מנסא מוסא: המלך שהפך את הזהב לסיפור

האימפריה של סונדיאטה

קהיר, קיץ 1324

שיירה גדולה חוצה את המדבר ומגיעה לקהיר בקיץ 1324. בראשה עומד מנסא מוסא, מלך אימפריית מאלי שבמערב אפריקה. הוא בדרך לחאג׳, הצליינות למכה, ועוצר בקהיר בדרך.

הסיפור הידוע עליו עוסק בזהב שהביא איתו. מה באמת קרה לזהב הזה, ומי סיפר את הסיפור? כמעט כל מה שאנחנו יודעים עליו נכתב בידי אנשים שלא פגשו אותו, וחלק מהפרטים המפורסמים הם מיתוסים.

מנסא מוסא

מלך אימפריית מאלי במערב אפריקה, שעשה את החאג׳ ב־1324 והפך לאגדה.

• נולד: לא ידוע
• נפטר: בערך 1337 (לפי חישוב אחר, 1332)
• ניצחונות: השבת טימבוקטו מידי הממלכה המוסית (לפי מקור אחד, בערך 1330)

המלך השחור הזה נקרא מוסה מלי (מנסא מוסא ממאלי), אדון גינאה.

רקע

סונדיאטה וקירינה

בערך בשנת 1235, ליד מקום בשם קירינה, ניצח נסיך בשם סונדיאטה קייטה מלך יריב בשם סומנגורו קאנטה. הקרב הזה נחשב לראשית אימפריית מאלי, שמנסא מוסא שלט בה כשמונים שנה אחר כך.

לא נשמר תיעוד כתוב על הקרב מזמנו. האפוס שמספר עליו נמסר בעל פה במשך דורות, ורק מאוחר יותר נכתב. התאריך אינו מופיע באפוס עצמו: הוא בא מכותבים ערבים וצפון־אפריקאים מאוחרים יותר.

זיכרון בעל פה

הג׳לי

את האפוס שומר הג׳לי (בצרפתית: גריו), מקצוען של זיכרון השושלות, השירים והסיפורים של עמי המנדה. הוא זוכר את ההיסטוריה של השליטים, מקבל על כך שכר, ולעתים שר לשבחם.

כמה ג׳לים מאוחרים יותר ביקרו את מנסא מוסא על כך שבזבז את עושרה של מאלי. זה חשוב: הסיפורים המפורטים ביותר על מאלי מגיעים מאנשים שמעמדם היה קשור לחצרות שעליהן שרו.

מסחר

זהב, מלח ושיירות

מאלי ישבה על שני דברים שהעולם רצה: זהב מהכרייה שבדרום, ומלח ממכרות שבמדבר הסהרה. שיירות נשאו את שניהם על פני המדבר, לאורך דרכי הסחר הטרנס־סהרי, וסוחרי הערים שבשפת המדבר התעשרו מהם.

המלח היה נדיר בדרום, והובא אליו בשיירות מהמכרות שבצפון. הזהב נסע לכיוון ההפוך, צפונה, וחלק ממנו הגיע עד קהיר, כפי שנראה.

בירה

נייאני או טימבוקטו?

איפה היה מרכז האימפריה? אנציקלופדיה מודרנית אחת מציינת את נייאני, על שפת הניז׳ר העליון, כבירה. אין מקור שני שמאשר זאת, ולכן יש להתייחס לכך כטענה אחת.

טימבוקטו, העיר המפורסמת היום, הצטרפה לאימפריה רק בתחילת המאה ה־14. בימיו של מנסא מוסא היא הייתה עיר מסחר על שפת המדבר, ולא העיר הנודעת של הסיפורים המאוחרים.

מלך שהלך

ירושה

העלייה לשלטון

מנסא מוסא עלה לשלטון בערך בשנת 1312, והתאריכים אינם בטוחים. רשימות אורכי השלטון במקורות אינן מסתדרות בדיוק, ולכן מותו מתוארך ל־1337 או ל־1332, וההיסטוריונים נוטים ל־1337. אם התאריכים נכונים, הוא שלט כשתים־עשרה שנה בערך כשיצא לחאג׳ ב־1324.

גם קודמו מסובך. המקורות חלוקים בשמו. ספרים ישנים מסוימים קוראים לו אבו בכר השני, ואילו ההיסטוריון הצרפתי פרנסואה־קסבייה פובל רואה במוחמד בן קו את הקודם הסביר. יש חוקרים שטוענים שמנסא מוסא לא ירש את קודמו בדרך הטבעית, אלא הדיח אותו.

סיפור שמסר מנסא מוסא

שני מסעות אל האוקיינוס

המקור של הסיפור על קודמו חשוב. אל־עומרי, שכתב על סמך דיווחים שקיבל, מביא את דבריו של מנסא מוסא עצמו. לפי הסיפור, הקודם שלח משלחות אל האוקיינוס האטלנטי כדי לברר היכן הוא נגמר. הוא לא חזר מהן, והשאיר את מנסא מוסא כממלא מקומו.

לפי המקורות שיש לנו, אל־עומרי הוא המקור המרכזי לסיפור הזה, ולכן היסטוריונים נזהרים ממנו. יש כותבים פופולריים שמרחיקים לכת ואומרים שהמסע הגיע לאמריקה. אין מקור שאומר זאת.

נקודת החלטה

אתם מנסא מוסא, מלך אימפריית מאלי.

