מלחמת מאה השנים, חלק ג׳: מז׳אן ד׳ארק ועד קסטיון

נערה בשינון

הנערה שבאה אל המלך

שינון, תחילת מרץ 1429. נערה כבת שבע־עשרה נכנסת לאולם הגדול של הטירה, שערה קצוץ כמו של נער, בבגדי גבר. אחד־עשר יום רכבה בשטח אויב כדי לומר לאיש שאמור להיות מלך צרפת דבר אחד: אלוהים שלח אותה לגרש את האנגלים.

שנתיים אחר כך היא תישרף ברואן. בינתיים היא תשנה את מהלכה של מלחמה שנמשכה כבר תשעים שנה. היא קראה לעצמה ז׳אן, העלמה. אנחנו מכירים אותה בשם ז׳אן ד׳ארק.

ז׳אן ד׳ארק

בת איכרים ששמעה קולות, שברה מצור, הביאה מלך להכתרתו, ונידונה בגיל תשע־עשרה בידי בית דין כנסייתי של אויביה ונשרפה.

• נולד: בסביבות 1412, דומרמי, בגבול לורן
• נפטר: 30 במאי 1431, רואן, נורמנדי, נשרפה על המוקד ככופרת שחזרה לסורה
• ניצחונות: שחרור אורליאן, 1429; ז׳רז׳ו ובוז׳נסי, 1429; פאטה, 1429 (עם הצבא הראשי, שהגיע אחרי הקרב)
• כישלונות: המתקפה על פריז, 1429 (נפצעה); המצור על לה שריטה, 1429; קומפיין, 1430 (נפלה בשבי)

״טוב יותר, פי ארבעים, הדגל שלי מן החרב שלי!״

שני מלכים לצרפת אחת

רקע, 1422–1424

תינוק ובן מנושל

ב־1422 מתו שני מלכים בהפרש של חודשיים. הנרי החמישי, מלך אנגליה, השאיר אחריו תינוק בן תשעה חודשים; שארל השישי, מלך צרפת, שסבל שנים מהתקפי טירוף, נישל עוד קודם לכן את בנו שלו לטובת הנרי. כך הוכרז התינוק, הנרי השישי, מלך אנגליה וגם מלך צרפת.

דודו, ג׳ון דוכס בדפורד, משל בשמו בצרפת בתור עוצר. האנגלים החזיקו בנורמנדי, בפריז ובצפון; במלחמת האזרחים הצרפתית בין ארמניאקים ובורגונדים, בורגונדיה הייתה בת בריתם.

מדרום ללואר קרא הבן המנושל לעצמו שארל השביעי. אויביו קראו לו הדופן, או ״מלך בורז׳״. הוא מעולם לא הוכתר. ב־1424, בוורנוי, השמיד בדפורד את צבאו כליל, עד שהיו שכינו את הקרב ״אז׳נקור שנייה״.

ג׳ון, דוכס בדפורד

אחיו של הנרי החמישי, שהחזיק את הממלכה האנגלית בצרפת שלוש־עשרה שנה, ומת כשהחלה להתפרק.

• נולד: 20 ביוני 1389, אנגליה
• נפטר: 14 בספטמבר 1435, רואן, ממחלה, שבוע לפני הסכם אראס
• ניצחונות: ורנוי, 1424
• כישלונות: המצור על אורליאן, 1429 (מפקדיו); פאטה, 1429 (מפקדיו)

״תלמידה ואיבר של השטן, הקרויה העלמה, שהשתמשה בלחשים כוזבים ובכישוף.״

1428

למה אורליאן?

באוקטובר 1428 הגיעו האנגלים לאורליאן, המעבר החשוב ביותר על הלואר: עיר מוקפת חומה על הגדה הצפונית, מחוברת לדרום בגשר אבן ארוך. מי שיכבוש אותה יפתח לעצמו את הדרך אל הפרובינציות האחרונות של שארל. המתקפה אף הפרה כלל של אבירות: דוכס אורליאן ישב בשבי באנגליה, ונהוג היה שלא לפגוע באדמותיו של שבוי.

האנגלים כבשו את הטורל, מבצר השער בקצה הדרומי של הגשר, ואת הבולוואר שלפניו. מפקדם, הרוזן מסולסברי, נפצע שם אנושות מכדור תותח. במשך החורף הקיפו יורשיו את העיר בבסטיליות.

דומרמי, 1412–1429

נערת כפר והקולות שלה

ז׳אן נולדה בסביבות 1412 בדומרמי, כפר בגבול לורן שנשאר נאמן לשארל, בת למשפחת איכרים. היא לא ידעה קרוא וכתוב, אף שמאוחר יותר למדה לחתום את שמה. ״בתפירה ובטוויה אינני חוששת מאף אישה ברואן,״ אמרה לשופטיה.

בגיל שלוש־עשרה בערך, סיפרה, שמעה קול בפעם הראשונה, בצהריים, בקיץ, בגן של אביה. מאוחר יותר אמרה שהדוברים הם מיכאל המלאך, קתרינה הקדושה ומרגרטה הקדושה. היסטוריונים אינם מאבחנים אותה; הם מדווחים מה אמרה.

במאי 1428 ביקשה מרובר דה בודריקור, מפקד ווקולר הסמוכה, לשלוח אותה אל הדופן. הוא שלח אותה הביתה. היא חזרה בינואר 1429, כשאורליאן כבר הייתה נצורה והקולות, כך אמרה, ציוו עליה ללכת ולשבור את המצור. בפברואר שלח אותה לשינון עם שישה אנשים.

העלמה באורליאן

נקודת החלטה

אתם שארל, מלך צרפת שעוד לא הוכתר.

שינון, מרץ 1429

אורליאן עלולה ליפול בתוך שבועות. האוצר ריק וצבאכם מובס.

עכשיו נערת כפר כבת שבע־עשרה, בבגדי גבר, אומרת שאלוהים שלח אותה לשבור את המצור ולהביא אתכם לריימס להכתרה. נבואה עוברת מפה לאוזן: צרפת, שאבדה בגלל אישה, תינצל בידי עלמה מלורן.

אם היא מטורפת, או מכשפה, אויביכם יצחקו. אם אלוהים שלח אותה ואתם דוחים אותה, אתם מסרבים לעזרת השמיים.

מה אתם עושים איתה?

• להודות לה בנימוס ולשלוח אותה הביתה בטוח: איש לא יוכל ללעוג לכם. אבל אתם מוותרים על תקווה שכמעט אינה עולה דבר, ברגע שבו כמעט אין לכם מה להפסיד.
• לתת לאנשי כנסייה לבחון אותה קודם; אם תעמוד במבחן, לשלוח אותה עם שיירת הסיוע, בלי פיקוד זה עולה שבועות. אבל אם היא שקרנית, התאולוגים חולקים באשמה; ואם היא אמיתית, ייראה שהשמיים לצדכם. הפיקוד נשאר בידי המפקדים.
• להאמין לה מיד ולתת לה את הפיקוד על צבא הסיוע מפקדיכם, אצילים גאים, כנראה יסרבו לציית לנערת כפר. ואם תיכשל, כל העולם הנוצרי ישמע שבטחתם במטורפת.
• להשאיר אותה בחצר כנביאה קדושה, הרחק מן הלחימה נערה קדושה בחצר אולי תנחם אתכם, אבל לא תציל את אורליאן. דווקא מי שהיו מאמינים בה יותר מכולם, החיילים, לא יראו אותה לעולם.

