איחוד גרמניה

אולם של מראות

קיסר בארמון של האויב

ורסאי, 18 בינואר 1871, צהריים. באולם המראות, שנבנה בשביל לואי הארבעה עשר, נדחסים מאות קצינים גרמנים מתחת לדגלי הגדודים שלהם, ופריז הסמוכה גוועת ברעב תחת מצור. על במה נמוכה שומע מלך פרוסיה, וילהלם הראשון, איך מכריזים עליו קיסר גרמני.

שישים שנה קודם לכן לא הייתה מדינה גרמנית אחת: רק עשרות ממלכות, דוכסויות וערים חופשיות. איך הן הפכו לארץ אחת, ולמה היא נולדה דווקא בארמון צרפתי, לקול תרועות של צבא?

השאלה

שלושים ותשע מדינות, שלוש מלחמות

ב־1815 היו הארצות הגרמניות ברית של 39 מדינות; ב־1871, קיסרות בהנהגת פרוסיה, ואוסטריה בחוץ. בין לבין באו מהפכה כושלת, איחוד מכס ושלוש מלחמות קצרות.

את ההישג נוהגים לייחס לאוטו פון ביסמרק, ראש הממשלה של פרוסיה, שרמז אחר כך שחזה הכול מראש. האם באמת? איטליה, בשיעור הקודם, אוחדה במלחמה, בדיפלומטיה ובמתנדבים של גריבלדי; את גרמניה בנו בעיקר הצבא והמדינה.

שלושים ותשע גרמניות

רקע

ברית, לא אומה

39

ב־1815 הקים קונגרס וינה את הקונפדרציה הגרמנית: 39 מדינות, עם בית נציגים בפרנקפורט ואוסטריה בראשו. זה היה מועדון של נסיכים, שנועד לשמור על הסדר ולא לבנות אומה.

היו גרמנים שרצו אומה אחת, עם חוקה ופרלמנט. ב־1817 נפגשו כ־500 חברים באגודות הסטודנטים בטירת ורטבורג, תחת שחור, אדום וזהב. שר החוץ של אוסטריה, מטרניך, השיב בצווי קרלסבאד של 1819: צנזורה ואיסור על האגודות. ב־1832 התכנסו בטירת המבאך כ־20,000 עד 30,000 איש תחת אותם צבעים, ושוב בא דיכוי.

שאלה לבדיקה

מה הייתה הקונפדרציה הגרמנית שהוקמה בקונגרס וינה ב־1815?

התשובה: ברית של 39 מדינות בהנהגת אוסטריה, מועדון של נסיכים שנועד לשמור על הסדר. נכון. הקונגרס הקים ב־1815 ברית של 39 מדינות, עם בית נציגים בפרנקפורט ואוסטריה בראשו, כדי לשמור על הסדר ולא כדי לבנות אומה.

1834

המסחר לפני האומה

האחדות הגיעה קודם כול למסחר. שטחיה של פרוסיה היו מפוזרים מהריין ועד הים הבלטי, ובכל גבול עמדו פקידי מכס. ב־1834 הובילה פרוסיה 18 מדינות, כ־23 מיליון בני אדם, אל איחוד המכס. אוסטריה נשארה בחוץ, ופרוסיה דאגה שתישאר שם. מ־1835 נסללו מסילות ברזל, ובתוך דור אחד קשרו הפחם, הברזל והרכבות את צפון גרמניה סביב ברלין.

1848

פרלמנט בכנסייה

במרץ 1848 התפשטה המהפכה מפריז. בברלין נהרגו מאות על המתרסים, והמלך פרידריך וילהלם הרביעי רכב ברחובות העיר עם סרט בצבעי שחור־אדום־זהב על זרועו.

במאי התכנסה בכנסיית פאולוס בפרנקפורט אספה לאומית נבחרת. עורכי הדין, הפקידים והפרופסורים שבה ניסחו זכויות יסוד והתווכחו על גבולות האומה: גרמניה רבתי עם אוסטריה, או גרמניה הקטנה בלעדיה. רוב הצ׳כים החרימו אותה: פאלאצקי, כפי שראינו בשיעור הראשון, סירב להצטרף. כשאוסטריה סירבה לפצל את הקיסרות שלה, הציעה האספה, במרץ 1849, את כתר גרמניה הקטנה למלך פרוסיה.

נקודת החלטה

אתם פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה.

ברלין, 3 באפריל 1849

משלחת מפרנקפורט עומדת מולכם. האספה בחרה בכם ל״קיסר הגרמנים״, ב־290 קולות, מול 248 נמנעים. עם הכתר באות חוקה ופרלמנט שכל הגברים הבוגרים בוחרים בו.

אוסטריה זועמת, וכך גם בעל בריתכם הצאר. מלכי בוואריה, סקסוניה והנובר אינם רוצים קיסר פרוסי. הצבא שלכם כבר מחץ את המהפכה בברלין. ואתם מאמינים שאת המלכים ממנים האל ועמיתיהם הנסיכים, ולא קולות שנספרו בכנסייה.

מה אתם עושים?

• לקבל את הכתר ואת החוקה הייתם עומדים בראש גרמניה הקטנה המאוחדת, אבל כמלך הכפוף לפרלמנט. אוסטריה ורוסיה היו כנראה נלחמות כדי לעצור אתכם, ופרוסיה בהחלט עלולה הייתה להפסיד.
• להשיב שתוכלו לקבל את הכתר רק אם נסיכי גרמניה יסכימו לכך מרצונם זה נשמע מנומס ומשאיר לכם אפשרויות. אבל הנסיכים לא יסכימו, כך שלמעשה זה סירוב, ולאספה, שאין לה צבא משלה, לא נשאר דבר.
• לסרב על הסף, ולומר מה אתם חושבים על כתר שמציעים מהפכנים כן וישר, אבל זה ישפיל את הליברלים המתונים שעדיין נושאים עיניים לפרוסיה, וידחף את הקיצונים למרד חדש.
• לדחות את האספה, ולנסות לאחד את גרמניה בעצמכם, בברית של נסיכים הייתם שומרים על ההובלה בלי להתכופף בפני פרלמנט. אבל אוסטריה תראה בכל איחוד בהנהגת פרוסיה אתגר, ותצטרכו כוח כדי לעמוד מולה.

מה קרה בפועל

להשיב שתוכלו לקבל את הכתר רק אם נסיכי גרמניה יסכימו לכך מרצונם

הוא השיב שיוכל לקבל את הכתר רק בהסכמה חופשית של הנסיכים, וב־28 באפריל סירב סופית. האספה קרסה; ההתקוממויות להצלת החוקה שלה דוכאו ב־1849, בעיקר בידי חיילים פרוסים. ב־1850, באולמיץ, נסוגה פרוסיה בפני אוסטריה ורוסיה: ״השפלת אולמיץ״.

בפרטיות הוא היה בוטה יותר: כתר כזה, כתב בדצמבר 1848, אפוי מבוץ ומחומר ומסריח ממהפכה; כתר, בעצם, מן הביב. הוא גם חשש ממלחמה עם אוסטריה ורוסיה, מלחמה שלדעת כריסטופר קלארק פרוסיה לא יכלה לנצח בה. כאן נסגרה הדרך הליברלית לאחדות.

שאלה לבדיקה

למה דחה פרידריך וילהלם הרביעי את הכתר שהציעה לו אספת פרנקפורט ב־1849?

התשובה: הוא לא היה מוכן לקבל כתר מפרלמנט נבחר, וחשש ממלחמה עם אוסטריה ורוסיה. נכון. בפרטיות כינה אותו כתר אפוי מבוץ ומחומר; בפומבי אמר שהוא זקוק להסכמת הנסיכים. אוסטריה ורוסיה היו עוינות שתיהן.

ברזל ודם

אוטו פון ביסמרק

בן אצולה כפרית פרוסית שאיחד את גרמניה בשלוש מלחמות, ואז הקדיש עשרים שנה לשמירה על השלום.

• נולד: 1 באפריל 1815, שנהאוזן שבאלטמרק, פרוסיה, למשפחת יונקרים
• נפטר: 30 ביולי 1898, פרידריכסרוה, ליד המבורג, מזקנה ומחולי, שמונה שנים אחרי שהקיסר הצעיר וילהלם השני פיטר אותו
• ניצחונות: המלחמה בדנמרק, 1864; המלחמה באוסטריה, 1866; המלחמה בצרפת, 1870–1871; קונגרס ברלין, 1878, כמארח וכמתווך
• כישלונות: ״מאבק התרבות״ בכנסייה הקתולית, 1871–1878, שננטש; החוקים נגד הסוציאליסטים: הסוציאל־דמוקרטים גדלו בכל זאת; פוטר בידי וילהלם השני, 1890

״חשוב שנהיה אנחנו הצד המותקף.״

1862

הקלף האחרון

ביסמרק היה אחד היונקרים, בני האצולה בעלת האחוזות של פרוסיה, וב־1848 שמרן קיצוני ששנא את המהפכה. שמונה שנים כציר פרוסיה בפרנקפורט שכנעו אותו שאוסטריה לעולם לא תחלוק את גרמניה.