אימפריית מאלי, בערך 1324, לפני היציאה לחאג׳

שלטתם כשתים־עשרה שנה בערך. האימפריה עשירה בזהב ובמסחר שנושא אותו, ועמכם גאה בעושר הזה. החאג׳ היא חובה לכל מוסלמי שיכול לעשות את המסע, ואתם יכולים.

עליכם להחליט איך לצאת: כמה זהב לקחת, כמה אנשים להביא, ומי ינהל את המדינה בזמן שאתם הולכים. המסע עשוי להימשך שנה או יותר.

מה אתם עושים?

• נוסעים קלי משקל: מלווה קטן, מעט זהב, ומסע שקט. המסע יהיה זול ופחות ייראה. אבל מלך שמגיע בלי זהב יעשה רושם קטן בקהיר, ועמכם עלול לתהות מדוע המלך יצא בשקט כזה.
• יוצאים בשיירה גדולה מאוד, עם הרבה זהב, ומשאירים בן שינהל את המדינה. זו תהיה הצגה גדולה של עושר, וגם היעדרות ארוכה. סביר שהשם שלכם יתפרסם בקהיר, ושווקי הזהב שם יושפעו. מי שישאר בבית ינהל את המדינה כשנה בערך.
• שולחים שליחים וזהב קדימה, ונשארים בבית. הזהב יגיע לקהיר לפניכם, והחצר תשמע על עושרכם דרך השליחים. אבל החאג׳ הוא חובה אישית, ואתם לא תקיימו אותה בעצמכם.

מה קרה בפועל

יוצאים בשיירה גדולה מאוד, עם הרבה זהב, ומשאירים בן שינהל את המדינה.

הוא יצא עם שיירה גדולה מאוד, ולפי אל־עומרי השאיר אחד מבניו לנהל את המדינה בהיעדרו. גודל השיירה שנוי במחלוקת מאוד; ראו את הפרק הבא. הוא נעדר כשנה, מ־1324 עד 1325, וחזר למאלי.

החאג׳ היה חובה דתית, ומסע כזה יכול היה לשמש גם הצגה. איננו יכולים לקרוא את מחשבותיו. היסטוריונים מציעים שהצגת עושר הייתה חלק מהדרך שבה מלך מערב־אפריקאי הפגין את מעמדו בפני שליטים במצרים ובערב. המקורות מתארים את הזהב, לא את הנימוקים.

השיירה

הדרך

דרך המדבר

את דרך השיירה אי אפשר לשחזר במלואה. אנציקלופדיה אחת מונה את ואלאטה וטואט, שתי תחנות על דרכי המדבר, בין מאלי לקהיר. לעומת זאת, קהיר עצמה מתועדת היטב: המשלחת הגיעה אליה ביולי 1324, ושהתה בה כשלושה חודשים.

רק אנציקלופדיה אחת מזכירה את התחנות האלה, ולכן יש להתייחס אליהן כאל סבירות ולא כעובדה.

המספרים

מי היה בשיירה?

12,000

רוב המספרים על השיירה מגיעים מכותבים מאוחרים, וחלקם נראים נהנים מהגודל. כותבים ערבים מאוחרים מדברים על יותר מ־12,000 עבדים בתהלוכה, לבושים ברוקד, בד משי עם דוגמאות בולטות. ספרים פופולריים מדברים על 60,000 גברים. המקורות אינם נותנים מניין לגברים, ואין למספר 60,000 מקור קדום.

אם המספר 12,000 נכון בכלל, הוא מתאר בני אדם שהוחזקו בשעבוד, וזה החלק של הסיפור שהזהב נוטה להסתיר. מייקל גומז, היסטוריון מודרני, מעריך שהאימפריה אולי לכדה יותר מ־6,000 בני אדם בשנה. זו הערכה שלו, לא ספירה.

הזהב

כמה זהב?

הזהב נסע על גמלים. כותבים מאוחרים נותנים נתונים של 23 עד 136 קילוגרם אבקת זהב לכל גמל. היסטוריונים מודרניים קוראים את הנתונים האלה כרטוריקה: גבולות עליונים שנועדו להרשים, ולא ספירה. שחזור מודרני, שנשען על אל־עומרי ועל אבן חלדון, מגיע עד לכ־18 טון זהב לכל המסע.

שני הכותבים האלה חולקים כנראה שרשרת מסירה אחת, ולכן הם אינם שני עדים בלתי תלויים. הסכום הוא שחזור, ויש לקרוא אותו ככזה.

ליד הפירמידות

שלושה ימים בגיזה

לפני שנכנסה לקהיר, כך מספרים המקורות, המשלחת חנתה שלושה ימים ליד הפירמידות של גיזה. היא נכנסה לעיר ב־19 ביולי 1324. החנייה הזאת היא פרט שמופיע במקורות. מה שמספרים מאוחרים מוסיפים סביבה, כמו סיפורי מיקוח, אינו נמצא במקורות המחקריים.

הקרקע

קהיר

בחצר הסולטאן

קהיר ב־1324 הייתה בירת הסולטנות הממלוכית, ששלטה במצרים ובסוריה. הממלוכים היו מעמד צבאי, שרובם נרכשו כעבדים בילדותם, והם החזיקו בשלטון במצרים בין 1250 ל־1517. הסולטאן קיבל אורחים בטקס מפורט.