מה קרה בפועל

לתת לאנשי כנסייה לבחון אותה קודם; אם תעמוד במבחן, לשלוח אותה עם שיירת הסיוע, בלי פיקוד

שארל בחן אותה. במשך כשלושה שבועות חקרו אותה תאולוגים בפואטייה, ונשים אצילות אישרו שהיא בתולה. הם לא מצאו בה דבר רע, והמליצו למלך לא לדחות אותה אלא לבחון אותה באורליאן. היא קיבלה שריון, פמליה קטנה ודגל לבן, והכתיבה מכתב שבו ציוותה על האנגלים לחזור הביתה, אחרת תבוא עליהם העלמה ״לנזקכם הגדול מאוד״.

החצר הייתה נואשת, ומבחן עלה מעט: אם תיכשל, האשמה שלה; אם תצליח, ברור שאלוהים לצד שארל. היסטוריונים כמו מלקולם וייל רואים בשארל אדם זהיר, לא פתי. הפרוטוקול של החקירה בפואטייה אבד; נשתמרו רק מסקנותיה.

המצור על אורליאן: מי מול מי

12 באוקטובר 1428 – 8 במאי 1429

אורליאן, על הלואר, כ־110 ק״מ מדרום לפריז

הצרפתים של שארל השביעי ובני בריתם הסקוטים

• מפקדים: הממזר מאורליאן, ז׳אן (לימים הרוזן מדונואה), לה היר, ז׳יל דה רה ומפקדים אחרים, ז׳אן ד׳ארק, העלמה, בלי פיקוד רשמי
• כוחות: 400–500, ואחריהם ״עוד שבעת אלפים״ עם שיירה (מונסטרלה); ״עשרה או שנים־עשר אלף איש״ (ז׳אן, במשפטה); חיל מצב של 2,000–3,000 ועוד אזרחים חמושים; צבא סיוע של 3,000 עד 4,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: אין ספירה אמינה (המקורות)

האנגלים ובני בריתם הבורגונדים

• מפקדים: תומאס מונטגיו, הרוזן מסולסברי (נהרג ב־1428), הרוזן מסאפוק, הלורד טלבוט והלורד סקיילס, ויליאם גלסדייל, בטורל
• כוחות: 6,000 שגייס סולסברי באנגליה (מונסטרלה); לכל היותר 4,000–5,000, עם הבורגונדים; כ־3,500 במאי 1429 (אומדן מודרני)
• אבדות: ״ארבע או חמש מאות״ לוחמים בטורל, כולם נהרגו או טבעו מלבד שבויים מעטים (יומן המצור (הנוסח הסופי לפני 1467, על פי רשימות מן הזמן)); חיל מצב של אולי 700 עד 800 איש, כמעט כולו נהרג, טבע או נשבה (אומדן מודרני)

הבורגונדים הלכו הביתה באפריל 1429, אחרי שבדפורד סירב לתת לעיר להיכנע לדוכס בורגונדיה.

התוצאה: ניצחון צרפתי. ב־8 במאי 1429, תשעה ימים אחרי שז׳אן נכנסה לעיר, נטשו האנגלים את המצור.

הכרוניקנים ספרו את כולם ואהבו מספרים עגולים; רשימות השכר האנגליות סופרות רק חיילים בשכר.

המצור על אורליאן

אוקטובר 1428 – 8 במאי 1429

באוקטובר 1428 צבא אנגלי בפיקודו של סולסברי מגיע אל אורליאן, עיר שבידי שארל השביעי. המגינים מחזיקים בטורל, מבצר השער בקצה הדרומי של הגשר, והמצור רק מתחיל.

לפי תוכנית המצור ששרטט ז׳.-ב.-פ. ז׳ולואה ב־1833, שרוב התיאורים המודרניים הולכים בעקבותיה (קלי דה־וריס, 1999; ג׳ולייט בארקר, 2009), ובהשוואה לעיר של היום. מקומם המדויק של המבצרים האנגליים, שמותיהם ומספרם אינם ודאיים, וכמה מהם נבנו רק באביב 1429. הנהר משורטט ברוחבו בקיץ; האיים משוערים.

שלבי הקרב

• אוקטובר 1428: הגשר צבאו של סולסברי כובש את הטורל, מבצר השער בקצה הדרומי של הגשר, והמגינים הנסוגים הורסים מאחוריהם קשתות של הגשר. סולסברי, שמשקיף מחלון בטורל, נפגע מכדור תותח ומת כעבור ימים.
• חורף: טבעת עם פרצה האנגלים בונים מבצרים קטנים ממערב לעיר ומצפון לה, ומחזיקים בגדה הדרומית. הם מעטים מכדי לסגור את הטבעת: שיירות ממשיכות להיכנס דרך שער בורגונדיה במזרח.
• 29 באפריל – 4 במאי 1429: העלמה מגיעה ז׳אן נכנסת עם האספקה דרך שער בורגונדיה ב־29 באפריל. ב־4 במאי צועד צבא הסיוע לעיר ממערב בלי שאיש יעצור אותו, והצרפתים מסתערים על סן־לו, המבצר הבודד במזרח.
• 6–7 במאי: אל מעבר לנהר הצרפתים חוצים אל הגדה הדרומית דרך אי במעלה הנהר וכובשים את האוגוסטינים. ב־7 במאי הם תוקפים מדרום את הבולוואר ואת הטורל, ואנשי העיר מגשרים על הקשתות השבורות. ז׳אן נפגעת מחץ, וחוזרת לקרב. עם רדת הלילה הטורל בידי הצרפתים.
• 8 במאי: האנגלים מסתלקים ביום ראשון מתייצבים האנגלים לקרב ממערב לעיר, והצרפתים יוצאים מולם. ז׳אן אינה מוכנה לתקוף ביום ראשון. אחרי עמידה ארוכה האנגלים מסתלקים.

האסטרטגיה

• צרפתים: הצרפתים ממשיכים להכניס שיירות דרך שער בורגונדיה שבמזרח, כי האנגלים מעטים מכדי לסגור את הטבעת. כשצבא הסיוע צועד מן המערב בלי שיפגש התנגדות, הם חוצים את הנהר דרך אי במעלה הזרם ומסתערים על הטורל מדרום.
• אנגלים: סולסברי כבש את הטורל, מבצר השער בקצה הדרומי של הגשר. אחר כך בנו האנגלים מבצרים קטנים ממערב לעיר ומצפון לה, והחזיקו בגדה הדרומית כדי לסגור את הטבעת. מיקום המבצרים ומועד בנייתם של כמה מהם אינם ודאיים.

