מרקס והמניפסט הקומוניסטי: רעיון יוצא לדרך

רוח רפאים מעל אירופה

רוח רפאים מהלכת באירופה

בפברואר 1848 יצאה בלונדון חוברת קטנה בגרמנית, ואת משפטה הראשון מכירים עד היום: ״רוח רפאים מהלכת באירופה — רוח הקומוניזם״.

החוברת נקראה ״מניפסט המפלגה הקומוניסטית״. מי כתב אותה, למי, ומה כתוב בה באמת?

שני כותבים

שני צעירים בלונדון

את החוברת כתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס. מרקס נולד בטריר ב־5 במאי 1818, ואנגלס נולד בברמן ב־28 בנובמבר 1820. בפברואר 1848 היה מרקס בן 29 ואנגלס בן 27.

החוברת נכתבה עבור הליגה הקומוניסטית, אגודה של גולים גרמנים ופועלים שחיו בלונדון. אנגלס כתב שהיא פורסמה כ״פלטפורמה״ של הליגה, כלומר כתוכנית העבודה שלה, ולא כספר מדעי.

מיתוס

מרקס המציא את הקומוניזם.

האמת

לא. המילה והרעיון של רכוש משותף היו בשימוש לפני 1848. אנגלס כתב ב־1888 שבשנת 1847 הקומוניזם היה תנועה של מעמד הפועלים, והוא מנה במפורש את הקומוניזם האוטופי של אטיין קאבה בצרפת ושל וילהלם ויטלינג בגרמניה. מרקס ואנגלס היו בין הכותבים, לא הראשונים.

הראיות

אנגלס, הקדמה לאנגלית, 1888: הקומוניזם של קאבה ושל ויטלינג נזכר כקודם למניפסט. באותו מקום הוא כותב שבשנת 1847 הסוציאליזם היה תנועה של מעמד הביניים והקומוניזם תנועה של מעמד הפועלים.

הפתיחה

כוחות הסדר נגד הרוח

המניפסט מתאר את אירופה של 1848: כל כוחות הסדר הישן התאחדו כדי לגרש את הרוח הזו. הוא מונה את האפיפיור והצאר, מטרניך וגיזו, הרדיקלים הצרפתים ומרגלי המשטרה הגרמנית.

הכותבים טוענים שכל מפלגה באופוזיציה כונתה בידי השלטון ״קומוניסטית״. המילה הייתה כבר תווית שזורקים עליך היריבים.

מקור: הפתיחה והסיום של המניפסט

״רוח רפאים מהלכת באירופה — רוח הקומוניזם.״

״פועלים מכל הארצות, התאחדו!״

הפתיחה והסיום מובאים מהתרגום לאנגלית משנת 1888, שאנגלס אישר. זה לא הנוסח של 1848 אלא גרסה שנכתבה ארבעים שנה אחר כך, והנוסח הגרמני שונה בכמה מקומות.

• מי מדבר כאן, ומי הקהל שלו? שני צעירים, בני 27 ו־29, שכותבים לחברי הליגה ולפועלים שיקראו את הטקסט. הם פונים גם לשליטים, שאותם הם מזהירים, אבל בעיקר לאנשים שיכולים להצטרף לתנועה.
• למה הסיום הוא קריאה ולא הסבר? מניפסט נכתב כדי לגייס, לא כדי לנצח בוויכוח. קריאה לאחדות היא דרך לסיים טקסט כמו נאום.
• מה חסר במשפטים האלה? אין כאן שום הוכחה. אלה משפטים של מטרה ושל אמונה, ושאלת נכונותם נשארת פתוחה לקורא.

שאלה לבדיקה

באיזו עיר יצא המניפסט לאור לראשונה, בפברואר 1848?

התשובה: בלונדון. נכון: המניפסט יצא בגרמנית בלונדון בפברואר 1848, מטעם אגודה של גולים ופועלים.

עיתון מתחת למספריים

קלן, 1842

עורך בעיר על הריין

15 באוקטובר 1842

ב־15 באוקטובר 1842 נכנס מרקס, בן 24, לתפקיד העורך של ריינישה צייטונג, עיתון ליברלי שנדפס בקלן שעל הריין.

תוך חצי שנה עתידו של העיתון יתברר בידי הממשלה הפרוסית. הסיפור הזה מתחיל בשאלה שמעסיקה כל עורך תחת שלטון שאינו סובלני: מה אפשר לומר, ומה זה עולה לך?

הצנזור

מי מחליט מה מודפס

בפרוסיה של אותם ימים עיתון לא היה חופשי. הצנזורה יכלה לקצץ מאמרים ולדרוש שינוי קו. הממשלה יכלה גם לסגור עיתון שלא אהבה.

בינואר 1843 החליטה הממשלה לסגור את ״הריינישה צייטונג״. הסגירה הייתה אמורה להיכנס לתוקף בסוף מרץ.