אל־עומרי מתאר את קבלת הפנים של מנסא מוסא בחצר הסולטאן, והפרטים שלה הם מהחשובים בסיפור.

נקודת החלטה

אתם מנסא מוסא, בקהיר, ביולי 1324.

קהיר, יולי 1324, לפני קבלת הפנים בחצר הסולטאן

פקידי הסולטאן באו לקבל את פניכם. הם מסבירים את המנהג: אורח נושק לאדמה לפני הסולטאן. המלווים שלכם צופים בכם, ועמכם מחכה לראות מה מלכו יעשה.

אתם מלך בזכות עצמכם, לא ווסאל של הסולטאן הזה. פתיחה גרועה עלולה לעלות לכם ביחסי הטוב עם השליט שבשווקיו ייכנס בקרוב הזהב שלכם.

מה אתם עושים?

• מנשקים את האדמה כמו אורחים, ומתקבלים כאורח. קבלת הפנים תעבור בשלום, והסולטאן יהיה מרוצה. אבל המלווים והעם שלכם עלולים לראות בכם אורח מתחת לסולטאן, וקשה יהיה לתקן זאת בשיחות הבאות.
• מסרבים לנשק את האדמה, ומשתחווים לאלוהים בלבד. ההתחלה תהיה מתוחה. פקידי החצר עלולים לסרב לתת לכם קהל, והסולטאן עלול להיעלב. אם ימצא פתרון, הוא יצטרך לשמור על כבוד שני הצדדים.
• לא מנשקים את האדמה, אבל נותנים לסולטאן ברכה רשמית ושולחים שליח להסביר. הדרך האמצעית הזאת עשויה לשמור גם על כבוד וגם על שלום. פקידי החצר עלולים עדיין להתנגד, והסולטאן עלול להתעקש על המנהג בכל זאת.

מה קרה בפועל

מסרבים לנשק את האדמה, ומשתחווים לאלוהים בלבד.

לפי אל־עומרי, מנסא מוסא סירב בתחילה. אחד מחבריו לחש לו משהו, ואז אמר שהוא משתחווה לאלוהים בלבד. הוא השתחווה והמשיך לפנים. הסולטאן קם למחצה, הושיב את מנסא מוסא לצידו, ושני האנשים שוחחו זמן רב.

הדיווח הזה מגיע בדרך עקיפה, מידיעות שנמסרו בקהיר, ולכן המתווה שלו חזק יותר מן הפרטים.

אל־עומרי אינו מביא את דבריו של מנסא מוסא על נימוקיו. מלך שראה את עצמו שליט בזכות עצמו לא היה רוצה להשתחוות כמו נתין. הלחישה וההשתחוויה מרמזות על פשרה: מנסא מוסא כיבד את אלוהים, והסולטאן כיבד אותו כשהושיב אותו לצידו. אם זו הייתה ויתור ממשי או רק נימוס, זו שאלה של פרשנות.

מנהג ממקום אחר

עפר על הראש

כותב מאוחר יותר מתאר מנהג שנראה דומה. ליאו אפריקנוס, שביקר בטימבוקטו בערך ב־1510 ותיאר אותה, מספר שמי שרצה לדבר עם המלך היה צריך קודם ליפול לפני רגליו ולזרוק עפר על ראשו ועל כתפיו. מדובר בעיר אחרת, בחצר אחרת, וכשתי מאות שנה מאוחר יותר. לכן זה לא מוכיח מה קרה בקהיר. זה מראה שמחוות ענווה כאלה היו ידועות בחצרות באפריקה, אבל לא שאותו טקס נהג בקהיר.

שלושה חודשים של זהב

נקודת החלטה

אתם מנסא מוסא, בקהיר, באוגוסט 1324.

קהיר, קיץ 1324

המשלחת שלכם שוהה בקהיר כבר שבועות. הזהב יוצא מהארגזים שלכם מהר ככל שמחלקים אותו, והסוחרים שמחים על העסקים. האוצר שלכם גדול, אבל אינו אין־סופי, והדרך הביתה ארוכה.

חלק מאנשיכם אומרים שהזהב הוא סימן לגדולתכם, ושאסור לספור אותו. אחרים אומרים שצריך לספור, כי את הדרך הביתה צריך לממן.

מה אתם עושים בזהב?

• שומרים את הזהב בארגזים, קונים סחורה, ונותנים מתנות קטנות בלבד. מחיר הזהב כנראה יישאר יציב, והאוצר יחזיק מעמד יותר. אבל קהיר תראה בביקור צנוע, והמוניטין שלכם כמלך נדיב ייפגע.
• נותנים זהב בנדיבות כהצגת עושר, ומוכרים את השאר בשווקים. תרשימו את החצר ואת הסוחרים. אבל כשכמות גדולה של זהב נמכרת בבת אחת, מחירו כנראה ירד, והסוחרים ירוויחו יותר מכם.
• נותנים זהב בנדיבות, ואם הוא נגמר, לווים מהמלווים של קהיר כדי להמשיך בהצגה. המוניטין של נדיבות יגדל ויזכר. אבל חובות יילכו איתכם הביתה, וההחזר יסתמך על טוב הלב שלכם ועל עוד זהב.

מה קרה בפועל

נותנים זהב בנדיבות, ואם הוא נגמר, לווים מהמלווים של קהיר כדי להמשיך בהצגה.

