אנדרה מסנה, שהציל את צרפת ב־1799

עלות השחר על הלימאט

שלושים ושבע סירות

לפני עלות השחר, 25 בספטמבר 1799, על נהר הלימאט בשווייץ. בחשכה עולים 600 חיילים צרפתים על 37 סירות ודוחפים אותן מן החוף. בגדה השנייה מוצב רוסי עוד לא הבחין בהם.

האיש שתכנן את המבצע בן 41, נמוך וכחוש, בעל פנים איטלקיות חדות. הוא נולד בעיר שעדיין לא הייתה צרפתית ושירת ארבע־עשרה שנה בשורות, כי רק אצילים יכלו להיות קצינים. אם החצייה תיכשל, הדרך לצרפת תהיה פתוחה. שמו אנדרה מסנה.

אנדרה מסנה

יתום עני מניס שעלה מדרגת סמל לדרגת מרשל: מצביא מבריק, עקשן וחמדן, והאיש שעצר את הרוסים ב־1799.

• נולד: 6 במאי 1758, ניס, אז בממלכת סרדיניה
• נפטר: 4 באפריל 1817, פריז, ממחלת ריאות, בן 58
• ניצחונות: ריבולי, 1797; קרב ציריך השני, 1799
• כישלונות: בוסאקו, 1810; פואנטס דה אוניורו, 1811

הוא היה מצביא מלידה; אומץ ליבו ועקשנותו עשו את השאר.

הסמל שלא יכול היה להיות קצין

רקע

יתום בניס

אנדרה נולד ב־6 במאי 1758 בניס, אז עיר נמל של ממלכת סרדיניה, ולכן מלידה לא היה צרפתי. אביו, סוחר קטן, מת כשאנדרה היה כבן שש, וקרובים גידלו אותו.

המסורת, שגם הביוגרפים המודרניים מקבלים, מספרת שבגיל 13 יצא לים כנער סיפון בספינה של קרוב משפחה. רבים מהפרטים הציוריים מקורם ב״זיכרונות״ שהגנרל קוך ערך בשמו, שלושים שנה אחרי מותו. מסנה לא כתב אותם, ולכן כדאי לקרוא את הפרטים בזהירות.

1775–1789

ארבע־עשרה שנה בשורות

ב־1775 התגייס לרגימנט רויאל־איטליאן. רב־טוראי ב־1776, סמל ב־1777, וב־1784 כבר אדז׳וטן, הדרגה הגבוהה ביותר שפשוטי העם יכלו להשיג.

מעבר לזה לא היה לאן להתקדם: קצינים היו חייבים להיות אצילים. ב־1789, בגיל 31, עזב את הצבא, נשא לאישה את רוזלי לאמר, בתו של מנתח מאנטיב, ופתח חנות קטנה. לפי שמועות מאוחרות יותר עסק בהברחות. שום מסמך אינו מוכיח זאת.

1789–1796

המהפכה פותחת את הדלת

אז באה המהפכה, ועמה כלל חדש: מעתה תינתן דרגה לפי כישרון ולא לפי ייחוס. גדודי המתנדבים בחרו את קציניהם. ב־1791 נבחר מסנה לקפטן וב־1792 לסגן־אלוף; באוגוסט 1793 היה לגנרל בריגדה, ובחורף ההוא, במצור על טולון, לגנרל דיוויזיה. הוא היה בן 35.

בלואנו, בנובמבר 1795, סייע לנצח את האוסטרים. הדירקטוריון היה חסר כסף, לחם וניצחונות. במרץ 1796 שלח אל צבא איטליה גנרל בן 26. סיפורו מסופר בשיעור על נפוליאון.

איטליה: ילדו היקר של הניצחון

1796

צבא בסחבות, גנרל צעיר

בונפרטה מצא את צבא איטליה רעב ולבוש סחבות, והוביל אותו תוך שנה בשורת ניצחונות. מסנה פיקד על דיוויזיה כמעט בכולם: מונטנוטה, לודי, קסטיליונה, בסאנו, ארקולה.

האוסטרים שלחו צבא אחר צבא לחלץ את מנטובה, המבצר שלהם בעורף הצרפתי, והצרפתים הביסו כל אחד בתורו. על בונפרטה מספרים שקרא למסנה ״l'enfant chéri de la victoire״, ילדו היקר של הניצחון; בגרסאות אחרות ״הילד המפונק״, ואיש אינו יודע מתי נאמר.

נקודת החלטה

אתם הגנרל בונפרטה, בן 27, מפקד צבא איטליה.

ורונה, ערב 13 בינואר 1797

אתם צרים על מנטובה, ולעברה יורד צבא אוסטרי בפיקוד אלווינצי, בניסיון הרביעי לחלץ אותה. טורים של אולי 25,000 איש דוחקים לאחור את הגנרל ז׳ובר ואת כ־10,000 אנשיו על רמת ריבולי.

כוח אוסטרי אחר, בפיקוד פרוברה, עומד על האדיג׳ה התחתונה ליד לניאגו, מדרום, לא הרחק ממנטובה. מה המכה העיקרית ומה הטעיה? אתם כמעט בטוחים שזה ריבולי; אם אתם טועים, ורונה וקווי המצור יפלו. דיוויזיית מסנה, בוורונה, היא הכוח החזק ביותר שבהישג ידכם. ריבולי רחוקה כ־24 ק״מ, בשלג.

מה אתם עושים?

• להישאר בוורונה ולחכות לראות היכן האוסטרים באמת תוקפים נראה בטוח, אבל ככל הנראה ז׳ובר יימחץ לפני שיגיע סיוע, ואלווינצי יגיע אל חומות מנטובה עם צבא שלם.
• להורות לז׳ובר לסגת לוורונה ולהילחם שם עם כל הצבא יחד זה מאחד את הדיוויזיות, אבל מוותר על הרמה ועל הדרך לשחרור מנטובה. סביר שאלווינצי ופרוברה יתחברו ליד העיר, ותילחמו בשניהם בבת אחת.
• להצעיד את דיוויזיית מסנה ועוד אחת בצעדת לילה אל ריבולי, ולהילחם באלווינצי עם עלות השחר זה סיכון: ורונה ומנטובה נשארות דלילות מול פרוברה, וחיילים עייפים עלולים להגיע מאוחר מדי. אבל אם זה מצליח, תביסו את הכוח הגדול בנפרד, לפני שהשני יוכל לסייע לו.

