אליזבת הראשונה

בסירה אל המצודה

סירה אל המצודה

יום ראשון של הדקלים, 18 במרץ 1554. סירה גולשת במורד התמזה האפורה, אל מצודת לונדון. בתוכה יושבת צעירה בת 20: אליזבת, בתו של המלך הנרי השמיני.

אחותה למחצה, המלכה מרי, חושדת בה בבגידה. לפני כמעט שמונה־עשרה שנה, בין החומות שמולה, נערף ראשה של אמה.

הביטו בציור. האסירה הזאת תמלוך יום אחד באנגליה 44 שנה, ותעמוד מול האימפריה החזקה ביותר באירופה. היום היא לא יודעת אם תחיה עד הקיץ.

מכתב הגאות

לקנות יום בעזרת עט

יום קודם לכן באו שני לורדים לקחת אותה. אליזבת ביקשה לכתוב קודם לאחותה.

היא כתבה לאט. היא נשבעה שמעולם לא קשרה קשר נגד מרי, וביקשה להשיב לה פנים אל פנים. מעל החתימה מתחה קווים על פני השטח הריק, כדי שאיש לא יוכל להוסיף שם הודאה מזויפת.

עד שסיימה, כיוון הגאות בנהר התהפך, והסירה כבר לא יכלה לעבור בבטחה מתחת לגשר לונדון. המסע נדחה לבוקר. האם זו הייתה התוכנית שלה? אולי. מרי לא ענתה.

הסצנה המפורסמת בשער המצודה, שבה אליזבת יושבת על אבן רטובה בגשם ומסרבת להיכנס, באה מג׳ון פוקס, סופר פרוטסטנטי שסיפר אותה אחרי שעלתה לכס. אף מקור אחר לא מאשר אותה.

מה שבטוח: המורדים קיוו להכתיר אותה, אבל לא נמצאה הוכחה שידעה על כך. מנהיגם, תומס ויאט, הכריז על הגרדום שהיא חפה מפשע. ב־19 במאי 1554, שמונה־עשרה שנה בדיוק אחרי מות אמה, יצאה מהמצודה למעצר בית. היא שרדה כי לא אמרה דבר שאפשר היה להשתמש בו נגדה.

בת במקום בן

הרקע

נסיכה, ואז אף אחת

אליזבת נולדת ב־7 בספטמבר 1533. אביה, הנרי השמיני, נפרד מהאפיפיור כדי שיוכל להתחתן עם אמה, אן בולין. הוא רצה בן. הוא קיבל בת.

במאי 1536 מוציאים את אן להורג באשמת ניאוף ובגידה. רוב ההיסטוריונים חושבים שההאשמות היו שקריות. אליזבת בת שנתיים. הפרלמנט מכריז שהיא בת לא חוקית: היא כבר לא ״הנסיכה אליזבת״, רק ״הגברת אליזבת״.

כשהיא בת עשר, חוק חדש מחזיר אותה לסדר ירושת הכתר, אחרי אחיה הצעיר למחצה אדוארד ואחותה הבכורה למחצה מרי. אבל הוא לעולם לא מכריז שהיא בת חוקית.

היא גדלה חכמה וערנית, ולומדת לטינית, יוונית, צרפתית ואיטלקית. בגיל אחת־עשרה היא מתרגמת שיר ארוך מצרפתית בשביל אמה החורגת, קתרין פאר.

שלוש אמונות

ממלכה שמחליפה את אמונתה

25

לכנסייה האנגלית החדשה של הנרי אין אפיפיור, אבל היא עדיין נראית קתולית: מיסה בלטינית, כמרים שאסור להם להינשא, נרות.

אדוארד השישי, שעולה לכס בגיל תשע ב־1547, הופך אותה לפרוטסטנטית: תפילות באנגלית, קירות כנסיות מסוידים בלבן, פסלים מנופצים. הוא מת בגיל חמש־עשרה.

מרי הראשונה, קתולית אדוקה, מחזירה את המיסה ב־1553, מאחדת את אנגליה מחדש עם רומא ב־1554 ונישאת לפיליפ, נסיך ספרד. מ־1555 נשרפים חיים כ־280 עד 300 פרוטסטנטים באשמת כפירה. בינואר 1558 אנגליה מאבדת את קאלה, האחיזה האחרונה שלה בצרפת.

ב־17 בנובמבר 1558 מרי מתה בלי ילדים. אליזבת היא המלכה, בת 25. בינואר היא מוכתרת במנזר וסטמינסטר, ושערה פזור כמנהג בהכתרת מלכה.

הסכנה

מלכה שרבים אמרו שאין לה זכות למלוך

בעיני האפיפיור ורוב אירופה הקתולית, נישואי הנרי ואן מעולם לא היו תקפים, ולכן לאליזבת אין זכות לכתר. היורשת האמיתית, הם אומרים, היא קרובת משפחתה מרי סטיוארט, מלכת הסקוטים, קתולית הנשואה ליורש העצר של צרפת.

באנגליה כשלושה מיליון תושבים ואוצר ריק. והשליט שלה הוא אישה. באותה שנה הדפיס המטיף הסקוטי ג׳ון נוקס ספר בשם ״התקיעה הראשונה בחצוצרה נגד שלטון הנשים המפלצתי״. אישה ששולטת בגברים, כתב נוקס, היא נגד הטבע ונגד אלוהים.

הוא כיוון נגד מלכות קתוליות, אבל העיתוי לא יכול היה להיות גרוע יותר. כל מלכה שולטת נתקלה באותו ספק: האם אישה יכולה לפקד על גברים, על צבאות ועל כנסייה? אליזבת תצטרך לענות על כך בכל יום.