נקודת החלטה

אתם קרל מרקס, עורכו של העיתון.

קלן, מרץ 1843.

הממשלה בברלין החליטה לסגור את העיתון. ההחלטה התקבלה בינואר, והסגירה צפויה בסוף מרץ. הצנזור כבר קיצץ את המאמרים שלכם.

אפשר להשאיר את העיתון פתוח לזמן מה, אם משנים את הקו שלו. אפשר להתפטר ולהסביר בגלוי מדוע. ואפשר לעזוב את פרוסיה ולהמשיך את העבודה הרדיקלית במדינה אחרת.

מה אתם עושים?

• מרככים את הקו ומשאירים את העיתון בחיים לזמן מה. העיתון אולי ימשיך לכמה חודשים, אבל הקו יהיה של הצנזור. הקוראים שבאו בשביל עיתון נועז כנראה יפסיקו לקרוא אותו.
• מתפטרים מיד, ומסבירים בפומבי שהצנזורה מונעת עיתונות ישרה. הסגירה הופכת לוויכוח ציבורי על העיתונות. אתם מאבדים את הבמה, אבל הסיבה שלכם ידועה. העיתון כנראה ייסגר במועד שנקבע.
• עוזבים את פרוסיה וממשיכים את העבודה הרדיקלית במדינה אחרת. אתם נמלטים מהצנזור, אבל מאבדים את העיתון ואת הקוראים בריינלנד. העיתון ייסגר בלעדיכם, והמילים שלכם יגיעו לפחות אנשים בבית.

מה קרה בפועל

מתפטרים מיד, ומסבירים בפומבי שהצנזורה מונעת עיתונות ישרה.

מרקס התפטר ב־17 במרץ 1843. ההודעה שפרסם בעיתון ב־18 במרץ אמרה שבשל מצב הצנזורה הנוכחי הוא פורש מחברת המערכת מאותו יום. העיתון נסגר מ־1 באפריל 1843.

ביוני התחתן מרקס עם ג׳ני פון וסטפאלן. בסוף אוקטובר עבר לפריז.

ההודעה היא משפט אחד. היא מאשימה את תנאי הצנזורה, ולא את הבעלים, את הקוראים או תוכנית לעתיד. היסטוריונים קוראים אותה כמחאה נגד מדינה שיכולה לסגור עיתון לא אהוב.

מה שההודעה לא אומרת הוא החשוב: מה העורך יעשה אחר כך. התשובה לשאלה הזאת נמצאת בפריז, שאליה עבר מרקס.

פריז, 1844

כתב עת של מהגרים

בפריז עבד מרקס בכתב העת הגרמני-צרפתי ״דויטש-פרנצוזישה יארבוכר״, שהופיע כגיליון כפול אחד בפברואר 1844. שם פורסמה ההקדמה שלו לביקורת על פילוסופיית המשפט של הגל, שנכתבה בחורף 1843–1844.

אנגלס היה בפריז לפני כן, וב־1844 חזר לברמן, שם כתב את הספר על מצב הפועלים באנגליה.

פריז ו״אופיום העם״

פריז, 1844

סבל ומחאה

באחד הטקסטים של מרקס מ־1844 הוא מדבר על דת. הוא פותח בטענה שהסבל הדתי הוא גם ביטוי של סבל אמיתי וגם מחאה נגדו. אחר כך בא המשפט שהפך לאחד הציטוטים הנפוצים ביותר מכתביו: הדת היא ״אופיום העם״.

לפי הטקסט, הדת היא אנחה של היצור המדוכא, ״הרגש של עולם חסר לב״. מדובר בביקורת על עולם שבו בני אדם מחפשים נחמה במקום צדק, לא בהתקפה על המאמינים.

מיתוס

מרקס קרא לדת ״אופיום העם״ כדי לבזות את המאמינים.

האמת

המשפט מופיע באמצע פסקה שמתחילה בכך שהסבל הדתי הוא גם ביטוי לסבל אמיתי וגם מחאה נגדו. הפסקה נגמרת בדרישה לשחרר את בני האדם מהדת כאושר מדומה, כדי שיוכלו לדרוש את האושר האמיתי שלהם. המטרה היא העולם, לא המאמינים.

הראיות

קטע מ״תרומה לביקורת הפילוסופיה של המשפט אצל הגל״, מבוא, 1844. הטקסט האנגלי באתר ״מרקסיסטס״ אינו מציין את שם המתרגם, ולכן הטענות כאן מובאות כפראפרזה ולא כציטוט.

ברמן, 1844–1845

ספר על העובדים באנגליה

אנגלס עבד במנצ׳סטר בין 1842 ל־1844, ואסף שם חומר על חיי הפועלים. את הספר ״מצבם של הפועלים באנגליה״ כתב בברמן בשנת 1844, אחרי שחזר מפריז. הוא פורסם בלייפציג ב־1845.

