קנוסה: הקיסר והאפיפיור, 1077

מלך מחוץ לשער

מלך מחוץ לשער

ינואר 1077. במצודה על גבעה בהרי האפנינים, בצפון איטליה, עומד מלך גרמניה מחוץ לשער. הוא לבד, בלי כתר, יחף ולבוש צמר, והוא מבקש מהאפיפיור סליחה.

האפיפיור נמצא מאחורי החומה. הכנסייה הוציאה את המלך מכלל הנוצרים, כלומר הוא מנודה: אסור לו לקבל את הקודש, ונשמתו בסכנה. בעיני רבים הוא כבר לא מלך.

מה עשה מלך חזק כדי להגיע למצב כזה, ומה עשה האפיפיור כשעמד מולו? זה הסיפור של קנוסה.

הנרי הרביעי

מלך שנעשה מלך כילד, נלחם בסקסונים ובאפיפיור, עמד מחוץ לשער קנוסה, ובסוף נאלץ למסור את הכתר לבנו.

• נולד: 11 בנובמבר 1050, כנראה גוסלר, סקסוניה
• נפטר: 7 באוגוסט 1106, ליאז, לותרינגיה התחתונה, מת בגיל 55, לאחר שבנו הנרי החמישי כפה עליו להתפטר. נקבר בשפיירה.
• ניצחונות: הומבורג על נהר אונשטרוט, 1075; רומא, 1084
• כישלונות: החרם השני, מרץ 1080; מרד בנו, 1105: נאלץ להתפטר

״הנרי, מלך לא בתרמית אלא בהסמכה הקדושה של אלוהים, להילדברנד, שכעת אינו אפיפיור אלא נזיר כוזב.״

רקע

מלך בן חמש

1056

הנרי נולד ב־11 בנובמבר 1050, כנראה בגוסלר שבסקסוניה, בנם של הקיסר הנרי השלישי ושל אגנס מפואטו. כילד קטן נבחר למלך גרמניה בטריבור. ב־17 ביולי 1054, בגיל שלוש בערך, נכתר באכן. מלך כזה הוא עדיין ילד, והכוח נמצא בידי אחרים.

ב־5 באוקטובר 1056 מת אביו. הנרי היה בן חמש. אמו שלטה בשמו כעוצרת, וחלק גדול מהשלטון היה בידי הבישופים והנסיכים. ב־1062 לקח הארכיבישוף אנו מקלן את הנער מידי אמו בהפיכה בקייזרסוורת, והוא חונך במשך שנים בידי אנשי הכנסייה.

ב־29 במרץ 1065, בגיל 14, הוכרז בוורמס לבגיר: הוא קיבל חרב, סימן שהוא מושל בעצמו. מעתה הוא אחראי על מה שייעשה בשמו.

רפורמה, סקסונים וטבעת

רקע: סקסוניה

טינה בסקסוניה

9 ביוני 1075

בשנות השבעים של המאה ה־11 לא היה להנרי צבא שאפשר לשלוח בקלות לכל מקום. בסקסוניה, ליד ההרים והיערות, גברה הטינה על הדרישות של המלך, על המצודות שבנה ועל המסים שהטיל, ובשנת 1073 פרץ מרד נגדו.

ב־2 בפברואר 1074 נחתם הסכם ג׳רשטנגן, שהיה אמור להשיב את השקט, אבל הוא לא החזיק זמן רב. ב־9 ביוני 1075 נפגשו הצבאות בהומבורג על נהר אונשטרוט, ומלך גרמניה ניצח. מספרי ההרוגים שמופיעים בכרוניקות שונים מאוד זה מזה, ולכן אי אפשר לדעת מה היה המחיר בדיוק.

הניצחון הזה חיזק את הנרי, אבל גם השאיר אותו עם ידיים פנויות לקרב אחר, שכבר התחיל ברומא.

הרפורמה

כנסייה נקייה

במאה ה־11 רבים מאנשי הכנסייה חיו כמו אדונים עשירים. שלושה דברים הטרידו את רבי הרפורמה. הראשון היה סימוניה: קנייה או מכירה של משרה בכנסייה, כאילו הייתה נכס. השני היה נישואין של כמרים, שנחשבו לחטא. השלישי היה ההשקעה של משרות כנסייתיות בידי שליטים חילונים, מה שנקרא השקעה.

רבים מהמתקנים ראו בהשקעה את הבעיה המרכזית. הטקס נערך כך: השליט נתן לבישוף את הטבעת ואת המקל, סימני הסמכות הרוחנית, ולעתים גם את האדמות והזכויות שנלוו לתפקיד. מי שבוחר את הבישוף, שאל המתקנים, הוא שמטיף לו את תורת הכנסייה ומחזיק בידו את נשמתו.

גרגוריוס השביעי

נזיר מרומא, שהיה ליד האפיפיורים במשך שנים, נבחר לאפיפיור ב־1073, ודרש שהכנסייה תהיה עצמאית מהשליטים החילוניים.

• נולד: בערך 1015–1025, כנראה סובאנה (Sovana) שבטוסקנה; המקורות חלוקים
• נפטר: 25 במאי 1085, סאלרנו, בדרום איטליה, מת בגלות בסאלרנו, בחסות הנורמנים שהוציאו אותו מרומא.
• ניצחונות: ועידות הרפורמה בשנים 1075 ו־1076
• כישלונות: נאלץ לעזוב את רומא ב־1084

״איננו מחויבים למלך אלא בכך שאמרנו, בדיבור בלבד כמנהגנו, שיוכל לקוות לתמיכה מאיתנו.״

מילאנו

מי ממנה את הבישוף של מילאנו?

