צ׳רצ׳יל: האיש, ההחלטות והאגדות

יריות במזרח לונדון

שר בזירת יריות

בינואר 1911 התנהל קרב יריות במזרח לונדון. שלושה גברים, שכבר הרגו שוטרים, היו כלואים בבית ברחוב סידני, והשוטרים והחיילים ירו לעבר הבית.

קרוב לזירה, מספיק קרוב כדי שיצלמו אותו, עמד שר הפנים. הוא היה השר האחראי על המשטרה. מה הוא עשה שם?

וינסטון צ׳רצ׳יל

חייל, כתב מלחמה ופוליטיקאי, שהוביל את בריטניה כראש ממשלה במלחמת העולם השנייה.

• נולד: 30 בנובמבר 1874
• נפטר: 24 בינואר 1965, לונדון
• ניצחונות: פרס נובל לספרות, 1953
• כישלונות: הפסיד בבחירות הכלליות, יולי 1945

אין לי מה להציע אלא דם, עמל, דמעות וזיעה.

רקע

כתב מלחמה במלחמת הבורים

צ׳רצ׳יל היה קודם קצין בצבא, ואחר כך נסע לדרום אפריקה ככתב של עיתון לונדוני במלחמת הבורים. בנובמבר 1899 נפל בשבי הבורים, ונכלא בפרטוריה.

בדצמבר הוא הצליח להימלט. הוא עלה על רכבת משא, ואחר כך הסתתר במכרה פחם, עד שהגיע למזרח אפריקה הפורטוגזית, שהיא היום מוזמביק. הבריחה הפכה את שמו לידוע בבריטניה, והשבוי הצעיר הפך לאיש ציבור.

שר הפנים

שר בלב מזרח לונדון

בשנת 1910 כבר היה צ׳רצ׳יל שר הפנים, השר שאחראי על המשטרה ועל הסדר הציבורי בבריטניה. בינואר 1911 איתרה המשטרה שלושה חמושים בבית ברחוב סידני, במזרח לונדון. הם כבר הרגו שוטרים. עכשיו הם סירבו לצאת, והבית הוקף.

צ׳רצ׳יל הגיע לזירה בעצמו. המצור הסתיים כשפרצה שריפה בבית. התמונה שלמטה הודפסה ב״אילוסטרייטד לונדון ניוז״ ב־7 בינואר 1911, והיא מראה למי העיתון ייחס את הסיפור.

מקור: הזירה כפי שהודפסה בעיתון

״אילוסטרייטד לונדון ניוז״, 7 בינואר 1911, עמ׳ 6

עיתון שבועי מאויר, שקוראיו רצו לראות תמונות של אירועים דרמטיים. הכתבה שבעמוד הזה עוסקת בחיילים בפעולה, והכיתוב שמתחת לתמונה מציג את שר הפנים. הזיהוי המקובל של האיש בכובע הגבוה, השני משמאל, הוא צ׳רצ׳יל.

שש התמונות בעמוד מיוחסות לסוכנויות צילום, ולכן איננו יודעים בוודאות מי צילם את התמונה הזאת.

• הכתבה עוסקת בחיילים, והכיתוב מזכיר את השר. למה העיתון עשה את שניהם? התמונה מוכרת שני סיפורים בבת אחת: אירוע דרמטי עם חיילים בפעולה, ושר שהיה במקום. הקורא רואה מדינה שפועלת, ובמרכזה פוליטיקאי מוכר.
• מי בחר את הפריים, ומה הוא משאיר בחוץ? הצלם בחר איפה לעמוד, והעורך בחר איזו משש תמונות להדפיס. הפריים מראה אנשים ליד קיר וחייל עם רובה. הוא לא מראה את הבית, את הסכנה ואת השריפה שסיימה את המצור.
• האם צילום עיתונות מ־1911 הוא תיעוד ניטרלי של המצור? לא. התמונה מראה מה שהעיתון בחר להדפיס, עם כיתוב שנכתב לקוראים. ערכה להיסטוריון הוא במה שהיא מלמדת על האופן שבו העיתון רצה שהקוראים יראו את השר ואת האירוע.

תוכנית הדרדנלים

רקע

מצר, צי וציר סגור

בסוף 1914 הצטרפה האימפריה העות׳מאנית למלחמה לצד גרמניה. מצרי הדרדנלים, המצר הצר שמחבר בין הים האגאי לים מרמרה, היו בשליטתה. ספינות שיצליחו לפרוץ את המצר יגיעו לקונסטנטינופול, בירת האימפריה, ומשם לנמלי רוסיה בים השחור.

רוסיה הייתה בעלת בריתה של בריטניה, והיא הייתה זקוקה נואשות לאספקה. הנמלים שלה בים השחור לא היו נגישים למערב.

