבין שלוש־עשרה ספינות הקו הצרפתיות נשבו תשע והושמדו שתיים. על ״גיום טל״ התנוסס דגלו של אדמירל המשנה פייר וילנב. זכרו את השם.

האסטרטגיה

• הצי הבריטי: נלסון רוצה לתקוף מיד, לפני שהחושך יורד, ולהצמיד את ספינותיו אל הצרפתים העוגנים, לעגון בירכתיים ולתמוך זו בזו. הצרפתים צופים להתקפה רק מן הים, ותותחי צד היבשה שלהם אינם מוכנים.
• הצי הצרפתי: הצי הצרפתי, בפיקוד ברואס, מחזיק את המפרץ בעוגן, בקו מעוקל, בין השרטונות ותחת סוללה על אי, וצופה להתקפה מן הים בלבד. תותחי צד היבשה שלו אינם מוכנים.

מה הכריע: הבריטים הגיעו אל ראש הקו הצרפתי משני צדדיו: ״גוליית״ חצתה את חרטום ה״גרייה״ מן הצד הפנימי, שם התותחים לא היו מוכנים, ו״ונגארד״ של נלסון עגנה מבחוץ. הרוח נשבה לאורך הקו, ולכן העורף הצרפתי לא יכול היה לבוא לעזרת הראש.

אחרי הקרב

ברון נלסון מהנילוס

נלסון, מצחו חבוש, חזר לסיפון כדי לראות את ל׳אוריין עולה באש, ושלח סירות לאסוף ניצולים צרפתים מהמים. הוא נעשה ברון נלסון מהנילוס, ועכשיו כל אירופה יודעת את שמו. ובונפרטה? צבאו לכוד במצרים, בלי צי שיחזיר אותו הביתה.

נאפולי, אמה וקופנהגן

1798

מלאך שומר

אחרי הנילוס, פצוע ומפורסם, מחלים נלסון בנאפולי, בביתם של סר ויליאם ואמה המילטון. אמה, בת שלושים ושלוש ובתו של נפח, טיפסה בזכות יופי, שנינות ותעוזה עד שנעשתה חברתה של המלכה. נלסון, שאשתו באנגליה, מתאהב בה עמוקות. בדצמבר, כשצבא צרפתי מתקרב, הוא מבריח את משפחת המלוכה לסיציליה.

אמה, ליידי המילטון

בתו של נפח שנעשתה דוגמנית של צייר, אשת שגריר ואהובתו של נלסון, ומתה ענייה בעיר זרה.

• נולד: 1765 בערך, נס שבצ׳שייר, בשם איימי ליון
• נפטר: 15 בינואר 1815, קאלה, צרפת, בעוני ובחובות
• ניצחונות: עלתה מעוני אל חצר המלוכה בנאפולי
• כישלונות: המדינה סירבה לתת לה את ״ההקצבה הנדיבה״ שביקש נלסון; איבדה את מרטון ושקעה בחובות

״שמרו על המלאך השומר שלי.״

יוני 1799

האמנה שנקרעה

בינואר 1799 מכריזים רפובליקנים נאפוליטנים, בגיבוי צרפת, על הרפובליקה הפרתנופית. ביוני כובש צבא ההמונים של הקרדינל רופו, נאמן המלך, את נאפולי בחזרה, ואחרוני הרפובליקנים בטירות חותמים על כניעה: הם יוכלו להפליג לצרפת. על ההסכם חותמים רופו וקצינים רוסים, טורקים ובריטים. נלסון מגיע עם ציו, מכריז שההסכם בטל, והמגינים נמסרים לדין המלך. האדמירל פרנצ׳סקו קרצ׳ולו, שהיה פעם קצין בצי המלך עצמו ופיקד על ספינות הרפובליקה, נתפס כשהוא מסתתר בבגדי איכר ומובא לספינת הדגל של נלסון. בית דין של קצינים מלוכנים שופט אותו שם, והוא נתלה באותו יום. אחריו מוצאים להורג כמאה איש.

סאות׳י, מעריצו של נלסון, כינה זאת ״כתם על זכרו של נלסון ועל כבודה של אנגליה״.

1801

צפונה, לקופנהגן

בסוף 1800 הקימו מעצמות הבלטי ניטרליות מזוינת נגד החיפושים הבריטיים בספינותיהן, והן מאיימות לנתק את הצי מהעץ, מהקנבוס ומהברזל שהוא צריך. צי בריטי יוצא צפונה בפיקוד סר הייד פרקר הזהיר, ונלסון, עכשיו סגן־אדמירל, הוא סגנו. ב־2 באפריל מוביל נלסון שתים־עשרה ספינות קו בתעלה צרה אל מול הסוללות הצפות והספינות הישנות שעוגנות לפני קופנהגן. שלוש עולות על שרטון או אינן מגיעות למקומן. הדנים נלחמים בעוז.

נקודת החלטה

אתם סגן־האדמירל נלסון, על ה״אלפנט״.

