גיאפ: המורה להיסטוריה שניצח את צרפת

מורה להיסטוריה

איש בלי אקדמיה צבאית

במרץ 1954 ישב צבא צרפתי בעמק הררי בצפון־מערב וייטנאם, בטוח בתותחים שלו ובמטוסים שלו. האיש שהוביל נגדו את המתקפה מעולם לא למד בבית ספר צבאי. לפני המלחמה הוא לימד היסטוריה.

איך מורה להיסטוריה מביס צבא קולוניאלי? ואיך תותחים הגיעו לראש ההרים? נבדוק מה נכון בסיפור, ומה רק נשמע טוב.

רקע

אב שמת בכלא

1919

אביו של וו נגויין גיאפ היה פקיד זוטר ולאומי, שפעל בתנועת ״קאן וונג״ בשנות ה־1880. התנועה התנגדה לשלטון הצרפתי, ושמה פירושו ״לתמוך במלך״.

ב־1919 נעצר האב. הוא מת בכלא כמה שבועות אחר כך. הבן היה כבן שמונה.

רקע

בית ספר צרפתי בהואה

1924

בגיל 13 נכנס גיאפ ל״קוק הוק״, בית ספר תיכון צרפתי בהואה, עיר שהייתה בירה קיסרית. הצרפתית הייתה בלב הלימודים בו.

אחרי שנתיים הוא סולק מבית הספר בשל השתתפות בהפגנות.

רקע

שלוש־עשרה חודשים בכלא

13 חודשים

ב־1930 נעצר שוב, הפעם בגלל הפגנות סטודנטים. מתוך עונש של שנתיים ישב 13 חודשים בכלא לאו באו.

עדיין אין כאן חייל. יש כאן סטודנט שנמצא בצד הלא נכון של השלטון הקולוניאלי.

הוראה

מורה וכותב

הוא לימד היסטוריה בבית הספר ״תאנג לונג״ בהאנוי. בשנות ה־30 כתב גם לעיתונים וייטנאמיים, ביניהם ״טיאנג דאן״, ופעל למען חופש העיתונות.

עד כאן הסיפור הוא של מורה וכותב, לא של מצביא. עדיין אין לו חיילים.

מעבר לגבול

מפלגה

הצטרפות למפלגה

3 במאי 1940

ב־1931 הצטרף גיאפ למפלגה הקומוניסטית של הודו־סין. אחר כך אסרו הצרפתים את המפלגה.

גיאפ עזב את האנוי, וב־3 במאי 1940 חצה את הגבול לסין.

בסין

שם חדש ושפה חדשה

בסין קיבל שם חדש, דואנג האי־נאן, ולמד לדבר ולכתוב סינית.

בדרום סין, בשנת 1940, הצטרף אל הו צ׳י מין, שייעץ אז לצבא הקומוניסטי הסיני. יש מקורות שמתארכים את היציאה מווייטנאם ל־1939, ולכן גם השנה אינה מוסכמת.

למד לבד

מלחמה מתוך ספרים

גיאפ מעולם לא למד באקדמיה צבאית. את המלחמה למד לבד, מתוך ספרים.

הוא למד לעומק את האופן שבו נפוליאון ניהל את מערכות הקרב שלו. הוא קרא את כתביו של מאו צה־טונג על לוחמה, והתאים אותם לתנאים של וייטנאם בניסוי וטעייה. יש שמזכירים גם את קרל פון קלאוזביץ׳ כמקור השפעה, אבל לא מצאנו מקור שמוכיח שקרא את ״על המלחמה״.

וייט מין

חזית לעצמאות

1941

במאי 1941, בוועידה של המפלגה, נוסדה ״וייט מין״: חזית לעצמאות וייטנאם, שפתוחה גם ללאומנים שאינם קומוניסטים. בראשה עמד הו צ׳י מין.

לגיאפ נמסרו רשתות מודיעין ובסיסים פוליטיים בצפון המדינה.

הכיבוש היפני

בין צרפת ליפן

בשנת 1940 נכנסו כוחות יפניים לווייטנאם. עד מרץ 1945 נשארה מערכת השלטון הצרפתית על תילה, אבל תחת לחץ יפני. במרץ 1945 לקחו היפנים את השלטון ישירות לידיהם.

הוייט מין ניצלו את השנים האלה כדי לבנות רשתות בכפרים ובהרים, והיו מוכנים כשהכניעה היפנית הגיעה.

אוגוסט 1945

כשיפן הפסידה

1945

כשיפן נכנעה במלחמת העולם השנייה, הוייט מין מילאו את הוואקום שהשאירה. הם השתלטו על השלטון בכמה ערים, ובהן בהאנוי. ״המהפכה של אוגוסט״ לא הייתה מעשה של אדם אחד. זו הייתה תנועה שלמה, שבראשה עמד הו צ׳י מין.

מקור: הכרזת העצמאות של הו צ׳י מין

״…השגנו את עצמאותנו מידי היפנים, לא מידי הצרפתים.״

נקראה בהאנוי ביום שבו נחתמה הכניעה היפנית הרשמית. ההכרזה היא טיעון פוליטי, שנכתב כדי לשכנע את הוייטנאמים ואת הממשלות הזרות.

