מוראסאקי שיקיבו: האישה שכתבה את הרומן הגדול של יפן

הסצנה

קיוטו, בסביבות שנת 1000

תארו לעצמכם רומן בן כאלף שנה, עם 54 פרקים וגיבור שמתאהב שוב ושוב. הטקסט המקורי שכתבה המחברת לא שרד.

היא הייתה אישה בחצר הקיסרית בקיוטו, והספר נקרא עלילות גנג׳י. אז איך נדע מה היא באמת כתבה?

רקע

שם שאינו שם

את השם האמיתי שלה איננו יודעים. ׳שיקיבו׳ נובע כנראה מתפקידו של אביה במשרד הטקסים.

׳מורסקי׳ הוא כנראה שמה של הגיבורה בסיפור, ומכאן הכינוי שנדבק אליה.

רקע

בת לחוקר

אביה, פוג׳יוארה נו טמטוקי, היה חוקר ופקיד מענף צעיר ופחות חזק של משפחת פוג׳יוארה, המשפחה שהחזיקה בכוח בחצר.

היא נולדה בסביבות 973 עד 978, ומתה בסביבות 1014 או 1015. התאריכים אינם ודאיים.

אלמנה עם בת

רקע

שנתיים של נישואים

בסביבות 998 או 999 נישאה לפוג׳יוארה נו נובוטקה. בשנת 999 נולדה להם בת, קנשי, שנודעה אחר כך בשם דאיני נו סנמי.

בעלה מת כשנתיים אחרי החתונה, בסביבות 1001. מורסקי נשארה אלמנה עם ילדה קטנה.

נקודת החלטה

אתם אלמנה עם בת קטנה, בקיוטו.

בסביבות 1005. הסצנה מדמיונית: הבחירות הן כאלה שאישה במעמדה יכלה לעמוד בפניהן.

בעלכם מת לפני כמה שנים, ואתם חיים בשקט עם הבת שלכם. קרוב משפחה שואל אם תסכימו לעבוד בחצר.

בית משפחתו של פוג׳יוארה נו מיצ׳ינגה, איש חזק בחצר, מחפש נשים לשרת את הקיסרית שושי, בתו. זו משרה מכובדת, אבל היא פירושה חיי חצר, כללים קפדניים ומעט פרטיות.

מה תעשו?

• מסרבים, ונשארים בבית עם הבת, עם הספרים ועם הזיכרונות. כנראה חיים שקטים, עם זמן לכתוב, אבל רחוקים מחיי החצר ומהקוראים שבה.
• מקבלים את המשרה בחצר הקיסרית. כנראה הכנסה קבועה ומקום בין הקוראים והכותבים של החצר, וגם כללים קפדניים ולילות ארוכים.
• מבקשים מקרוב משפחה למצוא משרה במשפחה מחוזית, רחוקה מהבירה. כנראה התחלה חדשה, אבל רחוקה מהחצר ומהאנשים שיקראו את מה שתכתבו.

מה קרה בפועל

מקבלים את המשרה בחצר הקיסרית.

היא נכנסה לשירות הקיסרית שושי, בתו של פוג׳יוארה נו מיצ׳ינגה, בסביבות 1005 או 1006. עד כמה שידוע לנו, אין מקור שמסביר מדוע.

אנחנו לא יודעים את נימוקיה. אפשר רק לנחש לפי מצבה: אלמנה עם ילדה קטנה, אב חוקר, וחצר שזקוקה לנשים שיודעות לקרוא ולכתוב.

זה ניחוש, לא תיעוד.

שאלה לבדיקה

איזה מהדברים הבאים מתועד במקורות, ולא דמיוני בשיעור הזה?

התשובה: היא נכנסה לשירות הקיסרית בסביבות 1005 או 1006.. נכון. זה התאריך הבטוח ביותר על המעבר שלה לחצר, ומקורות נותנים אותו כ׳בערך׳, לא כיום מדויק.

החצר ושני כתבים

החצר

שתי דרכים לכתוב

הסיפור נכתב בעיקר בקאנה, כתב ההברות היפני, ולא בעיקר באותיות סיניות.

כל סימן בקאנה מייצג הברה אחת, ולא מילה או רעיון שלם.

החצר

הקיסרית והחצר

הקיסרית שושי הייתה בתו של פוג׳יוארה נו מיצ׳ינגה, איש חזק בחצר. מורסקי שירתה אותה כגבירת חצר מסביבות 1005 או 1006.

הסיפור עצמו מכיל כ־800 שירים, והמספר המדויק תלוי במהדורה.

נקודת החלטה

אתם אחת מנשות החצר של הקיסרית שושי, בסביבות 1006.

בסביבות 1006. הסצנה מדמיונית, ובנויה על מה שאפשר ללמוד על חיי החצר.

הקיסרית מבקשת מכם להסביר שיר סיני שאף אחת מהנשים האחרות לא מבינה. מעטות בחצר יודעות לקרוא שיר כזה.

אם תקראו אותו בקול ותסבירו כל שורה, כולם ישמעו. אם תעמידו פנים שאינכם מבינים, תישארו אחת מהשקטות.

מה תעשו?

• קוראים את השיר בקול ומסבירים כל שורה, מול כולם. כנראה הקיסרית מתפעלת, אבל מתחרות מקנאות, ומעכשיו מביטים בכם מקרוב.
• אומרים שאין לכם מושג בסינית, ומעבירים את השאלה לאחרת. כנראה בטוח, אבל הקיסרית לא מקבלת עזרה, והידע שלכם נשאר נסתר ממי שיכולה להשתמש בו.
• קוראים את השיר לבד, ומלמדים את הקיסרית בסוד, בחדר נפרד. כנראה קשר קרוב עם הקיסרית, וסוד שהחצר לא שומעת עליו. סוד הוא שביר: אם יתגלה, הרכילות עלולה לפגוע בשמכם.

מה קרה בפועל

קוראים את השיר לבד, ומלמדים את הקיסרית בסוד, בחדר נפרד.

חוקרים מציעים שלמדה סינית, ושבסוד קראה עם הקיסרית שירה סינית, ואולי את שיריו של המשורר הסיני באי ג׳ויי. זו קריאה של חוקרים מאוחרים, לא הצהרה ברורה של מורסקי עצמה.

אנחנו לא יודעים מה חשבה. אישה שמציגה ידע סיני עלולה להיראות כמתפארת, ולכן זהירות הייתה מובנת.

זה ניחוש שמבוסס על מעמדה, לא על מקור.

שאלה לבדיקה

מה אפשר לומר בוודאות על הידע הסיני של מורסקי?

התשובה: זו הצעה של חוקרים, לא הצהרה ברורה שלה.. נכון. חוקרים מציעים את הלימוד בסוד מתוך קריאה מאוחרת. המקורות לא אומרים זאת במפורש.

היומן

הדפים שלה

יש לנו גם יומן שכתבה. הוא מכסה בערך מסתיו 1008 עד ראש השנה 1010, ונותן מבט מקרוב על החיים בחצר, בגוף ראשון.

אבל היומן לא מסביר איך נכתב הסיפור.

השורה הראשונה

נקודת החלטה

אתם כותבים את הפתיחה של הסיפור הארוך שלכם.

בסביבות 1000 עד 1010. השנים הן הערכה, והסצנה מדמיונית.

קוראים רבים בחצר מכירים את ״שיר החרטה הנצחית״, שיר סיני מפורסם של באי ג׳ויי על הקיסר שואן־דזונג ועל יאנג גווייפיי, פילגשו.

אתם רוצים להתחיל בקיסר שאוהב אישה אחת יותר מכל האחרות. כל קורא שמכיר את השיר יזהה את הזוג מיד.

איך פותחים את הסיפור?

• הולכים בעקבות הסיפור הסיני כמעט מילה במילה: אותו קיסר, אותה פילגש, אותו אסון שמגיע. כנראה יזהו מיד, ויעריכו את החיקוי, אבל הסיפור יישאר סיפור של מישהו אחר, מסופר מחדש.
• שומרים על הקיסר ועל פילגשו, אבל משנים את הטון: אהבה במקום אזהרה. כנראה יזהו את השיר, ויראו בפתיחה תשובה לו. זה יפתח ויכוח על מה השיר באמת אומר.
• מוותרים על סין לגמרי, ופותחים בבית משפחתי רגיל, בלי קיסר. כנראה סיפור שקט ומקומי, שהקוראים בחצר לא יקשרו בקלות לשיר.

מה קרה בפועל

שומרים על הקיסר ועל פילגשו, אבל משנים את הטון: אהבה במקום אזהרה.

חוקרים רבים רואים בפתיחת הסיפור הד לשיר של באי ג׳ויי. הם מתארים זאת כעיבוד ולא כהעתקה: הזוג נשמר, אבל הסיפור מסופר כסיפור אהבה ולא כשיר של חרטה.

על המרד שמאחורי השיר ראו את השיעור ״אן לושאן, 755: המרד ששבר את שושלת טאנג״ באתר הזה.

למה לשאול? הקוראים מכירים את השיר, והדמיון מראה להם איפה להקשיב.

אין לנו דברים שלה על כך. זו קריאה של חוקרים, לא הצהרה שלה.

מקור: הפתיחה, במילים שלנו

פרפרזה שלנו, לא ציטוט: הסיפור נפתח בחצרו של קיסר, בין נשים רבות, ובהן גבירה ממעמד נמוך יותר שהקיסר מעדיף על כולן.

זו פרפרזה שלנו, לא המילים שלה. התרגום האנגלי שעליו היא מבוססת הופיע ב־1925, כ־900 שנה אחרי שהטקסט נכתב.

• של מי המילים בשלב הזה, ומתי נכתבו? המילים כאן הן שלנו, סיכום קצר של הפתיחה. מורסקי שיקיבו כתבה את היפנית, אבל מועד הכתיבה אינו ודאי. התרגום האנגלי שעליו הסיכום מבוסס הוא מ־1925.
• מה חסר במקור הזה? הטקסט המקורי. לא נשאר שום כתב יד מקורי של הסיפור, ולכן אי אפשר לבדוק את התרגומים מול כתב ידה.

מיתוס

מורסקי שיקיבו כתבה את הרומן הראשון בעולם.

האמת

היא כתבה סיפור פרוזה ארוך ומיומן, שנחשב לאחד הראשונים מסוגו. לעיתים קוראים לו הרומן הפסיכולוגי הראשון. אבל לפניו היו סיפורי פרוזה, כמו הרומנסות היווניות, למשל דפניס וכלואה.

הראיות

חוקרים חלוקים מה נחשב ״רומן״. התשובה תלויה בהגדרה שבוחרים.

שאלה לבדיקה

למה ׳הרומן הראשון בעולם׳ היא טענה מסוכנת?

התשובה: כי לפני הסיפור הזה היו סיפורי פרוזה ארוכים, והמילה ״רומן״ שנויה במחלוקת.. נכון. הרומנסות היווניות קודמות לסיפור, ולמילה ״רומן״ יש יותר מהגדרה אחת.

מה שנשאר

הפער

ספר בלי עותק ראשון

אין כתב יד מקורי של הסיפור. מה שנשאר הם עותקים מאוחרים, שהעתיקו מעתיקים ביד, דור אחרי דור.

הציור כאן הוא ממגילת ציור מהמאה ה־12. היא נוצרה כמאה שנה או יותר אחרי מותה של מורסקי.

מקור: מגילה מאוירת מהמאה ה־12

מגילת גנג׳י המאוירת, סצנת ׳אזומאיה׳, המחצית הראשונה של המאה ה־12 (מוזיאון טוקוגאווה, נגויה)

הציור נוצר כמאה שנה או יותר אחרי מותה, ואין בו מילים שלה. שמות הציירים אינם ודאיים.

• מתי נוצרה התמונה, ומי צייר אותה? לפי המוזיאון, המחצית הראשונה של המאה ה־12. שמות הציירים אינם ודאיים, ולכן גם התאריך וגם היוצרים הם הערכה.
• מה התמונה יכולה לספר לנו, ומה היא לא יכולה? היא מראה שהסיפור נקרא וצויר כמאה שנה או יותר אחרי מותה. היא לא יכולה לומר לנו מה כתבה מורסקי בעצמה.

מה קרה אחר כך

• בסביבות 1001 בעלה מת. היא נשארת אלמנה עם בת קטנה.
• בסביבות 1005 או 1006 היא נכנסת לשירות הקיסרית שושי.
• 1008 עד 1010 היומן שלה מכסה את התקופה, מסתיו 1008 עד ראש השנה 1010.
• בסביבות 1014 או 1015 היא מתה. התאריך אינו ודאי.
• בסביבות 1120 עד 1140 נוצרת מגילה מאוירת של הסיפור.
• 1225 המשורר פוג׳יוארה נו טייקה כותב ביומנו שפורצים שדדו את ביתו, וגנבו בין השאר את עותקו של הסיפור.
• 2019 מדווחים על מציאה של פרק בשם ואקאמוראסאקי, שהעתיק טייקה, בטוקיו.

האם היא כתבה את כל 54 הפרקים?

האם מורסקי כתבה את כל הסיפור, כולל פרקי אוג׳י (45 עד 54)?

• קוראים ומתרגמים רבים הם רואים סיפור אחד, עם קול אחד, ומתייחסים לפרקי אוג׳י כהמשך הטבעי שלו.
• חוקרים שמטילים ספק הם טוענים שפרקי אוג׳י שונים בסגנון מהחלק הקודם, ולכן מטילים ספק אם היא כתבה אותם.

איזו עובדה הייתה יכולה להכריע? החליטו איזה ראיה תשכנע אתכם, ושימו לב מה אף צד לא יכול להוכיח.

שאלה לבדיקה

למה איננו יכולים היום לקרוא את כתב היד המקורי של מורסקי?

התשובה: כתב היד המקורי לא שרד, ונשארו רק עותקים מאוחרים.. נכון. לא נשאר כתב יד מקורי. מה שיש הם עותקים שנעשו מאוחר יותר, ביד.

שאלה לבדיקה

מה הרשומה משנת 1225 מראה לנו?

התשובה: שעותק של הסיפור היה בביתו של משורר מפורסם עד 1225, ונגנב בין השאר.. נכון. היומן של טייקה מתעד את עותקו בין החפצים שנגנבו.

שאלה לבדיקה

איזו טענה תומכת מגילת הציור מהמאה ה־12?

התשובה: שהסיפור עדיין נקרא וצויר הרבה אחרי מותה.. נכון. מגילה כזאת מראה שהסיפור היה ידוע ואהוב הרבה אחרי מחברתו.

מונחים

• קאנה כתב ההברות היפני: כל סימן מייצג הברה אחת. הסיפור כתוב בעיקר בהיראגאנה, ולא באותיות סיניות.
• כתב יד טקסט שנכתב ביד. כתב היד המקורי הוא הנוסח שהמחבר כתב בעצמו, לפני שמישהו העתיק אותו.
• מעתיק לפני שהדפוס התפשט, רוב העותקים של סיפור הועתקו ביד על ידי מעתיקים.
• מגילת ציור מגילה ארוכה של ציור ביד, שנפתחת קטע אחר קטע כדי להציג סיפור בתמונות. ביפנית: אמאקי.
• גבירת חצר אישה שעבדה בחצר הקיסרית, ושירתה קיסרית או גבירה אחרת ברמת מעמד גבוהה.
• רומן סיפור פרוזה ארוך על דמויות בדיוניות. המילה משמשת לעיתים גם לסיפורים ארוכים שנכתבו הרבה לפני הרומן המודרני.
• עיבוד יצירה שנבנתה על יצירה קודמת ושונתה כדי לענות לקהל אחר או למטרה אחרת.
• הקיסרית שושי קיסרית בחצר קיוטו, בתו של פוג׳יוארה נו מיצ׳ינגה. מורסקי שירתה אותה כגבירת חצר.
• פוג׳יוארה נו מיצ׳ינגה איש חזק בחצר, ואביה של הקיסרית שושי. בית משפחתו חיפש נשים לשרת את בתו.
• פוג׳יוארה נו נובוטקה בעלה של מורסקי. מת כשנתיים אחרי החתונה, ואחריו נשארה אלמנה עם בת קטנה.
• דאיני נו סנמי בתה של מורסקי, שנולדה ב־999. שמה המקורי היה קנשי, ואחר כך נודעה בשם זה.
• משרד הטקסים משרד בחצר הקיסרית שעסק בטקסים. אביה של מורסקי עבד בו, וכנראה משם נגזר הכינוי שלה.
• פוג׳יוארה נו טמטוקי אביה של מורסקי, חוקר ופקיד מענף צעיר ופחות חזק של משפחת פוג׳יוארה.
• באי ג׳ויי משורר סיני מפורסם. שירו על הקיסר שואן־דזונג ועל יאנג גווייפיי היה מוכר לקוראי החצר.
• שואן־דזונג קיסר סיני שאהב את פילגשו יאנג גווייפיי יותר מכל האחרות, כפי שמספר שיר מפורסם של באי ג׳ויי.
• יאנג גווייפיי פילגשו של הקיסר שואן־דזונג, ומושא השיר המפורסם של באי ג׳ויי.
• דפניס וכלואה שני גיבורים של רומנסה יוונית עתיקה על אהבה. דוגמה לסיפורי פרוזה שקדמו לסיפור של מורסקי.
• הרומן הפסיכולוגי רומן שמתאר את הרגשות והמחשבות של הדמויות מבפנים. את הסיפור של מורסקי קוראים לעיתים הרומן הפסיכולוגי הראשון.
• קיוטו עיר ביפן, ששימשה כבירה ומושב החצר הקיסרית במשך מאות שנים.
• אותיות סיניות סימני כתב סיניים, שכל אחד מהם מייצג מילה או רעיון ולא הברה.
• שושלת טאנג שושלת ששלטה בסין. מרד אן לושאן ב־755 שבר אותה, וזה הרקע לשיר של באי ג׳ויי.
• יומן מורסקי רשימות יומיות שכתבה מורסקי מסתיו 1008 עד ראש השנה 1010 בערך. הן מתארות את החיים בחצר בגוף ראשון.
• משפחת פוג׳יוארה משפחת אצולה חזקה שהחזיקה בכוח בחצר הקיסרית.
• רומנסה יוונית סוג של סיפור פרוזה על אהבה, שנכתב ביוון העתיקה. סיפורים כאלה קדמו לסיפור של מורסקי.

מקורות

• Omori and Doi, Diaries of Court Ladies of Old Japan (Houghton Mifflin, 1920), includes the diary of Murasaki Shikibu
• Murasaki Shikibu, The Tale of Genji, trans. Arthur Waley (Houghton Mifflin, 1925), chapter 1
• Fujiwara no Teika, Meigetsuki (his diary), entry for the 16th day of the 2nd month, 1225, on the robbery of his house
• Dalia Svambarytė, article on the opening of The Tale of Genji and Bai Juyi's poem, Acta Orientalia Vilnensia (2003)
• The Open University, OpenLearn, 'World changing women: Murasaki Shikibu'
• Tokugawa Art Museum, Genji Monogatari Emaki (painting treasures)
• Smithsonian magazine, October 2019, report on a Wakamurasaki chapter found in Tokyo

קרדיט תמונות

• טוסה מיצ׳ואקי (1617 עד 1691), מורסקי שיקיבו מחברת את עלילות גנג׳י, המאה ה־17. · Public domain · דף המקור
• מגילת גנג׳י המאוירת, סצנת ׳יאדוריגי׳, המאה ה־12. מוזיאון טוקוגאווה לאמנות, נגויה. · Public domain · דף המקור
• מגילת גנג׳י המאוירת, סצנת ׳אזומאיה׳, המחצית הראשונה של המאה ה־12. מוזיאון טוקוגאווה לאמנות, נגויה. · Public domain · דף המקור