קורטס וטנוצ׳טיטלאן: הכיבוש משני הצדדים

פקודת מושל, עיר מלכותית

הצי מול האי

צי ספרדי עוגן מול חוף המפרץ של מה שהוא היום מקסיקו. על הספינות כ־500 איש. המספר הזה נתן המפקד בעצמו, שנים אחר כך, וביחס למה שהם עומדים לפגוש הוא קטן מאוד.

מי נתן למפקד את פקודותיו, ומה עליו לעשות כשיגיע לחוף?

רקע

הרשאה ממושל

ספרד שלטה בקריביים מקובה. המושל המלכותי שם, דייגו ולאסקס דה קואיאר, שלח את המשלחת. ההרשאה הייתה שלו, והאיש שבחר להנהיג את המשלחת היה הרנאן קורטס.

קורטס היה כפוף למושל, וסמכותו נבעה מההרשאה של ולאסקס.

המספר 530 מגיע מהמזכר שכתב קורטס ב־1534 עבור הרסידנסיה שלו, הבדיקה השיפוטית של מעשיו.

אפריל 1519

דרישות מהחוף

הצי הגיע לאי סן חואן דה אולואה ב־21 באפריל 1519, לפי הלוח היוליאני. ממול, על החוף היבשתי, ביקשו אנשי המשלחת דבר חדש.

לפי מכתבו של קורטס עצמו, הם ביקשו ממנו להקים עיר מלכותית ולקבל את סמכות המלך עליה. קורטס היה צריך להחליט, והאנשים חיכו לו.

נקודת החלטה

אתם הרנאן קורטס, מפקד המשלחת.

האי סן חואן דה אולואה, אביב וקיץ 1519

הפקודות שלכם באות מדייגו ולאסקס, מושל קובה, ואתם כפופים לו. יש לכם כ־500 איש וצי מעוגן מול החוף.

אנשי המשלחת רוצים עיר מלכותית, תחת המלך ולא תחת המושל. הם רוצים מפקד שמחזיק בסמכות המלך, והם אומרים את זה בגלוי. אתם יכולים לקבל את הסמכות הזו. אתם יכולים גם לשמור על דברו של המושל.

שום דבר עדיין לא הוכרע. מהמלך לא הגיעה הודעה, ולאסקס ישמע בסופו של דבר מה עשיתם.

מה אתם עושים?

• נשארים נאמנים למושל: שומרים על ההרשאה וחוזרים לקובה לסחור. ולאסקס היה מרוצה, והצי היה חוזר הביתה עם מה שהצליח לסחור. לא הייתה מוקמת כאן עיר מלכותית, וקורטס היה משרת נאמן של המושל ולא מייסד.
• מקימים כאן עיר מלכותית, ונותנים למועצתה לקבל את סמכות המלך בשמה: מוותרים על הרשאת המושל, מקבלים את תפקיד המפקד וכותבים למלך בעצמכם. הייתם איש המלך בעיר חדשה ואויבו של ולאסקס. הייתם צריכים להגן על הבחירה מול המושל הזועם, ואיש לא יכול היה לדעת אם המלך יאשר אותה.
• ממשיכים לשוט לאורך החוף בלי להקים דבר, ומחפשים נמל טוב יותר. הייתם נמנעים מהמריבה לזמן מה. אבל בלי עיר לא היה לאנשים בסיס, ולקורטס לא הייתה תוצאה שיציג למלך.

מה קרה בפועל

מקימים כאן עיר מלכותית, ונותנים למועצתה לקבל את סמכות המלך בשמה: מוותרים על הרשאת המושל, מקבלים את תפקיד המפקד וכותבים למלך בעצמכם.

הבחירה שנעשתה הייתה להקים את העיר ולקבל את הסמכות. ב־22 באפריל 1519, ביום שישי הטוב, לפי הלוח היוליאני, הקימו אנשי המשלחת עיר על החוף וקראו לה וילה ריקה דה לה ורה קרוס: העיר העשירה של הצלב האמיתי. לעיר היו נוטריונים, אלקאלדים (שופטים) ומועצה, כמו בכל עיר ספרדית.

מכתבו של קורטס מתאר את המשך הדברים בשני שלבים. קודם הוא ויתר רשמית על הסמכות שקיבל מולאסקס. אחר כך מועצת העיר מינתה אותו לקפיטן־גנרל ולשופט הראשי של העיר.

המכתבים למלך, מתוארכים ל־10 ביולי 1519 במהדורה של 1908, יצאו עם שני קציני קורטס, פוארטוקאררו ומונטחו, שהפליגו ב־16 ביולי עם אוצר.

אין לנו גישה למחשבותיו, רק למכתביו. בהם אנשי העיר מבקשים סמכות מלכותית, וקורטס מקבל אותה בשם המלך. קראו את המכתב בזהירות: הוא נכתב למלך על ידי אדם שהיה זקוק לחסדיו. השאלה אם תכנן את זה מראש, או הלך בעקבות אנשיו, נשארת פתוחה במכתבים.

אחרי ההצבעה

הספינות נמשכו אל החוף

באותה תקופה פורק הצי. במכתבו מתאר קורטס את ההחלטה להעלות את הספינות אל החוף ״בתירוץ שהן אינן כשירות לים״. תירוץ הוא תואנה, והמשפט משאיר פתוחה את הסיבה האמיתית.

מי נתן את הפקודה? המקורות חלוקים. הערה בהוצאת 1908 מספרת ששני קציני קורטס כתבו כי קפיטני הספינות הציעו להשמיד את כולן פרט לשלוש, מפני שאינן כשירות. ברנל דיאס, לפי אותה הערה, אומר שההחלטה התקבלה בדיון כללי, וקורטס לא רצה לשאת באחריות. כותבים מאוחרים יותר הלכו רחוק יותר: קלביחרו, במאה ה־18, סבר שטייסים הטביעו אחת או שתיים מהספינות. אורוסקו י ברה, במאה ה־19, סבר שקורטס העלה את הרעיון בעצמו.