2 באפריל 1801, אחרי אחת בצהריים, קופנהגן

אתם נלחמים כבר שלוש שעות. שלוש מספינותיכם תקועות על שרטון או מחוץ לקרב, הדנים כמעט לא נחלשו, והעשן מסתיר כמעט הכול. מספינת הדגל שלו, במרחק כמה קילומטרים, מניף פרקר את אות 39: להפסיק את הקרב. קצין האיתות שלכם שואל אם לחזור על האות לספינותיכם, כפי שמחייבים הכללים. האות שלכם לקרב מקרוב עדיין מונף.

מה אתם עושים?

• לציית: לחזור על האות ולסגת אתם נאמנים למפקד ולכללים. אבל הספינות הפגועות והתקועות יצטרכו לסגת תחת תותחי הדנים, עם האש בירכתיהן. חלקן אולי לא ייצאו, ודנמרק תכריז על ניצחון.
• לשלוח סירה אל פרקר, להסביר ולחכות הדרך הנכונה לחלוק על מפקד. אבל סירה בעשן ובין השרטונות תתעכב שעה ארוכה, ובינתיים כל ספינה תחליט לבדה אם להמשיך או לסגת. עד שתגיע התשובה, הרגע יחלוף.
• לאשר שהאות התקבל, לא לחזור עליו, ולהשאיר את האות שלכם מונף אי־ציות. אם הדנים ינצחו, מחכים לכם בית דין צבאי וחורבן; אם תנצחו, איש לא ישאל. הקברניטים שלכם, שמסתכלים עליכם, ימשיכו. אבל הפריגטות, הקרובות לפרקר, יצייתו לו.

מה קרה בפועל

לאשר שהאות התקבל, לא לחזור עליו, ולהשאיר את האות שלכם מונף

נלסון הורה לאשר את האות של פרקר בלי לחזור עליו, והשאיר את האות שלו מונף. רוב ספינותיו המשיכו להילחם. הפריגטות, הקרובות לפרקר, צייתו, ומפקדן, הקברניט ריו, נהרג כשהן פנו לאחור. קצת אחרי שתיים נחלשה אש הדנים, ונלסון שלח לחוף מכתב תחת דגל שביתת נשק: אם הירי יימשך, ייאלץ להצית את הסוללות שכבש, ואת אנשיהן האמיצים עמן. נקבעה שביתת נשק.

נלסון שפט שספינותיו מנצחות, ושנסיגה תחת התותחים הדניים תהפוך קרב קשה לאסון. לפי סאות׳י, פרקר התכוון לאות כהיתר ולא כפקודה. זמן קצר אחר כך הוחזר פרקר לאנגליה, ונלסון קיבל את הפיקוד. מאז הסיפור רק גדל.

מיתוס

נלסון הצמיד את המשקפת לעינו העיוורת ואמר: ״אני לא רואה שום ספינות.״

האמת

התנועה מופיעה בעדות הראייה, המילים לא. קולונל ויליאם סטיוארט, שעמד על סיפון ה״אלפנט״, רשם שנלסון אמר לקברניט פולי: ״יש לי רק עין אחת, מותר לי להיות עיוור לפעמים,״ הרים את המשקפת אל העין העיוורת ואמר: ״באמת שאיני רואה את האות!״ סאות׳י (1813) חוזר על כך. ״אני לא רואה שום ספינות״ היא המחזה מאוחרת. הביטוי האנגלי ״to turn a blind eye״, שפירושו להעלים עין, נקשר לסיפור הזה.

הראיות

עדותו של קולונל סטיוארט, שנדפסה במהדורת מכתבי נלסון של ניקולס (כרך 4, 1845); סאות׳י (1813) הולך בעקבותיה.

1801–1803

הוריישה

נלסון חוזר הביתה גיבור לאומי, ונישואיו גמורים. בתו מאמה, הוריישה, שנולדה בינואר 1801, מוצגת כ״בת מאומצת״. הוא נפרד מפאני לתמיד וקונה את מרטון פלייס, ליד לונדון, ושם הוא גר עם אמה ועם סר ויליאם, שמת ב־1803. במאי אותה שנה, כשהמלחמה עם צרפת מתחדשת, מפליג נלסון ב״ויקטורי״ לפקד על הצי בים התיכון.

טרפלגר

1805

המרדף

ב־1805 מרכז נפוליאון צבא בבולון כדי לפלוש לבריטניה; סולט ודאבו מאמנים את גייסותיו במחנות סמוך לחוף התעלה (שני השיעורים הקודמים). כדי לפנות לו את תעלת למאנש, הציים שלו, המפוזרים בנמלים שונים, צריכים להתאחד. במרץ חומק סגן־האדמירל וילנב מטולון, אוסף ספינות ספרדיות בקדיס ומפליג לאיי הודו המערבית, כדי למשוך אחריו את הבריטים. נלסון רודף אחריו מעבר לאוקיינוס האטלנטי ובחזרה, ולא משיג אותו. בסוף אוגוסט וילנב כבר בקדיס, וצבאו של נפוליאון עוזב את בולון ופונה מזרחה, נגד אוסטריה. ב־28 בספטמבר מקבל נלסון את הפיקוד על הצי שמול קדיס.