מה הכריע: האנגלים מעטים מכדי לסגור את הטבעת, ושיירות המשיכו להיכנס מן המזרח. אחרי שהצרפתים עברו לגדה הדרומית וכבשו את האוגוסטינים ואת הטורל, האנגלים נטשו את המצור ב־8 במאי 1429.

מקור: חדשות בפריז

קלמאן דה פוקמברג, פקיד הפרלמנט של פריז, רישום מ־10 במאי 1429

יומיים אחרי שהמצור הוסר, רשם פקיד בית המשפט העליון בפריז, שהייתה בידי האנגלים, שאנשי הדופן כבשו את המבצרים האנגליים באורליאן, ושעלמה עם דגל הייתה ביניהם. בשוליים הוא צייר אותה.

• האם זה מראה איך ז׳אן נראתה? לא. הפקיד מעולם לא ראה אותה. הוא צייר נערה כפי שדמיין נערה, בשיער ארוך ובשמלה; ז׳אן האמיתית הסתפרה קצר ולבשה בגדי גבר.
• אם כך, על מה הרישום הזה מעיד? על שמועה. יומיים אחרי אורליאן כבר הגיעו הידיעות על נערה עם דגל אל פריז של האויב והציתו את דמיונו של פקיד. שמעה של ז׳אן נע מהר יותר מן הצבאות.

יוני–יולי 1429

פאטה והכתר

ביוני כבשו הצרפתים את ערי הלואר ז׳רז׳ו, מן־סור־לואר ובוז׳נסי. ב־18 ביוני, ליד פאטה, השיג החלוץ שלהם את האנגלים בעודם בתנועה; לפי הכרוניקן מונסטרלה, צבי פרץ אל השורות האנגליות וצעקות החיילים הסגירו אותם. לטלבוט לא היה זמן לנעוץ את יתדות הקשתים. האנגלים נשברו וטלבוט נפל בשבי. ז׳אן, עם הכוח הראשי, הגיעה כשהכול כבר נגמר.

אז לחצה ז׳אן לצאת לריימס. ב־17 ביולי 1429 הוכתר שארל ונמשח בקתדרלה: המשיחה שהפכה אותו, בעיני רוב הצרפתים, למלך האמיתי. ז׳אן עמדה ליד המזבח עם הדגל שלה. ״הוא היה שותף לסבל,״ אמרה אחר כך על הדגל שלה, ״ומן הצדק שיהיה שותף גם לכבוד.״

מיתוס

ז׳אן פיקדה על הצבא הצרפתי והובילה כל הסתערות בחרב שלופה.

האמת

לא היה לה פיקוד רשמי. מפקדים כמו הממזר מאורליאן ולה היר תכננו ונתנו את הפקודות, אף שהיא התווכחה איתם ולא פעם דחפה אותם לתקוף. היא הייתה בלב הקרב ונפצעה פעמיים, אבל בקרב החזיקה את הדגל, לא את החרב: ״מעולם לא הרגתי איש,״ אמרה לשופטיה. כוחה היה בביטחון שנטעה בחיילים ובלגיטימיות שנתנה למלך.

הראיות

תשובותיה במשפט, 27 בפברואר 1431, ועדויות חבריה לנשק ב־1456. השיר של קריסטין דה פיזאן מיולי 1429 קורא לה ״המפקדת הראשית״ של הלוחמים הצרפתים: שירה, לא תיעוד של פיקוד.

מריימס לרואן

נקודת החלטה

אתם ג׳ון, דוכס בדפורד, עוצר צרפת בשם אחיינכם הנרי השישי.

פריז, סוף יולי 1429

מאז מאי הושמד צבא הלואר שלכם; סאפוק, טלבוט וסקיילס בשבי. שארל נמשח בריימס, וערים בשמפאן ובפיקרדי פותחות לו את שעריהן.

חסרים לכם כסף ואנשים. צבא צלב אנגלי, שגויס כדי להילחם בכופרים בבוהמיה, עובר עכשיו בצרפת. בעל בריתכם, דוכס בורגונדיה, מהסס. המלך שלכם בן שבע, ומעולם לא הוכתר.

איך אתם מצילים את הממלכה האנגלית בצרפת?

• לאסוף כל איש שאפשר ולחפש קרב מכריע, כמו בוורנוי ניצחון יבטל את כל מה שקרה מאז אורליאן. אבל הצבא שלכם קטן מאי פעם ומזועזע; פאטה שנייה תעלה לכם בפריז, ואולי גם בנורמנדי.
• להחזיק בפריז ובנורמנדי, לשמור על בורגונדיה קרובה, ולענות על ריימס בהכתרה של המלך שלכם צבאו של שארל, שאינו מקבל שכר, לא יוכל להישאר בשדה לנצח. אתם שומרים על לב הממלכה, אבל משאירים את היוזמה בידי האויב.
• לפתוח בשיחות שלום עם שארל כל עוד אתם מחזיקים בחצי צרפת אולי זה יציל משהו. אבל זה יהיה ויתור על מפעל חייו של אחיכם, והמועצה באנגליה כמעט בוודאות תדחה כל שלום שמוותר על כתר צרפת.

מה קרה בפועל

להחזיק בפריז ובנורמנדי, לשמור על בורגונדיה קרובה, ולענות על ריימס בהכתרה של המלך שלכם

בדפורד החזיק מעמד. הוא לקח לשירותו את צבא הצלב, למלחמה בצרפת. באוגוסט עמדו הוא ושארל זה מול זה במונטפילואה, אבל אף צד לא הסתער על עמדת רעהו, והיו רק התכתשויות. פריז החזיקה מעמד כשז׳אן הסתערה עליה בספטמבר. ב־1431 הוכתר הילד הנרי השישי למלך צרפת בפריז.

היסטוריונים כמו ג׳ולייט בארקר סבורים שבדפורד ניהל את המשבר היטב: הממלכה האנגלית בצרפת האריכה ימים עוד עשרים שנה אחרי 1429. אבל ההכתרה בפריז באה מאוחר, בלי השמן הקדוש של ריימס, ושינתה דעות מעטות.

ספטמבר 1429 – מאי 1430

פריז, ואחריה קומפיין

ב־8 בספטמבר 1429 תקפו הצרפתים את פריז. ז׳אן נפגעה בירכה מחץ של קשת מוצלבת ונגררה משם; למחרת ביטל שארל את המתקפה, כי העדיף להתמקח עם בורגונדיה.

במאי 1430 רכבה ז׳אן לעזרת קומפיין, שהבורגונדים צרו עליה. ב־23 במאי, כשחיפתה על נסיגה, נותקה מחוץ לחומות ונמשכה מסוסה. האנגלים, כתב הבורגונדי מונסטרלה, שהיה שם, שמחו ״יותר מאשר אילו לקחו בשבי חמש מאות לוחמים אחרים״. ז׳אן מלוקסמבורג, שאחד מאנשיו לכד אותה, מכר אותה להם תמורת 10,000 ליברות. לא נשתמרה שום עדות לניסיון של שארל לפדות אותה או לחלץ אותה.