מה קרה בפועל

להצעיד את דיוויזיית מסנה ועוד אחת בצעדת לילה אל ריבולי, ולהילחם באלווינצי עם עלות השחר

בונפרטה בחר בצעדה. דיוויזיית מסנה יצאה מוורונה בסביבות חמש אחר הצהריים וצעדה כ־24 ק״מ בשלג ובאור ירח בהיר, מסע מאולץ של ממש. בונפרטה דהר קדימה, הגיע לריבולי בסביבות שתיים בלילה, ומצא את ז׳ובר עומד לסגת; הוא הורה לו להחזיק מעמד. עם עלות השחר תקפו האוסטרים.

בונפרטה האמין במהירות. ורונה עמדה בין שני הכוחות האוסטריים, והוא יכול היה לפגוע בכל אחד בתורו: שיעור בניצול העמדה המרכזית, כפי שכתב ר. ג. ברטון ב־1912. היה לו מחיר: פרוברה חמק עד קרוב למנטובה.

ריבולי: מי מול מי

14 בינואר 1797 (והרדיפה ב־15 בו)

רמת ריבולי, מעל נהר האדיג׳ה, כ־20 ק״מ צפונית־מערבית לוורונה

צבא איטליה הצרפתי

• מפקדים: נפוליאון בונפרטה (מ־2 בלילה), ז׳ובר, מסנה, ריי
• כוחות: כ־10,000 עם עלות השחר (ברטון (1912)); כ־22,000 אחרי התגבורות (בודארט (1908))
• אבדות: כ־2,200 (ברטון (1912)); כ־3,200 הרוגים ופצועים, וכ־1,000 שבויים (בודארט (1908))

הכוח הצרפתי גדל כל היום, כשדיוויזיות מסנה וריי הגיעו.

הצבא האוסטרי של אלווינצי

• מפקדים: יוזף אלווינצי, קוסדנוביץ׳, וקסוביץ׳, לוזיניאן, ליפטיי ועוד
• כוחות: כ־28,000 (בודארט (1908); קלודפלטר (2017)); כ־25,000 בתקיפת הבוקר (ברטון (1912))
• אבדות: כ־3,400 הרוגים ופצועים וכ־7,000 שבויים (ברטון (1912)); 12,000–14,300 בסך הכול (קלודפלטר (2017))

ההפרשים נובעים מכך שחלק מהכותבים סופרים רק את 14 בינואר, וחלק מוסיפים את הרדיפה ב־15 בו.

התוצאה: ניצחון צרפתי. צבאו של אלווינצי נשבר, ומנטובה נכנעה ב־2 בפברואר.

כוחו הנפרד של פרוברה, שנכנע בלה פבוריטה ב־16 בינואר, נספר לפעמים עם האוסטרים ולפעמים לא.

הקרב בריבולי

14–15 בינואר 1797

בינואר 1797 הצרפתים צרים על מנטובה, וכ־10,000 איש בפיקוד ז׳ובר עומדים על רמת ריבולי. מצפון ולאורך האדיג׳ה יורדים טורים אוסטריים של אולי 25,000 איש, בדרך לשחרר את מנטובה. מסנה נמצא בוורונה, כ־24 ק״מ משם.

לפי ר. ג. ברטון (1912) ולפי המחקר הצרפתי באתר napoleon-empire, כשהכפרים והנהר ממוקמים לפי נתוני מפה מודרניים. השטח מפושט; השעות, הקווים המדויקים ושעת הגעתו של מסנה שונים ממקור למקור, והמיקומים כאן משוערים.

שלבי הקרב

• רמה לאור ירח לפני עלות השחר מסדר בונפרטה את 10,000 אנשיו של ז׳ובר על הרמה. טורי אלווינצי סוגרים עליה מצפון ולאורך האדיג׳ה; הגדול שבהם, של קוסדנוביץ׳, דחוס בדרך הערוץ. מסנה עדיין צועד מוורונה.
• הקו הצרפתי נכפף בתחילה האוסטרים מנצחים. ליפטיי שובר את האגף השמאלי הצרפתי, הגנרל ויאל נדחק מסן מרקו, ותותחים מעבר לאדיג׳ה דוחקים את הצרפתים מדרך הערוץ. קוסדנוביץ׳ מטפס אל הרמה. הכוחות הראשונים של מסנה מגיעים לאגף השמאלי.
• הערוץ הופך למלכודת נקודת המפנה, בין עשר לצהריים. טורו של קוסדנוביץ׳, לחוץ בפי הערוץ, מופגז מטווח אפס בסוללה של 15 תותחים; עגלות תחמושת מתפוצצות, ודרגונים אוסטרים נמלטים בין שורות חייליהם. פרשים צרפתיים מסתערים, וחיילי מסנה כובשים מחדש את הגבעות.
• התקיפה מאחור נכשלת בסביבות הצהריים הטור של לוזיניאן מופיע ליד אפי, בעורף הצרפתי, ומאיים על הדרך לוורונה. מסנה מפנה נגדו שני חצאי־חטיבות, וריי מכה מאחור. כ־1,200 נכנעים והשאר נסים. מרכז אלווינצי נסוג.
• רדיפה, ומנטובה ב־15 בינואר הצרפתים דוחקים את האוסטרים צפונה לעבר טירול, ודיוויזיית מסנה העייפה צועדת שוב דרומה, אל לה פבוריטה שליד מנטובה, ושם נכנע פרוברה ב־16 בחודש.

האסטרטגיה

• צרפתים: בונפרטה כמעט בטוח שהמכה העיקרית היא על ריבולי, ולכן שולח את דיוויזיית מסנה, הכוח החזק ביותר בהישג יד, בצעדת לילה כדי לתקוף את אלווינצי עם עלות השחר. ז׳ובר מחזיק את הרמה בינתיים.
• אוסטרים: אלווינצי בא לשחרר את מנטובה בניסיון הרביעי, ולשם כך דוחק את ז׳ובר מהרמה. הוא שולח טורים מצפון ולאורך האדיג׳ה, והטור הגדול ביותר, של קוסדנוביץ׳, עולה בדרך הערוץ. יש לו הרבה יותר אנשים מז׳ובר.

מה הכריע: ההכרעה הייתה בערוץ: הטור הגדול של האוסטרים נדחס בדרך הצרה, ותותחים צרפתיים שירו מטווח אפס שברו אותו. כשחיילי מסנה כבשו מחדש את הגבעות, נסוג גם מרכז אלווינצי.