האדמירליות

הלורד הראשון של האדמירליות

צ׳רצ׳יל היה הלורד הראשון של האדמירליות, השר האחראי על הצי המלכותי. בתחילת 1915 הוא דחף תוכנית פשוטה: ספינות קרב יכפו את המצר. הדיווחים שהגיעו ללונדון תיארו מבצרים חלשים לאורך הדרדנלים, צבא עות׳מאני דליל על חצי האי גליפולי, וצי שיכול לעבור במהירות.

הספינות שהיו זמינות היו ספינות קרב מבוגרות יותר, ולא כולן מתאימות למשימה כזו. אבל הצי היה מוכן, והזמן לחץ.

נקודת החלטה

אתם וינסטון צ׳רצ׳יל, הלורד הראשון של האדמירליות.

לונדון, תחילת 1915.

הדיווחים שמגיעים אליכם אומרים שאפשר לפרוץ את הדרדנלים מהים. המבצרים נראים חלשים, והצי יכול להיות מוכן במהירות.

אבל כמה יועצים מזכירים לכם שספינות לא יכולות להחזיק שטח, ואין חיילים מוכנים לנחיתה. אם הספינות ייכשלו, תאבדו ספינות וגברים, ושם הצי ייפגע. הרוסים מחכים לאספקה, ואתם יודעים שהם לא יחכו לנצח.

מה אתם מציעים?

• לשלוח את ספינות הקרב לפרוץ את המצר מהים בלבד, עכשיו. כנראה הצי ינסה לפרוץ את המצר בלי חיילים על החוף. מוקשים וסוללות תותחים יכולים לעצור ספינות, והאבידות עלולות להיות כבדות. כישלון יפגע במוניטין של הצי, והצבא ייקרא לבוא אחר כך.
• לחכות ולתכנן מתקפה משותפת של צי וחיילים, עם זמן להכנה. כנראה המתקפה תגיע מאוחר יותר, עם יותר אנשים ותכנון טוב יותר. אבל ההמתנה נותנת לעות׳מאנים זמן לחזק את ההגנה, והרוסים מחכים עוד זמן לאספקה.
• לוותר על המצר ולהשקיע את המשאבים בחזית המערבית. כנראה רוסיה נשארת מנותקת מבעלות בריתה, וההגנה העות׳מאנית נשארת כמו שהיא. אבל החזית המערבית, שבה עומדים הצבאות הגדולים זה מול זה, מקבלת את האנשים והתותחים שהיא מבקשת.

מה קרה בפועל

לשלוח את ספינות הקרב לפרוץ את המצר מהים בלבד, עכשיו.

בפועל הייתה זו ההתקפה הימית שנוסתה ראשונה. ב־18 במרץ 1915 ניסו הספינות לפרוץ את המצר. מוקשים ותותחי החוף פגעו בספינות, והמתקפה נכשלה.

ב־25 באפריל 1915 נחתו חיילים על חצי האי גליפולי, ובהם כוחות אוסטרליים וניו־זילנדיים. התוכנית נכשלה בפריצה פנימה, וחיל המצב העות׳מאני החזיק את השטח.

במאי 1915 נוצרה ממשלת קואליציה, ואחריה הועבר צ׳רצ׳יל מהאדמירליות. בנובמבר 1915 הוא התפטר מהממשלה.

צ׳רצ׳יל טען למהירות. ניצחון ימי מהיר, כך טען, יפתח את הדרך לקונסטנטינופול ולרוסיה, ואולי יוציא את האימפריה העות׳מאנית ממלחמה. התוכנית נשענה על דיווחים על כוח החיילים העות׳מאנים שהתבררו כשגויים, ועל ההנחה שהצי יכול לעבור במהירות.

השאלה שנותרה פתוחה היא אם התוכנית הייתה שלו בלבד, או חלק מכשל משותף בתכנון ובמודיעין. ההיסטוריונים חלוקים בכך, וראו את הפאנל למטה.

25 באפריל 1915

חוף צר ומתנשא

בשעות הבוקר של 25 באפריל 1915 נחתו חיילים אוסטרלים וניו־זילנדים על חוף צר ומתנשא. החוף קיבל את השם אנזק, על שם החיל המשותף שנחת בו.

החיילים החזיקו בחוף, אבל לא הצליחו לזוז פנימה.

המחיר

אבידות משני הצדדים

המערכה נמשכה חודשים, תחת אש, בחום, עם מחלות ומעט מים, משני הצדדים. חיילים בריטים, אוסטרלים, ניו־זילנדים, צרפתים ועות׳מאנים נהרגו או נפצעו בעשרות אלפים. את האבידות בכל צד צריך לתאר באותן מילים.

כשמדברים על גליפולי, צריך לזכור שהוא לא היה סיפור של צד אחד בלבד. גם העות׳מאנים איבדו אנשים באותה מידה.

מאי 1915

הורד מתפקידו, ואחר כך יצא

במאי 1915 נוצרה ממשלת קואליציה. השמרנים הסכימו להצטרף רק בתנאי שצ׳רצ׳יל יעזוב את האדמירליות. הוא קיבל משרה נומינלית: קנצלר הדוכסות של לנקסטר, תואר ושכר שכמעט לא כללו עבודה ממשית. ״משרה נומינלית״ היא מילה לתפקיד כזה.