מילאנו הייתה העיר הגדולה בצפון איטליה, והכנסייה שלה התפלגה. פועלים, בעלי מלאכה וכמרים צעירים, שנקראו פטרינים, דרשו לנקות אותה מכמרים נשואים ומסימוניה. אז נוצר קרע בין העיר לבישופיה.

ב־1075 מינה הנרי את טדלד לארכיבישוף מילאנו, והתעלם ממועמד שהאפיפיור תמך בו. גרגוריוס פנה לבישופים המסופרגנים, ואסר עליהם לקדש את טדלד, וזימן אותו לרומא להסביר את מינויו.

בדצמבר 1075 שלח גרגוריוס לנרי מכתב חריף, שהזהיר כי הוא לא יזכה לברכתו של האל ולברכת הכס השליחי, אלא אם ישנה את דרכו. המכתב הגיע לפני ורמס.

מקור: 27 הטענות על כוחו של האפיפיור

תרגום חופשי ותמציתי, לא ציטוט מילולי: 1. כנסיית רומא נוסדה על ידי אלוהים לבדו. 12. לאפיפיור מותר לסלק קיסרים. 19. איש אינו רשאי לשפוט אותו. 27. הוא רשאי לשחרר נתיני שליטים לא צודקים מנאמנותם.

הרשימה נמצאת במרשם האגרות של גרגוריוס השביעי, תחת השנה 1075. אין זו הכרזה ציבורית, אלא רשימה פרטית.

כתובה במרשם, לא כפסק דין. יש חוקרים שטוענים שגרגוריוס עצמו הכתיב אותה, ואחרים סבורים שנוספה למרשם מאוחר יותר, אולי מתוך אוסף הקאנונים של הקרדינל דאוסדדיט (1087), שלדעת חלק מהחוקרים דומה לה.

• מי כתב את הרשימה, ומי ראה אותה? איננו יודעים בוודאות. היא לא פורסמה, והיא נשמרה במרשם הפרטי של האפיפיור. זה לא מסמך שהנסיכים קראו בציבור.
• איזו טענה הייתה מרגיזה ביותר לקיסר? סעיף 12, שהאפיפיור יכול לסלק קיסרים, וסעיף 27, שהוא יכול לשחרר את הנתינים משבועת האמונים. שני הסעיפים פוגעים ישירות בסמכות המלך.
• מה נשמט מהרשימה? אין בה אף מילה על חינוך, על עוני או על האויבים החיצוניים של הנצרות. היא מדברת על כוח בלבד. היא תוכנית, לא תיאור של המציאות ב־1075.

ורמס, ינואר 1076

נקודת החלטה

אתם הנרי הרביעי, מלך גרמניה, בן 25.

ינואר 1076, ורמס על נהר הריין

בידיכם מכתב שהגיע מרומא בדצמבר 1075. גרגוריוס השביעי הזהיר שלא תזכו לברכתו של האל או של הכס השליחי אם לא תשנו את דרככם, במיוחד במילאנו ובמינוי הבישופים. אתם יודעים שהוא מחזיק בכוח הרוחני החזק ביותר בעולם הנוצרי.

הבישופים שלכם בגרמניה כועסים עליו כמוכם. חלקם רואים בו מי שמשפיל את הכנסייה הגרמנית. הם מוכנים להתכנס אתכם בוורמס, והם מצפים שתחליטו מה לעשות.

אבל גרגוריוס עוד לא הוציא נגדכם פסק דין. הוא עדיין מבקש לדבר עם הנרי.

מה אתם עושים?

• לנדות את גרגוריוס בוורמס, ולהכריז שהוא כבר אינו אפיפיור. מהלך נועז, שיכול להפוך את המשבר למלחמה בין שני אפיפיורים. חלק מהבישופים ילכו איתכם, אחרים יראו בכם מי שתפס את הכס בכוח, והרומאים לא יוותרו. סביר שהמחלוקת תימשך שנים.
• לשלוח שליחים לרומא, לנסות לדבר עם האפיפיור, ולהבטיח שתקבלו את פסיקתו בעניין מילאנו. כנראה שהמשבר ייפתח מחדש בעוד חודשים. גרגוריוס יבקש עוד, והבישופים שרצו מלך חזק ירגישו שנבגדו. זה צעד סביר שקונה זמן, אבל משאיר את שאלת מינוי הבישופים פתוחה.
• לצאת לרומא עם צבא, לכפות על האפיפיור לכתר אתכם ולהעביר את מחלוקת מילאנו. הכוח עשוי לעבוד, אבל ייקח חודשים, והרומאים והנורמנים בדרום איטליה לא היו נאמנים. צבא באיטליה ב־1076 ישאיר פתוחות את סקסוניה ושוואביה, שם ההתנגדות כבר חזקה.

מה קרה בפועל

לנדות את גרגוריוס בוורמס, ולהכריז שהוא כבר אינו אפיפיור.

בינואר 1076 נפגשו בוורמס הנרי ובישופים גרמנים. בישופים רבים הודיעו שהם מנתקים את הקשר עם גרגוריוס, והנרי כתב אליו מכתב שבו הוא מכנה אותו ״נזיר כוזב״ (24 בינואר). הוא לא נשאר במצב של מתינות.

הנרי רצה להפסיק את התערבות האפיפיור בענייני הכנסייה שבשליטתו. הבישופים היו לצידו, וכמלך שנעלב מהאפיפיור הוא לא רצה להתקבל כמי שמקבל הוראות. ההיסטוריונים מתווכחים כמה בישופים דחפו אותו, אבל ההחלטה הייתה שלו.

מקור: מכתבו של הנרי לגרגוריוס

״הנרי, מלך לא בתרמית אלא בהסמכה הקדושה של אלוהים, להילדברנד, שכעת אינו אפיפיור אלא נזיר כוזב.״

״הברכה שמגיעה לך על מהומותיך היא כזו... דרכת על הבישופים כמו על עבדים שאינם יודעים מה אדונם עושה.״ (תרגום חופשי של המשמעות).

המכתב נכתב בידי מלך לאפיפיור, אבל נוסחו מלמד שנועד לקהל רחב יותר. הוא נכתב כדי להשפיל, ולכן הוא מכיל טענות של צד אחד. דברי הנרי על הבישופים ועל ״מעשיו של הילדברנד״ הם טענות של הנרי, לא עדות ניטרלית.

• למה הנרי קורא לגרגוריוס ״הילדברנד״ ולא ״האפיפיור״? זו עלבון מכוון: השם מכחיש את חוקיות בחירתו, והוא שם הנזירות שלו, לפני שנעשה אפיפיור. בתור מלך, הנרי רואה בכך מהלך פוליטי.
• למי נועד המכתב, מלבד גרגוריוס? לבישופים, לנסיכים ולרומאים, שיכלו לשמוע עליו.
• איזו טענה כאן קשה לאמת? הטענה שהבישופים נדרכו ונבזו. זו הגרסה של הנרי, ואין בידנו עדויות של הבישופים עצמם באותה מידה של פירוט.

חרם, נסיכים והרים

פברואר 1076

החרם

22 בפברואר 1076

ב־22 בפברואר 1076, בסינוד הלנטי ברומא, גרגוריוס השביעי הוציא את הנרי מכלל הנוצרים, כלומר חרם. הוא שחרר גם את הנוצרים משבועת הנאמנות שנשבעו לו.

בגרמניה הבישופים שהתנתקו מהאפיפיור בוורמס חשו עכשיו בסכנה. הנסיכים קיבלו הזדמנות: החרם נתן להם תירוץ להתנגד למלך, בלי להיחשב מורדים נגד הכנסייה.

נקודת החלטה

אתם נסיך גרמני בטריבור, באוקטובר 1076.

אוקטובר 1076, טריבור על נהר הריין

המלך מנודה, ורבים מנתיניו כבר לא מרגישים מחויבים אליו. הכנסייה אמרה להם שאין להם חובה כלפיו, ועכשיו אתם יושבים במקום אחד עם שליח האפיפיור ועם נסיכים אחרים.

הנסיכים לא מסכימים ביניהם. יש מי שרוצה להחליף את המלך מיד, ויש מי שחושש ממלחמת אזרחים. האפיפיור מוזמן לדיאטה באוגסבורג, ב־2 בפברואר 1077. אם תחליטו לעזוב את הנרי, תצטרכו מועמד, ותצטרכו שהאפיפיור יאשר אותו.

מה אתם מציעים?

• לבחור מיד מלך חדש. סביר שתיפתח מלחמת אזרחים מיד. הנסיכים יתפצלו בין מועמדים, ותומכי הנרי יילחמו בהם. ייתכן שתהיה מלחמה קצרה, אבל אין הסכמה על מי יהיה המלך.
• לתת להנרי שנה להסיר את החרם, אחרת הוא יאבד את הכתר, ולהזמין את האפיפיור לאוגסבורג. המלך נשאר מלך לעת עתה, והאפיפיור נעשה השופט. אם גרגוריוס יגיע לאוגסבורג, הוא ישפוט את הנרי. אם לא, הנסיכים יוכלו לפעול. תוכנית זהירה, שתלויה כולה בהחלטת האפיפיור.
• להכיר בהנרי כמלך ולדרוש ממנו להתכופף מיד. הנרי כנראה ידחה את הדרישה. להכיר במלך מנודה בזמן שהחרם בתוקף יתנגש עם פסיקת האפיפיור, והנסיכים יהפכו למגינים של המלך מול האפיפיור.

מה קרה בפועל

לתת להנרי שנה להסיר את החרם, אחרת הוא יאבד את הכתר, ולהזמין את האפיפיור לאוגסבורג.

בטריבור הסכימו הנסיכים שהנרי יאבד את הכתר אם לא יוסר ממנו החרם תוך שנה, והזמינו את האפיפיור לאסיפה באוגסבורג לפברואר 1077. הם לא בחרו מלך חדש.

הנסיכים רצו להשתמש בסמכותו של האפיפיור נגד המלך, בלי לוותר לגמרי על המלוכה. הדד־ליין נתן להנרי הזדמנות לחזור בתשובה, ושמר על האפיפיור כשופט. ההיסטוריונים מציינים שלנסיכים היו גם אינטרסים משלהם, ושהמילה של האפיפיור נחשבה חזקה יותר מקולם של הנסיכים.

דצמבר 1076

מעבר ההרים בחורף

הנרי יצא מגרמניה והתקדם דרומה, לכיוון איטליה. הנסיכים השוואבים סירבו לפתוח את המעברים הרגילים, ולכן הוא עבר דרך בורגונדי ועלה להר סני בלב החורף, עם אשתו ברטה ובנו קונרד. זה היה מסע קשה, ואיש לא ידע אם יגיע.

גרגוריוס עצמו כתב שהוא הגיע ללומברדיה וציפה לליווי שיעבור איתו את ההרים לגרמניה. הליווי לא הגיע. הוא נשאר בקסטל שבבעלות מתילדה, בקנוסה, ושם חיכה לנסיכים ולהחלטה.

נקודת החלטה

אתם הנרי הרביעי, בדצמבר 1076, לפני מעבר ההרים.

דצמבר 1076, שולי האלפים

בגרמניה הנסיכים נתנו לכם עד כ־22 בפברואר, שנה אחרי החרם, לשחרר את עצמכם מהחרם, אחרת הם יבחרו מלך אחר. האפיפיור הוזמן לאוגסבורג ונראה שהוא בדרך לשם. ההרים בדרככם נשלטים בידי אויביכם.

שלחתם שליחים שהציעו סיפוק מלא וביקשו פטור, אבל האפיפיור עדיין מעכב, והנסיכים בגרמניה סופרים את הימים. אם תחזרו עכשיו לגרמניה, תילחמו בלי חרם מוסר ובלי ביטחון מהכנסייה.

מה אתם עושים?

• לחצות את ההרים, לבוא אל האפיפיור, ולקבל את מחילתו בתנאיו. זו הדרך הטובה ביותר לסיים את החרם מהר. אבל היא משפילה את המלך, והיא עלולה לא להצליח. בזמן שאתם באיטליה, הנסיכים בגרמניה עלולים לבחור מלך אחר.
• לחזור לגרמניה עם הצבא ולכבוש בכוח את הנסיכים שמתנגדים לכם. אולי תשיגו זאת, אבל רבים מהנסיכים והבישופים לא ירצו להילחם למען מלך מנודה, והאפיפיור ימשיך לשפוט אתכם. מלחמה נגד נסיכים בלי תמיכת הכנסייה תהיה קשה וארוכה.
• לרדת לאיטליה בכוח, בעזרת לומברדים מקומיים, ולכפות על האפיפיור לקבל אתכם בלי תנאים. מסוכן: מלחמה נגד האפיפיור ותומכיו באיטליה, כשהלומברדים מפוצלים ומתילדה נמצאת בצד השני. זה גם עלול לאשר את מה שהנסיכים טענו עליכם: שאתם עריץ.

מה קרה בפועל

לחצות את ההרים, לבוא אל האפיפיור, ולקבל את מחילתו בתנאיו.

הנרי חצה את ההרים בחורף 1076–1077, עם משפחתו ומעט מלוויו, ולא הגיע לאיטליה בכוח צבאי. הוא הגיע לקנוסה, שם שהה האפיפיור, וביקש ממנו לקבל אותו.

הנרי היה צריך מחילה כדי לשמור על הכתר בגרמניה, והמסע היה הדרך היחידה לפגוש את האפיפיור לפני המועד באוגסבורג. לפי מכתבו של גרגוריוס, הנרי שלח קודם שליחים מתחננים, ורק אחר כך הגיע בעצמו. ההיסטוריונים שואלים אם הוא חשב שהמחילה תהיה קלה, או שכבר ידע שיהיה עליו להתכופף.

קנוסה, ינואר 1077

25–28 בינואר 1077

שלושה ימים בשער

שלושה ימים

הנרי הגיע לקנוסה, מבצר של מתילדה מטוסקנה, באפנינים. לפי מכתבו של גרגוריוס עצמו, הוא הגיע ״מרצונו, עם מעט מלוויו, בלי כל זכר לאיבה או לחוצפה״. האפיפיור סירב להיפגש עמו מיד, ושלח את דבריו דרך שליחים.

הנרי ״הניח בצד את כל סממני המלוכה״ והמתין שלושה ימים מחוץ לשער, כשהוא יחף ולבוש בצמר. לפי גרגוריוס הוא לא הפסיק להתחנן בדמעות, עד שנכנעו לו כל מי שהיו שם. גם מי שראה את המחזה ואמר שהאפיפיור הוא אכזר נשמע באותו זמן.

ביום הרביעי, 28 בינואר, נפתח השער. הנרי נכנס לחסד הכנסייה, בערבות של ראשי הכנסייה ובאישור ממתילדה ומהרוזנת אדלהייד, וכן ממנזר קלוני. גרגוריוס העניק לו את מחילתו.

התנאים

שבועה, לא כניעה

לפי המכתב של גרגוריוס, הנרי נשבע שבתוך המועד שקבע האפיפיור הוא יעשה צדק לפי שיפוטו, או יכרית שלום לפי עצתו, אלא אם תתעורר מכשלה בלתי עוברת. הנרי הבטיח גם שהאפיפיור ומי שילווה אותו יהיו בטוחים בדרכם, בלכתם ובשובם.

זה לא היה ויתור על הכתר. הנרי התחייב לקבל את שיפוט הכנסייה, אבל גרגוריוס עצמו כתב שהוא לא קשור למלך מעבר לזה: ״רק במילה, כדרכנו, אמרנו שיוכל לקוות לתמיכה בדברים שבהם נוכל לעזור לו בלי סכנה לנפשו או לנפשנו״.

ההליכה לקנוסה נעשתה מאוחר יותר לסמל של השפלה, אבל מבחינה משפטית זו הייתה הסכמה שנכרתה בתנאים.

נקודת החלטה

אתם גרגוריוס השביעי, בקנוסה, בימים האחרונים של ינואר 1077.

ינואר 1077, קנוסה

המלך עומד מחוץ לשער שלושה ימים. בתוך המבצר יש לכם את מתילדה, את ראש מנזר קלוני ואת הרוזנת אדלהייד, וכולם מבקשים ממכם לסלוח.

בגרמניה הנסיכים מחכים לכם באוגסבורג. אם לא תסלחו, הם עלולים לבחור מלך חדש עוד לפני שתגיעו. אם תסלחו בלי תנאים, תואשמו בכך שהתרכזתם באינטרסים של המלך, ותאבדו את השליטה בעניין.

זהו הרגע שבו המחלוקת ייגמר, או תימשך עוד שנים.

מה אתם מחליטים?

• לסרב לסלוח, ולהשאיר את החרם בתוקף עד אסיפת אוגסבורג. הנסיכים עלולים לבחור מלך חדש במהירות, והאפיפיור ייראה כמי ששלח את המלך לאבדון. המלכות תישאר פצועה, והשופט נשאר אתכם, אבל הסכנה למלחמה גוברת.
• לסלוח מיד, מתוך רחמים, בלי לדרוש שבועה כתובה. הנרי ייכנס לשליטה מחדש בלי התחייבות ברורה, והנסיכים יראו באפיפיור כלי בידי המלך. כוח הרפורמה יאבד את המינוף שלו.
• לסלוח, בתנאי שהמלך ישבע לקבל את שיפוטכם באוגסבורג. סביר שהמלך והכנסייה יתפייסו, והשיפוט יישאר בידי האפיפיור. הנסיכים עלולים להרגיש שנרמו, אבל השבועה תהיה מחייבת ונשבעת בפני עדים.

מה קרה בפועל

לסלוח, בתנאי שהמלך ישבע לקבל את שיפוטכם באוגסבורג.

גרגוריוס סלח להנרי ב־28 בינואר 1077, אחרי שהנרי השלים את הכפרה, ובתמורה להתחייבותו לקבל את שיפוטו בעתיד. הוא כתב לנסיכים שנכנע ללחץ הנוכחים, ושאין לו חוב מעבר לכך.

לפי מכתבו, גרגוריוס נכנע לעקשנות החרטה של הנרי ולתחנוניהם של הנוכחים. ההיסטוריונים מתווכחים אם הרחמים היו אמיתיים, או שהיו בהם לחץ מצד מתילדה והלומברדים, או רצון לשמור את השיפוט בידיו. סביר שכולם השפיעו.

מקור: מכתבו של גרגוריוס לנסיכי גרמניה

״הוא הגיע לבסוף מרצונו, עם מעט מלוויו, בלי כל זכר לאיבה או לחוצפה, אל העיר קנוסה שבה שהינו.״

״הנרי הניח בצד את כל סממני המלוכה, והמתין שלושה ימים לפני שער המבצר, יחף ולבוש צמר.״

גרגוריוס כתב את המכתב לנסיכים שתמכו בו, כדי להסביר מה קרה. המכתב נשלח אליהם, והוא מסביר את עצמו. יש בו ענווה מחושבת, ובו גם הטענה שהאפיפיור לא נקשר למלך. לכן כדאי לקרוא אותו כמו מסמך ציבורי של צד במחלוקת.

• למה גרגוריוס כותב שהוא לא היה קשור להנרי? כדי שהנסיכים לא יחשבו שהאפיפיור נכנס לברית עם המלך. הוא מבהיר שהבטחתו הייתה רק לתקווה, לא להתחייבות.
• מי לפי המכתב גרם לגרגוריוס לסלוח? העקשנות של החרטה של הנרי ותחנוניהם של כל הנוכחים. לפי המכתב, הנוכחים עצמם צעקו שגרגוריוס מפגין אכזריות. המכתב מציג את הרחמים כתוצאה של לחץ, לא כהחלטה קרה.
• מה לא נאמר במכתב? המכתב לא מזכיר שלג או הקור בתיאור, והוא לא מסביר מה בדיוק קרה מאחורי הדלתות. כדי לדעת מה דיברו, צריך לקרוא את מקורות נוספים בזהירות.

אחרי קנוסה

1077–1080

מלך נגד מלך

אוקטובר 1080

הנרי קיבל מחילה, אבל לא שלום. אסיפת אוגסבורג לא התקיימה כמתוכנן, והנסיכים כבר לא היו מוכנים לחכות. במארס 1077 הם בחרו בפורכהיים את המלך הנגדי רודולף מריינפלדן, דוכס שוואביה. ההתפרצות הפכה את גרמניה למלחמת אזרחים ארוכה.

גרגוריוס היסס זמן רב, ובסוף, ב־7 במרץ 1080, הוציא שוב את הנרי מהכנסייה, הדיח אותו והכיר ברודולף כמלך החוקי. באוקטובר 1080 נערך קרב על נהר האלסטר ליד הוהנמולזן: צבאו של רודולף ניצח בשדה, אבל רודולף עצמו נפצע אנושות ומת כעבור ימים ספורים.

המלחמה נמשכה. לא הייתה דרך לנצח אותה במלואה, ושום צד לא הצליח לכפות את הכתר על הצד השני.

1080–1084

מלך נגד אפיפיור

בבריקסן שבטירול התכנסו בישופים גרמנים ביוני 1080, ובחרו באנטיפפה: ויברט מרוונה, שנקרא קלמנס השלישי. גרגוריוס נשאר האפיפיור בתוקף עבור רוב הכנסייה, אבל ליד הקיסר הופיע עכשיו אפיפיור משלו.

הנרי פנה לאיטליה ב־1081. הוא צר על רומא שנים, ובמארס 1084 נכנס אליה. קלמנס השלישי נחנך בארמון הלטרן, וב־31 במארס, בחג הפסחא, הכתיר את הנרי לקיסר. גרגוריוס התבצר בטירת סנט אנג׳לו. בסוף מאי 1084 הגיעו הנורמנים בפיקודו של רוברט גוויסקרד, נכנסו לעיר, והנרי נסוג.

הנורמנים שחררו את גרגוריוס, אבל הם שדדו חלקים גדולים מן העיר. הרומאים כעסו על האפיפיור, והוא יצא עמם דרומה אל סאלרנו.

1085 ואחריה

מות האפיפיור, מות המלך

גרגוריוס השביעי מת בסאלרנו ב־25 במאי 1085, כשהוא בגלות. הוא לא ראה את קנוסה מחדש, ולא ראה שלום. הכס עבר לאחר הפסקה לאפיפיורים אחרים, ומלחמת ההשקעות נמשכה.

הנרי לא זכה לשקט. בנו הבכור קונרד, שהוכתר למלך ב־1087, מרד בו ב־1093. בנו השני הנרי החמישי התמרד נגדו ב־1104, והכריח אותו להתפטר ב־1105. הנרי הרביעי מת בליאז ב־7 באוגוסט 1106, ונקבר מאוחר יותר בשפיירה.

ההסדר

הקונקורדט של ורמס, 1122

ב־23 בספטמבר 1122 חתמו הקיסר הנרי החמישי והאפיפיור קאליקסטוס השני על הקונקורדט של ורמס. בגרמניה הבחירה של בישופים ומנהיגי מנזרים תיערך בנוכחות הקיסר. לפני הקידוש נתן הקיסר לנבחר את זכויותיו הזמניות, הרגאליה. את הטבעת ואת מקל הרועה נתנה הכנסייה.

ב־1123 אושר ההסדר באסיפה הלטרנית הראשונה. ההסדר סיים את השלב הראשון של המחלוקת, אבל לא הכריע מי עומד מעל מי: הכנסייה או הקיסר.

מיתוס

הנרי עמד יחף בשלג שלושה ימים מחוץ לשער כמלך מושפל שהפסיד, ומאז ״ללכת לקנוסה״ פירושו להתכופף מול כוח גדול ממך.

האמת

מכתבו של גרגוריוס, שנכתב על ידי היריב, מאשר יחפות, צמר ושלושה ימים מחוץ לשער. הוא לא מזכיר שלג. למפרט מהרספלד, שהיה עוין להנרי, מתאר מעבר הרים קשה בלב החורף, ומספר שהמלך צם בנוסף ליחפותו. אבל הכי חשוב: הנרי קיבל את מחילתו, שמר על הכתר שנים רבות, ונלחם עד מותו. ההליכה לקנוסה הייתה משא ומתן, לא סוף המלחמה. הביטוי ״נלך לקנוסה״ נעשה מפורסם בזכות ביסמרק: ב־14 במאי 1872 אמר לרייכסטאג ״Nach Canossa gehen wir nicht״ (״לא נלך לקנוסה״), בתוך המחלוקת עם הכנסייה הקתולית.

הראיות

מכתב גרגוריוס לנסיכים, 28 בינואר 1077 (ראו את שלב המקור לעיל). ו־I. S. Robinson, Henry IV of Germany, 1999, לתיאור ההקשר הפוליטי.

הסדר האירועים

• 1073 גרגוריוס השביעי נבחר לאפיפיור.
• 9 ביוני 1075 הנרי מנצח את הסקסונים בהומבורג על נהר אונשטרוט.
• 24 בינואר 1076 סינוד ורמס, והנרי כותב לגרגוריוס ״נזיר כוזב״.
• 22 בפברואר 1076 גרגוריוס מנדה את הנרי.
• אוקטובר 1076 טריבור: שנה להסיר את החרם, אחרת יאבד את הכתר.
• 28 בינואר 1077 קנוסה: גרגוריוס מתיר את החרם.
• מרץ 1077 פורכהיים: נבחר רודולף מריינפלדן כמלך נגדי.
• 7 במרץ 1080 גרגוריוס מנדה את הנרי בשנית ומדיח אותו.
• 1084 הנרי נכנס לרומא; קלמנס השלישי מכתיר אותו לקיסר; הנורמנים שודדים את העיר.
• 25 במאי 1085 גרגוריוס השביעי מת בסאלרנו.
• 7 באוגוסט 1106 הנרי הרביעי מת בליאז.
• 23 בספטמבר 1122 הקונקורדט של ורמס.

