צ׳לדיראן, 1514: הסולטן, השאה והתותחים

הסצנה

שני צבאות, מישור אחד

23 באוגוסט 1514. במישור בצפון־מערב איראן עומדים זה מול זה שני צבאות.

בצד אחד השאה אסמאעיל, שכבש את תבריז ב־1501 ונטל את תואר השאה. בצד השני הסולטן העות׳מאני סלים, עם תותחים ויניצ׳רים חמושים במוסקטים.

אחד מהם עומד להפסיד. רבים אומרים שהתותחים הכריעו. האם זה היה פשוט כל כך?

למה זה חשוב

יריבות שלא נגמרה בקרב אחד

אסמאעיל וסלים היו יריבים בשלטון ובאמונה. אסמאעיל הפך את השיעה, בצורתה התריסר־אימאמית, לדת המדינה באיראן.

איראן של השושלת הספווית והאימפריה העות׳מאנית היו שכנות, ויריבות על השליטה באותו אזור.

היריבות לא נגמרה בצ׳לדיראן. מלחמה נוספת בין שתי המדינות, בשנים 1532–1555, הסתיימה רק בשלום אמסיה, שנחתם ב־29 במאי 1555. הקרב במישור הזה לא היה המילה האחרונה.

שאה אסמאעיל הראשון

שאה צעיר שכבש את תבריז ב־1501, ונוצח בקרב צ׳לדיראן ב־1514.

• נולד: 1487
• נפטר: 23 במאי 1524, המקורות חלוקים בדבר המקום
• ניצחונות: תבריז נכבשה, 1501
• כישלונות: צ׳לדיראן, 1514

שאה שהיה גם מורה רוחני לחסידיו.

הדרך אל הקרב

רקע

שאה עם חסידים נאמנים

בשנת 1501 כבש אסמאעיל את תבריז, ועמה נטל את תואר השאה. הכוח העיקרי שלו היה פרשים טורקמנים, שנקראו קיזילבאש.

הם ראו באסמאעיל את המורה הרוחני שלהם, ולפי המקורות ראו בו מי שאינו טועה. לפי ״ההיסטוריה של איראן של קיימברידג׳״, התבוסה בצ׳לדיראן ערערה את האמונה הזאת.

רקע

העות׳מאנים של סלים

סלים נולד באמסיה ב־1470. הוא נעשה סולטן, ושלט בארצות העות׳מאניות עד מותו ב־1520.

למה נלחמו שני השליטים? מחקר מודרני של חסן מוג׳ארבי טוען שהמלחמה צמחה משני גורמים: המדיניות העות׳מאנית באנטוליה המזרחית, שהחלה תחת הסולטן הקודם באיזיט השני, והמדינה הדתית של אסמאעיל.

חלק מחסידיו של אסמאעיל חיו בתוך ארצות הסולטן. בשנים שלפני המלחמה מרדו קיזילבאש באנטוליה נגד הסולטן.

נקודת החלטה

אתם השאה אסמאעיל הראשון.

אוגוסט 1514, במישור צ׳לדיראן.

צבא עות׳מאני צועד לעברכם, בהנהגת הסולטן סלים. אתם יודעים שלעות׳מאנים יש תותחים, ושהיניצ׳רים שלהם חמושים במוסקטים.

הצבא שלכם נשען על פרשים, ויש לו מעט תותחים, אם בכלל. הקצינים שלכם רוצים לתקוף מיד.

קודם לכן, במערב, הוריתם על אדמה חרוכה לפני האויב, כדי שהצבא העות׳מאני לא ימצא מזון.

מה אתם עושים?

• תקפו מיד, כפי שקציניכם מבקשים. כנראה הפרשים שלכם יפגעו ישר בקו העות׳מאני. תשמרו על היוזמה, אבל תצטרכו לשבור את התותחים ואת היניצ׳רים שמאחורי העגלות.
• שרפו את הארץ לפני העות׳מאנים, ותנו להם לצעוד דרך שטח ריק. כנראה הצבא העות׳מאני יחסר מזון, אבל גם השדות והכפרים שלכם ייפגעו. התוכנית תעבוד רק אם האויב יגמר לו המזון קודם.
• סרבו לתקוף, והחזיקו במקומכם במישור הפתוח. כנראה העות׳מאנים יבחרו את הרגע וירכזו את התותחים שלהם. תשמרו על הפרשים, אבל האויב יקבע מתי ואיפה תילחמו.

