איינשטיין: מפקיד פטנטים לסמל של המאה

פקיד בברן

פקיד פטנטים בן 26

ברן, 1905. צעיר יושב ליד שולחן במשרד הפטנטים השוויצרי. כל היום הוא בודק שרטוטים ותיאורים של המצאות שאינן שלו. בין טופס לטופס הוא מפתח את הפיזיקה שתשנה את המאה.

עד סוף השנה פרסם ארבעה מאמרים. הם משנים את ההבנה שלנו של אור, אטומים, זמן ומסה. תוך ארבע־עשרה שנה הוא נעשה מפורסם בכל העולם. אילו חלקים בסיפור הזה נכונים, ואילו הם אגדה?

אלברט איינשטיין

פיזיקאי ששכתב את התמונה שלנו של המרחב, הזמן והאור, ובחייו הפך לפני המדע עצמו.

• נולד: 14 במרץ 1879, אולם, גרמניה
• נפטר: 18 באפריל 1955
• ניצחונות: תורת היחסות הפרטית, 1905; תורת היחסות הכללית, 1915; פרס נובל לפיזיקה לשנת 1921 (הוענק ב־1922)

״אני בכל מקרה משוכנע שהוא אינו משחק בקוביות.״

רקע

תלמיד שלא אהב את בית הספר

אלברט איינשטיין נולד באולם, בדרום גרמניה, ב־14 במרץ 1879, למשפחה יהודית חילונית. אביו ניהל עסק לחשמל. המשפחה עברה למינכן כשאלברט היה עדיין ילד קטן.

הוא לא אהב את בתי הספר הנוקשים של התקופה. בגיל חמש־עשרה עזב את בית הספר בלי תעודה, ועבר לאיטליה להורים, שם עבד העסק של אביו. את החשבון והפיזיקה למד לבד, מתוך ספרים.

שנה אחר כך ניסה להתקבל לפוליטכניקום של ציריך, מכון הטכנולוגיה הפדרלי השוויצרי, שהכשיר מהנדסים ומדענים. אחרי שנה בבית ספר באראו, בשוויץ, התחיל ללמוד שם ב־1896, והתמחה בפיזיקה ובמתמטיקה.

מיתוס

איינשטיין נכשל במתמטיקה בבית הספר.

האמת

לא נכון. המתמטיקה הייתה אחד החוזקות שלו. ב־1895 הוא לא עמד בדרישה בחלק הכללי של מבחן הכניסה לפוליטכניקום של ציריך, אבל במתמטיקה ובפיזיקה הצטיין.

הכישלון היחיד נשאר באגדה כי הוא סיפור נוח: הילד הנבון שהמורים החמיצו. מי שקורא את תוצאות המבחן רואה פער במקצועות הכלליים, לא במתמטיקה.

הראיות

תיאורי מבחן 1895 מתארים כישלון בחלק הכללי של המבחן, והצטיינות בפיזיקה ובמתמטיקה.

1902

משרד הפטנטים

ב־1902 מצא איינשטיין משרה כמומחה טכני במשרד הפטנטים הפדרלי השוויצרי, בברן. התפקיד היה שגרתי ושימושי: הוא בדק בקשות לפטנטים על מכשירים חשמליים, שעונים ומכונות. היה עליו להחליט מה באמת חדש, ואם המכונה תעבוד כפי שהמבקש כותב.

המשרה נתנה לו משכורת קבועה וחיים יציבים, ולא היה לו כיסא באוניברסיטה. מחוץ לשוויץ כמעט איש בפיזיקה לא הכיר את שמו.

כל מה שעשה באותן שנים, עשה אחרי שעות העבודה או בין המשימות הרשמיות.

שנת הפלא

1905

ארבעה מאמרים בשנה אחת

ב־1905 שלח איינשטיין ארבעה מאמרים לכתב העת הגרמני Annalen der Physik. ההיסטוריונים קוראים לשנה ההיא ״שנת הפלא״ שלו.

המאמר הראשון טען שהאור מגיע באריזות של אנרגיה, ״קוואנטים״ של אור, שנקראים היום פוטונים. איינשטיין השתמש בכך כדי להסביר את האפקט הפוטואלקטרי: כשאור פוגע במתכת מסוימת, הוא מוציא ממנה אלקטרונים. האנרגיה של האלקטרונים תלויה בצבע האור, לא בבהירותו. את זה לא הצליחו להסביר בעזרת גלים בלבד.

המאמר השני הסביר את התנועה הבלתי פוסקת של חלקיקים זעירים בנוזל, תנועה בראונית, כתוצאה מהתנגשויות של מולקולות בהם. הוא נתן דרך למדוד את גודל המולקולות, וניסויים אישרו אותה תוך שנים ספורות.

המאמר השלישי, על היחסות הפרטית, שינה את הרעיון של זמן. שני צופים הנעים במהירויות שונות לא בהכרח יסכימו אם שני אירועים התרחשו באותו רגע. מהירות האור זהה לשניהם, ואין צורך באתר בלתי נראה שישא את האור.

המאמר הרביעי, כמה עמודים בלבד, הגיע בספטמבר. הוא הראה שגוף שפולט אנרגיה E כקרינה מאבד מסה בשיעור E חלקי ריבוע מהירות האור. הנוסחה שאנחנו מכירים כ־E = mc² היא צורה מקוצרת מאוחרת של הרעיון הזה.

דוקטורט

עבודה על מולקולות

גם לדוקטורט היה צורך. העבודה נקראה ״קביעה חדשה של ממדי המולקולות״. היא מדדה את גודל מולקולות הסוכר לפי האופן שבו סוכר מומס במים משנה את הסמיכות של הנוזל.