מיתוס

קורטס שרף את הספינות כדי שאיש לא יוכל לחזור.

האמת

הספינות הועלו אל החוף. מכתבו של קורטס אינו אומר שהוא שרף אותן. לפי דברי הקצינים, הקפיטנים הציעו לפרק את כולן פרט לשלוש. מי החליט על כך, ומדוע, נותר שנוי במחלוקת.

הראיות

המכתב הראשון של קורטס, במהדורה האנגלית של 1908, מדבר על העלאת הספינות אל החוף. ההערה שם מביאה את דברי הקצינים על הצעת הקפיטנים, ואת הדעות המאוחרות של ברנל דיאס, קלביחרו ואורוסקו י ברה. שריפת הבריגנטינות ב־1520 היא מאורע אחר, ראו פרק 4, ואין לערבב אותה עם הספינות האלה.

סמפואלה, ואז טלקסקלה

רקע

בעלי ברית על החוף

מעבר לחוף השתרע עולם גדול יותר. המקסיקה שלטו ברשת של עיירות שנדרשו לשלם להם מס, מהבירה שלהם, טנוצ׳טיטלאן, על הרמה שבמרכז מקסיקו.

על החוף, בעלי הברית המקומיים הראשונים היו שליטי סמפואלה, עיר של העם הטוטונאקי. כמה מאות ספרדים לא היו מגיעים רחוק בלי עזרה מקומית, וקורטס בנה את בריתותיו עיר אחר עיר.

ההרים

הרפובליקה בהרים

מזרחית לעיר האגם השתרעה טלקסקלה, מדינה הררית שהמקסיקה מעולם לא כבשו. העורך של מהדורת 1908 מכנה אותה רפובליקה של ארבע מדינות מאוגדות. זה לא היה צבא אחד תחת מלך אחד, ותושביה לא נכנעו בקלות.

קורטס נלחם בצבאותיה. מכתביו מתארים קרבות קשים, עם כוחות אויב גדולים סביב אנשיו. ואז השאלה השתנתה: לא איך לנצח, אלא אם לעשות שלום.

נקודת החלטה

אתם הרנאן קורטס, בארצם של הטלקסקלאים.

טלקסקלה, 1519, אחרי קרבות

אתם נלחמתם בצבאות הטלקסקלאים, והם לא נכנעו. האנשים שלכם עייפים, חלקם פצועים, והדרך לעיר האגם עוברת בארצם. בעלי הברית שלכם מסמפואלה יעצו לכם לקחת את הדרך הזו.

שליחים טלקסקלאים הגיעו לדבר. הרפובליקה שלהם חזקה, יש לה מנהיגים משלה, והיא אינה כפופה למקסיקה. שלום יביא לכם בעלי ברית, אבל גם התחייבויות שלא תוכלו לשלוט בהן לבד.

מה אתם עושים?

• ממשיכים להילחם עד ששוברים את טלקסקלה, ואז חוזרים לחוף. מלחמה ארוכה הייתה מכלה את האנשים והסוסים רחוק מהחוף, ובעיר האגם היו שומעים על כל הפסד. סביר שהייתם מסיימים עם צבא מותש ובלי דרך מערבה.
• עושים שלום וברית עם טלקסקלה, ואז צועדים מערבה עם צבאה אל עיר האגם. תגיעו לאגם עם צבא בעלות ברית גדול, שישנה את מאזן הכוחות. בעלי הברית יצפו לתמורה, וזה יעצב את בחירותיכם מכאן והלאה.
• חוזרים לוראקרוס ומחכים לאנשים מקובה. ייתכן שהאנשים לא יגיעו לעולם, ועיר האגם תקבל זמן להתכונן. סביר שתצטרכו לעשות שלום מאוחר יותר, בתנאים גרועים יותר, או בכלל לא.

מה קרה בפועל

עושים שלום וברית עם טלקסקלה, ואז צועדים מערבה עם צבאה אל עיר האגם.

קורטס עשה שלום וברית עם טלקסקלה. העורך במהדורת 1908 מתאר את טלקסקלה כארבע מדינות מאוגדות, והברית הביאה חיילים טלקסקלאים למסע מערבה.

השיעור הזה אינו נותן יום לקרב הזה ולשלום הזה, כי המקורות שכאן אינם מציינים יום מדויק.

קורטס כותב שיועציו מסמפואלה המליצו על הדרך דרך טלקסקלה, והוא בחר בה. מדוע בחרו הטלקסקלאים בשלום הוא שאלה נפרדת. היו להם מדינה משלהם, אויבים משלהם ובחירה משלהם. אם נקרא להחלטתם בגידה במקסיקה, נהפוך אותם לאביזרים בסיפור ספרדי. הם היו אנשים שעשו בחירה.

שפה

מי דיבר בשם מי?

קורטס לא יכול היה לדבר עם האנשים שפגש. כל מילה רשמית עברה דרך מתורגמנים. במכתבו השני הוא כותב שהגיש את הדרישה הרשמית שלו ״באמצעות המתורגמנים שהבאתי עמי, ולפני נוטריון ציבורי״. הדרישה, ה״רקוירימיינטו״, הייתה טופס משפטי ספרדי שקרא לצד השני לעשות שלום.