פייר־שארל וילנב

אציל מפרובנס שנמלט מהנילוס, קיבל פקודה לפנות את תעלת למאנש לפלישה של נפוליאון, ונשא באשמה כשלא הצליח.

• נולד: 31 בדצמבר 1763, ולנסול, פרובנס
• נפטר: 22 באפריל 1806, בגיל 42, רן, צרפת, נמצא מת בפונדק, דקור כמה פעמים; לפי הקביעה הרשמית, התאבד
• ניצחונות: כיבוש סלע היהלום, מרטיניק, 1805
• כישלונות: כף פיניסטרה, 1805 (קרב לא מוכרע; שתי ספינות אבדו); טרפלגר, 1805

״ואשר לי, הוד מעלתך, אני חש עד עומק נפשי את מלוא היקפו של אסוני...״

נקודת החלטה

אתם סגן־האדמירל וילנב.

קדיס, 18 באוקטובר 1805

שלושים ושלוש ספינותיכם עוגנות בקדיס, והבריטים צופים בהן. נפוליאון, שזעם על שנמלטתם לנמל באוגוסט, ציווה עליכם להפליג אל הים התיכון. במועצת המלחמה יעצו לכם רוב הקברניטים שלא לצאת: הצוותים טירונים, האויב חזק, והעונה מאוחרת. עכשיו נודע לכם שהאדמירל רוזילי בדרך להחליף אתכם. הרוח נוחה ליציאה. בחוץ מחכה נלסון.

מה אתם עושים?

• להישאר בנמל ולחכות שרוזילי ימצא אתכם שם הצי שורד, ספינות ואנשים. אבל נפוליאון יקרא לזה פחדנות, רוזילי יחליף אתכם, והבריטים ימשיכו במצור. צי שיושב בנמל עדיין מאיים, ובריטניה תשלם על השמירה עליו.
• לחכות לסערה שתפזר את הבריטים, ויהי מה עם רוזילי תקווה של ממש: סערות הסתיו כאן עזות, והספינות הבריטיות שחוקות. אבל אותה סערה תפגע גם בספינותיכם, וייתכן שעד שתבוא כבר תמסרו את הפיקוד לרוזילי.
• להפליג עכשיו, עם כל שלושים ושלוש הספינות, אל המצר אתם מצייתים לפקודה ומקדימים את המחליף. אם הרוח תחזיק, אולי תגיעו לים התיכון. אבל יציאה מנמל צר נמשכת שעות, מול עיני הבריטים; לא תפתיעו איש, וקרב כמעט ודאי.

מה קרה בפועל

להפליג עכשיו, עם כל שלושים ושלוש הספינות, אל המצר

וילנב הפליג. ספינותיו זחלו החוצה ב־19 וב־20 באוקטובר, ברוח חלשה ובגלים כבדים, והפריגטות של נלסון עקבו אחריהן. עם שחר 21 באוקטובר, מול כף טרפלגר, נראו הבריטים. וילנב הורה לכל הצי להסתובב ולחזור לכיוון קדיס, וההסתובבות הותירה אותו בסהר פרוע.

וילנב עצמו לא הסביר את החלטתו. בדוח לשר הצי הבטיח לתאר רק את המאורעות, ״בלי כל הערה על הטעמים שהנחו את תנועותיי״. היסטוריונים מצביעים על פקודות נפוליאון, על הבושה שבהחלפה ועל רצונו להוכיח אומץ אחרי אוגוסט. אם הייתה בחירה שהייתה מצילה את הצי, זו שאלה פתוחה.

מקור: ״מגע נלסון״ על הנייר

״יש להשאיר משהו ליד המקרה; בקרב ימי, יותר מבכל קרב אחר, דבר אינו בטוח. [...] אבל אם אי אפשר לראות את האותות או להבין אותם היטב, שום קברניט לא יטעה הרבה אם יציב את ספינתו לצד ספינת אויב.״

את התוכנית כינה נלסון ״מגע נלסון״, והוא כתב אותה לצי של ארבעים ספינות.

• למי זה נכתב, ומה זה מבקש מהם? לקברניטים, לא להיסטוריה. אם האותות ייכשלו, כל אחד יפעל בעצמו ויציב את ספינתו ליד ספינת אויב: פקודות שנועדו לשרוד עשן ורעש.
• השוו אותו ליום הקרב. הוא תכנן לארבעים ספינות ולטייסת מהירה; היו לו עשרים ושבע, בשני טורים, וקולינגווד חתך את הקו קרוב יותר למרכז מהמתוכנן. תוכנית היא מצפן, לא תסריט.