הוא סיים את העבודה ב־1905, והפקולטה בציריך אישרה אותה באותו קיץ. התואר הוענק רשמית בינואר 1906. העבודות של אותה שנה הן שהפכו אותו למפורסם, אבל העבודה הזאת מראה מה עשה לצדן: בדק את הפיזיקה מול מספרים שאפשר למדוד.

1901 ואחריה

מילבה מאריץ׳

מילבה מאריץ׳ למדה פיזיקה בציריך, והייתה חברה לכיתה של איינשטיין. הם נישאו בינואר 1903. מערכת היחסים ביניהם, ושאלת חלקה בעבודה שלו, נמצאות במרכזה של הדיון בסוף השיעור הזה.

במכתב מ־27 במרץ 1901, לפני שנישאו, כתב לה איינשטיין:

״כמה אשמח ואתגאה, כשנוביל יחד בניצחון את עבודתנו על התנועה היחסית אל סופה!״

המכתב הוא אחת הראיות המעטות על חלקה בעבודה של השנים ההן, והיסטוריונים קוראים אותו בדרכים שונות מאוד. נחזור לכך בסוף.

מניפסט בברלין

אוקטובר 1914

הפרופסורים במלחמה

באוגוסט 1914 יצאו מדינות הגדולות של אירופה למלחמה. עד הסתיו נשאו האוניברסיטאות הגרמניות נאומים פטריוטיים, והפרופסורים התחילו לבחור צד בדפוס.

בתחילת אוקטובר 1914 חתמו תשעים ושלושה סופרים, מדענים ואמנים גרמנים על הצהרה ציבורית שהגנה על דרך ההתנהלות של גרמניה במלחמה. ההיסטוריונים קוראים לה מניפסט התשעים ושלושה.

אתם נמצאים עכשיו בברלין, חברים בהאקדמיה הפרוסית למדעים, והעמיתים שלכם קוראים את השמות בעיתונים.

נקודת החלטה

אתם אלברט איינשטיין, פיזיקאי, בברלין.

ברלין, אוקטובר 1914

אירופה במלחמה, ואתם בבירת גרמניה. על שולחנכם שני מסמכים. האחד הוא המניפסט של התשעים ושלושה, עם רשימת השמות הנודעים שלו. השני הוא טיוטה של הרופא גאורג ניקולאי מברלין, קריאה למדענים של אירופה להיזכר שהם שותפים לתרבות אחת, ולחדול מלראות זה בזה אויבים.

ניקולאי מבקש את חתימתכם. רבים מהעמיתים שלכם כבר חתמו על המניפסט הראשון. חתימה ציבורית בזמן מלחמה עלולה לעלות לכם בחברים ובמעמד.

מה אתם עושים?

• חותמים על מניפסט התשעים ושלושה, כמו עמיתים רבים שלכם. שמכם יעמוד לצד התשעים ושלושה בעיתונים. תיראו כתומכים במלחמת הממשלה, וקשה יהיה לבטל זאת אחר כך.
• לא חותמים על כלום. ממשיכים במחקר ולא אומרים דבר בפומבי. תימנעו מהמריבה. אבל תשתקו בזמן שעמיתיכם מחלקים את אירופה בדפוס, והקריאה של ניקולאי תקבל פחות שמות.
• חותמים על הקריאה של ניקולאי, ומנסים לשכנע עוד חוקרים באירופה לחתום גם הם. חתימה למען שלום היא מעשה נועז בציבור, במדינה במלחמה. היא תסמן אתכם כמבקרי הממשלה, ועלולה לעלות לכם בחברים ובמעמד.

מה קרה בפועל

חותמים על הקריאה של ניקולאי, ומנסים לשכנע עוד חוקרים באירופה לחתום גם הם.

בפועל לא חתמתם על מניפסט התשעים ושלושה. חתמתם על הקריאה של ניקולאי. היא הופצה בקרב פרופסורים, ולא זכתה לחתומים נוספים מעבר לארבעת האנשים שחתמו עליה: ניקולאי, איינשטיין, האסטרונום וילהלם פרסטר והפילוסוף אוטו בוק. פרסטר עצמו חתם על מניפסט התשעים ושלושה, ומאוחר יותר הצטער על כך. הקריאה לא פורסמה ב־1914. הוצאה שוויצרית הדפיסה אותה בלי רשות המחברים ב־1917.

המקורות אינם נותנים הסבר אחד לחתימתו של איינשטיין, ולכן ההיסטוריונים מסיקים מההקשר. ניקולאי, רופא, רצה שחוקרים ידברו מעבר לקווי החזית. לפי גרסה אחת, פרסטר עזר לנסח את הקריאה. שמו של איינשטיין נתן לקריאה משקל בקרב פיזיקאים, שכבר הכירו אותו, אבל עוד לא בעולם כולו.

מקור: הקריאה לאירופים

״הטכנולוגיה והתנועה דוחפות אותנו בבירור לעבר הכרה עובדתית ביחסים הבין־לאומיים …״

נכתבה כתשובה למניפסט התשעים ושלושה, שמתוארך ל־4 באוקטובר 1914. הקריאה הופצה בקרב פרופסורים, ולא קיבלה יותר חותמים מארבעת האנשים שמופיעים כאן.

• מי כתב אותה, ומי חתם עליה? ניקולאי נחשב לכותבה, ושלושה חתמו: איינשטיין, פרסטר ובוק. ארבעה שמות בסך הכול. טקסט עם ארבעה שמות הוא קול קטן, גם אם הוא מנומק היטב.
• מה השורה הראשונה טוענת על העולם המודרני? שהטכנולוגיה והתנועה מקרבות בין עמים, ולכן עמי אירופה צריכים לראות את האינטרסים המשותפים שלהם. הטיעון עוסק בעתיד, לא בשאלה מי התחיל את המלחמה.
• למה טקסט שאיש לא הדפיס ב־1914 חשוב להיסטוריונים? כי הוא מראה שהיה קול מיעוט בתוך העולם האקדמי הגרמני, וששם הקול היה קטן. שאלו מי יכול היה לקרוא אותו, ומי לא.