הוא לא מזכיר את המתורגמנים במקטע הזה. ברנל דיאס דל קסטיו, חייל שהיה שם, מזכיר את המתורגמנית דונה מרינה, שתרגמה לספרדים. המקסיקנים קראו לה אחר כך מלינצ׳ה, והיא נותרה אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בכיבוש.

העיר באגם

הדרך מערבה

צ׳ולולה

קורטס צעד מערבה עם אנשיו ובעלי בריתו. בצ׳ולולה, מקורות ספרדיים וטלקסקלאיים חלוקים במה שאירע, והשיעור הזה אינו נותן מספר.

צ׳ולולה חשובה למה שבא אחריה. קורטס מזהה את האל הראשי שלה כקצ׳לקואטל, שם שהספרדים ישמעו שוב.

הגישה

צבא גדול חוזר הביתה

סביב האגם הצבא בעלות הברית החל להתמעט. קורטס מתאר את הגישה אל העיר, והמספרים בתיאור הם שלו: ״כמאה אלף אנשים, מצוידים היטב למלחמה, ליוו אותי עד מרחק של כשתי ליגות מן העיר, ואחרי הפצרות רבות שבו, אף שחמשת או ששת אלפים מהם נשארו עמי.״

שמרו את המספר הזה בראש: הוא של קורטס עצמו, ופרק 6 חוזר אליו.

טנוצ׳טיטלאן

העיר באגם

טנוצ׳טיטלאן הייתה בנויה על אי באגם טקסקוקו, וסוללות חיברו אותה לחוף. תעלות, מקדשים ושווקים היו בנויים על המים.

המקסיקה סיפרו את מוצאם כסימן: נשר על צבר, על סלע באגם. הדף הזה הוא מתוך כתב יד מצויר, שנוצר סביב 1541 על ידי סופרים מהעם הנאוּאה, עבור קוראים ספרדים, זמן רב אחרי היסוד שהוא מתאר. הערכות על מספר תושבי העיר מתפזרות מאוד. ראו את ההערה למטה.

מוקטסומה

השליט יוצא לקראתם

קורטס כותב שמוקטסומה השני, שליט העיר, יצא לקראתו עם אצילי עמו. השליט ישב על כס המלוכה שנים רבות. העורך של מהדורת 1908 מכנה אותו המלך התשיעי של מקסיקו.

הדברים ששם קורטס בפי השליט יבואו עכשיו. קראו אותם עם שאלה אחת בראש: של מי הדברים האלה?

מקור: קורטס מדווח על מה שאמר מוקטסומה

״תסתכלו עלי, ותראו שאני בשר ועצם, כמוכם״ …

הדיווח של קורטס על דברי מוקטסומה, שהגיעו אליו דרך מתורגמנים. לפני המשפט הזה אומר מוקטסומה שהוא יודע שאמרו לספרדים שיש לו בתים עם קירות זהב, ושהוא אל, או שהוא עושה את עצמו לאל.

• מי מדווח על הדברים האלה, ועבר דרך כמה אנשים? קורטס, במכתב למלך. הם הגיעו אליו דרך מתורגמנים, מנאוואטל אל הספרדית, ולכן בכל שלב יכלה המשמעות להשתנות.
• מה המכתב רוצה שהמלך יאמין? שהשליט היה אדם ולא אל, וכך מעשיהם הנועזים של הספרדים נראים פחות כחילול קודש. המכתב נכתב כדי להגן על התנהגותו של קורטס, וזה מעצב אילו מילים הוא שומר.
• מה חסר? הצד המקסיקני. אנחנו שומעים את מוקטסומה רק דרך מכתב ספרדי, ואין במקטע הזה קול נאוּאה שאפשר לבדוק בו את הדברים.

מיתוס

המקסיקה חשבו שקורטס הוא האל קצ׳לקואטל השב, ולכן מוקטסומה נכנע בלי מלחמה.

האמת

זה לא הוכח. הדיווח של קורטס עצמו מציג את מוקטסומה כמי שמכחיש שהוא אל. היסטוריונים חלוקים בשאלה כמה ישן סיפור השיבה של קצ׳לקואטל, ועד כמה הוא עיצב את בחירותיו של מוקטסומה. לפי מתיו רסטול, הרעיון שעמי מקסיקו ראו באירופים אלים הוא אחד המיתוסים של הכיבוש.

הראיות

הדיווח של קורטס שמובא למעלה: מוקטסומה אומר שהוא בשר ועצם. בדיווחו של קורטס, האל הראשי של צ׳ולולה הוא קצ׳לקואטל. העורך של מהדורת 1908 כותב שהתורות והנבואות המיוחסות לקצ׳לקואטל ״השפיעו בעוצמה״ על יחס המקסיקה לספרדים, וקורא לשקול את אופיו המיתי וההיסטורי כאחד. בכל גרסה שואלים: מתי נכתבה, ומי כתב אותה?

אביב 1520: יריב ומחלה

אפריל 1520

יריב נוחת

באפריל 1520 הגיעה לקורטס בעיר הידיעה שמשלחת ספרדית הגיעה לחוף וראקרוס. בראשה עמד פנפילו דה נרבאס, והוא בא מקובה כדי להתמודד עם קורטס.

קורטס השאיר בעיר חיל מצב ספרדי, ומוקטסומה נשאר בידי הספרדים כשבוי. עכשיו היה יריב על החוף, וקורטס נאלץ להחליט מה לעשות בו.

החוף

האבעבועות מגיעות

אבעבועות שחורות הגיעו למרכז מקסיקו ב־1520. המחלה הייתה קטלנית, ולאנשים שמעולם לא פגשו בה לא היה חיסון.