מקור: פריזאי מול החומות

״...על פי דבריו של יצור בדמות אישה, שקראו לו העלמה. מי זה היה, אלוהים יודע.״

״ושם עמדה העלמה שלהם עם דגלה על שפת החפירים... ׳בטח!׳ אמר אחד, ׳פרוצה שכמותך!׳ וירה בקשתו המוצלבת היישר אליה, ופילח את רגלה מצד לצד.״

איש כנסייה אלמוני ניהל את היומן הזה בפריז מ־1405 עד 1449. הוא שנא את ״הארמניאקים״, כפי שכינה את מפלגתו של שארל. הוא היה בתוך העיר כשהותקפה.

• אילו מילים מגלות היכן עומד הכותב? הוא אפילו לא קורא לז׳אן אישה, רק ״יצור בדמות אישה״, ומביא בהנאה את העלבון של הקשת. התוקפים הם ״ארמניאקים״, מפלגה, לא צבא המלך.
• שנתיים אחר כך ציין שרבים קראו לה קדושה מעונה, ואחרים לא. למה זה חשוב? כי הוא שנא אותה, ולכן לא הייתה לו סיבה להמציא זאת. הוא מסיים: יהיה הרע או הטוב שעשתה אשר יהיה, היא נשרפה באותו יום.

רואן, 1431

משפט על כפירה

את ז׳אן לא שפטו האנגלים אלא בית דין כנסייתי, על חשבון האנגלים, ברואן. השופט הראשי היה פייר קושון, הבישוף של בווה, תומך בורגונדיה שגורש מעירו כשצבאו של שארל התקדם. האישום היה כפירה: התגלויות כוזבות, בגדי גבר, וסירוב להעמיד את הקולות שלה לשיפוט הכנסייה.

המשפט נפתח בינואר 1431; מ־21 בפברואר נחקרה שוב ושוב, בלי עורך דין. היא הוחזקה בשלשלאות, תחת שמירה של חיילים אנגלים, ולא בכלא כנסייתי עם נשים, כפי שביקשה. נוטריונים רשמו את השאלות ואת תשובותיה. בזכות אויביה, אפשר עדיין לשמוע את קולה.

מקור: ז׳אן עונה לשופטיה

כשנשאלה אם היא יודעת שהיא שרויה בחסד האל: ״אם אינני, יציב אותי אלוהים בו; ואם אני, ישמור אותי אלוהים בו. הייתי העצובה ביותר בעולם אילו ידעתי שאינני בחסד האל.״

את השאלה הציג לה תאולוג. הכנסייה לימדה שאיש אינו יכול להיות בטוח שהוא שרוי בחסד האל.

• למה השאלה על החסד הייתה מלכודת? אילו ענתה כן, הייתה טוענת לוודאות שלפי הכנסייה אין לאיש. אילו ענתה לא, הייתה מודה שהיא בחטא, ואז הקולות שלה אינם יכולים לבוא מאלוהים. תשובתה, כמעט תפילה, חמקה משתי האפשרויות.
• אויביה רשמו את הדברים. למה אפשר בכל זאת לסמוך על חלק מהם? כי הם שמרו תשובות שבהן היא נראית חריפה ואדוקה, ולא הייתה להם סיבה להמציא אותן. מה שהפרוטוקול השמיט, קשה הרבה יותר לדעת.

נקודת החלטה

אתם ז׳אן, נערה כבת תשע־עשרה.

בית הקברות של כנסיית סן־אואן, רואן, 24 במאי 1431

ההחלטה הזאת אינה כמו האחרות. מי שעמדה בפניה הייתה צעירה מפוחדת שחייה מונחים על הכף, והשאלה כאן היא אילו אפשרויות באמת היו לה.

אתם בשבי כבר שנה, חמישה חודשים מתוכה בשלשלאות ברואן. היום אתם עומדים מול קהל, מול שופטיכם, מול מטיף ומול עגלת התליין. אם לא תיכנעו לכנסייה, תישרפו, היום.

הבטיחו לכם, כך תספרו אחר כך, מיסה ושחרור מן הכבלים אם תיכנעו; עדים יספרו מאוחר יותר שהובטח גם כלא כנסייתי.

מה אתם יכולים לעשות?

• לסרב לחתום, כפי שסירבתם במשך חודשים אתם נשארים נאמנים לקולות. אבל השופט מוכן להקריא את גזר הדין הסופי, וכמעט בוודאות הייתם נשרפים באותו יום.
• לערער מעל ראשי שופטיכם אל האפיפיור ברומא יש לכם כל סיבה לנסות, ואתם אכן מנסים. אבל השופטים עונים שהאפיפיור רחוק מדי ושהם השופטים כאן. הערעור אינו משנה דבר.
• לחתום על ההתכחשות ולקבל מאסר אתם ניצלים מן האש ונידונים למאסר עולם. אבל ההבטחה לכלא כנסייתי אינה מתקיימת: אתם חוזרים לאותו תא ולאותם שומרים.

מה קרה בפועל

לחתום על ההתכחשות ולקבל מאסר

ז׳אן ערערה תחילה אל האפיפיור; השופטים סירבו. כשקושון החל להקריא את גזר הדין, היא נשברה ושמה את סימנה על מסמך התכחשות קצר: צלב, לפי עד אחד; עיגול, לפי עד אחר, לפני שמזכיר אנגלי הנחה את ידה. היא נידונה למאסר עולם והולבשה בשמלת אישה. בתוך ימים ספורים נמצאה שוב בבגדי גבר. ״כל מה שאמרתי וחזרתי בי, אמרתי מפחד האש,״ אמרה לשופטיה. בעיניהם היא הייתה עכשיו כופרת שחזרה לסורה.

למה לבשה שוב בגדי גבר, עדיין שנוי במחלוקת. היא אמרה שההבטחות הופרו; שמש בית הדין, ז׳אן מסייה, העיד מאוחר יותר שהשומרים לקחו את שמלתה. רז׳ין פרנו ראתה בכך מלכודת; הלן קסטור נותנת משקל רב יותר לדבריה של ז׳אן עצמה. איננו יכולים לדעת בוודאות.

30 במאי 1431

כיכר השוק הישן

ב־30 במאי 1431 גזר בית הדין: ״אנו קובעים כי את כופרת שחזרה לסורה.״ היא נמסרה לשלטונות החילוניים ונשרפה על המוקד בכיכר השוק הישן של רואן. עדים סיפרו שביקשה צלב ומתה כשהיא קוראת בשם ישו. אפרה הושלך לנהר הסן.

מיתוס

ז׳אן נשרפה כמכשפה.

האמת

היא נידונה על כפירה, לא על כישוף. רשימת האישומים הארוכה הראשונה אכן כללה כישוף, ובדפורד קרא לה איבר של השטן. אבל שנים־עשר הסעיפים שנשלחו לתאולוגים בפריז, ושני גזרי הדין, נשענים על כפירה: התגלויות כוזבות, בגדי גבר בניגוד לכללי הכנסייה, וסירוב להיכנע לכנסייה.

הראיות

פרוטוקול המשפט: 70 סעיפי האישום (מרץ 1431), 12 הסעיפים (אפריל), וגזרי הדין מ־24 ו־30 במאי 1431.