הליקוי והעיתון

1915–1919

מבחן לתורה

התורה הכללית של היחסות, שהושלמה בנובמבר 1915, אמרה שמסה מעקמת את המרחב, והאור עוקב אחרי העיקול. לכן אור של כוכב שעובר קרוב לשמש צריך להתעקם. לפי ניוטון ההתעקמות קטנה. לפי איינשטיין היא כפולה בערך.

אפשר למדוד את ההתעקמות רק כשהכוכבים הקרובים לשמש נראים, כלומר בזמן ליקוי חמה מלא, כשהירח חוסם את הסנוור של השמש. ב־29 במאי 1919 שלחו האסטרונומים הבריטים שתי משלחות: אחת לסוברל שבצפון־מזרח ברזיל, ואחת לאי פרינסיפה, מול חופי מערב אפריקה.

התמונה כאן היא אחד הלוחות שצולמו בסוברל ופורסמו בדוח המשלחת.

פרינסיפה

האי של אדינגטון

ארתור אדינגטון, אסטרונום מקיימברידג׳, הוביל את הצוות בפרינסיפה. היום עומדת באחוזה לשעבר רוסה סונדי, על האי, אנדרטה. שם הוא צפה. הכתובת על הלוח, שתאריכה 1989, מזכירה את התצפיות של 29 במאי 1919, וקוראת להן ״האישור הניסויי הראשון״ לתורת היחסות הכללית של איינשטיין.

התמונות היו צריכות מדידה קפדנית וזמן רב, והתוצאות פורסמו רק ב־1920, בכתב העת Philosophical Transactions של החברה המלכותית.

6 בנובמבר 1919

הכריזו בלונדון

ב־6 בנובמבר 1919 קיימו החברה המלכותית והחברה המלכותית לאסטרונומיה ישיבה משותפת בלונדון. פרנק דייסון, אדינגטון וצ׳ארלס דייוויידסון הציגו את תוצאות המשלחות: התעקמות אור הכוכבים תואמת את הניבוי של איינשטיין, ולא את זה של ניוטון.

למחרת, שישי 7 בנובמבר, דיווח ה״טיימס״ של לונדון על הישיבה, תחת כותרת. כותרות נכתבות בדרך כלל בידי עורכים, לא בידי המדענים, והכותרת הזאת היא המקור הבא שנקרא.

מקור: הכותרת של הטיימס

מהפכה במדע

תיאוריה חדשה של היקום

רעיונות ניוטון הופלו

כותרות נכתבות בדרך כלל בידי עורכי העיתון, לא בידי האסטרונומים. הבחירה במילים היא של העורך, והיא מספרת על הטעם של העיתון לדרמה לא פחות מאשר על המדע.

• השם של מי מופיע בכותרת? אף אחד. הכותרת עוסקת בתיאוריה ובניוטון. האיש שבמרכז הסיפור חסר בה, וזה מוזר בעיתון שמכריז על ניצחון.
• אילו מילים הופכות את הסיפור לדרמטי? ״מהפכה״ ו״הופלו״. מדע לא דווח בדרך כזאת בדרך כלל. הכותרת הופכת מדידה זהירה לקרב, עם מנצח ומפסיד.
• מה חסר בה? הספק. היסטוריונים מאוחרים מתווכחים על איכות הלוחות של פרינסיפה, ולכותרת אין מקום לזה.

1921

סיור לגיוס כספים

באפריל 1921 חצה איינשטיין את האטלנטי יחד עם חיים ויצמן, מנהיג התנועה הציונית, ועם משלחת של מנהיגים ציונים לארצות הברית. המטרה הייתה לגייס כסף להאוניברסיטה העברית בירושלים, שעדיין הייתה רק רעיון.

הוא הרצה במהלך הסיור.

בערך באותה תקופה ועדת נובל עיכבה את פרס הפיזיקה לשנת 1921 והעניקה אותו ב־1922, על עבודתו על האפקט הפוטואלקטרי, לא על היחסות.

ב־1923 ביקר איינשטיין בארץ ישראל, והרצה למען האוניברסיטה החדשה.

אנטוורפן, 1933

ינואר 1933

כשהיטלר עלה לשלטון

ב־30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לקנצלר גרמניה. איינשטיין לא היה בברלין. הוא היה בארצות הברית, במינוי אורח במכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדינה, שאליו הגיע בדצמבר 1932.

השלטון החדש פעל במהירות נגד מתנגדיו ונגד יהודים. בגרמניה העיתונות הנאצית תקפה מיד את תורת היחסות בכינוי ״פיזיקה יהודית״, והמדען הגרמני המפורסם ביותר נדרש להחליט לאן ללכת.

במרץ 1933 יצאו איינשטיין ואשתו אלזה לדרכם לאירופה. ביתם היה בברלין, והבקתה שלהם בקפוט, מחוץ לעיר, הייתה גם היא שלהם.

נקודת החלטה

אתם אלברט איינשטיין. הגעתם זה עתה לאנטוורפן, בלגיה.

אנטוורפן, בלגיה, 28 במרץ 1933

הספינה הביאה אתכם מעבר לאטלנטי ואל חופי בלגיה. בדרך למדתם שאנשי השלטון החדש חיפשו בדירתכם בברלין בפברואר ובמרץ, ושהבקתה בקפוט נהרסה ונשדדה.

העבודה שלכם, הניירות והרוב המכריע של רכושכם נמצאים בגרמניה. המשרה שלכם באקדמיה הפרוסית למדעים עדיין שלכם. השלטון החדש כבר הראה מה הוא עושה לאנשים כמוכם, ועדיין לא אמר מה יעשה לכם.

