מוסוליני: איך נולד הפשיזם

העורך שהחליף צד

איטליה, 1914

סתיו 1914. אירופה במלחמה, ואיטליה עדיין לא הצטרפה אליה.

ליד השולחן של אוונטי!, העיתון היומי של המפלגה הסוציאליסטית, יושב העורך המפורסם ביותר של המפלגה, בניטו מוסוליני. המפלגה אומרת לכותביה מה לחשוב על המלחמה. מוסוליני מתחיל לחשוב אחרת. מה הוא יעשה?

רקע

מפלגה שאמרה לא למלחמה

כשפרצה המלחמה ב־1914, המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית עמדה על קו של ניטרליות. איטליה עוד לא הייתה במלחמה, והמפלגה רצתה שהיא לא תיכנס אליה.

מוסוליני היה מנהל העיתון אוונטי! מדצמבר 1912, אז עבר למילאנו בשביל התפקיד. הקול שלו היה הקול המפורסם ביותר בעיתון.

נקודת החלטה

אתם בניטו מוסוליני, עורך אוונטי!.

בולוניה, ב־20 באוקטובר 1914

בישיבת המפלגה בבולוניה, הנהגת המפלגה דוחה את הפנייה שלכם לעבר כניסת איטליה למלחמה. אתם עדיין העורך של העיתון היומי של המפלגה, והקוראים מכירים את שמכם.

אתם מאמינים שאיטליה צריכה להיכנס למלחמה. המפלגה לא מאמינה בכך.

מה אתם עושים?

• שומרים על קו הניטרליות של המפלגה ונשארים עורך. אתם נשארים עם העיתון ועם ההשפעה בתוך המפלגה. הוויכוח על המלחמה ממשיך בתוכה, ואתם רק קול אחד בו. סביר שהמאבק יהיה איטי ומתיש.
• נשארים במפלגה ונלחמים בתוכה לטובת ההתערבות, כדי לנצח בהצבעה. אולי תשכנעו חלק מהמפלגה, אבל ההנהגה נגדכם והחברים חלוקים. סביר שתפסידו בהצבעה, והעיתון ימשיך להיות בידי ההנהגה.
• מתפטרים מעריכת העיתון, מקימים עיתון משלכם שתומך במלחמה, ונלחמים במפלגה מבחוץ. אתם מאבדים את העיתון של המפלגה, אבל שומרים על הקוראים. עיתון חדש יכול לומר מה שאתם רוצים. סביר שהמפלגה תוציא אתכם, ותהיו יריבים ולא חברים.

מה קרה בפועל

מתפטרים מעריכת העיתון, מקימים עיתון משלכם שתומך במלחמה, ונלחמים במפלגה מבחוץ.

ב־20 באוקטובר התפטרתם מעריכת אוונטי!. ב־15 בנובמבר יצא לאור הגיליון הראשון של עיתונכם, איל פופולו ד׳איטליה.

ב־24 בנובמבר החליטה הסקציה הסוציאליסטית במילאנו להוציא אתכם מהמפלגה, אחרי ישיבה סוערת שבה השתתפתם.

אתם מאמינים שאיטליה צריכה להיכנס למלחמה, וקו המפלגה לא מאפשר לכם לומר זאת ולשמור על מקומכם.

ההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה מזה היה שכנוע וכמה שאיפה אישית. המקורות מראים מה עשה, אבל לא נותנים תשובה אחת לשאלה למה. השיעור הזה לא מעמיד פנים שיש תשובה כזאת.

נובמבר 1914

עיתון חדש

הגיליון הראשון של איל פופולו ד׳איטליה יצא לאור ב־15 בנובמבר 1914. הכותרת שבתמונה היא השם שהופיע בראש העיתון.

העיתון הזה יהיה הקול של התנועה שמוסוליני יקים ב־1919. הוא לא היה רק עיתון: הוא היה הבמה שממנה דיבר.

אולם במילאנו, 1919

1918–1919

ניצחון שהרגיש כמו הפסד

כשהמלחמה נגמרה ב־1918, איטליה הייתה בצד המנצח. אבל רבים מהאיטלקים לא הרגישו כמנצחים. השלום לא נתן לאיטליה את מה שהמלחמה נראתה מבטיחה.

הביטוי ״הניצחון המקוטע״ מיוחס למשורר גבריאלה ד׳אנונציו. הוא הפך לסיסמה של מי שהרגיש שרימו אותו ליד שולחן השלום.