כנסייה, ובעל?

נקודת החלטה

אתם אליזבת הראשונה.

תחילת 1559, וסטמינסטר

אתם מלכה כבר כמה שבועות. ב־25 שנה החליפה אנגליה את דתה שלוש פעמים. כל הבישופים המכהנים קתולים ונאמנים לרומא. גולים פרוטסטנטים ממהרים לחזור מז׳נבה ומציריך, ורוצים רפורמה יסודית.

אנשים פשוטים רבים, במיוחד בצפון, עדיין אוהבים את הדרכים הישנות. ספרד וצרפת הן מעצמות קתוליות. אתם גדלתם כפרוטסטנטים, אבל אוהבים טקסים, ובכנסייה הפרטית שלכם עומדים נרות וצלב.

הפרלמנט מתכנס בינואר.

איזו כנסייה אתם בוחרים?

• להשאיר את הכנסייה הקתולית של מרי, נאמנה לאפיפיור כנראה שקט לזמן מה, וספרד ידידותית. אבל תתכופפו בפני כנסייה שאומרת שנישואי הוריכם לא היו תקפים, ושהכתר שלכם לא חוקי. הפרוטסטנטים שהריעו לעלייתכם לכס ירגישו נבגדים.
• לבנות כנסייה פרוטסטנטית מלאה בדגם של ז׳נבה: בלי בישופים, פולחן פשוט, משמעת נוקשה כנראה הגולים החוזרים יריעו, אבל חלק גדול מהמדינה יתנגד, וספרד וצרפת עלולות להתייחס לאנגליה מיד כאל מדינה כופרת. בלי בישופים תאבדו גם שרשרת פיקוד שמגיעה מהכתר אל כל קהילה.
• כנסייה פרוטסטנטית שבראשה אתם עומדים, ששומרת על בישופים, גלימות וחלק מהטקסים הישנים שני חוקים חדשים באביב 1559. הבישופים הקתולים בבית הלורדים נלחמים בהם בכל כוחם, והחוק על התפילה עובר שם ברוב של שלושה קולות בלבד.

מה קרה בפועל

כנסייה פרוטסטנטית שבראשה אתם עומדים, ששומרת על בישופים, גלימות וחלק מהטקסים הישנים

חוק העליונות הפך את אליזבת למושלת העליונה של הכנסייה האנגלית. חוק האחידות החזיר ספר תפילה פרוטסטנטי באנגלית, וחייב כל אדם להגיע לכנסיית הקהילה שלו בימי ראשון, אחרת ישלם קנס של שנים־עשר פני.

כל הבישופים מלבד אחד סירבו ואיבדו את משרותיהם. רוב כמרי הקהילות נשארו, וכך גם המאמינים שלהם.

אביה כינה את עצמו ״הראש העליון״. ״מושלת״ נשמע פחות כמו טענה לכהונה. זה הרגיע את הקתולים, וגם פרוטסטנטים שפקפקו בכך שאישה יכולה לעמוד בראש כנסייה.

היה לה חשוב יותר ציות כלפי חוץ מאשר האמונה הפרטית. משפט מפורסם אומר שהיא לא רצתה ״לפתוח חלונות אל נשמותיהם של בני אדם״. המילים הן של פרנסיס בייקון, שכתב אותן כשלושים שנה מאוחר יותר כדי לתאר את המדיניות שלה (ובמקור: ״אל לבם ומחשבותיהם הנסתרות״). מזימות קתוליות הפכו אחר כך את שלטונה לקשוח הרבה יותר.

נקודת החלטה

אתם אליזבת הראשונה.

ינואר 1563, וסטמינסטר

באוקטובר חליתם באבעבועות שחורות וכמעט מתתם. המועצה הפרטית נכנסה לבהלה: אין לכם ילד ואין יורש מוכרז. לפי קרבת הדם, הבאה בתור היא מרי, מלכת הסקוטים, קתולית.

עכשיו הפרלמנט מתחנן שתתחתנו. מחזרים הגיעו מספרד, משוודיה ומאוסטריה. ובבית יש את רוברט דאדלי, חברכם מילדות. ב־1560 נמצאה אשתו מתה למרגלות גרם מדרגות. חבר מושבעים קבע שזו הייתה תאונה; חצי אירופה לוחשת ״רצח״.

בעל יכול לתת לכם יורש. הוא גם יצפה לשלוט: הבעל הספרדי של מרי גרר את אנגליה למלחמה שעלתה לה בקאלה. ולידה הורגת נשים רבות, גם מלכות.

מה אתם עושים?

• להינשא לנסיך זר, למשל לארכידוכס קרל כנראה בעל ברית חזק ותקווה ליורש. אבל בעל קתולי יפלג את הכנסייה שזה עתה בניתם, והמלחמות של משפחתו עלולות להפוך למלחמות של אנגליה, כמו בימי מרי.
• להינשא לרוברט דאדלי, האיש שאתם סומכים עליו כנראה בעל שאתם אוהבים ויורש אנגלי. אבל האצילים הגדולים מתרעמים על דאדלי, ואחרי מות אשתו השמועות יגידו שהמלכה נישאה לרוצח. סיעה יריבה עלולה למרוד בכם.
• לא להבטיח דבר: להשאיר את המחזרים מקווים ולהשתמש בחיזור ככלי דיפלומטי הפרלמנט מתוסכל, והשאלה מי יירש נשארת פתוחה. אבל חצרות זרות ממשיכות לשלוח שליחים, ולקוות, וזה קונה לאנגליה ידידים.