• מי כתב את ההכרזה, ולמי? הו צ׳י מין, מנהיג הוייט מין, לעם הוייטנאמי ולעולם. זו טענה לשלטון, שנאמרת בפומבי.
• מה ההכרזה טוענת על הצרפתים? לפי ההכרזה, העצמאות הושגה מידי היפנים ולא מידי הצרפתים, והצרפתים בנו יותר כלאים מאשר בתי ספר. זהו סיפור פוליטי שבמרכזו הוייט מין.
• מה ההכרזה לא מוכיחה? היא מזכירה מספר שאיננו יכולים לבדוק: לפיה מתו יותר משני מיליון מרעב בשנים 1944 ו־1945. ההיסטוריונים אינם מסכימים על המספר הזה. כדאי לראות בו טענה של ההכרזה, לא עובדה מוסכמת.

המלחמה נפתחת

1946

משא ומתן שנכשל

ב־1946 חזרו הצרפתים לווייטנאם. בקיץ נערכו בפונטנבלו, ליד פריז, שיחות בין הממשלה הצרפתית לבין משלחת וייטנאמית שבראשה עמד הו צ׳י מין. השיחות לא הגיעו להסכמה.

כשהמשא ומתן נכשל, הדרך נפתחה לעימות בכוח. ההחלטה איך להילחם הייתה אפוא בידי הוייט מין, ובידי מפקדם הצבאי.

דצמבר 1946

תחילת הקרבות בהאנוי

19 בדצמבר

ב־19 בדצמבר 1946 פרצו קרבות בהאנוי. מה שנקרא אחר כך ״מלחמת הודו־סין הראשונה״ התחיל באותו יום.

לצרפתים הייתה עדיין אחיזה רבה במדינה. הצבא שלהם היה מצויד בשריון, במטוסים ובצנחנים. להוייט מין היה מעט מאוד נשק כבד.

הצרפתים

צבא עם שריון

1947

ב־1947 ניהלו הצרפתים מבצעים גדולים: מבצעים בשריון, מבצעים מהים ומבצעים בצנחנים. הוייט מין לא יכלו להתחרות בכוח האש שלהם בקרב פתוח.

נקודת החלטה

אתם וו נגויין גיאפ, מפקד הצבא של הוייט מין.

דצמבר 1946 עד 1947.

הקרבות בהאנוי כבר פרצו. הצבא שלכם חלש מהצרפתים בנשק כבד ובקרבות פתוחים.

הצרפתים שולטים בערים, ואתם מחפשים דרך להמשיך את המאבק.

מה אתם עושים?

• להחזיק את הערים בקרב פתוח, רחוב אחר רחוב. כנראה תספגו אבדות כבדות מול כוח עליון באוויר ובשריון. ייתכן שהמורל ישמר, אבל הצבא עלול להתמוטט בזמן קצר.
• לסגת אל ההרים ולנהל מלחמה ארוכה: פשיטות, חבלה ומארבים, בלי קרבות גדולים. כנראה הערים יישארו בידי הצרפתים לזמן מה. המלחמה תתארך, בלי תוצאה מהירה, אבל הצרפתים יצטרכו להחזיק שטח עצום.
• לנהל משא ומתן ולקבל הסדר שישאיר את הצרפתים בערים. כנראה הצרפתים לא יוותרו בקלות, וכל הסדר ישאיר אותם בערים. התנועה עלולה להיחלש בתוך כך.

מה קרה בפועל

לסגת אל ההרים ולנהל מלחמה ארוכה: פשיטות, חבלה ומארבים, בלי קרבות גדולים.

גיאפ בחר בדרך השנייה. הוייט מין נסוגו מהערים הגדולות אל הכפרים וההרים, והמלחמה נעשתה ממושכת. ההיסטוריונים קוראים לגישה הזאת מלחמה ממושכת, וללחימה בחוליות קטנות שפושטות ומארבות קוראים לוחמת גרילה.

במקורות שבדקנו אין לנו הסבר של גיאפ עצמו בכתב. ההיסטוריונים מצביעים על חולשתו של הצבא בנשק כבד ובקרב פתוח. ההרים נתנו לו מרחב לבנות כוח בלי לאבד אותו בקרבות גדולים.

התוצאה

היוזמה עוברת

בשנים הראשונות הייתה ההתנגדות ברמה נמוכה, בעיקר חצי־קונבנציונלית. עד 1947 ביצעו הוייט מין חבלה ופשיטות, והצרפתים איבדו את היוזמה הצבאית.

הבחירה של 1946 תעצב את שמונה השנים שבאו אחריה.

כביש 4

רקע

הגבול עם סין

לאורך הגבול עם סין החזיקו הצרפתים שורה של מוצבים. מוצב קאו בנג נשען על כביש 4 לאספקה.

בסתיו 1950 הביטו הוייט מין על הכביש הזה, ושקלו מה לעשות בו.

נקודת החלטה

אתם וו נגויין גיאפ, בסתיו 1950.

סוף ספטמבר 1950, על כביש 4.

המוצב בקאו בנג נשען על הכביש לאספקה. שיירות צרפתיות נעות לאורכו, והכוחות שלכם קרובים אליו.

אם תשבשו את הכביש, הצרפתים לא יוכלו לשלוח תגבורת או אספקה. אם תחכו, הם עלולים לחזק את עמדתם.

מה אתם עושים?

• לארוב לשיירות על הכביש ולפצל את הטור הצרפתי. כנראה הטור הצרפתי יתפזר והכביש ייחתך. אבל הלחימה על הכביש תמשוך כוחות גדולים משני הצדדים.
• לעקוף את הכביש, לכתר את קאו בנג ולקוות לכניעה. כנראה ייווצר מצור ממושך. הצרפתים יוכלו לנסות לפרוץ אותו באספקה מהאוויר ובתגבורות, ואין וודאות שקאו בנג תיפול.
• לחכות לאספקה טובה יותר ולהימנע מקרב גדול. כנראה תפספסו את ההזדמנות לחסום את דרך הגבול, והצרפתים ינצלו את הזמן כדי לחזק את עמדותיהם.

מה קרה בפועל

לארוב לשיירות על הכביש ולפצל את הטור הצרפתי.

גיאפ בחר בארב. בין 30 בספטמבר ל־18 באוקטובר 1950 נחלו הצרפתים תבוסה בכביש 4. לפי ויקיפדיה נהרגו או נעדרו כ־4,800 צרפתים, והנתון מצוטט מספרו של מרטין ווינדרו, The Last Valley (2004). סיכומים אחרים סופרים גם פצועים ושבויים, ומגיעים לסך גבוה יותר. גם התאריכים משתנים בין המקורות.

במקורות שבדקנו אין הסבר של גיאפ עצמו לבחירה הזאת. המקורות מצביעים על הכביש כנקודת החולשה של הצרפתים: מוצב קאו בנג נשען עליו לאספקה.

ניצחון

הגבול נפתח

1950

לפי ויקיפדיה, אחרי הניצחון הגיעה לוייט מין עזרה מסין, וכביש הגבול נפתח בפניהם.

על הצד הוייטנאמי, דיווח רשמי של הוייט מין מונה כ־1,000 הרוגים ו־1,550 פצועים. אלה מספרים מצד אחד בלבד, ולכן יש לקרוא אותם בזהירות.

1951

שני קרבות ב־1951

1951

בינואר 1951 תקפו הוייט מין את וין־ין, סמוך להאנוי. הצרפתים החזיקו מעמד בעזרת תקיפות אוויריות וחומר נפלם, והוייט מין נסוגו.

במרץ 1951 נחל הצבא תבוסה נוספת במאו־קהה. שם נהדפו כמה התקפות המוניות של חיל רגלים. ויקיפדיה מתארת את שני הקרבות כניצחונות צרפתיים.

לקח

מה למדו מזה?

וין־ין ומאו־קהה מראים מה קרה כשחיל רגלים של הוייט מין תקף עמדות צרפתיות חזיתית, מול כוח אווירי. המקורות שבדקנו לא אומרים בדיוק מה גיאפ הסיק מכך.

הקרב הגדול הבא, כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, התרחש בדיאן ביאן פו.

המלכודת

התוכנית

מבצע קסטור

20 בנובמבר

ב־17 בנובמבר 1953 נערך כנס בפיקוד הצרפתי בהודו־סין, בראשות הגנרל אנרי נבאר. הכנס הורה על מבצע בשם ״קסטור״, שיתחיל ב־20 בנובמבר. צנחנים ירדו לעמק דיאן ביאן פו ויבנו שם בסיס.

לפי ההיסטוריונים, מטרתו של המפקד הצרפתי הייתה למשוך את הוייט מין לקרב מסודר, שבו האש הצרפתית והכוח האווירי יכריעו.

הגיאוגרפיה

עמק בין הגבעות

דיאן ביאן פו הוא עמק רחב בצפון־מערב וייטנאם, קרוב לגבול עם לאוס. גבעות תלולות מקיפות אותו, והדרכים אליו מעטות.

מי שמחזיק את הגבעות שמעל העמק יכול להשקיף עליו מלמעלה. זה הופך את השאלה איפה מוצבים תותחים לשאלה מרכזית.

העמק

שמות של נשים

הצרפתים קראו למוצבים בשמות של נשים: ביאטריס בצפון־מזרח, איזאבל כשישה קילומטרים דרומה, ואליאן במרכז העמק. כל מוצב היה מבוצר, והם נשענו על שדה תעופה לאספקה מהאוויר.

לפי ויקיפדיה, קציני המודיעין הצרפתים הבטיחו שוב ושוב למפקדים שהסיכון קטן מאוד.

נקודת החלטה

אתם וו נגויין גיאפ, בסוף ינואר 1954.

כמה ימים לפני מועד ההתקפה שנקבע.

תוכנית ההתקפה המהירה נקבעה ל־25 בינואר בשעה 17:00. המטרה: לתקוף מהר ולנצח מהר.

ב־21 בינואר מראה המודיעין שלכם שהצרפתים אולי הבינו את התוכנית. התותחים עדיין עולים לגבעות ביד, והסבלים מביאים אוכל ותחמושת.

מה אתם עושים?

• לתקוף ב־25 בינואר כמתוכנן, במתקפה מהירה. כנראה תתקפו לפני שכל התותחים במקומם. אם הצרפתים באמת יודעים את התוכנית, ההתקפה תיפגש בהגנה חזקה, והמחיר יהיה גבוה.
• לדחות את ההתקפה ולעבור לשיטת מצור: להקיף את המוצבים, להתקדם בשלבים ולרכז את התותחים. כנראה זה ייקח הרבה יותר זמן, והצרפתים יקבלו זמן לחזק את עמדותיהם. אבל התקדמות בשלבים מקטינה את הסיכון לקרב אחד הרסני.
• לבטל את הקרב ולסגת אל הגבעות. כנראה תשמרו על הכוח שלכם, אבל תוותרו על ההזדמנות להכריע את הצרפתים בעמק. הצרפתים ימשיכו לבנות את המוצבים.

מה קרה בפועל

לדחות את ההתקפה ולעבור לשיטת מצור: להקיף את המוצבים, להתקדם בשלבים ולרכז את התותחים.

ההתקפה ב־25 בינואר בוטלה ב־26 בינואר, ונבחרה תוכנית איטית יותר: מוצבים מוקפים, מתקדמים בשלבים, והתותחים מרוכזים. ויקיפדיה ועיתון הצבא הוייטנאמי נותנים את התאריך 26 בינואר. אתר החדשות הוייטנאמי ״וייטנאמנט״ מציב את ההחלטה בערך ב־23 בינואר, אחרי סקר שטח.

במקורות שבדקנו אין הסבר מפורט של גיאפ עצמו. מה שהם מתעדים הוא דיווח המודיעין על כך שהצרפתים הבינו את התוכנית, ואת השינוי שבא בעקבותיו.

מקור: סבלים עם אופניים

צילום של סוכנות הידיעות הוייטנאמית (TTXVN), 1954, לפי תיאור ויקישיתוף. הכיתוב: ״דאן קונג״ (סבלים).

צילום של סוכנות ידיעות ממשלתית. סבלים דוחפים אופניים עמוסים על דרך עפר. הכיתוב בוויקישיתוף הוא מילה אחת, ולכן המשמעות תלויה במי שפרסם את הצילום ולמה.

• מי צילם, ולמי זה נועד? סוכנות ידיעות ממשלתית, שצילמה את המלחמה כדי להראות את מאמץ המלחמה. הצילום אמיתי, אבל הוא גם מסר: הוא מציג את מה שהמדינה רצתה שיראו.
• מה רואים בתמונה, ומה לא? רואים גברים שדוחפים אופניים עמוסים שקים לאורך דרך עפר. לא רואים אף תותח.
• מה זה אומר על סיפור האופניים? שאופניים יכלו לשאת משאות כבדים, ושסבלים השתמשו בהם. זה עדיין לא מוכיח מה נגרר ביד. השאלה הזאת נבדקת במיתוס הבא.

מיתוס

הוייט מין גררו את התותחים שלהם על אופניים.

האמת

לא בדיוק. ויקיפדיה מדווחת שגיאפ הורה להציב את התותחים ביד, בחשאי. הוייט מין הציבו 24 הוביצרים של 105 מ״מ על המדרונות הקדמיים, בעמדות שנחפרו ביד. האופניים שימשו לשינוע אורז ותחמושת.

הראיות

שני הדברים נכונים בו־זמנית: התצלום מראה אופניים עמוסים, והתותחים עלו בידיים. גם מספר התותחים הכולל שונה בין המקורות, ולכן כדאי לשאול מי ספר ואיך.

המצור

נקודת החלטה

אתם וו נגויין גיאפ, ב־13 במרץ 1954.

13 במרץ 1954, העמק בדיאן ביאן פו.

הצרפתים מחזיקים טבעת של מוצבים מבוצרים בעמק. התותחים שלכם במקומם, על המדרונות שמעל לחלק מהמוצבים.

עליכם לבחור על איזה מוצב לפתוח. המוצב הראשון קובע את הדפוס לכל מה שבא אחריו.

על איזה מוצב פותחים?

• ביאטריס, המוצב בצפון־מזרח, שמחזיק בו גדוד של הלגיון הזר. כנראה פתיחה מהירה נגד המוצב הקרוב ביותר, שתתחיל את המצור. הצרפתים ינסו לחזק את עמדתם מהאוויר ומהמוצבים האחרים.
• איזאבל, מוצב מבודד כשישה ק״מ דרומה. כנראה קרב קשה במוצב רחוק, שקשה לשלוח אליו תגבורת. גם לכם קשה להגיע אליו במהירות.
• אליאן, המתחם המרכזי, שבו, לפי הצפי שלכם, הקרבות יהיו העזים ביותר. כנראה התקפה כבדה על ליבת ההגנה. התוצאה תלויה בתותחים שלכם, והאבדות עלולות להיות גבוהות מאוד.

מה קרה בפועל

ביאטריס, המוצב בצפון־מזרח, שמחזיק בו גדוד של הלגיון הזר.

