ג׳יקג׳י, 1377: הספר שהודפס באותיות מתכת לפני גוטנברג

הסצנה והרקע

הספרייה הלאומית, פריז

בספרייה הלאומית של צרפת בפריז שמור כרך אחד מספר בודהיסטי שהודפס בקוריאה ב־1377.

זה כ־75 עד 78 שנה לפני התנ״ך שהדפיס יוהנס גוטנברג. איך ספר כזה הגיע לפריז? ומה בדיוק הומצא קודם?

רקע

נזיר, וספר שנדפס אחרי מותו

הספר נקרא בקיצור ג׳יקג׳י. הוא קובץ של תורות סון, כלומר זן קוריאני. את התורות ליקט הנזיר בייגון (1298–1374), לפי מקור אחד בערך ב־1372.

בייגון מת ב־1374. שלוש שנים אחרי מותו הודפס הספר, בידי צוות של נזירים.

רקע

קוריאה של גוריו

1237–1248

בשנת 1377 קוריאה נשלטת בידי ממלכת גוריו, ממלכה שהבודהיזם חשוב בה מאוד. בין 1237 ל־1248 חרטו נזירים במנזר האיינסה את הקאנון הבודהיסטי כולו על לוחות עץ חרוטים, אלפי לוחות. הסט הזה, הטריפיטקה הקוריאנית, נשמר באיינסה עד היום.

בקוריאה כבר ידעו לשכפל ספרים. השאלה הייתה רק איך.

שתי דרכים להדפיס

נקודת החלטה

אתם סוקצ׳אן, נזיר שמוביל צוות נזירים במנזר הונגדוקסה בצ׳ונגג׳ו.

קוריאה, 1377. שלוש שנים אחרי מותו של בייגון.

הטקסטים של בייגון לפניכם, ועליכם לקבוע איך מדפיסים אותם. כל דף צריך להיות ברור ונכון. כל דרך דורשת זמן, כסף ועבודה, ואף אחת אינה בטוחה.

איך מדפיסים?

• לחרוט כל דף על לוח עץ ולהדפיס ממנו. זו שיטה מוכרת מאוד. בטוח ומוכר. אבל כל לוח שייך לדף אחד, וכל תיקון דורש לחרוט לוח חדש. העבודה תיקח זמן רב.
• ליצור תווים נפרדים ממתכת, לסדר אותם לכל דף, ואחר כך להחזיר אותם לקופסה ולהשתמש בהם שוב. התווים נשמרים ומשמשים שוב, והתיקונים קלים יותר. אבל יציקת כל תו דורשת מיומנות, ואי אפשר להיות בטוחים שכולם יצאו נקיים.
• להעתיק את הספר ביד, כפי שנזירים עשו במשך דורות. אפשר להתחיל מיד, בלי ציוד מיוחד. אבל כל עותק הוא עבודה חדשה, וכמה עשרות עותקים ייקחו שנים.

מה קרה בפועל

ליצור תווים נפרדים ממתכת, לסדר אותם לכל דף, ואחר כך להחזיר אותם לקופסה ולהשתמש בהם שוב.

בפועל הספר נדפס באותיות מתכת נעות. הספרייה הלאומית של צרפת כותבת שהתווים נוצקו ממתכת.

אין מקור שמסביר במפורש למה נבחרה השיטה.

רקע

ספר מתכת מ־1234

1234

בשנת 1234 הזמינה החצר של גוריו ספר שנדפס באותיות מתכת, בשם סנג׳ונג גוגום יומון. לפי רוב המקורות ההדפסה נמשכה בערך עד 1241, ומקור אחד אומר שהסתיימה רק ב־1250. לא ידוע על אף עותק ששרד.

אין ראיה שנזירי צ׳ונגג׳ו ידעו על הספר ההוא. אבל עצם ההזמנה מראה שכבר ב־1234 נעשה שימוש בקוריאה באותיות מתכת.

הכסף, הכתובת והמיתוס

נקודת החלטה

אתם נזירה בודהיסטית, ויש לכם כסף שאתם יכולים לתרום.