טרפלגר: מי מול מי

21 באוקטובר 1805

בים, מול כף טרפלגר שבדרום־מערב ספרד

הצי הבריטי

• מפקדים: סגן־האדמירל נלסון, ב״ויקטורי״ (הקברניט הרדי), סגן־האדמירל קולינגווד, ב״רויאל סובריין״
• כוחות: 27 ספינות קו ו־6 קטנות; כ־17,000 איש; 2,148 תותחים (רוב הרשימות המודרניות); שני טורים, של 14 ושל 13 ספינות (ברשימות המודרניות: 12 ו־15) (ביטי (1807), על ה״ויקטורי״)
• אבדות: 449 עד 458 הרוגים, כ־1,200 פצועים (ספירות מודרניות); אף ספינה לא אבדה (ספינות)

הצי הצרפתי־ספרדי

• מפקדים: סגן־האדמירל וילנב (צרפת), ב״בוסנטור״, האדמירל גראווינה (ספרד), ב״פרינסיפה דה אסטוריאס״, אדמירל המשנה דומנואר (צרפת), בחלוץ
• כוחות: 33 ספינות קו (18 צרפתיות, 15 ספרדיות); כ־30,000 איש; בין 2,570 ל־2,630 תותחים (רוב הרשימות המודרניות)
• אבדות: כ־4,400 הרוגים וטבועים, כ־2,500 פצועים (ספירות מודרניות); 7,000 עד 8,000 (בכמה מקורות כ־20,000) (שבויים); 17 נשבו ואחת התפוצצה ביום הקרב; עוד ארבע נשבו ב־4 בנובמבר (ספינות)

התוצאה: ניצחון בריטי מכריע. אף ספינה בריטית לא אבדה; את רוב ספינות השלל לקחה הסערה שבאה אחר כך.

הספירות חלוקות: תותחים נמנים לפי דרגת הספינה, צוות על הנייר אינו הצוות שעל הסיפון, ואיש לא יכול היה לספור את המתים בסערה.

קרב טרפלגר

21 באוקטובר 1805, מהבוקר ועד אחר הצהריים

ב־21 באוקטובר 1805, מול כף טרפלגר, מסתובב הצי הצרפתי־ספרדי, שלושים ושלוש ספינות קו, כדי לחזור לקדיס אחרי שהפליג דרומה אל המצר. מן המערב יורדים עליו הבריטים בשני טורים, בפיקוד נלסון וקולינגווד.

שחזור לפי ביטי (1807) והתיאורים המקובלים של הקרב. קו החוף לפי מפות מודרניות; מרכז הקרב מוצב כ־17 ק״מ מערבה־צפון־מערבה לכף טרפלגר, כמו ברוב השחזורים, אבל מקומות הציים משוערים בטווח של כמה קילומטרים, והשעות ביומני הספינות שונות זו מזו עד כדי שעה. סדר הספינות בקו הצרפתי־ספרדי ונקודות החיתוך משוערים. המפה מראה שני טורים בריטיים מסודרים, אבל הטור של קולינגווד היה למעשה שורה פרועה של ספינות, וקבוצות של ספינות צרפתיות־ספרדיות מצוירות כגוש אחד. הספינות מוגדלות בהרבה ביחס לקנה המידה.

שלבי הקרב

• הצי הצרפתי־ספרדי מסתובב בשמונה בערך מורה וילנב לציו, שמפליג דרומה אל המצר, להסתובב כולו יחד ולחזור לקדיס. ברוח חלשה נמשכת ההסתובבות יותר משעה, ומשאירה סהר פרוע באורך כתשעה קילומטרים. ממערב יורדים עליו הבריטים בשני טורים.
• הטורים מתקרבים קצת לפני הצהריים מניפה ״ויקטורי״ את האות ״אנגליה מצפה״. הטור של נלסון פונה אל מרכז האויב, הטור של קולינגווד אל העורף. ״רויאל סובריין״, שתחתיתה צופתה זה עתה בנחושת, מקדימה את טורה, ובצהריים בערך פותח עליה האויב באש.
• הקו נחתך קולינגווד פורץ את הקו מאחורי ה״סנטה אנה״ ויורה לאורכה בדרך. כארבעים דקות אחר כך ״ויקטורי״, שספגה אש כל הדרך בלי להשיב, עוברת מאחורי ה״בוסנטור״ של וילנב, יורה לאורכה ונתקעת בצד ה״רדוטבל״.
• נלסון נופל, המרכז נשבר ברבע אחרי אחת בערך נורה נלסון. ה״טמראר״ מגיעה לצדה השני של ה״רדוטבל״, וזו נכנעת. גם ה״בוסנטור״ וה״סנטיסימה טרינידד״ הענקית נכנעות, ווילנב נופל בשבי. בדרום מכריעות ספינותיו של קולינגווד את העורף.
• הניצחון ומחירו החלוץ של דומנואר מסתובב מאוחר מדי, והוא מוביל ארבע ספינות הרחק לדרום־מערב. גראווינה מחזיר אחת־עשרה ספינות לקדיס. בארבע וחצי מת נלסון, כשהוא יודע שניצח. עד הערב נשבו שבע־עשרה ספינות, ה״אשיל״ התפוצצה, ואף ספינה בריטית לא אבדה.

האסטרטגיה

• הצי הבריטי: נלסון מתכוון לשבור את הקו הצרפתי־ספרדי בשתי נקודות: הוא פונה אל המרכז, וקולינגווד אל העורף, ולהילחם בכל חלק מקרוב. את התוכנית, שכינה ״מגע נלסון״, כתב לצי של ארבעים ספינות.
• הצי הצרפתי־ספרדי: וילנב מורה לצי להסתובב כולו יחד ולחזור לקדיס. במועצת המלחמה יעצו לו רוב הקברניטים לא לצאת: הצוותים טירונים, האויב חזק והעונה מאוחרת.