מה קרה בפועל

סרבו לתקוף, והחזיקו במקומכם במישור הפתוח.

אסמאעיל סירב לתקוף. הצבאות נפגשו במישור הפתוח. התותחים העות׳מאניים והיניצ׳רים החמושים במוסקטים עמדו מאחורי העגלות, ואסמאעיל נפצע בלחימה.

לפי הדיווח של סאבורי, תשובתו לתקיפה הייתה שלא ילחם כמו שודד. המקורות אינם אומרים מה ידע על מספרי העות׳מאנים, ולכן הנימוקים שלו נותרים פתוחים.

האירוע

היום

התותחים מאחורי העגלות

פצוע

ב־23 באוגוסט 1514 נפגשו הצבאות. העות׳מאנים עמדו מאחורי עגלות ומבצרי שדה, עם התותחים שלהם והיניצ׳רים החמושים במוסקטים.

פרשי הספווים תקפו. היסטוריונים מאוחרים מתארים פרשים טורקמנים שנשברו מול היניצ׳רים שמאחורי הביצורים. המקורות חלוקים בשאלה אם לספווים היו תותחים משלהם בכלל.

אסמאעיל נפצע בלחימה. בסוף היום החזיקו העות׳מאנים בשדה.

צ׳לדיראן: מי נלחם במי

23 באוגוסט 1514

מישור צ׳לדיראן, צפון־מערב איראן

הצבא העות׳מאני

• מפקדים: צבא הסולטן סלים הראשון (המקורות אינם אומרים שפיקד עליו בעצמו)
• כוחות: כ־100,000 או יותר (אנציקלופדיה בריטניקה); כ־60,000 (מדריך מחקר מודרני (EBSCO, 2019))
• אבדות: אין סכום אמין (המקורות בכללם)

ההערכות המודרניות שונות זו מזו. סקירה פופולרית אחת מדווחת שכמה כותבים מהמאה ה־16 נותנים מספרים גבוהים בהרבה. מספר התותחים שנוי במחלוקת רבה, ולכן לא נמסר כאן.

הצבא הספווי

• מפקדים: השאה אסמאעיל הראשון, שנפצע בקרב
• כוחות: פחות מ־60,000 (מדריך מחקר מודרני (EBSCO, 2019)); 40,000, 55,000 או 80,000 (ויקיפדיה, בסיכום הקרב); 12,000 עד 40,000 (אתר היסטוריה פופולרי (WarHistory))
• אבדות: אין סכום אמין (המקורות בכללם)

המקורות חלוקים גם בשאלה אם היו לספווים תותחים. מקור אחד אומר שלא היו להם כלל, ומקור אחר טוען שהיו להם תותחים שלא השתמשו בהם.

התוצאה: ניצחון עות׳מאני. אסמאעיל נפצע, וצבא סלים נכנס לתבריז בתחילת ספטמבר.

כל נתון מציין את מקורו. כשהמקורות חלוקים, הכרטיס מביא כל אחד מהם ואינו בוחר ביניהם.

תבריז

סלים נכנס לתבריז

בתחילת ספטמבר נכנס סלים לתבריז, העיר שאסמאעיל כבש ב־1501. המקורות נותנים שלושה תאריכים לכניסה: 5, 6 או 7 בספטמבר.

לפי המקורות, הצבא בזז את העיר.

הסולטן החזיק עכשיו בעיר שהייתה של השאה, והשאלה הייתה מה לעשות בה.

נקודת החלטה

אתם הסולטן סלים הראשון, בתבריז.

ספטמבר 1514.

צבא השאה נוצח, והשאה עצמו נפצע. תבריז פתוחה לפניכם, ועושרה בהישג ידכם.