הוא נתן זהב בנדיבות, בקהיר ובדרך. כשהזהב נגמר, לווה ממלווים של קהיר. כמה כותבים מספרים על כך, ובהם אל־עומרי. אל־עומרי מדווח גם על שינוי במחיר הזהב: לפני השיירה, מתקאל זהב שווה יותר מ־25 דירהמים כסף. אחריה, המחיר ירד ל־22 דירהמים או פחות, ונשאר נמוך כשתים־עשרה שנה בערך. המלווים לא קיבלו את כספם בחזרה, או קיבלו רק חלקית.

המקורות אינם אומרים שתכנן להתרוקן מזהב. נראה שרצה להיראות כמלך נדיב, ובקהיר נדיבות הייתה דרך להיחשב. היסטוריונים חלוקים בשאלה מה עשה הזהב לשוק של קהיר, והוויכוח בפרק האחרון מציג את העמדות.

מקור: אל־עומרי על ביקורו של מנסא מוסא בקהיר

פרפרזה, לא ציטוט: אל־עומרי כותב שסוחרי קהיר הרוויחו הרבה מהזהב שהביאה המשלחת, ושמחיר הזהב ירד. את הירידה הוא מייחס לסוחרים שסחרו בזהב עם המשלחת.

אל־עומרי לא היה בקהיר בעצמו ולא ראה את מנסא מוסא. הוא כתב שנים אחדות אחרי הביקור, על סמך מה שמסרו לו מקורות בקהיר. זהו המקור הערבי המרכזי לזהב, אבל הוא עדות משנייה.

• מי סיפר לאל־עומרי, ומתי? אנשים בקהיר, שנים אחדות אחרי הביקור. אי אפשר לדעת את שמותיהם.
• למה סוחרי קהיר היו רוצים שהאשמה תיפול על המשלחת? אם המחיר ירד בגלל זהב שהם עצמם סחרו בו, קל יותר לתלות את האשמה במבקר שכבר עזב.
• מה חסר בסיפור? קולו של מנסא מוסא עצמו, ומדידה של כמה זהב נמכר בפועל. בלי המספרים האלה אי אפשר לדעת את גודל הנזק.

מיתוס

מנסא מוסא קרס את כלכלת מצרים בזהב שלו.

האמת

אל־עומרי מדווח על ירידה במחיר הזהב בקהיר, ותולה אותה בסוחרים שסחרו בזהב עם המשלחת. ׳קריסה׳ היא מילה גדולה לדבר שמתועד אצל כותב אחד. היסטוריונים חלוקים בשאלה כמה חמורה הייתה הירידה, ואם היו לה השלכות ארוכות.

הראיות

ראו את הוויכוח בפרק האחרון. הירידה מופיעה אצל אל־עומרי, ומה שנוסף לה הוא פרשנות.

הדרך הביתה

18 באוקטובר

ב־18 באוקטובר 1324 יצאה המשלחת מקהיר לדרך הביתה, ולפניה דרך ארוכה.

בנייה בדרך חזרה

הדרך הביתה

מעבר שעלה ביוקר

היסטוריונים מודרניים מתארים את דרך החזרה כיקרה מאוד. במעבר שליד סואץ מתו רבים מחברי המשלחת. המקורות אינם נותנים מספר.

מנסא מוסא שב למאלי בערך ב־1325, כשנה אחרי שיצא ממנה.

נקודת החלטה

אתם מנסא מוסא, חוזרים לאימפריית מאלי, בערך 1325.

מאלי, בערך 1325

ראיתם את קהיר ואת מכה. עברתם בין הערים הגדולות של העולם המוסלמי, עם המסגדים שלהן, אנשי הלמידה והבניינים מאבן. הערים שלכם בנויות בעיקר מחומר, וטימבוקטו, עיר מסחר על קצה המדבר, הצטרפה לאימפריה שלכם רק לאחרונה.

בונים ואדריכלים נמצאים בארצות שביקרתם בהן, וחלקם יבואו בשביל זהב וכבוד. האוצר שלכם קל יותר ממה שהיה כשיצאתם.

מה אתם בונים, ומי אתם מביאים?

• מזמינים בונים ואדריכלים מאנדלוסיה ומקהיר, ומבקשים מהם לבנות מסגד וחדר קהל מלכותי. בטימבוקטו כנראה יצמח מקום חדש של תפילה ושל לימוד, והעיר תקבל מעמד בעולם המוסלמי. זה יעלה זמן וזהב, וחלק מהבונים אולי לא יבואו.
• בונים ארמון גדול וחדר קהל, ומעסיקים רק פועלים מקומיים. תראו כוח בבית במהירות. אבל בלי בונים מבחוץ, המוניטין של העיר ייבנה לאט, והמבנים יחקו רק את מה שהבנאים המקומיים ידעו.
• משלמים קודם את החובות, ושומרים את הזהב באוצר לפני שבונים דבר. המלווים בקהיר ייפרעו, והשם שלכם שם יישמר. אבל במשך שנים לא ייבנה דבר חדש בטימבוקטו, והעיר תישאר עיר מסחר.

מה קרה בפועל

מזמינים בונים ואדריכלים מאנדלוסיה ומקהיר, ומבקשים מהם לבנות מסגד וחדר קהל מלכותי.

