אברהם לינקולן: ארבע הכרעות שהכריעו מלחמה ואומה

עורך דין מספרינגפילד

שני סיפורים על לינקולן ועל העבדות

בסיפור האחד, אברהם לינקולן משחרר את המשועבדים בעט אחד. בסיפור השני, הוא מעולם לא התכוון לשחרר אף אחד. שני הסיפורים חלקיים בלבד.

האמת נמצאת בארבע הכרעות שהוא נאלץ לקבל בזמן שהמדינה נקרעה. תקבלו אותן אחת אחרי השנייה, עם מה שהוא ידע באותו רגע, ואז תשפטו בעצמכם.

אברהם לינקולן

עורך דין מאילינוי, שנבחר לנשיא ארצות הברית ב־1860 ונרצח ב־1865.

• נולד: 12 בפברואר 1809, קנטקי
• נפטר: 15 באפריל 1865, וושינגטון, נורה בתיאטרון פורד, ומת למחרת בבוקר
• ניצחונות: הבחירות לנשיאות, 1860
• כישלונות: הבחירות לסנאט, 1858

״איננו אויבים, אלא ידידים. אסור לנו להיות אויבים.״

רקע

עורך דין בספרינגפילד

לינקולן היה עורך דין ופוליטיקאי מספרינגפילד, בירת מדינת אילינוי. הוא נסע ממחוז למחוז כדי לדון בתיקים בבתי המשפט, וכך למד להסביר דברים קשים במילים פשוטות.

ב־1858 התמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית מול סטיבן דאגלס, פוליטיקאי בעל השפעה גדולה. השניים קיימו שורה של ויכוחים פומביים על העבדות ועל גבולות התפשטותה. דאגלס זכה, כי בית המחוקקים של אילינוי בחר בו. אבל הוויכוחים הפכו את שמו של לינקולן לידוע הרבה מעבר לגבולות המדינה.

1860

הבחירות בלי הדרום

בבחירות לנשיאות של 1860 זכה לינקולן, אף שכמעט לא קיבל קולות בדרום. מפלגתו, הרפובליקנית, התנגדה להרחבת העבדות לשטחים חדשים. היא לא דרשה לבטל אותה במדינות שבהן כבר הייתה קיימת.

זה ההבדל שחשוב לזכור כשנגיע להכרעות: בתוכנית המפלגה שלו, העבדות שבתוך המדינות הקיימות לא הייתה היעד הראשון.

החורף של הפרישה

דצמבר 1860

שבע מדינות עוזבות

ב־20 בדצמבר 1860 הכריזה דרום קרולינה על פרישה מן האיחוד, כשישה שבועות אחרי הבחירות. עד 1 בפברואר 1861 הצטרפו אליה פלורידה, מיסיסיפי, אלבמה, ג׳ורג׳יה, לואיזיאנה וטקסס.

בפברואר 1861 אימצו שבע המדינות חוקה זמנית לממשל חדש: ארצות הברית הקונפדרליות. כשלינקולן ייכנס לתפקידו, לפורשים כבר היה ממשל משלהם.

פברואר 1861

נסיעה בתחפושת

לינקולן יצא מספרינגפילד לוושינגטון. בבלטימור, שם חששו מתוכניות להתנקש בחייו, הוא נסע בחשאי וענד כובע רך במקום כובעו הגבוה המפורסם. ב־23 בפברואר הגיע לוושינגטון, עיר שהייתה תחת שמירה צבאית.

4 במרץ 1861

לא אויבים, אלא ידידים

ב־4 במרץ 1861 נשא לינקולן את נאום ההשבעה הראשון שלו. הוא אמר שאין לו כוונה, במישרין או בעקיפין, להתערב במוסד העבדות במדינות שבהן הוא קיים, וששום זכות חוקית לא נותנת לו לעשות זאת. הוא הוסיף שאין לו התנגדות לכך שהגנה כזאת תוכנס לחוקה באופן מפורש ובלתי הפיך.

לקראת הסוף פנה לדרום ישירות: ״איננו אויבים, אלא ידידים. אסור לנו להיות אויבים.״

מרץ 1861

מבצר עם שישה שבועות של מזון

ביום ההשבעה הגיעה לוושינגטון הודעה מצ׳רלסטון. פורט סאמטר, מבצר פדרלי במפרץ צ׳רלסטון, הוחזק בידי המייג׳ור רוברט אנדרסון ובערך 85 חיילים. לפי הדיווח שלו, נותר במבצר אוכל לשישה שבועות בלבד.

ממשלת דרום קרולינה דרשה שהחיילים ייצאו משם. מי שיחזיק בסאמטר, יחזיק למעשה גם בנמל.

הכרעה ראשונה: פורט סאמטר

מרץ 1861

החודש הראשון בתפקיד

לינקולן היה נשיא חדש, ועוד לא היה ברור לאיש בוושינגטון איך יפעל. על שולחנו הונח עניין דחוף אחד: פורט סאמטר.

שר החוץ, ויליאם סיוארד, רצה לוותר על המבצר כמחווה של רצון טוב כלפי הדרום. אחרים חלקו עליו. וירג׳יניה, שעדיין נשארה באיחוד, טרם פרשה, ומה שהממשל יעשה עכשיו ישפיע עליה.

נקודת החלטה

אתם אברהם לינקולן.

וושינגטון, סוף מרץ 1861

בפורט סאמטר יושבים כ־85 חיילים. בתחילת מרץ נאמד האוכל שלהם בשישה שבועות, והוא הולך ואוזל. ממשלת דרום קרולינה דורשת שהחיילים ייצאו משם, והפורשים רואים בחיל מצב פדרלי בנמל שלהם עלבון שלא יסבלו.

שר החוץ שלכם, סיוארד, רוצה לוותר על המבצר, וחלק מהקבינט מסכים לו. אחרים אומרים שוויתור ייראה כחולשה, ושהפורשים ילמדו מכך שאפשר ללחוץ על הממשל. בצפון מצפים שתשמרו על רכוש הממשל הפדרלי. בדרום מחכים לראות מה תעשו. ומדינות הביניים, וירג׳יניה ביניהן, מביטות אליכם כדי להחליט אם להישאר באיחוד.