23 במרץ 1919

פגישה בכיכר

ב־23 במרץ 1919 נקראה פגישה בפיאצה סן ספולקרו שבמילאנו. בתחילה תוכננה ההתכנסות בטאטרו דאל ורמה, תיאטרון גדול. כשנראה שההיענות תהיה נמוכה מהצפוי, העבירו את הפגישה לחדר ישיבות של ״הברית התעשייתית״, בכיכר.

נשיא הברית, צ׳זארה גולדמן, השתתף בפגישה. הוא גם מימן את איל פופולו ד׳איטליה. באותו יום הוקמו הפאשי די קומבאטימנטו, ״קבוצות הלחימה״.

כמה באו?

כמה אנשים היו שם?

50–300

על מספר האנשים בפגישה יש הערכות שונות. מקור אחד נותן בין 50 ל־200. מקור אחר נותן בין 100 ל־300, ומצטט דוח משטרה שלפיו לא היו יותר מ־300.

הכי בטוח להניח: כמה מאות לכל היותר.

24 במרץ 1919

תוכנית משמאל

תקציר של התוכנית, שפורסמה בעיתון איל פופולו ד׳איטליה למחרת הפגישה, מבקש ייצוג יחסי בבחירות, זכות בחירה לנשים, הורדת גיל הבחירה לגיל 18, וסיפוח פיומה ודלמטיה. זה תקציר ולא נוסח מקורי: הטקסט האיטלקי המלא לא מובא כאן.

רוב הדרישות האלה היו נשמעות כמו דרישות של השמאל.

מקור: החדר בפיאצה סן ספולקרו

צילום של חדר הישיבות בפיאצה סן ספולקרו, מילאנו. ויקישיתוף, מתוארך ל־23 במרץ 1919.

התיאור בוויקישיתוף נותן את התאריך, אבל התצלום עצמו אינו אומר מתי צולם. אין בו אנשים.

• מי נמצא בתמונה? אף אחד. החדר ריק: נברשת, דלתות גבוהות ושורת חלונות. תצלום של חדר ריק לא יכול לספר לנו כמה אנשים באו לפגישה.
• מה התאריך בקובץ אומר לנו, ומה הוא לא אומר? הוא מקשר את החדר לפגישה של 23 במרץ. הוא לא מוכיח שהתצלום צולם באותו יום, או בזמן הפגישה.
• מי היה רוצה תצלום של החדר הזה, ולמה? מקום מוצא יכול להפוך לאתר זיכרון. שאלו מי צילם, ולאיזו מטרה, לפני שאתם מאמינים למה שנראה בו.

הסקוודריסטים והקלפי

1919–1920

בחירות גרועות, כיוון חדש

בבחירות הכלליות של 1919 לא נבחר אף מועמד של הפאשי. עד סוף אותה שנה נשארו פחות מ־4,000 חברים. התנועה פנתה אז ימינה. לפי מקור אחד, מספר חבריה גדל בערך פי עשרה בשבעת החודשים האחרונים של 1920.

באותה תקופה התרחשו שביתות ותפיסות מפעלים של פועלים סוציאליסטים. התקופה הזאת נקראת השנתיים האדומות, והיא הפחידה בעלי קרקעות ותעשיינים.

1920–1922

הסקוודריסטים

קבוצות מקומיות של פעילים פשיסטים, שנקראו סקוודריסטים, התחילו לתקוף משרדים סוציאליסטיים, אגודות פועלים וחברים בהן.

היסטוריונים מתארים את פעולתם במילים פשוטות: מכות, הצתות ורציחות. מספר ההרוגים שנוי במחלוקת, ולכן השיעור הזה לא נותן מספר, כי המקורות לא מסכימים על אחד.

מאי 1921

שלושים וחמישה מושבים

35 מתוך 535

בבחירות של מאי 1921 זכו הפשיסטים ב־35 מתוך 535 המושבים, עם כ־7 אחוזים מהקולות. בעלי בריתם הלאומנים זכו בעשרה מושבים נוספים. מוסוליני עצמו היה אחד מה־35.

הפשיסטים נכנסו לפרלמנט בברית עם הממשלה של ג׳ובאני ג׳וליטי. ג׳וליטי קיווה להשתמש בהם נגד הסוציאליסטים ונגד המפלגה הקומוניסטית החדשה.

נובמבר 1921

מפלגה סוף־סוף

בנובמבר 1921 שונה שמה של התנועה, והיא אורגנה מחדש כמפלגה הפשיסטית הלאומית (PNF).