החורף מתקרב. הצבא רחוק מביתו, והדיווחים על האספקה סותרים זה את זה.

חלק מיועציכם רוצים לדחוף עמוק לתוך איראן. אחרים רוצים לחזור מערבה לפני שהקור יתחיל.

מה אתם עושים?

• דחפו עמוק לתוך איראן, בזמן שצבא אסמאעיל עדיין שבור. כנראה תכבשו עוד שטח לזמן מה. אבל קווי האספקה יתארכו, והצבא כבר חסר מנוחה.
• החזיקו בתבריז כל החורף, והפכו אותה לבסיס לקראת האביב. כנראה החיילים יקבלו קורת גג ואוכל לזמן מה. אבל מזון וכסף יתמעטו בעיר, והקור ילחץ על צבא רחוק מביתו.
• עזבו את תבריז, ותכננו לחזור באביב. כנראה תשמרו על הצבא ועל השלל יחד. אבל אסמאעיל יקבל זמן לבנות מחדש את כוחו.

מה קרה בפועל

עזבו את תבריז, ותכננו לחזור באביב.

סלים עזב את תבריז אחרי כשמונה עד עשרה ימים, ופנה חזרה לכיוון אנטוליה. לפי מקורות טורקיים, הוא תכנן להתחורף באזור ולתקוף את איראן שוב באביב, אבל עזב כי התנאים לא היו מתאימים.

היסטוריונים חלוקים בשאלה מדוע. סקירה מודרנית אחת של המקורות מוצאת שמקורות טורקיים מאשימים את אי־הציות של הצבא. דיווחים ונציאניים מאשימים מחסור באספקה ופחד מנקמתו של אסמאעיל. מקורות ספוויים מאשימים רעב ותסיסה. יש גם מחקרים מודרניים שמצביעים על אי־שביעות רצון בקרב היניצ׳רים.

אחר כך

מה עשה השאה אחר כך

המקורות חלוקים בשאלה מה עשה אסמאעיל אחרי הקרב. יש תיאורים שאומרים שפרש מהמלחמה לארמונו, ולא הוביל עוד מסע צבאי. לפי סקירה מודרנית אחת, מקור ספווי מספר שכבש את תבריז מחדש כשמונה ימים אחרי שסלים עזב.

המקורות אינם מסכימים, והעדויות דלות. ברור רק שאסמאעיל מת ב־23 במאי 1524, עשר שנים אחרי הקרב.

מה אנחנו באמת יודעים

מקור: גרסת החצר העות׳מאנית לקרב

שוכרי ביטליסי, ״סלימנאמה״, בערך 1525–30; ספריית ארמון טופקאפי, כתב־יד H. 1597–98, דף 113א. ציור, לא ציטוט.

מיניאטורה, כלומר ציור קטן, מתוך ספר על ימי שלטונו של הסולטן סלים הראשון, שנוצר למעלה מעשר שנים אחרי הקרב עבור החצר העות׳מאנית. לא לבלבל עם אידריס ביטליסי, פקיד עות׳מאני שנפטר באיסטנבול ב־1520. הוא כתב סלימנאמה משלו אחרי 1514, לסולטן, והציג את הצד העות׳מאני. לפי התיאור בקטלוג, הדמות הבודדת בציור היא חייל ספווי הצופה בצבא העות׳מאני.

• מי צייר את זה, ולמי זה נועד? החצר העות׳מאנית, בספר על הסולטן שלה. הציור מציג את גרסת החצר למלחמה.
• מה התמונה אומרת על הצד הספווי? לפי הקטלוג, הדמות הבודדת היא חייל ספווי הצופה בצבא העות׳מאני. אם הקריאה הזאת נכונה, הצד הספווי מוצג כצופה, לא כלוחם.
• מה חסר? נקודת המבט הספווית, וכל ספירה של אנשים או תותחים. תמונה מראה מה מי שיצר אותה רצה שייזכר.

מיתוס

העות׳מאנים ניצחו רק בזכות התותחים שלהם.

האמת

התותחים היו מרכזיים, אבל המילה ״רק״ רחוקה מדי. התותחים והיניצ׳רים החמושים במוסקטים באמת חשובים. אבל הקרב הוכרע גם בלחימה עצמה, בהתקפות פרשים שנשברו מול היניצ׳רים, ובתכנון ובמשמעת של הספוויים, שחלק מההיסטוריונים מאשימים בהם.

הראיות

לתפיסה שהנשק החם הכריע יש שם מפורסם מאחוריה: מרשל הודג׳סון, שטבע את הביטוי אימפריות אבק השריפה. גאבור אגושטון טוען שנשק חם לא הופיע בדרך כלל לפני הכיבושים הטריטוריאליים של העות׳מאנים. דאגלס סטרוסנד טוען שהרעיון של אימפריות אבק השריפה רחב מדי כדי להתאים לראיות.

מקור: העתק מאוחר של דיוקן השאה

לפי הזיהוי בוויקישיתוף: כמאל אלדין בהזאד, בערך 1520; העתק מאוחר, ספריית ארמון טופקאפי, כתב־יד H. 2169, דף 64ב. שרטוט, לא ציטוט.

העתק מאוחר של דיוקן שלפי הזיהוי בוויקישיתוף צייר בהזאד, בערך ב־1520. זהו שרטוט של פנים ומצנפת, לא צילום, ונשמר בכתב־יד בספריית ארמון טופקאפי.

• מי צייר את הדיוקן, ומתי? לפי הזיהוי בוויקישיתוף: בהזאד, בערך 1520. זהו העתק מאוחר, לא המקור.
• מה הדיוקן מלמד על האופן שבו החצר רצתה שיראו את השאה? פנים מרוכזות מתחת למצנפת גבוהה ומעוטרת בנוצה. הוא מציג סמכות, לא דיוקן אישי מצולם.
• מה חסר? תאריך מדויק להעתק, שם מי שהזמין אותו, וכל סימן לקרבה למקור. העתקים יכולים לסטות מהמודל.

נקודת החלטה

אתם קנסוה אל־ע׳ורי, הסולטן הממלוכי של מצרים וסוריה.

1515, בקהיר.

סלים ציווה להמית את עלא א־דאולה, שליט דולקדיר והווסאל שלכם, ושלח את ראשו לקהיר.

בשנה שעברה ניצח הסולטן העות׳מאני את השאה הספווי בצ׳לדיראן. עכשיו העות׳מאנים עומדים על הגבול הצפוני שלכם.

היועצים שלכם חלוקים. אפשר לצאת צפונה לסוריה, לשבת בקהיר ולחכות, או לנסות להגיע להסכמה עם אסמאעיל.

מה אתם עושים?

• הישארו מחוץ למלחמה, ותנו לעות׳מאנים ולספוויים לשחוק זה את זה. כנראה תשמרו על הצבא והאוצר לזמן מה. אבל העות׳מאנים לא ישכחו את מות הווסאל שלכם, והם יבחרו מתי לבוא אליכם.
• צאו צפונה לסוריה, ופגשו את סלים לפני שיגיע לארצותיכם. כנראה תיערך קרב קשה רחוק מקהיר, בלי ניצחון ודאי. אפשר שתאבדו את הצבא, אבל אתם תבחרו איפה הלחימה תתרחש.
• כרתו הסכם חשאי עם אסמאעיל, שיתקוף את סלים מהמזרח. כנראה אסמאעיל, רחוק ומוחלש, לא יוכל לתת הרבה עזרה. וקשה לשמור על הסכם חשאי זמן רב.

מה קרה בפועל

צאו צפונה לסוריה, ופגשו את סלים לפני שיגיע לארצותיכם.

קנסוה צעד צפונה לסוריה. הוא נפטר בקרב מרג׳ דאבק, ליד חלב, ב־24 באוגוסט 1516. אף מקור לא מראה את הממלוכים נלחמים בצ׳לדיראן.

אין בידינו דברים של קנסוה על בחירתו, ולכן הנימוקים שלו הם עניין של שיפוט. גם אופן מותו שנוי במחלוקת: יש מקורות שאומרים שנפל בשדה, ויש שאומרים שמפקדיו בגדו בו.