ב־1862 נקלעה פרוסיה למבוי סתום: המלך וילהלם הראשון רצה צבא גדול יותר, והרוב הליברלי בפרלמנט סירב לממן אותו. וילהלם ניסח כתב ויתור על הכתר. בספטמבר מונה ביסמרק לראש הממשלה, והבטיח להעביר את הרפורמה עם תקציב או בלעדיו; וכך משל ארבע שנים בלי תקציב מאושר. זו הייתה ריאלפוליטיק: קודם כוח ואינטרסים, ורק אחר כך עקרונות.

שאלה לבדיקה

למה מונה ביסמרק לראש ממשלת פרוסיה בספטמבר 1862?

התשובה: המלך רצה צבא גדול יותר, הרוב הליברלי סירב לממן אותו, וביסמרק הבטיח להעביר את הרפורמה גם בלי תקציב. נכון. המבוי הסתום היה עמוק עד כדי כך שוילהלם הראשון ניסח כתב ויתור על הכתר. ביסמרק משל ארבע שנים בלי תקציב מאושר: זו ריאלפוליטיק, קודם כוח ואינטרסים ורק אחר כך עקרונות.

מקור: ברזל ודם

״גבולותיה של פרוסיה לפי חוזי וינה אינם נוחים לחיים מדיניים בריאים. לא בנאומים ובהחלטות רוב יוכרעו השאלות הגדולות של התקופה – זו הייתה הטעות הגדולה של 1848 ו־1849 – אלא בברזל ובדם.״

הוא דיבר שבוע אחרי שנכנס לתפקיד, בפני ועדה ובלי טקסט כתוב; הפרוטוקול מסכם חלק מדבריו. הליברלים זעמו, ולפי מה שסיפר ביסמרק עצמו מאוחר יותר, אפילו בעל בריתו, שר המלחמה אלברכט פון רון, כינה את הדברים ״הערות אגב שנונות״ שלא הועילו לעניין.

• מה פירוש ״ברזל ודם״ כאן: מלחמה, או משהו אחר? הנאום עסק בתקציב הצבא: תנו למלך חיילים ותותחים. אבל ״השאלות הגדולות״ שמעבר לגבולות פרוסיה גרמו לרבים לשמוע איום במלחמה.
• זה פרוטוקול, לא הקלטה. מה זה משנה? פקיד סיכם נאום מאולתר. המשפט המפורסם כנראה קרוב למקור, אבל איננו בטוחים בכל מילה או בטון.
• בזיכרונותיו, 36 שנים אחר כך, ביסמרק מספר את זה אחרת. למה להיזהר? הוא הכתיב אותם אחרי שפוטר, כדי להגן על מורשתו. שם הוא כותב ״דם וברזל״ ומדבר בגלוי על ״מאבק קשה״, אבל מציג זאת כתוכנית שקולה ולא כפליטת פה. זיכרונות מלמדים איך אדם רצה שיזכרו אותו.

מיתוס

ביסמרק אמר שגרמניה תאוחד ב״דם וברזל״.

האמת

ב־1862 הוא אמר ״ברזל ודם״ (Eisen und Blut); כותבים מאוחרים, בגרמנית ובאנגלית, ובמשך הזמן גם ביסמרק עצמו, הפכו את הסדר. גם המשמעות השתנתה: ב־1862 זו הייתה הערה בוויכוח על התקציב, שהליברלים שמעו בה איום ושותפיו ראו בה פליטת פה; רק אחרי המלחמות היא נראתה כמו תוכנית שבוצעה.

הראיות

בפרוטוקול הוועדה מ־30 בספטמבר 1862 כתוב ״ברזל ודם״. ג׳. ו. הדלם (1899), וברוב המקומות גם התרגום האנגלי של זיכרונות ביסמרק (1898), כותבים ״דם וברזל״; בגרמנית הנאום נקרא ״נאום הדם והברזל״ (Blut-und-Eisen-Rede).

שאלה לבדיקה

לפי פרוטוקול הוועדה מ־30 בספטמבר 1862, מה אמר ביסמרק שיכריע את השאלות הגדולות של התקופה?

התשובה: ברזל ודם. נכון: Eisen und Blut, בסדר הזה. ובהקשר שלו הוא ביקש כסף לצבא.

1864

דנמרק, יחד עם אוסטריה

המלחמה הראשונה הייתה על שתי דוכסויות, שלזוויג והולשטיין, שמלך דנמרק שלט בהן והלאומנים הגרמנים תבעו לעצמם. ב־1864 פלשו פרוסיה ואוסטריה יחד, מעל לראשה של הקונפדרציה, וחיילים פרוסים הסתערו על הביצורים הדניים בדיבל. דנמרק ויתרה על שתי הדוכסויות. מאז ניהלה אוסטריה את הולשטיין ופרוסיה את שלזוויג, וכל מחלוקת ביניהן הייתה לביסמרק הזדמנות לריב.

הלמוט פון מולטקה

קצין מטה שקט שהפך רכבות, טלגרף ולוחות זמנים לדרך לנצח במלחמות.

• נולד: 26 באוקטובר 1800, פרכים שבמקלנבורג
• נפטר: 24 באפריל 1891, ברלין, בביתו, בן 90
• ניצחונות: קניגרץ, 1866; סדאן, 1870; המצור על מץ, 1870; המצור על פריז, 1870–1871
• כישלונות: נזיב, 1839, כיועץ עות׳מאני שעצתו נדחתה

״קשה להבין מדוע אנחנו הגרמנים חוגגים את ה־2 בספטמבר, יום שבו לא קרה שום דבר ראוי לזכירה, מלבד התוצאה הבלתי נמנעת של מה שנעשה ביום הקודם.״

1866

רכבות ורובים

עד 1866 בודד ביסמרק את אוסטריה: רוסיה הייתה אסירת תודה על העזרה הפרוסית נגד הפולנים ב־1863, נפוליאון השלישי קיווה להרוויח ממלחמה בין הגרמנים, ואיטליה חתמה עם פרוסיה על ברית סודית תמורת ונציה. רוב המדינות הגרמניות הגדולות עדיין צידדו באוסטריה.

מולטקה, ראש המטה הכללי מאז 1857, למד היטב את מסילות הברזל: פרוסיה יכלה לשלוח את הארמיות שלה אל הגבול בחמישה קווים, אוסטריה באחד. חיל הרגלים הפרוסי נשא את רובה המחט של דרייזה, רובה שנטען מאחור ואפשר לטעון אותו בשכיבה. האוסטרים טענו את רוביהם דרך הלוע, בעמידה, ואומנו להסתער בכידון.

שאלה לבדיקה

מה היה חלקו של מולטקה, ראש המטה הכללי הפרוסי, ביתרון של פרוסיה על אוסטריה ב־1866?

התשובה: הוא תכנן מראש את תנועות הצבא ואת לוחות הזמנים של הרכבות, ולכן יכלה פרוסיה לשלוח את ארמיותיה אל הגבול בחמישה קווים, ואוסטריה באחד. נכון. המטה הכללי של מולטקה הכין תוכניות מלחמה ולוחות זמנים כבר בימי שלום, ומולטקה למד היטב את מסילות הברזל.

קניגרץ, 1866

נקודת החלטה

אתם לודוויג פון בנדק, מפקד ארמיית הצפון של אוסטריה.

בוהמיה, 2 ביולי 1866

ב־1859 החזקתם מעמד בסן מרטינו יום שלם מול הפיימונטזים, כפי שסופר בשיעור הקודם; אתם מכירים את איטליה, לא את בוהמיה, וקיבלתם את הפיקוד הזה בחוסר רצון. עכשיו שלוש ארמיות פרוסיות נכנסו לבוהמיה, ובקרבות הגבול איבדו הגייסות שלכם עשרות אלפי חיילים מול רובה המחט.

ב־1 ביולי הפצרתם בקיסר פרנץ יוזף לעשות שלום בכל מחיר: האסון בלתי נמנע. תשובתו: שלום אינו אפשרי; אם אין ברירה, יש לסגת בסדר מופתי; והאם התקיים קרב? זה נשמע כמו פקודה להילחם קודם.