תבוסה או מהלך מחושב?

האם קנוסה הייתה תבוסה של הנרי, או ניצחון שלו?

• הכרוניקנים העוינים ואחריהם המסורת הגרמנית קנוסה הייתה השפלה: המלך כרע לפני נזיר, בעיני הנסיכים הוא הובס, וסיפור ההשפלה נשמר במשך מאות שנים, עד שהפך לביטוי בשפה.
• כמה היסטוריונים שמדגישים את כושרו הפוליטי של הנרי הנרי קיבל מחילה, שפירקה את הטענה שהצדיקה את מרד הנסיכים. על פי קריאה זו הנסיכים איבדו את עילת המרד, והצעד היה מהלך מחושב, לא נסיגה.

שאלה נוספת: האם הייתה זו נקודת מפנה בין הכנסייה לשלטון החילוני? יש הרואים בהשקעות ובקונקורדט את תחילתה של הפרדה בין שתי הסמכויות. אחרים רואים בהם הפסקת אש, כשהשאלה מי עומד מעל מי נשארה פתוחה.

מבחן סיום

שאלה לבדיקה

מי כתב את התיאור שבו הנרי עומד שלושה ימים מחוץ לשער, יחף ולבוש צמר?

התשובה: גרגוריוס השביעי עצמו, במכתבו לנסיכי גרמניה. נכון. המכתב נכתב כמה ימים אחרי האירוע, בידי האפיפיור, שהיה הצד השני. זה לא עד ניטרלי, אבל זו עדות ישירה ומוקדמת.

שאלה לבדיקה

מה היה ה־Dictatus papae?

התשובה: רשימה פרטית של 27 טענות על כוחו של האפיפיור, שהועתקה למרשם של גרגוריוס. נכון. זו רשימה שנשמרה במרשם, לא כהכרזה לציבור, ונשאלת השאלה מי כתב אותה.

שאלה לבדיקה

למה הנסיכים בטריבור (אוקטובר 1076) לא בחרו מלך חדש מיד?

התשובה: הם העדיפו מועד: הנרי יכול להסיר את החרם תוך שנה, והאפיפיור הוזמן לאוגסבורג. נכון. זו הייתה התוכנית שנבחרה. היא שמרה על הסמכות אצל האפיפיור, ונתנה למלך הזדמנות.

שאלה לבדיקה

מה הסדיר הקונקורדט של ורמס (1122)?

התשובה: הדרך שבה נבחרים בישופים, ומה נתנה הכנסייה ומה נתן הקיסר. נכון. ההסדר קבע מי בוחר, מי נותן את הטבעת והמקל, ומי נותן את הזכויות הזמניות.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי קרב הומבורג על נהר אונשטרוט (1075)?

התשובה: הנרי ניצח את הסקסונים, ומספרי ההרוגים בכרוניקות שונים מאוד. נכון. הניצחון מתועד, אבל המספרים אינם אחידים, ולכן אי אפשר לקבוע את המחיר המדויק.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על הביטוי ״ללכת לקנוסה״ נכונה ביותר?

התשובה: הביטוי נודע בזכות נאום של ביסמרק ב־1872, והוא משמש לתיאור כניעה מבישה. נכון. הנאום היה בתוך המחלוקת עם הכנסייה הקתולית, והביטוי נשאר בשפה כסמל להשפלה.