מה בא אחר כך, והחידון

מה בא אחר כך

מלחמה שהאריכה את הקרב

צ׳לדיראן לא קבע את הגבול. ב־1515 סיפח סלים את דולקדיר, ארצו של עלא א־דאולה. ב־1517 כבשו העות׳מאנים את מצרים הממלוכית.

אסמאעיל שלט עד מותו ב־1524. שתי המדינות נלחמו שוב בין 1532 ל־1555. שלום אמסיה, ב־29 במאי 1555, סיים את המלחמה ההיא.

לכן הקרב לא היה המילה האחרונה. ביום אחד הוא הראה מה יכולים תותחים ויניצ׳רים חמושים במוסקטים לעשות, אבל הגבול עצמו נקבע הרבה יותר מאוחר, בהסכם.

אחרי צ׳לדיראן

• 23 באוגוסט 1514 צ׳לדיראן: ניצחון עות׳מאני. אסמאעיל נפצע.
• ספטמבר 1514 סלים נכנס לתבריז, ועוזב אחרי כשמונה עד עשרה ימים.
• 1515 סלים מספח את דולקדיר. ראשו של עלא א־דאולה נשלח לקהיר.
• 24 באוגוסט 1516 קנסוה אל־ע׳ורי נפטר במרג׳ דאבק, ליד חלב.
• 1517 העות׳מאנים כובשים את מצרים הממלוכית.
• 23 במאי 1524 אסמאעיל מת.
• 29 במאי 1555 שלום אמסיה מסיים את המלחמה שהחלה ב־1532.

האם התותחים הכריעו?

האם כוח האש הכריע את צ׳לדיראן, או שמשהו אחר היה חשוב יותר?

• התפיסה של אבק השריפה: מרשל הודג׳סון, שטבע את הביטוי ״אימפריות אבק שריפה״ בספרו על ההיסטוריה של האסלאם (1974), וכותבים שהלכו בעקבותיו. כוח האש הכריע את היום. לספוויים היו מעט תותחים, אם בכלל, ואילו התותחים העות׳מאניים והיניצ׳רים החמושים במוסקטים עמדו מוכנים מאחורי העגלות.
• ג׳ין גארת׳ווייט, ב״הפרסים״, ודאגלס סטרוסנד, בספר על אימפריות אבק השריפה. כוח האש חשוב, אבל הרעיון על אימפריות אבק השריפה רחב מדי. גארת׳ווייט נותן לכוח האש את המקום הגדול ביותר, אבל מאשים תכנון ומשמעת לקויים אצל הספוויים. סטרוסנד טוען שהתיאוריה אינה מתאימה לראיות.
• חסן מוג׳ארבי, במחקר מודרני על הקרב. המחקר הזה טוען שהמלחמה צמחה מפוליטיקה ומדת: מדיניות עות׳מאנית באנטוליה המזרחית, ומדינה איראנית שנבנתה על אמונה שיעית.

איזו מהתשובות האלה הייתם בודקים קודם? איזה מקור הייתם צריכים כדי לבדוק אותה, והאם המקור הזה יהיה עות׳מאני, ספווי או ציור מאוחר?

שאלה לבדיקה

כשקציניו דחקו בתקיפה מיידית, מה עשה אסמאעיל?

התשובה: הוא סירב, והקרב נערך במישור הפתוח.. נכון. לפי המקורות הוא סירב, ואמר שלא ילחם כמו שודד, והקרב התרחש במישור הפתוח.

שאלה לבדיקה

כמה זמן שהה סלים בתבריז?

התשובה: כשמונה עד עשרה ימים, בספטמבר 1514.. נכון. המקורות נותנים שהות של כשמונה עד עשרה ימים, והם חלוקים בתאריכי הכניסה והעזיבה.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על התותחים בצ׳לדיראן מתאימה ביותר למקורות?