בנובמבר 1915 הוא התפטר מהממשלה. אחר כך שירת בחזית המערבית, עד תחילת 1916.

מילים בבית הנבחרים

13 במאי 1940

ראש ממשלה חדש נואם

ביום שבו נעשה צ׳רצ׳יל ראש הממשלה, פלשו הגרמנים להולנד, לבלגיה ולצרפת. שלושה ימים אחר כך עלה לנאום בבית הנבחרים, והציג לפניו את הממשלה החדשה.

זה לא היה נאום של ניצחון. הוא אמר לבית מה יש לו להציע, וההצעה לא הייתה הבטחה לחיים קלים.

מה נאמר

מה הוא הבטיח

הוא דיבר על הממשלה החדשה ועל האנשים שהצטרפו אליה. הוא סיפר לבית מה אמר להם: שאין לו להציע אלא מאמץ וקושי, ושהמדינה תצטרך לשאת את שניהם.

הוא לא הבטיח ניצחון מהיר. הוא ביקש מהבית לעבוד, ולהחזיק מעמד.

מקור: הפרוטוקול של בית הנבחרים, 13 במאי 1940

״אין לי מה להציע אלא דם, עמל, דמעות וזיעה.״

הנסרד הוא הפרוטוקול הרשמי של מה שנאמר בפרלמנט. הוא נכתב אחרי הישיבה, על בסיס רישומי הכותבים הרשמיים, והוא לא הקלטה של הקול.

• מי כתב את הטקסט הזה, ומתי? הכותבים הרשמיים של הפרלמנט, אחרי הישיבה, לצורך הפרוטוקול המודפס. הטקסט הוא מה שנרשם, לא בהכרח הדרך שבה הנאום נאמר.
• האם זה הביטוי שאנשים זוכרים? לא בסדר הזה. הפרוטוקול מדפיס ״דם, עמל, דמעות וזיעה״. הנוסח המוכר ״דם, יזע ודמעות״ הופיע מאוחר יותר, כניסוח מחודש.
• מה חסר בפרוטוקול? הקול, האווירה באולם והתגובות של החברים. הפרוטוקול שומר על המילים, ומאבד את אופן הנאום.

מיתוס

צ׳רצ׳יל תמיד אמר ״דם, יזע ודמעות״.

האמת

הפרוטוקול של בית הנבחרים מ־13 במאי 1940 מדפיס ״דם, עמל, דמעות וזיעה״. הנוסח המוכר יותר, ״דם, יזע ודמעות״, הוא ניסוח מאוחר ולא מדויק: הוא מוריד את ״עמל״ ומשנה את הסדר.

הראיות

הפרוטוקול הרשמי מ־13 במאי 1940, שמדפיס את המילים כפי שנרשמו.

איך נאום הופך לאגדה

המילים מתקצרות

נאום בבית הנבחרים נשמע פעם אחת, בחדר שבו יושבים החברים. אחר כך הוא מודפס. עם השנים המילים מתקצרות ומשתנות כדי שיהיה קל יותר לזכור אותן, וכל דור מתאים אותן לרגשות שלו.

הביטוי המפורסם לא תמיד הוא הביטוי שנאמר.

שלושה ימים בקבינט המלחמה

סוף מאי 1940

מנותקים על החוף

בסוף מאי 1940 היו הכוחות הבריטיים שנלחמו בצרפת מנותקים בצפון, ונדחקו לכיוון הנמל דנקרק.

בלונדון ישב קבינט המלחמה, קבוצה קטנה של השרים הבכירים ביותר, שקיבלה את ההחלטות הגדולות. לורד הליפקס, שר החוץ, העדיף פתרון מוסכם, וקיווה שמוסוליני יסייע להשיג אותו.

27 במאי

מזכר על מוסוליני

ב־27 במאי עלה לדיון מזכר של הליפקס, שהציע לבדוק אם אפשר להשיג הסכם באמצעות מוסוליני. קבינט המלחמה התכנס בשבע ישיבות סודיות במשך שלושה ימים, ושתיים מהן נדחו והתחדשו.

הדעות בחדר היו חלוקות. יש שחשבו שכדאי לשאול, ויש שפקפקו בכך שהיטלר יציע בכלל תנאים הוגנים.

נקודת החלטה

אתם וינסטון צ׳רצ׳יל, ראש הממשלה, בחדר הקבינט.

לונדון, 26–28 במאי 1940.

הצבא שלכם מנותק בצפון צרפת, ועלול לאבד חלק גדול מהציוד שלו בתוך ימים. הליפקס מציע לבדוק אם מוסוליני יכול לשמש מתווך לשלום. אתם מפקפקים שהיטלר יתנהג הוגן.