מכאן ואילך היא הייתה מפלגה, עם שם משלה ומבנה משלה, ולא רק קבוצה של לוחמים בכיכר.

ארבעה ימים באוקטובר

24 באוקטובר 1922

עצרת בנאפולי

ב־24 באוקטובר 1922 התכנסו בנאפולי מנהיגי הפשיזם בוועידה של המועצה הלאומית של המפלגה. הכיתוב של התצלום בוויקישיתוף מתאר את העצרת כ״חזרה כללית״ לצעדה על רומא.

שם נקבע התאריך: הגיוס יתחיל ב־28 באוקטובר.

נקודת החלטה

אתם המלך ויטוריו אמנואלה השלישי.

רומא, הבוקר של 28 באוקטובר 1922

על שולחנכם מונחת הצעה של ראש הממשלה, לואיג׳י פאקטה: מצב מצור ברומא. הצבא ישלוט בעיר, וכוחות פשיסטיים נמצאים בדרכים אל הבירה. ההצעה דורשת את חתימתכם.

החלופה היא ממשלה חדשה. התעשיינים והמלוכה היו מעדיפים ממשלה בראשות אנטוניו סלנדרה או ג׳ובאני ג׳וליטי, שניהם לשעבר ראשי ממשלה. התנועה של מוסוליני אינה בממשלה.

מה אתם עושים?

• חותמים על מצב המצור שפאקטה מציע. הצבא מחזיק את רומא מול הטורים הפשיסטיים. קרבות רחוב בבירה נעשים סבירים, עם סיכון למותם של רבים. ממשלה ששלחה כוח נגד מפגיניה תצטרך לעמוד על שלה בכוח.
• מסרבים לחתום, ומבקשים מסלנדרה או מג׳וליטי להקים ממשלה. המערכת הפרלמנטרית נשארת על תילה. הפשיסטים נשארים מחוץ לממשלה. ממשלה חדשה תזדקק לרוב בפרלמנט, והצירים הפשיסטים יהיו שם כדי להתנגד לה.
• מסרבים לחתום, ומזמינים את בניטו מוסוליני להקים ממשלה. הפשיסטים נכנסים לממשלה בדרך חוקתית, עם סמכות המדינה מאחוריהם. כוחם צפוי לגדול מבפנים, מתוך המדינה, וקשה יהיה לעצור את האלימות שלהם.

מה קרה בפועל

מסרבים לחתום, ומזמינים את בניטו מוסוליני להקים ממשלה.

המלך סירב לחתום על מצב המצור בבוקר ה־28 באוקטובר. אחר כך עברה הסמכות בשלבים. ב־28 באוקטובר היה מוסוליני במילאנו, שם קיבל משלחת במשרדי העיתון. ב־29 באוקטובר הגיעה אליו בטלגרף ההזמנה לכינון ממשלה. ב־30 באוקטובר מסר לו המלך את השלטון. ב־31 באוקטובר הקים את ממשלתו ברומא.

המקורות מראים מה המלך עשה: הוא לא רצה לחתום על המצור, והוא בחר לבסוף במוסוליני ולא בסלנדרה או בג׳וליטי.

הם לא נותנים תיאור מלא של נימוקיו, וההיסטוריונים מתווכחים עליהם. כדאי לשים לב להבדל בין מה שהמלך עשה לבין מה שאנחנו יודעים על הסיבות שלו.

31 באוקטובר 1922

הצעדה ברומא

ב־31 באוקטובר צעדו ברומא עשרות אלפי פשיסטים, היום שבו מוסוליני הרכיב את ממשלתו. התצלומים מהצעדה פורסמו בעיתונים של התקופה.

אנשי המיליציה צעדו במדים כהים וכובעי פלדה. הכוח שלהם לא נבע מקרב, אלא מהמספר ומהמראה. זה היה איום, גם בלי קרב.

מיתוס

צעדת רומא השתלטה על השלטון בכוח הנשק.

האמת

השלטון עבר בלי קרב על הבירה. המלך סירב לחתום על מצב המצור, ב־29 באוקטובר הגיעה ההזמנה בטלגרף, וב־30 באוקטובר מסר לו המלך את השלטון. האיום בכוח היה אמיתי, והצועדים היו עשרות אלפים, אבל הפשיסטים לא כבשו את הבירה בקרב.

הראיות

סדר הארבעה ימים מופיע בביוגרפיה של מוסוליני בטרקאני. ערך הצעדה באנגלית בוויקיפדיה מתאר את המסירה כמתרחשת בלי עימות מזוין.