מונחים

• השקעה הטקס שבו שליט נותן לבישוף או למנזר את הטבעת והמקל, סימני הסמכות הרוחנית, ולעתים גם את הנכסים והזכויות. השקעה חילונית, שהרפורמים רצו לבטל, נחשבה לשלטון של אדונים על הכנסייה.
• סימוניה קנייה או מכירה של משרה כנסייתית או של דבר קדוש. השם בא מסימון המג, שביקש לקנות מהשליחים את כוח רוח הקודש (מעשי השליחים ח׳).
• נידוי הוצאה של אדם מהקהילה הכנסייתית: הוא אינו יכול לקבל את הקודש, והכנסייה מלמדת שנשמתו בסכנה. הנידוי היה כלי פוליטי ורוחני כאחד.
• אנטיפפה אדם שהוכתר לאפיפיור בניגוד לבחירה שרוב הכנסייה הכירה בה, לעתים בתמיכת קיסר. קלמנס השלישי, שנבחר ב־1080, היה אנטיפפה של הנרי הרביעי.
• מלך נגדי מלך שנבחר בידי נסיכים מתנגדים נגד מלך שכבר שולט. רודולף מריינפלדן נבחר ב־1077 בתור מלך נגדי של הנרי הרביעי.
• דיקטטוס פאפה ״דברי ההכתבה של האפיפיור״: רשימה של 27 טענות על כוחו של האפיפיור, שהועתקה למרשם של גרגוריוס השביעי בשנת 1075. זו רשימה פרטית, לא הכרזה ציבורית.
• קונקורדט הסכם בין הכנסייה לבין שליט חילוני. הקונקורדט של ורמס (1122) הסדיר את ההשקעה והבחירה של בישופים בגרמניה.
• פטרינים תנועת רפורמה עירונית במילאנו, של בני העיר ושל כמרים צעירים, נגד כמרים נשואים ונגד סימוניה. היא נתמכה בידי האפיפיור.
• דיאטה אסיפה של נסיכי הממלכה הגרמנית, שהמלך זימן או שהנסיכים זימנו בשעת משבר. שם החליטו על מלחמה, שלום וירושה.
• הרגאליה הזכויות והנכסים שנלוו לבישופות או למנזר מטעם המלך: אדמות, מבצרים, מסים וזכויות המדינה. הענקת הרגאליה בידי המלך הייתה דרך להפעיל שליטה על בישופים.
• מתילדה גבירה חזקה מטוסקנה, שתמכה באפיפיור. המבצר קנוסה היה שלה.
• מנזר קלוני מנזר גדול בצרפת, שהוביל תנועת רפורמה בתוך הכנסייה.
• למפרט מהרספלד נזיר ממנזר הרספלד, שכתב כרוניקה על השנים 1056–1077. היה עוין להנרי.
• דאוסדדיט קרדינל שאסף בשנת 1087 אוסף של קנונים, כלומר חוקי כנסייה.
• טדלד איש כנסייה שהנרי מינה לארכיבישוף מילאנו, בניגוד למועמד של האפיפיור.
• רודולף מריינפלדן דוכס שוואביה, שנבחר בפורכהיים כמלך נגדי של הנרי.
• הנרי החמישי בנו של הנרי הרביעי. מרד באביו ב-1104, ואילץ אותו להתפטר ב-1105. ב-1122 חתם על הקונקורדט.
• קונרד בנו הבכור של הנרי הרביעי. הוכתר למלך ב-1087 ומרד באביו ב-1093.
• קאליקסטוס השני אפיפיור שחתם עם הקיסר הנרי החמישי על הקונקורדט של ורמס ב-1122.
• רוברט גוויסקרד מנהיג נורמני. צבאו הגיע לרומא ב-1084 ושחרר את האפיפיור גרגוריוס.
• פורכהיים עיירה בגרמניה, שבה בחרו הנסיכים ב-1077 את רודולף כמלך נגדי.
• בריקסן עיר בטירול, שבה התכנסו בישופים גרמנים ב-1080 והכריזו על גרגוריוס כמודח.
• ורמס עיר בגרמניה. הנרי נפגש בה עם בישופים גרמנים ב-1076. על שמה נקרא הקונקורדט של 1122.
• אוגסבורג עיר בגרמניה. הנסיכים הזמינו לשם את האפיפיור לדיאטה ב-1077.
• הר סני מעבר הרים באלפים, שהנרי חצה בחורף 1076–1077 בדרכו לאיטליה.
• סאלרנו עיר בדרום איטליה. גרגוריוס השביעי מת בה בגלות ב-1085.
• ארמון הלטרן ארמון בלב רומא, שבו התגוררו האפיפיורים. ב-1084 נחנך בו האפיפיור הנגדי קלמנס השלישי.
• הכס השליחי מושב הכהונה של האפיפיור, כלומר ראש הכנסייה. לפי המסורת הוא קשור לשליח פטרוס.
• שליח האפיפיור נציג מיוחד שהאפיפיור שולח כדי לייצג אותו.
• כפרה מעשה של חרטה וכניעה, שנועד לכפר על חטא, כמו צום, הליכה יחפה או התחננות.
• מחילה מחילה רשמית על חטאים, שהכנסייה נותנת לחוטא.
• סינוד מפגש רשמי של בישופים וכמרים, שדן בענייני הכנסייה.
• ארכיבישוף בישוף בכיר, שאחראי על בישופים באזור גדול.
• כרוניקה סיפור היסטורי שנכתב בידי נזיר או כומר, ומתעד אירועים שנה אחר שנה.

מקורות

• Gregory VII to the German princes, 28 January 1077, Register IV.12, English version by Ernest F. Henderson, Select Historical Documents of the Middle Ages (London: George Bell and Sons, 1896); Avalon Project, Yale Law School
• Henry IV to Gregory VII, 24 January 1076, MGH Leges II, English version by Ernest F. Henderson, Select Historical Documents of the Middle Ages (London: George Bell and Sons, 1910); Internet Medieval Sourcebook
• Dictatus papae, in the register of Gregory VII under 1075; edition by Erich Caspar, Das Register Gregors VII., MGH Epistolae selectae 2 (1920–23)
• Lampert of Hersfeld, Annals, trans. Ian S. Robinson, The Annals of Lampert of Hersfeld (Manchester: Manchester University Press, 2015)
• I. S. Robinson, Henry IV of Germany, 1056–1106 (Cambridge: Cambridge University Press, 1999)
• H. E. J. Cowdrey, Pope Gregory VII, 1073–1085 (Oxford: Oxford University Press, 1998)
• H. E. J. Cowdrey, The Register of Pope Gregory VII, 1073–1085: An English Translation (Oxford: Oxford University Press, 2002)
• Peter H. Wilson, Heart of Europe: A History of the Holy Roman Empire (Cambridge, MA: Belknap Press of Harvard University Press, 2016)

קרדיט תמונות

• דונייזו, מיניאטורה מתוך ״ויטה מתילדיס״, כ־1115. הספרייה הוותיקנית, Ms. Vat. lat. 4922, דף 49v · Public domain · דף המקור
• פאולוס מברנריד, ״חיי גרגוריוס השביעי״, המאה ה־12. ספריית Heiligenkreuz, Cod. 12, דף 181v · Public domain · דף המקור
• צילום: SIG SG 510, ויקימדיה קומונס (CC0) · CC0 · דף המקור