גיאפ פתח נגד ביאטריס, מוצב שהחזיק בו גדוד של הלגיון הזר. המתקפה הזאת פתחה את המצור, שנמשך מ־13 במרץ עד 7 במאי 1954, כשמונה שבועות.

במקורות שבדקנו אין הסבר בכתב של גיאפ לבחירה הזאת. מה שהם מתעדים הוא סדר הפעולות: ביאטריס הותקף ראשון, והמוצבים האחרים הותקפו בשבועות שאחריו.

המצור

תעלות, תותחים ושדה תעופה

שמונה שבועות

במשך המצור התקרבו כוחות הוייט מין אל המוצבים דרך תעלות, והתותחים ירו על המוצבים ועל שדה התעופה. הצרפתים הסתמכו על אספקה מהאוויר, ושדה התעופה הפך למסוכן לנחיתה ולהמראה. מצור שאיבד את הדרך האחרונה לאספקה הופך מהר מאוד לכלוא בתוך השטח שלו.

אספקה

אספקה על גבם של אנשים

המצור לא יכול היה להתקיים בלי אספקה לכוחות התוקפים. הסבלים הביאו אורז, תחמושת וציוד במעברים ההרריים, לעתים על אופניים ולעתים על הגב. מאמר במגזין HistoryNet מונה כ־200,000 סבלים ו־60,000 דוחפי אופניים. מקורות אחרים נותנים מספרים שונים, ולכן כל המספרים האלה הם הערכות בלבד.

בתוך המחנה

מרגלים ומפקד התותחנים

מרגלים וייטנאמים עבדו בתוך המחנה כפועלים, ומסרו לתוקפים את מיקומי התותחים הצרפתיים.

לפי ויקיפדיה, מפקד התותחנים הצרפתי אמר שהוא הושפל לחלוטין, ונטל את חייו ברימון יד במהלך המצור.

השבויים

מה קרה לשבויים

858

עד סוף מאי 1954 פינה הצלב האדום 858 שבויים צרפתים, מהפצועים הקשים ביותר. לפי ויקיפדיה נלקחו בשבי כ־11,700 צרפתים. כ־3,290 מהם חזרו ארבעה חודשים אחר כך.

רבים לא חזרו. ויקיפדיה נותנת הערכה של כ־60 אחוזים מוות בשבי. זו הערכה בלבד, לא ספירה.

7 במאי

הכניעה

7 במאי 1954

ב־7 במאי 1954 נכנעו הצרפתים בדיאן ביאן פו. למחרת הודיעה ממשלת צרפת על נסיגה מהמלחמה.

חלק מהמקורות מתארכים את כניעת השורדים ל־8 במאי, ולכן כדאי לבדוק את התאריך במקור שבו משתמשים.

מיתוס

גיאפ ניצח בזכות גלי אדם, שהטביעו את הצרפתים בחיילים עד שההגנה נשברה.

האמת

זה רק חלק מהסיפור. ב־1951 נהדפו במאו־קהה כמה התקפות המוניות של חיל רגלים. בדיאן ביאן פו נבנה המצור לאט, עם תעלות ותותחים. ההיסטוריון צ׳יאנג ז׳אי, כפי שמובא במצגת של אוניברסיטת טקסס טק, כותב שגיאפ דחה תוכנית של גלי אדם. מי עיצב את התוכנית עצמה נתון במחלוקת.

הראיות

השוו את הקרבות של 1951 למצור עצמו. הטענה של צ׳יאנג ז׳אי מגיעה דרך תקציר של מצגת, לא דרך ספרו, ולכן יש לראות בה עמדה של היסטוריון אחד.

אחרי, והבוחן

ז׳נבה

השולחן בז׳נבה

21 ביולי 1954

את הסכמי ז׳נבה חתמו ב־21 ביולי 1954, אחרי ועידה שנפתחה ב־26 באפריל. ההסכמים חילקו את וייטנאם לשני אזורים לאורך קו הרוחב ה־17, לתקופה זמנית, וקבעו בחירות לאיחוד שלא התקיימו.

מלחמת הודו־סין הראשונה נחשבת למסתיימת ב־11 באוגוסט 1954.

מה בא אחר כך

• 19 בדצמבר 1946 פורצים קרבות בהאנוי, ומתחילה מלחמת הודו־סין הראשונה.
• 1950 הצרפתים מפסידים בכביש 4. לפי ויקיפדיה, הוייט מין מקבלים אחר כך עזרה מסין.
• 1951 וין־ין ומאו־קהה: ההתקפות החזיתיות של הוייט מין נהדפות.
• 7 במאי 1954 הכניעה בדיאן ביאן פו מסיימת את המצור.
• 21 ביולי 1954 נחתמים הסכמי ז׳נבה, והמדינה מחולקת זמנית.
• ינואר 1968 מתקפת טט בדרום וייטנאם. ההיסטוריונים חלוקים על תפקידו של גיאפ בהחלטה (ראו את הדיון למטה).
• 1972 מתקפת האביב, מ־30 במרץ עד 22 באוקטובר. ויקיפדיה מציינת את גיאפ כמפקד.