אתם יכולים לחזור לברלין עם אשתכם ולחכות שהדברים יירגעו, או להישאר מחוץ לגרמניה ולבנות חיים חדשים.

מה אתם עושים?

• חוזרים לברלין, שומרים על המשרה, ומקווים שהדברים יירגעו. תחזרו תחת שלטון שכבר חיפש בביתכם. לא יהיה לכם הגנה רבה מפני מה שיעשה אחר כך, והאקדמיה תהיה מגן חלש.
• נשארים מחוץ לגרמניה, מוותרים על האזרחות הגרמנית, ומחפשים עבודה בחו״ל. תהיו חופשיים לדבר ולעבוד. כמעט בוודאות תאבדו את המשרה בברלין ואת מה שנשאר מרכושכם שם, ותצטרכו להתחיל מחדש.
• ממתינים בבלגיה עם המשרה בברלין על הנייר, ומחליטים מאוחר יותר. תשמרו על אפשרויות פתוחות לכמה שבועות. אבל השלטון זז מהר יותר מההחלטה שלכם, וכל חודש של אי־ודאות יחליש את מעמדכם.

מה קרה בפועל

נשארים מחוץ לגרמניה, מוותרים על האזרחות הגרמנית, ומחפשים עבודה בחו״ל.

בחרתם באפשרות השנייה, אף שהתכנית הייתה לחזור הביתה. ב־28 במרץ 1933 מסרתם את הדרכון הגרמני בקונסוליה הגרמנית בבלגיה, וויתרתם על האזרחות הגרמנית. באותו יום כתבתם לאקדמיה הפרוסית למדעים מכתב התפטרות מחברותכם. הממשלה הגרמנית החרימה אחר כך את מה שנשאר מרכושכם וכספכם בגרמניה.

הסיבות של איינשטיין, כפי שהציג אותן באותו אביב, היו שהוא לא יחזור כל עוד השלטון רודף יהודים ומתנגדיו. ההיסטוריונים מוסיפים שההחלטה הייתה גם מעשית: רכושו, משרתו ובטיחותו עמדו כולם בסימן שאלה, והיו לו הזדמנויות בחו״ל. המקורות אינם מסכימים על כל פרט בסדר המכתבים והקונסוליה, ולכן כאן מתוארים רק הדברים המתועדים היטב.

1933–1934

פרינסטון

איינשטיין לא חזר לגרמניה. הוא שהה זמן מה על חוף בלגיה, בהגנה, ואחר כך חצה לארצות הברית. הוא הגיע לניו יורק באוקטובר 1933.

הוא קיבל משרה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ניו ג׳רזי, מקום שבו חוקרים יכלו לעבוד בלי הוראה. פרינסטון נשארה ביתו עד מותו ב־1955.

לגרמניה זה היה הפסד מדעי. הפיזיקאים שבנו את מעמדה של ברלין בתחום התיאוריה התפזרו ברחבי העולם, ורבים מהם לא חזרו.

מכתב לנשיא

דצמבר 1938

ביקוע האטום

בדצמבר 1938 מצאו הכימאים הגרמנים אוטו האן ופריץ שטרסמן, שעבדו בברלין, שהפגזת אורניום בנויטרונים יוצרת יסודות קלים יותר. הם לא הצליחו להסביר את התוצאה בתחילה.

ההסבר הגיע מליזה מייטנר ומאחיינה אוטו פריש, שברחו מגרמניה. הם הבינו שהגרעין נשבר לשניים, ופריש קרא לתהליך ביקוע גרעיני.

ביקוע משחרר אנרגיה רבה. אם כל ביקוע משחרר גם נויטרונים שמביאים לביקועים נוספים, התהליך יכול להפוך לתגובת שרשרת. פיזיקאים הבינו מהר שתגובה כזאת עשויה לשחרר אנרגיה בסדר גודל שעולה על כל חומר נפץ, ואולי להפוך לנשק.

אחד הפיזיקאים שראו זאת היה לאו סילארד, הונגרי שעזב את גרמניה ב־1933 ועבד כעת בארצות הברית. הוא חשש שגרמניה תבנה את הנשק הזה ראשונה.

קיץ 1939

לונג איילנד

סילארד האמין שרק הנשיא עצמו יפעל לפי אזהרה כזאת, ושהנשיא יקשיב לשם מפורסם. הוא היה זקוק לשם כזה. ביולי 1939 נסע לבקר את איינשטיין בבית הקיץ שלו בלונג איילנד, שבניו יורק, כדי לבקש ממנו אחד.

נקודת החלטה

אתם אלברט איינשטיין, בלונג איילנד.

לונג איילנד, ניו יורק, יולי 1939

לאו סילארד, פיזיקאי הונגרי, הגיע לבית הקיץ שלכם. הוא ניסח מכתב לנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. המכתב מסביר שתגובת שרשרת באורניום עשויה להיות אפשרית, ושאפשר לבנות פצצה מסוג חדש, שאולי תיסחב באנייה. הוא מזהיר שגרמניה עשויה לעבוד על אותה בעיה.

סילארד מבקש שתחתמו, כי הנשיא יקרא מכתב שיש בו שמכם. אתם מעולם לא עבדתם על נשק, ואתם חשדנים כלפי ממשלות. עזבתם מדינה שבה השלטון פנה נגד מתנגדיו ונגד יהודים, ואתם יודעים שממשלות אינן תמיד צודקות.

מה אתם עושים?