המקורות אינם מסכימים על מקור המחלה. לפי מאמרו של דייוויד מקאה, היא הגיעה ליד וראקרוס, מקרב אנשי נרבאס, באפריל 1520. מקור פופולרי אחר אומר שאנשים משועבדים מקובה כבר היו נגועים לפני שהמשלחת הגיעה לחוף. אנציקלופדיה אחת אומרת שחייל שבא עם קורטס הביא אותה.

מה שברור הוא שהמחלה הייתה במדינה באותה שנה.

נקודת החלטה

אתם הרנאן קורטס, בטנוצ׳טיטלאן.

טנוצ׳טיטלאן, אביב 1520

נרבאס הגיע לחוף וראקרוס עם כוח ספרדי ששלח מקובה, ושלחתם אליו כבר שליחים. הוא יריב עם תביעה משלו על המשלחת.

בעיר אתם מחזיקים את מוקטסומה בחדרי הספרדים. חיל מצב של אנשיכם נשאר בעיר, אבל הוא קטן, ואנשי העיר מתבוננים בו מקרוב.

האנשים שלכם לא יכולים להיות בשני מקומות בבת אחת. עליכם להחליט איפה נחוץ הכוח שלכם.

מה אתם עושים?

• נשארים בעיר עם כל האנשים יחד, ומחכים שנרבאס יבוא אליכם. הכוח שלכם יישאר יחד, אבל נרבאס יוכל לפעול בחוף כרצונו, והמכתבים שלכם לספרד יתעכבו. הזמן יעבוד לטובתו.
• רוכבים לחוף עם חלק מהאנשים לפגוש את נרבאס, ומשאירים חיל מצב בעיר. תפגשו את נרבאס עם האנשים הטובים ביותר, ותוכלו לנצח או להגיע להסכם. אבל חיל מצב קטן בעיר גדולה שמתבוננת בו כנראה יהיה בסכנה.
• שולחים שליחים ומכתבים קודם, ומבקשים ממוקטסומה לעזור להשיג הפסקת אש. נרבאס אולי יקבל שיחות, אבל עזרתו של השליט תשקל מעט כל זמן שהוא בשבי. סביר שהשיחות ייתקעו, והעיר תתרגז יותר.

מה קרה בפועל

רוכבים לחוף עם חלק מהאנשים לפגוש את נרבאס, ומשאירים חיל מצב בעיר.

קורטס עזב את העיר באביב 1520 עם חלק מאנשיו, כדי לפגוש את נרבאס בחוף. הוא השאיר חיל מצב מאחור.

אחרי שעזב, חיל המצב הותקף, כפי שמתאר הצעד הבא.

יריב נחת בחוף עם אנשים ספרדים. להישאר בעיר פירושו לתת לנרבאס לבחור את השטח. לעזוב פירושו לתת אמון בחיל מצב קטן בעיר גדולה. מכתבו של קורטס מציג את המסע כתשובה ליריב שבא להילחם בו. היסטוריונים שואלים עד כמה ציפה שחיל המצב יחזיק מעמד.

בזמן שהלך

המסורת והמקדש הגדול

כשקורטס היה בחוף, העיר השתנתה. המסורת אומרת שבמאי 1520, בזמן חג במקדש הגדול, חיילים ספרדים בפיקודו של פדרו דה אלוואראדו תקפו את האנשים שם והרגו רבים מהם. הפרטים לא אומתו כאן, והשיעור הזה אינו קובע מי התחיל בלחימה.

מכתבו של קורטס

מבצר תחת מתקפה

קורטס כותב שהמקסיקה תקפו את המבצר הספרדי בעיר. הם הציתו אותו בכמה מקומות, וחפרו מנהרות מתחתיו, שאותן הוא מכנה מוקשים. באותו מקטע הוא כותב שהם ״שרפו את ארבע הבריגנטינות שלי״. אלה היו סירות שלו, ואבדו בעיר.

הפרידו את המאורע הזה מהספינות שהועלו אל החוף ב־1519. אלה היו צי על החוף. זה אובדן אחר, במקום אחר, שנה אחרי הקודם.

מותו של מוקטסומה, והלילה העצוב

סוף יוני 1520

חזרה אל העיר

קורטס חזר לעיר מהחוף. הספרדים שנשארו הותקפו, ואנשי העיר כעסו על שליטם, שעדיין היה בידי הספרדים.

מה שקרה למוקטסומה הוא אחד הרגעים השנויים ביותר במחלוקת בכיבוש. יש לנו מכתב ספרדי, זיכרונות של חייל ספרדי, ספר של נזיר, כתב של איש טקסקו והערה של עורך, והם אינם מתאימים זה לזה.

מקור: הגרסה של קורטס על המכה

״אחד מנתיניו שלו היכה אותו בראשו באבן, בכוח כזה שבתוך שלושה ימים מת.״

התיאור של קורטס על מות מוקטסומה, כפי שכתב למלך ארבעה חודשים אחרי האירועים.

• מי נאשם במשפט הזה? נתיניו של מוקטסומה עצמו: ״אחד מנתיניו שלו״. המשפט מטיל את המכה על המקסיקה, לא על הספרדים.
• מה המשפט משמיט? היכן היה מוקטסומה, מי עמד לידו, ומה עשו החיילים הספרדים. אף ספרדי אינו מופיע במשפט.
• למה מכתב למלך צריך את המשפט הזה? הוא אומר למלך שמותו של השליט נבע ממעשי המקסיקה עצמם. קורטס כתב כדי להגן על התנהגותו, והמשפט עוזר לו בכך.

עדים אחרים

כמה דרכים לספר את זה

ברנל דיאס, החייל שכתב עשרות שנים אחר כך, מספר את אותו סיפור כמו קורטס. הנספח במהדורת 1908 מתאר את דבריו: קורטס וקציניו בכו כאילו איבדו אב. הררה, היסטוריון ספרדי של המאה ה־17, אומר שהפצע לא היה קטלני, ושמוקטסומה מת כשסירב לאכול. אחרים, כפי שנראה, אומרים שהספרדים הרגו אותו.