הספר מתאר את חיי הפועלים בערים התעשייתיות. אנגלס לא כתב אותו כמניפסט, אלא כתיאור של מציאות שראה בעיניו.

ינואר 1845

מגורש מפריז

ב־16 בינואר 1845 הורתה הממשלה הצרפתית למרקס לעזוב את צרפת, ״בלחץ של הממשלה הפרוסית״. בתחילת פברואר הגיע לבריסל.

זה היה הראשון מתוך ארבעה גירושים בארבע שנים. ממשלות, לא רק הצנזורה, הכריעו איפה מרקס יכול לגור.

מקור: התזה האחת־עשרה על פויירבך

״הפילוסופים רק פירשו את העולם בדרכים שונות. הנקודה היא לשנות אותו.״

אחת־עשרה תזות קצרות שכתב מרקס ולא פרסם בחייו. אנגלס פרסם אותן ב־1888, והתזה האחת־עשרה הפכה לאחד המשפטים הידועים ביותר של מרקס.

• מי ״הפילוסופים״ שמרקס מתכוון אליהם? פילוסופים בני זמנו, ובעיקר פויירבך, שהתזות באות לבקר את הגישה שלו. מרקס לא מגנה אותם על מה שכתבו, אלא על כך שהסתפקו בהבנת העולם.
• מה ההבדל בין לפרש לשנות? לפרש הוא לחשוב על העולם. לשנות הוא לפעול בו. המשפט הזה הפך לסיסמה של תנועות רבות, והוא עצמו קצר מאוד ולא מסביר איך לשנות.
• מה חסר לנו בטקסט הזה? אין כאן תוכנית, ואין שיקול של מחיר. זה משפט של כוונה. ההיסטוריונים מתווכחים מאז על השאלה איך הכוונה הזאת התממשה, ובאילו אמצעים.

תוכנית העבודה של הליגה

1847

תוכנית לאגודה

בקיץ 1847 הייתה להליגה הקומוניסטית טיוטה של ״הודאת אמונה״, שנועדה לקבוע מה חבריה מאמינים. הליגה רצתה טקסט שיסביר לאנשים את המטרה שלה.

בסתיו 1847 נכתב טקסט נוסף, ״עקרונות הקומוניזם״, בצורת שאלות ותשובות. הוא פותח בשאלה ״מהו קומוניזם?״, ועונה שזו התורה על התנאים לשחרור הפרולטריון. הטקסט הזה נקרא קטכיזם, כלומר ספר של שאלות ותשובות ללימוד בעל־פה.

נקודת החלטה

אתם קרל מרקס, יחד עם פרידריך אנגלס.

בריסל, סוף נובמבר 1847.

הקונגרס של הליגה ייפתח בלונדון בתוך כמה ימים, והליגה צריכה תוכנית עבודה. יש כבר טיוטה של ״הודאת אמונה״, ויש טקסט של שאלות ותשובות שאפשר לשנן.

אתם יודעים שהטקסט יצטרך להיקרא גם מחוץ לאגודה, ושהמילה ״קומוניזם״ עלולה להרחיק אנשים. השאלה היא לא רק מה לכתוב, אלא למי הטקסט פונה ומה הוא מבקש מהקורא.

איזו תוכנית תכתבו, ולמי היא מדברת?

• כותבים רשימה קצרה של דרישות מתונות, שדמוקרטים יוכלו לחתום עליהן, בלי לפרט את מטרת הליגה. התוכנית עשויה לזכות בידידים בקרב דמוקרטים, אבל היא מוותרת על מטרת הליגה, ועלולה לפלג חברים שהצטרפו בגללה.
• כותבים קטכיזם: שאלות ותשובות על העקרונות, שחברים יכולים לשנן. הטקסט קל ללימוד, אבל נשאר טקסט של חברים. קשה להסביר בו למה ההיסטוריה זזה, וקורא מחוץ לאגודה כנראה לא יגיע אליו.
• כותבים היסטוריה נועזת של מאבק מעמדות, שמסתיימת בקריאה לפועלים לפעול. טקסט שטוען טענה לקהל רחב. הוא קשה יותר לכתיבה ולהגנה, ימשוך תשומת לב ויחריד יריבים, אבל יוכל להתפשט מעבר לאגודה.

מה קרה בפועל

כותבים היסטוריה נועזת של מאבק מעמדות, שמסתיימת בקריאה לפועלים לפעול.

אנגלס הציע במכתב מ־23–24 בנובמבר 1847 לוותר על צורת הקטכיזם ולקרוא לטקסט ״מניפסט קומוניסטי״. לדבריו, הצורה הקודמת לא מתאימה, כי את ההיסטוריה צריך לספר בטקסט.