• חותמים על המכתב של סילארד כפי שהוא. לנשיא תהיה האזהרה, עם שמכם עליה. תשומת הלב הממשלתית למחקר על אורניום תתחיל כנראה חודשים מוקדם יותר. תהיו מחברי אזהרה על נשק, ולא תוכלו לבטל זאת.
• מסרבים, מתוך עיקרון של פציפיזם: לא תחתמו על שום דבר שעלול להוביל לנשק. המכתב עלול להישאר בלי חתימה, או להגיע לנשיא בשם חלש יותר. תשומת הלב הממשלתית לאורניום תגיע מאוחר יותר. תשמרו על מצפונכם, במחיר שאיש לא יכול למדוד.
• כותבים מכתב משלכם, במילים שלכם, ושולחים אותו בעצמכם. מכתב שלכם לבדו עשוי לארוך זמן רב יותר להגיע לנשיא, והוא לא ישא את הידע הקרוב של סילארד בפיזיקה. כנראה יגיע מאוחר יותר, ויגיד פחות.

מה קרה בפועל

חותמים על המכתב של סילארד כפי שהוא.

חתמתם. המכתב מתוארך ל־2 באוגוסט 1939, וסילארד כתב אותו. הוא הגיע לרוזוולט באוקטובר: ב־11 באוקטובר 1939 הביא אותו אלכסנדר זאקס לנשיא בוושינגטון. המקור נמצא בספריית פרנקלין ד. רוזוולט בהייד פארק, ניו יורק.

סילארד כתב את המכתב, וחתימתו של איינשטיין נתנה לו שם שהנשיא לא יתעלם ממנו. ההיסטוריונים אומרים שאיינשטיין חתם משום שסמך על שיקול הדעת של סילארד בפיזיקה, והאמין שהסכנה ממשית. הם מציינים גם את גבולות המכתב: הוא ביקש קשר, מעקב אחר ההתפתחויות וכסף לניסויים, והמאמץ הגדול הגיע רק אחרי שארצות הברית נכנסה למלחמה בדצמבר 1941. הדיווחים חלוקים על תפקידם של פיזיקאים אחרים בניסוח, ולכן מזכים את המכתב בעיקר את סילארד.

מקור: המכתב לרוזוולט, 2 באוגוסט 1939

״עבודה אחרונה של א׳ פרמי ול׳ סילארד, שנמסרה לי בכתב יד,״

״אבל פצצות כאלה עלולות מאוד להתברר ככבדות מדי להובלה באוויר.״

״גרמניה הפסיקה למעשה את המכירה של אורניום ממכרות צ׳כוסלובקיה שהיא השתלטה עליהם.״

נכתב על נייר המכתבים של איינשטיין מלונג איילנד, ונחתם על ידו. סילארד כתב אותו. המכתב נמסר לרוזוולט על ידי אלכסנדר זאקס באוקטובר 1939.

• מי כתב אותו, ושם מי נמצא בתחתית? סילארד כתב את רוב הטקסט. איינשטיין חתם. השם המפורסם נתן לטקסט של פיזיקאי פחות מפורסם את הסמכות שהיא צריכה כדי להגיע לנשיא.
• למה להזכיר את האורניום ממכרות צ׳כוסלובקיה? הכותבים רצו שהנשיא יראה שגרמניה כבר פועלת. זו טענה לדחיפות, לא דיווח ניטרלי.
• מה הביטוי ״כבדות מדי להובלה באוויר״ מרמז? שפצצה כזאת עשויה להיות כבדה מדי כדי לעוף. הכותבים לא דמיינו מטוס שנושא אותה.

מיתוס

E = mc² הוא שהמציא את פצצת האטום.

האמת

הנוסחה אומרת כמה אנרגיה משתחררת כשמסה מסוימת הולכת לאיבוד. היא נכונה לכל תגובה גרעינית, גם לאלה שמתרחשות בשמש. אבל היא לא אומרת איך לבקע גרעין של אורניום, איך להתחיל תגובת שרשרת או איך להפריד את הדלק. את הבעיות האלה פתרו ניסויים והנדסה, רובן אחרי 1939.

המכתב של 1939 צומח מגילוי הביקוע בדצמבר 1938, של האן ושטרסמן, ומהרעיון של תגובת השרשרת שבא אחריו. הוא אינו נשען על הנוסחה של 1905.

הראיות

ניסויי האן ושטרסמן בברלין, וההסברים של מייטנר ופריש, נשענו על תוצאות מעבדה. תוכניות הנשק של שנות הארבעים נשענו על העבודה הניסויית הזאת.

אחרי התהילה

נובמבר 1952

אחרי ויצמן

ב־9 בנובמבר 1952 נפטר חיים ויצמן. הוא היה הנשיא הראשון של ישראל, ואיינשטיין היה בן לוויתו בסיור של 1921. לתפקיד נדרש מחליף.

מנהיגי ישראל חיפשו דמות שתעניק למדינה הצעירה יוקרה בעולם. איינשטיין היה אז אחד המדענים המפורסמים בעולם, וגם יהודי שעזב את גרמניה.

השאלה הגיעה במכתב משגרירות ישראל בוושינגטון, שנחתם בידי הדיפלומט אבא אבן. השלב הבא מביא את השאלה עצמה.

נקודת החלטה

אתם אלברט איינשטיין, בפרינסטון.

פרינסטון, נובמבר 1952

אתם בן שבעים ושלוש. אתם חיים באמריקה תשע־עשרה שנים, והבית והעבודה שלכם בפרינסטון.

מכתב משגרירות ישראל בוושינגטון, חתום בידי אבא אבן, שואל ״האם תקבלו את נשיאות ישראל, אם תוצע לכם בהצבעה של הכנסת״. קבלה משמעה לעבור לישראל ולקבל את אזרחותה. התפקיד ברובו טקסי, אבל הוא כולל חובות ציבוריות, ויהפוך אתכם לדמות ציבורית במדינה צעירה.

מה אתם עושים?