15–16 בינואר

אין זמן לנוח

באותו לילה שמע בונפרטה שפרוברה קרוב למנטובה. אנשי מסנה, שצעדו כל הלילה ולחמו כל היום, צעדו שוב בבוקר דרומה, והשיגו את פרוברה בלה פבוריטה; הוא נכנע עם כמה אלפי איש. ב־2 בפברואר נפלה מנטובה, ובאפריל חתמה אוסטריה על הסכם שלום ראשוני בלאובן.

מקור: נפוליאון בריבולי, 47 שנה אחר כך

אנרי־פליקס־עמנואל פיליפוטו, 1844, ארמון ורסאי

פיליפוטו צייר זאת ב־1844 עבור מוזיאון התהילה הצרפתית בוורסאי.

• מי הגיבור, ואיך אפשר לדעת? בונפרטה: הוא במרכז, גבוה מכולם, וכל הקצינים מביטים בו. אין שמות: איש אינו יכול לומר איזה קצין הוא מסנה, או ז׳ובר.
• הצייר נולד אחרי 1797. למה זה חשוב, ולמה התמונה הזאת ב־1844? זה זיכרון, לא עדות. גופתו של נפוליאון הובאה לפריז ב־1840, והמלך לואי פיליפ רצה שכל צרפת, גם חסידי נפוליאון, תראה את תהילתה בוורסאי.

מיתוס

בונפרטה לבדו ניצח בריבולי.

האמת

ז׳ובר החזיק את הרמה שעות לפני שבונפרטה הגיע. דיוויזיית מסנה הגיעה בבוקר, וחצאי־החטיבות שלו מחצו אחר הצהריים את טורו של לוזיניאן. כישרונו של בונפרטה היה להביא את כולם למקום הנכון בזמן, ולשמור על קור רוח. את ריבולי ניצחו כולם.

הראיות

ר. ג. ברטון (1912) מביא את רצף היום.

ציריך, 1799

1798

רומא, והכסף

התפקיד הבא של מסנה כמעט סיים את הקריירה שלו. בפברואר 1798 נכנסו הצרפתים לרומא, והוא קיבל את הפיקוד על צבא רומא. הקצינים, שלא קיבלו שכר חודשים, אמרו שהמנהלים של מדינות האפיפיור הכבושות מושכים מיליונים; מאה מהם דרשו לראות את החשבונות. מסנה סירב, ונאלץ לעזוב.

מי לקח את הכסף שנוי במחלוקת: דונלד הורוורד כותב שקצינים בכירים בזזו את רומא עוד לפני שהגיע, ושהאשמה הוטלה עליו. מסנה אהב כסף, אבל בצבא שחי על איטליה הכבושה הוא היה רחוק מלהיות יחיד.

1799

השנה שבה הכול השתבש

ב־1799 הקימו בריטניה, אוסטריה ורוסיה קואליציה שנייה נגד צרפת, והצרפתים הפסידו קרב אחר קרב. באיטליה גירש המרשל הרוסי סובורוב את הצרפתים מכל צפון המדינה. בשווייץ, ביוני, הדף מסנה את ההתקפה האוסטרית הראשונה על ציריך אבל ויתר על העיר כדי להציל את צבאו, ונסוג אל מאחורי הלימאט ורכס האלביס.

הדירקטוריון זעם, וכל הקיץ הורה לו לתקוף. מסנה סירב וחיכה לרגעו. מרבו השווה אותו לפביוס, הרומאי שניצח בהשהיה.

אלכסנדר סובורוב

מרשל רוסי קשיש וקשוח, שנודע כמצביא שלא הפסיד קרב.

• נולד: 1730 (לפי מקורות אחדים 1729), מוסקבה
• נפטר: 18 במאי 1800, סנקט פטרבורג, ממחלה
• ניצחונות: קסאנו, 1799; הטרביה, 1799; נובי, 1799
• כישלונות: המערכה בשווייץ, 1799: נותק ונאלץ לסגת

הכדור טיפש, הכידון גיבור.

נקודת החלטה

אתם הגנרל מסנה.

ציריך, ערב 24 בספטמבר 1799

חיילי קורסקוב, כ־25,000 רוסים, הגיעו לציריך, אבל הם פרושים לאורך 20 ק״מ של הלימאט. ממזרח מחזיק הגנרל האוסטרי הוצה את הלינט. ומאיטליה, מעבר לאלפים, בא סובורוב, שצבאו זה עתה הביס שם את הצרפתים.

שבועות הכנתם הפתעה: סירות מוסתרות ליד דיטיקון, בעיקול הרחוק מהמקום שבו מחפשים הרוסים, וגשר פונטונים. המתקפה נקבעה ל־26. הערב מגיעה הידיעה שסובורוב כבש את מעבר הגוטהארד. כבר חודשים פריז קוראת לכם הססנים.

מה אתם עושים?

• להחזיק ברכס האלביס ובלימאט ולחכות שהאויב יבוא נראה בטוח, וכבר חיכיתם כל הקיץ. אבל אם סובורוב מתחבר לקורסקוב, בעלות הברית ככל הנראה יעלו עליכם במספרם בציריך ויוכלו לבחור את היום.
• להשאיר מסך בציריך ולהצעיד את עיקר הצבא אל האלפים לעצור את סובורוב תפגשו את הצבא הקשוח באירופה בהרים שהוא יודע להילחם בהם, ובינתיים הרוסים ככל הנראה יתקפו את המסך שמאחוריכם.
• להכות מיד בקורסקוב: לחצות את הלימאט בחשכה ב־25, יום מוקדם מהמתוכנן יום מוקדם מהמתוכנן, וסולט עוד לא חצה את הלינט. אם זה נכשל, אין הזדמנות שנייה. אם זה מצליח, תנצחו את בעלות הברית צבא אחר צבא.

מה קרה בפועל

להכות מיד בקורסקוב: לחצות את הלימאט בחשכה ב־25, יום מוקדם מהמתוכנן

מסנה הקדים: לפני עלות השחר ב־25 בספטמבר חצו סירותיו הראשונות את הלימאט בדיטיקון, ובמזרח חצה סולט את הלינט, והמפקד האוסטרי הוצה נורה למוות בערפל.

מסנה השתמש בידיעה מהגוטהארד כאות: בעלות הברית היו אז מפוזרות יותר מתמיד, ושני הצבאות הרוסיים טרם התאחדו. מרבו כותב שמסנה לא רצה להכות ״עד שיוכל להכות באופן מכריע״.