מה שתעשו בסאמטר יעצב את הדימוי שלכם לזמן רב. אתם יודעים שאין פתרון שלא יעלה במחיר.

מה אתם עושים?

• לפנות את אנדרסון ואנשיו מסאמטר, ולהשאיר את המבצר לדרום קרולינה. סביר שלא ייורה ירי במבצר. אבל הדרום יראה בפינוי הוכחה שהממשל החדש נסוג מול לחץ, והמדינות שטרם פרשו, וירג׳יניה ביניהן, יסיקו מסקנות משלהן. שאלת הסמכות הפדרלית תישאר פתוחה.
• לשלוח אוניות עם אוכל בלבד, בלי חיילים ובלי תחמושת, ולהודיע לשלטונות דרום קרולינה בדיוק מה הן נושאות. סביר שאנשי המבצר יחזיקו מעמד, ושהדרום יצטרך להחליט: לתת לאוכל להיכנס, או לפתוח באש על אוניות שנושאות לחם. בשני המקרים, המהלך הבא יהיה שלו.
• לשלוח אוניות מלחמה וחיילים כדי להחזיק את המבצר בכוח. סביר שייפתח קרב בנמל. הצפון יתייצב להגנת המבצר, אבל וירג׳יניה ומדינות הביניים עלולות לפנות לדרום, כי אינן מוכנות להילחם נגד שכניהן.

מה קרה בפועל

לשלוח אוניות עם אוכל בלבד, בלי חיילים ובלי תחמושת, ולהודיע לשלטונות דרום קרולינה בדיוק מה הן נושאות.

לינקולן הורה על משלוח הקלה. ב־6 באפריל הודיע למושל דרום קרולינה שהמשלוח יכלול אוכל בלבד, ושאם לא יתנגדו לו, לא יישלחו לשם אנשים, נשק או תחמושת. עוד קודם לכן כבר הודיע אנדרסון לשולחי הדרום שיפנה את המבצר עד הצהריים של 15 באפריל, אלא אם יקבל הוראות או אספקה.

ב־12 באפריל, בשעה 4:30 לפנות בוקר, פתחו הסוללות הקונפדרליות באש על המבצר.

לינקולן ניסח את תנאי המשלוח בעצמו, בכתב: אוכל בלבד, ולא אנשים או נשק, אם לא יתקלו בהתנגדות. הוא רצה לשמור על המבצר בלי להכריז על מלחמה, ולהשאיר לדרום את ההחלטה אם לתקוף. ההיסטוריונים נחלקים בשאלה אם זה היה מלכודת מתוכננת או ניסיון כן ואחרון להציל את המבצר. ראו את ההעמקה למטה.

12 באפריל 1861

הירי הראשון

בשעה 4:30 לפנות בוקר נפתחה אש על המבצר מסוללות שהקיפו את מפרץ צ׳רלסטון. אנשיו של אנדרסון החזירו אש, אבל היו נחותים מאוד בכוח התותחים. אחרי 34 שעות הסכים אנדרסון לפנות את המבצר. באותו קרב לא נהרג איש מן הצדדים באופן ישיר.

15 באפריל 1861

קריאה לגיוס

ב־15 באפריל קרא לינקולן ל־75,000 מתנדבים כדי לדכא את המרד. הקריאה הזאת הובילה לכך שארבע מדינות נוספות בדרום הכריזו על פרישה והצטרפו לקונפדרציה, וביניהן וירג׳יניה. המלחמה כבר לא הייתה עניין של מבצר אחד.

מלחמה שלא נגמרת

יולי 1861

הפסד ראשון

בקרב בול ראן, לא הרחק מוושינגטון, הובס צבא האיחוד ביולי 1861. החיילים נסוגו בדרכים מבולבלות לעבר הבירה. מי שחשב שהמלחמה תיגמר בחודשים ספורים נאלץ לחשוב מחדש.

1861–1862

מדינות הגבול

ארבע מדינות עבדים נשארו באיחוד: מרילנד, דלאוור, קנטקי ומיזורי. אלה מדינות הגבול. הן ישבו בין הצפון לדרום, ולינקולן לא יכול היה להרשות לעצמו לאבד אותן. מרילנד גובלת בוושינגטון עצמה.

בהמשך המלחמה ביטלו מרילנד ומיזורי את העבדות בחוק של המדינה שלהן. עד אז העבדות נשארה בהן בחוק. אמירה שמיוחסת ללינקולן על קנטקי נפוצה מאוד, אבל למקור ראשוני לה לא מצאנו עדות, ולכן השיעור הזה אינו משתמש בה.

מאי 1861

מי שהגיע אל קווי הצבא

בזמן שהצבאות נלחמו, אנשים משועבדים ברחו אל מחנות הצבא הפדרלי. במאי 1861 הכריז הגנרל בנג׳מין באטלר שמי שמגיע אל קווי צבאו לא יוחזר, אלא ייחשב ל״שלל מלחמה״. בסוף מאי אישר הממשל את המדיניות הזאת.

ככל שהצבא הפדרלי התקדם בדרום, כך נמלטו אל קוויו יותר ויותר משועבדים. המציאות הזאת הייתה קיימת עוד לפני שלינקולן כתב דבר על כך. כשתגיעו להחלטה על ההכרזה, זכרו שאנשים כבר פעלו למען חירותם בעצמם.

1862

גנרל שלא מתקדם

ג׳ורג׳ מקללן פיקד על צבא הפוטומק, צבא האיחוד הראשי במזרח. הוא היה מארגן מוכשר, שהכין את חייליו בקפידה, אבל התקשה להתקדם. בקיץ 1862 הגיע צבאו עד מרחק קרוב מריצ׳מונד, בירת הקונפדרציה, ונדחף לאחור בסדרת קרבות ארוכים. מולו עמד הגנרל רוברט א. לי.