• מקבלים, עוברים לישראל ולוקחים אזרחות. תתנו למדינה החדשה שם מפורסם, ומדען בראשה. תעזבו את עבודתכם ואת ביתכם באמריקה, וייתכן שהכנסת לא תבחר בכם כלל.
• מקבלים בתנאים, למשל בסיס בפרינסטון למחקר שלכם. השגרירות תצטרך להעביר את התנאים לממשלה, שכנראה תדחה אותם. התשובה תהיה לא, אלא שתגיע לאט.
• מסרבים, ומסבירים מדוע. המדינה תפנה למועמד אחר. שמכם יישאר מחוץ לפוליטיקה הישראלית, ותמשיכו בעבודתכם.

מה קרה בפועל

מסרבים, ומסבירים מדוע.

בחרתם לסרב. במציאות כתב איינשטיין תשובה שבה הוא מתרגש מההצעה, אבל מרגיש שאינו מתאים לחובות אותו תפקיד רם. המקורות שבדקנו אינם נותנים את תאריך התשובה. ב־16 בדצמבר 1952 נבחר יצחק בן־צבי לנשיא השני של המדינה.

התשובה עצמה נותנת את הנימוק: הוא שפט את עצמו כלא מתאים לתפקיד. ההיסטוריונים קוראים זאת כענווה וכשיקול דעת כן על עצמו, ושמים לב שההצעה הייתה מותנית בהצבעת הכנסת, כך שמעולם לא הייתה הצעה פשוטה.

מקור: התשובה של איינשטיין

״לא הייתי מתאים למלא את חובותיו של אותו תפקיד רם.״

השורה המצוטטת נותנת את הסיבה לסירוב. המקורות מתארים את שאר התשובה כהודיה על ההצעה.

• האם הוא מסרב למדינה, או לתפקיד? לתפקיד. התשובה מודה על ההצעה, ואז דוחה את המשרה מטעמים אישיים: הוא חושב שאינו מתאים לה.
• איזו סיבה נותנת השורה המצוטטת? סיבה אישית: הוא שופט את עצמו כלא מתאים לתפקיד. השורה לא מדברת על הפוליטיקה הישראלית או על הצבעת הכנסת, ולכן הקורא צריך לשקול את הענווה כשיפוט על האיש, לא על המדינה.

מיתוס

איינשטיין היה נשיא ישראל.

האמת

הוא מעולם לא היה נשיא. ב־1952 נשאלה השאלה אם יקבל את התפקיד, אם הכנסת תבחר בו, והוא סירב. חיים ויצמן היה הנשיא הראשון. יצחק בן־צבי נבחר לנשיא השני ב־16 בדצמבר 1952.

הראיות

מכתב השגרירות שואל שאלה מותנית, התשובה דוחה אותה, והרישומים הציבוריים מזכירים את בן־צבי כנשיא השני.

1954–1955

הטעות, לפי פאולינג

הכימאי לינוס פאולינג כתב מאוחר יותר שיחה שאמר שניהל עם איינשטיין בנובמבר 1954. לפי פאולינג, איינשטיין דיבר על חלקו במכתב של 1939 כעל טעות שהוא מצטער עליה. אלה דבריו של פאולינג, שנרשמו בדיעבד. רישום של איינשטיין עצמו על השיחה אינו נמצא במקורות שבדקנו. הרישום של פאולינג מתארך את השיחה ל־16 בנובמבר, וביוגרפיה אחת מציבה אותה ב־11 בנובמבר.

איינשטיין נפטר בפרינסטון ב־18 באפריל 1955, בגיל שבעים ושש. תומס הארווי, הפתולוג שביצע את הנתיחה, הוציא את מוחו ושמר אותו. אם איינשטיין הסכים לכך, זה שנוי במחלוקת. מאוחר יותר אישר בנו הנס אלברט את ההוצאה, בתנאים.

זמן קצר לפני מותו חתם איינשטיין על מניפסט עם הפילוסוף ברטרנד ראסל. המניפסט פורסם בלונדון ביולי 1955, אחרי מותו, וקרא לממשלות להביט בסכנת מלחמה גרעינית בפנים.

מיתוס

המוח של איינשטיין מסביר את גאונותו.

האמת

נחקר מוח אחד, ומחקר של מוח אחד לא יכול להסביר גאונות. מחקר שפורסם ב־The Lancet ב־1999 תיאר מאפיינים חריגים באונות הקודקודיות, שיושבות בחלק העליון והאחורי של קליפת המוח, והמחברים הציעו קשר למחשבתו. המחקר נשען על מוח אחד, וחוקרים אחרים חולקים על ממצאיו. גודל המוח וצורתו אינם מודדים אינטליגנציה.

הראיות

המוח נחתך לבלוקים רבים. עבודות עליו מתארות מוח אחד, שאינו יכול להראות מה הפך אותו לגאון.

מה בא אחר כך

• 1905 ארבעה מאמרים: קוואנטים של אור, תנועה בראונית, יחסות פרטית, מסה ואנרגיה.
• 1919 ליקוי החמה ב־29 במאי; ישיבת החברה המלכותית ב־6 בנובמבר; הטיימס ב־7 בנובמבר.
• 1922 פרס נובל לשנת 1921, על האפקט הפוטואלקטרי.
• 1933 היטלר מונה לקנצלר (ינואר); איינשטיין מוותר על אזרחותו הגרמנית בבלגיה (מרץ); פרינסטון (אוקטובר).
• 1939 המכתב נחתם ב־2 באוגוסט ונמסר לרוזוולט ב־11 באוקטובר.
• 1945 ארצות הברית מטילה פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי, באוגוסט.
• 1952 ויצמן נפטר (9 בנובמבר); איינשטיין דוחה את הנשיאות; בן־צבי נבחר (16 בדצמבר).
• 1955 איינשטיין נפטר בפרינסטון (18 באפריל); מניפסט ראסל־איינשטיין מתפרסם בלונדון (9 ביולי).

מה היה חלקה של מילבה מאריץ׳?

כמה מעבודת 1905 הייתה שלה?