מה קרה בפועל

לא להבטיח דבר: להשאיר את המחזרים מקווים ולהשתמש בחיזור ככלי דיפלומטי

אליזבת מעולם לא נישאה ומעולם לא מינתה יורש. ובכל זאת ניהלה משא ומתן במשך עשרים שנה: השיחות עם הארכידוכס קרל נמשכו עד 1567.

המחזר הרציני האחרון שלה, הדוכס הצרפתי מאנז׳ו, היה צעיר ממנה ביותר מעשרים שנה; היא כינתה אותו ״הצפרדע״ שלה. ב־1581, לפי דיווחי שגרירים, היא נישקה אותו בפומבי ונתנה לו טבעת. בתוך ימים היא נסוגה.

בעל פירושו לחלוק את השלטון עם גבר, ואולי עם ארצו. גם מינוי יורש היה מסוכן: ב־1561, לפי דיווח של השליח הסקוטי ויליאם מייטלנד, היא אמרה לו שבני אדם סוגדים לשמש העולה יותר מאשר לשמש השוקעת. יורש היה מושך קושרים, כמו שהיא משכה בימי מרי.

היסטוריונים כמו סוזן דורן טוענים שחלק מהשידוכים היו רציניים, ושהם נכשלו בעיקר כי יועציה היו חלוקים והפער הדתי היה גדול מדי.

מיתוס

אליזבת החליטה כבר כצעירה שלא תינשא לעולם, ומההתחלה כינתה את עצמה בגאווה ״המלכה הבתולה״.

האמת

נישואים עמדו על הפרק יותר מעשרים שנה, מההצעה של פיליפ מלך ספרד ב־1559 ועד החיזור של אנז׳ו שנגמר ב־1581–1582. יועציה ציפו שתינשא ולחצו עליה. פולחן ״המלכה הבתולה״ התפתח בעיקר מסוף שנות ה־70 של המאה ה־16, כשכבר לא היה סביר שייוולד לה ילד: משוררים וציירים הפכו עובדה פוליטית לאגדה.

הראיות

הביטו בתאריכים. ״דיוקנאות הנפה״, שבהם היא אוחזת בנפה של בתולה וסטלית רומית, צוירו בערך ב־1579–1583. ״מלכת הפיות״ של אדמונד ספנסר, שמהללת אותה בשם גלוריאנה, יצאה לאור ב־1590. בשנות ה־60, כשעוד ניהלה משא ומתן על נישואים, קשה למצוא דימויים כאלה.

שתי מלכות, אי אחד

היריבה

המלכה בכלוב

במאי 1568 חוצה מרי, מלכת הסקוטים, את הגבול לאנגליה בסירת דייגים. האצילים שלה עצמה הכריחו אותה לוותר על כסאה לטובת בנה התינוק, ג׳יימס. היא מבקשת עזרה מקרובתה אליזבת.

אליזבת לא יכולה לשחרר אותה: מרי היא הטוענת הקתולית לכתר האנגלי. היא גם לא תסגיר מלכה מוכתרת למורדים שהדיחו אותה. אז מרי נשארת, אסירה, כמעט תשע־עשרה שנה.

הסכנה גדלה. ב־1569 הרוזנים של הצפון פותחים במרד קתולי. ב־1570 מפרסם האפיפיור כתב נידוי שמכריז על אליזבת ככופרת ומשחרר את נתיניה מחובת הציות לה. מזימה רודפת מזימה, וכולן מכוונות להושיב את מרי על הכס. ב־1584 מתנקש יורה למוות בוויליאם מאורנז׳, מנהיג הפרוטסטנטים ההולנדים. האם זה יכול לקרות גם בלונדון?

נקודת החלטה

אתם אליזבת הראשונה.

קיץ 1585, ארמון נונסאץ׳

מעבר לים הצר, המחוזות ההולנדיים נלחמים כבר שבע־עשרה שנה בשליט שלהם, פיליפ השני מלך ספרד. פיליפ שולט בספרד, בפורטוגל, בחלק גדול מאיטליה ובאימפריה באמריקה. עכשיו צבאו של הדוכס מפארמה כובש עיר אחר עיר, ואנטוורפן עומדת ליפול.

אם המרד יקרוס, הצבא הטוב ביותר באירופה יעמוד על החוף שמול אנגליה. ובמאי החרים פיליפ ספינות אנגליות בנמלי ספרד.

עד עכשיו עזרתם להולנדים בשקט: הלוואות, מתנדבים, ושודדי ים מורשים כמו פרנסיס דרייק שתוקפים ספינות ספרדיות. עכשיו ההולנדים מתחננים לצבא, ואפילו מציעים לכם את הכתר שלהם. האוצר שלכם קטן, ואתם לא אוהבים מורדים נגד מלכים משוחים.

מה אתם עושים?

• להישאר מחוץ לזה ולשמור על השלום עם ספרד כנראה זול יותר לעת עתה. אבל אם פארמה ימחץ את המרד, ספרד תחזיק בנמלים ההולנדיים ותוכל לבחור מתי לתקוף את אנגליה. הנתינים הפרוטסטנטים שלכם יקראו לזה בגידה.
• להמשיך לעזור בסתר, בכסף ובמתנדבים כנראה זול יותר, ואפשר להכחיש. אבל ההולנדים אומרים שבלי צבא אמיתי הם לא יחזיקו מעמד, ופיליפ כבר מתייחס אליכם כאל אויב. זה עלול להיות מעט מדי ומאוחר מדי.
• לחתום על הסכם ולשלוח צבא אנגלי בגלוי מלחמה גלויה עם האימפריה החזקה ביותר באירופה, במימון הארנק של ממלכה קטנה.