הצבא שלכם עומד לפני מבצר קניגרץ, והאלבה מאחוריו. שתי ארמיות פרוסיות מולכם, ממערב; השלישית, בפיקוד יורש העצר, נמצאת איפשהו בצפון.

מה אתם עושים?

• לסגת אל מעבר לאלבה, לעבר אולמיץ, ולהציל את הצבא כנראה הייתם מצילים את רוב החיילים והתותחים, אבל מוותרים על בוהמיה בלי קרב. בלי ניצחון ביד, וינה אולי הייתה נאלצת לקבל בכל זאת את תנאי פרוסיה, והאשמה הייתה נופלת עליכם.
• לעמוד על הגבעות ולהילחם בקרב הגנה לתותחים שלכם יש עמדות מצוינות מעל נחל ביסטז׳יצה, והפרוסים ייאלצו לתקוף במעלה המדרון. אבל הנהר שמאחוריכם הופך כל נסיגה למסוכנת, והכול תלוי בהחזקת האגף הצפוני מול הארמייה השלישית.
• לתקוף את שתי הארמיות הפרוסיות שמולכם לפני שהשלישית מגיעה אם זה היה מצליח, הייתם מביסים את הפרוסים ארמייה אחר ארמייה. אבל הצבא שלכם עייף ומזועזע, והתקפות בטורים מול רובה המחט כבר עלו לכם ביוקר.

מה קרה בפועל

לעמוד על הגבעות ולהילחם בקרב הגנה

בנדק נלחם ב־3 ביולי. שני גייסות מהאגף הצפוני שלו פנו מערבה אל יער סוויב כדי למחוץ דיוויזיה פרוסית אחת; כשיורש העצר הגיע בסביבות הצהריים, האגף היה כמעט ריק.

הוא האמין שקיבל פקודה להילחם. ג׳פרי וורו מאשים את הפסיביות שלו ואת אובדן השליטה במפקדי הגייסות; גורדון קרייג ראה בו חייל אמיץ שהמשימה הייתה גדולה עליו. ההיסטוריה הרשמית של אוסטריה הטילה את כל האשמה עליו, והוא שתק בנאמנות עד מותו ב־1881.

קניגרץ: מי נלחם במי

3 ביולי 1866, משמונה בבוקר בערך ועד הערב

בין הנחל ביסטז׳יצה לנהר האלבה, מצפון־מערב לקניגרץ (הראדץ קראלובה שבצ׳כיה)

פרוסיה

• מפקדים: המלך וילהלם הראשון (להלכה), הלמוט פון מולטקה, ראש המטה הכללי, הנסיך פרידריך קרל (הארמייה הראשונה), יורש העצר פרידריך וילהלם (הארמייה השנייה), הרוורט פון ביטנפלד (ארמיית האלבה)
• כוחות: 220,984 (ההיסטוריה של המטה הכללי הפרוסי (1867)); כ־221,000 (גורדון קרייג (1964))
• אבדות: 9,172 הרוגים, פצועים ונעדרים (המטה הכללי הפרוסי)

אוסטריה

• מפקדים: לודוויג פון בנדק
• כוחות: כ־215,000, כולל הסקסונים (גורדון קרייג (1964)); 206,000–240,000, כולל הסקסונים (אומדנים מודרניים אחרים)
• אבדות: כ־43,000, ובהם כ־22,000 שבויים (גורדון קרייג (1964)); כ־31,000 (ספירות נמוכות יותר)

רבים מה״נעדרים״ האוסטרים היו שבויים, או חיילים שהתפזרו וחזרו אחר כך.

סקסוניה (בעלת ברית של אוסטריה)

• מפקדים: יורש העצר אלברט מסקסוניה
• כוחות: כ־22,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: כ־1,500 (גסטון בודאר (1908))

התוצאה: ניצחון פרוסי מוחץ. הצבא האוסטרי נמלט אל מעבר לאלבה, אבל איבד בין שלושה לחמישה חיילים על כל פרוסי, ושלושה שבועות אחר כך חתמה אוסטריה על הסכם שלום מקדמי.

הספירות שונות: חלקן כוללות ארמיות שלמות, אחרות רק את מי שנלחם בפועל. עם 430,000 איש או יותר בשדה אחד, זה היה אחד הקרבות הגדולים של המאה.

קרב קניגרץ

3 ביולי 1866, משמונה בבוקר בערך ועד הערב

בוהמיה, ב־3 ביולי 1866. ארמיית הצפון של אוסטריה, בפיקוד לודוויג פון בנדק, חונה מול מבצר קניגרץ, והאלבה מאחוריה. שתי ארמיות פרוסיות מתקרבות ממערב, והשלישית, בפיקוד יורש העצר, נמצאת איפשהו בצפון.

שחזור על פי גורדון קרייג, ״הקרב על קניגרץ״ (1964), ג׳פרי וורו, ״מלחמת אוסטריה–פרוסיה״ (1996), וההיסטוריה של המטה הכללי הפרוסי (1867); מקומות הכפרים לפי מפות מודרניות. היערות, הגבעות והדרך משורטטים בקירוב, והיחידות קטנות בהרבה מגודלן האמיתי: החזית השתרעה לאורך כעשרה קילומטרים מצפון לדרום. השעות שנויות במחלוקת, וגם השאלה אם בנדק התיר לגייסות 4 ו־2 להתקדם אל היער.

שלבי הקרב

• בוקר: גשם, ערפל ותותחים בסביבות שמונה, בגשם ובערפל. הארמייה הראשונה חוצה את הביסטז׳יצה ליד סדובה; ארמיית האלבה צועדת אל נכאניצה. התותחים האוסטריים פותחים באש מן הגבעות. הארמייה השנייה של יורש העצר עוד רחוקה שעות.
• יער סוויב מתשע עד אחת־עשרה. הדיוויזיה ה־7 של פרנסצקי נכנסת ליער סוויב, וגייסות 4 ו־2 האוסטריים עוזבים את הקו שפונה צפונה כדי למחוץ אותה. במרכז, הארטילריה מרתקת את הארמייה הראשונה ביערות שממזרח לנחל.
• יורש העצר מגיע בסביבות הצהריים מגיע המשמר הפרוסי לגבעה ליד הוז׳יניבס, על האגף האוסטרי, וגייס 6 לצדו. גייסות 4 ו־2 ממהרים לחזור, מאוחר מדי. בדרום תוקפת ארמיית האלבה את הסקסונים.
• חְלוּם בסביבות שלוש. בעשן ובטפטוף נכנסת דיוויזיית המשמר הראשונה, כמעט בלי שמבחינים בה, לחְלוּם, הגובה החשוב שמאחורי המרכז האוסטרי. העתודות של בנדק מסתערות ונקצרות בתוך דקות. פרובלוס נופלת.
• נסיגה אל האלבה הסתערויות פרשים וסוללות שנלחמות עד הסוף מחפות על הנסיגה. הצבא המובס זורם מזרחה אל הגשרים על האלבה ואל מבצר קניגרץ. הפרוסים, שיחידותיהם התערבבו והם תשושים, כמעט אינם רודפים.

האסטרטגיה

• פרוסים: שלוש הארמיות הפרוסיות נעו לסגור על האוסטרים מן המערב ומן הצפון. הארמייה הראשונה וארמיית האלבה באו מן המערב, וארמיית יורש העצר מן הצפון, כדי להגיע אל האגף האוסטרי.
• אוסטרים: בנדק הציב את התותחים על הגבעות כדי להחזיק את הארמייה הראשונה ביערות שממזרח לנחל. גייסות 4 ו־2 פנו צפונה כדי למחוץ את הדיוויזיה ה־7 של פרנסצקי ביער סוויב, וההיסטוריונים חלוקים אם בנדק אישר את המהלך הזה. העתודות נשארו מוכנות במרכז.
• סקסונים: לא ידוע מה תכננו הסקסונים. הם לחמו כבעלי בריתה של אוסטריה, ובדרום תקפה אותם ארמיית האלבה.

מה הכריע: מה שהכריע היה שגייסות 4 ו־2 פנו צפונה ואיחרו לשוב, ואילו דיוויזיית המשמר הראשונה נכנסה לחְלוּם, הגובה שמאחורי המרכז האוסטרי. עתודותיו של בנדק הסתערו ונקצרו בתוך דקות.

שאלה לבדיקה

למה מצא המשמר הפרוסי את האגף הצפוני של בנדק כמעט ריק בקניגרץ?

התשובה: שני גייסות אוסטריים פנו מערבה אל יער סוויב כדי להילחם בדיוויזיה פרוסית אחת. נכון. גייסות 4 ו־2 עזבו את הקו שפנה צפונה כדי למחוץ את הדיוויזיה ה־7 של פרנסצקי, והארמייה של יורש העצר נכנסה אל הפרצה.