לינקולן נטה לחשוב שמקללן מהסס יותר מדי. מקללן טען שחסרים לו חיילים. בשני הדברים היה משהו מן האמת.

קיץ 1862

מלחמה בלי סוף נראה לעין

עד קיץ 1862 כבר מתו אלפים רבים בשני הצדדים, ולא נראה שהמלחמה תסתיים במהרה. השאלה כבר לא הייתה אם המלחמה תימשך, אלא איך תיגמר, ומה ייצא ממנה.

בשלב הזה, בקיץ, עמד לינקולן מול בחירה. ההכרזה על שחרור המשועבדים הייתה כבר מונחת בכתב, אבל עוד לא פורסמה.

ההכרעה על השחרור

נקודת החלטה

אתם אברהם לינקולן.

וושינגטון, סוף יולי 1862

המלחמה לא הולכת לפי התוכנית. הצבא בווירג׳יניה נסוג מול ריצ׳מונד, ובצפון שואלים מדוע האיחוד מפסיד.

בתיק שלכם מונחת טיוטה של הצהרת האמנציפציה: הכרזה שתשחרר את המשועבדים באזורים שבמרד. הקבינט שמע אותה, והציבור עדיין לא. יש מי שאומר שהכרזה כזאת תחזק את מתנגדי העבדות ותקשה על הדרום לגייס כוח. אחרים מזהירים שהכרזה שתבוא אחרי הפסד תיראה כייאוש. שר החוץ שלכם, סיוארד, סבור שצריך לחכות לניצחון.

השאלה שלפניכם היא לא אם, אלא מתי.

מה אתם עושים עם הטיוטה?

• להכריז על השחרור עכשיו, בקיץ, לכל המשועבדים באזורי המרד. סביר שמשועבדים רבים יפנו מיד אל קווי הצבא. אבל ההכרזה תיראה כמעשה נואש אחרי שורת הפסדים, מדינות הגבול יתרגזו, והתוקף המשפטי שלה יהיה עמום.
• להמתין לניצחון צבאי, ואז להכריז על השחרור כאמצעי מלחמה. סביר שההכרזה תתקבל כצעד צבאי לגיטימי, ותחול על שטחי הדרום בלי להפוך את מדינות הגבול לאויבות. אבל ההמתנה משאירה את המשועבדים באזורי המרד בלי הבטחה לחירות עוד חודשים. ואם הניצחון יתעכב, גם ההכרזה תתעכב.
• לא לומר דבר על העבדות, ולהציב את שמירת האיחוד כמטרה היחידה. סביר שהלחימה תימשך בלי הבטחה לחירות. מבטלי העבדות בצפון יחריפו את דרישותיהם, והמשועבדים ימשיכו לברוח אל קווי הצבא בלי מעמד ברור.

מה קרה בפועל

להמתין לניצחון צבאי, ואז להכריז על השחרור כאמצעי מלחמה.

לינקולן לא פרסם את הטיוטה באותו קיץ. הוא המתין לניצחון שהגיע ב־17 בספטמבר 1862 בקרב אנטיאטם, כשצבא הפוטומק עצר את פלישת לי למרילנד. חמישה ימים אחר כך, ב־22 בספטמבר, הכריז על ההכרזה המקדימה: מי שמוחזק כעבד באזורים שעדיין במרד ב־1 בינואר 1863, ייחשב לחופשי.

לאזורים האלה ניתנו מאה ימים לחזור לאיחוד. אף מדינה לא חזרה.

ההכרזה מציגה את עצמה כאמצעי מלחמה, כלומר כמעשה של מפקד בזמן מרד ולא כמהלך חברתי. ההיסטוריונים נחלקים: יש הרואים בהמתנה שיקול טקטי, ויש הרואים בה חשש מתגובת הציבור ומדינות הגבול. מה שהוא כתב בציבור באותו קיץ מופיע במכתב שתקראו עכשיו.

מקור: המכתב לגרילי

מטרתי הראשית במאבק הזה היא להציל את האיחוד, ולא להציל או להשמיד את העבדות. אילו יכולתי להציל את האיחוד בלי לשחרר אף עבד, הייתי עושה זאת. ואילו יכולתי להציל אותו בשחרור כל העבדים, הייתי עושה זאת. ואילו יכולתי להציל אותו בשחרור חלקם והשארת האחרים, הייתי עושה גם את זה.

הוראס גרילי, עורך ״ניו־יורק טריביון״, פרסם מכתב פתוח שהפציר בלינקולן לשחרר את העבדים. לינקולן ענה במכתב גלוי, שכתב כשטיוטת ההכרזה כבר הייתה במגירה שלו. שמונה ימים לפני המכתב, ב־14 באוגוסט, קיבל לינקולן בבית הלבן ועדה של גברים שחורים, והציע להם לשקול הגירה מרצון למרכז אמריקה. הוא טען שלשני הגזעים יהיה טוב יותר להיפרד. גרילי עצמו כתב אחר כך שלינקולן השתמש בחילופי המכתבים כדי להכין את הציבור לשינוי עמדתו.

• מה לינקולן מציב כמטרה הראשית? את שמירת האיחוד. העבדות מופיעה במשפט כאמצעי שייבחר לפי הצורך, ולא כמטרה בפני עצמה.
• איך כדאי לקרוא את הקטע ״אילו יכולתי...״? כטיעון פוליטי מחושב, שנכתב לציבור. לינקולן מציג שלוש אפשרויות, וגם שחרור של כולם. הוא לא אומר ״אני בעד העבדות״. הוא אומר שהכול תלוי בשיקול של האיחוד.
• מה חסר במכתב, לעומת מה שאנחנו יודעים מהטיוטה שבמגירה? הטיוטה עצמה. המכתב מציג עמדה, לא תוכנית. הפער הזה נראה רק כשמשווים אותו למסמכים אחרים.

מקור: הצהרת האמנציפציה, העמוד הראשון

כל האנשים המוחזקים כעבדים במדינות ובחלקי מדינות שהוגדרו, ייחשבו מעתה ולעולם לחופשיים; וממשלת ארצות הברית, לרבות רשויותיה הצבאיות והימיות, תכיר בחירותם של האנשים האלה ותשמור עליה.