הקונגרס של הליגה, מ־29 בנובמבר עד 8 בדצמבר 1847 בלונדון, הטיל על מרקס ועל אנגלס לכתוב את התוכנית בצורת מניפסט. הטקסט הודפס בלונדון והופיע בפברואר 1848.

המכתב של אנגלס הוא המקור העיקרי לשאלה למה נבחרה הצורה הזאת. הוא מציג את הטיעון בקצרה, ולא מסביר מדוע נדחה הקטכיזם לגמרי.

היסטוריונים רואים בבחירה הזאת נקודת מפנה: הטקסט לא נשאר נחלתם של חברי הליגה, אלא הפך למסמך ציבורי. הקטכיזם נשאר מחוץ לדפוס עשורים רבים.

1914

טקסט שחיכה שישים ושש שנה

״עקרונות הקומוניזם״ לא פורסם בשנת 1848. הוא הודפס לראשונה רק ב־1914, כשאדוארד ברנשטיין פרסם אותו בעיתון ״הפורוורד״ של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית.

המניפסט, לעומת זאת, הפך לטקסט הידוע. מה שנשאר מחוץ לדפוס הוא כאן דוגמה לכך שהבחירה בצורה הייתה קובעת. הרעיונות היו זהים בערך, אבל לא הקהל ולא ההד.

שנת המהפכות

פברואר–מרץ 1848

צרפת קמה, ובלגיה מגרשת

בפברואר 1848 פרצה מהפכה בפריז, וכעבור ימים נפלה המלוכה הצרפתית. באירופה כולה התעוררו מחאות ותקוות לחוקה ולחירויות.

ב־3 במרץ 1848 הורו הרשויות הבלגיות למרקס לעזוב את בלגיה תוך יממה. ב־5 במרץ הגיע לפריז.

מרץ 1848

תביעות לגרמניה

בסוף מרץ 1848 ניסחו מרקס ואנגלס עלון של תביעות לגרמניה. התביעה הראשונה בו הייתה רפובליקה גרמנית אחת ובלתי ניתנת לחלוקה. אחת מהתביעות האחרות דרשה לשלם שכר לנציגי העם, כדי שגם פועלים יוכלו לשבת בפרלמנט.

זה היה טקסט לרגע מסוים, לא ספר. הוא נועד לשרת את המהפכה בגרמניה באותם שבועות.

קלן, 1848

אגודת פועלים בקלן

בקלן פעלה אגודת הפועלים בראשות אנדראס גוטשלק, רופא עניים שהיה מהמנהיגים הבולטים של העיר. הוא פרסם את ״הדרישות של העם״, והאגודה עבדה על הצעות רפורמה משלה.

בקלן עמדו בפני האגודה שתי דרכים. אחת נשענה על בעלי הבתים הדמוקרטיים, והשנייה שמרה על קול עצמאי של הפועלים.

נקודת החלטה

אתם קרל מרקס, בקלן, בקיץ 1848.

קלן, אפריל עד אוקטובר 1848.

אתם חזרתם לקלן באפריל 1848, והעיתון שלכם, ״הניו ריינישה צייטונג״, עומד לצאת לאור. המהפכה בגרמניה ברגע הזה נשענת על המעמד הבינוני ועל הפועלים, והכוחות האלה לא מסכימים זה עם זה.

באגודת הפועלים יש לגוטשלק תוכנית רפורמות משלו, ובה גם הקריאה להחרים את הבחירות. אתם רואים את הסכנה: אם הפועלים יתבדלו, הדמוקרטים יישארו לבד מול המלוכה.

איזה קו תובעים בעיתון ובאגודה?

• בוחרים בברית עם הדמוקרטים הבורגנים, ולוחצים להשיג את התביעות דרכם. הרפורמות הדמוקרטיות עשויות להתקבל מהר יותר, אבל הפועלים עלולים להיות תלויים בבעלי הבתים ולדחות את התביעות שלהם.
• שומרים על האגודה עצמאית, עם הצעות הרפורמה שלה ועם החרמת הבחירות. האגודה תשמור על קולה, אבל תישאר קטנה. החרמת הבחירות עלולה להשאיר את השטח לשמרנים.
• נותנים לאגודה להצביע על השאלה, ומקבלים את דעת הרוב. ההחלטה מחייבת את כולם, אבל היא עלולה לפצל את ההנהגה או להשאיר את השאלה פתוחה לתקופה ארוכה.

מה קרה בפועל

בוחרים בברית עם הדמוקרטים הבורגנים, ולוחצים להשיג את התביעות דרכם.

מרקס בחר בדרך הראשונה. העיתון ״הניו ריינישה צייטונג״ יצא לאור מ־1 ביוני 1848 ותמך במאבק הדמוקרטי נגד המלוכה. ב־3 ביולי 1848 עצרו השלטונות את אנדראס גוטשלק ואת פריץ אנקה, שני ממנהיגי האגודה.