סופה של צרפת האנגלית

1431–1436

בורגונדיה מחליפה צד

מותה של ז׳אן לא הציל את האנגלים. המכה האמיתית באה ב־1435, כשפיליפ, דוכס בורגונדיה, כרת שלום עם שארל השביעי באראס. בדפורד מת ברואן שבוע קודם לכן. באפריל 1436 פתחה פריז את שעריה לאנשי שארל. בלי בורגונדיה לא היה עתיד לממלכה האנגלית בצרפת, אף שעברו עוד שבע־עשרה שנה עד שמתה.

1439–1450

צבא מסוג חדש

שארל השביעי, שלעגו לו כחלש, התגלה כמי שבונה את כוחו בסבלנות. ב־1445 הקים את פלוגות הצו, פלוגות פרשים ששכרן שולם כל השנה ממס קבוע; ב־1448 את ״הקשתים החופשיים״, קשתים שסיפקו הכפרים תמורת פטור ממס.

האחים ז׳אן וגספאר בירו בנו את התותחנות המלכותית. כשפרצה המלחמה מחדש ב־1449, התותחים שלהם, מבומברדים ענקיים ועד קולברינות קלות, הכניעו טירות אנגליות בתוך ימים, לא חודשים. נורמנדי נפלה בתוך שנה בערך. בפורמיני, באפריל 1450, השמידו תותחים צרפתיים ופרשים ברטונים את צבא הסיוע האנגלי האחרון.

ג׳ון טלבוט, הרוזן משרוסברי

המפקד האנגלי שהצרפתים פחדו ממנו יותר מכל אחר במשך עשרים שנה, ועוד הסתער עליהם כשהיה באמצע שנות השישים לחייו.

• נולד: בסביבות 1387, אנגליה
• נפטר: 17 ביולי 1453, קסטיון, גסקוניה, נהרג בקרב, לכוד תחת סוסו שהופל בכדור תותח
• ניצחונות: פונטואז, שנכבשה בהפתעה בשלג, 1437; בורדו, שנכבשה מחדש ב־1452
• כישלונות: פאטה, 1429 (נפל בשבי); רואן, 1449 (העיר נכנעה; הוא נמסר כבן ערובה); קסטיון, 1453 (נהרג)

״כמה היה שמח טלבוט האמיץ (אימת הצרפתים) לדעת שאחרי מאתיים שנה בקברו, ינצח שוב על הבמה.״

1451–1453

גסקוניה, אבודה ומוחזרת

ב־1451 כבשו הצרפתים גם את גסקוניה, ובורדו, שהייתה אנגלית שלוש מאות שנה, נכנעה. אבל הגסקונים התעשרו ממכירת יין לאנגליה, וב־1452 קראו לאנגלים לחזור. טלבוט, כבן שישים וחמש, נחת עם צבא ובורדו פתחה לו את שעריה.

ביולי 1453 צרו הצרפתים על קסטיון, על הדורדון ממזרח לבורדו, והאחים בירו הורו לחפור מחנה מבוצר לתותחים: חפיר, סוללת עפר וגדר של גזעי עצים.

נקודת החלטה

אתם ג׳ון טלבוט, הרוזן משרוסברי, כבן שישים ושש.

מחוץ לקסטיון, עם שחר, 17 ביולי 1453

שליחים מקסטיון התחננו שתמהרו: אם תצעדו מיד, אמרו, הצרפתים יברחו. רכבתם כל הלילה עם 800 עד 1,000 פרשים. הרגלים שלכם נמצאים שעות מאחור.

עם שחר קטלתם פלוגה של קשתים צרפתים במנזר ליד העיר. עכשיו מדווחים הסיירים על ענן אבק ועל סוסים שיוצאים מן המחנה הצרפתי. זה נראה כמו נסיגה.

מה אתם עושים?

• לתקוף מיד, לפני שהצרפתים יימלטו אם הצרפתים באמת בורחים, תזכו בניצחון זול. אם לא, אתם תוקפים מחנה תותחים מבוצר עם אנשים עייפים ובלי רגלים.
• לחכות לרגלים ולתקוף עם הצבא כולו תאבדו שעות, ואולי את ההזדמנות לתפוס אויב נסוג. אבל תתקפו עם הצבא כולו, כמה אלפי אנשים, ותראו את העמדה הצרפתית לפני שתסתערו.
• להכניס אנשים לקסטיון ולתת לצרפתים להמשיך במצור העיר ניצלת לעת עתה, והצרפתים ייאלצו לתקוף חומות במקום אתכם. אבל התותחים הצרפתיים יכתשו את קסטיון כפי שכתשו את נורמנדי, והגסקונים שקראו לכם רוצים ניצחון, לא המתנה.
• לסגת לבורדו ולאסוף צבא גדול יותר בטוח, אבל קסטיון תיפול, והאצילים הגסקונים שמרדו למענכם עלולים לאבד את רוחם ולהשלים עם צרפת.

מה קרה בפועל

לתקוף מיד, לפני שהצרפתים יימלטו

טלבוט תקף. ליד המחנה מצא את הצרפתים לא בורחים אלא מחכים מאחורי החפיר, ותותחיהם מכוונים לאורכו; את האבק העלו כנראה משרתים או סוסים שנשלחו מן המחנה. הוא ציווה על אנשיו לרדת מן הסוסים ולהסתער על הגדר, והוא עצמו, בגלל גילו, נשאר על סוס קטן.

הביוגרף שלו, א. ג׳. פולארד, מוצא את ההסבר בדרכו הצבאית: טלבוט ניצח תמיד במהירות ובהפתעה, והאמין למה שרצה לשמוע. אלפרד ברן כינה זאת טעות קלאסית: התקפה על עמדה מבוצרת בכוחות שמגיעים בזה אחר זה. הסיפור שלא לבש שריון בגלל שבועה שלא יילחם עוד במלך צרפת אינו ניתן לאימות.

קסטיון: מי מול מי

17 ביולי 1453

קסטיון, על הדורדון, כ־45 ק״מ ממזרח לבורדו

צבא המלך הצרפתי

• מפקדים: ז׳אן בירו ואחיו גספאר, מפקדי התותחנים, המרשלים של צרפת ומפקדים אחרים, הפרשים הברטונים, בפיקוד האדונים ממונטובן ומלה־אונודה
• כוחות: 1,600–1,800 פרשים כבדים וקשתים, כולל הפלוגות הברטוניות והאחרות, ועוד התותחנות המלכותית ו־700 פועלים (ממשיכו של מונסטרלה); כ־7,000–9,000, ועוד כ־1,000 ברטונים (אומדן מודרני); רבים, אולי מאות מכל הגדלים (אומדן מודרני (תותחים))
• אבדות: כ־100 (אומדן מודרני)

האנגלים והגסקונים

• מפקדים: ג׳ון טלבוט, הרוזן משרוסברי (נהרג), בנו ג׳ון, הוויקונט ליל (נהרג)
• כוחות: 800–1,000 פרשים, ואחריהם 4,000 עד 6,000 רגלים (ממשיכו של מונסטרלה); 5,000–10,000 בסך הכול, ולא כולם הגיעו לשדה (אומדן מודרני)
• אבדות: 400–500 הרוגים אנגלים נקברו; 800 עד 1,000 נמלטו לקסטיון (ממשיכו של מונסטרלה); עד 4,000 הרוגים ושבויים (אומדן מודרני)

התוצאה: ניצחון צרפתי מכריע. טלבוט ובנו נהרגו; קסטיון נכנעה בתוך ימים, ובורדו באוקטובר.