התשובה: תותחים עות׳מאניים עמדו מאחורי עגלות, וההיסטוריונים חלוקים על השפעתם.. נכון. התותחים והיניצ׳רים היו מרכזיים, אבל המקורות וההיסטוריונים חלוקים במידה שבה הכריעו את הקרב.

שאלה לבדיקה

למה צריך לקרוא בזהירות את המיניאטורה העות׳מאנית של הקרב?

התשובה: נעשתה עבור חצר העות׳מאנים יותר מעשר שנים מאוחר יותר, ולכן היא מציגה את השקפת החצר.. נכון. ספרים וציורים שנעשו עבור חצר מציגים מה שהפטרון רצה שייזכר.

שאלה לבדיקה

מה דיוקנו של אסמאעיל, העתק מאוחר של ציור שוויקישיתוף מתארך לערך 1520, מספר לנו הכי ברור?

התשובה: איך רצתה החצר הספווית שהשאה ייראה.. נכון. הדיוקן מציג סמכות ולא דיוקן אישי מצולם, וזה מספר על החצר לא פחות מאשר על השאה.

שאלה לבדיקה

המקורות נותנים גדלי צבא שונים מאוד לצ׳לדיראן. איך כותב זהיר צריך לדווח עליהם?

התשובה: לתת כל נתון עם מקורו, ולומר שההערכות שנויות במחלוקת.. נכון. לכל מספר צריך להיות מקור, והמחלוקת עצמה היא חלק מהסיפור ההיסטורי.

מונחים

• שאה תואר המלך בפרס (איראן). אסמאעיל נטל אותו ב־1501, כשכבש את תבריז.
• ספווי השושלת של השאות שמלכו באיראן החל מ־1501, בימי אסמאעיל.
• קיזילבאש לוחמים שבטיים טורקמנים, שהלכו אחרי אסמאעיל וראו בו מורה רוחני.
• שיעה ענף באסלאם. אסמאעיל הפך את צורתו התריסר־אימאמית לדת המדינה באיראן.
• יניצ׳ר חייל חי״ר קבוע של הסולטן העות׳מאני. בצ׳לדיראן עמדו יניצ׳רים מאחורי העגלות, חמושים במוסקטים.
• ממלוכי חבר בשכבת השליטים הצבאיים של מצרים וסוריה. קנסוה אל־ע׳ורי היה הסולטן שלהם.
• אדמה חרוכה שיטה: הרס יבולים, מזון וכפרים לפני שצבא האויב מגיע, כדי שלא יוכל להתפרנס מהארץ.
• תותח נשק כבד שיורה כדור או פגז. המקורות על צ׳לדיראן מתארים תותחים עות׳מאניים, וחלוקים בשאלה אם היו לספוויים תותחים.
• אימפריית אבק שריפה מונח שטבע ההיסטוריון מרשל הודג׳סון, לאימפריות ששלטונן נשען על נשק חם, כמו העות׳מאנים. היסטוריונים מתווכחים אם המונח מתאים.
• סלימנאמה ספר על שלטונו של הסולטן סלים הראשון, שנכתב לחצר העות׳מאנית. אידריס ביטליסי כתב אחד אחרי 1514.
• תבריז עיר בצפון-מערב איראן. אסמאעיל כבש אותה וזכה בה בתואר השאה.
• אנטוליה האזור הרחב במערב אסיה שרובו הוא טורקיה של היום. היה לב הארץ העות׳מאנית.
• שלום אמסיה הסכם השלום שסיים את המלחמה בין העות׳מאנים לאיראן של הספווים.
• חסן מוג׳ארבי חוקר מודרני שטען שהמלחמה צמחה משני גורמים: מדיניות העות׳מאנים במזרח אנטוליה, ומדינתו הדתית של אסמאעיל.
• איזיט השני סולטן עות׳מאני, קודמו של סלים. בימיו החלה המדיניות העות׳מאנית במזרח אנטוליה.
• האימפריה העות׳מאנית אימפריה גדולה שמרכזה בטורקיה של היום. שלטה על חלקים גדולים של המזרח התיכון ושל הבלקן.
• סולטן תואר של שליט במדינות מוסלמיות, כמו האימפריה העות׳מאנית.
• מוסקט רובה ארוך לחיל רגלים, שנטען מהלוע. בתקופת הקרב הזה היה נשק מרכזי בצבאות.
• מבצר שדה ביצור זמני מאדמה, שנבנה בשדה הקרב כדי להגן על החיילים שמאחוריו.
• טורקמנים עם נודד של פרשים ממוצא תורכי, שחי במרכז אסיה ובאיראן. פרשיו היו עיקר כוחו של אסמאעיל.
• מיניאטורה ציור קטן ומפורט, שמצויר לעיתים בתוך ספר כתוב ביד.
• אידריס ביטליסי פקיד עות׳מאני שכתב ספר משלו על הסולטן סלים, והציג בו את הצד העות׳מאני.
• בהזאד צייר פרסי מפורסם. ציור שמיוחס לו הועתק מאוחר יותר.
• ארמון טופקאפי ארמון הסולטנים העות׳מאנים באיסטנבול, והיום הוא מוזיאון.
• קהיר בירת מצרים. באותה תקופה שלטו בה הממלוכים.
• חלב עיר גדולה בצפון סוריה. ליד העיר נערך הקרב במרג׳ דאבק.
• מרג׳ דאבק שדה קרב בצפון סוריה, שבו מת הסולטן הממלוכי קנסוה.
• קנסוה סולטן ממלוכי במצרים. צעד צפונה לסוריה, ומת במרג׳ דאבק.
• דולקדיר נסיכות קטנה באנטוליה, שהייתה וסאלית של הממלוכים. סלים סיפח אותה.
• ווסאל שליט או מדינה ששייכים לשליט גדול מהם, ומחויבים לו בנאמנות.
• עלא א־דאולה שליט דולקדיר, וסאל של הממלוכים. סלים הורה להמית אותו, ושלח את ראשו לקהיר.
• ההיסטוריה של איראן של קיימברידג׳ סדרת ספרים מקיפה על ההיסטוריה של איראן, שנכתבה בידי חוקרים רבים.