• הדעה על שותפות מלאה ב־1955 כתב הפיזיקאי הסובייטי אברם יופה שמאריץ׳ הייתה שותפה לכתיבת עבודות 1905, וכותבים מאוחרים חזרו על הטענה. הזיכרונות של יופה נכתבו שנים רבות אחרי האירועים, ברוסית, והם המקור העיקרי לדעה הזאת. ההיסטוריונים המטילים בה ספק שואלים איזו ראיה נוספת קיימת.
• הדעה הביקורתית רוב ההיסטוריונים שבחנו את העבודות, המכתבים והזיכרונות אינם מוצאים תרומה משמעותית של מאריץ׳ למאמרי 1905. בין השאר: אברהם פייס (1994), ג׳רלד הולטון (1996), ג׳ון סטאצ׳ל (2002), אלברטו מרטינס (2005), וקלפריס וליפסקום (2005). הם מדגישים שהטענה נשענת על זיכרונותיו של יופה.
• הדעה על שותפה לעבודה כותבים אחרים, ביניהם זנטה טרמל־פלץ (1990), א״ה ווקר (1991) ורות האוס וקרוליין הרצנברג (1999), רואים במאריץ׳ שותפה ממשית לעבודה ולדיונים של אותן שנים, ויש שסבורים שחלקה היה גדול מזה שהספקנים מוכנים להודות בו. מכתב 1901 הוא אחת הראיות המרכזיות שלהם.

הראיות דלות: מעט מכתבים, זיכרון אחד, ומה שחברים זכרו אחר כך. השאלה חשובה להיסטוריונים, כי שם מפורסם יכול להסתיר את עבודתם של הסובבים אותו. על מידת התרומה הם חלוקים.

שאלה לבדיקה

מה בדקו התצפיות בליקוי של 1919?

התשובה: האם כובד השמש מכופף את אור הכוכבים. נכון. התורה של איינשטיין ניבאה התעקמות גדולה מזו של ניוטון, והמשלחות ניסו למדוד אותה קרוב לשמש.

שאלה לבדיקה

מי כתב את המכתב של 1939 לרוזוולט?

התשובה: לאו סילארד, ואיינשטיין חתם עליו. נכון. סילארד כתב את רוב המכתב, והשם של איינשטיין בתחתיתו נתן לו משקל אצל הנשיא.

שאלה לבדיקה

מדוע סירב איינשטיין לנשיאות ישראל?

התשובה: הוא אמר שאינו מתאים לתפקיד. נכון. בתשובתו כתב שלא היה מתאים למלא את חובות התפקיד, ושההצעה נגעה בו מאוד.

שאלה לבדיקה

איזו קביעה על E = mc² נכונה?

התשובה: היא נותנת את אנרגיית אובדן המסה. נכון. הנוסחה אומרת כמה אנרגיה משתחררת באובדן מסה נתון. היא אינה אומרת איך לבנות פצצה.

שאלה לבדיקה

מה כותרת הטיימס של 1919 מלמדת על עיתונים?

התשובה: כותרות נכתבות בידי עורכים, והן מוסיפות דרמה. נכון. הכותרת הופכת תוצאה זהירה לקרב, והמדענים לא כתבו אותה.

שאלה לבדיקה

מדוע מטילים היסטוריונים ספק בטענה שמילבה מאריץ׳ הייתה שותפה לכתיבת מאמרי 1905?

התשובה: היא נשענת בעיקר על זיכרונות מ־1955. נכון. המקור העיקרי הוא זיכרונותיו של אברם יופה, וההיסטוריונים שמטילים ספק שואלים איזו ראיה נוספת קיימת.