העורך במהדורת 1908 מציין את התאריך:

״מוקטסומה שוקויוצין, המלך התשיעי של מקסיקו, מת ב־30 ביוני 1520, בשנה הארבע־וחמישים לחייו, בשנה השמונה־עשרה למלכותו, ובחודש השביעי לשבייתו.״

מקור: נזיר, עשרות שנים אחר כך

״מצאו אותו מת, עם שרשראות על רגליו וחמישה פצעי פגיון בחזהו, ואיתו רבים אחרים מן הראשים והאדונים שהיו שבויים.״

נזיר שכתב בניו ספיין, עשרות שנים אחרי האירועים.

• מי כותב, מתי, ולמי? נזיר בניו ספיין, בסביבות 1581, יותר משישים שנה אחרי האירועים. הוא השתמש במידענים נאוּאים, וכתב לקוראים ספרדים.
• איזה סוג של פרט זה? שרשראות ופצעים הופכים מוות לרצח. שאלו מאיפה קיבל הנזיר את הפרט, והאם יכול היה לבדוק אותו.
• האם המשפט מזהה את הרוצחים? לא. הוא מתאר את הגופה ואת השבויים, ומשאיר את השאר לקורא. כשקוראים אותו לצד העדויות שאומרות שהספרדים הרגו אותו, הוא מצביע לשם. לבד, הוא לא.

מקור: תיאור של סופר מטקסקו

״אף שנתיניו אומרים שהספרדים עצמם הרגו אותו, …״

התיאור מספר מה אומרים נתיניו על המוות. המשפט ממשיך בפרט גס, שהשיעור הזה משמיט.

• של מי הקול הזה? סופר מטקסקו, שכותב על מלך מקסיקני בתחילת המאה ה־17. הוא מספר מה אחרים אמרו, והיו לו אינטרסים משלו בדרך שבה סיפר את הסיפור.
• מה הטענה, ומאיפה היא באה? שהספרדים הרגו את מוקטסומה. היא באה ממה שאמרו נתיניו, כפי שהסופר שמע זאת. אין לנו את דבריהם ישירות.
• מה עושים עם החלק שנשמט? מניחים אותו בצד. זה פרט גס, והוא אינו מוכיח דבר על מי עשה מה.

הלילה

לילת הבריחה

המסורת קוראת לבריחה הספרדית מהעיר ״הלילה העצוב״, נוצ׳ה טריסטה. לפי המסורת הבריחה הייתה בלילה שבין 30 ביוני ל־1 ביולי 1520.

הספרדים ניסו לצאת לאורך הסוללות. המקסיקה תקפו אותם שם, ורבים מהספרדים ומבעלי בריתם נהרגו. האוצר שנשאו והפצועים הקשו על המילוט.

לילת הבריחה ומותו של מוקטסומה הם מאורעות שונים, אף שהתאריכים המסורתיים חופפים ב־30 ביוני. שמרו על ההבחנה.

בחירות אחרי הנסיגה

נקודת החלטה

אתם הרנאן קורטס, בטלקסקלה, אחרי הלילה העצוב.

טלקסקלה, קיץ 1520

איבדתם אנשים רבים, ספרדים ובעלי ברית, וחלק מהפצועים אינם יכולים לצעוד. השרידים מותשים, והארץ סביבכם אינה בטוחה.

עיר האגם עדיין בידי המקסיקה. שליטם מת, ושליט חדש נבחר, אף שהמקורות מזכירים אנשים שונים. הסוללות היוצאות מהעיר הן ההגנה שלה.

חזרה לחוף פירושה ויתור על עיר האגם ועל כל מטרת המשלחת. הישארות בטלקסקלה פירושה לבנות משהו חדש, וזה לוקח זמן.

מה אתם עושים?

• מוותרים. חוזרים לחוף ואל קובה. הפצועים והאוצר יקשו על הצעידה, אבל תשרדו. המשלחת תסתיים בכישלון, ולא תהיה לכם עיר להציג למלך.
• בונים מחדש בטלקסקלה, ובונים סירות לאגם למצור על העיר. העבודה תארוך חודשים, והמקסיקה יקבלו זמן להתכונן. אבל סירות על האגם יכלו להגיע לאן שסוסים לא מגיעים, ולנתק את העיר מהחוף.
• פותחים במשא ומתן עם השליט החדש ומציעים דרך מוצא. השליט החדש כנראה היה מסרב. כל תנאי היה נקבע על ידי המקסיקה, והם כבר הראו מה הם חושבים על עסקה שנעשתה דרך מוקטסומה.

מה קרה בפועל

בונים מחדש בטלקסקלה, ובונים סירות לאגם למצור על העיר.

קורטס הלך לטלקסקלה, שם היו בעלי בריתו, והחל לתכנן סירות לאגם.

הררה, היסטוריון ספרדי של המאה ה־17, מספר שאחרי מות מוקטסומה אמרו המקסיקה שהם רוצים בו לא חי ולא מת. מכל מקום, זה לא פתח דרך לעסקה דרך מוקטסומה.

סירות היו תשובה סבירה לעיר על אגם. סוס אינו יכול לחצות מים פתוחים, וסוללה יכולה להיחסם. מכתבי קורטס נותנים את נימוקיו לבניית הסירות.

1521

המחלה בתוך החומות

כשהספרדים חזרו לאגם, אבעבועות השחורות כבר היו בעיר חודשים רבים. יש ערכים באנציקלופדיות שמביאים שליש עד חצי מהאוכלוסייה כמתים. לפי דייוויד מקאה, תפקיד המחלה מוגזם לא פעם, ושגם הדיווחים הספרדיים וגם הנאוּאים דורשים קריאה זהירה.

שני שמות

מי שלט בעיר?

אחרי מותו של מוקטסומה בחרו המקסיקה שליט חדש. המקורות אינם מסכימים מי הוא היה. ברנל דיאס אומר שהמלך החדש היה קואיטלאואק. נספח 1908 אומר שהאומה בחרה במנהיג אחר, קואוטמוק, שהוא מכנה איש אמיץ. ברנל דיאס כתב עשרות שנים אחר כך, ונספח 1908 הוא הערת עורך מודרנית שמביאה מקורות ישנים יותר.

גם סופו של קואיטלאואק שנוי במחלוקת. יש אתרים פופולריים שאומרים שאבעבועות השחורות הרגו אותו אחרי כשמונים ימים בשלטון. ביוגרפיה אחת טוענת שנתיניו סקלו אותו, או שהספרדים הרגו אותו בעת נסיגתם. מהמקורות האלה אי אפשר להכריע.

המצור

האגם נגד העיר

בתמונה, בריגנטינות ספרדיות יורות בתותחיהן מעל האגם. על הסוללה אל העיר, פרשים ותותח דוחפים קדימה מול לוחמים וקשתים מקסיקנים. התמונה נוצרה בסוף המאה ה־16, לספרו של סאאגון, והיא מציגה את המצור ממבט מאוחר.

המספרים של קורטס עצמו לבעלי הברית גדולים מאוד (ראו פרק 3), והם מופיעים במכתב שנכתב כדי להצדיק את התנהגותו. לפי מתיו רסטול, בעלי הברית המקומיים היו הרבה יותר מהספרדים, ועשו חלק גדול מהלחימה.

מיתוס

כמה מאות ספרדים הביסו אימפריה לבד.

האמת

הכוח הספרדי היה קטן: לפי ספירתו המאוחרת של קורטס עצמו, כ־530 איש עזבו את קובה. אבל בעלי הברית שלחמו לצדם היו גדולים בהרבה. לפי תיאורו של קורטס עצמו, צבא בעלי ברית אחד שהלך עמו מנה כמאה אלף איש. המיתוס מתעלם מבעלי הברית.

הראיות

המזכר של קורטס מ־1534 נותן את מספר ה־530 (הערת 1908 מציינת שמקורות אחרים חלוקים). במכתבו מהגישה אל העיר, צבא בעלי הברית מונה כמאה אלף, וכשפנה לאחור נשארו חמשת אלפים או ששת אלפים (פרק 3). לפי רסטול, בעלי הברית המקומיים עשו את רוב הלחימה.

מי כתב את הכיבוש?

מקורות

מי היה לו טעם לכתוב

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על הכיבוש נכתב בידי מי שהיה לו טעם לכתוב. קורטס כתב למלך כדי להגן על עצמו. ברנל דיאס דל קסטיו, חייל, כתב עשרות שנים אחר כך, מזיכרונו, וספרו הודפס ב־1632.

הקודקס הפירנצי, ספר XII, מביא תיאור נאוּאי של הכיבוש. הנזיר ברנרדינו דה סאאגון קיבץ אותו עם מידענים נאוּאים במאה ה־16. לינזו דה טלקסקלה, תיעוד מצויר שנוצר בטלקסקלה במאה ה־16, מייצג את הצד הטלקסקלאי, והתמונות שבו מציגות מה שיוצריו רצו להראות.

לכל אחד מהם יש נקודת מבט. לכל אחד שאלו מי כתב אותו, למי, ולמה.

מה בא אחר כך, לפי הסדר

• 22 באפריל 1519 וילה ריקה דה לה ורה קרוס נוסדה ביום שישי הטוב, לפי הלוח היוליאני.
• 16 ביולי 1519 מכתבים למלך, מתוארכים ל־10 ביולי, מפליגים עם אוצר בידי שני קציני קורטס.
• אפריל 1520 המשלחת של נרבאס מגיעה לחוף וראקרוס, לפי מקור מדעי אחד.
• 30 ביוני 1520 מוקטסומה מת, בתאריך שנותן עורך 1908. בריחת הלילה חלה בערך באותם ימים.
• 30 באוקטובר 1520 קורטס מתארך את המכתב השני למלך, המכתב עם סיפור האבן.
• אוגוסט 1521 המסורת מתארכת את נפילת העיר, אחרי מצור, לחודש הזה.
• אחרי 1521 שלטון ספרדי נכפה על ארצות המקסיקה, ומקורות כתובים רבים על הכיבוש באים מצד הכובשים או מאנשים שכתבו תחת שלטונם.

האם קול המקסיקה נשמע?

האם אפשר לספר את סיפור הכיבוש מצד המקסיקה, מצד הספרדים, או רק משני הצדדים יחד?

• מתיו רסטול, שבעה מיתוסים של הכיבוש הספרדי (2003) לפי רסטול, רבים ממיתוסי הכיבוש באים מכותבים ספרדים שרצו תהילה או הסבר להצלחתם. בעלי הברית המקומיים עשו את רוב הלחימה, והדיווחים הספרדיים מסתירים את תפקיד המתורגמנים.
• קמילה טאונסנד, ״השמש החמישית״ (2019) לפי ביקורות על ספרה, טאונסנד מספרת את הסיפור ממקורות בנאוואטל, וטוענת שצד המקסיקה נוצל מעט מדי, ומציגה אותם כעם בעל פוליטיקה ובחירות משלו.

