מרתון: הפלישה הפרסית הראשונה

התל במישור

192 שמות מתחת לתל

מישור לחוף הים, כ־40 קילומטרים בדרך מצפון־מזרח לאתונה. בחלקו הדרומי, כקילומטר מהחוף, מתנשא תל מכוסה עשב, גבוה כתשעה מטרים. מתחתיו שוכן אפרם של 192 אתונאים, שנשרפו ונקברו במקום שבו נפלו, בסוף הקיץ של 490 לפנה״ס.

באותו בוקר הסתער צבא של אזרחים, בלי פרשים ובלי קשתים, בריצה על חייליה של האימפריה הגדולה בעולם, וניצח. במשך מאות שנים זכרו האתונאים את היום הזה כשעתם היפה ביותר. מרוץ המרתון קרוי על שם הקרב, אף שסיפור הרץ המפורסם כנראה אינו נכון.

איך זה קרה? וכמה ממה ששמעתם על הקרב הזה באמת קרה?

העד שלנו

מספר סיפורים אחד

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על מרתון בא מאדם אחד: הרודוטוס. הוא נולד בהליקרנסוס, עיר יוונית תחת שלטון פרס, כשש שנים אחרי הקרב, וכתב את ספרו כחמישים עד שישים שנה אחריו. הוא שוחח עם חיילים זקנים ועם בני משפחותיהם של המצביאים.

שום מקור פרסי אינו מזכיר את מרתון. את הסיפור אנחנו שומעים רק מפי המנצחים, ובעיקר מפי אחד מהם. זכרו זאת, ובכל שלב שאלו: איך הוא ידע?

אש בסרדיס

רקע

מלך המלכים ועיר קטנה

שלושים שנה אחרי מותו של כורש הגדול, האימפריה שלו הייתה בידי דריווש הראשון. היא השתרעה מהים האגאי ועד נהר האינדוס, ומושליה, הסטרפים, גבו מס מעשרות עמים. בקצה המערבי שלה ישבו היוונים של יוניה, בחוף של טורקיה של היום, שנכבשו בשביל כורש חצי מאה קודם לכן.

מעבר לים עמדה אתונה, עיר של אולי 30,000 אזרחים, ובה דמוקרטיה חדשה לגמרי. הטירן האחרון שלה, היפיאס, גורש ב־510 לפנה״ס ועבר לחצר הפרסית. ב־507 לפנה״ס שליחים אתונאים בסרדיס, מושב המושל הפרסי במערב, אף נתנו למלך אדמה ומים כדי לזכות בברית. בבית התכחשו להם.

דריווש הראשון

האיש שתפס את כס המלוכה, נעשה למארגן הגדול של האימפריה הפרסית ושלח את הצבא הראשון נגד אתונה.

• נולד: בערך 550 לפנה״ס, פרס; בנו של היסטספס, מבית האחמנים
• נפטר: 486 לפנה״ס, פרס; נקבר בקבר חצוב בסלע בנקש־י רוסתם, מוות טבעי, בעודו מכין מלחמה חדשה נגד יוון
• ניצחונות: דיכוי המרידות של 522–519 לפנה״ס; דיכוי המרד היוני, 494 לפנה״ס
• כישלונות: המסע נגד הסקיתים, בערך 513 לפנה״ס (בלי ניצחון); מרתון, 490 לפנה״ס (מצביאיו הובסו)

״אני דריווש, המלך הגדול, מלך המלכים, מלך פרס, מלך הארצות, בנו של היסטספס, נכדו של ארסאמס, האחמני.״

נקודת החלטה

אתם אזרחי אתונה, ואתם מצביעים באספת העם.

499 לפנה״ס, באתונה

אורח ממילטוס, העיר העשירה ביותר ביוניה, עומד לפניכם. שמו אריסטגורס. ערי יוניה מרדו בפרס, והוא בא לבקש עזרה. בספרטה כבר דחו אותו.

הוא אומר שהפרסים נלחמים בלי מגנים ובלי חניתות, ושקל יהיה לנצח אותם. הוא מזכיר לכם שאתונאים ייסדו את מילטוס. והוא מדבר על העושר של אסיה.

פרס עצומה. אבל המושל שלה בסרדיס כבר דרש מכם להחזיר את הטירן היפיאס, וסירבתם. בעיני פרס אתם כבר מורדים. אם יוניה תיפול, מי הבא בתור?

בעד מה אתם מצביעים?

• לשלוח צי לעזרת המורדים אתם מכים בפרס הרחק מהבית, בזמן שהיא עסוקה, וזוכים בחברים בכל הים האגאי. אבל אתם הופכים את המלך הגדול לאויב, וצי קטן אולי לא יספיק כדי להכריע את המלחמה.
• לסרב, כמו ספרטה: יוניה רחוקה לפרס לא תהיה טענה חדשה נגדכם. אבל היפיאס עדיין יושב לצד המושל, ואם יוניה תידכא, פרס תהיה פנויה להפנות את מבטה מערבה, אליכם.
• לשלוח שוב שליחים לסרדיס ולנסות להגיע להסכם אולי אפשר לקנות שלום. אבל המחיר הוא כנראה החזרת היפיאס לאתונה, וזה סוף הדמוקרטיה הצעירה שלכם.

מה קרה בפועל

לשלוח צי לעזרת המורדים

האספה הצביעה לשלוח 20 ספינות. ארטריה, באי אובויה, שלחה עוד חמש. ב־498 לפנה״ס צעדו האתונאים והיוונים של יוניה אל פנים הארץ וכבשו את סרדיס, מלבד המצודה. אש התפשטה בבתים שגגותיהם קנים ושרפה את מקדש האלה קיבלה.

בדרך חזרה הובסו ליד אפסוס. האתונאים הפליגו הביתה ולא חזרו עוד. המרד נמשך בלעדיהם.

הרודוטוס לועג להצבעה: ״נראה שקל יותר להוליך שולל רבים מאשר אחד״, כי אריסטגורס לא הצליח לרמות מלך ספרטני אחד, אבל רימה 30,000 אתונאים. את הספינות האלה הוא מכנה ״ראשית הצרות ליוונים ולזרים״.

היסטוריונים רבים סלחניים יותר: אתונה כבר הייתה אויבת של פרס בגלל היפיאס. הטעות האמיתית אולי הייתה לחזור הביתה אחרי שנה: להרגיז את פרס בלי לעזור ליוניה לנצח.