בחירות ונאום

יולי–נובמבר 1923

חוק לזוכה

שני שלישים

חוק אצ׳רבו, על שם ג׳אקומו אצ׳רבו, שינה את כללי הבחירות. הרשימה הגדולה ביותר שזכתה לפחות ברבע מהקולות קיבלה שני שלישים מהמושבים בבית הנבחרים.

הפרלמנט אישר את החוק בקיץ ובסתיו של 1923. המקורות נותנים ימים שונים לאישור, ולכן השיעור נותן רק את החודשים.

6 באפריל 1924

הצבעה תחת לחץ

הבחירות של 6 באפריל 1924 נערכו, לפי הביוגרפיה של טרקאני, באווירה של הפחדה ואלימות פשיסטית. הרשימה הפשיסטית זכתה ברוב גדול לפי החוק החדש.

נקודת החלטה

אתם ג׳אקומו מאטיאוטי, חבר פרלמנט סוציאליסט.

רומא, בית הנבחרים, 30 במאי 1924

הבית עומד לאשר את תקפות הבחירות, כלומר את המושבים של הרוב החדש. אתם מאמינים שהבחירות נערכו בזיוף ובאיומים.

חברים מזהירים אתכם שהרוב יצביע כרצונו, מה שלא תגידו. כל מילה שתאמרו תירשם בפרוטוקול הרשמי.

מה אתם אומרים בבית?

• מאשרים את התוקף בשתיקה, כדי לשמור על שקט בישיבה. הבחירות מאושרות בלי דיון. הטענות על ההצבעה לא נרשמות בבית, והרוב שומר על מושביו בלי אתגר.
• מדברים רק על הנוהל, בלי שמות ובלי האשמות. ההתנגדות שלכם נרשמת, אבל היא דלה. היא מגינה עליכם מפני התקפה, אבל לא מביאה את הראיות לפני הבית, וסביר שהרוב יאשר את התוקף בכל מקרה.
• מדברים בהרחבה, מזכירים את האלימות, את ההפחדה ואת ההצבעות שאתם רואים כפסולות. טענות נגד הבחירות נשמעות בפומבי, והפרוטוקול שומר עליהן. הרוב יגיב בחריפות, והוויכוח ייערך בפומבי. מה שיקרה אחר כך, הנאום יישאר ברשומות.

מה קרה בפועל

מדברים בהרחבה, מזכירים את האלימות, את ההפחדה ואת ההצבעות שאתם רואים כפסולות.

ב־30 במאי מאטיאוטי דיבר בהרחבה נגד אישור הבחירות. ב־10 ביוני 1924 נחטף ברומא בידי סקוודריסטים ונרצח. חמשת האנשים שביצעו את הרצח נעצרו בימים שאחריו.

לפי הביוגרפיה של טרקאני, הרצח בוצע על פי הוראותיהם של אנשים קרובים מאוד לדוצ׳ה. מי הורה לו בדיוק עדיין שנוי במחלוקת, ראו את הפרק האחרון.

מאטיאוטי בחר לדבר. שתיקה או התנגדות מצומצמת היו האפשרויות הבטוחות יותר. הוא בחר לרשום את ההאשמות בפרוטוקול.

ההיסטוריונים מקשרים את הנאום לרצח שבא אחריו באחד־עשר ימים, אם כי הם מתווכחים על מניעי הרוצחים.

ג׳אקומו מאטיאוטי

צירו הסוציאליסטי מוונטו, שהאשים את בחירות 1924 בזיוף, ונרצח כעבור אחד־עשר ימים מנאומו.

• נולד: 1885, פראטה פולזינה, ליד רוביגו
• נפטר: 1924, נחטף ברומא ב־10 ביוני 1924 ונרצח. גופתו נמצאה באוגוסט.

הבחירות, לדעתנו, אינן תקפות בעיקרן.

מקור: מאטיאוטי, 30 במאי 1924: שורת מקסיקו

אולי במקסיקו נוהגים לערוך בחירות לא בפתקים, אלא באומץ לב מול אקדחים.

השורה היא אירונית. הדובר לא מדבר על מקסיקו, אלא על ההצבעה האיטלקית. האירוניה מחדדת את הטענה, וקשה יותר להשיב עליה בהכחשה פשוטה.