ובכל זאת חלק מהשרים מתפתים לרעיון. אם תסרבו בכל מחיר, האם תשמרו על אחדות הממשלה, או שהיא תתפרק?

מה אתם מחליטים?

• לתת להליפקס לבדוק את מוסוליני, בלי שום הבטחה. כנראה השיחות יפתחו דלת לתנאים שייכתבו בברלין, או לפחות ייראה שכך. הציבור הבריטי יאבד אמון בהנהגה.
• לסרב לכל פנייה ולהמשיך להילחם. כנראה בריטניה ממשיכה במלחמה לבדה, ומצילה את מה שנשאר מהצבא. אבל בעלי הברית והאספקה אינם ודאיים, והמחיר בחיים ובכסף לא ידוע מראש.
• להשאיר דלת פתוחה בשקט, בלי התחייבות, בזמן שהצבא מתפנה. כנראה השיחות ידלפו, והממשלה תיראה מפולגת. מוסוליני והגרמנים מקבלים זמן.

מה קרה בפועל

לסרב לכל פנייה ולהמשיך להילחם.

החלטתו של צ׳רצ׳יל גברה. ב־28 במאי כינס את הקבינט המורחב, קבוצה של 25 שרים בכירים, והיא תמכה פה אחד בהמשך הלחימה. הליפקס קיבל את ההחלטה.

צ׳רצ׳יל לא האמין שהיטלר יתן תנאים הוגנים, וחשב שכל שיחה דרך מתווך תיתפס כחולשה, גם בעיני בעלות בריתה של בריטניה. הליפקס סבר שמתווך עשוי להשיג תנאים טובים יותר, ושזה יגן על מעמדה של בריטניה ועל הצבא.

שני האנשים ראו את הסיכון. הם נחלקו בשאלה אם השיחות הללו הן מלכודת או הזדמנות. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה עד כמה הדיון היה קרוב לכך שבריטניה תבקש תנאים. ראו את הפאנל למטה.

דנקרק

הצבא חוזר הביתה

בימים שאחרי ההחלטה המשיכה המפלה בצפון צרפת, וחיילים בריטיים רבים נלקחו מהחופים בדרך הים. הפינוי לא היה ניצחון. אבל הוא הוציא חיילים רבים מהמלכודת והחזיר אותם הביתה, לבריטניה.

הנאום שכולם זוכרים

4 ביוני 1940

הודעה לבית

ב־4 ביוני 1940 עלה צ׳רצ׳יל לדבר בבית הנבחרים על מצב המלחמה. הפינוי מדנקרק נמשך באותם ימים. הוא דיווח על מה שקרה, והזהיר שגם בריטניה עצמה עלולה להתמודד עם פלישה.

הנאום נמשך בערך חצי שעה, מ־3:40 עד 4:14 אחר הצהריים. החברים הקשיבו, והמילים נרשמו בפרוטוקול הרשמי.

מיתוס

הנאום המפורסם של 4 ביוני שודר בשידור חי לכל העם.

האמת

הנאום נאמר בבית הנבחרים, בין 3:40 ל־4:14 אחר הצהריים. באותו ערב קרא שדרן של ה־BBC חלקים ממנו בחדשות. צ׳רצ׳יל לא שידר את הנאום, והוא לא הקליט אותו עד 1949.

הראיות

הפרוטוקול של בית הנבחרים מ־4 ביוני 1940, ובלוג ההיסטוריה של ממשלת בריטניה, שמפריך גם את הסיפור שהשחקן נורמן שלי קרא את הנאום באוויר.

1949

ההקלטה שהפכה לקול

ב־1949 הקליט צ׳רצ׳יל את הנאום בעצמו, שנים אחרי שנאמר, כדי שהדורות הבאים יוכלו לשמוע אותו. ההקלטה הזאת היא הקול המוכר של הנאום.

כשאנחנו שומעים אותו היום, אנחנו שומעים הקלטה מ־1949, לא את הקול של 1940.

האגדה

קול באוויר

אם הנאום לא שודר באותו יום, איך הוא הפך לחלק מהזיכרון הלאומי? הוא נקרא, צוטט בחדשות, הודפס בעיתונים, ואחר כך הוקלט. כל שלב חיזק את הרושם שכל העם שמע אותו בזמן אמת.

תבואה, אוניות ורעב

בנגל, 1943

רעב במספרים

ב־1943 התפשט רעב במחוז בנגל, במזרח הודו, שהיה אז תחת שלטון בריטי.

הפרק הזה לא יציג תצלומים של המתים. מספרי ההרוגים יופיעו בהמשך הפרק, עם מקורותיהם. מה שחשוב קודם לכול הוא מי קיבל את ההחלטות, ועל סמך אילו נתונים.

קיץ 1943

המשנה למלך מבקש תבואה

המשנה למלך של הודו לחץ על לונדון לשלוח תבואה, כשהרעב גבר. בלונדון נאלצו לשקול לאן יילכו הספינות, בזמן שהמלחמה תבעה שיט רב.