זו הנוסחה הסופית, שבאה אחרי ההכרזה המקדימה מ־22 בספטמבר. היא יצאה כצו של המפקד העליון, ולא כחוק שעבר בקונגרס. התמונה היא העמוד הראשון מתוך חמישה.

• על אילו אזורים ההכרזה חלה? על המדינות ועל חלקי המדינות שהוגדרו כמורדות. ההכרזה לא חלה על מדינות הגבול. גם חלקים מלואיזיאנה ומוירג׳יניה נשארו בחוץ: ניו־אורלינס, 48 המחוזות שהפכו למערב וירג׳יניה, ועוד כמה אזורים.
• על מה ההכרזה נשענת? על סמכותו של הנשיא כמפקד העליון בזמן מרד. זו סמכות צבאית, לא חוק שנחקק בקונגרס.
• מה יקרה לאדם משועבד באזור שאינו בשליטת האיחוד? ההכרזה חלה עליו על הנייר. בפועל, החירות תלויה בכך שצבא האיחוד יגיע לשטחו. הארכיון הלאומי מדגיש שהחירות שההכרזה הבטיחה הייתה תלויה בניצחון צבאי.

מיתוס

ההכרזה שחררה את כל העבדים באמריקה.

האמת

לא. ההכרזה חלה על אזורי המרד בלבד. מדינות הגבול הוחרגו, וכך גם אזורים שהיו בשליטת האיחוד בזמן ההכרזה. בקנטקי ובדלאוור נשארה העבדות חוקית גם אחרי סוף המלחמה, עד התיקון ה־13 שאושר בדצמבר 1865.

הראיות

הרשימה עצמה בטקסט ההכרזה (ראו את המקור לעיל). הארכיון הלאומי מסביר שהחירות שההכרזה הבטיחה הייתה תלויה בניצחון צבאי.

1863–1865

האנשים שבאו

ההכרזה הודיעה גם שגברים שחורים יתקבלו לצבא ולחיל הים של האיחוד. לפי הארכיון הלאומי, עד סוף המלחמה שירתו בשורות האיחוד כמעט 200,000 חיילים ומלחים שחורים.

ההכרזה פתחה דלת, אבל אנשים נכנסו דרכה בכוחות עצמם. רבים מהם היו משועבדים עד לא מזמן. הסיפור שלהם ראוי לספר בנפרד, ולא רק כחלק מסיפורו של לינקולן.

נובמבר 1862

בינתיים, מחליפים גנרל

ב־5 בנובמבר 1862 הורה לינקולן להעביר את פיקוד צבא הפוטומק לאמברוז ברנסייד. ההוראה נמסרה למקללן ב־7 בנובמבר. מאוחר יותר, ב־1864, יתמודד מקללן נגד לינקולן על הנשיאות, כמועמד של המפלגה הדמוקרטית.

גטיסברג, העותקים והמזכר

19 בנובמבר 1863

נאום של כמה דקות

ב־19 בנובמבר 1863 עלה לינקולן לבמה בבית הקברות הלאומי החדש בגטיסברג, פנסילבניה, כדי להקדיש אותו לחללי הקרב שנערך שם ביולי. הנואם המרכזי באותו יום, אדוארד אוורט, דיבר כשעתיים. לינקולן דיבר כמה דקות בלבד.

מקור: הנאום, בנוסח המודפס

שהאומה הזאת, תחת אלוהים, תזכה ללידה מחודשת של חירות, ושממשל של העם, מאת העם ולמען העם, לא יכלה מן הארץ. העולם לא ישים לב רב למה שנאמר כאן, ולא יזכור זמן רב. אבל לעולם לא ישכח את מה שהם עשו כאן.

זהו הנוסח המודפס המקובל, אבל לנאום אין נוסח יחיד. נשמרו חמישה כתבי־יד שלו. שניים מהם, העותק של ניקולאי והעותק של היי, נמצאים בספריית הקונגרס. שלושת האחרים נכתבו מאוחר יותר, ב־1864, לבקשת אנשים שרצו עותק משלהם.

• כמה כתבי יד יש לנאום, ומתי נכתבו? חמישה. שניים נכתבו בסמוך לנאום, ושלושה נכתבו אחריו, בשנת 1864. בכולם יש הבדלים קטנים.
• איזו מילה מופיעה בנוסח המודפס, אבל לא בשני העותקים הראשונים? ״תחת אלוהים״. היא מופיעה בשלושת העותקים המאוחרים, ולא בעותקים של ניקולאי ושל היי.
• מה זה אומר על מה שנאמר באותו יום? שאי אפשר לדעת בוודאות אם לינקולן אמר את המילים האלה בדיוק כפי שנכתבו. שלושה כתבי חדשות שדיווחו מהמקום בטלגרף כללו את הביטוי. יש היסטוריונים שסבורים שלינקולן כנראה לא אמר אותו, ואחרים חלוקים בדעתם. הנוסח שאנחנו קוראים הוא אחד מכמה.

מיתוס

הנאום בגטיסברג נכתב על מעטפה ברכבת לאתר ההקדשה.

האמת

אין לכך עדות. העותק של ניקולאי, אחד הטקסטים השמורים, כתוב בחלקו על נייר של הבית הלבן בדיו, ובחלקו על נייר משובץ שורות בעיפרון. לא נמצאה שום עדות למעטפה. ההיסטוריונים מציינים שייתכן שלינקולן כתב את הנוסח לפני הנסיעה או במהלכה, ולכן הרכבת אינה בלתי אפשרית. מה שלא מוכח הוא סיפור המעטפה.

הראיות

הסיפור התפרסם בציבור ב־1906, בספרה של מרי ריימונד שיפמן אנדרוז, ״The Perfect Tribute״. שני העותקים, של ניקולאי ושל היי, נמצאים היום בספריית הקונגרס, ובשנת 1916 הועברו אליה מידי צאצאיו של היי.

