מארי קירי: מדענית בין המעבדה לעיתונים

בחורה בוורשה שלא הורשתה להיכנס

פריז, נובמבר 1911

עיתון פריזאי מפרסם סיפור על מדענית מפורסמת. הוא מדבר על ״להבות הרדיום״ ועל משפחה בדמעות. הסיפור הזה לא באמת עוסק במדע.

המדענית היא מארי קירי. עשרים שנה קודם לכן, בוורשה, נערה בשם מריה סקלודובסקה לא הורשתה ללמוד באוניברסיטה, שלא קיבלה נשים. במקומה למדה בבית ספר לילה סודי.

מה היה קשה יותר בשבילה: המעבדה, או העיתונים? שמרו את השאלה הזאת בראש.

רקע

עיר תחת שלטון רוסי

מריה סקלודובסקה נולדה בוורשה ב־7 בנובמבר 1867. פולין חולקה בין שלוש מעצמות יותר משבעים שנה, וורשה השתייכה לאימפריה הרוסית. השלטונות הרוסיים הפעילו את בתי הספר ואת האוניברסיטה, והאוניברסיטה לא קיבלה נשים.

נערות מוכשרות שרצו ללמוד יותר ידעו שהאפשרויות מעטות. חלקן פנו אל האוניברסיטה הצפה, בית ספר בלתי חוקי שלימד נשים את מה שהמוסד הרשמי לא לימד אותן.

וורשה, שנות השמונים

בית ספר לילה סודי

האוניברסיטה הצפה הייתה בית ספר בלתי חוקי לנשים בוורשה. היא עברה ממקום למקום כדי להתחמק מהרשויות, ומכאן שמה. אפשר לתרגם אותו גם כ״האוניברסיטה המעופפת״.

מריה למדה שם בערבים. בשעות היום נתנה שיעורים פרטיים, ושנתיים עבדה כאומנת בבית כפרי, מטפלת בילדים ומתפרנסת. ב־1890 וב־1891 מצאה זמן גם לעבודת מעבדה בוורשה.

הסכם

חוב שזרם לכיוון השני

למריה הייתה אחות גדולה ממנה, ברוניסלבה, שנקראה ברוניה. האחיות כרתו הסכם: ברוניה תלמד רפואה בפריז קודם, ומריה תעזור לשלם על כך. שנתיים אחר כך, כשמריה תהיה מוכנה לפריז, ברוניה תשלם בעבורה.

שימו לב לסדר. החוב זרם תחילה ממריה אל ברוניה. ברוניה נישאה לקזימייז׳ דלוסקי, והזוג הקים בית בפריז, במרחק שעת נסיעה בעגלת סוסים מהאוניברסיטה.

נקודת החלטה

אתם מריה סקלודובסקה, בת 24, בוורשה.

ורשה, 1891

אתם מבלים שנים בלימוד בחשאי, ומתפרנסים משיעורים פרטיים ומעבודה כאומנת. אחותכם ברוניה, נשואה ומתגוררת בפריז, מזכירה לכם את ההסכם. היא מוכנה לעזור לכם ללמוד בסורבון, כפי שעזרתם לה.

בוורשה אין לכם מקום באוניברסיטה. האוניברסיטה הצפה אינה חוקית, ושיעוריה אינם תחליף לתואר. מעבר לפריז פירושו נסיעה ארוכה, עיר זרה, ותלות באחותכם לזמן מה.

מה אתם עושים?

• להישאר בוורשה, להמשיך בשיעורים פרטיים, ולתת להצעת ברוניה להמתין. תשמרו על הכנסתכם ועל עירכם, אבל הדרך לתואר נשארת חסומה. ייתכן שההצעה של ברוניה לא תחכה לנצח.
• לנסוע לפריז עכשיו, ולגור בבית של ברוניה בזמן הלימודים. תגיעו לסורבון מוקדם יותר, בעזרת אחותכם. תהיו רחוקים מהבית ומכסף משלכם, אבל תואר יהפוך לאפשרות ממשית.
• להישאר באוניברסיטה הצפה ולדחות את פריז לשנים. תמשיכו ללמוד בחשאי, אבל בלי תואר, בלי מעבדה ובלי משרה אקדמית. יעברו שנים עד שתופיע הזדמנות דומה.

מה קרה בפועל

לנסוע לפריז עכשיו, ולגור בבית של ברוניה בזמן הלימודים.

בסיפור האמיתי נסעתם לפריז בסוף 1891. בהתחלה גרתם בביתה של ברוניה. אחר כך עברתם לשכונה הלטינית, שם חייתם כסטודנטית עניה.

המקורות נותנים כמה סיבות. ההצעה של ברוניה הפכה את המעבר למעשי. הביוגרפיה של פרס נובל מספרת שהצטרפתם לקבוצת סטודנטים מהפכנית, ומצאתם לנכון לעזוב את ורשה. וה״סורבון״ קיבל נשים, מה שוורשה לא עשתה.

פריז, הסטודנטית העניה ביותר

פריז

השכונה הלטינית

בפריז מריה הפכה ל״מארי״. היא נרשמה לסורבון ולמדה פיזיקה ומתמטיקה. היא גרה בחדר קטן בשכונה הלטינית, והכסף היה דל. לפי המקורות, היא לעתים רחוקות אכלה מספיק, ופעם התעלפה מרעב.

היא קיבלה את התואר בפיזיקה ב־1893 ואת התואר במתמטיקה ב־1894, לפי הביוגרפיה של פרס נובל.

1894

פייר

ב־1894 פגשה מארי את פייר קירי, פיזיקאי שלימד ב״בית הספר העירוני לפיזיקה ולכימיה תעשייתית״. הוא היה מבוגר ממנה בשמונה שנים.

הם נישאו ב־1895, ומאז עבדו יחד.

1895–1896

קרניים מאין מקור

בדצמבר 1895 הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן הודיע על קרני רנטגן, שחדרו לגוף וחשפו את העצמות. פיזיקאים באירופה ניסו אותן מיד. ב־1896 מצא אנרי בקרל שמלחי אורניום פולטים קרניים משלהם, בלי מקור אנרגיה מבחוץ.

קרני בקרל היו חדשות ולא נחקרו כמעט. מארי הייתה זקוקה לנושא לעבודת הדוקטורט שלה, ובחרה בהן.

1897

לחקור את הקרניים

בהרצאת הנובל שלה ב־1911 כתבה מארי שב־1897 החלה במחקר על הקרינה של תרכובות אורניום.

השאלה הייתה פשוטה לנסח וקשה לענות עליה: מה מקור הקרניים, והאם מינרלים אחרים פעילים באותה מידה?

מינרל פעיל מדי

1898

פעיל יותר מאורניום

מארי בדקה את המינרלים שיכלה להשיג. המפתיע ביותר היה פיצ׳בלנד, עפרה שחורה ממכרות יואכימסטל. המכרות היו באוסטריה באותה תקופה, והם נמצאים היום בצ׳כיה.

העפרה הייתה פעילה יותר מהאורניום שבתוכה. השארית שנותרה אחרי הוצאת האורניום הייתה זולה, ובני הזוג קירי השיגו ממנה כמויות גדולות.

מארי הגיעה למסקנה אחת שיכלה לראות: במינרל חבוי דבר חדש, יסוד שהכימיה עדיין לא מכירה.

נקודת החלטה

אתם מארי קירי, בת 30, בפריז, עובדים יחד עם פייר.

פריז, יולי 1898

אתם ופייר מדדתם את הפיצ׳בלנד. הוא פעיל יותר מהאורניום שבתוכו, ואורניום לבדו אינו יכול להסביר זאת. כנראה שבעפרה מסתתר דבר חדש.

עדיין לא הפרדתם מתוכה יסוד חדש. כימאים רבים מפקפקים שיסוד קיים לפני שבודדו אותו בצורה טהורה, והאקדמיה למדעים תשפוט רק את מה שתוכלו להוכיח.

אתם יכולים לפרסם את הראיות עכשיו, או לחכות עד שהיסוד יהיה בידכם.

מה אתם מפרסמים?

• לפרסם רק השערה שיסוד לא ידוע נמצא בעפרה, ולחכות עד שתוכלו לבודד אותו. זהיר ובטוח. אבל מעבדה אחרת יכולה להקדים אתכם בגילוי, והשם שלכם ייקשר להשערה במשך שנים.
• להכריז על יסוד חדש עכשיו, על סמך הפעילות שלו, ולהכריז על יסוד שני ברגע שהראיות יאפשרו זאת. טענה נועזת. כימאים יבחנו אותה, ואם תיכשל המוניטין שלכם ייפגע. אם תעמוד במבחן, הגילויים יהיו שלכם מההתחלה.
• לפרסם רק את הקרניים של אורניום וטוריום, הקרקע הבטוחה של עבודת הדוקטורט. אף אחד לא יוכל לפקפק בזה. אבל התוצאה המעניינת ביותר של השנה תישאר ללא שם, וצוות אחר עלול למצוא אותה קודם.

מה קרה בפועל

להכריז על יסוד חדש עכשיו, על סמך הפעילות שלו, ולהכריז על יסוד שני ברגע שהראיות יאפשרו זאת.

בסיפור האמיתי בחרתם בדרך הנועזת. ביולי 1898 הכרזתם, יחד עם פייר, על פולוניום, שנקרא על שם פולין, מולדתה של מארי. בדצמבר הכרזתם, יחד עם פייר ועם גוסטב בימון, על רדיום, בהודעה שהגיש לאקדמיה אנרי בקרל.

ההיגיון של בני הזוג היה פשוט. העפרה פעילה יותר מהאורניום שבתוכה, ולכן חייב להיות בה משהו חדש. כימאים אחרים לא קיבלו את הטענה עד שהיסודות יופרדו מהעפרה, והראיות של בני הזוג היו עקיפות.

מקור: עדותה שלה, 1911

״כל היסודות הפולטים קרינה כזו כיניתי רדיואקטיביים״

נכתב שלוש־עשרה שנה אחרי הגילוי, לקהל שכבר הכיר את שמה. זהו תיאור של עצמה, שנכתב בדיעבד.

• מי כתב את זה, מתי, ולמי? מארי קירי בעצמה, ב־1911, בפני קהל נובל בשטוקהולם. היא מתארת אירועים שחלפו יותר מעשור קודם, ולכן התיאור מראה איך רצתה שהם ייזכרו.
• מה היא טוענת שמינתה? את התכונה המשותפת ליסודות הללו, רדיואקטיביות. ההרצאה אומרת שהיא כינתה אותם רדיואקטיביים, והיסטוריונים מייחסים לה את טביעת המונח.
• מה ההרצאה משמיטה? את הספקות של 1898 ואת שנות ההפרדה. הצלחה גמורה נקראת בבהירות רבה יותר ממאבק, והקורא צריך לחפש את המאבק במקום אחר.

טונה של שאריות ושלוש שנים

1899

צריף ישן ומאולתר

לבני הזוג קירי לא הייתה מעבדה ראויה לעבודה הזאת. הם השתמשו בצריף בחצר בית הספר העירוני. פעם הוא שימש אולם לנתיחות בבית ספר לרפואה, היה מצויד בצורה דלה, ולא היה אטום למזג האוויר.

מארי כינתה אותו ״הצריף הישן והאומלל״, ורוב העבודה נעשתה בו.

1899–1902

טונות של שאריות

החומר הגולמי הגיע ממכרות יואכימסטל. המקורות חלוקים בשאלה איך הגיעו בני הזוג אליו. מוצג המכון האמריקני לפיזיקה טוען שהממשלה האוסטרית תרמה אותו, אבל הספר של מארי משנת 1923 מייחס את העניין לאקדמיה למדעים של וינה, וכותב שהם ״השיגו כמה טונות מהשאריות האלה במחיר נוח״.

השלב הראשון היה להוציא את הרדיום. ההרצאה של מארי בנובל נותנת את הסדר הגודל: מטונה אחת של שאריות התקבלו בערך 10 עד 20 קילוגרם של חומר גולמי שהכיל רדיום.

את הזיקוק עשו בסבלנות: מומסים, מגבישים, מודדים, וחוזרים על הכול. נדרשו יותר משלוש שנים כדי להכין דציגרם אחד (0.1 גרם) של כלוריד רדיום טהור, ב־1902.

הדציגרם הראשון הגיע מכ־טונה אחת של שאריות. לאורך כל המאמץ עבדו בני הזוג על כמה טונות. חלק מההוצאות נשא גם חברה, ״סנטרל כימיקלס פרודקטס״, שקיבלה חלק מן המלחים של הרדיום.

מיתוס

היא נשאה צינורות רדיום בכיס.

האמת

הכוויה בכיס שמופיעה במקורות היא של בקרל, לא של מארי. ספרה משנת 1923 מתאר כוויה שנגרמה לבקרל מ״נשיאה בכיס האפוד שלו של צינור זכוכית המכיל מלח רדיום״. לא מצאנו מקור שמראה שמארי עשתה זאת.

הראיות

הספר משנת 1923 מתאר את הכוויה של בקרל, ואילו מאמרים פופולריים חוזרים על סיפור הכיס לגבי מארי ללא מקור.

תחילת המאה ה־20

הזרוע של פייר

בני הזוג למדו על הסכנה לאט. פייר ניסה על עצמו את השפעת הרדיום. הוא החזיק דגימה כנגד זרועו במשך שעות, והכוויה נרפאה רק אחרי חודשים, כך מספר הספר משנת 1923.

גם לבקרל הייתה כוויה דומה מצינור שנשא בכיסו, ומסופר שאמר: ״אני אוהב את זה, אבל יש לי איתו חשבון!״

איש עדיין לא ידע כמה מסוכן הרדיום יתברר להיות. פייר עצמו הזהיר מפני הסיכון בהרצאת הנובל שלו ב־1905. על האזהרה הזאת נחזור בהמשך.

למי מגיע הפרס?

1903

רשימה עם שני שמות

בשנת 1903 הציעה האקדמיה הצרפתית למדעים את אנרי בקרל ואת פייר קירי לפרס נובל לפיזיקה. מארי לא הייתה ברשימה. הוועדה של נובל ניסחה תחילה תוכנית שהלכה בעקבות ההצעות, וכיוונה להעניק את הפרס רק לפייר ולבקרל.

גוסטה מיטאג־לפלר, מתמטיקאי שוודי שהיה חבר בוועדה, כתב לפייר על הפרס. במוצג של המכון האמריקני לפיזיקה מתואר מיטאג־לפלר כתומך בחוקרות נשים.

נקודת החלטה

אתם פייר קירי, בן 44, בפריז.

פריז, סוף 1903

אתם מלמדים פיזיקה בבית הספר העירוני. העבודה על הקרניים הפכה אתכם מוכרים לוועדה.

מיטאג־לפלר כתב לכם. הוועדה שוקלת להעניק את הכבוד לכם ולבקרל בלבד. מארי עבדה לצדכם על אותן תגליות, ושמה אינו ברשימה.

אתם יכולים להשיב בכמה דרכים, וכל תשובה תשנה את מה שהוועדה תעשה.

מה אתם כותבים בחזרה?

• לקבל את הפרס בתנאים שקבעו ההצעות. הפרס יילך לבקרל ולכם. חלקה של מארי תישאר ללא שם, ולוועדה לא תהיה סיבה לבדוק שוב.
• לכתוב שאתם מבקשים שמארי תיכלל לצדכם, כי העבודה על החומרים הרדיואקטיביים משותפת. הוועדה כנראה תצטרך לשקול מחדש. קשה לסרב למועמד שמבקש שאשתו תיכלל לצדו. ייתכן שהפרס יתחלק בין שלושה.
• לסרב לפרס עד שההצעה תתוקן. זו תהיה מחווה דרמטית. הוועדה כנראה תחפש דרך אחרת להוקיר את העבודה, ואתם תשיגו את מטרתכם במחיר הפרס עצמו.

מה קרה בפועל

לכתוב שאתם מבקשים שמארי תיכלל לצדכם, כי העבודה על החומרים הרדיואקטיביים משותפת.

בסיפור האמיתי כתבתם למיטאג־לפלר שאתם מבקשים להיחשב יחד עם מאדאם קירי. פרס נובל לפיזיקה לשנת 1903 חולק: מחצית לבקרל, ומחצית לכם ולמארי.

מכתבו של פייר הוא העדות הטובה ביותר שיש לנו על מניעיו, והוא נקרא כדרישה פשוטה להגינות: העבודה הייתה משותפת, ולכן גם השם צריך להיות. המקורות אינם מתעדים את מחשבותיו הפרטיות, ואין לייחס לו יותר ממה שכתוב במכתב.

1903–1905

לא בדצמבר, אלא ביוני

בני הזוג לא הגיעו לטקס בדצמבר 1903. מארי כתבה בספרה משנת 1923: ״בריאותנו מנעה מאיתנו להשתתף בטקס״. המקורות אינם מפרטים יותר על המחלה.

הם הגיעו לשטוקהולם ביוני 1905, כאשר פייר נשא בעצמו את הרצאת הנובל.

מקור: פייר קירי אל גוסטה מיטאג־לפלר, 1903

״אני מבקש מאוד להיחשב יחד עם מאדאם קירי״

מכתב פרטי ממועמד לחבר בוועדה שתחליט. קראנו אותו בתרגום של המכון האמריקני לפיזיקה; המקור הצרפתי לא נבדק כאן.

• מי כתב, ולמי? פייר, למיטאג־לפלר, חבר בוועדה. המכתב מגיע ישירות לאדם שמחליט, ולכן הוא חשוב.
• מה הוא מבקש? שהוא ומארי ייבחנו יחד, על עבודתם על חומרים רדיואקטיביים. הוא מבקש שיפוט משותף של העבודה, לא פרס לעצמו בלבד.
• מה חסר? נימוק לרשימה הראשונית. המכתב אינו מסביר מדוע האקדמיה השמיטה את מארי, ולכן ההיסטוריונים נאלצים לקרוא מקורות אחרים, והם אינם מסכימים ביניהם.

מיתוס

היא גילתה לבדה את הרדיום.

האמת

הרדיום הוכרז בדצמבר 1898 בהודעה של פייר קירי, מארי קירי וגוסטב בימון, שהוגשה לאקדמיה על ידי בקרל. המתכת הטהורה הוכנה ב־1910 על ידי מארי ועל ידי א׳ דביארן.

הראיות

ההודעה מ־1898 נושאת שלושה שמות. בהרצאתה ב־1911 מתארת מארי את העבודה כעבודה משותפת שלה ושל פייר. המיתוס הופך צוות לגיבור יחיד.

הכיסא של האלמנה

מארי קירי

פיזיקאית וכימאית שגילתה שני יסודות חדשים, זכתה בפרס נובל והמשיכה לעבוד אחרי מות בעלה.

• נולד: 7 בנובמבר 1867, ורשה
• נפטר: 4 ביולי 1934, סנאטוריום סנסלמוז, פאסי, הוט־סבואה, אנמיה אפלסטית, ככל הנראה קשורה לקרינה
• ניצחונות: פרס נובל לפיזיקה, 1903 (משותף); פולוניום ורדיום, הוכרזו ב־1898
• כישלונות: מושב באקדמיה הצרפתית למדעים, ינואר 1911, בהפרש של שני קולות

החלתי במחקר על הקרינה של תרכובות אורניום

19 באפריל 1906

הגשם, הרחוב והעגלה

ב־19 באפריל 1906 פייר חצה רחוב בפריז בגשם, כי דלתות המו״ל שאליו הלך היו נעולות בשביתה. עגלה רתומה לסוסים, עמוסה במדים צבאיים, דרסה אותו.

הוא היה בן 46. פייר קלרק, עוזר מעבדה בסורבון, אמר אחר כך שפייר לא נזהר מספיק ברחוב, ושהיה ״חושב על דברים אחרים״. זו האשמה, לא ראיה. היא מטילה את האחריות על המת.

מאי 1906

כסא ופנסיה

ב־13 במאי 1906, פחות מחודש אחרי מות פייר, הזמין אותה הסורבון לתפוס את מקומו. היא הפכה לפרופסורית הראשונה שנשאה תפקיד כזה שם, ולימדה פיזיקה כללית.

הממשלה הצרפתית הציעה לה קצבה ממלכתית. היא סירבה, ואמרה שהיא יכולה לפרנס את ילדיה בעצמה.

כתבה גם שלא יכלה לשכוח את מה שבעלה נהג לומר: שגם בלעדיו עליה להמשיך בעבודתה.

נובמבר 1910

המושב שאבד

בנובמבר 1910 התמודדה מארי על מושב באקדמיה הצרפתית למדעים. האקדמיה הייתה הגוף המדעי היוקרתי ביותר בצרפת, ולא הייתה בה אף חברה.

עיתונים ימניים תקפו אותה. הם פרסמו ניתוחים ״מדעיים״ של כתב ידה ושל פניה.

ב־23 בינואר 1911 בחרה האקדמיה באדוארד ברנלי. הוא ניצח בהפרש של שני קולות.

התבוסה הזאת הגיעה באותה שנה שבה פרצה הסערה.

מיתוס

הרדיום הרג אותה.

האמת

היא נפטרה ב־4 ביולי 1934 בסנטוריום בפאסי, בגיל 66, ממחלת האנמיה האפלסטית. המחלה כנראה קשורה לחשיפה ממושכת לקרינה, מהמחקר שלה ומעבודת הרנטגן במלחמה. ״כנראה״ היא המילה הכנה.

הראיות

הקשר הוא היסק מהחשיפה, לא סיבה מוכחת. מאמרים פופולריים מציגים אותו בוודאות גדולה יותר ממה שהמקורות מאפשרים.

מקור: האזהרה של פייר קירי, שהודפסה ב־1923

״אפשר לדמיין שבידי פושעים הרדיום עלול להיות מסוכן מאוד״

הדברים פותחים את הספר משנת 1923, שנכתב על ידי אלמנתו שבע־עשרה שנה אחרי מותו. האזהרה מגיעה אלינו דרך הספר שבחרה לפרסם.

• מי בחר במילים האלה, ומתי נאמרו לראשונה? פייר, בהרצאת הנובל שלו ב־1905. הספר הדפיס אותן ב־1923, ומארי בחרה לפתוח בהן. שימו לב למה.
• מה האזהרה עושה בספר משנת 1923? היא מציגה את פייר כמי שראה את הסכנה מוקדם. הקורא עלול לראות בכך הוכחה שבני הזוג הבינו את הסיכון, וזו טענה שצריך לבחון, לא עובדה שהציטוט מוכיח.
• מה חסר? מדידות. אזהרה אינה מדידה. היא מספרת מה פייר חשש ממנו, לא כמה נזק גרם הרדיום בפועל.

שערורייה, שטוקהולם והקטנות של קירי

נובמבר 1911

הסיפור בעיתון

פול לנז׳וין, פיזיקאי, עזב את ביתו ביולי 1910. העיתונות הפכה אחר כך את הקשר שלו עם מארי לסיפור המרכזי.

ב־4 בנובמבר 1911 פרסם העיתון הפריזאי ״לה ז׳ורנאל״ מכתבים ביניהם. מארי הייתה באותה עת בבריסל, בכנס מדעי.

לשון העיתון הייתה תיאטרלית. הוא דיבר על ״להבות הרדיום״ ועל משפחה בדמעות.

מקור: לה ז׳ורנאל, 4 בנובמבר 1911

״הציתו אש בלבו של אחד המדענים״

כתבה שנכתבה כדי למכור עיתונים. היא הופכת עניין פרטי לדרמה, ומציגה את משפחתו של מדען לעיני כולם.

• מי משפחתו שהעיתון מתאר כסובלת? אשתו וילדיו של המדען. הכתבה עוסקת בביתו, והיא משתמשת ברדיום כדימוי, כאילו היסוד עצמו היה גורם הצרה.
• למה כותב משתמש בדימוי של אש? כי הוא גורם לפרשה להיראות ככוח טבע. הזוהר של הרדיום היה דימוי מרשים, והעיתון השתמש בו לאפקט.
• מה חסר? דבר מפי מארי, ודבר על מדעה. הכתבה עוסקת בה, אבל לא היא ולא עבודתה מקבלות בה קול.

שטוקהולם, 1911

שקרים, ופרס שני

כמה עיתונים הלכו רחוק עוד יותר. הם כינו אותה זרה ומחריבת בתים. כמה עיתונים אנטישמיים החיו שקר ישן, שהיא יהודייה, והשתמשו בו כעלבון. המקורות רואים בטענה הזאת שקר, וחלק ממסע נגדה.

סוונטה ארניוס, יושב ראש ועדת הכימיה, ניסה לשכנע אותה להימנע מהטקס בשטוקהולם. לפי תיאור אחד, הוא טען שמעמדה המוסרי מוטל בספק.

האקדמיה שמעניקה את פרס הכימיה התגברה על ההתנגדות וייחדה לה כבוד שני.

נקודת החלטה

אתם מארי קירי, בת 44, בפריז.

פריז, אמצע נובמבר 1911

פרס נובל לכימיה הוענק לכם על פולוניום ורדיום. זהו הנובל השני שלכם. אף אחד לפניכם לא זכה בשניים.

העיתונות מכנה אתכם מחריבת בתים וזרה. מושב האקדמיה שרציתם הלך לברנלי בהפרש של שני קולות, וארניוס ביקש מכם להימנע מהטקס בשטוקהולם.

בסו מתקהל קהל ליד ביתכם, והבנות מבוהלות.

מה אתם עושים?

• לסרב לפרס בשקט, ולשלוח מכתב של צער. אתם נמנעים מהמראה הציבורי, אבל הוועדה מאבדת את ההזדמנות להוקיר את העבודה. העיתונות תקרא את השתיקה שלכם כהודאה.
• לקבל את ההזמנה לשטוקהולם ולשאת את ההרצאה. תעמדו מול המדענים שהוקירו אתכם. העיתונות תקבל את התמונות שלה, והשערורייה לא תסתיים, אבל הפרס יהיה שלכם והמדע שלכם ייידון.
• לנסוע לשטוקהולם, אבל לסרב לכל ראיון ולאירוע ציבורי מלבד ההרצאה. תשמרו על ההפרדה בין המדע לעיתונות. עיתונאים עדיין יכתבו עליכם, וסירוב לדבר עלול להיראות כתבוסה.

מה קרה בפועל

לקבל את ההזמנה לשטוקהולם ולשאת את ההרצאה.

בסיפור האמיתי השבתם שתהיו נוכחים בטקס. כתבתם גם שהפרס ניתן על גילוי הפולוניום והרדיום, ושחייכם הפרטיים אין להם שום קשר לעבודתכם המדעית. נסעתם לשטוקהולם ונשאתם את הרצאת הנובל שלכם על רדיואקטיביות.

תשובתה היא העדות הטובה ביותר. היא הפרידה בין הפרס לחייה הפרטיים, ולא נתנה לעיתונות להכריע מה שווה המדע שלה. עד כמה שנראה מן הנוסח המודפס, ההרצאה אינה מזכירה את הפרשה, והיסטוריונים קוראים את השתיקה הזאת בדרכים שונות.

אחרי הטקס

שני פרסים

מארי הייתה הראשונה שזכתה בשני פרסי נובל. רק לורייט אחד נוסף זכה בפרסים בשני תחומים: לינוס פאולינג.

אוקטובר 1914

הקטנות של קירי

ב־1914 הייתה בצרפת גרם אחד של רדיום למחקר, והוא היה במעבדה של מארי. כשפרצה המלחמה, היא לקחה אותו לבורדו ברכבת צבאית, בתוך קופסת עופרת כבדה.

אחר כך פנתה לפצועים. היא בנתה רכבי רנטגן, יחידות ניידות שיכלו להגיע לחזית. עוזרתה הראשונה בצילומי הרנטגן הייתה בתה אירן, בת 17. מארי למדה בעצמה אנטומיה ועבודת רנטגן בקורסים מזורזים, ולמדה לנהוג.

הראשון מבין עשרים הרכבים היה מוכן באוקטובר 1914. חיילים צרפתים כינו אותם הקטנות של קירי. גם מכון הרדיום הכשיר נשים להפעיל את הציוד, אבל המקורות אינם נותנים מספר.

1921–1929

מתנות ושם

ב־1921 נתן לה הנשיא וורן הרדינג גרם אחד של רדיום, בשם נשים אמריקניות. ב־1929 נתן הנשיא הרברט הובר 50,000 דולר לקניית רדיום עבור ורשה. שמה נדד רחוק מהצריף האומלל.

מה בא אחר כך

• 1891 מריה עוזבת את ורשה לפריז ולסורבון.
• 1898 מוכרזים פולוניום (ביולי) ורדיום (בדצמבר).
• 1902 הדציגרם הראשון של כלוריד רדיום טהור, מכ־טונה של שאריות.
• 1903 פרס הפיזיקה מתחלק: מחצית לבקרל, מחצית לפייר ולמארי.
• 1906 פייר נהרג ב־19 באפריל. במאי מזמין הסורבון את מארי לתפוס את מקומו.
• 1911 בינואר: היא מפסידה במושב באקדמיה בהפרש של שני קולות. בנובמבר: מסע העיתונות. בדצמבר: היא נוסעת לשטוקהולם.
• 1914 הרכב הראשון מתוך עשרים רכבי הרנטגן מוכן.
• 1934 מארי נפטרת בסנסלמוז ב־4 ביולי, בגיל 66.

למה היא הושמטה ב־1903?

האם מארי הושמטה מההצעה של 1903 בשל נוהל, או בבחירה?

• הקריאה הפרוצדורלית ההצעות הגיעו כפי שהגיעו, ותוכנית הוועדה הראשונה הלכה בעקבותיהן. לפי קריאה זו הרשימה הייתה שגויה, אבל לא עלבון. מכתבו של פייר תיקן אותה, ואיש לא נדרש לכוון להשמטה.
• הקריאה המגדרית המוצג של המכון האמריקני לפיזיקה טוען שמארי מעולם לא הוצעה באמת, ושהצעתה משנת 1902 התקבלה לשנת 1903 רק בזכות התערבות מאחורי הקלעים. לפי קריאה זו, ההשמטה מראה איך הגברים ששפטו מדע יחסו לעבודתה של אישה. מיטאג־לפלר, שכתב לפייר, מתואר כתומך בחוקרות נשים, ולכן השאלה היא אם הוועדה הקשיבה לו.

שתי הקריאות עשויות להיות נכונות בחלקן. הראיות דלות: כמה מכתבים, רשימות ההצעות ותיאורים מאוחרים. הדיונים הפרטיים של הוועדה אינם נמצאים במקורות שלנו. הביוגרפיה של פרנסואז ז׳ירו משנת 1986 היא אחד הספרים שמעלים את השאלה הזאת.

שאלה לבדיקה

כיצד חולק פרס נובל לפיזיקה לשנת 1903?

התשובה: מחצית לבקרל, מחצית לפייר ולמארי קירי. נכון. הוועדה נתנה מחצית לבקרל, והמחצית השנייה לפייר ולמארי יחד.

שאלה לבדיקה

מדוע נקרא היסוד פולוניום?

התשובה: על שם פולין, מולדתה של מארי. נכון. מארי קראה ליסוד על שם פולין, מולדתה, שחולקה אז בין שלוש מעצמות.

שאלה לבדיקה

כמה כלוריד רדיום טהור בודדו מארי ופייר ב־1902?

התשובה: עשירית גרם של כלוריד רדיום. נכון. מכ־טונה של שאריות הם השיגו דציגרם אחד, אחרי יותר משלוש שנות עבודה.

שאלה לבדיקה

איך כינו החיילים הצרפתיים את רכבי הרנטגן הניידים של מלחמת העולם הראשונה?

התשובה: הקטנות של קירי. נכון. הרכב הראשון מתוך עשרים היה מוכן באוקטובר 1914, והחיילים כינו אותם ״הקטנות של קירי״.

שאלה לבדיקה

איך נהרג פייר קירי באפריל 1906?

התשובה: נדרס בידי עגלת סוסים ברחוב. נכון. בגשם הוא חצה את הרחוב, ועגלה עמוסה במדים צבאיים דרסה אותו.

שאלה לבדיקה

מה הזמין הסורבון את מארי לתפוס במאי 1906?

התשובה: הכיסא של פייר לפיזיקה כללית. נכון. היא תפסה את מקומו כפרופסורית לפיזיקה כללית, האישה הראשונה שנשאה את התפקיד הזה.

מונחים

• רדיואקטיביות התכונה של יסודות מסוימים, כמו אורניום, פולוניום ורדיום, לפלוט קרינה מעצמם. מארי קירי טבעה את המונח.
• פיצ׳בלנד עפרה שחורה של אורניום. אחרי הוצאת האורניום נשארה שארית פעילה מאוד, ובני הזוג קירי עבדו איתה.
• פולוניום יסוד רדיואקטיבי שבני הזוג קירי הכריזו עליו ביולי 1898. הם קראו לו על שם פולין.
• רדיום יסוד רדיואקטיבי שהוכרז בדצמבר 1898. ב־1902 בודד ממנו דציגרם של כלוריד רדיום טהור.
• קרני רנטגן קרניים שגילה וילהלם רנטגן ב־1895. הן חודרות לגוף ומראות את העצמות.
• האוניברסיטה הצפה בית ספר בלתי חוקי לנשים בוורשה, שעבר ממקום למקום. השם מתורגם גם כ״האוניברסיטה המעופפת״.
• סורבון האוניברסיטה המרכזית של פריז, ברובע הלטיני. שם למדה מארי פיזיקה ומתמטיקה.
• האקדמיה למדעים האקדמיה הצרפתית למדעים בפריז, אגודה של חוקרים. חברות בה הייתה ציון של מעמד מדעי.
• אנמיה אפלסטית מחלה שבה מח העצם מפסיק לייצר מספיק תאי דם.
• הקטנות של קירי רכבי הרנטגן הניידים של מלחמת העולם הראשונה. החיילים הצרפתיים נתנו להם את השם.
• וורשה עיר בפולין, שבה נולדה מריה סקלודובסקה ולמדה בבית ספר לילה סודי.
• האימפריה הרוסית האימפריה ששלטה בוורשה. השלטונות הרוסיים הפעילו את בתי הספר והאוניברסיטה, שלא קיבלה נשים.
• השכונה הלטינית שכונה בפריז, שבה גרה מארי כסטודנטית עניה.
• ברוניסלבה אחותה הגדולה של מריה, שנקראה ברוניה. למדה רפואה בפריז, והתגוררה שם עם בעלה.
• קזימייז׳ דלוסקי בעלה של ברוניה. הזוג הקים בית בפריז.
• בית הספר העירוני בית ספר עירוני בפריז לפיזיקה ולכימיה תעשייתית. פייר קירי לימד בו, ובחצרו עמד צריף ישן.
• סנטרל כימיקלס פרודקטס חברה שחלק מהעבודה מומנה בעזרתה, ושקיבלה חלק ממלחי הרדיום.
• יואכימסטל מכרות שהיו אז באוסטריה, והם נמצאים היום בצ׳כיה. מהם הגיע הפיצ׳בלנד.
• רכב רנטגן רכב נייד שבנתה מארי קירי במלחמה, עם מכשירי רנטגן להגעה לחזית.
• בורדו עיר בדרום מערב צרפת, שאליה לקחה מארי את הרדיום ברכבת צבאית כשפרצה המלחמה.
• פאסי מקום בפריז, שבו היה הסנטוריום שבו מתה מארי קירי.
• שטוקהולם בירת שוודיה, שבה מתקיימים טקסי פרסי נובל.
• סוונטה ארניוס כימאי שוודי, יושב ראש ועדת הכימיה של פרס נובל. ניסה לשכנע את מארי להימנע מהטקס.
• גוסטה מיטאג־לפלר מתמטיקאי שוודי שישב בוועדת נובל. כתב לפייר על הפרס.
• אנרי בקרל פיזיקאי צרפתי שמצא שמלחי אורניום פולטים קרינה. מארי ופייר בנו על הגילוי שלו.
• וילהלם רנטגן פיזיקאי גרמני שהודיע על קרני הרנטגן. הקרניים חדרו לגוף וחשפו את העצמות.
• אדוארד ברנלי צרפתי שנבחר לאקדמיה למדעים במקום מארי, בהפרש של שני קולות.
• פול לנז׳וין פיזיקאי צרפתי, שהקשר שלו עם מארי הפך לסיפור גדול בעיתונות.
• לה ז׳ורנאל עיתון פריזאי שפרסם ב־1911 מכתבים בין מארי לפול לנז׳וין, בלשון תיאטרלית.
• לינוס פאולינג זוכה נובל שקיבל פרסים בשני תחומים שונים, כמו מארי קירי.
• וורן הרדינג נשיא ארצות הברית, שנתן למארי גרם רדיום ב־1921, בשם נשים אמריקניות.
• הרברט הובר נשיא ארצות הברית, שתרם 50,000 דולר ב־1929 לקניית רדיום עבור ורשה.
• אירן בתה של מארי קירי. בגיל 17 הייתה עוזרתה הראשונה בצילומי הרנטגן במלחמה.
• אורניום יסוד כימי רדיואקטיבי. הפיצ׳בלנד היה פעיל יותר מהאורניום שבתוכו.

מקורות

• Marie Curie, Pierre Curie, trans. Charlotte and Vernon Kellogg (New York: Macmillan, 1923). Public domain in the United States.
• Marie Curie, Nobel lecture, 1911 (English text as printed on nobelprize.org).
• Pierre Curie to Gösta Mittag-Leffler, 1903; and Le Journal (Paris), 4 November 1911. Both in English translation in the American Institute of Physics exhibit.
• Nobel Prize, biographies of Marie Curie for the 1903 and 1911 prizes.
• Eve Curie, Madame Curie, trans. Vincent Sheean (1937). A family biography written by the daughter; read it critically.
• Françoise Giroud, Marie Curie: A Life, trans. Lydia Davis (New York: Holmes & Meier, 1986).
• Wikipedia, “Marie Curie” (English), used as a map to further sources.

קרדיט תמונות

• צלם לא ידוע, בערך 1900. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• צלם לא ידוע, מריה סקלודובסקה וברוניסלבה, בערך 1886. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• צלם לא ידוע, פייר ומארי קירי, בערך 1895. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• תעודת נובל, 1903. סריקה של סופיה גיסברג, בעיבוד ג׳בולון. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• אלברט ק׳ ג׳ונסון, תצלום קבוצתי מוועידת סולווי הראשונה, 1911. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור