הנרי השמיני

המלך המוזהב

ארמון של בד וזהב

יוני 1520, מחוץ לקאלה. שני מלכים צעירים נפגשים במחנה של אוהלי זהב: הנרי השמיני, מלך אנגליה, בן 28, ופרנסואה הראשון, מלך צרפת, בן 25. יותר משבועיים הם חוגגים ומתחרים בטורנירים, ויין זורם ממזרקה מול ארמון של בד צבוע.

האיש בזהב הוא הנסיך הנערץ ביותר באירופה: גבוה, אתלטי, משכיל ואדוק. עשרים ושבע שנים אחר כך הוא ימות אחרי שנפרד מהאפיפיור, סגר את כל המנזרים באנגליה, נישא שש פעמים ושלח לגרדום שתיים מנשותיו ורבים ממשרתיו הקרובים. איך הפך הנסיך המוזהב למלך הזה?

הנרי השמיני

בן שני שלא ציפה למלוך, שהפך למלך המפואר באירופה וסיים כמלך המפחיד בה.

• נולד: 28 ביוני 1491, ארמון גריניץ׳, ליד לונדון
• נפטר: 28 בינואר 1547, ארמון וייטהול, לונדון, ממחלה, בגיל 55, אחרי שנים של כיבים קשים ברגליים
• ניצחונות: קרב הדורבנות, 1513 (נכח); פלודן, 1513 (מפקדיו, כשהוא בצרפת); סולווי מוס, 1542 (מפקדיו); כיבוש בולון, 1544 (נכח)
• כישלונות: המשלחת לגסקוניה, 1512; אנקרום מור, 1545 (מפקדיו); הסולנט, 1545: קרב לא מוכרע, ״מרי רוז״ טבעה

״...אותה אבן יקרה מכל, דבר האלוהים, מתווכחים עליה, חורזים אותה, שרים אותה ומפטפטים עליה בכל בית מרזח ומסבאה...״

הבן השני

רקע

שושלת חדשה, ובן רזרבי

כשנולד הנרי ב־1491, ישב אביו, הנרי השביעי, על הכס כבר שש שנים. הוא היה הראשון לבית טיודור, וזכה בכתר בקרב שחתם את מלחמות השושנים. מכל הארצות בצרפת שעליהן נלחמו מלכי אנגליה, נשארה בידיהם רק קאלה.

היורש היה אחיו הבכור של הנרי, ארתור. בנובמבר 1501 נישא ארתור, בן 15, לנסיכה ספרדייה בת גילו, קתרין מאראגון, בתם של פרננדו ואיזבל. פחות מחמישה חודשים אחר כך הוא מת. הנרי, בן עשר, היה פתאום היורש.

1509

מלך בגיל 17

הנרי השביעי לא רצה להחזיר את הנדוניה של קתרין או לאבד את הברית עם ספרד. לכן הובטחה קתרין להנרי במקום אחיו, והאפיפיור העניק היתר, כי דיני הכנסייה אסרו לשאת את אלמנת האח.

באפריל 1509 מת המלך הזקן. הנרי, בן 17, אסר מייד את שני גובי המסים השנואים של אביו, אמפסון ודדלי, ומאוחר יותר הוציא אותם להורג. ביוני נישא לקתרין. המלך החדש היה ההפך הגמור מאביו הזהיר והחסכן: אלוף טורנירים, מוזיקאי, קורא תאולוגיה, נדיב ורעב לתהילה.

קתרין מאראגון

נסיכה ספרדייה שניהלה את אנגליה בשעת מלחמה, ועד יום מותה לא הסכימה שנישואיה בטלים.

• נולד: 16 בדצמבר 1485, אלקלה דה הנארס, קסטיליה
• נפטר: 7 בינואר 1536, טירת קימבולטון, אנגליה, ממחלה, כנראה סרטן, בגיל 50
• ניצחונות: פלודן, ניצחון בזמן שהייתה עוצרת (1513); רומא פסקה שנישואיה תקפים (1534), מאוחר מדי
• כישלונות: שישה הריונות, ורק בת אחת שרדה; נישואיה בוטלו באנגליה (1533); הורחקה מבתה מרי מ־1531 ולא ראתה אותה עוד

״אני קוראת לאלוהים ולכל העולם להעיד, שהייתי לך אישה נאמנה, צנועה וצייתנית.״

1509–1516

בנו של הקצב

הנרי רצה לצוד, להתחרות בטורנירים ולצאת למלחמה; הניירת שעממה אותו. את העבודה לקח מידיו תומאס וולזי, בנו של קצב מאיפסוויץ׳, שעלה בסולם הכנסייה עד שנעשה ארכיבישוף יורק, קרדינל, לורד הקנצלר ולגאט של האפיפיור.

הנישואים היו מאושרים, אבל ידעו אבל כבד. ב־1511 ילדה קתרין בן, שמת בגיל 52 ימים. מכל הריונותיה שרדה רק ילדה אחת: מרי, שנולדה ב־1516.

מלחמה בשתי חזיתות

1512–1513

הנרי החמישי, שוב?

הנרי גדל על סיפורי הנרי החמישי ואז׳נקור. בברית עם האפיפיור וספרד נגד צרפת שלח צבא לגסקוניה ב־1512; המשלחת נגמרה במחלות ובמרד חיילים.

ב־1513 חצה הנרי בעצמו לקאלה עם 25,000 עד 30,000 איש ושם מצור על תרואן. ב־16 באוגוסט נתקלו פרשים צרפתים בצבאו ליד גינגאט, נבהלו ונמלטו: הצרפתים כינו את זה ״קרב הדורבנות״. תרואן וטורנה נפלו. תהילה, במחיר עצום.

נקודת החלטה

אתם קתרין מאראגון, מלכת אנגליה, בת 27.

סוף אוגוסט 1513, ארמון ריצ׳מונד

הנרי בצרפת עם רוב האצולה והחיילים והתותחים הטובים ביותר. הוא מינה אתכם לעוצרת של אנגליה.

עכשיו ג׳יימס הרביעי, מלך סקוטלנד, אף שהוא נשוי לאחותו של הנרי, נשאר נאמן לצרפת. ב־22 באוגוסט חצה את הטוויד עם צבא גדול, תותחי מצור כבדים וקצינים צרפתים, וכבש את טירת נורהאם. בצפון מגייס רוזן סארי, בן כ־70, את אנשי המחוזות הצפוניים. פשיטות סקוטיות נגמרות בדרך כלל בשריפות ובחזרה הביתה לפני החורף.

איך אתם עונים לפלישה?