498–494 לפנה״ס

״זכור את האתונאים״

353 מול 600

כשדריווש שמע שסרדיס נשרפה, מספר הרודוטוס, הוא שאל מי הם האתונאים. אחר כך ירה חץ לשמיים, ביקש מזאוס נקמה וציווה על אחד ממשרתיו לומר לו שלוש פעמים בכל ארוחה: ״אדוני, זכור את האתונאים.״

זה סיפור יווני; אף מקור פרסי אינו מזכיר את אתונה. אבל הנקמה הייתה אמיתית. ב־494 לפנה״ס התעמת הצי הפרסי עם צי המורדים ליד האי לאדה, מול מילטוס: לפי הרודוטוס, 353 ספינות יווניות מול 600. סוכנים פרסיים הבטיחו חנינה לכל עיר שתערוק, ואנשי סאמוס ולסבוס הפליגו משם. השאר נלחמו והובסו.

מילטוס נכבשה בסערה. רוב הגברים נהרגו, והנשים והילדים הוגלו לקצה האימפריה, אל חוף המפרץ הפרסי. באתונה, מחזה בשם ״נפילת מילטוס״ הביא את כל הקהל לבכות, והמחזאי פריניכוס נקנס על שהזכיר לאתונאים אסון קרוב כל כך.

הצי מגיע

492–491 לפנה״ס

סערה, וכרוזים בבור

ב־492 לפנה״ס שלח דריווש מערבה את חתנו הצעיר מרדוניוס. לפי הרודוטוס, ארטריה ואתונה היו היעד המוצהר, אבל הכוונה האמיתית הייתה להכניע כמה שיותר ערים יווניות. תאסוס ומקדוניה נכנעו, אבל ליד הר אתוס, בקצה חצי אי סלעי בצפון יוון, הטביעה סערה את הצי. לפי דיווח שהרודוטוס מביא, אבדו 300 ספינות ויותר מ־20,000 איש. מרדוניוס חזר על עקבותיו.

בשנה שלאחר מכן שלח דריווש כרוזים ברחבי יוון לדרוש אדמה ומים. איים רבים נתנו, וגם אייגינה, השכנה והיריבה של אתונה. אתונה השליכה את הכרוזים לבור שבו הוציאו להורג פושעים; ספרטה השליכה את שלה לבאר. הריגת כרוז הייתה חילול הקודש. עכשיו לא הייתה דרך חזרה.

אביב–קיץ 490 לפנה״ס

דאטיס מפליג

ב־490 לפנה״ס חצה את הים האגאי צי חדש, ועליו צבא, ובספינות מיוחדות גם סוסיו. בראשו עמדו דאטיס, מדי במוצאו, וארטפרנס, אחיינו של המלך. הפקודה שלהם, לפי הרודוטוס, הייתה לשעבד את אתונה ואת ארטריה ולהביא את השבויים לפני המלך. הרודוטוס מונה 600 טרירמות; זה המספר העגול הקבוע שלו לצי גדול.

הם שרפו את נקסוס, שתושביה ברחו להרים. בדלוס, האי הקדוש לאפולו, דאטיס דווקא הקריב קורבנות. אחר כך נחתו בארטריה. החומות החזיקו שישה ימים; ביום השביעי פתחו שניים מנכבדי העיר את השערים. המקדשים נשרפו כנקמה על סרדיס, והתושבים נלקחו בשבי.

מרתון

בהדרכת היפיאס

מארטריה חצה הצי אל מפרץ מרתון, בחוף אטיקה, 40 קילומטרים מאתונה. את הדרך הראה להם היפיאס, הטירן הזקן, שהיה אז כבן 80. אביו נחת באותו חוף יותר מחמישים שנה קודם לכן, בדרכו לתפוס את השלטון. לפי הרודוטוס בחרו במרתון כי הייתה ״החלק של אטיקה הנוח ביותר לרכיבה על סוסים, והקרוב ביותר לארטריה״.

המפרץ הציע חוף מוגן, מים מתוקים ושטח פתוח, והיפיאס קיווה שחבריו בתוך אתונה יתקוממו. הרודוטוס מספר שכאשר ירד הזקן לחוף, התעטש והשתעל כל כך חזק עד ששן רופפת נפלה מפיו אל החול, והוא לא מצא אותה. ״הארץ הזאת אינה שלנו,״ נאנח. כל חלקו בה, אמר, הוא הגומה שבה טמונה השן.

אתונה מבקשת עזרה

רץ לספרטה

עשרת האסטרטגים של אתונה יצאו עם הצבא, כ־9,000 עד 10,000 הופליטים. עוד לפני כן שלחו לספרטה, כ־240 קילומטרים משם, רץ מקצועי למרחקים ארוכים בשם פידיפידס. הרודוטוס כותב שהגיע למחרת היום. בדרך, במעבר הרים, כך סיפר, קרא לו האל פאן בשמו.

הספרטנים הבטיחו לבוא, אבל לא מיד: חוק דתי אסר עליהם לצאת לפני הירח המלא, כנראה בגלל חג הקרנאה. בינתיים באה עיר קטנה אחת: פלטאה, בת בריתה של אתונה, שלחה את כל צבאה, אולי 600 עד 1,000 איש. אף עיר אחרת לא באה.

האתונאים חנו במתחם מקדש של הרקלס, כנראה בקצה הדרומי של המישור, במקום שבו יוצאת ממנו הדרך לאתונה. הפרסים חנו ליד ספינותיהם, בצפון־מזרח. במשך כמה ימים איש לא זז.

מילטיאדס

שליט־חסות של פרס שהביס את פרס, ומת בקלון כעבור שנה.

• נולד: בערך 555–550 לפנה״ס, אתונה, למשפחת הפילאידים העשירה
• נפטר: 489 לפנה״ס, אתונה, מנמק שהתפשט מפצע ברגלו, אחרי שנקנס ב־50 כיכרות כסף
• ניצחונות: כיבוש למנוס לאתונה; מרתון, 490 לפנה״ס (עם קלימכוס)
• כישלונות: בריחה מהכרסונסוס, 493 לפנה״ס; המצור על פארוס, 489 לפנה״ס

״קלימכוס, היום בידך לבחור: לשעבד את אתונה, או לשחרר אותה…״

נקודת החלטה

אתם קלימכוס מאפידנה, הפולמרכוס של אתונה.

מישור מרתון, אוגוסט או ספטמבר 490 לפנה״ס

עשרת האסטרטגים חלוקים חצי־חצי. חמישה רוצים להילחם. החמישה האחרים אומרים שהצבא קטן מדי מול הצבא הפרסי, וצריך לחכות. לפי מנהג עתיק יש לכם קול אחד־עשר, והוא מכריע.

אתם יודעים מה קרה בארטריה: שבוע של מצור, ואז בוגדים פתחו את השערים. לפרסים יש יותר אנשים, וגם קשתים ופרשים; לכם אין. הספרטנים הבטיחו לבוא אחרי הירח המלא. המחנה שלכם חוסם את הדרך לאתונה.

מילטיאדס בא אליכם. אם נחכה, הוא אומר, האומץ של חלק מהאנשים יישבר, ומישהו יעבור לצד הפרסים. אם נילחם עכשיו, אתונה יכולה להיות העיר הראשונה ביוון.

איך אתם מצביעים?

• להצביע עם מילטיאדס: להילחם בקרוב רוחו של הצבא לא נשברת, וההמתנה נגמרת. אבל תילחמו בצבא גדול יותר, עם קשתים ואולי פרשים, בשטח פתוח ובלי הספרטנים.
• להצביע בעד המתנה לספרטנים בעוד כמה ימים אולי יעמדו לצדכם 2,000 ספרטנים. אבל כל יום נותן לחבריו של היפיאס בעיר זמן לפעול, ולפרסים הזדמנות להפליג לאתונה בעוד אתם יושבים כאן.
• לסגת ולהגן על חומות אתונה מאחורי חומות, הפרשים הפרסיים חסרי תועלת. אבל אתם מפקירים את הכפרים לשריפה, וארטריה הראתה זה עתה איך עיר נצורה נבגדת מבפנים.

מה קרה בפועל

להצביע עם מילטיאדס: להילחם בקרוב

קלימכוס הצביע בעד קרב. ובכל זאת, כותב הרודוטוס, הקרב לא נפתח מיד. כל אסטרטגוס פיקד יום אחד בתורו, והאסטרטגים שתמכו במילטיאדס העבירו לו את ימיהם. הוא קיבל אותם, אבל חיכה עד שהגיע תורו שלו.

הרודוטוס כתב למילטיאדס נאום נלהב, אבל המילים הן של הרודוטוס עצמו: איש לא רשם את הדברים במחנה במרתון. עם זאת, הפחד שבנאום היה אמיתי: לפי הרודוטוס, ביום הקרב מישהו אכן אותת לפרסים. קלימכוס כנראה הסכים מאותה סיבה: צבא שמחכה יכול להיבגד.

שמונה סטדיונים בריצה

נקודת החלטה

אתם מילטיאדס, אסטרטגוס של אתונה.

בוקר הקרב, 490 לפנה״ס

יום הפיקוד שלכם הגיע. בצד השני של המישור, כקילומטר וחצי מכם, הצבא הפרסי ערוך לקרב. חייתם עשרים שנה כווסל של דריווש, ואתם יודעים איך הפרסים נלחמים: קשתים מאחורי חומת מגיני נצרים, פרשים באגפים, הכוחות הטובים ביותר במרכז.

הקו שלהם ארוך משלכם. אם תעמדו שמונה שורות לעומק לכל האורך, הם יעקפו את קצות הקו ויגיעו אל העורף שלכם. אם תמתחו את הקו שלכם עד שיהיה ארוך כמו שלהם, תצטרכו להחליש אותו באיזשהו מקום.

איך אתם מציבים את הצבא?

• קו קצר ועמוק: שמונה שורות לכל האורך המרכז שלכם יהיה חזק כמו האגפים. אבל הפרסים יעקפו את שני קצות הקו ויתקפו מהצדדים, שם פלנקס אינו יכול להגן על עצמו.
• קו באורך הקו שלהם: מרכז דליל ואגפים חזקים איש לא יוכל לעקוף אתכם. אבל המרכז שלכם, שורות ספורות בלבד, עומד מול הכוחות הפרסיים הטובים ביותר, ועלול להישבר.
• להישאר במחנה ולחכות שיבואו אליכם במדרונות ליד המחנה פרשים לא יכולים לעשות הרבה. אבל הפרסים לא חייבים לתקוף: הם יכולים לעלות לספינות ולהפליג לאתונה.

מה קרה בפועל

קו באורך הקו שלהם: מרכז דליל ואגפים חזקים

מילטיאדס מתח את הקו שלו עד שהיה ארוך כמו הקו הפרסי. קלימכוס עמד בראש האגף הימני, מקום הכבוד; השבטים עמדו זה לצד זה לפי הסדר; הפלטאים החזיקו את האגף השמאלי. במילותיו של הרודוטוס, המרכז היה ״רק שורות ספורות לעומק, ושם היה הקו החלש ביותר, ושני האגפים היו חזקים במספרם״. כשהקורבנות בישרו טובות, הקו הסתער בריצה.

הרודוטוס כותב שזה ״יצא כך״: המרכז הדליל היה תוצאה של התאמת האורך, לא בהכרח מלכודת. היסטוריונים רבים חושבים שמילטיאדס ידע היטב מה הוא עושה; אחרים סבורים שהתוכנית הגאונית יוחסה לו בדיעבד, לאור התוצאה. כך או כך, האגפים החזקים הם שהכריעו את הקרב.

מרתון: מי מול מי

אוגוסט או ספטמבר 490 לפנה״ס

מישור מרתון, כ־40 ק״מ מאתונה

אתונה ופלטאה

• מפקדים: קלימכוס, הפולמרכוס, מילטיאדס ועוד תשעה אסטרטגים
• כוחות: אינו מוסר מספר (הרודוטוס); 10,000, ובהם 1,000 פלטאים (נפוס (המאה ה־1 לפנה״ס)); עד 9,000 אתונאים, עם זקנים ועבדים (פאוסניאס (המאה ה־2 לספירה)); כ־9,000 עד 10,000 הופליטים, ועוד 600 עד 1,000 פלטאים (אומדן מודרני)
• אבדות: 192 אתונאים; הפלטאים והעבדים לא נספרו (הרודוטוס)

צבא האימפריה הפרסית

• מפקדים: דאטיס המדי, ארטפרנס, אחיין המלך, היפיאס, כמורה דרך
• כוחות: 600 טרירמות; אינו מוסר את גודל הצבא (הרודוטוס); 500,000 (אפלטון וליסיאס (המאה ה־4 לפנה״ס)); 200,000 רגלים ו־10,000 פרשים (נפוס (המאה ה־1 לפנה״ס)); 600,000 (יוסטינוס (התקופה הרומית)); כ־15,000 עד 30,000 לוחמים (אומדנים מודרניים)
• אבדות: כ־6,400 הרוגים ושבע ספינות (הרודוטוס)

אף מקור פרסי אינו מזכיר את הקרב.

התוצאה: ניצחון אתונאי. הצי הפרסי הפליג סביב כף סוניון אל אתונה, מצא שם את הצבא האתונאי שכבר חזר, ושב לאסיה.

המספרים העצומים של הצבא הפרסי מופיעים רק אצל כותבים שחיו דורות אחרי הקרב, והם סותרים זה את זה; הרודוטוס, הקדום שבהם, אינו נותן מספר. הספינות קובעות את הגבול: אפילו 600 הספינות של הרודוטוס יכלו לשאת אולי 20,000 עד 30,000 חיילים עם סוסיהם.

קרב מרתון

490 לפנה״ס, בוקר אחד, אחרי כמה ימים של המתנה

צבא פרס נחת במפרץ מרתון, כ־40 ק״מ מאתונה בדרך היבשה. מולו עומדים האתונאים והפלטאים, צבא קטן יותר של לוחמים כבדים ברגל. אחרי כמה ימים של המתנה, שני הצבאות נערכים זה מול זה לרוחב המישור.

שחזור אחד, לפי הרודוטוס 6.102–117 ופאוסניאס 1.32. המחנה האתונאי במקדש הרקלס ליד היציאה הדרומית מהמישור (לפי א. מתאיו, 2003); המחנה והצי הפרסיים בחוף סכיניאס, בחסות כף קינוסורה; הקווים עומדים זה מול זה לרוחב המישור, בערך כמו אצל נ. סקונדה (2002).

נ. ג. ל. המונד (1968) חשב שהאתונאים תקפו מעמק ורנה; פ. קרנץ (2010) ממקם את עיקר הלחימה צפון־מזרחה יותר, ליד הטרופאיון. האפיק של נחל חרדרה בשנת 490 לפנה״ס, קו החוף של אז ונוכחות הפרשים הפרסיים אינם ידועים. קו החוף כאן הוא של היום; עומק היחידות מוגזם כדי שייראו; המיקומים משוערים.

שלבי הקרב

• שני קווים לרוחב המישור אחרי כמה ימים של המתנה, האתונאים והפלטאים נערכים לפני מחנם, ופניהם לצפון־מזרח. כדי שהקו שלהם יהיה ארוך כמו הקו הפרסי, הם מדללים את המרכז לשורות ספורות ומשאירים את האגפים חזקים. הקו הפרסי עומד כקילומטר וחצי מהם.
• בריצה כל הקו נע קדימה, ולפי הרודוטוס מסתער בריצה למרחק של שמונה סטדיונים, כקילומטר וחצי. היסטוריונים רבים חושבים שרצו רק את 150–200 המטרים האחרונים, בטווח החצים; אחרים חושבים שהופליטים יכלו לרוץ את כל הדרך.
• המרכז נשבר, האגפים מנצחים במרכז, הפרסים והסאקים, הכוחות הטובים ביותר, פורצים את השורות האתונאיות הדלילות ורודפים אחריהן אל פנים הארץ. אבל בשני האגפים האתונאים והפלטאים מנצחים, והאויב שמולם בורח.
• האגפים נסגרים במקום לרדוף אחרי הנמלטים, שני האגפים המנצחים פונים פנימה ותוקפים את המרכז הפרסי המנצח משני צדדיו. בין שתוכנן מראש ובין שאולתר בשדה, זה המהלך שהכריע את הקרב.
• אל הספינות הפרסים בורחים לצפון־מזרח, אל הספינות; רבים נלכדים בביצה ונהרגים שם. על קו המים קוראים האתונאים להביא אש ותופסים שבע ספינות; השאר מצליחות להפליג. כאן נופלים קלימכוס וגם קינגירוס, שידו נקטעה בגרזן כשאחז בירכתי ספינה. הרודוטוס סופר כ־6,400 הרוגים פרסיים ו־192 אתונאים.

האסטרטגיה

• אתונאים ופלטאים: הקו הפרסי ארוך יותר, וקו קצר ועמוק מולו עלול להיות מכותר מהצדדים. לכן מילטיאדס מותח את הקו לאורך הקו הפרסי: מרכז דליל ואגפים חזקים. אחר כך כל הקו מסתער, כדי לעבור מהר ככל האפשר את טווח החצים.
• צבא פרס: הפרסים נלחמים כמו שנלחמו תמיד: קשתים מאחורי קיר של מגני נצרים שוחקים את האויב ממרחק, והכוחות הטובים ביותר, פרסים וסאקים, עומדים במרכז כדי לפרוץ אותו. הצי עוגן מאחוריהם, בחוף.

מה הכריע: המרכז הדליל נשבר, אבל זה היה המחיר שמילטיאדס לקח בחשבון. האגפים החזקים ניצחו, ובמקום לרדוף אחרי הבורחים פנו פנימה והכו במרכז הפרסי משני צדדיו. היכולת לעצור באמצע ניצחון ולהסתובב היא שהכריעה.

נקודת החלטה

אתם מן האסטרטגים של אתונה.

אחר הצהריים של יום הקרב

ניצחתם. המישור מכוסה הרוגים, והאנשים שלכם מותשים אחרי בוקר של לחימה בשריון ברונזה. קלימכוס מת.

אבל רוב הצי הפרסי ברח, ועליו חלק גדול מהצבא. הספינות מפליגות דרומה. מישהו הרים מגן ואותת בו לספינות הפרסיות. בעיר כמעט אין לוחמים. בים, מסביב לכף סוניון, אתונה במרחק של כמאה קילומטרים; ביבשה, כארבעים.

מה אתם עושים?

• לצעוד מיד חזרה לאתונה האנשים שלכם צריכים לעבור 40 קילומטרים אחרי קרב. אם יצליחו, הפרסים ימצאו עיר מוגנת. אם לא, הצי יגיע ראשון.
• לנוח, לקבור את המתים, ואז לחזור האנשים מתאוששים, והמתים זוכים לכבוד. אבל הצי הפרסי עלול להגיע לפלרון, הנמל של אתונה, בזמן שאתם עוד כאן, ומי שהרים את המגן עלול לפתוח את השערים.
• לשלוח רץ להזהיר את העיר, ולהישאר העיר מוזהרת, אבל מה תעשה עם האזהרה? בלי צבא בתוכה, אזהרה לא תעצור נחיתה, וארטריה נפלה בגלל בוגדים, לא בגלל הפתעה.

מה קרה בפועל

לצעוד מיד חזרה לאתונה

הצבא צעד חזרה ״במהירות האפשרית״, כותב הרודוטוס; לפי פלוטרכוס נשאר שבט אחד לשמור על השבויים והשלל. האתונאים חנו במקדש אחר של הרקלס, בקינוסרגס, מחוץ לאתונה. כשהצי הפרסי הגיע לפלרון, הוא מצא את הצבא מחכה. הוא עגן שם זמן מה, ואז הפליג חזרה לאסיה.

היסטוריונים רבים חושבים שהצעדה הזאת הצילה את אתונה לא פחות מהקרב. מי הרים את המגן לא נודע מעולם. השמועה האשימה את האלקמאונידים, משפחה אתונאית גדולה; הרודוטוס מגן עליהם בהרחבה, אבל מודה: ״אכן הורם מגן, ואת זה אי אפשר להכחיש.״

איך אנחנו יודעים?

מקור: היוונים הראשונים שרצו

״כשראו אותם הפרסים באים בריצה, התכוננו לקבל אותם. הם חשבו שהאתונאים יצאו מדעתם ורצים אל אבדונם: מעטים כל כך, כפי שראו, ובכל זאת מסתערים עליהם במהירות, בלי פרשים ובלי קשתים… הם היו היוונים הראשונים, ככל שידוע לי, שהסתערו על אויביהם בריצה.״

הרודוטוס שמע את הסיפור כחמישים שנה אחר כך, מאתונאים שגדלו עליו. הספל צויר באתונה עשור או שניים לפני הקרב.

• מי יכול היה לספר להרודוטוס מה חשבו הפרסים? כמעט בוודאות אף אחד. ״יצאו מדעתם״: כך דמיינו האתונאים את מה שהאויב חשב עליהם. בתיאור הזה האתונאים נראים נועזים, והפרסים יהירים.
• למה הוא מוסיף ״ככל שידוע לי״? הוא זהיר: זו התפארות ששמע ואינו יכול לבדוק. מרתון כבר הייתה אז אגדה, ובה האתונאים עושים שוב ושוב דברים ״לראשונה״.
• האם הספל מראה איך נראו האתונאים במרתון? רק בחלקו. המגן והקסדה עם הציצה נכונים, אבל בקרב לבשו ההופליטים שריון גוף, וייתכן שזה אצן במרוץ חמושים ולא חייל. אמנות היא מקור, לא צילום.

מקור: מי רץ, ולאן?

הרודוטוס, בערך 430 לפנה״ס: ״…שלחו האסטרטגים לספרטה ככרוז את פידיפידס, אתונאי, שהיה רץ למרחקים ארוכים ועשה מזה את מקצועו.״

לוקיאנוס, המאה ה־2 לספירה: ״השימוש של ימינו במילה מתחיל בפיליפידס, הרץ־השליח. כשהביא את הבשורה על מרתון, מצא את הארכונים יושבים… ׳שמחה, ניצחנו!׳ אמר, ומת כשהבשורה עוד על שפתיו.״

לוקיאנוס היה סאטיריקן שכתב כ־650 שנה אחרי הקרב, בחיבור על הברכה היוונית ״חָירֶטֶה״, ״שמחה לכם״.

• מי משני הכותבים חי קרוב יותר לקרב, ולאן רץ הרץ שלו? הרודוטוס, כחמישים עד שישים שנה אחריו. הרץ שלו הולך לספרטה, לפני הקרב, לבקש עזרה. על ריצה לאתונה אחרי הקרב הוא לא אומר מילה.
• פלוטרכוס, בסביבות 100 לספירה, מביא את הרקלידס מפונטוס, כותב מהמאה ה־4 לפנה״ס, שקרא לרץ שהביא את הבשורה לאתונה תרסיפוס, אבל אומר ש״רובם״ קוראים לו אוקלס. לוקיאנוס קורא לו פיליפידס. מה זה מלמד? שלושה שמות לרץ אחד: הסיפור סופר בדרכים רבות והתפתח במשך מאות שנים. לוקיאנוס כנראה שאל את השם המפורסם מהרודוטוס.
• למה לוקיאנוס מספר את הסיפור בכלל? כדי להסביר מילה. הרץ הגוסס הוא דוגמה צבעונית בחיבור על ברכות, לא עדות על הקרב.

מיתוס

אחרי הקרב רץ שליח 40 קילומטרים ממרתון לאתונה, קרא ״ניצחנו!״ ומת. לכן המרוץ נקרא מרתון.

האמת

הרודוטוס, שכתב את התיאור הקדום היחיד של המערכה, אינו מכיר את הסיפור. הרץ שלו רץ לספרטה לפני הקרב. מי שבאמת מיהר ממרתון לאתונה היה הצבא כולו, כדי להקדים את הצי הפרסי. השליח הגוסס מופיע לראשונה אצל כותבים מהתקופה הרומית, יותר מ־500 שנה אחר כך.

הראיות

הרודוטוס 6.105–106 ו־6.116; פלוטרכוס, ״מוראליה״ 347c; לוקיאנוס, ״על פליטת פה בברכה״ 3. השיר ״פידיפידס״ של רוברט בראונינג (1879) איחד את שתי הריצות, והבלשן הצרפתי מישל בראל הציע מרוץ ״מרתון״ לאולימפיאדה המודרנית הראשונה, שנערכה ב־1896. גם הריצה לספרטה נוסתה בפועל: מאז 1983 רצים בספרטתלון כ־246 ק״מ בפחות מ־36 שעות.

מקור: קסדה לזאוס

קסדת ברונזה קורינתית, בערך 500–490 לפנה״ס. המוזיאון הארכאולוגי של אולימפיה

הקסדה נמצאה בחפירות באולימפיה, מתחם הפולחן של זאוס שבו נערכו המשחקים. על מגן הלחי חרוטות האותיות: ״מילטיאדס הקדיש [אותי] לזאוס״.

• מה הכתובת אומרת, ומה היא לא אומרת? היא מזכירה את מילטיאדס ואת זאוס. אין בה קרב, אין תאריך ואין עיר. הקשר למרתון הוא הסקה מצורת האותיות, שמתאימה לשנים שסביב 490 לפנה״ס.
• למה לתת קסדה לאל במקום לשמור אותה? כדי להודות לזאוס על ניצחון, וגם כדי להתהדר בו: לאולימפיה באו יוונים מכל הערים. מתנה לאל הייתה גם פרסומת.
• האם זו הקסדה שמילטיאדס חבש במרתון? ייתכן, אבל ייתכן גם שהיא באה ממסע אחר שלו. חפצים מוכיחים לרוב פחות מהסיפורים שמספרים עליהם.

מקור: חיילי פרס, כפי שפרס הציגה אותם

״אפריז הקשתים״, לבנים מזוגגות מארמון דריווש בשושן, בערך 510 לפנה״ס. מוזיאון הלובר

הלבנים עיטרו את קירות הארמון של דריווש בשושן, כעשרים שנה לפני מרתון.

• מי עשה את זה, ובשביל מי? אומני המלך, בשביל קירות הארמון שלו. הלבנים מציגות שומרי מלך בבגדי חצר, כפי שהמלך רצה שישרתו אותו, לא חיילים במסע.
• הסתכלו על הנשק. למה הסתערות בריצה הייתה הגיונית מולו? חנית, קשת ואשפה: חיילי הרגלים הפרסיים נשענו בעיקר על חצים, שירו מאחורי מגיני נצרים. ככל שההופליטים חצו מהר יותר את השטח שבטווח החצים, כך פגעו בהם פחות חצים.
• מה חסר כאן, וגם בכל תיעוד פרסי אחר? מרתון עצמה. שום מקור פרסי אינו מזכיר אותה. בשביל האימפריה זו הייתה מכה בגבול רחוק, וכל הסיפור שבידינו בא מפי המנצחים.

מה שינתה מרתון

ההרוגים

192 גיבורים, ושני קברים

אחרי הירח המלא יצאו 2,000 ספרטנים, ובתוך שלושה ימים כבר היו באטיקה. הם הגיעו מאוחר מדי, ביקשו לראות את גופות הפרסים, הלכו למרתון, שיבחו את האתונאים וחזרו הביתה.

אתונה העניקה להרוגיה כבוד נדיר: קבורה בשדה הקרב עצמו, תחת תל גדול, הסורוס. כשישים שנה אחר כך ציין תוקידידס שכל שאר חללי המלחמה של אתונה הובאו לקבורה בעיר. שמות 192 ההרוגים נחקקו באבן, לפי שבטים, והפלטאים והעבדים שנלחמו לצד אדוניהם נקברו בקבר משלהם. מאוחר יותר הוקם בשדה טרופאיון, אות ניצחון, משיש לבן.

בין הניצולים היה מחזאי כבן 35, אייסכילוס. בכתובת על קברו, שלפי המסופר כתב בעצמו, אין מילה על המחזות שלו: רק שלחם במרתון.

489 לפנה״ס

נפילתו של מילטיאדס

אחרי מרתון לא היה באתונה איש נערץ ממילטיאדס. ב־489 לפנה״ס ביקש מהאספה 70 ספינות וכסף. לאן ייקח אותם לא אמר; רק הבטיח שיעשיר את אתונה. הוא הפליג לאי פארוס, ששלחה ספינה לצי הפרסי, ודרש ממנה 100 כיכרות כסף.

פארוס סירבה. אחרי 26 ימי מצור ויתר מילטיאדס, ורגלו פצועה קשה. בבית הועמד לדין על הונאת העם; התובע היה קסנתיפוס, אביו של פריקלס. מילטיאדס שכב באולם על מיטה, חולה מכדי לדבר, וחבריו הזכירו לשופטים את מרתון. הוא נקנס ב־50 כיכרות כסף, הון עתק, ומת זמן קצר אחר כך מנמק. בנו קימון שילם את הקנס, ולימים עמד בראש אתונה.

אחרי מרתון

• 490 לפנה״ס הצי הפרסי חוזר הביתה. אנשי ארטריה מיושבים ליד שושן. אתונה לא נפגעה.
• 489 לפנה״ס מילטיאדס נכשל בפארוס, נקנס ומת. בנו קימון משלם את הקנס.
• 488/487 לפנה״ס אתונה עורכת לראשונה אוסטרקיזם, הצבעה להגלות אזרח לעשר שנים, נגד קרוב משפחה של היפיאס: הדמוקרטיה פונה נגד מי שנחשדו כידידי הטירנים.
• 486 לפנה״ס מצרים מורדת, ודריווש מת. בנו קסרקסס יורש את הנקמה שלא הושלמה.
• 483/482 לפנה״ס נמצא עורק כסף עשיר בלאוריון. תמיסטוקלס משכנע את אתונה לבנות צי גדול (200 טרירמות לפי הרודוטוס, 100 לפי ״חוקת האתונאים״).
• 480 לפנה״ס קסרקסס פולש ביבשה ובים, אחרי שחפר תעלה דרך חצי האי אתוס כדי לא לחזור על הסערה של 492. בעקבות הפלישה באים הקרבות בתרמופילאי, בארטמיסיון ובסלמיס.
• בערך 460 לפנה״ס ציור של הקרב בסטואה המצוירת באתונה מציג את מילטיאדס בחזית. הוותיקים מכונים בגאווה ״לוחמי מרתון״.
• 1896 לספירה מרוץ ״מרתון״ ממרתון לאתונה נערך באולימפיאדה המודרנית הראשונה. מנצח בו ספירידון לואיס, סוחר מים יווני.

מיתוס

חופן יוונים הביסו המון פרסי של מאות אלפים, עשרה ויותר מול אחד.

האמת

הרודוטוס אינו נותן את גודל הצבא הפרסי. המספרים העצומים מופיעים רק אצל כותבים מאוחרים, והם סותרים זה את זה: 500,000 בנאומים אתונאיים של המאה ה־4 לפנה״ס, 200,000 אצל נפוס, 600,000 אצל יוסטינוס. הצי קבע את הגבול: האומדנים של היום הם כ־15,000 עד 30,000 לוחמים, מול כ־10,000 עד 11,000 יוונים. בין אחד וחצי לשלושה מול אחד, לא עשרים. והאתונאים גם לא היו לבד: הפלטאים באו, ועבדים נלחמו לצד אדוניהם.

הראיות

הרודוטוס 6.95, 6.117; אפלטון, ״מנקסנוס״ 240a; ליסיאס 2.21; נפוס, ״מילטיאדס״ 4–5; יוסטינוס 2.9; פאוסניאס 1.32.3. נואמים אתונאים התפארו אחר כך שבמרתון עמדה אתונה מול הברברים ״לבדה״ (תוקידידס 1.73), ושכחו את הפלטאים.

למה דווקא באותו יום?

האתונאים חיכו כמה ימים ואז תקפו פתאום, בלי הספרטנים. מה השתנה?

• נ. ג. ל. המונד, ״המסע והקרב במרתון״ (1968) מילון ביזנטי מהמאה ה־10, ה״סודה״, משמר סיפור מוזר: יוונים מיוניה שבצבא הפרסי טיפסו על עצים ואותתו לאתונאים ש״הפרשים אינם כאן״, ומילטיאדס תקף. המונד התייחס לסיפור ברצינות: הפרסים התחילו להעלות את הסוסים לספינות כדי להפליג לאתונה, והאתונאים הכו בצבא שחציו כבר על הסיפון. הדבר היה מסביר מדוע הרודוטוס אינו מזכיר פרשים בקרב.
• פיטר קרנץ, ״קרב מרתון״ (2010) קרנץ טוען שהפרשים היו בשדה, למרות שתיקת הרודוטוס. התשובה של מילטיאדס הייתה מהירות: ההסתערות בריצה לאורך כל הדרך נועדה להגיע אל חיל הרגלים הפרסי לפני שהפרשים והקשתים יספיקו לפגוע. לדעתו ציוד ההופליט היה קל מספיק כדי שזה יתאפשר.
• צ׳. היגנט (1963), ג. שרימפטון (1980), י. פ. סטרונק (2019) היגנט פסל את סיפור ה״סודה״ כחסר ערך. שרימפטון חשב שהפרשים היו שם, אבל ההתקפה הפתאומית תפסה אותם לפני שהתארגנו. סטרונק סבור שהפרסים עצמם התקדמו והזמינו קרב, כך שהאתונאים נאלצו להילחם או לאבד את המישור.