קרב ציריך השני: מי מול מי

25–26 בספטמבר 1799

ציריך ונהר הלימאט; הלינט, 45 ק״מ מזרחה

הצבא הצרפתי בשווייץ

• מפקדים: אנדרה מסנה, לורז׳, אודינו, מורטייה, גזאן; סולט על הלינט
• כוחות: 35,448 בציריך (דאפי (רשימה רשמית)); כ־33,500 בציריך (בודארט; קלודפלטר); כ־76,000 בכל שווייץ (דאפי)
• אבדות: כ־4,000 הרוגים ופצועים (קלודפלטר; בודארט)

הרוסים של קורסקוב

• מפקדים: אלכסנדר רימסקי־קורסקוב, גורצ׳קוב, מרקוב, טוצ׳קוב
• כוחות: 27,116 (דאפי); כ־30,000 (אגנברגר); כ־23,000 (בודארט); כ־19,600 (קלודפלטר)
• אבדות: לפחות 8,000, ורוב התותחים והציוד (דאפי; קלודפלטר); כ־2,000 הרוגים וכ־5,000 שבויים (הורוורד)

המספרים שונים כי היחידות המנותקות, הנחשלים והמאחרים נספרו אחרת.

האוסטרים של הוצה

• מפקדים: פרידריך פון הוצה (נהרג ב־25 בספטמבר)
• כוחות: כ־25,000 מהלינט ועד גראובינדן, וביניהם כ־3,000 שווייצים (קינקייד (1802)); כ־19,000 בקרב על הלינט (סיכומים מודרניים)
• אבדות: כ־5,500 הרוגים ופצועים (הורוורד)

התוצאה: ניצחון צרפתי מכריע. צבאו של קורסקוב נהרס כגוף לוחם, הוצה מת, וסובורוב, שהגיע מאוחר מדי, נותק באלפים.

מרבו, שכתב עשרות שנים אחר כך, מדבר על ״50,000 רוסים ובווארים״ בציריך ועל 30,000 אויבים הרוגים או שבויים בקרבות נגד קורסקוב וסובורוב. שני המספרים גבוהים הרבה מדי.

קרב ציריך השני

25–26 בספטמבר 1799

בסוף ספטמבר 1799 הרוסים של קורסקוב, כ־25,000 איש, הגיעו לציריך ופרושים לאורך 20 ק״מ של הלימאט. הצרפתים של מסנה עומדים מולם, ומעבר להרי האלפים מתקרב סובורוב מאיטליה.

שחזור אחד, לפי סדר הכוחות והשעות שבסיכומים מודרניים של מחקרו של כריסטופר דאפי (1999), כשהנהר והיישובים ממוקמים לפי נתוני מפה מודרניים. השעות שונות בין המקורות הצרפתיים לרוסיים. מוצג רק הקרב על הלימאט; הלינט, 45 ק״מ מזרחה, רק מסומן.

שלבי הקרב

• נהר, ו־20 ק״מ של רוסים לילה, 24–25 בספטמבר. מסנה מסתיר בדיטיקון 8,000 איש, 26 תותחים ו־37 סירות, בעיקול הרחוק ממחנה הרוסים הראשי, בעוד מורטייה מעמיד פנים שהוא תוקף מול ציריך.
• מעבר בחשכה ב־4:45 חוצים 600 הראשונים ב־37 סירות. ב־5:00 מתחילים חיילי ההנדסה לבנות את הגשר, והוא מוכן ב־7:30. עד 9:00 כל דיוויזיית לורז׳ בצד השני. הגרנדירים של מרקוב על רמת פאר נדחקים, והוא עצמו נשבה.
• מאחורי קו הרוסים נקודת המפנה. במהלך היום חוצים בסך הכול כ־15,000 איש ומתפרשים לאורך הגדה הצפונית. אודינו תופס את הנג, גזאן צועד אל הדרך לווינטרתור, נתיב הנסיגה של הרוסים, וקליין מתקדם מאלטשטטן. אחר הצהריים נוטש קורסקוב את האוטליברג ונסוג אל העיר.
• הטבעת עד הערב קורסקוב סגור בציריך משלוש רוחות. מסנה קורא לו להיכנע ואינו מקבל תשובה. הוא לא מביא את כל מילואיו לסגור את הטבעת מהצד הרביעי: מבקרים שאלו אחר כך למה.
• פריצה ולחימת רחובות ב־26 בספטמבר הרוסים תוקפים עם שחר, ואז נסוגים. צרפתים פורצים לעיר דרך שער הלימאט ולוחמים ברחובות. הרוסים נמלטים צפונה־מזרחה אל הריין, בלי רדיפה אמיתית.

האסטרטגיה

• צרפתים: מסנה חוצה את הלימאט בחשכה, יום לפני המתוכנן, בעיקול ליד דיטיקון שהרוסים לא מחפשים בו. הסירות מוסתרות שם, ומורטייה מדמה תקיפה מול ציריך. הידיעה על סובורוב, שהגיעה באותו ערב, דוחפת לפעולה מיידית.
• רוסים: קורסקוב פורש את חייליו לאורך 20 ק״מ של הלימאט. כשהצרפתים עוברים מאחוריו, הוא נסוג אל ציריך.

מה הכריע: הצרפתים חצו במקום שהרוסים לא חיפשו, ועד הערב היו כ־15,000 איש מאחורי קו הרוסים. קורסקוב, שפרש את חייליו לאורך הנהר, נסגר בציריך משלוש רוחות.

26 בספטמבר – 8 באוקטובר

סובורוב מגיע מאוחר מדי

ב־26 בספטמבר הגיע הקרב אל רחובות ציריך. אנשי סובורוב, שהסתערו על הגוטהארד ועל גשר השטן, גילו שציריך אבודה ושסולט עומד מולם. סובורוב, מנותק באלפים, פנה מזרחה, ובאוקטובר הוביל את צבאו הרעב מעל מעבר פאניקס בשלג. לפי חלק מהספירות עלה לו כל המסע באלפים בתותחיו, בציודו ובעד 5,000 איש.

הצאר פאול, כועס על בעלי בריתו האוסטרים, הורה לחייליו לחזור, ורוסיה פרשה מהקואליציה.

מיתוס

ציריך הייתה קרב קטן ולא חשוב.

האמת

זה היה אחד הניצחונות הצרפתיים החשובים של המלחמה. תבוסה הייתה פותחת את צרפת לפלישה; הניצחון שבר את הצבא הרוסי בשווייץ, סיים את מסעו של סובורוב והוציא עד מהרה את רוסיה מהקואליציה. בונפרטה חזר ממצרים באוקטובר ומצא את צרפת בטוחה, ובנובמבר תפס את השלטון.

הראיות

מרנגו, אוסטרליץ וווטרלו האפילו עליו, ולתעמולת בונפרטה לא היה טעם לשבח יריב.