• להורות לסארי לחפש קרב מייד מכה מהירה אולי תתפוס את ג׳יימס לפני שיתבסס. אבל אנשיו של סארי עדיין מתאספים; קרב חפוז עם חצי צבא עלול להעניק לג׳יימס ניצחון, ואת הצפון יחד איתו.
• להתגונן בלבד: להחזיק בטירות ולתת לג׳יימס לחזור הביתה זו כנראה הדרך הזולה ביותר, וייתכן שג׳יימס היה חוזר הביתה לפני החורף. אבל צפון אנגליה היה עולה באש, ותהילתו של הנרי בצרפת הייתה נראית ריקה לעומת ניצחון סקוטי בבית.
• לגבות את סארי, לגייס צבא שני במרכז אנגליה, ולהוביל שלישי בעצמכם זה עולה כסף ואנשים שצריך לגרד מכל פינה. אבל אם סארי יובס, ג׳יימס עדיין ייתקל בצבא נוסף לפני לונדון, וסארי יכול להחליט אם להילחם בידיעה שאינו הקו האחרון.
• לבקש מהנרי להחזיר חיילים מצרפת העזרה הייתה מגיעה רק אחרי שבועות, והמערכה בצרפת, חלומו הגדול של הנרי, הייתה קורסת. הנרי לא היה ממהר לסלוח למלכה שקראה לו הביתה.

מה קרה בפועל

לגבות את סארי, לגייס צבא שני במרכז אנגליה, ולהוביל שלישי בעצמכם

קתרין עשתה הכול בבת אחת. סארי קיבל אנשים, כסף ותותחים; סר תומאס לאבל גייס צבא שני במרכז אנגליה; וקתרין עצמה יצאה צפונה בראש צבא שלישי. היא כבר הייתה בבאקינגהאם כשהגיעה הידיעה: ב־9 בספטמבר נלחם סארי בפלודן, וג׳יימס הרביעי נהרג.

לא היה זמן לשאול את הנרי: מכתב לכל כיוון לקח ימים. קתרין גדלה כשהיא רואה את אמה, איזבל, מנהלת את המלחמה בגרנדה; גארט מטינגלי וג׳יילס טרמלט מייחסים לה את הארגון. ההחלטה להילחם ב־9 בספטמבר הייתה של סארי עצמו.

פלודן: מי מול מי

9 בספטמבר 1513, מארבע אחר הצהריים בערך ועד רדת החשכה

גבעת ברנקסטון שבנורתמברלנד, כ־5 ק״מ מהגבול הסקוטי בקולדסטרים

אנגליה

• מפקדים: תומאס הווארד, רוזן סארי, לורד תומאס הווארד, האדמירל (חיל החלוץ), סר אדמונד הווארד, סר אדוארד סטנלי, לורד דאקר (פרשים)
• כוחות: 26,000 (הול (ספירת הכוחות ב־5 בספטמבר)); 40,000 (בריאן טיוק, פקיד החותם המלכותי, במכתב מצרפת); 20,000–26,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: פחות מ־500 (ויליאם נייט, מכתב מ־20 בספטמבר); 5,000 (ידיעונים איטלקיים); כ־1,500 (אומדן מודרני)

בעיקר אנשי המחוזות הצפוניים, חמושים בביל ובקשת, עם תותחי שדה קלים ומהירים.

סקוטלנד

• מפקדים: ג׳יימס הרביעי, מלך הסקוטים, לורד הום ורוזן האנטלי (שמאל), הרוזנים ארול, קרופורד ומונטרוז, הרוזנים לנוקס וארגייל (ימין), רוזן בוטוול (עתודה)
• כוחות: 60,000 (טיוק); כ־42,000 (אומדן מודרני: חצו את הטוויד); 30,000–35,000 (אומדן מודרני: בקרב)
• אבדות: 10,000 (טיוק); 12,000 (ויליאם נייט); 18,000–20,000 (ידיעונים איטלקיים); בין 5,000 ל־14,000; רוב האומדנים: כ־10,000 (אומדן מודרני)

גושים עמוקים של לוחמי פייק שאומנו בידי קצינים צרפתים, ותותחי מצור כבדים.

התוצאה: ניצחון אנגלי. ג׳יימס הרביעי נהרג, המלך האחרון בבריטניה שנפל בקרב, ואיתו בנו הארכיבישוף, תשעה רוזנים או יותר ולורדים רבים.

מכתבי הניצחון ניפחו את האויב והקטינו את אבדות הכותבים, ואף כרוז סקוטי לא בא לספור את המתים. הול כתב כ־35 שנה אחר כך, לפי הדיווחים הרשמיים.

קרב פלודן

9 בספטמבר 1513, אחר הצהריים המאוחרים

אחר הצהריים של 9 בספטמבר 1513 עומד הצבא הסקוטי של ג׳יימס הרביעי על גבעת ברנקסטון באנגליה, אחרי פלישה עם תותחי מצור כבדים, בזמן שהנרי נמצא בצרפת. סארי עבר מסביבם והגיע אליהם מן הצפון. התותחים עומדים לפתוח באש.

שחזור לפי הכרוניקה של אדוארד הול (1548), המכתבים האנגליים מספטמבר 1513 והמחקרים של ניאל באר (2001) וג׳ורג׳ גודווין (2013) ושל פרויקט ״זוכרים את פלודן״. הול מציב את האנטלי ליד לנוקס וארגייל באגף הימני הסקוטי; רוב החוקרים בני זמננו מציבים אותו עם הום בשמאל, כמו כאן. רוחב הגושים, עומקם ומקום הקווים המדויק הם אומדנים. הצפון למעלה: האנגלים הגיעו מצפון, כך שסקוטלנד הייתה מאחוריהם, לא מאחורי הסקוטים. התקפת סטנלי על עורף דיוויזיית המלך בשלב האחרון היא לפי חוקרים בני זמננו; הול מכחיש אותה.

שלבי הקרב

• תותחים מעל השקע סארי עקף את הסקוטים והגיע אליהם מצפון; ג׳יימס עבר לגבעת ברנקסטון. בסביבות ארבע נפתחת האש. התותחים הסקוטיים הכבדים, הניצבים במעלה המדרון, יורים לאט ומעל המטרה; התותחים האנגליים הקלים פוגעים בגושי הפייקים הצפופים.
• האגף השמאלי הסקוטי מסתער לוחמי הפייקים של הום והאנטלי מסתערים במורד ומנפצים את אנשיו של אדמונד הווארד, שנשברים ובורחים. פרשי דאקר עולים ומייצבים את האגף הימני האנגלי, והקרב שם נתקע.
• אל השקע המרכז הסקוטי יוצא אחריהם, ודיוויזיית המלך פונה ישר אל דגלו של סארי. בקרקע הרכה והרטובה למרגלות הגבעה מאבדים גושי הפייקים את הסדר, ונושאי הביל האנגלים קוצצים את ראשי הרמחים ונכנסים ביניהם.
• סטנלי על הגבעה בלי שאיש הבחין בהם, טיפסו אנשי סטנלי על הקצה המזרחי של הגבעה; לפי הול הם הגיעו לפסגה לפני שהסקוטים הבינו מה קורה. הם יורים חצים באנשי ההרים של לנוקס וארגייל ומסתערים. האגף הימני הסקוטי נשבר.
• הקרב האחרון של המלך דיוויזיית המלך, שסארי והאדמירל לוחצים עליה, נלחמת עד רדת החשכה. חוקרים רבים בני זמננו חושבים שאנשי סטנלי, שבאו מהמזרח, תקפו אותה מאחור; הול, על סמך עדות שבויים סקוטים, כותב שהיא נלחמה רק באנשי סארי. ג׳יימס הרביעי נהרג סמוך לדגלו של סארי; מעטים מהסקוטים נשבים בחיים.

האסטרטגיה

• אנגלים: סארי עבר מסביב לסקוטים והגיע אליהם מן הצפון. תותחיו הקלים והמהירים פגעו בגושי הפייקים הצפופים, ואנשי סטנלי טיפסו אל הקצה המזרחי של הגבעה בלי שהסקוטים הבחינו בהם והסתערו על האגף הסקוטי.
• סקוטים: ג׳יימס הרביעי עומד על גבעת ברנקסטון, עם תותחי מצור כבדים היורים במורד וגושי פייקים עמוקים שאומנו בידי קצינים צרפתים. האגף השמאלי תקף במורד, והמרכז יצא בעקבותיו, ודיוויזיית המלך פנתה ישר אל דגלו של סארי.

מה הכריע: מה שהכריע היה שבקרקע הרכה והרטובה למרגלות הגבעה איבדו הפייקים את הסדר, והביל האנגלי חדר ביניהם. אז נשבר האגף הימני הסקוטי, שאנשי סטנלי תקפו מן הגבעה, וג׳יימס הרביעי נהרג ליד דגלו של סארי. אם סטנלי תקף גם את דיוויזיית המלך מאחור, זו שאלה שנויה במחלוקת.

9 בספטמבר 1513

לאמיצים של שתי האומות

פלודן מכונה לעיתים קרובות האסון הגדול בתולדות סקוטלנד. המלך החדש, ג׳יימס החמישי, היה בן 17 חודשים. הנרי היה בצרפת; הניצחון שהציל את ממלכתו הושג בלעדיו, בידי רוזן זקן ובידי אשתו.

מקור: המעיל של מלך מת

״לדעתי, הקרב הזה הביא להוד מעלתך ולכל ממלכתך את הכבוד הגדול ביותר שיכול להיות, יותר משהיית זוכה בכל כתר צרפת... בזה יראה הוד מעלתך איך אני יודעת לקיים את הבטחתי: אני שולחת לך, לדגליך, מעיל של מלך. חשבתי לשלוח לך אותו עצמו, אבל לבם של אנשינו האנגלים לא הניח לזה.״

ה״מעיל״ הוא פיסה מהגלימה שלבש ג׳יימס הרביעי מעל שריונו, שנלקחה מגופתו.

• למה לכתוב שהניצחון שווה יותר מ״כל כתר צרפת״? הנרי היה בצרפת בדיוק בשביל הכתר הזה. מחמאה מנומסת עם עוקץ: הניצחון האמיתי של 1513 קרה בבית, וקתרין לא אומרת מילה על חלקה בו.
• למה בכלל לשלוח פיסה ממעילו של מלך מת? מזכרת ניצחון ליד דגלי הנרי, והוכחה שג׳יימס באמת מת. הרצון לשלוח ״אותו עצמו״ מלמד שב־1513 מלך אויב מת היה שלל.

״העניין הגדול של המלך״

1520–1521

זהב, ותודת האפיפיור

ב־1520 ארגן וולזי את הפגישה עם פרנסואה הראשון, שדה אריג הזהב, שבה פתחנו את השיעור. תוך שנתיים שני המלכים שוב נלחמו זה בזה.

כשמרטין לותר פתח ברפורמציה, פרסם הנרי בשמו ספר בלטינית נגדו, ״הגנת שבעת הסקרמנטים״ (1521). האפיפיור לאו העשירי, אסיר תודה, כינה אותו ״מגן האמונה״, תואר שמלכי בריטניה נושאים על מטבעותיהם עד היום.

1525–1527

אין בן

ב־1525 כבר הייתה קתרין בת 40, ולא היה עוד סיכוי שתלד ילדים נוספים. להנרי הייתה בת חוקית אחת, מרי, ואף אישה עוד לא ישבה בבטחה על כס אנגליה.

הנרי התחיל לקרוא את התנ״ך באור חדש. בספר ויקרא כתוב על מי שלוקח את אשת אחיו: ״עֲרִירִים יִהְיוּ״. האם נישואיו בלי בן הם עונש מאלוהים? והוא התאהב באחת מגבירות החצר של קתרין, אן בולין, שסירבה כנראה להיות רק פילגשו. ב־1527 ביקש הנרי מרומא להכריז שנישואיו בטלים: ביטול נישואים.

אן בולין

אשת חצר חריפה שהתחנכה בצרפת ותמכה ברפורמה, הפכה למלכה, והוצאה להורג שלוש שנים אחר כך.

• נולד: בערך 1501 (או 1507: ההיסטוריונים חלוקים), נורפוק או קנט, אנגליה (לא ידוע)
• נפטר: 19 במאי 1536, מגדל לונדון, הוצאה להורג בחרב, אחרי משפט על ניאוף ובגידה
• ניצחונות: הוכתרה למלכה, 1 ביוני 1533; לידת אליזבת, 7 בספטמבר 1533
• כישלונות: לא נולד לה בן ששרד; מכתר לגרדום ב־17 ימים (מאי 1536)

״לא באתי לכאן להאשים איש... אלא אני מתפללת שאלוהים ישמור על המלך ויאריך את מלכותו עליכם, כי לא היה מעולם נסיך עדין ורחום ממנו.״

1527–1530

בית דין בבלקפריארס

האפיפיור, קלמנס השביעי, לא יכול היה לעזור: ב־1527 בזזו את רומא חייליו של הקיסר קרל החמישי, אחיינה של קתרין. הוא משך זמן. ב־1529 ישב הלגאט שלו, קמפג׳ו, עם וולזי כדי לדון בתיק בבלקפריארס שבלונדון. קתרין כרעה ברך לפני הנרי, ביקשה צדק ויצאה; קמפג׳ו דחה את הדיונים, והתיק הועבר לרומא.

הנרי תלה את האשמה בוולזי. הקרדינל הואשם בפרמוניירה, ואחר כך נעצר באשמת בגידה ומת ב־1530 בדרך ללונדון. ״אילו עבדתי את אלוהים בשקידה שבה עבדתי את המלך״, כך זכר קוונדיש את דבריו, ״הוא לא היה נוטש אותי לעת שיבה״.

נקודת החלטה

אתם הנרי השמיני, בן 41.

ינואר 1533, לונדון

כבר שש שנים אתם מבקשים מהאפיפיור לבטל את נישואיכם. הוא מסרב: אחיינה של קתרין, הקיסר, שולט באיטליה. היועץ החדש שלכם, עורך הדין תומאס קרומוול, טוען שאנגליה היא ״קיסרות״ שמלכה אינו כפוף לשום כוח זר.

