הצעדה הארוכה, 1934–1935: נסיגה או אגדה?

הסצנה

אגדת הגשר

בגרסה המפורסמת ביותר של הסיפור, עשרים ושניים לוחמים זוחלים על גשר תלוי של שרשראות ברזל מעל נהר הדאדו, בסצ׳ואן שבדרום־מערב סין. השרשראות בוערות, והמקלעים של האויב יורים עליהם.

חלק מהסיפור קרה באמת. חלקים אחרים נוספו מאוחר יותר, ועל חלקים נוספים מתנהל ויכוח עד היום. בשיעור הזה תבדקו איזה חלק הוא איזה, ולמה.

הרקע

שנה על הדרך

1934–1935

המסע הארוך היה נסיגתו של הצבא הקומוניסטי הסיני מאזור הבסיס שלו בג׳יאנגשי, בדרום־מזרח סין, דרך הרי הדרום־מערב ועד צפון שאאנשי. הוא נמשך כשנה, מאוקטובר 1934 עד אוקטובר 1935. שמו הסיני, צ׳אנגז׳נג, פירושו ״צעידה ארוכה״.

לאורך הדרך עברו הצבא בהרים ובנהרות, והוא נרדף רוב הזמן. לדברי CGTN, מאו סיפר מאוחר יותר לעיתונאי האמריקאי אדגר סנואו שהמרחק היה 25,000 לי: כ־12,500 ק״מ.

המסע הפך לסיפור המייסד של סין הקומוניסטית. ספרה של סון שויון על המסע נושא את הכותרת המשנה: ״ההיסטוריה האמיתית של המיתוס המייסד של סין הקומוניסטית״.

מאו דזה־דונג

מנהיג קומוניסטי שעלייתו קשורה למסע, אבל מידת ההשפעה של המסע עליו שנויה במחלוקת.

• נולד: 1893
• נפטר: 1976

המסע היה ארוך של 25,000 לי.

הדרך אליו

רקע

טבעת סביב הבסיס

86,000

בשנים 1933 ו־1934 ניסה הצבא של הלאומנים בפיקודו של צ׳יאנג קאי־שק לחנוק את אזור הבסיס הקומוניסטי בג׳יאנגשי, בדרום־מזרח סין. השיטה נקראה כיתור: טבעת של חיילים ובונקרים, שנבנתה צעד אחר צעד סביב הבסיס.

לקומוניסטים היה יועץ צבאי גרמני, אוטו בראון, שנשלח מטעם הקומינטרן. בראון דגל במלחמת עמדות: לעמוד על הקו, לחפור ולהגן על כל עמדה. המפלגה האשימה אותו מאוחר יותר בתבוסותיה.

באוקטובר 1934 פרץ הצבא מהטבעת ועזב את יודו שבג׳יאנגשי, עם כ־86,000 לוחמים.

הנהר

נהר הסיאנג

המבחן הגדול הראשון של הצבא הגיע בנהר הסיאנג, במחוז גואנגשי, בסוף נובמבר 1934. הלאומנים השיגו אותו, והלחימה נמשכה עד תחילת דצמבר.

בכתבה ממלכתית סינית משנת 2026 נאמר רק שהצבא ״סבל אבדות כבדות״. כמה לוחמים נהרגו כאן? זו אחת השאלות השנויות במחלוקת ביותר במסע. ראו את הפאנל למטה.

נקודת החלטה

אתם מאו דזה־דונג.

15–17 בינואר 1935, צוניי, מחוז גווייג׳ואו

אתם בישיבה של הפוליטביורו בצוניי, עיירה בגווייג׳ואו. הצבא ספג אבדות כבדות בנהר הסיאנג, והלאומנים עדיין רודפים אחריו.

ההנהגה, ובהם בו גו והיועץ הגרמני אוטו בראון, דבקה בעמדות קבועות ובקרבות מסודרים. הצבא עדיין בדרך, וההרים והנהרות לפניו. עוד לא ברור איך המסע יסתיים, או איך תשתנה ההנהגה.