יולי–אוגוסט 1866

שלום מתון

המלך והגנרלים רצו לצעוד על וינה. ביסמרק סירב: את אוסטריה צריך להוציא מגרמניה, לא להשפיל, וצרפת עלולה להתערב. הוא איים להתפטר, וניצח.

בשלום פראג לא מסרה אוסטריה לפרוסיה שום שטח, אבל יצאה מענייני גרמניה לתמיד, ואיטליה קיבלה את ונציה. פרוסיה סיפחה את הנובר, הסן־קאסל, נסאו, פרנקפורט והדוכסויות. מצפון למיין התאחדו 22 מדינות בהקונפדרציה הצפון־גרמנית, עם פרלמנט שכל הגברים הבוגרים בחרו בו. רוב הליברלים סלחו לביסמרק על השנים בלי תקציב: האחדות, כך נראה, קודמת לחירות.

שאלה לבדיקה

אחרי קניגרץ רצו המלך והגנרלים לצעוד על וינה, וביסמרק סירב. למה?

התשובה: הוא רצה להוציא את אוסטריה מגרמניה בלי להשפיל אותה, וחשש שצרפת תתערב. נכון. ביסמרק איים להתפטר, וניצח. בשלום פראג יצאה אוסטריה מענייני גרמניה, ואיטליה קיבלה את ונציה.

אמס וסדאן, 1870

1868–1870

כס מלכות במדריד

ב־1870 הציעה ספרד את כס המלכות הפנוי שלה לנסיך לאופולד מהוהנצולרן־זיגמרינגן, קרוב משפחה קתולי של מלך פרוסיה. ביסמרק דחף את המועמדות בסתר, ואחר כך הכחיש. בפריז זה נראה כמו טבעת פרוסית שנסגרת סביב צרפת.

שר החוץ הצרפתי, הדוכס דה גרמון, השמיע איומים, וב־12 ביולי נמשכה המועמדות: הצלחה צרפתית ברורה. גרמון רצה יותר. ב־13 ביולי, על הטיילת באמס, ביקש השגריר הרוזן בנדטי מווילהלם להבטיח שזה לא יקרה שוב לעולם. המלך סירב בנימוס.

נקודת החלטה

אתם אוטו פון ביסמרק.

ברלין, ערב 13 ביולי 1870

אתם יושבים לארוחת ערב עם מולטקה ורון, והאווירה קודרת. המועמדות שקידמתם בסתר נמשכה בלחץ צרפתי.

מגיע מברק מאמס: הדרישה הצרפתית החדשה, סירובו של המלך והחלטתו לא לקבל שוב את השגריר. המלך משאיר לכם להחליט אם לפרסם. מולטקה אומר שהצבא מוכן ושכל עיכוב משרת את צרפת. מדינות דרום גרמניה יילחמו רק אם צרפת תתקוף.

מה אתם עושים במברק?

• לא לפרסם דבר, ולתת למשבר לדעוך השלום כנראה היה נשמר, אבל צרפת הייתה שומרת על הניצחון הדיפלומטי שלה, ופרוסיה הייתה נראית כמי שנסוגה פעמיים בשבוע אחד.
• לפרסם את המברק כולו, כפי שהגיע ישר ורגוע: הוא נקרא כמו שיחה מנומסת שעוד נמשכת. זה אולי היה מרגיע את המשבר, ואולי מאפשר לצרפת לדרוש עוד.
• לפרסם נוסח מקוצר, שבו סירובו של המלך נראה סופי כל מילה בו הייתה אמת, אבל הוא היה נקרא כמו דלת שנטרקה בפני השגריר. אם יפורסם עוד הלילה וישוגר לכל השגרירויות, הוא כנראה יגרה את צרפת להכריז מלחמה, ויציג אותה כתוקפת.

מה קרה בפועל

לפרסם נוסח מקוצר, שבו סירובו של המלך נראה סופי

ביסמרק קיצץ את המברק ושחרר אותו באותו ערב לעיתונות ולשגרירויות. פריז קראה אותו ביום הבסטיליה, 14 ביולי, והמונים צעקו ״לברלין!״. ב־19 ביולי הכריזה צרפת מלחמה, ומדינות הדרום הצטרפו לפרוסיה לפי הבריתות של 1866.

בזיכרונותיו מתפאר ביסמרק שהעריכה תפעל כמו ״סמרטוט אדום מול השור הגאלי״. אוטו פפלנצה רואה כאן ״אסטרטגיה של חלופות״: נסיגה צרפתית או מלחמה שצרפת תפתח בה, שתיהן התאימו לו.

מקור: מברק אחד, שני נוסחים

המברק מאמס (קטע): ״…לבסוף סירבתי בחומרה מסוימת, כי לא נכון ולא אפשרי לקבל על עצמי התחייבויות מסוג זה לעולמי עד. כמובן אמרתי לו שעדיין לא קיבלתי שום ידיעה… הוד מלכותו משאיר להחלטת הוד מעלתך אם לא להודיע מיד גם לשגרירינו וגם לעיתונות על הדרישה החדשה של בנדטי ועל דחייתה.״

הנוסח של ביסמרק: ״אחרי שהממשלה המלכותית של ספרד הודיעה רשמית לממשלה הקיסרית של צרפת על ויתורו של הנסיך יורש העצר מהוהנצולרן, דרש השגריר הצרפתי באמס עוד מהוד מלכותו המלך להתיר לו להבריק לפריז שהוד מלכותו המלך מתחייב לעולמי עד שלא ייתן עוד את הסכמתו אם ההוהנצולרנים יחדשו את מועמדותם. הוד מלכותו המלך החליט אז שלא לקבל עוד את השגריר הצרפתי, ושלח לומר לו בידי השליש התורן שאין להוד מלכותו דבר נוסף למסור לשגריר.״

אבקן, דיפלומט שליווה את המלך, סיכם את הפתק של וילהלם. ביסמרק כותב שקיצר אותו ״במחיקת מילים, בלי להוסיף ובלי לשנות״. בדקו זאת מול הטקסטים.

• מה ביסמרק מחק? את קולו של המלך עצמו: ״בחומרה מסוימת״, ״כמובן״, את ההמתנה לידיעות, ואת התחושה שהשיחות יכולות להימשך. מה שנשאר היה דרישה ועלבון.
• ביסמרק לא המציא שום עובדה. האם הנוסח שלו זיוף? לא: הדרישה, הסירוב וההחלטה לא לקבל עוד את השגריר כולם מופיעים במקור, והמלך התיר את הפרסום. ביסמרק בעיקר מחק, והוסיף רק משפט פתיחה ואת המילה ״התורן״. אבל קיצור משנה משמעות: ביסמרק הודה שהנוסח הקצר גרם לסירוב ״להיראות מכריע״, ואילו המקור נקרא כ״קטע של משא ומתן שעוד נמשך״.
• מי מספר לנו על ארוחת הערב שבה נעשה הקיצור? ביסמרק עצמו, בזיכרונות שהכתיב עשרים שנה אחר כך, אחרי שפוטר. את הטקסטים אפשר לבדוק; את השיחה ליד השולחן אי אפשר.

שאלה לבדיקה

מה בדיוק עשה ביסמרק למברק מאמס?

התשובה: הוא מחק מילים כך שסירוב המלך נראה סופי, ופרסם אותו מיד. נכון. במילים שלו, הנוסח הקצר גרם לסירוב ״להיראות מכריע״, והוא דאג שיגיע מהר לפריז.

מיתוס

המברק מאמס היה זיוף שהוליך את צרפת שולל אל המלחמה.

האמת

ביסמרק לא זייף דבר: הוא קיצר מברק אמיתי, ברשות המלך לפרסמו, כך שסירוב מנומס נקרא כעלבון. וצרפת לא סתם הולכה שולל: הממשלה שלה הפכה ניצחון דיפלומטי לדרישה לערובות, ובחרה במלחמה.

הראיות

שני הנוסחים מופיעים זה לצד זה בזיכרונותיו של ביסמרק (1898). ההאשמה החמורה יותר היא התמיכה הסודית במועמדות, שאותה הכחיש ושמסמכים שפורסמו ב־1957 אישרו.

אוגוסט 1870

שישה שבועות

גרמניה גייסה יותר ממיליון איש בפחות משלושה שבועות. אחרי התבוסות בשפיכרן ובוורת ב־6 באוגוסט נסוג צבא הריין של המרשל בזן אל מץ, ואחרי הקרבות העקובים מדם במאר־לה־טור ובגרבלוט באמצע אוגוסט הוא נסגר בה. המרשל מק־מהון צעד עם צבא חדש לצפון־מזרח כדי לחלץ אותו, ונפוליאון השלישי רכב איתו. הגרמנים פנו צפונה לקראתו.

