מרקו פולו: האם הוא באמת היה בסין?

שני אחים ומכתב מהאפיפיור

תא בכלא בג׳נובה, 1298

ג׳נובה, שנת 1298. בתא כלא יושב אסיר מוונציה, בן ארבעים וארבע בערך. הוא מספר לאסיר נוסף מפיזה, על חצר הקאן הגדול בסין, על מדבריות ועל ערים גדולות שאף אחד מהשומעים לא ראה.

לפי חשבונו הוא בילה בארצות המזרח כעשרים ושש שנים. איך מבדילים בין מה שאדם ראה לבין מה שסיפרו לו?

האם הוא באמת הגיע לסין? היסטוריונים מתווכחים על כך עד היום. בואו נתחיל במקום שבו הוא מתחיל: בקונסטנטינופול, בשנת 1260.

רקע

שני אחים בקונסטנטינופול

בשנת 1260 שהו בקונסטנטינופול שני אחים סוחרים מוונציה: ניקולו פולו ואחיו מאפאו. הם היו בעיר לשם מסחר, ונשאו עמם סחורה ותכשיטים.

הם החליטו לנסוע הרבה יותר מזרחה, אל ארצות שבשלטון המונגולים. הם חצו את הים השחור לסולדאיה, היום סודאק שבחצי האי קרים, והמשיכו הלאה.

הקאן הגדול

בקשה מקובלאי חאן

השניים הגיעו לחצרו של קובלאי חאן, שליט האימפריה המונגולית, שסין הייתה חלק ממנה. פולו קורא לו הקאן הגדול.

הוא ביקש מהאפיפיור עד מאה אנשים משכילים, בקיאים בשבע החכמות, שיוכלו להוכיח לבני דתות אחרות שדת המשיח טובה משאר הדתות. אם יוכיחו זאת, אמר, הוא וכל נתיניו יהפכו לנוצרים. הוא ביקש גם שמן מן המנורה שדולקת על הקבר הקדוש בירושלים.

הדרך חזרה

עכו, 1269

לקח להם שנים לחזור. בשנת 1269 הגיעו לעכו, נמל על חוף ארץ ישראל, שבו החזיקו השליטים הנוצרים עוד עיר גדולה. שם פגשו את ידידם טדאלדו ויסקונטי, ארכידיאקון שהספר מציג כלגאט של האפיפיור בסוריה.

אחר כך חזרו לוונציה. ניקולו מצא בבית את בנו מרקו, נער בן חמש־עשרה. בשנת 1271 יצאו שלושת הפולוס שוב לדרך מוונציה, ומרקו בא עמם, בן שבע־עשרה בערך.

נקודת החלטה

אתם מרקו פולו, בן שבע־עשרה בערך, בעכו, עם אביכם ניקולו ודודכם מאפאו.

עכו, 1271

הקאן ביקש מאה אנשי מדע ודת. ידידכם טדאלדו ויסקונטי נבחר לאפיפיור, לקח את השם גרגוריוס העשירי, והוא שלח תשובה. אבל במקום מאה חכמים הוא יכול לשלוח רק שני נזירים דומיניקנים.

הנזירים מוכנים לצאת לדרך איתכם. הדרך מזרחה ארוכה ומסוכנת, ואיש לא הבטיח שהם יעמדו בה. עברו שנים מאז שיצאתם מביתכם. אפשר לחזור לוונציה עם התשובה, לצאת מזרחה עם הנזירים, או לצאת לבד.

מה אתם עושים?

• לחזור לוונציה עם התשובה ולוותר על המסע. כנראה תחזרו הביתה בשלום. אין דרך לחצר הקאן, אין שנים בשירותו, ואין ספר. הסחר ממשיך כרגיל.
• לצאת מזרחה עם שני הנזירים הדומיניקנים, כפי שהאפיפיור התכוון. כנראה התחלה איטית ומייגעת, עם שני נזירים שאולי אינם מוכנים לדרך. אם יסוגו, תצטרכו להחליט מחדש, לבד.
• לצאת מזרחה עם התשובה, גם אם הנזירים לא ירצו לבוא. כנראה הקאן יקבל את תשובת האפיפיור, אבל בלי החכמים שביקש. כבר נסעתם מזרחה פעם אחת, והוא מכיר את משפחתכם.

מה קרה בפועל

לצאת מזרחה עם שני הנזירים הדומיניקנים, כפי שהאפיפיור התכוון.

שלושת הוונציאנים יצאו שוב מעכו, בסביבות נובמבר 1271, יחד עם שני הנזירים. הנזירים איבדו את הלב ונסוגו אחרי שרק התחילו את הדרך. שלושת הוונציאנים המשיכו לבד. יול משחזר את דרכם דרך פרס, מעל רמות הפמיר ואחר כך דרך מדבר גובי.

הספר אינו אומר מה הרגישו הנזירים, ומדוע נסוגו. מה שברור: האפיפיור שלח הרבה פחות חכמים משביקש הקאן, והפולוס, שכבר נסעו מזרחה פעם אחת, בחרו להמשיך.

שלוש שנים וחצי בדרך

הדרך

דרך פרס והפמיר

לפי הספר, שלושת הוונציאנים נסעו שלוש שנים וחצי. יול, שערך את הטקסט, שחזר את הדרך בערך כך: צפונה מסוריה ודרך עיראק, עד למפרץ הפרסי. שם ניסו להמשיך בים מהורמוז, אבל מכשול מנע זאת, והם פנו צפונה.

משם עברו דרך פרס ואזורים שהם היום באפגניסטן, עד לרמות הפמיר, הרמה הגבוהה של מרכז אסיה. אחר כך ירדו לכשגר, עברו דרך יארקנד וחוטן, חצו את מדבר גובי, והלכו לאורך הגבול הצפוני של סין, עד שהגיעו לחצר הקאן.

1275

קאי־פינג־פו, בית הקיץ של הקאן

הם הגיעו לקובלאי בבית הקיץ שלו, קאי־פינג־פו, מצפון לחומה הגדולה, ליד רכס החינגאן. לפי הספר זה קרה בסביבות מאי 1275. הערה 15 של יול נותנת תאריך אחר, חצי שנה מוקדם יותר, אם סופרים את שלוש השנים וחצי מוונציה ולא מעכו.

קובלאי, שליט שושלת יואן בסין, קיבל אותם בחום, והתחבב במיוחד על מרקו הצעיר, שהיה אז בן עשרים ואחת בערך.

התוצאה

תשובה במקום חכמים

הפולוס לא יכלו להביא לקאן את החכמים שביקש. הם הביאו תשובה מהאפיפיור, ואת שנות המסע שלהם, ומקום חדש בחצרו. אחרי זמן מה, קובלאי התחיל להפקיד בידי מרקו תפקידים ציבוריים.

מרקו, איש הקאן

שירות

שפות ושליחויות

מרקו למד מהר. לפי הספר הוא למד כמה משפות האימפריה המונגולית.

קובלאי החל לשלוח אותו כשליח: שנה בקאנצ׳ואו שבטנגוט, עם דודו מאפאו; מסע לצ׳אמפה, בדרום מזרח אסיה; ומשימה בים ההודי. הספר נותן מעט פרטים על רובן.

טעמו של הקאן

מה הקאן אהב לשמוע

מרקו שם לב לדבר אחד. הקאן אהב לשמוע על ארצות זרות, על פלאים ועל מנהגים מוזרים.

מרקו שמר בזיכרונו ובהערותיו כל עובדה סקרנית שפגש, וסיפר אותן בחיות כשחזר לחצר.

נקודת החלטה

אתם מרקו פולו, בן עשרים ושלוש בערך, בשירות הקאן.

חצר הקאן, בסביבות 1277

לקובלאי יש משימה חדשה עבורכם. הדרך לוצ׳אן, על גבול בורמה, מובילה דרומה־מערבה, לחבל יונאן, שכוחות המונגולים כבשו בחלקו שנים קודם לכן. הדרך ארוכה, רובה הרים וארצות שבטיות, ומדובר בכחצי שנה, עם עצירות.

אתם מוכרים לקאן, והוא סומך עליכם. אף אחד לא אמר לכם כמה זמן תהיו בחוץ. לקבל את השליחות פירושו להיעדר מהחצר זמן רב. לדחות אותה פירושו לאכזב את הקאן.

מה אתם עושים?

• לקבל את השליחות ולצאת דרומה־מערבה. כנראה מסע ארוך ומסוכן בהרים ובארצות שבטיות, חודשים רבים רחוק מהחצר. אם יצליח, הקאן יסמוך עליכם יותר, ומעמד המשפחה יעלה.
• לבקש רשות לחזור לוונציה במקום זאת. קובלאי מעריך את שירותם של הפולוס, ולכן כנראה הבקשה תידחה. ייתכן שהיא גם תעלה לכם בחסדו.
• לבקש שאביכם או דודכם ילכו במקומכם. הקאן עשוי להסכים, אבל הוא עלול לראות בבקשה חוסר מסירות. כנראה השליחות תעבור לאחד מהם, ושמכם יסבול בחצר.

מה קרה בפועל

לקבל את השליחות ולצאת דרומה־מערבה.

הספר אומר שמרקו יצא לשליחות. לפי יול, המסע נערך בין 1277 ל־1280. הגבול המוקדם נקבע לפי תיאור הספר של קרב עם הבורמנים סמוך לוצ׳אן, שהכרוניקות הסיניות מתארכות ל־1277. הגבול המאוחר נקבע לפי נסיך בשם מנגלאי, שנאמר שמושל בקנג׳נפו ומת ב־1280.

לפי מסלול הספר, הדרך לוצ׳אן היא כ־147 ימי נסיעה, שעם העצירות יכולים להיות כחצי שנה.

הספר אינו אומר מדוע מרקו קיבל את השליחות. אפשר לשער שהוא למד כמה הקאן נהנה מסיפורים על ארצות רחוקות, ושמסע ארוך בפלכים לא מוכרים נתן לו עוד מה לספר. זו השערה בלבד, ואין מסמך שאומר זאת.

מקור: רשומה סינית שעשויה להזכיר את ״פולו״, 1277

לפי הרשומה, ״פולו מסוים מונה לנציב או לסוכן מדרגה שנייה, מצורף למועצה הפרטית״.

אנחנו מכירים את הרשומה רק דרך קריאתו של פוטייה, במאה ה־19, כפי שיול מביא אותה. היא מזכירה רק את השם ״פולו״. יול היה מוכן להאמין שהוא מתייחס למרקו. חוקרים אחרים חולקים על כך, והמקור הסיני אינו מודפס במקורות שבהם השתמש שיעור זה.

• מי קרא את הרשומה הסינית, ואיך היא הגיעה אלינו? פוטייה, חוקר צרפתי, קרא את הרשומות וכתב עליהן בצרפתית. אחר כך יול צטט אותו באנגלית. הרשומה עברה דרך שתי שפות לפני שהגיעה לשיעור הזה.
• מה הרשומה אומרת על מרקו, ומה היא לא אומרת? היא מזכירה אדם בשם ״פולו״ בלבד, שמילא תפקיד מדרגה שנייה ב־1277. היא לא אומרת שהוא היה מוונציה, או שהוא היה מרקו. השם הוא הקשר היחיד.
• למה חוקר עשוי לרצות שהרשומה תתייחס למרקו? כי זה יתמוך בספר במקום שבו הראיות דלות. קורא זהיר שואל עד כמה הרצון למצוא את המטייל משפיע על הקריאה של רשומה קצרה וברורה פחות.

טענה של הספר

שלוש שנים ביאנג׳ואו

הספר מוסיף טענה נוספת: מרקו שלט שלוש שנים שלמות בעיר הגדולה יאנג׳ואו, בפקודת הקאן הגדול. קורדייה, עורך המהדורה של 1903, מצטט את המשפט בהערה: ״מרקו פולו בעצמו, שעליו מדבר ספר זה, שלט בעיר הזאת (יאנג׳ו) שלוש שנים שלמות, בפקודת הקאן הגדול.״

קורדייה חושב שהטענה כמעט בלתי אפשרית, וגם יול מטיל בה ספק. במקורות שבהם משתמש השיעור לא מופיעה רשומה עצמאית על התפקיד.

הנסיכה והמסע

הכלה

כלה לשליט פרס

ארגון חאן, שליט מונגולי בפרס ונכדו של אחיו של קובלאי, היה צריך כלה. שליחים יצאו לחצר הקאן, בחנבאליק (בייג׳ינג של ימינו), לחפש אחת.

הבחירה נפלה על הגברת קוקצ׳ין, ״נערה בת שבע־עשרה״. בצרפתית של המקור נאמר עליה שהיא ״יפה ומקסימה מאוד״.

הדרך

בקשת שליחי הכלה

הפולוס רצו לחזור הביתה כבר שנים, אבל הקאן הזקן דחה כל רמז לכך. אחר כך הגיעה בקשת השליחים. הדרך היבשתית מבייג׳ינג לתבריז הייתה ארוכה מאוד לכלה כזו, ועברה בארצות שבהן נלחמו. השליחים רצו לחזור בים. המונגולים לא הכירו שייט כלל, והשליחים, שהתרשמו מהוונציאנים ורצו לנצל את ניסיונם, ביקשו מהקאן לשלוח גם את שלושתם.

הקאן הסכים, בחוסר רצון. הוא צייד את המשלחת בנדיבות ושלח מסרים ידידותיים לשליטי אירופה, ביניהם מלך אנגליה.

נקודת החלטה

אתם מרקו פולו, בשנות השלושים המאוחרות לחייכם, בנמל זאיטון (צ׳ואנג׳ואו) שעל חוף סין, עם אביכם ודודכם.

זאיטון, ינואר 1292

השליחים מוכנים להפליג עם הנסיכה, שהיא בת שבע־עשרה. לפניכם שלוש אפשרויות.

הדרך היבשתית ארוכה ועוברת בשטחי מלחמה. הדרך בים חדשה למונגולים, ורובם אינם מלחים. השליחים ביקשו מכם להצטרף, והקאן הסכים, אף שלא היה מרוצה. אם תישארו בחצר, השליחים יפליגו בלעדיכם.

מה אתם עושים?

• לצאת בדרך היבשתית עם השליחים. כנראה מסע ארוך מאוד, חודשים של נסיעה בארצות שבהן צבאות נלחמים. הסכנה נובעת מהמלחמה, לא מהים.
• לצאת בים עם השליחים והנסיכה. כנראה מהיר יותר על הנייר, אבל הפלגה ארוכה במים לא מוכרים, עם קבוצה שרובם אינם מלחים. מחלות, סערות והמתנות ארוכות בנמלים סבירות מאוד. אם תגיעו, זה תלוי ברוח.
• לסרב ולהישאר בחצר הקאן. כנראה אכזבה לקאן, שכבר הסכים בחוסר רצון. השליחים יפליגו בלעדיכם, והמשפחה תאבד את הסיכוי לחזור הביתה בברכת הקאן.

מה קרה בפועל

לצאת בים עם השליחים והנסיכה.

הם הפליגו מזאיטון בינואר 1292. השליחים שהו זמן רב בסומטרה, וחיכו שם למונסון, ואחר כך נמשכו עיכובים ארוכים על חופי הודו הדרומית. רוב המשלחת מתה בדרך.

הטקסט הצרפתי שיול תרגם אומר שהיו 600 איש, ומתוכם שרדו שמונה בלבד. כתב יד ישן יותר נותן שמונה־עשר, שכנראה גם הם ניצולים. שני כתבי היד חלוקים, ולכן המספרים אינם ודאים. הנסיכה והוונציאנים השלושה הגיעו בשלום, ועברו כשנתיים עד שהגיעו לפרס.

השליחים רצו מלחים וניסיון, והוונציאנים ידעו כיצד מתנהגים בים. הפולוס רצו לחזור הביתה כבר שנים, והשליחות נתנה להם דרך לחזור בברכת הקאן. הספר אינו אומר כיצד שקלו את סכנת הים. אפשר לשער שהרצון הישן לחזור הביתה היה המשיכה החזקה ביותר, אבל הספר אינו אומר זאת.

פרס

הנסיכה מגיעה

ארגון חאן כבר מת לפני שהמשלחת יצאה מסין, והנסיכה נישאה לבנו, גאזאן.

הדרך הביתה

חזרה לוונציה

הוונציאנים הגיעו לתבריז, והמשיכו דרך טרבזון ודרך הבוספורוס. הטקסט נותן את 1295 כשנת ההגעה לוונציה. יול (הערה 22) מעדיף 1296, כי אז ההיעדרות קרובה יותר לעשרים ושש השנים שהפרולוג מזכיר.

מקור: הערה של יול על התאריכים

כל התאריכים נמצאו כל כך משובשים, עד שאפילו בזה איני חש ביטחון מוחלט.

הערה של עורך מהמאה ה־19 על התאריכים שהוא מדפיס. הספר מתארך את עלייתו של גאזאן לשלטון ל־1294, אבל זה קרה באוקטובר 1295. יול מציין גם שחזרה ב־1296 הייתה מתאימה יותר לעשרים ושש שנות ההיעדרות.

• מי מפקפק כאן בתאריכים, ומדוע זה חשוב שהוא מדפיס אותם בכל זאת? יול, העורך, מדפיס את תאריכי הספר ואחר כך שואל עליהם. קורא מודרני יכול להשתמש במילים של הספר ועדיין לא לסמוך על הכרונולוגיה שלו.
• מה עוד יכול להסביר תאריך שגוי? טעות של מעתיק, או זיכרון של שנים רחוקות, בלי לוח שנה. יול לא אומר איזו מהאפשרויות נכונה, והשיעור גם לא.
• האם תאריך שגוי הופך את כל הספר לשגוי? לא. תאריך יכול להיות שגוי והמקומות, הדרכים והמנהגים נכונים. בודקים כל טענה לעצמה.

האסיר בג׳נובה

מלחמה בים

קרב קורצולה

ונציה וג׳נובה היו יריבות על הים. ב־1298 נפגשו צי ונציאני וצי ג׳נובזי ליד האי קורצולה, בים האדריאטי, על חוף דלמטיה, שהוא היום בקרואטיה. שני הצדדים הורכבו מגלרות, ספינות הקרב המרכזיות של אותה תקופה.

לפי הספר, מרקו פולו נלקח בשבי בקרב הזה, ונכלא אחר כך בג׳נובה. איך אנחנו יודעים זאת? השאלות הבאות עוסקות בכך.

התאריך

7 בספטמבר 1298

הכתובת על כנסיית סן מתאו בג׳נובה, וכן משורר ג׳נובזי שכתב על הקרב, נותנים את התאריך 7 בספטמבר. לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג אז, זה היה יום ראשון, וזה 14 בספטמבר בלוח שלנו.

השבי

האם נלקח בקרב?

הספר אומר שמרקו נלקח בשבי בקורצולה. אין מסמך מאותה תקופה שמאשר זאת, אבל יול רואה בשבי עובדה כמעט ודאית.

טקסט מתחרה טוען שהשבי היה בקרב איאס, במאי 1294. יול דוחה זאת, כי פולו לא הגיע לוונציה עד 1295.

הכלא

תא עם רוסטיצ׳לו

גם רוסטיצ׳לו דה פיזה היה באותו כלא בג׳נובה, כפי שאומר הפרולוג של הספר. יול משער שרוסטיצ׳לו היה אולי אסיר ממלוריה, שבה ניצחה ג׳נובה את פיזה. זו רק השערה. על רוסטיצ׳לו כמעט שאין ידיעות מלבד מה שכתוב בספר.

נקודת החלטה

אתם מרקו פולו, אסיר בג׳נובה, ועל הספסל שלידכם יושב רוסטיצ׳לו דה פיזה, גם הוא אסיר.

ג׳נובה, 1298

לפי חשבונכם, ביליתם בארצות המזרח כעשרים ושש שנים: בסין של הקאן, בפרס, בים ובהודו. השומעים שלכם יהיו סוחרים ואצילים, ורבים מהם מעולם לא נסעו רחוק יותר מהעיירה הסמוכה.

רוסטיצ׳לו מציע לכתוב הכול. אבל אתם יודעים שחלק ממה שיש לכם לספר ראיתם בעצמכם, וחלק נמסר לכם על ידי אחרים, בחצרות, בשווקים ובספינות. כל מה שתאמרו יועתק שוב ושוב, בידי אנשים שלעולם לא תראו.

מה אתם אומרים לו לכתוב?

• רק מה שראיתם בעיניכם. ספר קצר וזהיר. הקוראים יסמכו עליו, אבל ידעו פחות: הערים והשליטים ששמעתם עליהם, בלי שראיתם אותם, יאבדו.
• מה שראיתם, ומה שאמרו לכם אנשים שסמכתם עליהם, תוך סימון ההבדל. ספר מלא יותר, וכנה יותר לגבי הפערים שלו. הסיכון הוא שהסימונים יאבדו בהעתקות, והקוראים יקבלו כל שורה כעדות של עד ראייה.
• הכול, כולל הסיפורים המופלאים ביותר, כי פלאים מוכרים. כנראה ספר פופולרי, והקטעים המסנוורים ביותר יועתקו הכי הרבה. אבל אף קורא לא יוכל להבחין בין האמיתי למומצא, ומילתכם תשקל פחות.

מה קרה בפועל

מה שראיתם, ומה שאמרו לכם אנשים שסמכתם עליהם, תוך סימון ההבדל.

הוא בחר בדרך האמצעית. הפרולוג של הספר אומר שיש בו דברים שהוא ראה בעיניו, ודברים שהוא שמע מאנשים ראויים לאמון, והוא מבחין ביניהם. רוסטיצ׳לו כתב הכול בשנת 1298, בכלא בג׳נובה.

הפרולוג רוצה שקוראיו ייתנו אמון בספר. הזכרת אנשים ראויים לאמון היא דרך אחת לזכות באמון, והפרדה בין ראייה לשמיעה היא דרך נוספת.

מקור: הפרולוג, 1298

יש בו דברים שלא ראה בעיניו, אבל את אלה שמע מאנשים ראויים לאמון ולהאמנה.

…הוא הורה לרוסטיצ׳לו מפיזה, שהיה גם הוא באותו כלא, לכתוב את הכול. וזה קרה בשנת 1298 לאחר הולדת ישו.

הקדמה, לא מכתב של עד ראייה. היא קובעת את מטרת הספר ואת שיטתו, ונכתבה על ידי האנשים שהכינו אותו, באותו כלא. הבטחותיה הן טענות שהקורא צריך לבחון.

• מי מדבר בהקדמה הזאת, ומי נקוב כמי שכתב? ההקדמה מדברת על מרקו בגוף שלישי. היא מזכירה את רוסטיצ׳לו כמי שכתב את התיאור. הקול הוא של מי שהכין את הספר, ולא של עד בודד ששמו מופיע בו.
• מה ההקדמה מבטיחה, ואיך היא מנסה לזכות באמון? היא מבטיחה להפריד בין מה שנראה למה שנשמע, ומדגישה את ״אנשים ראויים לאמון״ שסיפרו לו את השאר. הזכרת עדים מהימנים היא דרך לזכות באמון.
• מה עוד חסר כאן? ההקדמה אינה מזכירה את העדים בשמם, וגם אינה אומרת איזה קטע בא מאיזה מקור. הבטחה להפריד בין ראייה לשמיעה אינה זהה להפרדה בפועל. הקורא צריך לבחון את תוכן הספר בעצמו.

השחרור

שלום ב־1299

ב־25 במאי 1299 נחתם שלום בין ונציה לג׳נובה. הדוג׳ה של ונציה אישר אותו ב־1 ביולי. לפי יול, פולו חזר לביתו בוונציה עד סוף אוגוסט 1299, וכך הסתיים מאסרו.

איל מיליונה

העתקים

ספר שהועתק פעמים רבות

הספר הועתק ביד, בצרפתית, באיטלקית ובלטינית, וכל עותק השתנה מעט. יול תרגם מטקסט צרפתי. אחת הגרסאות המרכזיות המוקדמות היא לטינית, של פרנצ׳סקו פיפינו, שלפי יול היה בן זמנו של פולו. במאה ה־16 פרסם הוונציאני ראמוזיו גרסה משלו.

1311

סוחר, לא רק נוסע

ב־1311 תבע פולו בבית המשפט לתביעות בוונציה את הסוכן שלו, על ליטרה וחצי של מוסק שמסר לו.

לפי יול (סעיף 46), פולו נראה כאן גם כסוחר, לא רק כנוסע.

קולומבוס

הערות בשוליים בסביליה

גם כריסטופר קולומבוס קרא את פולו. עותק מודפס של הטקסט הלטיני של פיפינו, עם הערות שוליים של האדמירל, שמור בספרייה הקולומבינה בסביליה, לפי קורדייה.

לפי הערות העורכים במהדורת 1903, קולומבוס ידע על פולו בעיקר ממקור שני, ממכתבים של מדען פלורנטיני. ״לא מצאתי שהוא מזכיר את פולו בשמו״, כתוב באחת ההערות.

הכינוי

איל מיליונה

הכינוי ״איל מיליונה״, כלומר ״המיליון״, נדבק לפולו, לביתו ולספרו. בג׳נובה, בפאלאצו טורסי, בית העירייה, יש פסיפס משנת 1867 שמציג את פולו עם ספר שעל גבו הכותרת הזאת. הפסיפס הוא דמיון של אמן, כי עברו יותר מחמש מאות שנה ממותו.

מה פירוש הכינוי? את התשובה, כמו בכל שאלה כזאת בהיסטוריה, צריך לבחון.

מיתוס

הכינוי ״איל מיליונה״ בא מהעושר: המשפחה חזרה הביתה עם מיליון.

האמת

זה הסבר אחד, ולא הוכח. ג׳אקופו ד׳אקווי הסביר זאת כבר בעושר המשפחה, ואחריו חזרו על כך כותבים מאוחרים כמו סנסובינו וברברו. פונטאני הציע שהשם מתייחס לסיפורים הרבים שבספר. מקור השם לא הוכרע.

הראיות

הכינוי מתועד, ויול מקבל את קיומו (סעיף 44).

מקור: סיפור קא׳ מיליון, 1566

המשפחה זכתה בין ההמון לשם ״קא׳ מיליון״, מפני שהשמועה אמרה שיש להם תכשיטים בשווי מיליון דוקאטים.

ברברו כתב יותר מ־240 שנה אחרי מותו של פולו. הוא מספר סיפור משפחתי שנמסר בעל־פה, המסביר את שם הארמון. זה סיפור עממי: מעיל ישן עם תכשיטים תפורים בו, קבצן, ואיש שמסובב גלגל על גשר ריאלטו כדי שהמעיל יחזור. זו אינה ראיה למקור הכינוי.

• מי כתב את זה, ומתי? כמה זמן אחרי מותו של פולו? מרקו ברברו, ונציאני שכתב ב־1566, יותר מ־240 שנה אחרי מותו של פולו ב־1324.
• מה הסיפור מוסיף לכינוי, ומה הוא לא מוכיח? הוא מוסיף ארמון ואגדה על תכשיטים במעיל. זה סיפור עממי שמסביר שם של בניין, ולא את מקור הכינוי: אין כאן שום תיעוד מאותה תקופה.
• למה משפחה שמתעדת את עברה תעדיף סיפור על תכשיטים? משפחות אוהבות לספר על עברן. סיפור שמעשיר את האבות ומציג אותם כחכמים מסביר למה הוא נשמר, גם אם לא קרה.

הצוואה

השנים האחרונות

ב־1324 היה פולו חולה, והוא שלח לנוטריון שיכין את צוואתו. הצוואה מתוארכת לפי הלוח הוונציאני ל־1323, שהוא ינואר 1324 בלוח שלנו. יול מתארך אותה ל־9 בינואר 1324.

איננו יודעים מתי בדיוק מת.

מה קרה, ומתי

• 1260 ניקולו ומאפאו פולו בקונסטנטינופול, והמסע מזרחה מתחיל.
• 1271 שלושת הפולוס יוצאים שוב, והנזירים נסוגים בצעד הראשון.
• 1275 בערך במאי: הגעה לקובלאי בקאי־פינג־פו, אם שלוש השנים וחצי נכונות.
• 1292 ינואר 1292: יציאה מזאיטון עם הנסיכה. מתוך 600 איש, שורדים שמונה בלבד, לפי הטקסט הצרפתי.
• 1295 חזרה לוונציה: הטקסט אומר 1295, אבל יול מעדיף 1296.
• 1298 7 בספטמבר: קרב קורצולה. מרקו נלקח בשבי, לפי הספר, ונכלא בג׳נובה. שם הוכתב הספר.
• 1299 25 במאי: שלום בין ונציה לג׳נובה. בסוף אוגוסט פולו בביתו, לפי יול.
• 1311 1311: משפט בוונציה על מוסק שנמסר לסוכן.
• 1324 בינואר 1324 עורך פולו צוואה מול נוטריון. הוא נפטר באותה שנה.

האם הוא הגיע לסין?

השתיקות

מה הספר לא מזכיר

יול מצביע על מה שהספר לא מזכיר. על החומה הגדולה הוא כותב: ״החומה הגדולה אינה מוזכרת לעולם, אף שהראינו סיבה להאמין שהייתה בדעתו כשנכתב קטע אחד בספרו.״ ועל התה: ״השימוש בתה, אף שעבר באזורי התה של פוג׳יאן, אינו מוזכר לעולם.״

גם קשירת כפות הרגליים של הנשים אינה אצל פולו. יול מציין שהנזיר אודוריקו מזכיר זאת. החומה שמבקרים רואים היום היא בעיקר עבודת שושלת מינג, והיא נבנתה הרבה אחרי זמנו של פולו.

האם הוא הגיע לסין?

האם מרקו פולו הגיע לסין, או שכתב על מה ששמע?

• פרנסס ווד (1995): כנראה לא ווד, חוקרת של סין, טוענת שפולו כנראה לא הגיע לסין בכלל, ואולי לא עבר מעבר לים השחור או לפרס. הטיעון שלה נשען על שתיקות: אין חומה גדולה, אין תה, אין קשירת רגליים, אין כתב סיני, ואין רשומה סינית ברורה שמזכירה אותו. היא מפקפקת ברשומה מ־1277.
• סטיבן ג׳י. האו (2006): כן, הוא הגיע הספר של האו נקרא ״הסין של מרקו פולו״. הוא טוען שדיוק הפרטים של פולו מראה שהיה שם, ושלשתיקות יש תשובות.
• הנס אולריך פוגל (2012/13): כן, ומטבע הנייר תומך בכך פוגל, סינולוג מטיבינגן, כתב ספר שכותרתו ״מרקו פולו היה בסין״, עם תת־הכותרת ״ראיות חדשות ממטבע, ממלח ומהכנסות״. הוא טוען שתיאורו של פולו על שטרות הכסף, המלח וההכנסות תואם את הרשומות הסיניות.

איזו ראיה הייתה מכריעה? רשומה סינית ברורה שמזכירה את מרקו בתפקיד מוגדר? עד פרסי או איטלקי? או שמא השאלה גדולה מכדי שמסמך אחד יכריע אותה? קבעו מה ייחשב כהוכחה, ואז בדקו את שני הצדדים לפי הקריטריון הזה.

מיתוס

מרקו פולו הביא את הפסטה מסין לאיטליה.

האמת

כנראה שקר. פסטה נעשתה ונאכלה סביב הים התיכון לפני זמנו של פולו. כמה היסטוריונים של האוכל מצביעים על הגיאוגרף הערבי אל־אידריסי, שכתב ב־1154 בחצרו של המלך הנורמני רוז׳ר השני בסיציליה, ומתאר איטריות מיובשות בשם איטרייה, שנעשו בסיציליה ויוצאו. זה כמאה שנה לפני שנולד פולו.

הראיות

לפי מאמר משנת 2019 ב״Lapham’s Quarterly״ מאת דייגו זנקני, הגרסה המפורסמת כנראה הומצאה על ידי Macaroni National Manufacturers Association בסוף שנות ה־20, והמאמר דוחה אותה כשקר. גם אם פולו אכל אטריות בסין, זה לא מוכיח שהביא פסטה לאיטליה.

שאלה לבדיקה

באיזו שנה היו האחים פולו בקונסטנטינופול, כשהמסע הראשון שלהם החל?

התשובה: 1260. נכון. הפרק הראשון של הספר מציב את שני האחים בקונסטנטינופול ב־1260, כשהמסע הראשון שלהם החל.

שאלה לבדיקה

איזה אפיפיור ענה לבקשת קובלאי בשני נזירים דומיניקנים בלבד?

התשובה: גרגוריוס העשירי. נכון. ידידם טדאלדו ויסקונטי נבחר לאפיפיור ולקח את השם גרגוריוס העשירי.

שאלה לבדיקה

מה ביקש קובלאי שהשליחים יביאו מירושלים?

התשובה: שמן מהמנורה על הקבר הקדוש. נכון. הספר מספר שקובלאי ביקש שמן מהמנורה הדולקת על הקבר הקדוש בירושלים.

שאלה לבדיקה

בן כמה הייתה קוקצ׳ין, הנסיכה, כשנבחרה לכלה של ארגון?

התשובה: שבע־עשרה. נכון. יול מתרגם את הצרפתית כ״נערה בת 17״.

שאלה לבדיקה

באיזו שנה מתארך הפרולוג את הכתיבה בכלא בג׳נובה?

התשובה: 1298. נכון. הפרולוג אומר שהכתיבה התרחשה בשנת 1298.

שאלה לבדיקה

האם פולו מזכיר תה בספרו?

התשובה: לא, לעולם לא מוזכר. נכון. יול מציין שהתה לא מוזכר לעולם, למרות שפולו עבר באזורי התה של פוג׳יאן.

מונחים

• הקאן הגדול התואר שפולו נותן לקובלאי חאן, שליט האימפריה המונגולית, שכללה גם את סין.
• שושלת יואן השושלת שקובלאי חאן ייסד בסין. היא שלטה בין 1271 ל־1368.
• לגאט שליח אפיפיורי, שנשלח לארץ רחוקה עם סמכות מטעם האפיפיור.
• שליח מדיני אדם שנשלח לשאת הודעה או בקשה מטעם שליט אחד אל שליט אחר.
• דומיניקני נזיר מסדר הדומיניקנים, מסדר של נזירים מטיפים שנוסד ב־1216.
• גלרה ספינת קרב ארוכה ונמוכה, עם חותרים ומפרש, שהייתה הכוח העיקרי בצי הים התיכון בימיו של פולו.
• נוטריון פקיד מוסמך שניסח מסמכים משפטיים ואישר אותם, כמו צוואה או חוזה.
• הערות שוליים הערות שקורא כותב בשוליים של ספר.
• הלוח הוונציאני בוונציה השנה החדשה התחילה ב־1 במארס. תאריך מינואר יכול לשאת את מספר השנה הקודמת: ינואר 1323 בוונציה הוא ינואר 1324 בלוח שלנו.
• מונסון רוח עונתית שנושבת לכיוון אחד חצי שנה, ולכיוון ההפוך את החצי השני. ספינות באוקיינוס ההודי תלויות בה.
• קונסטנטינופול עיר גדולה על הגבול בין אירופה לאסיה, ובירת האימפריה הביזנטית. שני האחים מוונציה שהו בה לפני שפנו מזרחה.
• מונגולים עם נודד ממרכז אסיה, שכבש אימפריה ענקית. סין הייתה חלק מהאימפריה הזאת.
• קרים חצי אי הנמצא על הים השחור. בו נמצאת העיר סולדאיה.
• סולדאיה עיר בחצי האי קרים, על הים השחור. נקראת היום סודאק.
• הים השחור ים בין אירופה לאסיה, שהוונציאנים חצו אותו בדרכם מזרחה.
• קובלאי חאן שליט האימפריה המונגולית, שייסד את שושלת יואן בסין. קיבל את הוונציאנים בחום.
• גרגוריוס העשירי האפיפיור שנבחר בשם גרגוריוס העשירי. זהו טדאלדו ויסקונטי, ידידם של הפולוס.
• אפיפיור ראש הכנסייה הקתולית. הקאן ביקש ממנו מאה חכמים, והוא שלח לו שני נזירים.
• ארכידיאקון כומר בכיר בכנסייה, מעל הכמרים הרגילים. טדאלדו ויסקונטי היה ארכידיאקון.
• טדאלדו ויסקונטי ידידם של הפולוס, ארכידיאקון שייצג את האפיפיור בסוריה. אחר כך נבחר לאפיפיור.
• שבע החכמות שבעה תחומי לימוד שהיוו את בסיס ההשכלה באירופה בימי הביניים, כמו דקדוק, לוגיקה ומוזיקה.
• הקבר הקדוש הקבר בירושלים שלפי המסורת נקבר בו ישו. מעליו דולקת מנורה.
• זאיטון נמל ימי בסין, שממנו הפליגה המשלחת. מסע הים לפרס היה ארוך ומסוכן.
• סומטרה אי גדול, שהוא היום חלק מאינדונזיה. השליחים חיכו בו למונסון.
• תבריז עיר בפרס, שהיא היום איראן. אליה הגיעו הוונציאנים בסוף המסע.
• חנבאליק השם של בייג׳ינג בימי קובלאי חאן, עיר החצר של הקאן.
• קוקצ׳ין נסיכה צעירה מחצר הקאן, שנבחרה להיות כלתו של ארגון חאן. אחרי מותו נישאה לבנו, גאזאן.
• גאזאן בנו של ארגון חאן, שהפך לשליט המונגולי של פרס. נישא לנסיכה קוקצ׳ין.
• קורצולה אי על חוף דלמטיה, בים האדריאטי. בשנת 1298 נערך בו קרב ימי בין ונציה לג׳נובה.
• איל מיליונה שם הכינוי של פולו, לביתו ולספרו. פירושו המיליון, ומקורו לא הוכרע.
• רוסטיצ׳לו אסיר מפיזה, שכתב את סיפורי פולו בכלא בג׳נובה.
• שושלת מינג שושלת סינית ששלטה מ־1368 עד 1644, אחרי שושלת יואן. רוב החומה שמבקרים בה נבנה בידיה.
• כריסטופר קולומבוס מגלה אמריקה, שקרא את פולו בעותק לטיני עם הערות משלו. ידע עליו בעיקר מאחרים.
• יונאן חבל בדרום מערב סין, שחלקו נכבש בידי הצבא המונגולי שנים קודם לכן.
• פיפינו מחבר שתרגם את ספרו של פולו ללטינית. לפי יול, היה בן זמנו של פולו.

מקורות

• Henry Yule and Henri Cordier, The Book of Ser Marco Polo, the Venetian (3rd ed., 1903), vol. 1: Prologue, Book I and the notes, cited by section and note number
• Marco Barbaro, Genealogies of the Venetian families (manuscript, Museo Civico, Venice, 1566), as quoted in Yule and Cordier, note 23
• G. Pauthier’s reading of the Chinese annals of the Mongol dynasty, as quoted in Yule and Cordier, section 20 and note 16
• Muhammad al-Idrisi, Nuzhat al-mushtaq (1154), as described in later histories of pasta; the Arabic text was not consulted for this lesson
• Frances Wood, Did Marco Polo Go to China? (1995)
• Stephen G. Haw, Marco Polo’s China: A Venetian in the Realm of Khubilai Khan (Routledge, 2006)
• Hans Ulrich Vogel, Marco Polo Was in China: New Evidence from Currencies, Salts and Revenues (Brill, 2012; many citations give 2013)
• Secondary food-history accounts of the Polo pasta legend (a 1929 story in a trade magazine for American pasta makers); the original magazine was not consulted

קרדיט תמונות

• האטלס הקטלאני, דף 10, 1375, מאת אברהם קרסקס. הספרייה הלאומית של צרפת, פריז · Public domain · דף המקור
• פסיפס מרקו פולו, פאלאצו טורסי, ג׳נובה, 1867. סדנת סלוויאטי · Public domain · דף המקור
• לוח זיכרון במקום בית פולו הישן, ונציה. צילום: דידייה דסקואנס, 2015 · Didier Descouens · CC BY-SA 4.0 · דף המקור