מה אתם מציעים?

• להשאיר את המנהיגים ואת שיטות הלחימה שלהם, ולהילחם בקרב הבא באותה דרך. כנראה הצבא ימשיך לשלם בחיים בקרבות מסודרים, והלאומנים ימשיכו לרדוף אחריו. האנשים שהובילו בנהר הסיאנג יישארו בתפקידם.
• להחליף את המפקדים הצבאיים ולעבור ללחימה ניידת יותר. כנראה הצבא יהיה קשה יותר לאיתור, אבל התוכנית החדשה לא נוסתה בשטח, והמודחים ירגישו פגועים.
• להמשיך במסע כמתוכנן, ולהשאיר את שאלת הפיקוד לאחר כך. כנראה דבר לא ישתנה מיד: הטור ימשיך לנוע בהנהגה הזאת ובתוכנית הזאת, והלאומנים ימשיכו לרדוף אחריו.

מה קרה בפועל

להחליף את המפקדים הצבאיים ולעבור ללחימה ניידת יותר.

המקורות אומרים שהפיקוד הצבאי השתנה בצוניי. עד כמה הרוויח מאו מכך, ועד כמה הוא עצמו הניע את השינוי, שנוי במחלוקת. בנג׳מין יאנג (1986) טוען שההיסטוריונים נתנו לצוניי משקל גדול מדי כנקודת מפנה.

לא נמצאו דבריו של מאו על נימוקיו שאפשר לבדוק. ההיסטוריונים מצביעים על האבדות בנהר הסיאנג ועל השיטות הישנות.

המסע עצמו

גווייג׳ואו וסצ׳ואן

ארבע חציות

בין 19 בינואר ל־22 במרץ 1935 חצה הצבא את נהר הצ׳ישוי ארבע פעמים, בגבול שבין גווייג׳ואו לסצ׳ואן. המקורות חלוקים על התאריך של כל חציה בנפרד, אבל מסכימים על המסגרת.

CGTN מדברת על כ־30,000 לוחמים אדומים מול כ־400,000 חיילי האויב. זה נתון של מדינה, ולא הצלחנו לבדוק אותו מול מקור שני.

מאי 1935

גשר על נהר הדאדו

22

לפי ״צ׳ינה דיילי״ (2021), ב־28 במאי 1935 עברה חזית הטור כ־120 ק״מ ביום אחד. רוב המקורות שבדקנו נותנים ל־29 במאי את כיבוש הגשר שבלודינג. מאמר המחקר EBSCO נותן את 27 במאי.

לפי המקורות הרשמיים הסיניים, המגינים הסירו את הלוחות מן הגשר. מתנדבים התקדמו, והניחו לוחות חדשים תחת אש כיסוי, ותפסו את הגשר. CGTN (2021) כותבת: ״צוות של 22 קומנדו התנדב לתפוס את הגשר״.

זו הגרסה הרשמית הסינית. בהמשך השיעור תראו אילו חלקים בה מטילים ספק מקורות אחרים.

נקודת החלטה

אתם ג׳אנג גוטאו, מפקד הארמייה הרביעית של החזית.

קיץ 1935, סצ׳ואן

הצבא שלכם גדול מזה של מאו. לא הגעתם לצוניי, ואתם מתנגדים לצעידה צפונה.

מאו רוצה שהטור כולו ימשיך צפונה, אל שאאנשי. שני מנהיגים רוצים כעת דרכים שונות.

מה אתם עושים?

