פרידריך הגדול: מלך קטן מול שלוש מעצמות

הבן שנאלץ לצפות

נסיך שנאלץ לראות

ב־6 בנובמבר 1730, במבצר קוסטרין שעל נהר האודר, נאלץ נסיך בן שמונה־עשרה לעמוד ולראות את חברו הטוב נערף. החבר היה הנס הרמן פון קאטה, קצין צעיר. המלך, אביו של הנסיך, הורה לו לצפות.

עשר שנים אחר כך נעשה אותו נסיך מלך פרוסיה.

רקע

אב שהיה חייל

פרידריך וילהלם הראשון, אביו של הנסיך, בנה צבא גדול ומשמעתי ומילא את האוצר. הוא שלט בפרוסיה כמלך־חייל. בעיניו נראתה אהבתו של בנו למוזיקה, לחליל ולספרות צרפתית כחולשה, והשניים לא הסתדרו.

בשנת 1730 תכנן הנסיך, יחד עם חברו קאטה, לברוח מהמדינה. התכנית נחשפה כשנמצא מכתב שכתב הנסיך לקאטה.

הדין

פסק דין שהמלך שינה

המלך לא קיבל את פסק הדין. הוא שינה את עונשו של קאטה למוות.

ב־6 בנובמבר 1730 הוצא קאטה להורג בקוסטרין. המלך הורה לבנו לעמוד ולראות. הנסיך התעלף לפני שהמכה ניחתה.

כתר

מלך צעיר

ב־31 במאי 1740 נפטר פרידריך וילהלם הראשון, והנסיך, בן 28, נעשה מלך פרוסיה.

אביו השאיר לו צבא גדול ואוצר מלא. ברחבי אירופה לא ידעו עדיין איזה מלך יהיה.

ספר

ספר נגד מקיאוולי

בשנת 1740 יצא לאור ספר בעילום שם, נגד מקיאוולי. הוא התנגד לרעיון שמקיאוולי מציג בספרו הנסיך, לפיו שליט רשאי לשקר ולהפר הבטחות. רק מעטים ידעו שמחברו הוא יורש העצר פרידריך.

וולטייר, הסופר הצרפתי, דאג להפצתו באמסטרדם. במהדורה השנייה שינה וולטייר ביטוי אחד: פרידריך כתב שהשליט הוא ״המשרת הראשון״ של המדינה, וולטייר שינה זאת ל״המגיסטרט הראשון״, תואר רם יותר.

זו דוגמה קטנה לבעיה גדולה: טקסטים משתנים כשמעתיקים אותם, כשעורכים אותם ומדפיסים אותם. כשקוראים מקור, שואלים מי העתיק אותו, מי ערך אותו ומי הדפיס אותו.

הבחירה הראשונה של המלך החדש (1740 – 1742)

הירושה

מות הקיסר

בסתיו 1740 נפטר הקיסר קרל השישי.

בתו מריה תרזה, בת 23, ירשה את נחלותיו. בין הנחלות שהותיר היה שלזיה, מחוז עשיר ששייך לנחלות הבית ההבסבורגי וגובל בגבול פרוסיה.

התביעה

תירוץ ישן

הצו שהוציא הקיסר קרל השישי ב־1713, הסנקציה הפרגמטית, אפשר לבתו לרשת את נחלות הבית. הוא לא כלל את התואר הקיסרי, שהיה תואר נבחר של האימפריה.

לפרידריך הייתה טענה ישנה על שלזיה, לפי הסכם משנת 1537, הסכם בריג. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה הטענה הייתה חזקה, ויש הקוראים לה תירוץ.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, מלך פרוסיה.

ברלין, בארמון, דצמבר 1740.

אתם בני 28, והמלך מאז 31 במאי. אביכם השאיר לכם צבא גדול ומשמעתי ואוצר מלא.

קרל השישי נפטר, ובתו מריה תרזה, בת 23, יורשת את נחלות הבית. יש לכם טענה ישנה על שלזיה, מחוז עשיר הגובל בגבולכם. שלושה מסלולים פתוחים לפניכם.

מה אתם עושים?

• לחצות את הגבול עכשיו ולתבוע את שלזיה. כנראה תשיגו את המחוז במהירות, אבל תיכנסו למלחמה עם הבית ההבסבורגי, ותהיו האיש ששבר את הסנקציה הפרגמטית.
• להכיר בסנקציה הפרגמטית ולהתמקח על שלזיה. כנראה תשמרו על מילתכם, ותקבלו מעט או שום דבר. שלזיה תישאר בידי וינה, והצבא הגדול שלכם לא יהיה לו מלחמה שתצדיק אותו.
• להמתין לבעלת ברית חזקה, כמו צרפת או בוואריה, אם תימצא. כנראה תחכו לברית שאולי לא תגיע, ובינתיים החצר בווינה תחזק את מעמדה. ואם בעלת הברית כן תבוא, תיכנסו למלחמה יחד איתה.

מה קרה בפועל

לחצות את הגבול עכשיו ולתבוע את שלזיה.

ב־16 בדצמבר 1740 שלח פרידריך כ־27,000 איש מעבר לגבול. ב־10 באפריל 1741 ניצח צבאו במולוויץ, אבל המלך עזב את שדה הקרב, וזה היה קרבו הראשון כמלך. ב־11 ביוני 1742 נחתם שלום ברסלאו: פרוסיה קיבלה את רוב שלזיה, פרט לשלושה מחוזות בדרום.

את הסיבות של פרידריך אנו מכירים רק בחלקן. הטענה הרשמית הייתה הטענה הישנה על שלזיה, ולצדה עמד עושר המחוז, שהיה בבירור פיתוי. מה חשב המלך באמת, בלי תיעוד נוסף, לא נדע.

מולוויץ

ניצחון, ועזיבת השדה

במולוויץ, ב־10 באפריל 1741, נפגשו הצבאות בשדה פתוח. הפרוסים ניצחו, אבל המלך עזב את השדה. לפי המקורות, שדה־המרשל הוותיק שלו, קורט כריסטוף פון שוורין, הפציר בו לעזוב.