הוא הזמין בונים, ובדרך חזרה שכנע את אבו איסחאק אל־סאהילי, אדריכל אנדלוסי, לבוא למאלי. המקורות הערביים קושרים את סאהילי לבניין אחד: חדר קהל. לפי אבן חלדון, שולמו עבורו 12,000 מתקאל (בערך 51 קילוגרם זהב).

מסגד ג׳ינגרברי בטימבוקטו מתוארך ל־1327, בתקופתו של מנסא מוסא, לפי מקור מודרני אחד. מסורת מאוחרת יותר מייחסת גם אותו לסאהילי, והשאלה שנויה במחלוקת.

המקורות אינם אומרים מדוע בחר בבונים ולא בארמון בלבד. היסטוריונים מציעים שרצה שעריו ייראו כמו ארצות האסלאם שראה, ושמסגד היה סימן ציבורי גם לאמונה וגם לשלטון. אלה פרשנויות, לא דבריו שלו.

הבניין

מי תכנן את המסגד?

מסגד ג׳ינגרברי הוא בניין שנקשר עם מנסא מוסא. היסטוריונים חלוקים בשאלה מי תכנן אותו. הדעה הישנה, הנפוצה בהיסטוריות פופולריות, מייחסת לסאהילי גם את המסגד וגם את הארמון. גישה זהירה יותר, שמבוססת על המקורות הערביים, מציינת שהם קושרים את סאהילי בבירור רק לחדר הקהל. ייחוס המסגד אליו הוא אמונה מאוחרת.

יש היסטוריונים שטוענים שהבנייה בחומר באזור עקומת הניז׳ר היא תערובת מקומית של בנייה בחומר ועיצוב אסלאמי, ולא יבוא מבחוץ. ללייבל פרוסין, היסטוריונית של אדריכלות, יש טיעון כזה משנת 1986. השאלה מי בנה את מבני החומר של טימבוקטו נשארת, אם כן, פתוחה.

מיתוס

מנסא מוסא הקים את טימבוקטו.

האמת

לפי אנציקלופדיה מודרנית אחת, טימבוקטו התחילה כמחנה עונתי, והפכה ליישוב קבוע בתחילת המאה ה־12. את ההתפתחות הזאת מייחסים לקבוצה של טוארגים הנקראת המגשרן. לפי אותו מקור היא הצטרפה לאימפריית מאלי בתחילת המאה ה־14. התרומה של מנסא מוסא הייתה צמיחה ובנייה, לא הקמה.

הראיות

ליאו אפריקנוס ביקר בעיר בערך ב־1510. בתרגומו של ג׳ון פורי (1600) הוא מביא מסורת: לפי ״כך אומרים״, שם העיר בא ממקום אחר באותו שם, שהמלך מנסא סולימאן הקים בשנת 610 להיג׳רה (בערך 1213–1214). ה״כך אומרים״ מסמן אותה כמסורת עממית, לא כתיעוד. פרפרזה, לא ציטוט.

אחרי הזהב

שנים אחרונות

השנים האחרונות של מנסא מוסא

בערך 1330, לפי מקור מודרני אחד, כבשה טימבוקטו הממלכה המוסית שבדרום. אומרים שמנסא מוסא החזיר אותה, ובנה שם מבצר אבן וצבא קבוע. הטענה הזו נשענת על מקור אחד בלבד, ולכן יש להתייחס אליה בזהירות.

מנסא מוסא מת בערך ב־1337. לפי חישוב אחר, השנה היא 1332. המקורות אומרים מעט מאוד על השנים שאחרי מותו.

האח

אבן בטוטה במאלי

אחיו של מנסא מוסא, סולימאן, היה השליט של מאלי כשבשנת 1352 הגיע אליה המטייל אבן בטוטה, ובילה זמן בחצרו של סולימאן. תיאורו הוא אחד מעדויות הראייה הבודדות על מאלי של המאה ה־14. האירועים של שהותו מתוארכים ל־1352 או 1353.

באותו תיאור סולימאן נראה לא טוב. המטייל מכנה אותו קמצן, ומעמיד אותו מול אחיו מנסא מוסא. יש בידינו רק צד אחד של סיפור האחים.

מקור: אבן בטוטה על סולימאן, 1352–1353

פרפרזה, לא ציטוט: אבן בטוטה מתאר את סולימאן כקמצן, מישהו שאין לצפות ממנו לתרומה נדיבה, ומעמיד אותו מול מנסא מוסא.

אבן בטוטה היה מטייל ממרוקו, שביקר במאלי ב־1352–1353. מה שיש לנו הוא דבריו כפי שנרשמו. מה שסולימאן חשב על אחיו לא נשמר.

• מה אבן בטוטה רוצה שנאמין על סולימאן? שהוא קמצן, ושמנסא מוסא היה המלך הגדול יותר. זהו שיפוט של מטייל אחד, לא דבריו של סולימאן עצמו.
• מי יכול היה לספר את צדו של סולימאן? אף אחד ממי שיש לנו. מסמכי חצר אולי היו שומרים עליו, אבל בטקסטים שלפנינו אין קולו.
• למה חשוב לדעת איך הטקסט הגיע אלינו? התיעוד עבר דרך כמה ידיים לפני שהודפס ותורגם, ולכן אי אפשר לקרוא מילה אחת כרישום מדויק.