• לעקוב אחרי מאו צפונה, ולשמור על הצבא כטור אחד. כנראה תאבדו את הפיקוד העצמאי, אבל שני הצבאות ימשיכו יחד.
• לפנות מערבה, לכיוון הגבולות הסובייטיים, עם הצבא שלכם. כנראה הדרך קשה יותר, והכוחות המקומיים ייצרו צרות בדרך. תשמרו על הפיקוד, אבל תינתקו ממאו.
• להקים הנהגה מתחרה, שבה תעמדו בראשה. כנראה זה יפצל את הכוחות הקומוניסטיים ויהפוך אתכם למנהיג בשטח, אבל יהפוך את מאו ליריב ויבטל כל צעידה משותפת.

מה קרה בפועל

להקים הנהגה מתחרה, שבה תעמדו בראשה.

ג׳אנג התנתק ממאו בקיץ 1935 והקים הנהגה מתחרה. המקורות חלוקים על התאריך ועל המקום, ופרשנות משנת 2026 מכנה את הגוף המתחרה ״המרכז השני״. בחודשים שאחר כך נחלש צבאו.

לא אימתנו את נימוקיו שלו. צבאו היה גדול מזה של מאו, ולכן שאלת הפיקוד הייתה ממשית.

אוקטובר 1935

מי נספר?

באוקטובר 1935 הגיע הצבא הראשון של החזית לצפון שאאנשי: סמוך לווצ׳י, לפי EBSCO, או ין־אן, לפי מקורות אחרים. המקורות אינם מסכימים על מספר הבאים.

לפי EBSCO הגיעו לשאאנשי כ־4,000 בלבד. מקור כללי אחר נותן כ־7,000 עד 8,000 לאותה הגעה. המקורות חלוקים, ואנחנו לא יכולים להכריע את זה כאן.

כתבה של CGTN משנת 2026 מלווה את הסיפור עד הסוף: 86,000 יצאו, ו״רק מעט יותר מ־30,000 הגיעו לסוף״, בהוינינג שבגאנסו, באוקטובר 1936. זו נקודת סיום אחרת, שנה מאוחר יותר, ולכן היא אינה סותרת את מספרי שאאנשי.

מה באמת יודעים

מקור: שיר שנכתב בסוף המסע

תמצית: השיר מתאר את שרשראות הברזל מעל נהר הטאטו (הדאדו) כקרות.

מאו כתב אותו באוקטובר 1935, כשהמסע כבר הסתיים. שיר הוא חגיגה שכתב מנהיג המסע, לא דיווח עליו.

• מי כתב את זה, ומתי? מאו, מנהיג המסע, באוקטובר 1935, מיד אחרי סיומו.
• למה זה נכתב? לחגוג את המסע ואת מנהיגו. זה לא דיווח, ולכן אל תחפשו בו הכרעה במספר.
• מה הוא משמיט? כל מה שחגיגה משמיטה: שמות, מספרים וספקות.

מיתוס

גשר לודינג היה קרב גבורה על שרשראות בוערות.

האמת

התרחשה כאן באמת חציית נהר, והמחלוקת היא על מה שקרה, לא על עצם החציה. לא מצאנו מקור שאומר שהשרשראות הוצתו. בספרו של סנואו, שמתעד את דבריו של מאו, הפרפין שעל הלוחות מתחיל לבעור. יש חוקרים הסבורים שהסיפור עוצב גם כתעמולה.

הראיות

הנוסח הרשמי (CGTN, 2021) מדבר על פנים מושחרות מעשן ועל בגדים שעלו באש, לא על שרשראות בוערות. השיר של מאו מ־1935 מתאר את השרשראות כקרות. הנוסח הרשמי גם מספר גרסה של האגדה, ולכן אינו הפרכה נקייה שלה.

מקור: הספר של אדגר סנואו, מתוך ראיונות

תמצית: הפרפין שעל לוחות הגשר התחיל לבעור.

סנואו, עיתונאי אמריקאי, בילה כארבעה חודשים עם הקומוניסטים בבאו׳אן ב־1936, וראיין שם את מאו. הספר יצא בלונדון ב־1937 ובניו יורק ב־1938.