מה הכריע: הקו הצרפתי־ספרדי נחתך בשתי נקודות, והבריטים נלחמו בכל חלק מקרוב. החלוץ של דומנואר הסתובב מאוחר מדי ונסוג עם ארבע ספינות, והמרכז נשבר כשנלסון נפגע. בדרום כבשו ספינותיו של קולינגווד את העורף.

11:45

״אנגליה מצפה״

כשהציים מתקרבים, מורה נלסון לקצין האיתות שלו, ג׳ון פסקו, לאתת: ״אנגליה בוטחת שכל איש ימלא את חובתו.״ פסקו מבקש להחליף ל״מצפה״, שיש לה אות בספר האותות; את ״בוטחת״ צריך לאיית אות אחר אות. ״זה יתאים, פסקו, אתת מיד.״ הדגלים עולים קצת לפני הצהריים, והצי מריע. אחר כך מונף האות שנלסון משאיר עד הסוף: ״להילחם באויב מקרוב יותר.״ חילופי הדברים ידועים לנו מעדותו המאוחרת של פסקו עצמו.

13:15

״ציפיתי לעשרים״

ארבעים דקות סופגת ה״ויקטורי״ אש בלי יכולת להשיב במטח צד אחד, ורק ברבע לאחת היא חוצה את הקו ונתקעת ב״רדוטבל״. ברבע אחרי אחת נלסון נפגע. בזמן שנושאים אותו לקוקפיט הוא מכסה את פניו בממחטה, כדי שהמלחים לא יזהו אותו. המנתח, ויליאם ביטי, אינו יכול לעשות דבר. כשהקברניט הרדי מדווח על ארבע־עשרה או חמש־עשרה ספינות שנכנעו, עונה נלסון: ״טוב, אבל אני ציפיתי לעשרים.״ ואחר כך: ״לעגון, הרדי, לעגון!״ סערה מתקרבת. בארבע וחצי הוא מת.

מקור: שני עדים למיטת מוות אחת

״׳שמור על ליידי המילטון היקרה שלי, הרדי; שמור על ליידי המילטון המסכנה. נשק אותי, הרדי.׳ הקברניט כרע אז ונשק ללחיו; ואז אמר הלורד: ׳עכשיו אני שלם. תודה לאל, מילאתי את חובתי.׳״

ביטי, שהיה שם, פרסם את עדותו ב־1807. דוויס צייר את פני נלסון לפי רישום של הגופה.

• במה מודה ביטי? שברעש התותחים ״לא היה אפשר לזכור את כל דבריו של הלורד, ואף לא לשמוע אותם בבירור״. עדים אחרים זכרו מילים אחרונות אחרות.
• הביטו בציור. מה מוזר בו? הוא שקט ומואר; הקוקפיט האמיתי היה חשוך, חם ומלא פצועים צועקים. זו אנדרטה, לא צילום.
• לפי סיפור מאוחר אמר נלסון ״קיסמט, הרדי״ (״גורל״). מה כותב ביטי? ״נשק אותי, הרדי״: הרדי כרע ונשק ללחיו, ואחר כך למצחו. ״קיסמט״ אינה מופיעה אצל שום עד, והמילה כמעט לא הייתה מוכרת באנגלית של 1805.

מה הוא השאיר אחריו

22–28 באוקטובר

הסערה

באותו ערב מתחזקת הרוח מדרום־מערב, והסערה נמשכת ימים. צוותים מותשים גוררים ספינות שלל מרוסקות הרחק מהחוף; רובן טובעות, מתנפצות או מוצתות בידי הבריטים עצמם, וה״סנטיסימה טרינידד״ שוקעת. רק ארבע מגיעות לגיברלטר. ב־28 באוקטובר מגיעה לשם גם ה״ויקטורי״ המוכה, וגופת נלסון בחבית.

מיתוס

גופתו של נלסון הובאה הביתה בחבית רום, והמלחים שתו ממנה.

האמת

החבית אמיתית, הרום לא. לא הייתה על הספינה עופרת לארון, ולכן הכניס ביטי את הגופה לחבית הגדולה ביותר שעל הסיפון ומילא אותה ברנדי; בגיברלטר הוסיפו כוהל. ביטי מכנה את האמונה שמצא באנגליה, שרום היה משמר את הגופה טוב יותר, ״דעה רווחת מאוד אך שגויה״. הסיפור על מלחים ששתו בסתר מן החבית אינו מופיע בתיאורו המדוקדק, והוא פולקלור מאוחר.

הראיות

ביטי, ״תיאור מהימן״ (1807), והערה 23 שלו.