קוריאה, 1377.

נזירים מצ׳ונגג׳ו מבקשים מכם עזרה בהדפסת תורותיו של בייגון, שמת לפני שלוש שנים. הדפסה עולה כסף: נייר, דיו ועבודת הנזירים. אתם לא יודעים את הסכום המלא.

האם תתנו כסף, וכמה?

• לתרום כסף משמעותי לדפוס. הספר יודפס, ותורותיו של בייגון יגיעו לקוראים רבים יותר. אבל הכסף הזה לא יישאר לצרכי המנזר שלכם.
• לתרום סכום קטן, ולהשאיר לנזירים למצוא את השאר. ההדפסה עלולה להתעכב או להתקצר. הנזירים עשויים למצוא תורמים אחרים, ואולי לא.
• לשמור את הכסף לצרכי המנזר שלכם. הכסף נשאר אצלכם. אם לא יימצא מימון אחר, תורותיו של בייגון עלולות להישאר בעותקים שנכתבו ביד בלבד.

מה קרה בפועל

לתרום כסף משמעותי לדפוס.

כתובת הסיום של הספר מספרת שנזירה בשם מיודוק עזרה במימון ההדפסה. הסכום לא נזכר בתרגום שקראנו.

איננו יודעים מה חשבה, או אם מישהו ביקש ממנה. התרחיש כאן מדומיין, והוא נשען על עובדה אחת: ההדפסה הייתה צריכה כסף.

מה קרה

יולי 1377, צ׳ונגג׳ו

1377

הספר הושלם ביולי 1377, לפי רוב המקורות. הוא נדפס במנזר הונגדוקסה, מנזר אזורי בצ׳ונגג׳ו, והתווים שלו היו אותיות מתכת נעות.

כל תו נוצק בנפרד וסודר בשורות לכל עמוד. בדפוס בלוחות עץ, לעומת זאת, כל עמוד הוא לוח אחד.

מקור: שני עמודים מתוך הספר

ג׳יקג׳י, 1377, עמודים 4 ב׳–5 א׳. סריקה מגאליקה, הספרייה הלאומית של צרפת

זו סריקה דיגיטלית. הכיתוב ב״ויקישיתוף״ קורא לה ״כתב יד״, אבל זה ספר מודפס.

• איך רואים שזה הודפס ולא הועתק ביד? השורות ישרות ומרווחות באופן שווה, והתווים החוזרים נראים כמעט זהים לאורך העמוד. מעתיק ביד משנה את הצורה מעט מכל שורה לשנייה.
• מה שני העמודים האלה לא יכולים לספר לנו? מי מימן את הספר, וכמה הוא עלה. על כך צריך מקורות אחרים.

מקור: כתובת הסיום של הספר

נדפס על ידי צוות של נזירים בראשות סוקצ׳אן, שלוש שנים אחרי שבייגון מת.

פורסם בסיוע הכספי של הנזירה הבודהיסטית מיודוק.

כתובת סיום כזו, שנקראת קולופון, מודפסת בתוך הספר עצמו ב־1377, ולכן היא קרובה לאירוע. אבל כנראה כתבו אותה המדפיסים, ולכן היא מציגה את צדם. כאן יש לנו רק תרגום לאנגלית, לא המקור.

• למה לציין נזירה בשמה? זו דרך להודות לתורמת ולכבד אותה. ייתכן גם שהמדפיסים רצו להציג את הספר כמעשה של קהילה.
• מה חסר בכתובת הזו? בחלק שיש לנו, היא לא אומרת דבר על התווים או על שיטת ההדפסה. מכאן אפשר לדעת מי עזר, אבל לא איך הספר נוצר.

מיתוס

גוטנברג המציא את הדפוס, והתנ״ך שלו היה הספר המודפס הראשון.