• מי כתב את זה, ומה הקשר שלו לנושא? עיתונאי אמריקאי שהזדהה עם הקומוניסטים, וראיין את מאו בבאו׳אן.
• מי בדק את הטקסט לפני הדפסתו? הקומוניסטים. הצד של מאו תיקן וקיצץ את הטיוטה לפני שהוחזרה לסנואו, לפי ג׳ונתן ספנס בביקורת מ־2005.
• האם זו עדות ראייה עצמאית? לא. זו בעיקרה הגרסה של המנהיג עצמו, ואנשיו עיצבו אותה.

נקודת החלטה

אתם צ׳יאנג קאי־שק.

12 בדצמבר 1936, שיאן

חיילים בפיקודו של ג׳אנג שואליאנג, ובני בריתו יאנג הוצ׳נג, השתלטו עליכם בשיאן. אתם שבויים שלהם.

שנים רבות דחפתם את המערכה נגד הקומוניסטים. יפן כבשה את מנצ׳וריה ב־1931. דרישות השובים, כפי שדווח מאוחר יותר, כוללות התנגדות משותפת ליפן.

השובים מחכים לתשובה. על השולחן: הסכם עם הקומוניסטים.

מה אתם עושים?

• לסרב, ולהמשיך במערכה נגד הקומוניסטים. כנראה השובים יחזיקו אתכם זמן רב יותר, והמלחמה נגד יפן תחכה. הקומוניסטים יקבלו זמן.
• להסכים לחזית מאוחדת עם הקומוניסטים נגד יפן. כנראה תשתחררו בקרוב. אבל הבטחה שניתנה בלחץ קשה קלה להפר, והחזית תהיה שברירית.
• להורות לצבאכם לתקוף את שיאן ולשחרר את עצמכם בכוח. כנראה תשתחררו מהר יותר, אבל השובים עלולים להרוג אתכם קודם, והצבא שלכם יילחם באנשיו במקום ביפן.

מה קרה בפועל

להסכים לחזית מאוחדת עם הקומוניסטים נגד יפן.

צ׳יאנג הסכים בדברים לחזית מאוחדת נגד יפן, ולא חתם על שום מסמך. ג׳ואו אנלאי, מנהיג קומוניסטי, נפגש איתו בערב חג המולד, וצ׳יאנג שוחרר ב־25 בדצמבר 1936.

לא בדקנו את נימוקיו של צ׳יאנג במילותיו שלו. יש מבקרים הטוענים שהוא שם את המלחמה בקומוניסטים לפני המלחמה ביפן. לפי ה״צ׳ינה פרוג׳קט״ (China Project), הוא טען שסין חלשה מדי להילחם ביפן כשהיא מפולגת. זו טענה של מקור אחד בלבד.

מה בא אחר כך, והחידון

אחר כך

שוחרר, ולא שוחרר

צ׳יאנג שוחרר ב־25 בדצמבר 1936, והצדדים יצרו חזית מאוחדת שנייה נגד יפן. ״צ׳ינה פרוג׳קט״ מכנה אותה שברירית.

ג׳אנג שואליאנג לא שוחרר. מעצר הבית שלו בטייוואן הסתיים רק במותו של צ׳יאנג ב־1975, וחירותו הוחזרה רשמית רק ב־1988. הוא מת בהונולולו שבהוואי ב־2001. המשמורת שלו נמשכה יותר מחמישים שנה.

אחרי המסע

• 25 בדצמבר 1936 צ׳יאנג משתחרר אחרי השיחות בשיאן. ההסכם נשאר בדברים, בלי חתימה.
• 1937–1938 ספרו של סנואו יוצא בלונדון ובניו יורק, ומביא את המסע לקוראים מחוץ לסין.
• 1938 ג׳אנג גוטאו עובר אל הלאומנים, לפי מקורות מאוחרים.
• 1975 צ׳יאנג נפטר. מעצר הבית של ג׳אנג שואליאנג בטייוואן מסתיים, אבל הוא עדיין לא משוחרר רשמית.
• 1988 חירותו של ג׳אנג שואליאנג מוחזרת רשמית, ב־26 במרץ.
• 2006–2007 ספרה של סון שויון יוצא בבריטניה ואחר כך בארצות הברית, ומערער על סיפור לודינג.