9 במרץ 1864

מפקד אחד לכל הצבאות

ב־9 במרץ 1864 מינה לינקולן את יוליסס ס. גרנט לתפקיד מפקד־על של צבאות האיחוד. גרנט, שניצח במערכות במערב, בחר לתקוף את צבא לי ישירות בווירג׳יניה. המחיר בחיי אדם היה כבד משני הצדדים, ובקיץ 1864 כבר נראה שהמלחמה לא תיגמר במהרה.

נקודת החלטה

אתם אברהם לינקולן.

וושינגטון, סוף אוגוסט 1864

הבחירות לנשיאות ייערכו ב־8 בנובמבר. הקיץ היה קשה לשני הצדדים. הצבא של גרנט שילם מחיר כבד בווירג׳יניה, והקרבות טרם הכריעו את המלחמה. בצפון יש עייפות מהמלחמה, ורבים רוצים הסכם שיעצור את הקרבות.

הדיווחים הפוליטיים שמגיעים אליכם אומרים שייתכן מאוד שתפסידו. אם זה יקרה, היורש שלכם ייכנס לתפקיד ב־4 במרץ 1865, ולא לפני כן. בין נובמבר למרץ תישארו נשיא, אבל בלי מנדט חדש.

מה אתם מכינים לקראת הבחירות?

• להמשיך את המערכה הבחירתית בכל כוחכם, ולקבל את תוצאת ההצבעה, מה שתהיה. סביר שהמערכה תמשיך כרגיל. אם תפסידו, החודשים עד מרץ יהיו מסוכנים: המלחמה תימשך, ואיש לא ידע איך השלטון יועבר.
• לפתוח עכשיו במשא ומתן לשלום, על כל תנאי שיעצור את הקרבות. סביר שהדרום יבקש עצמאות, והצעה כזאת תיראה כהכנעה. מטרת שמירת האיחוד תיזנח, והמפלגה שלכם עלולה להתפלג.
• להתכונן בחשאי גם לתבוסה: לתאם מראש עם הזוכה כיצד לשמור על האיחוד בין הבחירות לכניסה לתפקיד. סביר שהמעבר יהיה מסודר יותר, והמלחמה תימשך בכל זאת. הסיכון: הדרום יראה בתוכנית הזאת הוכחה להתפוררות האיחוד, וייאחז בעמדתו עוד זמן.

מה קרה בפועל

להתכונן בחשאי גם לתבוסה: לתאם מראש עם הזוכה כיצד לשמור על האיחוד בין הבחירות לכניסה לתפקיד.

לינקולן כתב את המזכר ב־23 באוגוסט 1864, קיפל אותו, וביקש משבעת שרי הקבינט לחתום עליו בלי לקרוא את תוכנו. הוא שמר את הנייר בשולחנו, ולא גילה את תוכנו לאיש עד אחרי הניצחון ב־8 בנובמבר. המסמך מכונה בספרות ״המזכר העיוור״.

הקיפול והחתימה בלי קריאה לא השפיעו על הבחירות עצמן. הם שמרו את המזכר כתוכנית לתקופה שאחרי הבחירות.

במזכר כתב לינקולן: ״הבוקר, כמו כמה ימים לפניו, נראה מאוד סביר שהממשל הזה לא ייבחר מחדש. אז תהיה חובתי לשתף פעולה עם הנשיא הנבחר, כדי להציל את האיחוד בין הבחירה לכניסה לתפקיד.״ המזכר לא דן בדחיית הבחירות. הוא מניח שההצבעה תתקיים, ומתכנן מה ייעשה אחריה. בתקופה שבין הבחירה לכניסה לתפקיד, נשיא שהפסיד הוא ברווז צולע, ומי שיכהן אחריו עדיין לא נשבע.

8 בנובמבר 1864

הבחירות

ב־8 בנובמבר 1864 נבחר לינקולן מחדש: כ־55 אחוזים מהקולות העממיים, ו־212 אלקטורים לעומת 21 של מקללן. המזכר נשאר במגירה.

הכרעה רביעית, וזיכרון

1864

שתי הצבעות וכישלון אחד

התיקון ה־13 לחוקה, שביטל את העבדות בכל ארצות הברית, נדון בקונגרס כבר ב־1864. באפריל אישר הסנאט אותו, 38 בעד ו־6 נגד.

ביוני נכשל בית הנבחרים: 93 בעד ו־65 נגד. חסרו 13 קולות כדי להגיע לרוב של שני שלישים שנדרש לתיקון לחוקה.

נקודת החלטה

אתם אברהם לינקולן.

וושינגטון, ינואר 1865

נבחרתם מחדש, וכהונה שנייה מתחילה ב־4 במרץ. המלחמה עומדת לקראת סיומה, אבל טרם הסתיימה, וההכרזה שחתמתם היא צו מלחמה בלבד.

בבית הנבחרים חסרים קולות לתיקון ה־13. היו״ר, סקיילר קולפקס, מעריך שחסרים חמישה קולות, וחבר הבית ג׳יימס אשלי דחה את ההצבעה. חלק מהחברים שיצביעו הפסידו בבחירות של נובמבר, והם יישארו בתפקיד רק עד מרץ. אחרי מרץ יתחיל קונגרס חדש.

אם לא יאושר התיקון, ייתכן שבתי המשפט יקבעו שההכרזה לא חלה אחרי המלחמה, והחירות של מיליוני אנשים תיתלה במחלוקת משפטית ארוכה.

איך מעבירים את התיקון?

• להשאיר את ההצבעה לבית הנבחרים, בלי להתערב בה. סביר שההצבעה תידחה, ואולי תיכשל. התיקון לא ייכנס לתוקף לפני הקונגרס הבא, ועד אז ההכרזה תישאר צו מלחמה בלבד.
• להשתמש בכל כלי הנשיאות, ממשרות וטובות ועד פניות אישיות לחברי הבית, כדי לאסוף את הקולות. סביר שהתיקון יעבור. אבל השיטה תיראה כשוחד, והיריבים יטענו שקנו את ההצבעה. גם אם התוצאה תהיה טובה, הלגיטימיות שלה תיפגע.
• להסתפק בהכרזה שכבר נחתמה, ולהניח שתספיק. סביר שהמלחמה תסתיים, אבל החירות תישאר תלויה בצו מלחמה. בתי משפט עלולים לקבוע שהוא לא חל אחרי המלחמה, והמשוחררים יפתחו במאבק משפטי ממושך.

מה קרה בפועל

להשתמש בכל כלי הנשיאות, ממשרות וטובות ועד פניות אישיות לחברי הבית, כדי לאסוף את הקולות.

לינקולן הגביר את הלחץ. הוא פנה אישית לחברי הבית, ובעיקר לדמוקרטים שעמדו לסיים את כהונתם במרץ. ב־31 בינואר 1865 אישר בית הנבחרים את התיקון, 119 מול 56. חלק מהתומכים היו ״ברווזים צולעים״, כלומר חברים שלא ייבחרו מחדש.

תפקידו המדויק של לינקולן בהשגת הקולות הללו אינו מתועד.

המקורות מציעים שני נימוקים. ההכרזה נבנתה כצו מלחמה, ותוקפה אחרי המלחמה לא היה ברור. תיקון לחוקה היה משים את ביטול העבדות מחוץ לתביעות משפטיות. מה שלינקולן חשב על כך במדויק פחות תועד מאשר מה שעשה, ולכן ההיסטוריונים מתווכחים על מניעיו.

4 במרץ 1865

הנאום השני

ב־4 במרץ 1865 נשבע לינקולן לכהונה שנייה. המלחמה עדיין נמשכה, ובנאום הקצר שנשא הוא לא דיבר על ניצחון. הוא דיבר על כך ששני הצדדים קראו את אותו ספר ופנו לאותו אלוהים, ועל מלחמה שאיש מהם לא ציפה שתימשך כל כך הרבה זמן.

ובסוף הנאום, כך כתב: ״בלי זדון כלפי איש, בחמלה כלפי כולם, בנחישות בצדק כפי שאלוהים מראה לנו את הצדק, נמשיך לעשות את העבודה שלפנינו, לחבוש את פצעי האומה...״

9–14 באפריל 1865

אפומטוקס, ותיאטרון פורד

ב־9 באפריל 1865 כנע הגנרל רוברט א. לי את צבאו באפומטוקס, בווירג׳יניה. חמישה ימים אחר כך, ב־14 באפריל, נורה לינקולן בתיאטרון פורד בוושינגטון, על ידי ג׳ון ווילקס בות׳. הוא מת למחרת בבוקר.

מה בא אחרי

• 1 בינואר 1863 ההכרזה הסופית נכנסת לתוקף. המשועבדים באזורים שנקבו בה מוכרזים כחופשיים.
• 8 בנובמבר 1864 לינקולן נבחר מחדש. המזכר נשאר בשולחנו.
• 31 בינואר 1865 בית הנבחרים מאשר את התיקון ה־13, 119 מול 56.
• 14 באפריל 1865 לינקולן נורה בתיאטרון פורד ומת למחרת.
• 6 בדצמבר 1865 התיקון ה־13 אושר. העבדות בוטלה בכל ארצות הברית, כולל בקנטקי ובדלאוור.
• 14 באפריל 1876 פרדריק דאגלס נושא נאום לזכר לינקולן, בהקדשת האנדרטה לשחרור בוושינגטון.

מקור: דאגלס מביט לאחור

הוא היה לפני הכול נשיאם של הלבנים, מוקדש כולו לרווחתם של הלבנים.

דאגלס נאם בהקדשת האנדרטה לשחרור בלינקולן פארק בוושינגטון, יותר מעשור אחרי המלחמה. הוא נולד בשעבוד, נמלט ממנו, והיה מקולותיה הבולטים של תנועת הביטול. הנאום משבח את לינקולן ומבקר אותו באותה נשימה. התמונה מציגה את האנדרטה עצמה.

• מי מדבר, ומתי? אדם שנולד בשעבוד ונמלט ממנו, ומנהיג מרכזי בתנועת הביטול, בשנת 1876. שאלו את עצמכם אם המרחק מן המלחמה משפיע על מה שהוא בוחר לומר.
• למה דאגלס משבח את לינקולן ובו בזמן מבקר אותו? הוא רואה בלינקולן את הנשיא שעשה את הצעד הדרמטי, ובאותה עת רואה איש שחשב בדרכי זמנו, ולכן לא היה מגינו של עמו במלוא מובן המילה. הוא גם טוען שלינקולן עלה לנשיאות על עיקרון אחד בלבד: ההתנגדות להרחבת העבדות. דאגלס מבקש לאזן בין הכבוד לביקורת.
• מי נשאר מחוץ לנאום? האנשים שהשתחררו עצמם. הנאום עוסק בלינקולן, ופחות במי שנמלטו ונלחמו למען חירותם. שימו לב מי מוצג כפועל, ומי כמי שמקבל.

מיתוס

לינקולן היה מבטל עבדות מההתחלה.

האמת

לא. לינקולן התנגד להרחבת העבדות לשטחים חדשים, ואמר במכתבו לגרילי שאם יוכל לשחרר את כולם כדי להציל את האיחוד, יעשה זאת. אבל מטרתו הראשית בשלב הראשון הייתה שמירת האיחוד, לא ביטול העבדות. ההיסטוריונים נחלקים באיזו מידה הוא התקדם מאז.

הראיות

המכתב לגרילי (לעיל). ההיסטוריון אריק פונר, בספרו ״The Fiery Trial״ (2010), מתאר בפרפרזה לינקולן שלא היה מבטל ולא מהרפובליקנים הרדיקליים בקונגרס, אבל גילה יכולת צמיחה מוסרית ופוליטית גדולה. זו פרפרזה של תקציר, ולא ציטוט של פונר.

האם לינקולן השתנה?

האם לינקולן השתנה במהלך המלחמה, או שנשאר איש זמנו שנדחף אל מעשים על ידי האירועים?

• אריק פונר (2010): לינקולן השתנה לפי תקציר של עבודתו, לינקולן לא היה מבטל בתחילה, אבל הפגין יכולת צמיחה מוסרית ופוליטית יוצאת דופן, ובהכרזה ובתיקון ה־13 השינוי הזה נראה לעין.
• לרון בנט ג׳וניור (2000): לינקולן היה גזען לבן בנט טוען שלינקולן היה גזען לבן, שראה בשחרור אמצעי ולא מטרה, ושההכרזה הייתה תרמית שנועדה לא לשחרר איש. חוקרים רבים דחו את טיעוניו, וטענו שהם נשענים על מתודולוגיה לקויה ועל מטרה פוליטית צרה.

מה נחשב לשינוי? מה שאמר לינקולן, מה שעשה, או מה שמעשיו הביאו לאנשים שהיו משועבדים?

שאלה לבדיקה

מה התאריך של המכתב שבו כתב לינקולן לגרילי שמטרתו העיקרית היא שמירת האיחוד?

התשובה: 22 באוגוסט 1862. נכון. המכתב נכתב ב־22 באוגוסט 1862, כשטיוטת ההכרזה כבר הייתה במגירה.

שאלה לבדיקה

כמה זמן נתנה ההכרזה המקדימה מ־22 בספטמבר 1862 לאזורי המרד לחזור לאיחוד, לפני שההכרזה הסופית נכנסה לתוקף?

התשובה: מאה ימים. נכון. ההכרזה המקדימה נתנה מאה ימים, והסופית נכנסה לתוקף ב־1 בינואר 1863.

שאלה לבדיקה

איך הצביע בית הנבחרים על התיקון ה־13 ב־31 בינואר 1865?

התשובה: 119 מול 56. נכון. בית הנבחרים אישר את התיקון 119 מול 56.

שאלה לבדיקה

באיזו שעה נפתחה האש על פורט סאמטר, ובאיזה תאריך?

התשובה: בשעה 4:30 לפנות בוקר, ב־12 באפריל 1861. נכון. הסוללות הקונפדרליות פתחו באש על המבצר בשעה הזאת.

שאלה לבדיקה

מתי מונה יוליסס ס. גרנט למפקד־על של צבאות האיחוד?

התשובה: 9 במרץ 1864. נכון. מינויו של גרנט למפקד־על היה ב־9 במרץ 1864.

שאלה לבדיקה

מה עשו שרי הקבינט עם המזכר שכתב לינקולן ב־23 באוגוסט 1864?

התשובה: חתמו עליו בלי לקרוא את תוכנו. נכון. לפי התיאור המקובל, שבעת השרים חתמו על המזכר המקופל בלי לדעת מה כתוב בפנים.