האמת

לא. דפוס היה קיים במזרח אסיה מאות שנים לפניו. הסוטרת היהלום נדפסה מלוחות עץ, ובכתובת הסיום שלה מופיע התאריך 11 במאי 868. הג׳יקג׳י הוא הספר הישן ביותר ששרד שהודפס באותיות מתכת. הוא לא הספר המודפס הישן ביותר.

הראיות

כבר בערך ב־1040 הכין בי שנג בסין אותיות נעות מחרס. שן קוא רשם את השיטה בספרו ״רשימות בריכת החלום״, ולא טען שהיא שלו.

הדרך לפריז

הדרך

קונסול בסיאול

ויקטור קולן דה פלנסי היה הקונסול הצרפתי בסיאול, בימי המלך גוג׳ונג. הוא הביא לצרפת כמה מאות ספרים קוריאניים, והג׳יקג׳י הגיע לפריז דרך האוסף שלו.

לא ידוע מתי הוא רכש את הספר. הדרך עצמה ברורה יותר מהתאריך.

נקודת החלטה

אתם אספן ספרים בפריז, בשנת 1911.

פריז, 1911.

מוכר מציע לכם ספר בודהיסטי קוריאני ישן, מודפס. אתם לא מכירים את הספר לעומק, ואתם צריכים להחליט.

מה תעשו?

• לקנות את הספר ולשמור אותו באוסף הפרטי שלכם. הספר נשאר בידיים פרטיות, וקשה לדעת מתי יגיע לציבור. אם יישאר שם, יקראו אותו מעטים.
• לקנות את הספר ולהציע אותו מיד לספרייה ציבורית. כנראה שהספר היה נכנס לציבור מוקדם יותר. אבל הספרייה עלולה לסרב לקבל אותו.
• לוותר על הקנייה ולתת לספר לעבור לקונה אחר. הספר ימשיך לשוק, ואין דרך לדעת לאן ילך.

מה קרה בפועל

לקנות את הספר ולשמור אותו באוסף הפרטי שלכם.

הקונה בפועל היה הנרי וֶבר, שרכש את הספר ב־1911. הוא שמר אותו, וב־1950 הוריש אותו לספרייה הלאומית של צרפת. הספרייה קיבלה אותו לאוספיה ב־1952.

איננו יודעים מה חשב וֶבר, או למה קנה את הספר. הספרייה הלאומית של צרפת מציינת רק שהספר נמכר לו ב־1911. מה שאנחנו רואים הוא מה קרה אחר כך, לא את נימוקיו.

אחרי

כרך אחד שנשאר

מה שנשאר בפריז הוא הכרך השני בלבד. לא ידוע שהכרך הראשון שרד. ב־1900 הוצג הספר בתערוכה העולמית בפריז, בביתן הקוריאני. זו הייתה הופעתו הציבורית הראשונה באירופה.

ב־1972 מצאה הספרנית והחוקרת הקוריאנית פארק ביונג־סון את הספר בספרייה בפריז. היא זוכה לקרדיט על ההוכחה שהוא קדם לתנ״ך של גוטנברג. מקור אחר מספר שהספר היה מונח בין מסמכים שלא מוינו, ולכן סיפור הגילוי אינו ברור לגמרי.

מה נשאר, ומה לא ידוע

מסלול הספר

• 1377 מודפס בהונגדוקסה, בצ׳ונגג׳ו, באותיות מתכת נעות.
• כ־1452–1455 גוטנברג מדפיס את התנ״ך שלו. הג׳יקג׳י קדם לו בכ־75 עד 78 שנה.
• 1911 הנרי וֶבר רוכש את הספר.
• 1950–1952 וֶבר מוריש את הספר לספרייה הלאומית של צרפת בצוואה. הספרייה מקבלת אותו לאוספיה ב־1952.
• 1972 פארק ביונג־סון מזהה את הספר. באותה שנה הוא מוצג בפריז במסגרת שנת הספר הבינלאומית.

האם זה שינה את העולם?

האם הג׳יקג׳י היה נקודת מפנה בתולדות הדפוס, או פרק מקומי בהיסטוריה של קוריאה?