אגדה או היסטוריה?

מה היה המסע הארוך: קרב אמיתי, סיפור מייסד, או שניהם?

• סון גואנגג׳ון, לשעבר יו״ר הוועדה המייעצת של מחוז לודינג ומומחה להיסטוריה של המפלגה, כפי שמצטטים אותו כלי התקשורת הממלכתיים לודינג היה קרב אמיתי וגבורתי, והמסע היה סיפור אמיתי של אומץ לב. הגרסה הרשמית אומרת זאת, ומדיה ממלכתית חוזרת עליה.
• סון שויון, בספרה ״המסע הארוך״ (2006 בבריטניה, 2007 בארצות הברית) לודינג היה לכל היותר התנגשות קטנה עם שומרי מצביא מקומי, וככל הנראה לא נהרג בו אף לוחם אדום. האגדה המייסדת עוצבה מאוחר יותר. היא מסתמכת על ראיונות, על מזכר של גנרל ותיק וביומן של מיסיונר.
• בנג׳מין יאנג, במאמר ב״צ׳ינה קוורטרלי״ (1986) צוניי קיבל משקל גדול מדי כנקודת מפנה.

שאלו כל צד: על אילו מקורות הוא נשען, ומי מרוויח אם מאמינים לו?

שאלה לבדיקה

למה ספרו של סנואו אינו עדות ראייה עצמאית?

התשובה: הקומוניסטים תיקנו וקיצצו את הטיוטה של סנואו לפני שהוחזרה אליו.. נכון. הצד של מאו שינה את הטקסט לפני שסנואו קיבל אותו בחזרה, לפי ג׳ונתן ספנס (2005). הספר הוא סיפורו של המנהיג, לא תיעוד ניטרלי.

שאלה לבדיקה

מה העדויות אומרות על השרשראות בלודינג?

התשובה: אף מקור שבדקנו אינו אומר שהשרשראות הוצתו.. נכון. בסיפור של סנואו הפרפין על הלוחות מתחיל לבעור, הנוסח הרשמי הסיני מדבר על עשן ובגדים, ושירו של מאו מתאר את השרשראות כקרות.

שאלה לבדיקה

CGTN כותבת ״מעט יותר מ־30,000״ הגיעו לסוף, ו־EBSCO כותבת כ־4,000 הגיעו לשאאנשי. למה הנתונים לא סותרים זה את זה?

התשובה: הם סופרים נקודות סיום שונות: שאאנשי באוקטובר 1935, וגאנסו שנה אחר כך.. נכון. הנתון של שאאנשי הוא ההגעה באוקטובר 1935, ו־CGTN סופרת את הסוף בהוינינג שבגאנסו, באוקטובר 1936.

שאלה לבדיקה

האם צ׳יאנג חתם על הסכם חזית מאוחדת בשיאן?

התשובה: לא. הוא הסכים בדברים, וסירב לחתום על כל מסמך.. נכון. לכן ההסכם נשען על מילתו של צ׳יאנג ולא על טקסט חתום, וזו אחת הסיבות לשבירותו.

שאלה לבדיקה

מה טוען בנג׳מין יאנג במאמרו משנת 1986 על צוניי?

התשובה: שחוקרים מאוחרים יותר הפריזו בחשיבותו של צוניי.. נכון. יאנג טוען שהחוקרים נתנו לוועידה משקל רב מדי בעלייתו של מאו.

שאלה לבדיקה

מתי חירותו של ג׳אנג שואליאנג הוחזרה רשמית?