מונחים

• פרישה הכרזה של מדינה שהיא מפסיקה להיות חלק מן האיחוד. בשנים 1860–1861 עשו כך מדינות בדרום, אחת אחרי השנייה.
• הקונפדרציה הממשל שהוקם בפברואר 1861 בידי המדינות שפרשו, בשם ארצות הברית הקונפדרליות של אמריקה.
• מדינות הגבול ארבע מדינות עבדים שנשארו באיחוד: מרילנד, דלאוור, קנטקי ומיזורי. הן לא נכללו בהכרזת השחרור.
• מבטל עבדות אדם שדרש לבטל את העבדות מיד ובכל מקום, ולא בעתיד רחוק.
• הצהרת האמנציפציה הצו שחתם לינקולן כמפקד העליון. ההכרזה המקדימה יצאה ב־22 בספטמבר 1862, והסופית ב־1 בינואר 1863. היא שיחררה את המשועבדים באזורי המרד, ולא בכל מקום.
• ברווז צולע פוליטיקאי שהפסיד בבחירות או שפורש, ועדיין נשאר בתפקידו עד שמחליפו נכנס. בין נובמבר 1864 למרץ 1865 כך היה הנשיא לינקולן.
• המזכר העיוור מזכר שכתב לינקולן ב־23 באוגוסט 1864 על מה שיעשה אם יפסיד. הוא קיפל אותו, וביקש משרי הקבינט לחתום עליו בלי לקרוא.
• מפקד־על הקצין שמפקד על כל כוחות היבשה של הצבא, מתחת לנשיא. גרנט קיבל את התפקיד ב־9 במרץ 1864.
• התיקון ה־13 התיקון לחוקה שביטל את העבדות ואת השעבוד הכפוי בכל ארצות הברית, אלא כעונש על פשע. בית הנבחרים אישר אותו ב־31 בינואר 1865, והוא אושר סופית ב־6 בדצמבר 1865.
• פורט סאמטר מבצר של ממשלת ארצות הברית בנמל צ׳רלסטון שבדרום קרולינה. כוחות הדרום פתחו בו באש ב־12 באפריל 1861, וזו הייתה תחילת המלחמה.
• שר החוץ של ארצות הברית השר שאחראי על יחסי החוץ של ארצות הברית, כלומר על הקשרים עם מדינות אחרות. בימי לינקולן התפקיד היה של ויליאם סיוארד.
• ויליאם סיוארד שר החוץ של לינקולן. רצה לוותר על פורט סאמטר, וסבר שצריך לחכות לניצחון לפני שמכריזים על שחרור המשועבדים.
• רוברט אנדרסון מייג׳ור בצבא האיחוד, שפיקד על פורט סאמטר עם כ־85 חיילים. אחרי 34 שעות של ירי הסכים לפנות את המבצר.
• סטיבן דאגלס פוליטיקאי בעל השפעה גדולה מאילינוי. ב־1858 לינקולן התמודד מולו על מושב בסנאט של ארצות הברית, ודאגלס זכה בו, כי בית המחוקקים של המדינה בחר בו.
• המפלגה הרפובליקנית מפלגה פוליטית בארצות הברית. לינקולן נבחר לנשיא מטעמה ב־1860. המפלגה התנגדה להרחבת העבדות לשטחים חדשים, אבל לא דרשה לבטל אותה במדינות שבהן הייתה.
• אלקטור קול בבחירות לנשיא בארצות הברית. כל מדינה מקבלת מספר קולות לפי גודלה, והמועמד שמקבל רוב מהם נבחר. בבחירות של 1864 לינקולן קיבל 212, ומקללן 21.
• שלל מלחמה כך כינה הצבא הפדרלי משועבדים שברחו אל קוויו. הם לא הוחזרו לבעליהם, אלא נשמרו כשלל מלחמה.
• קרב בול ראן קרב ליד וושינגטון, ביולי 1861. צבא האיחוד הובס בו, וחייליו נסוגו בבלבול לעבר הבירה.
• צבא הפוטומק צבא האיחוד הראשי במזרח. ג׳ורג׳ מקללן פיקד עליו, ובקיץ 1862 הגיע קרוב לריצ׳מונד.
• ג׳ורג׳ מקללן גנרל בצבא האיחוד, מארגן מוכשר שהכין את חייליו בקפידה, אבל התקשה להתקדם. ב־1864 התמודד מול לינקולן על הנשיאות, כמועמד של המפלגה הדמוקרטית.
• רוברט א. לי גנרל בצבא הקונפדרציה, שניהל את צבא הדרום בווירג׳יניה. ב־9 באפריל 1865 כנע את צבאו באפומטוקס.
• קרב אנטיאטם קרב בספטמבר 1862 במרילנד, שבו עצר צבא הפוטומק את פלישת לי. לינקולן חיכה לניצחון הזה לפני שפרסם את ההכרזה המקדימה.
• הוראס גרילי עורך העיתון ניו־יורק טריביון. פרסם מכתב פתוח שהפציר בלינקולן לשחרר את המשועבדים, ולינקולן ענה לו במכתב גלוי.
• יוליסס ס. גרנט גנרל שניצח בקרבות במערב. ב־9 במרץ 1864 מינה אותו לינקולן למפקד־על של צבאות האיחוד.
• בית הנבחרים אחד משני בתי הקונגרס של ארצות הברית. כדי לאשר תיקון לחוקה צריך בו רוב של שני שלישים.
• תיאטרון פורד תיאטרון בוושינגטון שבו נורה לינקולן ב־14 באפריל 1865. הוא נפטר למחרת בבוקר.
• ג׳ון ווילקס בות׳ שחקן תיאטרון שירה בלינקולן בתיאטרון פורד ב־14 באפריל 1865.
• אפומטוקס מקום בווירג׳יניה שבו כנע הגנרל רוברט א. לי את צבאו ב־9 באפריל 1865.
• ריצ׳מונד בירת הקונפדרציה, בווירג׳יניה. בקיץ 1862 הגיע קרוב אליה צבא הפוטומק, אבל נדחף לאחור.
• נאום ההשבעה הנאום שנושא נשיא כשהוא נכנס לתפקידו. לינקולן נשא את הראשון שלו ב־4 במרץ 1861, ובו אמר שאין לו כוונה להתערב בעבדות במדינות שבהן היא קיימת.
• דרום קרולינה מדינה בדרום ארצות הברית, והראשונה שפרשה מהאיחוד. ב־20 בדצמבר 1860 הצביעה בעד פרישה.
• בית המחוקקים של מדינה הגוף שמחוקק את החוקים של מדינה, כמו אילינוי. ב־1858 הוא בחר את סטיבן דאגלס לסנאט של ארצות הברית.
• הארכיון הלאומי הארכיון הרשמי של ארצות הברית, שבו נשמרים מסמכי הממשל. לפי הארכיון, כמעט 200,000 חיילים ומלחים שחורים שירתו בשורות האיחוד.
• צ׳רלסטון עיר בדרום קרולינה, ובמפרץ שלה עומד מבצר פורט סאמטר. ב־1861 פתחו כוחות הדרום באש על המבצר מסוללות שסביב המפרץ.

מקורות

• Abraham Lincoln to Horace Greeley, 22 August 1862, in Roy P. Basler (ed.), The Collected Works of Abraham Lincoln (1953)
• The Emancipation Proclamation, 1 January 1863, US National Archives, Milestone Documents
• Abraham Lincoln, Address at the Dedication of the Gettysburg National Cemetery, 19 November 1863, Avalon Project, Yale Law School
• Abraham Lincoln, First Inaugural Address, 4 March 1861, Avalon Project, Yale Law School
• Abraham Lincoln, Second Inaugural Address, 4 March 1865, Avalon Project, Yale Law School
• Abraham Lincoln, memorandum on the election, 23 August 1864 (the “blind memorandum”), House Divided Project, Dickinson College
• Frederick Douglass, Oration in Memory of Abraham Lincoln, 14 April 1876, Teaching American History
• Abraham Lincoln, Address on Colonization to a Committee of Colored Men, 14 August 1862, Teaching American History
• Eric Foner, The Fiery Trial: Abraham Lincoln and American Slavery (New York: W. W. Norton, 2010)
• Lerone Bennett Jr., Forced into Glory: Abraham Lincoln’s White Dream (2000)
• Battlefields.org, “Versions of the Gettysburg Address”

קרדיט תמונות

• אלכסנדר גרדנר, אברהם לינקולן, וושינגטון, 8 בנובמבר 1863. נחלת הכלל. · Public domain · דף המקור
• קרייר ואיב׳ס, ההפגזה על פורט סאמטר, נמל צ׳רלסטון, 12–13 באפריל 1861. ליטוגרפיה צבעונית, ספריית הקונגרס. נחלת הכלל. · Public domain · דף המקור
• הצהרת האמנציפציה, 1 בינואר 1863, עמוד 1 מתוך 5. הארכיון הלאומי של ארצות הברית. נחלת הכלל. · Public domain · דף המקור
• תומס בול, האנדרטה לשחרור, לינקולן פארק, וושינגטון, 1876. צילום: Djembayz, 2014. רישיון CC BY-SA 3.0. · CC BY-SA 3.0 · דף המקור