• אילו טענות בנאום אפשר לבדוק, ואילו הן דעה? נתונים ואירועים אפשר לבדוק מול תיעוד. מילים כמו ״בטל״ הן שיפוטו של הדובר, והוא מנמק אותן בנאום.
• למה דובר ייבחר ללעג במקום להאשמה ישירה? הלעג מחדד את הטענה, וקשה להשיב עליו בהכחשה פשוטה. הוא גם מראה לשומע מה הדובר חושב על ההצבעה.
• מי היה הקהל, ומה היו צריכים להחליט? הצירים היו צריכים להחליט אם הבחירות תקפות. הנאום היה פומבי ונרשם בפרוטוקול, כך שהוא פנה גם לרשומה וגם לאולם.

אחרי הרצח

27 ביוני 1924

היציאה מהבית

צירי האופוזיציה סירבו לחזור לבית הנבחרים אחרי הרצח. ב־27 ביוני 1924 הם יצאו יחד ונשארו בחוץ. ההיסטוריונים קוראים לכך פרישת האוונטינו, על שם גבעת האוונטינו ברומא, שאליה נסוגו הפלבאים בימי רומא העתיקה במחאה.

16 באוגוסט 1924

גופה ליד הדרך

ב־16 באוגוסט 1924 נמצאה גופתו של מאטיאוטי בחורשה ליד הדרך פלמיניה, מחוץ לרומא. חמשת מבצעי הרצח כבר נעצרו.

החוקרים עצרו גם שני בכירים פשיסטיים: צ׳זארה רוסי, ראש לשכת העיתונות של מוסוליני, וג׳ובאני מרינלי, המזכיר המנהלי של המפלגה. הם נחשבו ל״מסיתים משניים״ של הרצח.

סתיו 1924

מזכר אחד

עיתוני האופוזיציה פרסמו עכשיו מזכר שכתב צ׳זארה רוסי, פשיסט לשעבר שנעצר בפרשה. המזכר מעלה ״שאלה מוסרית״ נגד ראש הממשלה.

נקודת החלטה

אתם חבר פרלמנט מהאופוזיציה, ואתם יצאתם עם האוונטינו.

רומא, סתיו 1924

מאז יוני לא חזרתם לבית הנבחרים. הממשלה נשארה במקומה, וכך גם הרוב שלה. בידיכם המזכר של צ׳זארה רוסי על הרצח.

חברים רוצים לחזור לבית ולהילחם שם, בגלוי. אחרים טוענים שהיציאה הייתה הדבר היחיד הישר שאפשר לעשות. מה אתם מציעים?

מה אתם עושים?

• נשארים מחוץ לבית ומחכים. המחאה נשמרת, אבל הרוב יכול להמשיך לחוקק בלעדיכם. סביר שהיציאה תאבד מכוחה עם הזמן.
• חוזרים לבית הנבחרים ונלחמים שם על האמת, בגלוי. תוכלו לתקוף את הממשלה כל יום ולהכריח את הרוב לענות. אבל הרוב יכול להפיל אתכם בהצבעה, והרצח ייבחן שורה אחר שורה בבית שאינו רוצה לשמוע.
• מביאים את המזכר למלך ומבקשים ממנו להדיח את מוסוליני. המלך יצטרך להחליט אם לפעול נגד ממשלה שיש לה רוב. אם יסרב, האופוזיציה תיראה חסרת אונים. אם יפעל, המשבר ישנה כיוון מיד.

מה קרה בפועל

מביאים את המזכר למלך ומבקשים ממנו להדיח את מוסוליני.

בסוף 1924 החליטה האופוזיציה להביא את המזכר לידיעת המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. איוואנואה בונומי, לשעבר ראש ממשלה, קיבל את התפקיד להעביר את המזכר לידי המלך. לצעד הזה לא היה המשך פוליטי: המלך לא הדיח את מוסוליני, והאוונטינו נשאר מחוץ לבית.

ב־3 בינואר 1925 עמד מוסוליני על הבמה בבית הנבחרים.

האופוזיציה הייתה חלוקה בין מי שרצה להילחם בבית לבין מי שרצה שהמלך יפעל. המקורות מראים שבחרה במלך, ושהדרך הזאת לא הובילה לתוצאה.

ההיסטוריונים עדיין נחלקים בשאלה האם היציאה מהבית עזרה לאופוזיציה או החלישה אותה. גם בני התקופה התווכחו על כך.

בניטו מוסוליני

עיתונאי סוציאליסטי שבנה תנועה משלו, ושעמד בראש ממשלת איטליה מ־1922.