מקור: המפקד הצרפתי כותב ב־1956

״תחת השפעתם של יועצים סיניים״.

נכתב על ידי המפקד הצרפתי אחרי התבוסה, כעבור שנתיים. הציטוט כאן הוא כפי שמובא בוויקיפדיה. לפני שמסתמכים על הנוסח המדויק, כדאי לקרוא את הספר.

• מי כתב את זה, ומתי? המפקד הצרפתי בהודו־סין, שכתב ב־1956, שנתיים אחרי התבוסה. הוא מסביר את התבוסה, וגם מגן על עצמו.
• על מה הוא מאשים? על השפעה של יועצים סיניים על שיטות הוייט מין. הקטע שבידינו מצביע כלפי חוץ, אל היועצים. ייתכן שהספר אומר יותר.
• למה לא לקבל את זה כמו שזה? כי יש לנו רק את המשפט כפי שמצוטט בוויקיפדיה. ההיסטוריונים חלוקים על התפקיד של היועצים הסיניים בדיאן ביאן פו, ולכן כדאי לקרוא את הספר עצמו.

מיתוס

גיאפ אמר שחיי אדם לא שווים כלום.

האמת

הביטוי ״זלזול בחיי אדם״ לא מיוחס לו בוויקיפדיה. הוא ביקורת של הגנרל וויליאם וסטמורלנד, מפקד הכוחות האמריקאים בווייטנאם, על גיאפ, בראיון מ־1998, כפי שהוא מובא בוויקיפדיה. בראיון שערך ב־1990 עם הסופר סטנלי קארנוב, דיבר גיאפ על שחיקת רצונה של ממשלת ארצות הברית להמשיך במלחמה.

הראיות

אבדות כבדות נקראות בשתי דרכים. וסטמורלנד ראה בהן אכזריות. אחרים רואים בהן את ההיגיון של מלחמה ארוכה, שבה הצד החלש מקבל אבדות כדי לשחוק את החזק. כדאי לקרוא את שתי הקריאות, ולבדוק את הנוסח המקורי.

1968 ו־1972

מתקפת טט

30 בינואר 1968

ב־30 בינואר 1968, בחג הירח החדש של וייטנאם, שנקרא טט, פתחו הכוחות הקומוניסטיים בהתקפות על יעדים ברחבי דרום וייטנאם. השלב הראשון נמשך עד 20 במרץ.

הרבה היסטוריונים רואים בטט תבוסה צבאית כבדה למתקפה, ושוק פוליטי בארצות הברית. ב־1972 הגיעה מתקפה גדולה יותר, ״מתקפת האביב״, שנמשכה מ־30 במרץ עד 22 באוקטובר. ויקיפדיה מציינת את גיאפ כמפקד שלה.

מי החליט על טט?

מי דחף למתקפת טט, ומה חשב גיאפ עליה?

• גרגורי דדיס, היסטוריון של מלחמת וייטנאם לפי דדיס, לה דואן, המזכיר הראשון של המפלגה, דחף למתקפה, מתוך כוונה לנצח בקרב מכריע בשדה הקרב.
• עדויות שמציבות את גיאפ מול התוכנית לפי עדויות מאוחרות יותר, גיאפ התנגד לתוכנית, וההתנגדות עלתה לו פוליטית. ויקיפדיה מציינת שטט הביא לירידה בהשפעתו. העדויות האלה מבוססות על ראיונות ותקצירים, והיסטוריונים טרם הכריעו בהן. ההיסטוריונית ליין־הנג נגוין (Lien-Hang T. Nguyen), בספרה ״Hanoi's War״ (2012), מתארת פילוג בהנהגה שבו הו צ׳י מין וגיאפ עמדו מול הפלג של לה דואן. מסקנה זו מובאת כאן מסיכום פופולרי של הספר, לא מהספר עצמו.

מה היה מכריע? פרוטוקולים של הפוליטביורו ושל ההנהגה מ־1967, אם יהיו פתוחים לחוקרים, היו מראים מי דחף ומה נכתב באותם ימים. סיכום הרצאה של ליין־הנג נגוין, שפורסם באתר של אוניברסיטה בהאנוי, מציין שהו צ׳י מין, לה דואן וגיאפ לא נכחו בישיבה של הפוליטביורו על התוכנית באוקטובר 1967, והתוכנית בכל זאת התקדמה.

השנים האחרונות

אחרי המלחמה

102

ביולי 1976 נעשה גיאפ סגן ראש הממשלה. הוא היה שר ההגנה עד 1981, ופרש מהפוליטביורו ב־1982. עד 1991 נשאר בוועדה המרכזית ובתפקיד סגן ראש הממשלה, ואז פרש.

הוא היה אחראי על הצבא במלחמה עם קמבודיה ב־1978, ובמלחמה עם סין ב־1979. ב־4 באוקטובר 2013 מת בבית החולים הצבאי 108 בהאנוי, בגיל 102. היסטוריונים עדיין חלוקים על השאלה כמה מהניצחון בדיאן ביאן פו היה שלו, וכמה היה משותף.

שאלה לבדיקה

מתי נחתמו הסכמי ז׳נבה?