ג׳נובה, ומטה המרשל

1799–1800

צבא רעב

אחרי שבונפרטה תפס את השלטון בנובמבר 1799, שלח את מסנה להציל את צבא איטליה, הרעב ולבוש הסחבות. באפריל 1800 חתך אותו הצבא האוסטרי של מלאס לשניים. חציו נסוג מערבה; מסנה ועוד כ־12,000 לוחמים כשירים, וחולים רבים, נסגרו בג׳נובה, והצי הבריטי חסם את הים.

נקודת החלטה

אתם מסנה.

ג׳נובה, אמצע מאי 1800

אתם נצורים בג׳נובה כבר חמישה שבועות. האוסטרים בחוץ, הצי הבריטי במפרץ, והלחם עשוי מכל דבר שאפשר לטחון. הטיפוס מתפשט, והעיר, אולי מאה אלף אזרחים, רעבה וכועסת. הגנרל הטוב ביותר שלכם, סולט, נשבה בגיחה מן העיר.

אתם יודעים מה שהצרים אינם יודעים: הקונסול הראשון מכנס צבא מילואים כדי לחצות את האלפים. כל יום שג׳נובה מחזיקה מעמד מרתק את הצבא האוסטרי כאן, הרחק מהמקום שבו בונפרטה יתקוף. אבל כמה ימים אפשר לקנות, ובאיזה מחיר?

מה אתם עושים?

• לנהל משא ומתן עכשיו, כל עוד יש די כוח לדרוש תנאים מכובדים כך כנראה ייחסך מהחיילים, וגם מהאזרחים, עוד רעב. אבל הצבא האוסטרי יתפנה שבועות מוקדם יותר, וחציית האלפים של בונפרטה תפגוש אותו בכוח מלא.
• לפרוץ עם הצבא וללחום בדרך מערבה כדי להצטרף לסושה אנשיכם חלשים מדי מכדי לפלס דרך בהרים מול צבא שבע. רובם ככל הנראה ייתפסו או יאבדו בדרך.
• להחזיק את העיר כל עוד יש משהו לאכול נורא לחיילים ולאזרחים. אבל כל יום מקבע את האוסטרים בג׳נובה, ובונפרטה צריך את הימים האלה.

מה קרה בפועל

להחזיק את העיר כל עוד יש משהו לאכול

מסנה החזיק מעמד. החיילים אכלו סוסים, כלבים וחתולים, והאזרחים בישלו סרפדים. הוא הורה לירות בכל התקהלות של יותר מארבעה אנשים, כדי למנוע מהומות לחם. ב־4 ביוני, כשנשאר מזון ליום אחד בערך, הסכים לקונבנציה, לא לכניעה, וב־6 ביוני יצאו חייליו עם נשקם. שמונה ימים אחר כך ניצח צבא המילואים של בונפרטה בקושי את האוסטרים במרנגו.

מרבו אומר שצבא המילואים של הקונסול הראשון היה הסיבה להחזיק מעמד. היסטוריונים רבים סבורים שג׳נובה קנתה לבונפרטה את הזמן לחצות את האלפים ולהגיע למרנגו. נפוליאון עצמו המעיט אחר כך בחשיבות המצור.

מקור: מה אכלו החיילים

״החיילים בלבד קיבלו מנה עלובה: רבע ליברה של בשר סוס ורבע ליברה של מה שכונה לחם, תערובת נוראה של קמח פגום, נסורת, עמילן, אבקת שיער, קמח שיבולת שועל, זרעי פשתן, אגוזים מקולקלים וחומרים מגעילים אחרים, שהתווסף להם מעט קקאו כדי לתת להם קצת מוצקות.״

מרבו היה סגן משנה בן 17 במטהו של מסנה בג׳נובה. הוא כתב בגיל מבוגר, לבני משפחתו ולשבח האימפריה.

• למה שאדם זקן ירשום כל מרכיב של הלחם? כדי שנרגיש, וכדי להראות כמה סבל הצבא. רשימה כזאת חיה ומוחשית, וקל להגזים בה; קורא טוב מחפש עד שני.
• הרעב של מי חסר בקטע הזה? של האזרחים: מתיהם נמנים באלפים, אבל הקטע מדבר רק על החיילים.

1800–1807

מרשל האימפריה

בקיץ 1800 זומן מסנה לשוב אחרי שערוריית כסף במטהו, ונוקה. ב־1802, לפי מרבו, סירב להצביע בעד הפיכת בונפרטה לקונסול לכל החיים. ובכל זאת ב־1804 היה בין המרשלים הראשונים שמינה הקיסר נפוליאון.

ב־1805 עצר בקלדיירו את הארכידוכס קרל; ב־1806 כבש את גאטה בשביל ז׳וזף, אחי נפוליאון, מלך נאפולי החדש, ונלחם מלחמה מלוכלכת בקלבריה. ב־1807, מספר מרבו, ששמע זאת מכלי שני, ביקש נפוליאון הלוואה, סורב, והחרים שלושה מיליון פרנקים שהחזיק מסנה בבנק בליבורנו.

1809

נסיך אסלינג

במאי 1809 חצה נפוליאון את הדנובה ליד וינה ונלחם באוסטרים באספרן ובאסלינג. מסנה החזיק בכפר אספרן, שעבר מיד ליד שלוש־עשרה פעמים, לפי הורוורד, עד שהצבא נסוג אל האי לובאו. זו הייתה התבוסה הגדולה הראשונה של נפוליאון בשדה הקרב; ידידו המרשל לאן נפצע אנושות.

בוגראם, שישה שבועות אחר כך, פיקד מסנה, פצוע מנפילה מהסוס, מכרכרה קלה רתומה לארבעה סוסים לבנים, שמשכה, לפי מרבו, מטר כדורים אוסטרי. הקיסר עשה אותו נסיך אסלינג.

מיתוס

מסנה היה רק שודד חמדן.

האמת

החמדנות שלו אמיתית ומתועדת היטב: רומא ב־1798, הכסף בליבורנו, והון עצום. אבל מרשלים רבים לקחו כסף, ונפוליאון סבל זאת עד שזה חרג. אותם אנשים שאמרו שמסנה חמדן, מרבו ביניהם, כינו אותו גם מצביא מלידה. שודד לא מחזיק את ג׳נובה חודשיים ולא מנצח בציריך.

הראיות

מרבו, ״זיכרונות״, על חמדנותו ועל כישרונו כמצביא; דונלד הורוורד (1997).