את הכמורה כבר הכנעתם: אחרי שהואשמו בפרמוניירה, שילמו אנשיה 118,840 לירות תמורת חנינה והכירו בכם כראש העליון שלהם, ״ככל שמתיר חוק המשיח״. ואתם יכולים למנות את תומאס קרנמר, מלומד מקורב למשפחת בולין, לארכיבישוף קנטרברי.

ואן בהריון. בן חייב להיוולד בנישואים חוקיים.

מה אתם עושים?

• להמשיך לחכות וללחוץ על רומא אולי האפיפיור עוד יתקפל, אם כוחו של הקיסר ייחלש. אבל הילד ייוולד מחוץ לנישואים, וכל חודש של המתנה יבשר לאירופה שמלך אנגליה מציית לאפיפיור שהוא שבוי בידי אויבו.
• להתחתן עם אן עכשיו, לאסור ערעורים לרומא, ולתת לארכיבישוף שלכם לפסוק בנכם יהיה חוקי, לפחות באנגליה. אבל תתריסו נגד ראש הנצרות המערבית, תסתכנו בנידוי ותיתנו לקיסר עילה למלחמה.
• לוותר על אן, להישאר עם קתרין, ולהפוך את מרי ליורשת שלום עם רומא ועם הקיסר. אבל לאנגליה תהיה מלכה שמולכת בעצמה, או מלך זר שיבוא דרך נישואיה, ואתם תאבדו את האישה שחיכיתם לה שש שנים.

מה קרה בפועל

להתחתן עם אן עכשיו, לאסור ערעורים לרומא, ולתת לארכיבישוף שלכם לפסוק

הנרי נשא את אן בסתר, כנראה בסוף ינואר 1533. באביב הכריז החוק נגד ערעורים לרומא ש״ממלכת אנגליה הזאת היא קיסרות״, ואסר לערער לרומא. במאי ביטל קרנמר את הנישואים לקתרין; ב־1 ביוני הוכתרה אן; בספטמבר ילדה בת, אליזבת.

ג׳פרי אלטון ייחס את המהלך לתוכנית של קרומוול; ג׳. ג׳. סקריסבריק וג׳ורג׳ ברנרד רואים בו מהלך של הנרי עצמו, שהיה משוכנע בצדקת ספר ויקרא ובכוחו המלכותי. כך או כך, הפרידה אולתרה לאורך שנים: הנרי עזב את רומא רק כשרומא לא נתנה לו את מה שהאמין שמגיע לו.

מקור: חוק שאומר שהוא לא משנה דבר

״אף שהוד מלכותו המלך הוא, בצדק ובזכות, ואמור להיות, הראש העליון של כנסיית אנגליה... בכל זאת, לשם חיזוק הדבר ואישורו... ייקבע בחוק... שהמלך אדוננו הריבון, יורשיו וממשיכיו, מלכי הממלכה הזאת, ייחשבו, יתקבלו ויוכרו כראש העליון היחיד עלי אדמות של כנסיית אנגליה...״

ההסתייגות הישנה של הכמורה, ״ככל שמתיר חוק המשיח״, נעלמה, והחוק מעניק למלך את ״הרווחים וההטבות״ שבתואר.

• האם החוק אומר שהוא הופך את הנרי לראש הכנסייה? לא. הוא אומר שהנרי כבר ראש הכנסייה, ״בצדק ובזכות״, ורק מאשר זאת. זכות עתיקה נשמעת בטוחה יותר מכוח חדש.
• מה חסר בטקסט? כל הצהרה על עיקרי האמונה וכל מילה על קתרין או על אן; אפילו האפיפיור הוא רק ״סמכות זרה״ בלי שם. החוק משנה את מי ששולט בכנסייה, לא את מה שהיא מלמדת, אף שהמלך יכול מעתה לתקן ״טעויות, כפירות״. ועקבו אחרי הכסף: מי מקבל את ״הרווחים״?

מיתוס

הנרי ייסד את הכנסייה האנגליקנית רק כדי להתגרש.

האמת

ביטול הנישואים הניע את הפרידה, אבל זה לא כל הסיפור. משפטני הנרי בנו תיאוריה של ״קיסרות״ מלכותית על הכנסייה, הכתר רצה את עושר הכנסייה, ורפורמים כמו קרנמר וקרומוול דחפו להרחיק לכת. והנרי גם לא הפך את אנגליה לפרוטסטנטית: ״ששת הסעיפים״ שלו מ־1539 הגנו על המיסה, והוא שרף פרוטסטנטים ובה בעת הוציא להורג קתולים.

הראיות

חוק העליונות (1534); חוק ששת הסעיפים (1539); שריפתה של הפרוטסטנטית אן אסקיו (1546).

השבועה והגרזן

נקודת החלטה

אתם סר תומאס מור, בן 56.

13 באפריל 1534, ארמון למבת׳, לונדון

הייתם ידידו של הנרי והלורד הקנצלר שלו, מחבר ״אוטופיה״ ורודף קשוח של כופרים. ב־1532 התפטרתם כדי לא לתמוך בפרידה מרומא, ומאז אתם שותקים. פעם אמרתם לחתנכם שאילו יכול היה ראשכם לקנות למלך טירה אחת בצרפת, הראש הזה היה נופל.

עכשיו חוק הירושה קובע שילדיה של אן הם יורשי הנרי, וכל נתין חייב להישבע שהוא מקבל אותו. נוסח השבועה גם דוחה את סמכות האפיפיור. סירוב פירושו מאסר ואובדן כל רכושכם.

מה אתם עושים?

• להישבע, כמו כמעט כולם תחזרו הביתה לצ׳לסי ולמשפחתכם. אבל תישבעו לדבר שאתם מאמינים שהוא שקר, וכל חייכם כתבתם שנשמתו של אדם שווה יותר מנוחותו.
• לסרב ולומר בגלוי למה: שום פרלמנט אינו יכול לגבור על האפיפיור ועל חוק הכנסייה כולה מצפונכם יהיה נקי ודבריכם יהדהדו ברחבי אירופה. לפי החוק כפי שהוא עכשיו, מילים בעל פה מביאות מאסר ואובדן רכוש, לא מוות; אבל תמסרו למשפטני המלך את דבריכם המדויקים, מוכנים לכל חוק בגידה חמור יותר שיבוא.
• לסרב לשבועה כפי שהיא, להציע להישבע לירושה בלבד, ולשמור את הנימוקים לעצמכם שתיקה עוד אינה בגידה, ומשפטן יודע זאת. תלכו לכלא, אבל יהיה קשה להוציא אתכם להורג על מילים שמעולם לא אמרתם.

מה קרה בפועל

לסרב לשבועה כפי שהיא, להציע להישבע לירושה בלבד, ולשמור את הנימוקים לעצמכם

מור סירב. הוא אינו מכחיש את הירושה, כתב מהמגדל, אבל אינו יכול להישבע את השבועה שהוצעה לו ״בלי לסכן את נשמתי באבדון נצחי״. מ־1535 הכחשת עליונות המלך במילים הייתה בגידה. במשפטו ביולי 1535 נשבע משפטן הכתר, ריצ׳רד ריץ׳, שמור הכחיש אותה בשיחה ביניהם; מור קרא לו שקרן. הוא הוצא להורג ב־6 ביולי, שבועיים אחרי הבישוף ג׳ון פישר.

