ג׳ינגיס חאן

הנער המנודה

נשארו מאחור

אביב, בערך 1171. על גדת נהר אונון עומדת אם ומביטה בבני השבט שלה מפרקים את האוהלים, אוספים את העדרים ורוכבים משם. אותה ואת ילדיה הם משאירים מאחור. איש לא מסתובב.

בנה הבכור בן תשע בערך. אביו מת זה עתה, מורעל בידי אויבים. בערבה הפתוחה, משפחה בלי שבט לא אמורה לשרוד את החורף. שמו של הנער טמוג׳ין. העולם יכיר אותו בשם ג׳ינגיס חאן.

איך שרדו

שורשים, פירות בר ודגים

אביו, יסוגאי, ראש שבט מונגולי, סעד אצל טטרים, אויבים ותיקים של משפחתו: מנהג הערבה חייב להאכיל עובר אורח. הם זיהו אותו, ולפי הסיפור הרעילו את האוכל שלו.

אנשיו לא רצו לציית לאלמנה ולילדים קטנים, ולכן עזבו. ״ההיסטוריה הסודית״ מספרת שהואלון, אמו של טמוג׳ין, רצה לאורך הנהר וליקטה אגסי בר, דובדבני בר, שורשים ובצל בר. הבנים כופפו מחטים לחכות דיג.

הרעב הקשיח אותם. כשאחיו למחצה, בגטר, לקח שוב ושוב את מה שתפסו, טמוג׳ין ואחיו קסאר ירו בו והרגו אותו. מאוחר יותר תפסו אויבים את טמוג׳ין ונעלו את צווארו בקולר עץ. הוא נמלט בלילה, ומשפחה אחת הסתירה אותו וסיכנה בכך את חייה.

העד המרכזי

סאגה משפחתית

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על נעוריו של טמוג׳ין בא מספר אחד, ״ההיסטוריה הסודית של המונגולים״, שכתב מחבר אלמוני עבור משפחתו, כנראה ב־1228 או ב־1240.

קראו אותו כמו סאגה משפחתית: כן לגבי רגעים מכוערים, כמו הריגת בגטר, אבל נכתב כדי להראות שהשמיים בחרו באיש הזה.

ים של עשב

הרקע

חיים בערבה

הערבה המונגולית היא מישור עשב גבוה ויבש, עם חורפים שבהם הטמפרטורה יורדת לפעמים מתחת למינוס 30 מעלות. אנשים חיו ממה שהבהמות עשו מהעשב: בשר, חלב, יוגורט, גבינה מיובשת וחלב סוסות מותסס.

משפחות גרו באוהלי לבד עגולים, יורטים, שאותם העמיסו על עגלות כשהעדרים עברו בין מרעה הקיץ למרעה החורף. עושר נמדד בסוסים, כבשים, עיזים, בקר וגמלים.

כל גבר היה רוכב וקשת. מבקרים מאירופה כתבו בשנות ה־40 של המאה ה־13 שילדים מונגולים לומדים לרכוב בגיל שנתיים או שלוש. במסע מלחמה לקח כל לוחם כמה סוסים רזרביים וקשת קצרה ועוצמתית מעץ, קרן וגידים.

השכנים

טלאים של עמים

הערבה לא הייתה מדינה אחת. במזרח ישבו הטטרים, בעלי בריתם של קיסרי ג׳ין בצפון סין. ביערות שבצפון ישבו המרקיטים, במרכז הכראיתים החזקים, ובמערב הניימנים. רבים מהכראיתים ומהניימנים היו נוצרים.

כוח בא מאחים בשבועה, שנקראו אנדה, ומאנשים שעזבו את החמולה שלהם כדי ללכת אחרי חאן שבטחו בו.

המבחן

בורטה

כנער הובטחה לטמוג׳ין כלה, בורטה, משבט האונגיראט. כשנישאו, שלחה אמה מתנה, מעיל של פרוות צובל שחורה, וטמוג׳ין נתן אותו לטוגרול, החאן של הכראיתים ואחיו בשבועה של אביו, כדי לחדש את הברית ביניהם.

ואז תקפו המרקיטים. שנים קודם לכן חטף יסוגאי את הואלון מבעלה המרקיטי; עכשיו הם פשטו על המחנה עם שחר ולקחו את בורטה.

לטמוג׳ין לא היה צבא, ולכן פנה לטוגרול ולאנדה שלו מימי הילדות, ג׳מוקה. יחד הם פשטו על המרקיטים והחזירו את בורטה הביתה. זמן קצר אחר כך ילדה בן, ג׳וצ׳י. לחישות על זהות אביו ילוו את ג׳וצ׳י כל חייו.

שני החברים הפכו ליריבים. בעשרים השנים הבאות נלחם טמוג׳ין בג׳מוקה, בטטרים, בחמולה שנטשה את אמו, ולבסוף אפילו בטוגרול, שנקרא אז אונג חאן.

בונים עם

נקודת החלטה

אתם טמוג׳ין.

בערך 1201, ליד נהר אונון, אחרי קרב עם הטאיצ׳יוד

אתמול נלחמתם בטאיצ׳יוד, החמולה שנטשה פעם את אמכם. חץ שנורה מרכס פגע בצוואר של סוס המלחמה שלכם. גם אתם נפצעתם.

היום האויב התפזר, ואנשיו עוברים לצדכם. צעיר בשם ג׳ירקואדאי יוצא קדימה ואומר שהוא ירה בסוס. אם תהרגו אותו, הוא ירקיב כמו גוש עפר; אם תחוסו עליו, הוא ירכב לפניכם דרך מים עמוקים ומעל סלעים בוהקים.

האנשים שלכם מסתכלים.

מה אתם עושים איתו?

• להוציא אותו להורג. הוא ירה בכם בקרב, וכולם צריכים לראות מה המחיר. האנשים שלכם יבינו. אבל תאבדו קשת אמיץ ומיומן, ותשלחו מסר לכל לוחם טאיצ׳יוד שעוד מתלבט אם להצטרף אליכם: כניעה פירושה מוות. כנראה פחות מהם יעברו לצדכם.
• לחוס עליו, אבל לשבץ אותו בשורות עם שאר השבויים ולהשגיח עליו. בטוח והגיוני: עוד קשת אחד. אבל אדם שסיכן את חייו כדי לומר לכם את האמת ילמד שכנות לא מזכה בשום דבר מיוחד. כנראה לעולם לא תגלו מה הוא מסוגל לעשות.
• לחוס עליו, לתת לו שם חדש ולצרף אותו לחוג המקורבים שלכם. הימור על אופי. אם יהיה נאמן, תרוויחו מפקד, וכל לוחם מובס ילמד שאתם מתגמלים אומץ וכנות, גם אצל אויב. אם לא, הכנסתם אויב מיומן אל קרבתכם.

מה קרה בפועל

לחוס עליו, לתת לו שם חדש ולצרף אותו לחוג המקורבים שלכם.

טמוג׳ין חס עליו. ב״היסטוריה הסודית״ הוא אומר שאויב בדרך כלל מסתיר את מה שעשה, אבל האיש הזה הודה בגלוי, ואדם כזה ראוי להיות חבר לדרך. הוא קרא לו ג׳בה, מילה מונגולית עתיקה לראש חץ. ג׳בה הפך לאחד המצביאים הגדולים של ג׳ינגיס חאן.

״ההיסטוריה הסודית״ מעמידה ערך אחד מעל כולם: נאמנות. טמוג׳ין תגמל אנשים שנשארו נאמנים אפילו לאדון מובס, והוציא להורג אנשים שבגדו באדוניהם, גם כשהבגידה הועילה לו. הכנות של ג׳בה התאימה לקוד הזה.

בסיפורים פופולריים ג׳בה יורה בטמוג׳ין עצמו. ב״היסטוריה הסודית״ הוא יורה בסוס.

נקודת החלטה

אתם טמוג׳ין.

1204, לפני המלחמה בניימנים

ריסקתם את הטטרים ואת הכראיתים. אלפי גברים שלפני שנה היו אויביכם הם עכשיו הלוחמים שלכם. במערב מתכוננים הניימנים, הכוח הגדול האחרון בערבה, למלחמה.

אתם יודעים כמה מהר נאמנות נעלמת. אנשי אביכם נטשו את אמכם. בשנה שעברה עזבו אתכם אפילו כמה מקרוביכם ועברו לאונג חאן. בערבה לוחמים הולכים אחרי ראש השבט שלהם, וראש שבט יכול להחליף צד בין לילה.

איך אתם מארגנים את הצבא?

• להשאיר כל שבט יחד, תחת ראשי השבט שלו, כמו שצבאות הערבה נבנו מאז ומעולם. מהיר ומוכר. ראשי השבטים מרוצים, והלוחמים נלחמים לצד קרוביהם. אבל הנאמנות שלהם שייכת לראשי השבטים, לא לכם. אחרי תבוסה, או אחרי מותכם, הצבא עלול להתפרק לפי קווי השבטים.
• להשאיר את השבטים, אבל לקשור אליכם את ראשיהם בנישואים, במתנות ובחלק מהשלל. הדרך הקלאסית להחזיק ברית בערבה. היא כנראה עובדת כל עוד אתם מנצחים ומשלמים. אבל היא נשענת על האינטרס של ראשי השבטים, וריב אחד על שלל עלול להפיל אותה.
• לפרק את השבטים ליחידות של עשרה, מאה ואלף, תחת מפקדים שאתם בוחרים, ולהקים משמר מבני המפקדים. שינוי עמוק. חלק מראשי השבטים יכעסו על שאיבדו את אנשיהם. אבל כל חייל חב עכשיו את מקומו לכם ולמפקדים שחבים לכם הכול. הבנים במשמר הם גם תלמידים שלכם וגם ערובה לנאמנות אבותיהם.

מה קרה בפועל

לפרק את השבטים ליחידות של עשרה, מאה ואלף, תחת מפקדים שאתם בוחרים, ולהקים משמר מבני המפקדים.

ב־1204 ארגן טמוג׳ין את אנשיו בעשרות, במאות ובאלפים, כל יחידה תחת מפקד שהוא מינה. הוא הקים משמר אישי, הקשיג, שרבים מאנשיו היו בנים ואחים צעירים של מפקדיו. ב־1206 מינה 95 מפקדי אלף והגדיל את המשמר ל־10,000. יחידות רבות ערבבו לוחמים משבטים שונים, בעיקר מהשבטים המובסים.

ספירת חיילים בעשרות לא הייתה חדשה: אימפריות ערבה קודמות, כמו השיונגנו והח׳יטאנים, עשו זאת. החידוש היה עד כמה רחוק לקח טמוג׳ין את השיטה, ובמי הוא בטח. הוא נתן פיקוד לחברים שהוכיחו את עצמם, בלי קשר למוצאם: ג׳למה היה בנו של נפח, ומוקאלי בא ממשפחה של משרתים מדור לדור.

האספה

ג׳ינגיס חאן

1206

ב־1206, ליד מקורות נהר אונון, התאספו מנהיגי הערבה לקורולטאי, אספה גדולה. הם הניפו דגל לבן עם תשעה זנבות והכריזו על טמוג׳ין כעל ג׳ינגיס חאן, שליט כל ״אנשי אוהלי הלבד״.

הוא היה אז אולי בשנות הארבעים לחייו. הערבה הייתה מאוחדת. השכנים שלה עמדו לגלות מה זה אומר.

מלחמה במערב

מעבר לערבה

מסין למרכז אסיה

אחרי מסע מלחמה ב־1209–1210 נכנעה לו ממלכת הטאנגוטים שבגבולו הדרומי. ב־1211 פלש ג׳ינגיס לאימפריית ג׳ין בצפון סין, וב־1215 כבשו צבאותיו את בירתה, ג׳ונגדו, בייג׳ינג של היום.

ב־1218 השמיד ג׳בה את ממלכת קרה חיטאי. עכשיו גבלו המונגולים באימפריה החוארזמית, אימפריה מוסלמית עשירה של ערים גדולות, מהים הכספי ועד אפגניסטן.

נקודת החלטה

אתם ג׳ינגיס חאן.

1218–1219, במונגוליה

אתם רוצים סחר עם הערים העשירות של מרכז אסיה. שלחתם לשאה של חוארזם שיירה גדולה: כ־450 סוחרים, מוסלמים לפי ג׳ווייני, עם סחורות שאתם, בני משפחתכם ומפקדיכם מימנתם.

באוטראר, עיר גבול של השאה, לפי חלק מהכרוניקות האשים המושל את הסוחרים בריגול; הוא הרג אותם ולקח את הסחורה. אדם אחד נמלט וסיפר לכם. שלחתם שליחים לדרוש צדק; הכרוניקות חלוקות: לפי אחת, אנשי השאה הרגו את ראש המשלחת ושלחו את האחרים בחזרה כשזקניהם מגולחים, ולפי אחרת כל השליחים נהרגו.

חלק מהצבא שלכם, בפיקודו של מוקאלי, עדיין נלחם בצפון סין. האימפריה של השאה גדולה, עשירה ומלאה ערים מבוצרות.

איך אתם מגיבים?

• לשלוח עוד משלחת ולתת לשאה הזדמנות אחרונה לתקן. כנראה עוד השפלה. שתי פגיעות כבר עברו בלי תגובה; משלחת שלישית תיראה כמו חולשה, בעיני השאה ובעיני העמים שרק עכשיו נכנעו לכם. אולי תרוויחו זמן, אבל תאבדו את הפחד שהחזיק את האימפריה החדשה שלכם.
• להעניש רק את אוטראר: לכבוש את העיר ואת המושל שלה, ולא לגעת בשאר ארצות השאה. דרך ביניים, אבל כנראה לא יציבה. השאה כמעט בוודאות יראה בהתקפה על העיר שלו מלחמה, ואתם תעמדו מול כל צבאו עם חלק בלבד מצבאכם.
• לצאת למלחמה כוללת בשאה עם רוב הצבא, גם אם סין תצטרך לחכות. ההימור הגדול של חייכם: מסע אלפי קילומטרים מהבית נגד אימפריה של ערים גדולות. אם יצליח, השאה יושמד ונתיבי הסחר יהיו שלכם. אם ייכשל, כל מה שבניתם עלול להתמוטט.

מה קרה בפועל

לצאת למלחמה כוללת בשאה עם רוב הצבא, גם אם סין תצטרך לחכות.

ב־1219 יצא ג׳ינגיס חאן מערבה עם רוב צבאו, והשאיר את המצביא מוקאלי להמשיך את המלחמה בסין. תוך שלוש שנים קרסה האימפריה החוארזמית. אוטראר נפלה אחרי מצור ארוך, והמושל שלה הוצא להורג.

בעיני ג׳ינגיס חאן, פגיעה בשליח הייתה מן הפשעים החמורים ביותר. ההיסטוריון הפרסי ג׳ווייני כותב שהוא עלה לבדו לראש גבעה, גילה את ראשו והתפלל שלושה ימים ושלושה לילות לפני שהחליט על מלחמה.

נקודת החלטה

אתם ג׳ינגיס חאן.

1219, לפני המסע מערבה

אתם עומדים לרכוב אלפי קילומטרים למלחמה, ואתם כבר לא צעירים. אשתכם יסוי שואלת את מה שאיש לא מעז: אם תיפלו, מי ימלוך?

יש לכם ארבעה בנים מבורטה. ג׳וצ׳י, הבכור, הוא מפקד שהוכיח את עצמו, אבל יש שלוחשים שאביו הוא המרקיטי שהחזיק את בורטה בשבי. צ׳גטאי קפדן וגאה. אוגדיי נדיב, נוח ושותה יותר מדי. טולוי, הצעיר, לוחם נועז; לפי המנהג הבן הצעיר שומר על מוקד האש של אביו.

אתם מבקשים מג׳וצ׳י לדבר ראשון. צ׳גטאי מתפרץ: איך ימשול בהם מי שנולד מהמרקיטים? ג׳וצ׳י תופס אותו בצווארון, והמפקדים שלכם מפרידים ביניהם.

את מי אתם ממנים ליורש?

• את ג׳וצ׳י. הוא הבכור, ותמיד התייחסתם אליו כאל בנכם. תגנו על כבודם של בורטה ושל ג׳וצ׳י. אבל צ׳גטאי הודיע זה עתה מול כולם שלא יקבל זאת. שני הנסיכים הבכירים כנראה יילחמו זה בזה אחרי מותכם.
• את צ׳גטאי. הוא תקיף ומכיר את החוק, והאימפריה צריכה יד חזקה. תתגמלו את מי שהעליב זה עתה בפומבי את אחיו ואת אמו. ג׳וצ׳י ואנשיו כנראה יסרבו לשרת אותו.
• את אוגדיי. הוא לא הבכור ולא התקיף ביותר, אבל ייתכן ששני האחים יקבלו אותו. פשרה. לא ג׳וצ׳י ולא צ׳גטאי מנצחים, ולכן אף אחד מהם לא מאבד את כבודו. האופי הנוח והנדיב של אוגדיי עשוי להחזיק את המשפחה יחד.
• את טולוי. הוא הלוחם הנועז ביותר, והמנהג כבר נותן לבן הצעיר את מוקד האש המשפחתי. דילוג על שלושה אחים גדולים יעליב את כולם. המנהג נתן לבן הצעיר את מחנה הבית, לא את הזכות למשול באחיו הגדולים.

מה קרה בפועל

את אוגדיי. הוא לא הבכור ולא התקיף ביותר, אבל ייתכן ששני האחים יקבלו אותו.

לפי ״ההיסטוריה הסודית״, צ׳גטאי עצמו הציע את אוגדיי, וג׳וצ׳י הסכים. ג׳ינגיס מינה את אוגדיי ליורשו והבטיח לשאר בניו ארצות משלהם. ב־1229, שנתיים אחרי מות אביו, אישר קורולטאי את אוגדיי כחאן הגדול.

ג׳ינגיס חאן היה צריך בחירה שבניו החזקים יוכלו לחיות איתה. ב״היסטוריה הסודית״ נוזף בצ׳גטאי חבר ותיק, קוקו צ׳וס: בורטה לא בחרה להישבות, ואסור לבניה לבייש אותה. האם באמת היה ספק מי אביו של ג׳וצ׳י? איננו יכולים לדעת. ג׳ינגיס תמיד התייחס אליו כאל בנו הבכור.

1219–1221

אימפריה נופלת

המונגולים כבשו את אוטראר, ואחריה, ב־1220, את בוכרה ואת סמרקנד. ערים שנכנעו מהר סבלו בדרך כלל פחות, אף שנבזזו ורבים מתושביהן נלקחו. ערים שהתנגדו, כמו אורגנץ׳, מרו ונישאפור ב־1221, נכבשו בסערה, ולפי הכרוניקות רוב תושביהן נהרגו, חוץ מבעלי מלאכה שהמונגולים יכלו להיעזר בהם. הפחד הפך לנשק: השמועה על טבח אחד פתחה את שערי העיר הבאה.

השאה מוחמד ברח ומת כנרדף על אי בים הכספי. בנו, ג׳לאל א־דין, המשיך להילחם. ב־1221, כשנלכד על גדת האינדוס, דהר עם סוסו אל הנהר ונמלט. היסטוריונים פרסים מספרים שג׳ינגיס חאן צפה בו ואמר לבניו שכל אב צריך לייחל לבן כזה.

קוראים את המקורות

מקור: הכתרה שצוירה 224 שנה אחרי

צייר מהראת, בערך 1430, באיור ל״אוסף דברי הימים״ של רשיד א־דין. הספרייה הלאומית של צרפת

רשיד א־דין, וזיר פרסי בחצר השליטים המונגולים של איראן, השלים היסטוריה ענקית של המונגולים בסביבות 1307–1310. יותר ממאה שנה אחר כך העתיקו ואיירו אותה אמנים בהראת, בירתו של השליט התימורי שאה רוח.

• מה הציור הזה יכול ללמד אותנו על 1206? מעט מאוד באופן ישיר. הוא צויר כ־225 שנה אחרי האירוע, הרחק ממונגוליה, לפי טקסט שנכתב מאה שנה אחריו. רק פרטים מעטים, כמו הדגלים הלבנים, מהדהדים את המסורת.
• מצאו חפץ שלא היה קיים ב־1206. כד הפורצלן הכחול־לבן על השולחן. קדרים סינים שכללו את הסגנון הזה במאה ה־14, תחת שושלת יואן המונגולית עצמה; בחצרות התימורים של המאה ה־15 הוא היה מותרות נחשקים.
• למה שליטים בהראת של 1430 רצו תמונה כזו? התימורים שלטו בארצות שהמונגולים כבשו. מייסד השושלת, תימור, לא היה צאצא של ג׳ינגיס חאן, ולכן נשא לאישה נסיכה מבית ג׳ינגיס וקרא לעצמו ״חתן המלוכה״. כבוד לג׳ינגיס חאן קשר את השושלת לשם היוקרתי ביותר באסיה.

מקור: הפנים הרשמיות של המייסד

צייר חצר אלמוני, שושלת יואן, כנראה סוף המאה ה־13 או המאה ה־14. מוזיאון הארמון הלאומי, טאיפיי

קובלאי, נכדו של ג׳ינגיס חאן, ייסד את שושלת יואן בסין. החצר שלה כיבדה את ג׳ינגיס כאב הקדמון שלה, בשם המקדש טאיזו, ״האב הגדול״, ושמרה דיוקנאות של שליטיה המתים, כנראה לטקסים לכבודם.

• איש לא צייר את ג׳ינגיס חאן בחייו. אז את מה רואים כאן? רעיון: המייסד כפי שיורשיו רצו שיזכרו אותו. ייתכן שהצייר עבד לפי תיאורים, או לפי פני צאצאיו. זו עדות על חצר יואן, לא תצלום של האיש.
• מה חסר כאן, ומה ההבדל מהציור מהראת? כל מה שקשור למלחמה: אין שריון, אין קשת, אין סוס. שושלת ששלטה במיליוני נתינים סינים רצתה מייסד שנראה כמו אב קדמון חכם, לא כמו כובש. בהראת הוא חובש כתר פרסי; כאן כובע מונגולי. כל צייר הלביש אותו לפי הקהל שלו.

מקור: ההיסטוריון שלא היה מסוגל לכתוב

״למי באמת קל לכתוב את הבשורה על מכת המוות של האסלאם והמוסלמים, ועל מי זיכרונה אינו מכביד? הלוואי שאמי לא הייתה יולדת אותי, או שהייתי מת ונשכח לפני שקרה כל זה!״ … ״הטטרים האלה לא חסו על איש, וטבחו נשים וגברים וילדים.״

אבן אל־אתיר (1160–1233), מגדולי ההיסטוריונים של העולם המוסלמי, חי במוסול, בעיראק של היום, כמעט 2,000 ק״מ מבוכרה. באותו קטע הוא משווה את הפלישה להחרבת ירושלים בידי נבוכדנצר.

• הוא חי באותה תקופה. האם זה הופך אותו לעד ראייה? לא. הוא בן התקופה, אבל היה רחוק ממרכז אסיה ומאיראן. הוא הסתמך על דיווחים, מכתבים וסיפורים של עוברי דרך שהגיעו למוסול, וסיפורי זוועה מתנפחים בדרך.
• למה הוא מייחל שלא היה נולד? הוא כותב כחכם מוסלמי לקוראים מוסלמים שלא ראו דבר כזה מעולם. מילים כאלה מראות את עומק ההלם: עדות לפחד ולאבל, לא ספירה של ההרוגים. וחסר בהן קול אחד: של המונגולים, שמופיעים רק כאסון שבא מבחוץ.

מקור: ההיסטוריון שעבד אצל הכובשים

״הם באו, חפרו, שרפו, הרגו, בזזו והלכו.״

עטא־מלכ ג׳ווייני נולד בח׳ורסאן ב־1226, אחרי הפלישה. הוא שירת את המונגולים כל חייו, ביקר בבירתם במונגוליה, הכיר את פקידיהם ומאוחר יותר משל עבורם בבגדאד. הוא סיים את ספרו בסביבות 1260.

• למה שפקיד מונגולי יתאר את מעשי הטבח שלהם? ג׳ווייני מסביר את הכיבוש כעונש מאלוהים על חטאי המוסלמים. כך הוא יכול להראות את מלוא הזוועה ועדיין לשבח את הכובשים. הוא אפילו שם בפי ג׳ינגיס חאן הכרזה לתושבי בוכרה שהוא עונשו של האל; היסטוריונים מפקפקים בכך שאמר זאת.
• ג׳ווייני כותב שאת מתי מרו ספרו במשך שלושה־עשר יום, והגיעו ליותר מ־1.3 מיליון. אתם מאמינים? לא. זה הרבה יותר אנשים ממה שהעיר הכילה לפי ההערכות, גם כשהייתה מלאה בפליטים, ואבן אל־אתיר נותן לאותה עיר 700,000. מספרים עצומים בימי הביניים מודדים אימה, לא ראשים. הטבח היה אמיתי; המספר אינו ספירה.

אחרי ג׳ינגיס

1227

מוות במסע מלחמה

בחזרה במונגוליה פנה ג׳ינגיס חאן נגד הטאנגוטים, שסירבו לשלוח חיילים למלחמה במערב. בחורף 1226, לפי ״ההיסטוריה הסודית״, סוסו הפיל אותו בזמן ציד; הוא חלה בקדחת אבל סירב לחזור. הוא מת באוגוסט 1227, כשבירת הטאנגוטים עמדה ליפול. סיבת המוות המדויקת אינה ידועה; סיפורים מאוחרים האשימו ברק, חץ או מלכה טאנגוטית. מדינת הטאנגוטים הושמדה, ורבים מאנשיה נהרגו.

הוא נקבר בסוד במונגוליה. הקבר לא נמצא עד היום.

מיתוס

כל מי שראה את מסע הלוויה של ג׳ינגיס חאן נהרג, כדי שסוד קברו ימות איתו.

האמת

שום מקור מאותה תקופה לא מספר זאת. הגרסה המוקדמת הקרובה ביותר היא של מרקו פולו, שכתב כשבעים שנה אחר כך שמלוויהם של חאנים מונגולים מתים הרגו כל מי שפגשו בדרך. פולו לא היה שם, וכתב משמועות על חאנים באופן כללי. מה שידוע באמת: הקבורה נשמרה בסוד, והאזור הפך לשטח אסור.

הראיות

״ההיסטוריה הסודית״, שנכתבה תוך דור ממותו, לא מתארת את ההלוויה בכלל. ספרו של פולו נכתב ב־1298.

מיתוס

בדיקות DNA מוכיחות ש־16 מיליון גברים החיים היום הם צאצאיו של ג׳ינגיס חאן.

האמת

ב־2003 מצאו גנטיקאים בראשות טטיאנה זרג׳ל שכ־8 אחוזים מהגברים באזור גדול באסיה נושאים כמעט אותו כרומוזום Y, שעובר מאב לבן: כ־16 מיליון גברים. נראה היה שהשושלת הזו התפשטה ממונגוליה לפני כאלף שנה, והחוקרים הציעו שג׳ינגיס חאן וקרוביו הזכרים הפיצו אותה. זו הייתה השערה מושכלת, לא הוכחה: גופתו לא נמצאה, ולכן ה־DNA שלו מעולם לא נבדק.

הראיות

מחקר מ־2018 טען שהשושלת הגנטית ותיקה יותר, ושנשאו אותה מונגולים רגילים רבים, לא משפחת שליטים אחת. וצאצאים דרך בנות, שאינן מעבירות כרומוזום Y, לא נספרו בכלל.

מיתוס

המונגולים היו פושטים פראיים שידעו רק להרוס.

האמת

הם הרסו הרבה, ושום דבר כאן לא מסתיר את זה. אבל הם גם בנו את אחת המדינות המאורגנות ביותר של ימי הביניים: כתב, שופטים, פנקס פסקי דין, ובימי יורשיו דואר שליחים, היאם, שרוכביו נשאו לוחיות מתכת שנקראו פאיזה. הם ערכו מפקדי אוכלוסין, העסיקו פקידים סינים, פרסים ואויגורים, והגנו על אנשי דת בודהיסטים, נוצרים, מוסלמים ודאואיסטים, ולעיתים קרובות פטרו אותם ממסים.

הראיות

כמה לוחיות פאיזה שרדו במוזיאונים. על חלקן חרוט כתב שנוצר במיוחד עבור האימפריה של קובלאי חאן.

מה בא אחר כך

• 1227 ג׳ינגיס חאן מת, ושלטונו משתרע מצפון סין ועד הים הכספי.
• 1229 אוגדיי הופך לחאן הגדול, ובהמשך בונה בירה בקרקורום.
• 1234 אימפריית ג׳ין בצפון סין נופלת.
• 1237–1242 צבאות מונגוליים כובשים את נסיכויות רוס, פולשים לפולין ולהונגריה, ונסוגים מסיבות שעדיין שנויות במחלוקת.
• 1258 נכדו הולאגו כובש את בגדאד ומביא לקץ הח׳ליפות העבאסית. ב־1260 עוצרים הממלוכים ממצרים את המונגולים בעין ג׳לות.
• שנות ה־60 של המאה ה־13 מלחמה בין נכדיו מפצלת את האימפריה לארבע ח׳אנויות: אורדת הזהב, ח׳אנות צ׳גטאי, האילח׳אנות באיראן, וממלכת החאן הגדול בסין.
• 1271 קובלאי חאן מכריז על שושלת יואן, ועד 1279 שולט בכל סין. הממלכות המונגוליות משתרעות יחד על כ־23 עד 24 מיליון קמ״ר, האימפריה היבשתית הרציפה הגדולה בהיסטוריה (ההערכות משתנות).
• בערך 1250–1350 הפאקס מונגוליקה: סוחרים, שליחים ומיסיונרים חוצים את אסיה בביטחון רב מבעבר. מרקו פולו הוא אחד מהם.
• שנות ה־40 של המאה ה־14 אותם נתיבים כנראה עזרו להעביר את המוות השחור ממרכז אסיה מערבה, עד אירופה.
• 1368 שושלת מינג מגרשת את המונגולים מסין.

הורס, או בונה של עולם מחובר?

איך לשפוט את ג׳ינגיס חאן: לפי הערים שצבאותיו החריבו, או לפי העולם המחובר שיורשיו שלטו בו?

• ג׳ק ות׳רפורד, אנתרופולוג, ״ג׳ינגיס חאן ועיצוב העולם המודרני״ (2004) ג׳ינגיס חאן היה בעל חזון. הוא שבר את כוחה של האצולה הישנה, קידם אנשים לפי כישרון, הגן על סוחרים ושליחים וסבל כל דת. האימפריה שלו חיברה את המזרח והמערב ועזרה ליצור את העולם המודרני. הספר פופולרי מאוד, במיוחד במונגוליה; המבקרים אומרים שהוא משליך רעיונות מודרניים על המאה ה־13 וממעיט בהרג.
• היסטוריונים שמדגישים את המחיר, כמו פיטר ג׳קסון, ״המונגולים והעולם המוסלמי״ (2017) התחילו מהעדויות של הקורבנות. המסעות של 1219–1223 החריבו ערים ושדות במרכז אסיה ובאיראן, ויש אזורים שהתאוששו רק אחרי דורות. הסחר והתרבות של ״השלום המונגולי״ באו עשרות שנים אחר כך, תחת יורשיו, והח׳אנויות נלחמו לא פעם זו בזו. המשי והפורצלן לא צריכים להסתיר את המתים.
• היסטוריונים באמצע: טימותי מיי, ״הכיבושים המונגוליים בהיסטוריה העולמית״ (2012); מוריס רוסאבי; דייוויד מורגן שני הדברים נכונים, והם קשורים זה בזה. מיי מדבר על ״חילופי ג׳ינגיס״: סחורות, רעיונות, טכנולוגיות, אנשים ומחלות שנעו ברחבי אירואסיה. החילופים האלה התאפשרו בזכות הכיבוש. ג׳ינגיס בנה את המכונה הצבאית ואת המוסדות הראשונים; בניו ונכדיו בנו את רוב המנגנון שהפעיל את העולם המחובר.
• תלוי איפה עומדים במונגוליה של היום הוא אבי האומה: פניו מופיעים על השטרות ושמו מתנוסס על נמל התעופה הבינלאומי. ברוסיה הזיכרון הוא של ״העול הטטרי״. כותבי כרוניקות פרסים כתבו על קץ העולם. קיסרי יואן בסין כיבדו אותו כאב הקדמון שלהם.

האם אותו אדם יכול להיות גם הורס וגם בונה? והאם הסחר של 1280 צריך להיזקף לזכותו, אם הערים של 1220 שילמו את מחירו?

בוחן מסכם

שאלה לבדיקה

מה היה באמת חדש ברפורמה הצבאית של טמוג׳ין ב־1204–1206?

התשובה: הוא פירק שבטים ופיזר את אנשיהם ביחידות תחת מפקדים שבחר לפי נאמנות וכישרון. נכון. הנאמנות עברה אליו ואל המפקדים שמינה, לא לראשי השבטים, והמשמר של בני המפקדים קשר אליו גם את אבותיהם.

שאלה לבדיקה

מה הצית את המלחמה בין ג׳ינגיס חאן לשאה של חוארזם ב־1219?

התשובה: הריגת השיירה ששלח, באוטראר, ואחר כך הריגת השליח שלו. נכון. מושל אוטראר הרג כ־450 סוחרים, ואנשי השאה הרגו אחר כך את ראש המשלחת שנשלחה לדרוש צדק. בעיני ג׳ינגיס חאן, פגיעה בשליח הייתה בלתי נסלחת.

שאלה לבדיקה

למה בחר ג׳ינגיס חאן באוגדיי, בנו השלישי, ליורש?

התשובה: הוא היה פשרה ששני האחים הגדולים יכלו לקבל אחרי המריבה ביניהם. נכון. צ׳גטאי לא היה מקבל את ג׳וצ׳י, וג׳וצ׳י לא היה מקבל את צ׳גטאי. צ׳גטאי עצמו הציע את אוגדיי, וג׳וצ׳י הסכים.

שאלה לבדיקה

איזה פרט בציור מהראת מראה בצורה הברורה ביותר שהוא נעשה הרבה אחרי 1206?

התשובה: כד הפורצלן הסיני הכחול־לבן על השולחן. נכון. פורצלן מהסוג הזה שוכלל במאה ה־14, תחת שושלת יואן המונגולית עצמה, והוא היה מותרות נחשקים בחצרות התימורים במאה ה־15. הוא לא שייך לערבה של 1206.

שאלה לבדיקה

ג׳ווייני כותב שיותר מ־1.3 מיליון בני אדם נהרגו במרו. איך כדאי להתייחס למספר הזה?

התשובה: כסימן לגודל הזוועה, לא כספירה אמיתית: הטבח קרה, אבל המספר גבוה בהרבה מהמציאות. נכון. לפי ההערכות העיר הכילה הרבה פחות אנשים, ואבן אל־אתיר נותן מספר אחר. סופרים בימי הביניים השתמשו במספרים עצומים כדי לבטא אסון.

שאלה לבדיקה

מה מצא באמת המחקר הגנטי המפורסם מ־2003?

התשובה: שכ־8 אחוזים מהגברים באזור גדול באסיה חולקים שושלת אחת של כרומוזום Y, שהחוקרים קשרו, כהשערה, למשפחתו של ג׳ינגיס חאן. נכון. הקשר לג׳ינגיס חאן היה הסקה מהמקום ומהזמן שבהם התפשטה השושלת. הוא מעולם לא נבדק מול ה־DNA שלו עצמו, ומחקרים מאוחרים הטילו בו ספק.

מונחים

• ההיסטוריה הסודית של המונגולים התיאור המונגולי הקדום ביותר של ג׳ינגיס חאן ומשפחתו, מאת מחבר אלמוני, שנכתב כנראה ב־1228 או ב־1240. הוא שרד רק בתעתיק באותיות סיניות מסוף המאה ה־14.
• יורט האוהל העגול של הערבה: שלד עץ מצולב מכוסה לבד. המונגולים קוראים לו גר; בעברית ובאנגלית הוא נקרא לרוב יורט.
• אנדה אח בשבועה. שני גברים הפכו לאנדה כשהחליפו מתנות ושבועות, ומאז היו חייבים לעזור זה לזה כל החיים.
• חאן שליט של עם בערבה. יורשיו של ג׳ינגיס חאן נשאו תואר גבוה יותר, קאאן, ״החאן הגדול״, השליט על כל שאר החאנים.
• קשיג המשמר האישי של ג׳ינגיס חאן, שהוקם ב־1204 וגדל ל־10,000 לוחמים ב־1206. רבים מהשומרים היו בני מפקדים, והמשמר היה גם בית ספר לגנרלים ולפקידים לעתיד.
• טומן יחידה של עשרת אלפים חיילים, הגדולה ביותר בצבא המונגולי. בפועל היחידות היו לעיתים קרובות קטנות יותר ממה ששמן אומר.
• קורולטאי אספה גדולה של נסיכים ומפקדים מונגולים, שהתכנסה כדי לבחור חאן או להחליט על מלחמה.
• ג׳ין השושלת ששלטה בצפון סין מ־1115 עד 1234. שליטיה היו בני הג׳ורצ׳ן, עם ממנצ׳וריה.
• האימפריה החוארזמית אימפריה מוסלמית בשלטון שאהי חוארזם. בסביבות 1215 השתרעה מהים הכספי ועד אפגניסטן, עם ערים גדולות כמו בוכרה, סמרקנד ומרו.
• הטאנגוטים עם ששלט בממלכת שיה המערבית (1038–1227), בצפון־מערב סין של היום. המונגולים השמידו אותה ב־1227.
• יאם דואר השליחים המונגולי: שרשרת תחנות עם סוסים רעננים, מזון ולינה לשליחים רשמיים, שאורגנה ברחבי האימפריה בימי אוגדיי.
• פאקס מונגוליקה בלטינית ״השלום המונגולי״: שם מודרני לתקופה שבין 1250 ל־1350 בערך, שבה השלטון המונגולי הפך את המסע והסחר ברחבי אסיה לבטוחים מבעבר.
• יסוגאי אביו של טמוג׳ין, ראש שבט מונגולי. מת אחרי שאויבים הרעילו את האוכל שלו.
• הואלון אמו של טמוג׳ין. אחרי שהשבט עזב אותה, היא גידלה את ילדיה לבד בערבה.
• בגטר אחיו למחצה של טמוג׳ין. טמוג׳ין ואחיו קסאר הרגו אותו, כי לקח שוב ושוב את מה שהם צדו.
• טטרים שבט במזרח הערבה, בעלי ברית של קיסרי ג׳ין בצפון סין, ואויבים ותיקים של משפחת טמוג׳ין.
• מרקיטים שבט שישב ביערות שבצפון. פשטו על המחנה של טמוג׳ין וחטפו את בורטה, אשתו.
• אונגיראט השבט שממנו הגיעה בורטה, אשתו של טמוג׳ין, שהובטחה לו כשהיה ילד.
• כראיתים שבט חזק במרכז הערבה, שחאנו היה טוגרול. רבים מבניו היו נוצרים.
• ניימנים שבט חזק במערב הערבה, הכוח הגדול האחרון בה לפני שג׳ינגיס חאן איחד את השבטים.
• טוגרול חאן הכראיתים, אחיו בשבועה של יסוגאי. טמוג׳ין פנה אליו בעת צרה, ונלחם בו מאוחר יותר.
• ג׳מוקה אנדה מילדותו של טמוג׳ין, שהפך אחר כך ליריבו.
• בורטה אשתו של טמוג׳ין. המרקיטים חטפו אותה, וטמוג׳ין החזיר אותה הביתה בעזרת חבריו.
• ג׳בה לוחם שטמוג׳ין חס על חייו, כי הודה בגלוי שירה בסוסו. הפך לאחד המצביאים הגדולים של ג׳ינגיס חאן.
• מוקאלי מצביא מונגולי שנשאר בצפון סין להמשיך במלחמה, כשג׳ינגיס חאן יצא מערבה.
• שיגי קוטוקו אחיו המאומץ של ג׳ינגיס חאן. מונה לשופט העליון ורשם את פסקי הדין בפנקס כחול.
• הכתב האויגורי האלפבית שממנו נגזר הכתב המונגולי המסורתי. ג׳ינגיס הורה ללמד בו את הנסיכים לכתוב מונגולית.
• השאה מוחמד שליט האימפריה החוארזמית. ברח מהמונגולים, ומת כנרדף על אי בים הכספי.
• ג׳לאל א־דין בנו של השאה מוחמד, שהמשיך להילחם במונגולים. ב־1221 נמלט מהם כשרכב עם סוסו אל נהר האינדוס.
• אוטראר עיר גבול של השאה החוארזמי. שם נהרגו סוחרי השיירה, ואחר כך נפלה אחרי מצור ארוך.
• בוכרה עיר גדולה במרכז אסיה, בדרך המשי. נכבשה בידי המונגולים ב־1220.
• סמרקנד עיר גדולה במרכז אסיה, בדרך המשי. נכבשה בידי המונגולים ב־1220.
• אורגנץ׳ עיר במרכז אסיה שהתנגדה למונגולים. נכבשה בסערה ב־1221, ורוב תושביה נהרגו לפי הכרוניקות.
• אבן אל־אתיר היסטוריון מוסלמי גדול שחי במוסול. הוא השווה את הפלישה המונגולית להחרבת ירושלים.
• ג׳ווייני היסטוריון פרסי שנולד אחרי הפלישה המונגולית. שירת את המונגולים וכתב את תולדותיהם.
• רשיד א־דין היסטוריון פרסי ששירת את השליטים המונגולים באיראן וכתב היסטוריה גדולה של המונגולים.

מקורות

• The Secret History of the Mongols: A Mongolian Epic Chronicle of the Thirteenth Century, trans. Igor de Rachewiltz, 2 vols (Brill, 2004)
• Ibn al-Athir, al-Kamil fi'l-ta'rikh, events of AH 617 (1220–21), trans. E. G. Browne in A Literary History of Persia, vol. 2: From Firdawsi to Sa'di (T. Fisher Unwin, 1906); text as modernised by J. S. Arkenberg, Internet Medieval Sourcebook
• 'Ata-Malik Juvaini, The History of the World-Conqueror, trans. J. A. Boyle, 2 vols (Manchester University Press, 1958)
• Rashiduddin Fazlullah, Jami'u't-tawarikh: Compendium of Chronicles, trans. W. M. Thackston, 3 parts (Harvard University, Department of Near Eastern Languages and Civilizations, 1998–1999)
• John of Plano Carpini, History of the Mongols, in Christopher Dawson (ed.), The Mongol Mission (Sheed and Ward, 1955)
• Marco Polo, The Book of Ser Marco Polo, trans. Henry Yule, 3rd ed. revised by Henri Cordier (John Murray, 1903), book 1
• Paul Ratchnevsky, Genghis Khan: His Life and Legacy, trans. and ed. Thomas Nivison Haining (Blackwell, 1991)
• Michal Biran, Chinggis Khan (Oneworld, 2007)
• David Morgan, The Mongols, 2nd ed. (Blackwell, 2007)
• Timothy May, The Mongol Conquests in World History (Reaktion Books, 2012)
• Peter Jackson, The Mongols and the Islamic World: From Conquest to Conversion (Yale University Press, 2017)
• Morris Rossabi, The Mongols: A Very Short Introduction (Oxford University Press, 2012)
• Jack Weatherford, Genghis Khan and the Making of the Modern World (Crown, 2004)
• Tatiana Zerjal et al., “The Genetic Legacy of the Mongols”, American Journal of Human Genetics 72 (2003): 717–721
• Lan-Hai Wei et al., “Whole-sequence analysis indicates that the Y chromosome C2*-Star Cluster traces back to ordinary Mongols, rather than Genghis Khan”, European Journal of Human Genetics 26 (2018): 230–237
• Maria A. Spyrou et al., “The source of the Black Death in fourteenth-century central Eurasia”, Nature 606 (2022): 718–724

קרדיט תמונות

• צייר מהראת, בערך 1430–1434, בכתב יד של ״אוסף דברי הימים״ (ג׳אמע א־תואריח׳) של רשיד א־דין. הספרייה הלאומית של צרפת, פריז (Supplément persan 1113, דף 44 ב) · Public domain · דף המקור
• צייר אלמוני, בהעתק של ״אוסף דברי הימים״ של רשיד א־דין שנעשה בטורושת ליד ריי (איראן), 1529. הספרייה הלאומית של רוסיה, סנקט פטרבורג (MS Dorn 289, דפים 125 ב–126 א) · Public domain · דף המקור
• צייר חצר אלמוני, דיוקן טאיזו (ג׳ינגיס חאן) מאלבום קיסרי יואן, כנראה סוף המאה ה־13 או המאה ה־14, דיו וצבע על משי. מוזיאון הארמון הלאומי, טאיפיי · Public domain · דף המקור