החומה שלפני ליסבון

1810

הפיקוד האחרון

באפריל 1810 שלח הקיסר את מסנה, בן 51 וחולה לא פעם, לכבוש את פורטוגל ולסלק את הבריטים מחצי האי האיברי. היו לו כ־65,000 איש, ותחתיו המרשל נה, שלא קיבל פקודות מאיש. המרשל סולט, באנדלוסיה, היה אמור לעזור. הוא לא בא (מדוע, מסופר בשיעור על סולט).

ב־27 בספטמבר, בבוסאקו, עמד וולינגטון על רכס, ורוב אנשיו מוסתרים על המדרון האחורי. מסנה, שמעולם לא נלחם בבריטים, תקף חזיתית: כמו רוב הקצינים הצרפתים שעוד לא פגשו את הבריטים, היה בטוח שלא יעמדו בפניו. האבדות הצרפתיות היו כ־4,500 הרוגים ופצועים, מול כ־1,250 של בעלות הברית. למחרת מצאו הצרפתים דרך עוקפת, ווולינגטון נסוג לעבר ליסבון בכל זאת, כשהוא מותיר אחריו אדמה חרוכה.

אוקטובר 1810

חומה שאיש לא סיפר לו עליה

מנובמבר 1809 בנה וולינגטון בסוד את קווי טורס ודרס: שלוש חגורות של 152 מבצרים ורדוטות, עם מאות תותחים, על פני הגבעות שמצפון לליסבון, מהאטלנטי עד הטחו. מאחוריהם חיכו הצבא שלו והמיליציה הפורטוגלית, כשהצי הבריטי מאחוריהם.

איש לא הזהיר את מסנה: גם ממשלתו של נפוליאון לא ידעה דבר על הקווים. פלה, עוזרו, כותב שהצרפתים למדו על הקווים משבויים בתחילת אוקטובר; מרבו כותב שרק בהגיעם לאלנקר.

מקור: בסוברל

״ראינו הרים תלולים וערוצים עמוקים, מעבר דרך ברוחב של כמה צעדים, ומשני צדדיו חומות סלע שבראשן ביצורי שדה עם תותחים; ואז הוכח לנו סוף־סוף שאי אפשר לתקוף את קווי מונטשיק עם 35,000 או 36,000 האנשים שנותרו מן הצבא.״

פלה (1777–1858) היה עוזרו הקרוב של מסנה ומגינו. הוא כתב אחרי המערכה, כדי להסביר למה הצבא עצר.

• מי מדבר, ומה הוא רוצה? הוא רוצה שנראה שתקיפה הייתה בלתי אפשרית, וזה מזכה את מפקדו.
• פלה סופר 35,000 עד 36,000 איש שנותרו לתקיפה, וחשבונות מודרניים כ־61,000 צרפתים ליד הקווים. למה המספרים שונים? ייתכן שפלה סופר רק את הכשירים לתקיפה, ואחרים סופרים את כל מי שרשום. אבל אומן, שתרגם את הקטע, כינה את המספר ״הגזמה מגוחכת״: מי שמגן על החלטה בוחר את המספר הקטן.

נקודת החלטה

אתם מסנה.

סוברל, ליד הקווים, 14 באוקטובר 1810

צבאכם צעד עמוק בפורטוגל, דרך כפרים שרופים ושדות ריקים, ומצא חומה לפני ליסבון: גבעות תלולות, ערוצים, רדוטות עם תותחים, ואולי 60,000 מגינים ויותר. הסתערות על מחסום בריטי בסוברל עלתה לכם בכ־120 איש לריק.

אין מה לאכול בטווח קילומטרים. נפוליאון הבטיח תגבורות ועזרה מסולט, ושום דבר לא הגיע. ז׳ונו אומר: תקפו עכשיו. נה ורינייה אומרים שזה יהיה טבח. החורף מתקרב.

מה אתם עושים?

• לתקוף את הקווים עכשיו, בנקודה החלשה ביותר אולי כמה גבעות היו נופלות, אבל וולינגטון היה מזרז את אנשיו לנקודה המאוימת ומוכן לקבל אתכם. התוצאה הסבירה: בוסאקו עקוב מדם יותר, והצבא שבור מול ליסבון.
• להישאר מול הקווים ולחכות לתגבורות ולאספקה אתם שומרים על הצבא מאוחד ומקבעים את וולינגטון בקווים, אבל אנשיכם רעבים בארץ הרוסה, וייתכן שהתגבורות לא יגיעו לעולם.
• לסגת מיד לספרד הייתם מצילים את הצבא מהרעב הגרוע ביותר, אבל נותנים לוולינגטון ניצחון ברור במערכה, וכנראה הייתם מוחזרים הביתה.

מה קרה בפועל

להישאר מול הקווים ולחכות לתגבורות ולאספקה

הוא חיכה. חודש עמדו הצרפתים מול הקווים, ואז נסוגו לסנטארם, במעלה הטחו, ובילו שם את החורף, מתקיימים ממה שנותר בארץ שכבר נשדדה. במרץ 1811 יצאו לנסיגה פחות מ־41,000 איש, שרידי צבא שנכנס לפורטוגל עם כ־65,000. וולינגטון לא תקף אותם.

פלה ופואה כתבו שהקווים חזקים מדי, וסר צ׳רלס אומן הסכים שתקיפה הייתה נכשלת. אבל הרעב ניצח את הצרפתים בסוף. וולינגטון ציפה שייסוגו מן הקווים בתוך ימים ספורים; מסנה נשאר שם כשבועיים יותר משציפה.

1811

הנסיגה וההדחה

ב־5 במרץ 1811 התחיל הצבא לסגת. נה סירב לפקודה, ומסנה שלח אותו הביתה. במאי תקף מסנה את וולינגטון בפואנטס דה אוניורו, כדי לחלץ את אלמיידה; פרשי המשמר, בפיקוד המרשל בסייר, לא נתנו את התמיכה שביקש, וההתקפה נכשלה. ימים ספורים אחר כך מסר את הצבא למרשל מרמון. מסנה לא פיקד עוד על צבא בשדה.

1814–1817

הסוף

את שנותיו האחרונות עשה בבריאות רעועה. מ־1813 החזיק בפיקוד שקט בפרובנס, ובאפריל 1814 קיבל את שובו של לואי ה־18. אחרי ווטרלו היה מושל פריז, ובנובמבר ישב בין המרשלים שאמורים היו לשפוט את נה, הפקוד ששלח הביתה מפורטוגל; בית הדין הכריז שאין לו סמכות. נה נשפט אז בפני בית הפרים והוצא להורג.

מסנה מת בפריז ב־4 באפריל 1817, בן 58, ממחלת ריאות. ידידו טיבו נשא את ההספד.