מקורות

• Idris Bitlisi, Selimname (Selim-name), written after 1514; the author died in Istanbul in 1520
• Şükrî-i Bitlisi, Selimnâme, c. 1525–30, Topkapı Palace Museum Library, MS H. 1597–98, fol. 113a
• Portrait of Shah Ismail I, c. 1520, identified on Commons as the work of Kamāl ud-Dīn Behzād; later copy, Topkapı Palace Museum Library, MS H. 2169, fol. 64b
• Roger Savory, Iran under the Safavids (Cambridge University Press, 1980)
• Gábor Ágoston, Guns for the Sultan: Military Power and the Weapons Industry in the Ottoman Empire (Cambridge University Press, 2005)
• Marshall G. S. Hodgson, The Venture of Islam, vol. 3 (University of Chicago Press, 1974)
• Douglas E. Streusand, Islamic Gunpowder Empires (Westview Press, 2010)
• Gene R. Garthwaite, The Persians (Blackwell)
• Hasan Mojarabi, “A Study of the Factors, and Political, Social and Cultural Consequences of the Battle of Chaldiran (920 AH / 1514 AD) According to Turkish Historians”, Historical Study of War 2(3) (2018), pp. 115–148

קרדיט תמונות

• צילום: Malikbek, דצמבר 2003 (יצירה עצמית). האנדרטה בשדה הקרב צ׳לדיראן, איראן. ויקישיתוף. · Public domain · דף המקור
• כמאל אלדין בהזאד (העתק), בערך 1520 (תיאור ויקישיתוף). ספריית ארמון טופקאפי, H. 2169, דף 64ב. · Kamāl ud-Dīn Behzād · Public domain · דף המקור
• שוכרי ביטליסי, סלימנאמה, בערך 1525–30. ספריית ארמון טופקאפי, איסטנבול, כתב־יד H. 1597–98, דף 113א. צילום: זיינפ טארים ארטוג, באדיבות ספריית ארמון טופקאפי. · Public domain · דף המקור