מור האמין ששום פרלמנט אינו יכול לגבור על חוק הכנסייה כולה, והשתמש בשתיקה כמגן של משפטן. חתנו, ויליאם רופר, שכתב עשרים שנה אחר כך, זכר שבדרך ללמבת׳ לחש לו מור: ״אני מודה לאדוננו, הקרב הוכרע״. רופר כתב את סיפור חייו כסיפור של קדוש; ההיסטוריון ג׳ון גיי מזכיר שמור גם רדף כופרים עד המוקד.

ינואר 1536

נפילה בזירה

ינואר 1536 נפתח במוות. קתרין מאראגון מתה ב־7 בחודש, ועד הסוף קראה לעצמה מלכה. לפי שאפווי, הנרי התלבש בצהוב מכף רגל ועד ראש וחגג.

ב־24 בחודש, בגריניץ׳, התחרה הנרי, כבר בן 44, בטורניר בשריון מלא, כשסוסו נפל ונחת עליו. חמישה ימים אחר כך, ביום הלוויה של קתרין, הפילה אן. העובר, אמרו, היה בן.

מקור: מה ששמע השגריר

״ביום הקבורה הפילה הפילגש עובר שנראה כילד זכר, שנשאה פחות משלושה חודשים וחצי, והמלך הראה צער רב.״

חמישה ימים אחרי הנפילה כתב שאפווי שכולם חשבו ש״זה נס שלא נהרג, אבל הוא לא נפגע״. במרץ העביר שליח ספרדי ברומא את דברי מלך צרפת: הנרי שכב ״שעתיים בלי לדבר״.

• מה המילה ״הפילגש״ מלמדת על הכותב? שאפווי שירת את אחיינה של קתרין ומעולם לא הכיר באן כמלכה; במכתביו היא תמיד ״הפילגש״. יודע הרבה, אף פעם לא ניטרלי.
• בלי פגע, או שעתיים בלי לדבר: באיזה דיווח תבטחו? בזה שקרוב יותר בזמן ובמקום. שאפווי לא ראה דבר בעצמו, אבל ״השעתיים״ הגיעו מיד שלישית, מגריניץ׳ דרך חצר צרפת לרומא, וסיפורים גדלים בדרך.

נקודת החלטה

אתם אן בולין, מלכת אנגליה.

אפריל 1536, גריניץ׳

אתם מלכה כבר שלוש שנים. אליזבת בת שנתיים וחצי; את בנכם איבדתם בינואר. המלך מעניק מתנות לאחת מגבירות החצר שלכם, ג׳יין סימור.

עכשיו, כשקתרין מתה, הקיסר מציע להנרי ידידות אם בתה, מרי, תשוב למעמדה. תומאס קרומוול בעד העסקה; אתם נגדה, וגם רוצים שעושר המנזרים ילך לחינוך ולעניים. ב־2 באפריל נשא כומר החצר שלכם דרשה שכולם הבינו כהתקפה על קרומוול.

מה אתם עושים?

• לעשות שלום עם קרומוול ועם ידידי הקיסר, ולקבל את מרי בחזרה תוותרו על מדיניות שאתם מאמינים בה ותשפילו את עצמכם לפני בתה של קתרין. אבל אולי תהפכו את האויב המסוכן ביותר שלכם לבעל ברית, לפחות עד שתלדו בן.
• להמשיך להילחם: להתנגד לקרומוול ולנסות להפיל אותו כבר ניצחתם אויבים; וולזי נפל. אבל קרומוול שולט בענייני המלך ובמידע שמגיע אליו, ושר שנלחם על חייו עלול להכות ראשון.
• לשתוק, להישאר קרובים למלך, ולקוות להריון נוסף אולי הדרך הנבונה ביותר. אבל היא תלויה בדברים שאינם בשליטתכם: אהבת המלך, ובן.

מה קרה בפועל

להמשיך להילחם: להתנגד לקרומוול ולנסות להפיל אותו

אן המשיכה להילחם, והפסידה. ב־30 באפריל נעצר מוזיקאי החצר מארק סמיטון, והודה, כנראה בלחץ, בניאוף איתה. אן, אחיה ג׳ורג׳ וארבעה גברים נוספים הואשמו בניאוף, בגילוי עריות ובקשירת קשר להמית את המלך, ונידונו למוות. קרנמר ביטל את נישואיה ב־17 במאי; יומיים אחר כך הוצאה להורג.

ביוני סיפר קרומוול לשאפווי שהוא ״נטל על עצמו לרקום את המזימה״. אריק אייבס רואה בזה הפיכה של קרומוול כדי להציל את עצמו; ג׳ורג׳ ברנרד חושב שאולי אן הייתה אשמה במשהו; רוב ההיסטוריונים חושבים שההאשמות היו שקריות. כך או כך, המלך נתן לזה לקרות. סיפורה של אליזבת מסופר בשיעור על אליזבת הראשונה.

1536–1537

בן, סוף סוף

אחד עשר ימים אחרי מות אן נשא הנרי את ג׳יין סימור. חוק ירושה חדש הכריז שאליזבת אינה בת חוקית, כמו מרי לפניה. באוקטובר 1537, בהמפטון קורט, ילדה ג׳יין את הבן שהנרי חיכה לו 28 שנה: אדוארד. שנים עשר ימים אחר כך מתה ג׳יין מסיבוכי הלידה.

1535–1540

סגירת המנזרים

ב־1535 סקרו סוכניו של קרומוול את עושר הכנסייה וחיפשו שערוריות במנזרים. ב־1536 סגר הפרלמנט את המנזרים הקטנים, ועד 1540 נעלמו כולם. זה היה פירוק המנזרים: כ־800 מנזרים, ואולי 10,000 נזירים, נזירות ואחים נודדים. אדמותיהם עברו לכתר, ורובן נמכרו במהרה.

בסתיו 1536 התקוממו כ־30,000 איש בצפון תחת דגל חמשת פצעי ישו, במרד שכונה ״צליינות החסד״. הנרי הבטיח חנינה; אחרי מרד חדש ב־1537 נקם, והוציא להורג כמאתיים איש, ובהם המנהיג רוברט אסק.

העשור האחרון

1540–1543

עוד שלוש נשים

קרומוול מצא להנרי ברית עם נסיך גרמני, וכלה: אן מקלווה. הנרי לא אהב אותה ממבט ראשון; הנישואים מינואר 1540 בוטלו תוך שישה חודשים, וקרומוול נפל. הוא נידון בחוק הרשעה, בלי משפט, והוצא להורג ביולי. באותו יום נשא הנרי את קתרין הווארד, בת דודה צעירה של אן בולין, אולי עוד בשנות העשרה שלה. היא הואשמה בפרשיות אהבים לפני הנישואים ובמהלכם, והוצאה להורג בפברואר 1542.

ב־1543 נשא הנרי את קתרין פאר, אלמנה משכילה. היא האריכה ימים אחריו.

מיתוס

״התגרשה, הוצאה להורג, מתה; התגרשה, הוצאה להורג, שרדה״: הנרי התגרש משתיים מנשותיו.

האמת

הנרי מעולם לא התגרש במובן של היום. הכנסייה לא התירה גירושים ונישואים מחדש, ולכן טענתו הייתה תמיד שנישואים מסוימים לא היו תקפים מלכתחילה: ביטול נישואים, וזה מה שבני התקופה כינו ״הגירושים״. שלושה בוטלו: הנישואים לקתרין מאראגון ב־1533, לאן בולין יומיים לפני הוצאתה להורג, ולאן מקלווה ב־1540. קתרין הווארד נידונה בחוק הרשעה. לביטול הייתה משמעות: הוא הפך את ילדי האישה ללא חוקיים, וכך איבדו מרי ואליזבת את מקומן בשורת הירושה.

הראיות

פסקי הדין של קרנמר מ־1533 ומ־1536; החלטת כינוס הכמורה מיולי 1540. החרוז עצמו מודרני.

1542–1546

המלחמות האחרונות

ב־1542 ריסק צבאו של הנרי את הסקוטים בסולווי מוס, וג׳יימס החמישי מת שבועות אחר כך והשאיר בת תינוקת, מרי, מלכת הסקוטים. כשהסקוטים סירבו לתת אותה ככלה לאדוארד, שלח הנרי צבאות לשרוף את אדינבורו: ״החיזור הגס״. ב־1544, בגיל 53, כבש בעצמו את בולון.

ביולי 1545 נכנס צי צרפתי למצר הסולנט. מטירת סאות׳סי צפה הנרי בספינת המלחמה שלו, ״מרי רוז״, נוטה על צדה וטובעת. מתוך 400 עד 500 איש שהיו על סיפונה, שרדו כנראה פחות מ־40.

מקור: שתי פנים של מלך

״הוד מלכותו הוא השליט הנאה ביותר שראו עיניי; גבוה מהרגיל, עם שוק נאה במיוחד, עורו בהיר וזוהר, ושערו ערמוני, מסורק חלק וקצר, באופנה הצרפתית...״

הוונציאני מתאר את הנרי בגיל 23; הולביין, צייר החצר, מציג אותו בגיל 46 בערך, שנה אחרי נפילתו. ציור הקיר של הולביין בווייטהול, שאבד, יצר את דמותו המפורסמת של המלך העומד ברגליים פשוקות.

• מה הדיוקן רוצה שתרגישו? כוח ונצחיות. הנרי ממלא את הלוח, רחב כמו קיר, נוצץ באבני חן ומביט ישר אליכם. אף אחד משני העדים אינו ניטרלי.
• מה נשאר מחוץ לתמונה? גיל, כאב ומחלה. ב־1537 כבר היו לרגליו כיבים, וימי הטורנירים שלו נגמרו.

מיתוס

הנרי השמיני היה זולל כל חייו, שקרע כרעי עוף בשיניו וזרק את העצמות מאחורי כתפו.

האמת

הסצנה הזאת באה מסרט: ההופעה של צ׳ארלס לוטון, שזיכתה אותו באוסקר, ב״חייו הפרטיים של הנרי השמיני״ (1933). הנרי הצעיר היה ספורטאי מצוין, שלפי פסקואליגו מתח את הקשת ״בכוח רב יותר מכל אדם באנגליה״. הוא השמין מאוד רק בעשור האחרון לחייו, כשהכיבים ברגליו שמו קץ להתעמלות: לפי שריונותיו, היקף מותניו גדל מפחות מ־90 ליותר מ־120 סנטימטרים.

הראיות

מכתבו של פסקואליגו מ־1515; שריונותיו של הנרי באוסף השריון המלכותי; סרטו של אלכסנדר קורדה מ־1933.

28 בינואר 1547

מות המלך

בערב חג המולד 1545 הפציר הנרי בפרלמנט שנתיניו יפסיקו לקרוא זה לזה ״פפיסט״ ו״כופר״, ובכל זאת שרף פרוטסטנטים ותלה קתולים עד הסוף. בשבועותיו האחרונים הוציא להורג על בגידה את רוזן סארי, נכדו של המנצח בפלודן.

הנרי מת בארמון וייטהול בשעות הקטנות של 28 בינואר 1547, בגיל 55. מותו הוסתר שלושה ימים. הנרי נקבר בווינדזור, לצד ג׳יין סימור.

מה השאיר אחריו הנרי

• 1547 אדוארד השישי, בן תשע, עולה לכס; יועציו הופכים את אנגליה לפרוטסטנטית.
• 1547–1550 ״החיזור הגס״ נכשל: מרי, מלכת הסקוטים, נשלחת לצרפת, ובולון נמכרת בחזרה לצרפת.
• 1553–1558 מרי הראשונה מחזירה את סמכות האפיפיור, אבל אינה יכולה להחזיר את אדמות המנזרים. ב־1558 נופלת קאלה, האחיזה האחרונה של אנגליה בצרפת.
• 1558–1559 אליזבת הראשונה מחדשת את הפרידה מרומא, כ״המושלת העליונה״ של הכנסייה.
• 1603 לילדי הנרי אין יורשים. ג׳יימס השישי, מלך סקוטלנד, נינם של ג׳יימס הרביעי ושל מרגרט טיודור, הופך למלך אנגליה.
• 1801 מלכי בריטניה מוותרים על התואר ״מלך צרפת״, שנשאו מאז אדוארד השלישי.

מי באמת שלט?

האם הנרי היה אדון ימי מלכותו, או כלי בידי הגברים והנשים שסביבו?

• ג׳פרי אלטון, ״המהפכה הטיודורית בממשל״ (1953) תומאס קרומוול היה האדריכל. הוא תכנן את הפרידה מרומא כמהפכה חוקית שבוצעה דרך הפרלמנט, ובנה מדינה ביורוקרטית מודרנית. הנרי סיפק את הרצון, לא את הרעיונות.
• ג׳. ג׳. סקריסבריק, ״הנרי השמיני״ (1968), וג׳ורג׳ ברנרד, ״הרפורמציה של המלך״ (2005) הנרי החליט. ״העניין הגדול״ היה האובססיה שלו, התאולוגיה הייתה שלו, ושריו עלו ונפלו לפי רצונו. ברנרד רואה מלך שניווט בעקביות בדרך ביניים בין רומא ללותר.
• דייוויד סטארקי (1985) ואריק אייבס (2004) הכוח זרם דרך החדרים הפרטיים של המלך. סיעות יריבות, משפחות בולין וסימור, רפורמים ושמרנים, התחרו על אוזנו של הנרי, והחלטותיו נטו לא פעם לטובת הסיעה שגברה. אן בולין נפלה בהפיכה כזאת.