מה שינה מסנה

• 1797 ריבולי שוברת את צבא אלווינצי. מנטובה נופלת, ואוסטריה עושה שלום עד מהרה.
• ספטמבר 1799 ציריך: הצבא הרוסי בשווייץ נהרס, סובורוב נסוג, ורוסיה פורשת מהקואליציה. צרפת ניצלת מפלישה.
• יוני 1800 ג׳נובה נמסרת ב־4 ביוני; בונפרטה מנצח במרנגו ב־14 בחודש, בזמן שג׳נובה קנתה לו.
• 1804 מסנה נעשה מרשל האימפריה.
• 1810–1811 הקווים עוצרים את מסנה, והצרפתים לא פולשים עוד לפורטוגל בכוח גדול: נקודת מפנה של מלחמת חצי האי.

כמה טוב היה מסנה, ומי נכשל בפורטוגל?

האם מסנה נכשל בפורטוגל, או שהכינו אותו לכישלון?

• סר צ׳רלס אומן (1908) מסנה צדק שלא תקף את הקווים בסוברל. בבוסאקו זלזל בצבא שמעולם לא פגש, אבל לדברי אומן ״אין להאשים אותו יותר מדי בניסיון״. חטאו האמיתי היה שהיה ״גאה ועקשן״: לא יכול היה להתקדם ולא רצה לסגת, ונשאר מול ליסבון עד שהרעב שחק את צבאו.
• דונלד הורוורד (1997) מסנה היה המוכשר במצביאי צרפת אחרי הקיסר עצמו, מצביא מלידה, אם כי מנהל חלש. המערכה נכשלה בעיקר בגלל נפוליאון: הוא נתן פחות מדי, העמיד תחתיו פקודים מתקוטטים, ולא שלח את העזרה שהבטיח.

שניהם אולי צודקים, על רגעים שונים. אומן שופט את ההחלטות בשדה, והורוורד את התנאים שבהם התקבלו. לפסיקה סופית חסרות ראיות מדויקות על האספקה: כמה זמן הצבא הצרפתי באמת יכול היה להחזיק מעמד, ומה היה קורה אילו וולינגטון תקף אותו בסנטארם.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה לא יכול היה מסנה להיות קצין בצבא המלך לפני 1789?

התשובה: קצינים נדרשו להיות אצילים, והוא היה בן פשוטי העם. נכון. אדז׳וטן היה הדרגה הגבוהה ביותר שאיש מן העם יכול היה להגיע אליה, והמהפכה הסירה את המחסום.

שאלה לבדיקה

מה היה הרעיון שמאחורי צעדת הלילה של בונפרטה לריבולי?

התשובה: להכות את הכוח האוסטרי הגדול בכל כוחו, לפני שהכוח השני יוכל לסייע לו. נכון. ורונה עמדה בין שני הכוחות האוסטריים, ובונפרטה ניצל זאת כדי לנצח אותם בזה אחר זה.

שאלה לבדיקה

איך ניצח מסנה בציריך?

התשובה: חצה את הלימאט בסירות לפני עלות השחר במקום שהרוסים כמעט לא שמרו עליו, בעוד סובורוב עדיין באלפים. נכון. ההפתעה והמהירות איפשרו לו להביס את קורסקוב לפני שסובורוב הגיע.

שאלה לבדיקה

מה היו תוצאות הניצחון בציריך?

התשובה: הצאר פאול הוציא את רוסיה מהקואליציה וצבאו של סובורוב נסוג מעל האלפים. נכון. צרפת ניצלה מפלישה.

שאלה לבדיקה

למה הייתה חשובה ההגנה הארוכה על ג׳נובה?

התשובה: היא החזיקה את הצבא האוסטרי עסוק בערך חודשיים בזמן שבונפרטה הביא צבא מילואים מעל האלפים. נכון. הזמן שנקנה איפשר לבונפרטה להגיע למרנגו.

שאלה לבדיקה

פלה כתב שרק 35,000 עד 36,000 איש נותרו לתקיפת הקווים. למה כדאי להיזהר מקבלת המספר הזה כמות שהוא?

התשובה: הוא היה עוזרו של מסנה, וכתב כדי להסביר ולהצדיק החלטה שספגה ביקורת. נכון. כותב שמגן על החלטה נוטה לבחור את המספר שמצדיק אותה.