הניצחון היה אמיתי, אבל המלך לא נשאר לראות אותו עד הסוף.

מיתוס

פרידריך הגדול ניצח בכל קרב שניהל.

האמת

לא נכון. במולוויץ צבאו ניצח, אבל המלך עזב את השדה. בהמשך המלחמה הוא גם הפסיד קרבות, כפי שיתברר בהמשך השיעור.

הראיות

הדימוי של מלך שלא הפסיד מעולם הוא תמונה מאוחרת יותר, והיא לא עומדת במבחן רשימת הקרבות. בדקו את הקרבות עצמם, לא את האגדה עליהם.

שלום ראשון

שלום ברסלאו

ב־11 ביוני 1742 נחתם שלום ברסלאו. פרוסיה קיבלה את רוב שלזיה, והמחוז הפך לחלק ממדינתה.

אבל מריה תרזה לא השלימה עם האובדן. השלום היה הפסקה, לא סוף. באוגוסט 1744 פלש פרידריך לבוהמיה, והמלחמה השנייה על שלזיה פרצה.

היפוך הבריתות (1756)

הפתיחה

ברית שהתהפכה

במשך יותר ממאתיים שנה היו צרפת ואוסטריה יריבות. ב־1756 הפכו לבעלות ברית. זו הייתה הפתעה דיפלומטית גדולה, ופרוסיה מצאה את עצמה במצב שלא תכננה.

הברית החדשה

מי עם מי

המהפכה הדיפלומטית של 1756 הפכה את הבריתות הישנות. ב־16 בינואר 1756 נחתמה בווסטמינסטר אמנה בין בריטניה לפרוסיה. פרוסיה התחייבה להגן על הנובר, נחלה גרמנית שבשליטת המלך הבריטי, מפני צרפת, ובריטניה התחייבה שלא לסייע לאוסטריה במלחמה חדשה על שלזיה.

ב־1 במאי 1756 חתמו צרפת ואוסטריה על אמנת ורסאי הראשונה. כל צד התחייב לשלוח 24,000 חיילים להגנת הצד האחר.

רוסיה לא הייתה חלק מהברית הזאת. היא הצטרפה לצד האויב של פרוסיה רק ב־1757.

תמונה נפוצה מציגה את אוסטריה, צרפת ורוסיה נגד פרוסיה כבר מההתחלה. זו טעות לגבי 1756: באותה שנה היה לפרוסיה בעל ברית בריטי, ורוסיה עמדה עדיין מחוץ למלחמה.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, מלך פרוסיה.

ברלין, אוגוסט 1756.

בריטניה היא בעלת הברית שלכם. צרפת ואוסטריה התחברו זו לזו, וסקסוניה, השכנה לדרום, קשורה בברית עם וינה.

אתם מאמינים שאויביכם מכינים התקפה על פרוסיה. אין לכם הוכחה לכך, אבל הסימנים מטרידים. וינה לא התחייבה בכתב להשאיר את שלזיה בשקט. שלושה מסלולים פתוחים לפניכם.

מה אתם עושים?

• לתקוף את סקסוניה ראשונים, לפני שהמתקפה תגיע. כנראה הצבא הסקסוני ייתפס לפני שיוכל להצטרף לאוסטריה. אבל אירופה תראה במלחמה כזו מעשה תוקפני, והקואליציה נגדכם תתחזק.
• להישאר בגבולות, ולהתגונן אם תותקפו. כנראה האויבים ימשיכו בתכניתם, והזמן יפעל נגדכם. אם המתקפה תגיע, תילחמו על אדמתכם, אבל עם פחות מרחב לתמרן.
• לדרוש מוינה התחייבות כתובה להשאיר את שלזיה בשקט, ולראות אם תינתן. כנראה וינה תסרב או תמשוך את הזמן, וההשהיה תיתן לאויבים זמן להתארגן. אם ההתחייבות תינתן, תקבלו ביטחון לזמן מה, אבל הבטחה יכולה להישבר.

מה קרה בפועל

לתקוף את סקסוניה ראשונים, לפני שהמתקפה תגיע.

ב־29 באוגוסט 1756 נכנסו כוחות פרוסיים לסקסוניה בלי הכרזת מלחמה רשמית. הצבא הסקסוני נסגר בפירנה, ובאוקטובר 1756 נכנע, ואנשיו נאלצו להשתלב בצבא פרוסיה. ב־1 באוקטובר נלחם פרידריך בצבא אוסטרי בלובוזיץ, וטען לניצחון.

פרידריך האמין שהאיום נגדו אמיתי, ושאויביו מכינים התקפה. ההיסטוריונים נחלקים: האם זו הייתה מכה מקדימה נגד איום שעמד להתממש, או מלחמת תוקפנות שנעשתה בתירוץ של הגנה?

אחרי

המלחמה מתרחבת

הפלישה לסקסוניה חיזקה את מי שביקשו לעצור את פרוסיה. ב־1757 נחתמה אמנה שנייה בין צרפת לאוסטריה, ובאותה שנה הצטרפה רוסיה לצד האויב של פרוסיה.

פרידריך עמד עכשיו מול אוסטריה, צרפת ורוסיה כאחת, ובריטניה נשארה לצידו.

שלוש מערכות בשנה אחת (1757)

1757

6 במאי: ניצחון בבוהמיה

ב־6 במאי 1757 נפגש צבאו של פרידריך עם צבא אוסטרי מחוץ לפראג, בבוהמיה. הפרוסים היו כ־64,000 והאוסטרים כ־60,000 עד 61,000, לפי המקור. פרוסיה ניצחה.

בכל צד נפגעו בין כ־13,000 ל־14,500 הרוגים ופצועים.