אחרי טרפלגר

• 4 בנובמבר 1805 סטרכן שובה ליד כף אורטגל את ארבע הספינות של דומנואר שנמלטו מהקרב.
• 2 בדצמבר 1805 אוסטרליץ: נפוליאון מנחית מפלה על אוסטריה ורוסיה ביבשה, והגייס של סולט כובש את רמת פראצן. סיפורו של נפוליאון עצמו מסופר בשיעור עליו.
• 9 בינואר 1806 הלוויה ממלכתית בקתדרלת סנט פול. הארון, שנבנה מהתורן הראשי של ל׳אוריין, מונח בסרקופג שהוכן פעם לקרדינל וולזי.
• 22 באפריל 1806 וילנב נמצא מת בפונדק ברן.
• 1843 עמוד נלסון מושלם בכיכר טרפלגר בלונדון.
• 1916 יוטלנד: הקרב הגדול הראשון בין ציים מאז טרפלגר שמעמיד למבחן את שליטת בריטניה בים.

ההבטחה

מורשת לארצו

בבוקר הקרב הוסיף נלסון נספח לצוואתו: ״אני מוריש אפוא את אמה ליידי המילטון כמורשת למלכי ולארצי, שיעניקו לה הקצבה נדיבה שתאפשר לה לשמור על מעמדה.״ גם את הוריישה הפקיד בידי האומה. האומה העניקה לאחיו תואר רוזן והון גדול; אמה לא קיבלה דבר. היא שקעה בחובות, נעצרה בגללם, ברחה לקאלה ומתה שם ב־1815. הוריישה נישאה לכומר וחיה עד 1881.

מי ניצח בטרפלגר?

האם טרפלגר הוכרעה בזכות התוכנית הנועזת של נלסון, או בזכות מה שהצי הבריטי בנה לפניו?

• אלפרד תייר מהן (1897) הקצין והחוקר האמריקני קרא לביוגרפיה שלו ״חיי נלסון: התגלמות כוחה הימי של בריטניה הגדולה״. בעיניו האיש וכוחה של האומה היו אחד: רצונו של נלסון להשמיד את צי האויב, וכישרונו להפוך את קברניטיו לשותפים לרצון הזה, מסבירים את טרפלגר, ואת מה שכוח ימי יכול לעשות לאימפריה יבשתית.
• נ. א. מ. רודג׳ר (2004) הוא מביט אל מה שמאחורי הגיבור: הצי הבריטי בילה שנים בים, במצור, באימון צוותים ותותחנים, ואילו בצי הצרפתי־ספרדי רבים היו חיילים ואנשי יבשה שישבו חודשים בנמל. ב״פיקוד על האוקיינוס״ מציב רודג׳ר את טרפלגר בתוך סיפור ארוך של מנהל ושל ימאות.
• ג׳וליאן קורבט (1910) בספרו ״המערכה של טרפלגר״ סיפר את כל המרדף: המצור, בריחת וילנב לאיי הודו המערבית, הרדיפה הארוכה. אצלו הקרב הוא השלב האחרון של מערכה ארוכה, ולא מכה של גאון בודד.

רוב ההיסטוריונים כיום נותנים משקל לשלושתם: מפקד שגרם לקברניטיו לחשוב כמוהו, צי שהתאמן שנים, ואויב שנדחק לקרב שלא יכול היה לנצח בו. ובכל זאת, את הפלישה לבריטניה ביטל נפוליאון עוד באוגוסט 1805. טרפלגר סגרה את הדלת בפני כל צי צרפתי שינסה לערער את שליטת בריטניה בים.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

מה עשה נלסון בכף סנט וינסנט שהפך אותו למפורסם?

התשובה: יצא מקו הקרב בלי פקודה וחתך את דרכו של הצי הספרדי. נכון. הוא הטה את ה״קפטן״ אל מול כמה ענקיות ספרדיות, ואחר כך הוביל את אנשיו בהסתערות על סיפוני שתיים מהן. זו הייתה האיכות שתשוב ותופיע אצלו: יוזמה.

שאלה לבדיקה

מה נתן לספינות נלסון את היתרון בנילוס?

התשובה: חלק מהן תקפו את הקו הצרפתי גם מצד היבשה, שם התותחים לא היו מוכנים. נכון. פולי הוביל את ״גוליית״ בין הקו הצרפתי לשרטון, וארבע ספינות אחריו, והקפת ראש הקו שברה אותו.

שאלה לבדיקה

כשהאות של פרקר להפסקת הקרב עלה בקופנהגן, מה עשה נלסון?

התשובה: אישר את קבלת האות, לא חזר עליו, והשאיר את האות שלו לקרב מקרוב מונף. נכון. זה הגרעין האמיתי של סיפור ״אני לא רואה שום ספינות״; המילים המפורסמות הן המחזה מאוחרת.

שאלה לבדיקה

למה מבקרים את נלסון בנאפולי ב־1799?

התשובה: ביטל אמנה שחתמו הקרדינל של המלך וקצין בריטי, והמגינים נמסרו למלך; קרצ׳ולו נדון על ספינתו ונתלה. נכון. לכן כתב סאות׳י על ״כתם״, ופוקס תקף בפרלמנט. מגיניו מצביעים על הסמכות של המלך ועל נורמות התקופה.

שאלה לבדיקה

איך תקף נלסון בטרפלגר?

התשובה: בשני טורים שחתכו את קו האויב, וכל קברניט חופשי לפעול בעצמו אם האותות נכשלים. נכון. זה ״מגע נלסון״: שני טורים, שיחדרו לקו הצרפתי־ספרדי, ופקודות שיישרדו עשן ורעש.