מקור: ליאו אפריקנוס על טימבוקטו, בערך 1510

מי שרוצה לדבר עם המלך הזה חייב קודם ליפול לפני רגליו, ואז לקחת עפר ולזרוק אותו על ראשו ועל כתפיו.

פרפרזה, לא ציטוט: לפי ליאו, המלח נדיר בטימבוקטו, ומביאים אותו אליה ביבשה מטגזה.

ליאו נולד בגרנדה, נסע בצפון אפריקה, וביקר בטימבוקטו בערך ב־1510, כשהעיר הייתה חלק מאימפריית סונגהאי. זה כ־180 שנה אחרי מנסא מוסא. הוא מתאר את העיר של זמנו, לא את העיר של מנסא מוסא.

• איזו עיר ליאו מתאר, ומתי? טימבוקטו בערך ב־1510, תחת שלטון סונגהאי, כ־180 שנה אחרי מנסא מוסא. זו לא העיר של מנסא מוסא.
• מה המילים ״כך אומרים״ אומרות על מידת הוודאות שלו? שהוא מדווח על מה ששמע, לא על מה שבדק. גם מקורות טובים חוזרים על שמועות.
• מה המפה מראה, ומה היא לא מראה? מפה אירופית מ־1600, שמסמנת את ׳מלי׳ ו׳טומבוטו׳ על סמך ספרו של ליאו. היא אינה מדידה: הצורות והמרחקים משוערים בלבד.

מקור: האטלס הקטלאני, לוח 6, 1375

האטלס הקטלאני, לוח 6, מיוחס לאברהם קרסקס, 1375. הספרייה הלאומית של צרפת, Espagnol 30 (נחלת הכלל)

• מי הכין את המפה, ולמי? סדנה במיורקה, שמיוחסת לאברהם קרסקס, שהכינה מפות לפטרונות אירופיות. זו תמונה אירופית של אפריקה, לא מדידה של מי שהיה שם.
• מה הכתר, הזהב והשרביט אומרים לנו? שהצייר רוצה להראות מעמד ועושר, ולא דיוקן מהחיים. העצם העגולה בידו אינה ברורה: הספרייה הבריטית מציעה כדור, מטבע או גוש זהב.
• מה חסר במפה כעדות על עושרו של מנסא מוסא? מידות ומספרים. המפה אינה מודדת כמה זהב היה לו. כמו דיוקן שצויר עשורים אחרי מות המלך, היא מראה מה חשבו עליו אחרים.

מה בא אחר כך

• בערך 1235 סונדיאטה מנצח את סומנגורו בקירינה. תחילתה של אימפריית מאלי.
• בערך 1312 מנסא מוסא עולה לשלטון. התאריך אינו ודאי.
• יולי 1324 המשלחת נכנסת לקהיר אחרי שלושה ימים ליד הפירמידות.
• 18 באוקטובר 1324 המשלחת יוצאת מקהיר הביתה.
• בערך 1325 מנסא מוסא חוזר למאלי ומביא אליה את אבו איסחאק אל־סאהילי.
• 1327 מסגד ג׳ינגרברי נבנה בטימבוקטו, לפי מקור מודרני אחד.
• בערך 1330 הממלכה המוסית כובשת את טימבוקטו, לפי מקור אחד. מנסא מוסא מחזיר אותה.
• בערך 1337 מנסא מוסא מת. לפי חישוב אחר, בשנת 1332.
• 1352–1353 אבן בטוטה מבקר בחצרו של סולימאן, אחיו של מנסא מוסא.
• 1375 האטלס הקטלאני מציג את מנסא מוסא על מפה אירופית.
• בערך 1510 ליאו אפריקנוס רואה את טימבוקטו, שנמצאת אז תחת שלטון סונגהאי.
• 2013 לוחמים חמושים שולפים 4,202 כתבי יד מהמדפים של מרכז אחמד בבא בטימבוקטו.

כתבי היד

הספרייה בחול

טימבוקטו נודעה בזכות כתבי היד שבה. במשך מאות שנים נאספו בה מאות אלפי כתבי יד, בערבית ובשפות מקומיות, על משפט, אמונה ומדע. רובם מאוחרים בהרבה ממנסא מוסא, והאוסף גדל יחד עם העיר. אומדן משנת 2003 נתן עד 700,000 כתבי יד.

ב־25 בינואר 2013 שלפו לוחמים חמושים 4,202 כתבי יד מהמדפים של מרכז אחמד בבא. כתבי יד רבים אחרים הועברו למקום בטוח, כ־350,000 לפי מקור אחד. ב־2022 עדיין נשמרו כ־300,000 מהם בבמאקו, בירת מאלי.

האם הזהב היה משבר?

האם הזהב של מנסא מוסא גרם למשבר אמיתי בקהיר, או שמדובר בתנודה רגילה של מחירים?

• וורן שולץ (2006) המחיר אכן ירד סביב 1324, אבל הירידה מתאימה לתנודות הרגילות של שוק הזהב בתקופת הממלוכים, והראיות אינן מראות שהזהב של המשלחת לבדו גרם לקריסה ממושכת.
• נעימה מוחמוד (2019) המתנות וההלוואות גרמו נזק ממשי לשוק של קהיר, ולא רק לרגע. הירידה הייתה הפסד אמיתי.
• חוקרים אחרים המשלחת הציגה כוח במכוון. הזהב היה הצגה, ולא רק טעות כלכלית.