שני הספרים כדאי לקרוא בביקורתיות. שאלו על כל אחד מהם: של מי המילים האלה, ולמי הכותב רצה לשכנע? והקול המקסיקני שבמקורות, האם הוא באמת שלהם, או השימוש שכותבים ספרדים עשו בו?

שאלה לבדיקה

באיזה יום נוסדה וילה ריקה דה לה ורה קרוס?

התשובה: יום שישי הטוב, 22 באפריל 1519. נכון: המקורות הספרדיים נותנים את יום שישי הטוב, 22 באפריל 1519, לפי הלוח היוליאני. הצי הגיע לאי יום קודם.

שאלה לבדיקה

כמה אנשים, לפי ספירתו של קורטס מ־1534, יצאו מקובה במשלחת?

התשובה: 530 איש. נכון: 530, במזכר שכתב קורטס ב־1534 לרסידנסיה שלו. מקורות אחרים נותנים מספרים אחרים, ולכן המספר הוא שלו.

שאלה לבדיקה

מתי מת מוקטסומה, ובאיזו שנה למלכותו?

התשובה: 30 ביוני 1520, בשנה ה־18 למלכותו. נכון, לפי נספח העורך של 1908. סיבת המוות שנויה במחלוקת, אבל התאריך ושנת המלוכה באים מהעורך.

שאלה לבדיקה

מכתבו השני של קורטס לקרל החמישי מתוארך למתי?

התשובה: 30 באוקטובר 1520. נכון: המכתב השני, זה עם סיפור האבן, מתוארך 30 באוקטובר 1520 לפי תוכן המהדורה של 1908.

שאלה לבדיקה

לפי קורטס, מי הכה את מוקטסומה באבן הקטלנית?

התשובה: אחד מנתיניו שלו. נכון: במכתב השני כותב קורטס שאחד מנתיניו היכה אותו בראשו. יש מקורות מאוחרים שאומרים שהספרדים הרגו אותו, אבל זו אינה הגרסה של קורטס.

שאלה לבדיקה

איך קורא קורטס לאל הראשי של צ׳ולולה?

התשובה: קצ׳לקואטל, האל הבהיר. נכון: קורטס מזהה את האל הראשי של צ׳ולולה כקצ׳לקואטל, האל הבהיר. מה זה מלמד על אמונות המקסיקה הוא שאלה אחרת, ראו את המיתוס.

מונחים

• הלוח היוליאני הלוח שהנהיג יוליוס קיסר, ושבו השתמשה ספרד ב־1519. התאריכים שלו נמצאים כ־10 ימים מאחורי הלוח הגרגוריאני, שהכנסייה הקתולית אימצה מאוחר יותר.
• קפיטן־גנרל המפקד העליון של משלחת או של עיר בשירות ספרד. קורטס קיבל את התואר ממועצת העיר שהקים.
• המקסיקה העם ששלט באימפריה שמרכזה בטנוצ׳טיטלאן, על הרמה שבמרכז מקסיקו. בספרים ישנים נקראו האצטקים, אבל הם קראו לעצמם מקסיקה.
• טלקסקלה מדינה הררית ממזרח לטנוצ׳טיטלאן, שלא נכבשה בידי המקסיקה. תושביה, הטלקסקלאים, הפכו לבעלי הברית העיקריים של קורטס.
• סוללה דרך מורמת שנבנתה במים רדודים. הסוללות שחיברו את טנוצ׳טיטלאן לחוף היו צרות, וכוחות שצעדו עליהן יכלו להיתקף מהמים.
• נאוואטל השפה של המקסיקה ושל עמים רבים במרכז מקסיקו. כתבים רבים על הכיבוש נכתבו בה, או תורגמו ממנה.
• אבעבועות שחורות מחלת נגיף קטלנית. עמים שלא פגשו בה מעולם לא היו מחוסנים נגדה, והיא התפשטה במהירות.
• רסידנסיה בדיקה שיפוטית של מעשיו של פקיד בתום כהונתו. קורטס כתב ב־1534 מזכר לבדיקה כזו, ובו הספירה של 530 האנשים.
• בריגנטינה ספינה קטנה עם מפרשים ומשוטים, שמתאימה למים רדודים ולשייט באגם.
• נוצ׳ה טריסטה השם הספרדי ללילה שבו נמלטו הספרדים מטנוצ׳טיטלאן. המסורת מתארכת אותו ללילה שבין 30 ביוני ל־1 ביולי 1520, ושמו פירושו ״הלילה העצוב״.
• הקודקס הפירנצי היסטוריה של החיים הנאוּאים ושל הכיבוש, בשנים עשר ספרים, שנכתבה במאה ה־16 על ידי הנזיר ברנרדינו דה סאאגון עם מידענים נאוּאים. ספר XII עוסק בכיבוש.
• דייגו ולאסקס מושל קובה מטעם המלך של ספרד. הוא שלח את משלחתו של קורטס, והמשלחת הייתה אמורה לשמוע לו.
• פדרו דה אלוואראדו קצין ספרדי של קורטס. לפי המסורת, הוא פיקד על החיילים שתקפו את האנשים בעיר בזמן חג במקדש הגדול.
• פנפילו דה נרבאס מפקד ספרדי שהגיע מקובה לחוף וראקרוס כדי להתמודד עם קורטס. היה לו תביעה משלו על המשלחת.
• ברנל דיאס דל קסטיו חייל ספרדי שהשתתף בכיבוש וכתב עליו עשרות שנים אחר כך, מזיכרונו.
• דונה מרינה המתורגמנית שתרגמה לספרדים. המקסיקנים קראו לה אחר כך מלינצ׳ה, והיא נותרה אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בכיבוש.
• מתיו רסטול היסטוריון שחוקר את הכיבוש. לפי דבריו, קורטס הסתיר את תפקידם של המתורגמנים שלו.
• טנוצ׳טיטלאן הבירה של המקסיקה, על אי באגם טקסקוקו, מחוברת לחוף בסוללות. היום שטחה הוא חלק ממקסיקו סיטי.
• סמפואלה עיר של העם הטוטונאקי, על החוף. שליטיה היו בעלי הברית המקומיים הראשונים של קורטס.
• טוטונאקי עם ילידי מקסיקו. העיר שלהם, סמפואלה, הייתה בין בעלות הברית הראשונות של קורטס על החוף.
• טקסקוקו אגם במרכז מקסיקו, שעל אי בו נבנתה הבירה של המקסיקה, טנוצ׳טיטלאן.
• לינזו דה טלקסקלה תיעוד מצויר שנוצר בטלקסקלה במאה ה־16, ומביא את הצד של טלקסקלה בכיבוש. הציורים מראים מה שיוצריו רצו להראות.
• ברנרדינו דה סאאגון נזיר שקיבץ, עם מידענים מהעם הנאוּאה, את הקודקס הפירנצי: תיאור נאוּאי של הכיבוש.
• קואיטלאואק שליט של המקסיקה, שלפי ברנל דיאס נבחר אחרי מות מוקטסומה. מקורות אחרים מזכירים מנהיג אחר.
• קואוטמוק מנהיג שלפי נספח מהדורת 1908 בחרה בו האומה אחרי מות מוקטסומה. הנספח מכנה אותו איש אמיץ.
• הררה היסטוריון ספרדי של המאה ה־17. לפי דבריו, המקסיקה אמרו שהם רוצים בשליטם לא חי ולא מת.
• אקוסטה כותב שכתב בסוף המאה ה־16. לפי דבריו, הספרדים דקרו את מוקטסומה.
• איקסטלילשוצ׳יטל כותב מטקסקו, שמביא את שתי הגרסאות על מותו של מוקטסומה.
• קודקס רמירס כתב יד שאורוסקו י ברה מצטט. לפיו, הספרדים דקרו את מוקטסומה.
• אורוסקו י ברה כותב מהמאה ה־19. הוא סבר שקורטס העלה בעצמו את הרעיון לפרק את הספינות.
• קלביחרו כותב מהמאה ה־18. הוא סבר שטייסים הטביעו אחת או שתיים מן הספינות.
• הים הקריבי ים בין צפון אמריקה לדרום אמריקה, ובו איים רבים. ספרד שלטה בו מקובה.
• סן חואן דה אולואה אי מול חוף המפרץ של מקסיקו, שאליו הגיע הצי הספרדי ב־1519.
• צ׳ולולה עיר במרכז מקסיקו. לפי קורטס, האל הראשי שלה נקרא קצ׳לקואטל. הדיווחים על מה שאירע בה שונים זה מזה.
• קצ׳לקואטל אל נחש עטור נוצות בעמי מרכז מקסיקו. היסטוריונים חלוקים בשאלה עד כמה סיפור שובו השפיע על מעשי מוקטסומה.