שאלה לבדיקה

לפני סדאן: מה קרה לצבא הריין של המרשל בזן, ומה ניסה לעשות המרשל מק־מהון?

התשובה: בזן נסגר במץ, ומק־מהון צעד עם צבא חדש כדי לחלץ אותו. נכון. אחרי התבוסות בשפיכרן ובוורת נסוג בזן אל מץ, ואחרי הקרבות במאר־לה־טור ובגרבלוט נסגר בה. מק־מהון צעד לחלצו, ונפוליאון השלישי רכב איתו; הגרמנים פנו צפונה לקראתם.

סדאן: מי נלחם במי

1 בספטמבר 1870, מארבע לפנות בוקר ועד חמש אחר הצהריים בערך

סביב עיר המבצר סדאן שעל נהר המז, סמוך לגבול בלגיה

גרמנים: פרוסים, בווארים, סקסונים ובני ורטמברג

• מפקדים: המלך וילהלם הראשון, ולצדו מולטקה, יורש העצר הפרוסי פרידריך וילהלם (הארמייה השלישית), יורש העצר אלברט מסקסוניה (ארמיית המז)
• כוחות: כ־200,000 (מייקל הווארד (1961)); עד כ־225,000, אם סופרים את שתי הארמיות במלואן (אומדנים אחרים)
• אבדות: 460 קצינים ו־8,500 חיילים (מולטקה)

צבא שאלון הצרפתי

• מפקדים: המרשל מק־מהון (נפצע מוקדם), הגנרל דוקרו, הגנרל דה וימפן, נפוליאון השלישי, נוכח אבל לא מפקד
• כוחות: כ־120,000–130,000 (אומדנים מודרניים)
• אבדות: 17,000 הרוגים ופצועים; 104,000 שבויים (מולטקה); ״בין ארבעים לשישים אלף״ שבויים בכניעה: ניחוש ראשון (ביסמרק, מכתב מ־3 בספטמבר)

התוצאה: הצבא הצרפתי נכנע יחד עם הקיסר שלו ב־2 בספטמבר. יומיים אחר כך הוכרזה בפריז רפובליקה.

הכוח על הנייר ומספר הלוחמים בפועל שונים, והצרפתים כבר איבדו חיילים בדרך.

קרב סדאן

1 בספטמבר 1870, מארבע לפנות בוקר ועד אחר הצהריים

מק־מהון, בפיקוד הארמייה הצרפתית של שאלון, צעד צפון־מזרחה כדי לחלץ את בזן, הנצור במץ, והגיע אל המז סביב סדאן. ארמיות גרמניות סוגרות עליו מכמה כיוונים.

שחזור על פי מייקל הווארד, ״מלחמת צרפת–פרוסיה״ (1961), ועל פי תולדות המלחמה של מולטקה (1891); מקומות הכפרים לפי מפות מודרניות. הלולאה של נהר המז, היערות והגבעות משורטטים בקירוב, והיחידות קטנות בהרבה מגודלן האמיתי. שנויות במחלוקת השעה שבה נסגרה הטבעת, והשאלה אם הנסיגה מערבה שהורה דוקרו עוד יכלה להצליח.

שלבי הקרב

• ערפל מעל בזיי לפני עלות השחר, בערפל, מסתערים בווארים על בזיי, שם נלחמים הנחתים הצרפתים מבית לבית. בסביבות שש פוגע רסיס פגז במק־מהון, והוא מוסר את הפיקוד לדוקרו. במערב חוצים שני גייסות גרמניים את המז ליד דונשרי.
• שתי פקודות דוקרו מורה לסגת מערבה. שעתיים אחר כך מציג הגנרל דה וימפן מכתב מפריז שממנה אותו למפקד, ומורה לפרוץ דווקא מזרחה. גייסות 11 ו־5 הגרמניים צועדים צפונה סביב הלולאה של המז.
• הטבעת נסגרת גייס 11 מגיע לסן־מנז׳ ולפלואן, גייס 5 לפלנייה, והמשמר הפרוסי דוחף ממזרח לעבר אילי. בסביבות הצהריים נסגרים המלקחיים. מאות תותחים גרמניים על הגבעות, ואין מקום מחוץ לטווח.
• הסתערויות הפרשים מעל פלואן מסתערים הפרשים של הגנרל מרגריט שוב ושוב ונקצרים באש; מרגריט נפצע אנושות. לפי המסופר קרא המלך וילהלם: ״אה, האנשים האמיצים!״. הצלב של אילי נופל.
• בתוך המלכודת יחידות מובסות נדחסות אל העיר תחת הפגזה בלתי פוסקת. הניסיון האחרון של וימפן לפרוץ דרך באלאן נכשל. בסדאן צריך נפוליאון השלישי להחליט מה לעשות.

האסטרטגיה

• גרמנים: הגרמנים כיוונו לסגור מלקחיים על הצרפתים: גייס 11 וגייס 5 צעדו צפונה סביב לולאת המז, והמשמר הפרוסי דחף ממזרח אל עבר אילי. מאות תותחים על הגבעות כיסו את השטח כולו.
• צרפתים: מק־מהון צעד צפון־מזרחה כדי לחלץ את בזן הנצור במץ. אחרי פציעתו עבר הפיקוד לדוקרו, שהורה לסגת מערבה. אחר כך הציג וימפן מכתב מפריז שמינה אותו למפקד, והורה לפרוץ מזרחה.

מה הכריע: מה שהכריע היה סגירת המלקחיים סביב העיר, ומאות התותחים על הגבעות שהפכו כל תנועה לטווח אש. הסתערויות הפרשים נקצרו באש, והצבא נדחס לתוך מלכודת.

נקודת החלטה

אתם נפוליאון השלישי, קיסר הצרפתים.

סדאן, אחר הצהריים של 1 בספטמבר 1870

לא רציתם להיות כאן. בפריז התעקשו אשתכם הקיסרית, שמכהנת כעוצרת, והשרים שלה על המסע הזה לחילוץ בזן, כדי להציל את השושלת. אתם חולים מאוד, סובלים מכאבים כה עזים שבקושי תוכלו לשבת על סוס, והבוקר רכבתם שעות בין התותחים, אולי בתקווה שפגז יפגע בכם.

עכשיו הצבא שלכם דחוס סביב העיר, מופגז מכל גבעה. וימפן מתעקש שפריצה מזרחה עוד יכולה להצליח.

מה אתם עושים?

• לתמוך בווימפן: לאסוף כמה שיותר חיילים ולפרוץ מזרחה אולי מעטים יעברו, אבל רובם כנראה ייקצרו בתותחים: עוד אלפי הרוגים כמעט לחינם.
• לנסות להימלט צפונה, לבלגיה הנייטרלית מי שיגיע לגבול יפורק מנשקו ויוחזק שם. הדרכים צפונה נמצאות תחת אש גרמנית, וקיסר נמלט ייראה גרוע יותר מקיסר שבוי.
• להחזיק בעיר ובמבצר עד הסוף המבצר ישן וצפוף. התותחים הגרמניים יהפכו אותו לבית מטבחיים, לתושבים ולחיילים כאחד.
• להניף דגל לבן ולהסגיר את עצמכם זה יעצור את ההרג. זה גם יגמור את הצבא שלכם, וכמעט בוודאות גם את הקיסרות.

מה קרה בפועל

להניף דגל לבן ולהסגיר את עצמכם

למרות מחאותיו של וימפן הורה נפוליאון להניף את הדגל הלבן בסביבות ארבע וחצי, וכתב לווילהלם שמאחר שלא עלה בידו למות בין חייליו, הוא מוסר את חרבו לידי המלך. עם הכניעה למחרת הגיע מספר השבויים ל־104,000; ב־4 בספטמבר הוכרזה בפריז רפובליקה.

נפוליאון לא יכול היה לפקד, ולא היה מוכן לנטוש את צבאו. ההחלטה הגורלית התקבלה בפריז: אפילו מולטקה כתב שמק־מהון ״רק ביצע את הפקודות שכפו עליו השלטונות בפריז״. הכניעה הצילה אלפי חיים.

שאלה לבדיקה

למה הניף נפוליאון השלישי דגל לבן בסדאן?

התשובה: הצבא שלו היה מכותר והופגז מכל גבעה, והוא רצה לעצור את הטבח. נכון. הטבעת נסגרה בסביבות הצהריים; עד אחר הצהריים הייתה העיר מלאה חיילים מובסים תחת הפגזה בלתי פוסקת.

2 בספטמבר 1870

הבוקר שאחרי

למחרת בבוקר יצא נפוליאון בכרכרה בתקווה לתנאים רכים יותר. הוא וביסמרק שוחחו בבקתת פועלים ליד דונשרי, אבל ביסמרק לא נתן דבר, ומולטקה השלים את הסכם הכניעה בתוך שעות.

נפוליאון נשלח לשבי נוח ליד קאסל. הרפובליקה החדשה בפריז סירבה לוותר על אף שעל מאדמת צרפת, וב־19 בספטמבר הטילו הגרמנים מצור על פריז.

קיסרות, ומחירה

ינואר 1871

כתר מידי הנסיכים

בנובמבר 1870, אחרי מיקוח קשה, הסכימו באדן, הסן־דרמשטט, בוואריה וורטמברג להצטרף. מלך בוואריה, לודוויג השני, חתם על מכתב שניסח ביסמרק ובו הזמין את וילהלם להיות קיסר; מאוחר יותר קיבל כסף בסתר מקרן שהייתה בשליטת ביסמרק.

ב־18 בינואר 1871 הוכרזה הקיסרות בוורסאי. ב־1849 סירב מלך פרוסי לכתר מידי פרלמנט; עכשיו קיבל מלך פרוסי את הכתר מידי הנסיכים. מבין 25 המדינות בקיסרות, לפרוסיה היו כשני שלישים מהשטח ושלוש חמישיות מהאוכלוסייה.

מקור: ציור של יום הייסוד

אנטון פון ורנר, הכרזת הקיסרות הגרמנית, הגרסה השלישית, 1885

ורנר נכח בטקס ושרטט בו סקיצות. משלוש הגרסאות שצייר, שתי הראשונות נהרסו במלחמת העולם השנייה; זו הייתה מתנת בית המלוכה ליום הולדתו ה־70 של ביסמרק.

• מי עומד במרכז, ומה הוא לובש? ביסמרק, במדים לבנים של פרשים כבדים שלא לבש באותו יום: הם הופכים אותו לדמות הבהירה ביותר. הוא גם עונד עיטור שקיבל רק ב־1884.
• למה לצייר את זה שוב, ארבע־עשרה שנה אחר כך, בשביל ביסמרק? עד 1885 היה היום הזה למיתוס מכונן, וורנר סידר מחדש את הדמויות לפי כל מזמין: כאן נוסף רון, שנעדר באותו יום. ציור מראה איך זכרו אירוע, לא מה שקרה.

שאלה לבדיקה

מה אפשר ללמוד מהציור ״הכרזת הקיסרות הגרמנית״ של אנטון פון ורנר, הגרסה השלישית משנת 1885?

התשובה: איך זכרו את האירוע: ביסמרק במרכז, במדים שלא לבש באותו יום, ודמויות שסודרו או נוספו לפי המזמין. נכון. עד 1885 היה היום הזה למיתוס מכונן; ורנר הוסיף כאן את רון, שלא נכח, ולכן הציור מראה איך זכרו אירוע ולא מה שקרה.

1871

אלזס, לורן והקומונה

פריז, שגוועה ברעב אחרי ארבעה חודשי מצור, נכנעה בסוף ינואר. במרץ מרדה העיר והכריזה על הקומונה, שהצבא הצרפתי מחץ במאי בשבוע של קרבות רחוב, וחיילים גרמנים צפו מהמבצרים. אלפים נהרגו.

בחוזה פרנקפורט התחייבה צרפת לשלם חמישה מיליארד פרנק ואיבדה את אלזס־לורן, עם שטרסבורג ומץ: כמיליון וחצי בני אדם, שאיש לא שאל אותם. מולטקה רצה את המבצרים; הלאומנים אמרו שאלזס גרמנית בשפתה. רובה אכן דיברה גרמנית, אבל רוב תושביה רצו להישאר צרפתים, ובמץ דיברו צרפתית. אחת־עשרה שנה אחר כך השיב ארנסט רנן על הסיפוח בהרצאתו על האומה, כפי שראינו בשיעור הראשון.

לאן הוביל 1871

• 1866–1871 גרמניה הקטנה מנצחת: גרמניה בלי אוסטריה, ומיליוני דוברי הגרמנית שלה נשארים בחוץ.
• 1871 הקיסרות הגרמנית: פדרציה של נסיכים בראשות מלך פרוסיה. כל הגברים בוחרים בפרלמנט, אבל הקנצלר אחראי רק בפני הקיסר, והצבא אינו כפוף לפרלמנט.
• 1871–1878 ״מאבק התרבות״ בכנסייה הקתולית, ואחריו חוקים נגד הסוציאליסטים: קבוצות שלמות מסומנות כאויבי הקיסרות.
• 1873–1890 ביסמרק, שעכשיו רוצה שלום, בונה בריתות כדי לבודד את צרפת, שחולמת על רוונש.
• 1890 וילהלם השני מפטר את ביסמרק.
• 1914 מלחמה. החזרת אלזס־לורן היא אחת ממטרות צרפת.
• 1919 חוזה השלום עם גרמניה נחתם ב־28 ביוני באותו אולם מראות; אלזס־לורן חוזרת לצרפת.
• 1938 היטלר מספח את אוסטריה: המשך אפל ל״גרמניה רבתי״ של 1848.
• 1990 גרמניה מתאחדת מחדש, שוב בלי אוסטריה.

שאלה לבדיקה

איזה תיאור מתאים לקיסרות הגרמנית שהוכרזה ב־1871?

התשובה: פדרציה של נסיכים בראשות מלך פרוסיה: כל הגברים בוחרים בפרלמנט, אבל הקנצלר אחראי רק בפני הקיסר והצבא אינו כפוף לפרלמנט. נכון. כך מתואר המבנה בציר הזמן. לפרוסיה היו כשני שלישים מהשטח ושלוש חמישיות מהאוכלוסייה, ולכן הקיסרות הייתה בפועל בהנהגתה.

מיתוס

ביסמרק תכנן את איחוד גרמניה צעד אחר צעד מהיום שבו נכנס לתפקיד.

האמת

הייתה לו מטרה, שליטה פרוסית בצפון גרמניה בלי אוסטריה, אבל לא לוח זמנים. ב־1864–1865 הוא שיתף פעולה עם אוסטריה, ובאביב 1866 עוד בחן חלוקה של גרמניה איתה לאורך המיין. 1870 הייתה הזדמנות שתפס.

הראיות

זיכרונותיו (1898) וההיסטוריה של היינריך פון זיבל (1889–1894) תיארו בדיעבד את ההצלחה כתוכנית; א. ג׳. פ. טיילור (1955) ואוטו פפלנצה (1963) הראו כמה ממנה היה אלתור.

ביסמרק: מתכנן־על או מהמר?

עד כמה אדם אחד עשה את גרמניה?

• א. ג׳. פ. טיילור, ״ביסמרק״ (1955) מאלתר גאון. לביסמרק לא הייתה תוכנית; הוא ניצל את טעויות האחרים, השאיר כמה אפשרויות פתוחות ובחר ברגע האחרון.
• אוטו פפלנצה, ״ביסמרק והתפתחותה של גרמניה״ (1963; 1990) ״אסטרטגיה של חלופות״: המטרה הייתה קבועה, עוצמה פרוסית בגרמניה, אבל האמצעים נשארו פתוחים. ב־1870 גם נסיגה צרפתית וגם מלחמה שצרפת תפתח בה היו משרתות אותו.
• ג׳ונתן סטיינברג, ״ביסמרק: ביוגרפיה״ (2011) גאון חסר מעצורים ששלט במלך חלש, שיקר בקלות, ובאמת רצה מלחמה ב־1866 וב־1870. כוחו נשען על רצונו של אדם אחד, והוא השאיר לגרמניה שיטה שאיש אחריו לא ידע להפעיל.
• כריסטופר קלארק, ״ממלכת הברזל״ (2006) היזהרו מחוכמה שבדיעבד. קרבות כמו קניגרץ יכלו להסתיים אחרת, והכלכלה לא הכריעה נאמנויות: רוב המדינות הגדולות באיחוד המכס נלחמו לצד אוסטריה. פרוסיה לא בלעה את גרמניה; בסופו של דבר היא נמסה לתוכה.

עדיין פתוח: האם את הקיסרות בנה אדם אחד, צבא או כלכלה? והאם הלידה ״מלמעלה״ שלחה את גרמניה ב״דרך מיוחדת״ אל 1933, כפי שטען הנס־אולריך ולר, או שהדרך עוד הייתה פתוחה, כפי שהשיבו דייוויד בלקבורן, ג׳ף אילי ותומס ניפרדיי?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

מה מאלה מעולם לא היה חלק מהקיסרות הגרמנית של 1871–1918?