רוב ההיסטוריונים היום נותנים להנרי יותר קרדיט ממה שנתן לו אלטון, אבל המקורות כמעט אף פעם לא מגלים של מי היה הרעיון. הביוגרפיה של קרומוול מאת דיארמייד מקאלוך (2018) מציגה שר עם תוכנית דתית משלו, שפעל דרך אדון מסוכן, ולפעמים מאחורי גבו.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

למה הנרי, בן שני, הפך למלך?

התשובה: אחיו הבכור ארתור מת ב־1502, בגיל 15. נכון. ארתור מת פחות מחמישה חודשים אחרי שנישא לקתרין מאראגון, והנרי בן העשר הפך ליורש.

שאלה לבדיקה

איפה היה הנרי השמיני כשהאנגלים הביסו את הסקוטים בפלודן?

התשובה: במצור על ערים בצרפת, בזמן שקתרין משלה באנגליה כעוצרת. נכון. הנרי היה במערכה בצרפת; את הניצחון השיג סארי בזמן שקתרין הייתה עוצרת.

שאלה לבדיקה

איזו מילה מתארת הכי טוב את סוף נישואיו של הנרי לקתרין מאראגון ולאן מקלווה?

התשובה: ביטול נישואים: פסיקה שהנישואים מעולם לא היו תקפים. נכון. לכן ילדי האישה נחשבו ללא חוקיים, כפי שקרה למרי.

שאלה לבדיקה

לפי לשונו, מה עשה חוק העליונות מ־1534?

התשובה: אישר שהמלך כבר היה, בזכות, הראש העליון של כנסיית אנגליה. נכון. החוק אומר שהנרי ״הוא ואמור להיות״ הראש העליון, וטוען רק לאשר זאת: כוח חדש בלבוש של זכות עתיקה.

שאלה לבדיקה

שאפווי כותב שהנרי לא נפגע בנפילה; דיווח מרומא אומר ששכב שעתיים בלי לדבר. איך לשקול אותם?

התשובה: להעדיף את הדיווח המוקדם מלונדון, ולהתייחס בזהירות לדיווח מרומא, שהגיע מיד שלישית. נכון. שאפווי כתב מלונדון חמישה ימים אחרי הנפילה; הסיפור הרומי עבר דרך חצר צרפת, וסיפורים גדלים בדרך.

שאלה לבדיקה

מה עלה בגורל אדמות המנזרים שנסגרו בין 1536 ל־1540?

התשובה: הן עברו לכתר, ורובן נמכרו לאצילים ולבעלי אחוזות. נכון. המכירות מימנו את מלחמות הנרי ויצרו בעלי קרקעות שלא החזירו אותן לעולם.

מונחים

• היתר אפיפיורי אישור מיוחד של האפיפיור לעקוף כלל מדיני הכנסייה. ב־1503 התיר האפיפיור יוליוס השני להנרי לשאת את אלמנת אחיו.
• לגאט שליח של האפיפיור שמחזיק בסמכויותיו. וולזי היה לגאט קבוע באנגליה; ב־1528 שלח האפיפיור את הקרדינל קמפג׳ו כלגאט כדי לדון בנישואי המלך.
• עוצר מי שמושל במקום המלך כשהמלך צעיר מדי, חולה או רחוק. ב־1513, כשהנרי נלחם בצרפת, הייתה קתרין עוצרת אנגליה.
• פייק רומח רגלים ארוך, כחמישה מטרים, שהוחזק בשתי ידיים בגושים צפופים של לוחמים. צרפת שלחה לסקוטים פייקים ומדריכים לקראת 1513.
• ביל נשק מוט אנגלי באורך של כשני מטרים, עם להב מעוקל, וו וחוד. רוב הרגלים האנגלים בפלודן נשאו אותו.
• הרפורמציה תנועת התיקון והמחאה בכנסייה שפתח מרטין לותר ב־1517, ושפילגה את הנצרות המערבית לקתולים ולפרוטסטנטים.
• ביטול נישואים פסק דין של בית דין כנסייתי שקובע שנישואים מעולם לא היו תקפים, למשל משום שנערכו בניגוד לדיני הכנסייה. זה אינו גירושים: הכנסייה הקתולית לא התירה גירושים ונישואים מחדש.
• פרמוניירה עבירה לפי חוקים אנגליים מהמאה ה־14: הכרה בסמכות זרה, בעיקר של האפיפיור, על חשבון זכויות המלך. וולזי הואשם בה ב־1529, וכל הכמורה האנגלית ב־1530–1531.
• הראש העליון של הכנסייה התואר שחוק העליונות מ־1534 אישר להנרי: ״הראש העליון היחיד עלי אדמות של כנסיית אנגליה״. הוא העביר למלך את הסמכות שהייתה עד אז בידי האפיפיור.
• פירוק המנזרים סגירת כל המנזרים באנגליה ובוויילס בין 1536 ל־1540, והחרמת אדמותיהם ואוצרותיהם לטובת הכתר.
• חוק הרשעה חוק של הפרלמנט שמרשיע אדם בבגידה וגוזר את דינו בלי משפט. כך הוצאו להורג תומאס קרומוול (1540) וקתרין הווארד (1542).
• פרנסואה הראשון מלך צרפת. נפגש עם הנרי השמיני בשדה אריג הזהב, ותוך שנתיים שני המלכים כבר נלחמו זה בזה.
• תומאס וולזי בנו של קצב, שעלה בכנסייה לתפקיד קרדינל ולורד הקנצלר. הנרי האשים אותו בכישלון בעניין הביטול, והוא מת בדרכו ללונדון אחרי מעצר באשמת בגידה.
• אסטאס שאפווי שגריר הקיסר קרל החמישי. אהב את קתרין מאראגון ותיעב את יריבתה, ולכן כתביו צריכים לקרוא בזהירות.
• תומאס קרומוול היועץ של הנרי, שדחף לניתוק מרומא ולהעברת עושר הכנסייה לכתר. הוא נשפט בלי משפט והוצא להורג.
• אן בולין אשתו השנייה של הנרי. הוא התאהב בה כשהייתה גבירה בחצר קתרין, ובסוף הוצאה להורג בהאשמות של ניאוף ושל קשירת קשר נגד המלך.
• יוליוס השני אפיפיור שנתן היתר לנישואי קתרין עם הנרי, אחיו של בעלה הראשון. ההיתר כיסה את שני המקרים: גם אם הנישואים הראשונים מומשו, וגם אם לא.
• מלחמות השושנים סדרת מלחמות אזרחיות באנגליה על הכתר, בין בית לנקסטר לבית יורק. הנרי השביעי זכה בכתר בקרב שסיים אותן.
• טיודור בית המלוכה של אנגליה. הנרי השביעי היה הראשון בו, והוא אביו של הנרי השמיני.
• קאלה עיר בצפון צרפת. מכל הארצות שמלכי אנגליה נלחמו עליהן בצרפת, רק היא נשארה בידיהם.
• פלודן קרב בגבול אנגליה וסקוטלנד, שבו ניצח צבא אנגלי בפיקוד הרוזן סארי. מלך סקוטלנד ג׳יימס הרביעי נהרג בו.
• סולווי מוס קרב בגבול עם סקוטלנד, שבו צבא הנרי השמיני ריסק את הסקוטים. מלכם, ג׳יימס החמישי, מת שבועות אחר כך.
• מרי רוז ספינת המלחמה של הנרי השמיני. היא התהפכה וטבעה במצר הסולנט, כשהנרי צפה בה מהחוף.
• צליינות החסד מרד גדול של אנשי הצפון נגד מדיניותו של הנרי, כולל סגירת המנזרים. המורדים הניפו דגל חמשת פצעי ישו. הנרי הבטיח חנינה, ואחר כך נקם במורדים.
• הגנת שבעת הסקרמנטים ספר בלטינית שנכתב בשמו של הנרי נגד מרטין לותר. האפיפיור, שהודה לו על כך, נתן לו את התואר מגן האמונה.
• אוטופיה ספר מאת תומאס מור, על אי דמיוני שבו החברה מושלמת. השם נלקח מיוונית, ופירושו אין מקום.
• ויקרא אחד מחמשת ספרי התורה. הנרי ועורכי דינו טענו שהוא אוסר על אדם לשאת את אשת אחיו.
• חוק הירושה חוק שקבע מי יורש את הכתר, וחייב כל נתין להישבע עליו. נוסח השבועה דחה גם את סמכות האפיפיור.
• לורד הקנצלר תפקיד בכיר בממשלת אנגליה. מי שמחזיק בו אחראי על המשפט ועל החותם הגדול של המלך.
• אמפסון ודדלי שני גובי המסים השנואים של הנרי השביעי. הנרי השמיני עצר אותם מייד אחרי שאביו מת, ומאוחר יותר הוציא אותם להורג.
• הידרוגאולוג מדען שחוקר את מי התהום, כלומר את המים שנמצאים מתחת לאדמה.
• שדה אריג הזהב מחנה מפואר ליד קאלה, שבו נפגשו הנרי השמיני ופרנסואה הראשון. היו בו אוהלי זהב, טורנירים ומשתאות.
• מגן האמונה תואר שהאפיפיור נתן להנרי השמיני. מלכי בריטניה נושאים אותו עד היום, והוא מופיע על מטבעותיהם.
• קרב הדורבנות השם הצרפתי לקרב ליד גינגאט, שבו פרשים צרפתים נבהלו ונמלטו.
• קרל החמישי הקיסר הרומי הקדוש ומלך ספרד, אחיינה של קתרין מאראגון. חייליו בזזו את רומא, והוא שלט באיטליה.