התשובה: 21 ביולי 1954. נכון. ההסכמים נחתמו ב־21 ביולי 1954, אחרי ועידה שנפתחה ב־26 באפריל.

שאלה לבדיקה

מה קרה ב־19 בדצמבר 1946?

התשובה: פרצו קרבות בהאנוי. נכון. הקרבות בהאנוי הם תחילתה של מלחמת הודו־סין הראשונה.

שאלה לבדיקה

מה קרה לתוכנית ההתקפה המהירה שנקבעה ל־25 בינואר 1954?

התשובה: היא בוטלה ב־26 בינואר, ונבחרה תוכנית מצור. נכון. ההתקפה בוטלה ב־26 בינואר, ונבחרה שיטה איטית יותר, עם מצור.

שאלה לבדיקה

מתי אושרה הכרזת העצמאות של הו צ׳י מין?

התשובה: 2 בספטמבר 1945. נכון. ההכרזה אושרה ב־2 בספטמבר 1945, והוקראה בהאנוי.

שאלה לבדיקה

מתי מת וו נגויין גיאפ, ובאיזה גיל?

התשובה: ב־4 באוקטובר 2013, בגיל 102, בהאנוי. נכון. הוא מת בבית החולים הצבאי 108 בהאנוי.

שאלה לבדיקה

מתי הפסידו הצרפתים בקרב על כביש 4?

התשובה: בסתיו 1950, על כביש 4. נכון. בין סוף ספטמבר לאמצע אוקטובר 1950 הפסידו הצרפתים בכביש 4. התאריכים משתנים לפי המקור.

מונחים

• וייט מין הליגה לעצמאות וייטנאם: חזית של לאומנים וקומוניסטים, שנוסדה במאי 1941 ובראשה הו צ׳י מין.
• מלחמה ממושכת מלחמה ארוכה שבה הצד החלש נמנע מקרבות מכריעים, שוחק את היריב לאורך שנים ובונה כוח לקראת השלב האחרון.
• לוחמת גרילה לחימה של חוליות קטנות וניידות, שפושטות, ארבות ומבצעות חבלה, במקום להחזיק שטח בקרב פתוח.
• כביש 4 כביש צרפתי בצפון־מזרח, שסיפק את המוצבים לאורך הגבול עם סין, ובהם קאו בנג. ב־1950 היה לזירה של תבוסה צרפתית גדולה.
• מוצב מבוצר עמדה מבוצרת שמחזיקה בה חיל מצב קטן, בדרך כלל חלק מקו הגנה רחב יותר.
• מצור הקפה ממושכת של עמדה: הצבא המקיף חותך את האספקה ותוקף שלב אחר שלב.
• סבל אדם שנושא משאות ברגל או על אופניים. במלחמה הוייטנאמית שירתו כסבלים אלפי אזרחים, שנשאו אורז, תחמושת וציוד.
• התקפת גלי אדם התקפה המונית של חיל רגלים, שבה מתקדמים גלים של חיילים זה אחר זה, ומקבלים אבדות כבדות כדי לפרוץ את ההגנה.
• הסכמי ז׳נבה ההסכמים של יולי 1954 שסיימו את הלחימה הצרפתית בהודו־סין, חילקו את וייטנאם זמנית, וקבעו בחירות לאיחוד שלא נערכו.
• הודו־סין הצרפתית המושבה הצרפתית שכללה את וייטנאם, קמבודיה ולאוס של ימינו.
• מתקפת טט סדרת התקפות על יעדים דרום־וייטנאמיים ואמריקאיים, שהחלה ב־30 בינואר 1968 בחג הירח החדש שנקרא טט.
• הו צ׳י מין מנהיג הוייט מין, החזית לעצמאות וייטנאם. הוא עמד בראש המהפכה של אוגוסט 1945.
• מאו צה־טונג מנהיג המפלגה הקומוניסטית בסין, שכתב על לוחמה. גיאפ למד את כתביו והתאים אותם לוייטנאם.
• נפוליאון מצביא ושליט צרפתי מפורסם. גיאפ למד לעומק איך ניהל את מערכות הקרב שלו.
• קרל פון קלאוזביץ׳ הוגה צבאי פרוסי. יש הטוענים שהשפיע על גיאפ, אבל אין הוכחה שקרא את ספרו על המלחמה.
• קאו בנג מוצב צרפתי לאורך הגבול עם סין. אספקתו הגיעה בשיירות לאורך כביש 4.
• הואה עיר בווייטנאם שהייתה בעבר בירה קיסרית. בה למד גיאפ בבית ספר תיכון צרפתי.
• לאו באו כלא קולוניאלי שבו ישב גיאפ 13 חודשים, אחרי שנעצר בשל הפגנות סטודנטים.
• וין־ין מקום סמוך להאנוי. ב־1951 תקפו בו הוייט מין את הצרפתים, שהחזיקו מעמד בעזרת תקיפות אוויריות.
• מאו־קהה מקום שבו נהדפו ב־1951 כמה התקפות המוניות של חיל רגלים של הוייט מין.
• אנרי נבאר גנרל צרפתי שעמד בראש הפיקוד בהודו־סין. הוא כינס את הכנס שהורה על מבצע קסטור בדיאן ביאן פו.
• וי גוצ׳ינג יועץ סיני שתמך בוייט מין. התקשורת הממלכתית בוייטנאם מדגישה את תמיכתו, וההיסטוריונים חלוקים על חלקו בתכנון.
• צ׳יאנג ז׳אי היסטוריון שטוען שהיועצים הסינים שלטו בתכנון, ושגיאפ דחה תוכנית של גלי אדם.
• וויליאם וסטמורלנד מפקד הכוחות האמריקאים בווייטנאם. בראיון מ־1998 מתח ביקורת על גיאפ.
• סטנלי קארנוב סופר שערך עם גיאפ ראיון ב־1990. בראיון דיבר גיאפ על שחיקת רצונה של ממשלת ארצות הברית להמשיך במלחמה.
• מלחמת הודו־סין הראשונה המלחמה של הוייט מין נגד הצרפתים, מדצמבר 1946 עד אוגוסט 1954.
• נפלם חומר דליק שמפיל אש על שטח גדול. הצרפתים השתמשו בו נגד הוייט מין בוין־ין.
• הוביצר סוג של תותח שיורה פגזים במסלול גבוה. הוייט מין הציבו 24 כאלה על המדרונות בדיאן ביאן פו.
• הלגיון הזר יחידה של הצבא הצרפתי שרוב חייליה זרים. גדוד שלה החזיק את מוצב ביאטריס.
• הפוליטביורו הוועדה העליונה בהנהגת מפלגה קומוניסטית. גיאפ פרש ממנה ב־1982.
• קו הרוחב ה־17 קו רוחב שחילק את וייטנאם לשני אזורים לתקופה זמנית, לפי הסכמי ז׳נבה.
• ביאטריס אחד המוצבים הצרפתיים בדיאן ביאן פו, שנקרא על שם אישה. גיאפ פתח נגדו את המצור.
• פונטנבלו עיירה ליד פריז, שבה נערכו ב־1946 שיחות בין צרפת למשלחת וייטנאמית. השיחות לא הגיעו להסכמה.
• האנוי בירת וייטנאם. הוייט מין השתלטו עליה אחרי הכניעה היפנית, ובדצמבר 1946 פרצו בה קרבות.
• איזאבל אחד המוצבים הצרפתיים בדיאן ביאן פו, שנקרא על שם אישה.

