גאיוס מריוס, מושיעה של רומא

האיש בביצה

שש פעמים קונסול, עד הצוואר בבוץ

שנת 88 לפנה״ס, הביצות שליד מינטורנא, על החוף מדרום לרומא. איש זקן מסתתר במים הבוציים והסמיכים בין הקנים. פרשים מחפשים אותו לאורך החוף. הוא כבן שבעים, וכבר שש פעמים כיהן כקונסול של רומא.

שלוש־עשרה שנה קודם לכן כינה אותו העם ״המייסד השלישי של רומא״, אחרי שהשמיד את הפולשים מהצפון. עכשיו הוא אויב הציבור, וכל אחד רשאי להרוג אותו.

שמו גאיוס מריוס. איך הגיע מושיעה של רומא אל הביצה? ומה באמת שינה בצבא הרומי?

גאיוס מריוס

״איש חדש״ מעיירה כפרית. הוא הציל את רומא מהפולשים מהצפון, שבר את כלליה בדרך, ומת אחרי שהוביל צבא נגד עירו שלו.

• נולד: 157 לפנה״ס, כנראה קראטאי, כפר ליד ארפינום שבלטיום
• נפטר: 13 או 17 בינואר 86 לפנה״ס, רומא, במיטתו, כנראה מדלקת קרום הריאה, בכהונתו השביעית כקונסול
• ניצחונות: המלחמה ביוגורתה, 107–105 לפנה״ס; אקווה סקסטיה, 102 לפנה״ס; ורצ׳לי, 101 לפנה״ס (עם קאטולוס); ניצחון על המרסים במלחמת בעלות הברית, 90 לפנה״ס
• כישלונות: קרב הרחובות ברומא מול צבאו של סולה, 88 לפנה״ס

״אלה הם הדיוקנאות שלי, אלה תעודת האצולה שלי: לא קיבלתי אותם בירושה כמוהם, אלא זכיתי בהם בעמל ובסכנות אין ספור.״

העדים שלנו

ביוגרפיה שכתבו אויביו

מריוס לא השאיר שום כתב. רוב מה שאנחנו יודעים עליו בא מאויביו, או מכותבים שהשתמשו בספריהם. שניים מהם כתבו זיכרונות: סולה, שגירש אותו מרומא, וקאטולוס, שהיה שותף לניצחונו הגדול ורצה את התהילה לעצמו.

הסיפורים המלאים, של סאלוסטיוס ושל פלוטרכוס, נכתבו עשרות ומאות שנים אחר כך. שאלו לאורך כל הדרך: מי מספר את זה, ולמה?

מארפינום לאפריקה

רקע

זר עשיר

מריוס נולד ב־157 לפנה״ס ליד ארפינום, עיירה בהרים כ־100 קילומטרים מדרום־מזרח לרומא. תושביה קיבלו אזרחות רומית מלאה רק ב־188 לפנה״ס.

פלוטרכוס כותב שהוריו היו עניים. הראיות מצביעות על משפחה מקומית אמידה, עם פטרונים חזקים ברומא. אבל איש ממנה לא ישב מעולם בסנאט. ברומא זה הפך אותו ל״איש חדש״, והמשפחות הוותיקות לא נתנו לו לשכוח את זה.

ספרד, 134 לפנה״ס

במחנה של סקיפיו

בצעירותו שירת מריוס במצור על נומנטיה שבספרד, תחת סקיפיו אמיליאנוס, שהחריב את קרתגו ב־146 לפנה״ס, כפי שראינו בשיעור הקודם. מסופר שבארוחת ערב שאל מישהו היכן ימצאו הרומאים מצביא כמו סקיפיו. סקיפיו טפח על כתפו של מריוס, שהסב לידו, ואמר: ״אולי האיש הזה.״ באותו מחנה שירת נסיך נומידי: יוגורתה.

ברומא נרצח ב־133 לפנה״ס טריבון העם טיבריוס גרקכוס, שרצה לחלק אדמה לעניים. אחד מנימוקיו: האיכרים הקטנים, שמילאו את הלגיונות, נעלמים. ככלל, רק בעלי רכוש שירתו כלגיונרים.

רומא, 119–110 לפנה״ס

הטיפוס

מריוס התקדם לאט בסולם המשרות. ב־119 לפנה״ס נבחר לטריבון העם בעזרת משפחת מטלוס החזקה, ומיד הסתכסך איתה. הוא הפסיד בשתי בחירות ביום אחד, ונבחר לפראיטור ב־115 במקום האחרון.

בסביבות 110 לפנה״ס נשא לאישה את יוליה, בת למשפחה פטריקית עתיקה. אחיינה, שנולד כעשר שנים אחר כך, היה גאיוס יוליוס קיסר.

יוגורתה

נסיך נומידי שלמד מלחמה במחנה רומי, קנה לו ידידים בסנאט, ונלחם ברומאים שש שנים.

• נולד: בערך 160 לפנה״ס, נומידיה; נכדו של המלך מסיניסה, וגדל אצל דודו מיקיפסה
• נפטר: 104 לפנה״ס, בור הכלא טוליאנום ברומא, אחרי הטריומף של מריוס: הורעב למוות לפי פלוטרכוס, הוצא להורג לפי תקציר ליוויוס
• ניצחונות: סותול, 110 או 109 לפנה״ס: צבא רומי נכנע ועבר תחת העול
• כישלונות: נהר מותול, 109 לפנה״ס; קפסה, 107 לפנה״ס; שני קרבות ליד קירטה, 106 לפנה״ס; נבגד בידי בוככוס, 105 לפנה״ס

״עיר למכירה, שתאבד במהרה אם רק תמצא קונה!״

נומידיה, 112–108 לפנה״ס

עיר למכירה

נומידיה, פחות או יותר צפון אלג׳יריה של היום, הייתה בעלת ברית של רומא. כשמת מלכה, רצח יוגורתה בן דוד אחד וצר על השני בקירטה. כשהעיר נפלה ב־112 לפנה״ס נטבחו גם סוחרים איטלקים, וב־111 יצאה רומא למלחמה.

המלחמה השתבשה. סאלוסטיוס, המקור העיקרי, טוען שאצילים רומיים קיבלו שוחד מיוגורתה, וב־110 או בתחילת 109 אף נכנע צבא רומי. ב־109 קיבל את הפיקוד הקונסול קווינטוס קאיקיליוס מטלוס, ומריוס היה אחד מהלגאטים שלו. מטלוס ניצח בקרבות, אבל לא תפס את המלך.

מריוס ביקש לחזור הביתה ולהתמודד על הקונסולות. מטלוס לעג לו: אין לו מה למהר, שיתמודד יחד עם בנו של מטלוס, נער כבן עשרים. מריוס, כמעט בן חמישים, לא סלח לו לעולם.

נקודת החלטה

אתם גאיוס מריוס, הקונסול החדש.

ראשית 107 לפנה״ס, ברומא

העם בחר בכם לקונסול לשנת 107, ואספת העם העבירה אליכם את המלחמה באפריקה בניגוד לרצון הסנאט. הבטחתם לגמור עם יוגורתה מהר.

אתם צריכים עוד חיילים. הסנאט מאשר תגבורת בשמחה: הוא חושב שהעם שונא שירות צבאי, ומקווה שתאבדו את הפופולריות שלכם.

לפי המנהג, מגייסים את האזרחים לפי מעמד הרכוש שלהם. העניים ביותר, הנספרים לפי הראש, אינם נקראים. רבים מהם היו שמחים לשרת תמורת שכר ושלל.

את מי אתם מגייסים?

• לערוך גיוס רגיל של בעלי רכוש, מעמד אחר מעמד זה חוקי וצפוי. אבל גיוס בכפייה איטי ושנוא, והאנשים מגיעים בלי רצון. המלכודת של הסנאט עובדת: אתם מאבדים פופולריות, ואולי גם לא תביאו את הניצחון המהיר שהבטחתם.
• לקרוא לוותיקים, ולבקש חיילים מבעלי הברית ומהמלכים הידידים חיילים מנוסים, בלי לשבור שום מנהג. אבל כנראה לא מספיק מהם למלחמה במדבר נגד מלך שאינו עומד במקום.
• לקחת מתנדבים בלי קשר לרכושם, גם את העניים ביותר אתם מקבלים אנשים להוטים, ומהר, והבוחרים שלכם מריעים. אבל אתם שוברים מנהג עתיק, והאצילים יאמרו שאתם בונים צבא של עניים, נאמן לכם אישית.

מה קרה בפועל

לקחת מתנדבים בלי קשר לרכושם, גם את העניים ביותר

מריוס לקח אנשים מכל מקור אפשרי. הוא אסף ותיקים, בעלי ברית וחיילים של מלכים, ולקח גם מתנדבים מכל סוג, ״ברובם״ אנשים בלי רכוש. הוא הפליג לאפריקה עם יותר חיילים ממה שהסנאט אישר.

סאלוסטיוס מביא שני הסברים שנשמעו בזמנו: מחסור באנשים טובים, או ניסיון לזכות באהדת הבוחרים. פלוטרכוס קורא לזה מעשה ״בניגוד לחוק ולמנהג״.

היסטוריונים בני זמננו מדגישים שזה היה גיוס אחד למלחמה אחת, כנראה תגבורת צנועה. ההחלטה חשובה יותר כתקדים מאשר כרפורמה.

אפריקה, 107–104 לפנה״ס

הטבעת של סולה

מריוס אימן את אנשיו החדשים בקשיחות וניצח: כבש את עיר המדבר קפסה, והביס פעמיים ליד קירטה את יוגורתה ואת חותנו, בוככוס מלך מאוריטניה. אבל המלחמה הסתיימה בבגידה, לא בקרב.

ב־105 לפנה״ס תפס בוככוס את יוגורתה בפגישה ומסר אותו לקוואיסטור של מריוס, הקצין הצעיר האחראי לכספים: לוקיוס קורנליוס סולה. זה היה, כותב פלוטרכוס, ״הזרע הראשון״ של השנאה בין השניים, וסולה הזין אותה: הוא עשה לעצמו טבעת חותם שעליה חרוטה הסצנה, וענד אותה תמיד.

ב־1 בינואר 104 לפנה״ס ערך מריוס טריומף. יוגורתה צעד בשלשלאות לפני מרכבתו, ואחר כך מת בבור הכלא שלמרגלות הקפיטול.

האימה מהצפון

113–105 לפנה״ס

אראוסיו

6 באוקטובר 105 לפנה״ס

כבר שנים נדדו מצפון לאלפים שלושה עמים שלמים: הקימברים, הטווטונים והאמברונים. הם נעו עם נשים, ילדים ועגלות, וחיפשו אדמה. ב־113 לפנה״ס התנגשו הקימברים לראשונה בצבא רומי. הם באו כנראה מיוטלנד, בדנמרק של היום.

צבא רומי אחד אחרי השני הובס. האסון הגדול ביותר אירע באראוסיו, אורנז׳ של היום, על הרון. שני המצביאים הרומיים, פטריקי גאה ו״איש חדש״, סירבו לשתף פעולה וחנו בנפרד, ושני הצבאות הושמדו.

104–102 לפנה״ס

חמש פעמים קונסול, ו״הפרדות של מריוס״

החוק אסר לחזור לכהונת קונסול לפני שעברו שנים רבות, אבל העם לא רצה מצביא אחר: מריוס נבחר לקונסול בכל שנה מ־104 עד 100 לפנה״ס.

העמים מהצפון נתנו לו שהות: הקימברים פנו לספרד, ומריוס ניצל אותה לאימונים. חייליו רצו, צעדו מרחקים ארוכים, נשאו את הציוד שלהם ובישלו לעצמם. פלוטרכוס מביא זאת כאחד ההסברים לכינוי ״הפרדות של מריוס״.

מיתוס

מריוס המציא את הנשר, דגל הלגיונות הרומיים.

האמת

הנשר היה קיים עוד לפניו. הכותב הקדום היחיד שמספר על כך, פליניוס הזקן, אומר שהנשר היה הראשון מבין חמישה דגלים בצורת חיות, וכבר לפני מריוס רק הוא נישא אל הקרב. ב־104 לפנה״ס ביטל מריוס את האחרים.

הראיות

פליניוס הזקן, ״תולדות הטבע״ 10.16, נכתב בערך ב־77 לספירה, כ־180 שנה אחרי המאורע: ״גאיוס מריוס, בכהונתו השנייה כקונסול, ייחד את הנשר ללגיונות הרומיים בלבד.״

נקודת החלטה

אתם גאיוס מריוס, קונסול בפעם הרביעית.

קיץ 102 לפנה״ס, במחנה המבוצר שלכם על הרון

הטווטונים והאמברונים הגיעו. כבר ימים הם קוראים לכם לצאת לקרב ותוקפים את הסוללה. החזקתם את אנשיכם בתוך המחנה, כדי שיתרגלו למראה האויב, והם רוטנים שאתם משתמשים בהם כפועלים.

עכשיו האויב מקפל את מחנהו ועובר על פני המחנה שלכם מזרחה, אל איטליה. כל צבא רומי שפגש את העמים האלה בשטח פתוח הושמד. עמיתכם קאטולוס שומר על האלפים מפני הקימברים, שמגיעים מכיוון אחר.

מה אתם עושים?

• להוציא את האנשים עכשיו ולהילחם לפני המחנה חייליכם הזועמים נלחמים בלהט. אבל בשטח פתוח שבחר האויב, מול המון רענן, אתם מסתכנים באראוסיו נוספת, ומאחוריכם לא נשאר שום צבא.
• לתקוף את הטור כשהוא מתוח לאורך הדרך אולי תנתקו חלק מההמון. אבל מחוץ לסוללה תעמדו מול כל כובדו עוד לפני שאנשיכם ערוכים; כך מתו צבאות רומיים לפניכם.
• לתת להם לעבור, ואז ללכת אחריהם ולבחור את שדה הקרב האויב מקדים אתכם בדרך לאיטליה, וזה הימור אמיתי. אבל אתם יכולים לחנות כל לילה במקום חזק, ולהילחם מתי ואיפה שתבחרו.
• לסגת אל האלפים ולהצטרף לקאטולוס צבאות רומא מתאחדים. אבל דרום גאליה, הפרובינקיה הרומית, נשארת לביזה, ושני ההמונים מהצפון עלולים להתאחד גם הם.

מה קרה בפועל

לתת להם לעבור, ואז ללכת אחריהם ולבחור את שדה הקרב

מריוס נתן להם לעבור. פלוטרכוס כותב שהטור עבר על פני המחנה שישה ימים, והלוחמים שאלו את הרומאים אם יש להם דברים למסור לנשותיהם, ״כי,״ אמרו, ״בקרוב נהיה אצלן״. אחר כך יצא מריוס בעקבותיהם, ובכל ערב ביצר מחנה לצדם, עד ששני הצבאות הגיעו לאקווה סקסטיה, אקס־אן־פרובאנס של היום.

לפי פלוטרכוס, מריוס הסביר שבעקבות נבואות הוא מחכה ״לזמן ולמקום המתאימים לניצחונו״, ורצה שאנשיו יתגברו קודם על פחדם. היסטוריונים רבים רואים בסבלנות הזאת את שיא כישרונו כמצביא: הוא סירב להילחם בתנאים של האויב.

אקווה סקסטיה: מי מול מי

102 לפנה״ס, כנראה בסוף הקיץ או בסתיו; שני קרבות בהפרש של יומיים

ליד אקווה סקסטיה (אקס־אן־פרובאנס), בדרום גאליה; המקום המדויק אינו ידוע

רומאים ובעלי בריתם

• מפקדים: גאיוס מריוס, קונסול, קלאודיוס מרקלוס, מפקד המארב
• כוחות: אין מספר לצבא כולו; 3,000 עם מרקלוס (פלוטרכוס); בדרך כלל מוערך ב־30,000–40,000; ניחוש בלבד (אומדן מודרני)
• אבדות: לא נמסר (המקורות הקדומים)

טווטונים ואמברונים

• מפקדים: טווטובודוס, מלך הטווטונים
• כוחות: האמברונים לבדם: מעל 30,000 (פלוטרכוס); לא ידוע; אולי עשרות אלפי לוחמים, ועוד משפחות (אומדן מודרני)
• אבדות: מעל 100,000 נהרגו או נשבו (פלוטרכוס); מעל 150,000 הרוגים (ולייוס פטרקולוס); 200,000 הרוגים, 90,000 שבויים (תקציר ליוויוס); 200,000 הרוגים, 80,000 שבויים (אורוסיוס)

התוצאה: ניצחון רומי. האמברונים והטווטונים חדלו להיות כוח לוחם. לפי פלורוס ואוטרופיוס, המלך טווטובודוס נשבה; לפי אורוסיוס הוא נהרג.

ליוויוס, המוקדם שבכותבים, מוסר את המספר הגדול ביותר; פלוטרכוס, היחיד שמתאר את הקרב בפירוט, מוסר את הקטן ביותר. אין דרך לבדוק אף אחד מהם.

הקרבות באקווה סקסטיה

102 לפנה״ס, כנראה בסוף הקיץ או בסתיו: שני קרבות בהפרש של יומיים

מריוס חונה על גבעה בלי מים, במחנה מבוצר על הרון. הטווטונים והאמברונים, שבאו עם נשותיהם, ילדיהם ועגלותיהם, קוראים לרומאים לצאת לקרב כבר ימים. עכשיו הם עומדים לצעוד מזרחה, לאיטליה, על פני המחנה הרומי.

שחזור אחד, לפי פלוטרכוס, ״חיי מריוס״ 18–21, התיאור המפורט היחיד, ולפי מישל קלר (1906), שטען ששני הקרבות התנהלו מול אותו מחנה רומי ליד אקס. שום ממצא ארכאולוגי אינו מקבע את מקומם; מסורת מקומית ממקמת את הקרב השני כ־20 ק״מ מזרחה, ליד פורייר. מקום המחנה על מורדות מונטגה, מחנות האויב וכל המספרים הם השערות. פלוטרכוס אומר רק שמריוס הלך בעקבות הטור וחנה קרוב אליו; המפה מניחה שעקף אותו והתבצר ממזרח לו, על הדרך לאיטליה, ואף מקור אינו אומר זאת.

שלבי הקרב

• היום הראשון: מים במחיר דם מריוס חונה על גבעה בלי מים. המשרתים יורדים אל הנהר עם כדים וגרזנים, ומעבר לו רבים מהאמברונים רוחצים במעיינות החמים. ליד המים פורצת התכתשות.
• הקרב בנהר יותר מ־30,000 אמברונים מתקדמים וקוראים בקצב את שמם, ״אמברונים!״. הליגורים של מריוס עונים באותה קריאה: זה גם שמם העתיק שלהם. האמברונים מאבדים את הסדר בנהר, והרומאים מסתערים במורד.
• אל העגלות, ולילה של פחד הרומאים רודפים אחריהם עד העגלות, ושם הנשים נלחמות בחרבות ובגרזנים. במחנה הלא מבוצר עובר על הרומאים לילה של אימה. מריוס שולח את מרקלוס עם 3,000 איש להסתתר בגבעות המיוערות.
• היום השלישי: הסתערות במעלה הגבעה עם שחר הלגיונות נערכים לפני המחנה. הטווטונים אינם מחכים ומסתערים במעלה המדרון. הרומאים מטילים את הפילומים, נלחמים בחרבות, ודוחפים אותם במגיניהם בחזרה למטה.
• מרקלוס מאחור כשהטווטונים נדחקים אל המישור, מרקלוס מתפרץ מאחוריהם בצעקות. ההמון הלכוד נשבר ובורח.

האסטרטגיה

• רומאים: מריוס מחזיק את אנשיו במחנה כדי שיתרגלו למראה האויב, ואז נותן לטור לעבור, הולך בעקבותיו וחונה קרוב אליו. מרקלוס, עם 3,000 איש, מסתתר ביערות הגבעות ותוקף מאחור כשהאויב ייהדף אל המישור.
• טווטונים ואמברונים: הטווטונים והאמברונים רוצים לצעוד מזרחה, לאיטליה, על פני המחנה הרומי, כשהם מחפשים אדמה. הם לא מחכים לרומאים: האמברונים מתקדמים בצעקת שמם, והטווטונים לא יכולים להמתין ומסתערים במעלה המדרון.

מה הכריע: המארב הכריע. כשהטווטונים נדחקו אל המישור, מרקלוס פרץ מאחוריהם בצעקות, וההמון הלכוד נשבר ונמלט. הכוח שחיכה מחוץ לעין לרגע הנכון הוא שהכריע.

שדה הקרב

הר שנקרא על שם הניצחון?

איש לא מצא את שדה הקרב. המסורת ממקמת את הקרב השני למרגלות הר סנט־ויקטואר, ממזרח לאקס, ואומרת שההר נקרא על שם הניצחון. אבל בימי הביניים נקרא ההר סנט־ונטור, וכפי שהעירו קמיל ז׳וליאן ומישל קלר, אף כותב קדום אינו קושר אותו למריוס.

צפון איטליה, 102–101 לפנה״ס

אדמה שתהיה שלהם לעולם

בינתיים חצו הקימברים את האלפים, הדפו את קאטולוס מגדות האדיג׳ה ונהרו אל עמק הפו.

מריוס הצטרף לקאטולוס. הקימברים ביקשו אדמה לעצמם ולאחיהם הטווטונים. מריוס ענה שלאחיהם כבר יש אדמה, שתהיה שלהם לעולם: האדמה שהרומאים נתנו להם.

לפני הקרב, מספר פלוטרכוס, שינה מריוס את הפילום: מבין שני מסמרי הברזל שחיברו את ראשו למוט, הוא החליף אחד ביתד עץ שנשברה בפגיעה. כשכידון ננעץ במגן האויב, המוט התעקם בחיבור לראש הברזל ונגרר על הקרקע.

ורצ׳לי: מי מול מי

30 ביולי 101 לפנה״ס

המישור הראודי, אי שם בעמק הפו; לפי המסורת ליד ורצ׳לי שבפיימונטה, אבל המקום אינו ידוע

רומאים ובעלי בריתם

• מפקדים: גאיוס מריוס, קונסול בפעם החמישית, קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס, פרוקונסול
• כוחות: מריוס 32,000; קאטולוס 20,300 (פלוטרכוס, לפי סולה); כ־50,000; מספר סביר (אומדן מודרני)
• אבדות: פחות מ־300 (פלורוס); 300 משני הצבאות (אוטרופיוס)

קימברים

• מפקדים: בויוריקס, מלך הקימברים (נהרג)
• כוחות: חיל הרגלים ערוך בריבוע שכל צלע בו 30 סטדיונים (כ־5.5 ק״מ); 15,000 פרשים (פלוטרכוס, לפי סולה); לא ידוע; ריבוע כזה בלתי אפשרי (אומדן מודרני)
• אבדות: 120,000 הרוגים, מעל 60,000 שבויים (פלוטרכוס); 140,000 הרוגים, 60,000 שבויים (תקציר ליוויוס, אוטרופיוס ואורוסיוס); 65,000 הרוגים (פלורוס)

התוצאה: ניצחון רומי מוחץ. הקימברים הנודדים הושמדו; שרדו רק אלה שנשארו בצפון. ברומא כינו את מריוס ״המייסד השלישי של רומא״.

התיאור המפורט בא מסולה ומקאטולוס, שלחמו במרכז ורצו את התהילה. לפי אוטרופיוס, אנשי קאטולוס לקחו 31 מ־33 הדגלים השבויים. העם הרומי נתן את התהילה למריוס.

הקרב בוורצ׳לי

30 ביולי 101 לפנה״ס, יום קיץ חם

הקימברים חצו את האלפים, הדפו את קאטולוס מגדות האדיג׳ה ונהרו אל עמק הפו. מריוס הצטרף לקאטולוס, והצבאות ניצבים עכשיו זה מול זה, ביום קיץ חם, במישור שסוכם עם מלך הקימברים. איש לא איתר את המישור.

תרשים, לא מפה. פלוטרכוס קורא לשדה ״מישור ורצ׳לי״, ולייוס ופלורוס ״המישור הראודי״, ואיש לא איתר אותו. המסורת ממקמת אותו ליד העיר ורצ׳לי שבפיימונטה; יאקופו זנארי (1958) טען שהיה במזרח עמק הפו, ליד רוביגו. גם הכיוון אינו ידוע: פלוטרכוס שם את השמש בפני הקימברים, ופלורוס כותב שהקו הרומי פנה מזרחה. המיקומים לפי פלוטרכוס 25–27, שמסתמך על סולה. חץ הצפון סמלי בלבד.

שלבי הקרב

• 30 ביולי: המערכים ביום ובמישור שסוכמו עם מלך הקימברים, הרומאים נערכים. סולה מספר שמריוס הציב את 32,000 אנשיו בשני האגפים, ואת 20,300 אנשי קאטולוס במרכז. הקימברים מתקדמים בגוש עצום ועמוק.
• התחבולה של הפרשים 15,000 פרשים קימברים, בקסדות בצורת לועות של חיות, סוטים לימינם, כדי למשוך אחריהם את הרומאים ולתפוס אותם בין הפרשים לרגלים.
• אבודים באבק ענן אבק עצום מסתיר את הצבאות. בסיפור של סולה, מריוס ואגפיו מחטיאים את האויב, וחיל הרגלים הקימברי מסתער על קאטולוס שבמרכז, שם עמד סולה עצמו.
• חום, ושורות כבולות הקימברים, כותב פלוטרכוס, נובלים בחום הקיץ. שורותיהם הראשונות קשורות זו לזו בשרשראות, ואינן יכולות לסגת. המרכז עומד איתן; האגפים של מריוס חזרו כנראה לקרב, אבל אף מקור אינו מספר איך.
• ליד העגלות הקימברים נהדפים אל העגלות. שם הנשים, בבגדים שחורים, הורגות את הנמלטים, את ילדיהן ואת עצמן. כמה מתו, איש אינו יודע.

האסטרטגיה

• רומאים: לפי סולה, שתיאורו הוא המקור המפורט העיקרי, מריוס מעמיד את 32,000 אנשיו באגפים, ואת 20,300 אנשי קאטולוס במרכז.
• קימברים: הקימברים באים בגוש עצום ועמוק. 15,000 הפרשים שלהם סוטים ימינה, כדי למשוך אחריהם את הרומאים ולתפוס אותם בין הפרשים לרגלים.

מה הכריע: לפי פלוטרכוס, מה שהחליש את הקימברים היו החום והשורות הקשורות: הם נחלשו בקיץ החם, והשורות הקדמיות, קשורות בשרשראות, לא יכלו לסגת. המרכז הרומי החזיק, ואגפי מריוס כנראה חזרו לקרב, אבל אין מקור שמספר איך.

ממושיע לנרדף

נקודת החלטה

אתם גאיוס מריוס, קונסול בפעם השישית.

דצמבר 100 לפנה״ס, ברומא

לוקיוס אפוליוס סטורנינוס, טריבון העם, וגאיוס סרביליוס גלאוקיה, פראיטור, הם בני בריתכם. הם העבירו את החוקים שנותנים אדמה לחיילים הוותיקים שלכם, והבריחו לגלות את מטלוס, שסירב להישבע לקיים אותם.

אבל הדרכים שלהם אלימות. בבחירות לקונסולים היכו אנשיהם למוות, לעיני כולם, מועמד בשם גאיוס ממיוס. עכשיו הם תפסו את הקפיטול, והעיר פנתה נגדם.

הסנאט מקבל את ההחלטה הקיצונית: על הקונסולים להגן על המדינה. כלומר, עליכם. בפעם הקודמת, ב־121 לפנה״ס, הפעיל אותה קונסול נגד גאיוס גרקכוס, שמת יחד עם אלפים מתומכיו.

מה אתם עושים?

• לציית להחלטה ולכבוש את הקפיטול, אבל לנסות להציל את חייהם אתם נשארים בצד של החוק. אבל האנשים שנתנו אדמה לחייליכם יזכרו שפניתם נגדם, ואולי לא תוכלו להגן עליהם.
• לסרב, ולעמוד לצד האנשים שנתנו אדמה לוותיקים שלכם כנראה מלחמה ברחובות, ואתם קונסול מורד מול הסנאט: מושיע רומא הופך לאויבה.
• לעמוד מן הצד: להתמהמה, או לצאת מהעיר, עד שאחרים יפעלו אחרים כנראה יסתערו על הקפיטול בכל מקרה, ושני הצדדים יאשימו אתכם בפחדנות.

מה קרה בפועל

לציית להחלטה ולכבוש את הקפיטול, אבל לנסות להציל את חייהם

מריוס צר על הקפיטול. המים נותקו, וסטורנינוס וגלאוקיה נכנעו אחרי שהובטח להם שחייהם יינצלו. מריוס כלא אותם בבית הסנאט, אבל ההמון טיפס על הגג והרג אותם ברעפים, לפי אפיאנוס.

חובה, ומצב הרוחות בעיר. אפיאנוס מתאר קונסול שחימש את אנשיו ״באי רצון״ והתמהמה, עד שאחרים ניתקו את המים. פלוטרכוס, שלא אהב אותו, כותב שמריוס עצמו ניתק אותם.

לפי פלוטרכוס, הפרשה הזאת השניאה את מריוס ״על האצילים ועל העם כאחד״. הוא אפילו לא העז להתמודד על משרת הקנסור.

98–89 לפנה״ס

מחכה למלחמה

באסיה הקטנה פגש מריוס את מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ואמר לו: ״הוי מלך, או שתשתדל להיות חזק מרומא, או שתעשה את רצונה בלי אומר.״

ב־91 לפנה״ס מרדו בעלי הברית האיטלקים, שלחמו במלחמותיה של רומא בלי זכות הצבעה בה. במלחמה הזאת, ״מלחמת בעלות הברית״, ניצח מריוס את המרסים ב־90 לפנה״ס, כשהיה כבן 67. זמן קצר אחר כך פרש בטענה שהוא חולה, ואילו סולה עשה לעצמו שם. רומא ניצחה רק כשנתנה לאיטלקים את אזרחותה.

נקודת החלטה

אתם גאיוס מריוס, כבן שישים ותשע.

88 לפנה״ס, ברומא

מיתרידטס כבש את הפרובינקיה הרומית אסיה, וציווה להרוג ביום אחד עשרות אלפי רומאים ואיטלקים. המלחמה בו מבטיחה תהילה ועושר עצום.

הסנאט מסר את הפיקוד לקונסול לוקיוס קורנליוס סולה, הקוואיסטור לשעבר שלכם ועכשיו יריבכם. צבאו צר על נולה שבקמפניה. אבל טריבון העם פובליוס סולפיקיוס מציע חוק שימסור לכם את הפיקוד בהצבעת העם. יש תקדים, והוא שלכם: 107. ואף צבא רומי לא צעד מעולם על רומא.

אתם מקבלים את הפיקוד?

• לקבל את הפיקוד בהצבעת העם, כמו ב־107 מלחמה גדולה אחרונה, והזדמנות להאפיל על סולה. אבל סולה מחזיק בפיקוד כחוק ויש לו שישה לגיונות; הוא לא יוותר עליהם בשקט.
• לסרב, ולפרוש עם הטריומפים והעושר שלכם סולה כנראה יוצא להילחם במיתרידטס, ואתם מסיימים את חייכם בשיבה טובה, בעושר ובכבוד: מושיעה של רומא.
• לחפש פשרה: חלק מהמלחמה, או הכרעה של הסנאט סולה כנראה יסרב לחלוק בפיקוד, אבל אולי הסכסוך יישאר במסגרת החוק, ושום צבא לא יופנה נגד רומא.

מה קרה בפועל

לקבל את הפיקוד בהצבעת העם, כמו ב־107

מריוס הסכים, והחוק עבר. הוא שלח שני קצינים לקבל את צבאו של סולה. החיילים רגמו אותם באבנים, וסולה צעד על רומא עם שישה לגיונות: הצבא הרומי הראשון שכבש את העיר. מריוס הפסיד בקרב הרחובות, והוא, בנו ועוד עשרה הוכרזו אויבי הציבור.

פלוטרכוס ואפיאנוס אומרים: חמדנות. אצל אפיאנוס מריוס חושב שזו ״מלחמה קלה ורווחית״. מריוס עצמו טען שרצה לאמן את בנו במלחמה.

היסטוריונים בני זמננו מוסיפים שמריוס לא יכול היה לדעת שקונסול יפנה את צבאו נגד רומא, והתקדים של 107 נתן להעברת הפיקוד מראית עין של חוקיות.

88–87 לפנה״ס

בין חורבות קרתגו

מריוס נגרר מהביצות שליד מינטורנא עירום ומכוסה בוץ, ונכלא בבית. העיר שלחה איש עם חרב להרוג אותו: עבד או פרש, גאלי, גרמני או קימברי, תלוי במקור. בגרסה של אפיאנוס קם מריוס ממיטתו וצעק: ״האתה מעז להרוג את גאיוס מריוס?״ האיש ברח וצעק שאינו יכול, והעיר שחררה את מריוס.

באפריקה ציווה עליו המושל הרומי לעזוב, ופלוטרכוס שם בפיו תשובה מפורסמת: ״אמור לו, אם כן, שראית את גאיוס מריוס נמלט, יושב בין חורבות קרתגו.״

87–86 לפנה״ס

הכהונה השביעית

ב־87 לפנה״ס גורש מרומא הקונסול לוקיוס קורנליוס קינה. מריוס נחת באטרוריה עם פחות מאלף איש, שערו לא גזוז מאז בריחתו, והצטרף לקינה. יחד הרעיבו את רומא עד שנכנעה.

ואז באה הנקמה. שומרי הראש של מריוס, עבדים שנהרו אליו, הרגו ברחוב כל אדם שמריוס לא השיב לברכתו, וראשי סנאטורים הוצגו בפורום. קאטולוס, שותפו בוורצ׳לי, שם קץ לחייו.

ב־1 בינואר 86 לפנה״ס נעשה מריוס קונסול בפעם השביעית. כעבור שבועיים בערך מת, כנראה מדלקת קרום הריאה, אחרי לילות של שתייה ופחד. באותה עת צר סולה ביוון על אתונה. הוא עוד יחזור.

איך אנחנו יודעים?

מקור: ״רובם מן הפרולטריון״

״הוא עצמו גייס בינתיים חיילים, לא לפי המעמדות כמנהג אבותינו, אלא הניח לכל אחד להתנדב, והמתנדבים היו ברובם מן הפרולטריון. יש אומרים שעשה זאת מחוסר באנשים טובים, ויש אומרים שרצה לחנוף לשכבה הזאת, שבזכותה עלה לכבוד ולגדולה.״

סאלוסטיוס היה ״איש חדש״ בעצמו ותומך של יוליוס קיסר, וכתב אחרי מלחמות האזרחים. ״פרולטריון״ הוא תרגום של ״הנספרים לפי הראש״.

• סאלוסטיוס כתב כ־65 שנה אחר כך, אחרי מלחמות האזרחים. איך זה יכול היה להשפיע על האופן שבו ראה את 107? הוא ידע איך הסיפור נגמר. במשפט הבא הוא כותב שמי ששואף לשלטון מוצא בעניים את הכלי המועיל ביותר, כי אין להם מה להפסיד. זה לקח מן התקופה של סאלוסטיוס עצמו.
• האם סאלוסטיוס מתאר רפורמה בצבא? לא. הוא מתאר גיוס אחד למלחמה אחת, וכותב ״ברובם״: לצד העניים באו גם ותיקים ובעלי ברית. הרעיון של ״הרפורמות של מריוס״ הוא מודרני.
• למה סאלוסטיוס מביא שני מניעים אפשריים, ומייחס כל אחד מהם ל״יש אומרים״? כבר אז התווכחו: צורך, או פוליטיקה? הוא מראה את המחלוקת במקום להסתיר אותה.

מקור: ורצ׳לי, כפי שסיפר סולה

״מריוס, כשהוביל לראשונה את כוחותיו להתקפה, החטיא את האויב, חלף על פני מערכי הקרב שלו ונדד זמן מה הלוך ושוב במישור בלי מטרה. בינתיים, כפי שגזר המקרה, הסתערו הברברים בעוז על קאטולוס, והוא וחייליו נשאו בעיקר נטל הקרב; ביניהם, אומר סולה, עמד גם הוא עצמו.״

פלוטרכוס חוזר כאן על זיכרונותיו של סולה. ממש לפני כן הוא מוסר את טענת סולה שמריוס הציב את קאטולוס במרכז כדי שאגפיו שלו יזכו בכל התהילה.

• היכן עמד סולה בקרב, ומה הרגיש כלפי מריוס כשכתב? עם קאטולוס, במרכז ש״נשא בעיקר נטל הקרב״. הוא כתב אחרי שגירש את מריוס והשמיד את מפלגתו: קשה לקרוא לו עד ניטרלי.
• אילו פרטים מציגים את מריוס באור רע, והאם מישהו יכול היה לבדוק אותם? התוכנית לגנוב את התהילה, השיטוט באבק: הם באו מסולה ומקאטולוס. איש מצדו של מריוס לא כתב דבר ששרד.
• מי קיבל את התהילה בסוף? העם נתן אותה למריוס. אבל הגרסה ששרדה בספרים היא של אויביו. הניצחון היה פרס פוליטי, וכך גם הסיפור עליו.

מקור: מלך מוסר מלך

דינר כסף שטבע ברומא פאוסטוס קורנליוס סולה, 56 לפנה״ס

סולה יושב על מושב גבוה. משמאל כורע המלך בוככוס ומגיש ענף זית; מימין כורע יוגורתה, ידיו קשורות. FELIX, ״בר המזל״, היה כינויו של סולה.

• מי חסר בתמונה הזאת של סוף המלחמה ביוגורתה? מריוס, המצביא שניצח במלחמה וערך את הטריומף. המטבע נותן את כל התהילה לסולה.
• מי טבע את המטבע, ומתי? בנו של סולה, פאוסטוס, ב־56 לפנה״ס, חצי מאה אחרי המאורע, כדי לפאר את משפחתו. כנראה הוא מעתיק את הסצנה מטבעת החותם של אביו.

מיתוס

ב־107 לפנה״ס יצר מריוס את הצבא המקצועי של רומא ברפורמה גדולה אחת: מתנדבים במקום מגויסים, ציוד על חשבון המדינה, קוהורטות, נשרים ואדמה לחיילים המשוחררים.

האמת

שום כותב קדום אינו מתאר רפורמה כזאת. סאלוסטיוס ופלוטרכוס מספרים על החלטה אחת: מתנדבים עניים לצבא אחד, למלחמה אחת. עניים שירתו גם לפניו, גיוס החובה נמשך הרבה אחריו, וקוהורטות מוזכרות אצל פוליביוס מאה שנה קודם. ״הרפורמות של מריוס״ הן כינוי שהמציאו היסטוריונים מודרניים.

הראיות

סאלוסטיוס, ״המלחמה ביוגורתה״ 86.2; פלוטרכוס, ״חיי מריוס״ 9.1; אאולוס גליוס 16.10, שמביא גם גרסה שלפיה זה קרה במלחמה בקימברים, אף שהוא מעדיף את התאריך של סאלוסטיוס; פוליביוס 11.23 (קוהורטות באיליפה, 206 לפנה״ס).

אחרי מריוס

83–69 לפנה״ס

האחיין

סולה חזר ב־83 לפנה״ס וניצח במלחמת האזרחים. הוא ציווה להוציא את עצמות מריוס מקברן ולהשליך אותן לנהר אניו.

ב־69 לפנה״ס, בהלוויה של אלמנתו יוליה, הורה אחיינה לשאת בתהלוכה את דיוקנאותיו של מריוס, לראשונה מאז ימי סולה, וההמון הריע. שמו היה גאיוס יוליוס קיסר.

מה השאיר אחריו מריוס

• 107 לפנה״ס מתנדבים עניים בלגיונות, ופיקוד שהעם נותן בניגוד לסנאט: שני תקדימים.
• 104–100 לפנה״ס חמש כהונות רצופות: המצביא שאין בלעדיו, דגם לפומפיוס ולקיסר.
• 103 ו־100 לפנה״ס טריבונים מחלקים אדמה לחיילי מריוס; החיילים לומדים לצפות לאדמה ממצביאם, לא מהסנאט.
• 102–101 לפנה״ס הסכנה מהצפון חולפת לשני דורות.
• 100 לפנה״ס ההחלטה הקיצונית מופעלת נגד בני בריתו של מריוס. אלימות פוליטית נעשית לשגרה.
• 91–88 לפנה״ס מלחמת בעלות הברית; האיטלקים מקבלים אזרחות רומית, והלגיונות נעשים איטלקיים.
• 88 לפנה״ס סולה צועד על רומא: הצבא הרומי הראשון שכובש אותה (בשיעור הבא).
• 87–86 לפנה״ס מריוס וקינה כובשים את רומא; טבח, ומות מריוס בכהונתו השביעית.
• 82 לפנה״ס סולה מנצח; הנקמה נעשית לשיטה, בפרוסקריפציות: רשימות של אזרחים שכל אחד רשאי להרוג.
• 49 לפנה״ס אחיינה של יוליה, יוליוס קיסר, חוצה את הרוביקון עם צבא נאמן לו.

האם מריוס יצר את הצבא שהרס את הרפובליקה?

תוך שישים שנה אחרי 107 לפנה״ס צעדו צבאות רומיים על רומא שוב ושוב, נאמנים למצביאיהם. האם הגיוס של מריוס הוא שהתחיל את זה?

• אמיליו גאבה (1949; בתרגום אנגלי 1976), וכריסטופר מתיו (2010) נקודת מפנה. גאבה ראה בגיוס של 107 את סופו של תהליך ארוך: הלגיונות נעשו צבא של עניים, שציפו ממצביאם לשכר, לשלל ולאדמה, וזה אפשר את מלחמות האזרחים. מתיו טוען שמריוס גם הכניס בכוונה שינויים באימונים ובציוד, ויצר את החיילים המקצועיים הראשונים של רומא.
• פ. א. ברנט (1962, 1971) פחות ממה שנראה. גיוס החובה נמשך, ורוב החיילים נשארו איכרים. מה שקשר אותם למצביאיהם לא היה סוג חדש של מגויסים, אלא כישלון הסנאט לדאוג להם לאדמה כשהשתחררו.
• ג׳. ו. ריץ׳ (1983) ופרנסואה קדיו (2018) מיתוס מודרני. ריץ׳ הראה שהראיות למחסור באנשים במאה ה־2 לפנה״ס חלשות. קדיו טוען ש״הרפורמה של מריוס״ היא יציר של המחקר המודרני: 107 היה צעד חירום, גיוס החובה נשאר הדרך הרגילה להקים לגיונות, ואין כמעט ראיות לכך שצבאות המאה האחרונה של הרפובליקה היו צבאות של מתנדבים חסרי אדמה.

אם הגיוס של 107 היה רק מעשה חד־פעמי, למה הצבאות של שנות ה־80 לפנה״ס היו מוכנים ללכת אחרי מצביאיהם נגד רומא? ואם לא, מה השתנה?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים מפקפקים בתיאור של פלוטרכוס, שמריוס היה בן לאיכרים עניים?

התשובה: בנוסח של ולייוס שהגיע אלינו נאמר שנולד במעמד הפרשים, והיו לו פטרונים חזקים. נכון. רק ״תיקון״ של מלומד מהמאה ה־17 שם בפי ולייוס ״ממוצא כפרי״. ״האיש החדש״ היה זר, לא עני.

שאלה לבדיקה

מה עשה מריוס ב־107 לפנה״ס בניגוד למנהג?

התשובה: לקח מתנדבים בלי קשר לרכושם, ברובם ״הנספרים לפי הראש״. נכון. גיוס אחד, למלחמה אחת באפריקה, לצד ותיקים ובעלי ברית.

שאלה לבדיקה

מי תפס את יוגורתה בפועל?

התשובה: חותנו בוככוס, שמסר אותו לסולה. נכון. בוככוס תפס אותו בפגישה ב־105 לפנה״ס, וסולה, הקוואיסטור של מריוס, קיבל אותו מידיו והנציח את הרגע על טבעתו.

שאלה לבדיקה

למה נתן מריוס לטווטונים לעבור על פני מחנהו ב־102 לפנה״ס?

התשובה: כדי להילחם בזמן ובמקום שהוא בוחר, אחרי שאנשיו יתגברו על פחדם. נכון. הוא הלך בעקבותיהם, חנה כל לילה במקום חזק, ונלחם באקווה סקסטיה מגבעה שבחר.

שאלה לבדיקה

למה צריך לקרוא בזהירות את התיאור של פלוטרכוס לקרב ורצ׳לי?

התשובה: הוא נשען על זיכרונות סולה ועל ספרו של קאטולוס, שרצו את התהילה לעצמם. נכון. שניהם לחמו במרכז, וסולה כתב אחרי שהפך לאויבו המר של מריוס.

שאלה לבדיקה

מה הפך את שנת 88 לפנה״ס לנקודת מפנה?

התשובה: בפעם הראשונה צבא רומי צעד על רומא וכבש אותה. נכון. כשהפיקוד נגד מיתרידטס הועבר למריוס, סולה הוביל את לגיונותיו נגד העיר עצמה.

מונחים

• ״איש חדש״ בלטינית נובוס הומו: אדם שהיה הראשון במשפחתו שהגיע לסנאט, ובמיוחד הראשון שנבחר לקונסול. בני המשפחות הוותיקות הביטו בו מלמעלה.
• קונסול אחד משני השליטים הנבחרים של הרפובליקה הרומית, לשנה אחת. הקונסולים פיקדו על הצבאות. החוק אסר לחזור לכהונה לפני שעברו שנים רבות.
• טריבון העם אחד מעשרה נציגים של פשוטי העם ברומא, שנבחרו לשנה אחת. טריבון יכול היה להציע חוקים לאספת העם ולהטיל וטו על מעשי בעלי משרה אחרים.
• לגאטוס קצין בכיר שמצביא בחר לעצמו כסגן, לרוב סנאטור.
• טריומף תהלוכת הניצחון של מצביא רומי ברחובות רומא, ובה השבויים והשלל, עד מקדש יופיטר על הקפיטול. בדרך כלל הסנאט הוא שהעניק אותה.
• הנספרים לפי הראש בלטינית קאפיטה צנסי: האזרחים העניים ביותר, שבמפקד נרשמו רק לפי ראשם כי לא היה להם רכוש. לפי המנהג לא גויסו ללגיונות.
• לגיון היחידה הגדולה של הצבא הרומי, כ־4,000 עד 5,000 חיילי רגלים, רובם רגלים כבדים, כולם אזרחים רומיים. לצדה לחמו כוחות של בעלי הברית.
• פילום כידון רומי כבד, עם חלק ברזל ארוך ודק. החיילים הטילו אותו רגע לפני המגע, ואז שלפו חרבות.
• הנשר בלטינית אקווילה: דגל הלגיון, נשר מכסף או מזהב על מוט. אובדן הנשר בקרב נחשב לחרפה הגדולה ביותר.
• ההחלטה הקיצונית בלטינית סנאטוס קונסולטום אולטימום: החלטת סנאט שקראה לקונסולים להגן על המדינה בכל דרך. בשמה הרגו לראשונה אזרחים בלי משפט ב־121 לפנה״ס.
• בעלי הברית האיטלקים עמי איטליה שהיו קשורים לרומא בהסכמים. הם סיפקו חצי או יותר מחיילי רומא, אבל לא הייתה להם זכות הצבעה ברומא.
• מינטורנא עיירה לחוף הים דרומית לרומא, ליד הביצות שבהן נתפס מריוס.
• ארפינום עיירה הררית כ־100 קילומטרים דרומית־מזרחית לרומא, מולדתו של מריוס.
• נומנטיה עיר בספרד שהרומאים צרו עליה זמן רב, במלחמה קשה.
• סקיפיו אמיליאנוס מצביא רומי שהחריב את קרתגו, ופיקד על המצור על נומנטיה.
• יוגורתה מלך נומידיה שרצח את בני דודיו ונלחם ברומא. בסוף נתפס ומת בכלא.
• נומידיה ממלכה בצפון אפריקה, בערך צפון אלג׳יריה של היום, שהייתה בעלת ברית של רומא.
• מטלוס משפחה רומית חזקה של אצילים. קווינטוס מטלוס היה הקונסול שניהל את המלחמה ביוגורתה.
• קירטה עיר בנומידיה. כשנפלה, נטבחו בה גם סוחרים איטלקים.
• בוככוס מלך מאוריטניה, חותנו של יוגורתה, שמסר אותו לרומאים.
• סאלוסטיוס היסטוריון רומי, איש חדש ותומך של יוליוס קיסר. כתב על השחיתות והיוהרה של האצולה.
• פלוטרכוס ביוגרף ופילוסוף יווני. כתב את חייהם של אישים כדי ללמד מידות טובות ורעות.
• אפיאנוס היסטוריון יווני מאלכסנדריה. סיפר על מלחמות האזרחים של רומא כשרשרת שהובילה לשלטון יחיד.
• ליוויוס היסטוריון רומי שכתב ספרים רבים על רומא. רובם אבדו.
• ולייוס היסטוריון רומי, קצין של הקיסר טיבריוס, שכתב על מריוס ועל התקופה.
• קימברים עם מצפון לאלפים, שנדד עם נשים, ילדים ועגלות בחיפוש אחר אדמה.
• טווטונים עם שנדד מצפון לאלפים יחד עם הקימברים, בחיפוש אחר אדמה.
• אראוסיו מקום על נהר הרון, שבו הושמדו שני צבאות רומיים.
• קאטולוס אציל רומי ששיתף את מריוס בניצחון, וכתב זיכרונות כדי לזכות בתהילה לעצמו.
• ורצ׳לי עיר בצפון איטליה, שבה נלחמו הרומאים בקימברים.
• מיתרידטס מלך פונטוס בצפון אסיה הקטנה, שנלחם ברומא.

מקורות

• Plutarch, Life of Marius, trans. B. Perrin, Plutarch’s Lives vol. IX (Loeb Classical Library, 1920)
• Plutarch, Life of Sulla 3–10, trans. B. Perrin, Plutarch’s Lives vol. IV (Loeb Classical Library, 1916)
• Sallust, The War with Jugurtha, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1921)
• Appian, Civil Wars 1.28–75, trans. H. White (Loeb Classical Library, 1913)
• Velleius Paterculus, Roman History 2.9–23, trans. F. W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Florus, Epitome of Roman History 1.36–38, trans. E. S. Forster (Loeb Classical Library, 1929)
• Livy, Periochae 61–80; Orosius, Histories against the Pagans 5.15–19; Eutropius, Breviarium 5.1–4
• Frontinus, Stratagems 2.4.6, 2.7.12, 4.1.7, trans. C. E. Bennett (Loeb Classical Library, 1925)
• Pliny the Elder, Natural History 10.16, trans. J. Bostock and H. T. Riley (Bohn, 1855)
• Aulus Gellius, Attic Nights 16.10
• Denarius of Faustus Cornelius Sulla, 56 BC: M. H. Crawford, Roman Republican Coinage (Cambridge University Press, 1974), no. 426/1
• Richard J. Evans, Gaius Marius: A Political Biography (Pretoria: University of South Africa, 1994)
• Federico Santangelo, Marius (London: Bloomsbury Academic, 2016)
• T. F. Carney, A Biography of C. Marius (2nd ed., Chicago: Argonaut, 1970)
• Emilio Gabba, Republican Rome: The Army and the Allies, trans. P. J. Cuff (Oxford: Blackwell, 1976)
• P. A. Brunt, Italian Manpower 225 B.C.–A.D. 14 (Oxford: Clarendon Press, 1971)
• P. A. Brunt, “The Army and the Land in the Roman Revolution”, Journal of Roman Studies 52 (1962), 69–86
• J. W. Rich, “The supposed Roman manpower shortage of the later second century B.C.”, Historia 32 (1983), 287–331
• François Cadiou, L’armée imaginaire: les soldats prolétaires dans les légions romaines au dernier siècle de la République (Paris: Les Belles Lettres, 2018)
• Christopher Anthony Matthew, On the Wings of Eagles: The Reforms of Gaius Marius and the Creation of Rome’s First Professional Soldiers (Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing, 2010)
• Arthur Keaveney, Sulla: The Last Republican (2nd ed., London: Routledge, 2005)
• Erich S. Gruen, Roman Politics and the Criminal Courts, 149–78 B.C. (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1968)
• Michel Clerc, La bataille d’Aix: études critiques sur la campagne de Caius Marius en Provence (Paris: Fontemoing, 1906)
• Camille Jullian, “Encore la bataille d’Aix”, Revue des études anciennes 10 (1908), 262–264
• W. H. Hall, The Romans on the Riviera and the Rhone (London: Macmillan, 1898), ch. 11

קרדיט תמונות

• אלכסנדר־גבריאל דקאן, ״תבוסת הקימברים״, 1833. מוזיאון הלובר, פריז · CC0 · דף המקור
• ראש ״מריוס כביכול״, העתק רומי. גליפטותק, מינכן (מס׳ 319). צילום: Bibi Saint-Pol · Public domain · דף המקור
• דינר של פאוסטוס קורנליוס סולה, רומא, 56 לפנה״ס (Crawford 426/1), הצד האחורי · Classical Numismatic Group, Inc. (CNG), www.cngcoins.com · CC BY-SA 2.5 · דף המקור
• הר סנט־ויקטואר מגבעות רגניאס, פרובאנס, 2017. צילום: BaptisteMPM · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• ג׳ון ונדרלין, ״גאיוס מריוס בין חורבות קרתגו״, 1807. המוזיאונים לאמנויות יפות של סן פרנסיסקו · Public domain · דף המקור