• נולד: 1883, דוביה, ליד פרדאפיו (פורלי)
• נפטר: 1945, ג׳ולינו די מצ׳גרה, נתפס בידי פרטיזנים בזמן שניסה לברוח צפונה, ונורה למחרת.
• ניצחונות: ראש ממשלה, אוקטובר 1922; החוקים החד־מפלגתיים, 1925–1927
• כישלונות: הודח מהמפלגה הסוציאליסטית, נובמבר 1914

אם הפשיזם לא היה אלא שמן קיק ומקל, ולא תשוקה גאה של הנוער הטוב באיטליה, אז האשמה היא שלי!

מקור: מוסוליני, 3 בינואר 1925: האחריות

אני מצהיר כאן, לפני אסיפה זו ולפני כל העם האיטלקי, שאני, אני לבדי, נושא באחריות הפוליטית, המוסרית וההיסטורית לכל מה שאירע.

איטליה, אדוני הנכבדים, רוצה שלום, רוצה שקט, רוצה שלווה של עבודה. נעניק לה אותם באהבה, אם אפשר, או בכוח אם יהיה צורך בכך.

מוסוליני דיבר אחרי שמפקדי המיליציה דחקו בו, ב־31 בדצמבר 1924, לדכא את האופוזיציה (לפי טרקאני). הנאום מקבל אחריות במונחים כלליים. אם הוא הודה במשהו, זו אחת השאלות של הפרק הזה.

• מי מדבר, ולמי? ראש הממשלה, מדבר לבית ודרכו למדינה כולה. הכרטיס למעלה מביא את שורת שמן הקיק מאותו נאום.
• על מה הוא לוקח אחריות, ומה הוא משאיר בחוץ? הוא לוקח אחריות על מה ש״אירע״, במונחים פוליטיים, מוסריים והיסטוריים. בתרגומים באנגלית יש חילוקי דעות אם הזכיר את הרצח עצמו. קראו את הנוסח האיטלקי המלא והחליטו בעצמכם.
• מה השורה האחרונה אומרת על המשטר בינואר 1925? הכוח מוזכר כמוצא אחרון, ״אם יהיה צורך״. הוא מוכן להשתמש בו נגד האופוזיציה, והנאום נועד לסיים את המשבר בכוח לא פחות מאשר במילים.

מה ההיסטוריונים מתווכחים עליו

1923–1925

מילה אחת

אינטלקטואלים אנטי־פשיסטים היו הראשונים שכינו את המשטר החדש ״טוטליטרי״, ב־1923. המקורות לא מסכימים על היום המדויק של השימוש הראשון במילה.

ב־1925 התחיל מוסוליני לקבל את המילה. בנאום לרגל יום השנה השלישי לצעדה על רומא, באוקטובר 1925, אמר שהכול נעשה למען המדינה, שאין דבר מחוץ למדינה, ושאין דבר ואין אדם נגד המדינה. זו פרפרזה: הנוסח האיטלקי לא מצוטט כאן.

מחוק לממשלה חד־מפלגתית

• יולי–נובמבר 1923 חוק אצ׳רבו מאושר בפרלמנט.
• 6 באפריל 1924 הבחירות נערכות באווירה של הפחדה ואלימות.
• 30 במאי 1924 מאטיאוטי נואם נגד תוקף הבחירות.
• 10 ביוני 1924 הוא נחטף ברומא ונרצח.
• 27 ביוני 1924 פרישת האוונטינו מתחילה.
• 3 בינואר 1925 מוסוליני לוקח על עצמו, בבית הנבחרים, את האחריות למה שאירע.
• 1925–1927 סדרת חוקים, מה שנקרא ״הפשיסטיסימה״, הופכת את איטליה למדינה חד־מפלגתית.
• 1926 הבית קובע ש־כ־120 מצירי האוונטינו איבדו את מושביהם.
• סוף 1926 המפלגות, האיגודים והאגודות הלא־פשיסטיות נסגרו.
• 1927 נוסדה אוברה, המשטרה החשאית.

מיתוס

מוסוליני הפך את הרכבות לדייקניות.

האמת

מסילות הברזל נפגעו קשות במלחמת העולם הראשונה, ונשתפרו בשנות ה־20. אבל הרבה מעבודות התיקון נעשו לפני 1922, ובודקי עובדות מדרגים את הטענה כשקרית. יש כותבים שחזרו עליה, תוך שהם מודים באכזריות המשטר.

הראיות

האתר לבדיקת עובדות סנופס (Snopes), במאמר ״Mussolini and On-Time Trains״ מ־1999, מדרג את הטענה כשקרית.

מיתוס

פשיזם פירושו כל דיקטטורה.

האמת

״פשיזם״ הוא שם של תנועה ושל משטר מסוים: הפאשי מ־1919, המפלגה הפשיסטית הלאומית מ־1921, ומדינה חד־מפלגתית שנבנתה ב־1925–1927. דיקטטורה אינה פשיסטית רק משום שהיא קשה.

הראיות

ההיסטוריון ריצ׳רד גריפיטס טען ב־2000 שפשיזם היה המילה המשומשת לרעה ביותר בזמנו. לא קראנו את הטקסט שלו, ולכן זו פרפרזה. התוכנית של 1919 הייתה משמאל בחלקה, והתנועה פנתה ימינה אחרי תוצאתה הגרועה בבחירות של 1919. המילה מכסה תנועה שמשתנה, לא סט רעיונות קבוע.

איך נלקח השלטון?

האם מוסוליני תפס את השלטון, או שהשלטון נמסר לו? ומה אפשר את נפילת איטליה הפרלמנטרית?

• אדריאן ליטלטון, תפיסת השלטון (1973) תפיסת השלטון הפשיסטית הייתה תהליך, לא יום אחד. היא נמשכה מ־1919 עד סוף שנות ה־20. אלימות ברחוב, לחץ בבחירות והחלטות של המדינה נכללים בתהליך. צעדת אוקטובר 1922 הייתה שלב אחד, לא הסוף.
• רוברט פקסטון, The Anatomy of Fascism (2004) הפשיזם מובן טוב יותר לפי מה שעשה, ולא רק לפי רעיונותיו. מפלגה המונית פעלה בשיתוף עם האליטות המסורתיות של המדינה והכלכלה, והברית הזאת עזרה לה לעלות לשלטון. התהליך חשוב יותר מכל הגדרה אחת.
• דניס מק סמית׳, Mussolini (1981) חולשות של המערכת הפוליטית האיטלקית, שאותן הוא מייחס לתנועת הריסורג׳ימנטו, איחוד איטליה, סייעו לאפשר את עליית הפשיזם. היסטוריונים איטלקיים אחרים, ובהם רנצו דה פליצ׳ה, ביקרו אותו על כך שלא ראה בפשיזם חריגה מההיסטוריה של איטליה.

הרצח של מאטיאוטי מעלה שאלה נוספת. טרקאני כותבת שהרוצחים פעלו על פי הוראות של אנשים קרובים לדוצ׳ה. השאלה אם מוסוליני עצמו הורה על הרצח נשארת שנויה במחלוקת, והשיעור הזה לא מכריע בה. קראו את המקורות, והחליטו מה הראיות תומכות בו.

שאלה לבדיקה

היכן ומתי נוסדו הפאשי די קומבאטימנטו?

התשובה: במילאנו, בפיאצה סן ספולקרו, ב־23 במרץ 1919. נכון. הפגישה בכיכר במילאנו ב־23 במרץ 1919 הקימה את הפאשי די קומבאטימנטו.

שאלה לבדיקה

באיזה יום החליטה הסקציה הסוציאליסטית במילאנו להוציא את מוסוליני מהמפלגה?

התשובה: 24 בנובמבר 1914, אחרי ישיבה סוערת במילאנו. נכון. זו הייתה החלטת הסקציה במילאנו, אחרי ישיבה סוערת.

שאלה לבדיקה

באיזה בוקר סירב המלך ויטוריו אמנואלה השלישי לחתום על מצב המצור?

התשובה: 28 באוקטובר 1922, הבוקר שבו ההצעה הייתה על שולחנו. נכון. בבוקר ה־28 באוקטובר סירב המלך לחתום.

שאלה לבדיקה

באיזה יום דיבר מאטיאוטי בבית הנבחרים נגד בחירות 1924?

התשובה: 30 במאי 1924, בדיון על תוקף הבחירות. נכון. באותו יום דיבר בבית על ההצבעה.

שאלה לבדיקה

מה נתן חוק אצ׳רבו לרשימה הגדולה ביותר?

התשובה: שני שלישים מהמושבים, אם זכתה לפחות ברבע מהקולות. נכון. הרשימה הגדולה ביותר שזכתה לפחות ברבע מהקולות קיבלה שני שלישים מהמושבים.