התשובה: אוסטריה. נכון. זה היה פתרון גרמניה הקטנה: אחרי 1866 אוסטריה נשארה מחוץ לגרמניה, עד שהיטלר סיפח אותה ב־1938.

הכנה לבגרות

מושגי מפתח

• איחוד המכס (הצולפריין) איחוד מכס בהנהגת פרוסיה שנכנס לתוקף ב־1 בינואר 1834: בין המדינות החברות בו לא נגבה מכס, ואוסטריה נשארה מחוצה לו.
• ריאלפוליטיק מדיניות שנשענת על כוח ועל אינטרסים ולא על אידאלים או עקרונות, כפי שפעל ביסמרק מאז מונה לראש ממשלת פרוסיה ב־1862.
• גרמניה הקטנה (קליינדויטש) התוכנית למדינה גרמנית בלי אוסטריה, בהנהגת פרוסיה, בניגוד ל״גרמניה רבתי״ שהייתה כוללת גם את ארצותיה הגרמניות של אוסטריה; זה הפתרון שהתממש ב־1871.

שאלה

הסבירו את חלקו של ביסמרק באיחוד גרמניה עד 1871. הציגו את האמצעים שבהם פעל, שלוש המלחמות והדיפלומטיה, והתייחסו לרקע שקדם לו: איחוד המכס.

תשובה לדוגמה

רקע: ב־1815 היו הארצות הגרמניות ברית של 39 מדינות בהנהגת אוסטריה. ב־1834 הובילה פרוסיה את איחוד המכס, שקשר כלכלית את צפון גרמניה סביב ברלין, ואוסטריה נשארה מחוצה לו. ב־1848–1849 נכשל הניסיון הליברלי: אספת פרנקפורט הציעה את הכתר למלך פרוסיה, פרידריך וילהלם הרביעי, והוא סירב לקבלו מידי פרלמנט.

עלייתו של ביסמרק: ב־1862 רצה המלך וילהלם הראשון צבא גדול יותר, והרוב הליברלי בפרלמנט סירב לממן אותו. ביסמרק, יונקר שמרן, מונה לראש הממשלה בספטמבר 1862 ופעל לפי ריאלפוליטיק: כוח ואינטרסים לפני עקרונות. ב־30 בספטמבר 1862 אמר שהשאלות הגדולות יוכרעו ״בברזל ובדם״ ולא בנאומים ובהחלטות רוב.

המלחמה הראשונה, 1864: פרוסיה ואוסטריה פלשו יחד לדנמרק, ודנמרק ויתרה על הדוכסויות שלזוויג והולשטיין. אחר כך ניהלה אוסטריה את הולשטיין ופרוסיה את שלזוויג, וכל מחלוקת ביניהן הייתה לביסמרק הזדמנות לריב.

המלחמה השנייה, 1866: ביסמרק בודד קודם את אוסטריה. רוסיה הייתה אסירת תודה על העזרה הפרוסית נגד הפולנים ב־1863, נפוליאון השלישי קיווה להרוויח, ואיטליה חתמה ברית סודית עם פרוסיה תמורת ונציה. ב־3 ביולי 1866 ניצחה פרוסיה בקניגרץ; בין הסיבות היו גיוס מהיר ברכבות, המטה הכללי של מולטקה ורובה המחט.

אחרי קניגרץ התעקש ביסמרק על שלום מתון, אף שהמלך והגנרלים רצו לצעוד על וינה: את אוסטריה צריך להוציא מגרמניה ולא להשפיל, וצרפת עלולה הייתה להתערב. בשלום פראג לא מסרה אוסטריה שטח, אבל יצאה לתמיד מענייני גרמניה; פרוסיה סיפחה את הנובר, הסן־קאסל, נסאו, פרנקפורט והדוכסויות, ומצפון למיין קמה הקונפדרציה הצפון־גרמנית של 22 מדינות.

המלחמה השלישית, 1870–1871: ביסמרק דחף בסתר את מועמדותו של לאופולד מהוהנצולרן לכס ספרד. אחרי שהמועמדות נמשכה ביקש השגריר הצרפתי באמס מווילהלם להבטיח שזה לא יקרה שוב, והמלך סירב. ב־13 ביולי 1870 קיצר ביסמרק את המברק מאמס ופרסם אותו, כך שהסירוב נראה סופי. זה לא היה זיוף, כי המלך התיר את הפרסום ולא נוספה עובדה. צרפת היא שהכריזה מלחמה, ב־19 ביולי, ומדינות דרום גרמניה הצטרפו לפרוסיה. ב־1 בספטמבר 1870 הובס הצבא הצרפתי בסדאן, וב־2 בספטמבר נכנע יחד עם נפוליאון השלישי.

התוצאה: ב־18 בינואר 1871 הוכרזה בוורסאי הקיסרות הגרמנית. וילהלם הראשון קיבל את הכתר מידי הנסיכים ולא מידי פרלמנט, והתממשה גרמניה הקטנה, בלי אוסטריה.

הערכה: היסטוריונים חלוקים בשאלה כמה מזה תוכנן. א. ג׳. פ. טיילור ראה בביסמרק מאלתר גאון; אוטו פפלנצה מדבר על ״אסטרטגיה של חלופות״ עם מטרה קבועה; וכריסטופר קלארק מזהיר מחוכמה שבדיעבד ומזכיר שגם הכלכלה לא הכריעה נאמנויות, כי ב־1866 רוב החברות הגדולות באיחוד המכס נלחמו לצד אוסטריה. לכן אפשר לסכם שביסמרק לא תכנן הכול מראש, אבל ידע להשתמש בצבא, בדיפלומטיה ובהזדמנויות כדי להגשים מטרה אחת: עוצמה פרוסית בגרמניה בלי אוסטריה.