1757

18 ביוני: התבוסה

ב־18 ביוני 1757 הפסיד פרידריך בקולין, מול הפילדמרשל דאון. הפרוסים היו כ־33,000 עד 34,000, והאוסטרים כ־53,800 עד 54,000. אבדות פרוסיה נעו בין כ־13,700 ל־14,000 הרוגים ופצועים, ואבדות אוסטריה היו כ־8,000.

אחרי קולין נאלץ פרידריך לוותר על המצור על פראג ולעזוב את בוהמיה.

1757

5 בנובמבר: ניצחון מהיר

ב־5 בנובמבר 1757 עמד פרידריך ברוסבאך מול צבא צרפתי ומול צבא הרייך. לפרוסים היו כ־22,000 איש, ולצרפתים ולכוחות הרייך כ־41,000 עד 45,000. הקרב הוכרע תוך שעות ספורות.

פרוסיה איבדה כ־550 איש: 169 הרוגים ו־379 פצועים. בצד השני נפגעו כ־8,000 עד 10,000 הרוגים, פצועים ושבויים.

ביניים

ניצחון, הפסד, ניצחון

בשנה אחת ניצח פרידריך בפראג, הפסיד בקולין וניצח ברוסבאך. המלחמה, שנקראת מלחמת שבע השנים, נמשכה כבר יותר משנה.

כחודש אחרי רוסבאך עמד פרידריך מול צבא אוסטרי גדול בהרבה משלו, בשלזיה. שם השיגה אוסטריה יתרון.

לויטן, 5 בדצמבר 1757

הכוחות

צבא גדול בהרבה

הצבא האוסטרי שכב לאורך קו ארוך סביב לויטן, בפיקודו של הנסיך קרל מלוריין, ולצידו דאון. הוא היה גדול כמעט פי שניים מהצבא הפרוסי.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, בבורנה.

4 וה־5 בדצמבר 1757, אחרי קולין ורוסבאך.

הפסדתם בקולין ביוני וניצחתם ברוסבאך בנובמבר. עכשיו עומד מולכם צבא אוסטרי גדול משלכם: כ־65,000 עד 66,000 איש לעומת כ־33,000 עד 39,000. המספרים נלקחים ממקורות שונים, ולכן הם מוצגים כטווח.

השטח מוכר לכם: גבעות נמוכות יכולות להסתיר תנועה של צבא. אם תתקפו, אתם מסתכנים בכל מה שנותר לכם. אם תיסוגו לסקסוניה, תוותרו על שלזיה לזמן מה.

מה אתם עושים?

• לתקוף את האגף של הצבא האוסטרי בסדר אלכסוני, עם רוב הכוחות. אם התכנית תצליח, תנצחו קרב שהאוסטרים יתקשו להתאושש ממנו. אם האגף לא ייפרץ, תאבדו את הצבא שנותר לכם ביום אחד.
• לסגת לסקסוניה, ולוותר על שלזיה לזמן מה. כנראה תשמרו על הצבא כשלם, אבל שלזיה תישאר בידי האוסטרים לחורף נוסף, ומעמדכם במלחמה ייחלש מדי חודש.
• להתבצר ליד ברסלאו ולחכות לתגבורות. כנראה האוסטרים יקבלו זמן להביא עוד תותחים, ואתם תילחמו על שטח שהם בחרו. התגבורות עשויות לא להגיע בזמן.

מה קרה בפועל

לתקוף את האגף של הצבא האוסטרי בסדר אלכסוני, עם רוב הכוחות.

פרידריך תקף. הוא שלח הסחה מול החזית האוסטרית ליד פרובלוויץ, העביר את רוב צבאו דרומה מאחורי הגבעות הנמוכות, ותקף את האגף השמאלי של האוסטרים. ההתקפה הצליחה.

סדר אלכסוני היה תמרון שהצבא התאמן בו: כוח מרכזי אחד תוקף אגף אחד, והשאר מחזיקים את החזית או ממתינים. הקו האוסטרי היה ארוך, ואגפו השמאלי חשוף. ההסחה, התנועה מאחורי הגבעות והתותחים שפרשו על הבוטרברג היו כולם חלק מהתכנית.

לויטן

שחר בלויטן

בשעות הראשונות של ה־5 בדצמבר 1757, באור עמום, נתקלו טורי הצבא הפרוסי במוצב של האויב ליד הכפר בורנה, והדפו אותו. פרידריך עלה לגבעה ובחן את קו האויב זמן רב.

כך מתאר זאת תומאס קרלייל, היסטוריון בריטי שכתב על המלך כמאה שנה אחרי הקרב. הוא לא היה שם, ולכן יש לקרוא את הפרטים בזהירות.

הקרב

הקרב עצמו

ההסחה מול פרובלוויץ משכה את תשומת הלב של האוסטרים אל החזית. אחר כך נע רוב הצבא הפרוסי דרומה, מאחורי הגבעות, ותקף את האגף השמאלי של האוסטרים. מפקד האוסטרים הזיז את עתודותיו אל האגף שאוים.

התותחים הפרוסים על הבוטרברג ירו אל קו האוסטרים, ופרשיו של צייטן הצטרפו להתקפה. הקו האוסטרי נפרץ, ורבים מחייליו נשבו.

לויטן, 5 בדצמבר 1757

5 בדצמבר 1757

ליד לויטן (לוטיניה כיום), פולין

פרוסיה

• מפקדים: פרידריך השני
• כוחות: 33,000 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, הטקסט); 36,000 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, תיבת הסיכום); כ־39,000 (אתר warhistory.org (היסטוריה פופולרית))
• אבדות: כ־6,300 בסך הכול, כולל כ־1,100 הרוגים ו־5,100 פצועים (תיבת הסיכום של הערך באנציקלופדיה)

כ־167 עד 170 תותחים, לפי אותם מקורות.