מונחים

• הדירקטוריון ממשלת חמשת הדירקטורים של צרפת בשנים 1795 עד 1799. היא הייתה חלשה, חסרת כסף ולא אהובה, ובונפרטה הפיל אותה בנובמבר 1799.
• הקואליציה השנייה הברית של בריטניה, אוסטריה, רוסיה ועוד מדינות נגד צרפת בשנים 1798–1802. רוסיה פרשה ממנה בסתיו 1799.
• חצי־חטיבה יחידת החי״ר של צבאות המהפכה הצרפתית, בת שלושה גדודים ובין 2,000 ל־3,000 איש. היא החליפה את הרגימנט הישן, עד שב־1803 חזר השם רגימנט.
• מסע מאולץ מסע מהיר וארוך מן הרגיל, עם מעט מנוחות, כדי להגיע לפני שהאויב מצפה. הוא מתיש את החיילים אבל יכול להכריע קרב.
• גשר פונטונים גשר שנשען על סירות או מצופים הצמודים זה לזה. צבא נושא אותו עמו כדי לחצות נהר במהירות.
• קונבנציה הסכם בין מפקדים על מסירת עיר בתנאים מוסכמים. מסנה כינה את ההסכם בג׳נובה ״קונבנציה״ ולא ״כניעה״, כדי שצבאו יצא עם נשקו.
• מרשל האימפריה הדרגה הגבוהה ביותר בצבא נפוליאון. נפוליאון יצר אותה ב־19 במאי 1804 והעניק אותה בתחילה לשמונה־עשר גנרלים. מסנה היה אחד מהם.
• רדוטה מבצרון סגור מכל עבריו, מעפר או מאבן, חמוש בתותחים, שנבנה כדי שיחזיקו בו חיילים מעטים.
• אדמה חרוכה השמדת יבולים, מזון ומחסה כדי שצבא פולש לא ימצא מה לאכול. וולינגטון הורה על כך בפורטוגל ב־1810.
• המדרון האחורי צד הגבעה שאינו פונה אל האויב. חיילים שעומדים שם אינם נראים לתותחי האויב עד שהוא מגיע לפסגה.
• לימאט נהר בשווייץ, ליד העיר ציריך. הצבא הצרפתי חצה אותו בחשכה.
• ציריך עיר בשווייץ, שעליה נלחמו הצרפתים והרוסים בספטמבר.
• דיטיקון מקום ליד הלימאט, שבו חצו הצרפתים את הנהר בסירות לפני עלות השחר.
• קורסקוב מפקד רוסי שחייליו, כ־25,000 איש, הגיעו לציריך ונדחקו אל תוך העיר.
• הוצה גנרל אוסטרי שהחזיק את הלינט, ונורה למוות בערפל בבוקר ההתקפה.
• לינט נהר בשווייץ, שהאוסטרים החזיקו בו. הצרפתים חצו אותו בבוקר ההתקפה.
• סובורוב מרשל רוסי שגירש את הצרפתים מצפון איטליה, וצבאו עבר את האלפים.
• ז׳ומיני הוגה צבאי ששאל למה מסנה לא הקיף את הרוסים בציריך.
• הארכידוכס קרל מצביא אוסטרי. מסנה עצר אותו בקלדיירו.
• הצאר פאול צאר רוסיה, שכעס על בעלי בריתו האוסטרים והורה לחייליו לחזור.
• ג׳נובה עיר נמל באיטליה, שבה נצור מסנה עם צבאו ואזרחים רבים.
• מרנגו מקום בצפון איטליה, שבו צבא בונפרטה ניצח את האוסטרים בקושי.
• מרבו סגן צעיר שהיה במטהו של מסנה בג׳נובה, וכתב זיכרונות בשבח האימפריה.
• מנטובה מבצר באיטליה, שהצרפתים צרו עליו. האוסטרים ניסו שוב ושוב לשחרר אותו.
• ריבולי רמה באיטליה, שבה הצרפתים הדפו התקפה אוסטרית בשלג.
• פרוברה מפקד אוסטרי שנכנע עם כמה אלפי איש ליד מנטובה.
• לאובן עיירה באוסטריה, שבה נחתם הסכם שלום ראשוני.
• אספרן כפר ליד וינה, ששונה ידיים פעמים רבות בקרב נגד האוסטרים.
• בוגראם כפר ליד וינה, שבו נלחם נפוליאון באוסטרים שישה שבועות אחרי אספרן.
• בוסאקו רכס בפורטוגל, שבו תקף מסנה את וולינגטון חזיתית ונכשל.
• וולינגטון המצביא הבריטי שניהל את ההגנה על פורטוגל מול הצרפתים.
• קווי טורס ודרס שלוש חגורות של מבצרים ליד ליסבון, שוולינגטון בנה בסוד.
• פלה עוזרו הקרוב של מסנה, שכתב אחרי המערכה כדי להסביר למה הצבא עצר.
• קוך גנרל שערך את זיכרונות מסנה מתוך מסמכים, וכתב מחדש חלק מהם.
• נה מרשל צרפתי שלא קיבל פקודות מאיש. מסנה שלח אותו הביתה מפורטוגל, ואחר כך נשפט והוצא להורג.

מקורות

• Marbot, Jean-Baptiste Antoine Marcelin de, The Memoirs of Baron de Marbot, trans. Arthur John Butler (London: Longmans, Green, 1892; one-volume edition 1903). Genoa pp. 58–60, Zurich pp. 479–480, character of Masséna p. 483 in the 1903 edition.
• Thiébault, Paul Charles, The Memoirs of Baron Thiébault, trans. and condensed by Arthur John Butler, 2 vols (London: Smith, Elder, 1896).
• Pelet, Jean-Jacques, on the French advance to the Lines of Torres Vedras, in Charles Oman’s translation, A History of the Peninsular War, vol. 3 (Oxford: Clarendon Press, 1908), pp. 443–446.
• Koch, General (ed.), Mémoires de Masséna, rédigés d’après les documents qu’il a laissés, 7 vols (Paris, 1848–50). Compiled by Koch; not written by Masséna.
• Horward, Donald D., ‘André Masséna, Prince d’Essling, in the Age of Revolution (1789–1815)’, Journal of the International Napoleonic Society, 1997.
• Horward, Donald D., Napoleon and Iberia: The Twin Sieges of Ciudad Rodrigo and Almeida, 1810 (Tallahassee: University Presses of Florida, 1984).
• Horward, Donald D. (ed.), The French Campaign in Portugal, 1810–1811: An Account by Jean Jacques Pelet (Minneapolis: University of Minnesota Press, 1973).
• Marshall-Cornwall, James, Marshal Massena (London: Oxford University Press, 1965).
• Chandler, David G., The Campaigns of Napoleon (New York: Macmillan, 1966); and Chandler, David G. (ed.), Napoleon’s Marshals (New York: Macmillan, 1987).
• Oman, Charles, A History of the Peninsular War, vol. 3: September 1809 to December 1810 (Oxford: Clarendon Press, 1908).
• Duffy, Christopher, Eagles over the Alps: Suvorov in Italy and Switzerland, 1799 (Chicago: The Emperor’s Press, 1999).
• Boycott-Brown, Martin, The Road to Rivoli: Napoleon’s First Campaign (London: Cassell, 2001).
• Burton, R. G., Napoleon’s Campaigns in Italy, 1796–1797 and 1800 (London: George Allen, 1912).
• Bodart, Gaston, Militär-historisches Kriegs-Lexikon (1618–1905) (Vienna and Leipzig: C. W. Stern, 1908); and Clodfelter, Michael, Warfare and Armed Conflicts: A Statistical Encyclopedia of Casualty and Other Figures, 1492–2015, 4th edition (Jefferson, NC: McFarland, 2017). Casualty and strength figures.

קרדיט תמונות

• פרנסואה בושו, קרב ציריך, 25 בספטמבר 1799, 1835. ארמון ורסאי · Public domain · דף המקור
• אדם־אדולף פונטן, העתק על פי דיוקנו של מסנה מאת אנטואן־ז׳אן גרו, בערך 1853 · Public domain · דף המקור
• אנרי־פליקס־עמנואל פיליפוטו, נפוליאון בקרב ריבולי, 1844. ארמון ורסאי · Public domain · דף המקור
• יוזף קרויצינגר, דיוקנו של הרוזן אלכסנדר סובורוב, 1799 · Public domain · דף המקור
• יוהן היינריך ליפס על פי יוהן מרטין אושטרי, קרב ציריך השני: קרבות ליד הצנטרל, 26 בספטמבר 1799, תחריט, 1801 · Public domain · דף המקור
• מבצר סאו ויסנטה, טורס ודרס, צילום: GualdimG, 2023 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור