פרידריך השני: קיסר שכבש את ירושלים בלי קרב, 1229

ילד באוהל שבכיכר

לידה בכיכר העיר

יֶזִי, עיירה מבוצרת במרכז איטליה, 26 בדצמבר 1194. הקיסרית קונסטנצה, מלכת סיציליה, יולדת בדרך אל בעלה, ולפי המסורת, העיר הציבה אוהל בכיכר המרכזית כדי שכולם יוכלו לראות.

זה סיפור מסורתי. אבל השמועות התפשטו: קונסטנצה הייתה מבוגרת מאוד ליולדת, ויש שאמרו שהתינוק אינו שלה. הילד היה פרידריך. הוא יהפוך לאחד השליטים המפורסמים, המעריצים והמפחידים של המאה ה־13, וינסה להיות כמו קיסרי רומא העתיקה.

השמועה הזאת תלווה אותו כל חייו, וכל מי שחשב עליו הכריע לפי מה שהיה נוח לו להאמין.

פרידריך השני מהוהנשטאופן

נכד ברברוסה, שנולד ביזי, גדל בפלרמו בלי אב ואם, ונעשה קיסר שרצה לשלוט בסיציליה, באיטליה, בגרמניה ובירושלים.

• נולד: 26 בדצמבר 1194, יזי, ליד אנקונה
• נפטר: 13 בדצמבר 1250, קסטל פיורנטינו, פוליה, מחלת מעיים (דיזנטריה)
• ניצחונות: הסכם יפו, 1229, בלי קרב; קורטנואובה, 1237
• כישלונות: פארמה, 1248

לפי פיליפ, הקיסר יצא מעכו מקולל ובוזה.

רקע

מלך בן שלוש

פלרמו, אביב 1198. הילד בן שלוש עולה לכס מלך סיציליה, ובאותה שנה מתה אמו. האב, הנרי השישי, מת ב־1197 במסינה, אחרי שכבש את הממלכה בכוח ואסף בה נכסים.

האפיפיור אינוקנטיוס השלישי נעשה לאפוטרופוס שלו. זה היה הסדר שקונסטנצה עצמה בחרה: היא ראתה בכנסייה כוח שיכול להגן על הילד מפני האצולה והגרמנים.

ילדות בפלרמו

כולם רצו את הכס, ואף אחד לא רצה את הילד

הילד עבר מיד ליד בין מתחרים על השלטון.

בכל זאת הוא למד, ולפי הדיווחים שלט בשש שפות: לטינית, סיציליאנית, גרמנית עתיקה, צרפתית עתיקה, יוונית וערבית. הוא גדל בתוך חצר שבה נפגשו נוצרים, יוונים ומוסלמים, והחצר הזאת תעצב אותו יותר מכל מה שהיה לו בגרמניה.

הנדר שדחה שוב ושוב

1212–1220

מלך שנשבע מוקדם

בדצמבר 1212 נבחר פרידריך למלך גרמניה ונכתר במיינץ. הוא עבר את האלפים צעיר, בלי צבא גדול, ונלחם על הכס מול אוטו מברונשוויג, שהאפיפיור נידה ב־1210. בשנת 1215 נכתר שוב באאכן, העיר של קרל הגדול.

באאכן הודיע פתאום שהוא לוקח על עצמו את הצלב. האפיפיור אינוקנטיוס השלישי שמח. מלכים רבים הבטיחו לצאת למסע צלב, ומעטים קיימו. פרידריך ידע איך להבטיח כדי לקנות זמן.

ב־22 בנובמבר 1220 כתר אותו האפיפיור הונוריוס השלישי לקיסר ברומא, והוא חזר על השבועה.

1225

מועד, כלה וממלכה

יולי 1225, סן ג׳רמנו, דרומית לרומא. פרידריך הסכים עם הונוריוס השלישי שיפליג לארץ הקודש עד אוגוסט 1227. מי שיפר את ההבטחה יהיה מנודה.

באותה שנה נשא לאישה את איזבלה השנייה, יורשת ממלכת ירושלים. אביה, ז׳אן מבריין, איבד את תוארו כשפרידריך דרש את הזכויות לעצמו. איזבלה מתה ב־1228, אחרי שילדה לו את בנו קונראד. פרידריך טען שהוא שולט בשם הילד.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, הקיסר.

ברינדיזי, דרום איטליה, ספטמבר 1227

הצי מוכן בנמל ברינדיזי, והצלבנים לקחו את הצלב כי ביקשתם מהם. המועד שנקבע בסן ג׳רמנו כמעט נגמר, ומגפה משתוללת בנמל. חברכם הקרוב, לנדגרף לואי הרביעי מתורינגיה, כבר מת ממנה.

הצי יוצא לדרך, ובתוך שעות אתם חולים קשה. הרופאים אומרים שהים יהרוג אתכם. הרמייסטר של הטאוטונים, הרמן פון זאלצה, ממליץ לחזור ליבשה ולהחלים, ולצאת מאוחר יותר.

מה אתם עושים?

• ממשיכים לשוט למרות המחלה, ותולים את התוצאה באלוהים. כנראה שהצבא ימשיך בלי מנהיג ברור, והקיסר החולה ימות בים או בעכו. מסע הצלב יישאר בלי מי שיפקד עליו, והאפיפיור לא יקבל דבר.
• חוזרים ליבשה, מתאוששים בדרום איטליה, ויוצאים בשנה הבאה. האפיפיור יראה בכך עיכוב נוסף. נידוי כמעט בטוח, והמסע יתכווץ בזמן ההחלמה. אתם שומרים על הצבא ועל המוניטין שלכם בבית.
• שולחים את הצבא מזרחה בפיקוד סגן, ונשארים בבית. הצלבנים יאבדו את הסמכות שכתר קיסרי נותן. ייתכן שהטמפלרים וההוספיטלרים לא ישמעו לסגן. סביר שהצבא ייתקע בקפריסין.

מה קרה בפועל

חוזרים ליבשה, מתאוששים בדרום איטליה, ויוצאים בשנה הבאה.

פרידריך חזר ליבשה להתאושש. ב־29 בספטמבר 1227 הטיל עליו גרגוריוס התשיעי נידוי. האפיפיור ראה בחזרה עוד תירוץ. הוא ענה במניפסט שתקף את טענות הכנסייה, והמשיך להתכונן.

פרידריך אמר שהרופאים הורו לו לחזור. רוב ההיסטוריונים מסכימים שהמחלה הייתה אמיתית. אבל גם הם מודים שהוא דחה את מסע הצלב שתים־עשרה שנה, ושהאפיפיור לא היה לבד בחשד שהוא מחפש תירוץ.

מפליגים תחת נידוי

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, מנודה מזה תשעה חודשים.

ברינדיזי, 28 ביוני 1228

אתם מנודים מאז ספטמבר. מי שמנודה אינו יכול לקיים טקסים דתיים, וכל מסע צלב שלו נראה לאפיפיור כמעשה עבירה. ואתם יודעים שגרגוריוס התשיעי רוצה לשלוח נגדכם צבא.

הצי מוכן, והשליט הנוכרי שבמצרים רוצה לדבר איתכם. בעיני הלוחמים בארץ הקודש אתם עדיין המנהיג שהם מחכים לו. אבל הכוח שלכם בארץ זרה תלוי בהכרה של הנוצרים, והכנסייה אינה מכירה בכם.

מפליגים, או מחכים לביטול הנידוי?

• מחכים לביטול הנידוי ורק אז שטים. האפיפיור עלול לעכב חודשים או שנים. מסע הצלב עלול להתפוגג, וכל יריב בגרמניה ובאיטליה ינצל את ההמתנה.
• שטים עכשיו, מנודים, ונלחמים על מעמדכם בארץ הקודש. ייתכן שתגיעו לעכו, אבל בלי תמיכת הכנסייה. סביר שהטמפלרים וההוספיטלרים לא ישרתו תחתיכם, והחיילים שלכם לא יקבלו שירותי דת. בבית, אויביכם יקבלו יד חופשית.
• שולחים את הצבא בלי קיסר, ונשארים באיטליה להילחם בכנסייה. האפיפיור לא יקבל מסע צלב לנגד עיניו, אבל אתם מוותרים על המשא ומתן במזרח. הצבא בלי קיסר לא יוכל להחליט דבר על דמות כמו הסולטן.

מה קרה בפועל

שטים עכשיו, מנודים, ונלחמים על מעמדכם בארץ הקודש.

פרידריך הפליג ב־28 ביוני 1228, וב־7 בספטמבר הגיע לעכו עם צי, גרמנים וכמה אבירים מקפריסין. הוא נשאר מנודה. המסדרים הצבאיים נרתעו משירות לצדו כל עוד הנידוי בתוקף. הכנסייה לא ביטלה את הנידוי עד 1230.

פרידריך לא רצה לחכות. הצי היה מוכן, והוא האמין שיכולתו לדבר עם הסולטן תספיק. מקורות שונים נותנים לו מניעים שונים: כוח, תהילה, או אמונה אמיתית. ההיסטוריונים מתווכחים, ואין בידינו מכתב אחד שחושף את ליבו.

קפריסין, יולי 1228

תחנה לפני עכו

הקיסר עצר בקפריסין לפני שהגיע לארץ. מלך הילד, הנרי הראשון, היה מבחינה רשמית ווסאל שלו. אבל המשפחה החזקה באי, בית איבלין, ראתה בקיסר איום, ולא בעזרה.

פיליפ מנובארה, איש צבא שכתב אחר כך את זיכרונותיו, מתאר ארוחת ערב שבה, לדבריו, הוכנסו בסתר אנשים חמושים. הוא כותב שחמושים רבים נכנסו בלילה דרך דלת סודית. בעל הבית מאיבלין אוים, ואנשים ממשפחתו נלקחו כבני ערובה.

מקור: ארוחת הערב בלימסול

הקיסר הכניס בלילה, בדלת סודית, יותר משלושת אלפים חמושים.

פיליפ, איש צבא שחי בקפריסין, כתב את הזיכרונות מאמצע המאה ה־13, ושירת את משפחת איבלין. הוא כתוב מאוחר לאירועים, והכותב צד בהם.

• מי כתב את זה, מתי ולמה? איש צבא מאיטליה שביטא את נקודת המבט של משפחת איבלין. הוא לא היה אובייקטיבי, ותיאור של שלושת אלפים חמושים הוא מספר מובהק של עדות מוטה.
• מה היה אומר הקיסר? אין לנו את גרסתו לאירוע הזה. במכתביו הוא טוען לזכויות של נציג השלטון. אם נשווה את הטענות, נראה שני צדדים שכל אחד מהם חשב שהוא צודק.
• מה חסר בטקסט? קול של מי שנכנס לדלת ההיא. ובכל מקרה, המספר ייתכן מוגזם: הדברים כאן נכתבו כדי להראות את הסכנה, לא כדי למנות חיילים.

עכו, ספטמבר 1228

מלך בלי ממלכה

בעכו מצא הקיסר ממלכה מפוצלת. הברונים לא רצו בו כמושל, והכנסייה לא הכירה בו. הוא שלח שליחים לסולטן, והחליט שההצלחה תבוא מדיפלומטיה ולא ממלחמה.

הדבר היה מפתיע. מסע הצלב שהוקם כדי לכבוש את ירושלים נעשה לעניין של הסכמים בין שני שליטים שמעולם לא נפגשו.

המיקוח של הסולטן

רקע: דמשק ומצרים

משפחה שנלחמת בעצמה

המוסלמים שישבו בארץ בתחילת המאה ה־13 לא היו גוש אחד. הסולטנים מבית איובי, שהקים צלאח א־דין, שלטו במצרים, בדמשק ובצפון, ומשפחה זו נלחמה בעצמה. באותם שנים שלט בקהיר אל־כאמל, וגם הוא רצה את השטחים של אחיו.

אחיו, אל־מועאזם, שלט בדמשק, ומת ב־1227. בנו, אל־נאצר דאוד, היה נער. הירושה נשארה שנויה במחלוקת בין האחים. מסע הצלב השישי נחת באמצע הסכסוך המשפחתי הזה.

1228

שליחים ומתנות

כבר לפני ההפלגה שלחו הקיסר והסולטן שליחים לשני הכיוונים. המשא ומתן נמשך מספטמבר 1228 עד פברואר 1229, ובין החצרות עברו מתנות.

נקודת החלטה

אתם אל־כאמל, סולטן מצרים.

צפון ארץ ישראל, סוף 1228

הקיסר הנוצרי הגיע לארץ עם צבא קטן, ובשבילו המסע הוא עניין של כבוד ושל ירושלים. הוא דורש ממכם את ירושלים.

אחיכם, אל־אשרף, מחכה לכם. הוא רוצה את דמשק, ואתם תצטרכו לצאת נגד אחיינכם. הצבא שלכם רחוק מהמקום, והאוצר במצרים לא מוכן למלחמה נוספת נגד הפרנקים.

מה אתם עושים?

• מסרבים, ונלחמים על החוף. מערכה יקרה על החוף, ותוצאתה כנראה לא חד־משמעית. הצבא שלכם לא יגיע לדמשק, ואחיכם אל־אשרף עלול לעבור לצד אחיינכם.
• מציעים לו את ירושלים, ושומרים על המקומות הקדושים. הקיסר יצא לאיטליה עם פרס שלא יוכל להחזיק זמן רב. אתם מקבלים זמן לסדר את דמשק. הזעם המוסלמי יגבר, וייתכן שהעיר תחזור לידיכם בסוף ההפוגה. סביר שהשלום יחזיק עשר שנים.
• מציעים לו את החוף והדרכים, ושומרים על ירושלים. הקיסר יחזור עם צי וחיילים ויעמוד על דרישתו לירושלים. ייתכן שהמשא ומתן יתחדש, וייתכן שתוכלו להסכים מאוחר יותר, אבל בלי הזמן שהייתם צריכים.

מה קרה בפועל

מציעים לו את ירושלים, ושומרים על המקומות הקדושים.

אל־כאמל הציע את ירושלים. ההסכם נחתם ב־18 בפברואר 1229. ירושלים עברה לקיסר, והחרם אל־שריף נשאר בידי המוסלמים. דמשק הועברה לאחיו אל־אשרף.

אל־כאמל היה זקוק לזמן ולבעלים בדמשק, ואחיו לא נתן לו את מבוקשו בלי מלחמה. היסטוריונים רבים סבורים שדמשק הייתה הפרס האמיתי שלו, וירושלים הייתה מטבע מיקוח.

ירושלים בלי קרב

פברואר 1229

מה כתוב בהסכם

נוסח ההסכם לא נשמר. ההיסטוריונים משחזרים אותו ממכתבים נוצריים ומכרוניקות ערביות, והמקורות לא תמיד מסכימים. בגדול: ירושלים, בית לחם ומסדרון לחוף עברו לקיסר, וטורון נמסרה לו. נצרת וצידון הוכרו כשייכות לנוצרים. החרם אל־שריף נשאר בידי המוסלמים, עם חיל מצב וקאדי, אבל נוצרים ומוסלמים יכלו להתפלל בו.

ההפוגה נמשכה כעשר שנים, מפברואר 1229. חומות ירושלים כבר נהרסו ב־1219, ולפי המקורות הנוצריים הקיסר טען שהוא רשאי לבנות אותן מחדש. המקורות המוסלמיים כחשו בכך.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, ביפו.

יפו, פברואר 1229

על השולחן טיוטה: ירושלים, בית לחם ומסדרון לחוף, בלי החרם אל־שריף, להפוגה של עשר שנים. יש צלבנים שמתנגדים לעסקה, כי היא נעשתה בלי הסכמת האדונים המקומיים. חייליכם מעטים, ובממלכה שלכם באיטליה ממתין מלחמה.

הסולטן יכול להחליף בכל רגע את הטיוטה בתנאים קשים יותר, ואם תדרשו את החרם תשברו את ההסכם. הבחירה היא בין הישג מוגבל לבין סיכון של בלי כלום.

מה אתם עושים?

• חותמים על הטיוטה כפי שהיא. שלום לעשר שנים, וירושלים בידי הנוצרים בלי קרב. הכנסייה תכעס, אבל הנוצרים מקבלים מחדש עיר שאבדה להם ב־1187. סביר שהמוסלמים יתמרדו בזעם, וזה ימשיך להתפשט.
• דורשים גם את החרם, ומפסיקים את המשא ומתן אם לא יסכימו. כנראה תהיה מלחמה. סיכוייכם לכבוש את החרם בכוח נמוכים, והצבא שלכם לא מספיק גדול. סביר שתאבדו את ההישג כולו, ואת הדרכים לחוף.
• חותמים, ותובעים זכות לבנות את חומות ירושלים מחדש. הסולטן יוכל לדחות את הדרישה, והעניין ייצור מחלוקת שתפרוץ ביום שבו תסתיים ההפוגה. ייתכן שהשלום יישאר עמום לאורך כל הדרך.

מה קרה בפועל

חותמים על הטיוטה כפי שהיא.

פרידריך חתם על הנוסח המוסכם ב־18 בפברואר 1229. אחר כך טען שמותר לו לבנות את החומות מחדש, אבל החומות לא נבנו במשך ההפוגה.

פרידריך היה צריך תוצאה שיוכל להציג לתומכיו ולאפיפיור. חייליו היו מעטים, והוא כבר התחיל לשמוע על מלחמה באיטליה. הנסיון לדרוש את החרם היה מסתכן בכל מה שכבר הושג. ההיסטוריונים מציינים שהתנאים שנכתבו נתנו לו את מה שביקש בלי מלחמה.

17–19 במרץ 1229

הכתרה בכנסיית הקבר

ב־17 במרץ נכנס פרידריך לירושלים, ופקיד של אל־כאמל מסר לו את מפתחות העיר. למחרת, ב־18 במרץ, הכתיר את עצמו בכנסיית הקבר. ביום שאחרי כן, ב־19 במרץ, הטיל נציג הפטריארך על העיר אינטרדיקט, שסגר את הכנסיות ועצר את רוב הטקסים.

במכתב לאנרי השלישי מאנגליה טען פרידריך שמותר לו לבנות מחדש את חומות ירושלים. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים אם זו בכלל הכתרה.

מיתוס

הקיסר לקח את ירושלים בלי טיפה של דם, וכל הנצרות שמחה בכך.

האמת

לא נערך קרב, אבל הביטוי ״בלי טיפה של דם״ הוא סיכום מאוחר, לא שיפוט שנכתב ב־1229. התגובה הייתה מעורבת, והפטריארך הטיל אינטרדיקט.בקיצור: לא ניצחון אחד.

הראיות

לענייני המקורות של ההסכם: טאקאיאמה (2010) ואבולפיה (1988).

מקור: ירושלים על מפה משנת 1250

מתיו פריס, מפת פלשתינה, כ־1250, ספריית קורפוס כריסטי, אוקספורד

המפה צוירה בידי נזיר מסנט אלבנס באנגליה, בערך עשרים שנה אחרי ההסכם. הוא צייר אותה לקוראים שמעולם לא ראו את הארץ, ולכן הפרטים שלה נלמדים, לא נמדדים.

• מצאו את יפו ואת ירושלים. מה קרוב יותר לים? יפו על החוף, בשוליים השמאליים. ירושלים בפנים הארץ, באמצע התחתון. המפה מציגה את החוף לאורך השוליים.
• המפה צוירה כ־1250. מה היא מראה על הממלכה הנוצרית באותה שנה? ירושלים אבדה שוב ב־1244. המפה משקפת ידע על הממלכה כפי שהייתה, לא כפי שהייתה בשנה שבה נצר המפה.
• מי צייר את המפה, ולאילו קוראים? מתיו פריס, נזיר מאנגליה. הוא צייר לקוראים באנגליה, ולכן המפה מלמדת על מה שהם רצו לדעת, לא רק על מה שהיה.

האפיפיור, הממלכה והקיסר

נקודת החלטה

אתם גרגוריוס התשיעי, האפיפיור.

החצר הפאפית, קיץ 1229

החדשות מארץ הקודש הגיעו: הקיסר המנודה כבש את ירושלים בהסכם, הכתיר את עצמו, והפטריארך הטיל אינטרדיקט על העיר. הטמפלרים וההוספיטלרים זועמים על ההסכם.

בסיציליה חייליכם של ז׳אן מבריין פלשו לדרום, ואתם גייסתם כסף ברחבי אירופה למסע צלב נגד פרידריך. לא נותר לכם הרבה זמן: הקיסר עומד לחזור.

מה אתם עושים עם הנידוי ועם ההסכם?