איזה מידע נוסף היה משנה את דעתכם? ומה היה כותב סוחר קהיר באותה שנה, ומה הוא רצה שתאמינו?

מיתוס

מנסא מוסא היה האדם העשיר בהיסטוריה.

האמת

אין דרך לחשב את כל הזהב בהיסטוריה, ולכן התואר אינו ניתן לבדיקה. הכתובת על האטלס הקטלאני מתארת אותו כעשיר ואציל ביותר באזור, כלומר טענה אזורית ולא שיא עולמי. שחזור מודרני של המסע מגיע עד לכ־18 טון זהב, אבל הוא נשען על שני כותבים שחולקים שרשרת מסירה אחת.

הראיות

האטלס הקטלאני, 1375. גומז (2018): שחזור של עד 18 טון זהב מאל־עומרי ומאבן חלדון.

שאלה לבדיקה

לפני שנכנסה לקהיר ביולי 1324, מה עשתה המשלחת של מנסא מוסא, לפי המקורות?

התשובה: חנתה שלושה ימים ליד הפירמידות של גיזה. נכון. המקורות מתארים חנייה של שלושה ימים ליד הפירמידות, לפני הכניסה לעיר ב־19 ביולי.

שאלה לבדיקה

האטלס הקטלאני מ־1375, שמציג את מנסא מוסא יושב, נשמר כיום בעיר:

התשובה: פריז. נכון. הדף נשמר בפריז, בספרייה הלאומית של צרפת, כחלק מכתב היד Espagnol 30.

שאלה לבדיקה

אבן בטוטה ביקר במאלי ב־1352. בחצרו של מי?

התשובה: אחיו של מנסא מוסא, סולימאן. נכון. סולימאן, אחיו של מנסא מוסא, שלט במאלי, ותיאורו של אבן בטוטה מחצרו הוא אחד מהמקורות הבודדים על השנים האלה.

שאלה לבדיקה

הקרב בקירינה, שבו סונדיאטה ניצח את סומנגורו, מתוארך בערך לאיזו שנה?

התשובה: בערך 1235. נכון. שני מקורות מסכימים על בערך 1235. האפוס עצמו אינו נושא תאריך, והשנה באה מכותבים ערבים וצפון־אפריקאים מאוחרים יותר.

שאלה לבדיקה

ליאו אפריקנוס ביקר בטימבוקטו בערך ב־1510. כמה שנים אחרי מנסא מוסא זה היה?

התשובה: בערך 180 שנה. נכון. מהמסע לקהיר ב־1324 ועד בערך 1510 עברו כ־180 שנה. העיר שליאו מתאר שייכת לתקופה מאוחרת.

שאלה לבדיקה

לפי אל־עומרי, איך השתנה מחיר המתקאל בקהיר אחרי הזהב של המשלחת?

התשובה: ירד מעל 25 דירהמים ל־22 או פחות. נכון. אל־עומרי מדווח שהמחיר ירד בדרך זו, ונשאר נמוך כשתים־עשרה שנה בערך.