מונחים

• תורת היחסות שתי תורות של איינשטיין על המרחב והזמן. היחסות הפרטית (1905) עוסקת בתנועה במהירות קבועה; היחסות הכללית (1915) רואה בכובד עיקום של המרחב־זמן.
• קוואנט של אור (פוטון) חבילת אנרגיה של אור. איינשטיין הציע ב־1905 שהאור מגיע בחבילות כאלה. השם ״פוטון״ בא מאוחר יותר.
• מניפסט התשעים ושלושה הצהרה מאוקטובר 1914, שחתמו עליה תשעים ושלושה סופרים, מדענים ואמנים גרמנים, והגנה על התנהלות גרמניה במלחמה.
• האקדמיה הפרוסית למדעים אגודה של חוקרים מובילים בברלין. חברות בה הייתה ציון של מעמד מדעי.
• האוניברסיטה העברית האוניברסיטה בירושלים שהמנהיגים הציונים רצו להקים, ושמומנה מתרומות מחוץ לארץ.
• ביקוע גרעיני פיצול של גרעין אטום כבד, כמו אורניום, לחלקים קלים יותר, עם שחרור אנרגיה. התגלה בברלין בדצמבר 1938.
• תגובת שרשרת תהליך שבו כל ביקוע מעורר ביקועים נוספים. בפצצה הוא צריך לגדול במהירות; בכור הוא נשמר ביציבות.
• הכנסת הפרלמנט של ישראל. הוא נדרש להחליט על בחירת הנשיא.
• פציפיזם האמונה שמלחמה ואלימות פסולות מעיקרן, ושיש לסרב להשתתף בהן.
• משרד הפטנטים השוויצרי משרד ממשלתי בברן שבדק בקשות לפטנטים על המצאות. איינשטיין עבד בו כבודק טכני.
• הפוליטכניקום של ציריך מכון טכנולוגי שוויצרי בציריך, שהכשיר מהנדסים ומדענים. איינשטיין למד בו פיזיקה ומתמטיקה.
• Annalen der Physik כתב עת למדעים בגרמניה. ב־1905 פרסם בו איינשטיין ארבעה מאמרים.
• האפקט הפוטואלקטרי כשאור פוגע במתכת מסוימת, הוא מוציא ממנה אלקטרונים. איינשטיין הסביר זאת בעזרת חלקיקי אור.
• תנועה בראונית תנועה מתמדת של חלקיקים זעירים בנוזל. היא נגרמת מהתנגשויות של מולקולות בחלקיקים.
• E = mc² הנוסחה המפורסמת של איינשטיין. היא מראה כמה מסה הולכת לאיבוד כשגוף פולט אנרגיה כקרינה.
• מקס בורן פיזיקאי גרמני שהחליף מכתבים עם איינשטיין על תורת הקוונטים.
• גאורג ניקולאי רופא מברלין שניסח קריאה למדענים באירופה להיזכר שהם שותפים לתרבות אחת. איינשטיין חתם עליה.
• וילהלם פרסטר אסטרונום שחתם על קריאתו של ניקולאי, אבל גם על מניפסט התשעים ושלושה, ובהמשך הצטער על כך.
• אוטו בוק פילוסוף שחתם על קריאתו של ניקולאי. הקריאה לא קיבלה חותמים נוספים.
• ארתור אדינגטון אסטרונום מקיימברידג׳ שהוביל את המשלחת לאי פרינסיפה ב־1919.
• החברה המלכותית האקדמיה המדעית הבריטית. בנובמבר 1919 הוצגו בה תוצאות המשלחות לליקוי החמה.
• סוברל עיר בצפון־מזרח ברזיל. שם תיעדו האסטרונומים הבריטים את ליקוי החמה של 1919.
• פרינסיפה אי מול חופי מערב אפריקה. שם צפה אדינגטון בליקוי החמה ב־1919.
• המכון הטכנולוגי של קליפורניה מכון מחקר מפורסם בפסדינה שבקליפורניה. איינשטיין שימש בו כחוקר אורח כשהיטלר עלה לשלטון.
• מכון ללימודים מתקדמים מכון מחקר בפרינסטון, שבו חוקרים יכולים לעבוד בלי להעביר שיעורים. איינשטיין קיבל בו משרה.
• אוטו האן כימאי גרמני שעבד בברלין. עם שטרסמן גילה ב־1938 שהפגזת אורניום בנויטרונים יוצרת יסודות קלים יותר.
• ליזה מייטנר פיזיקאית שנמלטה מגרמניה. יחד עם אחיינה הבינה שהגרעין נשבר לשניים.
• לאו סילארד פיזיקאי הונגרי שחשש שגרמניה תבנה נשק כזה ראשונה. הוא ביקש מאיינשטיין לחתום על מכתב לנשיא רוזוולט.
• The Lancet כתב עת רפואי בריטי מפורסם. בשנת 1999 פורסם בו מחקר על מוחו של איינשטיין.
• אונות הקודקודיות אזורים בחלק העליון והאחורי של קליפת המוח. במחקר של 1999 נמצאו בהם מאפיינים חריגים במוחו של איינשטיין.
• לינוס פאולינג כימאי שכתב רישום של שיחה שאמר שניהל עם איינשטיין ב־1954. לפי רישומו, איינשטיין הצטער על חלקו במכתב של 1939.
• תומס הארווי פתולוג שביצע את הנתיחה של איינשטיין, הוציא את מוחו ושמר אותו.
• אבא אבן דיפלומט ישראלי ששלח לאיינשטיין את השאלה אם יקבל את נשיאות ישראל.

מקורות

• Albert Einstein to Franklin D. Roosevelt, 2 August 1939. English transcription on Wikisource.
• Abba Eban to Albert Einstein, 17 November 1952, and Einstein’s reply, as reproduced by the Jewish Virtual Library.
• Frank W. Dyson, Arthur S. Eddington and Charles Davidson, “A Determination of the Deflection of Light by the Sun’s Gravitational Field, from Observations Made at the Total Eclipse of May 29, 1919”, Philosophical Transactions of the Royal Society A 220 (1920), 291–333.
• Georg Nicolai and signatories, “Manifesto to the Europeans” (October 1914). English text on Wikisource, translator not named.
• The Times (London), 7 November 1919, report of the Royal Society and Royal Astronomical Society meeting of 6 November 1919.
• Albert Einstein to Mileva Marić, 27 March 1901, in the translation given in John Stachel, Einstein from ‘B’ to ‘Z’ (Birkhäuser, 2002), p. 36.
• Abraham Pais, Einstein Lived Here (Oxford: Oxford University Press, 1994).
• John Stachel, Einstein from ‘B’ to ‘Z’ (Boston: Birkhäuser, 2002).
• Walter Isaacson, Einstein: His Life and Universe (New York: Simon & Schuster, 2007).
• Richard Rhodes, The Making of the Atomic Bomb (New York: Simon & Schuster, 1986).
• Max Born, The Born–Einstein Letters, trans. Irene Born (London: Macmillan, 1971).
• The Collected Papers of Albert Einstein, Einstein Papers Project (Princeton: Princeton University Press, 1987 onwards).

קרדיט תמונות

• פרדיננד שמוצר, אלברט איינשטיין, 1921. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• ויטולד מורטוב, הקרמגאסה, ברן, 2019. CC BY-SA 4.0 · Vitold Muratov · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• פ. וו. דייסון, א. ס. אדינגטון וס. דייוויידסון, Philosophical Transactions של החברה המלכותית (1920), לוח 1. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• ג׳יאליאנג גאו, אנדרטת אדינגטון, רוסה סונדי, פרינסיפה, 2022. CC BY-SA 4.0 · Jialiang Gao www.peace-on-earth.org · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• אנדרווד ואנדרווד, 2 באפריל 1921. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור
• אלברט איינשטיין אל פרנקלין ד. רוזוולט, 2 באוגוסט 1939. סריקה: ספריית פרנקלין ד. רוזוולט. נחלת הכלל · Public domain · דף המקור