שאלה לבדיקה

במה הייתה גופתו של נלסון בדרכה הביתה?

התשובה: ברנדי בחבית גדולה (ובהמשך נוסף גם כוהל). נכון. לא הייתה עופרת על הספינה לארון, ולכן ביטי השתמש בחבית הגדולה ביותר.

מונחים

• ספינת קו ספינת מלחמה גדולה, עם 64 תותחים ויותר בשניים או שלושה סיפונים, חזקה מספיק לעמוד בקו הקרב. רוב הספינות בקרב הנילוס נשאו 74 תותחים וכ־600 אנשי צוות.
• קו קרב ספינות מלחמה המפליגות בזו אחר זו, כך שכל אחת יכולה לירות את כל התותחים שבצדה אל קו האויב. הטקטיקה הרגילה בעידן המפרשים, ומכאן השם ״ספינת קו״.
• מטח צד כל התותחים שבצד אחד של הספינה, או המטח שהם יורים יחד. התותחים מכוונים הצידה, ולכן הספינה יכולה לירות רק במה שנמצא לצדה.
• אש לאורך הספינה ירי אל חרטומה או אל ירכתיה של ספינת אויב, לאורך כל אורכה. הכדורים סוחפים את הסיפונים מקצה לקצה, והמטרה אינה יכולה להשיב. הירי המסוכן ביותר בקרב ימי.
• חצי שכר הקצבה הקטנה שקצין חיל הים מקבל כשאין לו ספינה. בימי שלום רוב הקברניטים ישבו על חצי שכר וחיכו לפיקוד שאולי לא יבוא.
• צד הרוח ומחסה הרוח הצד שממנו נושבת הרוח הוא צד הרוח, והצד שאליו היא נושבת הוא מחסה הרוח. צי שבצד הרוח יכול לבחור מתי לתקוף; צי שבמחסה הרוח מתקשה להתקרב אליו או לשלוח עזרה נגד הרוח, אבל יכול לברוח עם הרוח.
• להקיף קו לתקוף קו ספינות משני צדדיו בבת אחת, כך שכל ספינת אויב נתונה בין שתי אשים. בנילוס הקיפו ספינות נלסון את ראש הקו הצרפתי.
• ספינת שלל ספינת אויב שנתפסה בים. הצי הבריטי מכר ספינות שלל וחילק את הכסף בין אנשי הצוותים, ולכן ניצחון יכול היה להעשיר מלח. בסערה, ספינת שלל פגועה הייתה לעתים נטל.
• הרפובליקה הפרתנופית רפובליקה קצרת ימים שהוקמה בנאפולי בינואר 1799 בסיוע צרפת, אחרי שהמלך ברח. היא נפלה ביוני, והמלך מבית בורבון שב. פרתנופה הוא שמה היווני הקדום של נאפולי.
• הניטרליות המזוינת ברית של מדינות הבלטי (רוסיה, דנמרק, שוודיה ופרוסיה), שנוצרה ב־1800 וסירבה לתת לצי הבריטי לבדוק את ספינות הסוחר שלהן. בריטניה חששה שהברית תנתק אותה מהעץ, מהקנבוס ומהברזל שהצי שלה היה זקוק להם.
• הקוקפיט (חדר הפצועים) בספינת מפרשים, חדרו של המנתח בסיפון התחתון, מתחת לקו המים, ושם טיפלו בפצועים בקרב. חשוך וצר, ומואר בפנסים בלבד.
• רדוטבל ספינת קו צרפתית בקרב טרפלגר. מהתורן שלה ירה קלע בנלסון.
• ויקטורי ספינת הקו הבריטית שעליה שט נלסון בקרב טרפלגר. נלסון נפצע על סיפונה.
• קברניט הרדי קברניט ספינתו של נלסון, הוויקטורי, בקרב טרפלגר. נלסון פנה אליו בשעותיו האחרונות.
• רוברט סאות׳י משורר אנגלי. בביוגרפיה שכתב ב־1813 עיצב את דמותו של נלסון למשך מאה שנה.
• מוריס סאקלינג קברניט בצי הבריטי ודודו של נלסון. הוא לקח את הנער לים כשהיה בן שתים־עשרה.
• ברנהם תורפ כפר במחוז נורפוק שבמזרח אנגליה. נלסון נולד בבית הכומר שבו.
• נאפולי עיר נמל בדרום איטליה. נלסון החלים בה אחרי הקרב על הנילוס.
• קדיס עיר נמל בדרום ספרד. הצי הצרפתי והספרדי התכנסו בה לפני טרפלגר.
• נפוליאון גנרל צרפתי שהפך לקיסר צרפת. ב־1798 שלח צבא למצרים, וב־1805 תכנן פלישה לבריטניה.
• דאבו גנרל צרפתי בצבאו של נפוליאון. הפליג למצרים, ואחר כך אימן חיילים לפלישה לבריטניה.
• חוקי הספנות חוקים בריטיים שהגבילו את הסחר והשייט של זרים עם המושבות הבריטיות.
• אגממנון ספינת קו בריטית שנלסון קיבל לפיקודו ב־1793. נקראה על שם מלך יווני מן המיתולוגיה.
• הייד פרקר אדמירל בריטי שהוביל צי צפונה נגד הדנים. נלסון היה סגנו, ופרקר הורה לסיים את הקרב.
• ג׳רוויס אדמירל בריטי, מפקדו של נלסון. לימים נעשה לרוזן סנט וינסנט.
• סנטיסימה טרינידד ספינת המלחמה הספרדית הגדולה בעולם בזמנה. שקעה בסערה שאחרי הקרב.
• לונדון גאזט העיתון הרשמי של הממשלה הבריטית. דוח הקרב של נלסון פורסם בו.
• האדמירליות המשרד הממשלתי הבריטי שניהל את הצי המלכותי.
• דוכס ברונטה תואר אצולה שהמלך פרדיננד העניק לנלסון, יחד עם אחוזה בסיציליה.
• הקרדינל רופו קרדינל איטלקי שהוביל צבא של איכרים, וב־1799 כבש את נאפולי בחזרה.
• פרנצ׳סקו קרצ׳ולו אדמירל שפיקד על ספינות הרפובליקה בנאפולי. נשפט על ספינת הדגל של נלסון ונתלה באותו יום.
• ספר האותות ספר שבו לכל מילה או משפט יש אות דגלים, כדי שספינות יוכלו לתקשר מרחוק.
• ספינת הדגל הספינה שבה נמצא המפקד הבכיר של הצי, והיא נושאת את דגלו.
• מגע נלסון שיטת קרב שנלסון כתב לצי גדול: לפרוץ לתוך קו האויב ולהילחם מקרוב.
• וילנב סגן־אדמירל צרפתי שחמק מטולון ופיקד על הצי בטרפלגר.
• אמה המילטון אשתו של סר ויליאם המילטון, השגריר הבריטי בנאפולי. הייתה חברתה של המלכה, ונלסון התאהב בה.