מונחים

• חאג׳ הצליינות למכה, שכל מוסלמי שיכול לעשות אותה חייב לקיים לפחות פעם אחת בחייו.
• מתקאל יחידת משקל לזהב, כ־4.25 גרם, וגם שם של מטבע זהב. זהב נשקל ונסחר במתקאלים.
• דירהם מטבע כסף של העולם המוסלמי. מחיר הזהב בקהיר נמדד בדירהמים.
• מנסא כותרת מלכותית בשפות המנדה, שפירושה מלך או קיסר. מנסא מוסא פירושו בערך ׳המלך מוסא׳.
• ג׳לי (גריו) מקצוען שזוכר ומספר את ההיסטוריה המסורתית, השירים והשושלות במערב אפריקה. במאלי הם נקראים ג׳לי.
• סחר טרנס־סהרי סחר שיירות על פני הסהרה, שהביא זהב מדרום ומלח מצפון.
• ממלוכים מעמד צבאי, שרובו היו עבדים שנרכשו בילדותם, ששלט במצרים ובסוריה בין 1250 ל־1517.
• סולטאן שליט של מדינה מוסלמית. כאן: שליט מצרים וסוריה בתקופת הממלוכים.
• סונגהאי אימפריה על אמצע הניז׳ר, ששלטה בטימבוקטו בערך ב־1510.
• אימפריית מאלי מדינה גדולה במערב אפריקה, שמנסא מוסא שלט בה. היא התעשרה מזהב ומהסחר שחצה את המדבר.
• ניז׳ר נהר גדול במערב אפריקה. לפי מקור אחד, על שפתו העליונה שכנה הבירה נייאני.
• נייאני עיר שלפי מקור מודרני אחד הייתה בירת האימפריה, על שפת הניז׳ר העליון. אין מקור שני שמאשר זאת.
• טימבוקטו עיר מסחר על קצה המדבר במערב אפריקה, שנודעה בזכות כתבי היד שבה. בימי מנסא מוסא היא עדיין לא הייתה העיר המפורסמת.
• גיזה אזור ליד קהיר במצרים, שבו עומדות הפירמידות. המשלחת של מנסא מוסא חנתה שם שלושה ימים לפני הכניסה לקהיר.
• ואלאטה תחנה במדבר על דרכי השיירות, בין מאלי לקהיר. רק אנציקלופדיה אחת מזכירה אותה, ולכן היא סבירה אך לא בטוחה.
• סונדיאטה קייטה נסיך שניצח בערך ב־1235 את מלך היריב סומנגורו קאנטה. הקרב נחשב לראשית אימפריית מאלי.
• סומנגורו קאנטה המלך היריב שסונדיאטה קייטה ניצח בקרב ליד קירינה.
• קירינה המקום שבו התרחש הקרב בין סונדיאטה קייטה לסומנגורו קאנטה, לפי האפוס.
• עמי המנדה עמים במערב אפריקה ששמרו את זיכרון מלכיהם בשירים ובסיפורים שהעבירו הלאה המבצעים.
• אל־עומרי כותב ערבי שכתב על סמך דיווחים שקיבל, ולא ראה את מנסא מוסא בעצמו. הוא המקור הערבי המרכזי לסיפור הזהב.
• אבן חלדון היסטוריון מאוחר שכתב בערבית. הוא מסר את הסכום ששולם על חדר קהל, והסכום שלו מצוטט בדרך כלל.
• אבן בטוטה מטייל ממרוקו שביקר במאלי ב־1352–1353 ותיאר את מה שראה. תיאורו הוא מהעדויות הבודדות על מאלי במאה ה־14.
• ליאו אפריקנוס כותב שנולד בגרנדה וביקר בטימבוקטו בערך ב־1510. הוא תיאר את העיר של זמנו, לא את העיר של מנסא מוסא.
• אבו איסחאק אל־סאהילי אדריכל אנדלוסי שמנסא מוסא שכנע להגיע למאלי בדרך חזרה. המקורות הערביים מקשרים אותו בבירור רק לחדר קהל אחד.
• אטלס הקטלאני מפה עתיקה של העולם המוכר, שבכתובתה מתואר מנסא מוסא כעשיר ואציל באזור. זו טענה אזורית, לא שיא עולמי.
• מסגד ג׳ינגרברי מסגד בטימבוקטו שנקשר עם מנסא מוסא. היסטוריונים חלוקים מי תכנן אותו, והייחוס לאבו איסחאק אל־סאהילי הוא אמונה מאוחרת.
• מגשרן קבוצה של טוארגים שלפי מקור מודרני אחד הפכה את טימבוקטו מתחנה עונתית ליישוב קבוע.
• טוארגים עם נודד במדבר הסהרה. קבוצה מהם, המגשרן, קשורה להפיכת טימבוקטו ליישוב קבוע.
• הממלכה המוסית ממלכה מהדרום, שלפי מקור מודרני אחד כבשה את טימבוקטו בערך ב־1330. הטענה נשענת על מקור אחד בלבד.
• במאקו בירת מאלי כיום. ב־2022 נשמרו בה עדיין כ־300,000 כתבי יד מטימבוקטו.
• סולימאן אחיו של מנסא מוסא, ששלט במאלי כשהמטייל אבן בטוטה ביקר בחצרו. לפי תיאורו של המטייל הוא נראה קמצן.
• ברוקד בד משי עם דוגמאות בולטות. כותבים מאוחרים מתארים את תהלוכת המשלחת לבושה בו.

מקורות

• Al-Umari, account of Mansa Musa's visit to Cairo, in Nehemia Levtzion and John F. P. Hopkins (eds.), Corpus of Early Arabic Sources for West African History (Cambridge University Press, 1981), pp. 269–273
• Ibn Battuta on Mali (1352–53), as recorded by Ibn Juzayy, in Levtzion and Hopkins (eds.), Corpus of Early Arabic Sources for West African History (1981; reprinted 2000)
• Leo Africanus, A Geographical Historie of Africa, trans. John Pory (London: George Bishop, 1600). Public domain; EarlyPrint transcription of EEBO A05331
• The Catalan Atlas (1375), sheet 6, attributed to Abraham Cresques, Bibliothèque nationale de France, Espagnol 30
• Michael A. Gomez, African Dominion: A New History of Empire in Early and Medieval West Africa (Princeton University Press, 2018)
• François-Xavier Fauvelle, The Golden Rhinoceros: Histories of the African Middle Ages (Princeton University Press, 2018)
• Labelle Prussin, Hatumere: Islamic Design in West Africa (University of California Press, 1986)
• Djibril Tamsir Niane, Sundiata: An Epic of Old Mali (Longman, 1965)
• Warren Schultz, "Mansa Musa's Gold in Mamluk Cairo: A Reappraisal of a World Civilizations Anecdote" (2006)
• Naima Mohamud, BBC article on Mansa Musa and the gold of Cairo (2019); original article not checked

קרדיט תמונות

• מסגד ג׳ינגרברי, טימבוקטו. צילום: upyernoz, 2005 (דרך Flickr וויקישיתוף) · CC BY 2.0 · דף המקור
• אברהם קרסקס (מיוחס לו), האטלס הקטלאני, לוח 6, 1375. הספרייה הלאומית של צרפת, Espagnol 30 · Public domain · דף המקור
• מפת אפריקה מתוך תרגומו של ג׳ון פורי לספרו של ליאו, לונדון, 1600. סריקה מספריית פולגר, דרך ויקישיתוף · Public domain · דף המקור
• כתבי יד במרכז אחמד בבא, טימבוקטו, 2013. צילום: לשכת אונסק״ו במאלי · UNESCO Bureau of Mali · CC BY-SA 3.0 · דף המקור