באוקטובר נבחר מרקס לראש האגודה. העיתון המשיך לצאת עד 19 במאי 1849.

מרקס טען שהמלוכה צריכה להיות מוחלשת קודם, בעזרת המעמד הבינוני הדמוקרטי, ושהפועלים ידחפו לתביעות רחבות יותר אחר כך. גוטשלק טען שהפועלים צריכים קול עצמאי ותוכנית משלהם. ההיסטוריונים קוראים את המחלוקת הזאת גם כשאלה של מי ינהיג.

הבחירה של מרקס לא התבססה רק על האידיאולוגיה. הוא ראה בעיתון כלי של השפעה, והחשיבות של המהלך הזה נשאלת עד היום.

מקור: דף השער של המניפסט, 1848

קרל מרקס ופרידריך אנגלס, מניפסט המפלגה הקומוניסטית, לונדון, פברואר 1848. סריקה של עותק מ־1848 מתוך אוסף ״העולם המודרני״ (Gale)

זה דף השער של הכרך הגרמני הראשון, בלונדון. בדף מופיעה הכותרת ״מניפסט המפלגה הקומוניסטית״, תאריך ״פברואר 1848״, ושם המדפיס. הכתב בכתב יד על הסריקה, כמו השם ו״1848?״, לא שייך להדפסה.

• מי מופיע בדף השער כמחבר, ומה נכתב בכתב יד? השמות של מרקס ואנגלס אינם מודפסים כאן. השם ״קרל מרקס״ נכתב בכתב יד על העותק, כלומר מישהו סימן אותו אחרי ההדפסה.
• איפה ומי הדפיס את החוברת? בלונדון, בבית הדפוס של ״חברת החינוך לפועלים״, על ידי י״א ברגהרד (J. E. Burghard), ברחוב ליברפול, ביישוב ביסופסגייט. זה לא היה מו״ל מוכר, אלא מקום שבו הדפיסו עבור אגודת פועלים.
• מה התאריך אומר לנו, ומה הוא לא אומר? הוא נותן את חודש ההוצאה לאור, פברואר 1848. הוא לא נותן כמות עותקים, ולא מי קרא אותם. על המספרים האלה אין בידינו נתון מהימן.

״נידון לשכחה״

1849

מגורש שוב ושוב

ב־16 במאי 1849 הורו השלטונות הפרוסיים למרקס לעזוב את פרוסיה. ה״ריינישה״ החדשה הפסיקה להופיע ב־19 במאי. באוגוסט הורו לו לעזוב גם את פריז.

ב־26 באוגוסט 1849 הגיע מרקס ללונדון, ונשאר בה עד סוף חייו.

לונדון, 1850–1856

בית ברחוב דין

המשפחה גרה ברחוב דין שבסוהו, ושני מילדיה מתו שם בין 1850 ל־1856. מרקס עבד במחקר בחדר הקריאה של המוזיאון הבריטי, והכסף היה חסר.

בלונדון נתן מרקס הרצאות על המניפסט לאגודה חינוכית של פועלים גרמנים.

נקודת החלטה

אתם פרידריך אנגלס, בלונדון, 1850.

לונדון, 1850.

אתם הייתם באירועי 1849: במאי השתתפתם במרד באלברפלד, ואחר כך במרד בבאדן ובפלאטינט. בסוף 1849 הגעתם ללונדון, והמשפחה של מרקס חיה בעוני.

אתם מכירים את העסק של משפחתכם בטקסטיל במנצ׳סטר. אפשר לחזור לשם, לעבוד בחברה ולשלוח כסף למרקס. אפשר להישאר מהפכן במשרה מלאה בלי הכנסה. ואפשר לכתוב לעיתונים בלונדון ולהתפרנס מזה.

מה אתם עושים?

• חוזרים למנצ׳סטר, עובדים בחברה ושולחים כסף למרקס. המשפחה של מרקס תוכל להמשיך, והוא יוכל לקרוא ולכתוב בלונדון. אנגלס יעזוב את העבודה המהפכנית הישירה, אבל יישאר בקשר עם התנועה ועם הכתיבה.
• נשארים מהפכן במשרה מלאה, בלי הכנסה. התנועה תקבל מארגן נוסף, אבל משפחת מרקס תישאר בעוני עמוק, וההנהגה תסתמך על תרומות שאין להן בסיס קבוע.
• כותבים לעיתונים בלונדון ומתפרנסים מהכתיבה. הכתיבה תשלם, אבל היא תיקח זמן מהכתיבה הפוליטית ומהעבודה של התנועה, והמשפחה תישאר תלויה בכותבים אחרים.

מה קרה בפועל

חוזרים למנצ׳סטר, עובדים בחברה ושולחים כסף למרקס.