מה קרה בפועל

לחתום על הסכם ולשלוח צבא אנגלי בגלוי

באוגוסט 1585, בנונסאץ׳, הסכימה אליזבת לשלוח כמה אלפי חיילים וכסף. בתמורה מסרו לה ההולנדים שני נמלים, פלאשינג ובריל, כערובה. את הכתר שלהם היא דחתה. רוברט דאדלי, רוזן לסטר, פיקד על הצבא.

פיליפ ראה בהסכם הכרזת מלחמה. התוכניות שלו לפלישה, ״המבצע האנגלי״, התקדמו במהירות.

היא פרסמה הצהרה בכמה שפות: היא לא חוטפת שטחים, רק מגינה על ביטחון אנגליה ועל החירויות העתיקות של העם ההולנדי. היסטוריונים כמו וולאס מקקפרי רואים מלכה שנדחפה למלחמה בלי חשק, כי ניצחון ספרדי ממש ליד הבית נראה מסוכן עוד יותר.

נקודת החלטה

אתם אליזבת הראשונה.

פברואר 1587, ארמון גריניץ׳

בקיץ שעבר חשף ראש המרגלים שלכם, סר פרנסיס וולסינגהם, מזימה: ג׳נטלמן קתולי צעיר, אנתוני בבינגטון, וחבריו תכננו להרוג אתכם, לשחרר את מרי ולקבל בברכה פלישה ספרדית. את המכתבים הסודיים של מרי, שהוברחו בחביות בירה, קראו אנשיו של וולסינגהם. באחד מהם היא אישרה את התוכנית.

באוקטובר מצא בית דין של לורדים אנגלים את מרי אשמה. הפרלמנט מתחנן שתוציאו אותה להורג.

אבל מרי היא מלכה משוחה, כמוכם. אם אפשר להעמיד מלכה אחת לדין ולהרוג אותה, אפשר גם מלכה אחרת. בנה ג׳יימס שולט בסקוטלנד. אירופה הקתולית תקרא לזה רצח.

צו ההוצאה להורג של מרי מונח על השולחן שלכם. מה אתם עושים?

• לחתום על צו ההוצאה להורג מרי מתה, והקושרים מאבדים את המלכה שלהם. אבל אתם הופכים למלכה שהרגה מלכה, ואירופה הקתולית זועמת. פיליפ מלך ספרד כנראה מאבד סיבה להסס: פלישה כבר לא תכתיר את מרי, שקשריה היו צרפתיים, והוא יוכל לתבוע את אנגליה למשפחתו.
• להשאיר אותה אסירה, תחת שמירה הדוקה מתמיד כנראה לא יהיה דם מלכותי על ידיכם. אבל כל קושר באירופה ימשיך לכוון לשחרורה, והמועצה והפרלמנט יחשבו שהימרתם על ביטחון הממלכה.
• לשלוח אותה מאנגליה, לסקוטלנד או לצרפת כנראה האפשרות המסוכנת ביותר. בצרפת, מרי תהיה טוענת לכתר שלכם עם צבאות ידידותיים סביבה. בסקוטלנד בנה ג׳יימס, כבר מלך בוגר, לא ירצה אותה בחזרה: היא עלולה לעלות לו בכס.

מה קרה בפועל

לחתום על צו ההוצאה להורג

ב־1 בפברואר 1587 חתמה אליזבת על הצו ומסרה אותו למזכירה, ויליאם דייוויסון. באותו יום כתבו מזכיריה, כנראה לפי רמז שלה, לסוהר של מרי והציעו שישים קץ לחייה בשקט. הוא סירב.

המועצה, בהנהגת לורד ברגלי, שלחה את הצו בלי לספר לה. ראשה של מרי נערף בטירת פותרינגהיי ב־8 בפברואר. אליזבת זעמה. דייוויסון נשלח למצודה ונקנס בסכום עצום של 10,000 מארק.

אליזבת כתבה לג׳יימס השישי שמות אמו היה תאונה אומללה, בניגוד לרצונה. יש היסטוריונים שרואים בזעם שלה זוועה כנה מהריגת מלכה אחרת. אחרים רואים תיאטרון: כשהאשימה את דייוויסון, היא שמרה על ידידותו של ג׳יימס והרחיקה את המעשה מעצמה.

כך או כך, היא רצתה שמרי תמות בלי להיות זו שהרגה אותה. היועצים שלה החליטו במקומה.

שנת הארמדה

המבצע האנגלי

צי שמילא את הים

בסוף מאי 1588 יוצאת הארמדה מליסבון: כ־130 ספינות וכ־30,000 איש בפיקוד הדוכס ממדינה סידוניה. המשימה שלה: להפליג במעלה התעלה, להתחבר לצבא של הדוכס מפארמה בפלנדריה ולהגן על הדוברות שלו בדרכן אל קנט.

הצי האנגלי, בפיקוד לורד הווארד מאפינגהם ודרייק כסגנו, עוקב אחריה שבוע, יורה מטווח ארוך וכמעט לא גורם נזק. הספרדים שומרים על מערך צפוף בצורת סהר.

ב־27 ביולי, לפי הלוח האנגלי, מטילה הארמדה עוגן מול קאלה. פארמה לא מוכן, וספינות הולנדיות חוסמות את נמליו. בלילה שאחרי שולחים האנגלים שמונה ספינות אש בוערות אל המעגן. הספרדים חותכים את חבלי העוגן ומתפזרים. עם שחר, מול גרבלין, תוקפים האנגלים מטווח קצר.

ואז הרוח מכריעה. היא דוחפת את הארמדה צפונה, הרחק מפארמה, אל הים הצפוני. הדרך היחידה הביתה היא הדרך הארוכה: מסביב לסקוטלנד ולאירלנד.

מיתוס

הצי האנגלי ריסק את הארמדה בקרב ימי גדול אחד.

האמת

ספינות האש והקרב מול גרבלין שברו את המערך של הארמדה וסיימו כל תקווה להיפגש עם פארמה. אבל רק קומץ ספינות ספרדיות הוטבעו או נלכדו בתעלה. רוב האבדות באו בדרך הביתה, בסערות של ספטמבר מול סקוטלנד ואירלנד; על חופי אירלנד לבדם נטרפו יותר מעשרים ספינות. רעב, צמא ומחלות הרגו עוד אלפים.

הראיות

דיווחים של ניצולים ספרדים ושרידי ספינות שמצאו צוללנים מול אירלנד וסקוטלנד מספרים את הסיפור. מתוך כ־130 ספינות, בין שליש לחצי לא חזרו לספרד. באנגליה רבים ראו בסערות את פסק הדין של אלוהים.

מקור: המלכה בטילברי

״אני יודעת שיש לי גוף של אישה חלשה ורפה; אבל יש לי לב ואומץ של מלך, ושל מלך אנגליה לא פחות, ואני בזה בבוז עמוק לכך שפארמה או ספרד, או כל נסיך באירופה, יעזו לפלוש לגבולות ממלכתי.״

הקרב מול גרבלין היה לפני יותר משבוע, אבל איש באנגליה לא ידע שהסכנה חלפה: הצבא של פארמה עדיין חיכה בפלנדריה. אליזבת הגיעה למחנה הצבא בטילברי שעל התמזה ורכבה בין השורות.

• מי כתב את זה, ומתי? לא אליזבת, ולא באותו יום. לאונל שארפ, כומר שהיה במחנה, מספר שהוטל עליו להקריא את הנאום שוב לצבא למחרת, אז אולי היה בידיו עותק. אבל הוא שלח אותו לבקינגהאם יותר משלושים שנה אחר כך, ועותקים מוקדמים אחרים שונים בניסוח. כנראה יש לנו את הרעיונות שלה, אם לא כל מילה.
• למה ששארפ ישלח אותו דווקא בשנות ה־20 של המאה ה־17? אנגליה שוב התווכחה אם לצאת למלחמה בספרד, ובקינגהאם רצה בה. מלכה שמתריסה מול ספרד הייתה זיכרון שימושי. זה לא הופך את הטקסט לשקרי, אבל נותן לשארפ סיבה ללטש אותו.
• למה לפתוח ב״גוף של אישה חלשה ורפה״? היא אומרת בקול את הספק של שומעיה לפני שהם מספיקים לחשוב עליו, ואז הופכת אותו: גוף של אישה, אומץ ותפקיד של מלך. זה הספק שג׳ון נוקס הדפיס ב־1558, והפעם הוא נענה מול צבא שלם.

מקור: דיוקן כנאום ניצחון

דיוקן הארמדה, אמן לא ידוע (יוחס בעבר לג׳ורג׳ גאואר), בערך 1588. אחוזת ווברן

צויר זמן קצר אחרי הניצחון, בשלוש גרסאות לפחות, כשהמלכה הייתה כבת 55. ראיתם אותו בתחילת השיעור; עכשיו קראו אותו כעדות.

• מה הצייר רוצה שתאמינו? שהניצחון היה שלה. בחלון השמאלי ספינות אנגליות מפליגות באור שמש שקט. בחלון הימני ספינות ספרדיות מתנפצות על סלעים בסערה. המלכה יושבת בין שתי הסצנות, כאילו גרמה לראשונה והשנייה באה בעקבותיה.
• איפה היד שלה, ומה מתחתיה? על גלובוס, ואצבעותיה מונחות על אמריקה, שבה שלטה ספרד באימפריה עצומה. ב־1588 לא הייתה לאנגליה אף מושבה של קבע מעבר לאוקיינוס: רואנוק כבר גססה. הציור תובע עתיד; הוא לא מתאר את ההווה.
• מה חסר בתמונה? המלחים שמתו ממחלות אחרי הניצחון, בלי שכר. הצבא של פארמה, שמעולם לא חצה את הים. מלחמה שנמשכה עוד שש־עשרה שנה. במקום זה הצייר נותן לנו כתר ליד ידה ומחרוזות פנינים, סמל לטוהר: כוח מלכותי, ומלכה שלא שייכת לאף גבר. זו תעמולה, ותעמולה טובה מאוד.

מסכת הנעורים

שנות ה־90

גלוריאנה מזדקנת

שנות ה־90 של המאה ה־16 קשות. היבולים נכשלים ארבע שנים ברציפות, מ־1594 עד 1597, ומחירי המזון מזנקים. המלחמה עם ספרד נמשכת; ארמדות חדשות מפליגות ב־1596 וב־1597, וסערות מפזרות את שתיהן. באירלנד פורץ מרד גדול.

יועציה הוותיקים מתים: לסטר ב־1588, וולסינגהם ב־1590, ברגלי ב־1598. הרוזן הצעיר והנוצץ מאסקס נכשל באירלנד, ובפברואר 1601 מנסה להקים את לונדון נגד שריה. מעטים הולכים אחריו. ראשו נערף.

ובכל זאת היא עדיין יודעת לשלוט בחדר. בנובמבר 1601, בגיל 68, היא אומרת לקהל של חברי פרלמנט שתהילת הכתר שלה היא שמלכה באהבתם. דורות מאוחרים יותר קראו לזה ״נאום הזהב״.

מקור: צעירה לנצח

דיוקן הקשת, אמן לא ידוע (יוחס בעבר לאייזק אוליבר או למרקוס חירארטס הצעיר), בערך 1600–1602. בית האטפילד

כנראה צויר עבור רוברט ססיל, בנו של ברגלי והשר הבכיר של אליזבת, שמשפחתו מחזיקה בו עד היום. המלכה הייתה אז כמעט בת 70.

• בת כמה היא נראית? ובת כמה הייתה? היא נראית אולי בת שלושים, עם שיער פזור כמו של נערה לא נשואה. היא הייתה בת 67 עד 69. מאמצע שנות ה־90, תמונות רשמיות השתמשו בפנים צעירות קבועות, שחוקר האמנות רוי סטרונג כינה ״מסכת הנעורים״. הן הראו מלכה, וכתר, שלעולם לא נחלשים.
• הביטו בגלימה ובשרוול. מה אתם רואים, ולמה? עיניים ואוזניים על כל הגלימה: רוב ההיסטוריונים מפרשים אותן כמלכה שרואה ושומעת הכול, אולי דרך שריה ומודיעיה. על השרוול נחש משובץ אבני חן, סמל נפוץ לחוכמה.
• היא אוחזת בקשת בענן. הלטינית אומרת ״Non sine sole iris״: אין קשת בלי שמש. מי היא השמש? היא. כמו שקשת צריכה אור שמש, שלום אחרי הסערה צריך אותה. התמונה צוירה בשנים של מלחמה, מרד ורעב, ובדיוק בגלל זה המסר היה חשוב.

מה היא השאירה אחריה

• 1559 הכנסייה האנגלית מקבלת את הצורה הכללית שיש לה עד היום: תורה פרוטסטנטית, בישופים, ובראשה המלך או המלכה כ״מושל עליון״.
• 1580 מנותקת מאירופה הקתולית, אנגליה פונה לעולם המוסלמי. הסולטן העות׳מאני מוראד השלישי מעניק זכויות מסחר לסוחרים אנגלים, ושגריר ממרוקו מבקר בלונדון ב־1600.
• 1585–1590 רואנוק, המושבה הראשונה של אנגליה בצפון אמריקה. המלחמה עם ספרד מעכבת את ספינות האספקה; כשהן מגיעות ב־1590, המתיישבים נעלמו.
• 1585–1604 המלחמה עם ספרד נמשכת עוד שש־עשרה שנה אחרי הארמדה. השלום מגיע רק ב־1604, אחרי מות אליזבת.
• 1594–1603 מלחמת תשע השנים באירלנד. יו או׳ניל, רוזן טיירון, מוביל את המרד החמור ביותר נגד השלטון האנגלי בימיה. הצבאות האנגליים מנצחים בין השאר בהשמדת יבולים, ורעב הורג אזרחים אירים רבים.
• 1600 אליזבת מעניקה כתב זכויות לחברת הודו המזרחית, סוחרים מלונדון שמנהלים מסחר עם אסיה. בתוך מאתיים שנה החברה תשלוט בחלק גדול מהודו.
• 1603 ב־24 במרץ מתה אליזבת בארמון ריצ׳מונד, בגיל 69. הכתר עובר לג׳יימס השישי מסקוטלנד, בנה של מרי שהוציאה להורג. אם מינתה אותו על ערש דווי, איננו יודעים בוודאות.

גלוריאנה: מלכה גדולה, או תדמית גדולה?

האם אליזבת הייתה שליטה מבריקה, או שורדת זהירה שהאגדה עליה גדלה מעבר למה שעשתה?

• ג׳. א. ניל, ״המלכה אליזבת״ (1934) המלכה ההרואית. האליזבת של ניל חכמה, אמיצה ואהובה, שליטה שהחזיקה יחד אומה מפולגת, שמרה על השלום כל עוד יכלה ונלחמה כשנאלצה. ההיסוסים שלה היו תבונה מדינית, לא חולשה. במשך דור שלם, זו הייתה האליזבת שרוב הקוראים הכירו.
• כריסטופר הייג, ״אליזבת הראשונה״ (1988) שחקנית מעולה יותר משמתכננת גדולה. האליזבת של הייג שולטת באמצעות תדמית ותיאטרון, ונמנעת מהחלטות קשות בענייני דת, נישואים וירושה. ההישגים שלה היו שבירים, ובסוף שלטונה רבים מנתיניה כבר עייפו ממנה.
• ג׳ון גיי, ״אליזבת: השנים הנשכחות״ (2016) הביטו בעשרים השנים האחרונות. גיי, שעבד מתוך הארכיונים, מוצא אישה מזדקנת שמתנגשת שוב ושוב ביועציה, חסרת כסף, נלחמת במלחמה שמעולם לא רצתה, ונאבקת לשמור על השליטה בין גברים שחשבו שהם יודעים טוב יותר.

אם תדמית של שליט היא נשק, האם בניית התדמית היא חלק משלטון טוב, או כיסוי לכישלונותיו? והאם מלכה שנאלצה להוכיח כל יום שהיא לא ״חלשה ורפה״ צריכה להישפט באותה מידה כמו מלך?

בוחן מסכם

שאלה לבדיקה

איזה תואר נתן חוק העליונות של 1559 לאליזבת?

התשובה: המושלת העליונה של הכנסייה האנגלית. נכון. ״מושלת״ נשמע פחות כוהני מ״ראש״, וזה הרגיע קתולים ופרוטסטנטים שפקפקו בכך שאישה יכולה להנהיג כנסייה.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על אליזבת ונישואים מתאימה ביותר לעדויות?

התשובה: היא ניהלה משא ומתן עם מחזרים יותר מעשרים שנה; החיזור הרציני האחרון נגמר בסביבות 1581. נכון. נישואים היו אפשרות אמיתית, וכלי דיפלומטי, עד שהייתה כמעט בת חמישים.

שאלה לבדיקה

מה קרה אחרי שאליזבת חתמה על צו ההוצאה להורג של מרי, מלכת הסקוטים?

התשובה: המועצה שלה שלחה אותו בלי לספר לה; אחר כך היא האשימה את מזכירה, ויליאם דייוויסון, והענישה אותו. נכון. דייוויסון נשלח למצודה ונקנס בכבדות. אם הזעם שלה היה אמיתי או מבוים, עדיין מתווכחים.

שאלה לבדיקה

איפה איבדה הארמדה הספרדית את רוב ספינותיה?

התשובה: בדרך הביתה, בסערות מול סקוטלנד ואירלנד. נכון. על חופי אירלנד לבדם נטרפו יותר מעשרים ספינות, ורעב ומחלות הרגו עוד אלפים.

שאלה לבדיקה

למה היסטוריונים מתווכחים על המילים המדויקות של הנאום בטילברי?

התשובה: הנוסח המוכר ביותר בא ממכתב שלאונל שארפ כתב יותר משלושים שנה אחר כך. נכון. שארפ היה במחנה ואולי היה בידיו עותק, אבל הוא כתב בשנות ה־20 של המאה ה־17, כשאנגליה שוב התווכחה על מלחמה בספרד.

שאלה לבדיקה

בדיוקן הקשת אליזבת כמעט בת 70, אבל נראית צעירה. למה?

התשובה: תמונות רשמיות השתמשו בפנים צעירות קבועות, ״מסכת הנעורים״, כדי להראות מלכה וכתר שלעולם לא נחלשים. נכון. זה היה מסר, לא דיוקן נאמן. שליח צרפתי שפגש אותה ב־1597 ראה פנים שונות מאוד.

מונחים

• ג׳ון פוקס סופר פרוטסטנטי אנגלי (בערך 1517–1587). ספרו העצום ״מעשים ומצבות״ (1563), שכונה ״ספר הקדושים המעונים״, סיפר על הפרוטסטנטים שנרדפו בימי מרי הראשונה.
• לא חוקית ילד שנולד להורים שהחוק או הכנסייה לא הכירו בנישואיהם. ילד כזה בדרך כלל לא יכול היה לרשת את הכתר.
• ירושת הכתר הסדר שבו יורשים את הכתר. באנגליה של בית טיודור, חוקי הפרלמנט וצוואת המלך יכלו לשנות אותו.
• פרוטסטנטי שייך לכנסיות הנוצריות שנפרדו מהאפיפיור במאה ה־16, בעקבות רפורמטורים כמו מרטין לותר וז׳אן קלווין. הן שמו במרכז את כתבי הקודש, בשפת המאמינים עצמם.
• מלכה שולטת מלכה שמולכת בזכות עצמה, ולא כאשתו של מלך. מרי הראשונה, שהוכתרה ב־1553, הייתה האישה הראשונה שהוכתרה לשלוט באנגליה בזכות עצמה. אליזבת הייתה השנייה.
• המושלת העליונה התואר של אליזבת כראש הכנסייה האנגלית מ־1559. אביה כינה את עצמו ״הראש העליון״. ״מושלת״ פירושו שליטה בכנסייה, בלי טענה להיות כוהנת שלה.
• המועצה הפרטית קבוצה קטנה של יועצים בכירים, בערך תריסר, שנפגשה כמעט כל יום וניהלה את הממשלה בשם המלכה.
• נידוי הוצאה מהכנסייה הקתולית בידי האפיפיור. ב־1570 נידה האפיפיור פיוס החמישי את אליזבת והכריז שנתיניה אינם חייבים לה עוד ציות.
• שודד ים מורשה רב־חובל פרטי שקיבל רשות משליט לתקוף ספינות של האויב ולשמור חלק מהשלל. בעיני הספרדים, אנשים כמו דרייק היו פשוט שודדי ים.
• ארמדה בספרדית: ״צי״. בשפות אחרות המילה הפכה לשם הצי הגדול שפיליפ השני שלח נגד אנגליה ב־1588. הספרדים קראו לו ״הצי הגדול והמבורך ביותר״.
• ספינת אש ספינה ישנה עמוסה בזפת ובכל מה שבוער, שמציתים ושולחים עם הרוח והגאות אל צי אויב שעוגן. התותחים שעליה נשארים טעונים, ויורים מעצמם בחום.
• מצודת לונדון מבצר ישן ליד נהר התמזה בלונדון, שבו הוחזקו אסירים חשובים לפני שהוצאו להורג.
• תומס ויאט מנהיג מרד נגד המלכה מרי. הוא הכריז על חפותה של אליזבת לפני שהוצא להורג.
• אן בולין אמה של אליזבת. הנרי השמיני התחתן איתה, ונערפה ב־1536 באשמת בגידה.
• קתרין פאר האם החורגת של אליזבת, אשתו האחרונה של הנרי השמיני. אליזבת תרגמה עבורה שיר מצרפתית.
• אדוארד השישי אחיה הצעיר למחצה של אליזבת, שעלה לכס בגיל צעיר והנהיג רפורמה פרוטסטנטית.
• מרי הראשונה אחותה למחצה של אליזבת, קתולית אדוקה. היא שלטה לאחר אדוארד והחזירה את הקתוליות.
• פיליפ, נסיך ספרד נסיך ספרד שנישא למרי הראשונה. הוא הפך לאחר מכן למלך ספרד.
• קאלה עיר נמל בצפון צרפת. באנגליה איבדה אותה בשנת 1558, והיא הייתה האחיזה האחרונה שלה בצרפת.
• מנזר וסטמינסטר כנסייה גדולה בלונדון, שבה נערכות הכתרות של מלכי אנגליה.
• האפיפיור ראש הכנסייה הקתולית, שיושב ברומא. הוא קבע מי נחשב לשליט לגיטימי בעיני הקתולים.
• ספר הקדושים המעונים כינוי לספר של ג׳ון פוקס על פרוטסטנטים שמתו בימי מרי. הספר נכתב כדי לחזק את האמונה הפרוטסטנטית.
• מכתב הגאות מכתב ששלחה אליזבת לאחותה מרי. היא נשבעה בו שלא קשרה קשר נגדה.
• בית הלורדים אחד משני בתי הפרלמנט באנגליה. בו ישבו האצילים והבישופים.
• בית הנבחרים אחד משני בתי הפרלמנט באנגליה. בו ישבו נציגי הערים והמחוזות.
• חוק העליונות חוק שהפך את המלך או המלכה לראש הכנסייה האנגלית, במקום האפיפיור.
• חוק האחידות חוק שקבע ספר תפילה אחד באנגלית ואת החובה להגיע לכנסייה בימי ראשון.
• אבעבועות שחורות מחלה מדבקת וקטלנית שמשאירה צלקות על העור. באותם ימים היא הרגה אנשים רבים.
• רוזן לסטר רוברט דאדלי, חברה מילדות של אליזבת. הוא פיקד על הצבא שנשלח להולנד.
• מרי, מלכת הסקוטים קרובת משפחתה הקתולית של אליזבת, וטוענת לכתר האנגלי. אליזבת החזיקה אותה במעצר שנים רבות.
• וויליאם מאורנז׳ מנהיג הפרוטסטנטים ההולנדים, שנורה למוות ב־1584 על ידי מתנקש.
• הדוכס מפארמה מפקד צבא ספרד בפלנדריה. הוא כבש ערים בהולנד ורצה להוביל פלישה לאנגליה.