הכרוניקה הצרפתית סופרת רק את הפרשים והקשתים של הפלוגות שהיא מונה; האומדנים המודרניים לצבא כולו גבוהים בהרבה. המספרים האנגליים תלויים בשאלה אם סופרים את הגסקונים שלא הגיעו לשדה.

קרב קסטיון

17 ביולי 1453

הצרפתים צרו על קסטיון שעל הדורדון, ותותחיהם עומדים במחנה מבוצר בין נחל הלידואר לדורדון. טלבוט, שרכב כל הלילה עם פרשיו, מגיע בשחר ה־17 ביולי 1453 לעזרת העיר.

לפי השחזור המסורתי של לאו דרואן (1876) ואלפרד ברן (1956), שבעקבותיו הולכים א. ג׳. פולארד ודייוויד ניקול: המחנה הצרפתי כקילומטר וחצי עד שניים ממזרח לעיר, ונחל הלידואר לאורך צדו הצפוני. מחקר צרפתי חדש (ז׳וליאן אדם ופלורן ונסן, 2024) ממקם את המחנה קרוב הרבה יותר לעיר; גם מקומו של המנזר, כיוון ההסתערות הברטונית ומספר התותחים שנויים במחלוקת. הנהרות משורטטים לפי מהלכם היום.

שלבי הקרב

• 13–16 ביולי: מחנה התותחים ממזרח לעיר, בין נחל הלידואר לדורדון, חופרים הפועלים של ז׳אן בירו מחנה מבוצר לתותחים. פרשים ברטונים ממתינים על הרמה מצפון; קשתים חופשיים מחזיקים במנזר ליד העיר.
• שחר, 17 ביולי: טלבוט מגיע אחרי רכיבת לילה מסתערים פרשיו של טלבוט על הקשתים במנזר. הניצולים בורחים אל המחנה, ולאנגלים נראה שכל הצבא הצרפתי בורח.
• בוקר: ההסתערות טלבוט תוקף מיד. אנשיו יורדים מן הסוסים ומסתערים על החפיר תחת דגלי אנגליה וגאורגיוס הקדוש; הוא נשאר על סוסו. התותחים הצרפתיים יורים לאורך החפיר מטווח קצר. רגלים אנגלים מצטרפים לפי סדר הגעתם.
• כעבור שעה: הברטונים אחרי כשעה יורדים הפרשים הברטונים מצפון, חוצים את הלידואר ומסתערים על אגף האנגלים. האנגלים נשברים.
• המנוסה סוסו של טלבוט נפגע מכדור של קולברינה ונופל עליו, והוא נהרג במקום שבו שכב; בנו מת לידו. חלק מן האנגלים נמלטים לקסטיון; רבים טובעים בניסיון לחצות את הדורדון.

האסטרטגיה

• צרפתים וברטונים: האחים בירו הורו לחפור מחנה מבוצר לתותחים, עם חפיר, סוללת עפר וגדר של גזעי עצים, כדי שהתותחים יירו לאורך החפיר מטווח קצר. הפרשים הברטונים ממתינים על הרמה מצפון.
• אנגלים וגסקונים: טלבוט רכב כל הלילה עם 800 עד 1,000 פרשים, והרגלים שלו נשארו שעות מאחור. לאנגלים נראה שכל הצבא הצרפתי נמלט, והוא תוקף מיד: אנשיו יורדים מן הסוסים ומסתערים על החפיר תחת דגלי אנגליה וגאורגיוס הקדוש, והוא נשאר על סוסו.

מה הכריע: טלבוט תקף לפני שכל הרגלים שלו הגיעו, ואנשיו הסתערו על חפיר שהתותחים ירו לאורכו מטווח קצר. אחרי כשעה הברטונים הסתערו על אגף האנגלים, והם נשברו. טלבוט נהרג במקום שבו שכב, ובתוך ימים נכנעה קסטיון.

מיתוס

מלחמת מאה השנים הסתיימה ב־1453 בהסכם שלום.

האמת

בורדו נפלה באוקטובר 1453, ולאנגליה נותרה רק קאלה. אבל שום הסכם לא סיים את המלחמה, ואיש לא ידע שהיא נגמרה. מלכי אנגליה, ואחריהם מלכי בריטניה, קראו לעצמם מלכי צרפת עד 1801; אדוארד הרביעי פלש לצרפת ב־1475, והנרי השמיני שלוש פעמים. קאלה אבדה רק ב־1558. אפילו השם ״מלחמת מאה השנים״ נטבע רק במאה ה־19.

הראיות

הסכם פיקיני (1475), שבו קיבל אדוארד הרביעי כסף כדי לחזור הביתה. השם מופיע בספרים צרפתיים בשנות ה־20 של המאה ה־19, ובאנגליים משנות ה־60.

מה שהשאירה אחריה

1450–1920

המשפט השני

לשארל השביעי הייתה בעיה מביכה: הוא הוכתר בעזרתה של נערה שהכנסייה שרפה ככופרת. ב־1450 הורה לפתוח בחקירה. אמה ואחיה של ז׳אן עתרו לאפיפיור, וב־1455–1456 שמע משפט הביטול כ־115 עדים. ב־7 ביולי 1456 הוכרז משפט 1431 בטל ומבוטל.

במאה ה־19 הפכה ז׳אן לגיבורה לאומית של ימין ושמאל כאחד, וב־1920 הכריזה עליה הכנסייה הקתולית כקדושה.

מה בא אחר כך

• 1429 שארל השביעי מוכתר בריימס; בעיני רוב הצרפתים הוא עכשיו המלך האמיתי.
• 1435 בדפורד מת; בורגונדיה כורתת שלום עם שארל באראס.
• 1445–1448 צבא מלכותי קבוע, שמשולם ממס קבוע.
• 1453 קסטיון; בורדו נכנעת; הנרי השישי לוקה בשיגעון.
• 1455 מלחמות השושנים פורצות באנגליה; בית טיודור ינצח בהן ב־1485. על המלך השני לבית טיודור, הנרי השמיני, בשיעור הבא.
• 1456 גזר דינה של ז׳אן מוכרז בטל ומבוטל.
• 1558 קאלה, העיר האנגלית האחרונה בצרפת, נופלת.
• 1920 ז׳אן מוכרזת קדושה.

כמה שינתה ז׳אן את המלחמה?

האם ז׳אן היא הסיבה שצרפת ניצחה במלחמת מאה השנים, או פרק מבריק במלחמה שהוכרעה בדרכים אחרות?