אנגלס עבר למנצ׳סטר והצטרף לחברה ארמן ואנגלס ב־1850. מאז הוא סייע למשפחת מרקס כלכלית, באופן קבוע. הוא עזב את החברה מאוחר יותר, ועבר ללונדון בספטמבר 1870.

הכסף איפשר למרקס לעבוד במוזיאון הבריטי שנים רבות, וכתב היד של ״הון״ יצא לאור ב־1867.

המקורות מעטים בנוגע לנימוקים של אנגלס. מה שמתועד הוא שהכסף אפשר למרקס לעבוד ללא הפסקה, ושאנגלס לא ויתר על עמדותיו הפוליטיות, אלא ביטא אותן במכתבים ובכתיבה.

הבחירה הזאת הפכה את אנגלס לאדם שחי משני עולמות: שותף בחברה טקסטיל בעיר תעשייתית, וכותב על שאלות המהפכה.

מיתוס

המניפסט היה רב־מכר ב־1848.

האמת

לא. אין לכך עדות. אנגלס עצמו כתב ב־1888 שאחרי 1848 נראה שהמניפסט ״נידון לשכחה״. ב־1890 כתב שמעטים הגיבו כשהמילים הוכרזו 42 שנה קודם לכן. הטקסט חזר לתודעה עם האינטרנציונל ובשנות ה־70 של המאה ה־19.

הראיות

אנגלס, הקדמה לאנגלית, 1888; הקדמה לגרמנית, 1890. התרגום האנגלי הראשון יצא ב־1850, בתרגומה של הלן מקפרלן, בכתב העת ״הרפובליקן האדום״ בלונדון. אין בידינו מספר מכירות מהימן.

מקור: הקדמה של אנגלס, 1888

״לגבי המניפסט, נראה שמעתה הוא נידון לשכחה.״

זה כתב של אנגלס, ארבעים שנה אחרי המהפכות, והוא בא להסביר לקורא את גורלו של הטקסט. הקדמה כזאת נכתבת על ידי אחד הכותבים, והיא נותנת את הפרשנות שלו לעצמו.

• למה דווקא שותף לכתיבה מספר שהמניפסט נשכח? אפשר לקרוא את המשפט כהודאה כנה, אבל גם כדרך להדגיש את ההצלחה המאוחרת. מי שכותב הקדמה ב־1888 יודע שהטקסט חזר לחיים, וההקדמה נכתבת מתוך המבט הזה.
• מה הקורא צריך לחשוב על תהילת הטקסט? שהפופולריות של המניפסט לא הייתה מובנת מאליה, ושהיא נבנתה בשנים מאוחרות יותר, דרך התנועה.
• מה חסר להבנת גורל הטקסט? מספרי מכירות, ותגובות של קוראים מ־1848. אנגלס מספר את הסיפור מנקודת המבט של 1888, לא מתוך רישומים של אותה תקופה.

1864

אגודה בינלאומית

ב־28 בספטמבר 1864 נוסד בלונדון האינטרנציונל הראשון, אגודה בינלאומית של פועלים, באולם סנט מרטינס. מרקס הפך לאחד מאנשיה המרכזיים.

זה היה הרגע שבו המניפסט חזר לתודעה: הטקסט הפך לנושא לדיון, ותורגם שוב.

הון, קומונה ומה שאחר כך

1867

ספר ״הון״

ב־1867 יצא לאור הכרך הראשון של ״הון״, ספרו הגדול של מרקס על הכלכלה של החברה הקפיטליסטית. כתב היד נשלח למו״ל באפריל 1867, והכרך יצא מהדפוס ב־14 בספטמבר 1867, בהמבורג. המו״ל היה אוטו מייסנר.

פריז, 1871

הקומונה של פריז

ב־18 במרץ 1871 השתלטו תושבי פריז על העיר, והקומונה של פריז נשלטה בידי ממשל מקומי שנבחר. מרקס כתב על כך את הטרקט ״מלחמת האזרחים בצרפת״, ופרסם אותו באותה שנה.

ב־28 במאי 1871 כבשו הכוחות הממשלתיים את העיר בחזרה. הרצח שבא אחר כך היה בהיקף המוני. ההערכות למספר ההרוגים שונות זו מזו, והטקסט הזה לא נותן מספר.

מכתב, 1882

״אני לא מרקסיסט״

בצרפת נהפך השם ״מרקסיזם״ לתווית של זרם מסוים. אנגלס כתב במכתב מ־1882 שמרקס אמר פעם לפול לפארג, בצרפתית, שמה שבטוח הוא שהוא עצמו אינו מרקסיסט. משפט כזה נשמע כמו התנערות מהרעיון, אבל הוא נאמר על תנועה צרפתית מסוימת ולא על הקומוניזם.