מקורות

• Elizabeth I: Collected Works, ed. Leah S. Marcus, Janel Mueller and Mary Beth Rose (University of Chicago Press, 2000)
• Princess Elizabeth to Queen Mary I, 17 March 1554 (the 'Tide Letter'), The National Archives, Kew, SP 11/4/2
• John Foxe, Acts and Monuments (London: John Day, 1563, and later editions)
• Leonel Sharp to the Duke of Buckingham (1620s), printed in Cabala, Mysteries of State (London, 1654)
• André Hurault, Sieur de Maisse, A Journal of All That Was Accomplished by Monsieur de Maisse, Ambassador in England from King Henri IV to Queen Elizabeth, Anno Domini 1597, trans. G. B. Harrison and R. A. Jones (Nonesuch Press, 1931)
• J. E. Neale, Queen Elizabeth (Jonathan Cape, 1934)
• Christopher Haigh, Elizabeth I (Longman, 1988)
• John Guy, Elizabeth: The Forgotten Years (Viking, 2016)
• Susan Doran, Monarchy and Matrimony: The Courtships of Elizabeth I (Routledge, 1996)
• Norman L. Jones, Faith by Statute: Parliament and the Settlement of Religion, 1559 (Royal Historical Society, 1982)
• Wallace MacCaffrey, Elizabeth I: War and Politics, 1588–1603 (Princeton University Press, 1992)
• Colin Martin and Geoffrey Parker, The Spanish Armada (Hamish Hamilton, 1988)
• Roy Strong, Gloriana: The Portraits of Queen Elizabeth I (Thames and Hudson, 1987)
• Helen Hackett, Virgin Mother, Maiden Queen: Elizabeth I and the Cult of the Virgin Mary (Macmillan, 1995)
• Jerry Brotton, This Orient Isle: Elizabethan England and the Islamic World (Allen Lane, 2016)
• Janet M. Green, '"I My Self": Queen Elizabeth I's Oration at Tilbury Camp', Sixteenth Century Journal 28 (1997), 421–445

קרדיט תמונות

• אמן לא ידוע (יוחס בעבר לג׳ורג׳ גאואר), ״דיוקן הארמדה״ של אליזבת הראשונה, בערך 1588. אחוזת ווברן · Public domain · דף המקור
• אמן לא ידוע, ״אליזבת הראשונה בבגדי ההכתרה״, בערך 1600–1610, לפי מקור אבוד מבערך 1559. הגלריה הלאומית לדיוקנאות, לונדון · Public domain · דף המקור
• צייר אנגלי לא ידוע, ״ספינות אנגליות והארמדה הספרדית, אוגוסט 1588״, סוף המאה ה־16. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳ · Public domain · דף המקור
• אמן לא ידוע (יוחס בעבר לאייזק אוליבר או למרקוס חירארטס הצעיר), ״דיוקן הקשת״, בערך 1600–1602. בית האטפילד, אוסף המרקיז מסולסברי · Public domain · דף המקור