התשובה: ב־1988.. נכון. ב־26 במרץ 1988 הוחזרה חירותו של ג׳אנג שואליאנג רשמית, אחרי יותר מחמישים שנה.

מונחים

• כיתור מסע שנועד להקיף בסיס, לחתוך את האספקה שלו ולשחוק את מגיניו. צ׳יאנג קאי־שק ניהל מסע כזה נגד אזור הבסיס הקומוניסטי בג׳יאנגשי ב־1933 וב־1934.
• אזור בסיס אזור שהקומוניסטים החזיקו, ומשם פעל הצבא שלהם. הצבא האדום עזב את אזור הבסיס בג׳יאנגשי באוקטובר 1934.
• הקומינטרן האינטרנציונל הקומוניסטי: גוף שפעל ממוסקבה והנחה מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם. אוטו בראון היה היועץ הצבאי שלו אצל הקומוניסטים הסיניים.
• הפוליטביורו המועצה הפנימית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שבה מנהיגיה הבכירים מחליטים על המדיניות. בצוניי נפגשו חבריה כדי להכריע על הפיקוד הצבאי.
• ארמיית חזית כוח גדול של הצבא האדום. הארמייה הראשונה של החזית יצאה מג׳יאנגשי ב־1934, והארמייה הרביעית של החזית הייתה בפיקודו של ג׳אנג גוטאו.
• חזית מאוחדת ברית זמנית בין יריבים למטרה משותפת. כאן: הלאומנים והקומוניסטים נגד יפן.
• הלאומנים (הקואומינטנג) המפלגה שבראשה עמד צ׳יאנג קאי־שק, הידועה בשם הקואומינטנג. צבאה לחם בקומוניסטים בשנות השלושים.
• לי יחידת מרחק סינית מסורתית. לפי ההמרה של CGTN, 25,000 לי הם כ־12,500 ק״מ.
• תעמולה מידע שמופץ כדי לזכות בתמיכה לעניין מסוים, לעתים בהשמטת מה שאינו מתאים לו.
• צ׳אנגז׳נג השם הסיני של המסע הארוך, שפירושו ״צעידה ארוכה״. השימוש הרשמי הקדום ביותר הידוע בו הוא במסמך של הצבא האדום מפברואר 1935.
• נהר הדאדו נהר בסצ׳ואן שבדרום־מערב סין. מעליו נמצא גשר תלוי של שרשראות ברזל, שעליו מסופר הסיפור המפורסם של המסע.
• גשר לודינג גשר ברזל תלוי מעל נהר הדאדו. הצבא תפס אותו במאי 1935, והמקורות חלוקים על היום המדויק.
• נהר הסיאנג נהר בגואנגשי שבדרום סין. בסוף נובמבר 1934 נלחמו בו הצבא הקומוניסטי והלאומנים, והמקורות חלוקים מאוד על מספר ההרוגים.
• נהר הצ׳ישוי נהר על הגבול שבין גווייג׳ואו לסצ׳ואן. בין 19 בינואר ל־22 במרץ 1935 חצה בו הצבא ארבע פעמים.
• צוניי עיירה בגווייג׳ואו, שבה התכנסה ההנהגה הקומוניסטית במסע. המקורות חלוקים על מידת השינוי שנעשה בה.
• יודו עיר בג׳יאנגשי, שממנה פרץ הצבא הקומוניסטי ב־1934, כשהכוחות הלאומנים כיתרו את אזור הבסיס שלו.
• ג׳יאנגשי מחוז בדרום־מזרח סין. שם היה אזור הבסיס של הקומוניסטים, והצבא יצא משם למסע הארוך.
• שאאנשי מחוז בצפון־מערב סין, שאליו הגיע הצבא ב־1935. מקורות שונים מציינים נקודות סיום שונות.
• ין־אן עיר בשאאנשי. לפי מקורות אחרים, שם הגיע הצבא ב־1935, במקום ליד ווצ׳י.