המשפט מובא כאן מתוך המכתב של אנגלס, ולא כהצהרה ציבורית של מרקס.

לונדון, 1883

מותו של מרקס

מרקס מת בלונדון ב־14 במרץ 1883 ונקבר ב״בית הקברות הייגייט״ ב־17 במרץ. אנגלס כתב בהקדמה ל־1883 שהדשא הראשון כבר צמח על קברו.

הדמות שהתנועות שאחריו הפכו לאייקון נבנתה בשנים שאחרי מותו.

מה המניפסט מציע

הרעיונות כפי שנוסחו

המניפסט מציג את ההיסטוריה כ״היסטוריה של מאבקי מעמדות״. בכל חברה, לפי הכותבים, יש קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים, והמאבק ביניהן מניע את השינוי. הבורגנות היא המעמד שמחזיק באמצעי הייצור, והפרולטריון הוא המעמד של פועלי השכר, שאין להם אלא כוח העבודה שלהם.

התוכנית של הכותבים מבקשת לשים קץ לקניין הפרטי באמצעי הייצור, כלומר במפעלים, במכונות ובאדמה. לפי המניפסט, הפרולטריון ישתמש בכוחו הפוליטי כדי להעביר את אמצעי הייצור לשליטת המדינה, והכותבים מודים שבשלב הראשון יהיה צורך בצעדים קשים נגד זכויות הקניין. אלה עמדות של הכותבים, והן מוצגות כאן כעמדתם, לא כהוכחה.

מה קרה אחר כך

• פברואר 1848 המניפסט יוצא לאור בלונדון.
• מאי 1849 ה״ריינישה״ נסגרת, ומרקס מגורש מפרוסיה.
• ספטמבר 1864 נוסד האינטרנציונל הראשון בלונדון.
• ספטמבר 1867 הכרך הראשון של ״הון״ יוצא לאור בהמבורג.
• מאי 1871 הקומונה של פריז נכבשת בידי הכוחות הממשלתיים.
• מרץ 1883 מרקס נפטר בלונדון.
• 1914 ״עקרונות הקומוניזם״ מתפרסם לראשונה.
• 1917 הבולשביקים מחזיקים בשלטון ברוסיה. מאוחר יותר טענה המדינה הסובייטית שמרקס הוא מקור השראתה.
• 1949 בסין מוקמת הרפובליקה העממית בהנהגת המפלגה הקומוניסטית, שגם היא טוענת למרקס.

כמה אחראי מרקס?

מדינות המפלגה האחת של המאה ה־20 טענו שהן פועלות בשם מרקס. כמה ממעשיהן נובעים מרעיונותיו, וכמה מהבחירות של מנהיגיהן, בתנאים שהוא לא ראה?

• ג׳ונתן ספרבר, ״קרל מרקס: חיים במאה התשע־עשרה״ (2013) ספרבר כותב ביוגרפיה של מרקס כאדם: על משפחתו, על אביו ועל משפחת פון וסטפאלן. הסוקרים משבחים את הפרטים החדשים, ומוצאים שהספר חלש יותר בתיאוריה שלו. הכותרת אומרת את העיקר: זה סיפור חייו במאה התשע־עשרה, ולא סיפורם של המשטרים שבאו אחריו.
• גארת׳ סטדמן ג׳ונס, ״קרל מרקס: גדולה ואשליה״ (2016) סטדמן ג׳ונס כותב ביוגרפיה אינטלקטואלית, שממקמת את מרקס בהקשר הגרמני והאירופי שלו ומתבססת על חומר ארכיוני רב. הסוקרים מתארים את הספר כקריאה מרסנת: היא מקרבת את מרקס לסוציאל־דמוקרטיה יותר מאשר למהפכה. לפי הקריאה הזאת, מרקס ההיסטורי שונה מהמשטרים שטענו לשמו.

יש קוראים שטוענים שאי אפשר לנתק תיאוריה מהמשטרים שטענו לה, ושמדינות המפלגה האחת שאבו מכתביו. המניפסט עצמו כולל את הקטעים על צעדים קשים נגד זכויות הקניין ועל ריכוז אמצעי הייצור בידי המדינה. השאלה נשארת פתוחה, והקורא מוזמן לשפוט בעצמו, בלי תשובה מוכנה.

שאלה לבדיקה

מטעם איזו מדינה נשלח מרקס מצרפת בינואר 1845?

התשובה: פרוסיה. נכון: הממשלה הצרפתית הורתה לו לעזוב, בלחץ של הממשלה הפרוסית.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך הגיע מרקס ללונדון לתמיד?

התשובה: אוגוסט 1849. נכון: מרקס הגיע ללונדון ב־26 באוגוסט 1849 ונשאר שם עד מותו.

שאלה לבדיקה

באיזו עיר נוסד האינטרנציונל הראשון ב־1864?