• שומרים על הנידוי, ומכוונים את המלחמה לדרום. הקיסר יחזור לאיטליה, ולכן סביר שהמלחמה תימשך עד שמישהו יתפשר. הנידוי נשאר בתוקף, אבל מי שיכריע הוא המשא ומתן, לא התפילה.
• מבטלים את הנידוי מיד, ומכירים בהסכם כהישג לנוצרים. הקיסר יקבל את הכבוד שרצה, אבל הכנסייה מוותרת על הכוח שלה בסיציליה. אם תיתנו לו את הניצחון, תהיו בלי מיקוח.
• מכריזים שההסכם בטל, וקוראים לטמפלרים ולהוספיטלרים לחדש את המלחמה בארץ. הטמפלרים וההוספיטלרים לא יכולים להרשות לעצמם מלחמה נוספת, ולכן כנראה לא יהיה שום שינוי. הנוצרים יתפלגו, והמוסלמים ירגישו מוגנים בדמשק.

מה קרה בפועל

שומרים על הנידוי, ומכוונים את המלחמה לדרום.

גרגוריוס שמר על הנידוי ובני חסותו פלשו לדרום איטליה. פרידריך חזר ליבשה ביוני 1229, והפלישה התפרקה. ב־1230 נחתם שלום סן ג׳רמנו, וב־28 באוגוסט 1230 בצ׳פרנו ביטלו הלגאטים האפיפיוריים את הנידוי.

גרגוריוס ראה בהסכם הישג של הקיסר, לא של הכנסייה. הוא חשש מהקיסר בלב איטליה ורצה להכריע קודם בשטח. השלום שנחתם ב־1230 נבע בעיקר מהמצב הצבאי.

1229–1231

מלך שחוזר הביתה

ביוני 1229 הגיע פרידריך לברינדיזי, והצבא האפיפיורי, שחסר כסף ומוראל, נסוג בבלבול. עד סוף השנה שלט שוב בממלכה, והעניש את הערים והברונים שבגדו בו.

במשך עשור הוא בנה מחדש את הממלכה: חוקי קפואה ב־1220, אוניברסיטה בנאפולי כמה שנים אחר כך, ו״חוקת מלפי״ ב־1231. החוקה ההיא הפכה את שליטיה לעובדי מדינה ששכרם מהמלך, והגדירה את הקיסר כ״חוק חי״ על פני האדמה.

מקור: מטבע שאומר אבי קיסרות

אוגוסטלה זהב של פרידריך השני, ברינדיזי, 1230–1250. האגודה הנומיזמטית האמריקנית (ANS)

האוגוסטלה הוטבעה מ־1231 בברינדיזי ובמסינה: זהב טהור, בדמות המטבע הרומי הקדום ״אורוס״. פרידריך שלח מטבע זה לכל הממלכה כהוכחה שהוא ממשיך את רומא, ולא הכנסייה.

• מה כתוב על צד הפנים, ומי הדמות? דמות של הקיסר עם זר דפנה, ואותיות לטיניות שמזכירות את הקיסרים הרומיים. זו כתובת של שלטון רומי, לא של כנסייה.
• מה מופיע על צד הגב, ומה חסר? נשר, וכתובת עם שמו של פרידריך. אין צלב ואין כתובת דתית. החסר מלמד שהקיסר ביקש לבטא את עצמו כיורשו של רומא.
• למה דווקא זהב? זהב היה סמל של מעמד וכוח, וגם מטבע בר־מסחר. המטבע היה מכוון לשני קהלים: לנתיניו ולשליטים אחרים.

הממלכה והמדע

חצר שחוקרת הכול

בחצרו בפלרמו ובפודג׳ה נפגשו מדענים, משפטנים, משוררים ומתרגמים מכל הדתות. מייקל סקוט, אסטרולוג ומתרגם מערבית, שירת בה. לאונרדו מפיזה, פיבונאצ׳י, הקדיש לפרידריך את ״ספר המרובעים״ ב־1225.

את טירת דל מונטה התחיל לבנות בשנת 1240, בחבל אפוליה. מכתב מ־29 בינואר 1240 מזמין חומרי בנייה עבורה. היא מוכרת בצורתה השמונה־צדדית, ואפילו היום אין הסכמה מה הייתה מטרתה.

גרמניה

הנסיכים מקבלים את שלהם

בגרמניה שלט פרידריך בזכות הסכמים. ב־1220 הבטיח לנסיכים הכנסייתיים זכויות רבות. ב־1231 כפה הבן, היינריך השביעי, את ״החוק לטובת הנסיכים״. הנסיכים קיבלו את זכות ההטבעה של מטבע ואת זכות גביית המכס, והקיסר הפסיד חלק גדול מהשליטה.

בגרמניה כוחו של הקיסר עדיין נשען על הסכמת הנסיכים.

1237

קורטנואובה

בערי הצפון לא נכנע הקיסר לחלוטין. הליגה הלומברדית של ערי צפון איטליה נגדו. בנובמבר 1237 ניצח בקורטנואובה: הכוח הלומברדי הוכרע, והקרוצ׳ו של מילאנו, מכרזת העיר, נלקח והוצג בקרמונה, ונשלח לרומא אחר כך. פרידריך חגג בקרמונה כמו קיסר רומאי.

אבל הניצחון לא שבר את הערים. מילאנו ובולוניה המשיכו להתנגד, והמצור על ברשה נכשל ב־1238. הגוולפים בערים תמכו באפיפיור, והגיבלינים בקיסר, כך שכל עיר הייתה קו חזית.

הסוף, הוויכוח והבוחן

1239–1245

נידוי שני

בפאלם סאנדיי, 20 במרץ 1239, שוב הטיל גרגוריוס התשיעי נידוי על פרידריך. בריטניקה מציינת כעילה את כניסתו של פרידריך לסרדיניה, נחלה של האפיפיור, כדי לתמוך בתביעתו של בנו אנצו לכתר שלה. פרידריך השיב בגירוש הפרנציסקנים והדומיניקנים מלומברדיה.

גרגוריוס מת ב־22 באוגוסט 1241, כשחייליו של פרידריך כמעט הגיעו לרומא. ב־17 ביולי 1245, בליון, הכריז אינוקנטיוס הרביעי על הדחתו של פרידריך, וכינה אותו ״קודמו של האנטיכריסט״.

בפברואר 1248 נחלץ הצבא הקיסרי מתבוסה מול פארמה, בלי שפרידריך היה שם. המחנה שלו בוויטוריה, שנבנה לצורך המצור, נכבש, והאוצר הקיסרי, סימני השלטון והקרוצ׳ו של קרמונה נלקחו. הוא התאושש, אבל זה היה השפל של שנותיו האחרונות.

מיתוס

פרידריך היה אתאיסט, ואפילו האנטיכריסט בעצמו.

האמת

הטענה על האתאיזם מבוססת על ״הטרקטט על שלושת המרמים״, ספר שיש שמועה שאמר שמשה, ישו ומוחמד היו שלושה מטעים. קיומו של הספר מוטל בספק, ופרידריך הכחיש שידע עליו. הטענות האלה היו פוליטיות: פרידריך היה חופשי מאוד בדעותיו בזמנו, ואויביו הבליטו זאת.

הכינוי אנטיכריסט בא מהמלחמה הדתית־פוליטית. אינוקנטיוס הרביעי כינה אותו ״קודמו של האנטיכריסט״. זו תעמולה משני הצדדים, לא עדות על אמונתו.

הראיות

סלימבנה די אדם, כרוניקה; דוד אבולפיה, פרידריך השני (1988).

מקור: מלך עם נץ, במחברת משנת 1258 ואילך

ספריית הוותיקן, Pal. lat. 1071, העותק מ־1258–1266

כתב היד ״Pal. lat. 1071״ מתוארך בוותיקן לשנים 1258–1266, כלומר שמונה עד ששה־עשר שנים אחרי מותו של פרידריך. מנפרד, בנו, הוסיף בו הערות. הציור הזה, כמו המטבע, מייצג את השושלת יותר מאשר מתעד פנים.

• מי יושב על הכס, ומי נמצא למטה? קיסר מכתר עם נץ על מעמד. למטה, מלך צעיר יותר שמצביע, ושני ציידים שמחזיקים בנצים. הכיתובים באנגלית על הקובץ הם תוספת מודרנית, לא כתב ימי הביניים.
• מתי נוצרה הכפיה הזאת, ומה חשוב בזה? שנים אחרי מותו של פרידריך, בזמן שהשושלת נחלשה. הציור לא מתאר את פרידריך בזמן אמת; הוא בונה את דמותו כשאין עוד שליט חי.
• מה הציור רוצה שנאמין? שהכותב של ספר הציד היה מלך שידע את המלאכה מבפנים, ושהשושלת נמשכת במנפרד. זו תעמולה לשושלת, בזמן שהייתה מאבדת כוח.

מה קרה אחר כך

• 13 בדצמבר 1250 פרידריך מת בקסטל פיורנטינו. בצוואתו מינה את קונראד, בנו, ליורשו.
• 21 במאי 1254 קונראד הרביעי מת במלריה בלבאלו. לפי רוב ההיסטוריונים, כאן מתחילה ״התקופה הבין־מלכותית הגדולה״.
• 26 בפברואר 1266 מנפרד נהרג בקרב בבנבנטו, כשצ׳ארלס מאנז׳ו ניצח אותו. בית הוהנשטאופן בסיציליה נסגר.
• 29 באוקטובר 1268 קונראדין, נכדו של פרידריך ובנו של קונראד הרביעי, הוצא להורג בנאפולי, בכיכר השוק. זה סוף הקו הישיר.
• 1273 רודולף ממפסבורג נבחר למלך הרומאים, והתקופה הבין־מלכותית נסגרת. הקיסרות לא תחזור לכוח שהייתה לה בימי פרידריך.

כתיבה והיסטוריה

אדם אחד, שני סיפורים

התמונה שלנו על פרידריך מגיעה כמעט כולה מאנשים שהיו צד. הכרוניקות הנוצריות כתבו ממחנה האפיפיור או מהקרב על החוף; הכרוניקות המוסלמיות כתבו מדמשק ומקהיר; ומתעודות הקיסר נשמרו רק מה שהוא רצה שיישמר. לכן כל שאלה על אמונתו, על מניעיו ועל כוונתו היא ויכוח.

ובכל זאת, הסיפור הזה לא נשאר בצד אחד. הוא מגיע בשני הכיוונים, והוא מודה שפרידריך ביצע כל דבר שהיה מביא לכתיבה כזאת.

ימי הביניים או הרנסנס?

האם פרידריך היה שליט מימי הביניים, או אדם של הרנסנס לפני זמנו? ואם הוא נכשל, האם הכישלון היה שלו או של יורשיו?

• ארנסט קנטורוביץ׳ (Kantorowicz) בספרו על פרידריך השני, שיצא בגרמנית ב־1927, ראה בו נביא של המדינה המודרנית, וכתב בהערצה גלויה. ההיסטוריונים מאוחר יותר ביקרו את הרומנטיקה של הספר.
• דייוויד אבולפיה (Abulafia) בספרו פרידריך השני: קיסר ימי הביניים (1988) הוא מציג שליט שחשב במונחים של ימי הביניים: זכויות לרומא, מסעי צלב, וחוק פיאודלי. הוא מתנגד לתווית ״איש הרנסנס״, שנוצרה מאוחר יותר.

שאלת הכישלון: הקיסרות לא התאחדה, וסיציליה והצפון נשברו. יש מי שמייחס זאת לוויתורים לנסיכים בגרמניה, ויש מי שמייחס זאת לשנים של מלחמה עם האפיפיור. התשובה נשארת פתוחה.

שאלה לבדיקה

למה גרגוריוס התשיעי הטיל נידוי על פרידריך בספטמבר 1227?

התשובה: כי פרידריך פנה מהצי אחרי שהאפיפיור קבע מועד למסע.. נכון. פרידריך הפליג, חלה וחזר ליבשה כשהמועד שנקבע בסן ג׳רמנו כמעט נגמר, והאפיפיור ראה בזה עיכוב נוסף.

שאלה לבדיקה

מה הותיר הסכם יפו בידי המוסלמים?

התשובה: החרם אל־שריף, הר הבית.. נכון. החרם נשאר עם חיל מצב וקאדי מוסלמיים, ונוצרים ומוסלמים יכלו להתפלל בו.

שאלה לבדיקה

מה היה האוגוסטלה?

התשובה: מטבע זהב שהוטבע לראשונה ב־1231 בברינדיזי ובמסינה.. נכון. המטבע נוצר לפי דגם האורוס הרומי, ועליו שמו של פרידריך.

שאלה לבדיקה

מה ידוע בוודאות על מטרתה של טירת דל מונטה?

התשובה: שמטרתה עדיין שנויה במחלוקת.. נכון. הוצעו בית ציד, אולם לקבלות, מצפה כוכבים ומקווה טקסי, ואף אחת מהן לא הוכחה.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים מתייחסים בזהירות לסיפורי הניסויים של סלימבנה?

התשובה: כי הוא היה פרנציסקני עוין שכתב מאוחר, והיסטוריונים מודרניים רואים בו מקור לא אמין.. נכון. הנטייה שלו וחשקו ברכילות מטילים ספק בסיפורים, ולכן הם לא מוכחים.

שאלה לבדיקה

מי היה קונראדין?

התשובה: נכדו של פרידריך, היורש האחרון של הקו הישיר, שהוצא להורג בנאפולי ב־1268.. נכון. הוא היה בנו של קונראד הרביעי, והוצאתו להורג סימנה את סוף הקו הישיר.

מונחים

• מסע צלב מסע מלחמה שהכריז עליו האפיפיור, שבו הלוחמים נדרו נדר ותפרו צלב על בגדיהם. מסע הצלב השישי יצא ב־1228, ומי שהוביל אותו היה פרידריך השני.
• נידוי עונש כנסייתי שמנתק את האדם מהסקרמנטים ומהקהילה. שליט מנודה לא יכול היה, לפי ההשקפה של האפיפיור, להוביל מסע צלב כשר.
• אינטרדיקט איסור כנסייתי על מקום, כמו עיר, שבו נסגרות הכנסיות ורוב הטקסים נעצרים. ירושלים הוטלה תחת אינטרדיקט במרץ 1229.
• הוהנשטאופן שושלת המלכים והקיסרים הגרמנית שממנה בא פרידריך. הוא היה נכדו של ברברוסה, והאחרון הגדול של השושלת.
• איובי שושלת מוסלמית שהקים צלאח א־דין, ששלטה במצרים, בדמשק ובצפון במאה ה־13. נסיכיה התחרו זה בזה.
• החרם אל־שריף ״המקום הנשגב״ בערבית: הר הבית בירושלים, שבו נמצאים כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא. הוא נשאר בידי המוסלמים בהסכם יפו.
• גוולף מפלגה באיטליה ובגרמניה שתמכה באפיפיור, ובגרמניה בבית ולף היריב של השטאופנים.
• גיבלין מפלגה באיטליה שתמכה בקיסר. בעריה ובמשפחותיה היא נלחמה בגוולפים.
• הליגה הלומברדית ברית של ערי צפון איטליה, שהוקמה נגד ברברוסה ב־1167 וחודשה נגד פרידריך השני.
• אוגוסטלה מטבע הזהב של פרידריך, שהוטבע לראשונה ב־1231 בברינדיזי ובמסינה. השם נגזר מהמילה הלטינית ״אוגוסטוס״.
• קרוצ׳ו עגלה שנשאה את דגל העיר, היוותה נקודת איסוף לצבאה ונמשכה בידי שוורים. כשאויב לקח את הקרוצ׳ו בקרב, זו הייתה השפלה גדולה.
• הנרי השישי אביו של פרידריך, שכבש בכוח את ממלכת סיציליה. הוא מת במסינה ב־1197.
• אינוקנטיוס השלישי האפיפיור שנעשה לאפוטרופוס של פרידריך הילד. קונסטנצה בחרה בכך, כי ראתה בכנסייה הגנה.
• קרל הגדול מלך הפרנקים, שאאכן הייתה עירו. בעיר הזאת הוכתר פרידריך שוב ב־1215.
• אוטו מברונשוויג מתחרה של פרידריך על הכתר. האפיפיור נידה אותו ב־1210.
• הונוריוס השלישי אפיפיור שהכתיר את פרידריך לקיסר ב־1220, וקיבל ממנו הבטחה לצאת למסע צלב.
• סן ג׳רמנו עיירה דרומית לרומא. שם הוסכם המועד למסע הצלב, וב־1230 נחתם בה שלום.
• ברינדיזי נמל בדרום איטליה, שבו חיכה צי מסע הצלב של פרידריך.
• הרמן פון זאלצה ראש מסדר הטאוטונים, ואחד היועצים הנאמנים של פרידריך. הוא יעץ לו לחזור ליבשה.
• הטאוטונים מסדר צבאי דתי. בזמן הנידוי של פרידריך לא רצו המסדרים הצבאיים לשרת תחתיו.
• גרגוריוס התשיעי אפיפיור שנידה את פרידריך ב־1227 ושוב ב־1239. הוא מת ב־1241, כשצבאו של פרידריך התקרב לרומא.
• קפריסין אי במזרח הים התיכון, שבו נתקל פרידריך בבית איבלין החזק.
• פיליפ מנובארה איש צבא בקפריסין, שכתב זיכרונות על האירועים שם. הוא שירת את משפחת איבלין, ולכן כתב מצד אחד.
• ז׳אן מבריין אביה של איזבלה השנייה, שאיבד את תואר מלך ירושלים כשפרידריך דרש אותו לעצמו.
• איזבלה השנייה יורשת ממלכת ירושלים. היא נישאה לפרידריך ב־1225, ומתה ב־1228 אחרי שילדה לו בן.
• מייקל סקוט אסטרולוג ומתרגם מערבית, ששירת בחצרו של פרידריך.
• קורטנואובה מקום קרב בצפון איטליה. ב־1237 ניצח שם פרידריך את הליגה הלומברדית וכבש את הקרוצ׳ו של מילאנו.
• קרמונה עיר בצפון איטליה. שם חגג פרידריך את ניצחונו כמו קיסר רומאי.
• אינוקנטיוס הרביעי אפיפיור שהדיח את פרידריך בליון ב־1245 וכינה אותו קודמו של האנטיכריסט.
• סלימבנה די אדם נזיר פרנציסקני ויריב של פרידריך, שסיפר רכילות על ניסוי בתינוקות. היסטוריונים קוראים אותו בזהירות.
• אנטיכריסט בנצרות, דמות של אויב ישו לפני סוף הימים. במאבק בין האפיפיור לקיסר כונה פרידריך בשם הזה.
• טירת דל מונטה טירה בחבל אפוליה, שפרידריך התחיל לבנות ב־1240. צורתה שמונה צדדים, ומטרתה שנויה במחלוקת.
• חוקי קפואה חוקים שפרידריך הוציא בדצמבר 1220 כדי להחזיר לכתר אדמות מלכותיות.
• לאונרדו מפיזה מתמטיקאי מפיזה, הידוע בשם פיבונאצ׳י, שהקדיש לפרידריך את ספר המרובעים ב־1225.
• היינריך השביעי בנו של פרידריך. ב־1231 הוציא חוק שנתן לנסיכים זכויות רבות על חשבון הקיסר.

מקורות

• Philip of Novara, Les Gestes des Ciprois, trans. James A. Brundage, The Crusades (Milwaukee: Marquette University Press, 1962), pp. 227–232
• Matthew Paris, Chronica majora, ed. H. R. Luard, Rolls Series (London, 1872–1883)
• Salimbene de Adam, Chronica, in Monumenta Germaniae Historica, Scriptores 32, ed. Oswald Holder-Egger (Hanover, 1905–1913)
• Liber Augustalis, or Constitutions of Melfi, trans. James M. Powell (Syracuse: Syracuse University Press, 1971)
• David Abulafia, Frederick II: A Medieval Emperor (London: Allen Lane, 1988)
• Thomas C. Van Cleve, The Emperor Frederick II of Hohenstaufen: Immutator Mundi (Oxford: Clarendon Press, 1972)
• Ernst Kantorowicz, Kaiser Friedrich der Zweite (Berlin, 1927); English translation, Frederick the Second, 1194–1250 (London, 1931)
• Wolfgang Stürner, Friedrich II., 2 vols (Darmstadt, 1992–2000)
• Thomas Asbridge, The Crusades: The War for the Holy Land (London: Simon & Schuster, 2010)
• Charles Homer Haskins, “The De Arte Venandi cum Avibus of the Emperor Frederick II”, English Historical Review 36 (1921)
• Hiroshi Takayama, “Frederick II’s Crusade: An Example of Christian–Muslim Diplomacy”, Mediterranean Historical Review 25/2 (2010), pp. 169–185

קרדיט תמונות

• צילום: ParisTaras, 2022. ויקישיתוף, Castel del Monte – Andria · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• ספריית הוותיקן, Pal. lat. 1071, f. 1v. צילום: Ray Oaks, 2021 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• מתיו פריס, מפת פלשתינה, כ־1250. ספריית קורפוס כריסטי, אוקספורד · Public domain · דף המקור
• אוגוסטלה זהב של פרידריך השני, ברינדיזי, 1230–1250. האגודה הנומיזמטית האמריקנית (ANS) · Public domain · דף המקור