מקורות

• Ho Chi Minh, Declaration of Independence of the Democratic Republic of Vietnam, 2 September 1945. English text as reproduced at servat.unibe.ch/icl, where the translation is credited to the Embassy of Vietnam in the United States.
• Henri Navarre, Agonie de l'Indochine (Paris, 1956), as quoted in the English Wikipedia article 'Battle of Dien Bien Phu'. The book itself was not checked for this lesson.
• Dân công (porters), photograph by the Vietnam News Agency (TTXVN), 1954, Wikimedia Commons, 'File:Dan cong tho luong thuc.jpg'.
• Cecil B. Currey, Victory at Any Cost: The Genius of Viet Nam's Gen. Vo Nguyen Giap (first published 1997; later editions).
• Martin Windrow, The Last Valley: Dien Bien Phu and the French Defeat in Vietnam (2004). Cited by Wikipedia for the Route 4 French losses.
• T. Derbent, Giap et Clausewitz (Brussels: ADEN, 2006).
• Stanley Karnow, Vietnam: A History (1983; revised 1991), for his 1990 interview with Giap, as quoted in Wikipedia.
• Gregory Daddis, article on Le Duan and the 1968 Tet offensive, War on the Rocks.
• Qiang Zhai, as summarised in a Texas Tech University Vietnam Center presentation, 7a-Trung.pdf.
• Wikipedia, English articles 'Battle of Dien Bien Phu', 'Vo Nguyen Giap', 'Route Coloniale 4', 'Vinh Yen', 'Mao Khe' and 'First Indochina War' (accessed October 2026).
• Hamichlol, the Hebrew encyclopedia: articles on Vo Nguyen Giap and on Dien Bien Phu (accessed October 2026).
• Lien-Hang T. Nguyen, talk on the 1968 Tet decision, summarised on the website of a Hanoi university (ussh.vnu.edu.vn, news item on the Tet 1968 talk).
• Popular summary of Lien-Hang T. Nguyen, Hanoi's War (2012), on Grunge.com. Used only for the reported split between Le Duan and Ho and Giap.

קרדיט תמונות

• סבלים (״דאן קונג״), 1954. סוכנות הידיעות הוייטנאמית (TTXVN), דרך ויקישיתוף. נחלת הכלל (PD-Vietnam) · Public domain · דף המקור
• סבלים (״דאן קונג״), 1954. סוכנות הידיעות הוייטנאמית (TTXVN), דרך ויקישיתוף. נחלת הכלל (PD-Vietnam) · Public domain · דף המקור
• וו נגויין גיאפ, פורטרט, 1957. צלם לא ידוע. נחלת הכלל לפי תגית PD-Vietnam בוויקישיתוף · Public domain · דף המקור