• קלי דה־וריס, ״ז׳אן ד׳ארק: מנהיגה צבאית״ (1999) מנהיגה צבאית של ממש. העקשנות שלה לתקוף הפכה מלחמת מגן למלחמת התקפה, ומאורליאן ועד פאטה נשבר הצבא האנגלי בלואר בתוך שישה שבועות. השפעתה על המורל הייתה מיידית, והמפקדים ידעו זאת.
• הלן קסטור, ״ז׳אן ד׳ארק: היסטוריה״ (2014) יש לקרוא אותה בתוך הפוליטיקה והדת של זמנה. החצר והמפקדים השתמשו בה; כוחה היה האמונה שעוררה. בעיני בני דורה לא הייתה קדושה וגם לא רמאית, אלא שאלה פתוחה, והכישלון בפריז ומותה מראים את גבולות הכוח הזה.
• ג׳ולייט בארקר, ״כיבוש״ (2009); מלקולם וייל, ״שארל השביעי״ (1974) המלחמה הוכרעה מאוחר יותר: בשלום עם בורגונדיה ב־1435, בכסף, בצבא הקבוע ובתותחי בירו, ובטעויות של האנגלים. השנה של ז׳אן שינתה את המורל ונתנה לשארל את כתרו, אבל לא הכריעה את המלחמה.

כולם מסכימים ש־1429 שינתה את רוח המלחמה ונתנה לשארל כתר בעל משקל. האם שינתה גם את התוצאה, עדיין מתווכחים.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה לא הצליחו האנגלים להרעיב את אורליאן עד שתיכנע?

התשובה: הם היו מעטים מכדי לסגור את הטבעת, ושיירות המשיכו להיכנס ממזרח. נכון. תריסר מבצרים קטנים לא יכלו לכסות טבעת של כעשרה קילומטרים; הצד המזרחי נשאר פתוח כל החורף.

שאלה לבדיקה

מה עשה שארל השביעי עם ז׳אן כשהגיעה לשינון?

התשובה: נתן לתאולוגים לבחון אותה במשך שבועות, ואז שלח אותה עם שיירת הסיוע, בלי פיקוד. נכון. התאולוגים בפואטייה לא מצאו בה ״דבר רע״ והמליצו לבחון אותה באורליאן; הפיקוד נשאר בידי המפקדים.

שאלה לבדיקה

למה הייתה להכתרה בריימס חשיבות כה רבה?

התשובה: המשיחה בריימס הפכה את שארל, בעיני רוב הצרפתים, למלך האמיתי. נכון. עד המשיחה יכלו אויביו לקרוא לו ״הדופן״; אחריה נראתה תביעתו של הנרי השישי חלשה יותר, ובדפורד נאלץ לענות בהכתרה משלו.

שאלה לבדיקה

באיזה אישום נשלחה ז׳אן לבסוף אל מותה?

התשובה: ככופרת שחזרה לסורה, אחרי שהתכחשה ושבה ללבוש בגדי גבר. נכון. רק חזרה לסורה יכלה לשלוח לאש מי שכבר התכחשה, וגזר הדין אומר זאת במפורש.

שאלה לבדיקה

למה נכשלה התקפתו של טלבוט בקסטיון?

התשובה: הוא תקף מחנה תותחים מבוצר בכוחות שהגיעו בזה אחר זה, ופרשים ברטונים הכו באגפו. נכון. התותחים קצרו את אנשיו ליד החפיר, ואחרי כשעה שברה אותם הסתערות הברטונים מן הצד.

שאלה לבדיקה

את פרוטוקול המשפט של ז׳אן כתבו אויביה. למה היסטוריונים עדיין משתמשים בו?

התשובה: הוא שומר את תשובותיה יום אחרי יום, כולל רבות שעזרו לה והביכו את שופטיה. נכון. כשמקור עוין שומר משהו שעוזר לנאשם, הוא כנראה אמיתי; ועדיין צריך לשאול מה הושמט.

מונחים

• העלמה (לה פוסל) הכינוי שז׳אן נתנה לעצמה. בצרפתית ״פוסל״ היא נערה צעירה שלא נישאה, בתולה. בשם ״ז׳אן ד׳ארק״ היא עצמה לא השתמשה.
• דופן תוארו של בנו הבכור ויורשו של מלך צרפת. אחרי 1422 המשיכו האנגלים והבורגונדים לקרוא לשארל השביעי ״הדופן״, כדי להכחיש שהוא מלך.
• עוצר מי שמושל בשם מלך צעיר מדי, או חולה מדי, למשול בעצמו. בדפורד היה עוצר צרפת בשם אחיינו הנרי השישי מ־1422 עד 1435.
• ארמניאקים ובורגונדים שתי המפלגות של מלחמת האזרחים בצרפת, שצמחה מרצח דוכס אורליאן ב־1407. הארמניאקים תמכו בשארל השביעי; הבורגונדים, בהנהגת דוכס בורגונדיה, צידדו באנגליה מ־1419 עד 1435.
• בסטיליה (מבצר מצור) מבצר קטן מעפר ומעץ שבנו צרים מסביב לעיר נצורה. סביב אורליאן בנו האנגלים כתריסר כאלה; כרוניקן אחד טען שהיו שישים.
• בולוואר (סוללה קדמית) סוללה של עפר ועץ לפני שער או מגדל, שנועדה להרחיק תוקפים ותותחים. המילה המודרנית לשדרה רחבה באה מן הטיילות שנבנו מאוחר יותר על סוללות העיר הישנות.
• המשיחה בריימס מלכי צרפת הוכתרו ונמשחו בקתדרלה של ריימס בשמן קדוש, שלפי המסורת ירד מן השמיים. עד שנמשח שם, רבים בצרפת לא ראו בשארל השביעי מלך של ממש.
• כפירה החזקה באמונות שהכנסייה פסלה, וסירוב לוותר עליהן. בכפירה דנו בתי דין כנסייתיים; את העונש על כופר עיקש, מוות, ביצעו השלטונות החילוניים.
• התכחשות וחזרה לסורה להתכחש פירושו לוותר בפומבי על הטעויות בפני בית הדין הכנסייתי. זה הציל את חייו של כופר, בדרך כלל תמורת מאסר. מי שחזר לסורו אחר כך נמסר להוצאה להורג, בלי הזדמנות שנייה.
• פלוגות הצו פלוגות של פרשים כבדים שהקים שארל השביעי ב־1445, ששכרן שולם כל השנה ממס קבוע. מכנים אותן לא פעם הצבא הקבוע הראשון במערב אירופה מאז ימי הרומאים.
• קולברינה תותח ארוך וקל יחסית מן המאה ה־15, שירה כדורי עופרת או ברזל. בניגוד לבומברדים הענקיים של המצור, אפשר היה להזיז ולכוון אותו בשדה הקרב.
• משפט הביטול החקירה הכנסייתית של 1455–1456, שנערכה ברשות האפיפיור וקבעה שמשפטה של ז׳אן ב־1431 בטל ומבוטל. מכנים אותה לעתים קרובות משפט הטיהור.
• שארל השביעי הבן שאביו נישל לטובת הנרי החמישי. הוא הוכתר בריימס בעזרתה של ז׳אן.
• הנרי השישי תינוק שהוכרז מלך אנגליה וצרפת ב־1422. הוכתר בפריז ב־1431.
• הנרי החמישי מלך אנגליה שמת ב־1422 והשאיר בן תינוק בן תשעה חודשים.
• ג׳ון דוכס בדפורד דודו של הנרי השישי, ששלט בשמו בצרפת כעוצר. ניצח בוורנוי ב־1424.
• טלבוט מפקד אנגלי שנפל בשבי בקרב פאטה ב־1429.
• בורגונדיה דוכסות בצרפת שבריתה עם האנגלים במלחמת האזרחים הצרפתית.
• אורליאן עיר על הלואר, שהאנגלים צרו עליה ב־1428. ז׳אן שחררה את המצור.
• הלואר הנהר הארוך בצרפת. על גדתו הצפונית שוכנת אורליאן.
• הטורל מבצר השער בקצה הדרומי של הגשר באורליאן.
• הרוזן מסולסברי מפקד אנגלי באורליאן, שנפצע אנושות מכדור תותח.
• דומרמי כפר בגבול לורן שנשאר נאמן לשארל. שם נולדה ז׳אן.
• לורן אזור בצפון־מזרח צרפת, שממנו הגיעה ז׳אן.
• רואן עיר בצפון צרפת, שבה נשפטה ז׳אן ונשרפה.
• שינון טירה שבה קיבל שארל את ז׳אן ב־1429.
• פואטייה עיר שבה בחנו תאולוגים את ז׳אן במשך כשלושה שבועות.
• ווקולר עיר קרובה לדומרמי. מפקדה שלח את ז׳אן הביתה בפעם הראשונה.
• רובר דה בודריקור מפקד ווקולר. בתחילה שלח את ז׳אן הביתה, ובפברואר 1429 שלח אותה לשינון.
• מיכאל המלאך אחד הקולות שז׳אן אמרה ששמעה. היא סיפרה עליו רק בשנים מאוחרות יותר.
• קתרינה הקדושה קדושה שז׳אן אמרה ששמעה את קולה.
• מרגרטה הקדושה קדושה שז׳אן אמרה ששמעה את קולה.
• קומפיין עיר בצפון צרפת, שהבורגונדים צרו עליה ב־1430. ז׳אן נלכדה מחוץ לחומותיה.