• מי שרואה בו נקודת מפנה זה הספר הישן ביותר ששרד שהודפס באותיות מתכת, ויש בו תאריך ושמות של מדפיסים. הוא מוכיח שהשיטה עבדה בפועל כבר ב־1377.
• מי שמדגיש את הגבולות המקורות אינם מראים שהשיטה התפשטה במהירות. הספר שהוזמן ב־1234 לא נשמר בשום עותק, ולכן אנו מכירים אותו רק מתיעוד. ובקוריאה נשאר הדפוס בלוחות עץ חשוב מאוד, כמו בטריפיטקה הקוריאנית.

לא ידוע אם יוהנס גוטנברג שמע פעם על הדפוס הקוריאני. לא נמצאה ראיה לכך, וגם לא לכך שלא שמע.

שאלה לבדיקה

מה מבדיל את דפוס האותיות הנעות מדפוס בלוחות עץ?

התשובה: הטקסט בנוי מתווים נפרדים שאפשר לסדר מחדש ולהשתמש בהם שוב, ולא מלוח אחד לכל עמוד.. נכון. לוח עץ חרוט שומר את הטקסט שנחרט עליו, ואות נעה חוזרת לקופסה.

שאלה לבדיקה

מה הכי נכון לגבי ה״סוטרת היהלום״ מ־868?

התשובה: זהו ספר מלוחות עץ מ־868, שקדם לג׳יקג׳י ביותר מחמש מאות שנה.. נכון. התאריך כתוב בכתובת הסיום שלו, והוא מראה שדפוס היה קיים הרבה לפני 1377.

שאלה לבדיקה

איזה משפט על כתובת הסיום של הג׳יקג׳י כמקור מדויק ביותר?

התשובה: היא נדפסה בתוך הספר ב־1377, אבל כתובה מנקודת מבטם של המדפיסים.. נכון. זה שילוב של יתרון ומגבלה, והקריאה הביקורתית שביקשנו בשלב המקור.

שאלה לבדיקה

כמה שנים לפני התנ״ך של גוטנברג נדפס הג׳יקג׳י, בקירוב?

התשובה: כ־75 עד 78 שנה. נכון. ההפרש בין 1377 לבין השנים 1452 עד 1455 הוא כ־75 עד 78 שנה.

שאלה לבדיקה

מה הסדר הנכון של דרכו של הספר לפריז?

התשובה: הקונסול הביא את הספר, וֶבר קנה אותו ב־1911, וב־1950 הוריש אותו לספרייה.. נכון. זה הסדר שמתועד, וכניסתו לאוספי הספרייה הייתה ב־1952.

שאלה לבדיקה

מה זוכה לקרדיט על שמה פארק ביונג־סון?

התשובה: מציאת הספר בפריז, והוכחה שהוא קדם לתנ״ך של גוטנברג.. נכון. שני ההישגים האלה מיוחסים לה, לפי המקורות שקראנו.