התשובה: לונדון. נכון: האינטרנציונל הראשון נוסד באולם סנט מרטינס בלונדון, ב־28 בספטמבר 1864.

שאלה לבדיקה

איזה כרך של ״הון״ יצא לאור בהמבורג ב־1867?

התשובה: הכרך הראשון. נכון: הכרך הראשון, שכתב היד שלו נשלח למו״ל באפריל 1867, יצא מהדפוס ב־14 בספטמבר.

שאלה לבדיקה

כמה זמן נמשכה הקומונה של פריז?

התשובה: כעשרה שבועות. נכון: מ־18 במרץ עד 28 במאי 1871 זה כעשרה שבועות.

שאלה לבדיקה

איפה נקבר מרקס?

התשובה: הייגייט. נכון: מרקס נקבר בבית הקברות הייגייט בלונדון ב־17 במרץ 1883.

מונחים

• הליגה הקומוניסטית אגודה קטנה של גולים גרמנים ופועלים בלונדון. המניפסט נכתב עבורה ב־1847–1848.
• צנזורה בדיקה של הממשלה לפני הפרסום. היא יכולה לקצץ מאמרים, לדרוש שינוי קו או לסגור עיתון. בפרוסיה של 1843 היא פגעה בעיתון של מרקס.
• ריינישה צייטונג עיתון ליברלי שנדפס בקלן. מרקס ערך אותו מ־1842 עד שהממשלה הפרוסית סגרה אותו ב־1843.
• קטכיזם ספר של שאלות ותשובות, שנועד ללימוד בעל־פה. ״עקרונות הקומוניזם״ משנת 1847 נכתב בצורה כזאת.
• פרולטריון פועלי השכר, שאין להם אמצעי ייצור משלהם ונאלצים למכור את כוח עבודתם כדי לחיות.
• בורגנות המעמד שמחזיק באמצעי הייצור ובהון, ושמעסיק פועלי שכר.
• מאבק מעמדות המאבק בין קבוצות בעלות אינטרסים מנוגדים. לפי המניפסט, זהו מנוע השינוי בהיסטוריה.
• האינטרנציונל הראשון אגודה בינלאומית של פועלים, שנוסדה בלונדון ב־1864. מרקס היה מאנשיה המרכזיים.
• הקומונה של פריז ממשל עירוני שנבחר בפריז ממרץ עד מאי 1871. הכוחות הממשלתיים כבשו את העיר בסוף מאי, אחרי קרבות ורצח המוני.
• מדינת מפלגה אחת מדינה שבה שולטת מפלגה אחת בלבד, ואין בה תחרות מפלגתית חופשית. במאה ה־20 טענו מדינות כאלה לשמו של מרקס.

מקורות

• Karl Marx and Friedrich Engels, Manifesto of the Communist Party (1848), English text translated by Samuel Moore in cooperation with Frederick Engels (1888), Marxists Internet Archive
• Friedrich Engels, Preface to the English edition (1888), and Preface to the German edition (1890), in the Marxists Internet Archive text of the Manifesto
• Karl Marx, Contribution to the Critique of Hegel's Philosophy of Right: Introduction (1844), Marxists Internet Archive (translator not named there; paraphrased in this lesson)
• Karl Marx, Theses on Feuerbach (1845), thesis 11, translated by W. Lough (1888)
• Karl Marx and Friedrich Engels, Demands of the Communist Party in Germany (March 1848), Marxists Internet Archive (translation not public domain; paraphrased in this lesson)
• Friedrich Engels, Principles of Communism (1847), with the Marxists Internet Archive introduction quoting Engels's letter of 23–24 November 1847 (paraphrased in this lesson)
• Friedrich Engels, The Condition of the Working Class in England (Leipzig, 1845)
• Friedrich Engels, letter to Eduard Bernstein, London, 2–3 November 1882, quoting Marx's French words to Paul Lafargue
• Gareth Stedman Jones, Karl Marx: Greatness and Illusion (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2016)
• Jonathan Sperber, Karl Marx: A Nineteenth-Century Life (New York: Liveright, 2013)
• Landschaftsverband Rheinland, "Der Kölner Arbeiterverein 1848/1849", Rheinische Geschichte

קרדיט תמונות

• מניפסט המפלגה הקומוניסטית, לונדון 1848, דף השער. סריקה מתוך אוסף ״העולם המודרני״ (Gale) · Public domain · דף המקור
• פרידריך אנגלס. צילום: וויליאם הול, 1877 (חתוך) · Public domain · דף המקור
• פייר־אמברוז ריכבורג, מתרסי הקומונה, אפריל 1871. מתוך אוסף מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק · Public domain · דף המקור
• קרל מרקס. צילום: ג׳ון ג׳ייבז אדווין מיול, לפני 1875. המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית · Public domain · דף המקור