מקורות

• Edward Hall, The Union of the Two Noble and Illustre Famelies of Lancastre and Yorke (London: Grafton, 1548), ed. H. Ellis as Hall's Chronicle (London, 1809): Flodden, Anne Boleyn's execution, Henry's speech of 24 December 1545
• Henry Ellis (ed.), Original Letters Illustrative of English History, 1st series, vol. I (London, 1824), letters XXX–XXXII: Catherine of Aragon to Wolsey and to Henry VIII, and the Earl of Surrey to James IV, August–September 1513
• J. Gairdner (ed.), Letters and Papers, Foreign and Domestic, Henry VIII, vol. X: January–June 1536 (London, 1887): dispatches of Eustace Chapuys, 29 January, 10 February and 6 June 1536; Pedro Ortiz, 6 March 1536
• H. Gee and W. J. Hardy (eds.), Documents Illustrative of English Church History (London: Macmillan, 1896): the Act in Restraint of Appeals (1533) and the Act of Supremacy (1534)
• George Cavendish, The Life and Death of Cardinal Wolsey (written c. 1554–58), ed. S. W. Singer (London, 1827)
• William Roper, The Life of Sir Thomas More (written c. 1557; London: Burns & Oates, 1905), with More's letter to Margaret Roper from the Tower, April 1534
• Rawdon Brown (trans.), Four Years at the Court of Henry VIII: Despatches of Sebastian Giustinian, vol. I (London: Smith, Elder, 1854), with the letter of Piero Pasqualigo, 1515
• J. J. Scarisbrick, Henry VIII (London: Eyre & Spottiswoode, 1968; new ed. New Haven: Yale University Press, 1997)
• Eric Ives, The Life and Death of Anne Boleyn: ‘The Most Happy’ (Oxford: Blackwell, 2004)
• Diarmaid MacCulloch, Thomas Cromwell: A Life (London: Allen Lane, 2018)
• Suzannah Lipscomb, 1536: The Year that Changed Henry VIII (Oxford: Lion Hudson, 2009)
• G. W. Bernard, The King's Reformation: Henry VIII and the Remaking of the English Church (New Haven: Yale University Press, 2005)
• G. R. Elton, The Tudor Revolution in Government (Cambridge: Cambridge University Press, 1953)
• David Starkey, The Reign of Henry VIII: Personalities and Politics (London: George Philip, 1985)
• Giles Tremlett, Catherine of Aragon: Henry's Spanish Queen (London: Faber & Faber, 2010)
• Garrett Mattingly, Catherine of Aragon (Boston: Little, Brown, 1941)
• John Guy, Thomas More (London: Arnold, 2000)
• Niall Barr, Flodden 1513: The Scottish Invasion of Henry VIII's England (Stroud: Tempus, 2001)
• George Goodwin, Fatal Rivalry: Flodden 1513 (London: Weidenfeld & Nicolson, 2013)
• Glenn Richardson, The Field of Cloth of Gold (New Haven: Yale University Press, 2013)
• Eamon Duffy, The Stripping of the Altars: Traditional Religion in England c. 1400–c. 1580 (New Haven: Yale University Press, 1992)
• Mary Rose Trust, ‘Why did the Mary Rose sink?’
• P. L. Younger, ‘Crouching enemy, hidden ally: the decisive role of groundwater discharge features in two key battles in the Anglo-Scottish Wars’, Geological Society, London, Special Publications 362 (2012), 19–33

קרדיט תמונות

• שדה אריג הזהב, אמן אנגלי לא ידוע, בערך 1545. האוסף המלכותי, ארמון המפטון קורט · Public domain · דף המקור
• הנס הולביין הצעיר, דיוקן הנרי השמיני, בערך 1537. מוזיאון תיסן־בורנמיסה, מדריד · Public domain · דף המקור
• מיוחס ללוקאס הורנבאוט, קתרין מאראגון, צבעי מים על קלף, בערך 1525. גלריית הדיוקנאות הלאומית, לונדון · Public domain · דף המקור
• צלב הזיכרון לקרב פלודן, ברנקסטון, נורתמברלנד, 2021. צילום: Rosser1954 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• אמן אנגלי לא ידוע, אן בולין, סוף המאה ה־16. גלריית הדיוקנאות הלאומית, לונדון · Public domain · דף המקור
• גוף הספינה ״מרי רוז״, מוזיאון מרי רוז, פורטסמות׳, 2023. צילום: בוב הארווי · Bob Harvey · CC BY-SA 2.0 · דף המקור