מונחים

• סון השם הקוריאני לזן, זרם בבודהיזם שמדגיש תרגול אישי ומדיטציה.
• ממלכת גוריו הממלכה ששלטה בקוריאה במאות ה־13 וה־14, בזמן שבו נדפס הג׳יקג׳י.
• לוח עץ חרוט לוח עץ שעליו חורטים טקסט בכתב הפוך. מורחים אותו בדיו ולוחצים עליו נייר כדי להדפיס עמוד.
• אותיות נעות תווים בודדים, כל אחד נפרד, שאפשר לסדר לכל עמוד ולהשתמש בהם שוב. בדפוס בלוחות עץ, לעומת זאת, כל עמוד הוא לוח אחד.
• קולופון הערה בסוף ספר, שבה המדפיסים או המעתיקים מספרים מי הכין אותו ומתי.
• סוטרת היהלום טקסט בודהיסטי קצר שנדפס מלוחות עץ ב־868. זהו הספר המודפס המתוארך הישן ביותר שידוע לנו.
• קונסול נציג רשמי של מדינה בעיר זרה, שדואג לאזרחיה ולענייני המסחר. לא שגריר.
• בייגון נזיר קוריאני שליקט את תורות הזן שבספר. חי בין 1298 ל־1374.
• סנג׳ונג גוגום יומון ספר שהזמינה חצר גוריו ב־1234, להדפסה באותיות מתכת. אף עותק שלו לא ידוע כששרד.
• הטריפיטקה הקוריאנית הקאנון הבודהיסטי כולו, שנחרט על אלפי לוחות עץ בין 1237 ל־1248. הוא נשמר עד היום באיינסה.
• איינסה מנזר בדרום קוריאה, ששמר את הטריפיטקה הקוריאנית.
• צ׳ונגג׳ו עיר בדרום קוריאה. בה נמצא מנזר הונגדוקסה, שבו נדפס הג׳יקג׳י.
• הונגדוקסה מנזר אזורי בצ׳ונגג׳ו, שבו נדפס הספר ב־1377 באותיות מתכת נעות.
• גוג׳ונג מלך קוריאה בימי הקונסול הצרפתי ויקטור קולן דה פלנסי.
• ויקטור קולן דה פלנסי הקונסול הצרפתי בסיאול. הביא לצרפת כמה מאות ספרים קוריאניים, והג׳יקג׳י הגיע לפריז דרך האוסף שלו.
• פארק ביונג־סון ספרנית והיסטוריונית קוריאנית. ב־1972 מצאה את הספר בספרייה בפריז, וזוכה לקרדיט על הוכחה שהוא קדם לתנ״ך של גוטנברג.
• מיודוק נזירה שעזרה במימון הדפסת הספר, לפי כתובת הסיום שלו.
• יוהנס גוטנברג מדפיס גרמני שהדפיס את התנ״ך. הוא נחשב בדרך כלל למי שהביא את הדפוס לאירופה.
• תנ״ך של גוטנברג התנ״ך שהדפיס יוהנס גוטנברג. הג׳יקג׳י קדם לו בערך 75 עד 78 שנה.
• סיאול עיר הבירה של קוריאה.
• קוריאה מדינה במזרח אסיה, שבה נדפס הג׳יקג׳י ב־1377.
• התערוכה העולמית בפריז תערוכה בינלאומית גדולה. ב־1900 הוצג בה הספר, בביתן הקוריאני, לראשונה באירופה.
• הספרייה הלאומית של צרפת הספרייה הלאומית של צרפת, בפריז. שם שמור הכרך השני של הג׳יקג׳י.
• קאנון בודהיסטי אוסף הטקסטים הקדושים של הבודהיזם. בקוריאה חרטו אותו על לוחות עץ.
• בודהיזם דת שנוסדה בהודו ומבוססת על תורותיו של בודהא. בקוריאה, בימי גוריו, היא הייתה חשובה מאוד.
• הנרי וֶבר אספן צרפתי שרכש את הג׳יקג׳י ב־1911. ב־1950 הוריש אותו לספרייה הלאומית של צרפת.

מקורות

• Closing note of the Jikji (1377), translation on the project page jikji.utah.edu (translator not named), https://jikji.utah.edu/?p=495
• The Diamond Sutra, dated 11 May 868, British Library, Or.8210/P.2 (dated closing note, woodblock print).
• Shen Kuo, Dream Pool Essays (Mengxi bitan), passage on Bi Sheng's movable type of baked clay.
• Bibliothèque nationale de France, web page on the Jikji, 'Jikji, treasure of world printing'.
• Korea Times, 'Royal book finder dies in Paris', 23 November 2011 (obituary of Park Byeong-seon).
• Encyclopaedia Britannica, entry 'Jikji'.

קרדיט תמונות

• Zythème, 2023. עבודה עצמית. · CC0 · דף המקור
• Kjoonlee, 2026. עבודה עצמית. · CC BY 4.0 · דף המקור
• מחבר לא ידוע, הג׳יקג׳י, 1377. סריקה של הספרייה הלאומית של צרפת (גאליקה) · Public domain · דף המקור