הרודוטוס כותב שהפרסים בחרו במרתון בגלל הסוסים, ואז אינו מזכיר אף סוס בקרב. האם הפרשים לא היו שם, האם מהירות ההסתערות הקדימה אותם, או שפשוט נשכחו מהסיפור של מי שסיפרו אותו?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה רצה דריווש להעניש דווקא את אתונה?

התשובה: ספינות אתונאיות עזרו למורדים ביוניה לשרוף את סרדיס. נכון. אתונה שלחה 20 ספינות ב־499 לפנה״ס, וסרדיס נשרפה ב־498. אתונה גם סירבה להחזיר את היפיאס, ולכן בעיני פרס היא הייתה מורדת.

שאלה לבדיקה

מי הכריע בהצבעה שהאתונאים יילחמו?

התשובה: קלימכוס, הפולמרכוס. נכון. עשרת האסטרטגים היו חלוקים, והקול האחד־עשר של הפולמרכוס הכריע. הוא עצמו נפל בקרב, ליד הספינות.

שאלה לבדיקה

למה היה המרכז האתונאי דליל כל כך?

התשובה: כדי שהקו יהיה ארוך כמו הקו הפרסי. נכון. הרודוטוס כותב שכאשר התאימו את אורך הקו לזה של הקו הפרסי, ״יצא כך״ שהמרכז היה רק שורות ספורות לעומק והאגפים חזקים.

שאלה לבדיקה

לפי הרודוטוס, לאן רץ הרץ פידיפידס?

התשובה: מאתונה לספרטה, לפני הקרב, לבקש עזרה. נכון: כ־240 קילומטרים, והגיע למחרת. אצל הרודוטוס אין רץ לאתונה אחרי הקרב.

שאלה לבדיקה

למה צעד הצבא האתונאי חזרה לאתונה ביום הקרב עצמו?

התשובה: הצי הפרסי הפליג סביב החוף אל אתונה, ומישהו אותת לו במגן. נכון. הצבא היה צריך להגיע לעיר לפני הספינות, והמגן רמז על בוגדים בפנים. הוא הגיע ראשון, והצי הפליג הביתה.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים מפקפקים במספרים העצומים, כמו 600,000 הפרסים של יוסטינוס?

התשובה: המספרים הגדולים מופיעים רק אצל כותבים מאוחרים בהרבה, שסותרים זה את זה, והצי יכול היה לשאת רק כ־20,000 עד 30,000 חיילים. נכון. הרודוטוס אינו נותן מספר; אפלטון וליסיאס אומרים 500,000, נפוס 200,000 ויוסטינוס 600,000. הספינות קובעות את הגבול.

מונחים

• הופליט חייל רגלי יווני, אזרח שקנה את נשקו בעצמו: מגן עגול גדול, חנית, קסדת ברונזה ומגיני שוקיים. ההופליטים נלחמו כתף אל כתף, בשורות צפופות שנקראו פלנקס.
• פלנקס מערך של הופליטים בשורות צפופות, המגנים חופפים זה את זה, לרוב כשמונה שורות לעומק. כוחו בחזית; חולשתו באגפים הפתוחים.
• טרירמה ספינת מלחמה ארוכה ומהירה, שכ־170 חותרים בשלוש קומות הניעו אותה, ובחרטומה איל ברונזה לניגוח.
• סטרפ מושל של מחוז (סטרפיה) באימפריה הפרסית. בסרדיס ישב ארטפרנס, אחיו של דריווש.
• טירן ביוון: אדם שתפס שלטון יחיד שלא לפי החוק. המילה לא אמרה בהכרח ״אכזר״: פייסיסטרטוס שלט באתונה ביד רכה יחסית, ובנו היפיאס ביד קשה.
• אדמה ומים אות הכניעה שמלך פרס דרש מעיר או מעם: מעט מאדמתם וממימיהם, לסימן שהם מקבלים אותו כאדונם.
• מדיזם צידוד בפרסים. היוונים כינו את הפרסים ״המדים״, ומי שעבר לצדם ״הצטרף למדים״.
• אסטרטגוס אחד מעשרת המצביאים שאתונה בחרה מדי שנה, אחד מכל שבט. ב־490 לפנה״ס הם החליטו יחד, בהצבעה.
• פולמרכוס ״שליט המלחמה״: אחד מתשעת הארכונים, בעלי השררה העליונים של אתונה. לפי החוק פיקד על הצבא ועמד באגף הימני, מקום הכבוד.
• הקרנאה חג ספרטני לכבוד אפולו בסוף הקיץ. כל עוד נמשך החג, עד הירח המלא, צבא ספרטה לא יצא למלחמה.
• סטדיון יחידת אורך יוונית, כ־180 מטרים: אורכו של מסלול ריצה. מכאן המילה ״אצטדיון״.
• הסורוס ״ערמה״ ביוונית: תל העפר במישור מרתון שנערם מעל ההרוגים האתונאים של 490 לפנה״ס.
• פידיפידס רץ מקצועי למרחקים ארוכים. לפי הרודוטוס הוא רץ מאתונה לספרטה לפני הקרב, כדי לבקש עזרה.
• פלטאה עיר יוונית קטנה, בת בריתה של אתונה. שלחה את כל צבאה לעזור לאתונאים.
• אריסטגורס אורח מהעיר מילטוס, שביקש עזרה במרד ערי יוניה נגד פרס. ספרטה כבר דחתה אותו.
• מילטיאדס מצביא אתונאי שהכיר את הפרסים מקרוב, ודחף לקרב במרתון. אחר כך נקנס בכבדות באתונה.
• קלימכוס פולמרכוס, אחד ממפקדי אתונה במרתון. הצביע בעד הקרב, ונהרג בו.
• קימון בנו של מילטיאדס. במשך שנים רבות היה האיש החזק באתונה, ודאג לתהילת אביו.
• אלקמאונידים משפחה אתונאית גדולה, שהואשמה בבגידה בזמן הקרב. הרודוטוס מגן עליה, ואמו של פריקלס באה ממנה.
• פריקלס מנהיג אתונה בימיו של הרודוטוס. אמו באה ממשפחת האלקמאונידים.
• מרדוניוס חתנו הצעיר של דריווש, ומפקד פרסי. הוביל מסע ששבר סערה ליד הר אתוס.
• דאטיס מפקד פרסי ממוצא מדי, שהוביל יחד עם ארטפרנס את המסע נגד ארטריה ואתונה.
• ארטפרנס אחיינו של המלך, ומפקד משותף במסע נגד ארטריה ואתונה.
• דריווש מלך פרס. לפי הרודוטוס ביקש לנקום באתונה אחרי שסרדיס נשרפה.
• כורש מלך פרס שהקים את האימפריה הפרסית הגדולה. בימיו נכבשו הערים היווניות של יוניה.
• יוניה אזור של ערי יוון בחוף המערבי של אסיה הקטנה, היום בטורקיה. ערי יוניה מרדו בפרס.
• מילטוס העיר העשירה ביותר ביוניה. מרדה בפרס, ונכבשה בידי הפרסים אחר כך.
• סרדיס עיר במערב האימפריה הפרסית, ומושב המושל הפרסי שם. אתונאים ויוונים מיוניה שרפו אותה במרד.
• ארטריה עיר יוונית באי אובויה. החומות החזיקו שישה ימים, לפני שפתחו את השערים מבפנים.
• אטיקה האזור שבו שוכנת אתונה. מפרץ מרתון נמצא בחופו.
• ספרטה עיר יוונית גדולה. צבאה איחר, כי חוק דתי אסר עליו לצאת לפני הירח המלא.
• זאוס האל הראשי של היוונים. דריווש ביקש ממנו נקמה באתונאים.
• פלוטרכוס כותב יווני שכתב מאות שנים אחרי הקרב. לפי דבריו, שבט אחד נשאר לשמור על השבויים והשלל.
• תוקידידס היסטוריון יווני קדום. ציין שחללי אתונה האחרים הובאו לקבורה בעיר, בניגוד לחללי מרתון.
• חוקת האתונאים חיבור על מוסדות אתונה, שנכתב באסכולה של אריסטו. לפיו, הפולמרכוס היה מפקד הצבא כולו.
• ארכון פקיד בכיר באתונה. הפולמרכוס היה אחד הארכונים.

מקורות

• Herodotus, Histories 5.28–6.140, trans. A. D. Godley, Herodotus vol. III (Loeb Classical Library, 1922)
• Thucydides, History of the Peloponnesian War 1.73, 2.34, 6.59, trans. R. Crawley (1874)
• Aristotle (school of), Athenian Constitution 22, trans. F. G. Kenyon
• Plato, Menexenus 240a and Laws 698e, trans. B. Jowett (1892); Lysias 2.21
• Xenophon, Anabasis 3.2.12
• Cornelius Nepos, Miltiades 4–8, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1929)
• Justin, Epitome of Pompeius Trogus 2.9, trans. J. S. Watson (1853)
• Plutarch, Aristides 5, trans. B. Perrin (Loeb Classical Library, 1914); Moralia 347c (On the Glory of the Athenians 3), trans. R. Smith, ed. W. W. Goodwin (1874)
• Pausanias, Description of Greece 1.14–15, 1.32, 10.20, trans. W. H. S. Jones (Loeb Classical Library, vol. I, 1918; vol. IV, 1935)
• Lucian, A Slip of the Tongue in Salutation 3, trans. H. W. and F. G. Fowler, The Works of Lucian vol. II (Clarendon Press, 1905)
• Suda, s.v. χωρὶς ἱππεῖς (“cavalry apart”)
• The Behistun inscription of Darius I §1, trans. L. W. King and R. C. Thompson (British Museum, 1907)
• Inscriptions: the Miltiades helmet from Olympia (SEG 14.351); the Erechtheis casualty list from Loukou (SEG 56.430)
• Peter Krentz, The Battle of Marathon (Yale University Press, 2010)
• J. F. Lazenby, The Defence of Greece, 490–479 B.C. (Aris & Phillips, 1993)
• Richard A. Billows, Marathon: How One Battle Changed Western Civilization (Overlook Duckworth, 2010)
• Peter Green, The Greco-Persian Wars (University of California Press, 1996)
• A. R. Burn, Persia and the Greeks: The Defence of the West, c. 546–478 B.C., 2nd ed. with a postscript by D. M. Lewis (Duckworth, 1984)
• C. Hignett, Xerxes’ Invasion of Greece (Clarendon Press, 1963)
• Nicholas Sekunda, Marathon 490 BC: The First Persian Invasion of Greece (Osprey, 2002)
• Pierre Briant, From Cyrus to Alexander: A History of the Persian Empire, trans. P. T. Daniels (Eisenbrauns, 2002)
• Simon Hornblower and Christopher Pelling, Herodotus: Histories Book VI (Cambridge University Press, 2017)
• N. G. L. Hammond, ‘The Campaign and the Battle of Marathon’, Journal of Hellenic Studies 88 (1968), 13–57
• W. Donlan and J. Thompson, ‘The Charge at Marathon: Herodotus 6.112’, Classical Journal 71 (1976), 339–343
• G. Shrimpton, ‘The Persian Cavalry at Marathon’, Phoenix 34 (1980), 20–37
• J. A. S. Evans, ‘Herodotus and the Battle of Marathon’, Historia 42 (1993), 279–307
• A. P. Matthaiou, ‘Ἀθηναίοισι τεταγμένοισι ἐν τεμένεϊ Ἡρακλέος (Hdt. 6.108.1)’, in P. Derow and R. Parker (eds), Herodotus and His World (Oxford University Press, 2003)
• J. P. Stronk, ‘From Sardis to Marathon. Greco-Persian Relations 499–490 BC: A Review. Part Two: The Battle of Marathon and Its Implications’, Talanta 51 (2019), 77–226

קרדיט תמונות

• הסורוס, תל הקבורה של האתונאים במרתון, 2016. צילום: George Fournaris · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• דריווש הראשון, פרט מהתבליט בבהיסתון (ביסותון), איראן, בערך 520 לפנה״ס. צילום: לין ואן דורפ · CC0 · דף המקור
• ראש לוחם, ״מילטיאדס כביכול״, העתק רומי. הגליפטותק במינכן; צולם כשהוצג בהשאלה בברלין, 2019. צילום: Osama Shukir Muhammed Amin FRCP(Glasg) · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• ספל (קיליקס) בסגנון הדמויות האדומות, מעשה ידי הקדר פמפאיוס, צויר בידי ״צייר ניקוסתנס״, בערך 510–500 לפנה״ס. מוזיאון וולטרס לאמנות, בולטימור. צילום: Ad Meskens · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• קסדת ברונזה עם הקדשה של מילטיאדס, בערך 500–490 לפנה״ס. המוזיאון הארכאולוגי של אולימפיה. צילום: Oren Rozen, 2011 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• אפריז הקשתים, לבנים מזוגגות, ארמון דריווש הראשון בשושן, בערך 510 לפנה״ס. מוזיאון הלובר, פריז. צילום: ז׳סטרו, 2007 · Public domain · דף המקור