• שיאן עיר בצפון־מערב סין. שם חטפו חייליו של ג׳אנג שואליאנג את צ׳יאנג קאי־שק, והוא נשאר בשבייה עד דצמבר 1936.
• מנצ׳וריה אזור בצפון־מזרח סין. יפן כבשה אותו ב־1931.
• סצ׳ואן מחוז בדרום־מערב סין, שבו נמצא נהר הדאדו והגשר שבלודינג.
• אוטו בראון יועץ צבאי גרמני של הקומוניסטים, שנשלח מטעם הקומינטרן. דגל במלחמת עמדות, והמפלגה האשימה אותו מאוחר יותר בתבוסותיה.
• בו גו אחד מחברי ההנהגה הקומוניסטית במסע. ההנהגה שבה הוא היה דבקה בעמדות קבועות ובקרבות מסודרים.
• אדגר סנואו עיתונאי אמריקאי, שבילה כארבעה חודשים עם הקומוניסטים בבאו׳אן ב־1936 וראיין שם את מאו.
• סון שויון סופרת שכתבה ספר על המסע. לפי הספר, כנראה לא נהרג בלודינג אף לוחם אדום.
• צ׳יאנג קאי־שק מנהיג הלאומנים. ב־1933 וב־1934 שלח את צבאו נגד אזור הבסיס הקומוניסטי. ב־1936 נחטף בשיאן, ושוחרר ב־25 בדצמבר 1936.
• ג׳ואו אנלאי מנהיג קומוניסטי. בערב חג המולד 1936 נפגש עם צ׳יאנג קאי־שק, לפני ששוחרר ב־25 בדצמבר.
• ג׳אנג שואליאנג מצביא סיני שחייליו חטפו את צ׳יאנג קאי־שק בשיאן. הוא נשאר במעצר בית בטייוואן, עד מותו של צ׳יאנג ב־1975.
• פרפין שעווה שמופקת מנפט, ודולקת בקלות. בסיפור על הגשר נאמר שהפרפין שעל הלוחות התחיל לבעור.
• קומנדו חייל ביחידה קטנה ומיוחדת, שמבצעת משימות מסוכנות ומהירות.
• צ׳ינה דיילי עיתון סיני ממלכתי. ב־2021 כתב שכ־50,000 חיילים איבדו את חייהם בקרב נהר הסיאנג. לא נמצא מקור אחר שמאשר את המספר הזה.
• CGTN ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של סין. בכתבה משנת 2026 כתב רק שהצבא ספג אבדות כבדות, בלי מספר.
• בנג׳מין יאנג חוקר שכתב ב־1986 שההיסטוריונים נתנו לצוניי משקל גדול מדי כנקודת מפנה.
• סיקסת׳ טון אתר חדשות סיני. בכתבה משנת 2026 הוא מביא מספר של 18,000 לי, מתוך החלטה של ועידה מ־1935.

מקורות

• Sun Shuyun, The Long March: The True History of Communist China’s Founding Myth (New York: Doubleday, 2007)
• Benjamin Yang, ‘The Zunyi Conference as One Step in Mao’s Rise to Power’, The China Quarterly 106 (1986), pp. 235–271
• Edgar Snow, Red Star Over China (London: Victor Gollancz, 1937)
• Mao Zedong, ‘The Long March’ (poem, October 1935), Selected Works, Poems, Marxists.org

קרדיט תמונות

• רולף מילר, גשר לודינג, לודינג, סצ׳ואן, 2006. עבודה עצמית · Rolf Müller (User:Rolfmueller) · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• אדגר סנואו, צילום מ־1936. מתוך המגזין הסיני ״תמונות של העם״, גיליון 10 של 1967 · Public domain · דף המקור
• שרשראות מגשר לודינג, בתצוגה במוזיאון הלאומי של סין. צילום: Gary Lee Todd, 2011 · CC0 · דף המקור