לפי הנתונים הרשמיים, השיט היה חסר. ספינות נשלחו לצבא, לים התיכון ולתוכניות המבצעיות של השנה הבאה.

נקודת החלטה

אתם וינסטון צ׳רצ׳יל, ראש הממשלה, בקיץ 1943.

לונדון, קיץ 1943. בנגל רעבה.

המשנה למלך מבקש תבואה. הגעתה לבנגל תלויה בספינות, והספינות מבוקשות בכל מקום. הקצינים שלכם אומרים שהשיט חסר.

הצבא צריך אספקה בים התיכון, ותוכניות השנה הבאה דורשות גם הן ספינות. אם תשחררו ספינות לבנגל, התוכניות האחרות יאבדו אותן. אם לא תשחררו, הרעב עלול להחמיר.

לאן הספינות הולכות?

• לתת ליבוא התבואה לבנגל עדיפות ראשונה בספינות הזמינות. כנראה הייבוא יעלה, והמוות יירד, אם כי לא בכל מקום. הספינות יילקחו מהים התיכון ומהתוכניות המבצעיות, והכוחות שם יצטרכו לחכות.
• לשמור את הספינות למאמץ המלחמתי, ולהשאיר לבנגל לנהל את האספקה שלה בעצמה. כנראה הייבוא יישאר קטן. האוכל יצטרך להגיע מתוך המחוז, שבו המלאי והמחירים כבר היו בעייתיים. המוות מרעב ומחלות צפוי לגדול.
• לבקש מארצות הברית ומאוסטרליה ספינות ותבואה, ולהפנות מטענים שכבר בים. כנראה יגיע מעט תבואה, אבל זה לוקח זמן. לבעלות הברית יש צרכים משלהן, והעיכוב עצמו עולה בחיים.

מה קרה בפועל

לשמור את הספינות למאמץ המלחמתי, ולהשאיר לבנגל לנהל את האספקה שלה בעצמה.

בפועל, הייבוא לבנגל נשאר מוגבל. הסיבה הרשמית שניתנה הייתה מחסור בשיט בזמן המלחמה. האם הספינות באמת היו חסרות? זו השאלה שבמחלוקת, וראו את הדיון בסוף הפרק.

הממשלה טענה שהספינות דרושות למלחמה. המבקרים, ובהם מדהושרי מוקרג׳י, טוענים שהספינות היו זמינות בפועל. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה מי אחראי, וראו את הדיון בסוף הפרק.

1944

השנה הקשה ביותר

הרעב נמשך לאורך 1943 וגם 1944, ורבים מההרוגים מתו בשנה השנייה. לא כולם מתו מרעב ישירות: הרבה מהם מתו ממחלות שפשטו על אוכלוסייה שנחלשה ברעב.

מיתוס

הרעב של 1943 היה אסון טבע: בצורת חמורה שאיש לא יכול היה לעצור.

האמת

מחקר מ־2019, בהובלת ווימל מישרה וחבריו, מצא שלא הייתה בצורת חמורה, ושהגשמים בסוף 1943 היו מעל הממוצע. המחקר מייחס את הרעב לכשל מדיניות ולא לכשל של המונסון. עד כמה צ׳רצ׳יל אחראי אישית נשאר שנוי במחלוקת.

הראיות

הדיווח של ״הגרדיאן״ על המחקר, מרץ 2019, ומאמר המחקר ב״Geophysical Research Letters״.

מי אחראי?

למי מיוחסת האחריות למוות ב־1943–1944, והאם אפשר להכריע בשאלת האוניות?

• מדהושרי מוקרג׳י, Churchill’s Secret War (2010) צ׳רצ׳יל אחראי ישירות. לדבריה, היו ספינות זמינות, וספינות תבואה מאוסטרליה עברו על פני הודו בדרכן לים התיכון. היא מבססת את הטענה על תיקים של משרדי הממשלה ועל ניירות פרטיים.
• ריצ׳רד לנגוורת׳, חוקר של צ׳רצ׳יל, בבלוגו, וה״צ׳רצ׳יל סנטר״ אוכל לא היה נדיר יותר ב־1943 מאשר ב־1941. לדבריהם, האשמה מוטלת על אגירה של מזון, על השכר, על המחירים ועל חלוקת המזון בתוך הודו.
• אמרטיה סן, כלכלן, Poverty and Famines (1981) סן מונה בין 2.7 ל־3 מיליון מקרי מוות בשנים 1943–1946. השיעור מביא רק את ספירתו, וטיעונו המלא על הרעב נמצא בספרו.

אם הספינות באמת היו חסרות, האם זה מזכה את הממשלה? ואם לא, איזו ראיה תוכיח זאת?

אחרי ההצבעה

יולי 1945

ההצבעה והספירה

ב־5 ביולי 1945 הלכו הבריטים לקלפי. מלחמת אירופה הסתיימה כבר במאי, והבחירות הרגישו כמו הכרעה על העתיד. הספירה התעכבה, בין השאר בגלל פתקים של מצביעים שהיו מחוץ לאזור מגוריהם, והתוצאה הוכרזה ב־26 ביולי.

מפלגת הלייבור ניצחה ברוב גדול וזכתה ב־393 מושבים. צ׳רצ׳יל, מנהיג המפלגה השמרנית וראש הממשלה בתקופת המלחמה, הפסיד.

מנהיג האופוזיציה

ראש ממשלה לשעבר

צ׳רצ׳יל נשאר חבר פרלמנט, ועכשיו הוא מנהיג האופוזיציה. ברית המועצות, שנלחמה לצד בריטניה נגד גרמניה, שלטה כעת במזרח אירופה. בלונדון ובוושינגטון חששו שהברית שעליה נבנה הניצחון מתפוררת.

במהלך 1945 ו־1946 הפכו היחסים בין מוסקבה למערב קרים. לא הייתה מלחמה ישירה, אבל התחילה תחרות שלעתים נראתה כמו איום. ההיסטוריונים מכנים את התקופה ההיא המלחמה הקרה.

נקודת החלטה

אתם וינסטון צ׳רצ׳יל, לשעבר ראש הממשלה ומנהיג האופוזיציה.

ארצות הברית, חורף 1945–1946.

הוזמנתם לדבר במכללה קטנה בעיירה במערב התיכון של ארצות הברית. נשיא ארצות הברית, הארי ס. טרומן, יצטרף אליכם לנסיעה ויהיה נוכח באירוע.

ברית המועצות שולטת במזרח אירופה. היחסים עם מוסקבה קרים, ויש בלונדון ובוושינגטון מי שחושש שהמתיחות תגבר. הנאום שלכם ייקרא בכל בירה. מה תאמרו?

מה אתם אומרים, ואיך?

• לשאת נאום פומבי על חלוקת אירופה, ולקרוא לשותפות הדוקה בין בריטניה לארצות הברית. כנראה הנאום יכעיס את מוסקבה, ויחלק את דעת הקהל בבריטניה ובארצות הברית. השותפות הופכת לנושא ציבורי, והתגובה הסובייטית תהיה חדה.
• לדבר בפרטיות עם טרומן, ולא לומר דבר בפומבי. כנראה השיחה לא תגיע לעיתונות. מוסקבה לא תרגיש באתגר, והציבור במערב לא ידע על החלוקה. אבל השותפות תיבנה מאחורי דלתות סגורות, עם תמיכה ציבורית קטנה יותר.
• לשאת נאום על שיתוף פעולה באומות המאוחדות, בלי להזכיר את ברית המועצות. כנראה הנאום יתקבל יפה, וברית המועצות לא תיפגע. אבל האזהרה שהמערב רוצה לשמוע חסרה, והחלוקה לא נקראת בשמה.

מה קרה בפועל

לשאת נאום פומבי על חלוקת אירופה, ולקרוא לשותפות הדוקה בין בריטניה לארצות הברית.

ב־5 במרץ 1946 נשא צ׳רצ׳יל את הנאום במכללת וסטמינסטר בפולטון, במדינת מיזורי, בנוכחות טרומן. הנאום, שנקרא ״גידי השלום״, נמשך כ־46 דקות. צ׳רצ׳יל תיאר את החלוקה של אירופה, וקרא לשותפות הדוקה בין בריטניה לארצות הברית.

הנאום הפך לאחד הנאומים המפורסמים של השנים הראשונות של המלחמה הקרה, והשפעתו הפוליטית נשארה שנויה במחלוקת.

צ׳רצ׳יל האמין שהמערב חייב לדבר בגלוי על האיום הסובייטי, ושרק שותפות הדוקה עם ארצות הברית תעמוד בו. הוא ידע לדבר בבהירות, והיה לו ניסיון של מנהיג בזמן מלחמה.

מבקריו אמרו אז, ויש שאומרים גם היום, שהנאום פגע בברית שנבנתה במלחמה ועזר להצית את המלחמה הקרה. מגניו אומרים שהוא הזהיר מפני סכנה אמיתית. שני הצדדים מסכימים שהנאום היה חשוב, ונחלקים בשאלה אם היה נכון לשאת אותו.

מקור: יוצאים לפולטון

ארכיון ארצות הברית (NARA), צילום של אבי רואו, בערך 4 במרץ 1946

הצילום מציג את טרומן וצ׳רצ׳יל על הפלטפורמה האחורית של רכבת מיוחדת של חברת ״בולטימור ואוהיו״, שיוצאת לפולטון. השלט על הקרון כתוב ״Special B&O״. תצלומים רשמיים כאלה מציגים בעלי תפקיד כזוג. שום דבר בתמונה לא אומר מה נאמר בין השניים.

• מי רצה שהצילום ייראה כך, ולמי הוא נועד? צלמים רשמיים, ושתי הממשלות, לעיתונות האמריקאית והבריטית. צילום של שני מנהיגים על רציף רכבת שולח מסר: הם קרובים ומסכימים.
• מה התמונה לא אומרת לנו? מה שני האנשים אמרו זה לזה, והאם הסכימו עם הנאום. צילום מראה יציבה וחיוכים, לא עמדות.
• האם צילום כזה הוא עדות ליחסים בין השניים? רק בחלקו. זה תיעוד של רגע ציבורי, שאולי נערך מראש. כדי לשפוט את היחסים צריך מכתבים, רשימות, נוסח הנאום והתגובות אליו.

מה בא אחרי כל זה

• מאי 1915 צ׳רצ׳יל יוצא מהאדמירליות, והמערכה בגליפולי נמשכת בלעדיו.
• נובמבר 1915 הוא מתפטר מהממשלה, ובתחילת 1916 מסיים את שירותו בחזית המערבית.
• 28 במאי 1940 הקבינט המורחב מאשר להמשיך להילחם, והליפקס מקבל את ההחלטה.
• 1943–1944 רעב בבנגל. רבים מההרוגים מתו ב־1944, ורבים מהם ממחלות.
• 26 ביולי 1945 מוכרזת תוצאת הבחירות. הלייבור ניצח, וצ׳רצ׳יל יוצא מהשלטון.
• 5 במרץ 1946 נאום פולטון, שנקשר בזיכרון הציבורי לתחילתה של המלחמה הקרה.

שאלה לבדיקה

באיזו שנה זכה צ׳רצ׳יל בפרס נובל לספרות?

התשובה: 1953. נכון. ועדת נובל הכירה בכתיבתו ההיסטורית והביוגרפית ובאומנות הנאום שלו, ב־1953.

שאלה לבדיקה

בנאום של 13 במאי 1940 איזה סדר נרשם לארבעת הדברים שהוא הציע?

התשובה: דם, עמל, דמעות וזיעה. נכון. הפרוטוקול מדפיס את המילים בסדר הזה.

שאלה לבדיקה

נאום 4 ביוני 1940 היה:

התשובה: נאום שנאמר בבית הנבחרים, חלקו נקרא ב־BBC, והוקלט ב־1949. נכון. הנאום נאמר בבית הנבחרים, השדרן קרא חלקים ממנו, וההקלטה מ־1949.

שאלה לבדיקה

במאי 1915 צ׳רצ׳יל:

התשובה: מועבר לתפקיד קנצלר הדוכסות של לנקסטר. נכון. זו משרה נומינלית, עם תואר ושכר, בלי כמעט עבודה.

שאלה לבדיקה

בבחירות של יולי 1945 מפלגת הלייבור זכתה במספר המושבים:

התשובה: 393. נכון. הלייבור זכה ב־393 מושבים, רוב גדול. התוצאה הוכרזה ב־26 ביולי.

שאלה לבדיקה

נאום פולטון ניתן ב־5 במרץ 1946, במכללת וסטמינסטר, באיזו מדינה בארצות הברית?

התשובה: מיזורי. נכון. הנאום ניתן במכללת וסטמינסטר שבפולטון, במיזורי.

מונחים

• הנסרד הפרוטוקול הרשמי של הדיונים בפרלמנט הבריטי. הוא נכתב אחרי כל ישיבה, על בסיס רישומי הכותבים הרשמיים. זהו תיעוד כתוב, לא הקלטה.
• הלורד הראשון של האדמירליות השר הבריטי שאחראי על הצי המלכותי ועל ניהולו. צ׳רצ׳יל החזיק בתפקיד עד מאי 1915.
• מצרי הדרדנלים המצר הצר שבין הים האגאי לים מרמרה, בידי האימפריה העות׳מאנית ב־1915. הניסיון לפרוץ אותו, במערכת גליפולי, נכשל.
• קבינט המלחמה קבוצה קטנה של השרים הבכירים ביותר, שקיבלה את ההחלטות הגדולות בזמן המלחמה.
• הקבינט המורחב קבוצה רחבה יותר של שרים ובכירים, מעבר לקבינט המלחמה הקטן. ב־1940 מנתה 25 איש.
• משרה נומינלית משרה שיש בה תואר ושכר, אבל כמעט בלי עבודה ממשית.
• שר הפנים שר בממשלה הבריטית שאחראי על המשטרה, על הסדר הציבורי ועל ענייני פנים.
• אנזק (ANZAC) חיל המשלוח המשותף לאוסטרליה ולניו־זילנד, שנחת בגליפולי ב־1915. השם הפך לכינוי לחיילי שתי המדינות ולזיכרון שלהם.
• המשנה למלך נציג הכתר הבריטי בהודו, שמונה מלונדון ושלט בשמו.
• המלחמה הקרה התחרות הפוליטית, הצבאית והאידיאולוגית בין ברית המועצות לארצות הברית ובעלות בריתן, מ־1945 ואילך, בלי מלחמה ישירה ביניהן.
• בורים צאצאי מתיישבים הולנדים בדרום אפריקה. הם נלחמו נגד הבריטים במלחמת הבורים.
• פרטוריה עיר בדרום אפריקה. צ׳רצ׳יל נכלא בה בשבי הבורים.
• מוזמביק מדינה במזרח אפריקה. בזמן הבריחה של צ׳רצ׳יל נקראה שם מזרח אפריקה הפורטוגזית.
• גליפולי חצי אי ליד מצרי הדרדנלים, בטורקיה של היום. ב־1915 נחתו בו חיילים בריטים, אוסטרלים וניו־זילנדים, והמערכה נכשלה.
• האימפריה העות׳מאנית אימפריה גדולה שמרכזה בטורקיה, עם שטחים רבים סביבה. היא הצטרפה למלחמת העולם הראשונה לצד גרמניה.
• קונסטנטינופול בירת האימפריה העות׳מאנית. היום היא נקראת איסטנבול.
• הצי המלכותי הצי של בריטניה. הוא כפוף לשר האחראי על ספינות המלחמה הבריטיות.
• בית הנבחרים הבית התחתון של הפרלמנט הבריטי. חבריו נבחרים בבחירות.
• המפלגה השמרנית מפלגה בריטית גדולה, יריבתה של מפלגת הלייבור.
• מפלגת הלייבור מפלגה בריטית גדולה. ב־1945 היא ניצחה בבחירות ברוב גדול.
• BBC תחנת השידור הציבורית של בריטניה.
• בנגל מחוז גדול במזרח הודו, שהייתה בו תחת השלטון הבריטי. ב־1943 פשט בו רעב קשה.
• הליפקס לורד בריטי ושר החוץ בזמן המלחמה. הוא העדיף לנסות הסכם מוסכם עם גרמניה.
• מוסוליני מנהיג איטליה הפשיסטית, בעל ברית של גרמניה במלחמת העולם השנייה.
• הארי ס. טרומן נשיא ארצות הברית בתקופה הזאת. הוא נכח בנאום של צ׳רצ׳יל בפולטון.
• פולטון עיירה קטנה במדינת מיזורי שבארצות הברית. שם נשא צ׳רצ׳יל נאום מפורסם ב־1946.
• מיזורי מדינה במערב התיכון של ארצות הברית.
• הים האגאי ים בין יוון לטורקיה. הוא מחובר לים מרמרה דרך מצרי הדרדנלים.
• הים השחור ים גדול בין אירופה לאסיה. נמלי רוסיה שבו לא היו נגישים מהמערב בזמן המלחמה.
• החזית המערבית החזית בצרפת ובבלגיה במלחמת העולם הראשונה, שבה נלחמו הצבאות הגדולים.
• רחוב סידני רחוב במזרח לונדון. ב־1911 נערך בו מצור על שלושה חמושים שהתבצרו בבית.
• מזרח לונדון אזור במזרח לונדון, שידוע כאזור של פועלים ועניים.
• דנקרק נמל בצפון צרפת. במאי 1940 פונו משם חיילים בריטים רבים בדרך הים.
• אמרטיה סן כלכלן שמנה את מספר ההרוגים ברעב בבנגל בשנים 1943–1946.

מקורות

• House of Commons, ‘His Majesty’s Government’, Hansard, 13 May 1940
• House of Commons, ‘War Situation’, Hansard, 4 June 1940
• The Illustrated London News, 7 January 1911, p. 6, photograph of the siege of Sidney Street
• Winston Churchill, ‘The Sinews of Peace’, Westminster College, Fulton, Missouri, 5 March 1946. Cambridge, Churchill Archives Centre, catalogue record
• Nobel Prize, ‘Winston Churchill: facts’, Literature 1953
• UK Government history blog, post of 2 December 2013 on Churchill’s speech of 4 June 1940
• John Lukacs, Five Days in London (1999)
• Benjamin Schwarz, review of John Lukacs, Five Days in London (2000)
• Madhusree Mukerjee, Churchill’s Secret War (2010)
• Kirkus Reviews, review of Madhusree Mukerjee, Churchill’s Secret War (2010)
• Amartya Sen, Poverty and Famines (1981)
• Vimal Mishra and colleagues, study of rainfall and the 1943 Bengal famine, Geophysical Research Letters (2019)
• The Guardian, 29 March 2019, report on the Mishra study of the 1943 Bengal famine

קרדיט תמונות

• ארכיון ארצות הברית (NARA), צילום של אבי רואו, בערך 4 במרץ 1946 · Public domain · דף המקור
• ״אילוסטרייטד לונדון ניוז״, 7 בינואר 1911, עמ׳ 6 · Public domain · דף המקור
• ״סדרת ברוקס״, כרטיס דואר. ספריית מדינת ניו סאות׳ ויילס, PXB 592 · Public domain · דף המקור
• ארכיון ארצות הברית (NARA), צילום של אבי רואו, בערך 4 במרץ 1946 · Public domain · דף המקור