מקורות

• Trial of condemnation (Rouen, 1431) and depositions of the nullification inquiries (1450–56), trans. T. Douglas Murray, Jeanne d'Arc, Maid of Orleans, Deliverer of France: Being the Story of Her Life, Her Achievements, and Her Death, as Attested on Oath and Set Forth in the Original Documents (London: Heinemann, 1902)
• Jules Quicherat (ed.), Procès de condamnation et de réhabilitation de Jeanne d'Arc, 5 vols (Paris: Renouard, 1841–49); vol. V includes Christine de Pizan, Ditié de Jehanne d'Arc (31 July 1429), and Bedford's letter to the council
• Enguerrand de Monstrelet, The Chronicles, trans. Thomas Johnes (1809–10), vol. 6: Verneuil, Joan at Chinon, Orléans, Patay, Compiègne
• Continuation of Monstrelet's Chronicles, trans. Thomas Johnes, vol. 9: the battle of Castillon, 1453
• Journal d'un bourgeois de Paris, 1405–1449, ed. Alexandre Tuetey (Paris: Champion, 1881), §§ 519 (8 September 1429) and 578 (Rouen, 1431)
• Clément de Fauquembergue, register of the Parlement of Paris, entry of 10 May 1429, with marginal drawing. Archives nationales, Paris, X1a 1481, fol. 12r
• Christine de Pizan, Ditié de Jehanne d'Arc, ed. Angus J. Kennedy and Kenneth Varty (Oxford: Society for the Study of Mediaeval Languages and Literature, 1977)
• Helen Castor, Joan of Arc: A History (London: Faber & Faber, 2014)
• Kelly DeVries, Joan of Arc: A Military Leader (Stroud: Sutton, 1999)
• Régine Pernoud and Marie-Véronique Clin, Joan of Arc: Her Story, trans. and rev. Jeremy duQuesnay Adams (New York: St Martin's Press, 1998; French original Paris: Fayard, 1986)
• Régine Pernoud, Joan of Arc by Herself and Her Witnesses, trans. Edward Hyams (London: Macdonald, 1964)
• Craig Taylor (ed. and trans.), Joan of Arc: La Pucelle (Manchester: Manchester University Press, 2006)
• Daniel Hobbins (trans.), The Trial of Joan of Arc (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2005)
• Juliet Barker, Conquest: The English Kingdom of France 1417–1450 (London: Little, Brown, 2009)
• Jonathan Sumption, The Hundred Years War, vol. V: Triumph and Illusion (London: Faber & Faber, 2023)
• Malcolm G. A. Vale, Charles VII (London: Eyre Methuen, 1974)
• A. J. Pollard, John Talbot and the War in France 1427–1453 (London: Royal Historical Society, 1983; 2nd edn Barnsley: Pen & Sword, 2005)
• Philippe Contamine, Guerre, État et société à la fin du Moyen Âge: Études sur les armées des rois de France 1337–1494 (Paris and The Hague: Mouton, 1972)
• Richard Vaughan, Philip the Good: The Apogee of Burgundy (London: Longman, 1970)
• Alfred H. Burne, The Agincourt War (London: Eyre & Spottiswoode, 1956)
• David Nicolle, The Fall of English France 1449–53 (Oxford: Osprey, 2012)
• Christopher Allmand, The Hundred Years War: England and France at War c. 1300–c. 1450 (Cambridge: Cambridge University Press, 1988)
• Marina Warner, Joan of Arc: The Image of Female Heroism (London: Weidenfeld & Nicolson, 1981)

קרדיט תמונות

• שחרור אורליאן, מיניאטורה בכתב היד Les Vigiles de Charles VII של מרסיאל ד׳אוברן, בסביבות 1484. הספרייה הלאומית של צרפת, Français 5054 · Public domain · דף המקור
• ז׳אן־אוגוסט־דומיניק אנגר, ז׳אן ד׳ארק בהכתרת שארל השביעי, 1854. מוזיאון הלובר, פריז · Public domain · דף המקור
• אמן בדפורד, ג׳ון דוכס בדפורד לפני גאורגיוס הקדוש, ״ספר השעות של בדפורד״, פריז, שנות ה־20 של המאה ה־15. הספרייה הבריטית, Add MS 18850, דף 256 ע״ב · Public domain · דף המקור
• קלמאן דה פוקמברג, רישום בפנקס הפרלמנט של פריז, 10 במאי 1429. הארכיון הלאומי של צרפת, פריז (X1a 1481, דף 12 ע״א) · Public domain · דף המקור
• אמן טלבוט, ״ספר שרוסברי״, רואן, בסביבות 1445. הספרייה הבריטית, Royal MS 15 E VI, דף 2 ע״ב · Public domain · דף המקור