מקורות

• Hernán Cortés, Letters of Cortés, ed. F. A. MacNutt (1908), English edition: First Letter; Second Letter, dated 30 October 1520 (pp. 235, 289–290 cited in the text); and the editor’s appendices, including appendix VII on the death of Montezuma
• Bernal Díaz del Castillo, The True History of the Conquest of New Spain, trans. A. P. Maudslay (Hakluyt Society, 1908–16). Cited as paraphrased in the 1908 appendix
• Diego Durán, Historia de las Indias de Nueva España (written c. 1581), ch. 76, as quoted in the appendix to the 1908 edition of Cortés’s letters
• Florentine Codex (Historia general de las cosas de Nueva España), Book XII, trans. Arthur J. O. Anderson and Charles E. Dibble (School of American Research, 1955). Paraphrased in this lesson
• Codex Mendoza, folio 2r (c. 1541), Bodleian Libraries, University of Oxford
• Matthew Restall, Seven Myths of the Spanish Conquest (Oxford University Press, 2003)
• Camilla Townsend, Fifth Sun: A New History of the Aztecs (Oxford University Press, 2019)
• William H. Prescott, History of the Conquest of Mexico (1843). Cited through the 1908 footnotes
• David McCaa, ‘Spanish and Nahuatl Views on Smallpox and Demographic Catastrophe’ (web essay)
• Spanish Ministry of Defence, article on the 1519 fleet at San Juan de Ulúa and the founding of Veracruz
• Encyclopedia.com, entry on Motecuhzoma II (c. 1466–c. 1520)

קרדיט תמונות

• חואן קורה, ״אל אנקונטרו דה קורטס י מוקטסומה״, סביב 1690 (מסך מתקפל). מוזיאון פורו ואלפראיסו, מקסיקו. צילום: חוסה לואיס, 2024 · José Luiz · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• בלטסר בלרינו דה וילאלובוס, כתב היד ״אור הנווטים״, 1592. צילום: Jl FilpoC. הספרייה הכללית ההיסטורית, סלמנקה · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• קודקס מנדוסה, דף 2r, סביב 1541. ספריות בודליאן, אוניברסיטת אוקספורד · Public domain · דף המקור
• הקודקס הפירנצי, ספר XII, דף 51. ברנרדינו דה סאאגון, מאה ה־16. ספרייה דיגיטלית עולמית · Public domain · דף המקור
• הקודקס הפירנצי, ספר XII, דף 56, סביב 1579. ברנרדינו דה סאאגון. ספרייה דיגיטלית עולמית · Public domain · דף המקור