אוסטריה

• מפקדים: הנסיך קרל מלוריין, ולצידו דאון
• כוחות: 65,000 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, תיבת הסיכום); 66,000 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, הטקסט; warhistory.org)
• אבדות: כ־22,000 בסך הכול, מהם כ־3,000 הרוגים, 7,000 פצועים ו־12,000 שבויים (תיבת הסיכום של הערך באנציקלופדיה)

בין 210 ל־250 תותחים, לפי המקורות.

התוצאה: ניצחון פרוסי מכריע

מספרי הכוחות והאבדות באים מערכים פופולריים ומתיבות סיכום, לא מארכיוני הצבאות. הפערים בין המקורות ממשיים, ולכן כל מספר מוצג בשורה נפרדת. אבדות האוסטרים כוללות שבויים רבים.

מיתוס

לויטן נוצח רק בזכות הסדר האלכסוני.

האמת

לא נכון. התכנית כללה הסחה מול פרובלוויץ, תנועה מוסתרת מאחורי הגבעות, תותחים על הבוטרברג ופרשי צייטן. הסדר האלכסוני היה חלק אחד מתוך כולם.

הראיות

היסטוריון מודרני מדווח שכמה משתתפים ייחסו את הניצחון לתותחים, יותר מלרגלים הפרוסים. אלה דעותיהם של משתתפים, לא עדות ניטרלית.

מקור: קרלייל על הפזמון

העובדה ודאית מאוד, ומוזרה לי מאוד: הפרטים לא מדויקים מאוד, חוץ מזה, כדוגמה, הנה בית מהמזמור שלהם.

קרלייל כתב על המלך בשנים 1858 עד 1865, כמאה שנה אחרי הקרב. שימו לב לדרך שבה הוא מגדיר את הודאות שלו.

• מי כתב את הדברים האלה, ומתי? תומאס קרלייל, היסטוריון בריטי, בשנות ה־1850 וה־1860. הוא כתב כמאה שנה אחרי הקרב, ולא היה שם.
• מה קרלייל בטוח בו, ומה הוא מודה שאינו בטוח בו? הוא בטוח בעובדה, אבל מודה שהפרטים ״לא מדויקים מאוד״. כלומר הוא בטוח שהשירה התרחשה, אבל לא במדויק במה שנאמר. שאלו איזו ראיה יש לכל אחד מהדברים.
• למה סיפור כזה היה נוח לכותב מהמאה ה־19? קרלייל הערץ את פרידריך, וסיפור על חיילים ששרים מזמור לותרני הלם את הדימוי של המלך כגיבור פרוטסטנטי. מה שנוח לכותב אינו בהכרח נכון.

ציור

נאום שאיש לא תיעד

אדולף מנצל צייר את פרידריך מדבר אל הגנרלים שלו לפני לויטן, בין 1859 ל־1861. הציור נוצר יותר ממאה שנה אחרי הקרב, ואין בידינו מקור מאותה תקופה שמתעד נאום כזה. הציור מראה את הדימוי שהגרמנים של המאה ה־19 רצו לראות במלך, לא את מה שנאמר בשדה.

קונרסדורף (1759)

לפני הקרב

שישה לילות בלי שינה

ב־3 באוגוסט 1759 כתב פרידריך מבסקוב לשר שלו, פינקנשטיין: ״שישה לילות לא עצמתי עין.״ הוא הוסיף: ״הראו מכתב זה לכול, כדי שייודע שהמדינה אינה חסרת הגנה.״

מולו עמדו צבאות רוסיה ואוסטריה, שמנו יחד כ־59,500 איש לפי אחד האומדנים, לעומת כ־48,000 פרוסים, לפי ספירתו של המלך עצמו.

קונרסדורף

12 באוגוסט 1759

ב־12 באוגוסט 1759 נפגש צבאו של פרידריך עם הצבאות הרוסי והאוסטרי בקונרסדורף, ליד פרנקפורט שעל האודר.

נקודת החלטה

אתם פרידריך השני, מלך פרוסיה.

בערב 12 באוגוסט 1759, אחרי קונרסדורף.

הקרב אבד. הצבא שלכם התפרק. בבוקר פתחתם עם כ־48,000 איש, ועכשיו נותרו איתכם כמה אלפים בלבד.

הצבא הרוסי והאוסטרי עומד עדיין בשדה, עם כ־59,500 איש לפי ההערכה. מה תעשו עם מה שנותר לכם?

מה אתם עושים?

• להמשיך להילחם עם מה שנותר, ועם הכוחות שהגנרל פינק ואחיכם הנריך יוכלו לגייס. כנראה המלחמה תימשך שנים, במחיר גבוה בחיי אדם ובכסף. פרוסיה עשויה לשרוד אם אויביה יתייגעו קודם.
• לבקש שלום מיד, כל עוד קיים צבא פרוסי שיכול לנהל משא ומתן. כנראה אויביכם יקבעו תנאים קשים, ותאבדו את שלזיה ועוד שטחים. אבל הלחימה תיפסק, והאנשים שנותרו יינצלו.
• לחפש סיוע מהאימפריה העות׳מאנית, ולנסות להכניס אותה למלחמה נגד אוסטריה ורוסיה. כנראה הניסיון ייכשל, או יגיע מאוחר מדי, כי לעות׳מאנים יש אינטרסים ומריבות משלהם. אבל אם יצטרפו, הם יוכלו לפזר את הברית נגד פרוסיה.

מה קרה בפועל

להמשיך להילחם עם מה שנותר, ועם הכוחות שהגנרל פינק ואחיכם הנריך יוכלו לגייס.

פרידריך המשיך להילחם. הוא מסר את הפיקוד לגנרל פינק, ומינה את אחיו הנריך למפקד־על. הוא ניסה, ללא הצלחה, להביא את האימפריה העות׳מאנית למלחמה.

המקורות אינם מתעדים מה נאמר באותו לילה. מה שברור: הוא לא ביקש שלום מיד. עד כמה היה זה יאוש אמיתי, ועד כמה נכתב לקהל, התיעוד אינו מכריע.