מקורות

• Horatio Nelson, dispatch to Earl St Vincent, 3 August 1798, in Sir Nicholas Harris Nicolas (ed.), The Dispatches and Letters of Vice Admiral Lord Viscount Nelson, vol. 3 (London: Henry Colburn, 1845); first printed in the London Gazette Extraordinary, 2 October 1798
• Horatio Nelson, secret memorandum to his captains, 9 October 1805, in Nicolas (ed.), Dispatches and Letters, vol. 7 (London: Henry Colburn, 1846)
• William Beatty, Authentic Narrative of the Death of Lord Nelson (London: T. Cadell and W. Davies, 1807)
• Robert Southey, The Life of Nelson (London: John Murray, 1813)
• Vice-Admiral Villeneuve, report to the navy minister Decrès on the battle of Trafalgar, 15 November 1805 (in French)
• Roger Knight, The Pursuit of Victory: The Life and Achievement of Horatio Nelson (London: Allen Lane, 2005)
• N. A. M. Rodger, The Command of the Ocean: A Naval History of Britain, 1649–1815 (London: Allen Lane, 2004)
• Andrew Lambert, Nelson: Britannia's God of War (London: Faber and Faber, 2004)
• Roy Adkins, Trafalgar: The Biography of a Battle (London: Little, Brown, 2004)
• Adam Nicolson, Men of Honour: Trafalgar and the Making of the English Hero (London: HarperCollins, 2005)
• Tim Clayton and Phil Craig, Trafalgar: The Men, the Battle, the Storm (London: Hodder & Stoughton, 2004)
• Julian S. Corbett, The Campaign of Trafalgar (London: Longmans, Green, 1910)
• A. T. Mahan, The Life of Nelson: The Embodiment of the Sea Power of Great Britain (Boston: Little, Brown, 1897)
• Colin White (ed.), Nelson: The New Letters (Woodbridge: Boydell Press, 2005)
• Jonathan North, Nelson at Naples: Revolution and Retribution in 1799 (Stroud: Amberley, 2018)
• Dudley Pope, The Great Gamble: Nelson at Copenhagen (London: Weidenfeld & Nicolson, 1972)

קרדיט תמונות

• ג׳וזף מאלורד ויליאם טרנר, קרב טרפלגר, 1822–1824. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳ · Public domain · דף המקור
• למואל פרנסיס אבוט, הוריישו נלסון, 1799. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳ · Public domain · דף המקור
• ג׳ורג׳ ארנולד, השמדת ל׳אוריין בקרב הנילוס, 1 באוגוסט 1798, צויר ב־1825. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳ · Public domain · דף המקור
• ג׳ורג׳ רומני, אמה הארט (לימים ליידי המילטון), בסביבות 1785. הגלריה הלאומית לדיוקנאות, לונדון · Public domain · דף המקור
• שארל לה קורנר, סגן־אדמירל פייר־שארל וילנב, בסביבות 1850. עט, דיו וצבעי מים. מוזיאון הימאים, ניופורט ניוז, וירג׳יניה · Public domain · דף המקור
• ארתור ויליאם דוויס, מותו של נלסון, 21 באוקטובר 1805, צויר ב־1807. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳ · Public domain · דף המקור