שאלה לבדיקה

בנאום בבית הנבחרים ב־3 בינואר 1925, מה אמר מוסוליני שהוא לוקח על עצמו לבדו?

התשובה: את האחריות הפוליטית, המוסרית וההיסטורית למה שאירע. נכון. הוא אמר שהוא לבדו נושא באחריות הפוליטית, המוסרית וההיסטורית לכל מה שאירע.

מונחים

• פשיזם תנועה שהחלה באיטליה ב־1919 בהנהגת בניטו מוסוליני. היא דגלה במדינה חזקה ולאומית, והשתמשה באלימות נגד סוציאליסטים ויריבים אחרים. השם בא מהמילה הלטינית fasces, צרור של מוטות עם גרזן שסימל את הסמכות ברומא העתיקה.
• סקוודריסטים קבוצות מזוינות של פשיסטים בשנים 1920 עד 1922. הן תקפו משרדים סוציאליסטיים, אגודות פועלים ויריבים.
• הניצחון המקוטע הביטוי, שמיוחס למשורר גבריאלה ד׳אנונציו, לניצחון שאיטליה זכתה בו במלחמה, אבל שלום שלדעת רבים נתן לה פחות ממה שהובטח.
• השנתיים האדומות השם שניתן לגל השביתות, ההפגנות וכיבושי המפעלים של פועלים סוציאליסטים אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא הפחיד בעלי קרקעות ותעשיינים.
• מצב מצור צו חירום שמעביר עיר או אזור לשליטה צבאית. לשם הטלתו על רומא ב־1922 נדרשה חתימת המלך.
• חוק אצ׳רבו חוק הבחירות של 1923, על שם ג׳אקומו אצ׳רבו. הרשימה הגדולה ביותר שזכתה לפחות ברבע מהקולות קיבלה שני שלישים מהמושבים.
• בית הנבחרים הבית התחתון של הפרלמנט האיטלקי. חבריו, הצירים, נבחרים בידי הבוחרים.
• פרישת האוונטינו יציאתם של צירי האופוזיציה מבית הנבחרים ביוני 1924, אחרי הרצח של מאטיאוטי. השם לקוח מסיפור רומי עתיק, שבו פלבאים נסוגו לגבעת האוונטינו במחאה.
• מדינה חד־מפלגתית מדינה שבה מותרת מפלגה אחת בלבד. באיטליה נוצר מצב כזה בחוק בין 1925 ל־1927: עד סוף 1926 נסגרו המפלגות האחרות, האיגודים והאגודות הלא־פשיסטיות.
• אוברה המשטרה החשאית של מוסוליני, שנוסדה ב־1927. היא עקבה אחר מתנגדים ועצרה אותם.
• הדוצ׳ה ״המנהיג״ בעברית. זה הכינוי שמוסוליני קרא לעצמו, וכך כונה בתעמולה הפשיסטית.

מקורות

• Benito Mussolini, Discorso alla Camera dei deputati sul delitto Matteotti, 3 gennaio 1925 (Italian text, Italian Wikisource)
• Giacomo Matteotti, Discorso alla Camera dei deputati di denuncia di brogli elettorali, 30 maggio 1924 (Italian text, Italian Wikisource)
• Emilio Gentile, «Mussolini, Benito», Dizionario Biografico degli Italiani, Istituto dell'Enciclopedia Italiana (Treccani)
• Mauro Canali, «Matteotti, Giacomo», Dizionario Biografico degli Italiani, Istituto dell'Enciclopedia Italiana (Treccani)
• Denis Mack Smith, Mussolini, 1981
• Adrian Lyttelton, The Seizure of Power, 1973
• Robert O. Paxton, The Anatomy of Fascism, New York: Alfred A. Knopf, 2004
• Emilio Gentile, Storia del Partito fascista 1919–1922, 1989
• Renzo De Felice, Mussolini il fascista, vol. I, 1966
• Aventine Secession, English Wikipedia

קרדיט תמונות

• אילוסטרציה איטליאנה, 1922, מס׳ 45. ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• לוגו העיתון איל פופולו ד׳איטליה, 1914–1942. ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• החדר בפיאצה סן ספולקרו, מילאנו. תצלום מתוארך ל־23 במרץ 1919. ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• אילוסטרציה איטליאנה, 1922. ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• ג׳אקומו מאטיאוטי. תצלום לא מתוארך, לפני 1924. ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• בניטו מוסוליני, צילום של סוכנות רול, 1922. הספרייה הלאומית של צרפת, דרך ויקישיתוף · Public domain · דף המקור