הקרב

ילדיי, בואו אליי

בשדה קונרסדורף, ליד פרנקפורט שעל האודר, הלך הקרב נגד פרידריך. לפי דיווחים מאוחרים, הוא קרא לאנשיו: ״ילדיי, ילדיי, בואו אליי!״ לפי אחד התיאורים, הם לא שמעו אותו, או שבחרו שלא לציית.

מקור: המכתב של הערב

זה אסון גדול, ואינני אשרוד אותו: תוצאותיו של הקרב יהיו גרועות מן הקרב עצמו. אין לי עוד משאבים, ולהודות באמת, אני רואה הכול כאבוד. לא אשרוד את חורבנה של מולדתי. להתראות לעולמים.

המכתב נכתב בערב הקרב. המקום אינו ודאי: יש מקורות שמציינים את רייטוויין, קרלייל מציין את אוצ׳ר, והמכתב המקורי אינו נושא שם מקום.

• למי נשלח המכתב, ומי עשוי לקרוא אותו? לשר פינקנשטיין. מכתב לשר יכול להיות מועתק ומועבר הלאה. במכתב של 3 באוגוסט ביקש המלך במפורש שיוצג לכולם. לכן יש לשאול עד כמה המכתב נכתב לקהל.
• האם המכתב מוכיח שהמלך לא היה רגוע, כפי שמספר המיתוס? כן, המכתב מציג מלך ביאוש. אבל מכתב הוא גם מופע: הוא נכתב כדי להיקרא. זוהי עדות למצב רוח, לא תיאור מלא של מה שהרגיש.
• מה חסר במכתב? אין בו תכנית ליום שאחרי, ואין בו בקשה לשלום. הוא מציג מצב רוח, ומשאיר את ההחלטה פתוחה.

קונרסדורף, 12 באוגוסט 1759

12 באוגוסט 1759

ליד פרנקפורט שעל האודר

פרוסיה

• מפקדים: פרידריך השני
• כוחות: 48,000 (ספירתו של המלך במכתבו); כ־50,000 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, הטקסט); 50,900 (ערך באנציקלופדיה מקוונת, תיבת הסיכום)
• אבדות: 18,609 (הערכה משנת 1801); 20,700 (הערכה משנת 1908); כ־21,000 (הערכה משנת 2013); כ־19,000 (הערכה משנת 2015: כ־6,000 הרוגים ו־13,000 פצועים)

ההערכות לאבדות מתחלקות לפי שנה, ולכל אחת חשבון משלה.

רוסיה ואוסטריה

• מפקדים: פיוטר סלטיקוב (רוסיה), לאודון (אוסטריה)
• כוחות: 59,500 (רוסיה 41,000, אוסטריה 18,500) (ערך באנציקלופדיה מקוונת, תיבת הסיכום)
• אבדות: 16,332 (רוסיה 14,031, אוסטריה 2,301) (ערך באנציקלופדיה מקוונת, תיבת הסיכום)

התוצאה: ניצחון רוסי־אוסטרי

כל המספרים הם הערכות ממקורות שונים. הפערים נוגעים לחשבון, לא למה שהתרחש: קרב גדול, ואבדות כבדות בשני הצדדים.

המחיר

מה עלה לשני הצדדים באותו יום

בשני הצדדים יחד היו בין כ־35,000 ל־37,000 הרוגים, פצועים ושבויים באותו יום, לפי סיכום ההערכות. המספר הזה מראה את הגודל. מאחוריו עומדים חיילים שנשכבו פצועים שעות ארוכות, ומשפחות שלא ידעו מה קרה לבניהן.

כל מספר הוא הערכה, ויש לקרוא אותו כטווח ולא כדיוק.

מיתוס

פרידריך היה פילוסוף־מלך רגוע, שאיש לא ראה אותו מאבד את העשתונות.

האמת

לא נכון. ״פילוסוף־מלך״ היה כינויו של וולטייר, והוא תיאר תקווה וחנופה, לא מזג. במכתב של 12 באוגוסט 1759 כתב פרידריך שהוא רואה הכול כאבוד, ובשעת הקרב קרא לחיילים לשוב אליו.

הראיות

שני מקורות בשיעור סותרים את התמונה: מכתב המלך, והקריאה לחיילים. אלה אינם מתארים מלך קר ורגוע, אלא מלך שמכיר בכאב, גם אם אפשר לחלוק על עומק הכאב.

הנס והשלום הארוך (1762–1786)

1762

מות הקיסרית

בינואר 1762 נפטרה הקיסרית הרוסית אליזבטה פטרובנה, אחת מאויביו העזים של פרידריך. ב־22 בינואר כתב המלך ש״מסאלינה של הצפון״ מתה, ובאיטלקית: ״Morta la bestia״, החיה מתה. המכתב מצוטט בביוגרפיה של דיוויד פרייזר (2000).

את המפנה שבא אחר כך מכנים בהיסטוריה הנס של בית ברנדנבורג.

התפנית

פיוטר השלישי משנה כיוון

היורש של אליזבטה, פיוטר השלישי, העריץ את פרידריך, והפך את מדיניות המלחמה שלה. הוא כרת שביתת נשק במרץ 1762, ובמאי אותה שנה נחתמה אמנת שלום וידידות בין רוסיה לפרוסיה.

רוסיה יצאה מן המלחמה, ואוסטריה איבדה בעל ברית חזק.

השלום

הוברטסבורג, פברואר 1763

ב־15 בפברואר 1763 נחתם בארמון הוברטסבורג שבסקסוניה שלום בין פרוסיה, אוסטריה וסקסוניה. הוא סיים את מלחמת שלזיה השלישית, והחזיר את הגבולות למצבם לפני המלחמה. אוסטריה וסקסוניה ויתרו על תביעותיהן לשלזיה.

חמישה ימים קודם לכן נחתם בפריז שלום בין בריטניה לצרפת, וכך נסגרה מלחמת שבע השנים הרחבה.

פולין

חלק מפולין, 1772

ב־1772 נטלו פרוסיה, אוסטריה ורוסיה חלקים מפולין, בחלוקה הראשונה. פרידריך קיבל את פרוסיה המלכותית, אזור שהיה חלק מפולין, ומאז החל לכנות את עצמו ״מלך פרוסיה״.

פולין איבדה שטחים, ואיבדה עוד בחלוקות שבאו אחריה.

יהודים

סובלנות עם תנאים

פרידריך נודע בסובלנות דתית, אבל זו הייתה סובלנות עם גבולות. בשנת 1750 נחקק ״התקנון הכללי״ ליהודי פרוסיה ומחוז ברנדנבורג. הוא נחקק באותה שנה, אבל פורסם רק ב־1756. לפיו נקבע שבברלין יהיו 150 יהודים מוגנים בלבד, וכי רק הבן הבכור יוכל לרשת את המעמד.

בהצוואה הפוליטית שכתב ב־1752, שנועדה ליורשיו, טען פרידריך שיש יותר מדי יהודים בערים. לדבריו הם שימושיים רק בגבול הפולני, שם הם סוחרים, ובמקומות אחרים הם מזיקים לסוחרים הנוצרים. הוא כתב גם שמעולם לא רדף איש ממגזר כלשהו. יש לקרוא את הדברים האלה כמדיניות, לא כתיאור של מלך סובלני.

מנדלסון

פטנט למשה מנדלסון

באוקטובר 1763 הוציא פרידריך פטנט של יהודי מוגן לפילוסוף משה מנדלסון, בקטגוריה ״יוצאת דופן״. זה היה מעמד אישי לאדם אחד. באותה שנה הורחבה הירושה של המעמד גם לבנים השניים, בתנאי שיעסקו בייצור.

בספר האנציקלופדיה היהודית מ־1906 נכתב: ״הוא לא היה ידידותי ליהודים, אף שהוציא פטנט של יהודי מוגן למשה מנדלסון באוקטובר 1763.״ זה שיפוט של 1906, ותזכורת לכך שהסיפור סופר בדרכים שונות.

מקור: קונצרט חליל בסנסוסי

אדולף מנצל, קונצרט החליל של פרידריך הגדול בסנסוסי, 1850–1852, הגלריה הלאומית הישנה, ברלין

מנצל צייר את הסצנה בין 1850 ל־1852, כשישים וחמש שנה אחרי מותו של המלך. הוא מציג אותו בחדר מוזיקה מואר בנרות, מוקף בנגנים ובחצרנים. הסצנה מדומיינת.

• מי צייר את הציור, ומתי? אדולף מנצל, בשנים 1850–1852. הוא לא היה בחצר של פרידריך, והציור נוצר כשישים וחמש שנה אחרי מותו.
• מה רוצה הצייר שנראה? מלך רגוע ומשכיל, שמנגן בחצר שלו, ולא מצביא במלחמה. הציור מראה שלום בתוך חייו של המלך.
• מה חסר בציור? כל זכר למלחמות, לקרבות, להרוגים ולמכתבים שהוציאו את הפקודות. הבחירה להראות רק את הקונצרט היא בחירה במה להציג, לא תיעוד של כל חייו.

הסוף

פוטסדאם, 1786

ב־17 באוגוסט 1786 נפטר פרידריך בפוטסדאם, בגיל 74. הוא נקבר בקריפטה שבסנסוסי, כפי שביקש בצוואתו מ־1769. שם ביקש להיקבר בפשטות, כפילוסוף, בלי הדר.

פרידריך השני, מלך פרוסיה

מלך שנלחם שבע שנים נגד אוסטריה, צרפת ורוסיה, ושמר על שלזיה, המחוז שפלש אליו ב־1740.

• נולד: 1712, ברלין
• נפטר: 1786, פוטסדאם
• ניצחונות: מולוויץ, 1741; הוהנפרידברג, 1745; פראג, 1757; רוסבאך, 1757; לויטן, 1757
• כישלונות: קולין, 1757; קונרסדורף, 1759

שישה לילות לא עצמתי עין.

מה בא אחר כך

• 1742 שלום ברסלאו: פרוסיה מקבלת את רוב שלזיה.
• 1756 הבריתות מתהפכות, ופרוסיה פולשת לסקסוניה.
• 1757 פראג (ניצחון), קולין (תבוסה), רוסבאך (ניצחון), לויטן (ניצחון).
• 1759 קונרסדורף: תבוסה כבדה ביום אחד. המלך ממשיך במלחמה.
• 1762 אליזבטה מתה. פיוטר השלישי עושה שלום עם פרוסיה.
• 1763 שלום הוברטסבורג: הגבולות חוזרים למצבם הקודם, ושלזיה נשארת בידי פרוסיה.
• 1772 החלוקה הראשונה של פולין. פרידריך מכנה את עצמו ״מלך פרוסיה״.
• 1786 פרידריך נפטר בפוטסדאם, בגיל 74.

מיתוס

פרידריך הכניס את תפוח האדמה לפרוסיה.

האמת

לא מדויק. תפוח האדמה כבר היה מוכר בפרוסיה לפניו, והוא לא הביא אותו. הוא קידם את גידולו: הוציא הוראות לזריעה ועודד את האיכרים לגדל אותו. בשל כך נקרא ״מלך תפוחי האדמה״.

הראיות

בתערוכה ״König & Kartoffel״ שנערכה בפוטסדאם ב־2012 הוצגה האמונה שפרידריך הכניס את תפוח האדמה כמיתוס. סקירה על ספרה של רבקה ארל מ־2020, ״Feeding the People: The Politics of the Potato״, קובעת שמחקרה מראה שהאיכרים היו מבחינים יותר ממה שהסיפור על השליט החכם מניח. ועדיין, על קברו בסנסוסי מניחים מבקרים תפוחי אדמה.

מקור: המלך בכל מקום

רוברט ורטמיולר, ״המלך בכל מקום״ (Der König überall), 1886, המוזיאון ההיסטורי הגרמני, ברלין

הציור נוצר כמאה שנה אחרי מות המלך, בתקופה שבה סופרים וצייר גרמנים השתמשו לעיתים קרובות בפרידריך כגיבור לאומי. הסצנה מדומיינת: המלך בשדה תפוחי אדמה, עם איכרים, מתבונן בקציר.

• מה רוצה הצייר שנאמין? שהמלך עמל בעצמו, יורד אל השדות ובודק את הקציר בעיניו. הציור הופך אותו למלך עובד, שדואג לעמו.
• מתי נוצר הציור, ומה היה אז בגרמניה? ב־1886, בתקופה שבה גרמניה הייתה קיסרות חדשה, והדמות של פרידריך שימשה לחיזוק זהות לאומית. התאריך חשוב: הוא אומר שהדימוי נוצר מאוחר.
• מה חסר בסצנה? כל סימן למלחמה, לקרבות ולמחיר שנלווה להן. הציור מציג שליט בשלום עם שדותיו, ואינו אומר דבר על מחיר מלחמותיו.

האם שרו בלויטן?

האם שר הצבא את המזמור הלותרני ״נון דנקט אלה גוט״ לפני לויטן, כפי שמסופר? ומה משנה התשובה?

• תומאס קרלייל (1858–65) הסיפור על השירה ודאי בעיניו. כשהוא מביא את הפזמון, הוא מודה שהפרטים אינם מדויקים, אבל מניח שהעובדה עצמה נכונה.
• ברנהרד ר. קרונר (מאמר בספר ״גוט מיט אונס״, 2000) הסיפור נבנה כמיתוס פוליטי במאות ה־19 וה־20: פרידריך הפך לגיבור פרוטסטנטי, והמזמור הפך לסמל. כך יש לקרוא אותו.

גם אם השירה לא התרחשה, הסיפור מלמד על האנשים שסיפרו אותו. מה חשוב לכם יותר: מה קרה בשדה, או מה ביקשו לומר מי שסיפר?

שאלה לבדיקה

בן כמה היה פרידריך כשעלה לכס ב־31 במאי 1740?

התשובה: בן עשרים ושמונה, כשאביו נפטר.. נכון. הוא נולד ב־1712, ואביו נפטר ב־1740, כך שהיה בן 28 בעלייתו לכס.

שאלה לבדיקה

כמה חיילים חצו את הגבול לשלזיה ב־16 בדצמבר 1740?

התשובה: כ־27,000 חיילים.. נכון. לפי המקורות שבשיעור, כ־27,000 איש חצו את הגבול באותו יום.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי מולוויץ, באפריל 1741?

התשובה: פרוסיה ניצחה בקרב, אבל המלך עזב את שדה הקרב.. נכון. הצבא ניצח, והמלך לא נשאר עד הסוף.

שאלה לבדיקה

מה קרה אחרי מותה של הקיסרית אליזבטה בינואר 1762?

התשובה: יורשה, פיוטר השלישי, כרת שלום עם פרוסיה במאי 1762.. נכון. פיוטר השלישי הפך את מדיניות המלחמה, ורוסיה כרתה שלום עם פרוסיה.

שאלה לבדיקה

אילו מדינות חתמו על שלום הוברטסבורג ב־1763?

התשובה: פרוסיה, אוסטריה וסקסוניה, שהחזירו את הגבולות הישנים.. נכון. הגבולות חזרו למצבם לפני המלחמה, ואוסטריה וסקסוניה ויתרו על שלזיה.

שאלה לבדיקה

איפה ומתי נפטר פרידריך?

התשובה: בפוטסדאם, ב־17 באוגוסט 1786, בגיל 74.. נכון. הוא נפטר בפוטסדאם ב־17 באוגוסט 1786, בגיל 74.

מונחים

• סדר אלכסוני התקפה שבה הצבא צועד בזווית מול קו האויב, כך שכוחו העיקרי פוגע באגף אחד, בעוד שאר הקו מחזיק או ממתין.
• הסנקציה הפרגמטית צו משנת 1713 של הקיסר קרל השישי, שאפשר לבתו לרשת את נחלות הבית ההבסבורגי. הוא לא כלל את התואר הקיסרי.
• המהפכה הדיפלומטית היפוך הבריתות של 1756: בריטניה ופרוסיה הפכו לבעלות ברית, ואילו צרפת ואוסטריה, יריבות ותיקות, כרתו ברית משלהן.
• צבא הרייך צבא האימפריה הרומית הקדושה, שהורכב מיחידות של נסיכי גרמניה, ונאסף כשהאימפריה יצאה למלחמה.
• מזמור שיר דתי פשוט עם לחן איטי, שהקהילה שרה יחד. במזמורים הלותרניים היה חלק מהחיים היומיומיים בגרמניה הפרוטסטנטית.
• יהודי מוגן יהודי שקיבל מעמד מוגן מהמלך, שאפשר לו לגור ולסחור במקום מסוים. המעמד היה מוגבל, ועבר בירושה לבנים מסוימים בלבד.
• נגד מקיאוולי ספר נגד ״הנסיך״ של מקיאוולי, שנכתב בצרפתית בידי פרידריך והופיע בעילום שם ב־1740. וולטייר סייע בהפצתו ועבד על נוסחו.
• שלזיה מחוז עשיר, שרובו בפולין של היום, ששייך לנחלות הבית ההבסבורגי. פרוסיה קיבלה את רובו ב־1742, והחזיקה בו מאז.
• הנס של בית ברנדנבורג השם שניתן לתפנית שבאה ב־1762, כשמותה של הקיסרית אליזבטה הוציא את רוסיה מהמלחמה נגד פרוסיה.
• הצוואה הפוליטית מסמך שכתב פרידריך ב־1752 כהנחיות ליורשיו בעניינים של המדינה, הצבא והכלכלה, ובו גם דעות על קבוצות שונות באוכלוסייה.
• הנס הרמן פון קאטה קצין צעיר וחברו הטוב של הנסיך פרידריך. הוא נערף ב־1730 בקוסטרין, אחרי שתוכננה בריחה משותפת.
• קוסטרין מבצר שעל נהר האודר. בשנת 1730 נערף בו קאטה, בעיני הנסיך.
• פרידריך וילהלם הראשון אביו של הנסיך פרידריך. הוא בנה צבא גדול ומשמעתי, ושלט בפרוסיה כמלך חייל.
• וולטייר סופר צרפתי מפורסם. הוא עזר להפיץ באמסטרדם ספר נגד מקיאוולי, ושינה בו ניסוח אחד.
• מקיאוולי פילוסוף איטלקי. ספרו הנסיך מייעץ לשליטים שמותר להם לשקר ולהפר הבטחות.
• אמסטרדם עיר בהולנד, שבה הופץ ספר נגד מקיאוולי בעזרת וולטייר.
• קרל השישי קיסר שהוציא את הסנקציה הפרגמטית ב־1713. הוא נפטר בסתיו 1740 והותיר את נחלותיו לבתו.
• מריה תרזה בתו של קרל השישי, שירשה את נחלות הבית ההבסבורגי בגיל 23. היא לא השלימה עם אובדן שלזיה.
• שלום ברסלאו שלום שנחתם ב־1742 בין פרוסיה למריה תרזה. פרוסיה קיבלה בו את רוב שלזיה.
• מולוויץ קרב ב־1741 שבו ניצח צבא פרוסיה, אבל המלך עזב את שדה הקרב.
• קורט כריסטוף פון שוורין שדה מרשל ותיק של פרידריך. לפי המקורות, הוא הפציר בו לעזוב את שדה הקרב במולוויץ.
• בוהמיה אזור במרכז אירופה, היום חלק מצ׳כיה. פרידריך פלש אליו ב־1744.
• קולין קרב ב־1757 שבו הפסיד פרידריך לפילדמרשל דאון, וביטל את המצור על פראג.
• רוסבאך קרב ב־1757 שבו ניצח פרידריך צבא צרפתי וצבא הרייך. הקרב הוכרע תוך שעות ספורות.
• לויטן קרב ב־1757 שבו ניצח פרידריך צבא אוסטרי גדול ממנו, בהתקפה על האגף השמאלי שלו.
• צייטן מפקד הפרשים של פרידריך. פרשיו הצטרפו להתקפה על האגף האוסטרי בקרב לויטן.
• פראג עיר בבוהמיה. פרידריך ניצח מחוצה לה ב־1757, אבל נאלץ מאוחר יותר לוותר על המצור עליה.
• קונרסדורף כפר ליד פרנקפורט שעל האודר. ב־1759 הפסיד בו פרידריך, וצבאו התפרק.
• פיוטר השלישי יורשה של אליזבטה, רוסיה. הוא העריץ את פרידריך, והפך את מדיניות המלחמה של רוסיה ב־1762.
• הוברטסבורג ארמון בסקסוניה, שבו נחתם ב־1763 שלום בין פרוסיה, אוסטריה וסקסוניה.
• משה מנדלסון פילוסוף יהודי שקיבל מפרידריך פטנט של יהודי מוגן ב־1763. זה היה מעמד אישי לאדם אחד.
• תומאס קרלייל היסטוריון בריטי שכתב על פרידריך כמאה שנה אחרי הקרבות. הוא לא היה שם בעצמו.

מקורות

• Frederick II to Count Finckenstein, 12 August 1759, trans. Thomas Carlyle, in History of Friedrich II of Prussia, vol. 19 (London, 1858–65)
• Frederick II to Count Finckenstein, 3 August 1759, trans. Thomas Carlyle, in History of Friedrich II of Prussia, vol. 19 (London, 1858–65)
• Thomas Carlyle, History of Friedrich II of Prussia, called Frederick the Great, vols. 18 and 19 (London, 1858–65)
• Frederick II, Anti-Machiavel (Brussels: François Foppens, 1740), title page
• Frederick II, Political Testament (1752), in several editions; the passage on Jews is paraphrased, not quoted
• The Jewish Encyclopedia (1906), article ‘Frederick II’ (public domain)
• David Fraser, Frederick the Great: King of Prussia (London: Allen Lane, 2000)
• Bernhard R. Kroener, essay in Hartmut Lehmann and Gerd Krumeich (eds.), Gott mit uns: Nation, Religion und Gewalt im 19. und 20. Jahrhundert (Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2000)
• Rebecca Earle, Feeding the People: The Politics of the Potato (Cambridge: Cambridge University Press, 2020)
• warhistory.org, ‘Leuthen 1757: victory for quality’
• Wikipedia (English), articles ‘Battle of Leuthen’, ‘Battle of Kunersdorf’ and ‘Frederick the Great’, used for battle figures and dates, checked against the sources above

קרדיט תמונות

• אדולף מנצל, פרידריך השני מדבר אל הגנרלים לפני לויטן, 1859–1861. הגלריה הלאומית הישנה, ברלין · Public domain · דף המקור
• פרידריך השני, Anti-Machiavel, שער המהדורה, בריסל: פרנסואה פופנס, 1740 · Public domain · דף המקור
• אדולף מנצל, פרידריך השני מדבר אל הגנרלים לפני לויטן, 1859–1861. הגלריה הלאומית הישנה, ברלין · Public domain · דף המקור
• אדולף מנצל, קונצרט החליל של פרידריך הגדול בסנסוסי, 1850–1852. הגלריה הלאומית הישנה, ברלין · Public domain · דף המקור
• אנטואן פסנה, דיוקן פרידריך השני, בערך 1743. מוזיאון ההרמיטאז׳, סנט פטרסבורג · Public domain · דף המקור
• רוברט ורטמיולר, המלך בכל מקום (Der König überall), 1886. המוזיאון ההיסטורי הגרמני, ברלין · Public domain · דף המקור