מונחים

• הקונפדרציה הגרמנית ברית המדינות הגרמניות שהוקמה ב־1815 בקונגרס וינה: 39 מדינות בתחילתה, עם בית נציגים (הבונדסטאג) בפרנקפורט ואוסטריה בראשו. היא פורקה אחרי ניצחון פרוסיה ב־1866.
• אגודות הסטודנטים הבורשנשאפטן: אגודות סטודנטים פטריוטיות שקמו אחרי 1815 ודרשו גרמניה מאוחדת עם חוקה. הן נאסרו בצווי קרלסבאד ב־1819, אבל המשיכו להתקיים בסתר.
• איחוד המכס הצולפריין: איחוד המכס הגרמני בהנהגת פרוסיה, שנכנס לתוקף ב־1 בינואר 1834. בין המדינות החברות בו לא נגבה מכס, וכלפי חוץ היה תעריף אחד. אוסטריה מעולם לא הצטרפה.
• גרמניה הקטנה התוכנית למדינה גרמנית בלי אוסטריה, בהנהגת פרוסיה (קליינדויטש). מולה עמדה ״גרמניה רבתי״ (גרוסדויטש), שהייתה כוללת גם את ארצותיה הגרמניות של אוסטריה.
• יונקרים האצולה בעלת האחוזות של פרוסיה, בעיקר מזרחית לנהר האלבה. היונקרים מילאו את חיל הקצינים ואת הפקידות הבכירה; ביסמרק היה אחד מהם.
• ריאלפוליטיק מדיניות שנשענת על כוח ועל אינטרסים, לא על אידאלים או עקרונות. את המונח טבע הסופר הגרמני לודוויג פון רוכאו ב־1853, ומרבים לייחס אותו לביסמרק.
• המטה הכללי משרד התכנון של הצבא הפרוסי. בימי מולטקה (1857–1888) הכינו קציניו כבר בימי שלום תוכניות מלחמה ולוחות זמנים של רכבות, ובמלחמה הם הנחו את הארמיות.
• רובה המחט רובה דרייזה, שהצבא הפרוסי אימץ ב־1841. הוא נטען מאחור, ונוקר ארוך, ה״מחט״, הצית את המטען, כך שחייל יכול היה לטעון אותו בשכיבה.
• הקונפדרציה הצפון־גרמנית פדרציה של 22 מדינות מצפון לנהר המיין, בהנהגת פרוסיה, 1867–1871. הפרלמנט שלה, הרייכסטאג, נבחר בידי כל הגברים הבוגרים; ב־1871 היא הפכה לגרעין של הקיסרות הגרמנית.
• אלזס־לורן השטחים שצרפת מסרה לגרמניה ב־1871: רוב אלזס וצפון־מזרח לורן, ובהם שטרסבורג ומץ. הם נשלטו מברלין כ״ארץ קיסרית״ וחזרו לצרפת בסוף מלחמת העולם הראשונה.
• רוונש בצרפתית ״נקמה״: השאיפה, אחרי 1871, להחזיר את אלזס־לורן ולמחוק את התבוסה.
• ורסאי ארמון מפואר ליד פריז, שבו הוכרזה הקיסרות הגרמנית ב־18 בינואר 1871.
• אולם המראות אולם מפואר בארמון ורסאי, שנבנה בשביל לואי הארבעה עשר. שם הוכרז וילהלם הראשון לקיסר.
• לואי הארבעה עשר מלך צרפת. ארמון ורסאי ואולם המראות נבנו בשבילו.
• פרידריך וילהלם הרביעי מלך פרוסיה. ב־1848 רכב בברלין עם סרט שחור־אדום־זהב על זרועו. ב־1849 סירב לכתר שהציעה לו האספה בפרנקפורט.
• מטרניך שר החוץ של אוסטריה, שהשיב לתנועה הלאומית בצווי קרלסבאד של 1819.
• צווי קרלסבאד צווים שהוציא מטרניך ב־1819: צנזורה ואיסור על האגודות.
• טירת ורטבורג טירה במרכז גרמניה. ב־1817 התכנסו בה כ־500 חברי אגודות סטודנטים לאומיות תחת שחור, אדום וזהב.
• טירת המבאך טירה שבה התקבצו ב־1832 כ־20,000 עד 30,000 איש תחת הדגל השחור־אדום־זהב. אחר כך בא דיכוי.
• שחור־אדום־זהב צבעי תנועת האחדות הגרמנית, שנישאו בוורטבורג ובהמבאך, ובאספה בפרנקפורט ב־1848.
• קונגרס וינה כנס מדינאים ב־1815 שסידר את אירופה מחדש אחרי נפוליאון, והקים את הקונפדרציה הגרמנית.
• ג׳ון מיינרד קיינס כלכלן בריטי מפורסם. ב־1919 טען שהקיסרות הגרמנית נבנתה יותר על פחם וברזל מאשר על דם וברזל.
• בוואריה מדינה גדולה בדרום גרמניה. ב־1866 נלחמה לצד אוסטריה, ואחר כך הצטרפה לקיסרות.
• הנובר מדינה בצפון גרמניה. ב־1866 נלחמה לצד אוסטריה, ופרוסיה סיפחה אותה אחר כך.
• דיבל מבצרים דניים, שפרוסיה כבשה ב־1864 במלחמה על שתי הדוכסויות.
• קניגרץ מבצר ושדה קרב בבוהמיה, והקרב הגדול של מלחמת 1866. הפרוסים הכריעו בו את אוסטריה.
• רובה לורנץ הרובה האוסטרי. ירה כשתיים יריות בדקה, לעומת רובה המחט הפרוסי.
• אלברכט פון רון שר המלחמה של פרוסיה ובעל בריתו של ביסמרק. לפי ביסמרק, סבר שדבריו לוועדה לא הועילו לעניין.
• סן מרטינו קרב בצפון איטליה ב־1859, שבו החזיקו האוסטרים מול הפיימונטזים יום שלם.
• פרנץ יוזף קיסר אוסטריה. כשביקשו ממנו שלום ב־1866, השיב שאין שלום אפשרי.
• שלום פראג ההסדר שסיים את מלחמת 1866 בין פרוסיה לאוסטריה. אוסטריה יצאה מענייני גרמניה לתמיד.
• ניקולסבורג עיירה שבה התכנסה ב־23 ביולי מועצת המלחמה הפרוסית. ביסמרק דחף שם לשלום מהיר ומתון.
• אולמיץ עיר שבה ב־1850 נסוגה פרוסיה בפני אוסטריה ורוסיה. הנסיגה הזאת נקראת השפלת אולמיץ.
• פאלאצקי היסטוריון צ׳כי. סירב להצטרף לאספה הלאומית בפרנקפורט ב־1848.
• גריבלדי מנהיג מתנדבים איטלקי שעזר לאחד את איטליה.
• דוכס דה גרמון שר החוץ של צרפת ב־1870. לחץ על פרוסיה ודרש יותר, אחרי שמועמדות לאופולד בוטלה.

מקורות

• Otto von Bismarck, Bismarck, the Man and the Statesman: Being the Reflections and Reminiscences of Otto, Prince von Bismarck, trans. under the supervision of A. J. Butler, 2 vols (London: Smith, Elder, 1898), I, 309–311 (1862); II, 95–101 (Ems), 130–133 (18 January 1871)
• Otto von Bismarck, speech to the budget committee of the Prussian House of Deputies, 30 September 1862, committee minutes, in Die gesammelten Werke (Friedrichsruh edition), vol. 10: Reden 1847–1869, ed. W. Schüßler (Berlin: Otto Stolberg, 1924–1935), pp. 139–140
• The Love Letters of Prince Bismarck, trans. under the supervision of Charlton T. Lewis, 2 vols (New York and London: Harper & Brothers, 1901), letter of 3 September 1870, pp. 416–417
• Helmuth von Moltke, The Franco-German War of 1870–71, trans. Clara Bell and Henry W. Fischer, revised by Archibald Forbes (London: Osgood, McIlvaine & Co., 1893)
• Prussian General Staff, The Campaign of 1866 in Germany, trans. von Wright and Henry M. Hozier (London, 1872)
• John Maynard Keynes, The Economic Consequences of the Peace (London: Macmillan, 1919), ch. IV
• J. W. Headlam, Bismarck and the Foundation of the German Empire (New York and London: G. P. Putnam’s Sons, 1899)
• Gaston Bodart, Militär-historisches Kriegs-Lexikon (1618–1905) (Vienna and Leipzig: C. W. Stern, 1908)
• Otto Pflanze, Bismarck and the Development of Germany, 3 vols (Princeton: Princeton University Press, 1990); vol. I: The Period of Unification, 1815–1871
• Jonathan Steinberg, Bismarck: A Life (Oxford: Oxford University Press, 2011)
• Christopher Clark, Iron Kingdom: The Rise and Downfall of Prussia, 1600–1947 (London: Allen Lane, 2006)
• Geoffrey Wawro, The Austro-Prussian War: Austria’s War with Prussia and Italy in 1866 (Cambridge: Cambridge University Press, 1996)
• Gordon A. Craig, The Battle of Königgrätz: Prussia’s Victory over Austria, 1866 (Philadelphia: Lippincott, 1964)
• Michael Howard, The Franco-Prussian War: The German Invasion of France, 1870–1871 (London: Rupert Hart-Davis, 1961)
• Geoffrey Wawro, The Franco-Prussian War: The German Conquest of France in 1870–1871 (Cambridge: Cambridge University Press, 2003)
• A. J. P. Taylor, Bismarck: The Man and the Statesman (London: Hamish Hamilton, 1955)
• Thomas Nipperdey, Germany from Napoleon to Bismarck, 1800–1866, trans. Daniel Nolan (Princeton: Princeton University Press, 1996)
• John Breuilly, The Formation of the First German Nation-State, 1800–1871 (Basingstoke: Macmillan, 1996)
• David E. Barclay, Frederick William IV and the Prussian Monarchy, 1840–1861 (Oxford: Clarendon Press, 1995)
• David Blackbourn, The Fontana History of Germany 1780–1918: The Long Nineteenth Century (London: Fontana, 1997)
• Matthew Jefferies, Imperial Culture in Germany, 1871–1918 (Basingstoke: Palgrave Macmillan, 2003)
• Robert Tombs, The Paris Commune 1871 (London: Longman, 1999)

קרדיט תמונות

• אנטון פון ורנר, הכרזת הקיסרות הגרמנית, 18 בינואר 1871 (הגרסה השלישית, 1885), פרט. מוזיאון ביסמרק, פרידריכסרוה · Public domain · דף המקור
• האספה הלאומית בכנסיית פאולוס, פרנקפורט: הדפס אבן צבעוני לפי לודוויג פון אליוט, 1848 · Public domain · דף המקור
• אוטו פון ביסמרק במדי גנרל, תצלום אלבומין, 1871, צלם לא ידוע · Public domain · דף המקור
• קרל גינתר, תצלום, ברלין, שנות ה־70 של המאה ה־19. הספרייה הלאומית של צרפת (גליקה) · Public domain · דף המקור
• חְלוּם, ושסטרי (צ׳כיה), אפריל 2022. צילום: מילוסלב רייחה · Miloslav Rejha · CC BY 4.0 · דף המקור
• וילהלם קמפהאוזן, נפוליאון השלישי וביסמרק בבוקר שאחרי סדאן, 1878 (הדפסה בספר מ־1915) · Public domain · דף המקור